מס. 1493, ט"ו בכסלו תשס"ו 16.12.05
קטע מתוך הנביא. מאת ג'ובראן
חליל ג'ובראן.
פרוטוקול
אסיפה כללית
מס. 9/2005
תאריך: 8.12.2005
יו"ר : עזרא רון.
נוכחים: 51 חברים.
1. "מתכנן הישוב", אדריכל ערן מבל, הירצה בליווית
שקופיות את תפיסתו הכוללת לגבי הצביון התיכנוני של הקיבוץ, והוסיף הסברים לגבי
הדינים החלים על התיכנון והבנייה בקיבוץ.
חברים העלו שאלות וערן השיב.
2. לאחר מכן התמקד הדיון בסעיף מס. 7 בתקנון התיכנון והבנייה
המוצע.
סעיף זה מתייחס לשטח המירבי המותר לבנייה (בבנייה פרטית, שכן
הבנייה הציבורית שלנו למגורים אינה מתקרבת לשטח המירבי המוצע).
3. הוחלט:
א. המזכירות התבקשה
לקיים דיון חוזר לגבי הרכב ועדת התיכנון, במטרה להבטיח שהרכב הוועדה יהיה מקצועי,
ומסוגל להתמודד ולהטיל מרותו על החברים.
ב. המזכירות התבקשה
לקיים דיון, ולהביא הצעת החלטה לגבי חיוב בתי-אב בתשלום ארנונה מעל תקרה שתקבע.
ג. לגבי סעיף 7 בתקנון
המוצע עמדו להצבעה שתי הצעות:
1) הצעת ועדת תיכנון בנוסח מתוקן האומרת:
"שטחו המירבי הכולל של מבנה המגורים (ללא מרפסות) יהיה עד 170 מ"ר.
לוועדת התיכנון והבנייה יהיה שיקול דעת לאישור חריגה לא מהותית משטח זה."
(2) הצעה שהועלתה באסיפה לפיה: " בבנייה חדשה למגורים
יחול האמור בהצעת הוועדה (סעיף (1) הנ"ל). בהרחבה של בניינים קיימים
("שיפוצים") יהיה השטח המירבי המותר (על פי החלטת הדייר וללא צורך
באישור הוועדה), עד 10% מעבר לנ"ל ,דהיינו 187 מ"ר.
בהצבעה שנערכה קיבלה הצעה (1) 25 קולות והצעה (2)
12 קולות.
הצעת הוועדה תובא לאישור הקלפי .
ד. בשל קוצר זמן לא נדונו שאר סעיפי התקנון. חברים שיש
להם הערות לגבי שאר הסעיפים מתבקשים להעבירן לדניאל פרי, מרכז ועדת התכנון והבנייה,
לקראת המשך הדיון וסיכומו באסיפה הקרובה.
רשם – אודי.
שׁוּק הַסּוּסִים
מַה
עוֹד נֹאמַר וְנַרְבֶּה קִילוּסִים
הָמְדִינַה
כּוּלָה הַפְכָה שׁוּק סוּסִים.
פַּעַם
בְּבוֹאֲךָ אֶל שׁוּק הַסּוּסִים
הִבַּטְתָ
סְבִיבְךָ אָפוּף הִסּוּסִים,
הָיוּ
אָז בַּשּׁוּק סוֹחֲרִים נְבוֹנִים
הַיּוֹם
זֶהוּ שׁוּק בּוֹ כֻּלָּם רַק קוֹנִים.
לֹא
שׁוֹאֲלִים, מִטּוֹב וְעַד רַע
קוֹנִים
בְּלִי לִבְדֹּק אֶת טִיב הַסְּחוֹרָה,
אִם
אָכֵן הַסְּחוֹרָה בִּמְחִירָהּ הִיא שָׁוָה
הָעִקָּר
לְהַכְנִיס עוֹד סוּס לַאֻרְוָה.
סוּס
צוֹהֵל וְרוֹקֵעַ לֹא יֵדַע שַׁלְוָה
כְּבָר
בַּשּׁוּק מִתְמַקֵּחַ עַל מְקוֹמוֹ בַּאֻרְוָה
סוּסִים
אֲצִילִים מַקְשִׁיתִים צַוָּאר
אוֹ
סוּס עֲבוֹדָה בְּקֹשִׁי נִגְרַר.
הַסּוֹחֵר
אֶת הַמְּחִיר מַעֲלֶה וּמוֹרִיד
תּוּכַל
גַּם לִקְנוֹת בְּלִי לָבוֹא לַיְּרִיד,
כָּזֹאת
לֹא הָיְתָה בַּשּׁוּק מֵעוֹלָם
הַיּוֹם
הַסּוּסִים מוֹכְרִים אֶת עַצְמָם.
לֹא
חָשׁוּב הַגֶּזַע, לֹא אִילָן יוֹחֲסִין
הָעִקָּר
לְהַרְבּוֹת בַּאֻרְוָה אֻכְלוֹסִין
בִּטְנוֹ
מְכֻסָּה פִּשְׁפֵּשִׁים רְבָבָה
אוֹתָם
יַחְלֹק עִם שׁוֹכְנֵי הַאֻרְוָה.
ראובן
עזריאלי 1.12.05
על ביקור בני משפחה וההפרטה המתקרבת / איתן שטייף
קראתי כי המזכירות החליטה לרגל הפרטת הנסיעות לחו"ל, לבטל
את ההסדר הקיים של סיוע להורים בביקור בנים החיים בחו"ל, אחת לארבע שנים.
ברצוני לערער על החלטת הביטול, ולנמק מייד:
ההסדר של ביקורי בנים בחו"ל אינו כלל במסגרת של
"נסיעות לחו"ל" (שאכן הופרטו), אלא בגדר עזרה הדדית למשפחה.
התמזל מזלי ושניים מילדי חיים בקיבוץ – בעוד שני האחרים חיים
בחו"ל. הזכות שיש למי שילדיו גרים בחיפה או בתל אביב לראות את ילדיו מדי
שבוע או שבועיים – לא תהיה בידי. אבל
לסייע במימון חלקי של ביקור מדי ארבע שנים – האם זה מוגזם לראות כזכות שלי. בדומה
לזכויות אחרות שמוענקות לחברים בקיבוץ?
כפי שמאפשרים לבני משפחה שגרים בישראל (מחוץ לקיבוץ) לסעוד
בחדר האוכל בתעריף חברים (הם לא, הייתה הצעה לשינוי שנידחתה...) ורואים בצדק כנושא
של הדדיות בין החברים. נכון יהיה להתייחס בדומה
למי שילדיו מרוחקים ויש לו קושי רב
בשמירה על קשר קרוב (אינני בטוח איזה סעיף מביניהם יעלה יותר לקיבוץ).
ועוד אציע למזכירות: אם הדחפים לשנות בקיים הם מתחום ההפרטה –
אפשר כבר אולי להעלות את נושא האנרגיה, שכבר הוכן לעייפה והוא בשל להחלטות?
ואולי אפשר למנות ולבחור שוב (אחרי 6 שנים) ועדה שתכין לצורך
קידום הדיונים שרשרת שלמה של הצעות בנושא ההפרטה (ואז ייתכן שגם הסעיף של סיוע
לביקורי בנים יעלה על השולחן).
הייתה ופעלה ועדה כזו, פעילותה נקטעה על ידי המזכירות.
אל נא תעשו צעדים קטנים שפוגעים קשה במעטים, בעודכם חוששים
להעלות נושאים שיש בהם אולי קושי, אבל הם נושאים פוטנציאל גבוה של חיסכון לכל רוחב
המסגרת בפגיעה מועטה ברבים.
ברוך רופא חולים
אמיתי טלמון עבר ביום שני השבוע, מה שניראה כעת,
כניתוח מוצלח מאוד להשתלת כליה.
הכליה נתרמה על ידי אחותו עפרה,
שגם היא בשלבי התאוששות מהירים.
היה זה הניתוח האחרון בשורה ארוכה של
ניתוחים וטיפולים מורכבים שאמיתי עבר בחודשים האחרונים בארה"ב.
גילי ואמיתי מבקשים למסור אלפי תודות לכל אלו
שתרמו וסייעו להם, ובמיוחד לכל חברי רמת יוחנן.
אנחנו מאחלים איחולי החלמה מהירה,
וחזרה קרובה הביתה, לשיגרה של חיים חדשים לאמיתי לעפרה ולמשפחותיהם, ומאחלים נחת
ורוגע לדניאל ודליה שאיתנו כאן.
הצוות המוביל של עמותת "החברים
של אמיתי"
ו כל בית רמת יוחנן .
אני בעד צוואר חזק (דעה אישית) / א. פלד
"אריק (שרון)... הוא האיש הנכון, במקום הנכון, בזמן
הנכון". את המשפט המאוד אורגינאלי הזה כתבתי ב"
זה היה מייד אחרי שהליכוד עם 40 מנדטים נסחף באופוריה והעבודה
עם 19 מנדטים שקעה בדפרסיה. פנינים נוספות מאותו מאמר שנכתב לפני קרוב לשלוש שנים:
* "מה שבולט
ומבלבל בבחירות האחרונות הוא, שמחד -- אולי בפעם הראשונה, אמר הציבור לאו ברור
לאידאולוגיה של הימין ... (לאו לאידאולוגיה של הימין? עם 40 מנדטים לליכוד?).
* " ... העם בחר (בבחירות האחרונות !)
בפוזיציה של מרכז הנוטה שמאלה"
* "... אבל מדוע
מעדיף הציבור שקבלן הביצוע למדיניות השמאל יהיה דווקא אריק שרון? משתי סיבות
טובות. הברורה יותר כרוכה באמונת סוחרים פשוטה שאריק – המנוסה והקשוח יביא לנו
הסכם יותר טוב, בבחינת הרע במיעוטו... באופן פרדוכסלי זו הנחה שגויה. ברור שדווקא
אריק מסוגל למסור יותר מכל מנהיג של השמאל...נכון, חלקים בליכוד יצביעו נגד...חלקם
אפילו יתפלגו...אבל כידוע אריק לא מתרגש מנביחות – השיירה תעבור." (כזכור
נכתבו הדברים למעלה משנתיים לפני "כנס הרצליה" בו טבע אריק לראשונה את
המונח "התנתקות".)
* "הסיבה השנייה
בהירה פחות אבל עמוקה יותר. הציבור מבין שאסור – אבל ממש אסור – שהשמאל יהיה זה
שיכונן את המדינה הפלשתינאית ויפנה התנחלויות. זו תהיה בכייה לדורות ואולי אפילו
מלחמת אזרחים היום...אריק שרון...פינה את ימית, עדיף שהוא יהיה גם זה שיפנה את
דוגית...אריק הקדיש את חייו למען המדינה ונותרה לו עוד משימה חשובה – להקים את
המדינה הפלשתינאית ולפנות התנחלויות. הוא האיש הנכון, במקום הנכון, בזמן הנכון."
(נסו לדמיין לעצמכם מצב בו המערך בשילטון מנסה לפנות את נצרים בלבד
ואריק הוא ראש האופוזיציה. יש למישהו ספק שאריק היה מתייצב בראש המחנה המבקיע דרך מחסומי הצבא אל נצרים
הנצורה וקורא למרי (מרד אזרחי.)
* "...אלא מאי,
שאפילו אריק לא יוכל לבצע זאת בלי
"קצת עזרה מידידים" (בוש), ולכן סביר שנצטרך לסבול עוד קצת, עד
אחרי הבחירות הבאות בארה"ב (הדברים נכתבו עוד הרבה לפני בחירתו של בוש
לקדנציה השנייה) ...בלי בעיטה ידידותית בתחת מן הדוד הטוב סם, ספק אם יהיה לנו כוח
לזוז."
* "...אז זהו
חביירים, אפילו צחי ולימור אינם יכולים לבלום את מהלך ההיסטוריה, אבל כשהאסימון ייפול,
עדיף שלא נקפוץ בראש. חלק חשוב בעם עדיין חולם. בל נהיה אנחנו אלה שנטלטל אותו
מחלומו – הוא לא יסלח לנו אלף דור."
עד כאן מה ש"ניבאתי" לפני כשלוש שנים - מייד אחרי שהליכוד "ניצח" ומיד אחרי
שבחרתי למפלגת העבודה. באופן "מדהים" אותם דברים בדיוק, ואולי אפילו עוד
יותר, נכונים גם היום. אריק הוא עדיין "האיש הנכון" (לעניין המסויים מאד
של פינוי התנחלויות והקמת מדינה פלשתינאית),
ואנחנו עדיין חייבים לבחור לעבודה. מדוע?
א. ראשית וללא בושה, השיקול הסקטוריאלי. כידוע הכל מוכרע על פי
מוקדי כוח. כך גם הנושאים שבנפשנו (הקרקע, המים, השיוכים, סיווג
הקיבוצים והדינים הפיסקלים החלים, אופי המרקם הכפרי וכו'). לתנועה הקיבוצית
משקל לא מבוטל בפוליטיקה הישראלית, המנוקז כולו דרך השמאל, ובעיקר מפלגת העבודה בה
מהווים הקיבוצים עדיין את המחוז הגדול ביותר. אם ננהג כמו "פר משתין
ברוח" (סליחה), ונפזר את הכוח האלקטורלי הדל שלנו בין עבודה, מרץ, קדימה,
שינוי...ממילא נאבד לחלוטין את קצת ההשפעה הפוליטית שעוד נותרה לנו ואת התוצאה
המיידית נרגיש מהר מאד כאן, ממש אצלנו בבית.
מובן שגם לא נזכה שיהיה לתנועה הקיבוצית נציג בכנסת וממילא גם
לא בממשלה ובמשרדים הממשלתיים.
ב. במישור הלאומי. נכון שקדימה זה לא "ימין" (אפילו בליכוד
"ימין" זה היום כבר לא "פוליטיקלי קורקט"), אבל זוהי סיטואציה
זמנית בלבד, עד לנקודת ההכרעה הבאה. צחי הנגבי, שפונה בכוח מימית והצביע נגד ההתנתקות,
לא שינה שום דבר מהותי באידאולוגיה הבסיסית שלו, וכמוהו עוד הרבה
"קדימאים" חדשים. ביום המבחן קדימה תהיה מפולגת לא פחות מן הליכוד, וללא
תמיכת מפלגת עבודה חזקה לא ניתן יהיה לקבל החלטה. קיים כביכול "מכנה
משותף" בדמות "מיגור הטרור תחילה". זוהי כמובן שטות מוחלטת. ברור
שהמו"מ וההסכם יהיו מלווים בטרור
יתר על כן. אם מפלגת העבודה לא תהיה באופן מובהק חזקה מן
הליכוד (החדש), ימשיך אריק במניפולציות – שהן עיקר מומחיותו -- וצפויות לנו, ביום
ההכרעה, גם עריקות חוזרות - מקדימה לליכוד.
ג. הדמוקרטיה. אריק שרון הוא רוה"מ היותר ציני ויותר
לא דמוקרטי מכל אלה שהיו לפניו. אסור לתת לו יותר מדי כוח – הוא מספיק חזק
"גם ככה".
"קדימה" היא "מפלגה" בסגנון
"המפלגות" הקיימות בדמוקרטיות הסובבות אותנו במזה"ת, וגם אם וכאשר
תקים "מוסדות", כבר ראינו איזו חשיבות מייחס אריק למוסדות כלשהם
(מפלגתיים ו/או צבאיים ו/או ממלכתיים). אריק הוא באמת "מלך ישראל" (כולל
סממני חצר המלוכה).
אריק הוא הראש אבל מה שנחוץ לנו היום (בעקבות הסרט "חתונה
יוונית") הוא צוואר חזק. הראש
הוא המחליט אבל הצוואר הוא זה שמנענע בו וחורץ אם יאמר "הן" או
"לאו".
מכל הסיבות המנויות לעיל אני ממליץ לבחור בצוואר חזק היושב על
כתפיים שפויות – קרי מפלגת העבודה.
פריימריס במפלגת העבודה / יהודה טל
כפי שאתם רואים, מצעד המתמודדים המופיעים אצלנו נמשך, אך חשוב
לזכור כי אין המדובר בהצגה או משחק, אלא בנושאים העומדים ברומו של עולם, ולגבי
המועמדים, ברור שעתידם מוטל כאן על כפות המאזניים.
אז מי יהיו לנו בשבוע הקרוב:
ביום א', 18.12 – שר השיכון לשעבר יצחק (בוז'י) הרצוג
יתארח לארוחת צהריים, פגישה במועדון וסיור במפעל.
באותו יום, 18.12, יתארח שר המדע לשעבר, האלוף במיל. מתן
וילנאי, לפגישה במועדון בשעה 20:30.
ביום ב', 19.12, יגיע לצהריים + מועדון חה"כ האלוף במיל.
דני יתום.
באותו יום, 19.12, יתארח פרופ' אבישי ברוורמן,
שהוא כידוע נשיא אוניברסיטת בן-גוריון והמועמד הבכיר של מפלגת העבודה בתחום
הכלכלי.
המשך יבוא כמובן, ובינתיים החברים מוזמנים לבוא ולהציג את שאלותיהם
הנוקבות.
גשם נדבות... / ירמיהו
עכשיו הם באים. אחד אחרי השני. משחרים לפתחנו. נעשינו חשובים.
מה זה חשובים, אנחנו בראש מעיניהם.
ואנחנו לא מאכזבים, מחזירים אהבה. "מתמסרים" בקלות,
בתענוגים ושקיקות ל"דבש הניגר". ויודעים שהאביב הבלתי צפוי, שפרץ עם
ה"מפץ", ימיו קצרים. קצרים כימי הפריימריז... ועכשיו בכלל חורף, אין גשם
אבל קר שם בחוץ...
יודעים בדיוק מה יקרה ביום שאחרי... ובינתיים, נהנים מתשומת
הלב, מתנפחים מרוב חשיבות, גבירים ליום אחד, גם אנו באצילים.
ולא שקודם לא היינו מחוזרים, אבל קודם לא היו פריימריז...
הנה הגיע גם החבייר יורם (who) מרציאנו,
סגן ראש עיריית לוד, עיר ואם בישראל, ללחוץ את ידינו. עד היום לא שמעתי עליו וסביר
שגם הוא לא שמע עלי. אבל פתע פתאום... וזה מין משחק כזה ששני הצדדים מבינים שהכל
בולשיט וממשיכים ל"שחק אותה" ברצינות שכזו.
עוד זה הולך והנה זה בא... כל ממשלת הצללים
וה"לשעברים", אבישי, ועמי, ובוז'י, ואיתן, ודני (אשרי יתום אני),
ואופיר, ואורית, גשם נדבות. כולם היו בני.
וכל אחד מהם כבודו במקומו מונח... מעשיהם למען הקיבוצים הלא הם
רשומים על ספר דברי הימים. מי אני שאבוא לזלזל בפועלם המבורך. וזה נכון, שהרי כל
אחד מהם באמת עשה, ופעל, ודחף, ודירבן, והציע, וחוקק, והזיז, וחשב רק עלינו, ועל
צרותינו, ועל זכויותינו בקרקע, ועל ההסדרים, ועל השיוכים, ועל החובות, ועל
הנדל"ן, ועל הפנסיות, ועל ההפרטות, ועל הניסים, ועל הנפלאות שנעשו לאבותינו
בימים ההם... ובזמן הזה דווקא לא כל כך.
אלא... כדי שהם יוכלו להמשיך בנחישות וברגישות בפועלם המבורך
למעננו, לדחוף, ולדרבן, ולהציע, ולחוקק, ולהזיז, הם חייבים לעמוד תחילה למשפט מצביעי
מפלגת העבודה.
אשר על כן, כל אחד יקדיש לנו עתה מזמנו היקר, יבוא עם חֶבֶר
עוזריו לסעוד עימנו, להשיח עימנו, לכבד אותנו בנוכחותו האלקטוראלית, ישטח בפנינו במועדון,
את משנתו הסדורה, איך לפתור את כל בעיותיה של מדינת ישראל, הבטחוניות, הכלכליות,
החברתיות, והמדיניות מא' ועד ת'. ואת תחינתו העוד יותר סדורה: שנצביע "כמו
שצריך".
אז במה זכינו? דווקא אנחנו? מה קרה?
אומר לי ידידי המזכיר: ק"ק רמת יוחנן, סניף גדול וחשוב של
מפלגת העבודה, סניף ש"ממליך מלכים", ויוד'לה, הנציג הניצחי והבלתי
מעורער, מהנהן ומאשר בסיפוק וגאווה. אין מה לדבר, זה אכן מחמיא. מאוד מחמיא לשמוע,
לראות, ללחוץ יד סלבריטאית שרוצה ביקרך, שמושטת אליך בסחבקיות, ובחיוך צחור-שיניים,
כאילו שרק אתמול אכלתם יחד מאותו המסטינג בטירונות. באמת חשוב מאוד.
הנה, לא מזמן אירחנו את הדליה-שרה איציק, זו שאתמול הייתה
מאנ"ש והיום כבר לא. אתמול פה, מחר שם. אתמול אחורה, היום קדימה. נאמנה
לעקרונות, ולבית, ולבוס. גם היא, כמו האחרים, סעדה איתנו צהריים, טפפה בין
השולחנות "ללחוץ את ידי העם הצמא למוצא פיה", ובעוד העוזרת האישית נושאת
עבורה את מגש האוכל, עליו העמיסה פולקע וסלט (השרה שומרת על גיזרתה) על חשבון יוד'לה,
או תקציב האירוחים, או סתם על חשבון הבית, (מי אמר שאין ארוחות חינם?) היא
מתעניינת בשלומנו. יותר מאוחר נקבל ממנה מכתב "אישי" חתום על ידי יועצת
התקשורת שלה בו תקשור כתרים לעשייה הקיבוצית, ושירי הלל ותוּשבחוֹת. גם היא, (כמו
גם יתר המתמודדים האחרים), תמיד "העריכה" מאוד את התנועה הקיבוצית, ואת
ההתיישבות, וכמה שהקיבוצים (שמעניינים את סבתא שלה), יקרים לליבה וכמה היא פועלת
למען האינטרסים שלנו בכנסת ובוועדותיה והשד יודע איפה עוד, ואיך בכלל אפשר להעלות
על הדעת את המדינה ללא הקיבוצים, ומי בכלל בנה את המדינה, ומי קבע את הגבולות. אתם
מייצגים את "ארץ ישראל היפה", "ארץ ישראל העובדת", היא אומרת
(ולא רק היא), דרך אגב, שני מושגים מקוממים, מעצבנים, ומבחילים בעיני.
שהרי מה משמעותם? שמי שלא גר בקיבוץ הוא "ארץ ישראל
המכוערת"? שהוא לא עובד? שהוא לא בנה ויצר בארץ הזאת?
גם אהוד ברח היה פה, אותו אהוד ששבר והרס וניתץ כל מה שעמד
בדרכו, שהשאיר אחריו אדמה חרוכה, אותו אהוד שיודע לפרק שעונים בעיניים עצומות, שנטש
והלך לעשות מיליונים לביתו, נושא דגל ערכי השוק החופשי חסר החמלה, גם הוא נעשה לי
פתאום סוציאל דמוקראט. אותו אהוד שחילק חכות לעניי עירו, ש"יילמדו לדוג במקום
לחטט באשפתות". שלא יהיה ספק, הסוציאליזם והדמוקרטיה זורמים בדמו עוד מימי ח"י
במשמר השרון.
ומה נגיד ומה נדבר על מתן המסכן, ארוחת הצהריים
ש"אכל" אצלנו היא כאין וכאפס לעומת ה"הבטחות"
ש"האכיל" אותו שימון בן האלמוות, העיקר שיסור מדרכו. אם עליו לא נכתב
הפסוק הידוע: "יצא קרח מכאן ומכאן", אז לא ברור על מי הוא כן נכתב?
לזכותם של הבאים לחלות את פנינו, אם הם לא "מבריזים"
ברגע האחרון, לאחר שנעשו כבר כל ההכנות הנדרשות, ויודלה כבר טרח, וכתב, ותלה,
מודעות מקושקשות של שמחה ולו"ז מדוקדק. וכבר הכין נפשית את הציבור לקראת
האירוע ו... אופס! יש להם פגישה דחופה אחרת, או "חולי" מוזר, או התחייבות
קודמת ש"צצה" להם פתאום, (הם הרי אנשים עסוקים), הם שולחים לנו מכתבי
התנצלות.
ואנחנו, אנשי השורה, יודעים לקבל התנצלויות בהבנה ובסליחה,
שהרי יכול מאוד להיות, שבדיוק עכשיו, הם עסוקים בהתבזות הבאה שלהם: איזה ספין שצץ
לקומבינה אפשרית, או, חלומות על הרכבת ממשלת מיעוט בראשותו של פרץ. מי יודע... הם באמת אנשים עסוקים...
אכן, לא היו ימים טובים לעמישראל כימי הפריימריז... לא היו
ימים כאלה טובים עד שלפעמים מתעוררים געגועים עזים לימי הוועדה המסדרת של שרגא נצר.
כיוון והכוונה למחפשי עבודה
ברצוני להפנות את תשומת לב החברים לשירות חדש בתחום התעסוקה שינתן
במועצה האיזורית שלנו החל מינואר 2006.
מדובר על הדרכה בחיפוש עבודה, הכוון ויעוץ תעסוקתי שינתן
ע"י דליה אייל, מנהלת פרוייקט "מעברים צפון" המשותף לכמה מועצות איזוריות,
ובקרוב גם למועצה האיזורית שלנו.
ניתן להתקשר לדליה אייל בטלפון 6544786 – 04
או 3738132 – 052 ולקבוע עימה
פגישה. כמו כן ניתן למצוא הצעות עבודה אקטואליות ושאר אינפורמציות בנושאי תעסוקה
באתר האינטרנט של "מעברים" www.maavarim.org.il .
בברכה,
איילת מאירוביץ .
*
* *
באליפות השחייה לבתי הספר שהתקיימה בשבוע שעבר בגבעת חיים,
נטלו חלק נכבד שחיינינו ושחייניותינו, ונציגי הכדורמים המהוללים.
בסופו של יום חזרו אלופינו עם חמישה גביעים גדולים עבור הצטיינות
בגילאי ז-ח (בנים) עבור הצטיינות בגילאי ט-י (בנות ובנים), והצטיינות בגילאי יא-יב
(בנות ובנים).
את ביה"ס יצגו גם אלופים מקומיים: שרון צוקרמן (שזכתה גם
במדליה אישית), נווה כהן שזכה במדליה אישית, אסף כהן, אלדד שהם, איתמר פלד וירדן
דרור (מהכדורמים), שבחדווה גדולה, הוכיחו
את כישורי הספרינט שלהם, ותרמו תרומה נכבדת למיצוב שלנו על גבי "מפת השחייה
של מערכת החינוך". היה כיף גדול- וכל הכבוד לכולם. גדיא.
מילה טובה
השבוע אירחנו במועדון 30 + את הזמרת לנה
גרישקוב, שכנה מיקנעם.
זמרת שהתפרסמה עם זכייתה במקום הראשון
ב"כוכב נולד" לגילאי 40+. מי שהצליח לנתק את עצמו מכורסתו הנוחה מול
המרקע, מי שזנח את חדשות היום או את הטלנובלה התורנית ובא למועדון, קיבל תמורה נאה
למאמץ.
היה ערב נעים, אינטימי, חמים, על אף
קרירות הלילה בחוץ. וגם שתינו משהו טוב, וגם אכלנו משהו טוב, פיצוחים ומיני מרקים
בתוך כיכרות לחם (מעניין מה היה אומר משה הלוי למראה ה"צלחות" המעניינות
בהן הוגש המרק).
לנה שרה בפשטות, מן הלב, משירי הארץ
שלנו ושלה, ושל אחרים, וסחפה את כולנו לשיר עימה בכייף. יש צורך להגיד מילה טובה
ולהודות למארגנים, לעמית וישראל, ולכל צוות העוזרים. תמשיכו ככה ותבוא עליכם ברכה.
משרד רכב מדווח
שכחת את
הנהלים? איך פועל סידור הרכב? איך לוקחים רכב?
ת ז כ ו ר
ת:
1.
משרד רכב פתוח כל יום בשעות 07:30 ועד 16:00 .
2.
אין לקחת רכב באופן עצמאי החל משעה
07:30 בבקר.
3.
לקיחת רכב באופן עצמאי החל משעה 16:00 עד 24:00.
4.
אפשר להחזיר רכב מוקדם בבוקר בתנאי שהרכב לא רשום על מישהו
אחר בדפי הסידור לשעת בוקר מוקדמת.
5.
לקיחת רכב במהלך יום העבודה רק באישור הסדרנית.
6.
שיבוץ הרכב באינטרנט הוא לשימוש המשרד בלבד במהלך יום
העבודה. (עד הודעה חדשה).
7.
החל מיום שישי הקרוב (אולי הבא) יפתח משרד רכב לציבור
בין השעות 07:00 ל 11:00 ע"י תורן, שיחלק את המפתחות באופן אישי. זאת, עקב
תקלות רבות בלקיחת רכב בשבועות האחרונים. פרטים על אופן העבודה יופיעו ליד ארון
המפתחות.
לידיעתכם: בכל
סופ"ש "מתבלבלים" מספר נהגים ולוקחים רכב שרשום למישהו אחר:
א)
י. לקח את רכב של ע. .
ב)
ל ע. לא היה רכב ולכן הוא לא נסע.
ג)
הרכב שהיה מוזמן ל י. גם לא נוסע, כי הוא ממתין ל י.
שנסע ברכב של ע. שלא נסע כי...
זה קורה בכל שבוע. אנא, אנא פיקחו
עיניים וודאו פעמיים.
בקרוב – ארון מפתחות משוכלל ותוכנת
סידור חדשה, היכונו.
נסיעה בטוחה לכולם, משרד רכב רמת
יוחנן.
חדש בספריה
"פרשת צ'רנוביץ 1940- 1946"
אשר ליבלינג ושלום צור - כתבה וערכה - תאיר זבולון.
על הדף השני של הספר, שזה מקרוב יצא בהוצאת מורשת, יש הקדשה בכתב יד:
"לבית רמת יוחנן, שהיה, ועודנו, פרק חשוב בחיי. בברכה,
תאיר זבולון".
הספר אמנם התקבל לספריה מאת הכותבת והעורכת.
"פרשת צ'רנוביץ
1946-1940" הוא סיפורה של
תנועת השומר הצעיר בשטחי בסרביה ובוקובינה הצפונית במזרח רומניה. השטחים סופחו ב –
1940 לברית המועצות ונאסרה בם כל התארגנות פוליטית, בכלל זה התארגנות יהודית
ציונית. תנועת השומר הצעיר, עברה לפעילות מחתרתית חשאית באותם איזורים, במטרה לשמר
את התנועה ואת דרכה החינוכית "עד יעבור זעם".
שבעה צעירים יהודים חברי ההנהגה, נאסרו באשמת השתייכות
ל"מחתרת הציונית". הם נכלאו, נחקרו ונשלחו ללא משפט ל"מחנה לעבודה
ולתיקון המידות" בסיביר.
אשר ליבלינג ושלום צור, שניים מבין העצורים, מספרים את
סיפורם לתאיר. סיפור המאבק היומיומי במחנה על הקיום הפיזי, על שמירת הקשר ביניהם,
ועל התקווה להגיע אי פעם לארץ ישראל. הימים ימי מלחמת העולם השנייה ואיש לא ידע מה
עלה בגורלם. ארבעה שרדו את תלאות המחנה וזכו להשתחרר ולעלות לארץ.
לימים, נודע בתנועת השומר הצעיר הסיפור הזה בשם "פרשת
צ'רנוביץ" 1940-1946.
הספר נמצא בספריה שלנו, כתוב בשפה קריאה ומעניינת.
מי שמתעניין מוזמן לקרוא. כדאי ומומלץ. (ירמיהו).
מעניין איזה מורה להיסטוריה יצליח
להסביר
את ההשוואה בין העובדות הבאות:
לינקולן נבחר לקונגרס בשנת 1846. קנדי נבחר לקונגרס בשנת 1946.
לינקולן נבחר כנשיא בשנת 1860. קנדי
נבחר כנשיא בשנת 1960.
שניהם דאגו במיוחד לזכויות האזרח.
שתי נשותיהם איבדו ילד בזמן שהם כיהנו בבית
הלבן.
שני הנשיאים נורו בראשם ביום שישי.
ועוד כמה עובדות מוזרות:
שמו של המזכיר של לינקולן היה קנדי.
שמו של המזכיר של קנדי היה לינקולן.
שניהם נרצחו על ידי
"דרומיים".
שניהם הוחלפו בתפקיד לאחר הרצח על ידי
דרומי שנקרא ג'ונסון.
אנדרו ג'ונסון, שהחליף את קנדי נולד
בשנת 1808.
לינדון ג'ונסון, שהחליף את קנדי נולד
בשנת 1908.
ג'ון וילקס בות', שהתנקש בלינקולן,
נולד בשנת 1839.
לי הרווי אוסוואלד, שהתנקש בקנדי,
נולד בשנת 1939.
שני המתנקשים נודעו בשלושת השמות
שלהם, שהורכבו מ – 15 אותיות.
לינקולן נורה בתיאטרון על שם
"פורד".
קנדי נורה במכונית שנקראת
"לינקולן" שמיוצרת על ידי פורד.
ליקולן נורה בתיאטרון והמתנקש רץ
והתחבא בתוך מחסן.
קנדי נורה ממחסן והמתנקש רץ והתחבא
בתיאטרון.
גם בות' וגם אוסוואלד נרצחו לפני
שנפתח משפטם.
והשורה התחתונה:
שבוע לפני שלינקולן נרצח, הוא היה
בעיר מונרו במדינת מרילנד.
שבוע לפני שקנדי נרצח הוא היה עם...
מרלין מונרו. .
(מתוך האינטרנט).
תרבות מטיילת
מה בתרבות?
ועדת התרבות
שמה לעצמה למטרה לטפח אפשרויות טיול למגוון רחב של האוכלוסייה, עפ"י דרגות
קושי ותחומי עניין.
בשילוב עם
התוכניות שכבר "רצות" נקיים ארבע תכניות כדלהלן:
א.
טיולי משפחות בשבתות -
אחראית: יעל דינסטג
ב.
טיולי אופניים
בשבתות - אחראי: עוז אלניר
ג.
טיולי "משוטטים" למיטיבי לכת בשבתות -
אחראית: לינט
ד.
טיולי השכבה הבוגרת
60+ לאתרים + מסלולי הליכה בימי
ו'.
אחראית: אלדה דינסטג.
ל"גיל הזהב" מתקיימת דרך קבע תכנית טיולים מותאמת
במועדון "דורות".
בכל תכנית נקיים כ - 6
טיולים. בנוסף, יתקיימו אירועים מיוחדים המשותפים לכלל האוכלוסייה, ביניהם פרוייקט
ועדת ספורט, נסיעות למוזיאונים ועוד. ההדרכה ברובה בכוחות מקומיים. לכל טיול יוגדר
סכום ההשתתפות העצמית עפ"י גובה ההוצאות המתוכננות לטיול כולו. לכל מסלול יש אחראי, אליו אפשר לפנות לקבלת פרטים.
בברכת שנת טיולים מעשירה ומהנה.
ועדת תרבות
לתשומת לב:
העלון הבא ייצא ביום ראשון כ"ד
בכסלו 25.12.05
נר ראשון של חנוכה.
ברמה"
עריכה – ירמיהו בן צבי.
הקלדה ושיכפול – שרה'לה זית
הגהה – אורה שורר
שבת שלום !!!
הכתובת של העלון באתר האינטרנט של רמת
יוחנן
www.ramat-yohanan.com/barama