בונוס דיפרנציאלי = חצי הריון = רבע הגיון = בזיון שלם.
מוקפות בעשרות חיילים בריטיים מזויינים...
כדאי אולי לספר לך על אפיזודה קטנה שאירעה לפני החג, לפי שאפיזודה זו יכולה להגיד לך מהי האטמוספרה בה אנו חיים היום בארץ ישראל.
טקס העומר נערך השנה בשדה חיטה המשתרע ליד הזיתים שבינינו ובין "מכבי" (מעבר לכביש). כבר בשבת שלפני הפסח הותקנה שם במה. במשך כל היום נערכו עליה החזרות של הריקודים וההופעות. במוצאי שבת לאור הירח, עסקו שם בחזרות לאה ברגשטיין ולהקת רקדניותיה.
בעוד הן עושות כה וכה ופתאום מצאו עצמן מוקפות בעשרות חיילים בריטיים מזויינים בתת מקלעים שבאו לשמה במכוניות משוריינות ובטנקים.
במקום הם ערכו חיפוש יסודי ונמצאו:
תוף, מצלתיים, חליל, אבנטים, כובעי קש ועוד כדומה מן המצרכים הללו... נשק מסוכן!
אלא שלא נתקררה דעתם ולא עזבו את הנקודה.
מיד נקרא נקראה ה"אזעקה" והחברים חשו למקומותיהם.
שמואליק, המוכתר, פתח איתם במשא ומתן. מתוכו נתברר שאווירונים שחגו בשמי האיזור באותו יום מסרו על אימונים בנשק הנעשים לאור היום ברמת יוחנן, ראוי לציין שהקצין הבריטי שעמד בראש החיפוש היה שיכור כלוט. שמואליק הסביר להם את פשר ה"אימונים" והם הסתלקו כלעומת שבאו. הכל עבר בשלום.
אפשר ומקרה זה היה מבדח במקצת את הדעת, לולא ריח הגלות והשיעבוד הנודפים ממנו, הממלא כיום את האווירה בארץ ישראל עד מחנק.
מתוך מכתב שכתב חיים נבו ז"ל לידיד ששירת אז בצבא הבריטי בתאריך - 4.5.1946. הביאה לדפוס, אסתי פוקסמן.
ההכנות לחג הפסח כבר בעיצומן, הצוותים הולכים ומתמלאים בבעלי עניין ובעלי רצון טוב.
רשימת המשתתפים בסדר הפסח המשותף תלויה על "לוח הפסח" ואנחנו מבקשים להזדרז ולהירשם. ההרשמה תורד ביום ו' 15.4.05.
מקהלת הסדר: השנה נקבץ קבוצות לשירה וכן יחידים לשירת סולו. תפקידם ללוות את הקהל ולתגבר את השירה בציבור שהיא ההשתתפות האמיתית והנכונה לקיום סדר כהלכתו.
משפחות המוכנות לבצע קטע מסויים כמשימה משפחתית (שיר, הקראה או המחזה) מתבקשות לפנות לאתי נצר ו/או מירי ויבואו על התודה והברכה.
השתתפות הילדים במקהלה בעת הסדר תורמת רבות לאווירה החגיגית והשמחה. נשמח לשלב את כל הילדים החל מכתה א' ועד בכלל...
מבקשים מהילדים להקפיד להגיע לחזרות בזמן, ומהוריהם - לעודד ולהזכיר.
השתתפות החברים בעריכת ה"סדר"
גם השנה נתארגן לעריכה והכנה ע"י משתתפי הסדר.
ארוחת הצהרים של ערב החג (ארוחת שבת בצהריים) תבוטל ושעות הבוקר והצהריים יוקדשו לניקוי, עריכה וקישוט של חדר האכל. מתחייבים לסעודה דשנה בערב...
עריכת שולחנות הסדר תתבצע ע"י נציגי המשפחות אשר יבואו בשעת צהריים (השעה המדויקת תפורסם בבוא העת) ויניחו על שולחנם את כל הכלים והאביזרים שיהיו מוכנים מבעוד מועד. האחראים על העריכה_יכינו שולחן "מושלם" לדוגמא.
הניסיון בשנה שעברה היה מוצלח ואנו מאמצים את הדרך גם בשנה זו.
הגדת הפסח בה אנחנו משתמשים היא ההגדה היפה של התק"ם עם איוריו של גד אולמן. ישנם עותקים ספורים בכלבו.
אביב ויופי בעיניים – פסח חג שכולו ניקיון וסדר. בחוץ משתוללת הפריחה בשטחי הציבור ובגינות החברים. צוות הנוי נכנס להילוך גבוה כדי שהרמה תקבל את החג כשהיא נקייה, גזומה פורחת ויפה.
אנו פונים לכל הציבור לפקוח עיניים בסביבת הבתים ומקומות העבודה שלהם ולעזור לצוות המסור והעמוס להשתלט על מראה הרמה להנאת כולנו.
מועדים לשמחה!
וועדת התרבות וצוות פסח תשס"ה.
פבלו קאזלס נעצר והתחיל לבכות...
שיחה עם זיכריני שטייף במלאת 50 שנה להקמת "מקהלת האיחוד".
עוד כילד קטן אני זוכר את הימים הרחוקים, כשיהודה שרת, אז חבר יגור בטרם הפילוג של '52, היה בא לנצח על המקהלה ברמת יוחנן. אני זוכר מקהלה גדולה עם מנצח גדול בתנועות נמרצות מאוד שעשה עלי רושם כביר. להורים שלי שהשתתפו במקהלה וליתר החברים שלקחו בה חלק, היו אלה ימי חג אמיתי. הרבה שנים אחר כך הם המשיכו לדבר על המקהלה הזו ועל יהודה ביראה עצומה ובאהבה עצומה. יותר מאוחר יהודה שרת ייסד את "מקהלת האיחוד" והיה מנצחה הראשון. השנה מלאו 50 שנה לייסודה.
זיכריני שנמנית עם המייסדים, ועד היום שרה במקהלת האיחוד, ניאותה לשוחח איתי על אותם ימים ראשונים.
כששאלתי אותה על חוויה אחת מרשימה במיוחד שנחרטה בזיכרונה היא ענתה מיד:
פאבלו קאזלס.
באחד הכנסים בארץ שרנו עם פאבלו קאזלס בבנייני האומה בירושלים. שרנו יצירה שלו שנקראית "האבוס" (של ישו). קאזלס הוא אישיות מיוחדת, הוא היה כבר זקן מאוד, בחזרות הוא היה יושב על כסא, לא היה יכול לעמוד. בסוף הקונצרטים שלו הוא תמיד היה מנגן בצ'לו יצירה מאוד ידועה שלו, "שיר קטלוני". כשנגמר הקונצרט הוא פנה לרדת מהבמה, נעמדנו ושרנו לו את השיר הזה בעיבוד של גארי ברתיני שהלך לעולמו לפני שבועיים, שרנו בעברית. הוא נעצר והתחיל לבכות... (מראיין ירמיהו).
- זיכריני, ממתי את זוכרת את עצמך שרה?
אני זוכרת את עצמי שרה עוד מהגן. הילדים אמרו, "זיכריני שרה הכי חזק בגן". כך הם ביטאו את מה שהרגישו על השירה שלי, ידעתי לשיר וכנראה הובלתי את השירה עוד בגן.
- זה בא לך מהמשפחה?
בא לי מהמשפחה. שני ההורים שלי היו מוסיקליים מאוד. הם אמנם לא ניגנו על שום כלי אבל אמא שלי תמיד הייתה מפזמת לעצמה מנגינות בזמן העבודה.
- מה יש בה בכנרת? זה קיבוץ מוזיקלי?
כן, מאוד.
- באיזה מובן?
קודם כל הייתה לנו נעמי שמר, אז עוד היה שמה ספיר. היא הייתה פסנתרנית מגיל צעיר, ליוותה והובילה את השירה בציבור כל ערב שישי כשהיינו אוכלים ביחד בקבלת השבת בבית ילדים, כל ילדי כנרת.
- כמו חברת ילדים שלנו?
זה לא נקרא חברת ילדים, זה נקרא "הצריף". אבל שם היו עושים את ארוחות הערב כל יום וגם בקבלת שבת, שם נעמי הייתה מלווה את השירה.
- היא הייתה כבר מורה?
לא, היא הייתה ילדה אחת מאיתנו. והיא עשתה את זה כבר מכתה ו'-ז'. חוץ מזה היה לנו מורה למוסיקה שלימד אותנו המון קנונים ושירים, היינו מורגלים בשירה באירועים שונים, במסיבות, סביב המדורה, תמיד זה היה עם המון שירה.
- זכריני אני זוכר אותך ואת אורנה עומדות במקהלת ה"סדר" ונותנות את הטון. אלו היו חזרות הראשונות שלי בתור נער אחרי הצבא, עמדתי על ידכן ורעדתי כמו עלה נידף שמא אזייף.
כיוון שאני ניגנתי בפסנתר ואורנה לא, איכשהו אני נשארתי בתחום הזה של מוסיקה, אורנה הלכה לתחום של הציור.
- היא לא שרה יותר?
היא שרה לעצמה. אבל היא לא מופיעה. בכנסים משפחתיים אנחנו עוד שרים.
- ואחים אחרים?
אחים אחרים, יש לי אח שגם כן שר, הוא היה פעם במקהלת האיחוד ואחר כך במקהלת ערד, ועוד אחות, היא לא שרה, לא מזייפת אבל זהו.
- איך הגעת למקהלת האיחוד? את מהראשונות?
כן אני מהראשונות.
- אז ספרי על ההקמה.
המקהלה התחילה בשנת 1953 נדמה לי, אני הייתי בדיוק אחרי הלידה של גדיא היא הייתה בערך בת שנה. נודע לי שקמה מקהלה והחלטתי שאני משתתפת. מאז לא חדלתי. המקהלה נוסדה בניצוחו של יהודה שרת, הרבה שנים היינו מתכנסים רק בחופשים, כמה ימים רצופים. היו 3-4 כנסים בשנה. הייתי חוזרת מהכנסים האלו כאילו מעולם אחר, היה צריך להעמיד אותי מחדש על הקרקע.
- מה שרתם?
שרנו הכל. גם יצירות של יהודה שרת וגם מוסיקה מכל העולם. הוא היה בדרך כלל מתרגם לעברית את השירים הקלאסיים והרומנטיים. לא שרנו בשפות אחרות, הכל רק בעברית. יש הרבה יצירות של באך ששרנו בעברית לפי תרגומו.
- תשווי אותו למנצחים אחרים שהיו לכם?
הוא כל כך אהב את מה שהוא עושה, זה היה בשבילו כמו דת, הוא הדביק גם אותנו באהבה הזו. היה חשוב לו מאוד להביא את תרבות המוסיקה לקיבוצים, לקיבוצניקים. היינו עושים כנסים בקיבוצים, בהם הוא היה משתף את הקהל, את כל הציבור בהופעות. הרבה דברים הבאתי ממנו, למשל ליל הסדר שלנו היה שנים על פי ההגדה שעיבד, הגדת יגור. את "אין אדיר" למשל זה לא בהגדה שלו אבל אני למדתי את זה ממנו והבאתי את זה לרמת יוחנן. הוא היה עושה את זה בבר-מצווה ולא בליל הסדר. אבל אני הבאתי את זה לליל הסדר כי החלטתי שאדיר במלוכה זה בא מהגדה. כל העיבודים של ליל הסדר שהבאנו, "השיבנו", "קרב פזורינו", "קומו תועי מדבר" וכו', כל זה למדתי ממנו כמו גם את היכולת לשתף את המקהלה והציבור יחד.
- כמה זמן יהודה שרת ניצח על מקהלת האיחוד?
לא זוכרת כמה שנים אבל הרבה. היה לי מאוד קשה כשהוא עזב אותנו. חשבתי שזה סוף העולם. היה כנראה איזה עלבון והוא החליט לפרוש. היו לי קשרים מיוחדים עם יהודה שרת, הוא מאוד אהב אותי, ניסיתי בכל כוחי להניא אותו מהצעד הזה אבל לא הצלחתי.
- כמה הייתם בהתחלה? והיום?
תמיד המספר נע בסביבות 50-60, במשך השנים הייתה תחלופה רבה.
- אבל יש בטח כמוך שמתמידים.
יש היום אולי 3 שממשיכים לשיר כל השנים. יש שהצטרפו יותר מאוחר. מהראשונים ראשונים יש עוד חברה אחת מכנרת שהיא בת דודה של נעמי, ועוד אחד מקיבוץ הסוללים, אנחנו הגרעין הוותיק.
- אז נמשיך עם המנצחים.
אחר כך היה אבנר איתי ויעל תבורי. אני חושבת שאבנר איתי עשה את הסטאז' שלו עלינו. הוא היה מאוד צעיר ולמד ניצוח בצרפת. היינו שפן הניסיונות שלו. במשך הזמן הוא התגלה ככריזמטי ביותר, מאוד מוסיקלי ויודע להפיק מהמקהלה את המירב.
- מי נתן לכם את הגוון המיוחד והצליל המיוחד של המקהלה?
אני חושבת שאבנר. אני חושבת שאבנר ידע לדרוש הפקה קולית נכונה והבעה בשירה.
- יש למקהלה הזו צבע מיוחד, כששומעים אתכם יודעים שזה אתם.
שמעתי את הדבר הזה השבוע מבחורה שבאה לעבוד איתנו על פיתוח קול, היא אמרה שבקונצרט שלנו מרגישים משהו מיוחד, איזשהו אהבה לשירה. עובדה שאנשים נפגשים כל שבוע בתל אביב לחזרות כל היום וחוזרים ביום שישי אחרי הצהריים מאוחר. לא מוותרים על זה כי פשוט אוהבים את זה.
- אחרי אבנר איתי?
אבנר איתי עבד בשיתוף פעולה עם יעל תבורי, בשלב מסויים היא פרשה והוא נשאר יחידי. הוא ידע לדרוש וגם להעליב. מי שלא עמד בציפיות שלו, הוא היה "מכניס" לו לפני כולם. היינו צריכים לעמוד ולשיר לפני כולם ולשמוע את הערות שלו, היה קשה לו לתת מחמאות אבל התוצאות היו כל כך נפלאות, בזכות הניצוצות היה כדאי לסבול. היום אני כבר מבוגרת משאר האנשים ויש לנו מנצח אחר שקוראים לו רונן ורשבסקי, הוא גם מאוד מוסיקלי, נינוח בחזרות וכל כך סימפטי שאני היום לא רוצה את אבנר, שמחה שיצא לי לעבוד איתו ומאושרת שנפטרתי ממנו. לא יכולתי לסבול את המתח הזה בחזרות. היום אני שרה לי בכייף.
- איך זה השפיע על האחרים?
היו כאלו שפרשו בגלל זה. לא יכלו לעמוד בהתייחסות ובהתנהגות שלו.
- ספרי על ההופעות בחו"ל
בזכות המקהלה ראינו את כל העולם. הופענו עם המקהלות הכי טובות, באולמות הכי יוקרתיים. במשך כמה שנים השתתפנו בפסטיבל שנקרא – "אירופה קנטטה", זה מפגש של מקהלות חובבים מאירופה. הגיעו לשם גם מקהלה מארצות הברית ולפעמים מיפן אבל מארצות האלו רק מקהלה אחת. אנחנו ייצגנו את ישראל. זה היה נמשך 10 ימים כל פעם בארץ אחרת, 10 ימים של שירה, של חוויה בלתי רגילה. זה כייף לא נורמלי. כל בוקר מתחיל בשירה בציבור. כל האלפיים איש שרים ביחד. היו לנו תווים וכולם שרו יחד. בערך שעה. אחר כך עד הצהריים עובדים בסדנאות, כמה מקהלות יחד מכינות איזושהי יצירה, פרוייקט לסיום. אחרי הצהריים היו קונצרטים לכל מקהלה באולם נפרד. כל אחד יכול היה לבחור, חוץ מהקונצרט שלנו היינו יכולים ללכת ולשמוע מקהלות אחרות. בערבים היו קונצרטים לכולם, לקראת סיום היו הקונצרטים של הסדנאות ואחרי זה היו קונצרטים מיובאים. זו חוויה יוצאת מן הכלל.
- את יכולה לספר על חוויה האישית המיוחדת במפגשים האלה?
היינו לפעמים מתארחים אצל משפחות יהודיות בכל מיני מקומות. לא תמיד היינו בבתי מלון. בשביל להוזיל את העלות היינו לנים אצל משפחות או מנזרים עם מקלחת אחת בחוץ. אבל החוויות היו בעיקר השירה בקתדראלות הנפלאות בשטסבורג למשל, בסידני שרנו בבית האופרה המפורסם, יש שם אקוסטיקה נפלאה, שם היו באמת המקהלות הכי טובות מכל העולם.
- איך ממנים את הכנסים האלה?
פעם משרד החוץ היה תומך בנו, ובנוסף היינו עובדים קשה כדי להרוויח כסף בקונצרטים לקראת הנסיעה, וגם היינו משתתפים בהוצאות על הכרטיס.
- היית יכולה לסכם בכמה מילים 50 שנות מקהלה
כשהייתי צעירה חשבתי לעצמי, נו כשאני אהיה זקנה בת 50, אני אפרוש. כשהגעתי לגיל 50, אמרתי לעצמי: השתגעת, אני מוכרחה להמשיך. אז קבעתי לי רף חדש 60. הגעתי ל- 60 קבעתי ל- 70. עכשיו כבר עברתי את ה- 70 ואני חושבת שרק בבעיטה יוציאו אותי מהמקהלה.
היום מסיבות שונות קשה לי לקרוא משמאל לימין, כך קוראים תווים. ללמוד חומר חדש דורש ממני הרבה יותר מאמץ. הרבה פעמים אני לומדת את המוסיקה וכותבת את המילים למעלה בעברית באותיות עבריות מימין לשמאל וככה אני שרה. אני לא מוותרת.
אז מה אפשר לאחל לך זכריני? שלא תוותרי ולא תפסיקי לשיר.
זה היום קיווינו לו...
שלמה יבלונקה מספר על המקהלה המקובצת הראשונה של יהודה שרת
לאורך כל השנים, הייתה המקהלה הכלי המרכזי בחגי רמת יוחנן.
יהודה שרת, חבר קיבוץ יגור במקור וידוע בכל האיזור ובכל התנועה הקיבוצית בניהול סדר הפסח בקיבוצו, הגיע בתחילת שנות החמישים לרמת יוחנן להקים מקהלה אשר תשיר בטקס הקמת "איחוד הקבוצות והקיבוצים"* שיתקיים חודשים לאחר מכן בצמח.
באותה העת הוא הקים גם "מקהלת אחות" בקיבוץ כפר בלום. שתי המקהלות היו אמורות להופיע כמקהלה אחת בטקס הנ"ל. במהלך עבודתן אף הופגשו המקהלות לשתי חזרות משותפות כמקהלה אחת.
זמרי רמת יוחנן כללו בין השאר את:
זישה ויהודית דינסטג, בלה זמיר, אדל שליי, מאיר ומרים בן צבי, שלמה וחיניה יבלונקה, אפרים מלמד, שמוליק קסטלנץ ואלישע ליפין.
כל שבוע, במשך כמה חודשים, ביום רביעי, הייתה המקהלה נפגשת לחזרה שבועית. ביום זה היה יהודה שרת נשאר ללון בבית הקומותיים (המזכירות דהיום) אחרי שהחזרה גלשה לתוך שעות הלילה. או אז היה שרת פותח את פיו ופוצח בשירה אדירה תוך שהוא מתרגל "קולות" וטונים ויוצר עיבודים חדשים.
כל הישנים בקרבת בית הקומותיים היו מתרעמים על קולות השירה הרמים שהפריעו את שנתם מידי שבוע.
לפני כל חזרה, היו חברי המקהלה מכינים עצמם נפשית לאופיו הקשה והתובעני של יהודה שרת, הוא לא חסך את שבט לשונו מאלו שהעזו לטעות או לזייף חלילה.
כעשרה מחברי קיבוץ אושה שהצטרפו למקהלה, אחרי שלוש חזרות הם ברחו בגלל התנהגותו ואופן דיבורו של יהודה שרת. הם לא חזרו יותר לשיר במסגרת זאת.
החומר שעליו עבדה המקהלה היה מגוון, בתוכו הקנטאטה לשלושה קולות שכתב יהודה שרת בעקבות הפילוג בתנועה הקיבוצית, שמה היה "תקומה משבר" אחד החלקים מתוך הקנטאטה, "זה היום קווינו לו..." עוד הושר שנים רבות בסדר הפסח שלנו ברמת יוחנן.
כל זמרי המקהלה היות חייבים לדעת בעל פה גם את הקולות האחרים.
אחרי כמה חודשים של הכנות אינטנסיביות, התקיים ב"צמח" טקס הקמת "איחוד הקבוצות והקיבוצים". המקהלה המאוחדת, שכללה כמאה ועשרים איש, הופיעה במהלכו בהצלחה גדולה.
* בשנת 1951 נוסד "איחוד הקיבוצים", פלג שפרש מתנועת הקיבוץ המאוחד על רקע שאלת המשך הזיקה לברית המועצות. ל"איחוד הקיבוצים" עברו הקיבוצים תומכי מפא"י . כעבור מספר חודשים התאחד "איחוד הקיבוצים" עם "חבר הקבוצות" והוקם "איחוד הקבוצות והקיבוצים", שלא חייב את חבריו באחדות רעיונית אך דגל בעקרונות של חלוציות, אורח חיים סוציאליסטי ועבודה עצמית.
קטע מתוך הספר החדש של אלי עמיר, יסמין.
הובא לדפוס על ידי איציק לקח.
בבוקר של טרם קיץ, שבו החליפו ביניהם השמים והארץ מזמורים למי שהכל נהיה בדברו, אספתי את יסמין מביתה. לחייה היו סמוקות כאותם ורדים שפרחו בגינות, וכשנכנסה למכונית נעטף לבי בחום.
"כשהרוח סיפרה לפרפר על שפתייך, הוא נטש את הוורדים למענך..." שרתי לה את שירו של עבּד אל-וַהאבּ.
"מנין לך כל-כך הרבה שירים בערבית?"
"מאבות-אבותי, משחר חיי"
"אף פעם לא שמעתי אותך שר בעברית"
"כי אני ממעט לשיר בעברית, את יודעת מה היה השיר העברי הראשון שלמדתי? 'שיבולת בשדה כורעה ברוח, מעומס גרעינים כי רב'. שמעתי אותו כשהגענו למעברה, עלה ממנו ריח הארץ, אדמה, שורשים. חשבתי אז שאם אשיר אותו אהיה ישראלי, צבר.
דו"ח שבועי / א. פלד
ברכות לנציגי הציבור שנבחרו להנהלת הקהילה והרבה תודה לאתי נצר, דניאל פרי, יובל כהן ויובל פינשטיין על שירות מסור בשלוש ויותר השנים האחרונות.
אינני יודע אם הכינוי "נציגי ציבור" הוא מוצלח שהרי כולנו ציבור וכולנו נציגי ציבור. משקלם הסגולי של חברי המזכירות שאינם ממלאי תפקידים נגזר מאישיותם, התמדתם ונכונותם
להשתלב ב"צוותי משנה" לנושאים שונים. את היוזמות מביאים בדרך כלל ממלאי התפקידים, שהרי זה תפקידם. כך זה גם ב"מועצות המנהלים" של האירגונים הכלכליים. נציגי הציבור תורמים לדיון עומק חברתי, פלורליזם רעיוני, בקרה מסויימת ושקיפות רבה יותר.
המוסד של "נציגי ציבור" גם מבטיח שאכן ההנהלות יכונסו באופן סדיר (ואם לא עליהם להתריע על כך), שהרי ממלאי התפקידים ממילא מתקשרים כל היום ועלולה להתפתח אצלם נטייה לסגור העניינים ביניהם בשם ה"יעילות", מבלי להיזקק לפורומים הפורמאליים.
שורה תחתונה – נדמה לי שהמזכירות היא היום ההנהלה הכי "מתוקתקת" בקיבוץ. כמעט ללא דילוגים וכמעט ללא חיסורים.
התמדת דיוני המזכירות נובעת במידה רבה מהתמדתם של חבריה שאינם ממלאי תפקידים.
צור יריב מסיים קדנציה של קרוב לארבע שנים. אני לא יודע אם אי פעם נקבעה חלוקה פורמאלית של תפקידים בין המזכיר ומרכז משק בקהילה. כאשר מדובר בשכיר כפי שהיה בתחילת הקדנציה שלי יחד עם דוד שדה, הדברים היו פשוטים יותר שכן השכיר פחות מעורב בנושאים חברתיים ובדרך כלל "עושה מה שאומרים לו".
כאשר הוחלף דוד ע"י צור השתנו הכללים ומטבע הדברים זרמו אל צור יותר נושאים חברתיים, שהרי אין לך שום עניין שאין לו ספח חברתי צמוד.
על גישתו החברתית של צור יעידו החברים. על יחסי העבודה בינינו אני מעיד שלא יתכנו טובים מהם. לא נזקקנו לשום הגדרות ובכל זאת היה הכל מתואם להפליא ככה חשתי אני, כך אני מקווה חש צור ונדמה לי שגם הציבור לא חש בשום צרימות וחריקות העשויות לכאורה לנבוע ממצב בו שני ממלאי תפקידים בוחשים באותה קדרה באופן יומיומי ובלי שיש ביניהם הגדרות ברורות.
אני מודה לך צור על עבודה משותפת בכיף ומאחל לך המשך מוצלח. עוד נכונו לך עלילות.
אני מברך את דניאל על כניסתו לתפקיד. יש הרבה נושאים הזקוקים בדחיפות לסדר ואירגון ואני בטוח שדניאל יעשה זאת בצורה הטובה ביותר.
תשובה לדלית. תקנון הפרטת האנרגיה אושרה עקרונית באסיפה כבר לפני כשנתיים ויובא – עם עידכונים – לאישור מחודש לפני ביצוע. התקנון כולל את הפרמטרים לפיהם מחושב התיקצוב.
אשר לצריכה השוטפת בארבעת החודשים נובמבר, דצמבר 2004 ינואר פברואר 2005, חסך כלל הציבור (כ- 170 בתי אב) 92,668 ₪ שהם בממוצע 545 ₪ לבית אב. בתי אב רבים חסכו מאות שקלים בחודש. נכון שיש בודדים שבאותה תקופה חרגו מן התקציב.
על מנת לא לפגוע בצנעת אחרים אתן לך דלית את עצמי. בארבעת החודשים הנדונים בהם חרג תקציב האנרגיה שלך ב- 762 ₪, היה העודף בתקציב האנרגיה של משפחתי 701 ₪. יש לנו מזגן מרכזי 5.5 כוח שעובד גם קירור וגם חימום, מכונת כביסה, מכונת ייבוש, מכונת רחיצת כלים, מקרר שתי דלתות, תנור בישול, פלטות חשמליות (אין לנו בכלל גז) בויילר. אין לנו טיח טרמי ואפילו לא גג רעפים (בקיץ אפשר לבשל חביתה על התקרה). אני היחיד שמכבה אורות בבית. יש כמובן משפחות – הרבה – שחסכו עוד הרבה יותר מאיתנו.
המשמעות היא שאכן הצריכה שלך היא כנראה מאוד בזבזנית ולכן אני מאמין שתוכלי להיכנס בנקל למסגרת התקציב.
סיכמנו לא מכבר את התוצאות של שנת 2004.
אני שמח לשתף אתכם בתוצאות, כפי שמובאות בדוחות הכספיים שמפרסמת החברה.
חשוב גם לציין כי כל התחזיות והתוכניות (האסטרטגיות והאחרות) של החברה התממשו ברובן.
לפני כ - 3 שנים מסרתי בכנס של שוק ההון שבשנת 2005 תמכור החברה בנפח של כ – 200 מליון דולר שהוא כפול מאשר שנת 2000, בה מכרה החברה 100 מליון דולר.
סימנתי אז כיעד שיעורי ריווחיות תיפעולית של 8 עד 10 אחוזים.
בשנת 2004 מכרנו 178 מליון דולר (כ – 800 מליון ₪) ובשנה זו (2005) נמכור מעל 200 מליון דולר.
הגעה לשיעורי הריווחיות המקוּוים תִדחה עד שייגמר ה"גל הנוכחי" של עליות מחירי חומרי הגלם.
למרות שנה של תנאי סחר קשים ביותר שמרנו על שיעורי ריווחיות יפים כמפורט בהמשך.
- הרווח הגולמי ב – 2004 הסתכם ב – 233.4 מליון ₪, גידול של 20% לעומת שנה שעברה. שיעור הרווח הגולמי עמד ב – 2004 על 29.2% לעומת %29.5 בתקופה המקבילה אשתקד.
- הרווח התיפעולי ב – 2004 הסתכם ב – 46.4 מיליוני ₪, גידול של 19% לעומת שנה שעברה. שיעור הרווח מהווה השנה כ – 5.8% מהמכירות בדומה לשנה קודמת.
- הרווח הנקי ב – 2004 הסתכם ב – 24.2 מיליוני ₪, גידול של 13% לעומת שנה קודמת. שיעור הרווח מהווה כ – 3% בדומה לשנה שעברה.
הרבעון הרביעי של 2004 היה הפחות טוב מכולם, אך גם הוא הסתיים בגידול במכירות, ברווח הגולמי וברווח התיפעולי ביחס לרבעון מקביל שנת 2003. הרווח הנקי ברבעון זה היה קטן יותר מאשר המקביל לו בשנה קודמת עקב הוצאות מימון גבוהות. (1.4 מש"ח לעומת 4.4 מש"ח בשנה קודמת).
כתוצאה מהתוצאות של שנת 2004 ולאחר שקיבלנו הצעה לתנאי מימון טובים, החליטה החברה בתיאום מלא ובאישור הקיבוץ, להחזיר את ההלוואה שניתנה לה על ידי הקיבוץ לפני ההנפקה.
מדוב בסכום של 27 מיליון ₪ שהוחזר לקיבוץ. סכום זה הינו בדיוק כגובה הדבידנד המוקדם שחולק לפני ההנפקה.
העברת הכסף הנ"ל לקיבוץ היא עוד תוצאה של ההנפקה שכעת ברור שבוצעה בתנאים טובים ובתיזמון הנכון ביותר, בודאי מבחינת בעלי השליטה - קיבוץ רמת יוחנן.
זו הזדמנות גם להזכיר כי הקיבוץ מכר (עוד בסוף 2003) כ – 4% ממניותיו בחברה וקיבל לקופתו כ - 12 מליון ₪.
השנה הועברו מפלרם סך של 33 מליון ₪ לקיבוץ בגין שכר עבודה, דמי שכירות, בונוס של רווחים ותמלוגים על מכירות.
זהו סכום שיא שגבוה בכ – 3 מיליון ₪ (!) לעומת שנת 2003.
נראה כי תוך זמן קצר זכה הקיבוץ בהעברות הנ"ל ואני מברך על תוכנית הקרנות לחברים, שהינה ביטוי נכון ומוצדק גם להעברות הנ"ל.
עלי להזכיר כי אנו בתקופה קשה מבחינת תנאי סחר ועושים בחברה כל מאמץ לשמור על תוצאות טובות.
אנו זקוקים בתקופה זו לגיבוי מלא ולהבנה מכל חברה וחבר – גיבוי לכל העובדים המסורים, החברים והשכירים שנושאים בנטל. שבת שלום..
דִּיפֶרֶנְצְיַאצְיָה
שַׁפְשֵׁף אֶת עֵינֶיךָ, וְלֹא תַּאֲמִין
שׁוּב הִיא כָּאן, אוֹתָהּ אִישׁ לֹא הִזְמִין,
נוֹגֶסֶת בַּפֶּנְסְיָה, וּבְחַיֵּי הַמִּין.
בְּמוֹצָאָהּ דֶּלֶת סְגוּרָה, פָּנְתָה לַחַלּוֹן הַמּוּגָף
חֲזָרָה בַּזְּחִילָה לְנַסּוֹת, מִתַּחַת לַסַּף.
אֲטוּמָה, לֹא שׁוֹמַעַת אֶת קוֹל הֶהָמוֹן
אֵין כָּמוֹהָ מֵעוֹרֶרֶת, רִיב וּמָדוֹן.
דְּעוּ כָּל הַחוֹסִים בְּצֵל גְּלִימָתָהּ
בֵּינְתַיִם, לֹא כָּאן תִּהְיֶה תְּקוּמָתָהּ,
שַׁנְּנוּ בִּמְחִילָה, וְנָסוּ גַּם לִזְכֹּר
כָּאן לֹא נַבְּלוּס, וְאֵין כְּנִיסָה מֵאָחוֹר.
ראובן עזריאלי 5/4/05
לרקדני שבולת בשדה שלא יודעים לקצור בחרמש, הכין בנימין זוסמן חוברת שנקראת "כיצד לקצור בחרמש" וכך הוא כותב -
שיטת הקצירה והספקה
כבכל מלאכת-יד, כן בקצירה בחרמש יש לנקוט בשיטה בה ניתן להשיג הספק רב במאמץ מינימלי. קיום שיטת עבודה יעילה כזאת מותנה – בהנחה, כי התנאים כגון תקינותו של החרמש וכו' נתמלאו כראוי, ובגורמים הבאים:
מעמד הגוף - עמידה זקופה אינה רצויה כי הטרחת הזרועות רבה מדי – ואילו ע"י כיפוף יתר של הגוף, נצרך ללא תועלת כוח רב לשם החזקת חלקו העילי (מאמץ סטטי). מעמדו הרצוי של הגוף, הוא כיפוף חלקו העילי קמעה לפנים, ע"י כך נמנעת התקשחותם של השרירים ומושג מעמד תקין לראשית התנופה רבת העוצמה, ע"י פישוק הרגלים מובטחת לקוצר עמידה יציבה.
התנועות - יש לשים לב שלא לבצע תנועות גוף מיותרות,נדנוד יתר של הגוף מייגע את שרירי חוט השדרה.
מעמד הקצירה - את תנופת הקצירה יש לבצע ע"י משיכת החרמש כדי מחצית הגוף בערך ומכאן ואילך צריך החיתוך להסתיים בכול התנופה עצמה.
הטיפול בחרמש - אחר כל יום קצירה יש לנקות את להב החרמש כהלכה עד יבריק. יש לבדוק את החיבור של הלהב בקנה יציב ואם זווית החיבור שביניהם לא השתנתה.
R.Y.P.D. סדרת מתח בהמשכים
ללא קשר עם ה"אירוע" האחרון באקונומיה קיימתי השבוע ראיון עם יורם, "השוטר שלנו", בתקווה להוציא ממנו פירורי מידע עדכני מכלי ראשון על ה"פריחה הפלילית" שבאה עם פרוץ האביב אל שדותינו.
בתום הראיון, סיכמנו שבסך הכל המצב לא כל כך גרוע בהשוואה למקומות אחרים, לשם ביטחון גם הוספנו טפו טפו טפו... והנה על הבוקר של יום שלישי ראיתי את הטנדר הכחול-לבן של "השוטר שלנו" חונה בצורה חשודה ליד האקונומיה, מסתבר שבעודנו משוחחים זחוחים על המצב, הצליחו אלמונים במשך הלילה ל"שים יד", בלי שאף אחד ירגיש, על אי אלה חפצים מניירוסטה שעמדו על הרמפה, 10 ארגזי ירקות מכסה ביוב שתי עגלות ועוד. ושוב לא נותר לנו אלא לסכם שאין רגע דל ומישהו דואג לאקשן... הסדרה הבלתי נגמרת...
- יורם איך אתה מרגיש עם הכתבות שמתפרסמות בימים אלה בעיתונות?
אני לא מכיר את המקרה הזה, אבל, לשמו של כל שוטר מצליח, נקשרים כל מיני דברי רכילות ושמועות. הסיבה פשוטה, אתה עובד עם עבריינים שמטרתם לבצע פשעים ולא לפגוע בשמו הטוב של השוטר שרודף אחריהם. כאיש מודיעין ובילוש אני מודע לכך שיש בין שוטר ועבריין מני מחוות, שאולי למסתכל מהצד שלא בקי בתחום זה נראה לא בסדר.
- מה זה מחווה של שוטר לעבריין?
לדוגמא, שוטר מחליט לא לרשום דו"ח לעבריין על עבירה קלה מתוך ידיעה שבעתיד יוכל להפיק מכך תועלת כמו קבלת אינפורמציה שלא הייתה מתקבלת בדרך אחרת. נוצרת מערכת יחסים לא שלילית ולא פלילית. אני לא מתייחס למקרה המדובר.
- האם בדרגים הגבוהים לא חייבים להיזהר שבעתיים מיחסים כאלה?
חייבים להיזהר בכל תפקיד ובכל דרג.
- פתחתי הבוקר את האינטרנט וקראתי שאשתו של אותו קצין אומרת שמישהו מנסה להלביש עליו תיק.
גם זו אפשרות. לעיתים קרובות מעלילים עלילות על מנת שתיפתח חקירה ותיפקוד השוטר ייפגע. המשטרה חייבת להתייחס ולבדוק כל תלונה שמגיעה כלפי שוטר. המשטרה לא בודקת את עצמה, אלא יחידה ששייכת למשרד המשפטים, מח"ש. אין פה טיוח, להיפך, לא לוקחים צ'אנסים ובודקים באופן יסודי, אולי יותר מאשר בחקירת אזרח מן השורה.
- על פניו נראה שבכל זאת מישהו סרח פה.
יכול להיות.
- אם היית מראיין את יורם, מה השאלה הראשונה שהיית שואל אותו?
???
- יש הצלחות בשטח?
יש.
- ספר עליהן
בתקופה האחרונה אנחנו מתמודדים בתופעה הולכת ומתפשטת של גניבות ברזל על כל מוצריו וצורותיו. (ראה הגניבה מהרמפה של האקונומיה)
- מה זאת אומרת?
חותכים צינורות ברזל, מגופים, שלדות טנקים, תותחים, רכב, מִכסים של בורות ביוב.
- איפה זה נעשה?
בכל הארץ.
- מה הם עושים בזה?
מוכרים להתכה. יש בנמל, אוניות מלאות גרוטאות ברזל שמפליגות ישירות לסין, מחיר הברזל קפץ פלאים.
- שיבואו לאסוף אצלנו, יש פה כל כך הרבה גרוטאות בחצר, למה הם צריכים לגנוב?
הם אוספים. זה העניין.
- מה קורה בשטח? מי נפגע מזה?
למשל גנבו תוף נחושת בכפר המכבי, לגבי חפצי ברזל בשטח יש ויכוח זרוק או לא זרוק, שלנו, לא שלנו. החלק הנלווה הוא גניבת ראמסות, פחי אשפה שנגררים על משאית מיכלים. מגיעה משאית מתחברת למיכל ונוסעת. גנבו אחת אצלכם בפלרם, בכפר ביאליק גנבו שתיים. במבצע משולב בעומק האויב הצלחנו לאתר ראמסה אחת מתוך השתיים, באמצע גירוד הצבע וחידושה באחת המסגריות באיבטין, הגענו ותפסנו באמצע העבודה. הם הודו, הופתעו, והראמסה הוחזרה.
- הדברים האלה נעשים על פי "הזמנה"?
תראה ראמסה כזו מחירה בסביבות 20.000 ₪, יכול להיות שזה אכן על פי הזמנה, או נניח שנהג משאית גונב שתיים שלוש כאלה בחודש מוכר אותן ב- 5000 ₪ והוא מסודר.
- ילדינו החביבים, יש לך נחת מהטיפול בבעיות השתייה והעישון?
אני מפריד בין שתייה וסמים. השתייה היא לא עברה על החוק. כלומר אם אתקל בקבוצת ילדים מכיתות ז'ח'ט' שזה הגיל שמתחילים לשתות, אין לי שום סמכות לפעול נגדם.
- יש איזשהו התפרצות מיוחדת של אירועים לאחרונה או שזה משהו שנמשך?
יכול להיות שרק עכשיו זה הובא לידיעת המבוגרים, בחודשיים האחרונים זה כל כך נפוץ שאי אפשר יותר להסתיר. הגיעו ידיעות, ומדברים על זה. לא מזמן בקריית אתא, ילדים מאותן הכיתות שתו עד אובדן הכרה, "פארק כצנלסון" בסיבוב לקיבוצים הוא אחד הגנים בו מתגודדים כל החבר'ה, הייתה שם התקהלות אדירה, כשהגעתי הבנתי שקרה משהו. הסתבר שמישהו מהילדים שתה לגימה אחת יותר מדי, איבד את ההכרה. הייתה שם היסטריה, הילדים לא ידעו מה לעשות איתו. הילד לא הגיב, שכב חסר הכרה. הזעקנו ניידת ואמבולנס, העניינים יצאו משליטה בשניות.
- מה עושים בקשר לאירועים אצלנו, לא בקרית אתא?
עם השתייה?
- כן, וכל אותם אירועים עליהם דוּוחנו לפני שבועיים.
רק הסברה והסברה, לא להרפות, לא ליצור מצב שיש קומבינה הורים-ילדים מול מדריכים או מטפלים. אם אני לוקח את זה קצת הלאה לכיוון הסמים, זו כן עבירה פלילית ואפשר לטפל באמצעות המשטרה.
- גניבת בקר.
היו שלושה אירועים בשבועיים באחרונים. למרות שהיו ידיעות ונתפסו אנשים, בגדול לא מצליחים להתמודד עם התופעה. לא מצליחים למגר, אולי לצמצם. זה בא בגלים.
לאחרונה אנחנו סובלים מהתפרצויות לדירות. מה שנקרא "דבל" גם דירה וגם רכב. זה התחיל בבית לחם הגלילית, אלוני אבא, ועבר לנופית. במהלך השבועיים האחרונים נפרצו 16 דירות בשלוש פעמים, כלומר מצב של 6 דירות בלילה. נכנסו לבית, גנבו פלאפונים, מפתחות של רכב, כסף ותכשיטים. הקטע הוא שבפעם האחרונה במוצ"ש, היו בנופית שתי ניידות + חבר'ה של נופית שפיטרלו באיזור, בכל זאת נפרצו 6 דירות בערך בין השעות שתיים לשש בבוקר
- איך נכנסים?
פתיחת חלון, או תריס חשמלי במרפסת שמורם בכוח עם לום.
- הדיירים ישנים ולא מרגישים?
כן, מטיילים בחדר שינה, לוקחים מכנסיים מוציאים את הארנק. הגדילו לעשות באחת הדירות שקינחו בשתיית שוקו, וגם... החליפו נעליים ישנות בנעליים חדשות של בעל הבית. בקיצור, עושים כבתוך שלהם ואף אחד לא מרגיש.
- ותוצאות?
זה מוביל לשטחים. נעשו כל מיני בדיקות תקשורת של טלפונים וכל המבצעים הובילו לתושבי השטחים.
- זה לא השכנים מאיבטין או שפרעם?
לא. לא חושב. השיטה ידועה ומוּכרת "יורדים" על ישוב מסויים, עד שהיישוב מתעשת ומתארגן, הם עוברים לישוב אחר.
- זאת אומרת שכאשר יתעשתו בנופית הם יעברו אלינו?
בקיבוצים זה קצת אחרת. לא צריך לפרוץ בתים כדי לקחת רכב. צריך לפרוץ לארון המפתחות.
לא.
- נו יורם, תתפוס כבר מישהו. כמה זמן אתה רודף אחריהם?
הלוואי. אבל אנחנו מכבידים עליהם, אני יודע שהם פורצים עכשיו בקרית ים, ביאליק, אלה האיזורים המועדים עכשיו, אגב באותה השיטה בדיוק.
- איך אתה יודע שזה הם?
אותה שיטת פעולה.
- יורם תגיד, אתה לא מרגיש איפשהו הרגשת תיסכול, עבודה סיזיפית? עושים ורודפים ושומרים ועולם כמנהגו נוהג?
אם אני אקום בבוקר עם הרגשה כזו אין לי למה לקום.
- אתה עוד קם כל בוקר עם שיר חדש בלב?
כמעט כן, אין ברירה. זה מה שיש ואת העבודה הזו צריך לעשות עד שננצח.
אם אני מצליח לשמור על רמת הפשיעה בעצימוּת נמוכה אז זה בהחלט בסדר. כשאני מגיע לתחנת זבולון ומדפדף באירועי ק. ים, מוצקין, נשר וכו' אני יוצא בהרגשה טובה, המצב סביר יותר בהשוואה למקומות אחרים עם כל הכאב.
- ולסיום אין לך איזשהו מקרה רצח קטן, שוד, אונס, סיכסוכי שכנים, שום בעל בסביבה הקרובה לא היכה את אשתו לאחרונה?
לשמחתי לא ואני מקווה שכך זה יימשך.
- בזמנו ספרת לנו שכל הדוכנים פה לאורך הכביש ליגור הם לא חוקיים ואתם נלחמים נגדם. נראה לי שהמסחר פורח שם, האם זה נעשה פתאום חוקי?
לא זה ממשיך להיות לא חוקי. אנחנו ממשיכים להילחם בזה בכל דרך, אם על ידי משטרת התנועה, אם על ידי מע'ץ, אם על ידי הפיצוח החקלאי, אם על ידי פקח המועצה שמחרים את הסחורה ורושם דוחות.
- לא נראה שמישהו נלחם בתופעה הזו, להיפך.
לא, לא, אנחנו נלחמים אבל אין סמכות מעצר, רושמים דו"ח ומחרימים את הסחורה, הבנאדם משלם חוזר אל הטנדר שעומד 200 מטר מהצומת ומביא סחורה חדשה. כנראה שעם כל מעשינו זה משתלם לו.
- מילת סיכום
לקראת האביב קיץ, הרבה מטיילים מסביב, הרבה בלגן, אני קורא לחברים לפקוח עיניים, לשים לב.
תמשיך לישון טוב בלילה?
מכל מיני סיבות לפעמים כן ולפעמים לא, אבל אני מקווה שכן.
תודה.
השבוע נבחרו בקלפי
מנהל משק הקהילה ורכז שירותים:
נציגי ציבור בהנהלת הקהילה:
ישי קציר, רפאל דינסטג, יגאל אופק, דוד דווידוביץ.
נציגי ציבור בהנהלת מש"א:
נני קוטלר, ורד מרציאנו, אמציה כרמון.
לכולכם בהצלחה!!!
דיווח מהוועד לאיכות הסביבה
אנו רוצים לדווח לחברים על הפעילות שלנו בשבועות האחרונים. ראשית, תודה לחברים ולאורחים שחתמו על העצומות בט"ו בשבט, בהם קראנו לשר לאיכות הסביבה לתת מעמד מיוחד לאיזור שלנו בטיפול בזיהום אוויר. למי שלא זוכר או לא הגיע לאירוע בגבעות הושא, אספנו עשרות חתימות במקביל לאירועי החתמה נוספים שאורגנו באיזור.
יש פרי לעמלנו - העצומות שלנו ושל הפעילים האחרים הגיעו לידיו של השר שלום שמחון שהחמיר עם תקני זיהום האוויר לאיזור חיפה בלבד!
עד היום התקנים בהם חוייבו המפעלים המזהמים היו תקנים משנת 1986, התקנים החדשים הם תקנים אירופיים משנת 2002, כלומר אנו צפויים לנשום אויר של שנות ה - 2000.
לטעמנו זה מאוחר מדי, אך עדיף מהמצב הקיים. התקנים החדשים מחמירים עם התעשייה וכנראה ידרשו השקעת כסף רב מהתעשיינים. ה
השאלה הגדולה היא איך ינסו התעשיינים להתחמק מהגזירה, והאם המשרדים הממשלתיים יגנו על בריאותנו.
עד כה נכשלו משרדי הבריאות ואיכות הסביבה בהגנה על בריאות התושבים בעמק זבולון, אנו אלופי העולם בתחלואת סרטן הלימפומה, וסובלים בגדול מתחלואים נוספים.
הגברת עירנות סביבתית היא אחת הדרכים בהן החלטנו לנקוט על מנת לשמור על האוויר שאנו נושמים. באחד הימים הובחן בעשן סמיך שעולה מאיזור המפעלים הפטרוכימיים, הודענו זאת למשרד לאיכות הסביבה. פעילי איכות סביבה נוספים נהגו באותו אופן. המשרד פתח בחקירת המקרה. התברר שבמפעל כרמל אולפינים, אשר מספר ימים לפני האירוע פלט גז מסרטן ללא ביקורת, חלה תקלה באחד המדחסים וחומר בלתי ידוע נפלט לאוויר.
התקלה כנראה טופלה, ומנהל המפעל הוזמן לשימוע אצל מנהל מחוז חיפה במשרד לאיכות הסביבה. יש לצפות שמנכ"ל כרמל אולפינים, אם יימצא עובר על התקנה למניעת מפגעים, יקבל קנס כספי בגובה מאות אלפי שקלים או מאסר עד תקופה של חצי שנה.
כל החברים מוזמנים לגלות עירנות ולדווח מיד על הופעת עשן שחור או צהוב, מאיזור המפעלים הפטרוכימיים. טלפון אחד קטן יכול לחשוף תקלה גדולה.
כחלק מתהליך של למידת האיזור נפגשנו עם יובל תמיר. יובל הוא מוביל המאבק של אנשי השייטת בזיהום נחל הקישון, זיהום ממנו לקה בסרטן.
שמענו ממנו על מחלת הסרטן אשר מכה בעשרות צוללנים. כל חודש מתגלים 2 מקרים חדשים של סרטן בגופם של לוחמי השייטת, כמו גם בעשרות דייגים העובדים בקישון.
יובל סקר בפנינו את הזיהום המתמשך באיזורנו, את אחוז החולים הגבוה בעולם מבין תושבי האיזור ואת יחס המשרדים הממשלתיים לקטסטרופה הזו. המסר שקיבלנו ממפגש זה היה שאיש לא דואג לבריאותנו. המפעלים שייכים לאיילי הון שקונים כל פקיד ממשלתי שהם רוצים.
לדוגמא, שמענו כי משרד הבריאות יערוך סקר תחלואה מקיף רק באיזור שלנו. אולם יובל תמיר יודע מראש את תוצאות הסקר, הן יהיו סלחניות ביותר עם המפעלים המזהמים.
הסיבה לכך היא שהמפעלים בחרו באיש שיעמוד בראש הסקר, וינהל אותו, זהו אותו אדם שנתן חוות דעת מומחה בוועדת החקירה שקבעה שצלילות בקישון המזוהם לא גרמו למחלות אצל צוללני השייטת.
לבקשת מספר חברים ננסה להזמין את יובל תמיר למפגש בקיבוץ.
עד כאן הדיווח, אנו מזמינים חברים להצטרף אלינו בשמירה על בריאות התושבים בקיבוץ ובאיזור.
שיהיה לכולם סוף שבוע טוב.
עמית זית, אסף רותם וחברי הועד המקומי לאיכות הסביבה.
אז מה למדת בגן היום... / ירמיהו
לא מזמן הזדמנתי לתל אביב לרגל יום עיון לעורכי עלונים.
עוד אחד מימי העיון הלא נחוצים שנערכים מדי חודש או חודשיים במשך השנה בלעדי. בנוסף לנזק הכספי שבצידם הם די משמימים, שלא לדבר על האכסנייה שקוראת לעצמה "מרכז להתחדשות קיבוצית", תואר שמעורר בי לא מעט סימני שאלה ותהיות על מהות ה"התחדשות" הזו.
אבל הפעם, בגלל כמה סיבות וטעמים הנושא סיקרן אותי, "סמכויות עורך העלון הקיבוצי". נשמע מעניין. חשבתי לעצמי, מה כבר יכול להיות רע, יום כייף בתל אביב. קצת פאן אחרי אי אלה אכזבות ו"עייפות החומר" המתמשכת.
פניתי לידידי אודי לאישור רישמי, סידרתי לי צ'ק נאה לזכות אותו מוסד מתחדש, הפקדתי את המכבסה בידיה הנאמנות של זוהר ויצאתי לי העירה.
אחרי פקק מעצבן בכניסה לכרך הסואן וחיפוש עוד יותר מעצבן אחר מקום חנייה, הגעתי כמובן, איך לא, לפני הזמן.
ובמקום ההתוועדות, בלובי, כבר יש קבלה והרשמה. אין תורים. לא נדחפים, רק תביא את הצ'ק תקבל קלסר נאה ועט ותשולח לחדר המיועד לך לעיון.
יש כנראה מהלכים לסברה שבעידן ההפרטה אין קופצים רבים על "מציאוֹת" שכאלה.
העורכים שבכל זאת הגיעו התגודדו סביב שולחן הכיבוד, היו עומדים ומחזקים את ליבם בקפה ועוגות טריות שניחוחן המשכר הילך קסמים על בני מעי...
גם המנחה כבר נמצא במקום. מעורבב בתוך החבר'ה, מסתחבק עם הוותיקים, מספר להם סיפורים על הברנז'ה והם לוגמים בצמא כל מילה שיוצאת לו מהפה, יחד עם הקפה.
נראה שהם כבר מכרים ישנים, מרגישים את עצמם יותר חופשי, יותר פתוחים, מרבים לבטא את כובד משאם ותיסכוליהם והעול והמחוייבוּת כשנימת זילזול קלילת-חן מלווה את דבריהם.
יותר ויותר אתה מבחין בקולות הכל-כך מוכרים לך: "אצלנו ככה..." ו"עשינו ככה..." ו"צריך ל..." ו"חברים לא כותבים...", ו"כמה שאנחנו לא מסבירים שזה בנפשנו..." הם כבר משופשפים ויודעים את נפש בהמתם.
המעיינים החדשים, כמוני, ניכרים בשתיקתם.
כשמתאסף הפורום שנראה למארגנים סביר אנו נקראים לתפוס מקום, מתחילים.
כרגיל, פתיחה כללית מאוד, לא כל כך קשורה לעניין שלשמו התכנסנו, אבל עוסקת בעיתונות הכתובה, המשודרת, רכילות, תככים, אינטרסים ואינטריגות ומה לא, סיפורים.
אחר כך מי שבא מצוייד בעלונים מהבית מציג את מרכולתו לעיון המשתתפים.
אני מרפרף על ה"סחורה" שמונחת על השולחן ונוכח שוב ושוב, אין לנו במה להתבייש.
רוב העלונים לוקים בשיטת ה"להוציא עלון בכל מחיר". התוצאות הדלות לא מוסיפות כבוד לעורכיהם, אסיף לא מבוּקר מן הגורן ומן היקב, ריבוי לא סביר של מכתבי תודה וכל כיו"ב רשימות קלות-השגה מעלוני שכנים או מהאינטרנט, במובן מסויים זה אפילו קצת מבייש.
ובכל זאת מה למדנו?
כמה כללי יסוד שחשוב לעורך עלון קיבוצי (וגם לחברים שקוראים וכותבים) לדעת.
עריכה לשונית.
חברים שונים כותבים לעלון, כל אחד ושפתו, כל אחד וסיגנונו, על מנת ליצור "האחדה" של העלון יש להגיע לקו משותף, קו מנחה שנמשך לאורך כל הדפים. המדיניות הזו נקבעת על ידי העורך ועל פיה יישק כל מאמר, רשימה, או סתם הודעה שמפורסמים בעלון.
במה דברים אמורים, למשל: החלטה על כתב מלא או כתב חסר, צורת אות, רוחב שורה, התחלת שורה, טור אחד או שניים, איורים, רווח בין השורות, רווח בין הכותרת והטקסט, וגם... (אם יש צורך), עריכה לשונית ממש, מבנה המשפט, ניקוד, פיסוק, ושגיאות.
אין צריך לומר שאני משתדל עד כמה שאפשר להימנע מכך, אלא עם כן אין ברירה...
הביטוי האישי השונה הוא הנותן את הטעם המיוחד והעניין לכל רשימה. אבל, לפעמים חבר כותב מנהמת ליבו דברים כואבים וחשובים, כל כך חשובים שמרוב התרגשות הוא שוכח שמישהו אמור לקרוא אותם, ואותו מישהו, לא יקרא את הדברים האלה אם המשפטים יתחילו בחיפה וייגמרו באילת, בלי נקודות, בלי פסיקים, או, משפטים מבולבלים שאין אתה יכול למצוא בם את ידיך ורגליך. התוצאה? – פשוט מדפדפים הלאה.
ההבחנה היא דקה ביותר, צריך להיזהר בכבודו של כל כותב, לקחת בחשבון את הרגישויות האישיות, להיות קשוב ולא לפגוע, אבל בסופו של דבר האחריות היא על העורך.
כלל בעיתונות הכתובה - הכותרת לכל רשימה היא הזכות הבלעדית של העורך.
מובן שאין לנצל את הזכות הזו בצורה בוטה. אבל על הכותב לדעת זאת, כמובן, יותר עדיף שימצא בעצמו כותרת מתאימה ומושכת וישחרר את העורך מהצורך הלא נעים הזה.
למשל: אפשר לכתוב "דיווח מהגזברות". זה לגיטימי בהחלט, אבל אפשר גם: "צבע הכסף" או "אוי 'כנרת' שלי...".
אפשר לכתוב "מהנעשה בלול" ואפשר: "העתיד טמון בביצים..." או "מי ייתנני עוף".
אפשר לכתוב "בשדה החינוך" ואפשר: "והשתייה כדת...". "לילה סוער עבר על כוחותינו בחברת ילדים".
אפשר לכתוב "מהנעשה בפלרם" ואפשר: "גג אחד מעל כולם באולימפיאדה...". "עומדים אנו במשמרת", "מתפשטים בעולם...", "לוחות בתערוכה...".
אפשר לכתוב "הודעות ממחסן הבגדים" ואפשר: "קו התפר נפרם שוב..." או "סיפורי בדים". אפשר לכתוב: "מהנעשה באבוקדו" ואפשר "עבודה לשם שמיים..." "בעזרת השם ויוּדָלֶה..." "מתפללים וקוטפים...".
אפשר לכתוב: "מהנעשה באקונומיה" ואפשר: "אותנו לא יישברו!", "שֶבֶר, שֶבֶר לך..." "לשבור את הכלים" "שוברים ותוקעים (גרעפסים)..."
אפשר לכתוב "דיווח שבועי" ואפשר: נו, באמת אודי, תמצא כבר משהו יותר אורגינלי...
כך או כך, אפשר ואפשר ואפשר. לכותרת תפקיד חשוב בהחלטה או בסקרנות של הקורא אם לקרוא את המאמר או לחלוף על פניו לדף הבא.
רבות דובר על המקום של העלון בתוך המערכת. מידת עצמאותו, כפיפותו לרשויות, כן או לא, סמכות להחליט מה כן ומה לא. נדמה לי שבין כל חברי העורכים, נותרתי די בודד בגישה שרואה את החבר הפשוט ואת ממלאי התפקידים כמהות אחת שאינה ניתנת להפרדה. חשוב למצוא את שביל הזהב בין החיפוש הבלתי פוסק אחר עוולות וסקופים, ובין הדברים הטובים והחיוביים שנעשים יום יום, (ולפעמים קצת קשה לנו לראות אותם). אני לא חוקר, לא מטריד ולא מציק, אף אחד לא הסמיך אותי לכך. חשוב לי יותר הביטוי האישי ויצירת תקשורת משופרת בחברתנו הרב גילית. מוסד השאילתא פחות או יותר פשט את הרגל, לא מחייב, התשובות שמקבלים היום מהמימסד הן מריחה, אין לך שום אפשרות לבדוק את מידת רצינותם. מאידך חלילה לנו לשפוך את התינוק עם המים. מממלאי תפקידים יותר טובים ויותר מוצלחים לא משחרים לפִּתחנו...
קיצורו של דבר, בין קפה לעוגה והרבה להג לא הרגשתי איך עבר הזמן, באתי עם המון ספקות ואי ציפיות, לא ביקשתי גדולות, לא ביקשתי נצורות, רק קצת חיזוקים לעבודה הסיזיפית המתישה. וכשיצאתי בסוף היום אל אחה"צ-אלתרמני תל-אביבי חמים שטוף שמש, אל מראות הרחוב המשובבים והלא משובבים, חשבתי לי: אולי בכל זאת יש משהו בימי העיון הללו שכדאי להתאמץ ולהגיע. לא צריך להיסחף אבל יש דברים שרואים מפה לא רואים משם.
כדור מים
בחודש זה מתחילה הפעילות הגדולה במשחקי הכדור-מים. קבוצת גיל 14 – יצאה לפני שבוע למשחק חוץ מול הפועל גבעת חיים וחזרה עם ניצחון 15 : 13 . ביום ראשון נפגשה הקבוצה עם הפועל קריית טבעון וסיימה בתיקו 9 : 9 .
קבוצת גיל 16 התחילה את הליגה עם הפסד חוץ להפועל פתח-תקוה 7 : 9 וניצחון בבית על הפועל עמק הירדן 19 : 11.
הבוגרים מתחילים היום – יום שישי בשעה 17:00 את משחקי הליגה מול יריבה ותיקה הפועל קריית טבעון. לקראת העונה החדשה יש שינויים בסגל השחקנים ובעמדת המאמן יעמוד מירצ'ה.
אנו מזמינים את כולם לצפות במשחקים ולעודד את הקבוצה.
מספר בקשות לקהל:
1. להתנהג בצורה ספורטיבית כלפי השופטים והקבוצה היריבה.
2. את הכלבים להשאיר בבית או לקשור מחוץ לבריכה. (קנס על שוטטות כלבים הוא 500 ₪).
3. בסיום המשחק להחזיר את הכיסאות למקום (אין תורנים של ועדת תרבות).
4. לשמור על ניקיון שטח הבריכה.
לימודי מבוגרים.
לקראת שנת הלימודים שמתחילה באוקטובר 2005 –
חברים שמעוניינים ללמוד מתבקשים להעביר בקשתם למש"א עד סוף חודש מאי 2005.
את הבקשות יש להגיש בכתב לפי הפירוט הבא: מטרת הלימודים, מקום הלימודים, שכר לימוד, מספר הימים/שעות בשבוע ועוד כל אינפורמציה רלוונטית. להזכירכם – מש"א אינה עוסקת בלימודי העשרה אלא בלימודי מקצוע בלבד.יחידת משאבי אנוש.
ממרפאת שיניים
במקרים דחופים בלבד ניתן לפנות
למרפאת מר"מ "זבולון" בניין 2 קומה 1 טלפון: 875224
"נוסעים תרבות" חוהמ"פ 26.4.2005
הנמלה היצרנית המאושרת
אגדה לילדים
כל בוקר הייתה מגיעה הנמלה היצרנית המאושרת לעבודתה. שם היא העבירה את ימיה בעבודה, כשהיא מזמזמת שיר אהבה ישן.
היא הייתה יצרנית ומאושרת, אך...
אהה!... לא היה עליה כל פיקוח.
הדבּור המנכ"ל הגיע למסקנה שזה לא ייתכן ויצר משרה של מפקח. לשם כך נשכרה חיפושית בעלת ניסיון רב. הדאגה הראשונה שלה הייתה לארגן את שעות הכניסה והיציאה של הנמלים החרוצות, וגם... הכינה דוחות. הרבה דוחות.
לא עבר זמן רב והיה צורך לגייס מזכירה שתעזור להכין את הדוחות.
מה עושים? שוכרים עכביש שיארגן את כל התיקיות ויענה לטלפונים.
בינתיים הנמלה היצרנית והמאושרת והמזמזמת עבדה ועבדה.
הדבור שהוקסם מהדוחות, ביקש גם תרשימים גראפים, דוחות טיפול וניתוחי מגמות. היה צורך לשכור מקק כעוזר מפקח, ולא היה מנוס מרכישת מחשב חדש עם מדפסת צבעונית.
לאט לאט הפסיקה הנמלה היצרנית והמאושרת לזמר את נעימותיה והתחילה להתלונן על כל הניירת שהיה צריך למלא.
בעקבות התלונות החליט הדבור שהגיע זמן להטיל גזרות.
כך נוצר תפקיד מנהל האיזור. אותו איזור שבו עבדה הנמלה היצרנית והמאושרת.
התפקיד נמסר לצרצר.
הוא ריפד את משרדו בשטיחים מקיר לקיר וקנה כורסה מיוחדת. גם הוא, כמובן, נזקק למחשב חדש, ומכיוון שהיה יותר ממחשב אחד באירגון, היה צורך להקים רשת מקומית.
גם הצרצר נזקק עד מהרה לעוזר (שהיה עוזרו גם בחברה הקודמת בה הוא עבד), על מנת שיסייע לו להכין את התוכנית האסטרטגית והתקציב לאיזור שבו עבדה הנמלה היצרנית והכבר לא כל כך מאושרת, היא כבר לא זמזמה את נעימותיה הישנות ונראתה כל פעם יותר ויותר מרוגזת.
"בקרוב נצטרך להזמין סקר של אקלים תעסוקתי" – אמר הצרצר.
אבל יום אחד המנכ"ל, כשבדק את המספרים, גילה שתאגיד העסקים (שבו עבדה הנמלה היצרנית והמאושרת) כבר לא ריווחי כמקודם.
מה עושים? שוכרים יועץ בעל מוניטין, הינשוף, שיתן חוות דעת מלומדת.
הינשוף שהה שלושה חודשים בחברה והנפיק דו"ח מלומד: "במחלקה הזאת יש יותר מדי אנשים...".
המנכ"ל שמע בקול היועץ ו... פיטר את הנמלה היצרנית והמאושרת.
מוסר השכל:
אל תהיה נמלה יצרנית ומאושרת. עדיף להיות חסר תועלת ובלתי כשיר. הבלתי כשירים לא צריכים מפקחים, אין צורך, כולם יודעים שהם כאלה.
אם למרות הכל אתה יצרני, אל תראה בשום פנים ואופן שאתה מאושר. לא יסלחו לך על זה. המצא מדי פעם איזו צרה, זה יוצר רחמנות.
אבל אם למרות הכל אתה מתעקש להיות נמלה יצרנית ומאושרת, עשה זאת בחברה משלך, שלפחות לא יחיו על חשבונך דבורים, חיפושיות, עכבישים, מקקים, צרצרים וינשופים.
(מתוך האינטרנט)
ביום שלישי הוחהמ"פ 26.4.05 תהיה נסיעה מאורגנת מהמועצה לתערוכות בתל אביב:
ניר הוד: forever, במוזיאון תל אביב לאמנות.
סיגלית לנדאו: "הפתרון האינסופי", ביתן הלנה רובינשטיין.
· הסיור ילווה בהדרכה בשתי התערוכות.
· יינתן זמן חופשי לסיור במוזיאון תל אביב.
· אוטובוס יצא מרמת יוחנן בשעה 13:00, יאסוף בכפר המכבי ובאושה, יכנס ליגור ויצא ב- 13:30 לתל אביב.
המחיר: כולל נסיעה, כניסה והדרכה – 70 ₪.
להרשמה מוקדמת עד 21.4.05 במועצה: 04-8478111 ענת עוגן – מחלקת תרבות..
תודות
לפני שבועיים בא ישראל וייס להנעים לנו ב"חמדת אבות" בקונצרט על סקסופון.
אנו רוצים להודות לו על הרצון הטוב ועל החיוך שהעלה על פניהם של הקשישים. נהנינו מאוד.
תודה מדייר וצוות "חמדת אבות". .
ביקורים באתר שכונת "תאנה"
אנו מבקשים להביא לידיעת החברים, התושבים וכל מי שקורא את ה'ברמה':
אתר הבנייה של שכונת "תאנה" ניתחם מראשית הבנייה ע"י גדר ובנוסף ניתלו שלטים עם הודעת 'סכנה בונים', וזאת משום שהנכנס לשטח הבנייה מסתכן בפגיעה פיזית ע"י מפגעים שונים שקיימים בכל המתחם וגם מפעילות העובדים והציוד שבמקום. גם החוק מחייב את הקבלן לסגור את השטח ולהתקין שילוט אזהרה. יצויין שתיחום האתר אינו מבטיח לגורמים הקשורים בבנייה (הקבלנים ואנשי ענף הבנייה) כיסוי כלשהו, חוקי או ביטוחי, אם מישהו שאינו קשור לבנייה נכנס ונפגע חלילה. ברור שטבעי, נחוץ וחשוב שהמשתכנים יבקרו בביתם המיועד, ולכן מומלץ שביקורים אלה יתבצעו בליווי של נציג ענף הבניין או הקבלן או מנהל העבודה של האתר. דיברתי על כך עם מנהל העבודה וזה מקובל עליו. למי שאינו מיועד להשתכן בבתי שכונת "תאנה" מומלץ שלא להיכנס לאתר (ולמעשה אסור לו) כל עוד לא הסתיימה הבניה.
הורים וצוותי מערכת החינוך – אנא שימרו והקפידו שהילדים לא יכנסו לאיזור .
אמציה כרמון (מטעם ועדת הבטיחות)..
סניף מלגת העבודה ברמת יוחנן
מפגש עם השיכון יצחק (בוזי) הרצוג
כזכור נדחה הביקור המתוכנן עקב ההצבעה על התקציב אבל מאחר והעניין בקיומו של המפגש הוא הדדי (מפקד החברים המסתיים החודש, הפריימריס המתקרבים וכו') הוא אכן ייתקיים ביום ב' 11.4.05, שעה 19:00. הציבור כולו מוזמן כמובן וכרגיל תינתן אפשרות להציג שאלות בכל תחום ועניין. יהודה טל.
לובש מדים
שמר שושני (הבן של רותה שושני)
מתגייס לצהל
צאתך ושובך לשלום.
לתשומת לב
העלון הבא ייצא בערב ליל הסדר
בעוד שבועיים.
משולש הרקפות
בשיפולי הגבעות הירוקות
משנה את כל התמונה.
שמים כחולים והרבה אור
בלי ענן, בלי צל חולף,
שדות האוקר הצהובים של החרדל
מבלבלים בין שמיים לארץ.
שביל כבוש אחד, חום.
ושדרה חסומה בירוק
שפוצעת את הנפש הרעועה.
אשה נחה.
דרך ללא מוצא.
ובין ירכיה עריוני צהבהב
עומד לו זקוף
במלוא פריחתו
עד ייבול בצעקה בקצה אחד השדות
מזיע בשמש המסנוורת.
אפשר לעבור לתערוכה הבאה.
ירמיהו
(מחווה לאוֹרי רייזמן)