מס

מס. 1496, י"ג בטבת תשס"ו 13.1.06

פרוטוקול מזכירות מס. 01/2006

תאריך: 5.1.2006

נוכחים: אודי, עידו רודוי, דוד דווידוביץ, איילת מאירוביץ, דניאל פרי, רפאל דינסטג, לינט, יגאל אופק.

נעדרים: אורית בן-נחום, ישי קציר.

1. דווח שיזהר רודוי חוזר לארץ ולקיבוץ. לגבי מעמדו בקיבוץ (מסלול צעירים, תושב, מועמד...) יובא בהמשך לאחר בירור הפרטים והרצונות.

2. בהמשך להחלטה קודמת של המזכירות להעלות המחירים במרכולית ב – 3% בגין פחת (כמו בכלבו), החל מתקציב 2006, דווח ע"י דניאל פרי שאכן בתקציב הקהילה המוגש לאישור יופיע העלאת מחירי המרכולית כנ"ל מחד, ומאידך גם הצעה להעלאת התקציבים האישיים ב – 2% (בנוסף להצמדה השוטפת למדד), וזאת, בין השאר, ככיסוי להעלאה של 3% הנ"ל. (מאחר ותקציב המרכולית הוא רק חלק מן התקציב האישי, העלאה של 2% בתקציב הכולל היא יותר מאשר העלאה של מחירי המרכולית בלבד ב-3%).

3. חיוב/הפרטת ארנונה. הוגשה טיוטת הצעה על בסיס חיוב לגבי ארנונה החלה על בנייה פרטית (החלק שמעל מטרז' שיקבע). המזכירות ביקשה לבדוק גם הצעה אלטרנטיבית על בסיס חיוב/זיכוי לפי שטח הדירה. (זיכוי החל מ"רצפה" מסויימת למי שמתחת לקו החיוב וחיוב למי שמעליו). נדחה להמשך דיון.

4. מועצה. הוחלט לבדוק שוב נושא מועצה מייצגת המורכבת מממלאי תפקידים ונציגי ציבור בהנהלות (קהילה, כלכלית, מש"א) ומנציגי ציבור. תוכן טיוטת הצעה להמשך דיון.

5. "עמותת קהילת רמת-יוחנן הרחבה" (שם זמני). המזכירות נתנה אור ירוק לבדיקה ראשונית של הרעיון שהועלה הן על ידי בנים שעזבו את הקיבוץ והן ע"י חברים במקום. צוות הבדיקה: אודי, איילת מאירוביץ, דניאל פרי, גדיא, מאייקה, עידו שלם, ייפגש עם בנים החיים היום מחוץ לקיבוץ, על מנת לנסות לגבש את הרעיון לקראת דיון במוסדות הקיבוץ.

רשם – אודי.

דו"ח שבועי / א. פלד

1. תקנון התיכנון והבנייה. מדובר בתקנון ארוך יחסית ומורכב למדי מבחינת התוכן. נושאי תיכנון ובנייה הם מן המורכבים והמייגעים גם בין ה"תקנונים" (החוקים והתקנות) של המדינה.

גם מי שכלל אינו עוסק בדברים האלה יודע שתהליכי תיכנון ובנייה במדינה וברשויות המקומיות והאיזוריות הם מן המורכבים והארוכים ביותר.

לאחרונה הצלחנו, בעזרת יועץ התכנון המלווה אותנו, לגבש ולהעביר באסיפה (במספר משתתפים הראוי לכובד הנושא) תקנון תכנון ובנייה המכסה בפעם הראשונה את כל התחום (גם בנייה פרטית וגם ציבורית, כל חלקי הבית: קומות, מרפסות, מחסנים. תשתיות ציבוריות, שכנים וכו.)

התקנון ודאי אינו מושלם, ובהכרח גם אינו מוסכם בכל סעיף ופיסקה על כולם. יחד עם זאת יש לנו מסגרת טובה, היוצרת איזון סביר בין רצונות הפרט ובין שמירה על רצון השכנים וחזות הישוב כולו.

התקנון נותן את הקווים המנחים, שבתוכם פועלת ועדת התכנון והבנייה, שרועננה לאחרונה ושאינה פטורה לעולם מלהפעיל את שיקול דעתה בבואה לאשר תכניות פרטניות.

2. תור לשיכון חדש. אין ספק שהשיכון - הדירה - בה אנו מבלים כמחצית חיינו מהווה נושא מרכזי. נושא השיכון היה תמיד "תפוח אדמה לוהט" ובאופן פרדוכסלי דווקא העובדה שהיום אנו משקיעים בו כל-כך הרבה ומרימים את הסטנדרטים, מגבירה את אי- השקט. כרגע אנחנו עומדים בעיצומו של ויכוח המעמיד "ותק" מול "צעירים".

קראנו "ראשי פרקים" של הדעות ב"ברמה" האחרון. כמו תמיד, אין 100% צדק או היגיון רק בצד אחד, וכמו תמיד, כחברה אינטימית החייבת לזכור שיש גם "היום שאחרי", ושאין לנו לא חברים אחרים ולא קיבוץ אחר, האתגר שלנו הוא לא רק להיות צודקים (במובן של החלטה ברוב מול מיעוט), אלא חכמים.

תנאי ראשון בדרך לפיתרון חברתי סביר הוא "להרגיע". להימנע (ועד לרגע זה נמנענו), מ"התלהמות", "טיפוס על עצים", "חשיבה מן הבטן" וכיו"ב מתכונים לפתרונות רעים.

3. דעה אישית. בשבוע שעבר גרמתי לעורך העלון בלגן שלם. בתחילת השבוע שלחתי ל"ברמה" קטע שהפיסקה הראשונה בו הייתה: "כל הרופאים מסכימים שרוה"מ שלנו חייב, למען בריאותו, להוריד משקל. הם ממליצים על דיאטה חריפה ועל עיסוק בספורט. ואני, שאינני רופא, יודע שהעיצות הנ"ל לא יועילו כלל...". הברמה כבר הייתה מודפסת אבל לאור אירועי יום רביעי בערב רצתי ביום חמישי בבוקר וביקשתי מן העורך להוציא את "המאמר", פן אוחשד במעין "פולסא...".

מה שכתבתי בהמשך אינו ראוי לדפוס היום, ומאידך החיים הפוליטיים נמשכים וביום שלישי הקרוב ה- 17.1.06 יתקיימו ה"פריימריז" ל"עבודה". בהקשר זה שתי הערות:

א. מי שהחליט על פילוג הליכוד אולי לא התכוון אבל יצא כך ש"בתור בונוס" הוא גם קיבל (אולי) את פילוגה הפוליטי של התנועה הקיבוצית, המהווה את ה"מחוז" הגדול ביותר במפלגת העבודה, שהיא המתחרה העיקרי של "קדימה".

עד לפני פחות מחמש שנים מנה מחוז הקיבוצים במפלגת העבודה למעלה מעשרים אלף חברים.

היום אנחנו מתכווצים לאיזור העשרת אלפים. אם עוד יעברו כמה אלפים ל"קדימה", פירוש הדבר קץ דרכה הפוליטית של התנועה הקיבוצית כסקטור שיש לו השפעה כלשהי על הנעשה במדינה בכלל, ועל גורלו בפרט.

ב. יו"ר הסניף המקומי שלנו, "המוציא ומביא", ימציא לנו המלצתו המושכלת לגיבוש הסניף שלנו סביב רשימת מועמדים מוסכמים (פחות או יותר) על-מנת שלא נפזר כוחנו הדל לכל הרוחות.

לכשעצמי אני הולך בענין זה אחרי יהודה'לה בעיניים עצומות. רק לגבי מועמד אחד נחלקנו.

נראה לי ראוי מאד ונכון לכלול את בנימין בן-אליעזר (פואד) בין הזכאים לתמיכתנו, ולו רק בשל התייצבותו הקבועה לימין התנועה הקיבוצית. .

פרוטוקול אסיפה כללית

מס. 1/2006

תאריך: 4.1.2006

יו"ר : עזרא רון.

נוכחים: 39 חברים.

1. תקנון התכנון והבנייה.

הוחלט לאשר את התקנון, למעט ארבעה סעיפים (ב- 9.2 ,ב- 9.8 , ד-1.2 , ד-1.5 )

ותיקון קל בסעיפים א' ו-ג-2 . הנוסח המתוקן של הסעיפים הנ"ל (בלבד), יובא לאישור סופי של האסיפה.

לא אושר הנספח העוסק ב"הסדר התקשרות לתכנון אדריכלי והנדסי", שיובא לאישור במסגרת נפרדת.

2. הוחלט לאשר הצעת המזכירות להרחבת הפרמטרים בהגדרת "דירת הסטנדרט", על מנת לעדכנם לפי תוספות בנייה על- חשבון הקיבוץ בשכונת "הרימון" :

* שטח דירה ברוטו 105 מ.ר. (במקום 100 ע.פ. "תמר").

* פתח עלייה לחלל גג.

* הגבהת צד ו"קורה".

* "פרגולה" 20 מ.ר.

3. ההנהלות התבקשו להביא במסגרת תכנית המשק לשנת 2006, דיווח לגבי התקציב המתוכנן והמבוצע בשנת 2005 בנושא בנייה ושיפוצים, והתקציב המיועד לביצוע בתקציב 2006.

רשם - אודי.

לִפְנֵי שֶׁיָּשַׁב

בַּיִת, שִׁכּוּן,צָרִיךְ שָׁנִים לַעֲמֹד

חוֹזְּקוֹ מֻתְנֶה בְּאֵיתָנוּת הַיְּסוֹד.

הַמְּבַקֵּשׁ לְחוֹפְרוֹ צָרִיךְ לַעֲבֹד

לֹא דַּי לַעֲמֹד וּלְהַבִּיט מֵאַחֲרֵי הַפַּרְגּוֹד.

בַּיִת לִבְנוֹת צָרִיךְ מַשְׁאַבִּים

וְלֹא מְעַטִּים הֵם כִּי אִם רַבִּים,

נִקְנִים הֵם בִּשְׁנוֹת עֲבוֹדָה וַיֶזַע

אֵין קִצּוּר דֶּרֶךְ, לִרְכֹּשׁ אֶת הַתֶּזָה.

הָרוֹצֶה בַּיִת יַפְשִׁיל שַׁרְווּלִים

רַק שְׁנוֹת עָמַל, יָנִיבוּ פְּרִי הִלּוּלִים.

הָעֵץ גָּדֵל לְאִטּוֹ טֶרֶם יָנִיב

וְאִם מַרְאֶה עֵץ הַשָּׁכֵן קְצָת מַכְאִיב,

יֵשׁ לִזְכֹּר הוּא נָטַע, עָדַר, זִבֵּל, וְטִפֵּל

לִפְנֵי שֶׁיָּשַׁב הוּא לָנוּחַ בַּצֵּל.

ראובן עזריאלי 9/1/06

שלוש ארבע ל"עבודה"...

סוף סוף הגיעו הפריימריס! הערות והנחיות / יהודה טל

ובכן, לאחר מצעד ארוך של מועמדים – מתמודדים, מגיע לבסוף רגע האמת ביום ג', ה- 17.1, משעה 09:00 עד 21:00.

הרבה כבר נאמר בדבר הצורך להביא לידי ביטוי את עוצמתה של התנועה הקיבוצית, ואין ספק שהחברים כבר מודעים לכך, שאכן קיים צורך של ממש לאזן את רשימת הנבחרים. לפיכך אני פונה אל כל המתלבטים, הספקנים והמאוכזבים שלא ל"פספס" את ההזדמנות העומדת בפנינו להשפיע על מהלך העניינים ולממש את זכותם הדמוקרטית.

דוגמאות של טפסי הצבעה יחולקו לתאי הדואר, והסברים בע"פ ינתנו כמובן לכל פונה.

כל מצביע אמור לסמן בין 8 ל- 10 שמות ברשימה המרכזית (לא פחות ולא יותר כדי למנוע פסילה!). בנוסף, קיימת רשימת סקטורים, שם אנו אמורים לסמן שם אחד בכל סקטור, ובנוסף לכך אנו מצביעים גם עבור מועמד/ת במחוז הקיבוצים במשבצת של המחוז.

חובה להביא תעודה מזהה. בהצלחה! .

לקראת הפריימריס ב"עבודה" / עודד יניב

אמנם לדאבון לבנו כל "המשחק נפתח מחדש" לקראת הבחירות ב- 28 במרץ השנה, אבל ההנחה שלא מפלגת ה"עבודה" תרכיב את הממשלה בעינה עומדת.

לעומת זאת, סביר ואפשר שהיא תהיה שותפה בממשלה.

לפיכך נראה שאינטרס עליון צריך להיות, לנו ברמת יוחנן בפרט, ובתנועה הקיבוצית בכלל, שנבחרי ה"עבודה" ונציגיה בכנסת, ואולי בממשלה, ייבחנו ויקבלו את קולותינו על פי היותם קשורים ומסייעים לאינטרסים ולצרכים המיוחדים שלנו בקיבוצים.

אני מבקש לתרום לידיעת החברים והחברות, מידע בקשר לכמה מהמועמדים, לגבי תרומתם וסיועם לנו בתפקידיהם בעבר, (הקרוב והרחוק יותר).

בראש וראשונה יצחק (בוז'י) הרצוג, לא היה כמוהו בפתיחוּת, הבנה, ותרגום מעשי לביצוע בשטח, של נושאים ענייניים שהובאו בפניו, כולל סיוע לקיבוצים בגוש, שכנים לנו.

פואד בן-אליעזר, בכל תפקידיו בממשלה, היה ראש המסייעים לתנועה הקיבוצית בכל נושא ענייני שהובא לפניו, בכל תפקיד שמילא.

בהחלט "חובה", ראוי ונדרש, שייכלל ברשימה הפותחת של העבודה.

אני קורא למצביעים בפריימריס, להעלות את שני המועמדים שציינתי "למקומות גבוהים" ברשימה ולא "לסמוך על אחרים" בעניין זה..

תגובה לכתבה של ורד מ. בענייני שיכון / מירי קרש.

קראתי את כתבתה של ורד מרציאנו – שיכון קבע למשפחות צעירות עם ילדים, ולא יכולתי שלא להגיב.

משפחות צעירות עם ילדים ששופרו תנאיהם לאין ערוך, גרים בדירה בת שלושה חדרי שינה, מרווחת, משופצת ומשופרת, ועדיין הדירה צפופה ולא נוחה? אני כמעט מרחמת עליהם.

כחבֵרָה החיה בחֶבְרה בעלת ערכים של ערבות הדדית, מוסריות, וסולידאריות, נפגעתי מעצם המחשבה שהמשפחות הצעירות מנסות לדחוק אותנו, דיירי הקומותיים שעדיין לא עברו, ובכל מחיר.

נושא זה לא עלה עד כה מסיבה פשוטה:

אם היה עולה רעיון כזה קודם, הוא עלול היה לפגוע במעבר של חלק מהורי אותן משפחות צעירות לדירת קבע. כעת, משעברו ההורים, הכול אפשרי ואפילו במחיר המוסריות והערבות ההדדית. אכן קשה לרצות את כולם, ואין גבול לגחמנות.

אני רוצה להזכיר לכם, שעם פנייתכם למזכירות, הנהלת הקהילה דחתה את פנייתכם עם הסבר הגיוני, שכבר במחזור הבא של הבנייה (אחרי שכונת רימון), מתיישר קו הוותק מבוגרים/צעירים, והתור מתאחד לאחד. האם זה לא מספק אותכם?

תנאי הדיור שהתאימו להוריכם 20 שנה ויותר, ועדיין מתאימות לנו, לכם הם כבר לא מתאימים?

ושאלתי להנהלת הקהילה – אני תוהה איזה חשיבות יש לאסיפה, שדנים בה שעות רבות בעניין עקרוני, מחליטים החלטות, ולבסוף קם ציבור אינטרסנטי, שמארגן לובי גדול ומשנה את ההחלטות לפי הצרכים שלו. על פי שיטה זו, למה יש צורך להתאסף שעות רבות, ולהחליט?

עם זאת אני רוצה להאמין ולקוות שההיגיון והשכל הישר של הוריכם, יתגבר על רצונותיכם, וכפי שאנו תמכנו בהם בשעתו, הם יתמכו בנו, וימנעו את עוגמת הנפש שלנו..

בית לדוגמא / גדיא

הנקודה המרכזית שורד מרציאנו מעלה, היא פער בציפיות (בין הרצוי למצוי) בקרב משפחות הצעירות בנוגע לגיל הזכאות להיכנס לדירת קבע.

אם בעבר משפחה ראתה עצמה "מועמדת לדירת קבע" בגיל 35 בערך, היום התמונה שונה. הגיל בו עתידה המשפחה להיכנס לדיור קבע נדחה.

זו אכן התמונה. בשנים האחרונות ברמת יוחנן השתנה התקנון לזכאות לדירות קבע. השתנה הסטנדרט לדירת קבע. נקבע שהוותק הוא הפרמטר המרכזי. ויש לתקנון זה השפעה על הצעירים.

אמשיך את הכיוון שהועלה ב"ברמה" באחת הרשימות בשבוע שעבר. מזה כעשר שנים שברמת יוחנן מתקיים מנגנון של תנאים מועדפים לצעירים, הן בלימודים, הן באפשרויות צבירת כסף מעבודה, ובמתן עצמאות כלכלית. תוצאה אפשרית היא, שביום ההפרטה (אם או כאשר), לצעירים יהיה בסיס התפרנסות טוב (לפחות בהשוואה להוריהם).

במקביל מתבסס מסלול של השוואת תנאי דיור לוותיקים, עד להבאת כולנו לסטנדרט דיור דומה. המטרה היא שביום ההפרטה (אם או כאשר), למבוגרים יהיה עוגן להיאחז בו בביטחון, שהוא שייך להם.

ההצעה החדשה של "קשת המשפחות הצעירות", משמעה האופרטיבי היא שינוי המסלולים. תוצאה אפשרית היא שינוי סדרי העדיפות בזכאות. על פי הצעתם למשל, נצטרך לדון מחדש בשאלות כמו: את מי נכון להביא קודם לממש את "סטנדרט הדיור": את מש' קירש (55+) או את משפחת מרציאנו?, את מש' סוסן (55+) או בן בונאן?, את מש' צוקרמן (גלעד ויעל) (50+) או עוזרי, ואלה "סתם דוגמאות ששלפתי מן המותן" , כולם חברים שלי.

אפשר גם מפתח אחר לחלוקה לפי הצורך בחדרים לילדים בלינה משפחתית- על פי משפט שלמה: את מי קודם: את אדלן או את מרציאנו? את בן צבי (ברכה ויונתן) או את בן בונאן, זית (שרהלה וחסי) או זית (עמית וגלית), כנ'ל וכו'....(גם כאן הדוגמאות השמיות הן כדי רק לחדד את התמונה).

אמת, שכשהמשאבים לא מוגבלים, לא צריך להידחף כי יש לכולם. ואז לא צריך לשנות שום תקנון, רק לבנות יותר הרבה ויותר מהר.

אני אינני אמונה על עניין המשאבים של רמת יוחנן. את התמונה צריך להציג נציג מוסמך מצד ההנהלה. אבל... אם בסופו של דבר יתברר שלמשאבים יש גבול, ויש לעשות סדרי עדיפויות, אזי השאלה שעומדת לדיון היא: האם להמשיך את התקנון הנוכחי, שעליו עמלו מאות (ואולי אלפי שעות), ועושה סדר מסויים, או לעשות "פריש", לשבור את תקנון הדיור, ועימו גם תקנונים אחרים- למשל את מסלולי צעירים.

דעתי האישית היא שנכון להמשיך את התקנון הקיים. יש מקום אולי לאפשר סעיף עבור מי שיוותר על מסלול הצעירים, ועל לימודים- בשדרוג מיקומו בתור לדירת קבע.

יש להגיד את הדברים ברור: מרגע שהוחלט על השוואת תנאי דיור, על ותק כפרמטר העיקרי, המשמעות הנגזרת מכך, היא דחייה במספר שנים של גיל המעבר לדירת קבע למשפחות צעירות. הצעירים אכן, "נידונים להתגורר מספר שנים לא מבוטל בדירות הקבע בהן התגוררו עד לפני כשנה הוריהם". הצפי הוא, שכאשר יגיעו לגיל 40-45 (הלוואי שקודם) יעברו גם הם לדיור קבע בסטנדרט גבוה בהרבה מהסטנדרט בו התגוררו הוריהם כשהיו בגילם.

עם זאת חשוב להוסיף גם מידע משמעותי:

1. העיכובים בבנייה האחרונה נוצרו בגלל איחור בקבלת אישורי בנייה. הנהלת הקהילה, בכל הרכב, חייבת להמשיך וללחוץ על תכנית בנייה לטווח של 5 שנים לפחות שתטפל בהשלמת הצרכים לגילאים המתאימים.

2. התור הנפרד לצעירים ולדיירי קומותיים\שלישיות צפוי להסתיים לאחר בניה של כ 15 יחידות.

אולם תיתכנה תוספות כמו: הבאת בתי החבורה לסטנדרט.

גם מסיבות אלה לא נראה לי דחוף לשנות את התקנון הנוכחי, ולא נכון לאמץ תקנון חדש (שבסופו של דבר תכליתו להקדים ב 2-5 שנים את התור של משפחה צעירה להיכנס לשיכון קבע).

מה שכן הייתי עושה, הוא להביא פנייה נרגשת להנהלת הקהילה בבקשה לתכנית ארוכת טווח עם לוח זמנים רצוי ומשוער- על מנת להביא גם את המשפחות הצעירות לדיור קבע. יש להקשיב להם, ולהבין את המצוקה שלהם בהיעדר תכנית קהילתית לטווח הארוך, במצב של עמימות גדולה לגבי הסיכויים שלהם.

לסיכום: המוטו שהוא המסקנה המיידית לביצוע: ללחוץ חזור ולחוץ על אישורי בנייה. לא להירדם בשמירה..

צרות של עשירים / עדה כץ

בית לי יפה מאוד,

ונרחב הוא עד מאוד.

יש גם שטח עם גינה,

בואו והריחו נא.

אך קרה דבר מבהיל,

שיכון חדש צילו מפיל.

מי ביתו חונך לו שם?

מי חוגג לו ברוב עם?

כך ביתי הפך כה צר,

תענוג לי לא נשאר!

הגינה הצטמצמה!

מה אני, וחיי מה?

ופתאום האבן פצועה.

אמרתי לך, כשסלעים נשברים זה קורה בהפתעה.

ומה גם אנשים. (דליה רביקוביץ)

גם סלעים נשברים... / ירמיהו

לא יהיה בזה מן ההגזמה אם נאמר שימים אלה, של תהִייה, חוסר ודאות, חשש, וגם (קצת) סקרנות, שעוברים על רוב הציבור בארץ (ובעולם), עוברים, מן הסתם, גם עלינו.

השאלה מה יהיה בוודאי מציקה לכל אחד.

יחד עם זאת, גם אם מצבו של ראש הממשלה ידוע, והרע מכול יתממש, עדיין ממשיכים לקוות... "עיר האוהלים" השוקקת, שצמחה לה בִּין לילה ברחבת בית החולים, מאכלסת עדת צלמים ושדרנים מכל העולם, משחרת לפיתחו של כל מי שמוכן לנדב שביב מידע חדש על ה"מצב של ראש הממשלה".

למי זה כל כך משנה? למה זה כל כך חשוב?

הרבה מה לדווח על "מצב בריאותו...", כרגע, אין להם לחבר'ה האלה.

החלמה ושיקום הם תהליכים שלא נמדדים בסטופר, לא בנויים לעמוד בפרמטרים, ובמושגי הזמן והקצב של התיקשורת התזזיתית. עם כל הרצון לשמוע על "התקדמות במצב בריאותו..." והצורך לשדר, בוודאי שאין חדש כל חצי שעה או שעה.

מאידך, המשמעות העצומה של האירוע הטרגי הזה אינה מוטלת בספק, הרשתות מחזיקות "אולפן פתוח" וצריך למצוא את ה"מילוי" בין לבין. אז הפרשנים מפרשנים והשדרים משדרים, וחדשות אחרות בטלות בשישים... וכולנו יודעים למי ניתנה הנבואה...

אם סבלנות היא המצרך המתבקש בעת הזו, אז נראה שבמילון התיקשורתי, הוא לא קיים. בוער להם לקיים את זכות הציבור לדעת, להנחיל את המידע "הרלוונטי" בפרטי פרטים בשידור חי לאומה ולעולם, וכל המרבה הרי זה משובח...

את ההתעסקות המוחלטת של התיקשורת ב"מצב בריאותו...", אני יכול להבין, זה תפקידם. אבל הרופאים? מה להם לכל המלל הזה שנשפך עלינו מהמסך? תפקידם לעסוק ברפואה, אשר על כן, נשגב מבינתי מאיפה נובעת ה"התמסרות" הזו שלהם, בעיקר אלה שאינם בצוות שמטפל בראש הממשלה, לכל מצלמה או מיקרופון פתוח.

מה מניע אותם לשתף אותנו בדיאגנוזות והמחלוקות המקצועיות, (שמתעוררות מטבע הדברים), והשאלות המביכות, והוויכוחים, ולמה ככה, ולמה בכלל היה צריך, ואיפה, ומתי, ואיזה תרופות, ולמה לא אחרות ואיזה תהליכים, ומה יקרה הלאה, ותיאורים פלאסטיים איך תיראה ההתעוררות, ומה מידת הנזק וכן הלאה, וכל זאת בעוד ראש הממשלה מוטל חסר אונים, בלי שום יכולת לכוון את מהלך העניינים ולהגיד לכול הקשקשנים:"די! חדל בירבור בקשר!!!"

אמנם ראש ממשלה הוא לא אדם פרטי, החלטותיו משפיעות על מהלך התנהלות מדינה שלמה, על המצב הפוליטי בכל האיזור, וכמובן עלולות להיות גורליות לכל אחד מאיתנו לטוב ולרע. אלה ללא ספק, סיבות מספיק טובות כדי לגלות לנו את האמת על "מצב בריאותו" כשעמד לבחירה, כולל חדירה פולשנית לפרטיותו.

זה הכרחי, זה לגיטימי, כל זמן שהוא היה אכן כזה. והיום הוא לא!!!

היום הוא קודם כל אדם!!! כולנו דואגים לשלומו, אבל הוא קודם כל אדם.

מדוע אנחנו צריכים להיחשף לכל הפרוצדורה הרפואית שהוא עובר? למי זה נחוץ? מי מאיתנו היה מסכים שיפרשו בראש חוצות את יציאותיו ומבואותיו, ושאר פרטי תיקו הרפואי שאמור להיות סודי?

מי שחשב ש"מפץ" פוליטי יכול להתרחש, כשכול התהליך כולו נישא על גבו של אדם אחד מבוגר, מוכשר ככול שיהיה, היום מאוד מאוד מודאג, מייחל, ומצפה לנס... אבל אין חשש, הרבה זמן זה לא יימשך, המזרח התיכון זה לא נורווגיה. אין וואקום. מצב שאך לפני שבוע נתפס כטלטלה, או רעידת אדמה, יירגע. הטראומה הזו, כמו כל דבר אחר בחיים, תחלוף. באיזור שלנו אין זמן, גם אם בינתיים הימים עדיין בסימן של פחות... פחות התלהמות, פחות ויכוחים, פחות מחלוקות, משהו מעבר לקיום היומיומי והצורך להישרד, כנראה מאחד... תהליכי הֶלֶם ואֵבֶל לא צפויים מזרזים בדרך כלל הליכים של חשבון נפש. אך גם זה, לא לאורך זמן, ובעיקר, מה שיותר חשוב - לא לעומק.

מה שהיה, הוא שיהיה, הכול ימשיך הלאה, רק בלעדיו.

שהרי, אי אפשר להשאיר את הטיפול בפצצה האירנית המתקתקת למישהו אחר, אי אפשר לנהל מדינה בלי תקציב, בלי שרים, אי אפשר להפסיק את המלחמה בטרור, כשברקע קריסתה (לא בלי עזרתנו הפעילה), של הרשות הפלשתינאית ומנגנוניה. ואם יורשה לי להוסיף, אי אפשר להשאיר את רוב העם היושב בציון, (כך על פי כל הסקרים), בלי תקווה אחת קטנה, קטנטנה, של אופק מדיני. של התנתקות.

מה חבל שגם רבין וגם שרון הגיעו לתובנות שהשמאל משדר כבר שנים, ואז חדלו...

ובינתיים, ימי הבחירות לא פוסקים. פוליטיקאים נפוחי אגו ויִצרִיוּת שילטונית לא נחים על זרי דפנה. משדרים "עצב תהומי" וממשיכים הלאה...

ולי, משום מה, קשה היום "להשתתף בצערם", או להזיל דמעה נוכח פניהם חמורות הסבר שניבטות מהמסך.

"זו לא עת לעסוק בפוליטיקה", הם יאמרו, וימהרו "להרבות את האחדות בעם בשעה קשה זו", הם יגלו "אחריות לאומית", זה כן, אך בערבון מוגבל מאוד, כל זמן שיחשבו שזה משרת את האינטרסים הצרים שלהם, של המפלגה, או הפריימריז, או השד יודע מה. בפעילותם הברוכה הם מצווים לנו את העניין בחיים.

אני גם לא מניד ראש ביגון למראה הכסא המיותם, גם זה לצורך הצילום, למען יראה העם באותות ובמופתים שמשודרים לו בקו פתוח, ישירות מירושלים: "תראו אותנו, אנחנו לא תאבי שילטון". מראית עין לצורך יצירת התדמית הנכונה.

הכסא הזה יתמלא יותר מהר ממה שחושבים באהוד אולמרט.

ואם שואלים אותי, אני בהחלט מחזיק ממנו. אמנם, הוא לא מקרין כריזמה, בסקרים הוא לא נוסק כמו "החתרן הבלתי נלאה" שהלך לחפש "כיבודים" בשדות קדימה. אך הנחישות, הביטחון, השיקול, האחריות, ההבנה שהדמוגראפיה באיזור לא פועלת לטובתנו, והמוכנוּת ללכת ולעשות את המעשה הנכון שרוב העם רוצה בו, הם יבנו אותו כמנהיג הבא. כך אני מקווה.

ויש לו הרבה מה לעשות. הבעיות לא נפתרו, המלחמות ממשיכות, הכלכלה לא עוצרת, דאגות וצרות, לא חודלות לעולם, אג'נדות עולות ואג'נדות יורדות, וגם מחר נצטרך לקום בבוקר עם שיר חדש ולהביא את הלחם הביתה.

גם סלעים נשברים אך החיים ממשיכים. .

וְכִי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה...

"חג הקורבן" החל השבוע, מביא עימו עלייה מפליאה בביקוש לבשר. זוהי "שעתם היפה" של גנבי הבקר. הפעם היינו אנחנו ה"קורבן התורן". "אור" לליל יום חמישי בשבוע שעבר, פרצה חוליית קניבאלים את גדרות המכלאה של הבקר לבשר, בחרה לה תשעה פרים בני בקר, יפי מראה, כבדי בשר והיקף אשכים ראוי להתכבד, והובילה אותם אחר כבוד לשחיטה בכפרים השכנים.

איילת גורדון מספרת -

יום שישי בבוקר, התחלתי את היום בסיבוב קטן בעדר, אחר כך עליתי ל"בית הלבן", כשחזרתי לכיוון המכלאה, כבר בדרך ראיתי שהגדר חתוכה בכמה מקומות. התחלתי לחפש והגעתי עד למכלאה. ראיתי את ה"סימנים" והבנתי שהיה משהו בלילה. כשהגעתי, הרמתי את הראש ונהיה לי "מסך שחור". לא ראיתי כלום. פרצתי בבכי, חבל על הזמן.

מיד קלטתי שגנבו את כל הפרים. נסעתי לרפת ו"נתתי הופעה", לא הצלחתי להגיד מה קרה. צביקה ואוֹרי ממש נבהלו: "איילת מה קרה? מה קרה?", בסוף זה יצא: "גנבו לי בלילה את כל הפרים". אחרי כמה דקות של התאוששות, התחלתי לעשות טלפונים לכל מי שאני מכירה. זה היה יום שישי בבוקר ורובם לא ענו. לא עובדים ביום שישי.

טילפנתי ליורם, לניר עמית, למשטרה, למג"ב, ליחידת "ארז", פשוט היה צריך להתחיל לדווח וגם לקרוא למשטרה. אף אחד לא ענה. בסוף יצרתי קשר עם מפקד "פיצוח" ליידע אותו. זו יחידה מיוחדת שאחראית על גניבות חקלאיות ושחיטות שחורות.

הוא נתן לנו את הטלפון של סגן מפקד יחידת "ארז" ואמר שיבוא בצהריים, בינתיים הוא שולח גשש ואת מג"ב. במקביל, התחלתי ללכת על העקבות שעלו מהמכלאה, דרך הבית הלבן, ירדו למטה לגשר, וחצו אותו.

- ברגל?

הכול ברגל.

- איך הם הובילו את הפרים?

פרים זה הדבר שהכי קל לגנוב. הם הולכים לאט, צייתנים, כל אחד יש לו את האופי שלו, הם לא קופצים, לא משתוללים, ולא בורחים לשום מקום.

- סתם כל אחד יכול לבוא, להוציא אותם החוצה ולקחת אותם?

כל אחד יכול, ובעיקר בדואים.

- זה לא קצת מסוכן?

לא. פר יש לו סטיגמה של חיה מסוכנת, אולי בגלל מלחמות שוורים. אך בדרך כלל, יש לו אופי טוב, לא מתנפל על בני אדם.

- איך מוציאים ולוקחים אותם?

מה זאת אומרת איך? מדרבנים אותם לצאת ולוקחים. מי שמכיר בקר, יודע איך עושים את זה בקלי קלות. העניין הוא שהפרים הם לב ליבו של הענף. כל בוקר מקצועי, משקיע את מיטב כספו בפרים, נקשר אליהם. הם מעטים ומכירים אותם מרחוק לפי צורה.

- מה חשיבות של פר כזה בענף?

חשיבות עליונה. אם אין פר אין עגלים. הפרים שלנו היו משובחים במיוחד מבחינה גנטית. "פעילותם" הניבה תוצאות יפות במפטמה.

- באיזה מובן?

פר שמייצר עגלים שעולים מהר במשקל, בשרניים, ואמהות שנותנות הרבה חלב וכו'.

- כמה גנבו?

9 פרים.

- בפרות לא נגעו?

לא.

- הבשר שלהם כל כך טוב שכדאי לגנוב בגלל זה?

אחת הדילמות שעלו בשלבים הראשונים של החיפוש, היה, לאיזה כיוון ללכת. לכיוון הבשר, זאת אומרת שחיטה, או לכיוון גידול לעדרים. לקראת הצהריים של יום שישי הבנו שהכיוון הוא בשר, בעקבות "חג הקורבן".

לפרים האלה יש כמות גדולה של בשר וזה משהו שאפשר לגנוב בקלות. בגדול, אף אחד לא אוכל בשר של פרים. הבשר הזה הולך רק לטחינה, זה בשר מאוד שרירי, "גומי". אלה ששוחטים שחיטה שחורה, מוכרים את הבשר ב- 20-30 ₪ לקילו, כשבשר טוב עולה באיטליזים 60-65 ₪ לקילו.

בעקבות מידע, הגענו עד לדרום שפרעם, בין יער ק. אתא לשפרעם, שם העמיסו את הפרים על רמסע. ראו את זה בבירור. זו לא העמסה נעימה, כי ברגע שמרימים את הרמסע, כל הפרים נמעכים אחד על השני בפנים.

בינתיים, אחרי הצהריים, המשכנו עם הטלפונים, יונתן יובל עבד חזק על טלפונים לאנשים שהוא מכיר מבית זרזיר ומקומות נוספים מהם, בדרך כלל, יוצאות חוליות חזקות של גונבי בקר.

אחרי הצהריים התקשר סגן המפקד של יחידת "ארז" ואמר שהוא בא. בתחקיר הוא קיבל מידע שההעמסה הייתה בין 8-9 בערב של יום חמישי.

התחילו שוב ללכת על העקבות. אני קצת התרגזתי, מצאתי את עצמי קצת מאיימת עליו.

בשבת המשכנו עם טלפונים והתחלנו לסגור על הסיפור הזה. לקראת הלילה התקשרו אלי והודיעו לי שמתבצעת שחיטה של "עגלים גדולים מאוד". פרים, מן הסתם, בכפר ריינה. היה כבר מוצ"ש, תשע בערב. נסענו לשם, בדרך התקשרו שוב ממג"ב ואמרו שכבר עשו שם פשיטה, העמיסו את הבשר, והם בדרך לתחנת בית נטופה, הבסיס של מג"ב ויחידת "ארז" בצומת המוביל, שנבוא לשם.

הגעתי, פתחו לי את משאית הקירור, הכניסו את הנהג פנימה ואמרו לי: "תראי אם את מזהה" . ישר בכניסה ראיתי שני ראשים של הפרים, מיד זיהיתי, יתר המשאית הייתה מלאה ברבעים של בשר. הרגשתי שגרוני נחנק שוב. שוב שאלו אם אני מזהה, ונתתי להם את סימני ההיכר שאני מכירה. ראש אחד היה עם קרן יחידה, לא מזמן הורדתי לו אותה. השני היה המפורסם מ"חוות השקמים", הפר שקנינו מגלעד שרון.

נשארנו שם, גבו ממני עדות וצילמו בווידאו. חזרתי הביתה בסביבות 01:30 בלילה. והנה מתקשרים שוב ואומרים לי: "צאי לדרך, כנראה שפר אחד עדיין חי, תבואי לזהות ותביאי עגלה". נסעתי לכיוון עילוט ליד נצרת. בכניסה לכפר חיכה לנו ג'יפ של מג"ב, הוא הוביל אותנו פנימה כמו בשטחים, בסמטאות הצרות, מהר מהר.

נעצרנו ליד בית שעמדו שם עוד שוטרים.

מתחת לבית ראיתי מין גדר ממשטחים עם גג של פח בגובה של שני מטר, בפנים מלא בעגלים, לידם גם כבשים ועיזים. הסתכלתי ולא ראיתי שום פר. רק עגלים קטנים, לא שלי בכלל.

פתאום ראיתי שמשהו זז. הסתכלתי טוב וראיתי אותו שוכב לו שם, הפר הכי משובח שלי, שהכי הייתי קשורה אליו. איך שראיתי אותו פרצתי בבכי.

נכנסנו עם העגלה הרתומה לטנדר ברֶבֶרְס לסככה, העלנו את הפר ושלחתי אותו הביתה. אני המשכתי לירכא. היו ידיעות ששאר הפרים נמצאים שם. במקביל הגיע עוד טנדר עם בשר. הכול היה בשר של פרים. הבנו שהם שחטו את כל החמישה באותו מקום.

לפי מידע מודיעיני הגעתי עם עוד כמה שוטרים לירכא אך השלושה לא נמצאו. חזרנו לבסיס נטופה, שוב גבו ממני עדות ונסעתי הביתה. במקביל המשטרה עצרה את כל אלה שנמצאו עם הפר, כמובן כולם מכחישים כל קשר לאירוע.

- מה השלב הבא?

שיקום. צריך לקנות עוד שני פרים. בשבוע הבא יש מכרז, אני אקנה שניים ולאט לאט אשלים.

- מה הנזק הכלכלי?

הנזק הכלכלי הוא בסביבות המאה אלף ₪ ועוגמת נפש שאי אפשר לאמוד אותה.

אנחנו מתכוונים לתבוע תביעה אזרחית את הגנבים לכשיגיעו אליהם..

תרבות מדליקה / סיכום אירועי חנוכה תשס"ו

צוות התרבות התכנס לסכם את שבוע חנוכה, שהיה השנה "עמוס" בכל טוב למגזרי האוכלוסייה השונים. התחדשנו במספר פריטים שהאירו את עינינו בכל שמונת ימי החג:

· המנורה על האסם נצבעה ומוקמה מחדש והפיצה אור יקרות.

· על גג חדר האוכל הוצבה חנוכיה ש"חושמלה", והאירה בכל ערב את מספר הנרות הנכון. תודה לעמית גפן, לחשמלאים ולעובדי המסגריה.

· על חלונות חדר האוכל נתלו ויטראז'ים צבעוניים, שהוכנו במבצע משותף של קבוצת נשים ובנות חברת ילדים עם נורית צולמן ואיתי שלם. תודות רבות לרוממה ורעות יבלונקה, דלית ביטי, גל כהן, חנה צולמן, ונירית דרור ולפוני, שהכין מסגרות לתליה ולשמירה לשימוש בשנה הבאה.

ומה היה לנו בחג?

ערב שירה בבידור – עם אסף אשתר וצליל בירן פתח את סידרת אירועי החג. באווירה שמחה ומחוייכת זימרנו בצוותא משירי ארץ ישראל.

ערב הדלקת נר ראשון היה אירוע קהילתי רב משתתפים. נהנינו משותפים רבים שלקחו חלק בשירה, בקריאה, בנגינה, בריקוד, במשחק, בצילום ועריכה, בהכנת התפאורה, במאים ומנצחים, והגברה, תורני הכנה ופרוק. ביחד מעל 100 משתתפים, ילדים, הורים וסבים! עד אשר יבנה אולם התרבות המקומי נאלץ להמשיך ולהתמודד עם שאלות קשות של אופן העריכה, אופן הישיבה, ושאלות תאורה והגברה. בינתיים אנחנו משתמשים בקיים, עם ולמרות המגבלות, ובלבד שלא לוותר על ההזדמנות לחגוג את חגי ישראל כקהילה.

צוות החג: מרים וייס, נורית ומירי פיינשטיין, אתי נצר ואתי גפן.

ערב שח סימולטני – "מעטים מול רבים" התקיים בפאב, ביזמתם והפעלתם של מרים וישראל וייס. השתתפו חברים, בעיקר צעירי המקום, וכן מספר ילדים שהציגו רמת משחק גבוהה.

ערב משחקי שולחן – להורים וילדים נערך בחדר האוכל באווירה שמחה וביתית. תודה לורד ברבר על העריכה והאירגון. תודה מיוחדת לדינה כרמון ולירדנה בן טל על הלביבות המצויינות!

מסיבה לסיום השנה האזרחית התקיימה בחדר האוכל ואיפשרה למשתתפיה לפזז ולשתות כדת, ולברך על חלוף שנת 2005 (למניינם..) את המסיבה פתחה הופעת סטנד אפ. תודה לצוות הפאב על היוזמה והביצוע.

הצגה לילדים "ידידי טינטן" – חתמה את אירועי החג המשותפים.

כל האירועים נפתחו בהדלקת נרות מסורתית.

תודה לכל המשתתפים ומשתפי הפעולה וכן לצוות ההגברה - שליווה את האירועים השונים,

לחרמונה - שמינתה תורנים, לתורנים שהגיעו למשמרתם וביצעו תפקידם.

מקווים להמשך שיתוף הפעולה ולהרבה אירועי תרבות משמעותיים.

בתוכנית:

ביום חמישי 19.1.06 בשעה 20:30 בחדר האוכל

הצגת יחיד של אייל מסד:

מי הזיז את השרפרף שלי?

מסע רווי הומור ואירוניה עצמית, נחוש בחיפוש אחר מרפא למחלת הטרשת הנפוצה בהנחייתו של שחקן החולה במחלה. סיפור של חיפוש אחר מיצוי החיים, סיפור שהוא גם סיפורם של "הבריאים".

מומלץ בחום! לכל האוכלוסייה החל מכתה ט'.

ביום שלישי 24.1.06 פאב 30 + ערב צועני..

----------------------------------------------------------

תזכורת לעובדי החוץ / מש"א

הינכם מתבקשים להעביר את פניותיכם לקבלת אש"ל והחזרים לתא הדואר של מש"א, לא יאוחר מה- 4 לחודש. (פניות שיגיעו מאוחר יותר יטופלו רק בחודש הבא). תלושי שכר יש להעביר ישירות להנהלת-חשבונות. כל זאת על-מנת למנוע עיכובים מיותרים לכם ולנו.

תודה.

הפסקת חשמל כללית / בנצי גולן

ביום רביעי 1/2/2006 בין השעות 07:00-16:00 תהיה הפסקת חשמל כללית בכל רחבי קיבוץ רמת יוחנן. ההפסקה היא לצורך ביצוע תחזוקה שנתית במתקני מתח גבוה בקיבוץ. למתקנים ושירותים חיוניים יסופק חשמל. נבקשכם להיערך בהתאם.

יהיו מנותקים מחשמל.

1. שיכוני מגורים מרכז וצפון.

2. שיכוני מגורים דרום, צעירים, רווקיות, אולפן וגטו.

3. איזור בתי הילדים: גנים, פעוטים ותינוקות.

4. אורווה,יונקיה ומפעלונים באיזור.

יהיו מחוברים לגנרטור:

1. בתי סיעוד ומרפאות.

2. חדר אוכל, מזכירות וגזברות.

3. רפת חלב.

4. מוסך, מסגריה, נגריה, בית גד"ש.

5. בית-מוסדות, כלבו ומרכולית.

6. מכבסה ומחסן בגדים..

סיכום מחצית עונת הגשמים / אמנון קרניאל

המחצית הראשונה של החורף הייתה כאילו לא היה חורף. היו מספר ימי גשם רצופים מפעם לפעם, וביניהם, כמעט קיץ.

קשה היה להבחין בין הסתיו המתמשך לחורף. כמו כן, רוב הזמן היו הטמפרטורות גבוהות מהרגיל. למעשה גם בכמות הגשם, וגם במספר ימי גשם, היה המצב קרוב לממוצע הרב שנתי. ריכוז הגשמים תורם לסחף באיזורנו, אבל מאפשר את מילוי הכנרת.

טבלת הגשמים בחודשים ספטמבר – דצמבר 2005

	ספטמבר	אוקטובר	נובמבר	דצמבר	ס"ה
מ"מ	8	32	75	144	259
ימי גשם	1	4	5	7	17
ממוצע רב שנתי	2	21	76	128	227
ממוצע ימי גשם	0.3	2.8	6.1	10.1	19.3

תודה ליואב אופק המודד ולעדי מאירוביץ שמחליף את הדפים על לוח המודעות.

ונקווה לשנה גשומה..

מידע בנושא קרנות השתלמות / דניאל פרי

1) חולק בתאי הדואר דף מידע שבו מופיעים מספרי החשבונות שיש לחבר בקרנות ההשתלמות. יכולים להיות עד ארבעה מספרים, במקום שבו מופיעה הספרה אפס אין מספר חשבון. דף זה הוא התחייבות הקיבוץ (הוא מודפס על דף של הקיבוץ וחתום בצירוף חותמת ע"י מורשה חתימה של הקיבוץ). החבר צריך לשמור את הדף בביתו כי יכולה להיות לו חשיבות משפטית.

2) בהמשך, יחולק דף נוסף, שבו מתבקש החבר לאשר לממלאי התפקידים בקיבוץ, לנייד את כספי קרן ההשתלמות שלו לקרן אחרת. חברים שמעוניינים לנייד את הקרן בהתאם לייעוץ שממלאי התפקידים מקבלים מבעלי מקצוע בתחום, יחתמו על הניר וימסרו אותו בקופת הבית..

מזל טוב

לסבים קרול והלל מלמד

להולדת הנכד הראשון, יאיר.

בן לאלון ומדליין בלימה, פרו.

כדאי מאוד לדעת...

חברים ששולחים מכתבים, צריכים להקפיד לרשום את כתובתם על גבי המעטפה.

בעיקר, אם שולחים מכתבים רשומים בארץ ולחו"ל. אם שולחים לחו"ל, צריך לבוא למשרד לרשום את הכתובת על גבי טופס ה"רשום".

מכתב רשום שאין עליו כתובת השולח – אינו נשלח כמכתב רשום..

"ברמה"

עריכה – ירמיהו בן צבי.

הקלדה ושיכפול – שרה'לה זית

הגהה – אורה שורר

שבת שלום !!!

barama2@ry.org.il

הכתובת של העלון באתר האינטרנט של רמת יוחנן