1) איך חלפו הימים

2) צריך לשנות כל יום ולהגיע להסכמות

3) כִּמְחִיצָה שְׁקוּפָה

4) דו"ח שבועי / אודי פלד

5) מן הארכיון / אסתי פוקסמן

6) ניוי צורת החיוב על השימוש ברכב הקיבוץ / דניאל פרי

7) מחקר חדש

8) מה, עוד לא עברת? / ירמיהו

9) שונות

10) "אף חבר לא הולך עירום" / ירמיהו

מס. 1483, ה' באלול תשס"ה 16.9.05

איך חלפו הימים

אֵיךְ חָלְפוּ הַיָּמִים, מִי הֶאֱמִִין שֶׁהֵם כָּכָה

חוֹלְפִים. אֵיךְ עָבַר הַזְמַן וְאֵיךְ הַשָׁמַיִם

וְאֵיךְ הָרוּחַ?

מִתַּחַת לִכְסוּת הֶעָלִים הִמְתִּינָה הַשַּׁלֶּכֶת,

חֲשָׁאִית, כְּאַרְבֶּה, לְתוֹרָה:

אַט אַט, לֹא בְּפִּתְאֹם, נוֹשֵׁר גֶּשֶׁם הַגּוּף, קָמֵל

הַשֵׂעָר הַנּוֹרָא.

פֶּגֶר עֵץ עַל שְׂפַת הַיָּם

שׁוֹאֵב תַּנְחוּמִים מִן הָרוּחַ.

הַדָּגִים חוֹמְקִים בְּרִשְׁרוּשׁ שָׂבֵעַ.

צְעִירִים לָעַד, אִישׁוֹנֵיהֶם עֲשׂוּיִים מַיִם קָשִׁים.

הַמָּקוֹם שֶׁיַקְצוּ לָנוּ בְּאַחַד הַמְּקוֹמוֹת

בְּאַחַד הַיָּמִים

מִתְכּוֹנֵן:

הָאֲדָמָה לְעוֹלָם אֵינָה אֲדִישָׁה בְּשָׁעָה שֶׁהִיא נִפְתַּחַת.

קטעים מתוך שיר של נתן זך "איך חלפו הימים"

מתוך הספר "שירים שונים"

חזרה

כמה חודשים לאחר שדניאל פרי נכנס לתפקידו כמרכז משק צרכני, אני הולך לשוחח איתו בכמה נושאים שעל סדר היום. לברר איך בדעתו לקדם אותם. "יש נושאים שעדיין לא "מבושלים" מספיק ועוד מוקדם לדבר בם", הוא אומר, ושומר על חשאיות בעצימות נמוכה. ובכל זאת, פה ושם, "צפים" בשיחה כמה רעיונות, שבעיני אחדים הם הכרחיים, ובעיני אחרים הם כפירה בעיקר. (ירמיהו)

- היום, מנקודת מבט של רכז משק צרכני, האם אתה רואה הבדל בין עבודת החברים בפלרם לעבודת החברים במשק?

יש בפלרם שני דברים שאני לא מוצא כאן: תשתיות יותר מסודרות, (תשתיות טכניות, מחשב, טלפון), ותלכיד של האנשים - ראש אחד לקראת מטרה מסויימת. כלל העובדים הולך ממוּקד למטרה. כל אחד עוזר לשני במידת האפשר, בלי אינטריגות.

- למה לדעתך פה זה אחרת?

יכול להיות שיש פה הצטברות של המקרים הקשים, ויכול להיות שזה עניין של מנהיגות, הצבת גבולות והצבת מטרות. ככה אני רואה את זה.

- דניאל, עכשיו אתה המנהיג. מה אתה עושה בעניין?

אני עובד. הדברים ישתנו, לא ביום אחד. צריך לשנות כל יום ולהגיע להסכמות.

- תן רמז למהלכים צפויים.

בעניין מוטיבציה לעבודה: אני מטפל, יחד עם צוות שקם בעקבות חוגי הדיון, להביא ליצירת תמריץ חומרי לתרומה, ותמריץ שלילי לאי עבודה. הצוות מטפל ברצונות החברים שהועלו בחוגי הדיון. הצוות מטפל בשתי הצעות שצריכות להגיע לדיון. הן כבר עברו את שלב הצוות, ועכשיו צריכות להגיע למזכירות. מדובר בפנסיה מדורגת, שקיימת כבר היום, ובונוס מדורג.

- מה זה אומר מבחינת החבר?

לדוגמא, חבר שעובד בתפקיד בכיר בחוץ, הפנסיה שלו הרבה יותר גבוהה מהפנסיה שהקיבוץ נותן. אנחנו חיים עם זה בשלום, הוא מכניס את הפנסיה שלו והכל בסדר. זאת אומרת כבר היום יש פנסיה מדורגת. הצוות מציע פנסיה מדורגת גם לעובדים בקיבוץ, על פי מספר קריטריונים. חבר שתורם יקבל פנסיה שונה משיקבל חבר שלא תורם.

השימוש בכספי הפנסיה יהיה אפשרי רק כשהחבר יעזוב את הקיבוץ, או שהקיבוץ יעזוב את החבר, וגם זה מעבר לגיל 65.

לוותיקים תהיה פנסיה ובונוס ברמה גבוהה. הנחת הצוות היא שמגיע להם. הצעירים צריכים ללמוד, להתקדם בתפקידים, כדי לזכות בהטבות.

כמו כן, יש לפעול להפעלת תמריץ שלילי לאי עבודה. להתחיל בקטן. לא פגיעה ישירה בתקציב האישי אלא בקרן ההשתלמות שהיא קרן לטווח ארוך. זוהי פגיעה סבירה של 400 ש"ח לחודש. חבר שיהיה במצב של אי עבודה לא מוצדק, לא יקבל באותו חודש את ההפקדה לקרן השתלמות.

- איך אתה מתכוון להתמודד עם העבודה השכירה?

העבודה העצמית איננה ערך כפי שהיה בעבר. אם כל אחד מהשכירים יעיל במקום עבודתו אני לא רואה סיבה להחליפו. אני רוצה לכוון חברים להרוויח יותר. לתת להם מוטיבציה להיכנס לתפקידים בכירים.

- האם לדעתך יש להשאיר ענפי שירות עתירי כספים וּמְלָאִים כשאפשר למצוא להם תחליף זול בחוץ?

אנחנו לא מעמידים בפני החברים מספר אלטרנטיבות. צריך לשאול את החברים. אם ענף מסויים

עולה כסף, מי משלם את הכסף הזה? הגישה הכללית היא שהקיבוץ משלם. אבל האמת היא שהחבר משלם. אם לקיבוץ יש פחות, גם לחבר יש פחות. אני בעד שישאלו את החברים מה הם רוצים. האם רוצים לשלם בשביל השירות ובשביל הכבוד, או יכולים להשיג את אותם השירותים במחיר יותר נמוך ולקבל את היתרה בתקציב.

- מה חלוקת עבודה בינך לבין מש"א?

מש"א מטפלת בכל עניין של כוח אדם.

- איך אתה משפיע וגורם שהדברים יזוזו ?

אני חבר הנהלה שם. אני מביא הצעות.

- איפה עומד היום שיוך הדירות ברמת יוחנן?

יש החלטה של מנהל מקרקעי ישראל שמספרה 951 שלפיה אפשר לשייך דירות, אבל היא החלטה רעה מאוד. גם לקיבוץ וגם לחבר.

יש החלטה אחרת של המינהל שמספרה 972, זוהי החלטה הרבה יותר נוחה, היא מאפשרת לקיבוץ לקנות את הקרקע לפי קריטריונים מסוימים ולהופכה לקרקע של הקיבוץ.

אחר כך הקיבוץ יכול לעשות איתה מה שהוא רוצה. אם תיתקבל בקיבוץ החלטה על שיוך, ניתן יהיה לבצעה. זו החלטה הרבה יותר זולה ויותר נוחה לישום. עדיין יש בעיה, כיוון שההצעה הזאת עברה רק את מנהל מקרקעי ישראל. שר האוצר צריך לחתום עליה. מאחר ושר האוצר הקודם, שלא היה מוכן לחתום, הסתלק, יכול להיות ששר האוצר הנוכחי, שהוא הרבה יותר טוב לנו, והוא גם השר השני שאחראי על מנהל מקרקעי ישראל , יחתום. אנחנו מקווים שהעניין ייסתדר, זה בטיפול בדרג הפוליטי. אחרי שהקרקע שייכת לקיבוץ, אם יוחלט על שיוך, צריך לקבוע גבולות למגרשים, צריך לקבל החלטות על זכאות ועל מנגנוני השוואה, כדי לשייך את המגרשים לחברים. אפשרויות החלוקה הן שונות וצריך להחליט מה יהיו הקריטריונים.

- יש כבר החלטה בעניין?

בעבר הייתה החלטת אסיפה שמביאים בפני הציבור הצעה לשיוך. אני בעד שנקיים שוב חוגי דיון לדון בנושא. הנושא מאוד סבוך ואנשים צריכים להטמיע מה זה אומר שיוך דירות בקיבוץ ולמה זה יגרום.

- מה קורה עם הפרטת החשמל? למה לא קורה שום דבר?

עם הפרטות החשמל יש לנו בעיה כללית של מיסוי, ואנחנו מבררים איך הדבר מטופל בקיבוצים אחרים.

- מה התחדש בקשר לבריכה החדשה?

השבוע היינו בישיבה במועצה בקשר לבריכה. המועצה מצהירה שהיא מוכנה להעמיד את השטח שבין הרפת של אושה ובית הספר, שטח שנמדד ויש בו מקום לבריכה. המועצה לא מוכנה לקחת על עצמה אחריות כספית נוספת. בעקבות הדברים האלה אנחנו צריכים להחליט אם רמת יוחנן הולכת למקם את הבריכה ליד מיקומה היום, או שהיא הולכת על השטח החדש, עם כל הדברים הנילווים . מגרש כדורגל, מגרש כדורסל ואולם סגור שיתנו יחד מרכז ספורט שיוכל בקלות לגייס מינויים מבחוץ.

- וזה יהיה מכלול שלם שבו הבריכה תתופעל ע"י רמת יוחנן .

מבחינת רמת יוחנן יש לזה יתרונות. אנחנו צריכים את הבריכה לארבעה צרכים: לספורט

התחרותי שבו יש לנו שתי קבוצות, לכדורמים ולשחייה שבבריכה הקיימת לא יכולים להתאמן יחד, לספורט עממי של אנשים שבאים לשחות, ולילדים. ארבע פעילויות אלה מסוגלות להיות מתופעלות בבריכה החדשה באותו הזמן. ההנחה שלי שדו"ח דוברת, שמאריך את שעות שבהן נמצאים הילדים בבית הספר, יצמצם עוד יותר את השעות לפעילות הספורטיבית של הילדים, ולכן צריכים למצוא דרך לפעילות שחייה וכדורמים באותן שעות.

עכשיו צריכים לטכס עצה מה עושים בעקבות התשובה.

- דניאל, כמה מילים אופטימיות לסיכום.

המצב טוב ואנחנו צריכים לשאוף למצב עוד יותר טוב.

חזרה

כִּמְחִיצָה שְׁקוּפָה

עֲדַיִן בִּפְנִים

מַבִּיט כְּמוֹ מִבַּחוּץ

שַׁיָּךְ, אֶל אֲשֶׁר

שׁוּב אֵין לִי בּוֹ חֵלֶק.

דּוֹמֶה, הַשָּׁנִים כִּמְחִיצָה שְׁקוּפָה

בַּעֲדָהּ נִשְׁקָפִים הַצְּחוֹק וְהַבֶּכִי

דִּמְעוֹתֵיהֶם מְלוּחוֹת עַל שְׂפָתַי

קוֹלָם לְאָזְנַי לֹא מַגִּיעַ.

בָּעֲבוֹתוֹת הַשָּׁנִים כָּבוּל אֶל נוֹפַי

הַמְּשַׁנִּים פְּנֵיהֶם לְלֹא הֶרֶף,

רַק הַיָּם, הַשָּׂדוֹת, וְהָהָר

שׁוֹמְרִים גְּבוּלוֹתַי כְּמִסְגֶּרֶת.

בְּתוֹכָהּ זוֹרְמִים

יָמַי שֶׁהָיוּ וְיָבוֹאוּ, סוֹבְבִים

כְּמַחְזוֹר הָעוֹנוֹת

בִּזְרִיחוֹת וּשְׁקִיעוֹת לְאֵין קֵץ.

10/9/05 ראובן עזריאלי

חזרה

דו"ח שבועי / אודי פלד

לימוד-צעירים.

כזכור הקמנו קרן להבטחת לימודי צעירים - אם וכאשר הנושא יופרט. נכון להיום עלות לימודי הצעירים כ- 800,000 ₪ לשנה – היא חלק מתקציב הקהילה.

האחראית על הנושא, במסגרת ועדת נוער, היא מרים וייס, (החליפה את תרצה יפה) שכבר נכנסה לעובי הקורה.

בשנת הלימודים תשס"ו (2006-2005) ילמדו 32 בנות ובנים, מהם 21 "ממשיכים" ו – 11 "חדשים".

ההוצאה של 800,000 ₪ הנ"ל היא ההוצאה הישירה עבור הלימודים (שכ"ל ו"סל סטודנט").

ההוצאה האמיתית כוללת את "אובדן שכר העבודה" של הסטודנטים, כתשעה חודשים בשנה, המסתכמת ע"פ התחשיב והתמחירי שלנו בסכום של כשני מיליון ₪ בשנה.

אמור מעתה, עלות לימודי הצעירים, במונחים של הוצאה ישירה ועקיפה מסתכמת בקרוב לשלושה מיליון ₪ בשנה.

הוצאה זו היא למעשה השקעה. השקעה כבדה המיועדת להכשיר ולהעשיר את בנינו לחיים מלאים ברוח ובחומר (פרנסה), בקיבוץ או מחוצה לו.

בחירת ממלאי תפקידים.

רק לדווח למתעניינים שהנושא כמובן לא ירד מן הפרק. מאידך לא נראה לי שיש בידינו הצעות קונקרטיות לטווח מיידי. לפני כשבועיים פניתי אל הציבור מעל דפי "ברמה" בבקשה לסייע בהצעות, רעיונות להמשך התהליך. היבול נכון לרגע זה הוא דל (דהיינו אפסי).

ברור שהציבור רוצה משהו, או שאינו רוצה משהו, רק שלא ברור (לי) מה, וכמובן לא כולם רוצים אותו דבר.

יש כאן בהחלט דילמה.

אם "ממשיכים הלאה" בתהליך של הצעות ובחירה, יהיו ודאי מי שיאמרו שיש כאן התעלמות מאיזה מסר שמחייב טיפול שורש כזה או אחר.

מאידך טיפול "כזה" עשוי להועיל אם משתתף בו חלק גדול של הציבור, ויש גם קולות אחרים שאומרים "אל תקהיל קהילות" ו"אל תפיל עלינו יועצים ותהליכים", "בסה"כ היה סבב בחירה שלא הצליח וצריך להמשיך כרגיל".

נראה לי שבמאזן הסיכויים/סיכונים, אנחנו חייבים לקיים בירור כלשהו לפני שממשיכים הלאה. ההתלבטות כרגע היא לגבי אופי הבירור. אני מקווה שניתן יהיה להציג בפני הציבור כיוון בקרוב.

בשולי הקרן לרווחת החבר.

"הקרן" היא אירוע חריג וראשון מסוגו במקומנו. הביצוע נעשה בסיוע צמוד של ייעוץ משפטי וחשבונאי שנועד לאבטח אגפים שונים, חלקם מורכבים למדי, הכרוכים בהסדר.

העצות (הטובות) שקיבלנו, וגם חוסר ניסיוננו, גרמו לסירבול מסויים של התהליך ובמספר מקרים גם לבילבול ואפילו כעס.

הכוונות היו כולן טובות וכך גם התוצאה. את לקחי הביצוע אנו לומדים, ואני מקווה שנזכה בעוד אירועים דומים בהם וודאי יבוא לביטוי הניסיון הנצבר.

חזרה

מן הארכיון / אסתי פוקסמן

הארכיון הוא הזיכרון הקולקטיבי של הקהילה. מקום ממנו אפשר לדלות חומר ומידע בתחומי חברה, משק ותרבות. אפשר להיעזר בו להכנת עבודות שורשים ועבודות על הישוב ובנושאים נוספים.

לאחרונה נכנסתי לעבודה בארכיון ובעזרתו של אמנון קרניאל אני מנסה לארגנו מחדש שיהיה זמין לכל דורש.

בארכיון המודרני המחשב הוא לבה של המערכת. באמצעות המחשב ניתן להפוך את החומר הארכיוני לנגיש לכל אחד. אנחנו מקבלים עזרה ממדריכה של גנזך המדינה שפותחת עבורנו את רזי המיון והקיטלוג, מקדמת אותנו בהבנת החשיבות של החומרים כמו גם ביכולת ההחלטה על ביעור חומרים מיותרים. עבודה חלקית בתחום המיחשוב נעשתה בעבר ע"י זהר לקח ואמנון וכעת אנו עומדים בפני שידרוג עם הרחבת התכנה לחלקיה האחרים של מתוו"ה (ארכיון הווידאו, הווי ומועד ארכיון התמונות, אגף ההנצחה וכד').

בקרוב ימלאו לקהילת רמת יוחנן 74 שנים. זהו גיל נכבד. במשך השנים קרו דברים, התרחשו תהליכים, השתנו מושגים. הד לכל מה שקרה אפשר למצוא בארכיון. לאט לאט אני מגלה כאן אוצרות מההיסטוריה של רמת יוחנן ובעיקר של חבריה.

אנחנו ממשיכים לאסוף למען הדורות הבאים.

אני פונה לחברים ובייחוד לכל מי שעובר דירה בזמן הקרוב: אנא, אל תשליכו אלא העבירו לארכיון ניירת חשובה מהעבר, תמונות שונות מההיסטוריה שלכם או של הקיבוץ, תעודות מעניינות, חפצים (אותם אנו מציגים במוזיאון מגדל המים), סרטונים וכד'. ניתן להודיעני ואנו נבוא לקחת את החומר.

מרכזי הענפים – פריטים היסטוריים מקומם בארכיון ובמוזיאון. אנא העבירו אותם אלינו על מנת שיעמדו לרשות המתעניינים כולם ולא יישארו באוספיו הפרטיים של חבר זה או אחר.

מודה מראש על שיתוף הפעולה.

חזרה

שינוי צורת החיוב על השימוש

ברכב הקיבוץ / דניאל פרי

כללי: ירמיהו פירסם בשבוע שעבר מאמר בנושא, ורתם את העגלה לפני הסוסים (החלטה להביא את הנושא לאישור ציבורי תחילה, התקבלה עוד לפני פירסום המאמר), אך מאחר והנושא עלה, אפרט את דעתי:

1. השינוי היא לייעל את השימוש ברכב, מבלי לפגוע בעלות הממוצעת של החבר הממוצע.

2. ההתייעלות תתרחש בדרך הבאה:

בבואם להזמין רכב, לחברים תהיה מוטיבציה לדאוג שמועד ההזמנה לתחילת הנסיעה יהיה קרוב ככל האפשר למועד תחילת הנסיעה בפועל.

לחברים שסיימו את השימוש ברכב תהיה מוטיבציה להחזיר את המפתחות לארון ברגע שסיימו את נסיעתם.

לחברים שהזמינו רכב ונסיעתם התבטלה תהיה מוטיבציה לרשום את ביטול הזמנתם במהירות האפשרית.

3. המחיר הממוצע לחבר הממוצע לא ישתנה, בכך שהחיוב על סה"כ השעות שנרשמו לחברים מוכפלות במחיר שיקבע לשעה, והחיוב על סה"כ מספר הק"מ שנרשמו לחברים מוכפל במחיר שיקבע לק"מ, יהיה שווה למחיר לסך הכל מספר הק"מ שנרשמו לחברים מוכפל במחיר הקיים היום.

דוגמא: דוד נסע 10 ק"מ והשתמש ברכב 8 שעות, ישראל נסע 100 ק"מ והשתמש ברכב שעתיים. המחיר לק"מ במצב הקיים 0.5 ₪. בתשלום לפי זמן יהיה המחיר בנוי ממרכיב המרחק בגובה 80% ומרכיב הזמן 20%.

במצב הקיים יחוייב דוד ב- 5 ₪ (5 = X 0.5)

במצב הקיים יחויב ישראל ב- 50 ₪ ( 50 = 100 X 0.5)

סה"כ לתשלום 55 ₪

במצב של חיוב לפי זמן החיוב לק"מ יהיה 0.4 ₪ (80%) והחיוב לשעה 1.1 ₪ (20%).

דוד יחויב על שימוש בק"מ ב- 4 ₪ ועל שימוש בזמן 8.80 ₪ סה"כ 12.80 ₪

ישראל יחויב על שימוש בק"מ ב- 40 ₪ ועל שימוש בזמן 2.2 ₪ סה"כ 42.20 ₪

55 ₪

ניתן לראות שסה"כ התשלום מהחברים לא השתנה והוא נשאר 55 ₪ בשני מצבים. מה שהשתנה זה החלוקה בין שני החברים מה שנכון לגבי דוד וישראל נכון גם לגבי כלל המשתמשים ברכב.

הערה: אם יש חברים, בנוסף לירמיהו, שחושבים שאני הוא זה שאישר לכל אנשי פלרם נסיעות ע"ח המפעל ברדיוס של איזור חיפה, ברצוני ליידע אותם שלא רק שלא אישרתי, אפילו נלחמתי נגד התופעה.

הערת העורך – חברים נוספים מפלרם העירו את תשומת ליבי על העוול שנגרם עם פירסום הרשימה בשבוע שעבר. אני מתנצל בפני דניאל על עוגמת הנפש שנגרמה לו בגין פירסום לא מדוייק, ובפני עובדי פלרם האחרים שנוהגים ביושר. אלא שאת העובדות לאשורן (דהיינו נסיעה ע"ח המפעל ברדיוס...) אף אחד לא הכחיש. ירמיהו.

חזרה

מחקר חדש:

החומר המעניק את הארומה הלימונית בצמחי התבלין הורג תאים סרטניים

"המחקר עשוי להסביר חלק מהסגולות הרפואיות המיוחסות לצמחי תבלין אלו"

החומר המעניק את הארומה של טעם הלימון בעשבי תבלין כגון עשב לימון, לואיזה ומליסה, הקרוי ציטראל (Citral), הורג תאים סרטניים במבחנה ולא פוגע בתאים נורמליים. כך עולה ממחקר חדש של קבוצת חוקרים בפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן גוריון, בראשותם של ד"ר רבקה אופיר ופרופסור יעקב וינשטין וד"ר נתיב דודאי מהמחלקה לצמחים ארומטיים במרכז נווה-יער. ממצאי המחקר, בו השתתפו גם הטכנאים מרגלית קרופ וטטיאנה רבינסקי, מהאוניברסיטה פורסם בימים אלה בעיתון המדעי Planta medica, העוסק בחקר צמחי מרפא וחומרים טבעיים המופקים מצמחים.

החוקרים מצאו שהציטראל גורם לתאי הסרטן ל"התאבד" במנגנון הנקרא מוות תאי מתוכנן (אפופטוסיס ובאנגלית -programmed cell death). ריכוז הציטראל הדרוש להרג התאים הסרטניים הוא נמוך, ונמצא במשקה שהוסף לו גרם אחד של עשב לימון. מחקר זה עשוי להסביר חלק מהסגולות הרפואיות המיוחסות לצמחי תבלין אלו.

הרפואה הקונבנציונאלית מכירה תרופות רבות שמקורן בצמחים, לדוגמא תרופת האספירין והתרופה האנטי סרטנית טקסול. הרפואה העממית מייחסת לצמחים רבים, בעיקר צמחי תבלין, סגולות מרפא. לצמחי תבלין רבים בעלי ריח לימוני כמו עשב הלימון, לואיזה ומליסה מיוחסות סגולות רפואיות. החומר המצוי בצמחים אלו ומעניק את הארומה והריח הלימוני נקרא, כאמור, ציטראל .

החוקרים בדקו את השפעת הציטראל על תאים סרטניים הוסיפו אותו לתאים סרטניים ותאים נורמלים שגדלו בתרבית בתוך מבחנות. החומר הוסף בריכוז הדומה לזה הנמצא בכוס תה רגיל שניתן להכינו באופן הבא: חליטת גרם אחד של עשב לימון בכוס מים חמים. נמצא שהציטראל הורג תאים סרטניים במבחנה ולא פוגע בתאים נורמליים.

החוקרים בדקו את מנגנון ההרג של התאים הסרטניים. ממצאי המחקר מלמדים כי הציטראל מפעיל בתוך התא הסרטני מנגנון של הרס תאי עצמי שגורם לתא לפרק את הכרומוזומים הנמצאים בגרעין התא ולמוות של התאים הסרטניים. "בכל תא בגופנו" מסביר פרופ' וינשטין "יש תוכנית גנטית של מוות עצמי; כאשר תוכנית זו משתבשת, התאים מתחלקים ללא בקרה והופכים לתאים סרטניים. מנגנון זה מופעל בדרך כלל כאשר תא נורמלי מגלה שמערכות הבקרה שלו אינן מתפקדות כראוי, כמו למשל, כאשר התא מזהה תקלה בהכפלת החומר הגנטי שנמצא בגרעין. מחקר זה עשוי, כאמור, להסביר חלק מהסגולות הרפואיות המיוחסות לצמחי תבלין אלו"..

(הובא לדפוס על פי בקשת רותה היוז.)

חזרה

מה, עוד לא עברת? / ירמיהו

הגיג לתקופת המעבר

הסתיו כבר כאן.

ימי החום הכבד הולכים ונגרעים, בבקרים קצת קריר, בשש עוד חושך על המדרכות והבוקר מתעורר לאט. שמש עצלנית מאחרת לקום. האור אחה"צ יותר רך, הכחול יותר כחול והשקיעה יותר עצובה. וכבר החצב מתרומם מתוך בצליו על הגבעות היבשות. וזהו. הקיץ תם!

ימי אמצע אלול בצידי דרכים. קוצים יבשים. שאריות שרב. דגלי יום העצמאות ישנים עדיין מתנופפים ברוח, קרועים, מכמירים בעלבונם. מישהו שכח להוריד אותם בתחילת אייר. שיירות של נמלים עמלניות עם משאן... וטנדר, או טרקטורון, שמאבכים תמרות אבק. רק הטָיוּן דַבֵק בירקותו העזה וריחו החריף, מזכיר קייצים אחרים, מסעות נשכחים מימים רחוקים...

לֵאות נעימה של בוקר ממוזג בלי מזגן ממלאת אותך, אתה כבר לא מוכרח לרוץ, אין מה למהר, אפשר להתחיל ללכת, ובכלל לא מומלץ לעשות מעשים נמהרים בלי לחכוך בדעתך תחילה אם כדאי, ואיך, ולמה, וכיצד. בלית ברירה אתה מַפְנִים את העובדה המצערת שהנה עוד מעט החורף יסגור אותך בד' אמותיו...

אבל דיה לצרה בשעתה.

ובינתיים החגים מתקרבים ובית חלומותיך שכל הקיץ שקק מהומת-בנאים, מהנדסים, מודדים, מפקחים, בעלי מלאכה, ושאר סקרנים למינהו, עומד עכשיו דומם, משמים, ריק. מצפה. שקט מוזר. עדיין נותרה השלמת ציוד אחרונה, ארונות, מזגן, מדיח, תנור ועוד פרט כזה או אחר - והכל מוכן.

ואתה עוד מחכה.

"מה, עוד לא עברת?"

אתה לא יכול לעבור בחצר בלי שמישהו ישאל, יעיר, יתעניין, ישתומם, או סתם ינדנד.

לפעמים זה: "נו, אתה כבר עובר?"

ולפעמים זה: "איך בבית החדש?"

ויונה דוחק: נו? וממשרד בניין שולחים הודעות חוזרות ונשנות, וחשבונות, ותזכורות, ולביב מחפש אותך בטלפון, ויורם משאיר הודעות בפלאפון, ולמה אתה לא עונה, ולמה עוד לא באת לבחור צבע, ולסגור עניין, ולאשר, ולחתום. ולמה לא קנית, ולמה לא סידרת, ולמה לא עשית, ומה קרה לאינטרפוץ שלך? ולמה כבר כולם... ואיפה אתה בכלל מסתתר? ומה קורה לך בזמן האחרון? ולמה ולמה ולמה. שוב ושוב, כמו מנטרה שחוזרת על עצמה בלי סוף, השאלה הגורלית: "מה, עוד לא עברת?" או תחליפיה המתישים.

ואם זה לא מספיק, אז הנה כבר עפות שמועות באוויר, ושדרים משדרים שונים מתגלגלים מפה לאוזן: הדיירים שאמורים לקבל את דירתך כבר יושבים "על קוצים", לא יכולים לחכות יותר, ונו כבר, ומה יהיה, וגם הם צריכים לשפץ, וגם להם אין זמן, ולמה משפחת מ. כבר עברה, ומשפחת ז. כבר אורזת, ומשפחת ש. כבר בשלבי נקיון אחרונים, וח. כבר שתלה עצים, וי. כבר עובד בגינה, והבית של ד. כבר בכלל נראה כאילו שגרים בו מאז ומעולם. רק אתה עוד חוכך, וחוכך, וחוכך, ועוד מתפלא ש: "מה, עוד לא עברת?" רודף אחריך לאן שתלך.

למה אתה מחכה, בסופו של דבר הרי הרגע יגיע, תתעשת כבר!

הנה החגים בפתח, מצבור של ימי חופש וגשרים, הזדמנות פז לנקיונות והעברה, תפוס כבר את היוזמה החמקמקה הזו. יפה שעה אחת קודם.

כן, אתה משיב לדוחקים את הקץ, קל לדבר... גם אני יודע את זה, אבל כל מה שנראה כל כך הגיוני, כל כך לוגי, כל כך מתבקש מאליו, זה לא בדיוק כך. לא.

משהו תקוע ואין לך שליטה עליו. ללב מסילות משלו. עד שהפקודות מחלחלות מהמוח אל יתר החלקים בגוף, הכל מתמסמס, נעצר. באג. אֶרוֹר. פעולה לא חוקית. הקשרים מנותקים. משהו במערכת הזו שאמור לעצבב את הרגש, לא מגיב, לא נותן להמשיך, אומר לך מה שאתה כל כך מבקש לשמוע: "מה בעצם בוער?"

אבל ה"מה, עוד לא עברת?" לא מרפה. רודף אחריך לאן שלא תלך. לא נותן מנוח.

"רגע אחד" אתה אומר לעצמך, עד עתה, אתה היית זה שרודף... לכולם היה זמן בשפע: לא היום, לא מחר, אולי בשבוע הבא, אולי בחודש הבא. כל לו"ז שנקבע היה בגדר המלצה, והעמידה בו הייתה, במקרה הטוב, איחור של חודשיים שלושה.

אז פתאום לכולם בוער.

פתאום הפכת לנרדף.

מה יש? שנים אתה גר בדירתך הישנה. מה היה רע? להיפך, מאוד נוח, היית יושב לך בערב, עייף, מול הטלוויזיה ומזמזם לך את השיר של ההיגינס ההוא מ"גבירתי הנאווה"... התרגלתי אליה.

אהה... השיגרה המתוקה.

ואתה הלא מכיר כל פינה, כל סדק, כל חריץ. איפה טמנת את זה, ואיפה שמת את זה, מה למעלה ומה למטה, מה בפנים ומה בחוץ. מה שייך לחורף ומה לקיץ. אז מה אם קצת בלאגן, אז מה אם קצת צפוף, אז מה אם התיכנון לא מי יודע מה, והחדרים כאלה, והסלון כזה, ואין מקום לשולחן אוכל, ויש עוד חלקים מאסבסט שמאיימים על בריאותך, והמטבח - אללה יסטור.... אבל כבר התרגלת להסתכל על הרצפה ולראות עשרה סוגים של בלטות מכל הצבעים והמינים, מתנדנדות, עקומות, עולות, יורדות, שבורות, והחורים והליכלוך. וחדר המדרגות המשותף שמזמן לא ראה סייד, עטור קורי עכביש ופצעים בקירות, זכר לעונות מעבר משכבר, ותריסיו שרק נפתחים, או רק נסגרים, או תקועים באמצע... התרגלת למדיח הישן שנאנח כל פעם שהוא אמור להיכנס לפעולה. לקולות והרעשים מהקומה שמעליך, לעובש בקירות, לסיד המתקלף, לחולדות שמקננות בארגזי התריסים, לתורים העצלנים שבונים את קינם דווקא על אדן החלון והומים ומטרטרים ומגרגרים אחד לשנית דווקא בשבת בבוקר. והחלונות שהורכבו מאוסף מעניין של שאריות וחלקים, מעשרה בניינים ישנים שפירקו ברמת יוחנן לפני אי אלה שנים. ויש עוד רעות חולות, אבל אתה כבר רגיל לכל בליטה ולכל שקע בעיניים עצומות...

ואתה אומר לעצמך כן, זה הסתו. הימים המתקצרים לא מותירים שום מקום לספק... אם כבר לאזור חלציים בעניין המטריד הזה, אז עדיף לפני בוא הגשמים. אולי בכל זאת הזמן דווקא כן דוחק, וצריך כן להתעשת, ומישהו מחכה שתתפנה כבר. ואני אומר לידידי מ. בארוחת בוקר, (והוא מסכים איתי): אני אמנם לא גר באוהל, אבל דירה נאה, כלים נאים, ושכנים נעימים מחכים לי בשכונה החדשה, אז באמת למה לא.

ושיעזבו אותי סוף סוף אם ה"מה, עוד לא עברת?"

חזרה

לובשת מדים

דורון קוטלר מתגייסת לצה"ל.

לכתך ושובך בשלום.

לתשומת לב:

הגליון הבא של "ברמה" יופיע, אי"ה, בערב ראש השנה תשס"ו..

לידיעת הציבור

החל מהשבוע על כל המכוניות של רמת יוחנן ופלרם תוצמד מדבקה בחלקו האחורי של הרכב שבה כתוב:

24 שעות	חייגו ל 3663 *
	איך אני נוהג/ת

זאת ע"פ חוק שנכנס ב 1/7/2005 המחייב חֶבְרוֹת עם צי רכב גדול. שימו לב! אין להסיר את המדבקה מהרכב .

בברכת נסיעה בטוחה וללא תלונות. לפרטים ושאלות פנו אלינו. משרד רכב

למעוניינים, החוק נקרא: נוהל מספר 6 של משרד התחבורה. אפשר לגלוש באינטרנט באתר של משרד התחבורה,

או בכתובת http://www.tnuanet.com/

תרבות רבותי...

1. ערב בבריכה...

בליל שבת 30/09 ערב צעירים בבריכה

החל משעה 17:30 ועד...

2. מועדון 30+ מארח...

ביום שלישי 20/09 בשעה 20:30 בפאב

מועדון 30+ נארח את

"אלביס פרסלי".

שתייה וכיבוד מובטחים. ישראל עוזרי

ברמה"

עריכה – ירמיהו בן צבי.

הקלדה ושיכפול – שרה'לה זית

הגהה – אורה שורר

שבת שלום !!!

barama2@ry.org.il

הכתובת של העלון באתר האינטרנט של רמת יוחנן

www.ramat-yohanan.com/barama

"אף חבר לא הולך עירום" / ירמיהו

או: איזה כייף לעבוד במקום עבודה שאף אחד לא שם עליו

עורו אחי אל תנומו
לעבודתכם אנו קומו!
יה חי לי, לי הה עמלי!

העולם עומד על עבודה
הריעו שירו בקול תודה!
יה חי לי, לי הה עמלי

טוב, אז זה לא בדיוק נושא לשירים ופסטיבלים, אבל זה כואב.

להלן תמונת מצב באתר הבגד של קיבוץ "תל עבודה". (כל דמיון לנעשה במחוזותינו הוא מיקרי...)

ולעניין, אותם חברי "תל עבודה" שעדיין לא קנו מכונות כביסה פרטיות, ועדיין מטריחים עצמם מי ברכב, מי ברגל, אל אתר הבגד מקומי, בוודאי שמו לב לעובדה המרנינה, שלעיתים תכופות המקום נראה, לא עלינו, שכוח-אל ואדם. בגדי חמודות מונחים כביצים עזובות על החוף, כל דיכפין ייתי ויקח... הררי בגדים על העגלות, מחכים ליד רכה וענוגה שתמיין, תקפל, תגהץ, ותחלק... מחכים ומצפים למי למי למי???

ואם ישאל השואל: "מה יום מיומיים? על מה מטרידים שאננים משלוותם, אפשר להפטיר לעברו באי-איכפתיות מופגנת: "הכל בסדר"!

ואכן "הכל בסדר". אז מה אם יש מי שיעבוד שם, אין מי שיעבוד שם, מאי נפקא מינה...

מהנהלת מש"א (מי שצוחק אחרון) נמסר: "אף חבר לא הולך עירום, אפשר לסגור..."

אז מה אם יש מרכז לענף, אין מרכז לענף, מאי נפקא מינה...

מיחידת מש"א (מה שאודי אומר) נמסר: "אף חבר לא הולך עירום, אפשר לסגור..."

אז כן, אנחנו בהחלט יכולים לגחך על השטויות שמתעסקים בהן בקיבוץ "תל עבודה", שהרי אצלנו זה אחרת!!! אצלנו השירות הוא שונה! וכי אפשר לבוא בטענות אל עובדים טובים וחרוצים, משכימי קום ומאחרי בנשף. באין חזון ייפרע עם, איש הישר בעיניו יעשה...

חביירים! בימים טרופים אלה כשהמדינה עומדת על עברי פי... לא חשוב. לשרון אין כמעט ממשלה ולנו כמעט נגמרו כל המנהלים... אז באמת, מי שמתעסק במנהלים הגדולים אין עיתותיו פנויות להתעסק במנהלים הקטנים.

וחוץ מזה "הכל כבר בסדר"

תעבדו ותשתקו.

ממש"א (מי שואל אתכם) מדווחים: "אף חבר לא הולך עירום, אפשר לסגור..."

אכן תשובה כהלכה. וזה גם מדרבן את המוטיבציה להמשיך לתת שירות יותר טוב באתר הבגד של קיבוץ "תל עבודה".

השבוע (שלא כהרגלו) ירד כתבנו המלומד והמפנטז "לשטח" לראות הכצעקתה. והנה מה שראו עיניו:

כבר בכניסה לאתר אפשר להבחין שכולם הולכים לבושים. "אף אחד לא הולך עירום..." כמו שאומרים: כולם מרוצים.

אבל, יש בעיות.

מה זאת אומרת יש בעיות? איפה אין בעיות? לא משהו ייחודי.

כמו בכל המקומות האחרים, יש מי שנותן את הנשמה, ויש מי שנותן לאחרים לתת את הנשמה, או כפי ששנו רבותינו: לעולם יהא אדם נותן כמידת יכולתו, לא קומץ יותר, ולא קומץ פחות. ואם אין הקומץ משביע את הארי, זב"שו.

אז "לפעמים" מישהו חולה, קורה לכל אחד.

אז "לפעמים" מישהו נוסע. קורה לכל אחד.

אז "לפעמים" ,לפעמים"... וזה בסדר שהרי "אף אחד..." וכו'.

מי שבכל זאת נמצא והוא לא חולה, לא נסע לקניות, לבלות, לשיעורי פסנתר במועצה, לחופש, לחו"ל, או הילד משלשל, או ימי הולדת או סתם "לא בא לו", יש לו יום מעניין מאוד כשהעבודה, מן הסתם, היא "ברירת המחדל"... וחוץ מזה יש סידורים: מרכולית, כולבו, מרפאה, ספרייה, פדיקור, מספרה, ילדים, בריכה ועוד אי אלו מטלות כשכאמור העבודה היא חשובה מאוד, אבל יש סדר עדיפויות. אדם צריך לדעת לבור בין עיקר וטפל.

לקראת חצות היום יש איזושהי הפוגה, "חזרה בתשובה"... אבל, שוב... יש ארוחת צהרים וסידורים וחוזר חלילה.

וזה בסדר. שהרי כולם מרוצים ו"אף אחד...". גם מש"א מאשר שאכן כך הוא.

ושלא יהיו טעויות, קשה להאשים מי מן העובדים כשההנהלה "לא שמה"... זו הנורמה וכל אחד מתאים את עצמו למציאות המִשתנה, "ברומא תנהג כמו הרומאים". אי אפשר להכניס פתאום רוח פרצים למערכת... כמאמר המשורר: לא נוכל לתקן את כל העוולות שבעולם.

מהנהלת מש"א (מחר שוב אנוח) ממשיכים להרגיע: "אף חבר לא..."

ברוח הרוח שנושבת לאחרונה במחוזות השינוי, נשלחה איגרת מלומדת מטעם מש"א (מי שתמיד אשם) לגדול קיבוצי השיתוף והשיוויון "תל אביב" (משתייך לזר"ש). הוזמן מתקנן-מתמחר, (לקיבוץ "תל עבודה", כמובן!) שאמר את דברו.

מאז מים רבים זרמו בנחל ציפורי.

מה קרה לסקריו, ממצאיו, דיאגרמותיו, מספריו, מסקנותיו ודוחותיו המלומדים: כלום.

למי איכפת כש"אף חבר לא..."

ואם תמצא לומר: עניי עירך קודמים וגם ב"תל עבודה" יש מספיק "יושבי ביתך" כדי למלא שלושה מחסנים, אענה: "עולם במנהגו, אף חבר לא הולך עירום, אפשר לסגור..." ובבנין הארץ ננוחם.