ברכות לכל ילדינו, תלמידי התיכון
שסיימו השבוע את לימודיהם
ויצאו לחופש הגדול.
לכיתת י"ב המסיימים:
ירון, הלל, רותם גוטמן, מתן, ינאי, צח, דביר,
ליבנה, אייר, רותם פוקסמן, נוף, קים ומעיין.
לפני יציאתכם להגנת המולדת, כשמאחוריכם 12 שנה של מחשב ומחברת,
רצינו לומר כמה מילות פרידה בטרם צאתכם מהחממה.
למדנו מכם המון השנה,
אין איש שיחלוק על כך שאתם כיתה מיוחדת במינה.
כיתה בה כל פרט הוא עולם ומלואו, עולם עם מושגים מיוחדים רק לו.
לעיתים חשבנו שלא ניתן לגשר על הפערים (ביניכם), אך הוכחתם לנו שאנו טועים.
היו לכם את הרגעים, את הדאגה לחברים הקרובים,
את ההתכנסות של היחד כדי להגיע להסכמים כשהדברים נראו חשובים.
נצייד אתכם בקיטבג של ברכות, שעליו לא נרשה לכם להזדכות.
תצליחו,
כל אחד באשר הוא יימצא,
תהפכו את השנים הללו לחוויה ייחודית, למשהו ממצה.
תדעו לראות את הכוס המלאה, גם אם לפעמים היא נראית קצת ריקה.
גם כשהמרחק יפריד אתכם והמסגרת הכיתתית כאילו תעלם,
זכרו תמיד לשמור על קשר ביניכם.
מאחלים לכם הרבה הצלחה ושובו הביתה בשלום.
צוות מדריכי הנעורים. תשס"ה
בחברה שיש בה גבולות- לא צריך מחסומים.
לא אחת אנו מזדמנות לפגישה עם אודי, ומשוחחות על ענייני חינוך "בוערים". ואודי, כמו אודי, מסביר ומסביר... בסוף יוצא המרצע, כלומר השקפת עולמו בתמציתיות: "נו מה הבעייה, הרי החבר'ה היום לא יותר גרועים ולא יותר טובים משאנחנו היינו. כּוּלה משתובבים וקצת עושים שטויות. עם הגיל זה יעבור"...
והוא צודק! מה שהשתנה במהות, הוא לא הנוער! הנוער שלנו על הכיפאק, יודע להתגייס, לשחק כדורמים, ויודע להיות יעיל, ולתקתק תורנויות. מה שכן השתנה, ו- ב-ג-דול הם התנאים, השתנתה הסביבה, השתנה מערך הציפיות, ומאזן הכוחות.
כנראה שאצל רובנו, בוגרי ח"י לדורותיה, מושג "המטפלת" צרוב כל כך עמוק, שקשה להתייחס למותג "חברת הילדים" בלי מטפלת. מטפלות רבות שימשו בעבר כתובת גם להורים.
רבים מאיתנו חבים חוב גדול למטפלות אלה עד היום הזה. אלא מה... כמה וכמה שנים עברו מאז עידן המטפלות המיתולוגיות: אתה נצר, יעל קרניאל, זכריני, ... Hellow...גם נעמי שביט – האשה והאגדה, פרשה לגימלאות. חנה צולמן, ורוזי עברו חלפו ביעף... מעתה עלינו להתחיל מחדש, מנקודת מוצא שמבינה שאין כיום מועמדות שרואות בתפקיד מטפלת נעורים יעוד לחיים.
ולכן, ההרכב הנוכחי של צוות החינוך, מבקש להוביל את הקו הברור, על פיו האחריות לטיפול בילדים, שמורה להוריהם עד סוף י"ב. הצוות ישמח להפנות להכוונה, יעוץ וליווי כל מי שיביע רצון להסתייע בגורמים מקצועיים, כדי להתמודד עם קשיי גיל ההתבגרות בבית.
צוות המדריכים בשיתוף עם צוות הורים, נערים ונערות, ועם צוות חינוך יסמן ויגדיר את המטלות והאתגרים הניצבים בפני הנוער.
כרגע נוכל להציג רק חלק מן הרעיונות שהעלינו בצוות:
לדוגמא:
על פי תפיסת צוות החינוך, יעוד חברת הילדים הבוגרת (הנעורים) לספק תכנים קונקרטיים מודרכים, שמירה על תחזוקת המבנים, על הנקיון, סיוע בשעורי בית, ייזום וביצוע של קורסי הכשרה קצרים לשיפור מיומנויות על ידי מומחים לנושאים (תכנים לדוגמא: עזרה בתיאוריה בנהיגה, קורס לתיקון פנצ'רים, לתיקונים קלים בבית תוך שימוש במקדחה, חשמלאות בסיסית, שרברבות בסיסית, וקורס בסיסי לשטיפת רצפות- מצחיק אה... ) מועדון הנעורים יפתח מספר ימים בשבוע בשעות קבועות ב"סטייל קפה אינטרנט", עם תכנים שינועו מתשבצים, דרך פתרון בעיות אתגריות, משחקי חברה, ועד להרצאות והעשרה. המדריך בח"י ילווה בפועל אירועי תרבות הן ברמת התוכן והנוכחות, והן בליווי התורנויות מצד הילדים, ישתתף בשיחות, יזום הרצאות, גיוסים, יפקח על מילוי חובות העבודה.
לבני נוער צורך להיות יחד, להיפגש על בסיס קבוצתי, להשתייך, לשוחח ו"לדסקס" עניינים אישיים, שלא תמיד נח לשתף בהם את ההורים. מדריך טוב ודיסקרטי, ישמש אוזן קשבת, וכתובת לילדים. (ההיבט הזה בעבודת המדריך מוצא את ביטויו כבר שנים רבות בחברת הנעורים שלנו.).
על פי התכנית (שכרגע מוסכמת רק על צוות החינוך), המועדון המשוקם והמשופץ יפתח בשעות 14:00-17:00 למנוחה וארוחת ארבע, ובשעות הערב והלילה רק בשעות מסויימות וידועות מראש.
כל אלה ניתן לקיים בהצלחה רבה, בעוד הנוער מתגורר במקומו הטבעי- בבית ההורים.
ההתעסקות "בפעילות המבצעית השוטפת" מצד המדריכים, סביב הלינה וגרורותיה, סביב תופעות של ונדליזם, הפקרות, עישון נרגילות במתחם הנעורים, לא מאפשר לצוות החינוכי "להרים את הראש", ולהתמקד ביעדים המועדפים . (כאשר ה"דחוף" דוחק את ה"חשוב").
סיכום והמלצות:
מתוקף האמונה שתפקיד המטפלת/ההורים הוא כל כך מהותי וחשוב, צוות החינוך הנוכחי, מייעד להורים את "הטיפול בצרכים", ולמדריכים מייעד תפקיד חינוכי באותם הנושאים שעל סדר היום בגילאים המדוברים.
צוות הורים נבחר, יוביל יחד עם צוות החינוך ועם נציגים מצד הילדים, את החזון של חברת הנעורים, בהתאמה למציאות הנוכחית.
לאחר שנייצב את ח"י הבוגרת, נתחיל בתהליכים דומים גם בתלתונים האחרים. זו כבר תהייה ההזדמנות "לאוורר, להתחדש, ולעשות התאמות לתנאים המישתנים".
כאשר הגדרות התפקידים בחינוך תתבררנה, והפרמטרים למדידת ההצלחה יוגדרו, נקווה שייקל עלינו לגייס מדריכים מתאימים, ולאפשר להם גם תנאים בסיסיים כדי להצליח.
צוות החינוך : נירית ד., אורית ש. שרהלה ס., גדיא א"ד, ניצה ד., והמרכזת אורית ב"נ.
אשר לא במסכנות תאכל בא לחם
מפלרם / עמוס נצר
סיכמנו בסוף מאי 05 את הרבעון הראשון של שנה זאת. עיקרי התוצאות מפורטות להלן:
מכירות- כלל המכירות הסתכמו ברבעון זה בכ – 212 מש"ח. גידול של כ – 26 מש"ח לעומת רבעון מקביל שנה קודמת (כ- 14% ).
עיקר הגידול נובע מהעלאת מחירי המכירה כחלק ממה שנגזר מהעלייה החדה במחירי חומרי הגלם.
כמותית הסתכמו המכירות בגידול של כ- 3% לעומת רבעון מקביל שנה קודמת.
רווח גולמי- הסתכם ברבעון זה בכ – 63 מש"ח, גידול של כ- 4 מש"ח לעומת רבעון מקביל שנה קודמת (כ – 7% במונחים כספיים).
שיעור הרווח הגולמי באחוזים עמד על כ – 29.5% מהמכירות לעומת 31.2% בשנה קודמת.
השחיקה נובעת מעליית מחירי חומרי הגלם והאפשרות לגלגל מחירים אלו לשווקים.
הוצאות מכירה- הסתכמו ברבעון בכ – 27.3 מש"ח המהווים גידול קטן של 0.6 מש"ח ביחס לשנה קודמת. הגידול נובע בעיקרו מגידול בעלויות ההובלה בעולם.
הוצאות הנהלה וכלליות- הסתכמו בכ – 17.3 מש"ח המהווים גידול של 1.6 מש"ח לעומת שנה קודמת. הגידול נובע בעיקרו מגידול בסעיף שכר עבודה, תמלוגים ובונוס (משמעות הגידול בשני האחרונים היא כי הקיבוץ קיבל יותר כסף...).
רווח תיפעולי- הסתכם בסך של 18 מש"ח המהווים גידול של כ – 2 מש"ח לעומת שנה קודמת
(כ - 13% במונחים כספיים).
שיעור הרווח התיפעולי באחוזים היה כ – 8.5% בדומה לרבעון המקביל שנה קודמת.
הוצאות/הכנסות מימון- ברבעון זה רשמנו הוצאות מימון של 1.9 מש"ח לעומת הכנסות של כ – 3.3 מש"ח ברבעון המקביל שנה קודמת. עיקר השינוי נובע משינויים בשערי מטבע.
רווח נקי- השורה התחתונה ברבעון זה עמדה על כ – 8.7 מש"ח לעומת כ – 10.8 מש"ח בשנה קודמת.
נתונים מאזניים- אין שינויים לרעה.
תזרים המזומנים מפעילות היה ברבעון זה שלילי עקב החלטה של החברה להצטייד במלאים גבוהים לאור הצפי (שהתממש בהמשך) לעליית מחירים ולאור הצורך להזמין מלאי של תוצרת גמורה לפני תחילת העונה.
ברבעון השני נצרוך ונמכור את המלאים שהצטברו ואנו צופים שיפור בתזרים ברבעון השלישי שנה זאת.
בסה"כ ברבעון הראשון סבלנו ממחירי חומרי גלם גבוהים ביותר.
לאחרונה מסתמנת הקלה בתחום של ה- פי.וי.סי, בעוד בתחום הפוליקרבונט עדיין קשה להעריך.
החברה הפעילה השנה תוכנית התייעלות מיוחדת שתוצאותיה משתקפות גם ברבעון הראשון של שנה זאת.
התקופה הקשה עדיין לא הסתיימה ויתכן אף שברבעון השני נראה השפעות של עליות המחירים החדות במיוחד בתחום הפוליקרבונט.
במקביל לכל יתר הנושאים החברה ממשיכה לבנות עצמה כחברה מובילה וצומחת בתחום, תוך הסתכלות על הטווח הארוך.
לאחרונה ריכזנו מאמצים בפעולות בשוק הסיני: -
· פתיחת משרד בהונג-קונג לאיזור זה. אוריה זית משרת אותנו נאמנה כבר מנובמבר 04.
· רכשנו את חלקה של חברת "פוליגל" בחברת "טובגל", שהיא החברה המושקעת במיזם המשותף לייצור פוליקרבונט בשנחאי שבסין.
כעת אנו השותפים הישראליים הבלעדיים שם ויש לנו אחזקות של כ – 25%. האחרים הם חברה סינית ושותף פרטי.
· חתמנו על הסכם של הקמת חברה משותפת בשליטתנו עם חברה סינית בבייג'ין שהיא החברה הסינית הממשלתית הגדולה ביותר באיזור לתחום הבנייה.
אנו מתכוונים בכוחות משותפים למכור לאיזור זה כמויות הולכות וגדלות של פוליקרבונט, במיוחד לפרוייקטים גדולים שנבנים לפני האולימפידה בסין בשנת 2008.
סיכמנו דיונים על מבנה אירגוני מחודש לחברה ועל אסטרטגיה כללית. לאחר שמועצת המנהלים תסיים דיוניה בנושאים אלו, אשמח לפרט ולהרחיב.
עד אז שתהיה שבת שלום.
ישיבת מזכירות מס. 12-6.2005
נערכה ביום: 2.6.05
נוכחים: אודי, דוד ד. רפאל דינ., דניאל פרי, לינט, אורית ב.נ, עידו, יגאל א., איילת מ.
נעדרים: יוחנן, ישי ק.
סדר היום: 1. דו"ח ועדת פרט.
2. קבלת בנים לחברות.
הוחלט:
1. נמסר דו"ח לגבי ועדת פרט ותרומות בשנת 2004.
2. שנות מועמדות במסלול צעירים הנחשבות לעניין ותק.
הוחלט שלא לשנות מן האמור בסעיף 10 ב"תקנון צעירים" (הסדר מסלולי צעירים) (קלפי 10.7.2001), לפיו לא תיחשב לצעיר במסגרת הוותק יותר משנת מועמדות אחת.
3. קבלת בנים לחברות.
הוחלט לא לשנות מן ההסדר לפיו קבלת בנים מתבצעת כמו קבלת כל מועמד לחברות בקיבוץ, דהיינו בהחלטת קלפי בה משתתפים לפחות שני שליש מחברי הקיבוץ הנמצאים "במקום" ושבה הצביעו לפחות שני שליש בעד קבלת המועמד לחברות.
4. קבלת בן במסלול צעירים לחברות בזמן לימודים.
הוחלט שבן שמילא את חובת המועמדות, יכול להתקבל לחברות גם בזמן שהוא סטודנט. (בן במסלול צעירים אינו יכול להיות מועמד בזמן לימודיו. חבר שהוא סטודנט במסלול צעירים אינו צובר ותק בזמן לימודיו).
5. חבר הנמצא במסלול צעירים ולומד "מחוץ לרדיוס" או בעצמאות כלכלית.
בהשתתפות תרצה יפה נדונה המלצת ו. צעירים בנושא. הוחלט שחבר במסלול צעירים הלומד "מחוץ לרדיוס" או בעצמאות כלכלית, מעמדו כשל חבר בחופשה מיוחדת לכל דבר ועניין "וישמרו לו זכויותיו כסטודנט במסלול צעירים" (סעיף 4 בתקנון) דהיינו: קורס פסיכומטרי לפי עלות הקיבוץ, הכוונה מקצועית, דמי הרשמה לשני מוסדות (בארץ) שכר לימוד (בארץ), סל סטודנט, מרפאה, מרפאת שיניים, משקפיים, קרלוג וזכות קנייה במוסדות הקיבוץ בתעריף חברים, (סטודנט במעמד זה אינו זכאי לדירה בקיבוץ, אינו זכאי לתקציב אישי, לא חלה עליו חובת עבודה בקיבוץ והמלגה – אם הוא זוכה בה – נשארת בבעלותו).
ישיבת מזכירות מס. 12/2005
תאריך: 9.6.05
משתתפים: אודי, עידו, דניאל פרי, לינט, רפאל דינסטג, יגאל אופק, דוד דווידוויץ.
נעדרים: יוחנן, ישי קציר.
1. זכויות חתימה.
הוחלט לשנות את זכויות החתימה בשם הקיבוץ ותאגידיו באופן שבמקום צור יריב יופיע דניאל פרי.
2. שיפוי ממלאי תפקידים.
על פי החלטה קודמת של המזכירות ביצענו ביטוח של ממלאי תפקידים ("ביטוח נושאי משרה").
כעת הוחלט להוסיף לביטוח גם התחייבות הקיבוץ לשיפוי ממלא התפקיד במקרה בו הביטוח לא תופס בשל איזה חריג בפוליסה, או לא חודש (תביעה ניתן להגיש עד תום תקופת ההתיישנות) וכד'.
הביטוח והשיפוי מיועדים לכסות תביעות שהוגשו נגד ממלא התפקיד על ידי גורמי חוץ או על ידי חברי ותושבי הקיבוץ.
סכום השיפוי על ידי הקיבוץ יהיה זהה לגובה הביטוח דהיינו עד מיליון דולר לשנה (לא מצטבר). אודי, עידו ודניאל ינסחו את נוסח כתב השיפוי (מבוסס על הנוסח הקיים בפלרם) ויביאו הנוסח לאישור המזכירות.
3. קבורה חיצונית בבית העלמין המשותף.
רוענן הנוהל לגבי בקשות חיצוניות להיתר קבורה בבית העלמין המשותף. אם הבקשה מוגשת מראש היא מובאת לאישור המזכירות. אם מדובר בבקשה דחופה (מ"היום למחר"), תתקבל החלטה בהתייעצות של המזכיר עם חברי מזכירות נוספים.
4. קבלה לחברות.
אושרו ויובאו לאסיפה בקשות להתקבל לחברות של: סמדר אופק, הדס יפה, אוריין זית, ענת פלד, רעות יבלונקה, יונתן דווידוויץ, מיכאל שגיא, יואב עזריאלי.
שלוש בקשות נוספות ידונו בהמשך לאחר בירור פרטים חסרים.
5. טוהר המידות
התקיים דיון לגבי טיפול בתלונות חברים המעלות חשד בתחום טוהר המידות. המזכירות החליטה שתלונות כאלה יש להפנות באופן דיסקרטי אל אחד או יותר משלושת ממלאי התפקידים: מזכיר, מנהל כלכלי, מרכז משק הקהילה.
6. "נופשון"
אושר קיום הנופשון השנה במתכונת שנים קודמות. השתתפות חבר בסך 50 ₪. חברים העובדים בפלרם ובני זוגם יוצאים לנופשון פלרם. "יחידים" מקבלים חדר לבד ללא תוספות. "זוגיים" אם יוצא רק אחד מבני הזוג, ישלם ההפרש בין חצי עלות חדר זוגי לבין עלות חדר ליחיד. "נילווים", בני זוג של חברים שהם - הנילווים - מתגוררים בקיבוץ דרך קבע, יוצאים עם בן זוגם כמו חבר.
רשם אודי.
שׁוֹבֵה עַיִן וַלֵב
כְּעִפְעוּף, כְּהֶרֶף שֶׁל עַיִן נכתב אחרי צפייה
נָמוֹג טַעַם חַיַּיִךְ, וְהָיָה לְאַיִן. בקטעים מהמופע
כְּמוֹ לַחַשׁ אִבְחַת מַאֲכֶלֶת של השחקנית
נוֹתְרָה, וַאֲבְדָה, בְּשָׁמַיִךְ הַתְּכֵלֶת. אסנת וישינסקי
לזכר בנה ליאור ז"ל
אַתְּ, שֶׁנָּתַתְּ לוֹ חַיִּים בְּרַחֲמֵךְ שנפל ברצועת עזה.
נוֹשֵׂאת אֶת זִכְרוֹ שֶׁהָיָה כְּאֵבֵךְ,
חָזַר הוּא אֵלַיִךְ וְאֵין בּוֹ מִתֹּם
וְאַתְּ הַיּוֹדַעַת, אֵין זֶה חֲלוֹם.
אוֹתוֹ, שֶׁהָיָה מוּחָשִׁי עַד כְּאֵב
שׁוֹבָב, וְצוֹהֵל שׁוֹבֵה עַיִן וַלֵב.
עֲדַיִן מְחַפֶּשֶׂת בָּרְחוֹב אֶת צִלּוֹ
מִתְעוֹרֶרֶת בַּלַּיְלָה, לְמִשְׁמַע צְלִיל קוֹלוֹ.
הַחֹם בְּקוֹלוֹ עֵת אִמָּא אָמַר,
לָךְ, רַק יַם גַּעְגּוּעַ נוֹתָר
בְּעוֹמְדֶךְ לְבַדֵּךְ מוּל הַשַּׁיִשׁ הַקַּר.
ראובן עזריאלי 20/6/05
דוח שבועי / א. פלד
איוש תפקידים באגף העיסקי
לפני כחצי שנה הסתיימה הקדנציה של עידו רודוי כמנהל כלכלי (קדנציה שניה מקוצרת של שנתיים).
לאחר שהמרתון לבחירת מנהל כלכלי חדש לא עלה יפה, סוכם בהנהלות למנות צוות שיביא המלצה לאיוש תפקידים באגף העיסקי, כולל המלצה לשינויים אירגוניים אם ימצא לנכון. (החלטת הנהלת קהילה והנהלה כלכלית 2.12.04)
בינתיים קיבל על עצמו עידו את פניית ההנהלה הכלכלית להמשיך לכהן בתפקיד (במקביל לתפקידו כמנכ"ל "תיבולים"), עד לסוף שנת 2005 או עד לבחירת מחליף במועד מוקדם יותר.
בתחילת יוני הסתיימה הקדנציה של יוחנן כגזבר (גם כאן קדנציה שנייה של שנתיים).
ההנהלה הכלכלית החליטה לפנות ליוחנן להמשיך ולמלא את התפקיד עד להסדרת הבחירה של מנהל כלכלי וגזבר.
יוחנן לא נעתר לפנייה ולכן ההערכוּת הזמנית היא כדלקמן:
עידו רודוי ודניאל פרי קיבלו על עצמם הטיפול בכל ענייני הגזברות של הקיבוץ.
עידו מטפל בצרכי הענפים העיסקיים, בתזרים מזומנים ובהעברות הכספיות וכמו-כן הוא אחראי על תיק ההשקעות הפיננסיות.
דניאל אחראי על כל הנושאים והצרכים הגזבריים הקשורים בענפי הקהילה ובחברי הקיבוץ.
החברים ומרכזי הענפים והפעילויות מתבקשים לפנות אל עידו ודניאל בכל נושא גזברי על פי החלוקה הנ"ל.
אני מקווה שתוך זמן קצר תובא בפני ההנהלות, האסיפה והקלפי, הצעה לאיוש שני התפקידים המרכזיים: מנהל כלכלי וגזבר/מנהל כספים ויושלם סבב בחירת ממלאי התפקידים המרכזיים.
"שיפוי" למלאי תפקידים.
(שיפוי – פיצוי, או אחריות לכיסוי נזקים או הוצאות משפט)
חברים הממלאים תפקידים בקיבוץ (או בכל תאגיד אחר שבבעלותו), עשויים להיות נתבעים על ידי גורמים חיצוניים (ספקים, לקוחות וכו') וגם על ידי חברי הקיבוץ עצמם, בגין מעשים או מחדלים שגרמו נזק כלכלי לקיבוץ, או לתאגיד שבבעלותו, או לחבר.
מקובל לבצע ביטוח אחריות לממלאי תפקידים בגין תביעות כנ"ל, ביטוח כזה אכן נעשה בפלרם (לגבי דירקטורים ונושאי משרה בפלרם) ובקיבוץ.
דא-עקא שהביטוח לא תמיד בטוח.
ראשית הביטוח כולל חריגים: (לדוגמא: הביטוח של נושאי משרה בקיבוץ אינו כולל תביעה של חבר בגין תכנית הפנסיה שלו). כמו כן הביטוח מכסה רק תביעות שהוגשו בתוך שנת הביטוח, דהיינו שאם הביטוח לא יחודש כל שנה מחדש, עלול להיווצר מצב של העדר כיסוי ביטוחי. (את התביעה עצמה אפשר להגיש עד תום תקופת ההתיישנות שהיא בדרך כלל שבע שנים מיום שנוצרה עילת התביעה).
הפתרון המקובל בתאגידים השונים הוא גיבוי הביטוח באמצעות הסדר "שיפוי" מטעם התאגיד עצמו. על פי הסדר זה, אם תוגש תביעה נגד ממלא התפקיד (והתביעה תצלח) והביטוח לא יכסה (או יכסה חלקית בלבד), יכנס לפעולה התאגיד וישלים את החסר.
בקיבוץ שיתופי כמו רמת יוחנן סביר שזהו "ממילא" המצב המשפטי, ותביעה נגד חבר עקב מילוי תפקידו בתום לב ממילא "תכובד" על ידי הקיבוץ, אבל "בקיבוץ המִשתנה", עשוי להיווצר מצב שונה.
מסיים קדנציה / יוחנן קרוא
לפני מספר שבועות הסתיימה הקדנציה שלי כגזבר הקיבוץ.
הסכמתי ברצון לפניית ההנהלה להמשיך תקופה נוספת ומוסכמת של מספר שבועות על מנת לאפשר להם למצוא לי מחליף. בסוף תקופה זו מגיעה לסיומה השבוע גם כהונתי שנמשכה שש שנים.
בכוונתי למסור בקרוב כמקובל דו"ח מפורט לחברים על מערכת הכספים ותפקידי בריכוזה.
עוד לפני כן אני מבקש לנצל הזדמנות זאת כדי להודות לכלל החברים על הסיוע והאמון הנדרשים בו, ולאחל הצלחה להנהלות בהמשך תפקידן. ברכה מיוחדת שמורה לגזבר או לגזברית לכשיבחרו. מובן שכחלק מסיום התפקיד, אסייע לנבחר במסירה מפורטת ומלאה של כל הנושאים שטופלו על ידי, הן בתוך המערכת והן במסגרת קשרינו עם גורמי חוץ.
ולסיום שוב תודה לכולם.
מה זה קראנו?
האם זהו אכן "מעשה בדירה" של לאה גולדברג?
איתן שטייף
הו, מה קל להעתיק רשימה מעלון זה או אחר ולהשתמש בה כדי "לנמק ולהצדיק" עמדות או דעות אלו ואחרות, בין אם נכון ודומה או לאו. כך קראנו לאחרונה, איך חמס ה"עשיר" מקומה חמש את אחיו הדלים האומללים – והומשל מיד לקיבוץ המופרט רחמנא ליצלן. שוב מוצגת ההפרטה/דיפרנציאציה כמעשה חמס, והבטלנות וחוסר המעש (שהיא אשר חומסת את החברה) כאידיאל נצחי.
ומהו המצב האמיתי, אצלנו ורק אצלנו? כך אני רואה:
א. כסף מבחינת כסף, כלומר – האם אנו עשירים? לפי שעה – כן! אנו חיים מ"רנטה על רכוש" מפירותיו של "פלרם" שהוקם במאמצי הדור הקודם: חיסכון, השקעות בסיכון, ועבודה מסביב לשעון עם תורנויות לילה רבות, אלא ששיעור הרווח של המפעל (כמו תעשייה קלאסית) הוא ברמה של 3-5%, יורד והולך – ומביא אותנו לצורך למכור חלקים נוספים מבעלותנו (שהיא מקור הרנטה האמורה). מה שנותר הוא שכר עבודה נאה לקיבוץ (בחלקו – לא ריאלי), וגבוה מזה בהרבה לשכירים, וזאת כל עוד נעמוד בשיעור בעלות של 50%. אחרי כן – הבעלים החדשים לא ישמחו להעסיק דווקא את חברינו בפלרם, ויחפשו מהר מועמדים טובים או זולים מהם.
ב. העבודה היא חיינו, כלומר – האם אנו חיים מעבודתנו? בעבר – כן, והיום כבר לא ממש. מצד אחד – מאז החלטנו לכאורה כי על החבר למצוא בעצמו תעסוקה – התחזק התהליך של ה"משפחולוגיה" לפיו תוכל לנחש מי ימצא מקום בענף זהאו אחר, או לפי שם המשפחה שלו.
בקלאסיקה קראו לזה "נפוטיזם" אצלנו זה "מקרה", אבל חלק ניכר מן החברים מועסק ללא תכלית בפינות שאין בהן צורך אלא שיש "מעסיק" עם אינטרסים (מי שנעלב – אציע להציג לו דוגמאות מספר בנקל).
מצד שני – ישנם ממלאי תפקידים/משרות מסויימות שהציבור מאס בהם לפני שנים – אבל אין מי שיעשה את המתבקש (המתחייב מתפקידו הניהולי) וישנה את המצב. "זה לא אקטואלי" לפנות תפקיד (לא תמיד נבחר...) אחרי שנים, רק מפני שכך לכאורה צריך להיות...
ומצד שלישי – ההחלטה "פטרה" את ההנהלה מלהמציא ולספק מקומות עבודה לצעירים, נוצר מצב בו צעירים "עובדים אצל ההורים". כלומר – מי שמוצא מחסה אצל אחד ההורים שמספק לו פינת עבודה – הריהו מסודר, אבל רבים אינם מסודרים, ובהעדר תהליך של יצירת מקומות עבודה – הם נדחפים לתפקידי קופאיות בסופר או עוזרי גינון, מעשים חשובים כשלעצמם אבל אינם בונים עתיד לאף אחד!!
ג. הפרטה/דיפרנציאציה, האם זהו הפתרון עבורנו? לאו דווקא, ולא בכל מצב. אבל במצב הנוכחי אין דרך התקדמות טובה ממנה. אין דרך אחרת אשר תחזיר אותנו להיות "חברה עובדת", אשר תמחק/תצמצם בטלנות ותגביר חיפוש עבודה אמיתית (= מפרנסת), אשר תצמצם מצב של "הסתתרות" מאחורי סיסמאות מעופשות וחסרות קשר למציאות, ואשר תבריא את החברה ואת המצב החברתי הנוכחי, שאין לו עוד יכולת לרדת אלא רק להשתפר.
תהליך נכון של מספר שנים יגרום לשינוי חברתי וכלכלי, שיביא לביטוי את המצב הריאלי/אמיתי של כל אחד ואחת, ייתן "פרסים" למי שראוי, ואולי גם "יקנוס" את הראוי לקנס. לא חשוב לי אם זה ייקרא "זרם מעגל שיתופי" או "קיבוץ משתנה" – אבל שיזוזו כמה מעקשים שמונחים על מפתננו ומפריעים לקיים חיים נורמאליים ובעלי טעם אמיתי.
זה לא חייב להיות מיידי ומהיר, לא "אינסטנט" אבל זה חייב להתחיל, לפחות בקצב איטי של חקירה ודרישה, של בירורים ולימוד מאחרים (ולא בציטטות מדפים אנונימיים)..
מרוכז בכמה שיותר לנסוע...
ערן גלוסקא חזר בשבוע שעבר מתחרות הראלי "חרמון אילת", מתוך קבוצת האופנוענים הגיע למקום השני. מכובד. מספר לירמי על ההכנות, החוויות, התקלות בדרך, הפנצ'רים וההצלחה.
ערן מספר -
הרי הכל מתחיל
כשרואים ב"יורוספורט" את התמונות מהראלי "פריז – דקאר" (אצלי לפחות).
ממשיכים לחלום ומתחילים להתחרות בארץ... מזה כחודש שאני עם הראלי הזה בראש,
הולך עימו לכל מקום, מרגיש שאיני מתאמן מספיק, אבל נזהר שלא לחטוף פציעות ספורט
מעודף אימון בין עבודה למשפחה. הכל ממוקד בדבר הזה, הפעם אני חייב לעשות טוב
יותר.
יום חמישי.
מגיעים לכפר בלום, כבר מההתחלה אני רואה שהפעם זה מאורגן בצורה רצינית, מהפרטים הקטנים ביותר כגון כרטיס משתתף ועד לבחירת המקום, העובדה שהכל מוכן בזמן לקליטה, מדהים. בלילה אי אפשר להירדם מרוב התרגשות...
זו השנה השלישית שאני משתתף בתחרות הראלי "חרמון-אילת", תחרות שנחשבת ליוקרתית ביותר. לוקחים בה חלק כל המשתתפים הקבועים בתחרויות הניווט הגדולות.
מי מארגן את האירוע?
החברה לסיירות. חברה שמארגנת פעילויות שטח וטיולי שטח.
בגדול, התחרות הזו היא נהיגה מהחרמון לאילת בדרכי עפר בכל כלי רכב. חוץ מסטיות קלות לא עולים על כביש בכלל. מנווטים על פי מכשיר ניווט GPS. מפה מוציאים רק כשמתברברים בשטח. פשוט חבל על הזמן.
ה GPS קולט קריאות מלוויינים לפי התנועה ושינוי הזווית שלהם, הוא יודע כל הזמן איפה הוא נמצא. הוא נותן את המרחק לנקודת ציון הבאה, את המהירות, השעה וכד'. משהו משוכלל.
תאר את המסלול?
יצאנו מהבאניאס, נסענו לאורך הירדן, חתכנו לבקעת בית נטופה לכיוון הזורע. משם לאורך ציר המוביל עד למרכז. באיזשהו מקום באמצע הדרך הייתה "הקפצה" עד גזר כדי שלא נצטרך לעבור בכבישי המרכז הסואנים. המשכנו קצת לאורך כביש 6 ומסילת הרכבת לבאר שבע. מבאר שבע לערד, לים המלח ומשם פחות או יותר לאורך גדר הגבול עד אילת.
המסלול ברובו מהיר מאד, צריך להיות מרוכז ולא לעשות שטויות. החלוקה אצלנו היא שאסף קול, בן הזוג שרוכב מהר יותר, מנווט כדי שאני לא אעכב אותנו בנסיעה איטית. למרות זאת, גם אצלי מכשיר הניווט פתוח במידה ויתקלקל משהו, וגם להתמצאות כללית. בתכל'ס שנינו מנווטים ביחד.
התברברות ראשונה.
אנו ממשיכים ישר בירדן ההררי במקום לרדת טיפה למטה ולרוץ קדימה, מאבדים 7 דקות יקרות. כשחוזרים למסלול כבר יש ג'יפים לפנינו שחוסמים את הדרך ומרימים ענני אבק. ממשיכים באטרף כשאני חושב שאם מישהו יבוא לקראתנו על הדרך אין כל סיכוי שזה יגמר טוב... אז כמובן שמגבירים מהירות.
מה מטרת התחרות?
להתחיל בחרמון ולהגיע לאילת. כמובן אחרי שאספת ורשמת את כל נקודות הציון שהיית אמור לעבור בדרך. זה בעצם מסע ניווט לא תחרותי. בגלל שאין חוק מוטורי, אסור לקרוא לאירוע הזה תחרות.
ממשיכים הלאה.
הבולם האחורי מראה סימני נזילה ואני מתפלל שלא ישבוק חיים.
עכשיו הכי חשוב שלא לאבד ריכוז - צריך לרוץ הלאה כי הצוותים הראשונים כבר התקדמו מאד. מתחילים ו...אופס, לאחר חצי שעה עוד שלושה פנצ'רים. מזל שנעמדנו ליד משאית מים שנותנת לנו אויר במקום לנפח במשאבה.
קצת אחרי ערד נשפך כל השמן מהבולם האחורי, האחיזה בגלגל האחורית יורדת, הקדמי מרגיש כמו פטיש בידיים, חייבים לנסוע בזהירות עד ים המלח בכדי שלא יישבר הבולם לגמרי וניתקע.
הנסיעה איטית.
חושב על ריכוז כל הזמן, ומקווה שהזוג מאחורינו לא ידביק אותנו.
ים המלח.
מוטה צוקרמן, איש צוות הסיוע שלנו כבר עומד מוכן עם בולם חלופי ביד, אנחנו יורדים לשתות משהו והוא ויואב מחליפים את הבולמים. עולים ונוסעים, אני מנסה לגרום לאסף קצת הנאה בנחל אמציה ולוחץ גז עד הסוף.
דרך המערכת עד אילת.
נותרו 200 קמ' ואנחנו צריכים להעביר אותם במהירות הגדולה ביותר, אין מה להשתולל כי המרחק מהראשון גדול מדי, צריך לשמור פער מאלו שמאחור. הישבן מציק, כבר אי אפשר לשבת, לעמוד מעייף, יוצא מין "ישיבת חמור" כזו על הירך על הצד בגלל השפשפת. בדרך עוקפים כמה רכבים, בתידלוק הם עוקפים אותנו חזרה, וכן הלאה מספר פעמים עד הסוף.
את המסלול הזה עברנו ב - 12 וחצי שעות. היו לנו הרבה תקלות, 4 פנצ'רים ובולם אחורי שבור. התגברנו בעזרת הצוות המלווה לתיקוני דרך שכלל רכב עם מוטה ויואב רדליך.
תנסה לתאר את ההרגשה בנהיגה
הדבר המשמעותי ביותר בכל הסיפור הזה היה לשמור על חדות הראש.
איך עושים את זה?
נחישות, נחישות, נחישות... צריך כל הזמן להמשיך לנסוע ולהיות מרוכז.
אין רצון לישון באמצע?
אני כבר חודש ימים ממוקד על העניין הזה, אני אומר לעצמי: אתה לא מאבד ריכוז, אתה ממשיך חזק חזק.
לפעמים אפשר להתעייף מרוב ריכוז שכזה?
לא כשאתה מתכונן לזה והמטרה שלך היא אמיתית.
שום רגע לא הרגשת שאוּפס נעצמות העיניים?
לא. אתה כל הזמן מרוכז בכמה שיותר מהר לנסוע.
יש הבדל בנהיגה בתוך שטחים ירוקים, מים ועצים ושטחי מדבר?
כן. בעיקר קשה לנהוג באיזור ערד, מהבחינה הזו זה מדבר לבן ומסנוור. גם הדרך פחות טובה, הירוק מרגיע את העיניים. הסוף, לאורך הגבול עם ירדן, היה הקטע הפחות קשה.
לאיזה מהירות הגעת?
140 קמ"ש. התחלנו ב- 05:30 וסיימנו בשעה 18:00.
והגעתם?
במקום שני.
מתוך כמה?
השתתפו סה"כ 70 כלי רכב, 14 אופנוענים שמתוכם הגענו במקום שני. לכל כלי רכב יש הזמן שלו והקטגוריה שלו.
תן קרדיט לאופנוע
האופנוע הוא KTM תוצרת חברה אוסטרית. נפח 300 שתי פעימות מנוע די חזק. הבעיה שהוא אוכל הרבה דלק. יש צרך לתדלק אותו לעיתים תכופות, כאן בא לביטוי התפקיד של הצוות הטכני, הם היו אמורים לפגוש אותנו בנקודות מפגש ידועות מראש, בזמן הנכון ולתדלק, כל 80 ק"מ בערך. אופנועים אחרים שהשתתפו בתחרות היו יכולים לנסוע מרחק כפול בלי לתדלק. זה היה יתרונם עלינו.
האופנועים הפחות טובים והיותר טובים מתחרים באותה קטגוריה?
כן. מה שמשנה זה הרוכב. לנהוג יותר טוב, לא לעשות שטויות של ניווט. למעשה לנו לא היו בירבורים מיותרים בשטח, רק תקלות טכניות שגזלו הרבה זמן.
תוכניות להבא?
תלוי במשפחה, באופנוע ובספונסר שיהיה או לא יהיה. התחרות הזו עלתה לי 3000 ₪ פרטי. המשק עזר בהקצאת רכב, פלרם תרמו את התשלומים על התחרות. אבל ההובי הזה עולה המון כסף.
מה ההוצאות היומיומיות?
תלוי מאוד כמה רוכבים. בגלל שאני מתחרה יש בלאי גדול לאופנוע. אני לא רוכב הרבה, מקסימום פעם בשבוע. לפני התחרות רכבתי יותר.
מתי אתה קונה את ה"הארלי"?
כשאני אגמור להתחרות, אבל יהיה...
והקרדיטים ?
לאישה שסבלה אותי בכל החודש האחרון, למוטה ויואב רדליך, הצוות המלווה שתידלקו, האכילו, תיקנו ותיחזקו אותנו עם כל התקלות והפנצ'רים..
גבול עכשיו!
מדינה ללא גבול = מלחמה ללא סוף / אלישע
מדינת ישראל נולדה ללא גבול (כתוצאה ממלחמת העצמאות) אך אימצה לעצמה, תוך זמן קצר, את גבולות שביתת הנשק כגבול לכל דבר.
מאז מלחמת ששת הימים מתפקדת ישראל ללא גבול במזרח בגלל חוסר הסכמה בציבור, וחוסר יכולת בהנהגה להחליט היכן יעבור גבול זה.
מצב זה גורם לישראל נזקים כבדים.
מבית, הוקצנה עמדת ערביי ישראל, הועמק השסע בחברה הישראלית וכורסם שילטון החוק.
מחוץ, נפגעה קשות דמותה של ישראל כמדינה דמוקרטית. גם מהבחינה הביטחונית נראה שרבים החסרונות על היתרונות.
אני רוצה להאמין שההינתקות מעזה ובניית גדר הביטחון בגדה הינם צעדים ראשונים להתוויית גבולה העתידי של ישראל.
אם לא, אני חושש, תוך זמן לא ארוך, תחזור ישראל ותהפוך ממדינה ריבונית לאיזור סיכסוך כפי שהייתה במלחמת העצמאות..
למה כן דגל ירוק / יונתן בן צבי
יש היום חילוקי דעות בין תומכי ההתנתקות כיצד להביע את תמיכתם בה.
מחנה אחד דוגל בהנפת דגל או סרטון ירוק, המחנה האחר דוגל בהנפת דגל או סרט כחול- לבן. כמובן ששני האופנים כשרים להביע הזדהות.
מאידך, סימן ההזדהות של מתנגדי ההתנתקות הוא ברור. הצבע הכתום. רואים אותו מעל הרבה הרבה רכבים בדרכים. מי לשמחת ליבו, ומי שזה לצנינים בעיניו.
הכתום הברור מקל על המשתמשים בו, הוא בולט מאוד. תומכי ההתנגדות פוסחים על הסעיפים וסופם שלא מניפים כלום. הרוב הגדול שלהם בעצם לא נראה.
למה דגל ירוק ?
הראשית, אין לנו להשתמש בנימוק שזה בעצם צבע של האיסלם. אין לאיסלם כל חזקה (אכסקלוסיביות בלע"ז) על הצבע הירוק. הם רק משתמשים בו. אין סיבה טובה שלא נוכל אנו להשתמש בצבע הזה להביע את אשר על ליבנו.
כמובן שלשונאי מכבי חיפה יש אולי בעיה עם ירוק, בכדורגל לא שואלים למה ?
דגל או סרט כחול לבן הוא ראוי גם ראוי. אבל הוא מבטא אצלנו הזדהות לאומית כוללת שכל אחד יכול להלביש אותה על מה שנראה לו חשוב לאומה הישראלית. גם התנתקות בשטחים וגם השארות בהם.
אם רבים מאיתנו יאמצו את הסרט או את הדגלון הירוק כאות להזדהות עם ההתנתקות הם יהיו כאלה.
ברשותנו דגלונים וסרטים ירוקים. אפשר לקבלם במחסן הכללי. הסרט בחינם והדגלון עבור 6.5 ₪ סמליים.
המועד מתקרב. הבעת הזדהות עם מה שאנו מאמינים בו, היא המעט שחשוב שנעשה. מספיק כבר עם השתיקה הלא מרשימה של הרוב הדומם וההגיוני. .
השכנים הערבים –
מתוך זיכרונות מרמת-יוחנן שנים 1950-1935 / עזי זבולון
משנות הילדות הראשונות עד פרוץ המרד הערבי שכונה מאורעות 39-36, לא זכורים לי אירועים שיעידו על עויינות בין ארבעת הכפרים הערביים – סעסע, כסייר, הושא וראס עלי לבין הישוב הצעיר, רמת-יוחנן (שעדיין נקרא אושה).
לא היו קשרים מיוחדים, למיטב זכרוני, לא לטוב ולא לרע.
אני זוכר שהיינו מבקרים לפעמים בסעסע, שהיה כפר ערבי טיפוסי של אותן שנים – בתי אבן קטנים, המון עשן, תרנגולות והמון כלבים נובחים עליך. לא זכור לי מדוע בכלל הלכנו לשם. את השפה הערבית לא ידענו, וגם לא הכרנו מישהו מתושבי הכפר. כפי הנראה הלכנו סתם מתוך סקרנות.
אחד הזיכרונות שלי קשור לנשים הערביות שהולכות כל בוקר עם כדי החלב על ראשן (תמיד הפליא אותי איך הכלי לא נופל לארץ) כשמאחור הבעל יושב על חמור. כן, ממש כך היו הולכים לכפר-אתא למכור את מעט החלב שהיה להם.
היו שני מסלולי הליכה כאלה – לסעסע, הדרך הייתה לאורך שטחי המספוא (הדרך ברובה קיימת עד היום) לכסאייר היה שביל שהוביל מכפר-אתא (גבעת אתא של היום) ומשם על רכס הגבעות עד כסאייר (הגבול בין גבעת רם ואדמות המרעה שלנו). (איזור הגבעות הזה הפך במלחמת השיחרור לאיזור הקרב שבו נפל זוריק דיין בניסיון כושל להתקיף את הכח הדרוזי בכסאייר).
לא זכור לי שום סיכסוך על אדמות. הבעלות על האדמות הייתה ברורה. השטחים שנקנו ע"י יהושע חנקין מהלבנוני סורסוק בשנת 1925, היו אדמות בבעלות יהודית שעובדו ע"י תושבי כפר חסידים, יגור, רמת-יוחנן, אושה, כפר-המכבי וכפר-אתא. האדמות מזרחה היו בבעלות תושבי הכפרים הערביים שהיו למעשה מהגרים ממרוקו ועיראק בתקופת השלטון התורכי.
תושבי הכפר מג'דל (שמיר וחוות הצופים של היום), היו אריסים שעבדו תמורת אחוזים מהיבול מבעל האדמות הלבנוני סורסוק.
לאחר מכירת האדמות הם עברו מזרחה לראס עלי. (משפחתו של אבו קאסם הייתה אף היא מאריסי מג'דל שהיגרו מעיראק בתקופת השלטון העותומאני).
במבט לאחור, כשאני חושב על השנים הראשונות לקיומה של רמת-יוחנן, קשה לי להבין את תחושת הביטחון שהייתה לנו כילדים לגבי כל הקשור לסיכסוך בין הישוב היהודי לבין תושבי הארץ הערבים. למעשה, זו הייתה מעין אשליית ילדות שהיהודים והערבים בארץ ישראל יחיו בשלום ומתוך הכרה הדדית בזכותו של כל עם לחיות בין הירדן לים התיכון. אך כבר במאורעות 39-36, ועל אחת כמה וכמה במלחמת השחרור, התנפצה האשליה הזו, תוך מתן מחיר דמים כבד לשני הצדדים, שנמשך עד היום.
במאורעות נהרג אמציה כהן ואפרים מ. נפצע בשטחים מזרחית לקיבוץ (שטחי האבוקדו) ובשטחי המפרץ נהרג ברוך, חבר כפר המכבי, בסיכסוך שפרץ בעקבות רעיית עדרים של ערבים בשלפים במפרץ.
גם רמת-יוחנן עצמה הותקפה בנשק קל. אני זוכר שכילדים הועברנו לבית הקומותיים, שהיה בנוי בטון ובלתי חדיר לכדורי רובה.
מתוך קריאה אני יודע שהן לגבי מאורעות 39-36, והן לגבי מלחמת העצמאות גורמים ערבים מחוץ לתחומי ארץ-ישראל תרמו רבות לליבוי היצרים הלאומניים בארץ, אבל אי-אפשר להתעלם מהעובדה שערביי הארץ נענו ושיתפו פעולה בכל פעולות האיבה נגד היישוב היהודי, מתוך הזדהות מלאה עם התפיסה הערבית, שאין מקום למדינה יהודית באיזור. כתוצאה מעמדה זו, שהביאה למלחמת העצמאות, הפכו הכפרים סעסע, כסאייר והושא לתלי חורבות. למיטב ידיעתי, חלק מתושבי הכפרים התיישב בשפרעם והיום הם תובעים בעלות על הכפרים, ומדינת ישראל בולעת את העוול הזה. פשוט התאבדות מדינית!
יחד עם זאת, ולמרות הסיכסוך בינינו לבין הערבים לגבי זכותנו למדינה יהודית, המציאות הזו לא הפריעה לי ליצור קשרים טובים, מתוך כבוד הדדי רב, עם רבים מערביי הסביבה, וזאת במשך שנים ארוכות, מהיום בו עבדו איתי במספוא חאלד ועלי במשך כ-7 שנים.
גם היום קיימים קשרים טובים עם רבים מאנשי הכפרים – חוואלד וראס-עלי ועם רבים מהפועלים ברמת-יוחנן.
רק דבר אחד מצער אותי, שאינני יודע ערבית ואינני יכול לדבר איתם בשפתם..
המלך הוא עירום / ירמיהו
שישו בני מעי, נדנדת הסקרים עולה ויורדת ואני לא יודע את נפשי. דליה איציק, תבוא או לא תבוא, עמיר פרץ שמע או לא שמע כדורים שורקים על יד האוזן, זה ש"עושה לביתו" חזר לנקות את האורוות, או בא "ללכלך". תהיה התנתקות או לא תהיה, ביבי בעד או נגד. שריד אומר שחיתות ואריק אומר הכפשה, אז יש או אין. לימור תפטר או לא תפטר, תהיה שביתה בראשון לספטמבר או לא. כבישים נחסמים ונפתחים, נערות חסודות מהאולפנא נשלחות על ידי הוריהן לשכב על הכבישים, עולות על אורגזמות בלי להזדהות... שוטרים עבריים שריריים נוטפי זיעה יורדים עליהן ונושאים אותן על כפיים לזינזאנות, אחר כך הם ימשיכו לרקוד בכלא... דניאלה במעלות קדושים נדבקת לאבנים הקדושות, ואברהם מוליך את יצחק בנו אל הר המוריה... סובב הולך הרוח בין המאחזים הבלתי חוקיים ורק שימון ניצב איתן על מקומו, יצוק בבטון, ממוסמר לכס יו"רותו ומִשְנִיותו, מחלק חיוכים עם שיניו החדשות, רוכב כמו גדול על אופנוע-ים, מחבק ילדים, מנשק ילדות, קורא ספר שלם כל ערב ומסתכל על המזרח התיכון החדש שמחכה לו כמו האהבה, מעבר לפינה... הזמן פועל לטובתנו.
וזה קשה, קשה מאוד החיבוטים האלה, אי אפשר לשגע ככה בני מעיים... פתאום מודיעים לך שידוּעון זה או אחר מטריח עצמו אל פתח ביתך, אתה משוכנע שהנה אתה הולך להתעפר בעפר רגליו, להתבשם בניחוח אמריו, לשאול שאלה ולהתענג על תשובותיו, ואוּפּס...שוד ושבר, מאיגרא רמה לבירה עמיקתא, או שהנ"ל "מוציא גימ"לים" ומבריז ליוּדָ'לֶה או שאתה בא לקבלת שבת ואין לך איפה לשבת...
אנחנו כבר היינו בסרט ההדבקה הזה, "ימי החלב והדבש". עוד זוכרים את שנות האופוריה והאמונה בכוח הכוח, דיכוי כל שביב של ספק, כל בדל רעיון שאולי בכל זאת יש עם מי לדבר. עוד זוכרים את דיין משחרר נפיחה ביטחונית על שארם עם שלום או שארם בלי שלום, מה עדיף על מה, דברים שיעדיף אחר כך לשכוח. עוד זוכרים את גולדה ה"שבוייה בחלומו", את גלילי שמקים ערים חדשות, את אלון שמסמן טריטוריות, את אריק הבנאי שהורס ודורס, ורוב העם, כמו היום, מתחפר בעמדותיו כי "אין עם אשר ייסוג מחפירות חייו..." השאלה אם אלה החפירות הנכונות במקומות הנכונים לא מטרידה... ולמה שתטריד - הן הזמן פועל לטובתנו...
והנה היום, אוי לאוזניים שכך שומעות, על אף ההתרעות החמורות בדבר מגה פיגוע שעומד להתרחש בדרום, "עמישראל" מצביע ברגליו, יורד בהמוניו לחופי הזהב של סיני. "שארם-א-שייך חזרנו אלייך שנית..." מחתימים דרכון? אז מה?
ואתה מדמיין לעצמך את החופים הנהדרים האלה, את הים הכחול, את ריחות העשן המתקתקים שעולים מהאוהלים ומהזוּלוֹת, ומה שאסור מותר ומה שמותר אסור והדגים והאלמוגים, והברקודות, ולילות הירח על החולות הרכים, וקולות הגלים שמחרישים כל מציאות אחרת... הן הזמן פועל לטובתנו.
אנחנו, ההורים של ילדי שנת 73, מסרנו בלב כבד את כל אותם גרגרי חול, עד האחרון, לידי המצרים, לא לפני ש"בילינו" שם מלחמה אחת ארוכה ומיותרת ולא מעט ימי מילואים.
יחד עם זאת, לא אכחד, כשהיינו מקבלים צו ל"תעסוקה" והיה רשום שם על הטופס: "בסיני", לא הצטערנו.
באחת מהפעמים האלה ירדנו לא-טור, נווה מדבר עטור מטעי תמרים שהשתרעו צפונה. בקרבת מקום היה שדה התעופה עזוב שחדרי הטרמינל המרווחים שלו שימשו אותנו למגורים. חוץ מגמל תועה פה שם ובדואי שנשרך אחריו, נפש חיה לא הסתובבה בשטח, עיירת רפאים שהייתה בימיה הטובים כפר דייגים ציורי ומקום מושבם של מפעילי בארות הנפט. ממול בלב הים בערו הלפידים של שדה מורגן, עישנו את היום והאירו את הלילה. גוויות חלודות, שבורות, דוממות של סירות דייג צבעוניות שחדלו אורחותיהן היו מושלכות על החוף השומם, מראה סוריאליסטי אופייני. בין הגבעות, הים והתמרים הללו נמנם לו הצימוק שבעוגה, חמאם-מוסה בריכה לא גדולה מקורה של מים חמימים.
היינו עוצרים שם לטבילה מרעננת בדרך חזרה מהסיורים הארוכים.
והימים ימים של שקט וחוסר דאגה, הן "הזמן פועל לטובתנו...". אנחנו מטיילים הרבה ושומרים בעיקר על עצמנו, לפעמים היינו מדרימים למארבי-לילה בראס-כָּנִיסה או בראס-מוחמד וחמודותיהם, חוויה בפני עצמה.
קטע מביך, פחות מבוקש, אך ההכרחי בתעסוקה הזו, היה "גלות" לארץ גְזֵרה. כל שבוע היו שולחים צוות אחר, לפי התור, למוצבון תצפית קטן, מהלך נסיעה של שעה צפונה, רחוק מהעין רחוק מהלב. כּוּלה שני אוהלים מרופטים מוקפים גדר על החוף.
פעם בשלושה ימים התעורר צורך דחוף בפלוגה לבדוק אם הצוות הזה עוד קיים, אז היו שולחים נ.נ. שנסע בדרך לא דרך משאיר קולי עמוק בחול הרטוב על חלקת המים, מלווה בלהקות דולפינים שקפצו מעל הגלים לברר מה קורה...
אחרי ש"ווידא קיום" היה הנ.נ. פורק הספקה וחוזר כלעומת שבא. חוץ מזה הינו המון לבד לבד על החוף עם "הרוח והחושך והמים..." והלפידים הרוטטים של שדה מורגן.
הקרבות העיקריים היו בנחשים, בעקרבים, וביתושים.
השעמום אבי כל חטאת...לא עבר זמן רב עד, שכצפוי, הפסקנו להקפיד בלבושנו מפאת החום הכבד והלחות, בלי שנרגיש צמח לו חוף נודיסטים אולטימטיבי, מעבר למקום ולזמן, חסר כל קשר למציאות צבאית הכרחית, "מכת שמש"...
על התצפיתן, אם לא היה מרוכז בגופות המעורטלים בחוברות הכחולות, הוטל להזהיר את הגופות המעורטלים בים ועל החוף מפני כרישים, שלא פעם שחו לידנו מעדנות כשרק הסנפיר המשולש השחור חותך את פני המים. וגם... מפני הברקודות עם הברזלים הכבדים על הכתפיים שעל פי התוכניות (שלנו), בעצם בכלל לא היו אמורים להגיע, אבל כן הגיעו... בלי הודעה מראש.
ואוי לעיניים מה שהם ראו שם... והסוף מי ישורנו.
העונש היה "קל" יחסית, העבירו את כולנו לסוף התור של סבב החופשות של הפלוגה...
עברו מאז למעלה משלושים שנה וכאילו כלום לא השתנה. שוב מקימים מוצבים על חופי הזהב הכי יפים בארץ ש"אסור לעזוב אותם", נדבקים לכל גרגיר חול, לאבנים הקדושות ומקריבים את הילדים, ובינתיים... פצמ"רים, חסימות, שביתות, פיטורין, מרי אזרחי, ו"רק אנחנו", ו"רק שלנו", ו"יש לנו אהבה והיא תנצח..." והכתום, הכתום, הכתום שמכסה על ערוות ההגיון.
ואנחנו? במה אנו עסוקים... בפריימריז.
אז מה?... דליה איציק תבוא או לא? שיהיה לכוווולם בהצלחה. .
ברכות
לאתה ומשה נצר לרגל הענקת פרס וייצמן למדעים מדוייקים לחגי נצר. מתוך דברי רקע ונימוקי ועדת השופטים: "פרופ' חגי נצר נולד בקיבוץ רמת יוחנן בשנת 1945...
פרופ' נצר הוא שותף ומוביל כמה פרוייקטים בין-לאומיים גדולים בתחום האסטרופיסיקה...
פרופ' נצר עוסק שנים רבות בפעילות חינוכית – חברתית התנדבותית...
הפרס מוענק על מחקריו בפיסיקה של גלקסיות פעילות שמרכזן חור שחור ענקי הסופח אליו גז מן הסביבה ופולט קרינה בקצב העולה על קצב יצור האנרגיה של גלקסיה שלמה...
בנוסף על הצטיינותו בתור חוקר, העמיד פרופ' נצר תלמידים רבים, פירסם ספרי לימוד וגם ספרים המציגים את עולם האסטרונומיה לקהל הרחב"..
אירוע פרטי סגור
לכל תושבי רמת יוחנן, ביום חמישי 7.7.05 ייתקיים אירוע לסיום שנת בר המצווה.
האירוע ייתקיים בשעות הערב ויכלול מתנפחים, מתוקים, תכנית קצרה וסרט במקום הצגה.
זהו אירוע פרטי ואנחנו מבקשים לא להזמין אורחים.
פרטים נוספים בהמשך. הורי וילדי שנת בר המצווה, והצוות החינוכי.
המלצה
ביקרתי בתערוכה מדהימה בבית הלנה רובינשטיין בת"א ונראה לי שאנשים רבים מהקיבוץ יתעניינו בה גם. נושא התערוכה הוא "הלינה המשותפת". מוצגים בה 23 מיצבים על "קבוצה וקיבוץ בתודעה הישראלית". הדגש מושם על החווייה הפיזית של להיות חלק מקבוצה, העבודות מעניינות ומעוררות מחשבה ורצון לדיון בנושא.
שעות פתיחה: ימים ב', ד', ש', 16:00-10:00.
ימים ג' ה' 22:00-10:00 וביום ו' 14:00-10:00. המוזיאון ממוקם ברחוב תרס"ט 6 (צמוד ל"הבימה"). מעיין אופיר..
תזכורת ממש"א
לפני חודש חולקו לחברים דפי פרטים אישיים כפי שהוצאו מתוכנת האוכלוסייה. החברים התבקשו לעדכן את הדפים (או לא) לפי הצורך ולהחזירם למשאבי אנוש.
חלק גדול מהדפים אכן חזר אלינו. אנחנו פונים לכל מי שעדיין לא החזיר את הדפים - לעשות זאת בהקדם.
אנא החזירו את הדפים גם אם אין צורך לתקנם. תודה, משאבי אנוש.
בגורן בליל לבנה
הערב, ליל שישי 24.6.05
בין בית מוסדות למגדל המים
בשעה 21:30
ערב שירה ונוסטלגיה בטעם של פעם,
לאור הירח, לאור המדורה ולאור המצב.
יין יהיה, כיבוד יהיה,
רומנטיקה נעשה, ושמח?? הרבה!!!
כולם מוזמנים. ועדת תרבות.
הגביע הוא שלנו / פקו
קבוצת הילדים בכדורמים גיל 14 זכתה ביום שבת בגביע המדינה לשנת 2005 לאחר שגברה על הפועל קריית טבעון 13 : 9. המשחק התקיים בבריכת קיבוץ אפיקים לעיני קהל רב של הורים ואוהדים. הגביע חזר הביתה לאחר שנת גלות בטבעון.
למחרת יצאה הקבוצה למשחק חוץ קשה מול אס"א ת"א וניצחה 10 : 4.
ברכות לשחקנים ולמאמן!
גם קבוצת הנערים גיל 16 לא מביישת, השבוע גברה על הפועל גבעת חיים
במשחק חצי גמר גביע 20 : 4 ותתמודד ב- 8.7.05 בגמר הגביע מול..... הפועל קריית טבעון..
הווטרינר מגיע...
ביום חמישי 30.6.05
יקבל פציינטים במחסן הכללי בשעה 20:00.
כל הולכי על ארבע מוזמנים.
"ברמה"
עריכה – ירמיהו בן צבי.
הקלדה ושיכפול – שרה'לה זית
הגהה – אורה שורר
שבת שלום !!!
הכתובת של העלון באתר האינטרנט של רמת יוחנן
הרשימה הבאה הגיעה למערכת אחרי סגירת הגליון. אנו מפרסמים אותה בכל זאת, כלשונה, על פי בקשתו של אליעזר. ירמיהו.
"התנתקות" או "טיהור אתני" / אליעזר פארן
בעקבות הראיון של ירמי עם "השוטר שלנו" (ברמה 12.6.05)
מתוך הראיון:
המראין: יורם, האם יש חשש שפעולות ההתנגדות להתנתקות יזלגו גם לאיזור שלנו?
יורם: עדיין לא היו אירועים חמורים אצלנו, אבל יש הערכות. אנחנו אוספים מידע על מתנגדים להתנתקות למיניהם, ומניעיהם...
אני מעריך מאד את פעולתו של יורם בתפקידו כאחראי על פעילויות השיטור באיזורנו ובוודאי אין לי כל כוונות להפריע לו ולכל שוטר וחייל למלא את משימותיהם.
איני יודע אם אני נמצא כבר ברשימתו של יורם, אך אני עומד לרשותו בכל עת. רק אומר שכל הפעילויות המתוכננות הן גלויות ומתפרסמות בכל כלי התקשורת. אני גם מזמין כל שוטר וחייל לעיין בפנייה אליהם, לחשוב על כך שאינם חייבים להשתתף בפועל במעשי הגרוש. יש דרך חוקית לכך. יחד עם זאת, מאחר שהעת דוחקת, אני סבור שהגיע הזמן עבורי לצאת בפניה נרגשת לחברי הקיבוצים בכלל ולחברי רמת יוחנן בפרט ולומר להם:
אני קורא בזאת לכל אחד ואחת: (כולל אנשי ביטחון(:
"הצטרפו לפעילות נגד גרוש יהודים בארץ ישראל ולהריסת מפעל חייהם".
צה"ל ומשטרת ישראל נועדו להגן על היהודים ולא לגרש אותם מבתיהם.
כהקדמה – מובא כאן קטע מתוך מאמר בעיתון "נתיב" מאת אריה סתיו:
"הטיהור האתני המתוכנן ומקצת השלכותיו
תחילה יש לקבוע חד-משמעית ונחרצת, כי בביטוי "התנתקות" הולכים שרון וממשלתו בדרכם של משטרי דיכוי, המסווים את כוונותיהם במכבסת מילים אורווליאנית. "התנתקות" איננה כי אם "טיהור אתני", וכך יש לכנותה. ההגדרה של "טיהור אתני" – מונח שטבע דראזן פטרוביץ', מומחה למשפט בינלאומי באוניברסיטת סרייבו לאחר ימי מלחמת האזרחים ביוגוסלביה, אומרת: "טיהור אתני פירושו עקירתם בכוח של אזרחים מקבוצה אתנית אחת מאדמתם ומבתיהם, ומסירת השטח המטוהר לקבוצה אתנית אחרת". הגדרתו של פטרוביץ' עמדה לנגד עיני בית-המשפט הבינלאומי בהאג כאשר תבע את סלובודן מילושביץ' לדין והגדיר את מעשיו כ"פשע נגד האנושות אשר מבצעיו הם פושעים". הנה כי-כן, ההגדרה של טיהור אתני תואמת מתחילתה ועד סופה את המעשה שזוממים לבצע שרון וממשלתו. העובדה שהמגורשים יזכו לפיצוי כספי היא משנית לצורך העניין, ותידון בהמשכו של המאמר. קיים הבדל מהותי אחד בין כוונתו של שרון לבין מעשיו של מילושביץ' ודומיו: מילושביץ' גירש ציבור עוין שעִמו היה לו חשבון דמים היסטורי בן מאות שנים, ומסר את השטח המטוהר לבני ארצו; שרון מגרש את בני עמו שלו ומוסר את השטח למרצחי עמו, בני-בריתו של היטלר מאמש וממשיכי דרכו היום, המצהירים גלויות וקבל-עם שיעדם הוא חורבן מדינת היהודים. תופעה זו, המעוגנת בפתולוגיה יהודית, בלתי-מוכרת בקורות העמים, הנָה כל עיקרו של הפאשיזם מאסכולת עַם הסגולה. מוסוליני, סטאלין, מילושביץ' ודומיהם פרעו באויבי ארצם ופעלו להגדלתה, חיזוקה והרחבתה. הפאשסיט היהודי – ואחת היא אם הגיח מבית-ספרו של השומר הצעיר או מן המאפיה של חוות השקמים, פועל כמי שכפאו השד לחיסולה של ארצו באמצעות האדרת האויב.
לקראת חורבן ההתיישבות ביו"ש, בקעת הירדן והגולן
חורבן ההתיישבות בגוש קטיף וצפון השומרון הוא, למותר לציין, שלב מקדים לקראת חורבן ההתיישבות ביו"ש וברמת-הגולן, ומסירת ירושלים לאויב הערבי. מהלך זה, אשר יותיר ממדינת היהודים גדם שותת דם, חייב יהיה להוביל לנסיגה מקווי שביתת הנשק משנת 1949 אל גבולות החלוקה. תהליך זה, אשר בעיצומו אנו נמצאים עתה, נקבע בהסכמי קמפ-דייוויד, במעשה הכּשל ההיסטורי החמור ביותר בתולדותיה הקצרים של מדינת ישראל. במלחמת ששת הימים הביסה ישראל את אויביה במלחמת מגן צודקת יותר מכל מלחמה בעידן המודרני. לא זו בלבד שהיתה זו זכותה של ישראל להחזיק בכל מדבר סיני, אלא שהיתה זו חובתה, מכוח עקרון הצדק הטבעי המעוגן במשפט הבינלאומי: "Ex injuria jus non oritur" ("מעוולה לא תצמח זכות"), לפיו התוקפן המובס חייב להיענש! כך נוהגת כל מדינה מתוקנת. מכוח עיקרון זה אבדו לגרמניה, בתום שתי מלחמות העולם, שטחים רבים, ביניהם כאלה שהיו בחזקתה משך מאות בשנים, כגון פרוסיה המזרחית, פומרניה ושלזיה. כך נהגה מדינת היהודים במלחמת העצמאות לאחר שהביסה את האויב הקם להשמידה, וסיפחה שטחים רבים שהכפילו את שטחה לעומת אלה של גבולות החלוקה." עד כאן ציטוט מתוך המאמר.(מאמר זה מופיע בנתיב • שנה שמונה עשרה • גיליון 1 (102) • שבט תשס"ה• ינואר 2005). למעוניינים בכתבה כולה - בכתובת האלקטרונית: http://nativ.cc/102/stav.htm )
================================
ולחברי הקיבוצים בכלל ורמת יוחנן בפרט, ובעיקר לצעירים שבהם:
לא הספקתי הרבה בחיי:
עליתי לארץ ישראל בשנת 1935 ומאז הספקתי לגדול בעמק חפר תוך שלש שנות מאורעות, להשבע ולהלחם במסגרת ה"הגנה" במקום, לעמוד בחדרה באספת הפגנה של כל תושבי עמק חפר ליד מנהיג הפועלים המפורסם יצחק בן אהרון העומד על חבית וזועק בקול גדול "בוז לספר הלבן", להשתתף בכיבוש הדייג בכינרת בעין גב שבתחומי "חומה ומגדל", לכבוש את אדמת החולה בעבודה בסיקול אבנים וגידול דגים, לגור במכולה בהתנחלות כפר סאלד, מרחק 300 מטר מן הגבול הסורי ואלף מטר מכפר עאבסיה עם 3000 תושבים ערבים, להגן על היישוב והגליל במלחמת השחרור, לראות את אלפי הפלחים מכפרי החולה בורחים עם משפחותיהם ורכושם הדל לסוריה, בעקבות קריאת מנהיגיהם. הובטח להם שיחזרו בקרוב אחרי שהצבא הסורי יכבוש את היישובים, כדי לחסל את יושביהם, לבוז את רכושם ועוד ועוד.
כל זאת והרבה יותר, עשו רוב רובם של היהודים שזכו והגיעו למשאת נפשם – ארץ ישראל, בלי להתבייש לומר בראש חוצות, שבאנו לארצנו, ארץ מולדתנו, ארץ תקוותנו, ארץ ישראל.
כיום אני בולש לצדדים שמא תשמע זעקתי:
ארץ ישראל שלנו בלי התנצלות ובלי תחושות אשמה בזכות ולא בחסד.
(לפחות מן הים עד הירדן ומי שזקוק להוכחות משפטיות יכול לפנות אלי ולקבלן)
ואנו חייבים להמשיך ולבנותה למען כל העם היהודי, ולהלחם עליה ועל אדמתה, כי זה מה שיש לנו, ואין לנו ארץ אחרת.
ו – כן. אני לא רק תומך אלא גם משתדל לגייס יותר ויותר פעילים לתנועת המרי האזרחי כדי לסכל את רעיון העוועים המכונה בשקר "התנתקות", (וכל מי שמעוניין יכול גם למסור את שמי למשטרה).
וקיים רק הבדל עקרוני אחד בין "הספר הלבן" המקורי של ממשלת המנדט לבין "תורת השלום" של יהודים טובים:
ההוא יצא מממשלה זרה – ממשלת בווין הבריטית (ימ"ש), וזה יוצא מממשלת ישראל שנבחרה כחוק והפרה את רצון הבוחרים במצח נחושה ובכחש ומשליטה משטר דיקטטורי פר אקסלנס ..
בהיותי ילד חששתי משוטר בריטי שנקרה בדרכי, כעת מתחיל אצלי החשש משוטר ישראלי מזדמן
אוי לאותה בושה שהגענו לכך.
אני קורא בזאת לכל אחד ואחת: (כולל אנשי ביטחון)
"הצטרפו לפעילות נגד גרוש יהודים בארץ ישראל ולהריסת מפעל חייהם".
למבקשים להצטרף: נא לפנות אלי ישירות או בטלפון 9736 Email: faram@ry.org.il
אליעזר פארן..