חודש לפני פורים, אבא ואני פתחנו את
כל הספרים
והתחלנו לחפש למה כדאי להתחפש.
משהו שאף אחד לא חשב לפנינו, משהו
מאוד לא רגיל,
ובסוף, החלטנו שנינו שאני אתחפש
לקרוקודיל.
אבא גזר, והדביק, ותפר, וצבע, ומדד,
ובסוף הקרוקודיל עמד.
הוא הלביש אותו עלי, ואף אחד לא יכול
היה לחשוב,
שאני, יורם הקטן והרזה, נמצא בתוך הענק
הזה.
בערב פורים יצאנו לחוצות, מאות ילדים
עם מאות תחפושות:
עשרים אינדיאנים, שלושים ערבים,
מאתיים שוטרים, ומאה גנבים
ואף אחד לא קרוקודיל.
וכל הגדולים התפעלו מהיצור הענק, אך
אני בפנים כמעט נחנק.
וכשכל הילדים עשו פנטזיה, הלכתי בפנים
עייף ומזיע.
ובערב במסיבת פורים עמדתי בצד
לא שתיתי כי לא יכולתי להוציא את היד.
לא נשענתי בגלל הגב, לא ישבתי בגלל
הזנב.
אבל בסוף המסיבה לפני שהלכו לישון,
החליטו לתת לי את הפרס הראשון
ואני לא לקחתי, לא בגלל שהייתי מנומס,
פשוט לא יכולתי להוציא את היד בשביל
לקחת את הפרס...
(יורם
טהר לב)
פרוטוקול ועד הנהלה מספר
8/06
שם האגודה : קיבוץ רמת-יוחנן.
תאריך הישיבה
: 09/03/2006
מספר חברי ועד ההנהלה
: 10
שמות המשתתפים בישיבה: אודי פלד, דוד דוידוביץ, איילת
מאירוביץ, יגאל אופק, דניאל פרי, רפאל דינסטג, לינט חורש, ישי קציר, אורית בן
נחום.
שמות הנעדרים מן הישיבה:
עידו רודוי (בחו"ל).
סדר היום של הישיבה:
1. חג העומר.
2. עבודה ביום הבחירות.
3. הקצאת רכבים ביום הבחירות.
4. ועד ההורים ותשלומים לבית-ספר ניצני זבולון (בהשתתפות
ויווי גלעד).
5. ערעור בנושא העמדת שכונת הרימון (בהשתתפות
6. הצעה בנושא בנייה חדשה. (בהשתתפות יוסי זמיר).
החלטות.
1. דווח על ידי אודי שבשל היעדר רקדניות לא נראה כרגע לפעילי
החג שניתן להעלות את ריקודי העומר, ובהעדר ריקודי הבנות לא ניתן לקיים את הטקס
כולו.
הריקודים בנויים על כ - 20
רקדניות. קיים "הגרעין הקשה" המורכב מן החברות הוותיקות, אבל קשה
לרתום למשימה מספיק בנות צעירות, שכן אלה (חלקן) אינן מגלות רצון וגם לא תחושת
צורך לתרום לקהילה בעניין זה. (בינתיים נוצרו התנאים לקיים את חג הקציר כהִלכתו,
יבורכו העושים במלאכת).
2. איילת מאירוביץ דיווחה שבתי הילדים (המבוססים כידוע במידה
רבה על כוח אדם שכיר), יהיו סגורים ביום הבחירות. מבחינת החברים/הקיבוץ, יום
הבחירות הוא יום עבודה רגיל, למעט פעילי הבחירות ומי שנאלצים/ות להישאר בבית על
מנת לטפל בילדים.
3. הוחלט להקצות כ- 15
רכבי הקיבוץ לצרכי פעילות יום
הבחירות.
4.. ויווי גלעד, המכהן היום כיו"ר ועד ההורים של
ביה"ס "ניצני זבולון", עידכן את המזכירות בכל הקשור לתשלומי
הורים. כידוע, מגביל משרד החינוך את
הסכומים אותם ניתן לגבות מן ההורים. הסכומים המאושרים על ידי משרד החינוך אינם
מאפשרים לקיים את הסטנדרטים המקובלים בחינוך שלנו, הכוללים פעילויות לימוד והעשרה
שונות מעבר ל"תקן" משרד החינוך,
ובעיקר דוגלים בקיום כיתות קטנות יחסית, דבר המחייב העסקת "מורים
עודפים" שאינם ממומנים על ידי המדינה.
הבעיה היא שחלק הולך וגדל של ההורים תושבי המועצה (בינתיים לא
כולל הורי ילדי הקיבוצים), אינם מוכנים לשלם את התשלומים העודפים, דבר היוצר
"חור בתקציב" וגורם לביטול פעילויות ופגיעה ב"חזון
הבית-ספרי", אותו אישרנו עם העברת ביה"ס להפעלת המועצה.
הוחלט:
א. לאשר תשלומי ההורים לשנת הלימודים תשס"ו (השנה השוטפת)
על פי המלצת ועד ההורים.
ב. ליזום ולקיים בהקדם דיון ברמת-יוחנן (ואולי בשיתוף קיבוצים
שכנים),בשאלה "פני בית הספר ניצני זבולון לאן" וכל מה שמתחייב מכך
מבחינתנו.
5.
6. המזכירות דנה בנושא הבנייה החדשה הבאה עלינו לטובה, וסיכמה
לקבל ההצעה המצ"ב, בתנאי שהדיון בה באסיפה, תהא ההחלטה אשר תהיה, בא במקום
"ערעור הצעירים" לגבי שכונת הרימון ב'.
רשם – אודי.
הצעת החלטה
בנושא שיכון
דיון מזכירות מס 08/06 מיום 09.03.06
1. רקע
א. בשכונת תמר (8 יח"ד) היה יחס ותיקים/צעירים
50/50 .
ב. בשכונת הזית (14 יח"ד) הוקצו כל הדירות לוותיקים בלבד
(דיירי הקומותיים).
ג. שכונות התאנה והרימון כוללות 36 יח"ד. על פי הכלל של 20% (אם מחשבים על כל המכלול), 7.2
דירות אמורות להיות מוקצות לצעירים.
בפועל הוקצו לצעירים במכלול הנ"ל 6 דירות. (2 בתאנה, 2 ברימון א', 2 ברימון ב').
ד. לטענת "הצעירים", יש להקצות עבורם 6 דירות ברימון ב', לפי חישוב של 20% על כל
הבנייה כולל שכונת הזית. (סה"כ 14 זית +18 תאנה +18 רימון * 20% = 10 דירות,
פחות 4 בתאנה ורימון א', נשאר 6).
לטענתם היה מוצדק להאיץ בשעתו את נושא הקומותיים כי היה מדובר
בחברים ותיקים מאד, אבל כעת המצב שונה.
ה. מאידך, על פי התקנון אין מחוייבות ל-20% . נאמר 2 עד 4
דירות בכל מחזור בנייה ולא יותר מ-20% , דהיינו יכול גם להיות 6 בשלושת
מחזורי הבנייה שאחרי שכונת הזית.
בנוסף לכך, מאחר והיום כל הדירות עונות על הקריטריון של
"לינה משפחתית" (שלושה חדרי שינה), אין הצדקה להעדיף צעירים על ותיקים,
במיוחד שממילא במחזור הבנייה הבא אחרי רימון שני התורים מתאחדים.
2. השורה התחתונה היא שאפשר להמשיך ולמצוא נימוקים לכאן ולכאן
וכמובן אפשר להביא את ערעורם של הצעירים
לאסיפה ולקלפי.
3. ההצעה שהתקבלה במזכירות ותובא לאסיפה.
מתוך רצון שלא להקצין עמדות סקטוריאליות (צעירים נגד ותיקים
ולהיפך), מוצע לקבל החלטה אד-הוק כדלקמן:
א. בשכונת רימון ב' יוקצו לצעירים 2 דירות (מתוך 12 ). רשימת
הדיירים תפורסם על ידי ועדת שיכון מייד.
ב. יבנה עוד בית אחד דו-משפחתי במשבצת פנויה בתחום הקיבוץ או
בדרך של "פינוי בינוי", בשאיפה ללו"ז כניסה של סוף 2007. (פחות או יותר כמו מועד כניסה משוער
לרימון ב'). שתי דירות אלה יוקצו לצעירים.
אם יבנו 4 יח"ד דיור על פי פיתרון זה, יוקצו 2 דירות
לצעירים ו-2 דירות לוותיקים.
ג. המשך התור יהיה על פי התקנון הקיים..
שְׂפָתַיִם וְלֹבֶן צַוָּאר
בְּלִי
קוֹל כְּלִיל הַחוֹרֵשׁ מֵרִיעַ וְשָׁר
עֵת
נִכְנַס הָאָבִיב בַּסֶּדֶק הַצַּר,
בֵּין
הַקַּיִץ לַחֹרֶף, שֶׁכִּמְעַט כְּבָר עָבַר
בְּיוֹדְעוֹ
הוּא רַק עוֹנַת מַעֲבָר
וְעָלָיו
לְמַהֵר כִּי זְמַנּוֹ כֹּה קָצָר.
עַל
כַּנְפֵי הָרוּחוֹת עִם אָבָק הַמִּדְבָּר
מְשַׁרְבֵּב
עַל הַסַּף כְּבָר הַקַּיִץ צַוָּאר,
אֶת
שָׂדֵהוּ מְלַטֵּף בְּעֵינָיו הָאִכָּר
בִּתְפִלָּה
כִּי הַטַּל יְמַלֵּא אֶת הַבָּר.
נְעָרוֹת
בִּטְפִיפָה,אָבִיב בִּשְׁעָטָה
לְמַרְאָם
בְּעָבְרָם כָּל עַיִן הֻצְּתָה,
בֹּשֶׂם
פְּרִיחוֹת, וּבָרָק הַשָׁשָׁר
מֵעֲלֵי
כּוֹתֶרֶת, שְׂפָתַיִם, וְלֹבֶן צַוָּאר.
אָבִיב
יִקְמוֹל בַּעֲלוֹת הַחֹם
נְעָרוֹת,
בְּעֵינֵיהֶן עֵת יֹאבַד הַתֹּם.
ראובן עזריאלי 12/3/06
משהו על חגי האביב
טכס הבאת העומר, למחרת הסדר, עבר
בהצלחה גדולה. הדעות שנשמעו אחריו, הביאו
שבחים רבים למארגנים והמבצעים כאחד. לפני שבועות מעטים היה לי ספק רב באפשרות שלנו
לבצע זאת בהסתייגות של עמית גפן, שושקה ואמנון גולן, ובייחוד עופרה אלון שאירגנה
ודחפה את עניין הריקודים. הספק נעלם וכולנו נהנינו מהטכס. נציין גם את התגייסות
החיילות לריקודים שתרמה רבות להצלחה. כה-לחי לכולכם ונקווה להרבה טכסים יפים כאלה
בעזרתכם.
(רפאל
דינסטג. "ברמה" 29.4.1990)
תיקצוב הפרטת אנרגיה / אתי נצר
לפני כ-10 ימים מסרתי לאודי ולדניאל פרי, שמצאתי שגיאות רבות
בדו"ח המרוכז של תיקצוב האנרגיה בחודש ינואר 2006, וכן בדו"ח אוקטובר
2004 עד ספטמבר 2005. מדובר בשגיאות הנוגעות ליותר מ-30 בתי אב (לגבי חלק
מהם יש שילוב של יותר מטעות אחת). רשימת השגיאות שמורה אצלי ואפרט כאן מס'
דוגמאות, כולן מדו"ח ינואר 2006:
1. שני בתי אב של 2
אחים בדם עם אותו מס' ילדים ואותם מקדמי גיל וחיבור לבוילר, תומחרו בהפרש של כ-70%
האחד מן השני (אח אחד "קופח", השני תוקצב נכון).
2. בתי אב מאותה שכונה
עם מס' ילדים זהה - תומחרו בהפרש דומה ל-1 (משפחה אחת "הרוויחה", השנייה
תומחרה נכון).
3. שבע משפחות מחזור
י"ב לא תוקצבו בגין ילדם שבי"ב, בעוד 2 משפחות עם בנים במחזור י"ג
עדיין מתוקצבות עבור בנים אלה. (נאמר לי שבינואר מפסיקים לשלם עבור בני י"ג).
4. מספר משפחות
"הרוויחו" הודות לחיבור כביכול לבוילר, בעוד הן צורכות קיטור, ואילו
לפחות משפחה אחת "קופחה" בגין צריכה כביכול של קיטור, בעוד היא מחוברת
לבוילר.
5. מספר משפחות בעלות
ילדים תומחרו כאילו הן חשוכות צאצאים ובמקרים אחרים נפלו טעויות במספרי הילדים (לא
כולל הטעות הסדרתית בסעיף 3).
6. נעשו טעויות במקדמי
הגיל.
כאמור, הדוגמאות רבות ואולי אף יותר מהמספר שנקבתי. דו"ח
ינואר 2006 היה האחרון שחולק לחברים, אחד מאותם דו"חות שעל פיהם גיבשו החברים
את דעתם לקראת ההצבעה בקלפי.
תיקון הדו"חות שמופקים לאחר ההצבעה בקלפי רלוונטי
לגבי העתיד, אך לא יכול לתקן בדיעבד את
מסד הנתונים השגוי שניתן לחברים כמסמך יחוס לפני ההצבעה.
לפיכך, נראה לי שנכון יהיה לפעול כלהלן:
1. להקפיא את השלב
ה"רטוב" של התוכנית, להפיק דו"חות מתוקנים, להריצם משך מספר חודשים
ואז לחזור לקלפי.
2. לנסח ולהפעיל נוהל בקרה על הפקת דו"חות (בכלל).
אלה הנתונים. ישקול ציבור החברים ויחליט כיצד לנהוג.
חג שמח ושבת שלום.
נ.ב. – גם בדו"ח פברואר שחולק השבוע, עדיין יש טעויות
רבות.
מבוא להצעות פשרה / בן ציון גולן
בשעת ערב חורף
וברווזים, צלצלה אלי חברה מבוהלת, וכך היא
שואלת:
הייתכן ונפלו
אי אלו שיבושים במערכות החישוב של הפרטת
האנרגיה?
אינסטינקטיבית
אני לה עונה: "לא , לא יתכן, ועוד יותר לא יעלה על הדעת"
אם כך אמרה
כנראה אני ה"משוגעת". לא, לא, זה עוד יותר לא. אמרתי וניתקתי.
ניתקתי, עוז
אזרתי ובחרדת קודש בדקתי. מצאתי, ונבהלתי. אכן כן נפלו שיבושים.
ולכן נזכיר את
הכלל: עידן "פלאי המחשב וטעויות האנוש" נגמר זה מכבר. והחל העידן
בו
"טעויות אינן קורות אלא נגרמות". חציין בשל קלות ראש, חציין האחר בשל
רשלנות תורמת
וחציין האחרון
בשל רשלנות פושעת. חקרתי, בדקתי, ומצאתי שלא הייתה כוונת זדון להטעות
מי מהחברים,
אלא כיוון שמדובר היה בהרצה על "יבש" איש לא בדק וחברו לא ביקש.
מכיוון שאחוז
השגיאות אינו קטן, ועולה בהרבה על
"סטיית התקן + 4%" המפורסמת,
ומכיוון
שהתוצאות בקלפי הראו על אי-שיוויון קרוב,
ומכיוון שלא
פורסמה טבלת הקצבות ברורה וסופית לפני ההצבעה,
ומכיוון שאין
מכניסין יד לכיסו של אדם אלא בהסכמתו ובידיעתו ובלא הטעייתו,
ומכיוון שכל
ישראל ערבים זה לזה, ומעורבים זה בזה ותקועים זה עם זה,
ומכיוון שאיש
אינו מושלם, אף לא העולה ויורד בסולם,
באתי לידי
רעיון להביא לידי פתרון באמצעות הצעת פשרה שבה
כו-לם יוצאים מרוויחים.
1.
מערכת מחוללת
דוחות-אמת, תיבנה ותעמוד לבחינת הציבור במשך 6 החודשים הקרובים.
2.
תפורסם בציבור רשימת ההקצבות המלאה במספרים שלמים (רצוי
עגולים), ללא מכפלות ותוספות.
3.
בתי אב שיעמדו בהקצבת האנרגיה, ותיוותר יתרה בחשבונם
יזוכו בתקציבם.
4.
בתי אב שיחרגו מתקציבם יקבלו הערת אזהרה על חריגה אך לא יחוייבו כלל בתקציבם.
5.
לאחר 6 החודשים תובא ההחלטה לאישור נוסף בקלפי
לצורך החלתה המלאה-או ביטולה.
ובא לציון
גואל, ומנוחה לשואל, ורווחה לסובל, וצדקה לקובל, ושמחה לכל עמו ישראל ואמרו אמן. .
תגובת דניאל פרי –
סך כל הטעויות שנמצאו בבדיקות שעשינו מגיע ל - 403 ש"ח ב - 18 בתי אב. הטעויות נעות בין 50 ש"ח, ל - 150ש"ח לבית אב. חלקן לזכות, וחלקן
לחובה.
כפי שפורסם, עוד לפני שהתגלו הטעויות, הנושא הועבר לטיפולה של אורנה
גזית בקופת בית..
אבן מאסו הבונים... / חסי זית
דור הולך ודור בא, והארץ לעולם עומדת (קהלת א',ד).
שוב מדברים אצלנו על בניית שכונה חדשה ונראה כאילו שום דבר לא
קרה. ישלחו אנשים לתקוע יתדות לבתים החדשים, ואחר כך יסתבר שיש הפרשי גבהים ויבנו
כותל או שניים לבכות עליו.
בונים בתים, ועיקר הדיון הוא פנים הבית, מטר יותר או מטר פחות,
עלייה לגג או לא, צבע הרעפים וכו', מי זכאי להיכנס, ומי ימתין בשקט לתורו?
אבל מושגי יסוד בסיסיים נשכחים בלהט הקרב.
כמו למשל, איך יכנסו לבית? האם רק ברגל או גם תהיה אפשרות לחבר
קיבוץ להגיע ברכב לביתו, ואולי גם, רחמנא ליצלן להחנות אותו? מה עם מגרשי חנייה
גדולים ומרווחים, כדי למנוע חנייה על יד הבתים ובמרחק סביר, איך יכניסו או יוציאו
רהיטים, האם בעזרת ה"קולומביה", או ישר מהרכב לדירה?
יש טענה שכבישים פנימיים יפגמו במראה הכפרי. האם שולים
מחורצים, ודשאים רמוסים, כאשר אין ברירה וחייבים להיכנס עם רכב, יוסיפו למראה הכפרי?
מה יקרה ביום הדין כאשר אמבולנס יצטרך להגיע לדירה?
האופטימיסטים אומרים: נפנה אותו בעגלה. אישית לא הייתי רוצה
לראות את עצמי מובל בעגלה, על אלונקה, מחובר לצינורות וחמצן, ביום גשם, עד
לאמבולנס, וגם לא את בני משפחתי ומקורבי.
הפסימיסטים אומרים: נפנה אותו ישר ב"קולומביה" במורד
הגבעה...
איך למשל נפנה אשפה?
האם נחצה חצי קיבוץ עם שקית אשפה עד למיכל הקרוב שנמצא, או
נוכל ללכת מרחק סביר עם השקית המטפטפת? בתנאי שהמיכל עצמו אינו עומד במרכז שלולית,
או גל אשפה.
מתווכחים על גודל הדירה לשם תשלום הארנונה בבוא היום. כאשר כל
אחד ישב בביתו כפול הקומות, וסביבו חצי הדונם שלו, לבניו ובני בניו. התשלום הזה
מיועד לכל הדברים הללו אשר כל רשות מספקת לתושביה, מה שנקרא בלעז מוניציפאלי.
ולא נראה כרגע שהיא מתכוונת לספק שירות כזה.
אני יודע שיזרקו עלי אבנים ברחוב, אבל מוכן לקחת סיכון, ומציע
לעצור את הבנייה החדשה, או לפחות, לנצל את זמן-הוויכוחים, ליצירת תכנית אב מחייבת
קדימה ל- 10 שנים, כדי שנדע מה הולכים לבנות והיכן.
מדברים על תוכניות בינוי במרכז המשק, איך יכנסו לשם משאיות
הקבלן?
מעיון בעלוני קיבוצים, ראינו שנאלצו להרוס בתים כדי לפתוח
דרכים למרכז המשק. אולי עדיף לפתוח את הדרכים ולהרוס את הבתים לפני שמשפצים אותם
או בונים אותם מחדש.
שאלה – האם העובדה שאדם אשר נטע עץ, גילגל שתי אבנים, או שתל 3
שיחים, מקנה לו זכות- אבות על השטח, גם אם הוא מהווה מפגע בטיחותי לכלל הציבור?
מי אחראי להסרת המפגעים, או למניעתם מבעוד זמן, כדי שלא נגיע
למריבות בעת הסרתם.
זאת היינו יכולים למנוע, לו הייתה תוכנית מסודרת, המראה היכן
נמצאים הכבישים, מרכזי אשפה וחניות.
משתכן חדש של השכונה הנבנית, יוכל לבחור האם הוא רוצה לגור ליד
מגרש חנייה, מתקן אשפה או בירכתי השכונה..
כל רשלנות במילוי התפקיד היא פשע
כולם מתאוננים על מצב השמירה במשק.
כולם יודעים ששמירת הרכוש והנפש מוזנחת עד מאוד. אין לעבור על כך בשתיקה. אם ועדת
הביטחון אינה מטפלת בשמירה היומיומית בחצר, הרי יש לתבוע את האחריות מאת כל חבר. ידע כל שומר כי הוא אחראי עבור המשק.
כל רשלנות במילוי התפקיד היא פשע ומעילה באימון הציבור אליו. אם יקרה חס וחלילה
איזה מקרה, מי ישא באשמה?
(מתוך "ברמה", מס. 47
6.8.1943)
על הקליטה /
איתן שטייף
בשנה האחרונה הועלו מספר הצעות קליטה, והאחרונה בהן לפני
כשבוע. אודה ולא אבוש כי אינני מכיר כלל את האנשים העומדים מאחורי השמות, אבל יש
לי דעה ברורה ונחרצת לגבי ההצעות: אינני רואה סיבה כלשהי לשנות מן ההחלטה העקרונית
שהקיבוץ קיבל לפני מספר שנים האומרת – לא יהיו מועמדים לקליטה אלא בני קיבוץ חוזרים ו/או הנישאים לבני
הקיבוץ .
יש לדעת ולזכור כי לא רק זהירות ודאגה כללית עומדת מאחורי עמדה
זו, אלא גישה כלכלית מובהקת. ואפרט: קבלה לחברות של משפחה חדשה בקיבוץ, פירושה
הענקת הזכות להיות באופן מיידי "בעל מניה" בחברה, מניה שערכה הכלכלי הוא
לפחות 250.000 ₪ למשפחה. (ביכולתי להסביר ולנמק בפירוט ערך זה אבל לא אעסוק בכך
כאן).
לעניות דעתי, והנני מציע לשוב ולעגן זאת בהחלטה חוזרת – זכות זו אין להעניק אלא לבני
הקיבוץ ובני זוגם (בתוקף הזכות המשפחתית). ואילו לאחרים - לא לאפשר קליטה אלא אחרי
שנקיים דיונים מקיפים ונקבע "ערך רכישת מניה", או במלים פשוטות יותר -
כמה כסף על משפחה חדשה להכניס לקופת הקיבוץ כדי להתקבל כחברים בעלי זכויות מלאות.
יש לי הרבה מה לומר על המכלול של הסיבות לצורך לכאורה בקליטה,
ועל הנימוקים שעומדים מאחורי ההצעות להרחבת הקליטה של מועמדים לקיבוץ, ולדעתי את
רוב הצרכים, שלכאורה הקליטה אמורה לספק - ניתן להשיג באופן שונה וללא קבלת אחריות
מלאה לעוד משפחות או יחידים שרוצים לחיות ברמת יוחנן .
צר לי על שהמזכירות שבה וקובעת עמדות בניגוד להחלטות קודמות,
במקום להעלות קודם כל לדיון הצעה לשינוי החלטות קיימות. זהו הנוהל הפרלמנטרי
והדמוקרטי הנכון, ולא נכון להציג כי "החלטה חדשה יכולה לשנות החלטה
קודמת" .
אני מבקש לראות בכך בקשה לדחות את ההצבעה על המועמדות המוצעת,
יחד עם פנייה לקיים לפני כן דיון במדיניות הקליטה, דיון שיקיף את מירב ההיבטים
הרלבנטיים ..
למה קדימה – ל"עבודה" / יהודה טל
(תשובה ליונתן בן צבי)
אפשר להבין בהחלט את תיסכוליו של יונתן, שנפרשו באריכות
ב"ברמה" הקודם, אך בסופו של יום, אין לדעתי, לקבל את מסקנותיו, העלולות
להוליכנו לרעה גדולה יותר.
כבר נאמר קודם לכן, שיש לקוות ולצפות לקואליציה עתידית עם
מפלגת קדימה. וקואליציה, מעצם טיבה, בנויה לפחות על שתי מפלגות. השאלה הרלבנטית
היא היכן עדיף לנו, הקיבוצניקים, למקם את עצמנו במסגרת אותה קואליציה.
חרף הביקורת שמטיח יונתן בצמרת מפלגת העבודה, נדמה לי שמנהיגים
כבוז'י הרצוג, עמי איילון, אופיר פינס ואבישי ברוורמן אמינים עלינו יותר כשותפים,
מצחי הנגבי וחבריו.
קשה לי לראות את יונתן פועל שכם אל שכם עם רוני בראון למשל, או
כל מנהיג אחר מקדימה שאינו שוכח, גם היום, לדבר על שגיאותיו הנוראיות של יצחק רבין
בקידום תהליך אוסלו...
צמרת מפלגת העבודה מחוייבת לנו לגבי עצם קיומה הפוליטי, שכן
סיפור הפריימריס איננו סיפורי ילדים, כפי שיונתן עצמו נדרש לו.
ברור שלאנשי קדימה אין מחוייבות מסוג זה כלפינו, וגם לא תהיה
בעתיד הנראה לעין, ופיצול כוחנו הפוליטי בוודאי שלא יתרום לחיזוקה של מחוייבות
מסוג זה.
אבל מעבר לשיקולי התועלת הקיומית, שאין אנו פטורים מהם, ברצוני
לחזור ולטעון שלא רק האינטרס שלנו מוטל כאן על כפות המאזניים.
לא רק שאנו עלולים לסכן את הקלף החיוני הנמצא כרגע בידינו, אלא
שבסופו של דבר מנהיגי מפלגת העבודה מקובלים עלינו יותר, חרף כל מגרעותיהם.
מכאן שתיסכולים זה דבר אחד, והחלטות פוליטיות זה דבר אחר. אם
נשים בצד את תיסכולינו נוכל לראות שהאלטרנטיבה המוצעת ע"י יונתן רחוקה מלקחת
אותנו קדימה....
לעכב בעד התפשטות הנגע
שאלה: הריני שואל בזה, מי אצלנו קובע
את השימוש במכוניות לצרכים "פרטיים" שונים? האמנם מי שיד לו
ב"מכוניות" או ב"הגה" את הישר בעיניו יעשה?
האם מותר לחבר "להריץ" מכונית של 5 טון בשביל להסיע אורחו לכפר
עטה? וקורה שתוך שעה או שעתיים יוצאות מהחצר 2-3 מכוניות, האם לא נוכל לעכב בעד
התפשטות הנגע הזה בתוכנו?
(מרדכי
שטייף. מתוך "ברמה" אדר 1948)
נולדו לשחות / גדיא
עוד אליפות מוצלחת בשחייה עברה על כוחותינו. בגדול, נבחרת
המועצה האיזורית זבולון עושה חיל. הכל כמובן במגבלות הגודל.
ככלל, גידלנו שחיין (שסיים לימודים בבית הספר כרמל זבולון)
ועתה הוא לומד במכללה בארה"ב ושוחה "לפרנסתו" ולמימון הלימודים.
השבוע הוא עלה לגמר אליפות המכללות בארה"ב- ומדורג שם במקום השלישי. שמו גל
נבו, והוא במקור מקיבוץ חמדיה. שחיינים בוגרים נוספים מתאמנים ומשיגים תוצאות
מצויינות. (תום בארי מיגור ששוחה כעת במכבי קרית אונו). שחיין מצטיין נוסף מכפר
חסידים, יובל בלייר המוכר לרובנו, וזכה בשלוש מדליות זהב לגיל 16. תוצאותיו: 50 גב 29:57,
100 גב : 1:01.73
ו 200 גב בתוצאה 2:10.35
ומתוך כוחותינו- ה"מסומנים" מרמת יוחנן כעת
הם: שרון
צוקרמן ונווה כהן. שניהם זכו במדליות אישיות גם באליפות האחרונה. התוצאות של
שרון לדוגמא הן: 100 פרפר- 1.14.24 מקום
רביעי, 100 חתירה 1.06.41 מקום שני (מדלית כסף), 200
מעורב 2.44.96 מקום חמישי, 400 חתירה 5.10.71 מקום שישי.
נווה כהן, שהתחרה לגיל
15, זכה במדליית ארד ב- 200 חזה עם תוצאה של
2:38.76
על נווה שמענו כבר, ועוד נשמע עליו רבות.
ועוד צאצאים לרמת יוחנן, שמביאים כבוד ויקר להורים ולנו, אך
בעיקר לאגודת השחייה של "רעות מכבים", הם בני קוק (הילדים של שמוליק
ומירה'לה) המתאמנים ברעות אצל כרמל לויתן (הבן של הלל לויתן מיגור).
להלן תוצאותיהם באליפות האחרונה:
טל קוק:
200 מ' גב 2:11.03 מקום 7 לבני 17-18 עלה לגמר ב' - בגמר 2:10.06
מקום 11
200 מ' פרפר 2:11.25 מקום 5 לבני 17-18 עלה לגמר ב' - בגמר 2:10.02
מקום 7
100 מ' חזה 1:08.42 מקום 5 לבני 17-18
200 מ' מעורב 2:11.84 מדלית ארד לבני 17-18 עלה לגמר ב' - בגמר
2:11.35 מקום 8
ניצן קוק:
50 מ' חזה 0:34.55 מדלית זהב לבנות 15 עלתה לגמר א'- בגמר 0:34.74 מקום 5
100 מ' חזה 1:14.21 מדלית זהב לבנות 15 עלתה לגמר א'- בגמר 1:14.68 מקום 5
200 מ' חזה 2:40.77 מדלית זהב לבנות 15 עלתה לגמר א'- בגמר 2:40.97 מקום 5
200 מ' מעורב 2:28.87 מדלית זהב לבנות 15 עלתה לגמר א'- בגמר 2:29.26 מקום 5
כמו-כן זכתה ניצן בתואר ובגביע- ונבחרה לשחיינית המצטיינת מכל
הבנות בגילאי 15.
זאת תכנית הריאליטי האמיתית. כשצוות השופטים כולל את שמוליק
קוק ואת גלעד צוקרמן.
נירית וגיא, המאמנים הוותיקים, נסעו לאוסטרליה, שם ינסו ללמוד ולהשתלם אצל איאן טורפ ואם לא יסתדר
אצלו, אז לפחות בבריכה של השכנים שלו....
לנעליה של נירית נכנסה קארין- מאמנת צעירה, נחושה, ונמרצת, וגם
תזונאית בהכשרתה האקדמית. קארין, שהתחילה את הקריירה בשחייה אצל לודמילה המוכרת
לנו, המשיכה והתמידה, ואף סיימה לימודיה לתואר BA
בארה"ב בקולג' (על מלגת ספורטאית שחיינית מצטיינת), ורכשה שם ניסיון חשוב.
נאחל למאמנים ולשחיינים הצלחה, ונתראה באליפות הקיץ - לבריכות
ארוכות. .
המדינה מתנכלת לחברי הקיבוצים / יעקב בכר
הובא לדפוס על ידי דניאל פרי
בשנים האחרונות נהפכו
חברי הקיבוצים לשק החבטות הלאומי בכל הקשור לזכויותיהם בקרקע. גם מי שנמנע מלקרוא
את מדורי הכלכלה יודע לדקלם את הסיסמאות על "שודדי הקרקעות" העומדים
לקבל "מיליארדים" מהמדינה. מעטים טורחים להתעמק בנתונים וללמוד מי כאן
הגוזל ומי הנגזל.
סיפורה של משפחתי מציג יותר מכל את העיוות שנוצר במדינת ישראל,
היורקת בפרצופם של טובי בניה. ב- 1960 רכשו הורי בית מגורים בחולון, על מגרש בשטח
של 350 מ"ר בחכירה מהמדינה. במשך השנים עברה הדירה שיפוצים והגיעה לגודל של
90 מ"ר.
ב- 2000 הוצע להורי לרכוש את הדירה במסגרת ההיוון שערך המינהל.
הדירה נרכשה בסכום של 8,000 שקל. לאחר דין ודברים נפרס הסכום ל- 12 תשלומים, ומאז
הדירה רשומה על שמם ואיש אינו מציק להם או בא אליהם בדרישות.
בית הוריה של אישתי עומד כ- 50 שנה, עוד לפני הקמת מינהל מקרקעי
ישראל. שטחו דומה לזה של הורי. אם תאושר החלטה 979 המאפשרת את העברת בעלות הקרקע
מהקיבוץ לחברים, יצטרכו הורי אישתי לשלם כ- 130 אלף שקל כדי להעביר את הדירה על
שמם – יותר מפי- 16 מאשר הורי, שנהנו ממבצע החכירה.
זוהי תמציתה של האפליה הבלתי נסבלת שנוצרה בשנים האחרונות בין
החוכרים העירוניים לבין חברי הקיבוצים, עליה אנו זועקים ונגדה אנו נאבקים. מהשוואה
שקיימתי בין הורי בחולון להורי רעייתי בקיבוץ מענית, עולה כי אין שום הבדל ביניהם,
לא בגיל ולא בגודל הדירה שמצדיק את הפערים האדירים .
חשוב מאוד לציין כי מבצעי החכירה מתנהלים במדינת ישראל יותר מ-
15 שנה. זו אינה המצאה קיבוצית ואינה הטבת נדל"ן. מקובל שלאחר תקופה של 50-40
שנה מוציא המינהל מבצע חכירה לאיזורים העירוניים השונים. האם יש אדם בעל יושר אישי
שיכול להסביר מדוע לחברי הקיבוצים אסור לקבל תנאים דומים לאלו שקיבלו יותר מ- 200
אלף בתי אב שהיוונו את זכויותיהם במגזר העירוני?
בהצעה הדרקונית שמועצת מקרקעי ישראל תתבקש לאשר, מבקשת המדינה
לנצל באופן מביש את העובדה שהקיבוצים עורכים שינויים באורח חייהם, ובמסגרת זו
רושמים את דירות המגורים על שם החברים. אין כאן שום "מתנה" שהמדינה צריכה
לתת לאיש.
הרי איש אינו מתכוון לסלק מביתו חבר קיבוץ שלא ירשום את הדירה
על שמו. מדובר בשינוי רישומי בלבד, שיבטיח לחבר הקיבוץ כי לאחר עשרות שנים תהיה
דירת המגורים בבעלותו.
כשהוקם קיבוץ מענית הקרקע מסביב הייתה טרשים, ששווייה היה קרוב
לאפס. המדינה לא השקיעה פרוטה בפיתוח הקיבוץ ובהקמת בתי המגורים. את הכל עשו חברי
הקיבוץ בשתי ידיהם. כיצד אפשר לטעון שהם מקבלים מתנה ממישהו?
אפילו פולשים, שנכנסו לקרקעות לא להם בניגוד לחוק קיבלו בסדרת
החלטות של המינהל קרקע חלופית ללא תשלום. כלומר, הם קיבלו למעשה את שוויה המלא של הקרקע
שכלל לא הייתה שלהם.
מהו השיעור שמדינת ישראל מלמדת כאן את תושביה?
קשה להימלט מהתחושה שההתנכלות לחברי הקיבוצים, ביחס לכל קבוצת
אוכלוסייה אחרת, היא חלק ממדיניות כוללת. על שלוש הרשויות המנווטות את המדיניות
הקרקעית של ישראל – המינהל, היועץ המשפטי לממשלה ומשרד האוצר – השתלטה אוליגרכיה
כלכלית משפטית של פקידות בעלת תפישה פוסט-ציונית, הסבורה כי תפקידם של הקיבוצים תם
והם יכולים לרדת בשקט מבמת ההיסטוריה. אותם פקידים, שלא מוכרים לציבור הרחב ולא
נבחרו על ידו, משליטים את ראיית עולמם על מקבלי ההחלטות, ועל התקשורת שמרקדת
לצלילי חלילם.
הכותב
הוא חבר קיבוץ מענית.
יו"ר הוועד הציבורי "כאן ביתי".
ראיון עם רעות רון
בתחילת השנה, נכנסה רעות רון לעבוד ב"מכון
שיטים" שעבר לאחרונה שינוי רב, רוב הצוות הוותיק יצא, ונכנס צוות חדש. בשבוע
שעבר נחתם חוזה שייצר שותפות בין "המחנות העולים", מוזס, שהוא אדם עשיר
ורב פעלים, (הוריו הם מראשוני "המחנות העולים"), וברית התנועה הקיבוצית.
יחד מתחלקים באחריות להפעלת המכון.
החלק של קיבוץ בית השיטה, הוא בהקצאת המבנה. ההפעלה בעבר הייתה
באחריות בלעדית של ברית התנועה הקיבוצית, והכוונה היום היא, לחדש ולהפוך את המכון
רלוונטי. יותר פעילות אינטנסיבית, חינוכית ותרבותית. זו הזדמנות לשאול את רעות על
פעילותה במכון ובקידום הידברות עם השכנים.
(ירמיהו).
- רעות מספרת -