מס. 1494, ערב נר ראשון של חנוכה כ"ד בכסלו תשס"ו 25.12.05

חברתנו

רחל מסינגר ז"ל

הלכה לעולמה.

הובאה למנוחות ביום ראשון 18.12.05.

אנו משתתפים בצערם של טלילה, יואב

וכל בני המשפחה.

רציתי פשוט להגיד תודה / יואב מסינגר

רציתי פשוט להגיד תודה,

למטפלות ולאחיות בבית "חמדת אבות", נוצריות, מוסלמיות, פיליפיניות, יהודיות,

שטיפלו ברחל, אמא שלי, במסירות אין קץ.

רציתי פשוט להגיד תודה,

לצוות הנפלא שמנהל את הבית הזה, מקיים אותו ועושה אותו למה שהוא – בית.

להנרייטה, שתמיד שם, במסירות ואהבה ללא גבול וללא שעות, מחבקת, מלטפת ודואגת.

לגלי שלם, לחנה צולמן, לאפרת קציר, לעדה לקח – שכל אחת בתחומה עושות עבודת קודש.

מפעילות, מעודדות, מביאות תרבות ורוח, נענות לכל דרישה ומחסור ומאפשרות לדיירי הבית הזה להרגיש בבית. להרגיש בני אדם.

רציתי פשוט להגיד תודה,

לנעמי ודניאל יפה, שאימצו את אמא בשנים האחרונות, כדי שלא תהיה לבד וכדי שאנחנו לא נדאג. בחום, ומתוך יחס, סתם כך.

רציתי פשוט להגיד תודה,

לצוות הרפואי הנפלא – לדר' אמנון ודר' ערן; לשרהל'ה (אופק) סאלווה שגדלה איתי, וכפי ששמרה עלי כשהיינו בפעוטון ביחד, כך שמרה עלי בלילה האחרון לחייה של אמא.

שרהל'ה, שבתבונה ושׂכל ידעה עד כמה לטפל, ועד כמה לא לטפל. כי הרי החוכמה במקומות שכאלו, אמרה לי שרהל'ה, היא: "איך לשמר עירנות ולהפעיל את שרידי היכולת". איזו חוכמה נפלאה.

רציתי פשוט להגיד תודה,

לכולכם, שאיפשרתם לי, לטלילה ומוטי, ולכל המשפחה הרחבה, להיות רחוקים, שקטים ונטולי דאגה.

יצרתם בית אבות לתפארת וכל הגר בו הוא בר מזל.

רציתי פשוט להגיד תודה.

תמיד התגאיתי להיות בן רמת יוחנן,

עכשיו, אני גם אסיר תודה,

לבית האמיתי שלי – בית רמת יוחנן..

אמא - / טלילה חורש

באוגוסט האחרון נפרדנו ממך.

עמדנו על ידך כולנו - דיברנו אלייך, ליטפנו אותך, האכלנו.

ואת, אם ידעת שאנחנו על ידך, ונפרדים - כבר לא הצלחת לתת סימנים.

עכשיו ערב יום כיפור, באזניות שעל אזני שר חנוך אלבלק את התפילה מתוך המחזור לימים הנוראים 'ונתנה תוקף'.

ואני נזכרת איך כל יום כיפור התעצבנו שאת מבקשת שניקח אותך לבית הכנסת בכפר מכבי.

היום הייתי לוקחת אותך בשמחה - רק תבקשי...

והזמר ממשיך בתפילה עתיקה:

' ...וכל באי עולם יעברון לפניך, כבני מרון

כבקרת רועה עדרו,

מעביר צאנו תחת שבטו,

כן תעביר ותספור ותמנה ותפקוד

נפש כל חי

ותחתוך קצבה לכל בריה,

ותכתוב את גזר דינם.

בראש השנה יכתבון

ובצום יום כיפור יחתמון...'

ואני בוכה בלב. נראה שלגבייך כבר נחתם ונגמר. לא חיכו עד צום יום הכיפורים.

אשה חזקה היית אמא. אשה חכמה.

אשה שידעה לחלום, וגם להרים ולבצע פרוייקטים בהיקף גדול.

ברמת יוחנן ייזקף לך לתמיד אותו 'יום הילד' המפורסם - הפקה בקנה מידה, שהביאה לא רק כיף של יום אחד לפתחם של ילדי רמת יוחנן, אלא שידרגה בבת אחת, צעצועים, משחקים ומתקנים ברחבי כל שטח בתי הילדים, ושהדיה נשמעו שנים.

סיפוריך על מאבקייך להכניס לגנים ברמת יוחנן צביון מסורתי יותר ביום שישי, עם הדלקת נרות ושירי שבת, תמיד ריתקו והפליאו אותנו.

עבור רבים מילדי רמת יוחנן בשנים ההן – את היית חלק מהם.

גם אח"כ באנגליה, ומאוחר יותר, במשך שנים בסמינר הקבוצים - ריכזת ופיתחת בכוח ובתבונה מערכות שיעור וחינוך למורות/גננות.

השנים האחרונות היו שנים קשות עבורך; שנים של אסונות ואבדן. ואת ידעת, פעם אחר פעם, להתרומם מתוך האסון, מתוך הנורא - לאסוף את שברייך ולהמשיך הלאה.

אנחנו הקרובים אלייך, אם כי לא תמיד הבנו מייד, וגם לא תמיד הראינו שאנחנו מבינים, ידענו שכל אסון כזה קורע ממך חתיכות, משאיר אותך עוד יותר לבד, עוד יותר חשופה, עוד פחות מוגנת.

אנחנו פה היום להגיד לך עוד פעם: אנחנו אוהבים; אנחנו מבינים.

נוחי בשלום על משכבך - כך נהוג לומר במעמדים שכאלה. אינני בטוחה שאני יודעת מה זה אומר. אני רוצה לקוות שחברת לאבא ולחגית, ושאתם – הקבוצה הגדולה עכשיו, קבוצת הגעגוע והכאב שלנו – תמשיכו לשמור עלינו מלמעלה, כי אנחנו שלכם..

שֶׁלִּי לְמִשְׁמֶרֶת

נִמְתָּחִים, מִשְׂתָּרְעִים עַל פְּנֵי זְמַן וּמֶרְחָב

הַחַיִּים הֵם הָרֶגַע, הֵם כָּאן וְעַכְשָׁו.

הֵם נָהָר הַנִּזּוֹן מֵאַלְפֵי יוּבַלָּיו

הֵם חוֹל הַיָּמִים הַנִּגָּר וְלֹא שָׁב.

הֵם הַדָּם הַשּׁוֹצֵף בִּמְרוֹצוֹ בְּעוֹרְקַי

הֵם הָאוֹר אֵלָיו אֶפְקַח אֶת עֵינַי,

הֵם עָסִיס אֲבַטִּיחַ נִגַּר מִשְּׂפָתַי

הֵם שֶׁלִּי לְמִשְׁמֶרֶת לֹא אֵדַע עַד מָתַי.

אֶת גְּבִיעֵי הַפְּרָחִים פּוֹתְחִים כְּכִשּׁוּף

דְּבוֹרִים וּנְעָרוֹת יִנְהֲרוּ אֶל הַצּוּף,

אִם אַקְשִׁיב בִּדְמָמָה, עֻקְצָם לֹא אָעִיר

לִשְׁמֹעַ אוּכַל אֶת קֶסֶם הַשִּׁיר.

ראובן עזריאלי 20/12/05

יש אשר חג אורים מלוּוה מטרות עוז, רעמים וברקים.

ליווי כזה, אם תזכה לו שנת החג, מביא איתו הִתְעלות נוספת.

הרעמים מבשרים ברכה, והברקים מתיזים ניצוצות אור מאורה

של אמונה, כי אכן רוו שדות, והזרע לא לשווא נטמן.

ומסתבר לך לפתע, כי גם בחשרת עננים הרבה אור, הרבה מאור,

ורב כוחם בהרוויית חג.

יפה לו לחג האורים, רקע זה של מתנת הטבע.

שבעתיים יאיר לנו, שבעתיים ייקר. (מתתיהו שלם)

פרוטוכול מזכירות/  מס. 31/2005

תאריך:15.12.2005

נוכחים: אודי, דוד דווידוביץ, איילת מאירוביץ, דניאל פרי, רפאל דינסטג., לינט, ישי קציר, אורית בן נחום.

נעדרים: יגאל אופק, עידו רודוי.

1. ערעור בנושא תור לשיכון (משפחת גוטמן). בהשתתפות יוסי זמיר, דלית ביטי, ועומרי רימון, נדון ערעור על החלטת המזכירות בנושא שיבוץ משפחת גוטמן לדיור בשכונה הבאה. הערעור נדחה.

2. דרישה בקשר למכסת הדירות שיוקצו ל"צעירים" בבניה החדשה (המשך שכונת ה"רימון").

בהשתתפות יוסי זמיר (מרכז ו. שיכון), ורד מרציאנו, כרמל בו בונאן, ועומרי רימון, נדונה דרישה להקצות לצעירים  6 דירות (מתוך 10 או 12 מתוכננות) בשכונת רימון החדשה. הנימוקים לדרישה פורמליים וענייניים. מבחינה פורמלית, הטענה היא שיש לראות את כל "הבנייה החדשה", כולל שכונת הזית, כמקשה אחת ולהקצות לצעירים 20% ממספר הדירות הכולל. הנימוק הענייני: בשכונת הזית והתאנה ניתנה עדיפות לדיירי הקומותיים, בין השאר בשל ויתקם המופלג של העוברים, והדבר גרם לכך שחל עיכוב בבניה ל"צעירים", שחלקם היום כבר מונים 4-5  נפשות במשפחה.

המזכירות החליטה לדחות את הדרישה. על הצד הפורמלי: ההחלטה לגבי שכונת זית התקבלה  בקלפי כהחלטה אד-הוק, למעלה משנה לפני קבלת תקנון השיכון החדש, ולכן איננה באה בגדר סדר ההקצאה כפי שהוגדר בתקנון החדש. שנית, הנוסח בתקנון אומר: "בכל מחזור של בנייה חדשה יוקצו  4-2 דירות (אך לא יותר מ – 20% ) לצעירים שהינם חברים בעלי ותק של 15 שנה לפחות" (הסוגריים מופיעים במקור). דהיינו -  א. ההתייחסות היא לכל מחזור של בנייה בנפרד  ב. לא מדובר בזכאות של 20% אלא בזכאות של  לפחות 2 דירות ולא יותר מ – 4 או  20% ממספר הדירות באותו מחזור בנייה,  לפי הגבוה שבהם. מן הבחינה העניינית מקבלת המזכירות שההחלטה על הפיכת כל דירות הקבע, וחלק מדירות השלישיות, אמנם גרמה "פקק תנועה" בקצב התנועה לשיכון של הצעירים, אבל הדבר היה ידוע וברור בעת קבלת החלטה זו, שאכן  "שינתה סדרי עולם". מאידך, הואץ קצב הבנייה החדשה (50 דירות חדשות החל מזית וכלה ברימון) וסביר להניח שלא היינו בונים בקצב כזה אלמלא ההחלטה בעניין הקומותיים. 

ועוד, לפי חשבון ו. שיכון, כבר במחזור הבנייה הבא (אחרי הרימון), "נפתח הפקק" והתור מתאחד לאחד. עוד יש לזכור שהעדפת משפחות צעירות על ותיקים נבעה בעבר מן הצורך להקצות למשפחות צעירות עם ילדים דירות "לינה משפחתית". היום  אין יותר בעיה של  "דירות לינה משפחתית", אם כי כמובן דירת לינה משפחתית בבית קומותיים, נחותה מדירת לינה משפחתית בשכונות החדשות.

יחד עם זאת, החזירה המזכירות את הנושא לו. שיכון על מנת לשקול באופן נקודתי את הרשימה שתובא ע"י הוועדה.

3. ערעור על החלטת המזכירות בעניין נסיעות לביקור בנים בחו"ל.  המזכירות דנה בערעור דוד דוידוביץ על ההחלטה הנ"ל.

הערעור נדחה.

(במאמר מוסגר: חברים המבקשים לערער על החלטות המזכירות מתבקשים להפנות הערעור לאודי. בנוסף למסירת הערעור אפשר כמובן גם להתייחס להחלטות המזכירות מעל דפי ה"ברמה").   

רשם – אודי..

פרוטוקול מזכירות מס. 30/2005

תאריך: 8.12.2005

נוכחים: אודי, דניאל פרי, איילת מאירוביץ,

רפאל דינסטג, ישי קציר, לינט, יגאל אופק.

נעדרים: אורית בן נחום, עידו רודוי, דוד דווידוביץ.

1. רפאל דינסטג מסר, שבהגרלה השנתית שנערכה בין הווירוסים הוא זכה בפרס הגדול (סיכוי סטטיסטי של 1:100,000). המזכירות ברכה את רפאל, איחלה לו החלמה שלמה והמליצה לו ללכת בפעם הבאה על הלוטו.

2. קרנות השתלמות. דניאל הסביר את מעמד חבר הקיבוץ מול הקרן כ- "עמית קיבוץ" שאינו יכול לבצע שום פעולה במישרין מול הקרן. שינוי מעמד זה במישור החיצוני אינו אפשרי.

הפתרון המוצע ע"י דניאל (ע"מ להבטיח שהחבר לא יהיה תלוי בקיבוץ בעת מימוש הזכויות), הוא בדרך של הסכם מיוחד בין הקיבוץ ובין החבר. דניאל יביא נוסח הפתרון המוצע לאישור לאחר התייעצות עם עורכי הדין שלנו.

3. תקנון ותק. בהשתתפות שחר צור דנה המזכירות בסעיף 11.1 בתקנון הוותק משנת 1998. סעיף זה כלול בפרק "הוראות מעבר", ומתייחס למי שעזב הקיבוץ בעבר, לא נטל את דמי העזיבה שהגיעו לו מן הקיבוץ, וחזר לפני תחילת תוקפו של התקנון. המזכירות החליטה שהסעיף אינו חל על מי שעזב את הקיבוץ לתקופה העולה על התקופה הקבועה בתקנון הקיבוץ לגבי "חופשה מיוחדת".

4. שר"פ – שירות רפואה לקהילה. בהשתתפות עדה לקח, ומירי קירש, נדון נושא זה שכבר דנו בו בעבר ללא קבלת החלטה ציבורית. המזכירות החליטה להעלות הנושא בפני הציבור.

5. נסיעות לחו"ל לביקור בני משפחה. לאחר הפרטת נושא הנסיעות לחו"ל, נשאר סעיף אחד המזכה חבר/ה בהוצאות טיסה לחו"ל לביקור הורה או בן, אחת לארבע שנים, וזאת בניכוי 400$ ראשונים. על ההסדר ממונה כבר שנים רבות ועדת שתיים: לינטחורש ויהודית ענבר.

המזכירות החליטה לבטל ההסדר לגבי ביקור ילדים, ולהשאירו לגבי נסיעה לביקור הורים בלבד

רשם - אודי..

יש להעמיד דברים על דיוקם / עודד יניב

ב"ברמה" מ- 9.12.05 בדו"ח השבועי התייחס א. פלד לעניין תקנון התכנון והבנייה.

להלן שתי הערות לדברים שנכתבו, להעמיד דברים על דיוקם:

1) ציטוט ממה שנכתב ע"י א. פלד: "מבחינת המטרז' ברוטו, הועמד מינימום זה (בנייה על חשבון הקיבוץ), על שטח דירת "תמר". עתה מוצע לעדכן זאת לשטח דירת "רימון", כפי שנבנה על חשבון הקיבוץ, דהיינו 105 מ"ר (אם הדבר עדיין לא ברור, אני מבהיר שוב שמה שנבנה בשכונת הזית, תאנה, רימון על חשבון הקיבוץ הוא 105 מ"ר שטח הדירה ברוטו ו - 20 מ"ר פרגולה" (גמר ציטוט).

ובכן, למרות ההבהרה, שוב, לגבי שכונת "זית" זו לא אמת. בשכונת "זית" נבנה ע"י הקיבוץ ברוטו 99 מ"ר, 6 מ"ר פחות מבשכונת "התאנה". זאת בהנחה ש"הקונטור", המתווה הכללי של הדירה, לא שונה בין שכונת "הזית" ו"התאנה".

כשמבהירים בכלל, וכשמבהירים שוב בפרט, כדאי שההבהרה תהיה נכונה.

2) בהמשך המאמר א. פלד מייחס את האימרה "כשיורד גשם בצד שלנו, יורד הגשם גם בצד של

האויב" לרפול ז"ל. מה פתאום רפול? אימרה זו מיוחסת לבני מהרשק מהפלמ"ח, בהקשר לקרב על משלט הקסטל במלחמת השחרור, שבו שני הצדדים הותשו "עד הסוף", אך כוחותינו החזיקו מעמד "עוד קצת" והשלימו את כיבוש המשלט האסטרטרגי..

דוח שבועי / א. פלד

אנחנו על המפה (גם ב"טבו"). לא יאומן כי יסופר. עם פרוס שנת ה – 75  לקיבוצנו, זכינו שזכויותינו בקרקע "המשבצת" ירשמו על שם הקיבוץ כדת וכדין (כשהן נקיות  "מכל ערעור זכויות צד שלישי"), במשרד רישום המקרקעין ("טבו") בנצרת ובחיפה.

על הישג חשוב זה תודות לעידו, בסמכותו המיניסטריאלית, וליורם, אשר על הביצוע.

בטיחות מעל לכל.  ארבעה המה המופקדים, כראשונים בין שווים על בטיחותנו.

קצין הבטיחות בתעבורה הוא אייל ברבר, שהוסמך לתפקיד חשוב זה בקיבוץ ובתאגידיו לאחר שעבר קורס יעודי מפרך. הממונה על הבטיחות בעבודה "ובכלל" הוא אמציה, האחראי על תקני הבטיחות בכל ענפי המשק והקהילה. עוזרים לידם דני היוז, שהתמחותו איזור בתי הילדים ומתקני השעשועים. ודניס רותם שיצאה זה עתה לקורס מקצועי לקידום התמחותה.

העבודה בתחום הבטיחות היא קשה ומתסכלת ודורשת נשימה ארוכה מאד והרבה נחישות וסבלנות, שהרי כולנו – למרות שאנחנו מכירים בחשיבות העניין – נודה על האמת -  גם רואים את הממונים על הבטיחות כנודניקים לא קטנים הבאים להטריד אותנו מהרגלינו ומאמונתנו ש"לנו זה לא יקרה".

אז תודה  בשם כולנו. גם אם לפעמים זה נראה אחרת -- אנחנו מודעים לתפקיד החשוב שאתם ממלאים.

פריימריז עלינו. מצעד מועמדי מפלגת העבודה לכנסת העולים אלינו לרגל הוא מרשים. השאלה אם יישאר מזה משהו, גם לאחר שנשים את הפתק בקלפי, תלויה במידה רבה בנו.

מספר הזכאים להצביע עבור מועמדי מפלגת העבודה לכנסת עומד אצלנו על כ-320. במונחים של הבחירה הזו, זהו מספר חורץ גורלות עבור המתמודדים. ההבדל בין מקום ריאלי ברשימה ובין כזה שאינו ריאלי, יכול להיות הרבה פחות מ-300 קולות. אלא שלכוח האלקטורלי שלנו יש משמעות רק בשני תנאים: הראשון שאחוז ההצבעה הוא גבוה, דהיינו שבאמת כל הזכאים יגיעו לקלפי. התנאי השני מסובך יותר ומותנה בפיזור הקולות, שאם נפזר את קולותינו בין כל עשרות המועמדים, קצת לזה וקצת לזה, ממילא לא השפענו על התוצאה.

זהו כמובן עניין קשה שהרי כולנו אנשים "דעתניים", ומי מאיתנו יסכים להתאחד סביב רשימה מוסכמת, (כפי שעושה כל קבוצה המעוניינת שאכן יהיה משקל להצבעתה). תוצאות הבחירה של סניף כמו שלנו מנותחות היטב אחרי הבחירות. אם רואים שההצבעה הייתה "מיקרית" – "רנדומלית", ממילא אין לייחס לנו חשיבות כמי שמסוגלים להשפיע על התוצאה. מאידך, אם רואים הצבעה "מאורגנת" של 300 קולות, אזי יש לזה השפעה מפליגה על החשיבות שמייחסים לנו.

ולמה זה בכלל חשוב? כי אצלנו שום דבר לא קורה בלי השפעה פוליטית. אתן  דוגמא אחת מן הניסיון  המיידי שלנו. מחמת עינא-בישא אני מסווה מעט את העובדות. קרה שרצינו לבצע פעולה כלכלית בעלת חשיבות עליונה לרווחת הקיבוץ. אחד הבנקים הגדולים החליט לשים לנו רגל ובאופן בוטה הפעיל את השפעתו למנוע מאיתנו את הדבר. כל ניסיונותינו להידבר עם הבנק ולהגיע לדרגים הבכירים – לרבות דרך קשרים שונים --  לא נענו.

ואז החלטנו "לעלות לירושלים". הרמנו טלפון לחבר קיבוץ בעמק שהיה  נציגנו בכנסת והוא דחה עניינים אחרים וקיבלנו לשיחה בלשכתו עוד באותו יום. החבר שמע אותנו, עשה מה שעשה ופתאום, הפלא ופלא, הוזמנו לפגישה כבר ביום המחרת אצל לא פחות מאשר מנכ"ל הבנק שמעמדו היה כשל סגן אלוהים.

 באנו למשרדו של סגן  אלוהים,  הפקידים הבכירים שהתעמרו בנו ישבו ליד הקיר כילדי בי"ס ולא הוציאו הגה במשך כל הפגישה. אמרנו את דברנו קיבלנו מיץ ועוגיה ולמחרת  "באורח פלא"  הודיעונו מן הבנק שכל ההדורים יושרו והבנק אף יותר משמח לעזור לנו לממש את תכניתנו. זהו כמובן סיפור אמיתי ואפילו יותר עסיסי ממה שתואר לעיל.

והלקח -  השאלה היא לא אם יש לך מה להגיד אלא אם יש מי שמוכן לשמוע אותך ועוד יותר מזה - לסייע לך. השאלה אם יש מי שמוכן לשמוע ולסייע, נובעת במידה רבה מהערכתו המושכלת של אותו אדם, אם ובאיזו מידה אתה יכול גם לסייע לו -  ואפילו אם זה רק פעם אחת קובעת, אחת לארבע שנים.

אני לא יודע אם זה מקובל על "הנהגת הסניף" שלנו או על דעת החברים, אבל אני מציע לנסות לגבש רשימה מומלצת ובמקום לפזר את קולותינו לכל רוחות השמיים - להתאחד מאחוריה עד כמה שניתן. .

"אין אנו יכולים לבאר לנו את הסיבה הנסתרת והנפלאה, מדוע חסר מן ה"ספר" כולו (התנך), ספר יקר אחד ונפלא מאוד. מדוע נידון לגניזה הספר ההוא, זה שמספרים בו תולדות הניצחון הגדול ביותר, ניצחון הרוח וניצחון הכוח של עם ישראל, ספר החשמונאים? מדוע נגנז בלשוננו העברית ונשאר לנו באחת מלשונות ארבע מלכויות, שאנחנו היינו שרויים בה, בלשון היוונית? קשה לבאר את הסיבה.

אולי זה אסון מיקרי? פגע ואולי יש כאן חשבון. יש משערים, שגרמו לכך מגמות פוליטיות מצידם של מתנגדי בית החשמונאים, אבל גם על זכר החשמונאים וגם על החג הזה שמר בכל-זאת העם העברי שמירה מעולה, כי בחגים שמר העם את גנזי נפשו ועברו..." (ח.נ.ביאליק).

סהר דרור, מה"מכבים של ימינו", שזה לא מכבר השתחרר מהצבא, מספר לאמיר סלייפר על חוויות ומצבי התמודדות במהלך השירות.

את השירות הצבאי העברתי ביחידת "אגוז", יחידה ששייכת לחטיבת "גולני", עשיתי שם מסלול של שנה וארבעה חודשים ואחרי זה המשכתי כלוחם מהמניין.

מה כולל שירות ביחידה זו?

עושים הרבה פעילות בשטחים ובצפון.

פרט ונמק –

היחידה עוסקת בפעילות (בלשוננו), איכותית, לא בשגרה כמו גדודי החי"ר הרגילים. הפעילות בשטחים התרכזה בעיקר בלילות, ביצוע מעצרים בכל מקום שנדרשנו על פי מידע מודיעיני.

בצפון רוב הפעילות התמקדה במארבים בגיזרת הר דב – פעילות הגנתית ומניעתית.

היו אירועים שהצריכו התמודדות מיוחדת מבחינתך?

היו אירועים פשוטים, והיו כאלו שהיו יותר מורכבים. חלק נגמרו טוב, חלק קצת פחות, אבל הפעילות הזו, ומה שעשיתי בצבא זה הכל חלק מהשירות הקרבי.

אתה יכול לתת דוגמה של מצבים "לא נחמדים" שהחייל היום צריך להתמודד איתם?

בפעילות שביצענו בשטחים היה הרבה מגע והתמודדות עם האוכלוסייה האזרחית, לפעמים זה אומר להוציא משפחה באמצע הלילה מהבית כי מחפשים מבוקש. או לחילופין להיכנס למשפחה לביתה ולשהות בו יומיים, כשכל המשפחה מרוכזת באותו זמן באחד מחדרי הבית.

איך מתמודדים עם מצבים כאלה תוך כדי פעילות, למשל ילדים קטנים שאתה מעיר באמצע הלילה?

במהלך הפעילות המבצעית נאטמים למיקרים האלה, מתמקדים במשימה. בו בזמן מקפידים על קודים של שמירה על הכבוד של אותם אנשים ומשפחותיהם שאנחנו נכנסים אליהם הביתה.

היו עוד אירועים מיוחדים?

באחת מהפעילויות בצפון, נחשפנו באמצע הפעילות והתחילו לירות עלינו פצצות מרגמה, יחסית הרבה מהלוחמים נפצעו, חלקם קשה, חלקם פחות, אחד נהרג. זו הייתה המכה הכי קשה שהצוות שלי קיבל.

וכשיוצאים הביתה, מה מספרים להורים?

מההורים לא הסתרתי כלום, בגדול הם ידעו מה אני עושה או מה אני הולך לעשות, (הם לא היו צריכים לדעת את כל הפרטים). אחרי זה אם היה קורה משהו מיוחד הייתי משתף אותם.

ואיך התמודדת עם כל זה מחוץ למסגרת הצבאית?

מדברים על זה עם החברה בקיבוץ ובכלל, אבל זה לא משפיע. מה שקורה בצבא זה סיפור אחד, ומה שקורה באזרחות זה סיפור אחר. ניסיתי להפריד, עד כמה שאפשר, בין שני הדברים.

לאירוע בצפון שסיפרתי עליו קודם, הייתה למעשה ההשפעה הכי גדולה עליי בשירות, כי שם בפעם היחידה נהרג חבר קרוב.

מתי השתחררת?

לפני חודש- משוחרר טרי טרי.

מה התוכניות שלך להמשך?

כרגע אני עובד במטבח, מחפש עבודות מחוץ לקיבוץ. אחרי זה נראה.

אז לסהר, "מכבי של ימינו", שלא ממהר לספר, לפאר, ולשבח, שיהיה בהצלחה, וברוך השב הביתה..

רפואה מונעת –

המפתח לשמירת הבריאות ומניעת מחלות כרוניות.

הרפואה המודרנית והשיפור באיכות החיים, הכוללת תזונה מגוונת ושיפור בהיגיינה הציבורית והאישית, תרמו רבות לעלייה בתוחלת החיים.

במקביל למציאת מזור למחלות שונות טרם נמצא מרפא למחלות כרוניות רבות.

קידום בריאותנו, הכולל רכישת הרגלי חיים בריאים, במקביל לאיתור והפחתת גורמי סיכון שונים, עשויים לדחות ואף למנוע מחלות כרוניות רבות.

שמירת הבריאות היא האחריות האישית של כל אחד מאיתנו, ועיקרה: אורח חיים בריא, שותפות ברפואה מונעת ואיתור מוקדם של מחלות.

בתקופה הקרובה יחולקו שאלוני בריאות בתאי הדואר. מענה יסודי ומהיר על השאלונים והחזרתם למרפאה יאפשר לקדם את שמירת הבריאות של כל אחת ואחד.

בבריאות שלמה

ד"ר אמנון וצוות המרפאה..

יובל פיינשטיין מספר לנורית על השתתפותו בכנס לזכויות אדם בברלין, אוקטובר 2005.

ביוזמתו של העורך, נזדמנה לי הזכות לראיין את אחי, יובל, על עיסוקיו בכלל ועל אירוע מיוחד לו היה שותף בראש השנה האחרון. נדמה לי שיש בדבריו של יובל ובתחומי עיסוקו, כפי שיבואו לידי ביטוי בראיון שלהלן, הרבה מעבר למחקר אקדמי יבש. יש בהם דיון בסוגיות הומאניות ופוליטיות שבנפשנו, ומכאן, כמדומני, חשיבות הבאתם בפני הקוראים.

* היכן בילית את ראש השנה האחרון?

בראש השנה האחרון ביליתי בברלין שבגרמניה בכנס בינלאומי שעסק בנושאים של זכויות אדם.

* כיצד הגעת להיות חלק מן הכנס הזה?

בשנתיים האחרונות אני חוקר, במסגרת עבודת תזה ל- M.Aסוגים שונים של פעילות פוליטית שמתנגדת לבניית גדר ההפרדה בשטחים, נושא שיש לו כמובן קשר ברור לזכויות אדם (משני הצדדים, אגב). לפני כחצי שנה הגיעה דרך האינטרנט הצעה להשתתף בתחרות חיבורים בינלאומית בנושא זכויות אדם. "הרמתי את הכפפה" וכתבתי חיבור שהשתתף בתחרות יחד עם 160 מתחרים נוספים מ-60 מדינות, מתוכם נבחרו 32 מנצחים והם הוזמנו לכנס.

* מי ארגן את הכנס? מי היו הנציגים האחרים שהוזמנו אליו?

הכנס אורגן בשותפות של מכון מחקר גרמני שעוסק בנושאים במדעי החברה ושל אוניברסיטת הומבולדט, שהיא אחת האוניברסיטות החשובות ביותר בגרמניה ואולי גם באירופה. רוב המשתתפים בכנס היו אקדמאים, רובם דוקטורים צעירים מדיסציפלינות שונות. כמה מהמשתתפים היו פעילים בתנועות לזכויות אדם, למשל פעיל מארה"ב שעובד בארגון לזכויות ילדים בדרום אמריקה, ופעילת זכויות נשים הודית.

ספר על פגישות מיוחדות שהיו לך במהלך הכנס-

בכנס כזה יש הרבה פגישות מעניינות, בעיקר מחוץ לאולמות הדיונים. אני אספר על שתי פגישות. פגישה אחת היתה עם בחור מקסיקני שלומד באנגליה לדוקטורט. יצא לנו להסתובב הרבה ביחד, ובראש השנה לקחתי אותו לצפות בתפילה בבית הכנסת החדש בברלין והייתה חוויה נחמדה. אבל הפגישה הכי מיוחדת הייתה עם בחורה לבנונית, נוצרייה, שגרה בהרי השוף ועוסקת בפעילות של זכויות אדם בכלל, וזכויות נשים בפרט. בחורה מעניינת, רהוטה, עם אנגלית מעולה ומאוד מאוד חכמה. לקח לנו פחות או יותר יומיים מתוך ה-3.5 ימים של הכנס, עד שיצא לנו להיפגש באופן אישי, אחד על אחד. אבל כשזה קרה זה היה מאוד מעניין. היתה לזה גם משמעות סימלית, מפני שדווקא בכנס שעוסק בזכויות אדם, שבו מנסים לחפש אלמנטים הומניסטים (פילוסופיים) משותפים, עצם הפגישה עם מישהו שנמצא ביום יום בצד השני של הגבול יוצרת אלמנט סימבולי וגם מאוד מעודדת. אני חושב ששנינו חשנו בכך. בכלל, נהדר לפגוש אנשים שהליבה הערכית שלהם כוללת ערכים הומניסטים אוניברסאליים ולא הולכים שבי אחרי דמגוגיה של מנהיגים, שבעיקר מטיפים לשנאה של מי שנמצא בצד השני של הגבול. כל גבול.

* איך קיבלו אותך שם כנציג ישראלי?

היו די הרבה הזדמנויות להיפגש ולהתרועע מחוץ לדיונים הפורמאליים ובמפגשים האלה הייתי בד"כ די במרכז העניינים, גם בגלל המקום שאני בא ממנו, כי ישראל היא בכל זאת מדינה מיוחדת ומעניינת מהרבה בחינות, אבל גם מבחינת הנושא הספציפי שאני עוסק בו, גדר ההפרדה, שהוא נושא חם ומעניין ורצו לשמוע עליו הרבה. בנוסף, ברגע שלחלק מהאנשים נודע שאני קיבוצניק, אז גם זה הפך נושא לשיחה. למעשה, הייתה עוד סיבה: הרעיונות שהצגתי בחיבור שכתבתי היו רעיונות די ייחודיים, גם המארגנים של הסדנה ציינו זאת. כסוציולוג פוליטי הצגתי תהייה לגבי המשמעויות הפוליטיות של הדיבור בשפת זכויות האדם במצב מלחמה, וניתחתי את השימוש בשפת זכויות האדם בהקשר של אינתיפאדת אל-אקצה. מסתבר שזה עניין הרבה מאוד אנשים שם.

* איך התרשמת באופן כללי, ובאופן ספציפי בכינוס הזה, ממעמדה של ישראל בנושא זכויות אדם?

האמת היא שבניגוד למה שאנחנו נוטים לחשוב על עצמנו, אנחנו לא האובייקט הראשון שעליו חושבים כשמדברים על הפרות זכויות אדם. כישראלים, נדמה לנו לפעמים שאנשים כל הזמן יושבים, בכל מיני מקומות בעולם, ומדברים רק עלינו. שאנחנו נמצאים במרכז התעניינות של כל מי שמחוץ לישראל, וזה ממש לא ככה.

לישראל יש אמנם מקום חשוב, אבל במהלך הכנס לא הרגשתי שזה שאני נמצא שם על-תקן של "נציג ישראלי" (אף על פי שלא ראיתי את עצמי כנציג ישראלי, אלא רק כמשתתף שבא מישראל) בהכרח מושך כלפי אש, כי, כאמור, הפרות זכויות אדם לא נעשות רק בישראל ויש עוד הרבה מאוד נושאים מעניינים וחברות מעניינות שאפשר לדבר עליהם בלי להזדקק דווקא למקרה הישראלי.

מעבר לזה זה ברור שכשמגיעים לדבר על הנושאים שקשורים לישראל, יכולה להתעורר הרגשה של חוסר נוחות. אבל היות ולא ראיתי את עצמי כנציג רשמי של ישראל, אז גם לא הרגשתי צורך להתנצל, מה עוד שאני עצמי מאוד ביקורתי ביחס לזכויות אדם ואזרח בישראל בכלל, ובפרט ביחס למה שקורה לאוכלוסיה הפלשתינית בשטחים. אולי צריך להגיד כאן עוד משהו: כשנמצאים בפורום אקדמי, אז מרבית האנשים יודעים להתייחס למציאות בצורה מורכבת. לכן למשתתפים בכנס לא היה קושי מיוחד לשמוע, ובד"כ גם לקבל, גם עמדות שהצגתי והטילו גם על הפלשתינים אחריות למצב העגום של זכויות האדם בשני הצדדים. אני כמובן לא תיארתי תמונה חד-מימדית, ולא האשמתי רק את ישראל או רק את הפלסטינים בשום דבר, אלא ניסיתי להיות נאמן למציאות המורכבת. בפורום אקדמי, בניגוד למה שקורה בד"כ בשיח הציבורי, אפשר להציג עמדה כזאת ולדון בדברים מבלי להיכנס לסיסמאות ואמירות קיצוניות שמחפשות "אשמה" רק בצד אחד.

* מה בעצם עשיתם בכנס הזה בלוח הזמנים הפורמאלי והבלתי פורמאלי?

בשעות הלא פורמאליות כמובן שעשינו גם דברים בשביל הפאן: יציאה למסעדות, לפאבים, אלו המקומות שבהם הרבה פעמים מתרחשות השיחות הכי מעניינות. בלוח הזמנים הפורמאלי מה שעשינו רוב הזמן זה לשבת בסדנא, קראו לזה "round table" (שולחן עגול), בכל מושב הועלה נושא וכל מי שרצה מהמשתתפים התייחס אליו. היו גם שלוש הרצאות של פרופסורים ידועי שם.

* חזרת עם איזה שהן תובנות חדשות בנושא זכויות אדם?

בעיקר שזה תחום מאד רחב שאף בן אדם יחיד לא יכול למצות אותו, ובאופן אישי חסר לי עוד הרבה מאד ידע בנושא הזה. הבנתי שזה ערוץ מחקרי חשוב שיכול להעסיק אותי כסוציולוג גם בעתיד. באופן כללי יותר, החוויה האקדמית הייתה חוויה טובה מאד אולי אפילו חוויה מכוננת, משום שלא כל יום מזדמן לבן-אדם לפגוש חבורה של אנשים צעירים, מאד משכילים, שרק אפשר לקנא בהם, עם המון ידע והמון מחויבות למקצוע האקדמי, ועם נכונות לשבת ולהתמסר לדיון. גם ברמה האישית- אנשים סימפטיים, נחמדים, עם חלקם נוצרו קשרים שמן הסתם עוד יתנו פרי ברמה האקדמית בצורה של שיתוף פעולה. בניגוד לחוויה האקדמית בישראל, אם בכלל קיימת חוויה כזאת, אירוע כזה מאד מעודד להמשיך בחיים אקדמיים. אני חושב שמהבחינה הזאת זה בהחלט יכול להיות אירוע מכונן עבורי.

* מה דעתך על הבחירה בגרמניה כמקום לקיום כנס בנושא זכויות אדם?

ברלין היא בהחלט אחד המקומות הטובים לעשות כנס לזכויות אדם, משתי סיבות: סיבה ראשונה זו ההיסטוריה, שרואים אותה על כל צד ושעל שם. היסטוריה, אגב, לא רק של השואה, אלא גם היסטוריה מתקופות אחרות, וודאי מתקופת המלחמה הקרה, וההיסטוריה הקרובה יותר של נפילת החומה. יצא לי להיות שם ביום הלאומי שלהם, החג שבו הם חוגגים את נפילת חומת ברלין, וזה אירוע שבהחלט נותן הרבה השראה: זה מראה שממצב מאוד קיצוני של איבה ושל חומות, שהן גם פיזיות וגם מנטאליות, בין אוכלוסיות שלמות בתוך חבל ארץ אחד, אפשר להגיע לחברה, שאפשר לקרוא לה חברה מתוקנת. אז אולי גם לנו יש סיכוי. מבחינה נוספת ברלין היא מקום טוב, משום שברלין היא מה שנקרא 'עיר קוסמופוליטית', עיר שיש בה המון פתיחות לאנשים עם זהויות שונות, להגר אליה, לעבוד בה, ליהנות בה ולחקור בה. ובאמת אפשר לראות שם המון קבוצות, לא רק אתניות, אלא גם למשל הומואים ולסביות, כל מיני זהויות שיש להרבה אנשים, בכל חברה, וברלין מאפשרת להם להרים את הראש ולהסתובב בגאווה. בקיצור, ברלין של היום נותנת הרבה השראה בהקשר של ערכים הומאניים.

* יש איזשהו המשך לפעילות שהתחילה בכינוס הזה?

הקרן שהזמינה ומימנה אותנו, מארגנת עוד שלושה כנסי המשך. אני לא יודע אם אוכל להשתלב בהם כי כרגע אני עסוק בדברים אחרים. מבחינתי לכנס כבר היה המשך אחד שהוא חשוב מאוד, היות והוא נתן לי השראה לכתוב מאמר סוציולוגי די מקיף בנושא זכויות אדם. זאת קפיצת מדרגה בפעילות האקדמית שלי. פרט לכך יצרתי, כאמור, קשרים עם חלק מהמשתתפים, סביר להניח שחלקם יתפתחו בעתיד לשיתוף פעולה אקדמי או אחר.

* ספר על הפעילות שלך בארץ בנושא הזה-

בארץ אני לא בדיוק עוסק בזכויות אדם, אלא הגעתי לנושא מתוך נושא אחר שאני עוסק בו, נושא קרוב, משיק, שאני עוסק בו בלימודי הסוציולוגיה שלי. בתואר m.a. אני עוסק בסוציולוגיה פוליטית, וכאמור חוקר את הפעילות נגד גדר ההפרדה ולשינוי תוואי גדר ההפרדה. אני מסתובב בהפגנות של "האנרכיסטים", כפי שנהוג לכנותם, נמצא מדי פעם בדיונים בעתירות שמוגשות לבג"צ, וכמובן מתעסק בחומרים תקשורתיים. היות ואני עוסק בנושא "חם" יחסית, יוצא לי מדי פעם לדבר עליו באירועים שהם חלקם אירועים ציבוריים וחלקם אירועים אקדמיים סגורים. בעוד חודשיים למשל אני מתכנן להשתתף בכנס אקדמי שמשותף לחוקרים

ישראלים, פלשתינים וצרפתים, שיתקיים בארץ. בקיצור, הנושא העיקרי שבו אני מתעסק הוא הפעילות נגד גדר ההפרדה, וההתעניינות בזכויות האדם צמחה לצידו כעיסוק נוסף ("תחביב").

בסיכומם של דברים, נקווה שמן הדיונים הנערכים במגדל השן האקדמי, נוכל ביום מן הימים לקצור פירות של מעשה במציאות הישראלית והכלל עולמית, ויפה שעה אחת קודם..

חג אורים שמח אריק /ירמיהו

מכתב אישי לראש הממשלה שלקה השבוע בשבץ מוחי קל.

19.12.05

חג אורים שמח לכולנו.

חג אורים שמח גם לך, אדוני ראש הממשלה.

עברת אירוע מוחי קל, תקלה קטנה ולא נעימה. לא נורא, אנחנו שומעים מהרופאים שאתה כשר לתפקידך, ומי אנחנו שנשבור להם את המילה? אנחנו מאמינים וסומכים עליהם, ובאמת מאחלים לך החלמה מהירה, והבראה שלמה, מכל הלב.

אבל בינתיים, רגע לפני שאתה עוזב את בית החולים, רציתי להגיד לך כמה מילים אישיות.

וראשית, לייעץ לך, כמו שאומר ידידי מיכאל, קח את הזמן, תהנה קצת מבריאותך הלקויה, תנוח קצת, תאיט את הקצב. תנצל את הפנאי הפנוי שנפל עליך ככה פתאום, לברר אי אלו עניינים שלא תמיד נמצאים בראש מעייניך.

בהזדמנות זו שאתה שוהה במחלקת האח"מים בהדסה עין כרם, אולי תזרוק מבט, ותראה גם מה קורה במחלקות האחרות, המחלקות של ה'עמך'. תברר אם עדיין צפוף שם במסדרונות, האם הזקנה כבר קיבלה מיטה בחדר, או שכבר נפטרה ובמקומה שוכבים שם עכשיו מטופלים אחרים, יותר צעירים, גברים ונשים יחד, מקבלים טיפולים ועושים צרכים במיטה, כמעט ללא חיץ כלשהו מהעוברים והשבים. תאמין לי, במו עיני ראיתי את זה.

תשאל את הפציינטים שעומדים בתור לתרופות, את אלה שממתינים לבדיקות, או לתשובה של בדיקות, שיספרו לך כמה זמן הם צריכים לחכות. תתעניין מה הסיכוי שלהם לקבל תור למ.ר.י. תוך שעה שעתיים כמו שאתה קיבלת, ולאן צריכים להיטלטל על מנת להיסרק.

אומרים שאתה דווקא לא רוצה את כל הבדיקות שעושים לך, שאתה רוצה 'רק הביתה', מתגעגע לחוותך רחבת הידיים. נו טוב, אריק, זה הגיוני, אתה כבר ילד גדול, ועכשיו גם מבין שזה לא תענוג גדול להיות בבית חולים. אבל מה לעשות, אמא טבע עושה את שלה, הגוף מתבלה עם השנים, ולפעמים, לא כל כך נעים להודות בכך, הוא צריך את הטיפול התקופתי שלו.

אז תן להם לרופאים שיעשו את מלאכתם, ובינתיים, אם המאבטחים שלך יאפשרו, תעבור בחדרים בין המיטות של הפצועים, החולים, המנותחים, המסורטנים, המצונטרים, הגוססים, ממש ממש כמו שאתה נוהג לעשות אחרי פיגוע גדול. תלחץ את ידיהם, תעודד אותם, תשתתף בצערם, תתעניין, אבל בלי מצלמות. כאחד האדם.

תשאל אותם על "סל התרופות" המדולדל שהממשלה שאתה עומד בראשה הקציבה להם. תשאל אותם על תרופות אחרות, מצילות חיים, שהם לא יכולים להשיג כי אין להם כסף. תשאל את הצוות הרפואי, על התקנים שלהם, על המשכורות, על התורנויות, על שעות העבודה הארוכות והמתישות, על הימים הארוכים והלילות הלבנים.

אחר כך, אם עוד יישאר לך קצת זמן פנוי, בין כל הבדיקות החשובות שאתה עובר, תנסה לברר האם המחלקות האחרות, מזכירות במשהו את מחלקת האח"מים. איזה רפואה מקבלים אלה "שיש להם", ואיזה, אלה "שאין להם". מהו מקומה של הרפואה השחורה בתוך כתלי בתי החולים הציבוריים, מה מקור הפריחה הכלכלית והשיגשוג של הרפואה הפרטית, שאמנם נותנת שירות מעולה... למי שידו משגת. למה כל כך הרבה רופאים טובים, מומחים בעלי שם עולמי, מואשמים בכל מיני עבירות שוחד ומתן בצד. ואל תשכח, אנחנו מדינה שפעם, לא לפני הרבה שנים, חרטה על דגלה כמה מערכי הסוציאליזם והאחווה, שתי מילים שמזמן מקומן שמור להן במוזיאונים. מה קרה בינתיים?

אולי באמת כדאי שתבדוק מה עשה ידידך ביבי, שר האוצר התקיף שלך, שתמכת בכל צעדיו להציל את כלכלתנו הצולעת על חשבון דריסת החלשים. מה קרה לכל תקציבי המחקר, לכל הקיצבאות, לכל ההקצבות, ולכל שאר הכספים שנועדו לא רק לבריאות, לרפואה הציבורית הקורסת, אלא גם לחינוך, לרווחה, לתשתיות, לאן זורם כל הכסף הזה?

ולמה הסטודנטים נוסעים לרומניה ללמוד רפואה, לאן בורחים מיטב המוחות היהודים מן הארץ. ואם עוד יהיה לך כוח בסוף, תשאל את הרופאים מה קורה בארץ בעניין ההשתלות, למה אין ליהודים בארץ ישראל, רחמנים בני רחמנים, מספיק איברים לשתול. למה אנחנו אחת הארצות הכי מפגרות מהבחינה הזו.

מה אגיד לך אריק, אם עוד יש לך כוח לקרוא, זה יכול להיות סיור לימודי מאוד מאוד מאלף. לא!! לא!! אל תתעלף לנו עוד פעם! אל תעשה את זה שוב. אנחנו לא נעמוד בזה. תתאר לך שבאמת היה קורה לך משהו רציני. מה היינו עושים בלעדיך? אריק בחייך, לא!! לא!!! אם השאלות האלה מרגיזות אותך אז לא נציק לך יותר, רק אל תעשה לנו את התרגיל הזה שוב! העם רוצה איש חזק בשלטון.

תקשיב לי אריק, קח לעצמך פסק זמן. תנוח, תקדיש יותר זמן לילדים, לנכדים. תספר להם על גבורת המכבים בימים ההם ובזמן הזה. מגיע להם אבא וסבא במשרה מלאה. תנסה לדבר איתם, לשוחח איתם, להבין מה מונח על לבבם, מה כואב להם. אולי יש דברים שהם לא מספרים לך, הם הרי "שכבו על הגדר בשבילך", מגיע להם, ואולי גם "יֵשְׁבו בשבילךּ..." בשבילך... אולי מוטב שתצא למרעה עם התאילנדים או הפיליפינים, תחלוב עם האתיופים, תלטף גדיים צעירים, תעמיס אותם על השכם ותצטלם, כמו שהיית נוהג לעשות בעבר, זה מוסיף המון קולות בבחירות. זה מביא לנו את השלווה, זה מרגיע אותנו. כולנו מקווים שתחזור שוב לתפקד.

אריק, רק שתהיה בריא, שהאירוע המוחי הזניח, הקטנטן, ש"היה כלא היה", כמו שאומר דובי וייסגלס, לא ישפיע על הדרך שבחרת ללכת בה, על נכונותך ל"וויתורים כואבים". אל תוותר על מה שאמור להיות האופק המדיני שלנו, כמו שהבטחת לנו, ואף התחלת לקיים, בניגוד לכל רואי השחורות.

החיים מזמנים לנו הפתעות, אדם לא יודע מה צפוי לו, גם עצים עבי-גזע-עד-מאוד לפעמים נשברים ברוח, או נופלים בגלל חוסר שורשים. ככה זה בגילנו המתקדם, אתה לא ניצחי כמו ידידך פרס המיתולוגי.

אז זהו אריק, אתה בידיים טובות, אתה לא צריך לדאוג, יועצי התקשורת שלך לא נחים לרגע. הם מעדכנים את האומה על מצב בריאותך התקין, שאתה בהכרה מלאה, שאתה לא מדבר שטויות, שאתה שולט בעניינים, שלא כמו בשתיקותיך במשטרה, (זוכר?), אתה יודע מה שמך, מה השעה, מה התאריך. יודע בדיוק איפה אתה נמצא, מה עשית, למה הגעת לכאן, מאין באת ולאן אתה הולך. שאתה כבר מאוד רוצה ללכת הביתה ומתלוצץ עם הרופאים.

ואנחנו מאוד מקווים שאכן זה המצב. והערב, כשתברך על הנרות בחווה, ותשיר 'מעוז צור ישועתי', שא נא גם את איחולינו להחלמתך השלמה. לצערנו, גם הפעם, כמו בבחירות הקודמות, לא נצביע עבורך, אך נקווה שתרכיב את הממשלה הבאה. אתה האיש הנכון, במקום הנכון.

חג אורים שמח לך אדוני ראש הממשלה, תהיה בריא. .

פריימריס במפלגת העבודה

אין לי ספק שהחברים כבר די מותשים ממכת "הביקורים" שניחתה עליהם. מאידך ניתן לדעתי, לציין שהמפגשים פנים אל פנים עם צמרת המפלגה, אכן מאפשרים ליבון סוגיות והתוודעות עמוקה יותר עם אישיותם ועמדותיהם של המועמדים.

מכל מקום השבוע הקרוב יהיה קצת יותר קל ואנו מדברים (בינתיים) רק על אורית נוקד ועמי איילון. ובכן, אורית נוקד תגיע ביום שני, ה- 26.12, בשעה 12:00 לארוחת צהריים ובהמשך נקיים איתה מפגש במועדון עפ"י המתכונת המוכרת. עמי איילון יגיע ביום שלישי, ה- 27.12, בשעה 20:30 למועדון וזאת תהיה גם הזדמנות להדליק יחד נר שלישי של חנוכה.

בברכת חג אורים שמח. יהודה טל..

הודעה מהמחסן הכללי

לרגל ספירת מלאי של סוף השנה האזרחית יהיה המחסן הכללי סגור לחברים, ענפים ומוסדות

בימים: ג' - 27/12/05, ד' – 28/12/05, וביום ב' – 02/01/06.

בשאר הימים פתוח כרגיל. לכולם שנה אזרחית עוד יותר טובה מקודמותיה. אביהו ויונתן.

דמי חנוכה צועקים אלי מן האדמה

לאחרונה לקה רעלב בגל של נוסטלגיה, פרץ זיכרונות של ילדותו הקשה בעיירה בפולניה.

הוא נזכר כיצד בכל שנה עם פרוץ חג החנוכה, סר לבקר את דודו ר' לייבלה בתקווה לקבל מעט מעות חנוכה. דודו שהיה קמצן ידוע, היה מפשפש בכיסו התפוח, שולה באיטיות ארנק גדוש, פותח את האבזם, שכמעט ניתק מגודש השטרות, ומחפש ארוכות, עד שמצא שתי קופיקות,

אותן מסר בהבעה חמוצה, ובליוויית אזהרה חמורה, שלא יבזבז את הכסף על מעשי הוללות...

ותשאלו על מה ולמה עלו על ליבו אותם זיכרונות?

ובכן, רעלב קיבל לאחרונה את דף התקציב האישי וראה שדואגים לו. זאת אומרת, אם הוקצבו לו ארבע קופיקות לשנה, אז לזכר הימים הטובים בפולניה הוא יקבלן לשיעורין – קופיקה אחת

לשלושה חודשים, שלא יגיע חלילה למחשבות הוללות, או לדבר עבירה ויקנה איזה פלאפל או גרעינים ר"ל.

ובכלל, מקשה רעלב ושואל – איך זה שלא שמנו לב לנס הכפול שנעשה לנו השנה: תקציב שהיה אמור להספיק לשנה שלמה – נעשה לו נס, והספיק לשמונה ימים. ואילו הנסקפה שקיבלנו

כשי לראש השנה והיה אמור להספיק לשמונה ימים – נעשה גם לו נס ונשארנו תקועים איתו שנה שלמה!

ובנוסף, גונבה לאוזניו של רעלב השמועה שמתגלגלת על המדרכות, וכבר הגיעה גם למזכירות:

ילדי הפעוטונים דורשים בתוקף להצטרף לדיון הנמרץ על תקנון הבנייה החדש ועיקרי השיכון. במכתב שעליו היו חתומים ילדי הפעוטונים נאמר בין היתר: "... אמנם ברור לנו שלא אנו נזכה ליהנות מפירות תקנון מופלא זה אך בנינו ובני בנינו אולי הם יזכו לכך..." ובבניין הארץ ננוחם..

(נכתב על ידי שלום בן דור ופורסם ב"ברמה" לפני 15 שנים).

ערוץ הטלטקסט (לוח המודעות האלקטרוני) חוזר לפעול.

הערוץ שהוכן לצורך תקשורת פנימית חי וקיים. בכל טלויזיה המחוברת לכבלים ניתן לאתרו ולקבעו לשימוש. זהו ערוץ פנימי בנוסף לערוץ הסרטים.

תתפעל את הערוץ יהודית צוקרמן והוא אמור להכיל כל ידיעה המופנית לציבור: אירועים ציבוריים מכל תחום, שינויים בזמני מוסדות, אסיפות, וכל עניין ציבורי שהתרגלנו למוצאו על לוח המודעות. מהירות העברת ההודעה היא מיידית לכל משתמשי הכבלים בקיבוץ.

אפשר לשלוח הודעה בדואר אלקטרוני rechesh2@ry.org.il

אפשר להשאיר הודעה בטלפון 9606

אפשר גם ישירות בפתק בתא הדואר של הרכש.

נצלו את הערוץ כדי להגיע למירב החברים. חנוכה שמח!

יום ראשון, כ"ד בכסלו ערב חנוכה.

הערב בשעה 19:30

הדלקת נר ראשון של חנוכה

בחדר האוכל. לכלל הציבור.

ברמה"

עריכה – ירמיהו בן צבי.

הקלדה ושיכפול – שרה'לה זית

הגהה – אורה שורר

חג אורים שמח!!!

barama2@ry.org.il

הכתובת של העלון באתר האינטרנט של רמת יוחנן

www.ramat-yohanan.com/barama