1) לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר בשבט

2) דוח שבועי / אודי פלד

3) תּוּגַת שָׂדוֹת חֲרוּשִׁים

4) דו"ח מועדת התרבות אתי גפן וצוות ועדת התרבות

5) אין לי ברירה זה המקצוע

6) "אנחנו על המפה" (בהונגריה)

7) ...ותעשה לך פירות להצליחך

8) ההזדמנוּת/ עפרה גלעד

9) שונות

מס. 1480, י"ד' באב תשס"ה 19.8.05

שִיר אהבה לטו באב

לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב...

שבהם בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולים

שלא לבייש את מי שאין לו... (מסכת תענית)

אָכֵן, לֹא הָיוּ לָנוּ יָמִים כַּאֵלֶּה טוֹבִים... כּוּלָם אֶת כּוּוּוּלָם אוֹהֲבִים... הַיְהוּדִים אֶת הַעֲרָבִים, הַשׁוֹטְרִים אֶת הַגַּנָּבִים, הַשְׂבֵעִים אֶת הַרְעֵבִים, הַסוֹבְאִים אֶת הַצְמֵאִים, הַזוֹלְלִים אֶת הַצָמִים, הַעָשִׁירִים אֶת הַעֲנִיִים, הַאַשְׁכְּנָזִים אֶת הַסְפָרַדִים, הַחִילוֹנִים אֶת הַחֲרֵדִים, הַפּוֹסְלִים אֶת הַפְּסוּלים, הַשׂמֹאלָנִים אֶת הַחֶמְלָה, הַ"מִתְנַחָלִים" אֶת הַמֵמְשָׁלָה, הַשָׂשׂוֹן אֶת הַצָהֳלָה, הַ"כְּתוּמִים" אֶת הַ"כְּחוּלִים", הַ"מְפַנִים" אֶת הַ"מְפוּנִים", יַעֲקֹב אֶת עֵשַׂו וְהַבָּשָׂר אֶת הַחָלָב.

וּבֵינְתַּיִם, "הָעָם" רוֹקֵד, "הָעָם" מְזַמֶר, "הָעָם" מְהָמֵר וְאֶת הַחֹדֶשׁ "לֹֹא גּוֹמֵר...".

וְעל אף הַכֹּל הוּא לֹא מַמָּשׁ מוּדְאָג, בְּשְׁקִיקוּת רְאוּיָה זוֹרֵם בְּהֲמוֹנַיו אֶל "הַהֵתְנַתְקוּת הַאֲמִיתִית" בְּנַתְבָּ"גְ, - הִתְרָחָקוּת מֵהַחוֹם, וְהַעֲצְבָּנוּת, וְהַדְבִיקוּת, וְהַלָחוּת, וְהַשָׁרָב, וְהַוִיכּוּחִים, וְהַהִתְלָהֲמוּת. מה זֹאת אוֹמֶרֶת? מֵעֵבֶר לַיָם מְחָכָּה לוֹ הִתְעֲסְקוּת אַחֶרֶת,- בָּיָרוֹק, וְהַכָּחוֹל, וְהַמָיִם, וְהַשֶׁקֶט..."הַעוֹנה הַבּוֹעֶרֶת".

וְכָרָגִיל, אֲנָחְנוּ מַמְשִׁיכִים.

הַנֵכִים נֶאֱנָחִים, הַזְקֵנִים דּוֹעֲכִים, וּבְּאֹהֲלֵי הַתּוֹרָה "נֶהֶרָגִים" הַאֲבְרֵכִים. הַחָיָּלִים מְפנִים רְגִישִׁים נְחוּשִׁים וּנְבוֹכִים - יוֹצֵאים מֵ"הַשְׁטָחִים". ויהוּדִים שֶׁלֹא מְגרְשִׁים יהודים (רק ערבִים!...) צוֹרְחִים, צוֹוְחִים, בּוֹכִים וְאוֹרְזִים... וַלֶרְשְׁטָיְין צוֹלֵעַ עַל קָבָּיִם, לִיבֶּרְמָן "מְגַלְגֵּל עֵינָיִם", דָּנִיאֶלָה "פּוֹשֶׁקֶת שְׂפָתָיִּם", וְצֹאן הַקְדוֹשִׁים "מַצְבִּיעַ בַּרָגְלָיִּם". הַ"עֲשָׂבִים הַשׁוֹטִים" מְעַשְׁנִים בְּ"לוּלָאוֹת" וְרוֹקְדִים עַל הַגְבָעוֹת. מְסַלְסֶלִים פֵּאוֹת, מְחַלְקִים קָמֵעוֹת וּמְצָפִּים לַבָּאוֹת עִם הַ"נִִינְג'וֹת", הַמַסְמֵרִים, הַדוֹקְרָנִים, וּשְׁאַר מִנֵי מַעֲשֵׂי-נִפְלָאוֹת.

וְכַתָבֵינוּ הַחָרוּצִים כְּבָר בַּ"שֶׁטָח", אָצִים רָצִים לְדַוֵח לַעָם (שֶׁסוֹף סוֹף הִתְפַּקֵחַ). הַעֲרוּץ הַרִאשׁוֹן מִתְוַכֵּחַ, הַשֵׁנִי מִתְמַקֵּחַ, הַשְׁבִיעִי מִשְׁתַּלֵחַ, הַעֲשִׂירִי מְשַׁבֵּחַ, "הַאָרֶץ" מִתְכַּסֵחַ, "יָתֵד נֶאֶמָן" מְצַוֵחַ, "יְדִיעוֹת" מַשְׁמִיץ, "מַעֲרִיב" מַכְּחִיש וְהַתִקְשׁוֹרֶת כּוּלָה "יוֹרֶדֶת לַכְּבִיש".

אֲבָל, יִשְׁתָּבָּח שְׁמוֹ, בַּמֶמְשָׁלָה שֶׁלנוּ סוֹף סוֹף "מִתְנַתְקִים", עָסוּקִים, מְצִיקִים, מְשַׁהֲקִים, מְפַהֲקִים, "מְחַלְקִים תִּיקִים". בִּיבִּי זָנָח, בָּרָח וּפָרָח, "לַעֲשׂוֹת לְבֵיתוֹ" בְּחוֹף הַמִזְרָח, וְאוֹלְמֶרְט לָקָח "תִּיק" מֵעוֹר מְשׁוּבָּח. מָזוּז גּוֹנֵחַ, עֹמְרִי "שׁוֹכֵחַ", וַיְסְגְלָס טוֹרֵחַ, וְדַוְקָא כְּשֶׁ"בַּלִשְׁכָּה" כֹּל כָּךְ שְׂמֵחִים... הַסְקָרִים שֶׁל שָׁרוֹן צוֹנְחִים.

וְאז... דָלְיָה מְפַקְפֶּקֶת, לִימוֹר מִתְפָּרֶקֶת, לִיבְנִי דּוֹחֶקֶת, בְּלוּמֶנְטָל "שׁוֹתֶקֶת".

וְלֹא תַּאֲמִינוּ, גָּם גָּבְרִיאֵלִי "הַמוּטְרֶדֶת" (כֹּל הַדֶרֶךְ לַקָזִינוֹ...), צוֹחֶקֶת עִם גַּמְלִיאֵלִי שֶׁלֹא מִתְאֲפֶּקֶת, וְאוֹטוֹטוֹ הַקוֹאָלִיצְיָה מִתְפָּרֶקֶת.

וּבַ"עֲבוֹדָה" הַכֹּל חָג וּמוֹעֵד, מִי שֶׁאוֹהֵד אוֹבֵד, מִי שֶׁחוֹמֵד שׁוֹדֵד. מִי שֶׁמִתְפַּקֵד מְשַׁחֵד, רַק הַ"שִׁימוֹן" עַל מְקוֹמוֹ לְעוֹלָם עוֹמֵד. רַמוֹן מְתַחְמֵן, שִׂמְחוֹן מְקַמְבֵּן, וִילְנַאִי מִתְכוֹנֵן, בָּרָק "מְסַבֵּן" (אֶת מִי שֶׁשָׁכַח וְסָלַח). בּוּזִ'י מִתְעֲנְיֵּן, בֵּיְּיגָה מִתְבּוֹנֵן, פוּאָד מְקוֹנֵן, וְ...כֵּן, כֵּן, אַף אֶחָד לֹא טוֹמֵן אֶת יָדַיו בַּצַלַּחַת, וְהַאַהֲבָה בֵּיְנֵיהֶם מַמָּשׁ פּוֹרָחַת.

"זוּ נִבְחֶרֶת מְנַצַחַת". אוֹמֵר יוּדָ'לֶה, לֹא מִתְרַגֵשׁ וְלֹא מִתְיַאֵש. "זֶה מָה שֶׁיֵשׁ"!!!

וּמִתָחַת לַאַף, פְּרִינְיאַן "עוֹשֶׁה קוּפּוֹת", וְגוֹלְדְבְּלַט אוֹהֵב אוֹתָן "קָטִינוֹת", וְאַבָּרְגִ'יל "חוֹלֶה אַהֲבָה" עַל אַבּוּטְבּוּל, וְרוֹזֵנְשְׁטֵיְין "מֵת" עַל אַלְפְּרוֹן, וְהַחוֹלִים "עַל בְּאֶמֶת" נִרְצָחִים בַּמְסְדְרוֹן. וּבַמִשְׁטָרָה "מְנַקִים אֶת הַאוּרְווֹת", וְכֹל הַעָם שָׁקוּעַ בְּחוֹבוֹת, וְלַשׁוֹאָלִים אֵין תְּשׁוּבוֹת...

רַק יֶלֶד קָטָן מִגָן "שִׁבּוֹלֶת" (אוֹ "רִימוֹן") שֶׁוֹאֵל:

- תַּגִידוּ חֲבֵרִים, מָה קָרָה לְ"אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל"? .

ט"וּ בְּאָב תּשְׁס"ה, חַג אַהֲבָה שָׂמֵחַ לְכוּוּוּלם!!! (מַסֶכֶת יִרְמִיָהוּ)..

חזרה

דו"ח שבועי / אודי פלד

בחירת מנהל כלכלי ומנהל כספים.

בשעה שהדברים נכתבים ובשל אילוצי המערכת אינני יודע עדיין מה יוחלט בנושא באסיפה המתקיימת היום (יום רביעי) בערב.

אני מבקש להביא דעתי מהו מרכז הכובד של התפקידים הנ"ל לפיהם יש לבחון התאמת המועמדים. (ברור שהגדרת התפקידים היא רחבה ואני מצטמצם במה שנראה לי כגרעין הקשה).

מנהל כלכלי.

בשנים האחרונות עברו כל הענפים הכלכליים המרכזיים של רמת יוחנן תהליך של "תיאגוד", דהיינו הם בנויים כישויות משפטיות נפרדות מן הקיבוץ.

במרבית התאגידים יש לנו שותף פרטי או ציבורי. כך לגבי פלרם, תיבולים, מבני רם, שותפות הגד"ש ושותפות הרפת, שהם חמשת ה"ענפים" הכלכליים הגדולים ברמת יוחנן המהווים "תשעים ותשעה" אחוז מכלכלת הקיבוץ.

לכל ענף כזה יש מנכ"ל משלו והנהלה משלו.

יוצא שהמנהל הכלכלי של הקיבוץ הוא למעשה מנהל של "חברת אחזקות". בתור שכזה, תפקידו המרכזי הוא לייצג את האינטרס של בעלי המניות (אנחנו) בכל התאגידים הנ"ל. הייצוג הוא לאו דווקא כלפי השותף החיצוני, אלא בעיקר כלפי המנכ"ל וההנהלות שלנו. מטבע הדברים מנהלי התאגידים מטעמנו הם אנשים חזקים ולמרות שהם גם חברי הקיבוץ, הם רואים – ובצדק – את תפקידם בשמירת האינטרסים הפנימיים של העסק, ככה הם צריכים לנהל אותו. לפי זה, המנהל הכלכלי שלנו חייב להיות אדם שמסוגל לשלב בתמהיל נכון תקיפות ואסרטיביות רבה מול המנהלים "הסקטוריאלים", כמייצג "בעלי המניות", תוך קיום הקשר התקין והבלתי ניתן לניתוק בין התאגיד כענף ובין "הקיבוץ" על פי הראייה הכוללת של חבריו.

מנהל כספים.

המטלות המרכזיות של מנהל הכספים הן לדעתי:

א) קיום קפדני של מערכת הנהח"ש ודוחות כספיים מקצועיים, אמינים ובזמן אמת.

ב) שמירת והשאת התשואה על הנכסים הפיננסיים שלנו, גם אלו החופשיים, וגם אלו המושקעים לטווחים ארוכים בקופות פנסיה וכיו"ב. זהו נושא סופר מקצועי. (הבדל של אחוז אחד בתשואה על הנכסים הפיננסיים תורם כספית יותר מאשר תרומה שנתית של ענף מרכזי בקיבוץ). שתי הנקודות הנ"ל משנות לחלוטין את מהות התפקיד של "הגזבר" המסורתי, שכן על סעיף א' הנ"ל היום הוא כלל לא אחראי, על ההשקעות הפנסיוניות עד היום הוא לא אחראי והנכסים הפיננסיים הנזילים הם "תופעה" בה התברכנו בעיקר רק החל מן השנתיים האחרונות .

בראייה הממוקדת הנ"ל שני החברים המוצעים על ידי ההנהלות לתפקיד נראים לי מתאימים מאוד. (וכאמור לעיל לא נכנסתי כאן לכל הפרמטרים החשובים האחרים: חריצות, יושר, כישורים ..... שכמובן נלקחו גם כן בחשבון).

שתי הערות נוספות:

א) לגבי התהליך. הוקמו לנושא שני צוותי אד-הוק. צוות ראשון שהביא שלושה מועמדים שלא עברו. צוות אד-הוק שני שמונה על ידי ההנהלות והביא את ההמלצות דהיום.

שני הצוותים סיימו תפקידם ואינם קיימים עוד. יתכן והתהליך היה מוצלח יותר או פחות, התהליך הנוכחי מתקיים כבר מזה למעלה משמונה חודשים תוך פרסומים רבים ב"ברמה" של ההחלטות הרלבנטיות והזמנת הציבור להתייחסות.

ב) השיקול הראשי של החברים חייב להיות התאמת החבר לתפקיד. אני מבקש להוסיף שיקול משני אבל חשוב.

יש מי שחושב שהחברה ברמת יוחנן חזקה וחסונה דייה לסבול סדרה מתמשכת של אי יכולת להגיע להסכמות ציבוריות. אני מסופק בדבר. לדעתי חוסר היכולת להכריע בנושאים הזקוקים החלטה גורם נזק בטווח המיידי (למרות שכל הנושאים מטופלים), נזק חמור יותר לטווח הארוך.

אנחנו גם עלולים להגיע חו"ח לשלב שבו "יד הכל בכל" ו"לי וגם לך לא יהיה".

הפתרון עשוי להיות לכאורה מנהלים חיצוניים אבל גם כאן יש לפחות שתי בעיות.

ראשית אין על כך הסכמה ולהערכתי גם המלצה לפנות למנהל חיצוני תגיע לקלפי וספק אם תעבור.

שנית, מנהל חיצוני בקיבוץ מתמוטט הוא "מלך". מנהל חיצוני בקיבוץ חזק הוא לדעתי פחות מ"סריס". אני לא רואה סיכוי אמיתי שהוא יוכל לקיים הפונקציה העיקרית אותה הגדרתי לעיל , תוך התמודדות עם המנכ"לים שלנו.

חזרה

תּוּגַת שָׂדוֹת חֲרוּשִׁים

תּוּגַת שָׂדוֹת חֲרוּשִׁים

מֻתָּשִׁים מִיְּבוּלִים וְשָׁרָב,

יְלַטְּפוּם רַק הַטַּל וְהָרוּחַ.

מִשְּׁתִיקַת שָׂדוֹת חֲרוּשִׁים

אֶנְחַת הַתְּלָמִים בּוֹקַעַת

עוֹלָה עִם עִשְׂבֵי הַבָּר.

רִגְבֵי שָׂדוֹת חֲרוּשִׁים

נֶעֶרְמוּ זֶה עַל זֶה

נִשְׁפְּכוּ מִכְּנַף מַחְרֵשָׁה.

גֶּשֶׁם רִאשׁוֹן

אוֹתָם יְפוֹרֵר

יַחְלִיק צַלָּקוֹת פְּנֵיהֶם.

ראובן עזריאלי 8/8/05

חזרה

קיץ תרבותי...

דו"ח מועדת התרבות אתי גפן וצוות ועדת התרבות

על פי הלוח הקיץ אוזל. במציאות, נוכחותו עדיין מעיקה, וב"תרבות" הַפָּנִים כבר אל השנה החדשה.

אז מה היה לנו?

הקיץ נפתח בערב שירה פנימי "בגורן בליל לבנה" – תפור על פי מידותיו ואהבותיו של עמית גפן, הצמוד לעשייה התרבותית שנים רבות, מתוך להט פנימי ונכונות בלתי נדלית. ההפתעה הייתה גמורה ועמית, שהכין בעצמו חלקים נכבדים של הערב, לא ידע מה עשה... זכורים לטוב היזם ובעל הרעיון אייל ברבר, שגם הכין את מצגת השירים מאירת העיניים, וברכתו היצירתית של יוסי זמיר, בשם החברים. תודה מיוחדת לרמי ברבר, שהתייצב מכבש המטוס לשורת המנגנים, וכמובן לנעם דינסטג על ההתמדה ובכלל...

בליל שבת 8.7.05 נערכה הופעה לסיום השנה של ה"רמקולית". הרפרטואר כלל שירים ישראלים ושירים מרחבי העולם. הקהל המקומי פירגן (ובצדק!) לחבורה שמתמידה בחזרות ומעשירה את האירועים והחגים המשותפים שלנו. יישר כוח למנצחת יעל קיין ולנעם דינסטג המלווה התמידי.

שלוש הופעות הובאו ע"י ועדת התרבות בשיתוף עם ועדת הצעירים, ובסיוע של ישראל עוזרי והחבר'ה: ערב עם דני ליטני, ערב ה"חיפושיות" והופעתו של שלמה בר עם להקת "הברירה הטבעית". כל הכבוד על היוזמה ועל הכנת מקומות ההופעה בדרך יצירתית ומרעננת.

"רביעי בבריכה" – הפך כבר "מוסד". ביוזמתה של מרים וייס, בניצוחה על הביצוע ובעזרת חבורת הורים לילדים צעירים, התבסס אצלנו אירוע לבילוי משותף של הורים וילדים בבריכת השחייה ובמדשאות המטופחות שסביבה. בכל מפגש אורגנה פעילות יצירתית מתאימה, הוגשו כיבוד וארוחה קלה והעיקר בילו ביחד בכיף. למרים: יישר כוח על היזמה וההתמדה! על פי המשתתפים – קלעת בול!

ובקרוב:

23.8.05 – פאב 30+ - ערב תימני

24.8.05 – סיום חגיגי ל"רביעי בבריכה".

במהלך השבועות הראשונים של חודש ספטמבר יצאו החברים לנופש בתל אביב בשלושה מחזורים, לכן נעשה אתנחתא בתקופה זו.

לפנינו חגי תשרי עם כל המשמעות המסורתית שלנו ברמת יוחנן. אנו מעוניינים להמשיך את מסורת החגים המשותפים ונוסיף להקדיש לכך מחשבה ואמצעים. אולם דרוש לנו גם רצון טוב של חברים מוכרים וחדשים כאחד, על מנת לתכנן, לבצע ולפרק כל חג וחג. נשמח ליוזמות ולשיתוף פעולה של כמה שיותר חברים.

צוות התרבות נפרד מאמיר סלייפר.

לאמיר: תודה על עזרתך ותרומתך בתוך הצוות. בטוחים שתמשיך להיות שותף פעיל ומסור לתרבות המקומית גם מחוץ לו.

חזרה

טלפונים סלולאריים

לטובת השירות לטלפונים הסלולאריים של החברים והענפים, עובר הטיפול בהם למחסן הכללי. בענייני תיקון של נייד ו/או סלולארי חו"ל, או כל שירות אחר, רכישה או החזרת מכשירים, על בעל המכשיר לפנות למחסן הכללי.

אנו מקווים כי השיפור יווצר לא מהחלפת המטפל, אלא מכך שהמחסן פתוח יותר שעות במשך היום, מה שיאפשר טיפול מהיר, בעוד שמוטה, שטיפל בנושא עד עתה, היה רוב הזמן ב"שטח"

ולא היה מקום אחר בו היה אפשר לפנות ו/או להביא/לקבל מכשירים

תחילת מתן השירות בדרך החדשה 15.8.05.

שעות הפתיחה במחסן הן:

יום א' עד ה': 6:30 – 11:45 13:00 – 14:45.

יום ו': 6:30 – 11:45.

במקרי חירום ניתן לקבל הנחיות אצל אביהו או אצל יונתן בכל שעה שייווצר מקרה כזה.

דניאל פרי.

בימים אלה, "עמוסי חום כבד", אירועי תקשורת ואמוציות, עסוקים הכתבים בהבאת המראות והקולות מן השטח אל המסך בביתנו. מראות וקולות לא קלים ולא פשוטים. לפעמים קו הגבול בין "הסיפור האמיתי", ההקצנה והצבע, או הגלישה לפאתטי ולהתלהמות, הוא דק ביותר. תפסתי בטלפון את משה גרטל, כתב הערוץ הראשון של הטלוויזיה, אח וחבר, ברכב בדרכו לשא-נור, משם הוא אמור לסקר את הפינוי. ביקשתי אותו לחלוק עמנו חוויות מנקודת ראותו המיוחדת ואולי גם... את מה שהוא לא משדר בכתבות הרגילות. (ירמיהו).

- גרטל מה העניינים? מה מעשייך בימים "חמים" אלה?

- אני עכשיו בדרכי לשא-נור. גם אתמול הייתי שם.

- מה איבדת שם?

- אני "מתנתק" יום יום. הולך יחד עם מחלקי הצווים.

- אתה חושב שיתנו לך להיכנס לישוב?

- בטח.

- מה תפקידך בכוח?

- כתב. כּוּלָה כתב.

- איך נראה המקום?

- מחנה אוהלים.

- בטלוויזיה זה נראה לפחות כמו הכנות למצדה מספר שתיים. האם גם במציאות זה כך?

- שטויות. הם מנסים להראות, להפגין, למחות. זה מקום שאמור להיות מפונה. המחשבה הזו על "שנית מצדה לא תיפול" איכשהו לא כל כך מתאימה. הם נקלעו לסיטואציה הזו. כעת קשה להם לוותר.

- נראה לי שהם הרבה יותר נחושים ממה שאתה מתאר.

- הסתובבתי שם אתמול הרבה. צילמתי וריאיינתי. יכול להיות שהם מחביאים את אותם "אנשים קשים" ולא הגעתי אליהם. נכון לעכשיו, באו משפחות ותלמידי ישיבות לעזור לשרוד במקום עד שיבואו לפנות אותם. התחושה היא שזה מס שפתיים מסויים. הם יצעקו, יעמדו על הגדר, ינענעו אותה כמו קופים, אולי תהיה גם אלימות קטנה פה ושם, אבל בסה"כ הם יתפנו.

- השאלה היא באמת מה מידת האלימות שהם יפעילו?

- לא גדולה.

- שא-נור זה האגוז הקשה. ראיתי שמכינים מחסני מזון, שאריה אלדד מתכנן שם בי"ח. לא מקימים ואוגרים דברים כאלה בשביל אנשים שהִמצאוּתם שם היא רק "מס שפתיים".

- זה בי"ח לעזרה ראשונה בלבד, כוויות חום, עקיצות דבורים או דברים מהסוג הזה. לא יותר. אריה אמר לי אתמול שזה רק עזרה ראשונה, דברים יותר דחופים יהיו מוכרחים לפנות לארץ.

- ספר חוויות מהפגישה עם האנשים האלה. שגרת החיים בשא-נור.

- החוויות האישיות שלי? מצדה בזעיר אנפין. לא יותר. עיר האוהלים שמנסים לעשות לה מתיחת פנים, להפוך אותה למה שהיא לא באמת. אני עדיין לא רואה שם קביעות. הרוב הרועש חי באוהלים. חי ב"כאילו" "כזה". אחד הדברים ששיעשעו אותי במיוחד, (לא צילמתי את זה ולא הראיתי בכתבה שלי), זה הסיפור של הקירבה המסוכנת לאנטנות סלולריות. אם היית לאחרונה בשא-נור, היית רואה שהישוב כולו הוא יער גדול של אנטנות. זו נקודה גבוהה, חופשים לזרוק את הקשר שלה עם כל העולם לכל כיוון. יש שם עשרות אנטנות. אנשים חיים בתוך תחום המושב, מתחת, ליד ובין האנטנות האלה. משפחות על ילדיהן הקטנים והוריהם.

- עד לאחרונה זה היה ישוב כמעט עזוב של אמנים עולים מרוסיה.

- בדיוק.

- איך הם חיו בשלום עם האנטנות?

- לא יודע. אנשים שהסכימו לרוץ לתוך צ'רנוביל אחרי ששתו וודקה וחשבו שזה מה שיגן עליהם בפני הקרינה הרדיואקטיבית, מסוגלים לדברים מוזרים. אני צוחק כמובן, אבל אולי זה מה שקרה פה. על כל פנים אין כבר הרבה אמנים רוסים מאלה שחיו פה. הרוב עזבו כבר. יש שם מבנה גדול מאוד שבתוכו הקימו גלריה יפה של ציורים, פסלים וכו'.

- זה המבנה של המשטרה?

- כן, בדיוק.

- ושם גם מחסני הציוד והמזון?

- כן, וגם המבנה הכללי שאותו רואים, הוא מייצג את שא-נור. את האוהלים והצריפים לא רואים. תנאי החיים קשים מאוד, אין ביוב, אין חשמל

- אלוהים שומר עליהם, מה הם צריכים את כל המותרות האלה?

- יש שם בכל זאת הרבה מאוד ילדים. את מכונות הכביסה הם שמים ליד השירותים הכלליים, הללו לא מספקים ובדרך כלל גם סתומים. יש להם ליד אוהלי המגורים, כמו במחנות צבא, ברזיות כאלה ארוכות. כולם יוצאים, ככה כל אחד בתורו, לצחצח שיניים, לשטוף פנים. חוזרים, הולכים להתפלל, ואז "מסתובבים" בישוב. למה מסתובבים? כי הכריזו על המקום איזור סגור עד שהוא יפונה. זה כולל את חומש, כדים וגנים שכבר התפנו., תושבי שא-נור הזמניים הללו, לא יוצאים לעבודתם, שהיא בדרך כלל באיזור נתניה או השפלה. הצבא הקים מחסומים בכל פינה וסגר את האיזור. אם יצאו מהישוב הם יעצרו ולא יתנו להם לחזור. אז הם "מסתובבים". עושים עבודות "כאילו", מזיזים ארון מפה לשם, מזיזים שולחן מפה לשם ומבסוטים. יש תעסוקה.

- אז זה רציני או לא? תהיה התנגדות או לא?

- אני אומר שרק בשוליים. צריך להבין, משפחה שהולכת עם כל ילדיה הקטנים, והם רבים מאוד, אז באמת ברגע הראשון שמים את הילד מול החייל והוא מהווה איזשהו כוח מרתיע לגבי התנהגות החיילים המפנים, אבל אחר כך, גם המשפחה עצמה לומדת שאין טעם להשתמש בילדים במלחמות האלה.

- אתה לא חושב שבעצם העובדה שאתם, התקשורת, נמצאים שם אתם מבעירים את השטח?

- כן ולא.

- כן, כי הם עושים את זה כדי לקבל תרומות, לזכות באהדה, להוכיח לעצמם ולציבור שהנה לא הלכנו סתם ככה בלי התנגדות כמו שהצבא או אריק שרון, שנוא נפשנו, אמר לנו ללכת.

ולא, כי גם הם יודעים שהכוח של המצלמה הוא מוגבל. המצלמה מראה את הדברים, היא לא משנה את הדברים.

- במובן זה אני חולק עליך, נדמה לי שלמצלמה יש כוח אדיר, בלעדיה אין להם (פוליטיקאים, מפגינים, מוחים) בכלל קיום.

- אז כן, המצלמה מפמפמת אותם, עוזרת להם, אבל עד גבול מסויים.

- ואיך אתה, אישית, מרגיש עם זה? שאתה עוזר לפמפם אלימות?

- אין לי ברירה, זה המקצוע. אני רואה את עצמי כאילו שאני אותם שוטרים או חיילים שמפנים. גם הם היו מוותרים על החיבור לדבר הזה, אבל מבצעים את תפקידם. הנה אני עובר עכשיו במחסום, יש פה הרבה מחסומים של הצבא.

- יש לך זיהוי על הרכב שאתה תקשורת?

- לא, לא כתוב.

- איך נותנים לך להיכנס?

- תשמע, מכירים אותי. יש לי כרטיס עיתונאי, וגם כרטיס שהנפיקה דוברת צה"ל שבו מצויין בפירוש "התנתקות" "תקשורת" וכדומה. בלי זה אתה לא יכול להתנועע. אני נוסע ברכב ממוגן של רשות השידור, או שמושכר על ידה, מראיין, מצלם. אתמול ביליתי שם את רוב היום ועכשיו אני שוב בדרך לשם.

- אתה לא מפחד מהנינג'ות, המסמרים והשמן על הכביש?

אם לא פחדתי להתחתן, אני כבר לא מפחד משום דבר.

- מילה לסיכום

- לצערי ההתנתקות תעבור.

- למה לצערך? אתה אומר משהו מאוד חמור מנקודת מבט שלי?

- למה? כי אני לא שלם עם זה, אף שזה מחוייב המציאות.

- גרטל אתה לא מצפה לשלוח את הבן שלך להגן על קראוון ועיזה ומתנחל, שיושבים בפרברי עזה?

- לא. מאוד לא.

בנימה אופטימית זו אני נפרד מגרטל, בתקווה שמה שרואים משם לא רואים מפה, ואולי באמת זה לא כל כך נורא ואחרי הכל עוד יש סיכוי שהמהלך הזה יושלם ללא שפיכות דמים מיותרת. אמן.

חזרה

"אנחנו על המפה" (בהונגריה)

ראיון עם רוזי פלד – מראיינת / ענת פלד

נבחרת ישראל לגיל 16 השתתפה בטורניר שהתקיים בעיר אגר שבהונגריה. זו שנה ראשונה שנבחרת זו משתתפת בטורניר. בטורניר השתתפו קבוצות מהונגריה, הנחשבת למעצמת הכדורמים הגדולה בעולם, ומחוצה לה.

תפסתי את רוזי פלד (אשר ליוותה את המשלחת) בעיצומו של יום עבודה לחוץ, לקפה חפוז (וסיגריה) כדי לשמוע מה היה.

מה זאת בעצם נבחרת ישראל ומי יצא מטעמה?

מדובר בקבוצה של 15 ילדים מכל האגודות בארץ. מרמת יוחנן השתתפו: ירדן דרור, אלדד שהם, ואיתמר פלד. מאמן הנבחרת רוני קרן ואני בתור ראש המשלחת, שפירושו בפועל – "אמא מלווה של הקבוצה".

כמה זמן שהיתם בהונגריה?

שבוע ימים. החלק הראשון כלל אימונים לקראת הטורניר והחלק השני היה הטורניר עצמו. הילדים היו קמים כל יום ב- 08:00 בבוקר, אוכלים ארוחת בוקר ומשם לאימון של שעתיים. ארוחת צהריים, מנוחה קצרה ועוד אימון מ- 17:00-19:00. במהלך הטורניר הקבוצה שיחקה שני משחקים ביום – מאמץ פיזי אדיר.

בערבים טיילנו קצת במרכז, ביקרנו בפסטיבל היין ועשינו סיור בבודפשט ובבית הכנסת היהודי שהוא הגדול באירופה.

משהו על העיר שבה התקיים הטורניר.

זו עיר שמונה 70,000 תושבים, כשעתיים נסיעה מבודפשט. המרכז הוא קטן וכל האטרקציות במרחק הליכה. בשביל הילדים זהו מקום ידידותי ואידיאלי. הילדים יכלו להסתובב בזמנם החופשי.

מי ליווה אתכם במהלך שהותכם?

קלמן, שהיה מאמן של גוש זבולון במשך כמה שנים, הוא אחד המארגנים של הטורניר. הוא ליווה אותנו באופן צמוד ודאג לכל הדברים הקטנים. קלמן מכיר את הילדים ושומר על קשר טוב עם רמת יוחנן.

כמה מילים על הטורניר עצמו.

ההישג הכי גדול של הנבחרת היה תוצאת תיקו נגד נבחרת הונגריה, אשר כל הקבוצות בטורניר הפסידו לה. חובה לציין שהחבר'ה שלנו נכנסים פעמיים בכל שחקן הונגרי, ולמרות שהטורניר נועד לגילאי 16 אני בספק אם השחקנים ההונגרים לא נושקים ל- 18. בשאר המשחקים היו גם ניצחונות וגם הפסדים. בסופו של דבר הגענו למקום ה- 4 מקום מכובד מאוד. בחלוקת הפרסים זכה אלכס, שוער הנבחרת מטבעון, בגביע השוער המצטיין של טורניר.

הנבחרת הפגינה יכולת טובה מול הקבוצות האחרות אשר מנהלות משטר אימונים קפדני ביותר.

מה בעצם חשיבותו של הטורניר?

הילדים התמודדו מול נבחרות עולמיות וזהו חלק חשוב בכל ספורט מקצועי. הם פגשו שחקנים זרים ונחשפו לסגנונות אחרים ושיטות משחק חדשות, כמו גם חשיפה לכללי שיפוט בינלאומיים שונים, היות והשופטים הגיעו ממדינות שונות. מדובר בהרחבת אופקים בהרבה פרמטרים.

לא נשכח את ההיבט הפסיכולוגי של הטורניר. הנבחרת התגבשה מאוד. הילדים פרגנו ותמכו אחד בשני, האווירה הייתה מצוינת והחבר'ה בקושי הצליחו להיפרד כאשר חזרו לארץ.

כמה רשמים מהעם ההונגרי?

העם ההונגרי, עד כמה שיכולנו להתרשם, הוא מאוד ידידותי. אחד הדברים הבולטים הוא שמדובר בעם מאוד רזה. גם הגברים וגם הנשים ברובם נראים חטובים וספורטיביים. האירוח כלל, מלבד בית מלון, גם 3 ארוחות ביום. במונחים ישראליים ארוחה הונגרית היא בקושי מנה ראשונה. אחרי כל ארוחה הילדים היו רצים לפיצריות או למקדונלד'ס להשלמה תזונתית. אחרי שראיתי את הארוחות הבנתי למה ההונגרים כל כך רזים. נראה שתרבות האכילה המערבית של "אכול כפי יכולתך" (ואם אפשר אז אפילו מעבר לזה) עדיין לא חלחלה להונגריה.

משהו כללי על החוויה?

זו הייתה חוויה מדהימה ללוות את נבחרת ישראל. הילדים הפגינו בגרות ועצמאות. הייתה הרגשה של גאווה לאומית ושאנחנו נמצאים "על המפה" מבחינת הכדורמים.

כמובן שלאורך כל השבוע הייתי צמודה לילדים, תמכתי במיוחד אחרי הפסדים, עודדתי במילה טובה ובחיבוק.

כמה מילים לסיכום לפני שנחזור לעבודה:

הילדים משקיעים כל כך הרבה בכדורמים ובאימונים וכשמגיע רגע האמת – טורניר חשוב אשר בודק את הרמה והיכולת של כל שחקן במונחים עולמיים – הילדים הוכיחו את עצמם כקבוצה וכפרט. אני בטוחה שהתרומה לנערים ולכל קהילה בה הם מתגוררים היא ארוכת טווח. הרבה מעבר לתקופה בה הם פועלים בתחום.

זה המקום להודות להנהלת הקהילה שתמכה בנסיעה לטורניר, ולפלרם שציידו את השחקנים בחולצות עם הלוגו של המפעל. זו הייתה ההופעה הייצוגית של הנבחרת, כמו גם פרסומת אנושית יפה.

לפני שמיכל קוראת לי לבוא ולפרוק סחורה (מה לעשות, הסוּפֶּר מחוייב להציע את כל סוגי העוגיות הקיימות) אני מודה לרוזי. לפני שאני סוגרת את הדלת היא צועקת לי "רוצי לאבא שיעשה תיקונים".

חזרה

"שאין האשה אלא ליופי..."

קוסמטיקה לחברות

בחודשים ספטמבר ואוקטובר אעדר מהעבודה. ציפי תעדר מ 9.9. עד 23.9.05.

זהר גוטמן תהיה אחראית על מילוי הכלים. אפשר לפנות אליה לטיפולי שעווה.

להתראות, ברכה.

חילופי משמרות / יחידת מש"א

כרמל בן בונאן ואלה צור שאיישו בהתמדה ובמסירות את "ועדת חתונות", מסיימות את תפקידן ומעבירות אותו לזהר אשד ואילת סלייפר.

הצוות החדש ייקרא "צוות אירועים".

אילת וזהר לומדות כרגע בשקידה את הנושא, אך כבר מזמינות את כל החוגגים לפנות אליהן.

תודות לאלה וכרמל וברכת הצלחה לזהר ואילת.

חזרה

...ותעשה לך פירות להצליחך.

אחד החברים, לחש השבוע על אוזני, שאנשי האבוקדו זכו לא מכבר בפרס יוקרתי מאוד. בשקט ובצנעה הם עברו, חלפו, על פני משקים אחרים באיזור. תפסו את המקום הראשון ביופי ונקיון המטע. "אבל לא נעים להם..." הוא רמז. אמרתי לעצמי, אלכה נא ואחזה בפלא, מה טיבו של הפרס הזה.

ישי קציר "הכניס אותי לפרדס" וגילה לי מעט מהרזין השמורים הללו שלא תמיד השתיקה יפה להם. (ירמיהו)

ראשית ברכות על קבלת הפרס, ושנית על מה קיבלתם אותו?

יצאנו תיקו עם אפק.

הסבר פרט ונמק.

הרקע היא ההחלטה לקיים תחרות על המטע הכי יפה ומטופח באיזור הגליל המערבי.

מי זה החליט?

מילופרי יחד עם חברת שיווק אגרסקו. הם הלכו על הקטע של התחרות, שילוב עם הסביבה, פינות חמד, גינות תבלינים, בוסתן, פרמטרים כאלה.

מה זה שייך לגידול חקלאי מסחרי?

זה לא שייך. זה לא משהו כלכלי. עידן אומר שזה בדיוק ההפך מכלכלי. מה שאפשר לראות, גם בקיבוצים אחרים, שאנשים פשוט שיפרו את פני המטע שלהם, סידרו מחסנים, נוי וכד' .

למה זה חשוב?

יש אלמנט של יופי במטע. אפשר להגיד שזה לא חשוב. אפשר להוציא תוצאות טובות, יבול מוצלח, גם בלי לצבוע את המחסן, בלי לעשות את כל הדברים האלה. אבל קטונתי, אני לא בדיוק יודע מה היה האינטרס שלהם.

הם לא הסבירו?

לא עשינו שום דבר באופן מיוחד בשביל התחרות. זה נעשה עוד קודם.

אני דווקא ראיתי שהמראה הכללי השתפר מאוד, נקי, שתלתם וורדים, סידרתם פינות וכו'.

על התחרות הכריזו לפני חודשיים. כל הדברים שנעשו במטע, מה שבגדול עידן הוא המוביל של זה, זה לא דברים שעושים פתאום במשך חודשיים. נכון יותר זאת עבודה קשה של אנשים שעבדו כאן. השופטים התרשמו בצורה עמוקה ביותר.

מי היו השופטים?

אלו היו נציגים של המגדלים והיזמים. זה התחלק לשני צוותים. אחד השופטים היה אלישע (הוא לא שפט פה אבל היה במקומות אחרים). מספר המשקים שהשתתפו היה בערך 50.

מכל הארץ?

לא, רק בצפון, וזה כלל גם מושבניקים. הצוותים של השופטים היו מורכבים מנציג אחד של בית האריזה, שני נציגי מגדלים ועוד אחד מאגרסקו. היו שני צוותים של שופטים. הם עשו סיבובי שיפוט וכל אחד מהם דירג את המשקים, ראשון ראשון ואחרון אחרון. המשקים שצברו את מירב הנקודות יצאו לסיבוב גמר שנבדק על ידי צוות של כל השופטים.

כמה הגיעו לגמר?

היו 6-7 משקים בגמר.

מי הם היו ?

אני יודע על כברי, אפק ואפילו הפרדס של רמת יוחנן היה.

היו גם פרדסים?

כן. פרדסים ומטעים. ארז היה בין שבעת הראשונים. אבל, כמובן, החשוב ביותר וגם המועיל היה להגיע לטופ. מדובר בפרס כספי.

נו, תגיע לעיקר.

הפרס כספי היה 6000 ₪. עכשיו נצטרך להתחלק עם אפק חצי חצי.

מה יעשה בכסף?

אני מקווה שנוכל לשפר את הבריכה, את מערכת הסינון.

לא יהיה "סיבוב מסעדות" לעמלים?

לא. בהתחלה אמרו שישלחו את הצוות לחו"ל לארבעה ימים דרך אגרסקו. כולם פסלו את זה. אני כמובן אמרתי שלא איכפת לי לנסוע למרות שאני לא השקעתי אבל אני אשמח לנסוע. אחר כך הציעו טיול או נופש בארץ, וגם את זה הורידו. עידן למשל, אמר שאם נזכה בפרס ויהיה נופש, מי שצריך לצאת זה הצוות הוותיק אלישע ורון. ותיקי המטע לדורותיו.

למה זה ירד? כי זה הרבה כסף?

לא. המגדלים הם עייפים כאלה. רוצים להשקיע את זה בזולות. וזה נכון. כל זה עולה כסף. כל השתילים, הצמחים והעצים של הבוסתן, הכל עולה כסף. יש פינות ממש נחמדות.

למי מגיע קרדיט?

אני חושב שלמי שהיה בצוות, רון אנג'ל ועידן ארזי.

אני מבין שכל זה נעשה שלא על מנת לקבל פרס,

בגדול, איך שעידן רואה את הדברים, ואני חושב שזה מה שיפה במטע, אין פה דברים מוסתרים הכל שקוף, הכל כדי שכולם יהנו. הבוסתן הוא לכולם, שרק יבואו ויהנו ויאכלו. הזוּלה למעלה, איפה שהפסיפלורה, זה מקום לאירועים לכולם. אנשים שואלים, אז בסדר, בשביל התיאום, אם מישהו לא הזמין כבר. הכל סידרנו שיהיה בנוחיות לחברים. זה העניין, זה לא סגנון של "זולה פרטית", אני ואפסי עוד, אין, זה אחד הדברים החשובים בכל העניין.

איך אתם מרגישים עם הפרס הזה? נרגשים?

גאים מאוד.

מתי נודע לכם דבר הזכייה?

ביום ראשון שעבר. אנחנו נארח פה את טכס הסיום (שאפק יתנקנקו).

מתי הטכס?

ב- 12 לספטמבר יהיה פה טכס רב עוצמה.

ורב רושם. איפה הוא יערך?

נראה לי שבצפצפות בזוּלה שליד המחסן שלנו.

מי יעניק את הגביע?

אני לא יודע, אבל מה שלא יהיה אני מקווה שיוד'לה ינאם.

נו, זה בטח. מי ומי במוזמנים?

אז זהו שאני עוד לא ראיתי את הרשימה. יבואו אולי מאה משתתפים מכל האיזור.

"שימון" יבוא?

לא ברור (באחריות יוד'לה) אתמול באו לתאם פה את עניני החגיגות, אז עוד לא ראיתי מי הנואמים.

תזמין את כתבי השטח של מערכת ה"ברמה" לחלוקת הפרס?

להסרת הלוט. בטח. אבל אתה יכול גם עכשיו להיכנס למטע יום יום ולהנות.

מה יש עכשיו בשל?

תותים, פיטנגו וכדומה, נשנושים פה ושם.

כבר היום נסור. ושוב, ברכות ואיחולים והצלחה.כה לחי!!!

חזרה

מחקר: קיבוצניקים שלא "עברו הפרטה" - בריאים יותר

לאידיאולוגיה חזקה יש השפעות בריאותיות חיוביות. מחקר מצא שחייהם של אנשי הקיבוצים שהעדיפו שלא ללכת על הפרטה, רגועים ובריאים יותר מאלו המתגוררים בקיבוצים שהופרטו.

קיבוצניקים בגילאי 55 ומעלה, המתגוררים בקיבוצים שלא עברו הפרטה, בריאים יותר מחברי קיבוצים שעברו הפרטה – כך עולה ממחקר חדש שנערך בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה על-ידי פרופ' אורי לויתן וחגית סלם.

החוקרים מצאו, שבעקבות השינוי באורח החיים של חברי הקיבוצים המופרטים, השתנו מידת האמון והעזרה ההדדית שהתקיימו בעבר בקהילה והיחסים החברתיים נפגעו. לעומת זאת, קיבוצניקים שקיבוציהם לא הופרטו נהנים מיחסים חברתיים טובים יותר, מתחושת סולידריות חזקה יותר, וחווים פחות סכסוכים עם חברים אחרים. כמו כן, בקיבוצים אלה נרשמו פחות חיכוכים בין נושאי התפקידים השונים.

עוד נמצא, כי ככל שיש יותר התחשבות של החברים אלו באלו, מתקיימים יותר מפגשים חברתיים וקיימת יותר שביעות רצון מאורח החיים הכללי. וכך, אומרים עורכי המחקר, באופן טבעי, בחברה שבה הפערים גדולים ורמת החברות בין האנשים יורדת, כמו בחברה הקיבוצית ה"חדשה", רמת המצוקה הנפשית גבוהה יותר ומובילה לעלייה בתחלואה.

החוקרים מציינים, שלאור הנתונים מעניין יהיה לבדוק את תוחלת החיים בקיבוצים המופרטים – לאור העובדה שתוחלת החיים בקיבוצים ה"מקוריים" היא מהגבוהות בעולם.

הביאה לדפוס – טליה גלוסקא.

חזרה

ההזדמנוּת/ עפרה גלעד

המוֹן קטן, תוֹכוֹ אדוֹם,

זוֹעק כּתן, לוֹבש – כּתוֹם.

במחשבתוֹ ... ה"אֵמוּנִית"

עוֹשה לנוּ כּזוּ תדמִית...

של 'וותרנִים' או 'תבוּסתנִים'

אוֹ שמא, אנוּ - - פחדנִים??!!

הם שוֹכחים שיש מחר,

וּמִסתבר – לֹא מאוּחר ! -

לקחת את 'הפֵקלאוֹת'

לחזוֹר, לִבנוֹת – את החוֹלוֹת !

למנוֹע, חו"ח את 'קִיצנוּ'

להִתיישב כּאן, בארצֵנוּ!

והעִיקר - להִתנתק! להִתנתק מה'כְּבִישָה'

שאת כּולנוּ מבִישה, שאת כּולנוּ – מתִישה.

אוּלם, אם אֵינכם רוֹצים כֹּל כּך,

תִישארוּ שם ... בּמִטווח...

תמשִיכוּ כּך, בלבטֵיכֶם

בּתחוּם-מוֹשב ... אדמוֹתֵיכם!!

וּתנוּ לנוּ – בִמלֹא המֶרֶץ

לִבנות אוּמה בּזוֹ האֶרֶץ

כּך יש סִיכוּיי שנִתגבר

כּעם אחד (ולא יותר)

נִפתח חלוֹן להִזדמנוּת -

לִתקוּמתה של צִיוֹנוּת -

אוּלי ... נִקְרַב אל החלוֹם

וְנתמוֹדד עם ... הָשלוֹם !!!!

חזרה

המלצה

מי שצריך בדיקת ראייה לחידוש רישיון נהיגה, אני ממליץ על אופטיקה אופק

בקריית אתא, רחוב העצמאות 82 (אמינות). דן רודוי.

מזל טוב

למיכל וניר שגיא להולדת הבת נֹגה.

לאביהו להולדת הנכדה ,

ולכל המשפחה.

משרתת את העם

מעיין אחיטוב התגייסה לשירות לאומי.

צאי בשלום ושובי בשלום.

מתיחת פנים

האתר של רמת יוחנן באינטרנט שינה את פניו. כולם מוזמנים להיכנס ולגלוש.

כתובת האתר למי ששכח

www.ramat-yohanan.com

כל הערה או בקשה ניתן לפנות לכתובת

memorial@ry.org.il

בברכה צוות RY-NET

חזרה

"ברמה"

עריכה – ירמיהו בן צבי.

הקלדה ושיכפול – שרה'לה זית

הגהה – אורה שורר

שבת שלום !!!

barama2@ry.org.il

הכתובת של העלון באתר האינטרנט של רמת יוחנן