דוח שבועי / א.פלד

"ובכל זאת נוע תנוע"

טכס העומר מורכב מארבעה חלקים: במה, שירים, ריקודים, שירים... ומשברים. המשבר הראשון מתרחש בדרך כלל כשבועיים לפני החג כשהג'ינג'י מודיע שככה אי אפשר והשנה באמת לא יהיה עומר. המשבר השני מתרחש כשבוע לפני החג כשזהר מזהירה שאם לא יגיעו לפחות עשר בנות לחזרות ... שבוע לפני הכל נראה כמעט אבוד ורק נעמי מחייכת בצד ... בשביל לא להרגיז...ולוחשת "יהיה בסיידר".

אבל האמת היא שדרוש כאן איזה רענון. מרבית ה"חומרים" של העומר שוכבים במחסנים או ניתנים לגיוס "ברגע האחרון". הציוד, הנגנים, המקהלה, הקריינים והתמליל. נקודת התורפה היא   הרקדניות והרקדנים.

הבעיה היא בגיל הביניים. ילדי הגנים עם ריקוד הפרחים מצד אחד והסבתות בריקוד שבולת בשדה מצד שני לעולם אינם מכזיבים. לעומת זאת הצעירות, שהן לב העניין, בחלקן מתעייפות ומבריזות ויוצרות דמורליזציה גם בקרב הבנות הממשיכות להטות במסירות אגן ושכם.

"עומר עושים באהבה" ולא על תקן של "עושים טובה" או "מתוך חובה".

אולי כפי שאנחנו מקיימים את חבורת הזמר, ה"רמקולית", כל השנה, שאנשים נהנים להשתתף בה והיא מפרה את חגינו ומועדינו, אפשר להקים גם "להקת מחול" עם הדרכה טובה ואווירה טובה וכמובן עם "משוגע לדבר".

בנות ובנים צעירים שיבואו מרצונם כל השנה לרקוד (כל מיני ריקודים מסמבה וטנגו ועד "כפינו" ו"הן ירונן"), ייהנו, יבלו, ישמרו על כושר יתרמו ויתָרמו.

יש מי שמוכן להרים את הנושא? (נמצא גם תקציב).

בינתיים, ושוב, הרבה תודה לכל העושים במלאכה.

מהפכה בתחום החינוך.

עוברת עלינו מהפכה ממשית. במישור הארצי, "דו"ח דוברת" שמשמעותו המיידית מבחינתנו היא מעבר לחמישה ימי לימודים, ללא יום ששי, כבר משנת הלימודים הקרובה. מחייב התארגנות לגבי העסקת הילדים בבית והתארגנות שונה בתחום עבודת הנוער בקיבוץ.

מהפכה איזורת – עם יציאת בתי הספר (יסודי, חטיבה, תיכון) מבעלות והפעלת הקיבוצים להפעלה ואחריות המועצה האיזורית.

כשליש מתלמידי "ניצני זבולון" (יסודי) ולמעלה ממחצית תלמידי "כרמל זבולון" (חטיבה ותיכון) אינם ילדי הקיבוצים. לכשעצמו זה אינו חיסרון.

הבעיה היא שבשיטה בה נבחרות היום ההנהלות הציבוריות של בתי הספר, משקל הקיבוצים הולך ופוחת וקיימת גם אפשרות סבירה (ומיידית) שקיבוץ רמת יוחנן כלל לא יהיה מיוצג בהנהלת ביה"ס אליו הוא שולח את ילדיו.

המפתח הוא התעניינות אישית לוחצת של ההורים ומעורבותם החל מ"ועד הכתה". המציאות מראה  שההורים ה"עירוניים" (כולל מן הישוב הקהילתי נופית) הרבה יותר מעורבים מן ההורים הקיבוצניקים הרואים עדיין, במידה רבה, את המטפלות, המדריכים, ועדת חינוך ובקיצור "הקיבוץ", כאחראים על חינוך ילדיהם ועל המעורבות ברמת בית הספר.

נושא שלישי הוא תקציב בתי הספר.

רמת בית הספר מוכתבת באופן מכריע על ידי תשלומי ההורים: "תשלומי רשות" ו"תשלומים מרצון" שאי אפשר לחייב את ההורים לשלמם.

בנושא זה קיימים כבר פערים גדולים בין קבוצות הורים שונות (לאחרונה גם הליכים משפטיים).

מתחילים להתפתח פערי גישה גם בין הקיבוצים המופרטים (שער העמקים, אושה, כ. מכבי), בהם התשלום לביה"ס הוא על חשבון ההורים, ובין הקיבוצים השיתופיים (יגור, רמת יוחנן).

המצב הוא מאוד נזיל ובלתי ברור.

מה שחשוב ובאופן דחוף הוא שינוי בגישת ההורים והגברת המעורבות ההורית האישית בנעשה בבית הספר בו לומדים ילדינו.

מזוזה  בחדר האוכל לי -

כמו צלם בהיכל בשבילך /     איתן שטייף

קצת הופתעתי על ההצעה שהוצגה אחרי דיון לכאורה במזכירות, אשר ככל הנראה אינה עוסקת בחשיבה על מה שמועלה לפניה, אלא רק בשאלה האם זה יפריע למישהו.

ובכן, בעבר נשאו את נס ההתנגדות דן גלעד ושלמה פלד ז"ל, איני בוש לעמוד במקומם ולהבהיר כי לי זה מפריע ואני מבקש להציג התנגדות עקרונית ומעשית, חדה וברורה, להצעה על התקנת מזוזות בחדר האוכל. ואציג כאן את עמדתי:

.1. רמת יוחנן היא מאז ומתמיד קיבוץ חילוני מובהק, לא במקרה אלא אחרי הרבה שיקול דעת וגישה עקרונית אשר שוללת את הגינונים של היהדות האורתודוקסית, וקובעת כי יש מקום בינינו לכל אחד, בלי שיעשה לשינוי באורח החיים של זולתו. היה בעבר מדי פעם "יהודי כשר תורן" אשר ביקש להשתיל לנו סממני דת, ותמיד נדחה בלי הרבה ספקות.

הגישה החילונית אינה אנטי יהודית, אלא דוחה את הסממנים החיצוניים, ביניהם המזוזה שאינה אלא שריד לתקופה בה העריצו "עצים ואבנים" כאלילים.

לא היה ברמת יוחנן (מאז פטירתם של הורים זקנים שהגיעו לקיבוץ כדתיים) לא בית כנסת, לא "פינת בישול כשר", ולא שום סימן או סממן דתי, לא במקרה ולא בטעות,  ואף פעם לא היה ספק ביהדותנו כציבור… ובקיצור: "מה שעובד טוב - למה לשנות?"

.2. החילוניות אינה שלילת הדת ולא שלילת האמונה, אלא העמדתה במקומה המתאים - בלבו של הפרט ובביתו שלו, בעוד המסורת היהודית שאינה דתית הנה חלק בלתי נפרד מזהותנו הציבורית והקיבוצית, יחד עם האמונה בדמוקרטיה ובזכויות הפרט לצידה.

אני אישית תמיד תמכתי בהתנגדות להגשת בשר חזיר בחדר האוכל (אף כי אני סועד אותו בהנאה), וכן בהתנגדות להגשת לחם בפסח בחדר האוכל. הנימוק מקורו אינו בדת אלא בהסכמה הקיבוצית: אם יש חבר אחד ששינוי כזה פוגע ברגשותיו, אין  מקום לכפייה כזו, בהיות המקום פתוח לכל חבר להרגיש בו כבביתו.

לאותו הדבר אני מצפה בהקשר להצעת המזוזה: לא אוכל להרגיש בחדר האוכל כבביתי אם אפגוש את המזוזה בפתח, את השינוי הזה באורחות חיינו אין לבצע ואין ליישם!

אם יהיה אי פעם רוב בציבור לפתוח בית כנסת, כמו שהיה לפתיחת פאב, לא אוכל להתנגד לכך שהוא יהיה מצוייד בכל סממני הדת, אבל אתעקש על כך שהכל יהיה בתוכו, רק לצרכי המתפללים ולא להפגנת השתייכות עם סימנים חיצוניים שפוגעים באחרים.

.3. מסורת חשובה יש לנו, של הפרדה בין רשות הכלל, בה יש להימנע משינויים או מעשים שפוגעים בחלק מן הציבור, לרשות הפרט בה כל אחד אדון למעשיו (אם נעשו כחוק…).

חלילה  לנו לשגות ולעשות צעד שהופך את הגישה על פניה, כי סופה מי ישורנו.

מי שהחיים בקיבוץ חילוני ללא סממנים חיצוניים אינם נראים לו, או מי שחפץ בסממני  דת לעצמו, יתקין בביתו כל מה שברצונו. מי שרוצה להעמיק ביהדותו (אם חילוני מובהק או אם נוטה לדתיות) או להתעמק במכמני היהדות, יש לו בחירה בין לימוד בישיבה, או בין לימוד חכמת ישראל ומחשבת ישראל בפן החילוני האקדמי שלהן.  מי שרוצה לחיות במסגרת "יותר דתית" – ייכבד נא ויחפש לעצמו מקום אחר, מתאים יותר להבנתו ומחשבתו, אבל בל יעשה זאת בהחדרת סממנים חיצוניים של תיאוקראטיה לביתנו, ובכך החדרת שינויים באורחות חיינו.

ומי שישאלני "במה אתה יהודי?" – יש לי תשובות מפורטות, אבל המזוזה אינה סימן אלא לדבקות חסרת טעם בציוויים שהם זרים לנו ולאורחות חיינו.

ובאופן אישי אני מודיע בזה, אם יותקנו מזוזות בחדר האוכל, אצטרך לבחור בין הימנעות מלראות את חדר האוכל כחלק מביתי, לבין השתתפות בהסרת המזוזה ממקומה, לאור היום  ובפומבי. .

פסל כפינו – ציוני דרך / עזי זבולון

אמנם בחג העומר הקרוב הפסל עדיין לא יושלם, יחד עם זאת סיומו והצבתו בחזית בניין המועצה האיזורית יהיה הרבה יותר קרוב לעמר השנה מאשר לעמר בשנה הבאה. אי לכך מתאים לסקור את השתלשלות הדברים שהביאו בסופו של דבר לביצועו של הפסל.

הרעיון עלה בראשי לפני כארבעה וחצי שנים, בעיצומו של חג המים. הריקודים של לאה, בליווי שיריו של מתתיהו שאף פעם לא נס ליחם, גרמו לי לחשוב על הצורך להנציח את פועלם המשותף של לאה ומתתיהו, בנוסף לשירים ולריקודים עצמם שהם הם העיקר – גם ע"י יצירת פסל שיהווה מאין אנדרטה המוקדשת ליצירה המופלאה הזו.

הריקוד "כפינו" משרה אווירת רוגע מאוד מיוחדת כשהוא מבוצע בשעות בין הערביים בתוך שדה שבולים, גם הלחן משרה אווירה מאוד רגועה המשתלבת בהרמוניה נהדרת עם הנופים שברקע.

המילים או תוכן השיר, הן בעלות משמעות חקלאית, שיר הלל לטבע וליופיו ותפילה לשובו של עם ישראל לארצו ולמולדתו.

מה יכול להיות יותר משמעותי מהשילוב הזה בשיר ובריקוד – "כפינו נישא אל מרום".

הרעיון עלה לפני יובל ה- 70 לרמת יוחנן והמחשבה הייתה שביובל יעמוד הפסל על כנו בתוך גן מורשת שיוקם בשטח שבין שדרת הראשונים לבין מגדל המים (חייב להתבצע בעתיד).

לצערי הרב הדברים השתלשלו קצת אחרת.

ההצעה לביצוע הפסל הונחה בפני דני רפפורט והוא מצידו ביצע מודל שהתקבל על דעתם של מספר חברים שהתבקשו לחוות דעה.

מכאן התגלגלו הדברים ונהיו יגעים כתוצאה מהתנגדות שהובעה ע"י מספר חברים לעצם הקמתו של הפסל.

לאחר כשלוש וחצי שנים של דיונים, כתבות והצבעה בקלפי, החליט רוב חברי רמת יוחנן לדחות את ביצוע הפסל.

בשלב זה הציע אודי, להציע למועצה האיזורית את מימון הפסל והצבתו בחזית בנין המועצה.

הרעיון התקבל במועצה ובשיתוף עם רמת יוחנן בהקצאת תקציב שנדרש לביצוע הפסל הנושא יצא לדרך.

כמי שמלווה עת עבודתו של דני, לאורך כל הדרך, אני מוכרח לציין שזו הפעם הראשונה שאני רואה אמן שמקדיש זמן ומאמצים  רבים כדי להביא יצירה מורכבת כזו מבחינה טכנית לכדי סיום, וחייבים להודות לדני, הן על תיכנון הפסל והן על היכולת לבצעו.

אני חושב שהמועצה האיזורית זבולון זוכה בפרוייקט אמנותי, בעל ערך תרבותי ולאומי, שבוצע ע"י דני רפפורט. חג שמח.

הלכלוך בחצר איננו גזרה משמיים.../  רוני פלד

לאחרונה עשינו מאמץ גדול לנקות את החצר לקראת החג. עם זאת אין לצפות שהתגייסות חד פעמית תהיה משמעותית לאיכות הניקיון בחצר אם לא נתמיד בה.

כל עוד לא ישתנו דפוסי ההתנהגות של הציבור ואופן החשיבה בנושא הניקיון, תוך ימים המצב יחזור לקדמותו. קומץ המנקים הנחשבים ל"משוגעים לדבר" לא יוכלו להמשיך במשימה הזו לבד.

על מנת לשנות דפוסי התנהגות יש לבודד את המלכלכים, להפוך את הקערה על פיה - המלכלך הוא חריג, הוא זה שעובר על החוק ועל הנורמות שהחברה אימצה, "הוא זה שקוטף את הפרחים".

בידינו היכולת לקבוע את פניה של סביבתנו, להשפיע על האופן בו אנו נראים בעיני עצמנו, ועל האופן בו האחרים מתייחסים אלינו.

לכל אחד מאיתנו, יש השפעה על הסביבה. לפיכך ככל שיותר חברים יפעלו למען ניקיון החצר, יגדל הסיכוי לשיפור המצב.

אנחנו זקוקים לשותפים! ל-כ-ו-ל-ם!!!!

אם אתה חש הזדהות עם הצורך בשמירה על הסביבה....

אני מזמינה אותך להצטרף למערך "נאמני הניקיון" (עובדי הנוי), מתוך הבנה עמוקה בצורך לקחת את האחריות לידיים ולפעול ליצירת עולם טוב יותר,  יפה יותר, נעים יותר, בריא יותר ונקי יותר!

כבר מותר להתכופף ולהרים ניירות, קרטונים, פחיות, בקבוקי פלסטיק ושקיות אשפה המפוזרים על הדשאים ובצדי המדרכות. מותר להעיר למי שנהנה מממתק ובמקום להשליך את הפסולת לפח, משליך אותה ברשות הרבים...

כל אחד מוזמן לסרוק את סביבת ביתו ומקום עבודתו, לאסוף את האשפה המתגוללת מסביב,  לטאטא אם נחוץ ולהפוך את זה להרגל.

הבית שלנו חשוב לכולנו. בנוסף להיותו מקום מבטחים, אנחנו אוהבים לראות את החצר נקייה,

מטופחת, ירוקה ופורחת.

עיזרו לנו, יחד נחולל מהפך בהתייחסות לניקיון החצר והסביבה!

עוצו עצה ותופר... / ירמיהו

בעיירה אחת נידחת, על אם הדרך בין קוצק לפודולסק, נותרה ברפתו של אחד היהודים פרה אחת. יום יום הייתה יוצאת בבוקר למרעה הירוק וחוזרת עם ערב, והיו בעליה חולבים ממנה שני דליים. חלב שהספיק כדי צרכם של כל יהודי העיירה הלא רבים, ועוד נותר מעט גם לצדקה וגמ"ח.

הכל נראה טוב ויפה עד שיום אחד חדלה הפרה מהרגלה, יבשו עטיניה והפסיקה לתת חלב. ספקו היהודים כפיים, גלגלו עיניים, נשאו בציבור תפילה אחת או שתיים וביקשו רחמי שמיים...נענה האל לתחינתם הנואשת וילחש על אוזניהם, בשקט בשקט, את דבר האפשרות לרכוש פרה חולבת בוורשה תמורת 2,000 זלוטי, אולם... בצ'נסטוחובה  ישנן פרות גם ב- 1,000 זלוטי.

נו, יהודים הם יהודים, לא מחפשים "קרני צבי" לשים עליהם את מתי מעט הזהובים שנותרו להם אחרי מפולת הבנקים. נבחרה משלחת מנכבדי הקהילה ויצאו אנ"ש דחופים בכרכרה הראשונה לצ'נסטוחובה לרכוש את "המציאה".

עברו שלושה הרים, חצו שלושה נהרות ושרדו בקושי ליסטים שבדרך ושאר תלאות דרך שאין הדמיון יכול לשערן.

מקץ שלושה ימים הגיעו לעיר הגדולה. עברו בשווקים השוקקים עד שלא יצתה נשמתם מרוב קנאה. סקרו, בחנו, בדקו ציצים, מכל זן ומין, גדולים וקטנים, שמנים ורזים, ויתנו עיניהם במובחר שבמובחר. ויראו כי טוב.

נפרדו בצער מ 1000 זלוטי ושבו בשלום לעיירה עם החולבת שהלכה כל הדרך קשורה לכרכרה.         

והפרה החדשה זהב פרוויים, יפה, שמנה, שופעת, בריאה, נהדרת ומניבה כל יום שני דליי חלב שהספיק כדי צרכם של כל יהודי העיירה, הלא רבים, ועוד נותר מעט גם לצדקה וגמ"ח.

שמחו היהודים בפרתם, מחאו כפיים, גלגלו עיניים, ונשאו תפילה אחת או שתיים לאל שבשמיים ותודה על כל שפתיים: "זו שירה חדשה לך צ'נסטוחובה..."

אבל... לא הייתה השמחה השלמה שורה במעונם. פולנים הם פולנים.

אין אלוהים מוריד את השמחות לארץ אלא בזיווג עם הצרות.

והיו היהודים מלינים על מצבם, עבשיו טוב, אמרו, אבל לא לעולם חוסן, מה יהיה בסופנו אם חס וחלילה תיבש גם הפרה הזו... "עוצו עצה ותופר..." ישבו לטכס עצה והחליטו ברוב קולות: יש להביא לפרה "גואל", ירביע הפר את הפרה כדי שתמליט עוד פרות כמותה, יגדל וירבה ויפרוץ העדר ולא נצטרך יותר לדאוג למחסורנו, למחסור ילדינו, נכדינו ונינינו. יהיה חלב בשפע כדי צרכם של כל יהודי העיירה, נבנה בקתה קטנה, ועליות גג, וחדר נוסף, ונייצר מהעודפים מוצרי חלב, מעדני מעדנות של לבן ושמנת וחמאה וחובצה וגבינות גורמה לעילא ולעילא, ויהיה שמם של מעדני העיירה הולך מקצה עולם ועד קצהו, ותינשא שירתם ותושבחתם והילולם.

גם יישאר לצדקה וגמ"ח, וגם... נטמון גרושן אחד לצרכי בנייה, גרושן אחד לצרכי לימוד, וגרושן אחד לצרכי הגוף והנפש.  

יצאה המשלחת בדחיפות בכרכרה הראשונה לצ'נסטוחובה, לרכוש את ה"גואל".

עברו שלושה הרים, חצו שלושה נהרות ושרדו בקושי ליסטים שבדרך וקילקולי קיבה ושאר תלאות דרך שאין הדמיון יכול לשערן. אחרי שלושה ימים הגיעו לעיר הגדולה. עברו בשווקים ושוב יצתה נשמתם וזב רירם על זקניהם העבותים מרוב קנאה, סקרו, בחנו, בדקו ציצים פורחים ונובלים, מכל זן ומין, גדולים וקטנים, שמנים ורזים, בדקו היקפים ואורכים, ויבחרו את המובחר שבמובחר, שופרא ד'שופרא. ויראו כי טוב. נפרדו לשלום מעוד 1000 זלוטי ושבו שמחים וטובי לב לעיירה כשהתורא מדדה אחר כרכרתם.

עם בוקר אור הוצא הפר אל המרעה לעשות מעשה.

והעיירה כמרקחה, והיו האברכים מנצחים זה עם זה, זה אומר לו: כך תעשה את הדבר, וזה אומר לו: לא כך תעשה את הדבר. מחאו היהודים כפיים, גלגלו עיניים, נשאו תפילה אחת או שתיים אל האל שבשמיים ואמרו לדבק טוב. טובים השניים!

אבל, אלוהים גדול וגם שטח המרעה גדול ונרחב, יש מקום לכולם, זה בשלו וזו בשלה, ואין האברכים מעירים את האהבה עד שתחפץ...

כך עבר שבוע ועוד שבוע ועוד שבוע וה"תכל'ס" לא נראה בכל רחבי המרעה. לא הבל החן ולא שקר היופי אבל ככל שהיה הפר מנסה להתקרב לפרה היא התרחקה. הוא מנסה והיא בורחת, הוא מנסה והיא מתרחקת. פשוט "לא נותנת"! לא עזרו הפטנטים והחוכמ'ס והתרגילים והעורמה. נישט האין נישט ההער. אין יוצא ואין בא.   

נפלו פני היהודים ולא ידעו אנה ישאו את החרפה. ישבו וחשבו ועיינו ודנו ושקלו וטרו והחליטו להרכיב שוב משלחת נכבדה מאנ"ש שתצא בהולה לשאול בעצתו של הרב בפודולסק.

עוד באותו יום יצאה משלחת אנ"ש נכבדה, מפרנסי העיר וגביריה בכרכרה הראשונה לפודולסק. עברו את ההר, עברו את הנהר, ותש כוחם מתלאות הדרך ושאר מרעין בישין שאין יד הדמיון יכולה לתאר אפילו מקצתם. מקץ יום ומחצה הגיעו אל הרב בפודולסק.

והיו שוטחין בפני הרב את צערם הגדול, צער גידול בהמות ורבייתם, והיו משיחין בענייני גישה וביאה, זה אומר: כך היה הדבר, וזה אומר: לא כך היה הדבר, בקיצור לא מני ולא מקצתי, עיבור אין. 

אמר להם הרב: " אין ידי משגת לתת לכם עצה, אבל... בעיר הגדולה וורשה יושב לו יועץ חיצוני, יועץ בשכר, אמנם יעלה לכם דבר עצתו בחסרון כיס מסויים, אבל הוא מומחה גדול, שמו יצא לתהילה בכל רחבי העיירות שירדו מנכסיהן במפולת הגדולה כמחזיר אהבות".

יצאה המשלחת מעם הרב כאבלה ביום חתונתה, עם מטעם שארית הזלוטי שעדיין נחה בכיסם שעמדו להיפרד ממנה, ועם מטעם הבושה והכלימה.

עלו על הכרכרה הראשונה שיצאה לוורשה, עברו ארבעה הרים וארבעה נהרות וסבלו מטלטולי הדרך, וקילקולי קיבה, וניצלו מליסטים ושודדי דרכים, והגיעו מקץ ארבעה ימים לעיר הגדולה.

מיהרו האברכים הקרועים והבלואים, והחבולים אל שערי ביתו של היועץ החיצוני. והבית עומד לו כארמון מתנשא אל על ברחוב הראשי של וורשה, מהלך תשע מאות אמה אורכו ושבע מאות אמה רוחבו ואין שיעור לקומתו, וחלונות וצריחים ומעלות ומורדות ושפע גזוסטראות ומעקות ניתלים לו מכל צד, עטור הבית גני ירק ועצי פרי ועצי סרק ופרחים לרוב ושבילים מרופדי חצץ ועציצים צבעוניים וכל כיוצא בזה לענג את הנפש ולשובב את העין והלב. כל הארץ מכרזת כבודו של היועץ ועושרו הרב שבא לו ממתן עצות לנזקקים.

וידפקו כעניים בפתח על דלתו של היועץ, ויבואו בפניו וישתחו אפיים וירוממוהו ויגדלוהו וישבחוהו, לא לפני שנפרדו בצער מעוד 1000 זלוטי.                                          

וישמע היועץ החיצוני דבר הצרה ויאמץ את מוחו ויכווץ את גביניו ויתמהמה מעט ואחר כך שאל: "קניתם את הפרה בצ'נסטוחובה?".

"כן!" אנו האברכים תמהים מהיכן ליועץ חוכמת הנסתר, שהרי אף אחד מהם לא הזכיר אפילו ברמז היכן נפרדו מ  1000 הזלוטי הראשונים.

"יועץ חיצוני אתה כל כך חכם", אמרו האברכים, "איך ידעת שקנינו את הפרה בצ'נסטוחובה"?

נאנח היועץ החיצוני בעצב  ויאמר: "גם את אישתי הבאתי משם".        .

(פראפרזה חופשית על פי בדיחה ידועה על ה"פרה הפולניה" שמתרוצצת באינטרנט. ירמיהו.)

על אתר האינטרנט המתחדש של רמת-יוחנן

אתר האינטרנט www.ramat-yohanan.com/  משתכלל ועובר בזמן האחרון מתיחת פנים. הפעם עובד על כך צוות רציני שתורם לעיצובו ובנייתו מחדש של האתר.

אנחנו מאמינים שמעכשיו יוכל ציבור גדול ליהנות ממנו, לא רק פסיבית, אלא גם לתרום ולהפיק ממנו תועלת לא מעטה. קיצצנו עודפים מיותרים (ויש מקום לקיצוץ נוסף...) ואנחנו מקווים שמבחר השירותים, דפי האינפורמציה וגם סתם דפי שעשוע, יגרמו לכך שהאתר יהיה לא רק "עוד אתר", אלא יהפוך לחלק חיוני בחיי הקהילה, להגברת המידע ולתקשורת יעילה.

מה יש ומה יהיה?

יש - כמעט כל מה שהיה קודם. תהיה אפשרות ללמוד וללקט מידע על מחשבים, על עיצוב בתוכנת  PHOTOSHOP והכול בדרך הפורום (FORUM) המקומי. אנחנו מאמינים שתחום זה ילך ויתרחב. 

יש מספר חברים שמציגים באתר את עבודות האומנות שלהם ואנחנו רוצים להעמיד כלי זה לכל מי שיהיה מעוניין להציג. בקרוב יוכלו חברים לפתוח דפים משלהם באתר.

לשם מה?

למשל להציג תמונות משפחתיות ליקיריהם בחו"ל או לכל מטרה אחרת. הדפים יוכלו להיות חסויים  או פתוחים לכל, לפי בקשת המציג.

כמו כן יהיה באתר מדור לתחומי הספורט והבריאות אצלנו כגון: שחייה, כדור מים (משחקים, תחרויות ותוצאות).

בעמוד הראשון יש לוח מודעות מתגלגל מתחדש כל הזמן. הלוח יעמוד לרשות החברים  שירצו לתלות הודעותיהם אצלנו ולא רק בח"א. קיים באתר לוח שעות פתיחה וסגירה של מוסדות שונים בקיבוץ.

בקרוב נוסיף דפים שישמשו את המעוניינים למכור ו/או לקנות.

יהיה אפשר לדפדף באופן חופשי בדפי תקנונים והחלטות המעודכנים שנאספו במשך השנים במזכירות אצל אודי, (ללא צורך לבקש ממשהו שיחפש אותם...)  אפשר יהיה למצוא כתבות וחוקים שמפרסם משרד הרכב.

יהיו דפי אירועים שחלקם יופיעו גם בלוח המודעות.

בגלריה אפשר יהיה לראות, חוץ מתמונות של אמנים, גם תמונות עדכניות של טיולים שונים, אירועים וסתם תמונות טבע, נוף אנושי וצילומי ילדים.

הקיבוץ עצמו מיוצג במאמרים ותמונות, אפשר ורצוי להוסיף עליהם. ישנם, ויהיו עוד קישורים ל"ברמה", פלרם ואחרים.

האתר הוא של כולנו וכל מי שירצה להעיר על אופן תצוגת הדברים או להוסיף לאתר בכל תחום, יבורך.

צוות האתר ישמח להיענות במידת האפשר.

                                                      רון אנג'ל, אורן טהר לב ואייל כהן בשם צוות האתר.

לבשו הדר בני הכפר בארוחת השבת? / חנה'לה ישראלי

מזה זמן מה עונג קבלת השבת הפך לעונש של שבת. השינוי שהתקבל במעבר לשרות עצמי אמור היה על פי התכניות וההבטחות של מקדמיו לשדרג את ארוחת ערב שבת, להקל בתורנות ולשפר את האווירה סביב לה. שדרוג זה אמנם התקיים בשבועות הראשונים שלאחר קבלת ההחלטה. בחלוף השבועות, צומצמו בהדרגה השיפורים, והמצב הגיע לכך שהיום הפכה הארוחה לאירוע לא נעים ואנטי תרבותי. בהינתן האות מתחילה דהרה לכיוון עמדות חלוקת המזון, והתור מתחיל להשתרך לאיטו. עולים בי זיכרונות מהטירונות וממקומות גרועים יותר. ובינתיים, מהומה סביב שולחן הסלטים ההומה ככוורת. אבוי, בתור לסירי המרק, התרוקנו קערות השקדים. וכל השקט והשלווה של שעת הטקס הפכו באחת למהומה שבינה ובין עונג שבת אין ולא כלום. למרות שהוחלט שדלתות חדר האוכל לא יפתחו טרם יסיימו באי קבלת השבת לקחת

 את מנתם, תמיד יש מי ש"מיטיב" עם בן משפחה או חבר שויתר על הטקס, ופותח את הדלתות בטרם זמן. ידוע לי על מספר חברים שהפסיקו להגיע לחדר אוכל בערבי שבת עקב כך ועל נוספים שמתכננים לעשות זאת.  האם באמת איננו יכולים לעמוד בהחלטות  פשוטות שקיבלנו? בואו נשאיר את פתיחת הדלת לאחראי על התורנות. תודה.

4.5 יום רביעי ערב יום השואה 

-  בשעה  20:00

טקס התייחדות בחדר האוכל .

10.5 יום שלישי ערב יום הזיכרון :                   
-  בשעה 20:00  

טקס גושי במצבה.        
-  בשעה 21:15

בחדר האוכל ערב שירה  וזיכרון

"אנחנו מאותו הכפר".

11.5 יום רביעי יום הזיכרון:                                               

-  בשעה 11:00

טקס התייחדות ברחבת בית העלמין הגושי
-  בשעה 19:15

טקס סיום יום הזיכרון ופתיחת חגיגות יום העצמאות על הבמה ליד חדר המוסיקה.
-  בשעה 20:00

ארוחת ערב חגיגית על הדשא. 

 

  בשעה 21:00 בחדר האוכל מסיבת ערב יום העצמאות 

  הפקה מקומית גדולה, ערב משלנו:
                     "אהבה בצבא... לי ולך..."

12.5 יום חמישי:                                                

-  משעה 09:00 עד 17:00:

בשטח בית הספר "ניצני זבולון"  אירוע משותף לישובים ולמועצה:

מתנפחים, מופעים: שירי מימון, קוסמים,מסעדה ועוד..

-  בשעה 18:00 

פיקניק לכולם בשטח ה"נווה", חלוקת מזון בשטח.                                                                                                                                               בשעה 19:30

שרים מסביב למדורה ב"נווה" עם אבי דיין. חג שמח!!!      ו. תרבות.

יום הזיכרון לחללי מלחמות ישראל

יום שלישי א' באייר תשס"ה,  10 במאי  2005 ערב יום הזיכרון.                               בשעה 20:00 צפירה לפתיחת אירועי יום הזיכרון והטקס הגושי במצבה.

בשעה 21:15 נתכנס בחדר האכל

            לערב שירה לזכר הנופלים בני רמת יוחנן:

                    "אנחנו מאותו הכפר" משירי נעמי שמר.

יום רביעי , ב' באייר תשס"ה 11 במאי 2005

בשעה  11:00 טקס זיכרון בבית העלמין  עם חברי  הקיבוצים השכנים.

לשיתוף ושיוויון

הזרם השיתופי מזמין חברות וחברים בגילאי 45 – 30 בקיבוצים השיתופיים לפגישה במפעל תמ"ה במשמר העמק. הפגישה תתקיים ביום ה' י' באייר תשס"ה 19.5.05.

בתכנית: כיבוד, הרצאות, סרט ושיחה. עלות למשתתף 50 ₪.

כל מי שמעוניין אנא יצור קשר עם אלי ברמן מטה הזרם השיתופי 050-5711091.

לתשומת לב -

העלון הבא ייצא בשבוע הבא ביום רביעי ערב יום העצמאות תשס"ה.

"ברמה"

עריכה – ירמיהו בן צבי.  

הקלדה ושיכפול – שרה'לה זית

barama2@ry.org.il

הכתובת של העלון באתר האינטרנט של רמת יוחנן

www.ramat-yohanan.com/barama