מס. 1457 ט' באדר א' תשס"ה 18.2.05

    מדיוני המזכירות /  10.2.05

נוכחים: כל חברי המזכירות למעט: עידו, לינט, יובל פ,.

1. תקציב הקהילה לשנת 2005.

צור ועדי הציגו התקציב השוטף ותקציב ההשקעות של הקהילה לשנת 2005. נשאלו
שאלות ונערך דיון בסעיפים שונים.    התקציב יובא לאישור האסיפה.

המזכירות רשמה לפניה לקיים דיון בנושא השקעה בבריכת השחייה.

2. תקציב אישי 2005.

בהמשך להחלטת המזכירות להעלות התקציב האישי ב 8% הוחלט:
    א) ההעלאה תחול על התקציב האישי כולל תקציב החיסכון ותוספת הוותק.
    ב) ההעלאה תחול על כל החברים והמועמדים (כולל מועמדים בנים מסיום כתה י"ב לרבות

        חיילים).

3. חישוב ותק במסלול צעירים.

אושר שוותק כולל גם שנות מועמדות במסגרת מסלול צעירים, דהיינו שנים בהן הצעיר מתגורר ועובד בקיבוץ (כולל עבודת חוץ) ואינו נמצא בעצמאות כלכלית (במב"ח או חופשה) או בלימודים.

4. תקנון קרן המילואים

אושר שתקנון קרן המילואים (האגש"ח) הוא תקנון זמני שיהיה בתוקף (אם לא ישונה
לפני כן), עד להוצאת תקנות מחייבות על ידי רשם האגודות השיתופיות.

לאחר פירסום תקנות הרשם, ייבדק התקנון שוב, יערכו בו השינויים הדרושים והוא יובא
לאישור האסיפה.

                                                                                                    רשם – אודי.                

 הוקם צוות מעורבות !!! / איילת מאירוביץ'

אני שמחה לבשר לציבור על הקמה ויציאה לדרך של צוות חדש "צעיר" ורענן שכולל  את:

 ישי קציר, ורד מרציאנו, אורן טהר-לב, חסיק ברבר, שגיא סוסן, ישראל עוזרי, אמיר סלייפר

ויונת יבור – מרכזת.

הצוות הוקם כמהלך-המשך של הסדנאות שנערכו אצלנו לפני מספר חודשים והוא יפעל כצוות היגוי.

מטרתו על-פי מה שסוכם בעקבות הסדנאות, לפעול להגברת מעורבות הציבור ובעיקר ה'צעירים' בהתנהלות הקבוץ ובתהליכי קבלת ההחלטות.

המונח 'צעירים' הומר בביטוי 'דור- המשך' כדי להימנע מן הצורך להיצמד לנתונים כרונולוגיים יבשים

ולאפשר לכל מי שמוכן ורוצה לקחת חלק בפעילויות ובתהליכים הצפויים להצטרף.

בשלב ראשון, הוחלט על הקמת פורום קבוע שיפגש באופן סדיר עם בעלי תפקידים מרכזיים בקבוץ

על-מנת לשמוע ולקבל אינפורמציה ברמות שונות על עבודתם, כשהמטרה לפתח בהמשך דיונים ושיחות

פתוחות בנושאים שיעלו על הפרק, (אשר קשורים כמובן לחיי הקבוץ היום ובעתיד).

חברי הפורום יתחייבו להופיע ולהשתתף בו על בסיס קבוע. המפגשים הללו יהיו פתוחים גם למי שאינו נמנה באופן רשמי כחבר הפורום ויתקיימו בפאב (...) אחת לשלושה שבועות. התוכן והמועד יפורסמו.

 

צוות ההיגוי ימשיך ויפגש בהרכב שצוין, על-מנת לעקוב אחר התהליך ולהציב מטרות לטווח היותר רחוק.  להתראות בקרוב  בפאב!

 

שְׁמֹר עַל הַיֵּשׁ   

צֵרוּף לֹא שִׁגְרָתִי, גַּם זְאֵב, וְגַם שׁוֹר        לוולוולה

הֲיוּכְלוּ אֶת מְלַאכְתָם הַסִּיזִיפִית לִגְמֹר?     עם היבחרו  

בְּזֶה הָעוֹלָם הֶחָצוּי, הַקוֹטְבִי                    למזכיר התנועה

נָחוּץ לָאָדָם קֹרֶט דָּם זְאֵבִי.

 

חָשׁוּב לֹא פָּחוֹת לִהְיוֹת סַבְלָנִי  כַּשּׁוֹר

הַמּוֹשֵׁךְ  בְּבִטְחָה, אֶת הַתֶּלֶם לִגְמֹר.

בְּסוֹף הַתֶּלֶם, יִסֹּב לְאָחוֹר בְּלִי חָשַׁשׁ

בְּאֵין קֵץ סַבְלָנוּת, יִפְתַּח  תֶּלֶם חָדָשׁ.

 

לֹא צְמֵא דָּם, לֹא נוֹקֵם וְנוֹטֵר

מְצָא עֲבוּרֵנוּ נָתִיב טוֹב יוֹתֵר,

הַשּׁוֹר בְּחָרְשׁוֹ, לוֹחֵךְ אֶת הָעֵשֶׂב הָרַךְ

לֹא יִתְלֹשׁ שָׁרָשָׁיו, לְמַעַן יָשׁוּב וְיִצְמַח.

 

אִם צָמְחוּ סִרְפָּדִים לְצַד הַנְּתִיבָה

נְעוּצִים שָׁרְשֵׁיהֶם בַּקַּרְקַע  הַטּוֹבָה,

לְמַעַן כֻּלָּנוּ שְׁמוֹר עַל הַיֵּשׁ

הוּא רַב וּמֻפְלָא, וְאַל תִּתְיָאֵשׁ.

                               ראובן עזריאלי  11/2/05

                                                                  

   וכל השומע תצילנה אוזניו... / ירמיהו

 

סעיף חדש בתקציב הקהילה.

החל מתקציב הקהילה לשנת 2003 ובאופן מובהק ומחודד בתקציב הקהילה לשנת 2005, מופיע סעיף הנקרא "אי-עבודה".

סעיף זה משקף את הפסד ההכנסה לקהילה בגין אי עבודה של חברים/ות.

עלות סעיף זה כפי שחושבה על בסיס פרטני על ידי מש"א, עומדת בשנת 2005 על סך  1,674,000 ₪ (כ- 18% מן התקציבים האישיים) והיא משקפת אי-עבודה, או עבודה לא מלאה, של כ- 18 חברים וחברות על פני כל השנה.

במוסף הכלכלי של "ידיעות אחרונות" התפרסמה לאחרונה סידרת כתבות על הקיבוצים העשירים בארץ, גם מקומנו לא נפקד בה. כשירות לקוראי ה"ברמה" הוצאנו כמה פיסקאות שעוסקות ב"בונוס" לחבר בהקשרים "מעניינים" !!! 

ואני שואל, חברים!!! - "היעלה על הדעת"????

מעגן מיכאל -  אבל השיוויון נגמר כשמגיעים לבונוסים...

...למרות ההצלחה בעסקים, ואולי דווקא בגללה, מעגן מיכאל נותר מערכת שיוויונית יותר מקיבוצים רבים אחרים. מהלכים כמו המעבר לשכר דיפרנציאלי, למשל, לא הגיעו לכאן. חדר האוכל הוא בחינם, אולם בשבועות הקרובים הוא יופרט והחברים יידרשו לשלם עבור המזון....יש עוד שינוי אחד "קטן" לעומת הקיבוץ המסורתי, בדמות "בונוסים" המחולקים לחברים באופן לא שיוויוני כלל...הקיבוץ לא מספק פרטים על גובה ה"בונוסים", אולם ככל הידוע לא כל חברי הקיבוץ מקבלים אותם. ישנה ועדה מיוחדת המחליטה מי יקבל בונוס ומי לא.

 

חצרים - ...ואולי יהווה תמריץ עבורם...

בקיבוץ מתלבטים גם כיצד לטפל במובטלים הלא רבים. מזכיר הקיבוץ אומר שראשית מדברים עימם ומנסים למצוא פתרון. אבל בקיבוץ חושבים על פיתרון אחר: מתן בונוסים לעובדים, שיישלל מהמובטלים ואולי יהווה תמריץ עבורם.

בקרוב יתפרסמו תוצאות סקר שנערך לגבי השאלה מה המודל הרצוי, שיתופי, משולב או דיפרנציאלי.להערכת המזכיר כ – 90% יצביעו לטובת המשך החיים השיתופיים.

 

יטבתה - עלו על שביל החלב לחו"ל

הקיבוץ החליט לחלק לחבריו בונוס של 1 מיליון ₪ בגין רווחים משנים קודמות, חלק מהחברים מצדדים בכך שהבונוס ישמש לנסיעה משותפת לחו"ל.

 

שמיר -  1/3 ניתן שווה לכל החברים, 2/3 על פי חישוב הוותק

במקביל לשיגשוג העיסקי עשה שמיר בשנים האחרונות צעדים רבים בדרך ההפרטה הכלכלית. זה כשנתיים, כל חבר מחוייב לפרנסתו והונהג שכר דיפרנציאלי.

...חברי שמיר גם נהנים מדי שנה מפירות ריווחי המפעלים. ההנהלה הכלכלית מחליטה מעת לעת על חלוקה של מעין "דיבידנד" לתקציב האישי על פי מפתח שנקבע מראש (1/3 ניתן שווה לכל החברים, 2/3 על פי חישוב הוותק).

     

מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ וְאִישׁ תְּרוּמות יֶהֶרְסֶנָּה: (משלי פרק כ"ט) יואב אופק

 עלות סעיף "אי עבודה" כפי שחושבה  על ידי מש"א, עומדת בשנת 2005 על סך 1,674,000 ₪

(כ- 18% מן התקציבים האישיים) והיא משקפת אי-עבודה, או עבודה לא מלאה, של כ- 18 חברים וחברות על פני כל השנה. (מתוך הדיווח השבועי של אודי).

האם מישהו מהחברים ביקש להעמיד "תרומה" זו לאישור הקלפי?

לפני שנתיים מצב העבודה כפי שדווח לנו על ידי מש"א היה 100%, השנה חל "מהפך", סוף סוף יש ביטוי מספרי לניצול שיטתי של אימפוטנציה ניהולית מתמשכת. על אומץ הלב הנדיר הזה, להודות שאכן יש לנו בעיה אמיתית תבוא הברכה על מי שהחליט לפרסם את הנתונים האלה, אבל... אומרים לנו: אין כלים לטפל בבעיה הזו. האמנם?

בבקשה, יש ויש החלטות שאנו לא עומדים בהן וגם עוד כמה דרכים לדירבון:

1.     שלילת בונוס 2005.

2.     שלילת תוספת לתקציב 2005.

3.     שלילת מעבר לשיכון/שיפוץ.

4.     סגירת מקומות "עבודה" מיותרים.

5.     צימצום תקנים פיקטיביים.

6.     פירסום שמי של כל ה"כרוניים"

 

"כרוני"

"כרוני" היא הגדרה לכל מי שמנצל את השיטה בצורה צינית וחצופה. והנה כמה סימנים לזיהוי ה"כרוני", שכמובן אינו מודע למצבו:

1.     ה"כרוני" נמצא בביתו בשעות רגילות שחברים אחרים עובדים, בין השאר גם בשבילו ובשביל ילדיו, דהיינו בין שש בבוקר לארבע אחר הצהריים.

2.      או לחילופין "נמצא" במקום עבודתו ללא תוצאות של ממש.

3.     ה"כרוני" הוא סעיף קבוע לטיפול בסדר היום של רוב ממלאי התפקידים החל במש"א, מרכז משק וכלה במזכיר.

4.     ה"כרוני" מקבל אין ספור הצעות העבודה  ודוחה אותן בגין חוסר התאמה או עניין או רצון. 

אז עם כל הכבוד הראוי בואו נשמור את החמלה והרחמים לחולים עם תעודות.

 כמו כל מערכת מורכבת גם זו הקיבוצית חייבת להתאים את עצמה למרכיביה המשתנים ולזמן, אין זה אומר בהכרח לשבור את הכלים.

נכון להיום יש עוד הרבה מה לעשות לפני שבירת הכלים.

READ MY LIPS     /   גדיא

בניגוד להנחה הרווחת, שהחכם הוא חוזה העתידות, הפתגם דווקא מכוון לחכמתו של "זה שקורא את המפה", ומבין מה כבר שכבר נולד -  קרי המציאות היום. בהתאם לכך הוא נערך לתכניות לעתיד - למה שיוולד. שאם לא כן, הפתגם היה צריך להאמר כך: "איזהו חכם הרואה את מה שיוולד".

הבה ונראה מה כבר נולד:

ב"ברמה" האחרון עמוס הכין עבורנו כתבת "פרומו" לגבי חלק מתכנית העבודה לשנת 2005.

תכנית עבודה זו, לשנת 2005 דומה (כמעט זהה) לתכניות העבודה שהוצגו בשנים האחרונות על ידי עמוס, ועיקרן: התייעלות, מאמץ לשימור ריווחיות, חיזוק הפעילות, הצערת דור המנהלים, כנ"ל וכו'. ניתן ללמוד שלעמוס יש קו ומגמה ניהולית עיקבית, שעליה אינו מתפשר במשך כל השנים האחרונות בהן הוא מנהל את המפעל.

לכולנו, שעל המפעל פרנסתנו, ברור שהצלחת המפעל היא הצלחת כולנו. אי לכך, אלה הן מטרות ראויות, שבסופו של דבר משרתות את האינטרסים של כו-לנו.

אז מה נולד לנו:

§        מספר חברי משק "מנהלים" - מחזיקים ברכב הקיבוץ/המפעל יום ולילה, והוא אינו עומד לרשות סידור הרכב = > התייעלות.

§        מנהל המחלקה הטכנולוגית הוא דדה = > הצערת הדור.

§        יו"ר מועצת מנהלים הוא כמעט פנסיונר = > כנ"ל, באותה הרוח של הצערת דור המנהלים.

§        הנפקה בתנאים הגרועים ביותר\או גרועים במיוחד (מחק את המיותר) שניתן היה להשיג  = > ניהול כספי זהיר.

§        שכירים בתפקידי מפתח רבים ממה שהיו לפני 5 שנים = > גם התייעלות, וגם קידום מנהלים מקומיים, וקיום הבטחות. (למי שבמקרה לא שם לב...הנהלת פלר"ם הנוכחית מורכבת כמעט רק משכירים).

§        מנהל איזור ישראל בנוסף למנהל המפעל = > התייעלות (תוספת משרה בכירה).

§        בניית וחידוש בנין משרדים = > קיצוץ בהוצאות שאינן חיוניות.

§        בסיום הכתבה של עמוס הבשורה: "היום יש פתיחות רבה לשילוב צעירים": קבוצות גיל עם מספר לא מבוטל של צעירים משתחררות מידי שנה בשנה מהצבא. פעם הם ידעו להחזיק קווים ולחסוך בשכירים. היום אותם הצעירים פשוט לא מגיעים לפלר"ם, או שמגיעים ו"מתאדים". מחלקת הייצור בפלטוב כללה בעבר חברים. והיום...?!! (ב PVC  מזמן אין). = >  משמע: התייעלות, חיסכון ופתיחוּת לקליטה.

 לעניין המנהלים בדרגי ביניים ובדרגים בכירים שאינם חברי ר"י, או שהם עוזבי ר"י.  כאן קשה לי לשים את האצבע האם זו החטאת מטרה מוצהרת. עד היום, הנושא של העסקת עוזבי הקיבוץ, או קידום שכירים על חשבון חברי קיבוץ, לא עלה לדיון מסודר, ואינו כלול בתכנית העבודה. לפיכך, גם אינו מהווה כרגע יעד להשגה.

ברשימה "העתידית" אותה מציג עמוס, חלקם של המנהלים חברי ר"י גבוה מאוד. ברשימה "הנוכחית" יש ממש מעט  חברים.

החלפתו של דניאל פרי על ידי אורי בראב. מהלך זה  אינו עומד לזכות ההנהלה!!! ללא התנהגותו המופתית של דניאל, שאצלו יש קשר בין הנאמר לנעשה, לא היה קורה דבר.

אם ההנהלה מעוניינת לזקוף לעצמה את המהלך, בבקשה, שתראה עוד דוגמא, איפה הפעילה את אותו העקרון...

אני מעדיפה כמובן, לא להיכנס בדיון זה לצדדים המקצועיים והכספיים של הפעילות ע"ג דפי "ברמה". ההתייחסות שלי היא לדברים מדידים ברמה הכללית מכיוון שבנושאים חבריים, מקצועיים וכספיים מוטב שלא לפתח את הדיון מעל דפי העלון ויש לשם כך גם אנשים מתאימים יותר ממני.

כל מנהל יוצר את התפקיד שלו, על פי נטיותיו, כישרונותיו ואמונותיו. ברור שלעמוס  גם תרומה רבה למפעל ולהצלחתו. הנקודה שאני מבקשת להביא, היא רק בהיבט של הקשר השלילי בין האמירות למה שמתרחש בפועל בתחום העסקת חברים.

אינני בתפקיד של שופטת האם מה ש"באמת קורה", מתאים לנו, "נכון לתקופה", או סתם "מגיע לנו".

נהוג למדוד הצלחה בהתאם להשגת המטרות המוצהרות. (לדוגמא: בעיני "הצערה" איננה ערך חשוב יותר מניסיון וכישורים, ו/או יכולת להנחיל יידע. לכן מראש לא הייתי מעלה אותו כמטרה להשגה, וגם לא כ"ספין תקשורתי").

עמוס ניחן בכישורים פוליטיים מעולים. ראוי שאנחנו בקיבוץ, נזהה את המשמעות עבורנו.

סיגנון ניהול פוליטי מניח מלכתחילה, שאין אינטרס משותף שניתן להסכים עליו בין קבוצות השותפים. הדרך המתאימה אם כן היא, לתת לכל מגזר מענה לחלק מדרישותיו, ובכך להשיג "שקט תעשייתי". פועל יוצא של מדיניות כזו הוא מידור, השתקה של קולות בודדים, והעמקת ה"דארוויניזם".

לסיכום: לדעתי, אם יש בתוך רמת יוחנן מי שלוקח את "תכניות העבודה" הללו ברצינות, הרי הוא עושה זאת על אחריותו בלבד.

ואני תוהה, אם גם את התוצאות הכספיות המתפרסמות ב"ברמה", ואת התחזיות המתפרסמות, ראוי  לקחת באותה מידה של רצינות?

 חיברתי כמה בריסטולים וניסיתי לעוף

אורי גזית, עכשיו בחופשת שיחרור, מספר לישי קציר

איך העביר את שירותו הצבאי בנח"ל. ראיון קצת אחר.

אורי בוא נתחיל קצת בשאלות יותר פילוסופיות. מי אתה?

אני , כמו שאתה רואה אני חתיכת עשב. שלוש שנים אני כמעט לא זוכר מי אני בכלל. עכשיו אני מנסה להתאפס על עצמי מחדש. לפני חודש הייתי בריתוק לקראת סוף השירות, ישבתי ככה חודש ולא עשיתי כלום.

איפה היית בצבא?

התחלתי בנח"ל. מפה לשם יצאתי מהפלוגה שלי, ישבתי בבא"ח שזה בסיס אימונים חטיבתי ליד ערד ובסופו של דבר נשארתי שם, מקום ממש מגעיל. נתקעתי שם, ממש תקעתי כי משם ממש אי אפשר לצאת. בתור בן יחיד לא יכולתי ללכת לכל מקום, נזרקתי שם וככה העברתי שלוש שנים במקום הזה.

מה עשית שם?

מילכוד 22 קראת?

כן.

אז זה היה הצבא שלי. זה בדיוק זה. הייתי כל  הדמויות שיש בספר. בהתחלה הייתי בשלישות ששם בעצם חיכיתי להעברה לגדוד 50. בסוף לאחר מאבק של חצי שנה יצאתי מהפלוגה, השליש נכנס למשרד ואני אמרתי לו שאני לא יכול לסבול יותר, היו שם חבורה של חְנוּנִים שתקתקו על מחשב ואני לא יודע כלום על מחשב. אמרתי לו, תן לי לחפור תעלה או משהו ותעזוב אותי. נזרקתי לחדר הדואר ששם ממיינים דואר. אמרו לי: משתחרר שם מישהו ותהיה שם חודש חודשיים, זה היה כמובן כדי להשתיק אותי. ישבתי בצריף מחורבן  כזה,  בקושי היה שם חשמל, חוץ מזה  לא היה כלום, קור אימים משהו מזעזע, ישבתי שם על אזרחי כי אף אחד לא ראה אותי ואף אחד לא הכיר אותי. זה היה די כייף לתקופה מסויימת, עד שהתחלתי להשתגע. אתה יושב כל יום מחמש בבוקר קופא מקור עם חרמונית.

בתוך כל זה היית צריך לעשות גם שמירות?

כן. ולא רק, יום אחד עשיתי כל מיני נסיונות. ניסיתי לחבר כמה בריסטולים ענקיים ולעוף מאיזו גבעה אל מעבר לגדר. הייתי בטוח שאני יכול לעשות את זה. עמדתי על הגבעה, תפסתי רוח טובה בבוקר, קפצתי מגובה של 5 מטר באוויר והתגלגלתי ישר על הכביש. באותו רגע הגיע עומר סלאווה ועמד בשוֹק מעלי והסתכל חמש דקות ולא הבין מה קורה. אני דווקא מאוד התלהבתי מכל העניין, לפי דעתי עד היום לא דיבר על זה.

אפשר להגיד שסבלת מעודף זמן פנוי?

סבלתי איזה ארבעה חודשים קשים שחשבתי שזה כייף אבל זה היה ממש נורא.

ישבת בבידוד כדי למלאות מקום בטופס.

כדי שאשתוק. ככה שלחתי מליון טפסים של 55 ושום דבר לא זז. הכל מן מסחרה בין כל החטיבות לבא"ח ובאקו"ם.

רק על אלונקה אפשר לצאת. אין דרך אחרת. אז מה עשית שם בעצם מיינת דואר?

כן. ארבעה חודשים בערך. תפקיד שנותנים לחיילים שעומדים להשתחרר. אחרי 4 חודשים באתי למעלה ואמרתי  שאני כבר לא יכול יותר. רציתי כבר לעוף - תרתי משמע – שמו אותי בתור סמל שלישות.  עם השלישות היה לי ממש קשר – התעסקתי עם כל הקליטות של גיוסי מרס, אוגוסט, אוקטובר, זאת אומרת כל החיילים שמגיעים ויש להחתים אותם על כל הדברים והציוד מול הרס"ר. זה סוג של רס"פ.

חוץ מזה, בלי שום קשר, הייתי אחראי בבא"ח לסדר את המטווחים, השמירות, התורנויות והשבתות לכל החיילים. רציתי להיות לוחם לא בגלל שאני פטריוט כזה גדול, אלא בגלל שלא רציתי להתעסק דווקא בכל הדברים האלה.

ובסוף בזה התעסקת. הרס"ר שקלט אותך שם, לא היה "חם" עליך מהיום הראשון שהגעת ועד ליום שהלכת?

לא. רס"פ המפקדה היה תחת הרס"ר, במקום כזה גדול יש שניים. הרס"ר מתעסק יותר במנהלתיים והרס"פ מתעסק יותר בנאחס. אז הרס"פ הזה שקראו לו רפי, הוא שנא אותי מהיום הראשון והוא גם סידר לי ריתוק לקראת סוף השחרור. רצה לדפוק אותי בכל דרך אפשרית.

אני מתאר לי שמבחינה ההופעה היית ברדקיסט לא קטן.

השתדלתי. כן.

אתה בעצם אומר שההתעסקות הזאת הייתה יותר קשה מכל משימה פיזית שיכולה להיות.

לי אישית אין בעיה להתעסק עם דברים פיזיים. וגם לשמור לא מפריע לי. חפיף וזה עובר. האנשים שמסתובבים שם, לא כולם חכמים. כל אחד מרוכז בתפקיד שלו שגם בו הוא לא הכי טוב. אני חושב שהייתי יכול לעשות את כל התפקידים לא פחות טוב. אפילו הצעתי להם את זה כמה פעמים.

כשהיית שם ידעת מה אתה רוצה לעשות? עכשיו אתה יודע מה אתה רוצה לעשות? לא כשתהיה גדול אלא עכשיו כשאתה משתחרר מהצבא. יש לך איזה רעיון?

היה לי המון זמן לחשוב. רציתי לעשות קורס לשייט ביאכטה נדמה לי שקוראים לזה סקיפר, לעבוד על יאכטה קצת לעשות כסף. גם קאנו יכול להיות נחמד או אפילו להיות ברמן.

יותר רחוק מזה לא חשבתי. אני אומר תודה שאני פותח את העיניים ואני חי ולא נכנסתי לכלא.

כשהיית שם היית אדם מרוצה או מבואס?

הייתי משועמם. לא הייתי אומר שלא הייתי מבואס. העברתי את הצבא בבא"ח וזה לא היה קל. ישנתי שלוש שנים באוהל וירד עלי גשם כל הזמן, זה היה אוהל מטונף וקרוע, רציתי להביא אוהל מהבית ואפילו הבאתי פעם. אמרתי, מה איכפת להם אם כל אחד יביא לו אוהל מהבית, אבל אמרו שזה לא צבאי.

איך היו היציאות?

היציאות היו טובות, אני חושב, הכל תלוי, היום רוב החיילים יוצאים כל חמשוש, חוץ מהטירונות. בגדודים אולי קצת פחות. אבל גם כן זה תלוי מי אתה, אם אתה יודע להסתדר טוב.

היום אתה חושב שתהיה יותר אופטימי?

אני כבר עכשיו יותר אופטימי, אני צריך לחזור לעצמי.

פגשת הרבה אנשים בצבא?

פגשתי המון, לא ידעתי שאפגוש כל כך הרבה ועוד במקומות כאלה.

דווקא מהבחינה הזו יש משהו טוב בצבא.

משהו טוב מאוד בצבא, הצבא מבגר אותך אם אתה לא מתעסק כל הזמן בשטויות.

אתה מזדקן בשלוש שנים.

מזדקן מאוד בשלוש שנים. זה לא יאמן, האמת, לא הבנתי לעזאזל מה אני עושה שם, למה אני נשאר. הייתי יוצא בסופי שבוע הביתה ובעצם לא היה לי לְמה לצאת, לא הייתה לי חברה, לא היה לי כלום, הייתי יושב, שופך, הוזה. אחר כך סירבתי לצאת, אמרתי:  o.k אין לי כוח לעשות את הנסיעות האלה הלוך וחזור  6-7 שעות, חשבתי שאני עושה להם טובה, חשבתי שיעריכו את זה, אבל טעיתי, רק דפקו אותי עוד יותר.

אתה חושב שאם היית בגדוד לוחם, רמת החברותא של האנשים הייתה גבוהה יותר?

דווקא לא. אני חושב שאיפה שהייתי היו לי חברים, הם לא היו מהשלישות אבל הם היו חבר'ה טובים. אני לא יודע איך זה בחטיבה, נח"ל אתה יודע זה כל מיני אשכנזים כאלה, אבל באמת היו לי חברים ממש טובים. אני רואה חברים אחרים שלי שהיו בגדודים לפעמים לא נשאר להם קשר אפילו עם חבר אחד. זה כמו פה בקיבוץ אני חושב שיש לי פה חברים ממש טובים.

מה אתה רוצה לעשות עכשיו? אתה רוצה להישאר פה בקיבוץ, לעבוד, לטייל?

אני מאוד רוצה לראות איך זה להסתדר לבד, לאו דווקא קיבוץ, בכלל לנסות מקום אחר, זה קשה עם כל הפיתויים שיש בקיבוץ. הקיבוץ נותן כל כך הרבה, כשאתה משתחרר אומרים לך: תישאר להיות במב"ח, אותה עבודה שעבדת מקודם, תקבל הרבה יותר כסף, לא לעשות כלום עם עצמך, אם אחר כך תרצה ללמוד, לך תלמד, ישלמו לך גם על השנה הראשונה, אחר כך תעוף מהקיבוץ כי על הזין שלך, ואחר כך אם לא תצליח בחוץ תחזור ויקבלו אותך. נותנים לך, אז מה, לא תיקח?

בהחלט יש עניין ללכת קודם קצת להתנסות, אחר כך תמיד אפשר לחזור ולהיות במב"ח, אז מה יש לך כיוון עבודה שאתה חושב או שאתה פתוח לכל דבר?

מאוד רצית ללמוד משחק. אני לא יודע כמה שזה שווה. אתה יכול ללמוד משחק ולא לעשות עם זה כלום. חשבתי גם לעבוד בהגברה או משהו. בהתחלה אולי אני אעבוד בכלים ואחר כך  אעשה קורס.

הכי טוב בכלים.

זה רגוע כזה להתחלה.

אתה אומר שלמעשה שהכנסת את המוח שלך להקפאה לתקופה ארוכה ולא דרשת ממנו כלום בעצם לא היה לך שום גירוי?

שמע, הצבא זה מקום שאתה הולך לשם גם כדי ללמוד דברים. ברור שאתה לומד כמה דברים וזה חשוב, הצבא בסופו של דבר זה אחד הדברים החשובים, באופן מיוחד בארץ הזאת. אבל אני אישית לא מרגיש שהרווחתי משהו.

בוא לא נדבר ציונות. אפשר להגיד שהייתה חוויה מעניינת, זאת המילה?

בטח שזה מעניין. עשיתי המון דברים שלא האמנתי שאני  אעשה אותם אי פעם. הכל יישאר כחווייה אבל עכשיו שבועיים לפני השחרור, אני עדיין חושב על החודשיים האחרונים שלי בצבא, ישבתי ולא עשיתי כלום חוץ מלספור את הימים שנשארו עד לשחרור.

טוב זה זמן שנעשה ואין להשיבו.

פעם חשבתי שכל מה שעשיתי עשיתי לא נכון. אני בכלל לא רציתי להיות בנח"ל. רציתי להיות בגולני. חודשיים לפני הגיוס שאל אותי קצין המיון: מה אתה רוצה לעשות? אמרתי לו: גולני. ועוד שאל: חשבת על עוד משהו? אז אמרתי: נח"ל. כנראה שהוא אמר לעצמו אהה זה אשכנזי רוצה להיות בנח"ל וככה שלחו אותי לנח"ל. מקום רחוק, חם, ממש לא מתאים לי. למרות שאני אוהב את הדרום, שם זה אפילו לא דרום ממש. שטח מת כזה. אין אוויר הכל מקומט אפילו העור שלך נעשה מקומט. אני צריך לחדש את העור שלי. הרגשתי זוועה צריך להתגלח כל יום.

אתה יוצא לדרך  חדשה. אופטימי, חבל על הזמן כמה אופטימי. אתה רוצה להגיד משהו לאומה או לעיתון המקומי, משהו כמו תודה לאמא, אבא שהביאוני עד הלום, למרות... אתה יודע דברים בסיסיים?

אני יכול להגיד לאלו שמתגייסים לצבא שלא צריך לחפור ולחפש כל מיני קריירות. כּוּלה שלוש שנים וזה עובר. מה שלא יהי זה לא ממש כייף. אבל בכל זאת נותן כל מיני דברים. חשוב לצאת משם עם חברים חוץ מזה לא נשאר כלום גם הזיכרונות הלא נעימים נעלמים מהר. אתה מגלה שאתה באותו גיל שנכנסת לשם. לקיבוץ אין לי עדיין מה להגיד כי אני עוד לא ממש פה ובכלל מאחל לעצמי התאקלמות מהירה וטובה בקיבוץ.

גם אני מאחל לך ואולי נערוך שוב ראיון חתך בעוד זמן ונראה איך הדברים מסתדרים. בסך הכל יכול להיות די מעניין. חוץ מזה מה מצבך כיום? אתה פנוי?

אני פנוי. ואני בהחלט אשמח למתנדבות.

אתה נראה מאוד רגיש, מאוד  ספונטאני.

מה זה רגיש, כזה לא איכפת לי. העיקר שתהיה מישהי יפה. בקיצור אני יוצא במבצע לחברה בקיץ.

אני מאחל לך בהצלחה.