מס. 1491, א' בכסלו תשס"ו 2.12.05
ב-29 בנובמבר 1947 - י"ז בכסלו
תש"ח, הצביעה העצרת הכללית של האו"ם בעד אישור תכנית החלוקה של
ארץ-ישראל, על בסיס המלצות הרוב של ועדת החקירה המיוחדת של האו"ם על
ארץ-ישראל (UNSCOP). בעד אישור התכנית הצביעו
33 מדינות - לרבות ארצות-הברית וברית-המועצות - ונגדה 13.
10 מדינות נמנעו. ועדת האו"ם מונתה שבעה
חודשים קודם לכן לאחר שבריטניה הגדולה, ששלטה בארץ על בסיס מנדט מטעם חבר-הלאומים,
הגיעה למסקנה שלאור
פעולות ההתנגדות שאירגן היישוב
היהודי, אין היא מוכנה להמשיך במתכונת הקיימת, והעבירה את הנושא להחלטת
האו"ם. ועדת האו"ם הגיעה למסקנה שיש לסיים את המנדט על ארץ- ישראל, ורוב
חבריה המליצו על הקמתן של מדינה ערבית ומדינה יהודית ועל הפיכתה של ירושלים לעיר
בין-לאומית. מפת החלוקה שהוצעה ע"י ועדת האו"ם השאירה בידי המדינה
היהודית רק חלק קטן משטחה של ארץ-ישראל המערבית. למרות זאת הסכימו ההסתדרות
הציונית ומוסדות היישוב היהודי בארץ-ישראל לקבל את התכנית, מאחר והייתה בה הכרה
בזכות העם היהודי למדינה ולא רק ל"בית-לאומי" כדברי הצהרת בלפור מ-1917
והמנדט על ארץ-ישראל מ-1922. על-פי תכנית החלוקה הוצע שתוקם מדינה יהודית, שתכלול
את מישור החוף מאשקלון עד עכו, את הגליל המזרחי ואזור מסוים
דרומה לו, וכן את רוב הנגב. המדינה הערבית אמורה הייתה
לכלול את השאר,
חוץ מירושלים. התכנית נתקבלה ע”י הסוכנות
היהודית ונדחתה על הסף ע”י כל הגורמים הערבים.
קבלת תכנית החלוקה על-ידי העצרת
הכללית התקבלה בארץ בשמחה רבה והציבור יצא לרחובות לחגוג, למרות שברור היה שמדינות
ערב וערביי-ארץ-ישראל ייצאו למלחמת חרמה נגד מימוש התכנית וכינון המדינה היהודית.
הבשורה על הכרזת המדינה היהודית
נרגשים וחרדים צפינו ביום ו' ובשבת – 29
לנובמבר, ט"ז כסלו תש"ח, לידיעות הרדיו לקראת ההכרעה באו"ם. כמו
בכל ישובי היהודים עסקו גם החברים, הנוער והילדים בחישובים השונים, אם יהיו שני
שליש מהקולות לטובתנו. במוצאי שבת הגיעה הציפייה לשיאה. מיד לאחר השיחה, בשעה 11
בלילה, הלכו רבים לשבת על יד מקלטי הרדיו. בלב פועם ורוגש הקשיבו לדיונים באולם
האו"ם, והנה סוף סוף ההצבעה. ההכרעה נפלה: 33 קולות בעד, 13
נגד, 10 נמנעו.
נשמע קול הפעמון המזעיק את הציבור
לחדר האוכל. מכל החדרים והאוהלים נהרו חברים,
חברות, נוער, ילדים וטף. גם ילדי הכיתות הנמוכות והגן התעוררו. חדר האוכל התמלא
קהל רב. כולם נרגשים ומלאי שמחה, הלב עבר על גדותיו דיברו, שוחחו, וכל אחד אעריך
את ההכרזה ואת היום הגדול.
בדברים נרגשים וקולעים ובקול רוטט, ביטא
יוסף פרבר (בן פורת), את ערך היום ההיסטורי. לאחר דבריו הרעימו כולם בשירת "התקוה". שירה כזו מפי ציבור
מגוון על כל גיליו, עוד לא שמעו כתלי חדר האוכל שלנו. שתינו "לחיים"
ופרצנו במעגלי הורה. עד אור הבוקר נמשכו הריקודים והשירה. למחרת הונפו דגלים בחצר,
על כל פנים הייתה נסוכה השמחה.
המחשבות כל כך הטרידו שקשה היה להתרכז
בעבודת היום. בערב נערכה סעודה משותפת תחת כיפת השמים כמו בליל "הסדר".
נאמו והקריאו מענייני היום.
מטעם הקבוצה נשלחו טלגרמות ברכה למשה
זמיר, לדוד כהנא באמריקה, ולבנימין זוסמן. כמו כן נשלחו טלגרמות ברכה למשה שרתוק, ("יישר כוחך, חבר
יקר"), לבן גוריון, ("שא ברכה, יש שכר לעמלך"), לגולדה מאירסון,
("היי מקור עידוד למערכת התקומה כאשר היית), לפילדמרשל סמאטס: ("בהיות ליבנו מלא על גדותיו, אנו זוכרים בהערצה אותך ואת חלקך
בהכרת העמים, בזכותנו להיות חברים שווים במשפחת העמים שוחרי השלום והצדק").
מטעם ועד הגוש נשלחה טלגרמת ברכה
לד"ר ויצמן.
מאת סמאטס קיבלנו תשובה: "תודה
על ברכתכם, איחולים חמים לארץ ישראל החדשה".
(ברמה כ"ט כסלו תש"ח,
12.12.1947)
ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל
דוד בן גוריון (מקודם גרין)
נולד בעיירה פלונסק שבפולין ב- 1889. התחנך בבית ספר עברי שהשתייך ל"חובבי
ציון".
בגיל 18 עבר לוורשה והצטרף למפלגה
ציונית – סוציאליסטית "פועלי ציון". ב- 1906 עלה ארצה. כאן עבד כפועל
חקלאי, מורה, פעיל במפלגת "פועלי ציון" וחבר מערכת העיתון שלה,
"האחדות".
כיהן בתפקיד המזכיר הכללי של ההסתדרות
הכללית בשנים 1935-1921. בשנת 1930השתתף בהקמת מפא"י. בשנים 1948-1935 כיהן
בתפקיד יושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית והוביל את קביעת מדיניותה במאבק המדיני על
עתידה של ארץ ישראל, בהתיישבות ובעלייה.
ב- 1946 קיבל את האחריות על ענייני הביטחון של
היישוב היהודי בארץ ישראל.
בראשותו נאבקה התנועה הציונית למען הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.
במאי 1948, הוביל לקבלת החלטה על הקמת המדינה, הכריז עליה והנהיג אותה במלחמת
העצמאות.
אחרי הבחירות לכנסת הראשונה, נבחר
לתפקיד ראש הממשלה ושר הביטחון וכיהן במשרות אלה בשנים 1953-1949. הוא הנהיג את
המדינה בעת קליטת העלייה ההמונית, מפעלי התיישבות גדולים, מפעלי פיתוח שונים
וחתימה על הסכם השילומים עם גרמניה המערבית (1952). הוביל את תהליכי הבנייה של
צה"ל ומערכת הביטחון.
בשלהי 1953 פרש בן גוריון מן הממשלה
והכנסת והתיישב בקיבוץ שדה בוקר שבנגב בעקבות ה"עסק הביש", חשיפת רשת
ריגול וחבלה ישראלית במצרים. הוא שב למשרת שר הביטחון בתחילת 1955, בממשלתו של
שרת, ובסוף השנה, אחרי הבחירות לכנסת השלישית ביולי 1955, חזר גם לראשות הממשלה.
ב- 1956 יצאה ישראל למבצע סיני, בו
כבש צה"ל, בשיתוף פעולה עם בריטניה וצרפת, את רצועת עזה וחצי האי סיני. אחרי
המלחמה הסכים בן גוריון לנסיגה מהשטחים שנכבשו, וישראל קיבלה למשך אחת עשרה שנים,
שקט בגבול המצרי וחופש שייט במיצרי טיראן.
ב- יוני 1965 התפלגה מפא"י ובן
גוריון ייסד את מפלגתרפ"י ועמד בראשה. בבחירות לכנסת זכתה רפ"י לעשרה
מנדטים. בשנת 1968 השתלבה רפ"י במפלגת העבודה אשר הוקמה אז. אולם בן גוריון
ייסד מפלגה חדשה, "הרשימה הממלכתית", שזכתה בארבעה מנדטים בבחירות בשנת
1969.
בשנת 1970 פרש בן גוריון מהחיים
הפוליטיים וחזר לשדה בוקר.
דוד בן גוריון נפטר ב- 1 בדצמבר 1973.
איחולי הצלחה ליונתן מלמד
עם היבחרו ליו"ר הנהלת
מילואות
מבית רמת
יוחנן
דוח שבועי / א. פלד
ברכות ליונתן מלמד לרגל בחירתו השבוע כיו"ר
הנהלת מילואות. לאחר "המשבר הגדול" (שאת חובותיו ממשיכה ותמשיך רמת-יוחנן לשלם
עוד שנים רבות), התאוששה מילואות (שם כולל למגוון רחב של פעילויות כלכליות עיסקיות),
והיא ממלאת היום תפקיד מרכזי וחשוב בפעילות הקיבוצים באיזור ומחוצה לו. מילואות
היא היום תאגיד בעל הון עצמי חיובי גבוה.
היא מחלקת דיבידנדים לבעליה (בצד
החזרים ענפיים), קונה ומוכרת תשומות חקלאיות בין קיבוצי (וישובי) האיזור, מסייעת (יחד
עם אירגון הקניות "משקי המפרץ") לקיבוצים בנושאים רבים ושונים ומייצגת
את האינטרסים של האיזור ושל כלל הקיבוצים במערכות המרכזיות.
מסיבות שונות, בין השאר בשל
חוסננו הכלכלי היחסי, הקשר שלנו עם מילואות בשנים האחרונות אינו הדוק במיוחד. מטבע
הדברים גם נראה היה לנו שחבל להשקיע הרבה אנרגיה באירגון שיכולתנו להשפיע על
מהלכיו היא זניחה. מאחר וגם ערבותנו לאירגון היא היום מוגבלת, פשוט החלטנו, במודע
יותר או פחות, להתרכז בעניינים שבהם "יש לנו מה להגיד".
על פי ניסיוני, ויהיו וודאי מי
שיחלקו, אירגון כמו מילואות ו"משקי" (נכון, לא רק הם), על אף שמבחינה
פורמלית מתנהג בצורה "סופר דמוקרטית", יודע לנצל את הדמוקרטיה הטוטלית
הזו באופן שלמעשה מנטרל את הקול הפרטני של בעליו ומשאיר 99% מן הניהול, לטוב- כשזה
טוב, ולרע- כשזה רע, בידי שניים או שלושה מנהליו.
דווקא אם התיזה שלי נכונה, עלינו
לשמוח שיונתן נבחר לעמוד בראש האירגון שכן על פי ניסיוננו אנחנו יכולים
לסמוך על ניסיונו וכישוריו לתרום לניהול זהיר ובטוח. (מבלי לפגוע חו"ח
בזכויותיהם של מי שניהלו בשנים האחרונות והצליחו להביא את מילואות מבירא עמיקתא
לאיגרא רמה). אולי עם כניסתו של יונתן לתפקיד יתהדקו גם קשרינו עם מילואות ועם
קיבוצי האיזור ונראה ברכה גם בכך.
עבודת במב"חים וסטודנטים בעצמאות
כלכלית. (בעקבות
החלטת המזכירות המתפרסמת בגיליון זה).
"תקנון הצעירים" (יולי
2001) קובע (סעיף 11 ב'): "צעיר העובד בקיבוץ (במסלול "עצמאות
כלכלית"), יהיה זכאי לתמורה עבור עבודתו בשיעור שאינו נופל משכר המינימום
הקבוע במשק הישראלי. התמורה תהיה שווה לכל העבודות אך רשאי הקיבוץ לקבוע תוספת
כתמריץ לסוג או סוגים של עבודות". מדובר אם-כן בהסדר ישן, אלא שעד היום
השימוש בו היה מועט. הגיונו של ההסדר, אז וגם היום, הוא שהקיבוץ-- אנחנו, מעוניינים
שבנינו ובנותינו ישתלבו במקומות העבודה, ודווקא במקומות בהם יש להם תרומה מיוחדת,
כלכלית, חברתית ובמונחים של יצירת קאדר ניהולי ענפי, מישקי וכלל קיבוצי. העובדה
היא שאין לנו קושי מיוחד לגייס צעירים שאינם בני הקיבוץ לעבודות נדרשות
וחשובות, כגון עבודה בקווי הייצור בפלרם, חליבה ברפת, גד"ש, חינוך (לרבות
עבודת משמרות). אנחנו סמוכים למאגר כוח האדם הטכני הגדול והטוב במדינת ישראל –
הטכניון, ואמנם תכנית העסקת סטודנטים בפלרם קצרה הצלחה רבה, הצמיחה עתודות
ניהוליות, (וגם כמה חתונות).
הצלחה פחותה הייתה לנו עד היום עם
סטודנטים ובמב"חים משלנו. החבר'ה שלנו באים מבית טוב, ועד כמה שזה עשוי להישמע
מוזר -- הם לפעמים קצת מפונקים (?!). שיטת התימרוץ עליה החלטנו מזמן ,
אבל לא יישמנו, נועדה לעזור לבנינו ובנותינו לאזור עוז ולהתייצב שכם אל שכם עם בני
גילם הזוכים כדבר שבשיגרה באותם תמריצים. (כגון תוספת בגין עבודת לילה, עבודת
משמרות, שעות נוספות וכיו"ב).
מבחינה תיפעולית לא הענף אלא
מש"א (יחד עם הענף), היא שתקבע מה הן אותן עבודות שאנו חפצים לנתב אליהן את
הצעירים ומהו טיב התמריץ, וזאת על מנת לשמור את השיטה תחת אחידות ובקרה.
יש החוששים שמש"א עלולה למצוא
עצמה ב נושא זה תחת לחצים (לא של הענף, אלא דווקא של ההורים). אין בכך חידוש וניתן
להתמודד עם זה באופן סביר. גם היום קורה שהורה לוחץ לשבץ את ילדו כבמב"ח (או
אפילו כעובד "סתם") במקום או משרה שאינם מתאימים לדעת מש"א ו/או
לדעת הענף. יש לזכור שגם המדינה קבעה, על פי קריטריונים משלה, תמריצים
לחיילים משוחררים העובדים בענפים מסויימים, וגם אצלנו מזוכה הצעיר בתמריץ זה למרות
שחברו העובד בענף שאינו מתומרץ ע"י המדינה אינו זוכה.
נרוץ עם העניין, נתנסה ונלמד. קושיות
יעלו ויפתרו תוך כדי תנועה כמו תמיד. בעוד כשנה נוכל לדווח לעצמנו ולציבור אם
המהלך הזה באמת הביא לשיפור בהשמת עבודת צעירינו לפי צרכינו ואם התועלת מרובה מן
הקשיים – הנערמים תמיד.
פרוטוכול מזכירות
מס.
29/2005
תאריך: 24.11.05
נוכחים: אודי, דוד דווידוביץ, אילת מאירוביץ,
יגאל אופק, דניאל פרי, לינט חורש,
רפאל דינסטג.
נעדרים: עדו רודוי, ישי קציר, אורית בן נחום.
1.
עבודת במבח"ים וסטודנטים בעצמאות כלכלית.
על פי המלצת הנהלת מש"א
(וע"פ הכלל ב"תקנון צעירים"), אושר/אושרר שהנהלת מש"א רשאית,
בהמלצת הענף הנוגע בדבר, לקבוע עבודות מסויימות כעבודות מועדפות (מבחינת אינטרס
הקיבוץ והענף), ולקבוע סוגי תמריצים על מנת לעודד במבח"ים וסטודנטים
בעצמאות כלכלית להשתלב באותן עבודות.
מודגש, שהן קביעת יעדי העדיפות והן
סוגי התמריץ ייקבעו ע"י מש"א ולא ע"י הענף.
קביעת מש"א יכולה להשתנות מפעם
לפעם לפי מדיניות מש"א והצרכים בשטח.
2.
תורנות "הגשה ופירוק" בערב שבת.
הובאה בפני המזכירות הצעה לביטול
תורנות הגשה ופירוק והעברת העבודה לשכירים. הרקע להצעה הוא המצב הקיים בו
חברים רבים ממילא "מוכרים" את התורנות ואי סדרים הנובעים מחוסר שליטה על
ההחלפות.
הוחלט לבדוק עם הענף אם ואילו שיפורים
נדרש וניתן לבצע במצב הקיים ולחזור לדיון לאחר מכן.
3. יואב ויעל עזריאלי – חופשה מיוחדת.
אושרה חופשה מיוחדת לתקופה של שנה החל
מ – 20.11.05
4. קרול מלמד.
אושרה חופשה מיוחדת של שלושה חודשים
לקרול החל מ – 14.12.05 לנסיעה לדרום אמריקה לקראת הולדת הנכד.
5. ותק משפחת גוטמן.
בהשתתפות יוסי זמיר ושחר צור
אושרר שוב נושא הוותק של זהר גוטמן הכולל את תקופת שהייתה כחברה ברמת יוחנן
לפני יציאתה למנרה, תקופת הוותק שלה שלאחר
שובה ממנרה, ואת התקופה בה התגוררה במנרה עד למועד שבו הוחלט ברמת-יוחנן שמעתה ואילך
תקופת שהייה בקיבוץ אחר אינה נמנית עוד במניין הוותק. (לא הוכרו לזהר השנים בהן
שהתה במנרה מיום שינוי הכללים ועד שובה לרמת יוחנן).
הוחלט שהוותק כנ"ל יחול גם לגבי
זכאותה של זהר לשיכון ב"מסלול צעירים", החל מן הבנייה החדשה הבאה (המשך
שכונת הרימון).
6. רשימת המועמדים לשיכון הבא.
יוסי זמיר מסר שהרשימה נמצאת בשלבי גיבוש
סופיים ותפורסם בקרוב.
רשם אודי.
סניף מפלגת העבודה בר"י
מפגש עם עמי איילון / יהודה טל
האלוף במיל. עמי איילון, מוכר כבר
היטב בציבוריות הישראלית מאז היותו מפקד חייל הים, ראש השב"כ ומוביל מבצע ההחתמה
הישראלי – פלשתיני שכונה המפקד הלאומי. קצת פחות ידועה העובדה שעמי איילון החליט
להתפקד למפלגת העבודה, ולהתמודד בפריימריס של המפלגה על מקום בכנסת. במסגרת
התמודדות זו, יגיע אלינו עמי איילון (שהוא דרך אגב קיבוצניק לשעבר) ביום ב' הקרוב,
5.12.05, שעה 20:30, למפגש חברים במועדון.
אין ספק שדווקא בתקופת המבוכה בה אנו
שרויים כעת יש משנה חשיבות למפגש עם אישיות משמעותית העומדת במרכז ההתרחשויות
הפוליטיות בישראל ואני ממליץ לכל החברים לעשות מאמץ ולהגיע לפגישה.
רוח פרצים... / איתן ש.
מי שהולך לישון עם כלבים –
שלא יתפלא...
עמיר פרץ הוא העונש ההולם
למפלגה, ובעיקר למכונים "בכירים", שמצאו לנכון להשאיר בראש המפלגה את
הלוזר הנצחי, בתמורה להבטחתו כי "זה רק לרגע, לתקופה קצרה וזמנית, כל עוד אני
יכול לתרום לשלום, מיד אתפטר ואפרוש..." .
רשימת הפורשים עודנה בתחילתה,
ורשימת המצטרפים רק מבהירה מה צפוי בהמשך: מחד – שחיטה כשרה של כל מי שאינו
"מבית מדרשנו" (קרי - ההסתדרות ופקידיה), ומאידך – צביעת המפלגה בגוון
אדום עמוק, מן הסוג שכל העולם הנאור בורח ממנו מזה שנים. רק לראות את אפרים סנה, אחד
השרים הגרועים בתולדות המפלגה, אלוף המינויים הבלתי ראויים, עומד צמוד לכתפו של
פרץ, לצידו אנשי צמרת ההסתדרות, וגם לשמוע את להקת הזמרים המתפקדים אליו – כדי
להבין מה צפוי למפלגה האומללה.
מדהים לחשוב כי דווקא עתה,
כאשר האג'נדה המדינית היא שגרמה להתפוררות הליכוד ושינוי – עדיין ישנם החושבים
ומאמינים כי הבחירות ייגזרו על פי העמדות הכלכליות והיחס לעניים ולאומללים. בשנים
הכי קשות בכלכלה, ובמיתון הקשה ביותר – לא זו הייתה השאלה לפיה נחתכו התוצאות,
ובתקופה סוערת כמו היום – אין מה לדבר.
האם זוהי תמימות, או טיפשות, או סתם אי הבנת המציאות? לא אדע, וגם לא
אתיימר לנחש את תוצאות הבחירות בעוד 4 חדשים, אבל אחת אדע – מפלגת העבודה, במציאות
החדשה, לא תוכל לייצג את האינטרסים של התנועה הקיבוצית, וגם לא את אלו של מרבית
האוכלוסייה שעד כה הייתה בשר מבשרה, אלא את כיכר הלחם מצד אחד, ואת הגזלנים
העומדים בראש הוועדים החזקים, אותם אלו שידם על השאלטר והם חומסים לכיסם, אבל את
העובדים החדשים הם שולחים להיות "דרג ב" חסר תמיכה.
והרי המציאות החדשה גוזרת
מחדש את הציבור ותופרת צפי שונה: מצד אחד יישארו ארבעת מגזרי השוליים: ימין קיצוני
(חרד"ל והליברמנים), שמאל (מר"צ
ודומיה) המיעוטים, והדוסים החרדים – כל הקהל הגדול הזה אוסף עד 45 ח"כים. ואת המועמדים להיות
מרכז, שבחלקו שפוי, עד 80 – 75 ח"כים, צריך יהיה לחלק בין ארבעה כוחות –
הליכוד, שרון, העבודה, שינוי.
שינוי נשחקה בשל העדר היכולת
שהפגינה לייצג אינטרסים, אלא רק אמונות תפלות של התנגדות לחרדים, העבודה תישחק
לגמרי בשל ההחלטה לברוח מהתמודדות מול האתגר המדיני ולשגות באשליות מעמדיות,
והעוגה תתחלק בין הנותרים, אשר עשויים להגיע יחד מעבר ל-50 חכ"ים, מה שיותיר
את העבודה ושינוי במעמד הקבוע של גלגל חמישי חסר ערך ומשקל .
קטונתי מלנחש את תוצאות
הבחירות, אבל את בחירתי שלי אני יודע. עד כה הייתי במעמד של פעיל קטן וצנוע – ועתה
אני עובר למעמד חדש של "בוחר שאינו שותף", אלא צופה במשחק, וממתין לקבוע
את החלטתו ולתת את תמיכתו ואת קולו למי שיעשה בשטח את מה שנראה לי נכון. החברים הטובים שנמנעו מסילוקו של היו"ר
מתוך חשש להתמודדות שאחריו – אינם גורמים
לי הרגשה של הזדהות או של רצון לתמוך בהם
עתה, מבפנים.
סליחה , יהוד'לה . באמת – ס ל
י ח ה !!
יהודה טל –
משתתף בצערך (ובצערנו) על לכתם של
מושאי תמיכתך, מן הבאים בצל קורתנו והמְשַׁחרִים למסירותנו: חיים רמון, דליה איציק
ושמעון פרס.
הנאמנים והאמיצים אנשי ה"עבודה"
והשלום, שתמיד תמיד עמדה טובת המדינה, והייתה טובת המפלגה נגד עיניהם.
עכשיו, אם ייקלעו לשעת מחנך בבית ספר
תיכון כלשהו, יוכלו להסביר לדור הצעיר, איך במשטר דמוקרטי, זה מעשה חינוכי, נימוק
מוסרי וחובה מצפונית, שלא לקבל את דין הבוחר.
בבניית מפלגת העבודה המתחדשת – תנוחם!
איציק לקח.
גֵּיְא הַבָּכָא
מִמַּעַל
הַתְּכֵלֶת נִפְרְשָׂה בִּבְרָכָה
רַגְלַי
נְשָׂאוּנִי אֶל גֵּיא הַבָּכָא.
לֹא
מַמָּשׁ, הוּא מִזְּמַן כְּבָר נִמְחָה
הָלַכְתִּי
לִזְכֹּר, וּלְהַזְכִּיר, לְבַל אֶשְׁכְּחַה.
לִדְלוֹת
מֵאוֹקְיָנוֹס שֵׁמוֹת וְשָׁנִים
אֶחָד
מִמִּילְיוֹנִים שֶׁנּוֹתְרוּ אַלְמוֹנִים.
וְלוּ
רַק אֶחָד, לָתֵת לוֹ פָּנִים,
אוּלַי
כָּךְ אוּכַל זִכְרוֹ לְהַפְנִים.
לְמַעַן
יִשָּׂא הָעוֹלָם אוֹת קַיִן עַל מֵצַח
שְׁתִיקָתוֹ
הָרוֹעֶמֶת לֹא מָנְעָה אֶת הָרֶצַח,
לְמַעַן
נִזְכֹּר וְאִישׁ לֹא יַכְרִית
קְבוּעָה
מַצַּבְתָּם בָּעִיר הַנִּצְחִית.
כָּאן
בְּצַמְּרוֹת אֳרָנִים הָרוּחַ לוֹחֶשֶׁת
כִּתְפִלָּה
חֲרִישִׁית שְׁמָם מְקַדֶּשֶׁת,
הֵיכָל
הַשֵּׁמוֹת לָהֶם הוּא מוֹרֶשֶׁת.
ראובן
עזריאלי 26.11.05
אחרי
ביקור במוזיאון יד ושם החדש
זו כמעט מלחמה אבודה / צוות ענף המזון
ענף המזון משתדל לעשות את המירב על
מנת לתת שירות טוב לחברים. המטבח מספק אוכל טוב, משביע, ומגוון, ובחדר האוכל עושים
כל מאמץ להגיש כמו שצריך, ולשמור על מקום נקי ומסודר, אבל...
כמו שנכתב לעיל "זו כמעט מלחמה אבודה"...
במה מדובר.
בחדר האוכל הצוות נאלץ להשקיע יותר
ויותר עבודה בנקיון וסדר בכל שולחן בו אוכלים ילדינו.
לא פעם, הליכלוך שהם משאירים אחריהם, גם על
השולחנות וגם על הריצפה סביב, מעורר את השאלה האם זה החינוך שאנחנו מקנים להם.
מורחים קטשופ על השולחן והכיסא, זורקים אוכל אחד על השני לקול מצהלות חבריהם, ועוד
כהנה וכהנה. צוות חדר האוכל, שכולו שכירים, לא מעיז להעיר לפוגרומצ'יקים הקטנים והחמודים,
אלא רק לחייך ולנקות...
אנחנו לא מצפים שילדינו ילמדו נימוסי
שולחן אירופיים (בעצם למה לא, זה לא יזיק) אבל בין זה ובין מה שקורה המרחק גדול,
ואנחנו כן מצפים מההורים או המטפלות לשים לב ולעשות משהו בנדון.
הילדים הגדולים יותר, ולא רק הם,
אוהבים לשבת במרפסת האחורית לעשן ולשתות קפה. זה בסדר. מה שלא בסדר זה הטינופת שהם
משאירים אחריהם, ובעיקר לא מחזירים כוסות, או כלים אחרים למכונת הכלים. אם נשברת
כוס, אין דבר, עובדי חדר האוכל כבר ינקו אחריהם, אז למה להתאמץ.
ולנושא אחר ולא פחות חשוב: יש אפשרות
לקחת אוכל הביתה לאנשים שלא מצליחים להגיע בזמן ולהנות משירותי המקום בשעות המיועדות
לכך. אך נוצר מצב שמספר לא מבוטל של חברים, לוקח מארוחת הצהריים כמויות בלתי
סבירות של מנות לארוחות הערב, או להמשך השבוע. לא פעם קורה שמי שמגיע בשעה מאוחרת
יותר, לא מוצא את מנת היום מפני שזו נגמרה. עובדי המטבח משלימים את החסר במנות
אחרות, לא מתוכננות.
יש תיכנון מוקדם של כמויות האוכל לכל
ארוחה, על פי מספר הסועדים בפועל, התיכנון הזה מעודכן כל הזמן לפי הצריכה. אין
אפשרות להכין מספר לא סביר של מנות כדי לספק את ה"לוקחים" הביתה ללא
חשבון, אף שהם עוברים בקופה ומשלמים על כך כדין.
לתשומת לבכם.
ואחרון אחרון ולא חביב, נקיון בתי
השימוש אחרי חברים או ילדים מאוד מסויימים,
שמתייחסים למקום בהפקרות מוחלטת, רחוק מלהיות תענוג. (תיאורים פלאסטיים על
הנעשה, תיאורים שאין הנייר סובל, אפשר לקבל אצל הצוות).
אנחנו לא מנסים לחנך את הציבור, אפילו
לא חלק ממנו, אבל רוצים לשתף את הציבור הרחב בקשיים שאנחנו ניתקלים בהם יומיום,
ומבקשים קצת התחשבות ותשומת לב מצד ההורים, המטפלות, הילדים, וסתם חברים. ישמור כל
אחד על עצמו ולכולנו יהיה יותר נעים, נוח, נקי, וטעים. אולי עדיין אין זו מלחמה
אבודה.
עת הרוח עובר על הסף... / ירמיהו
רוחות מזרחיות נשבו בסוף השבוע שעבר. גם
השבוע היה חם ויבש ורוחני.
התחלת דצמבר. החורף בושש, כאילו נעלם לתוך
לילות קרירים ובקרים חמימים. - יובש.
ושלמה יבלונקה אומר שוב בדיכאון:
"מה יהיה? נצטרך להשקות", איך, איך עוברים הזמנים בשדותינו החרושים,
הזרועים, והצמאים, - יובש.
אז לאן באמת נושבת הרוח החדשה
במחוזותינו? מי ידע נפשך רוח עברייה? לפעמים מחציפה פנים, לפעמים מלטפת, לפעמים
"גבית" ולפעמים "נגדית", לכאורה, בלי כל סיבה נראית לעין, מנפצת
כל מה שעד תמול שלשום נראה כל כך ברור, כל כך שריר וקיים ובלתי מעורער, ניצחי כמו
שימון.
השבוע נודע על ביקורה מעורר התקוות
והציפיות (לְמה בעצם???) של ה"יועצת". זו שבאה לעזור לנו לברר למה אנחנו
לא מצליחים לבחור את נבחרינו, מה פשר פיק הברכיים המוזר שתוקף אותנו כל אימת שאנו
מגיעים אל הקלפי. חלילה לי מלזלזל במהלך הזה. מי יודע, אולי בזכות עצותיה המחכימות
נדע לכלכל את צעדינו ביתר הצלחה. מי יודע, אולי היא תצליח במקום שאחרים נכשלו,
להעמיד בפנינו את המראה, שנראה וניווכח, מדוע עם כל הטוּב והשפע הסובב אותנו, כל
כך רע לנו.
ובינתיים, באחד מימי השבוע, התעורר
סביב השולחן בארוחת הצהריים, דיון עירני בנושא ה"טעון" הנ"ל. גם
לנו, העם הפשוט, יש כמובן "עצות" טובות, הערות והשגות, על מה שקורה או
לא קורה. עצות שלא עולות כסף.
פתח אחד החברים ואמר: "נוצר
הרושם שכאילו ההנהלה מנסה למשוך זמן עד שיימצא פתרון". קפץ עליו רוגזה של אחת
הסועדות: "זה בדיוק העניין, אנחנו "אוכלים אחד את השני", משמיצים
"על המדרכות", בלי לבדוק את העובדות. בגלל זה אף אחד לא מוכן למלא תפקיד
ברמת יוחנן".
אחר כך הועלו דעות שונות לכאן ולכאן,
זה בכֹה וזה בכֹה. מטבע הדברים הרוחות התלהטו, דיברנו וחדלנו להקשיב. למעשה, כל
אחד נשאר מבוצר בעמדתו הבסיסית, שנובעת ממשאלות ליבו, מה צריך לעשות על מנת לתקן
את המצב. יש מי שמאמין שגם בדרך הישנה יש עדיין אפשרויות שלא נוּסוּ... ויש מי
שגורס שרק המפץ הגדול (ש.ד.) יביא את הישועה.
אבל בין לבין מטרידה, (אותי לפחות), התפיסה
שקובעת נחרצות את דפוסי ההתנהגות הקניבאלית ש"כאילו" פשתה בנו, ואת חוסר
המוּכנוּת למלא תפקידים ציבוריים.
הייתי אומר שהדיבורים האלה גם מזיקים
וגם רחוקים מהמציאות.
אני לא מכיר מי הן
"המדרכות" האלה שכל כך הרבה מדברים עליהן. אני מכיר אנשים, אני מכיר
חברים שיש להם דעה והם מבטאים אותה. אני מכיר חברים שלא תמיד יש להם את האומץ
הנדרש, או היכולת, על מנת להביע את דעתם בפומבי במקומות הקובעים, (שיחה, מזכירות,
ועדה, עלון, או כל מקום אחר). הם שחים אותה איש לרעהו ליד השולחן, בסלון, על
המרפסת, במקום העבודה או אפילו ר"ל "על המדרכות", מה כל כך רע בזה?
האם מדרכה כלשהי הופכת את דעתם ללא
רלוונטית? משמיצה? או פחות נחשבת?
דבר נוסף שמקומם היא האמירה:
"אוכלים אחד את השני". אני עדיין לא ראיתי את החברים
ה"אכולים". יש לנו, ברוך האל, חדר אוכל מצויין, הלוואי על כל ישראל, ההיצע,
המיגוון, השפע, והטעם שיש לנו בוקר וצהריים, ואירועים חגיגיים אחרים, חבל על הזמן.
למי לעזאזל, יש בכלל זמן לאכול חבר, שלא לדבר על כך ש זה גם לא כל כך טעים.
זה נכון שיש חברים "בלתי
מרוצים". לעולם לא תצליח לרצות את כולם. הם לא מסתירים את דעתם, אני לא רואה כל
פסול בכך, וגם לא שולל קבוצות בעלות אינטרס משותף, המתארגנות על מנת לזרז תהליכים.
זה לגיטימי ומקובל אם זה מתבצע בלי התלהמויות מיותרות. סכנתם של אלה היא בקולניותם,
עד שלפעמים נדמה שאכן כצעקתה. ואתה שואל את עצמך האם באמת זה המצב.
לדעתי, לא מינהו ולא מקצתהו.
חמור עוד יותר, הוא הרושם שנוצר לאט
לאט, (אולי הוא מוטעה, ואולי סתם צל הרים כהרים), שיש מי שיש לו עניין להעצים את
מצג-השווא הזה שאומר: כמה שיהיה יותר גרוע, יהיה יותר טוב, כך תיקצר הדרך
לשינוי.
ואשר לחוסר יכולתנו לבחור את נבחרינו.
למזלי אינני נמצא בצומת העסוק הזה, לא עלי האחריות לאיוש התפקידים האלה, כך שדעתי
אינה מעלה ואינה מורידה. היא טובה כמו כל דעה אחרת שגורסת את ההיפך, אך נדמה לי שדווקא
לאחרונה, בכל הפעמים בהן נקראנו אל הקלפי, לא היה צורך ל"הכריח" מי מהמתמודדים
להציג את מועמדותו, להיפך, כל אחד האיר את עינינו בדבר כישוריו והריזומה שלו, ומה
עושה אותו מתאים יותר למלא תפקיד זה או אחר.
את חוסר הצלחתנו להתאחד סביב חבר אחד,
להביא לתמיכה ציבורית רחבה ולגרום לבחירתו לתפקיד, יש לחפש במקום אחר. הסיבות הן
אישיות בעיקרן, ואולי אין הן ממין העניין. על כל פנים אין להן שום קשר למוּכנוּת
למלא היום תפקיד, או הוכחה לבגרות, או חוסר בגרות, של החברה ברמת יוחנן. ההלקאה
העצמית מיותרת.
אשר ל"יועצת", קשה לי לתאר
מה היא כבר יכולה לספר לנו על עצמנו שאין אנו יודעים משכבר. אז אם היא תביא את
ה"סחורה", אהלן וסהלן. לצערי אני חושש שמה שהיה הוא שיהיה, לפניה ואחריה.
היא את משכורתה תקבל, ואנחנו נישאר עם אותם חברים, מוכשרים יותר ומוכשרים פחות,
שמביניהם נצטרך לבחור את הטוב ביותר, אולי לא את המלאך, אבל בשר מבשרנו. (בלי קשר
לקניבאליזם). לא נראה לי שאנחנו כל כך עניים בכוחות מקומיים. אולי צריך באמת איזה רוח
חדשה שתנער אותנו ותיפקח את עינינו, לראות אחרת ולתת הזדמנות.
הפקדות לקרן השתלמות / דניאל פרי
בימים אלו קיבלו החברים מכתבים מבנק הפועלים בקשר
להפקדות בקרן ההשתלמות.
סיבות המכתב הן:
1.
הפקדות סוף חודש ספטמבר בוצעו בתחילת חודש אוקטובר.
2.
בחודש מאי 2004 נפתחה לכל החברים קרן השתלמות חדשה
"כינורות – סולידי". הקיבוץ הפקיד בקרן זו לכל חבר סך של 50 ₪.
מטרת פתיחת הקרן היא להביא לכך שלאחר
שכספי קרן "כינורות" יפתחו לשימוש בתחילת שנת 2007, יתחיל הקיבוץ להפקיד
"בכינורות סולידי".
החבר לא יצטרך לחכות עד שנת 2013 כדי שהכספים המופקדים "בכינורות
סולידי" יפתחו, אלא רק עד חודש יוני 2010 ובכך מתקצרת התקופה שהכספים בקרן לא
זמינים.
המכתב מיידע את החבר שאין רצף בהפקדות, ואין לו כל
משמעות כלכלית או אחרת.
תודה
תודה לכל המשפחות הרבות שנענו
לבקשתנו ופתחו ביתן, לאירוח תלמידי האולפן. הייתה התרגשות גדולה בין כולם לקראתו,
והתרגשות גדולה יותר לאחר האירוח. אין ספק שמהקהילה הזו הם קיבלו בערב זה מתנה
מאוד מאוד משמעותית. ומדיווחים ששמעתי, גם למשפחות המארחות היה ערב יפה. חן חן!
רחל יפה.
מסלול חימום / עוז אלניר
פתחנו את עונת החורף ברכיבה במסלול
ממצפה נטופה שבפסגת הר תורען לכיוון קיבוץ לביא. עקפנו את גבעת אבני ובמורד נחל
עקב לבקעת יבנאל, ובהמשך, עם נחל יבנאל לבקעת כנרות עד לאתר הירדנית שעל יד קבוץ
כינרת. מזג אוויר נעים, תצפיות נהדרות, ומסלול רכיבה שרובו בירידה ( מרום של כ- 500 (+) ועד ל- 200 (-) מטר ), לאורך מסלול של כ- 35
ק"מ היו "דיווש חימום" לפתיחת העונה. בהמשך יהיו גם עליות...
רוב תודות לצוות המלווה המסור
בענייני כלבים / אסתי פוקסמן
להזכירכם, לוכד הכלבים יגיע מעכשיו אחת לשבוע ביום קבוע. כלבים משוטטים
יילקחו למכלאה, עלות השחרור כ- 300 ₪. המבצע החל בעקבות תקיפת ילדים על ידי כלב. כלבים
בחבורה מהווים סכנה! שימרו עליהם צמודים אליכם כדי שלא נגיע למצב של פגיעה.
תודה על שיתוף הפעולה, ועדת
כלבים, אביהו ואסתי פוקסמן.
הווטרינר מגיע....
הווטרינר יגיע ביום ג' 6.12 בשעה 20:00 למחסן הכללי. "כלב"
מי שלא מגיע...
לסיום תפקיד
בימים אלה אני מסיימת את תפקידי
כסדרנית עבודה בחינוך לאחר שמונה שנים.
רציתי לומר תודה לכל מרכזות החינוך
שליוו אותי במשך השנים, וכמובן, שלום ולהתראות למטפלות, רק על המדרכות. בהצלחה
למחליפה עדנה לקח.
מהיום הטלפון שלי חוזר להיות 33254. אסתי פוקסמן.
ברמה"
עריכה – ירמיהו בן צבי.
הקלדה ושיכפול – שרה'לה זית
הגהה – אורה שורר
שבת שלום!!!
הכתובת של העלון באתר האינטרנט של רמת
יוחנן
www.ramat-yohanan.com/barama