"ברמה",
עלון שבועי למידע, קיבוץ רמת יוחנן. שנת ה - 75
מס. 1507, ב' בניסן 31.3.06
זהו יום הבוחר
תוצאות בחירות 2006 ברמת יוחנן
מפלגת העבודה, אמת - 236.
קדימה, כן – 102.
מרץ - 25. ירוקים -
12. הליכוד, מחל - 3. קנ - 8. תפנית - 2. אגודה - 1
איחוד לאומי מפד"ל טב - 5. ל - 7. פצ - 1. ש"ס - 1. זק - 6
נתן אלתרמן נולד בוורשה
בשנת 1910.
עלה לישראל ב - 1925 ולמד בגימנסיה "הרצליה" בתל אביב. לאחר סיום
לימודיו בארץ נסע ללמוד אגרונומיה בצרפת. כשחזר לא עסק במקצועו, אלא עבד כמתרגם בעיתונים.
אלתרמן כתב שני סוגי שירה: האחת, שירה
פוליטית שפורסמה תחילה ב"הארץ" ואחר כך ב"דבר" ב"טור השביעי",
שעסקה באקטואליה. שירים אלו שיקפו את התגובה הלאומית על השואה, השאיפה לעצמאות
מדינית בתקופת השילטון הבריטי ואת ההתלהבות מהמפעל הציוני ערב הקמת המדינה. לאחר
קום המדינה עסקה שירתו של אלתרמן בנושאים חברתיים ופוליטיים פנימיים. אחד הידועים
ביותר משירי "הטור השביעי" הוא "מגש הכסף", שנכתב שלושה שבועות בלבד אחרי ה-29 בנובמבר
1947.
הסוג השני, שירה לירית והגותית שפורסמה בספרים:
"שמחת עניים", "שירי מכות מצרים"
ו"עיר היונה". ספרו
הידוע והמוערך ביותר הוא "כוכבים בחוץ", שבו המשורר מתבונן
בבריאה בהתפעלות, בהתפעמות ובתחושת החידלון בפני המוות.
לאחר מלחמת ששת הימים תמך אלתרמן
ברעיון ארץ ישראל השלמה.
שיריו נכתבו בשפה עשירה וציורית, הצטיינו
בחידושי לשון וסגנון, בחריזה ובמקצב מקוריים, חדשניים ונועזים. בעקבותיו נפתח עידן
חדש בשירה העברית.
בנוסף, עסק אלתרמן בתירגום מחזות של
שייקספיר, ראסין ומולייר מאנגלית ומצרפתית, בכתיבת מספר מחזות שהועלו על במות
התיאטרון בארץ: "פונדק הרוחות", "משפט פיתגורס",
"כנרת כנרת" ועיבד מחזמר
מצליח "שלמה המלך ושלמי הסנדלר".
אלתרמן היה פורה מאוד בתחום הזמר העברי. פזמוניו המולחנים הפכו לפופולאריים מאוד, בהם:
"אליפלט", "כלניות", "אני מצפת",
"שיר העמק", "רינה", "חנהל'ה התבלבלה",
"צריך לצלצל פעמיים" ועוד. את הפזמונים כתב לתיאטראות כמו
"המטאטא", "לי-לה-לו", ה"קאמרי" ולמופעים "צץ
וצצה" ו"שוק המציאות".
אלתרמן היה מזוהה כל השנים עם מפא"י
ותנועת העבודה, ונמנה עם מעריציו של דוד בן גוריון, שמצידו כינה אותו בשם "נתן החכם".
ב-28 במרץ
1970, בגיל 60, לאחר מחלה
קשה, הלך נתן אלתרמן לעולמו..
אפרופו
ימי בחירות, סקרים ומפרשים, הנה אחד מפזמוני אלתרמן למחזמר "שלמה המלך ושלמי
הסנדלר". לא משירי העת והעיתון, ולא משירתו הלירית. סתם שיר "שטות"
שחכמתו לעולם לא מתיישנת.
שיר החכם והכסיל
נתן אלתרמן
לא פעם החכם אומר בעיצבון,
שהחוכמה היא הבל ורעות רוח,
אך אם הכסיל צועק מיד שזה נכון,
אולי הוא קצת יותר מדי בטוח.
כי בין דברי חכם, ובין דברי טיפש,
כאילו אין הבדל – הבדל בכל זאת יש!
אם הקבצן גונח כי חשך יומו,
והעשיר שנשמתו נסערת,
נותן פרוטה לו וגונח עִמדו,
זוהי גם כן גניחה, אבל אחרת.
כי אם בין הנותן, ובין המבקש,
כאילו אין הבדל – הבדל בכל זאת יש!
הגברת מהרהרת איך להתלבש,
ואיזו מין שמלה תצא חוצץ היא,
כי אם קליפה אחת יוצאת בשמלת שש,
יוצאת שנייה בשמלת שש וחצי.
ואם בשתי המפלצות אתה פוגש,
כאילו אין הבדל – הבדל בכל זאת יש!
אם בין דברי חכם, ובין דברי טיפש,
כאילו אין הבדל – הבדל בכל זאת יש!
מַה רָעוּב לִי אוֹרֵךְ
על שירת אלתרמן / דליה טלמון
לאחר ארוחת הצהרים באחד מימי השבוע, ליד
מכונת הכלים, זרק לי ירמיהו אמירה: השבוע מלאו שלושים ושש שנים למותו של אלתרמן,
האם תוכלי לכתוב עליו משהו, למשל, מה אמרה שירתו לבני הדור שלך.
בהתראה כל כך קצרה, מהיום להיום, ואני
כותבת טיוטות ונזקקת להתראה של שבועיים לפחות.
אבל ירמיהן ביקש, אז איך לא.
לא הבנתי בדיוק את הנושא: שירה
בקולקטיב, או קליטה דוֹרית, ודאי התכוון לדור הפלמ"ח, דור המדינה, כפי שהוא
מכונה בסיווג הדורות הספרותיים. שעליו נאמר שכשנפגש לראשונה בשירת אלתרמן, התלהב,
הביע פליאה ונִשבה בקסמיה. אמרו רוח רעננה, חדשה, אחרת, צבעונית, צירופים מיוחדים,
דמיון פרוע, מִצלול עשיר ומקסים. שירה מלודית מאוד, שירה שהחליפה את הממשי,
המציאותי, במשחקים פיגוראטיביים.
(ואני בכלל לא מדור הפלמ"ח – היו
שנים שהצטערתי על כך), אבל כבר אמרנו, ירמיהו ביקש, ועוד אמר: פשוט, חוויתי, לא
ארוך, לא טרחני, לא פלצני.
לראשונה היכרתי את אלתרמן משירי
"הטור השביעי" שהתפרסמו כל שבוע בעיתון "דבר". זו הייתה שירה
פוליטית או כמו שכונתה: שירת העת והעיתון.
השירה דיברה אל ליבי, אהבתי את השיר –
"דבר מבקיעי הדרך" שחובר לטקס פתיחת הדרך לירושלים.
"פלדה אנגלית ואש-ערבים / צווחו:
"אתכם נכריע ברך!" / ולנו רק מניין רובים / אבל עברנו את הדרך! ...לך העם נתנו הם שי / את ארבעים
הקילומטר... / את ארבעים הפרסאות, / העקובות מקרב ופרך / האפורות ומסולעות...
אני בת קריית-ענבים, הייתי שם בזמן
מלחמת העצמאות, חוויתי את משק כנפי ההיסטוריה של אותם ימים, קרובה לחיילים הנערים,
על הפחדים והחרדות, העייפות, הגעגועים, בוודאי מתרגשת.
השיר "על הילד אברם"
- "לא אישן במיטה ככל ילד / כי אותך בה ראיתי, / אִמי, אִמי / ישנה ובלבך
מאכלת". אין היא אם ככל האמהות, "ברגליה בארץ איננה נוגעת",
תמונות פלצוּת מבהילות ואווירת זוועה, ספוגה בדם. הלב נכמר על הילד אברם שחווה את
כל הזוועות.
אל השירה הלירית של אלתרמן התוודעתי
מאוחר יותר, לספר "כוכבים בחוץ". אהבתי את "שיר ערב בפונדק השירים
הנושן".
"כִּי נֶהְדַּרְתְּ,
פֻּנְדָּקִית, מֵהֲדַר הַפִּילִים / וַתִּגְאִי בְּמוֹתְנַיִךְ וּמִי יְחַבְּקֵךְ
/ לְמַרְאַיִךְ, כַּלָּה, לֵילוֹתַי מַפִּילִים / אָת לִבָּם בַּנִּבְעָת
הַשּוֹמֵט מִן הַקֵּן.
שיר אהבה, אמנם לפונדקית, פונדקית לא
הייתה במיליֶה שלי, אבל מה זה חשוב, אהבה לאשה, בציורים ודימויים ומצלול יפים.
הפונדקית הבשרית והשברירית (שאינה מוכת רזון וצמוקת בשר ושדיים), זו שכולה ארוטיקה
וחום נשי, אימהי, כובש, וגם מאיים.
הפיל – הוד, אצילות, הדר, כבוד וכוח,
והפונדקית נהדרת ממנו.
שירה חושנית ועדינה. הלילות בבחינת
אישה מפרים את היצירה. יצר ויצירה מילים תואמות. תמונה לירית שכל יופיה ספוגה
דווקא בפשטות החושנית והרכה שבה.
והלאה באותו שיר עצמו:
"כְּאֶשְׁכוֹל הָעֵנָב עֶל
עֵינַי אַתְּ נִמְחֶצֶת" תמונה יפה, הדימוי, המִצלוֹל ענב ועוני, לא התפוח של שיר השירים, ענב עסיסי,
מתוק, נוטף וחושני.
"מַה רָעוּב לִי אוֹרֵךְ / מַה
חַמִּים מַחְשַׁכַּיךְ / מוּל בַּצֹּרֶת יוֹמֵנוּ שָׂגַבְתְּ כְּמִפְלֶצֶת / שֶׁל
יֹפִי, שֶׁל אֹשֶׁר, שֶׁל קַּיִץ!"
היה מי שאמר שבכל אהבה גופנית יש רובד
רוחני. אין אלתרמן בלי אקסימרונים (ניגודים) המעניקים עומק, חוויה, עירפול,
חידתיות והרבה סקרנות.
דו"ח שבועי / א. פלד
סדר פסח. כל השנים היו מי שבחרו לערוך את ה"סדר"
יחד עם משפחה שמחוץ לקיבוץ.
בשנים האחרונות, לא מעט משפחות בוחרות
לערוך את ה"סדר" בביתן כאן בקיבוץ. (זכינו שהדירות רחבות דיין לארח את
כל החמולה).
במרבית המקרים קיימת
"רוטציה", שנה אחת פה ושנה אחת שם. פעם עם המשפחה מחוץ לקיבוץ ופעם
מתארחת המשפחה בקיבוץ. פעם בדירה הפרטית ופעם בחדר האוכל.
התהליך הזה נראה לי טבעי ומהווה חלק
מהעברת משקל בכל התחומים (תקציב, חינוך,
ארוחות, בידור...) מן "המשפחה
המורחבת" אל התא המשפחתי הגרעיני.
ועדיין מספר המסובין ל"סדר"
הקיבוצי הכללי עולה לכדי מאות רבות. הצפיפות קצת פחתה אבל חום החג נשמר.
עם השינוי באופי ההשתתפות חל גם שינוי
באופן ובאופי ה"סדר". לא עוד
"הפקות גרנדיוזיות"
כ"קומו תועי מדבר" או
"מעשה ברבי אליעזר". ה"סדר" לובש דמות דומה יותר, ואולי גם
קרובה יותר, למסורת כלל בית-ישראל, קריאה בהגדה – ארוחה – שירה בציבור. יותר עממי
ויותר משתף.
בימים הקרובים יפנו "פעילי
החג" אל החברים המשתתפים ב"סדר" בבקשה ליטול חלק בהקראה
או שירה וכיו"ב. הציבור מתבקש
להיענות בהתלהבות. המוטו של ה"סדר" החדש הוא :
"ה"סדר" של העם - על
ידי העם - למען העם".
ניקיונות הפסח. מסורת היא שבפסח מנקים
וממרקים את הבית ואת הכלים.
ואנו נוהגים לקדם את הפסח גם בהקפדה
יתרה על ניקיון רשות הכלל. התבקשתי על ידי
חברים
להעלות כאן בקשה חגיגית המופנית אל
כולנו, בכל ימות השנה אבל בעיקר עכשיו, כאשר בגינות האביב פורח, וסדר הפסח מתדפק
בפתח.
אנא הקפידו (ובקשו מילדיכם) שלא
להשליך אשפה ופסולת בגינות וברשות הרבים. והמהדרין אף יכפפו גוום לזכר עבדותנו
במצרים, ירימו פה ושם קופסת קלקר, פיסת נייר, בקבוק, פחית... ויעבירום אל פח האשפה
הסמוך.
בקשה מיוחדת שלוחה אל כל בעלי המלאכה
המסורים. שאריות מפעילות התחזוקה הברוכה שלכם: חומרי בניין, חלקי אינסטלציה, צינורות, ברזלים, פחים, קרשים, חרסינה ושאר
מיני פסולת, מושארים או מושלכים על ידיכם בגינות ובפינות שונות. אנא דאגו להשאיר סביבה נקייה עם סיום העבודות.
צוות הנוי שלנו עוסק כל הזמן בניקוי
השטחים הציבוריים, אבל ברור שצוות קטן אינו יכול להתמודד עם קיבוץ שלם. בבקשה.
עבדות בתוך חירות. כמה שלא נספר ביציאת מצרים, עדיין לא
נצליח, כמי שנולדו בני חורין למהדרין,
להבין פירושה האמיתי של עבדות פיסית.
ומאידך, אנחנו כפופים, כמעט ללא משים,
לשעבוד זוחל, השעבוד ל"עגל הזהב".
שעבוד השוטף את כל העולם המערבי,
מחלחל למזרחי, ושישראל הקטנה שלנו הפכה, בהשראה אמריקאית סוחפת, לאחד מנושאי דגליו
העיקריים.
"עגל הזהב" כולו היפוכם של
לוחות הברית שנופצו על גבו ברדתו של משה לראשונה מן ההר.
שתורת משה כולה "כנגד טבע האדם": לא תרצח, לא תגנוב,
לא תחמוד, לא תנאף. כולה כיבוש
יצרו של הפרט. ויתור על תאוות ויכולות
שלך למען האחר, למען הקהילה.
ו"עגל הזהב" והחינגא אשר
סביבו, הכול יצר. תורת משה "מנוגדת לחוקי הטבע". "עגל הזהב"
הוא חוק הטבע בהתגלמותו, "חוק הג'ונגל". (ולא לחינם "מואשמים"
היהודים שתורת המוסר אשר הנחילו לעולם המערבי, לא נועדה אלא לשבש את סדרי הטבע
ואת ציוויי הגזע – להגן על החלשים:
"הגר, האלמנה, היתום..." בפני
החזקים.)
ככל שמתעצמת תעשיית המידע: טלביזיה,
אינטרנט, סלולרי דור ב' ו-ג'... כך מתחזקת המתקפה
השוטפת את העולם כצונמי של חומר,
וקורסים מעוזי הרוח - והקיבוץ בתוכם.
אותו אדם, עני בחומר ועשיר ברוח, שהלך
בחוצות תל-אביב לפני שנים לא רבות, בסנדלים, מכנסי חאקי קצרים וכובע טמבל, ונחשב –
באמת ולא כמטבע לשון – כ"מלח הארץ", נחשב היום במקרה הטוב כלא-יוצלח, ובמקרה הרע כפרזיט ועוכר
ישראל.
הנכונות "הבלתי טבעית
בעליל" לוותר למען האחר על חלק מיכולתי לחטוף, מתחלפת ברדיפה אחר עוד חומרים
וקנאה עזה במי שהצליח לצבור ערימה גדולה יותר, מהר יותר. "בעלי הערימות"
הם אבירי ההצלחה , מושאי ההזדהות, "גיבורי התרבות" החדשים.
אני לא משלה את עצמי ששקי החול הדלים
שלנו מסוגלים לעצור את השיטפון הגואה. מאידך, ההיסטוריה כולה בנויה משינויי מגמה. כפי שמאות שנות
שיעבוד פיסי התחלפו לפתע בחירות גדולה, כך סביר שגם תבשיל השעה בה ישקע יומו של האימפריאליזם התרבותי האמריקאי
או אף יקרה נס והוא יכלה את עצמו מבפנים. .
כל יודע שיר מצטרף למזמרים ללא
התחמקות...
מתוך דף הוראות שחולק לחברים ולפעילים
לקראת טקס העומר בשנת תשי"ח, 1958. שנת העשור למדינת ישראל. נכתב על ידי
מתתיהו שלם.
חגיגת העומר השנה תיערך בסימן שנת
העשור, ובסימן עשר שנים לקרב על רמת יוחנן. מקום החגיגה על פסגת קסאייר, בדיוק מעל
שדה משם נורתה עלינו אש האויב בימי מלחמת השחרור. בין חגיגות העצמאות בארץ שכבר
החלו, נכללת גם חגיגת העומר ויש לחשוב על נוכחות קהל גדול ואורחים רבים מחוץ לארץ בטקס.
כל האמור לעיל מחייב אותנו ליותר
חגיגיות וליותר הקפדה בהכנות.
אנו מבקשים על כן את החברים לשים לב להוראות כדלקמן:
א)
השתתפות פעילה של כל החברים.
ב)
לבוש חגיגי: מכנסי חאקי, חולצה לבנה, אבנט (לחברים),
שמלות לבנות, אבנט (לחברות).
ג)
השתתפות מלאה בתהלוכה.
ד)
כל יודע שיר מצטרף למזמרים ללא התחמקות.
ה)
לשמור בקפדנות להוראות למען הסדר.
ו)
סבר פנים והיענות לקראת האורחים.
יוֹם
הַבּוֹחֵר אוֹ יוֹם הַמּוֹכֵר
אוּלַי
מָחָר יִהְיוּ הֵם מוּרָמִים מֵעַם
הַיּוֹם
הֵם טוֹרְחִים לְשַׁוֵּק אֶת עַצְמָם.
אַךְ
זוֹ הַצָּרָה לִפְנֵיהֶם פַּח יַקוּשׁ
בְּזוֹ
הַבּוּרְסָה רָב הַהֶצֵּעַ, לֹא הַבִּקּוּשׁ.
בָּא
קוֹנֶה מוֹדֵד, מְבָרֵר, מְמַשֵּׁשׁ
דּוֹמֶה
סְחוֹרָתָם אֵין לָהּ דּוֹרֵשׁ.
מִבְצָעִים,הֲנָחוֹת,
מְחִירֵי סוֹף עוֹנָה
אוֹ
שֶׁמָּא פָּשְׁטָה בַּחֲנוּת צַחֲנָה?
אֶת
עוֹר הַדֹּב מְחַלְּקִים טֶרֶם נִצּוֹד
כֹּה
קַל לְהַבְטִיחַ, וְקָשֶׁה לַעֲבֹד.
שְׁלָטִים,
סִיסְמָאוֹת, עַל כָּל גֶּדֶר וְשַׁעַר
וּמֵרֹב
עֵצִים לֹא רוֹאִים אֶת הַיַּעַר.
זִכְרוּ
חַבֵיִירִים בְּיוֹם הַבּוֹחֵר
הַקּוֹנֶה
קוֹבֵעַ, לֹא הַמּוֹכֵר.
הִזָּהֵר
מֵחֲנוּת הַמּוֹכֵר בָּהּ קָבַע
זְכוּכִית
אֲטוּמָה כְּחַלּוֹן רַאֲוָה
ראובן עזריאלי 26.3.06
פרוטוקול ועד הנהלה מספר
10/06
שם האגודה : קיבוץ רמת-יוחנן.
תאריך הישיבה : 23.03.06
מספר חברי ועד ההנהלה : 10
שמות המשתתפים בישיבה: אודי פלד, אורית ב.ן נחום, דוד דוידוביץ,
איילת מאירוביץ, דניאל פרי, יגאל אופק, לינט חורש, ישי קציר.
שמות הנעדרים מן הישיבה: עידו רודוי,
רפאל דינסטג.
סדר היום של הישיבה:
1. פניית שלמה רייזנר בנושא משרד.
(מוזמן שלמה).
2. פניית אתי נצר וויווי גלעד בנושא
הפרטת אנרגיה. (מוזמנים אתי וויווי).
3. ערעור על החלטת המזכירות בנושא
קליטה. (מוזמן איתן שטייף).
4.התנהגות לא ראוייה
ב"פאב".
החלטות.
1. המזכירות שמעה בקשת שלמה רייזנר בעניין
משרד בקומת הגג מעל דירתו (במקום המשרד
ב"מגדל המים") . נשאלו שאלות ונשמעו הערות. מפאת חוסר זמן נדחה לדיון והחלטה בישיבה הבאה.
2. אתי וויווי העלו דרישתם, לאור
טעויות שנפלו בחלק מחשבונות החשמל של החברים, לעצור את הביצוע בפועל של הפרטת
האנרגיה, ולבצע הרצה נוספת "על יבש"
של ששה חודשים, שלאחריה יתבצע קלפי חוזר על עצם ההפרטה, או לחילופין, יובא
לדיון והחלטה באסיפה אם לבצע קלפי חוזר בנדון.
המזכירות לא קיבלה את הדרישה.
3. בהשתתפות איתן שטייף נדון ערעורו
לגבי קבלת תושבים (וככלל, כל מי שאינו בן חוזר או בן זוג של בן או חבר), כמועמדים
לחברות בקיבוץ. איתן הבהיר שפנייתו היא כללית, ואינה מתייחסת להחלטה בעניין
מועמדות מסויימת דווקא.
המזכירות הבהירה שלא מדובר במדיניות
חדשה, אלא באישור "על תקן" של יוצא מן הכלל, במקרים מיוחדים הנשקלים
לגופם.
4. המזכירות שמעה דיווח על שני מקרים של התנהגות בלתי הולמת של
צעירים בני הקיבוץ בפאב המקומי. מדובר במקרה אחד של אלימות בין שני בנים, ומקרה
שני של תגרה בין בן וחניך אולפן. דווח ששני הבנים
במקרה הראשון השלימו ביניהם. נערך בירור של ממלאי תפקידים עם אחד מהם ויערך
בירור עם הנותרים. הנהלת הפאב השעתה זמנית את הצעירים המעורבים מן הפאב.
המזכירות מגנה את המעשים ומגבה את
הנהלת הפאב לנקוט בכל הצעדים הנדרשים במקום, כולל סילוק והשעיית מפירי הסדר.
אם ישנו מקרים דומים ניאלץ לשקול
צעדים נוספים.
רשם
אודי.
והאירו הנתיב – לחדוות הגאולה
מתוך דברים שנישאו בטקס קציר העומר
בשנת תשי"ח,
שנת העשור למדינת ישראל
במעמד זה של חג העומר – בשנת העשור
למדינתנו – הננו מביאים לזיכרון שלפני עשר שנים – שנת תש"ח, בשדה זה, בו אנו
מכונסים יחד – התחוללה המערכה.
מכאן ניתכה האש על הסביבה, פה נלחמו
אנשינו ממשקי הגוש, יחידות פלמ"ח, צידוני וכרמלי, שהדפו את האויב.
כאן נפלו הנופלים ובמותם ציוו לנו את
החיים והאירו הנתיב – לחדוות הגאולה. ואנו כיום, תרועה בפינו – לכבוד עצמאות
ישראל.
מפלרם / עמוס נצר
סיכמנו לא מכבר את שנת הכספים 2005.
אני שמח לשתף את החברים בעיקרי
התוצאות:
כלל המכירות השנה הסתכמו ב – 893 מש"ח כ –56%
בפלטוב וכ – 44% בחטיבת פלרם.
הגידול במכירות השנה לעומת השנה
הקודמת הסתכם ב – 25 מש"ח (כ – 12%).
הרווח הגולמי המאוחד השנה הסתכם בכ – 225
מליון ₪ כ –25.1% מהמכירות לעומת כ – 29.2% בשנה קודמת.
השחיקה ברווח הגולמי נבעה רובה מחטיבת
פלטוב, כתוצאה מעלייה חדה בחירי
הפוליקרבונט.
הוצאות המכירה הסתכמו בכ – 127 מש"ח
גידול של 3.7 מש"ח, לעומת שנה קודמת (14.2% מהמכירות לעומת 15.4% בשנה
קודמת).
הוצאות הנהלה וכלליות הסתכמו השנה בסך של כ – 60
מש"ח (כ – 6.7% מהמכירות לעומת 8% בשנה קודמת).
רווח תפעולי הסתכם השנה בסך של 37.4 מש"ח
,קיטון של 9 מש"ח, לעומת שנה קודמת (כ – 4.2% מהמכירות לעומת 5.8% בשנה
קודמת).
הרווח הנקי הסתכם השנה בכ –24.7 מש"ח,
לעומת 24.3 מש"ח בשנה קודמת (המהווה 2.8% מהמכירות לעומת 3% מהמכירות בשנה
קודמת).
תזרים המזומנים מפעילות היה חיובי (33
מש"ח), החברה שמרה על יחסים פיננסיים טובים ויתרת המזומנים בסוף השנה היתה
גבוהה.
אין ספק שהיתה זאת אחת השנים הקשות
מבחינת תנאי הסחר – עליות קיצוניות במחירי חומרי הגלם, עליות חדות במחירי האנרגיה
והתובלה ותחרות קשה ביותר.
הצלחנו בשנה זאת לשמור על רווחיות
דומה לשנה שקדמה לה, ולעבוד בדיוק לפי תוכנית העבודה שהצבנו ואישרנו.
ראוי להדגיש את העובדה שההעברות
השוטפות לרמת יוחנן בשנה זאת הגיעו לרמה הגבוהה ביותר מאז ומעולם ועברו את ה – 35 מש"ח.
בחשבון פשוט מדובר על קרוב ל– 100,000
ש"ח לחבר לשנה לערך, או כ – 8,500 ש"ח לחבר לחודש. (כל זאת ללא כל קשר
לדיוידנדים מהחברה).
תוכנית העבודה של שנת 2006 אושרה והיא מציינת גידול
נוסף במכירות החברה (בתוכנית לחצות השנה את רף המיליארד ש"ח), לצד ניסיון
לשמור על רווחיות דומה לשנת 2005.
אנו צופים שנה קשה נוספת בתנאי סחר
ולכן צריכים להמשיך ולהתייעל.
אישרנו לפני כחודש פרוייקט מרכזי של
החברה שהינו הקמת מפעל פי.וי.סי בארה"ב.
זוהי השקעה שהינה חלק מהתוכנית
האסטרטגית של החברה, והיא תיצור לנו מרכז יצור מלא בארה"ב למרבית מוצרינו.
ההשקעה בפרויקט הינה 10 מיליון $ והמפעל אמור להתחיל לעבוד בינואר 2007.
המימון לפרוייקט יבוא ממימון חיצוני, חלקו מסובסד, ומכספי ההנפקה שביצעה
החברה לפני כמעט שנתיים.
המפעל יקום על שטח שקנינו בצמוד למפעל
הפוליקרבונט שלנו ב"אלנטאון" שבפנסילבניה.
המוצר העיקרי שנייצר שם יהיה
ה"טרימבורד", שהינו לוח מוקצף עבה שמשמש כתחליף לעץ בשוק הבנייה
בארה"ב. מוצר נוסף יהיה הלוח הגלי.
תוכנית המכירות של המפעל הינה מכירות
של 20 מליון דולר תוך שלוש שנים.
עם סיכום השנה כמה נתונים מעניינים
נוספים:
·
בחברה עובדים כיום 630 עובדים, מתוכם כ – 300 באתר
בישראל, שמאה מהם חברי הקיבוץ.
·
לחברה כיום 23 חברות בנות ברחבי העולם.
·
החברה פתחה בשנת 2005 שני משרדי מכירות – בהונג
קונג/סין ובצ'כיה.
לסיום זאת חובה נעימה להודות ולשבח את
כל צוות העובדים המסור והמקצועי של חברת פלרם, על תרומתם לתוצאות שנת 2005. שבת שלום.
פעילות בקרן המילואים / דניאל פרי
בימים אלו הועברו הסכומים שהופקדו על
שם החברים בקרן המילואים לטיפולה של חברת "מגדל עלומים בית השקעות
בע"מ".
חברת "מגדל עלומים", בנוסף
לכך שהציגה נתונים יפים של תשואות, נבחרה גם מפני שהבטיחה לנהל את החשבונות ברמה
האישית, ולאפשר פעילות בכל חשבון ברמה
חודשית (בעבר נאמר לחברים שהפעילות תהיה ברמה שנתית).
הפעילות בחשבון צריכה להתבצע בדרך הבאה:
1.
עד 25 בחודש יעביר החבר את הסכום שהוא מבקש להפקיד או
למשוך מהחשבון.
2.
הפנייה צריכה להיות כתובה בכתב ברור ומופנית לחשב הקיבוץ,
יגאל פינגרמן, עם העתק לקופת הבית, לידי אורנה גזית.
3.
משיכות והפקדות שיגיעו עד 25 לחודש, ירשמו בתחילת החודש
שלאחריו.
4.
פרסום על דו"ח היתרות לחבר, יתבצע פעם ברבעון..
פנינה תרבותית / מירי פיינשטיין
בימים האחרונים שונה מראה "בית
התרבות" עם כריתתו של הפיקוס גדול-הנוף. חשיפתה של חזית הבית גילתה לעין-כל
את היופי הארכיטקטוני של המבנה, פרי תכנונו של הארכיטקט והאמן לאופולד קרקואר (היו
לו חברים בין ותיקי רמת יוחנן).
הימים ימי מלחמת העולם השניה, עוד טרם
מלאו לרמת יוחנן עשר שנים, הנקודה עדיין לא בנויה, אוכלוסיתה טרם התייצבה, דאגות
קיום וביטחון היו מנת חלקה, וזה עתה הסתיימו שנות משבר ה"טרנספר" של 1940,
עם עזיבת קבוצה גדולה וקליטתם של 80 אנשי בית אלפא. לנוכח כל אלו, ובהתחשב בעובדה
שחברי המשק התגוררו באותה עת בצריפים, אוהלים ועוד בתים משונים נטולי מרחב
ושירותים, ומבני המשק היו גם הם בחיתוליהם, ההחלטה על בניית הקומפלקס הזה- מעוררת
תמיהה. אין ספק שסדרי עדיפויות שונים הילכו בעולמם של ותיקי רמת יוחנן. דווקא
בהעדר תנאים פיזיים במגורים הפרטיים, נבנה "בית התרבות" במלוא תפארתו, כנכס
ציבורי המיועד לטיפוח חיי הרוח והקהילה: קריאה, עיון, האזנה למוסיקה וביצוע הצגות
וטקסים.
הלכנו לחפש בנבכי הארכיון אחר הדיונים,
סדרי ההחלטה, והנפשות שהובילו את התכנית מן הרעיון ועד לגמר הביצוע. מצאנו עדויות
לדיונים ארוכי שנים, שפרקטיקה ועניינים שברוח משמשים בהם בערבוביה:
8.3.1941 - בעזרת חבר רכשנו פסנתר... עיקר פעילותנו
התרבותית נעשית ע"י הפעלת חברים לפעולה תרבותית פנימית, ללא כוחות מבחוץ.
ישנה ספרייה בת 700 ספרים עבריים. כל חודש רוכשים ספרים בעד לירה. הבעייה היא שאין
חדר קריאה או ספריה או חדר מוסיקה. צריך איזה קרן להתחלת בית תרבות.
23.3.43 - מצוקת הדיור ידועה, חסרים
אפילו אוהלים ואין אפשרות להשיג. הספריה כרגע נמצאת באחד מחדרי הכיתות לילדים,
והובטח שתצא משם בהזדמנות הראשונה. מצוקת הדיור ידועה, אך מצוקת חדר הקריאה מוכרחה
למצוא לה את תשובתה. שאלת הקריאה חמורה, מוכרחים להקים פינה לחדר קריאה.
28.2.44 – נתקבלה החלטה לטובתנו בנוגע
לקרן בית התרבות. קיבלנו 1200 לא"י מכספי דרום אפריקה לעניין.
26.10.44 - מסרנו את תכנית הנקודה לאיש אחד, קרקואר....
אין אפשרות להחליט על צורת הבניין בשיחה... מונתה ועדה לצורך העניין.
9.2.45 – המו"מ עם הנהלת קרן
היסוד על בניית בית התרבות מתקדם. תכנית הבית נשלחה לדרום אפריקה ואנו מקווים כי
בקרוב תינתן הוראה להתחיל בבנייה. מקום בית התרבות נקבע מול מועדון הנוער (כיום
בית הווי ומועד) מזרחה (דרומית מסוכת התלמידים).
19.4.1945 –הסכום שביקשנו אושר.... הצעת קרקואר:
חדר קריאה עם פינה יותר שקטה לקריאה ופרוזדור, ביחד 100 מ"ר, בצד השני מרוחק
ב - 14 מ' מחדר הספרייה - חדר מוסיקה. בין
שני האגפים קיר בגובה 3 מ' שממנו תצא במה. גודל חדר המוסיקה 45 מ"ר. הצעת
החברים: להוסיף לחדר המוסיקה במה פנימית קטנה.
לגבי המיקום: הוחלט ברוב גדול על יד
הבית של רפאל דגן.
30.8.45 – הבנאים החלו בחפירת היסודות
והשבוע יצקו אותם.
23.2.46 – גמר בניין בית התרבות צריך
לעלות עד 3000 לא"י, לא כולל ריהוט ונגרות. הוחלט להקציב 1500 לא"י לבית
התרבות במקום לבניית אורווה...
1.3.46 – מצרפים לקבוצת הבניין שני
פועלי חוץ ונגר לנגריה.
הבניין תוכנן ב-1944 אך פתיחתו
התאפשרה רק ביולי 1949. העיכובים נבעו הן מבעיות מימון והן בעקבות מלחמת השחרור
במהלכה הותקפה רמת יוחנן והסיפור ידוע...
האדריכלות:
במבנה בית התרבות באים לידי ביטוי
קווי היסוד המאפיינים את אדריכלותו של לאופולד קרקואר: מבנים פונקציונאליים, צורות
גיאומטריות, תוך שילוב מופלא בטופוגרפיה ובאופי הסביבה.
הבניין עשוי מדרגות מדרגות למרות
שמבנה השטח הינו רמה מתונה. חדר הספריה הוא המבנה הגבוה ממנו יורדות 5 מדרגות
למשטח הבמה, מהבמה יורדות חמש מדרגות למרפסת האחורית וחדר המוסיקה. הבניין עשוי
בטון מטויח ומסויד ברוח העקרונות של הארכיטקטורה המודרנית. הבמה, ספסל האבן המקיף
את המרפסות והמדרכות המובילות בין המבנים מחופים באבן. שתי המרפסות (מאחורי הספריה
ומאחורי הבמה) מקורות בפרגולות מעץ.
החלונות המסודרים בצורה סימטרית האחד
מול השני היו מכוסים בתריסי עץ, מלבד החלון הדרומי שבחדר המוסיקה ממנו נישקף הנוף
מהרמה ועד הכרמל. הצמחייה העשירה המקיפה את המבנה והמשתלבת היטב בנוף, תוכננה
ע"י חברתנו רוחמה ע"ה.
אחרית דבר:
בסוף השנה הנוכחית ימלאו 60 שנה לבנייתו של "בית התרבות" שלנו.
המבנה הוא אחד מקבוצת מבני הציבור בהתיישבות שנבנו בסגנון ה"באוהאוס",
(במקביל לבניית מבני הבאוהאוס בתל אביב שקבלו הכרה בין לאומית). מבנים אלו נמצאו
ע"י "המועצה לשימור מבנים ואתרים" ראויים ומחוייבים בשיקום
ושימור. עד היום מעורר המבנה עניין אצל חוקרים שונים הבאים ללמוד כאן על נושאים
ארכיטקטוניים הקשורים במבנה, על הקשר בין הגדרת הצרכים של אנשי רמת יוחנן בשנות
הארבעים, התפתחות התרבות המקומית, ובניית בית התרבות. לשמחתנו, ניתן למצוא בארכיון
פרוטוקולים, מכתבים, ומסמכים שונים אשר מספקים את המידע. לצערנו, תוכניותיו של
קרקואר לא נשמרו. את התרשים המצורף מצאנו בארכיון הציוני בירושלים ואת התמונה באחד
מספריו של הארכיטקט האמן.
בית ההנצחה, בצמוד לבית התרבות, שנבנה
בסוף שנות השבעים, משתלב במטרות היעוד של בית התרבות ובתכנון הארכיטקטוני
והסביבתי.
כיום המבנים משמשים אותנו לעשייה
תרבותית שוטפת: ספריה, לימודי מוסיקה וקונצרטים, ארכיון והנצחה, אולם כינוסים,
ואירועים על הבמה (טקס יום העצמאות, הצגות בר מצווה).
איזור בית התרבות הינו פינת חמד בנופו
של הקיבוץ, והוא ראוי להישמר ככזה גם בעתיד. אחזקת המבנים צריכה להיעשות כך שיישמר
אופיים המקורי (תריסים, פרגולות, חיפויי אבן), טיפוח הנוי בסביבתם יעניק למקום את
הדרת הכבוד שהם ואנחנו ראויים לו.
* תודה לאסתי פוקסמן על חיפוש החומר
הארכיוני, ולמתראיינים ולכותבים ששלפו מניבכי זיכרונם את הסיפורים. מידע חשוב
הפקנו מעבודה סמינריונית שעשתה בנושא רוני נסים-חלפון (בתה של מרים פליטי ונכדתם
של מניו ורייזקה הזכורים לטוב) במסגרת לימודי האמנות באוניברסיטת תל אביב, ועל כך
תודתנו והערכתנו.
נורית כהן - נזכרה (לבקשתנו..) ממרחק של שנים ואוקיינוסים
סיפרה:
זכרונותי מבית התרבות מקוטעים.
את "שמוני" בנתה לאה עלי
אצלה בחדר. הפרמיירה הייתה על במת בית התרבות.
את ההצגה: "רופא בעל כורחו"
ביים שמוליק זבולון. יונתן ב-צ היה הרופא ורותי מלמד – אשתו. אני שיחקתי את הבת
המפונקת שלא רוצה לדבר. הייתה לי שמלת קרינולינה ותלתלי בקבוקים... ההצגה הוצגה על
במת בית התרבות לחברי הקיבוץ.
חג האסיף נחוג שנים רבות על במת בית
התרבות. "הכורמים", "רוב ברכות" ו"שמוני" נשארו לי
ברגלים. הבלטות הקרות לא התאימו לריקוד אבל הבמה המיוחדת הישרתה אוירה נפלאה.
גם את "הסכר" - מחזה שהעלינו
עם בני הנעורים - ביצענו שם. תמונות רבות ישנן של הבנים מכיתתו של פוני לבושי
טוגות חומות בתפקיד ה"קרשים" של הסכר...
ומוסיף אמנון קרניאל:
במקום הזה חגגנו את כל החגים
האפשריים: קודם כל החתונות. משנת 1948 ואילך כולם התחתנו על במה זו. האקוסטיקה
מצויינת בזכות הקיר המעוגל, שהחזיר את הקולות אל השומעים, כך שלא היה צריך להשתמש
באמצעי הגברה, וגם לא היו כאלה...
זהר לקח מספרת:
חג הגז, שהיה נחוג מדי שנה בתחילת
הקיץ לסיום עונת הגז, היה חג מיוחד במינו בין חגי הטבע והחקלאות שהיו נהוגים
בישראל הקדומה, כמו גם אצל תושביה המקומיים של הארץ, אותם פגשו רועינו בעת
שהתיישבו בבית אלפא בשנות העשרים. ריקודי הרועים, אותם אנו מכירים מחג המים,
ראשיתם בחג הגז (שמעו, פצח בזמר ואחרים) .
הבמה ומדרון הדשא היו הקולנוע הקיצי
שלנו. לפני כן הגיע "מסריט" חיצוני, שעבר עם ציוד וסרט מקיבוץ לקיבוץ.
עבורנו הקרין על קיר בית הקירור. בתחילת שנות
ה-50 הביא משה זמיר מארה"ב מכונת הקרנה. במיוחד עבורה נבנתה
"בודקה" בקצהו העליון של דשא בית התרבות והסרט הוקרן על מסך שנמתח על
הבמה..
/ ירמיהו
לא. זו לא שגיאת דפוס. זו דעתי.
וכל כך למה?
להלן הזמנה שמצאתי בתא הדואר שלי ביום
שלישי השבוע:
הנך מוזמן לפגישת הכרות עם פרופ' אסא
כשר. הפגישה תיערך במסגרת החלטת המזכירות לקיים דיון בנושא התנהלות קהילת רמת
יוחנן ("שם זמני").
אחר כך בא פירוט כל התארים של
הנ"ל, מוסמך במתמטיקה, מתמטיקה שימושית, היסטוריה ופילוסופיה של המדע, דר'
לפילוסופיה של האוניברסיטה העברית, קצין תכנות במיל. בחוליית אמ"ן/מחקר
בממר"ם, חוקר בעל שם בתחום האתיקה המקצועית... ועוד.
בעל פרס ישראל בפילוסופיה כללית
ופרסים חשובים נוספים, חבר האקדמיה האירופית למדעים ואמנויות, יועץ אקדמי במכללה
לביטחון לאומי, חבר המועצה הלאומית לביו- אתיקה, חבר נשיאות מועצת העיתונות, חבר
בוועדות ממלכתיות רבות ובין השאר, ראש הוועדה לכתיבת הקוד האתי של צה"ל, עסק
בשנים האחרונות בבירור וניסוח זהות רעיונית, עקרונות וערכים במספר קיבוצים, ועוד
ועוד, ייקצר המצע...
אין ספק, פרופ' אסא כשר הוא אדם עסוק
מאוד.
ולמה הוא מוזמן אלינו?
לא צריך לשבור את הראש בניחושים מיותרים,
אכן ואכן, לעסוק בשאלות כגון מהו המכנה המשותף הקהילתי שלנו. לברר לעצמנו מהי
"רוח רמת יוחנן", ועוד כיו"ב שאלות שספק רב אם במצב נוכחי, יש
עליהן תשובות.
ואני שואל:
האם לא היה לנו די ב"יועצת",
ה"מומחית" הקודמת, שזה עתה סיימה לסבך אותנו במהלכים שמובילים אותנו
לאותו מקום ממנו יצאנו... האם נעשינו יותר חכמים???
האם באמת עד כדי כך אובדי עצות אנחנו???...
האם עד כדי כך דלוֹנוּ בתחומי החשיבה???...
אלתרמן כתב ואריק איינשטיין שר:
אל תרכיבו משקפיים,
לא קודרות ולא שמחות,
הסתכלו נא בעיניים,
בעיניים פקוחות.
ויש בזה הרבה חוכמה, שהרי, כל אחד מאיתנו רואה את המציאות שלו, של רמת
יוחנן, או של התנועה הקיבוצית, מבעד למשקפיים שלו.
יש כאלה שרואים רק שחורות, כבר שישים
שנה הם חרדים שהנה אוטוטו הכל קורס, אם לא... יש אחרים, אופטימיסטים ללא תקנה,
שמצליחים לראות את האור, למרות הכל יש פריחה ושיגשוג. יש פסימיסטים שמרוב יאוש, או
מסיבות אחרות, עושים "עזיבה פנימית", או קמים והולכים לחפש את השיתוף, השיוויון
והעזרה ההדדית בעיר הגדולה. יש כאלה שפשוט "עושים לביתם" בלי שאף אחד
יפשפש במעשיהם. וכמובן נוכל למצוא בינינו, את האדישים, או את אותם חברים
ש"נישאים על גבי אחרים", וחוגגים בגדול את "אי-יכולתנו"
המפואר לטפל בחריגים.
כל אחד ושיקוליו עמו. כל אחד יודע מה
טוב בשבילו, או כמו שאומר ידידי מיכאל: "הדואג לעצמו, לעצמו הוא
דואג". אם דרכו ודרכנו מצטלבות, "מתאימות",
נוחות, או משרתות את אותם רצונות ומטרות, הוא מוצא גם את מקומו הנכון. אלה עובדות,
מציאות אפורה ויומיומית. מציאות של אנשים חיים, אנשים רגילים, אנשים חושבים.
אנשים, בני אדם, שחיים ביחד מסויים, שמנסים להגיע להבנה איך ממשיכים יחד הלאה.
או לא.
אני רואה במקום הזה שהוא בית שלי,
קיבוץ (לא חשובה לי ההגדרה המדוייקת), שטוב מאוד לחיות בו. יצרנו פה אי אלה דברים
טובים שמפרנסים אותנו בכבוד. הורינו, אנחנו ובנינו "עשינו משהו" במקום
הזה... ואתה שומע בכי וצחוק ילדים על המדרכות, יש ביטחון סוציאלי, חגים ותרבות
וחתונות, ופעילויות מגוונות אחרות, והוא חזק ויציב ונותן תקווה...
אין לנו במה להתבייש, ואין שום סיבה
לחשוב שדווקא בתחום הערכי, הרציונלי, אנחנו כל כך עניים, לא מסוגלים להשיא לעצמנו
עצות טובות, בדיוק כמו שעשינו עד היום!
אני לא בא לזלזל בפרופ' כשר, ולא
בעצותיו המלומדות, ידיעותיו, ותחקיריו המעמיקים בתחום ידע הקיבוץ והאתיקה שלו וכו'
וכו'. כל אלה מעידים עליו שכוחו עימו ויש לו מה לתת ומה להציע. חלילה לי, לא זו
הנקודה.
אבל מה לעשות התנאים השתנו, המדינה, הקיבוץ,
וגם החברים.
ההוויה החומרנית היא הנותנת היום. זו
עובדה.
אין היום, לדעתי, אפשרות להגדיר את
הרצון או הרוח של רמת יוחנן מהסיבה הפשוטה – אין היום חיה כזו!!!
פועל יוצא מהרגשת התקיעוּת (לדעתי לא
מוצדקת), היא הנטייה לבקש סיוע מוסרי או אחר מ"בעלי מקצוע", מ"מומחים"
כאלה ואחרים. ולאחרונה, משום מה, באין יכולת, או רצון, או כוחות נפש להתמודד
עצמאית עם הבעיות שצצות, מציע לנו המימסד, או שלוּחיו, בתדירות מופרזת, ל"התייעץ"
עם יודעי ח"ן חיצוניים. והפעם באמת טיפסו על עץ גבוה.
נכון הוא, שממלא תפקיד ציבורי, שצריך
לזהות ולנווט את הרצון הכללי, נמצא לא פעם בדילמות קשות. אני יודע שזה קשה, ומניח
שזה קשה שבעתיים במקום שהרצון הכללי הזה איננו קיים. השאלה היא, אם באמת מיצינו את
כל המשאבים, או עיקר מעשינו הוא הדיון האקדמאי, המעניין כשלעצמו, אך תועלתו, מה
חבל, מיזערית.
לשמחתי אנחנו מספיק חכמים ויצירתיים כדי
לעזור לעצמנו בעצמנו.
לצערי אנחנו גם מספיק טפשים כדי ליפול
למלכודת הזו שה"ועד היוזם" מציע לנו.
כך או כך, לא נראה לי שאנחנו בשלב הזה
של אובדי עצות.
"היש" הגדול, אחזקתו
ופיתוחו מוכיחים בדיוק את ההיפך.
אין שום סיבה להיות ל"עובדי עצות"
של אחרים, ועוד לשלם להם על כך בממון. .
ניווט אוהד זך
ביום שישי ה-28.4.06 יתקיים זו השנה
ה- 8 ניווט לזכר אוהד זך.
אוהד, בן היישוב נופית, נהרג בעת
פעילות מבצעית בלבנון .
הניווט יתקיים ב- יער ציפורי החל
מהשעה 08:00 בבוקר.
המשתתפים יוכלו לבחור בין מסלולים
תחרותיים באורכים שונים, לבין מסלול עממי המתאים לכל המשפחה.
בשטח הכינוס יפוזרו פינות ירוקות, בהן
יציגו אירגונים שוחרי טבע וסביבה את פעילותם, וכן יציעו מגוון פעילויות בטבע. כל משתתף בניווט יקבל תעודת השתתפות.
כמו כן יוכלו המשתתפים ליהנות מכיבוד קל שיוגש
לפני טקס הסיום. בסיום הניווט ייערך טקס קצר בו יחולקו מגינים למנצחים במסלולים
התחרותיים.
סיום משוער בשעה 12:15. לפרטים
נוספים: מחלקת ספורט במועצה..
האזינו האזינו... / רותה היוז
הגיעה אלינו קריאה מאוד משכנעת מדגי
האגם, אלינו ואל כל צרכני המים מאותו אגם: המים שם במצב מאוד מסוכן עבורם, אם קצב
הצריכה שלנו ימשיך, עוד מעט קט לעלות עקב השקיות יתר בגינות למשל... אז רמת
הרעילות וסכנת ההתייבשות יהיו מאוד גבוהות...!
אנא, האזינו לבקשת הדגים ושימו שעון
מעורר – כדי לא לשכוח ברזים זורמים בגינה לכל הלילה... ובכלל. .
המלצה לקראת מפגש עם פרופ' אסא כשר
לחברים המעוניינים להשתתף במפגש עם
פרופ' אסא כשר שיתקיים בתחילת אפריל, מומלץ לקרוא את הפרק על הקיבוץ בספר "17
שיחות עם אסא כשר" מאת ורד לוי ברזילי.
איילת מאירוביץ, מש"א.
ברכת הורים
נערי י"ב יקרים,
השבוע אנו חוגגים איתכם בשמחה ובגאווה
סיום י"ב שנות בית ספר.
מכאן אתם נכנסים לישורת האחרונה שלכם
כתלמידים בבית ספר - הבגרויות.
עלו והצליחו גם בקטע זה ואנחנו
נהיה שם בשבילכם כתמיד.
אוהבים, מברכים - ההורים
הודעה לחברים
לידיעת משפחות החוגגות את ליל הסדר
בביתם, ומעוניינות בציוד ממחסן תרבות:
לקיחת הציוד והחזרתו - באחריותכם
האישית!
המחסן יפתח ביום רביעי 12.4.06 בשעה
9:00 בבוקר ע"י דרור שמעוני, שירשום את השאלת הציוד למשפחות.
החזרת הציוד ביום שישי 14.4.06 בשעה
9:00 ישירות למחסן.
אנא חברים, הציוד יקר וזמננו יקר.
תדאגו להגיע בזמן, כדי למנוע חיכוכים מיותרים ואי נעימויות. שיהיה לנו חג שמח, ותודה
על שיתוף הפעולה. אתי גפן ו. תרבות..
מזל טוב
לבן ובסי להולדת הבת מאיה
ולכל המשפחה.
לתשומת לב –
העלון הבא יצא אי"ה בערב ליל
ה"סדר"
עם סגירת הגליון –
סוף סוף גם אנחנו זכינו
ל"ביקור".
שלוש מכוניות פולקסווגן גדולות שלנו,
זה היה שללם של הגנבים ברמת יוחנן השבוע.
על מאורעות הלילה מספר איל ברבר:
עם שחר של בוקר יום חמישי 30.3.06
בשעה 3:45 בוצעה פריצה דרך הדלת הראשית של בית מוסדות, ודלת העץ ליד ארון המפתחות.
ארון המפתחות נפרץ בעזרת מברג ושבירת
לשון המנעול. נלקחו שלושה מפתחות של שלוש מכוניות פולקסווגן גדולות, כולל את שתי
החדשות, הכחולות. פריצת הרכב והתנעתו נעשתה ללא קארלוג.
הגנבים נמלטו דרך שערי הפרדס שנפרצו עוד
לפני הגניבה.
מוטי בלושטיין ראה את המכוניות ואף
זיהה את פרצופי הנהגים, כל הכבוד למוטי!!!
הוא התקשר אלי ואל ראובן עזריאלי. איילת
גורדון שהייתה בשטח עד סמוך לשעת הגניבה, יצאה מיד לשטח לחפש דרכי מילוט והזעיקה
עזרה מקב"טים מהגזרות השכנות.
תוך דקות התקשרתי למשטרה לתת פרטים,
המשטרה הגיעה אחרי שעה וחצי והוגשה תלונה.
אילת מספרת:
חיכינו למאורע הזה.
אני האחרונה שהייתי בחנייה באותו לילה
וזה היה בערך בשעה 2:30.
שאלו אותי השומרים: מה את מסתובבת?
אמרתי להם: ברגע שאני מסתובבת תתחילו
לדאוג.
וכך היה.
זה ממש הריח מהגנבים. השומר שלי (של
הבקר לבשר) זיהה את הגנבים טסים במכוניות הגנובות. הוא בא מכיוון מרכז מזון, וראה
אותם חולפים לכיוון השער של הפרדס.
אנחנו משערים שהם באו ברגל מכיוון
כביש 70, פרצו את השערים של הפרדס, "ביקרו" במחסן של ארז, לא מצאו שם מה
לגנוב, והמשיכו למעלה.
השומר שלי בדק שמוטי בלושטיין בסדר,
ולא נפגע לאחר שכמעט נדרס על ידי הגנבים. הוא המשיך ונסע לכיוון השער וראה שהוא
פרוץ. בינתיים הגעתי ועוד הספקתי לראות את האורות של הרכבים עולים על כביש 70.
הצלחת לראות אותם?
ראיתי רק את האורות. בינתיים הרמתי
טלפון לכל מי שצריך להיות מעודכן. והמשכתי לכיוון צומת מגידו בנסיון לעלות עליהם.
הגעתי עד הצומת ללא תוצאות וחזרתי.
והם עלו על כביש 6 בדרך לשטחים?
לא. לא בטוח. לדעתנו הם עדיין באיזור
שלנו. הם מחנים את המכוניות בלילה. אנחנו חושבים כך, כיוון שהם יודעים שאנשים ראו
אותם. סביר שהם לא ימשיכו לנסוע אלא לאחר זמן. כך הם עשו בקיבוץ עין דור, שם הם החנו
את המכוניות בדבוריה. במקרה עבד בקיבוץ פועל מדבוריה, הוא בא לעבודה בבוקר, ראה
שיש מהומה גדולה ואמר: עכשיו באתי מהכפר
וראיתי שם שלוש מכוניות של הקיבוץ, לא הבנתי מה הן עושות שם.
יש השערות מי החבר'ה האלה?
לא. לדעתי עוד לא עלו עליהם.
זה חוליה אחת שמבצעת את כל הגניבות האלה
באיזור?
לא יודעת, (דרך אגב באושה גנבו מכונית
לפני יומיים).
מה שמצער בכל הסיפור הזה הוא, שאייל
ואני ישבנו לפני חודש במזכירות יחד עם דניאל. אמרתי להם שזה רק עניין של ימים
ספורים עד שהחבר'ה האלה יגיעו גם אלינו. התשובה הייתה: לא חשוב, לא צריך.
ביקשנו לשים מצלמות, אזעקה וכו', שום
דבר לא נעשה.
החנייה שלנו כזו מפוארת, לא מתקבל על
הדעת שהם לא "יעברו" בה.
זה היה כל כך ברור וידוע, רק עניין של
זמן שזה ייקרה.
הכתובת הייתה על הקיר?
ממש ממש.
ואנחנו בקלות כזאת עוברים על זה לסדר.
כולם יודעים מה קורה במערכת המשפטית המסורבלת והמקילה מאוד מאוד בעונשי עבריינים מהסוג
הזה.
אין ברירה, אנחנו חייבים למגן את
עצמנו.
אני מסתובבת בשטח, אני מרגישה אותם.
הם מתצפתים בשטח, הם עוברים פה. פתאום רואים תנועות חשודות. כמה אתה כבר יכול
לעמוד ולקחת מספרי רכבים?
אתמול למשל היה פה טנדר שעצר ליד המפטמה,
בחור אחד ירד, אך חזר וברח כשראה אותי. הייתי בצד השני של הכביש, ביררתי פרטים על
הרכב, ומסתבר שזה רכב מבאר שבע, מה יש לו לחפש פה?
הייתה לי הרגשה שהנה זה קורה, בגלל זה
יצאתי הלילה. כולם ידעו...ובכל זאת זה קרה.