מס. 1486, ט' בתשרי ערב יום הכיפורים תשס"ו 12.10.05

אמונות העבודה / מרטין בובר

שני מיני עִתוֹת יש באנושות.

עִתוֹת אמונה ועִתוֹת חוסר-אמונה.

באומרי "אמונה" אין אני חושב כאן את התמונה באיזה דבר מסוים, כי אם רוח האמונה כלפי החיים, את ה"אף-על-פי-כן" שבלב האדם.
בין עִתוֹת האמונה ובין עִתוֹת חוסר האמונה, אין להבדיל על פי המילים שהן משִׂיחות.

ישנן עִתוֹת של חוסר אמונה, האוהבות לדבר על האלוהים.

ישנן עִתוֹת אמונה העוטות שתיקה על הסוד הזה.

אבל אפשר להבדיל ביניהן על פי סימנים אחרים.

בעִתוֹת האמונה עובדים האנשים ברצון:

כשם שמאמינים בחיים, כן הם מאמינים גם בעבודה.

בעִתוֹת חוסר האמונה, נושאים האנשים בעבודה כנשוא בעול ההכרחי, שאי אפשר להשתחרר ממנו.

בעִתוֹת אמונה מגלים האנשים את הברכה הצפונה בקללה זו של "בזיעת אפיך":

בעִתוֹת חוסר אמונה, הם שוכחים את הברכה ורואים את הקללה בלבד.

בֵּין הַסְּתָו וְהַחֹרֶף

כְּבָר לֹא לַיְלָה, עֲדַיִן לֹא יוֹם

זוֹ אֵינָהּ מִלְחָמָה, וְאֵין זֶה שָׁלוֹם.

בֵּין הַצִּיץ לַקָּמֵל, בֵּין הָאוֹר וְהַצֵּל

וְהַזְּמַן הַנִּגָּר, וְאֵינֶנּוּ אוֹזֵל.

קוֹרֵץ הָהָר בְּאוֹרוֹתָיו הָרַבִּים

עֵת יִגַּע בָּם הָאוֹר, מִיָּד הֵם כָּבִים.

פְּעוּרֵי פֶּה מַמְתִּינִים בַּשָּׂדוֹת רְגָבִים

אוּלַי הַשָּׁנָה הַשָּׁמַיִם יִהְיוּ נְדִיבִים.

מַעֲשַׂי שֶׁלִּי הֱבִיאוּנִי הֲלוֹם

דּוֹאֶה בְּהָקִיץ עַל כַּנְפֵי הַחֲלוֹם.

מוֹשֵׁךְ אֶת יָמַי בֵּין הַסְּתָו וְהַחֹרֶף

מַכּוֹת הָרוּחוֹת מִפָּנִים וּמֵעֹרֶף,

שְׁעוֹן חוֹל הַיָּמִים בְּעָרְפִּי נוֹשֵׁף

מוּל מַרְאַת שְׁנוֹתַי, קוֹמָתִי זוֹקֵף.

ראובן עזריאלי. 3/10/05

כמו חשבון נפש/ אודי פלד

מתישהו זה קורה לכל אחד. כמעט לכל אחד. שהוא עוצר לרגע ומהרהר אחר המשמעות.

דהיינו, מהיכן בא כל זה ולאן זה הולך ולשם איזו תכלית.

לאחד זה קורה כאשר הוא נושא עיניו לשמיים בלילה שקט וזרוּע כוכבים, לאחֵר שעה שהוא מתבונן לעומקו של נוף פתוח ולאחר מול קברו הפתוח של חבר.

איפשהו בספיראלה של הגנום האנושי שוכן הצירוף שחוקרי גנטיקה ואבולוציה עשויים להכתירו כ"גן יצר הקיום", הוא הגן התר אחר סיבה טובה לקום בבוקר ממיטותינו ולרוץ אחר כל מעשי יומנו, מתוך תחושה (לא ממש מפוענחת) שיש איזה טעם נסתר לכל הריצה הזו. (יש גם מי שקוראים לגן הזה "אלוהים".

גם הצלחה ומותרות חומריים וסיפוק תשוקות חילוניות אחרות, אין ביכולתם להפיג את חוסר המנוחה ואת העדר הסיפוק הבסיסי של האדם החושב, הדוחקים בו למצוא נחמה באיזו "אידיאולוגיה", באיזה רעיון שיקנה משמעות ותכלית לחייו.

הצורך הזה קיים בעוצמות שונות באנשים שונים ובעוצמה משתנה בתקופות שונות של החיים.

לי אין (לצערי) שום אידיאלים כאלה להציע. נדמה לי שאנחנו בכלל חיים ב"ימי הביניים של העת החדשה", המשוועים לאיזה רעיון חדש וסוחף (וכשהריקנות תגיע לשיאה – זה יבוא).

אנחנו שטופים וטובעים בצונמי של חומרנות רדודה שמשליט "השטן האמריקני" על העולם (המערבי לפחות). ישנה כמובן האמונה הדתית היהודית (וגם כמה אמונות פופולאריות הנשאבות בעיקר מן המזרח), אבל למרות שיש כל העת מי שמצליחים לזרום עם הפתרונות האלה, עדיין אין הם מוצאים מסילות ללב רובם של האנשים בעת הזו.

וכאן אני מגיע אל הקיבוץ, ואני מעז לטעון שבין אם אנחנו מודעים לכך יותר או פחות, השתייכותנו ל"שבט" הזה הקרוי קיבוץ, ואמונתנו שקיימים ייחוד ומעלה להוויה הקיבוצית, מייצרים תחושה מרגיעה של סיפוק וקיום מטרה ותכלית.

אינני אומר שתחושה זו אינה נמצאת מחוץ לקיבוץ, אלא רק שבשבילנו, אנחנו החיים כאן, מעבר להיות הקיבוץ "מקום", "בית", "חברים", "עבודה", "סדר-יום", "ערכים", "לחם", "ביטחון", או כל דבר אחר, הקיבוץ הוא גם מענה לצורך נפשי להיות חלק ממשהו הנמצא מעל ומעבר לאני הזמני ולחומרים שאנחנו צוברים.

משהו שנותן לנו – במובן הבסיסי ביותר – טעם חיים, וגם זו סיבה טובה לשמור על היצירה הזו שכולנו שותפים לה, הקושרת אותנו לא רק להווה אלא גם לעבר ולעתיד.

פרוטוקול ישיבת מזכירות

מס 26/2005

תאריך 29/9/05

נוכחים: כל חברי המזכירות למעט רפאל דינסטג (בחו"ל).

1. אושר הסדר חיסכון וחיוב יתרות חובה של כספי חברים בקיבוץ. (חולק לחברים בתאי הדואר).

2. אושר הסכם נילווים (בני זוג של חברים). חברים המעוניינים לראות את הנוסח יפנו לדניאל פרי או אודי.

3. אושר תקנון קרן "דור לדור".

4. אושר עידכון תקנון בנייה. יובא כהצעה לאישור האסיפה.

5. אושרה הרחבת "סטנדרט תמר" במספר פרמטרים – יסוכם סופית בדיון הבא.

6. אושרו זכויות חתימה בשם הקיבוץ.

                                                                                  רשם – אודי.

הרהורים בנושא רכב / אליעזר גוטמן

לפני הכל חשוב להדגיש: מצבנו טוב, ובכמה מילים

* נגישות הרכבים לחברים גבוהה

* מצב הרכבים לרוב מצוין מכאנית ובסה"כ נקי.

* רמת "שירות – הלקוחות" גבוהה עם אוריינטציה שירותית.

* המחיר שאנו משלמים שווה לכל נפש.

מספר הנחות יסוד:

* המוטיבציה לשינויים בתחום הנסיעות באה ממקום חיובי, כמו לשפר יותר, להגדיל את הזמינות ולחלק את המשאב הקולקטיבי (הוצאה ציבורית על נסיעות) באופן שיוויוני יותר בין החברים.

* יש לצלם במדוייק את הוצאות הקיבוץ בתחום הנסיעות בשנים 2005-2002, ולהחליט החלטה מקדימה שזהו הסכום שהקיבוץ ימשיך להוציא גם בשנת 2006 ואילך לפי ממוצע – נע, בהתאמה למספר החברים. כל סכום שיחסך בסיכום שנתי יוחזר לחברים באופן יחסי למספר הק"מ שכל אחד צרך ולהפך.

להלן הנקודות אותן יש לשפר, לדעתי:

בסיס חיוב הנסיעות: מספר ק"מ ובנוסף חיוב על שעות: חיוב הזמן יהיה בין השעות –

06:00 - 22:00. בשאר שעות היממה - חינם, בשל ביקוש דל לרכבים.

זאת אומרת מקסימום 16 (שש-עשרה) שעות חיוב ביממה.

* החיוב על נסיעות ברכב קטן יהיה לפי ק"מ ושעות: המחיר לק"מ 45 אגורות (בהנחה – שכיום המחיר 60 אגורות) והמחיר לשעה אחת 2.5 שקלים (ראה טבלה מצורפת).

החבר יחוייב בשעות לפי רישום הזמנת הרכב, אלא אם השתמש ברכב חבר אחר.

(החבר האחר יחוייב בעלות נסיעתו, ובהפרש הזמן יחוייב החבר שעל שמו רשום הרכב בסידור).

* החיוב על רכב גדול (מתאים לשישה נוסעים ויותר) יהיה גבוה ב-25%, וכל משפחה עם 4 ילדים ויותר עד גיל 18 תקבל 15% יותר בסעיף הרכב בתקציב.

(עלות אחזקת רכבים גדולים גבוהה מאוד ביחס לרכבים קטנים).

* חיוב הענפים ייעשה על סכום כפול מהסכום בו מחוייבים החברים.

* משפחה אשר אחד מבני הזוג צמוד לרכב (שאינו פרטי) מימים ראשון עד חמישי, תשלם

אוטומטית בכל חודש 250 ₪.

משפחה אשר אחד, או יותר, מבני הזוג צמוד רכב (שאינו פרטי) בכל ימות השבוע (כולל סופי שבוע) תשלם בכל חודש 500 ש"ח אוטומטית.

(אני משוכנע שאף חבר הצמוד לרכב לא יוותר על פריבילגיה זו, למרות העלות הנוספת).

* הפרטת נסיעות (טיסות) חו"ל לביקור קרובים ע"ח הקיבוץ לטובת כלל החברים.

(הסבר קצר: בבדיקת מספר קיבוצים בהם נעשתה הפרטת הנסיעות, נמצא שמשפחות אשר

קיבלו הטבה לביקורי קרובים בחו"ל, צורכות באופן סיסטמטי כ – 50% פחות קילומטרז' בארץ! כך שהסדר עתיק יומין זה, אשר היה מוצדק לפני 30 שנה ויותר, מיטיב עם אוכלוסיה מצומצמת וללא הצדקה כספית).

* סימון שני איזורי חניה (רכבים קטנים וגדולים) הצמודים לבית-מוסדות כחניות לרכבי-הקיבוץ בלבד! ( הגיע הזמן ששתי החניות ישמשו את כלי-הרכב הציבוריים בלבד).

עמותת בני משק

מיזם מקיבוץ אפיקים / גדיא

אני משתפת את החברים ברמת יוחנן במיזם הקמת עמותת בני משק מקיבוץ אפיקים.

הרעיון עובד בקבוצות דיון, שכללו בני משק (חברים ועוזבים), שמוינו לקבוצות הדיון על פי שנתונים. (כלומר הפרשי הגילאים של המתדיינים לא יותר מ 2-5 שנים. כל שניים-עד חמישה שנתונים בקבוצת דיון נפרדת). הרעיונות שעלו לוקטו, בוררו וסוכמו, והובאו כהמלצה לצוות ההיגוי - ביום חג המשק- לכבוד שנת השמונים לקיבוץ. הדיון בקבוצה בה נתי השתתף היה ענייני מאוד וממוקד. ניכר היה שאנשים מגיעים להתדיין כדי להשיג סיכומים בזמן סביר. חלוקת הצ'אפחות- נדחתה לסוף.

עמותת בני משק: העמותה תייצג את בני המשק, כולל העוזבים. מטרתה שיתוף הבנים בנכסי הרוח של הקיבוץ.

כל בן המעוניין להיכלל בעמותה, מתבקש לשלם דמי חבר בסך כמה מאות שקלים בשנה. הכסף מיועד לעזור במימון אירועים וחגי המשק, ובמימון פעילות הארכיון, ומיחשוב הארכיון הקיבוצי.

בקבוצת הדיון בה השתתף נתי (ואני כצופה מן הצד), הבנים העוזבים ציינו את החשיבות

העצומה שהם רואים בארכיון הקיבוץ, ואת החשיבות של אתר אינטרנט של הקיבוץ. הצד הפיננסי של פעילויות אלה אמור להיות מכוסה בהמשך מכספי העמותה.

הבנים העוזבים הביעו רצון עז לעזור בחגים ולהשתתף בהם, הן בהיבט התיכנון והביצוע, והן בנושא המימון. ישנם עוזבים רבים ומוכשרים, שיודעים לרקוד, לשיר, לכתוב, ואמונים על מדיות נוספות. הבנים בקבוצת הדיון בה נכחתי (היום בני 50+) ביקשו לממש אפשרות להגיע לחגים עם המשפחות שבנו מחוץ לקיבוץ, גם כאשר הוריהם כבר אינם בין החיים, במטרה לשמור על קשר עם הקיבוץ ועם מורשתם.

לעוזבים ברור שמדובר בעלויות שהקיבוץ המופרט כיום לא יכול לאפשר, ובהכרה צלולה הם מבינים, ומוכנים לשלם עבור התענוג לתרום, על מנת להרגיש חלק מהקהילה, ולא נטל.

הוגי רעיון עמותת הבנים הבהירו, שלא עומד על הפרק בשום תנאי, עניין של חלוקת נכסים פיסיים (דלא ניידי) בין העוזבים לנשארים. המטרה היא רק לחלוק בנכסי הרוח (גם בנטל, וגם בפירות).

הזכרתי כבר שהושם דגש על חשיבות עבודת הארכיון הקיבוצי, ושידרוגו לרמה של ארכיון היסטורי. היסטוריונים בני קיבוץ אפיקים, הביעו נכונות לסייע בכל מה שנדרש בהיבטים המקצועיים, הן בעצה, והן באיסוף חומר ותעודות ממקורות וארכיונים אחרים שיש להם נגישות אליהם מתוקף מחקרים שהם עוסקים בהם.

ועוד משהו :

לחג עצמו הוזמנו כל הבנים ומשפחותיהם, גם כאלה שהוריהם כבר מזמן אינם בין החיים. עלות למשתתף 40 ₪ ,שנועדו לכיסוי הוצאות ההפקה. כל מי שחפץ לסעוד בחדר האוכל צהריים, או ערב, נשא בנטל נוסף של 15 ₪ לסועד לכל ארוחה.

התנאים להשתתפות באירוע פורסמו מראש, ומי שבחר להגיע, ידע מלכתחילה שההשתתפות כרוכה בעלות מסויימת. הבנים קיבלו את חובת התשלומים הללו בהבנה מלאה.

לגבי המיזם. אני באמת סקרנית לראות אם התנופה החיובית תימשך, תקום עמותה, ומטרותיה יתגשמו.

בלדה לחבר עסוק / ירמיהו

בֵּין גִּהוּק, לְשִׁהוּק, לְפִּהוּק,

שַׂח לִי חֲבֵר בְּלִי שׁוּם פִּקְפוּק:

אֵין לוֹ זְמָן, "הוּא עָסוּק!"

מִיָד שְׁאלְתִּיו: "בִּחְיַת אַבּוּק,

בַּמֶה יְדִידִי כֹּל כָּךְ עָסוּק?"

הֵשִׁיב הַנ"ל בְּקוֹל חָנוּק

בִּשְׁתֵי מִלִים, (אָחוּלְמַנְיוּק):

אֲנִי? מָה זֹאת אוֹמֶרֶת? "אֲני עָסוּק!"

עוֹד בְּהְיוֹתוֹ קָטָן כְּמוֹ צִימוּק,

כְּבָר אָז הָיָה לוֹ שֵׁם שֶׁל "עָסוּק"

וְהַיוֹם, אֵין לוֹ רֶגַע דָּל שֶׁל פִּינוּק,

לֹא אוֹכֵל, לֹא יָשֵׁן, לֹא מְ.... שָׁבוּק.

אֵין זְמָן לְחִיוּךְ, אֵין פְּנָאי לְצִחְקוּק.

אָבָל לְיָד הַבָּיִת, (עַל הַדֶשֶׁא, לְיֶתֶר דִיוּק),

עוֹמֶדֶת מְכוֹנִית, מוּכָנָה לְזִינוּק...

לְאָחַר נִקוּי הַדִירָה, מֵרוּק, וְלִקוּק,

אוּלַי יִרְצֶה לְבַלוֹת, אוּלַי יֵיצֵא לַשוּק,

אוּלַי לַ"מָכוֹן", לְשַׁפֵּץ אֶת הַ"look" .

בִּשְׁמִירַת הַשָׁבָּת, הוּא דַוְקָא אָדוּק,

אֵין לוֹ סָפֵק וְאַין לוֹ פִּקפוּק,

"עִיסוּקַיו" לֹא זְקוּקִים לְשִׁיווּק,

לְכֹל תּוֹרָנוּת הוּא יַגִיעַ בְּדִיוּק...

"קְצַת אַחֲרֵי"... שֶׁנִגְמַר הַפֵּרוּק.

לְכֹל מָה "שֶׁלֹא בָּא לוֹ", יֵשׁ נִמוּק,

לְכֹל "לֹא", לְכֹל סֵרוּב יֵשׁ צִדוּק,

מָה רוֹצִים מִמֶנוּ? הוּא שָׁחוּק.

הוּא, אֶפְשָׁר לְצַיֵין בְּסִפּוּק

דַּוְוקָא מוּכַן לַעֲזוֹר... (זֶה בָּדוּק),

אֲבָל מָה, כַּרָגִיל... "הוּא עָסוּק".

אָז זֶהוּ, אֲשִׁיר לוֹ, לִיְדִידִי, בְּשִׁקוּק,

אֲזָמֵר בְּקוֹלִי הַדָפוּק, הַסָדוּק,

שִׁיר הַלֵל לְכֹל עִסוּק וְעִסוּק,

כִּי לִי, (וְעַל כָּךְ אֵין חִלוּק),

דַּוְוקָא יֵשׁ זְמָן, אֲנִי לֹא דָּחוּק.

סוֹף פָּסוּק.

הצדיק שבין אושא לשפרעם

מי היה רבי יהודה בן בבא, שאל ציון קברו נוהרים רבים שכלל לא יודעים אילו הלכות פסק, את פיהם של מי הימרה וכיצד מצא את מותו?

ספי בן יוסף

 נזדמן לי לאחרונה, משום שיטוט בין אושא לשפרעם, לעבור אצל ציון קברו של התנא הקדוש רבי יהודה בן בבא, אשר בשום מקום לא נמצא מי היו אבותיו. היום באים אצלו אנשים מכל קצווי הארץ ומתפללים בכוונה גדולה על צרותיהם בסמוך לבית הקבר, שהוא מערה קטנטונת חצובה בסלע הרך של הגליל התחתון ובניין כיפה קטן, מכוער ומודרני, בנוי עליה. רבי יהודה בן בבא היה בין "עשרת הרוגי מלכות".

בחייו נודע כבר רבי יהודה בן בבא כאדם נאור. הוא, למשל, התיר לנשים אלמנות להינשא על פי עֵד אחד, ומן הסתם קיצר בכך את סאת הטרדה והבושה שרבנים מועידים, לשם שמים, לנשים במצבים כאלה. באותה עת התנגד גם לנישואי קטינות – מה שמקובל ביהדות ה"נאורה" אפילו בימינו אלה.

רבי יהודה עסק הרבה מאוד בעניינים חברתיים וכלכליים ונטה בדרך כלל להקל בְּהִלְכוֹתַיו. כך נמצאנו למדים שאולי היו לו קשרים עם סין הרחוקה, ששם שותים יינות ובהם שרצים מבעיתים שונים, אשר על כן התיר לסוחר או ליצרן של יין למכור את יינם אפילו נמצא נחש מת בבור היין (תוספתא תרומות פ"ז).

אלא שלא רק בדברי הבאי כאלה נקשר שמו של הריב"ב. האיש חי בתקופה הקשה שבה קשרו קשר נורא נגד התבונה ונגד עתידו של העם היהודי אנשי אגרוף לאומיים קיצוניים, והגיבוי להם בא ממש מתוך האליטה הרבנית של אותה תקופה. על רקע התופעה הזו, וכמובן עם מעטפת היסטורית מכובדת של סיבות נוספות, פרץ המרד הנואל נגד רומי, שבראשו עמדו בר כוכבא ותומכו האידיאולוגי רבי עקיבא.

חכמים כרבי יהודה בן בבא, רבי חנינא בן תרדיון ואחרים, צפו מראש את השואה שתתחולל עם קריסתו של המרד, שהיתה צפויה וברורה לכל מי שהיה קצת  יותר אינטליגנט מהבריונים שהנהיגוהו. משנודע לרבי יהודה בן בבא על מותו בעינויים נוראיים של רבי עקיבא בבור האסורים של קיסריה, אסר לאות אבל על שימוש בתמרוקים ובשמים (תוספתא סוטה ט"ו ט'). באיסור זה לא היתה רבותא, אלא שראה אז הריב"ב את תוצאות הטבח וגזירות השמד שהטילו הרומים על העם היהודי, כעונש על איוולת המלחמה. הוא המרה את מצוות השלטונות, שאסרו על הסמיכה, כלומר על הנחלת התואר "רבי" למי שראוי לו. בעברית פשוטה – גזירות השמד של אדריאנוס קיסר היו עלולות למוטט את רצף שלשלת ההוראה והיהדות, והכל בגלל רשעתם של מחוללי המרד.

כדי לא לתת עילה לרומים לפגוע ולהרוג את אנשי המקום בו לימד הריב"ב תורה והסמיך לרבנות, בחר לשבת במקום שבין אושא לשפרעם, אז מרכזים יהודיים גדולים וחשובים. הוא אכן נתפס, נהרג בידי סרדיוטין של מלכות, וכנראה שכל תלמידיו, בין אם נהרגו או נמלטו, אפילו לא ספדו לו כראוי. בתלמוד, במסכת סנהדרין, מסופר: "...ברם זכור אותו האיש לטוב ורבי יהודה בן בבא שמו, שפעם אחת גזרה המלכות גזירה, שכל הסומך יהרג וכל הנסמך יהרג ועיר שסומכין בה תחרב ותחומין שסומכין בהן יעקרו, הלך רבי יהודה בן בבא וישב לו בין שני הרים גדולים ובין שתי עיירות גדולות ובין שני תחומי שבת בין אושא לשפרעם וסמך שם חמישה זקנים, את רבי יהודה ורבי שמעון ורבי יוסי ורבי אלעזר בן שמעון ורבי נחמיה. כיוון שהכירו אויביהם בהן אמר להן – בני רוצו. אמרו לו, מה תהא עליך? אמר להן, הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכין.

"אמרו: לא זזו משם (הרומים) עד שנעצו בו שלש מאות לונכיאות (כידונים) של ברזל ועשאוהו ככברה".

חגיגות הזית בכפר חסידים

ערב זמר

3 בנובמבר:

20:00 – סדנת טעימות זיתים ושמני זית, ורכישת מוצרי המשק בחדר התצוגה שלרגלי מגדל השמירה ההיסטורי.

21:00 – ערב זמר, גבינות, זיתים ויין "בעקבות חסידים ושומרים" בחצר המשק. שילוב מרתק של סיפורי המשק, הכפר וארץ האלונים עם שירי התקופות.

מותנה בהרשמה מראש ובמספר משתתפים סביר.

להזמנות ומידע: שושי - 0544-517-298

4 בנובמבר:

ברנץ' - ארוחת גורמה חלבית כשרה בבוסתן.

סיור בין ערביים

10 בנובמבר

סיור בין-ערביים בעקבות חסידים ושומרים על גבעות שיך אבריק וחרתיה, כולל עליה לקבר אלכסנדר זייד וארוחת גורמה חלבית במשק יונאי בכפר חסידים. מוביל: אהוד יונאי, חקלאי, סופר ועיתונאי, בן למשפחות שומרים וחסידים. התכנסות ב-17:00 במגרש החניה של משתלת מנסור, בין יגור וצומת העמקים. משך הסיור 3-4 שעות. מותנה בהרשמה מראש ובמספר משתתפים סביר. להזמנות ומידע: 0544-517-298

סיור וחגיגת מסיק

11 בנובמבר

בעקבות שומרים, בדואים וזיתים בנחל יונאי – ביקור במטעי הזיתים של משק יונאי בכפר חסידים שוזר פרשיות התיישבות ושמירה, מערכת סבוכה ומרתקת של קשרי יהודים-בדואים, עם סודות הזית והשמן. כולל מסיק וכיבוש זיתים ידני וארוחת גורמה חלבית בבוסתן המשק ההיסטורי. מוביל: אהוד יונאי, חקלאי, סופר ועיתונאי, בן למשפחות שומרים וחסידים. התכנסות ב-9:00 במגרש החניה של תחנת דלק סונול בירידת צומת חסידים מכביש 70. משך הסיור 3-4 שעות. מותנה בהרשמה מראש ובמספר משתתפים סביר. להזמנות ומידע:

054-4517298 שושי ואהוד יונאי כרמי זית- רח' המייסדים 26 כפר חסידים.

מוועדת שיכון / יוסי זמיר

לחברים שנה טובה ושלום,

כבר מספר חודשים שוועדת שיכון נמצאת בעומס רב של הכנת דירות לצעירים. ישנם מיקרים שחוזרים על עצמם, בהם בן או בת משק שסיימו חופשה, חוזרים לקיבוץ ונאלצים לגור עם הוריהם, בהמתנה לדירה שתתפנה ותוכן עבורם. מצד שני, ישנם בנים/ות הלומדים "מחוץ לרדיוס", ומגיעים לקיבוץ פעם או פעמיים בשבוע, המחזיקים גם בדירה בקיבוץ ובכך מונעים

דיור מחבריהם שגרים ועובדים במקום. נכון, כל מי שמחזיק בדירה אם הוא בבית או בחוץ, משלם עבורה כנדרש. אך בהחלטות, לפיהן אנו פועלים, מחוייבת ו. שיכון לתת דירה ללומדים מחוץ לרדיוס ע"פ יכולתה, ולא אוטומטית. מאוד היינו רוצים שלכל בנינו ובנותינו תינתן אפשרות לגור בקיבוץ בדירה משלהם, אבל, בנים/ות ומשפחותיהם חייבים להיות מוכנים למקרה שאין לוועדת-שיכון יכולת כזו, ואז ידרשו לפנות את דירתם לטובת חבריהם השוהים בקיבוץ. כל זאת כמובן באופן זמני עד ש"ירווח" ויתפנו דירות. זה לא נורא אם בחור/ה הלומד בחוץ ישהה זמנית בדירת הוריו בסוף שבוע כשהוא בא לביקור.

אני מצפה להבנה, רצון טוב והתחשבות. אין לנו כוונה להיכנס לעימותים בנושא רגיש זה.

ועוד: אם ידוע לבנים הצעירים על תאריך חזרה או עזיבה שלו/ה או אם ידוע למשפחתם, נא להודיע בהקדם לאלברטו (ועדת-שיכון צעירים) ו/או ללינט (ועדת-צעירים) על מנת שנוכל להתארגן מבעוד מועד עם דירות.

ברכת מועדים לשמחה וששון.

שתי תמיהות

1. מי הזיז את ארוחת הצהריים שלי?

על לוח מודעות בכניסה לחדר האוכל מתנוססת מודעה גדולה לתשומת לבנו: ביום רביעי ערב החג אין ארוחת צהריים. אבל... תהיה ארוחת בוקר מאוחרת. ואני תוהה מדוע. אמנם ערב חג, אך עדיין יש הרבה חברים שעובדים מהבוקר עד צהריים. עדיין יש הרבה חברים מבוגרים שזקוקים לשירות הזה. לא ברור מי לוקח לעצמו את הסמכות להוריד ארוחות באופן שרירותי. וזו לא הפעם הראשונה (!) שמעמידים אותנו בפני העובדה הזו.

2. מודעה אחרת מבשרת על סגירת מחסן הבגדים בשעות מסויימות בגלל סיבות שונות, משונות, מוזרות, ותמוהות. גם פה אני תוהה. שוב, בשם איזושהי התייעלות מדומה, אנחנו פוגעים דווקא בחברים שלא יכולים להגיע למחסן על חשבון העבודה. ירמיהו.

פשטו מדים

שיר אשד ואלומה סוסן השתחררו מצה"ל.

ברוך שובכן הביתה.

מזל טוב

החברים מוזמנים להרים כוסית ולברך את יפעת ועמית רון להקמת בית משפחה ולהולדת הבת תום.

יום שבת, 15.10.05, החל מהשעה 17:00 ב"פאב".

אירועי יום כיפור, סוכות וחג המים

יום רביעי ט' בתשרי תשס"ו 12.10.05– ערב יום הכיפורים -

16:00 – סעודה מפסקת.

17:00 – כל נדרי (בבית הכנסת בכפר המכבי).

18:30 - ארוחה חגיגית לכלל הציבור.

20:30 – מפגש ושיח לערב יום הכיפורים בחדר האכל.

יום חמישי י' בתשרי תשס"ו 13.10.05 – מוצאי יום הכיפורים, סעודה בתום הצום לנרשמים.

יום שני י"ד בתשרי תשס"ו 17.10.05 ערב חג הסוכות

19:00 - קבלת חג וארוחה חגיגית בסוכה על הדשא מדרום לחדר האוכל. קפה ועוגה ברחבה.

21:30 – "שני שושנים" - שמרית אור מגישה משירי אביה.

מופע מקסים משיריו של יעקב אורלנד.

יום ששי י"ח בתשרי תשס"ו 21.10.05

חג האסיף - חג המים תשס"ו

חג המים הוקדם השנה לערב שבת של חול המועד.

לאחר החג נתכנס למפגש שירה בציבור עם גבי ברלין.

יום שני כ"א בתשרי תשס"ו 24.10.05 ערב שמחת תורה.

ארוחת חג בחדר האוכל בין השעות 19:00 - 20:00.

מועדים לשמחה!

ברמה"

עריכה – ירמיהו בן צבי.

הקלדה ושיכפול – שרה'לה זית

הגהה – אורה שורר

גמר חתימה טובה !!!

barama2@ry.org.il

הכתובת של העלון באתר האינטרנט של רמת יוחנן

www.ramat-yohanan.com/barama