מס

את הקטע הבא שלחה לי חברה והוא התפרסם באינטרנט. מקרה קלאסי לעיוורון, גאווה ויהירות וחוסר יכולת לקרוא את ה"שטח".

וגם...חוסר מוּדעוּת למגבלות ה"כוח".

מזכיר משהו למישהו במציאות שלנו? לקרוא ולא להאמין. (ירמיהו).

מקרה אמיתי, של שיחה אשר התנהלה בין ספרדים לאמריקאים שתועד בגלי תדר “Extreme Situations at Sea” של ערוץ רדיו ימי 106 במפרץ פיניסטרה אשר בגאליציה 16 לאוקטובר, 1997.

הספרדים: ... כאן 853-A, אנא, הסבו את מסלולכם ב- 15 מעלות דרומה על מנת למנוע התנגשות איתנו. אתם מתקדמים בדיוק לעברנו. המרחק – 25 מייל.

האמריקאים: ... הרינו מציעים לכם לשנות את מסלולכם ב-15 מעלות צפונה, על מנת למנוע התנגשות איתנו.

הספרדים: ... תשובתנו שלילית. אנו חוזרים ואומרים – שנו את מסלולכם ב-15 מעלות דרומה, כדי למנוע התנגשות.

האמריקאים (קול אחר): מדבר הקברניט של ספינה של ארצות הברית של אמריקה. תסתובבו ב-15 מעלות צפונית יותר, על מנת למנוע התנגשות.

הספרדים: הצעתכם לא נראית לנו אפשרית או מתאימה. אנו מייעצים לכם לסטות ב-15 מעלות דרומה ממסלולכם, על מנת למנוע התנגשות.

האמריקאים (בקול רם מאוד ונימה זועפת): מדבר הקברניט ריצ'רד ג'יימס האוארד, הפוקד על נושאת מטוסים USS LINCOLN, של צי צבא ארצות הברית של אמריקה. ספינתנו היא שניה בגודלה בצי צבא ארצות הברית. מלווים אותנו: שתי משחתות, שישה מטוסי קרב, ארבע צוללות וספינות רבות של תמיכה. אני לא "מייעץ" לכם אלא "פוקד" עליכם לשנות את מסלולכם ב-15 מעלות צפונה. שאם לא כן, ניאלץ לנקוט באמצעים הנדרשים כדי לספק ביטחון לספינתנו. אנא מכם, תסתלקו ממסלולנו!!!!!!

הספרדים: מדבר חואן מנואל סאלס אלקאנטארה. אנחנו כאן שני אנשים. באשר לליווי: מלווים אותנו – כלב, ארוחת ערב, שתי פחיות בירה ותוכי, אשר כרגע ישן. באשר לתמיכה: אנו נתמכים ע"י תחנת רדיו "Cadena Dial de La Coruna" וערוץ רדיו ימי 106. אין בכוונתו לשנות את מסלולנו בהתחשב בעובדה שאנו נמצאים ביבשה. אנחנו מגדלור 853-A

אשר על חוף, של מפרץ פיניסטרה, במחוז גאליציה, בספרד. באשר לגודל: אין לנו שמץ של מושג מה גודלנו בין מגדלורי ספרד. אתם יכולים לנקוט בכל האמצעים המזורגגים שנראים לכם כנחוצים ולעשות כל העולה על רוחכם על מנת לספק ביטחון לספינתכם המחורבנת, אשר תתרסק לחתיכות בהתנגשה בסלעים שבחוף. לכן, אנחנו שוב ממליצים לכם לעשות את הדבר ההגיוני – לשנות את מסלולכם ב-15 מעלות דרומה, על מנת למנוע התנגשות.

ביום 21/7/98 אישרה האסיפה תקנון רכב פרטי של חברים בקיבוץ.

בפרק השישי: "יחסי קיבוץ בעל רכב פרטי, בסעיף 6/6 כתוב כלהלן: "הקיבוץ לא ישא בחבות אזרחית ו/או אשמה פלילית כלשהי שינבעו לחבר כתוצאה ועקב שימושו ברכב הפרטי, וכן לא ישתתף במימון הייעוץ ו/או הייצוג המשפטי שיזקק להם החבר עקב השימוש ברכב פרטי כאמור, אלא אם החליט על כך ובתנאים שהחליט, והכל כאמור להלן".

הפיסקה האחרונה (אלא אם החליט על כך, ובתנאים שהחליט) לאמור, הקיבוץ החליט, באסיפה, ולא מזכירות או מזכיר.

בפרק תקינות הרכב, רישיונות וביטוח נמנו התנאים הנדרשים להחזיק ולהשתמש ברכב פרטי, ביניהם בסעיף 4.1.3: "לחבר תעודת ביטוח חובה ופוליסת ביטוח צד שלישי המכסות את השימוש ברכב הפרטי, ולחבר רישיון נהיגה מתאים כאשר כל המסמכים האמורים הינם בני תוקף ומאושרים כדין".

באשרה סך של 1500$ לייעוץ משפטי למקרה שהיה, חרגה הנהלת הקהילה מסמכותה והסמכתה ע"י אסיפת הקיבוץ.

השיטה שאימצה לעצמה הנהלת הקהילה, ומנהל הקהילה שהוא דוברה: "הכלבים נובחים והשיירה עוברת", מקרינה זלזול, התנשאות, והתעלמות מחובת ממלא תפקיד נבחר.

ובמקרה שלפנינו: נהיגה בקטנוע ללא רישיון, ללא ביטוח, ללא קסדה, ומספר שִלדת הקטנוע מופיע ברישומי המשטרה כרכב שמקורו לא ברור.

את חובתה לשים קץ לתופעת כלי הרכב הבלתי מורשים חסרי הביטוח, הנעים בחצר ללא רישיון מתאים, דוחה הנהלת הקהילה ליום שאחרי האסון.

אני פונה לחברים נבחרי הציבור - אנא מלאו את חובתכם והתמודדו עם הנושא.

ב"ברמה" מספר 1449 מיום 24.12.04 פורסם קטע ובו שאלה של דניאל יפה על חריגה של ההנהלות מהסמכות שניתנה להן, על זה אני מבקש להוסיף שאלה, איך יתכן שבהנהלת הקהילה יושבים נציגי ציבור שתוקף תפקידם פג?

חלקם מצביעים ברגליים ולא מגיעים וחלקם מקבלים החלטות עבור כולנו מבלי שניתן להם המנדט לכך. אנחנו כבר בחודש מרץ, שמות המועמדים להנהלות פורסמו לפני יותר מחודש וגם זה באיחור, מדוע הנושא לא מובא לבחירה?

לא תקין שכך הדברים מתנהלים, לא אני אמרתי "רוטציה זה דבר טוב" אבל באמת הגיע הזמן שנבחר את נציגי הציבור בהנהלת הקהילה או שהם יפסיקו להגיע לישיבות ההנהלה..

מאחר ונח מזכיר בשאילתתו גם את שאלת דניאל מ"ברמה" 1449, אתייחס אליה תחילה לבל ישתמע חו"ח ששאלותיו של נח זוכות ל"אפלייה מתקנת". דניאל התייחס לשני נושאים:

1) "קרן המילואים" - הקרן אושרה על ידי ההנהלות ועל ידי האסיפה. לא הייתה בנושא זה שום חריגה של איזו הנהלה מסמכויותיה – חד וחלק. הסברים מפורטים ניתנו גם באסיפה גם בהנהלות וגם מעל דפי "ברמה". לאחר כתבתו של דניאל ב"ברמה" יזמתי פגישת הבהרה של ממלאי התפקידים (עידו, יוחנן, אודי) עם דניאל יפה ודניאל פרי ולמען הסר ספק גם קיבלנו החלטה הצהרתית בהנהלת הקהילה לפיה כאשר תוציא המדינה תקנות המחייבות לגבי קרנות מילואים, נערוך את השינויים המחויבים.

2) החלטת ההנהלות בנושא המנהל הכלכלי. לאחר שלא נבחר כמנהל כלכלי חדש, פנו ההנהלות לעידו בבקשה להמשיך במילוי התפקיד עד לכניסת המחליף ומינו צוות אד-הוק לנושא.

ע.פ דניאל שתי ההנהלות חרגו בנושא זה מסמכותן שכן "האסיפה בלבד רשאית לאשר או לדחות המשך כהונתו (של עידו) בתפקיד". גם בנושא זה לדעתי לא רק שההנהלות לא חרגו מסמכותן אלא להיפך – הפעילו אותה תוך קיום האחריות המוטלת עליהן.

והערה כללית: יש לנו נוהל מסודר של פרסום החלטות של הנהלה/ות וערעור עליהן. על מנת שלא נתבלבל אני מבקש להבהיר הבנתי לפיה ערעור הוא רק כזה המוגש לי באופן מסודר ותחת כותרת זו. (אני אינני עוסק ולא ראוי שאעסוק במתן תגים ופרשנויות לכתבות ב"ברמה", האם הם בבחינת שאילתא או ביקורת בונה או הבעת דעה או "קדם ערעור" וכיו"ב).

לסיכום קטע זה, ההנהלות קיבלו החלטות במסגרת סמכותן.

ההחלטות התפרסמו, לא הוגש עליהן ערעור ואם יוגש אביא אותו כמובן לדיון, ואפילו בלי לדקדק יתר על המידה לגבי מועדים כל עוד הערעור מוגש בסמיכות סבירה לעניין.

לשאילתתו של נח. אכן הקדנציה של נציגי ציבור בהנהלת הקהילה ובמש"א (שלוש שנים) הסתיימה ב- 27.1.05 (הנהלת קהילה) ו- 10.2.05 (הנהלת מש"א) כך שאנחנו נמצאים בפיגור בנושא זה של שלושה - ארבעה שבועות.

הנוהלים במש"א נערכו כראוי וההנהלות הובאו לאישור האסיפה בעוד מועד ביום 16.1.05. דהיינו "בול" בזמן. בשל התארכות (ראויה) של הדיון בנושא אחר, לא הגענו באותה אסיפה לאישור המיוחל. בינתיים קיימנו אסיפה נוספת לאישור "חוק התקציב" דהיינו תכנית המשק כולל תקציב שוטף והשקעות, נושא שכמובן חשוב וחיוני לאשרו בתחילת השנה (לרמת יוחנן כבר יש תקציב מאושר למדינה עוד לא).

כפי שכולנו רואים מופיע על לוח המודעות זימון לאסיפה כללית ביום 10.3.05 שבה אני מקווה יאושרו המועמדים כנציגי ציבור להנהלות ויועברו לקלפי. (התאריך של 10.3.05 הוא אילוץ של "חלון" המתאים ללוחות זמנים של מספר חברים).

אם הכל ילך כשורה תהיה לנו הנהלה רעננה במחצית מרץ באיחור – לא דרמטי לדעתי – של כשישה שבועות.

גם כאן, נראה לי מובן מאליו שהנבחרים ממשיכים לכהן עד החלפתם ואני חייב לציין שהם נושאים בעול ואיש מהם אינו "מצביע ברגליים". למעט עניין אחד שבו אני חייב התנצלות בפני יובל פיינשטיין שהודיעני באופן מסודר כבר לפני מספר שבועות שבשל עיסוקיו האקדמיים לא יוכל להמשיך ולהשתתף בישיבת המזכירות ומאחר וידענו שאנו עומדים לפני בחירה חדשה תוך זמן קצר לא היה טעם לעסוק בהחלפתו הזמנית.

אפתח במשפט מצער שיהיה ברור במה מדובר, אחרי כן אתייחס לנושא עצמו.

לצערי, אני נאלצת להפסיק לעבוד במחסן הבגדים החל משבוע הבא.

לפני שנה ושלושה חודשים נכנסתי לנהל את המחסן אחרי יעל שריכזה את הענף שנים רבות. אני מוכרחה לציין לטובה את הנכונות המימסדית ללכת לקראתי בעניין שיפוץ וסידור מחדש של המקום. כמעט ולא היה דבר שביקשתי ונעניתי בשלילה.

תוך כדי ואחרי הסידור הפיזי של המקום, ניסיתי לעשות סדר גם במערך העובדים במה שקשור לשעות ומוסר העבודה. העבודה במחסן סיזיפית ולעיתים משעממת מאוד, אבל זו עבודה שחייבת להיעשות אם רוצים להחזיק את המקום פתוח כענף שירות לחברים.

כאן המקום לציין שמעולם לא דרשתי ממישהו מחברי הצוות שעבדתי איתו משהו שלא דרשתי מעצמי. אחרי זמן קצר, התגבש צוות של חמש חברות שהבין שמחסן הבגדים זה ענף שירות לחברים, שמגיע להם השירות הטוב ביותר שאנחנו יכולים לתת.

נכון, לפעמים יש טעויות, יש ימים שיש יותר סבלנות, או פחות, כי סה"כ אנחנו בני אדם. בגדול, בהחלט הצלחנו במשימה.

מכיוון שמעט מאוד אנשים רואים את המחסן כקריירה לכל החיים, אחת החברות יצאה למקום עבודה אחר. התחיל משא ומתן ארוך ומתיש מול מש"א בקשר להחלפתה. כל עוד היו בנות מזדמנות שהסכימו לעבוד לתקופות שונות, הכל עבר, אם לא חלק, אז לפחות בצורה סבירה. חברה שנייה יוצאת חלקית לחינוך, חברה שלישית יוצאת בעוד שבועיים לחודש בחו"ל ואנחנו עומדים לפני פסח, תקופה בה החברים זורקים את כל תכולת הארונות שלהם לכביסה לפני החג. נגמרו ההזדמנויות.

למעשה אנחנו עבדנו לאחרונה עם שני אנשים פחות מהתקן. (דרך אגב התקן של 5 אנשי צוות קבועים נקבע על ידי מומחה חיצוני לתיקנון שהובא על ידי מש"א בשנה האחרונה).

אין פחות כביסה, יש פחות ידיים עובדות. על מנת לספק את השירות לחברים ובשביל לא לגרור את הכביסה של השבוע לתוך שבוע הבא ויותר, אנחנו חייבים לעבוד בקצב מטורף ומתיש בלשון המעטה. למרות הבקשות שלי למש"א לא קיבלתי עזרה כי פשוט נגמרו הפתרונות, אפילו זמניות.

נקודה נוספת: לאחרונה היו מספר ניסיונות לשלב בעבודה גם אנשים מקבוצת ה " 1,600,000" ללא הצלחה, אני חייבת לציין.

פניתי לפני שבועיים לקבל שכירה ל- 30 שעות עבודה בשבוע. בפורום שכלל את אודי, אילת וצור, נתנו לי להבין שהם מתנגדים להכנסת שכירים למחסן, אבל מצד שני לא הציעו שום פתרון אחר למעט המשכת העבודה עם פחות אנשים. אודי אמר לי בפירוש שיחד עם כל הערכה אלי, הסטנדרטים שלי גבוהים מדי ואי אפשר לדרוש מכולם לעבוד כמו שאני עובדת.

ביקשתי להופיע עם הבקשה בפני הנהלת מש"א ולאחר הצגת הדברים שלי כולל אמירה ברורה שלי שאני לא מוכנה להמשיך לעבוד בצורה כזאת, נמסר לי שהוחלט לא להכניס שכירים למחסן.

פתרון אחר – אין. כנראה שחושבים שירוצו לעבוד במחסן הבגדים ברגע שאני אצא והסטנדרטים יונמכו.

לדעתי, העמדה של הנהלת מש"א היא טעות גדולה. אבל שיקוליה איתה. אני עוברת למקום עבודה אחר ולוקחת את הסטנדרטים שלי לשם.

אני מודעת לקושי למצוא פתרונות לבעיה אבל עוזבת את המחסן בתחושה שכל אכזבה מהמוסדות שלא נתנו תשובה לצורך הבסיסי ביותר שכל מרכז ענף מצפה לו – אנשים שיעבדו. בלי הגיבוי הבסיסי הזה מהמימסד, מי ירצה לקחת אחריות על משהו היום ברמת יוחנן?

1) איזה מסר המימסד משדר לציבור בחיפוש אחרי סטנדרטים נמוכים יותר?

2) האם אנחנו רוצים שירות ברמה גבוהה או ברמה נמוכה?

3) האם אנחנו צריכים לשאוף לסטנדרטים גבוהים בעבודה או להתפשר על בינוניות ומטה?

צור יריב המכהן מעל לשלוש שנים כממ"ץ (מרכז משק צרכני) הודיע על כוונתו לסיים את תפקידו. צור מיועד לתפקיד מנהל התיפעול של תיבולים ר"י ועל-כן התבקשנו לזרז את תהליך החלפתו.

הנהלת מש"א עסקה בנושא בישיבתה האחרונה והסכימה פה-אחד להמליץ על דניאל פרי כמועמד למלא את התפקיד.

דניאל כידוע לכולנו, נכון לתרום ממרצו ומניסיונו הרב לטובת הקיבוץ וכבר הוכיח את עצמו בעבר במגוון תחומים. נראה לנו שבתפקיד זה יבואו יתרונותיו של דניאל לידי ביטוי ואנו מוצאים אותו כמתאים למלא את מקומו של צור.

הנושא יובא לאישור באסיפה הקרובה. אנו מקווים שהחברים יגלו מעורבות ויצביעו מתוך שיקול-דעת ואחריות..

דב אינדיג, "מכתבים לטליה", בעריכת ד"ר חגי בן ארצי, ספרי חמד בהוצאת ידיעות אחרונות 2005.

במשך שנתיים (1973-1972) התכתבו דב ו"טליה". דב היה אז תלמיד ישיבת ההסדר "כרם ביבנה", בשנתו השלישית והרביעית ובמקביל גם טנקיסט בצה"ל. "טליה" היא בת קיבוץ פורח, הידוע בחייו התרבותיים העמוקים שנמצא בעמק זבולון והייתה אז תלמידת תיכון, המסיימת את לימודיה ויוצאת לשנת שירות ולצה"ל.

מכתבה האחרון של "טליה" לדב, נכתב כשהייתה בשנת שירות בבית שאן. הוא נכתב בערב יום כיפור ובו היא כותבת לו שהיא מתכוננת, לראשונה, לצום וללכת לבית הכנסת להתפלל שהשמועות על המלחמה הקרבה – יתבדו.

דב כבר לא זכה לקבל ולקרוא את המכתב הזה. כידוע פרצה למחרת המלחמה ודב גוייס מבית הכנסת, יצא לקרבות הטנקים ברמת הגולן. למחרת, ביום השני של הקרבות, נהרג דב.

את לחימתו בימים הנוראים ההם והחיפושים אחריו לאחר המלחמה, מתאר בהרחבה הסופר חיים סבתו, בספרו "תיאום כוונות", שבו הוא מכונה "דוד". הספר, כידוע, הפך גם לסרט מעניין.

"טליה" חזרה מהצבא לקיבוץ, טיילה, למדה, הקימה משפחה והיא פעילה מאוד בחיי הציבור במקום.

עכשיו, כשעברו שלושים שנה, בא ד"ר חגי בן-ארצי, חברו של דב מהישיבה והוציא את חליפת המכתבים המיוחדת הזו של הזוג כרומן דקומנטרי – אפיסטולרי מרתק.

מן המכתבים מתגלה דב כבעל עולם עשיר, לפעמים אפילו מדהים, השונה לגמרי מהתמונה המקובלת בציבור לגבי תלמידי הישיבה. הוא היה בן למשפחה ענייה שעלתה מרומניה, אבל כבר מילדותו הצטיין בלימודיו וכנראה באמת שהיה ילד מיוחד. ממכתביו נראה שהיה לו עולם מיוחד, תרבותי ועשיר מאוד. אבל לפעמים נראה שזהו עולם דוקטרינרי הספוג ועומד בצל קווים משיחיים פנאטיים.

"טליה", לעומתו, מצטיירת כנערה צעירה, מתלבטת, תוהה על דרכה, אבל בעלת יכולת אינטלקטואלית ויודעת היטב לעמוד על עקרונותיה ולשאול שאלות נכונות, אמיתיות וכנות.

הפגישות שלהם חפוזות ודרמטיות. הרב של דב אוסר עליו לראות את "טליה" - לפגישות שאינן למטרות חתונה – וממכתביו הליליים עולה מצוקה אמיתית. במהרה מתפתח בין השניים "דיאלוג אפלטוני" דרמטי משמעותי וממש מרגש. בהרבה נקודות דומה הדיאלוג הזה לדיאלוג המפורסם שהעלה יהודה הלוי בספר "הכוזרי" (שעל משמעותו לימינו יש כאן דיון נרחב) דב מופיע כאן במכתביו כאותו ה"רב החבר" מן הספר ההוא, המסביר באריכות ל"מלך כוזר" מחפש האמת, את המשמעות של האמונה היהודית.

בעיות מוסריות והלכתיות נידונות כאן בהרחבה, מהות האהבה, דיני נידה, דרכי תפילה – חוזרים ומוסברים מאספקטים שונים, דיונים מעמיקים יש כאן על ימי הבריאה, מהות העולם וימי חג ומועד. העמקה מיוחדת מוקדשת לשאלות מקראיות והיסטוריות. בנושאים אלה מתרחב הדיון, בעקבות ביקוריו של דב בקיבוץ ומשתתפים בו גם תלמידי התיכון והמורים.

מעניין מאוד לראות איך "טליה" ודב מתמודדים גם עם שאלות חברתיות מציקות מן ההווה, כמו למשל המעמד הנחות של האישה (הגרושה) אצל הדתיים. דווקא "טליה" בת הקיבוץ, מתגלה כאן כבעלת "ראש פתוח", שאינו בעל תפיסות "צרות" ונראה שהיא דנה בכל שאלה לגופה ומתוך רצון לבחון אותה באופן אוטונומי, מאספקטים שונים.

דב, שמופיע כבוגר, בעל ניסיון, אינטיליגנטי ושואף דעת, מתגלה לא פעם כבעל קווים פנאטיים שבולטת בהם שטיפת המוח הטוטאלית, ה"קוקית-גוש-אמונית", זו שניצניה נראו אז וזו שהביאה היום לקרע בעם ולמשבר הלאומי עם היהדות הדתית.

הקריאה בספר מביאה לחוויה רוחנית. הדיאלוג העשיר והאנושי העולה ממנו הוא ייחודי בתיעוד הספרותי המקובל ונותן תקווה ששני עולמות רחוקים כל כך, שלכאורה אין להם כל אפשרות להיפגש - יכולים לקיים קשר משמעותי משותף ומפרה זה את זה.

חקלאים נבחרים

בערב פתיחת תערוכת "משוב" השבוע ביום שלישי 1.3.05 ב"גני התערוכה" בתל אביב, הוצגו "נבחרי השנה בחקלאות ובגינון".

ועדה בראשות המדען הראשי דן לבנון מכפר בלום בחרה 16 חקלאים וגננים, מתוכם חמישה קיבוצניקים. בין הזוכים - גיורא יבלונקה משדה בוקר על תרומתו לפיתוח ויישום טכנולוגיה מתקדמת בחקלאות אינטנסיבית. ברכות על הזכייה.

מַגָּעוֹ הַקַּר הֶחָם אֶת לִבִּי להניף חרמש בערוגות

בְּכוֹבְלוֹ אֶת גּוּפִי, כְּלַחַן קִצְבִּי, תלתן או אספסת

זֶה שָׁנִים בְּיָדַי לֹא אָחַזְתִּי חֶרְמֵשׁ

לֹא נַעְתִּי אִתּוֹ, בְּקִסְמוֹ הַכּוֹבֵשׁ.

לַהֲבוֹ לֹא הֶחְלַקְתִּי בְּאֶבֶן מַשְׁחֵזַת

אָזְנִי לֹא שָׁמְעָה אֶת הַצְּלִיל הֶעָמוּם

עוֹלֶה מֵעֶשֶׁת הַלַּהַב, הֶעָשׂוּי לְלֹא מוּם.

לֹא נִסְחַפְתִּי בְּרַחַשׁ קָמָה הַנִּקְצֶרֶת

כְּיָמַי שֶׁהָיוּ, וְנוֹתְרוּ רַק גַּלִּים.

נ"ב עַל פִּי אַבְשָׁלוֹם קֹר: חֶרְמֵשׁ הוּא הַכְּלִי שֶׁאָנוּ מְכַנִּים מַגַּל.

וּמַגַּל הוּא הַכְּלִי שֶׁהוּבָא מֵאֵירוֹפָּה וּמוּנָף בִּתְנוּעָה עֲגֻלָּה.

סקירה על פעילות למען איכות הסביבה

ראשית, קצת היסטוריה – הפעילות למען איכות הסביבה ברמת יוחנן החלה לפני כ- 8 שנים. בנייר העבודה הוחלט לפתח את נושא המיחזור ולשקם שטחים מוזנחים המשמשים כמזבלות ונקזים לשפכים מהרפת ומהמדגרה. כמו כן נרשם בנייר העבודה לעסוק במוקדים המזהמים את האוויר.

בנוסף הוחלט לעסוק בפעולות חינוך והסברה בגני הילדים שתעסוקנה בפרטים השונים הקשורים בשמירת סביבה נקייה ממזהמים למיניהם

אנסה בקצרה לסכם את ההישגים והכישלונות לאחר 8 שנים.

א. לגבי נושא המיחזור, הגענו להישגים בהחלט מרשימים, מדובר, נכון להיום, במיחזורם של 7 סוגי פסולת שרמת יוחנן אוספת ושולחת ליעדים שונים שם הם הופכים לחומר גלם למוצרים חדשים. באחוזים – רמת יוחנן ממחזרת כ- 45% מהפסולת הכללית. (במועצה האיזורית זבולון, לא ממחזרים כלום!)...

ב. שטחי "הספארי" ו"הנווה" שהיוו מזבלות וההזנחה שלטה בהם ללא מצרים, הפכו לשני גנים ירוקים בעלי אווירה המושכת אליהם הן בני אדם והן בעלי כנף, שני הגנים בהיקף של כ- 25 דונם מטופלים ע"י נוי דרום והפיתוח בשניהם עדיין נמשך.

בהקשר לשטחים מוזנחים, החלה לא מכבר עבודה גדולה בכל האיזור מהכניסה לחוות הצופים ועד לבאר מקורות. האיזור כולו מפנה לאט לאט את חזות העזובה שלו לטובת שדרת אלות אטלנטיות כ- 40 במספר.

ג. הטיפול בגורמי זיהום האוויר, למעשה אפשר לומר שנכשלנו. במשך 8 השנים שחלפו מאז 1996 שנה בה הוחלט לאפשר רכישת מכוניות פרטיות, טוסטוסים, אופנועים, טרקטורונים, קלאבקרים עם מנועי בנזין, מספר כלי הרכב עולה מיום ליום ואיתו כמובן זיהום האוויר, כישלון חרוץ שהוחלט לבצעו בדרך דמוקרטית ע"י הצבעה. לך תסביר את זה לאוויר שאנחנו נושמים.

ד. נושא ההסברה בגני הילדים, אפשר לומר שהילדים בגנים גדלים עם תודעה של מיחזור הפסולת שהם מייצרים וזה חיובי מאוד, יחד עם זאת ההסברה לגבי כל מכלול הנושאים הקשורים באיכות הסביבה, הטבע בתוכו אנחנו חיים, החיוניות בשמירה מעגלי הטבע לאור הנזקים שהאדם גורם לו, ההסברה איננה מספקת וזאת כתוצאה מהעובדה שאין מי שלוקח על עצמו את המשימה החשובה הזו ועושה את העבודה. אני מניח שהגננות עושות משהו בנדון.

לסיכום אני רוצה להפנות דברים למועצה האיזורית זבולון.

בכל ישובי המועצה, רמת יוחנן הוא הישוב היחיד שקיימת בו פעילות הקשורה באיכות הסביבה (לפחות בהיקף כזה) נראה שהאשמה העיקרית למציאות הזו, היא העובדה שבמועצה לא מפנים את התקציבים הנדרשים כדי לעודד את הישובים לעסוק בעניין. המועצה מפנה תקציבים גדולים ביותר לבניית יישובים באיזורים שהם שכיות חמדה של טבע ולאיכות הסביבה אפס.

מועצות איזוריות כמו "גליל עליון" ו"משגב" לא רק מתקצבות את הפעילות – הן גם היוזמות אותה.

טוב, אז עד כאן להפעם – בשם איכות הסביבה – עזי.

תלמה אחיטוב מספרת לפז אלניר על תורת הפנג שוואי

פנג שוואי זה רוח ומים, זה תמצית העולם סביבנו.

סם החיים שסובב אותנו, זו תורה סינית שתופסת תאוצה בעולם המערבי, מה שהאקופונקטורה עושה לגוף, פנג שוואי עושה לבית.

לראשונה נפגשתי בפנג שוואי שהייתי בסין לפני כ- 10 שנים. מאוד אהבתי את התרבות הסינית, כשלמדתי עיצוב ואדריכלות, עשיתי עבודת גמר על העיר האסורה בבייג'ין, שנבנתה כולה ע"פ תורת הפנג שוואי.

מאז אני יודעת שאני רוצה לשלב בין הידע שלי באדריכלות ועיצוב לבין הפנג שוואי, שזוהי תורה סינית עתיקה לאיזון והרמוניה בין האדם לסביבתו.

אחרי הלימודים מאוד רציתי להשתלב בענף הבנייה בקיבוץ אבל מוסדות הקיבוץ לא איפשרו זאת ובחוץ לא מצאתי עבודה.

החלטתי שאני הולכת ללמוד פנג שוואי ביסודיות אצל המומחה הכי טוב בארץ.

בשביל לפתח עסק יעוץ פנג שוואי עצמאי צריך לפתח הרבה ידע, טלפון, אוטו וקצת מזל, אך אפשר להסתדר בלי מוסדות הקיבוץ.

כך מצאתי את עצמי מתחילה לבד פרק חדש בחיים שלי .

הפנג שוואי זוהי תורה סינית שהחלה להתפתח לפני כ- 5000 שנה כתורה לעיצוב קברים ומקדשים ואח"כ התפתחה גם לסביבת אנשים חיים.

הסינים מאוד אוהבים את ההרמוניה סביבם ומתוך כל הלימודים שלי הבנתי כך את תבונת עולמם שהוא נדבך על נדבך שיוצר הרמוניה שלמה בעולם.

הטאואיזם - הדרך לפי הטבע, זרימה עם קצב היקום - הרמוניה עם הטבע והעולם הסובב אותנו .

הקונפוציזם - קבע את ההיררכיה בעולם, בחברה ובמשפחה - הרמוניה בין האנשים לשלטון.

הבודהיזם - הדרך האישית של האדם להגיע לשלווה - הרמוניה בין האדם לעצמו.

פנג שוואי - הדרך להרמוניה בין האדם לביתו וסביבתו.

כך כל התורות שלב אחרי שלב מקיפות את כל תחומי עולמנו ליצור בו הרמוניה.

נהוג לומר "ביתו של אדם מבצרו" מדוע הוא זקוק להרמוניה עם הסביבה?

בפנג שוואי ביתו של אדם הוא המקום שבו הוא מחדש את כוחותיו מהיום שהיה ליום הבא באופן כללי גם כאן יש בנייה של נוסחא על נוסחא עד שמגיעים לכיסוי של כל תחומי העניין בבית.

הפנג שוואי טוען שהכול קשור והכול משפיע על הכול, העולם, הטבע, עונות השנה, הכול משפיע על האנשים, על כל אחד בצורה שונה.

הצבעים, הצורות, החומרים, הצלילים, משפיעים עלינו גופנית ונפשית, לכן חשובה כ"כ ההרמוניה.

הפנג שוואי מציע לכל אדם את הסביבה שתעשה לו הכי טוב ותשפר את חייו בכול התחומים.

תורת הפנג שוואי מתבססת על חמשת האלמנטים - מים, עץ, אש, אדמה ומתכת שהם מרכיבים את כל היקום. כל אחד מהם קשור לצורה, לצבע, כיוון שמיים, תחומי החיים שלנו, לאברים בגוף ולאנשים שנמצאים בבית. אנו מחפשים איזון בין כל הדברים לפי אישיות האדם.

הדברים מתחילים להסתבך כשחיים בבית מספר אנשים ואז צריך למצוא לכולם את האיזון בבית, כשכול אחד שונה באישיותו.

אפשר לבנות בית בסגנון הפנג שוואי, לבחור סביבה מיטיבה, אפשר לבחור צבעים וחומרים בתוך הבית לסביבה יותר טובה עבור עצמנו, אפשר להוסיף אלמנטים שישפיעו עלינו לטובה ואפשר גם לעשות תיקונים והפעלות אחרי שלא עיצבנו את הבית בכלל בהשפעה הפנג שוואי .

איך בכלל תורה מזרחית מתאימה לאורח החיים המערבי ?

פנג שוואי הגיע למערב בעיקר בעקבות מהפכת התרבות הקומוניסטית בסין. כל תורות העבר הוצעו מחוץ לחוק וכך המשכילים ואנשי הרוח ברחו מסין בעיקר לחוף המערבי של ארה"ב .

מכיוון שצורת החיים בסין הקדומה, כ"כ שונה מצורת החיים במערב, היה צורך להתאים את התורה למערב, והיא עברה תהליך של מודרניזציה. מכן נובע שיש הרבה פרושים ושיטות פעולה לפנג שוואי.

אנשים ששמעו על התורה והיא מעניינת אותם והם רוצים לעצב את הבית בסגנון הזה. אנשים שמרגישים צורך בשינוי, או מרגישים תקועים בצורה זו או אחרת, באחד מתחומי החיים. הפנג שוואי לא עושה הוקוס פוקוס ופותר בעיות והכול מסתדר. הוא יוצר סביבה אנרגטית יותר טובה לאנשים, תומכת יותר ונותנת כוחות, המאפשרת להם להתמודד עם הבעיות.

רוב האנשים נוטים לרהט את ביתם על פי צו האופנה, בעוד הפאנג שואי מדבר על התאמה אישית .

אפשר ורצוי לשלב בבית אלמנטים אופנתיים, אבל רצוי שאופי הבית יתאים לצרכים של האנשים שגרים בו. כדאי שאדם יבחר את הרהיטים הצבעים והחומרים שטוב לו ונוח לו איתם גם אם זה לא באופנה .

כן, כחלק מתהליך הלמידה הייתה התנסות מעשית, וכך יצא לי לבדוק כבר כמה בתים, להיפגש עם מגוון של אנשים, של בעיות וצרכים שהתבקשנו למצוא להם פתרון. מאוד הפתיע אותי לגלות כמה הבית והחפצים בו משקפים את האישיות של האנשים ואת הבעיות שלהם. עם זאת שינויים קטנים יכולים לחולל שינוי גדול באנרגיות, באווירה וביכולות של האדם.

בעבודה הזאת יש המון מקום להתפתחות אישית, להתעמקות, להבנת הצרכים של האנשים ולמציאת הפתרונות עבורם שיביאו לשיפור באיכות חייהם. השילוב בין האומנות שלי, לבין לימודי העיצוב והפאנג שואי נותנים לי כלים למצוא עבור האנשים פתרונות מאוד אישיים ומקוריים. כמו כן נרשמתי לקורס ליועצים בכירים. באמצאות הרצאות אני מקווה להגיע לאנשים שיהיו מעוניינים לקבל יעוץ. אבל כמו בכל דבר צריך הרבה סבלנות עד שרואים תוצאות.

אני מניחה שזו רק טעימה קטנה מעולם עשיר, ומאחלת לך שתצליחי להביא תחושת רווחה ואיכות חיים לאנשים רבים.

הקרן ליוצרים ואמנים מודיעה בזאת כי החל מיום 20.2.2005 ניתן לפנות בכתב להגשת מועמדות לקבלת מענק יצירה לשנת 2005 תשס"ה.

1. רשאי לפנות כל תושב מועצה אשר רשום בתעודת הזהות ונמצא בשנה הנוכחית באחד מישובי המועצה (מתגורר, עובד וכו', כלומר משתייך לקהילה בעת הזאת).

2. רשאי לפנות להגשת מועמדות כל תושב כנ"ל, העוסק באמנות מחוץ לפרנסתו בתחומים: ספרות, מוסיקה, ציור, פיסול, מחול, צילום וכו'.

3. מענק הקרן ניתן ליצירה אמנותית ולא לעבודות גמר של סטודנטים ואחרים במסגרת לימודיהם.

4. הבקשה תכלול פנייה בכתב עם פרטי המועמד, בצירוף צילומים ודוגמאות של היצירות בתחומים שהוזכרו לעיל.

5. אחד השיקולים בשיקולי הוועדה במתן המענק יהיה תרומתו ומעורבותו של האמן/היוצר בקהילה ביישובו.

6. רק פניות המוגשות באופן מסודר וכוללות את כל הפרטים הנ"ל, יובאו לדיוני הוועדה.

7. ניתן להגיש בקשה למי שכבר קיבל, רק לאחר 5 שנים מעת קבלת המענק.

8. מי שלא קיבל, ניתן להגיש בקשה חוזרת לאחר שנה.

את הבקשות למועמדות יש למסור בכתב עפ"י כל הנ"ל, למחלקת התרבות לידי ענת עוגן.

ועדת הקרן ליוצרים מעניקה מדי שנה פרס מפעל חיים לאדם אשר במשך שנים רבות עוסק בפעילות מיוחדת מעבר ליום עבודה הרגיל, (לעיסוקו במסגרת העבודה), ומעבר לפרנסתו, פעילות התורמת לחברה ולקהילה.

אם יש ביישובכם אדם הראוי לפרס זה, תוכלו לשלוח פנייה מנומקת בכתב אל: מחלקת התרבות – לידי ענת עוגן.

כל המלצות תובאנה לדיון בוועדה ומתוכן ייבחר אחד הראוי לפרס מפעל חיים..

יציאה: בשעה 14:00 מרחבת החניה

בתכנית:

1. סיור מודרך למשך של כ– שעה וחצי בתערוכת אוֹרי רייזמן

2. סיור עצמאי בתערוכות הנוספות המתקיימות במקביל.

שעת חזרה משוערת: 21:30 – 21:00

השתתפות כספית של המשתתפים בסך: 15 ₪ .

הרשמה תלויה על לוח המודעות של ועדת תרבות.

ההרשמה תורד אחרי קבלת השבת. מומלץ!! ועדת התרבות.

מס. 1459 כ"ג באדר א' תשס"ה 4.3.05

סקירה על פעילות למען איכות הסביבה

תלמה אחיטוב מספרת לפז אלניר על תורת הפנג שוואי