Herzlichen Glueckwunsch
zum Geburtstag
יום הולדת להנרייטה / אודי
בשבת שעברה חגגנו להנרייטה יום הולדת. הייתי כבר בכמה ימי הולדת ובדרך כלל אני לא חסיד של המוסד הזה, אבל הפעם זה היה משהו אחר, מאוד מיוחד.
משהו שנמשך מאישיותה המיוחדת של הנרייטה.
האוויר היה רווי באהבה, יכולת ממש לנשום חלקיקי אהבה, אבל הכל מותאם לסיגנונה של הנרייטה, עם הרבה איפוק ואצילות ורבע חיוך. והנרייטה מקבלת את כולם עם העיניים שלה שעליהן אפשר לכתוב כל כך הרבה סופרלטיבים אבל אפשר גם להגיד בפשטות הנרייטית – עיניים טובות.
אני לא יודע אם בעלת השמחה התרגשה שכן הנרייטה חושבת כנראה למוגזם "להעמיס" את ריגשותיה על אחרים.
אני חושב שהיא התרגשה קצת. כל היתר התרגשו מאוד, זה היה ברור.
אני לא יודע אם מתהלך בינינו עוד אדם שהוא כולו נתינה בלבד.
אני מאחל להנרייטה שעכשיו היא תלמד קצת גם לקחת. לקחת פנאי, נסיעות, בילויים.
לקחת מהנאות החיים בקרב ידידים, משפחה ונכדים, בלי לעשות חשבון.
כי כמה שלא תקחי, הנרייטה, אנחנו נשאר ממילא חייבים.
ימים ראשונים...
מתוך ראיונות עם הנריטה ליומן "ברמה" בשנים 1994 1998
(תימלול הראיונות אסתי פוקסמן)
מספר שנות ידידותי עם הנרייטה כמעט חופפות לשנותיה ברמה, באפריל ימלאו 40 שנה לבואה כאחת מקבוצת מתנדבים שוויצרים שהגיעו למספר חודשי עבודה ברמת יוחנן. בזכות המוסיקה נוצרה ההכרות בינינו שהיוזם שלה היה רפאל באואר, באותה תקופה הוא היה המקשר בין הקיבוץ למתנדבים. כש"הנרי" (שם החיבה שהעניקה לה דבורה בולניק) החליטה שהיא קושרת את חייה איתנו, התחלנו לרקום תכניות לשיתוף פעולה מוסיקלי בינינו.
ההתחלה הייתה לא קלה בגלל קשיי השפה, אבל אהבת המוסיקה והרצון ההדדי שלנו לעשותה יחדיו, עזרו לנו להתגבר על מכשול זה וצברנו הרבה חוויות מרתקות במסע הקונצרטים שביצענו במשך כשנתיים בקיבוצים רבים. כל זה קרה לפני נסיעתי להמשך לימודי המוסיקליים בברלין.
הידידות שלנו נשמרה וארבע שנות "גלותי" שכפו ריחוק גיאוגרפי, לא פגמו בה. בשובי הביתה חזרנו גם לעשייה המוסיקלית המשותפת.
רק מי שזכה בידידות אמת, ללא תנאי או חיפוש תועלת בה, ידידות שמלווה אותך בימי שמחה וברגעים קשים וכואבים, יוכל להבין עד כמה יקרה לי הידידות הנפלאה שלנו.
והיא תמיד שם... / ירמיהו
שבחיה בפניה / נעמה בלושטיין
סתם כך באמצע יום חול לא מתפנים או חושבים לציין פועלו של אדם גם אם הוא ראוי לכך מאוד.
ואם כך, כיוון שעברו 70 שנה מיום שהנרייטה הגיחה לאוויר העולם, זאת הזדמנות מצויינת להרבות בשבחיה.
כמה בני מזל אנחנו שאחת כמוה נתגלגלה אלינו מארצות הקור, ממקום עם אורח חיים שונה וזר, אל מקום חם מלא תהפוכות והתרחשויות כמו שלנו. ומאז שהיא כאן תרומתה מי ישורנה. גם למי מאיתנו שעדיין לא חווה מקרוב הימצאותו של קרוב משפחה או ידיד במוסד הקרוי "חמדת אבות" ודאי מודע לפועלה הכל כך מיוחד ומבורך.
אני משתבחת בכנותי את עצמי חברה שלה, אבל הפעם פשוט מנצלת הזדמנות של יום הולדת עגול ומכובד להגיד לה שבחיה בפניה ובפני כל העדה. וזאת בעיקר משום שאני נפגשת כמעט מדי יום בעולם הקשה הזה של ימי סוף הדרך.
אימי שהיום נמצאת ב"חמדת אבות" הייתה ממייסדות המקום, עזבה לשנים ארוכות וחזרה בערוב ימיה ובשקיעתה, לשכון כאן שוב לצידי.
כיוון שגם טופלה בבית האבות המפואר שהוקם כעסק כלכלי בקיבוץ שער העמקים, אני מרשה לעצמי להשוות וגם להתייחס ללא קשר לשום מקום אחר. בית הסיעוד שלנו הוא קטן ואינטימי ולא רק בשל כך הוא יחיד ומיוחד. אצלנו מעניקים שירותים ברמה של אלפיון עליון. (ועל כך שמעתי גם עדויות ממשפחות שהעבירו את יקיריהם אלינו מבתים אחרים ולא מן הזולים), ויותר מכך היחס, שלו זוכים כאן, כזה שכל אחד היה מייחל לאדם הקרוב לו בשעתו הקשה ביותר. הכל כאן מתנהל על פי דרכה של הנרייטה כפי שהנהיגה משך שנים ארוכות מאז שעמסה על עצמה את התפקיד. אצלה אין פשרות, מי שמגיע הופך להיות החשוב ביותר וראוי למילוי כל צרכיו בכל מובן שהוא.
נראה לי שאני מבטאת את דעתם של כל משפחות המטופלים.
פעם שאלתי אותה: אולי אחרי כל כך הרבה שנים של עבודה קשה ומייגעת תפני לך קצת זמן לעיסוקים פרטיים של העשרה עצמית.
התשובה הייתה פסקנית ונחרצת: "העבודה הזאת לא יכולה להתנהל לפי שעות מסודרות, הרי האנשים נמצאים פה 24 שעות ביממה והם תחת אחריותנו, ובכלל זהו טעם חיי". כמה מבורכים אנחנו שיש מי שמוצא את טעם חייו בראיית צרכי הזולת.
גישתה אכן נשקפת בכל העשייה ב"חמדת אבות". למרות לחצי המערכת לחסוך בהוצאות. גם משהגיעה לגיל המכובד היא לא נותנת להרגיש בשחיקה פיסית או נפשית, ועם האנרגיות הבלתי נדלות היא ממשיכה להעניק לאלה שכל כך זקוקים לה ולכל הצוות שאיתה.
טוב שיש רגעים כאלה שגורמים לנו לעצור ולהביע כמה מילים כנות של הערכה ותודה שהיא כל כך ראויה להן.
תמיד בדרכי נועם / יפית
ככל שנרבה לספר על מעלותייך הטובות יהיו אלה מילים מעטות.
סבלנותך וסובלנותך הינם אבן דרך לכולנו.
ויכוחים ומריבות אינם נמצאים אצלך בלקסיקון, תמיד בדרכי נועם וסיגנון.
מבוקר עד ערב את עם אוזן קשבת וכתף למשענת.
שמך יצא למרחקים כבעלת לב טוב
וכמו שנאמר "טוב שם משמן טוב".
אמנם שמך לא התפרסם כמו הנרייטה סאלד בעולם,
אך מעשייך ודרכך אינם נופלים ממנה, זאת יודעים כולם.
הבית הסיעודי מנוהל עם המון רגש כבר ח"י שנים
וכולנו יודעים שטיפולך בחולים היה כמו השקיית שושנים.
אך גדולתך המשיכה ותפסה תאוצה,
היות ואת העזרה ההקשבה וההבנה לצוות את עושה ממש בריצה.
דלתך פתוחה בפנינו בכל שעות היממה,
פנייתך לכל אחד מעובדי הבית תמיד בצורה מנומסת ואדיבה.
אנו מאחלים לך שתמיד תהיי בצד הזה של המתרס,
הצד שעוזר ולא הצד שנעזר,
זה מה שראוי לאופייך הנהדר,
תמשיכי להיות דמות עיקרית ונערצת בעיני כל.
מכל צוות בית הסיעוד.
איזה יד ברזל עדינה... / רפאל רפפורט
להנריאטה במלאת לה 70
הנריאטה באואר זה משהו.
קשרי עם משפחת באואר מתחילים עוד עם ד"ר באואר, עם רפאל הייתי בקשרי חברות וחידודים. הדבר הגדול שרפאל עשה, הוא שהביא את הנרייטה. היות ושניהם מוזיקאים, הוא שאל אם אומרים "די מאכט דר מוזיק" או "דר מאכט די מוזיק".
חוץ מבגינה, אף אחד לא זוכר אותה לעבוד במשהו אחר חוץ מטיפול בקשישים, יש אומרים שעבדה תקופה קצרה בלול או בגן הירק. אבל בטיפול בקשישים היא וירטואוזית. איזה יד ברזל עדינה. תוך כדי טיפול בממינה, נעשיתי "מומחה לבתי אבות", ואני מסוגל להשוות:
"חדרי חולים"- לא העיזו לשים קטטר.
"בית פלומין"- מעולה, אבל לא לקחו על עצמם את האתגר שהנרייטה לקחה על עצמה בהצלחה שלא תתואר.
"יד שרה" בקרית אתא- טיפול מסור, אבל מסריח.
"בית אבות הקיבוצי" אשר בעפולה – "אפשר לאכול מהריצפה" אבל הזילזול בחוסים משווע לשמיים.
"בית בסר"- סתם מחכים לסוף.
הנרייטה הצליחה לטפל באנשים, תוך כדי שמירה על כבודם האישי, ומילוי צרכיו של כל אחד ואחד, בנקיון מופתי, בלי ריחות ליזול. בקיצור, ממש עבודת קודש!
אני קטן מדי מכדי לדבר עלייך, הנריאטה.
מזל טוב לך הנריאטה ושתזכי לעוד שנים פוריות רבות. בהערצה, רפאל רפפורט.
תודה
רצוני להודות לצוות "חמדת אבות, על מסיבת יום הולדת ה – 70 שנערכה להנריאטה.
תודה תודה מכל הלב לכל מי שטרח על האירגון וההפקה של האירוע.
תודה לכל מי שעזר ונתן יד להצלחת המסיבה המרגשת.
תודה לחברים ולאורחים שבאו מקרוב ומרחוק לברך ולהשתתף בשמחתנו. מיכל באואר טלמור.
יו"ר: עזרא רון.
1. פה אחד התקבלו דורית ואורי פלטאו
למועמדות בקיבוץ.
2. .בחירת נציגי ציבור להנהלת הקהילה.