מס

לביתנו, בית רמת יוחנן

בפרוש שנת השבעים וחמש-

נָרִים כּוֹסֵנוּ וְנִתְבָּרֵךְ: מֵ"אָיִן" יָצַרְנוּ "יֵּשׁ",

יָד זוֹרֵעַ, נוֹטֵעַ, מְסָקֵל, מְנַכֵּשׁ, וְקוֹצֵר, וְחוֹרֵשׁ.

שְׁמוֹר אֱלֹהִים, עַל הַגֶפֶן, הַתָמָר, הַרִמוֹן וְהַזָיִת

שִׂים שָׁלוֹם וָחֶסֶד עַל הַרָמָה, שֶׁהִיא תָּמִיד בַּיִת.

פְּרוֹשׂ מִטוּבְךָ עַל יְבוּל שְׂדוֹתֵינוּ, תֵּן בְּרָכָה,

תֵּן טַל וּמָטָר, טִפַּת נַחַת, וְגַם קְצַת שִׂמְחָה.

"מדבר ממש, רחוק מכל ישוב"

יצאנו בליל שבת בחצות בקירוב, בשתי עגלות עמוסות חברים, כדי להגיע למקום לפנות בוקר, עם אור ראשון, וכך יעמוד לרשותנו יום שלם.

נסענו בכביש הריק מתנועה והגענו לראש הגבעה בסמוך לשיך אברק. נעמדנו לשעה ארוכה למראה האורות הרבים שהתגלו לנו מכיוון חיפה, ונהנינו מהמראה היפה אשר לא ראינו קודם כמותו.

עם בוקר, בהגיענו למקום, שוטטנו בסביבה הקרובה, ושוב נהנינו ממראה עינינו, בשיחה שהייתה לאחר מכן על הצעת הקק"ל הובעו כרגיל דעות שונות: מי לחיוב ומי לשלילה.

הגדיל לעשות אחד החברים, אשר טען: "לאן רוצים להעביר אותנו? הרי המקום הוא מדבר ממש, רחוק מכל ישוב"

(ישראל פייגין)

דיווח כלכלי משקי / עדו רודוי

סיכום 6 חודשים -

הדוחות הכספיים של הקיבוץ ותאגידיו נדונו ואושרו בהנהלה הכלכלית. מתוך הדוחות ניתן לראות כי התוצאות בחצי השנה תואמות את התקציב, וטובות במקצת מהשנה הקודמת. בשלושת מרכיבי הדוחות הכספיים (מאזן, תזרים מזומנים, ורווח והפסד) התוצאות בהחלט טובות.

הרווח הנקי גבוה מהתקופה המקבילה, תזרים המזומנים חיובי והנכסים הכספיים גדלו.

במגזר החקלאי-

רוב ההכנסות והרווחים מגיעים מענפי הגד"ש והרפת. ענפים אלו מגיעים לתוצאות טובות מאוד, הן ברמה המקצועית והן בריווחיות.

בגד"ש בימים אלו מסיימים את קטיף הכותנה, אשר מסמן סיום של עונת גידולים ונראה כי גם בעונה זו תהיה הצלחה כלכלית.

בסה"כ בניצוחם של עמרי רימון וצוות העובדים, מגיע הגד"ש בשנים האחרונות, לתוצאות טובות, ותורם משמעותית לשלושת הקיבוצים בשותפות.

ברפת זבולון הסתיימה העברת הפרות משבי ציון. עד כה גידלנו וייצרנו בשתי הרפתות והתוצאות למרות המרחק והשליטה, בהחלט טובות.

הפרוייקט של איחוד הרפתות מתבצע כהלכה בניהולם של אוֹרי פלטאו והצוות הקיים.

בלול הפיטום, לאחר כשנתיים של שיווק לשוק החי חזרנו למילואות והצטרפנו באופן מלא לאינטגרציה. בשנה זו הרווח יהיה נמוך מהשנתיים האחרונות.

בתיבולים רם הפעילות בעיצומה, כאשר בתקופה זו קולטים את יבול החמניות והפפריקה המתוקה מהמגדלים השונים. באופן כללי הפעילות מתבצעת בהתאם לתכנית.

בשלב זה החברה מאוזנת, לאחר העברת שכר עבודה ושכר דירה, ואנו מצפים לעבור לריווחיות עם הגדלת המכירות. בכוונתנו לערוך בקרוב סיור לחברים הן בתיבולים והן ברפת החדשה.

במבני רם ביצענו רכישה של נכס נדל"ן נוסף באיזור תעשיה מגדל העמק, ואנו במשא ומתן עם שוכרים פוטנציאלים. נכון להיום, בנוסף לנכס הנ"ל אנו מחזיקים במגרש בתל חנן אשר בכוונתנו לבנות עליו בניין להשכרה, למסחר, ומשרדים. נכס נוסף, המושכר באופן מלא, נמצא באיזור תעשיה בחדרה, ויש לנו את הנכס באיזור תעשייה בר לב המושכר אף הוא באופן מלא.

בפלרם, כפי שנמסר ע"י עמוס, התקופה בהחלט בעייתית, מחירי חומרי הגלם הגבוהים גורמים לשחיקה בריווחיות. ההעברות מפלרם לקיבוץ גבוהות בשנה זו מהשנה הקודמת אולם אם ננתח את הגידול המשמעותי בהעברות מפלרם ב- 5 השנים האחרונות ניווכח כי עיקר הגידול מגיע ממכירה והנפקה של מניות, ולא מהעברות שוטפות דוגמת שכר דירה, שכר עבודה, תמלוגים ובונוס.

נכסים כספיים -

אנו מחזיקים כ- 100 מיליון ₪ המחולקים בקיבוץ, בקרן המילואים ובאגש"ח העיסקי. אנו מעוניינים להשיג את התשואה הגבוהה ביותר, אך תוך שמירה על סולידיות ברמת ההשקעות. לשם כך אנו מעבירים יותר כספים לניהול על ידי מנהלי תיקי השקעות, כאשר אנו בוחנים מעת לעת את ביצועיהם.

קרן מילואים –

כיום יש בקרן את כספי החברים בגין המענק המותנה ואת הכספים המיועדים לשיכון, לימודים, השלמת פנסיה וצרכים מיוחדים.

כפי שנכתב ונאמר לחברים, בכוונתנו להעביר חלק מיתרות תקציבי החברים לקרן מילואים. הסיבות לכך צויינו במכתב שחולק לחברים.

בימים אלו הוצאו הנחיות של הרשם לגבי קרן המילואים, ואנו נפעל כפי שהתחייבנו בעבר, בהתאם להנחיות החדשות.

מקרקעין ובנייה חדשה -

אנו נמצאים לקראת סיום רישום שטחי המשבצת שלנו בטאבו, דבר אשר אנו מייחסים לו חשיבות רבה.

יישר כוח ליורם על דבקותו במטרה, ובכלל על פעילותו בתחום המקרקעין ובפרוייקטים דוגמת הרפת.

בתחום הקו הכחול (שטח המחנה) אנו עוסקים בהכנת תב"ע כללית חדשה לקיבוץ, ובנוסף בהכנת תב"ע אשר תאפשר בנייה של דירות נוספות בהמשך של שכונת רימון הנבנית בימים אלו.

מים וביוב -

לאחרונה נתקלנו בבעיות מכיוון משרד הבריאות בקשר לפיתרון הקצה של שפכי רמת יוחנן וכפר המכבי. בכוונתנו, בשיתוף עם המועצה, לתכנן ולהקים מתקן לטיהור השפכים והשבתם לחקלאות. המתקן יטפל כאמור בשפכי הקיבוצים, ואולי אף יקלוט שפכים נוספים. המתקן מתוכנן לקום באיזור הבריכות הקטנות הצמודות למאגר. חג שמח! .

הסכמנו "לעלות" למקום זה

עמדנו על הגבעה והשקפנו על העמק. מסביב השתרעו שדות של שלפים קוצים ושל כרבי דורה. הגבעות מסביב קרחות ומכוסות עשב דל ויבש. מרחוק, רחוק לצד מערב, נראו בנייני חיפה. אדמת מג'דל נרכשה ע"י הקק"ל לפני שנים אחדות ועד כה עיבדוה חוכרים ערבים בהשגחת שומר ערבי שגר במקום. האדמה גבלה עם אדמת כפר אתא של חברת "קהילת ציון".

לאחר סיור במקום הסכמנו "לעלות" למקום זה, וראינו שאנו באים רק לעבוד את אדמת קק"ל בלי התחייבות להתיישבות. החברים היו נרגשים ונלהבים למראה הסביבה וכל אחד ראה בדמיונו את היאחזותנו במג'דל ואפשרות של ההתפתחות המישקית של ישוב גדול.

(יומן הקבוצה – יעקב יניב)

פרוטוקול מזכירות מס.2005 /27

תאריך: 6.10.05

נוכחים: אודי, אילת מאירוביץ, לינט חורש, יגאל אופק, דניאל פרי, אורית ב.נ., רפאל דינסטג.

נעדרים: עדו (חו"ל) דוד ד., ישי.

1. יום כיפור. אושרה הצעת ענף המזון לקיים "בוהוריים" (בקר + צהרים עד שעה 11:30) ע"מ לאפשר עריכה מסודרת לארוחה המפסקת.

2. שאילתא של רפאל דינסטג. לגבי פער מחירים בין מוסדות קניה שונים.
הוחלט שיש לבקש מממלאי התפקידים לגבש לו"ז לכניסה מלאה של ישראל עוזרי לנושא הרכש בבית מוסדות.

3. אושרה המלצת מש"א לגבי המשך תהליך בחירת מנהל כלכלי וגזבר. (מצ"ב) יובא לאסיפה.

4. בהשתתפות יעל לביא, שלמה רייזנר, יוסי זמיר, נמסרו החלטות של צוות "צמצום פערים" – מצ"ב. המזכירות סמכה ידיה על החלטות הצוות.

5. ציוד לצעירים. הצעת החלטה תידון בוועדת צעירים ותחזור לאישור המזכירות.

6. נסיעות הורים לביקור חיילים. ועדת צעירים תאשר נסיעות הורים ברמה המקובלת גם לביקור חיילים שיחידתם אינה מקיימת "אירועי סיום" מיוחדים.

רשם – אודי..

עובדה, הילדים הגיעו!

כעבור זמן לא רב הגיעו הצריפים הראשונים מגניגר, מפורקים ומסודרים על עגלה. גבוה, גבוה למעלה ישב אברהם שקולניק.

הוא הגיע למג'דל, החליף מעט כוח והתחיל לעלות למעלה, לגבעה. אני מביטה ונדמה לי כאילו משהו עמד בי. העגלה השאירה שני פסים כהים, סימני הדרך הראשונים לרמת יוחנן בתוך הגבעות השוממות. כעבור זמן מה הגיעה מונית ובה אלה והילדים הקטנים.

"הגיעו הילדים" – התגלגלו הקולות מכל הצדדים. הבינונו כי סוף סוף התיישבנו לבטח במקום הזה.

עובדה, הילדים הגיעו!

(אידה כתר-לוין)

יַאֲמִין בְּעַצְמוֹ

אֱמוּנָה לְנֶּפֶשׁ אִיש, הִיא מִשְׁעָן וּמָנוֹף

לְעִתִּים חוֹבֶטֶת בּוֹ כְּאֶגְרוֹף.

יֵשׁ כָּל מָאַוַויָו, לְמַעַנוֹ הִיא תִּקְטֹף.

חַסְרַת גְּבוּלוֹת בְּדַרְכָּהּ אֵין מַחְסוֹמִים

חֲפַרְפֶּרֶת מְחִילוֹת, וְצִפּוֹר בַּמְּרוֹמִים,

הָאֱמוּנָה עִוֶּרֶת כְּמֻכַּת סַנְוֵרִים

לִפְעָמִים תּוֹעָה בִּשְׂדוֹת אֲחֵרִים.

אִם רָחַק לָאִישׁ, אוֹ נָמוֹג חֲלוֹמוֹ,

אִם יָבַשׁ שָׂדֵהוּ וְדַל קְצִיר יוֹמוֹ

לְעוֹלָם יַאֲמִין הַאִיש בְּעַצְמוֹ.

יום כפור 13/10/05

ראובן עזריאלי

צוות צימצום פערים

סיכום החלטות עיקריות בעשר פגישות שהתקיימו בתקופה 16.3.05 – 26.9.05.

1. א. בית "שלישיה" או "חבורה" יישתפץ (בשאיפה) כיחידה אחת, דהיינו גם דירות הדיירים הפחות ותיקים (בכפוף להסכמתם). בהעדר הסכמה יבוצע בנפרד הגג של מי שתורו הגיע. ביצוע הגג בדירת הקצה בבית שלישיה לא יפגע בזכויות דייר זה על פי התקנון וההחלטות המשלימות לתקנון.

ב. התכנון לגבי כל דייר הוא פרטני על פי רצונו, בכפוף לתקנון הבניה ולאישור ועדת תיכנון כמקובל.

ג. לדייר אמצע שהצוות יאשר יציאתו שלוש אופציות:

2 + 1 לצאת "לדירה חדשה או משופצת" על פי התקנון ותור הוותק. 3 לעבור לדירה זמנית עד שיגיע תורו על פי 2+1 הנ"ל,כאשר הדבר בא לפתור בעיה של דייר קצה שתורו הגיע.

ד. דייר אמצע העובר לדירת קבע שאינה חדשה, זכאי ל"סל דירה" חלקי והשלמה לסטנדרט תמר (כפי שנהוג היום). בסל זה כבר כלול אלמנט "שידרוג מטבח".

ה. דייר אמצע בבתי "שלישיות צפון" שיחליט להישאר במקום יקבל "תוספת תיקצוב" שתאפשר לו להשתפץ כלפי מעלה במקום קדימה או אחורה. לא הוחלט מהי תוספת זו.

2. א. לא מאפשרים אלטרנטיבה של "גג נמוך". אלטרנטיבת המינימום למי שאין על ביתו גג היא בניית "גג גבוה" המאפשר בעתיד ניצול הגג למגורים אך ללא ביצוע היום של כל מה שמתחייב מחלל גג למגורים כגון התגברות על קורות עליונות פתיחת פתח בתקרה הקיימת וחיזוקו וכיו"ב.

ב. הקיבוץ יזכה חבר על ההפרש בין "גג גבוה פשוט" ובין "גג מותאם למגורים בחלל הגג". לא יילקח בחשבון החיסכון הקשור בחיזוק התקרה (בחבורה).

סכום החיסכון יושקע בקומת הקרקע.

3. א. התור למימוש הזכאות של דיירי אמצע בשלישיות יהיה על פי הוותק. אין "הקפצת תור" לדייר אמצע בשלישיות או דייר קומה שניה בקומותיים גם אם ויתקו נמוך מן הדייר השכן (אותו הוא מעכב). אפשרי פיתרון כאמור בסעיף 1' ג (3) לעיל.

ב. אין "העברת זכאות" של דייר אמצע בבתי שלישיות לדייר הקצה.

ג. מרכז משק קהילה + ענף הבניין + היועצים החיצונים, יכינו תכנית עקרונית להפיכתאגף של בית קומותיים ל"קוטג" ובית שלישיה ל"דו משפחתי" לרבות הערכת עלות.

לאחר קבלת החומר ידון הצוות בזכאות התקציבית של דיירי הקצה בשלישיות ודיירי הקומה התחתונה בקומותיים.

4. תחילת ביצוע קומותיים ושלישיות. לא ממתינים עד "תום חמש שנים" לגבי מי שתורו הגיע (לרבות כניסה לתיכנון למי שתורו לביצוע בשנת התקציב הבאה).

רשם – אודי..

ממלאי תפקידים – המשך טיפול

עפ"י הסיכום אליו הגענו בישיבת הנהלת מש"א, ריכזנו לאחרונה מאמצים על מנת להציע מועמד מתאים לתפקיד הגזבר. הדבר לא הסתייע ונראה שעלינו להקצות לכך פרק זמן נוסף, שלא יעלה על הרבעון הראשון של שנת 2006.

את פרק הזה אנו רוצים לנצל על מנת לבצע תהליך בדיקה והערכת מצב בעזרת יועץ חיצוני. כאשר משימת הגזבר ממשיכות להתחלק בינתיים בין עידו, דניאל ויגאל.

ניתן לחזור להזכיר שהרקע למהלך הוא אי הצלחה "מתמשכת" למנות תפקידים, שעם תוצאותיה ניתן למנות עוגמת נפש אישית ואי שקט חברתי, כמו גם קושי להמשיך ולקדם תהליכי בחירה ומינוי נדרשים.

מטרת הפנייה החיצונית, לבדוק את הרקע למצב שנוצר, ואת המסקנות העתידיות שיש לגזור מכך. הפנייה ליועץ חיצוני תיעשה באישור ההנהלות (מש"א והקהילה) והאסיפה.

לצורך ההתקשרות עם היועץ וליווי התהליך יוקם צוות היגוי שיכלול את אנשי מש"א (שחר צור ואיילת מאירוביץ), מנהל הקהילה ונציגי ציבור..

שתי תמיהות / גדיא

1. מדוע כל כך קשה להבין את העומס בו נמצא צוות המטבח והאקונומיה בימים טרופים אלה, כאשר חג רודף חג, ויש צורך להכין הכל ולהסעיד (ב - 5 ₪ לאורח) מאות אנשים בזמן צפוף.

ואולי בין עובדי המטבח ישנם כאלה שצמים, ומבקשים ללכת הביתה קצת יותר מוקדם...

מדוע ברורה הסמכות לסגור בימי שישי וערבי חג את תאי הכביסה ב 11 בבוקר, ולא ברורה הסמכות לבטל ארוחת צהרים בערב יום כיפור.

2. באיזו סמכות ממשיך ירמי חזור והמשך לקבוע עבורנו את הסטנדרטים "לחבר קיבוץ מתוקנן". האם זה מתוקף תפקידו הציבורי כעורך? או אולי הוא פשוט חבר קצת מבולבל, שלא ממש מבין מהי אחריות ציבורית..

שלום חברים / רותה היוז

תמו לי חמש שנות התעמקות בפרשות השבוע.כל שנה למדתי מחדש ומדי שבוע את ה"סיפור". כמה שהכל קשור לכל המתרחש באיזור ובחיינו היומיומיים, הלוואי והיה מתרחב ציבור המתעניינים. בערב יום-כיפור של השנה ריחפה התובנה באולם: שאכן ללא הקשר לסיפור מקורותינו, עם היצירות הרבות והנרחבות סביב העניין, אין סיכוי שנצליח לשרוד דווקא כאן ולא באוטבה,קופנהאגן, ניו-יורק, סאן-פרנסיסקו, נפאל, שנחאי ואחרים. מה רע שם?! למה דוקא פה???!!

אין ספק שהקשר עם ארון הספרים היהודי-מחזק את הקשר שלנו למקומנו. העיסוק בלמידת מחשבת-ישראל וכל אשר סביבה,לא יכול לשבת בצד או בבית הדתי והרבני... בלבד.

יתכן מאד שחלק גדול מהציבור הדתי חי את חובות מצוות חייו ללא חשיבה והתעמקות וללא קושיות וכמובן מאליו... לא בטוח שכך נכון... אך בציבורנו החילוני רצוי וכדאי ונחוץ שנחפש את הקשר ללא לאות.

לשאול, ללמוד,לקרוא ולנסות להבין את שורשי הסיבה להימצאותנו דווקא כאן! אין דרך אחרת להמשיך כאן את קיומנו בביטחון-זה חייב ללכת יד ביד עם התובנה השורשית. תובנה זו תופסת תאוצה בפינות לא מעטות בעמנו. זה יופיע יותר במחזות ובטלוויזיה ואפילו בתוכנית הלימודים של משרד החינוך.

השירים הכי פופולרים היום נובעים ומתייחסים למורשת עמנו גם אצל המשוררים וגם אצל הפזמונאים. לכן המסורת המקומית יקרה מפז היא ועלינו להתאמץ לשמרה ולקיימה גם בשבתות וגם בחגים.

להשנה הכין איציק לקח את תוכניות קבלות-השבת עם אמירותיו סביב פרשות- השבוע. מיד אחרי החגים נפתח שוב את "הספר" מבראשית, וביחד עם דברי איציק נלווה מדי שבוע את סיפור חיי עמנו. זאת תהיה מנת תרומתנו למורשת שכל נער ונערה בחצר יספגו.

שנים רבות היה נתק מסוים מן המסורת הבסיסית, ועלינו לדאוג שזרימת הקשר שלנו ושל הדורות הצעירים תימשך עם העשרה ופיתוח- וכל המרבה הרי זה משובח-וכאן שוב מוזמן כל בעל עניין לתרום את חלקו לשנים הבאות. ונמשיך כך לבקש: "השיבנו אדוני אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם"... כל אחד ודרכו הוא עם האמונה, ונשתדל לשמר את רוח הדברים כיאה לקהילה יהודית-ישראלית. להתראות כולם, בקבלות השבת. .

יום הכיפורים – בלי צום,

בלי תפילהובלי אלוהים / אודי פלד

מבין כל חגי ומועדי ישראל, יום הכיפורים הוא היחיד שלא מצאנו לו תשובה ציבורית הולמת.

יכולנו להתעלם ממנו, כמו גם ממועדים אחרים (כגון תשעה באב), וכך אמנם היה בשנים ראשונות. אבל נראה שמרכזיוּתו וכובד משקלו של יום זה "בלוח השנה היהודי", לא איפשרו זאת לאורך זמן.

יתכן ובחשבון אחרון עלינו גם "להודות" מעט לאויבינו, שגרמו במלחמה להעלאת יום כיפור גם על לוח השנה החילוני.

מכל מקום, כבר שנים שברמת יוחנן מקיימים בערב יום כיפור אירוע צנוע לציון תקפו של היום.

התכנסות זו מקיפה מספר לא גדול של חברים והגיל הממוצע נוטה לשבעים.

מאידך, דווקא לבית הכנסת הסמוך מגיע ציבור רחב בהרבה, לרבות צעירים. אין ספק שקיים רצון וצורך לציין את יום הכיפורים לא רק ברמת היחיד אלא גם ברמת היחד.

השאלה היא כיצד.

נראה לי שיתכנו שני לבושים: התכנסות יכולה ללבוש אופי של עיון ולימוד עיקרי היום המיוחד: תענית, וידוי, חרטה, סליחה, כיפורים. המקרא והדרש. פיוטים אגדות ומנהגים.

לבוש אחר: התרחקות מן המקורות המיוחדים ליום הזה, ושימת הדגש על נושאים אוניברסאלים: מידות טובות שבין אדם לחברו, דת ומדינה, דמוקרטיה ותיאוקרטיה, כפייה דתית, מיהו יהודי, מהי אמונה וכיו"ב. עניינים חשובים ומעניינים כל ימות השנה, שאין להם שום ייחוס ליום הכיפורים דווקא.

בהתכנסות האחרונה (בשונה מהתכנסויות בשנים קודמות בהן הייתי נוכח), נדמה לי שהרוח נטתה לפיתרון השני. בהתאם לכך גם מרבית הקטעים שקובצו בחוברת שהודפסה לכבוד הערב. לרגע ניתן היה לחשוב שמדובר ב"ערב שירי משוררים" (שלונסקי, טשרניחובסקי, עמיחי, חלפי, נעמי שמר, זלדה, בן יצחק, פרת, וטהר לב).

הדיון שהתפתח נטה גם הוא לנושאים שאפשר לדוּן בהם גם ביום הכיפורים, אבל אין בינם ובין יום זה שום קשר מיוחד.

אכן, קיים קושי בסיסי לתרגם לחול יום שהוא כולו קודש, להריק לכלי של מחשבה (אפילו "מחשבת ישראל") יום שהוא כולו אמונה, ולא אמונה סתם בבחינת "כל אחד מאמין במשהו", אלא מסויימת.

לדעתי יש פתרון.

אינך חייב להאמין באותו אלוהים שאליו מתפללים יהודים ביום הכיפורים, ואינך חייב להתפלל על מנת ללמוד על האמונה ועל התפילות, הפיוטים ומנהגים וכו'. אחד הדברים המרכזיים במסורת הוא, שאתה מתחבר אל אותן מלים ממש שאלפי אנשים אומרים ושרים ממש באותו יום בכל מקום על פני הגלובוס שיש שם יהודים . אותן מלים ממש שהגו אבותיך ואבות אבותיך ביום זה.

טבעה, יופייה וערכה של מסורת, שהיא מאחדת אותך עם כל בני עמך בדור ובכל הדורות. לכן המסורת אינה סובלת חדשנות יתרה אלא במשורה, שאחרת אתה נפרד ומתנתק מן העם ומן העבר וממילא החטאת את העיקר.

לפעמים נדמה כאילו יש בנו איזה פחד מפני לימוד המקורות כפי שהם (ולא מ"תחליפיהם"), ולפעמים נדמה שיש בינינו מי שעדיין צריכים להוכיח שאנחנו בדרכנו "לא פחות יהודים" או אפילו ש"אנחנו היהודים האמיתיים".

נראה לי שלפחות הצעירים של היום פטורים מן ה"תסביכים" האלה, אין שום חשש מפני חשיפה למסורת ישראל נטו, ("יהדות" ולא רק "מחשבת ישראל"). אין זה גורע מאחיזתנו בערכינו החילוניים, ללא שום תסביכי נחיתות או גדלות, או מלימוד והנאה משירי טשרניחובסקי ושלונסקי, יהודה עמיחי, ויהורם טהר-לב, שכבודם הרב במקומו מונח.

הערה חשובה: האמור לעיל הוא הבעת דעה אישית השנויה ודאי במחלוקת. לבל יתפרש כביקורת על מי שטורח ועושה. להיפך, אני מבקש להודות לנעמה ונורית שנטלו את המקל הלוהט מידיו של מאיקה – ויבוא גם הוא על התודה – אני מקווה שימשיכו לאחוז בו עוד שנים רבות – לפי דרכן..

רכב רכב תרדוף …

אמציה כרמון

בתקופה האחרונה פורסמו בשני גליונות עוקבים של 'ברמה' (12.10.05+3.10.05) רשימות המתייחסות לנושא השימוש ברכב הקיבוץ, כאשר הסוגייה נדונה בהיבט הזמינות והעלות של השימוש. ברשימתי זו אני מבקש להציג זווית ראייה אחרת בנושא.

נהוג אצלנו לחלק את רכבי הקיבוץ ל-2 קבוצות: מכוניות צמודות ומכוניות כלליות, כלומר הניתנות לשימוש לכל הנצרך. לטעמי, ראוי להציג חלוקה אחרת: חברים צמודי-רכב וחברים לא-צמודי. בצורה זו ניתן להאיר את הזווית החברתית של הנושא.

אני מניח שלרוב החברים ברור כי אירגון כלכלי רשאי לעשות בכלי הרכב שלו כראות עיניו בתחום השימוש בהם. מה שאולי לא כ"כ ידוע לציבור (לרובו, או לפחות לחלקו), שהמשק שלנו אינו בנוי כאירגון כלכלי אחד, אלא מורכב ממספר אירגונים כלכליים שהוא שולט בהם ישירות או באמצעות החזקת מניותיהם (רשימה חלקית): פלרם, תיבולים, גד"ש-רא"מ, הפרדס, הרפת, הקיטור, הבניין ועוד, ויסלחו לי אלה שלא מניתי כאן. כל אירגון מהנ"ל (גם השירותיים שבהם) מחזיק כלי רכב שהשימוש בהם הינו לפי החלטות הנהלתו או מנהלו. הבעיה שעולה כאן היא שלא כל מה שנראה פשוט והגיוני להנהלת האירגון, הוא גם ברור ו"מצטלם יפה" בראייה חברתית (קיבוצית). וזאת משום שרכב הנמסר ע"י הנהלת האירגון לנושא התפקיד למטרות עבודתו, בעצם "נמסר" לו גם לצרכיו הפרטיים. "מסירה" זו, שמוגדרת כנדרשת למטרת שיגשוגו הכלכלי או שיפור 'יכולתו השירותית' של האירגון, בפועל הופכת למתת כיבודים והנאות, שלא בטוח שהיא תואמת את אורחות חיינו (הקיבוציים בינתיים). בהמשך לכך אפשר גם לשאול שאלה נוספת: האם עיסוקו ומאמציו של נושא תפקיד מסויים באירגון (כמו למשל מנהל מוצר "מבטיח-להרוויח" במפעל, או אחראי למערכת ייחודית כלשהי במשק) מצדיקים שלתקציבו המשפחתי ייתרמו מאות שקלים בחודש, בעוד שרבים אחרים, אשר לא פחות ממנו עסוקים או מתאמצים בעבודתם, יממנו לעצמם את נסיעותיהם מתקציבם ? למה? כי לתפקידם לא הוגדרה נחיצות רכב ?

בהתייחס לרשימתה של מרים שחר ('ברמה' 3.10.05) בו הגדירה את המצב כ"הפקרות והעלמת עין שהן מתכון לאנרכיה", אעיר כי הגדרתה לא מדוייקת. זו אינה הפקרות ולא העלמת עין, אלא התנהלות שערורייתית בעליל, שכנראה מוסכמת ומקובלת כנורמטיבית על דעת ההנהלות הרלבנטיות לנושא. לא נראה שיש הסבר אחר. גם אינני בטוח אם ההצעה לחייב את נהנתני-הרכב בתשלום חודשי-קבוע-אוטומטי תביא את התרופה לשערורייה. נראה לי שהיא תיגרור את הרצון-לשיוויון לעיוותים חדשים. ולכן אני חוזר על הצעתי, שהבאתי בדפי ה'ברמה' לפני כמה שנים שהשלב הראשון בעשיית הסדר (הצדק) זה לבטל את "קרלוג הזהב" – ה'קרלוג' הענפי/מפעלי שמניע ומחייב אוטומטית את מקום העבודה. 'קרלוג' זה גורם כידוע לכך שהמחזיק בו "נאלץ" להשתמש בו גם כאשר נסיעתו היא פרטית לחלוטין, כי ה'קרלוג' הפרטי שלו כבר אבד מזמן… . במקום 'קרלוג הזהב' יינתן לכל נוסע בתפקיד 'קרלוג' נוסף ('קרלוג הכסף' המחייב בלבד) שבו יחייב את מקום העבודה כאשר נסיעתו היא במסגרת העבודה. תחילה עלול השינוי הזה להיות קצת לא-נוח למי שנוסע הרבה בתפקידו, אבל עם הזמן יירכש ההרגל ואז זה ממש יהיה פשוט. והערך המוסף לשינוי יהיה כפול: גם ייחסך הרבה כסף לקופה הציבורית (ענף/מפעל/מוסד), וגם תהיה התחושה החיובית העצמית של הפרט שאינו גוזל את הכלל. כתבתי את זה כאן, אבל זו גם הצעה לטיפול ע"י הנהלת הקהילה. ואם לא די בהחלטת המזכירות כדי ליישמה, אז נדרש שהיא תובא לאסיפה הכללית, ואולי כנושא עקרוני, גם לקלפי. אז הנה – הכדור הזה עכשיו במגרש ההנהלות ויש להמתין לתגובתן. .

הוועד לאיכות הסביבה מדווח

חדשות מהשבועות האחרונים

אסף רותם, בשם הוועד לאיכות הסביבה

לשמחתנו, חברים רבים מגלים עניין בפעילות הסביבתית ונתבקשנו לתת דיווח על הסובב אותנו (או יותר נכון- על האוויר שסביבנו ובתוכנו).

ראשית, אנו יכולים לדווח בצער רב שזכינו בתואר "הגלובוס הירוק". הטקס נערך בירושלים בהשתתפות כל האירגונים הירוקים בישראל, חברי כנסת ועיתונאים רבים.

תואר "הגלובוס הירוק" ניתן השנה ל"קואליציה לבריאות הציבור בחיפה" שאנחנו אחד מחבריה. את הקיבוץ ייצג עמית זית. אנו תקווה שבשנה הבאה זיהום האוויר יקטן והתחלואה תופחת, כך שלא יהיה צורך בפעילות שלנו והתואר יעבור לאירגון סביבתי אחר.

בטקס "הגלובוס הירוק" זכו בתי הזיקוק בתואר השלילי "הגלובוס השחור", וזאת בשל הזיהום הכבד שלהם באיזור חיפה.

בתי הזיקוק בחיפה פלטו זיהום כפול ממפעלים דומים באירופה (בשנה), וכמו כל בתי הזיקוק גם יחד במדינת קליפורניה (מזהמי VOC). בקליפורניה יש 21 בתי זיקוק.

התוצאה הידועה של זיהום אוויר היא הגדלת התחלואה. לצערנו, באיזור עמק זבולון-חיפה יש תחלואה גדולה בעשרות אחוזים מהממוצע הישראלי (במחלות לב וכלי דם, שבץ מוחי וסרטן). במחלות הקשורות לזיהום סביבתי, כמו סרטן הלימפומה NHL אזורנו מוביל את העולם במספר החולים, ביחס לאוכלוסיית האיזור. בעיתונות פורסם כי באיזור נפת חיפה יש 20% תחלואת סרטן מעל הממוצע הישראלי- כלומר, מתוך 5 חולי סרטן יש חולה אחד שלקה במחלה בשל מגוריו באיזור חיפה !

מחיר כבד משלמת אוכלוסיית הילדים, הפגיעים יותר מהמבוגרים. גוף של ילד (ואף של עובר) נמצא בהתפתחות ומערכות ההגנה שלו אינן מושלמות. כך הילד חשוף יותר לזיהומים מהאוויר. התוצאה- מספר גבוה של ילדים הסובלים מבעיות נשימה באיזור חיפה, כ-1000 ילדים מעל הממוצע הישראלי. ילדים אלה הופכים להיות מבוגרים בעלי סיכוי גבוה יותר לחלות במחלות לב וכלי דם.

אלו הם נתונים קשים ובכוונתנו לעשות מה שניתן על מנת לשנות זאת.

לפני כחודש נפגשנו עם השר לאיכות הסביבה- שלום שמחון (מהעבודה). שטחנו בפני השר את הנתונים הקשים של האיזור שלנו- זיהום כבד ותחלואה רבה. השר הבטיח שהוא יעזור לנו, ואף שלח ד"ש לזוהר וארנון אשד.

ההבטחה של השר מלווה אותנו במספר מאבקים. המאבק העיקרי בעת זו הוא המאבק על עידכון תקני הפליטה למזהמים. בלחץ כבד על הפוליטיקאים- הצלחנו להביא לעידכון תקני

הזיהום באיזור חיפה, לתקנים המקובלים כיום בעולם המערבי. לאחרונה כינסנו את מיטב המומחים באיזור ל"ועדת ביקורת" על מהלך עידכון הצווים, וצרפנו הערות לצווים החדשים שיוגשו למפעלים המזהמים על ידי המשרד לאיכות הסביבה.

במהלך עידכון הצווים הצליחו המפעלים המזהמים "להרוויח" הנחות ניכרות בצמצום הזיהום, ואנו התערבנו על מנת לתקן את המצב ולהיטיב עם תושבי עמק זבולון. בהמשך נפגשנו עם ראש אגף איכות אוויר במשרד לאיכות הסביבה, שטחנו טענותינו, שמענו הבטחות ואף נענינו במשיכות כתפיים מיואשות. חזרנו לקיבוץ עם אופטימיות זהירה ועם הרגשה שהפעילות שלנו מטפטפת לאט אבל לעומק.

מאבק שני שמעסיק אותנו הוא האישור הצפוי למתקן חדש בבתי הזיקוק. מדובר במתקן לטיפול בפסולת-סודה, שיוקם כ-6 ק"מ מאיתנו. הפסולת תגיע מבתי הזיקוק באשדוד ובחיפה ומ"כרמל אולפינים". אם תאושר הקמת המתקן אנו צפויים לגלי ריח חזקים עם כל רוח מערבית, ולהחמרה בזיהום. מאבקנו מקבל אוזן קשבת אצל מקבלי ההחלטות, ואנו תקווה שלא יינתן אישור למתקן זה. בעולם קיימות שיטות אחרות לפתרון בעיית הפסולת.

בימים אלו, תחילת החורף, אנחנו יכולים לסכם שנה של פעילות למען איכות הסביבה ובריאות הציבור. אחד הנושאים שהצבנו לפנינו לפני שנה היה שינוי הנוהל של הרשויות בכיבוי שריפות במתבנים. בקיץ שעבר סבלנו משלושה שבועות של עשן ממתבנים שנשרפו באושה ובכפר-מכבי, בעוד מכבי האש "מפקחים" על השריפה אך לא טורחים לכבות את האש. במקביל חלו ילדים ומבוגרים, עד כדי דלקות ריאות ושימוש במכשירי אינהלציה. הקיץ הנוכחי היה יותר בריא- "רק" יום אחד של עשן משריפה במתבן בכפר-מכבי, וזאת הודות לפעילות חברי הוועד שלנו בקרב ראשות המועצה האיזורית ובקרב מכבי האש.

נושא נוסף בו עסקנו השנה היה איסור השלכת פסולת רעילה במטמנת ג'למי. גילינו כי "חיפה כימיקלים" מטמינים פסולת רעילה בג'למי (הצומת מערבית לטבעון), ובצורה פירטית- במקומות נוספים. מה נוגע לנו עניין הפסולת בג'למי? ראשית- בארות המים הנמצאות מתחת למטמנה ומשמשות את האיזור (כולל בית הספר ביגור). ושנית- קרקע מזוהמת במפעל "חיפה כימיקלים" עלולה להתפזר באוויר שאותו אנו נושמים. הפסולת הרעילה באדמת המפעל מכילה טונות רבות של חומרים מזיקים ביותר לאדם. לאחרונה קבלנו מכתב ממנכ"לית המשרד לאיכות הסביבה בו התחייבות להפסקת הטמנת הפסולת הרעילה בג'למי.

אנו רק בתחילת הדרך ויש עוד הרבה עבודה כדי ליצור דו קיום עם איזור התעשייה הסמוך לנו. אנו לא מתנגדים חלילה לתעשייה, אך לא מסכימים לשלם בבריאותנו על מחדלי הזיהום.

נשמח לכל עצה, עזרה וביקורת- מוזמנים לבקר באתר האינטרנט שלנו ולהצטרף לפעילותנו! http://www.ramat-yohanan.com/Enviroment/indexE.htm

המעוניינים לקבל מיילים על הפעילות הסביבתית שלנו- אפשר לפנות לעמית זית או לאסף רותם.

אנו מודים לחברים התורמים ממרצם ומזמנם ועוזרים לפעילותנו.

חג שמח ושנה טובה. .

אפרופו יום כיפורים / ירמיהו

אפרופו יום כיפורים שעבר עלינו בצום קל, בשלום, ובלי חשבונות-נפש מיותרים, לא לאומיים ולא אישיים. אני דווקא רוצה להידרש לחשבון קטן אחר.

ותחילה הבהרה - כל מי שקרא בעלון האחרון את ה"בלדה לחבר עסוק", ולא הבין שאין הכוונה לחבר ספציפי זה או אחר, אלא לתופעה מסויימת מאוד בחיינו בלבד, הבין לא נכון. כל מי שחיפש את השם המסויים שמסתתר בין השורות, טעה.

אני מודה שאולי נסחפתי הפעם במינון או במידתיוּת של ה"טוּב טעם", זה קורה לפעמים כשה"אני הרע" מרים ראש ודורש את שלו. אבל לא בזה העניין.

אז במה בכל זאת העניין.

המקאמה התייחסה לנושא מטריד שלא יורד מסדר יומנו. מידת המחוייבות, שלי, שלך, שלנו. קשה להתעלם מהעובדה שברמת יוחנן חיות היום, זו לצד זו, בסימביוזה מפליאה, שתי אוכלוסיות.

האחת, ואלה הרוב המוחלט של החברים, האוכלוסייה המחוייבת, עליה האחריות לקיום היומיומי, לכלכלה, לחברה, לתרבות, דאגה להמשכו, לתקינותו, לפיתוחו ושיגשוגו של המקום הזה ששייך לכולנו.

השנייה האוכלוסייה הבלתי מחוייבת, עליה לא חל שום כלל של מחוייבות, בעיקר לא לפרנסה, נושאי הדגל של ה"ראש הקטן". חוץ מה"מגיע לי הקיבוצי". זה כן.

ואתה רואה את זה סביבך ולא מאמין. החלק הזה שבתוכנו תופח כמו עוגה שעולה יפה, פורח ומשגשג משנה לשנה. ואתה שואל את עצמך האם על פי המיעוט הזה, שמידת השפעתו הרעה על הכלל היא הרבה מעבר לגודלו הממשי, אנחנו חייבים לקבוע את אורחות חיינו. לדעתי לא.

אמנם קשה לראות את זה, להשלים עם זה, ולחיות עם זה. אבל קשה כפליים היא הכניעה, ה"אין אונות", חוסר יכולת, ולפעמים גם חוסר הרצון של המימסד לטפל נקודתית, לשרש את התופעה הזו, בתקווה נואשת שהנה הנה השכר הדיפרנציאלי בשער. אדרבא, עוד קצת בלגן, עוד קצת טירוף מערכות והתרופה לכל חוליינו תיפול לידנו כפרי בשל, ככה בלי מאמץ.

יש הרבה חברים שרוצים את זה. לצערם ולשמחתי הם עדיין לא הרוב.

בתופעה הזו, ואך ורק בה, עסקה ה"בלדה לחבר עסוק". כל מי שפירש אותה אחרת, ראה מהירהורי ליבו.

ומעניין לעניין באותו עניין, כבר עמדתי על כך לא פעם, ואחזור שוב. כעורך שגם כותב, אני חושף את עצמי לביקורת. לא יעלה על הדעת, שמה שאני מרשה לעצמי, לא אהיה מסוגל לספוג מאחרים. מעולם לא דרשתי ממישהו אחר דבר שלא דרשתי מעצמי תחילה. כל ביקורת לגיטימית אם היא לגופו של נושא, ולא לגופו של כותב.

ואמנם רוב החברים אכן נוהגים כך. יש כאלה שלא.

יש מי שמתעל תיסכולים אישיים, להתייחסות לא רלוונטית לגופו של העורך, עיסוקיו, נקביו, מעשיו, אורחות חייו וכו'. וזה מגיע כמכתבים לא-אנונימיים.

בעבר המכתבים האלה הטרידו את אישתי המנוחה, (היא סבלה בשקט והסתירה אותם ממני. נודע לי עליהם רק לפני ימים ספורים). מאחר והלכה לעולמה, היום זה ממוען אלי, עם העתקים למזכיר ולחברי המזכירות, שיידע אותם לפי מידת הבנתו ויתן לכך "ביטוי ציבורי".

במקומות אחרים יש כתובת להטרדות מהסוג הזה.

כאן הכללים אחרים (!).

לתומי ציפיתי לתגובה מהמזכיר שהיה אחד הנמענים. שהרי אם כך הדבר, כפי שהוא בא לביטוי באותם מכתבים, אין אני ראוי לשמש לא רק כעורך אלא גם בכל תפקיד אחר.

מאחר ושום תגובה כזו לא באה, אני מפרש את השתיקה הזו כהסכמה ואקח לעצמי פסק זמן למחשבה והרהורים.

וישמן ישורון... נראה שיש בינינו חברים שמשעמם להם, דרכם ליצור עניין בחיים היא עשיית גלים בביצה המקומית, אם זו כוונתם, הם בהחלט יכולים לראות בזה הצלחה. .

תופעות סיכוניות

בתאריך 07/11/05 בשעת לילה מאוחרת, נמצאה קבוצת נערים בני 15-16 תושבי המועצה, ליד אולם הספורט האיזורי כשהם בגילופין. המקרה דווח למחלקה לשירותים חברתיים, למחלקת נוער וספורט ולשוטר הקהילתי. כטיפול ראשוני, הועבר המידע להוריי הנערים ולמנהלת בי"ס "כרמל זבולון". החל מרגע זה, יתוגברו הסיורים בכל אותם מקומות שבהם ישנן תופעות סיכוניות. אנו עומדים לרשותכם בכל פנייה ושאלה.

בברכה, שני קרן. מתאמת המאבק למניעת סמים ואלכוהול. המחלקה לשירותים חברתיים

ברמה"

עריכה – ירמיהו בן צבי.

הקלדה ושיכפול – שרה'לה זית

הגהה – אורה שורר

שבת שלום וחג שמח !!!

barama2@ry.org.il

הכתובת של העלון באתר האינטרנט של רמת יוחנן