לֵיְל חניה. בקול דברים, בשחוק, בְּגֶדֶף
בהמולת מלאכות הוא קם, הִנֵה הִנו
כמו פני עיר נבנית פניו של שדה קטל
בְּהִתְפָּרֵשׂ המחנה אשר דינו
להיות שופך דם האדם ומגינו.
ליל חניה, ליל זמר, ליל שחקים רקוּע
ליל רוב מלאכות חוֹפזוֹת, ליל אֵד מן הדוודים
ליל שמוֹסֵךְ את כישופה של רְעוּת רוּח
בבניינה של ממלכה, ליל נדודים
ניצב פרוש על היחיד והגדודים.
על אהבה הוא מדבר (בה הוא פותח)
ועל חובה וקרב ועוֹל, הכל בכל
אין הוא אומר את זאת בכל דָּקוּיוֹתֵיהַ
של השירה, אבל אומר בקול גדול
בלי מורך לב ובלי חשש מפני הזוֹל.
גם זה נשלב במלחמה כל זה גם יחד
כמו אִבחת אביב נִמְסָך בַּעָם מִלֵיל וּמִשְׁחָרִים.
כל זה מִתֵל וּמִגְדוֹת נחל יהיה
עולה בִּיעף ושב נקטע בליל
של איש זונק ואיש יורה ואיש נופל
של איש זונק ואיש יורה ואיש נופל...
נתן החכם , הגדול מכולם / צביקה קרניאל
בימים אלה מלאו שלושים וחמש שנים לפטירתו של נתן אלתרמן, גדול המשוררים העבריים המודרניים.
חסרונו, הן כמשור- אמן מוביל, והן כאיש חכם וכאוטוריטה מוסרית יחידה במינה, מורגש מאוד בדור שלנו.
אלתרמן נולד ב 1910 בוורשה, כבנו של המחנך העברי יצחק אלתרמן, למד בקישינוב ולאחר עלייתו, בגמנסייה "הרצליה" בתל אביב.
בצרפת למד אגרונומיה. כבר בשנות השלושים החל לפרסם שירים קצרים בענייני היום בעיתון "הארץ" ואחר כך בעיתון "דבר" ז"ל. כאן פירסם במשך שנים רבות את "הטור השביעי", שבו הגיב, בפיוט, על מאורעות השבוע החולף. מאות, ולפעמים אלפים, היו מחכים כל בוקר יום שישי ליד בניין המערכת, כדי לקרוא את הטור הפופולרי הזה.
בשנת 1938 יצא קובץ שיריו הראשון "כוכבים בחוץ". השירים, שתיארו את הווי החיים העירוני, היוו מעין "מהפך" בכל השירה העברית של אז והביאו את ניחוח אירופה לתל אביב. הקובץ הפך מיד ללהיט, שהודפס שוב ושוב. מקובל היה שנערים ונערות שהחלו ב"חברות", היו מקדישים זה לזו את הספרון הקטן והמדהים.
ב 1941 יצאה הפואמה החידתית המרתקת "שמחת עניים". ב"שירי המתים" האלה חזה את הקטסטרופה הלאומית. מאות המאמרים והספרים שנכתבו על היצירה מאז, לא הצליחו לפענח את סוד קיסמה האפל והיא, לדעתי, שיאה של השירה העברית המודרנית.
"שירי מכות מצריים" (1943) כבר קבעו בדפוסים קבועים את דרכו הפואטית הסימלית והמעוצבת באופן מושלם.
שירי "עיר היונה" (1957) תיארו את המציאות של המדינה הצעירה.
כן יצאו קבצי שירה נוספים.
אלתרמן גם הפליא בספרי הילדים שחיבר ותירגם, במחזותיו, ובתרגומיו מספרות המופת האירופית.
בהמשך יצאו גם במקובץ כל שירי "הטור השביעי", שגם אחרי שנים לא נס ליחם.
אלתרמן היה גדול אמני הלשון העברית והגיע לשיא הווירטואוזיות של הצליל והמבע, ביכולת הצירופים הלשוניים, מכל המקורות ושכבות העברית לדורותיה, בזה עבר אפילו את ביאליק וגם את נתן זך, יורשו שמרד בו.
ב1968 זכה בפרס ישראל.
נפטר בשנת 1970 והוא בן 60 בלבד. בצוואתו ביקש להיקבר בלא הספדים להיטמן "סתם בין יהודים". הובא לקבורות בעיר מגוריו, תל אביב.
מעבר לקו הירוק יש חוקים אחרים
בן אדר, חבר אושה, עובד כמנהל מחלקת הבטחת איכות בפלרם, זה מקרוב חזר משירות מילואים בשטחים, משוחח עם אלברטו בן בונאן על החוויות והתחושות והתיסכול שמלווים אזרח נאמן בעת מילוי חובה אזרחית, חובה שבהרבה מובנים נוגדת את השקפת עולמו.
לפני שבוע חזרת משירות מילואים מעבר לקו הירוק, ספר חוויות?
זהו שירות המילואים הראשון שלי בשטחים אחרי מבצע "חומת מגן". שירות מילואים לא קל. "חומת מגן" היה אירוע מאוד טראומטי בשביל הפלוגה שלי. היינו בלב הלחימה בג'נין, למזלנו אף אחד מהפלוגה לא נפצע או חלילה נהרג. בכל פעם שאנחנו מנתחים את המבצע ההוא, נראה שהיה לנו הרבה מזל. ראיתי שם הרבה דברים שאפשר להגדיר אותם כלא מוסריים מהצד הישראלי, בעיקר מצד חיילי מילואים. מעשים שקרובים לביזה, ניצול אוכלוסייה מקומית. נתקלנו בצדדים הלא יפים של החייל הישראלי והכיבוש המשחית. אבל זה בנושא מבצע "חומת מגן".
את המילואים האלו עשיתי בשומרון. בשומרון הסטנדרטי, גזרת עמנואל, גינות שומרון, מעלה שומרון במקומות הוותיקים והאהובים עלינו כל כך.
נוף ואוויר מצויינים.
מזג האוויר מעולה, נוף משגע, לא עובדים קשה מדי ולכן אי אפשר לציין את המילואים האלה כאירוע טראומטי.
מה תפקידך בכוח?
אני משרת בפלוגת סיור של חטיבת שריון. משמש גם כמש"ק וגם כחובש וכל דבר אחר שצריך לעשות, אבל בדרך כלל אני משמש כמש"ק. לא כל כך רלוונטי למילואים האלה. בקיצור חייל פשוט לכל דבר. המילואים מתרכזים בגזרה הכוללת את עמנואל, ישוב חרדי גדול, כ- 4000 תושבים, וגוש ההתיישבות של גינות שומרון, גוש גדול של מתיישבים גם דתיים וגם חילוניים. חוץ מזה מספר מאחזים לא חוקיים. בתוכם כמה מפורסמים כמו "חוות גלעד" ומעלה שומרון ג' כולם היו תחת פיקוד הפלוגה שלנו ובשליטתנו.
מבחינתנו, יש הרבה אבסורד במציאות הזו וכל חייל מילואים שנמצא פחות או יותר בצד המרכזי ושמאלה של המפה הפוליטית עומד בפני דילמות קשות. מדובר בישובים לא חוקיים, למשל מעלה שומרון ג' נמצא במרחק 2-3 ק"מ מהישוב עצמו, אפילו לא מוגדר כמאחז לא חוקי, לא נמצא ברשימת המאחזים הלא חוקיים. הוא כאילו לא קיים. הוא חולש על נוף יפהפה מעל נחל קנה ולצורך בנייתו הוחרמו והושמדו עשרות עצי זית פלשתינאים.
כביש הגישה ליישוב נסלל ע"י המועצה המקומית, הביאו לשם קרוונים למתנחלים ומיד לאחר מכן גם קרוונים לחיילי מילואים שישמרו עליהם. למזלי לא הגעתי לשם.
מתוך הפלוגה שלנו 4 חיילים שמרו על ישוב של בערך 5 משפחות, מתוכם מספר "נערי גבעות", שיומיים לפני זה חתכו עצי זית והרעילו בארות לפלשתינאים. וזה ישוב לגיטימי, וזו גם משימה לגיטימית לחייל צה"ל.... ממש לא ברור איך עדיין מדינת ישראל שולחת מילואים וסדירים לשמור על ישובים כאלה. מאוד מתסכל.
תתאר את שיתוף הפעולה עם האוכלוסייה היהודית.
יחסי שיתוף פעולה מלאים. מדובר כמובן בישובים החוקיים, ישובים לכל דבר שאיתם אין שום בעיה. המטרה ברורה, באנו לשמור על האוכלוסייה הזאת וזה מה שעושים.
אבל ככלל, העבודה מאוד מתסכלת, הרוב הדומם עושה מילואים ושותק. חזרתי בתחושה מאוד קשה. יש ציטוט של להקת "שבכ ס"' שאומרת "נעשה מילואים, נשלם את המיסים, אנחנו בטח לא פראיירים" וזה בדיוק ככה. ממשיכים לבוא למילואים, שומרים על הישובים האלה (המאחזים), רואים את זה כעבודה, כג'וב לגיטימי, וממשיכים הלאה כאילו לא קרה כלום.
מחסומים קבועים לא היו בגזרה שלנו, מהבחינה הזו אני חושב שהמילואימניקים קצת יותר הומניים ומיוצבים בהשוואה לסדירים, לא ראיתי מחזות כמו שראיתי במבצע "חומת מגן" שם הייתה תחושה של נקמה, פה כמעט לא היה מגע עם האוכלוסייה הערבית.
אנקטודה - איך צהל עובד.
יש כביש שנקרא כביש עוקף עזון, הוא מגיע מצומת הפירות מאיזור אלפי מנשה לאיזור שבי שומרון. כביש זה הוגדר ככביש אסטרטגי מבחינת צירי התנועה. הכביש עובר קרוב מאוד לכפר עזון ויש תופעה של זריקת אבנים ובקבוקי תבערה באיזור מבתרי ליד הכפר.
מה עשו, הביאו פילבוקס. מן מגדל תצפית משוריין שאמור לעמוד בפני ירי נ.ט. וירי מנשק קל. הציבו אותו על גבעה מעל הכפר ומיקמו בו קבוצה של חיילים שתיצפתו לכיוון הכפר.
בשלב מסוים הוחלט שהפילבוקס הזה לא אפקטיבי, הפלוגה שהייתה לפנינו פינתה אותו ושמו שם מתקן מאוד משוכלל של "רפאל" שדימה "כאילו" יש שם חיילים.
אחרי שבוע חזרו לפילבוקס לראות מה קורה, התברר שהפלשתינאים עלו על המתקן, נכנסו לפילבוקס, שברו ועשו נזקים והיה צריך להשמיש אותו מחדש.
הציבו חייל שישמור על הפילבוקס. לפלוגה שלנו היה מספיק כוח אדם, אז החזקנו שם שני חיילים שישמרו על ה...פילבוקס.
נתקלתם במעשים חריגים של המתנחלים?
ציינתי את שני הישובים הקיצוניים, "חוות גלעד" המפורסמת ומעלה שומרון ג' שם יש יותר "חסידי אומות העולם".
גם בזמן השירות שלכם?
כן, לא הייתי שם פיזית אבל היו הסיפורים מאוד לא יפים. התעללות בערבים שעבדו במטעי הזיתים, אדמות פרטיות לחלוטין של הפלשתינים שנלקחו לצורך הקמת הישוב הזה. צה"ל דרך אגב, הקים שם קרוואנים בשביל החיילים וכך הורחב הישוב. מעבר לזה הגזרה הייתה שקטה באופן יחסי.
ספר על התחושה האישית, הרגשת מיותר?
האמת היא שאתה לא מרגיש מיותר. צריך לשמור על אוכלוסייה שיושבת שם 15-20 שנה, זאת עבודה לגיטימית, עשינו אותה על הצד הטוב ביותר, בטח לא היו אירועי סרבנות.
מצד שני יש תחושה שמותחים יותר מדי את החבל ביחס הסלחני כלפי הישובים הלא חוקיים.
בזמן שהביאו אותנו לשמור על המתנחלים, הם חסמו את הכבישים בארץ, הפגינו והבעירו צמיגים.
כאזרח נאמן ושומר חוק, אתה יושב בלב העשייה בשומרון ומתפוצץ, מאיפה הציבור הזה המציא את הסיסמא המגוחכת "יש לנו אהבה והיא תנצח"?! עשרות ומאות אזרחים משרתים מעבר לקו הירוק בשירות מילואים, רובם המכריע לא שואל שאלות, בא, עושה וחוזר הביתה.
ובעודך שם, מנסה הימין להביא את נושא פינוי ההתנחלויות למשאל עם...מישהו שאל את העם האם הוא בעד הקמה, שמירה וביסוס של מאחזים לא חוקיים על קרקע פלשתינית?!
מאיפה החוצפה לחסום כבישים מעבר לקו הירוק, כאשר אצלך ליד הבית, אזרחים שומרי חוק עושים הכל בכדי לשמור על הצירים בטוחים ושלווים.
במהלך המילואים, חשבתי לעצמי, אולי, ביום שאני אסיים את התעסוקה הזאת, אני אלבש בגדים אזרחיים, אקח שני צמיגים ואבעיר אותם על כביש עוקף עזון...כי גם לי יש אהבה ובזכותה אני אנצח... אבל מעבר לקו הירוק יש חוקים אחרים.
דו"ח שבועי/ א. פלד
1. תקציב הקהילה 2005
הכנסות: שכ"ע עובדי חוץ 10.8%
מן ההכנסות.
שכ"ע מפלרם 37.0%
שכ"ע פנימי 19.5%
פנסיות שוטפות, תגמולי משהב"ט, קצבאות 61.0%
ביטוח לאומי
הכנסות אחרות מפלרם (לא כולל דיבידנד) 25.6%
הכנסות אחרות ממקורות שונים 10.0%