חיים בעושר ואושר
השבוע פורסמה במוסף הכלכלה של "ידיעות אחרונות" כתבה שהיא חלק מסדרה-פרוייקט על "הקיבוצים העשירים בישראל", הכותב החרוץ הוא ידידנו/שכננו מקיבוץ יגור המתמוטט – אריק בשן, מעיתון "הקיבוץ".
הכתבה סוקרת ברפרוף את ההיסטוריה הייחודית של רמת יוחנן, ה"טרנספר" הראשון, שנות האי שקט הדמוגראפי, מספרת על גולדה שחלפה פה בדרכה למרחביה (וכמעט התעשרה ר"ל), על גרעין "תלם", על יצחק רבין ז"ל. על שאון התותחים שהלם ב 1948 ואחר כך נדם, על המערכת האידיאולוגית שנרגעה וההתפנות של החברים לעבודת האדמה, אחר כך על החקלאות שבשנת 1963 כבר לא הייתה מה שהייתה פעם, על חיפוש התשתית התעשייתית לא בלי עזרתו הנדיבה של ספיר שר האוצר המיתולוגי. בהמשך מסביר לנו אודי איך הבחירה דווקא בלוחות הטרמופלסטים האלה הייתה בעצם עניין של מזל ואיך הפריצה הגדולה נעשתה בשנות ה90 עם המעבר לייצר בחו"ל.
והיום פלרם מגלגלת 170 מיליון דולר בשנה והחברים חיים כמו ה"עשירון העליון". ולמרות זאת, ממשיך אודי, חלק מהחברים מקטרים על מדיניות "היד הקפוצה" שמונעת מהם ליהנות מכל פירות-העושר בהווה לטובת חיסכון לעתיד.
ישראל וייס ודדי לא כל כך מרוצים מהכתבה, להלן תגובתם -
לפני מספר שנים חברה מסחרית עשירה וריווחית מאוד הגיעה עד לבתי המשפט בניסיון למנוע פירסום מאזניה הכספיים ונתונים נוספים הכרוכים בפעילותה הכלכלית.
קיבוץ רמת יוחנן לעומת זאת, נוהג באופן קבוע, רישמי ובלתי רישמי, להעביר מידע ולפרסם נתונים על מצבו הכלכלי והדמוגרפי.
ב1.2.2005- פורסם במגזין ממון שבעיתון ידיעות אחרונות, כי מזכיר תנועת הקיבוצים מנצל את ההזדמנות, בין היתר, "להפריך את המיתוסים על הקיבוצניקים העשירים", ובמקביל במדור כלכלי אחר באותו עיתון "חגג" קיבוץ רמת יוחנן ב"פרוייקט מיוחד" המכונה "הקיבוצים העשירים בישראל". ניתן לשער, כי חלק מנתוני ה"עושר" של רמת יוחנן הועברו לכתב וחלק נילקח מפירסומים בעבר.
להערכתי, מעיון בכתבה על רמת יוחנן ומקריאה בין השורות, יהיו מספר גורמים שהכתבה תמשוך את תשומת ליבם, כמו שלטונות המס וקבוצות חברתיות (הקשת המזרחית ודומיה) והם כבר ימצאו כיצד ניתן להקשות עלינו, לצאת במאמרים ביקורתיים, להתסיס וכיו"ב.
הגיע הזמן להפסיק עם הנוהג הפסול בעיקר לאור המצב הכלכלי בארץ, להתהדר בתואר שאין בו ממש (החברים אינם עשירים) ולנקר את עיני הסובבים אותנו.
2. שומר העם
הנהלה היא גוף מבוקר. ועדת הביקורת בודקת את ההנהלה באמצעות מבקר פנים. ועדת הביקורת ומבקר הפנים אינם כפופים להנהלה.
כל גירסה אחרת היא המצאה (בד"כ במשטרים טוטאליטריים).
3. שוטר העם
מתן ההכשר לנהגים ללא רשיונות נהיגה, לכלי רכב ללא רישוי מתאים, ועוד מרעין בישין העוסקים בענייני רכבים ונהגים לא לוּותה ביצירת קרן כספית מתאימה שתעסוק, בין היתר, במימון שכר עורכי דין שהקיבוץ ייאלץ לממן בהגנה על העוברים על החוק ובמתן פיצוי הולם לנפגעי גוף ונפגעי רכוש כתוצאה מתאונות בהם היו שותפים הגורמים שצויינו. (הביטוח אינו מכסה אירועים אלו אשר יש בהם היבטים פליליים, ולא תמיד ניתן יהיה לסדר את חברת הביטוח). אולי פשוט יותר לא לתת הכשר לכך ולהקפיד יותר על שמירה ואכיפת החוק. .
"העשירון העליון..." / עודד יניב
עד מתי נצטרך לשמוע את הדיבור הזה שאנחנו ב"עשירון העליון" ועכשיו גם לקרוא את זה בעיתון?
מילא שיוּגד שאנחנו ב"עשירון העליון" בתנועה הקיבוצית, או שיש לנו רמת חיים טובה של המעמד הבינוני, ש"מצבנו טוב", בסדר.
אבל ב"עשירון העליון"?
ב"עשירון העליון" נמצאים עשירי ישראל שהכנסותיהם האישיות לשנה מיליוני שקלים, הפנסיה עשרות מונים גדולה מ- 5000 ₪ (שגם אותם לא מקבלים הפנסיונרים ברמת יוחנן) והוצאותיהם גדולות לאין שיעור.
חסד נעשה לנו שלא הוזכרה בעיתון גם ההשוואה שנאלצנו לשמועה שוב ושוב, בין חברי רמת יוחנן לבין משפחת ביל גייטס ומשפחת שטראוס.
אני מביא משאלת רבים - די כבר עם זחיחות-הדעת ושביעות הרצון העצמי הזאת.
ואם כבר בהשוואות עסקינן, בענייני קידמה ומנהיגות -
איפה קיבוץ שמיר ואיפה רמת יוחנן.
לאחר מספר דיונים מקדימים קיימה המזכירות דיון בנושא בהשתתפות ציפי ואתי. המרכול הוא הענף הגדול ביותר בקיבוץ, הוא מעביר מחזור שנתי של כחמישה וחצי מיליון שקלים (מוצרים בלבד).
לשם השוואה, מחזור רכישת המוצרים של האקונומיה הוא כשני מיליון שקלים בשנה, דהיינו הרבה פחות ממחצית המרכול.
המרכול מעסיק היום שש משרות של חברות (שלוש בכל צד) ושכיר אחד. (הוצאה תמחירית שנתית של כ – 630,000 ₪ בגין שכר עבודה).
על פי סקר שנערך בשעתו, הציבור מרוצה מן השירות, לרבות מגוון המוצרים ושעות הפתיחה.
נקודת התורפה שלנו היא בתחום הרכש, ניהול המלאים והמיחשוב שהוא תנאי בסיסי לניהול יעיל של הקניות והמלאי.
על פי הסיכום תפעל מש"א לאיתור מנהל/ת למרכול שיתרכז בנקודות הנ"ל (שהן לוגיסטיות בעיקרן), וכן בניהול אדמיניסטרטיבי של בית מוסדות כולו. בשלב מאוחר יותר יישקל איחוד שני האגפים ל"חנות" אחת על פי תכנית השוכבת במגירה כבר מספר שנים.
תיקצוב אנרגיה – סיכום שנתי
השבוע חולק לנו דף ובו פירוט צריכה מול תקציב לכל שנת 2004. התיקצוב בדו"ח זה כולל גם את החודשים אוקטובר, נובמבר, דצמבר, שלגביהם לא קיבלנו דפים חודשיים.
על פי החלטת המזכירות הוגדל התיקצוב באופן משמעותי ולכן התוצאה מבחינת החבר היא טובה בהרבה לגבי החודשים ינואר – ספטמבר, (חברים ששמרו את הדפים יכולים לוודא).
למעשה החליטה המזכירות "ליישר קו" ברמת התיקצוב על פי ה"אלפיון העליון", דהיינו על פי שיאני הצריכה שלנו תוך יצירת מצב בו הרוב המכריע של החברים חוסכים בתקציב האנרגיה סכומים ניכרים.
מתוך 172 בתי-אב בהם מותקנים היום מונים:
- 17 בתי-אב חסכו בין 3,000 ל – 4,000 ₪ (עד 4,271 ₪).
- 45 בתי-אב חסכו בין 2,000 ל - 3,000 ₪.
- 48 בתי-אב חסכו בין 1,000 ל – 2,000 ₪.
- 45 בתי-אב חסכו עד 1,000 ₪.
- 7 בתי אב היו "פחות או יותר" מאוזנים.
10 בתי אב חרגו מן התקציב בשיעור של החל מכמה מאות שקלים בשנה ועד לשיאנים, ארבעה בתי-אב בלבד שחריגתם נעה בין 1,000 ל – 2,700 ₪ בשנה.
על פי הנתונים הנ"ל תיקצוב האנרגיה (עוד לפני שהופעל) מהווה תוספת לתקציבם של רובם המכריע של החברים, בשיעור של עשרות עד מאות שקלים בחודש ואלפי שקלים בשנה.
תיקצוב האנרגיה שלנו הוא ייחודי ולדעתי היחיד במינו בין כל הקיבוצים בכך שבמקום ללכת על פי ה"מודל", הלכנו כאמור לעיל לפי הצריכה של האלפיון העליון.
התוצאה היא שעל פי נתוני 2004 התקציב שהועבר לחברים (על יבש), גבוה מן הצריכה ב – 248,280 ₪ (!) שהתחלקו על כמעט כל בתי האב – מי יותר ומי פחות - למעט אותם בודדים שצריכתם היא פשוט פנומנלית (וסביר להניח שדווקא משום כך, גם הם יצליחו להתכנס לתוך התקציב).
עלות העבודה השכירה בשנת 2004 בכל ענפי הקהילה הייתה 5,252,968 ₪.
סכום זה דומה להוצאה על עבודה שכירה בענפי הקהילה בשנים 2002 ו – 2003 אך קיים שוני בין הענפים.
הענפים בהם קיימת ירידה בעבודה השכירה הם: ענף המזון, המרפאה (אבל כבר מתוכננת עלייה ב – 2005), וחינוך גיל בוגר.
לעומת זאת קיימת עלייה תלולה בהנהלת חשבונות ועלייה גם בענף הבניין.
הענפים : חינוך גיל רך וסיעוד שמרו על רמת עבודה שכירה יציבה.
פָּאבּ שְׁלֹשִׁים פְּלוּס, הוּא עֶרֶב שֶׁל אוֹר
לֹא שֶׁשְּׁאָר הַשָּׁבוּעַ, חָלִילָה שָׁחֹר.
קְשִׁישֵינוּ בָּאִים, קְצָת גּוֹרְרִים רַגְלַיִם
לְרֻבָּם שְׁלֹשִׁים פְּלוּס, כְּבָר מָלְאוּ פַּעֲמַיִם.
נִשְׁעָנִים עַל הַבָּר, לֹא בְּדִיּוּק שַׁיָּכִים
מִכּוֹסָם, בִּלְגִימוֹת אֲרֻכּוֹת בִּירָה מוֹשְׁכִים.
כָּאן נִשְׁכָּחִים מְחוֹשִׁים, וּטְרָדוֹת לַחַץ דָּם
כָּאן בּוֹרְקוֹת הָעֵינַיִם, וְהַשְּׁאָר לַהַדָ"ם.
יְבֹרְכוּ מִכָּל לֵב הָעוֹשִׂים בַּמְּלָאכָה
לֹא אֶמְנֶה הַשֵּׁמוֹת מֵחֲשָׁשׁ שִׁכְחָה,
תּוֹדָה מֵעֹמֶק הַלֵּב, שֶׁיִּרְבּוּ כְּמוֹתְכֶם
בְּגִילֵנוּ שֶׁכָּךְ, יְטַפְּלוּ גַּם בָּכֶם.
רְאוּבֵן עזריאלי 26/1/05
מדיוני
המזכירות
/
13.1.2005
נוכחים: כל חברי המזכירות פרט לעידו ויובל פ.
1."אב קהילה".
אושר הסדר (התנדבותי) של עזרה לחברים מבוגרים בהתגברות על תקלות שונות (חשמל, מים, ביוב, גז וכיו"ב).
2. חופשה מיוחדת.
אושרה לאבישי זמיר חופשה מיוחדת של כששה חודשים. את אבישי יחליף בניהול הפאב עומר שהם.
3. "ביטוח נושאי משרה".
המזכירות אישרה עריכת ביטוח לנושאי משרה בקיבוץ כנגד תביעות אפשריות על ידי גורמים
מחוץ או בתחום הקיבוץ. גבול האחריות למקרה ולתקופה (שנה) הוא 1 מיליון $ והעלות כ – 25,000 ₪ בשנה.
4. תקציב "איכות הסביבה".
לבקשת צוות
ולונטרי של חברים הפועל בנושא איכות הסביבה באיזורנו (במסגרת המועצה האיזורית
ופורומים נוספים) אושר תקציב לשנת 2005 בסך 7,600 ₪.
5. הגנה משפטית.
הוחלט שבמקרים
בהם העמיד הקיבוץ לבקשת חבר הגנה משפטית במקרה של הליך פלילי (לרבות עבירות
תנועה), והחבר נמצא אשם, (לרבות על פי הודאתו), יחוייב החבר בהוצאה המשפטית אך
לא יותר מ – 2,000 ₪. (בנוסף לכך, על פי החלטות קיימות, מחוייב החבר בסכום
הקנס, אם מוטל, ללא הגבלת סכום אך בהשתתפות הקיבוץ ב – 50% מן הקנס ולא יותר מ
– 400 ₪ בשנה לגבי אותו חבר).
6. חיוב בנים וחברים ביציאה מדירה זמנית.
בהשתתפות
יוסי זמיר, מרכז ו. שיכון, דנה המזכירות בחיוב בנים וחברים בהוצאות הנגרמות
בגין נזקים ושינויים לא מורשים הנעשים בדירות הזמניות. נדחה לסיכום.
7. תקציב ועד מקומי.
אושר תקציב הועד המקומי לשנת 2005.
רשם – אודי.
וחוץ מזה הכל בסדר ? / יונתן בן צבי
בתשע שורות מצליח ירמיהו "בשם הרבה חברים תוהים" לא לעקוץ את הממסד שאולי מטפל בדרכים שונות בניסיון לעזור לחברים הנמצאים במצב תעסוקה לא נוח, אלא לדקור בלשון חדה ומחודדת דווקא את אלה להם מנסה מש"א והממסד לעזור. נכתב כאילו ברצינות תהומית אבל למעשה בהתחסדות מתנשאת ובכוונה לפגוע. קודם כל באלה שכולם יודעים מי הם. ואגב אורחא אולי גם בממסד, דהיינו במש"א.
התפלאתי על איילת שנסחפה לתת תשובה שגם היא (אולי ללא כוונה תחילה) יותר פוגעת מאשר עוזרת. פוגעת באלה שלהם ניסתה לעזור מתוקף תפקידה.
איך פוגעת? בכותבה ש"יש אנשים במצב לא סימפאטי מבחינה תעסוקתית, חברתית ואישית". כאילו מתנצלת על שיצא לה לעזור. אגב כך ממקדת את החץ.
למרות שהדברים ברורים, כל חזרה עליהם, בעקר בכתב וברבים רק זורה מלח על פצעים שבודאי ישנם.
הייתי מציע לירמיהו לכוון את חיציו המושחזים ו"משוחים ב..." לכיוונים אחרים.
לאיילת: אני חושב כי מצווה היא על מש"א לעזור ולמצוא תעסוקות. יותר קונבנציונאליות וגם פחות. ולא להירתע מ"מלעיזים - תמימים". כל כמה שלא נכריז על חובת ההתפרנסות, ברור שצריך גם לעזור. אפילו מדינת ישראל הבינה את זה.
צוותי אד הוק לנושאי תעסוקה והתפרנסות לא יביאו ישועה לבעיות תעסוקה נקודתיות, אולי ימציאו קוד חדש לענישה שממילא יהא חסר שיניים אמיתיות. מזלנו שכך.
אוי לה לחברה שמענישה על קשיים להתפרנס במקום לייצר חכות.
פעולתה של מש"א למציאת פרנסות, ובעיקר לבעיות נקודתיות היא עבודה די סיזיפית, בוודאי גם מתסכלת, כל תוצאה ברוכה. חשיבה יוצרת יכולה גם להפתיע.
צריך להמשיך בה בעקשנות גם אם לא תמיד "יוצא טוב". וגם אם ירמיהו וחבר התוהים לא עונים אמן. טוב לפעול נכון מאשר להיות פופולארי בכל מחיר.
אני מחזק את ידכם מש"אים. ומקווה ש"הרבה חברים תוהים" לא יסיטו אתכם מהפעילות החשובה שאתם מקיימים בחלק הזה ובכל גזרות הפעולה שלכם. וגם: שיהיה בהצלחה.
אחרי הכל "העבודה היא חיינו" ובאין עבודה החיים קשים. זה מהנסיון..
מרוב עשן לא רואים את האש... / ירמיהו
אין לי כוונה להיכנס עם יונתן לוויכוחי סרק משפחתיים, זה לא מעניין את הציבור, הגם שדבריו תמוהים, (לך תוכיח שאין לך...).
ובכל זאת ראוי להעמיד דברים על אי-דיוקם המשווע:
הביקורת לא כוּוְנה כלפי פרטים בחברה, חלשים או חזקים, כלל וכלל לא!
הביקורת כן כוּונה כלפי מסרים סותרים מצד המימסד בנושא "התייעלות ותיקנון".
לא מעבר לכך.
כל פירוש אחר רואה צל הרים כהרים... או הרהורי לב, בואו לא נתבלבל.
כדאי לפעמים להשקיע עוד דקה או שתיים, לקרוא היטב, ורק אחר כך לצאת למלחמות... .
תוספת קטנה להפרטת ענף הבגד / איתן שטייף
ברצוני להוסיף (לתקן ??) להצעת המזכירות בנידון:
א. עד כה לא כללנו עלות העבודה בהפרטה, מכיוון שהצורך לקיים תשלום של החבר עבור עבודת חברים אחרים גורר בהכרח דיון על שכר שיוויוני או לא. הרי אם נכלול בתשלום ההפרטה את שכר העבודה של העובדים/עובדות בענפי השירות לפי 7500 שח/חודש - נוכל לסגור מיד את רוב מוסדות השירות ולנסוע לקרית אתא לקנות עגבניות או עוף מכובס או את רוב השירותים האחרים.
ב. על כן מוטב היה שתציג המזכירות בצורה פשוטה: עלות חומרים, קיטור, חשמל וכדומה - העלות היא כ- 1.7 שח/ק"ג (מחושב מן המספרים) ובהתאם מפריטין - לכל נפש מתוך 700 הנפשות בקיבוץ-– 24 ( או 22 כמו במציאות ) ק'ג לחודש X 1.7 = 41 שח לחודש, ולמשפחה בת 5 נפשות, על פי הדוגמא - 205 שח = העלות של חומרים שונים שנצרכים בפועל, ללא שכר עבודה בצורה כלשהי.
ג. הסיבה להצגה כזו היא פשוטה - אין טעם וצורך לדחוף את הציבור לרכוש מכונות כביסה וכדומה, אלא המהלך הפשוט: מחד - לנחם את מי שכבר קנה מכונות כי גם זולתו משלם עבור
הכביסה, ומאידך - לאפשר לכל אחד לעשות את חשבונו האישי, בלי לכבס את הלכלוך "על חשבון הזולת", לכאורה. ירצה -יקנה מכונות כביסה, ישלם חשמל, ישתעבד לכביסה, ויחוש "עצמאי" כרצונו.
כמובן שנשמח לקרוא פירוט איך תיפתר הכביסה של חיילים, זמניים אולפנים וכדומה.
ד. אמליץ למזכירות לא לפרסם תיארוך של תהליך הביצוע, לפיו הביצוע בפועל יהיה החל מ- 4.05. הרי זה יותר משנה אנו "מבצעים בפועל" את הפרטת החשמל ז"ל, ועוד לא ברור מתי זה יקרה, אם בכלל.
אני מציע להציג מועד רצוי להרצה על יבש, ואחרי כן לקבע את ההמשך, כדי למנוע ביזיון נוסף. (ואולי יתפרסם המועד הנוסף לביצוע הפרטת החשמל ??).
אני נהנה ממה שאני עושה
רועי רימון שמסיים בימים אלה את תפקידו בניהול השוק המקומי בפלרם מספר ליורם לנקרי על העבודה שנמצאת אצלו כל הזמן בראש, על השוק המקומי על המוצרים, על פיתוחים חדשים, על רעיונות שמבשילים לאט לאט ועל התוכניות לעתיד ב"פלרם-אפלקציות" להגדלת נפח המכירות. ראיון אופטימי.
רועי מספר
הגעתי לניהול השוק המקומי לפני שלוש וחצי שנים. את ההתחלה עשיתי בפלרם לפני 15 שנים בייצור. לאחר מכן ניהלתי את הייצור של הפי.וי.סי ויצאתי ללמוד. עם סיום הלימודים עבדתי תקופה קצרה בשיווק-צפון, אחר-כך בשיווק-מרכז, ואחרי זה באפליקציות, משם עברתי לניהול השוק המקומי. בראשון לינואר 2005 אני מסיים את התפקיד ועובר ל"פלרם-אפליקציות", לעסוק בנושא של מוצרים מוגמרים, הכובע השני שלי יהיה קנייה של מוצרים מוגמרים. הכוונה היא קנייה של לוחות פלסטיק ממפעלים אחרים, בארץ או בחו"ל, כאשר המכירה של המוצרים האלה תתבצע בפלטפורמה השיווקית של פלרם. זה נושא שהתחלנו בו בשנתיים אחרונות בשוק מקומי בהצלחה גדולה ואנחנו רוצים להרחיב אותו. הרעיון זה לקנות מוצרים סינרגטים לפעילות שלנו, מוצרים שלא מיוצרים בפלרם ויכולים להיות משווקים על ידי המערכות השיווקיות של פלרם.
מה זה המוצרים האלה לוחות אקריל, ABS, פוליסטירן?
בגדול זה כמו הלוחות שאנחנו מייצרים מפי.וי.סי ופוליקרבונט רק מפולימרים אחרים. הכוונה היא לקנות ולמכור מגוון רחב יותר של מוצרים להרחיב את פעילותנו בשוק ולתת ללקוחותינו פתרונות טובים יותר. התחלנו את כל הפעילות הזאת בשוק המקומי בשנתיים אחרונות, ראינו את היתרונות של הנושא בשוק המקומי והכוונה היא להתרחב לשווקי חו"ל.
בנוסף ללוחות נכנסנו בתחילת 2004 לנושא שיווק של גדרות מפלסטיק בארץ. הרחבנו את סל המוצרים, חיזקנו את המפיצים והרחבנו משמעותית את הפעילות שלנו.
ביססנו את עצמנו יותר טוב כרשת עצמאית ?
היום אנחנו יודעים לבוא ללקוחות שלנו עם סל מוצרים רחב, המערכת הלוגיסטית שלנו מאוד טובה ביחס לשאר המפעלים הקיימים בארץ בתחומים האלה. גם מפעלים קיימים זיהו את היתרון הזה ובעצם הם משתמשים בנו כפלטפורמה שיווקית לוגיסטית, כאשר אנחנו גם מחזקים את מעמדנו וגם נהנים מסחרית.
בכמה זה הגדיל את המכירות בשוק מקומי?
בעשר השנים האחרונות אנו מוכרים בסדר גודל של בין 11 ל- 12 מיליון $ בשנה. השנה הגענו ל- 15 מליון $ מכירות.
וכל זה בעקבות הרחבת סל מוצרים?
זה תהליך מתמשך. זה נובע מכמה סיבות אבל בעיקר מהרחבת סל המוצרים.
ספר על השוק המקומי
כמה מילים על שוק מקומי - הזמנות מתקבלות מ 07:00 בבוקר עד ל- 18:00 בערב. כל הזמנה שנכנסת עד שש בערב מסופקת למחרת בבוקר ללקוח ולא משנה הגודל, הכמות או מיגוון המוצרים, הכל מתבצע בערב ובלילה. לפנות בוקר המשאיות מועמסות ובחמש שש בבוקר יוצאות לשוק לפזר את הסחורה לכל הלקוחות שלנו.
לפני כשנתיים שינינו את שיטת העבודה וצורה זו חיזקה אותנו מאוד בשוק. חלק מהגידול שלנו בשוק נובע מהשיפור בשירות ללקוחות והלוגיסטיקה. מפעלים אחרים לא ערוכים לזה, שם אתה מכניס הזמנה ובמקרה הטוב מקבל אותה אחרי שבוע שבועיים. הם לא עובדים עם מלאים, אנחנו עובדים הכל מהמלאי זה מאוד חיזק אותנו בשוק.
בשוק מקומי עובדים כ- 30 איש, נהגים, מחסנאים, מנהלי מכירות, הנהלת חשבונות. חלקם חברי קיבוץ וחלקם שכירים. אליעזר גוטמן מחליף אותי בתפקיד בימים אלה.
התוכניות ל - 2005 הן הרחבת הפעילות, אני מאמין שיש היום פלטפורמה נכונה להצליח בדברים האלו גם מבחינה אנושית וגם מבחינה לוגיסטית.
מה קורה ב"פלרם-אפליקציות"? מה אתה הולך לעשות? איזה מוצרים מייצרים שם?
ברשותך כמה מילות רקע על "פלרם-אפליקציות". זו חברה שהוקמה כחברת בת של "פלרם תעשיות" בתחילת 2004. ניהלתי את הפעילות הזו במקביל לפעילותי בשוק מקומי ובמקביל לחברה נוספת שפעלה ונקראה "סוליר".
"סוליר" היא חברה משותפת של פלרם ושל "כתר" לפיתוח ייצור ושיווק חממות ביתיות לשוקי חו"ל. הקמת "פלרם-אפליקציות" נבעה מתוך הצורך לייצר ולארוז את החממות האלה, היה צריך חברה שעושה ייצור שונה מהיצור שלנו לא על קווי ייצור שלנו.
הפעילות היא שונה, גם ואקום-פורמינג, גם אריזה וגם שילוב של חומרים כמו אלומיניום ועוד אביזרי חיבור. בעצם בגלל הצרכים של "סוליר" הקמנו את "פלרם-אפליקציות" כאשר הרעיון היה לגדול עם פעילות של מוצרים מוגמרים. לספק, לייצר, לשווק ולפתח מוצרים כדי להיכנס לשווקים חדשים של מוצרים מוגמרים גם ל – Y.I.D וגם לשווקים אחרים רוב הפעילות מיועדת לשווקי חו"ל.
בשנת 2004 מבנה הפעילות של "סוליר" השתנה שיווקית וייצורית, חלקה עבר ל"כתר" וחלקה נשאר פה בפלרם, זה דרש מאיתנו להאיץ את הפיתוח ואת היכולות של "פלרם-אפליקציות". לכן הוחלט שאני אסיים את תפקידי בשוק מקומי ואלך להרחיב את "פלרם-אפליקציות".
כרגע הכותרת של החברה זה פיתוח, ייצור ושיווק מוצרים מוגמרים. מדובר על שווקים במסות גדולות. כל מוצר שנכנסים אליו זה מוצר שאמור להימכר במיליוני דולרים.
החברה היא ממש בהקמה והצוות התחיל לעבוד בתחילת ינואר 2005 בצורה מסודרת, הוא מורכב משני מנהלי מוצר - אמיר סלייפר שעוסק בכיוון שוק צפון אמריקה, מוטי דינסטג מטפל בשווקים של אירופה ואוסטרליה, איציק מנע מנהל התיפעול של כל פעילות האריזה, אלדד אחראי על נושא הבטחת איכות. כרמל בן-בונאן עוסקת בריכוז הלוגיסטיקה, רעות יבלונקה ביצוא ואני מנהל את הפעילות.
מעבר לזה יש עובדי יצור על מכונות הוואקום ואריזה. סך הכל כרגע עובדים כ- 30 אנשים בערך.
"פלרם-אפליקציות" ממוקמת בלול של המטילות, שם עיקר הפעילות כאשר בהמשך אנחנו מתכננים להרחיב, חלק מהפעילות מתכוננים להוציא לקבלני משנה, כרגע המוצר המרכזי הוא החממות. יש מוצרים נוספים שעוסקים בפיתוח שלהם בתחום הגידור, האריזה, ומוצר נוסף סימון קווי מתח גבוה, אלו הם הכדורים הכתומים שרואים על קווי מתח הגבוה, פיתחנו מוצר מיוחד מהחומר שלנו לתחום הזה וכרגע עוסקים בהחדרתו לשוק, אני מקווה שהוא יתפוס מאסות משמעותיות.
התכנית של פלרם אפליקציות ל- 2005 היא של כ- 9 מיליון $, כאשר הפוטנציאל הרבה יותר גדול ומשמעותי אבל זה לוקח זמן, זה לא קורה ברגע.
איך מחליטים איזה מוצרים ליצר?
יש שתי דרכים: אחת לזהות צורך בשוק ולתת לו פיתרון כאשר יש לנו יתרון רעיוני או יצורי. השנייה להמציא מוצרים ולנסות לדחוף אותם לשוק, גם זה מחייב שיהיה לך יתרון יחסי על המתחרים.
איך אתה מספיק את כל העבודות האלה?
כשהחלטתי לקחת על עצמי את "פלרם-אפליקציות" בצורתה הנוכחית, או העתידית, כמו שאנחנו רוצים שהיא תהיה, זה חייב אותי להפסיק לנהל את השוק המקומי מכיוון שלא הייתי יכול להמשיך לעבוד בעומס כזה לאורך זמן.
בימים האלה אני מעביר לגוטמן את ניהול השוק המקומי ומקווה שמתחילת פברואר אהיה פנוי לעסוק רק בנושא של "פלרם-אפליקציות". חוץ מזה כשאתה נהנה ממה שאתה עושה, אז נושא הזמן והעומס הופך לשולי.
יש סיבות רבות להאמין שהפעילות הזו תצליח ותיגדל, סה"כ בשנתיים שלוש האחרונות עוסקים בתחום הזה בכל מיני צורות, בבירור ובעשייה, הלכנו מאוד בזהירות מרמת הרעיונות, הקמת "סוליר", הרחבה והגדלה, השכרת האתר מרמת יוחנן ובניית כל הפעילות הזו. במקביל הכנסנו את חברת "בטרפלסט" שהיא חברה חיצונית ומשולבת בתוך הפעילות שלנו.
הבנייה של הפעילות נעשית בזהירות, יש הרבה התלבטויות, הרבה "הלוך-חזור" עם השוק, הרבה פיתוח והדברים מתהווים לאט לאט. פעילות שמתחילה היום ברמת הרעיון, תבשיל לפעילות מסחרית בנפח גבוה תוך שנתיים שלוש, לא פחות.
בשנת 2004 אפשר להגיד, נעשתה הפריצה הכספית והמסחרית וגם התודעתית בתוך פלרם.
אני מאמין שבשנת 2005 נבסס את הפעילותבפעילות הקיימת וב 2006 נוכל לפרוץ עם עוד כמה פיתוחים שישפיעו על הפעילות של החברה ונפח ומגוון מכירותיה.
עידכונים ממש"א / איילת מאירוביץ'
1. בהמשך לפירסום קודם – שרית יצחק היא זו שמטפלת בנסיעות בריאות החל מפברואר.החברים שזקוקים להסעת בריאות מתבקשים להתקשר למספר 8111. מספר זה הוא תא קולי ויש להשאיר בו הודעה. בהצלחה.
2. חילופי גבריי בנגריה – פוני יוצא לפנסיה ומסיים את תפקידו בניהול הנגריה ואת מקומו בתפקיד ימלא יורם לנקרי. עוד תהיה מסיבת פרידה ראויה ובינתיים רק נאמר תודה לפוני ובהצלחה ליורם.
השבוע עברתי במטבח בדרכי אל הקפה של הבוקר, השעה הייתה שעת בוקר מוקדמת אבל המטבח כבר היה שוקק, קן של נמלים עמלניות בלי רעשים וצלצולים מיותרים שקוע בעבודה, כל טבח בפינתו מביא, מוציא, שופך, רוחץ, קולף, חותך, פורס, מרתיח וכל כיו"ב. כולם בחורים צעירים יותר וצעירים פחות, חברים או מועמדים יחד עם השכירים, טורחים סביב הסירים הרוחשים שלהם, דואגים שבשעת הצהריים כשהקיבה תתחיל להגיר את מיציה לא נחסר.
באמצע המטבח ליד אחד השולחנות ראיתי את יעקב עם סכין ענקית, כאחד העובדים, חותך עגבניות לריבועים קטנים לסלט או לאיזה תבשיל אחר והמיץ האדום זב כמו דם לקערה, ככה פשוט, ללא סממנים או גינונים מיוחדים של ראש וראשון. יותר מאוחר לא תהיה לו בעיה לצאת החוצה, לשטוף את הרמפה, לשים כל דבר במקום, לסחוב, לטאטא, לנקות, לסדר, שום עבודה לא זרה לו. יעקב הוא איש עבודה.
האם התמונה הזו היא רק מראית עין?
מראה כזה תמיד מרומם את נפשי ואני חושב לעצמי, הנה דוגמא יפה לעבודת צוות, אני כמובן לא בקי לפני ולפנים במה שקורה שם, סביר להניח שגם בענף המזון, כמו בכל ענף אחר, יש ריבים, יש וויכוחים, יש עלבונות ויחסי אנוש שלא תמיד זורמים על מי מנוחות, לא תמיד יש הסכמות או הבנות, החיים קשים לפעמים גועשים ורועשים, לפעמים רוגעים, זה טבע הדברים, טבע האדם על חולשותיו ורגישויותיו.
בגדול נדמה לי שיעקב מצליח לעשות את הדברים קצת אחרת.
ואני שואל את עצמי שוב, האם זו רק מראית עין?
והנה אני שומע שיש לו הרהורי כפירה ודיבורים על סיום עבודתו כאקונום, נושא שעדיין לא סגור אך עומד על הפרק.
זה ממש לא נראה לי כאפשרות טובה, לא לענף, לא לנו הסועדים ולא ליעקב בעצמו.
באיזשהו מקום נראה לי שנוצרה כאן סימביוזה יוצאת דופן ויעקב מגיע למיצוי יכולותיו הנפלאות בניהול ואירגון אחד המקומות הרגישים ביותר בהוויה שלנו. וזה לא רק מזון.
ואתה יודע שיש על מי לסמוך, לא כהתנהלות גחמנית, חד פעמית אלא כדרך עבודה מתמשכת, למשל, מי שעבד איתו יודע, - הפקת חתונות, מסיבות, וכל כיו"ב אירועים שקשורים בפינוק חדרי הבטן היא הנאה צרופה, שם דבר.
לפעמים זה ממש לא נעים לך, אתה אומר לו, די יעקב, מספיק, לך לנוח קצת. אבל לא. הוא יבוא עוד פעם ועוד פעם לראות ולבדוק שהכל נעשה טיפ טופ כמו שצריך וכל הנהנים באים על סיפוקם המלא.
גם ליעקב יש רגישויות, למי אין?
כמו לכל אחד מאיתנו, לא פחות אבל גם לא יותר, אלא שמול העשייה זה בטל בשישים.
אני זוכר עדיין את החששות לפני כניסתו לתפקיד, לי אישית לא היה ספק, היה ברור לי שהוא האדם הנכון במקום הנכון, יותר מזה, עוד לפני הרבה שנים, ויעקב יכול להעיד על כך, ניסיתי, לא פעם ולא פעמיים, לשכנע אותו ולהשפיע עליו ש"ילך על זה", שהוא חייב לקבל על עצמו את התפקיד הזה, שזה יעשה לו טוב ויביא לו הרבה סיפוק. לצערי באותו זמן כבר לא הייתי בשום עמדה משפיעה, לא כסדרן עבודה ולא כמרכז ועדת מינויים, ובכל זאת נראה היה לי שאני "קולט" את הכיוון שלו.
משום מה זה לא הסתייע, אולי עיסוקים אחרים קסמו לו אז יותר, אולי באמת היה מוקדם מדי ואולי הרוחות הרעות שהתרוצצו על המדרכות לחשו חזק מדי: שהוא עוד חדש, עוד לא יודע, עוד לא מכיר וכו', ואולי היו סיבות אחרות, אני לא יודע. היום הדברים כמובן נראים אחרת.
השבוע בדרכי לקפה של הבוקר עצרתי על יד יעקב והעגבניות לברר מה באמת קורה, והאם יש רגליים לשמועות...
ויעקב דיבר. הוא דיבר בעיקר על עייפות, על שלוש שנים של השקעה בתפקיד סוחט ומתיש, אז כן, מה שנכון נכון, זה באמת קשה ויש צורך בפסק זמן, גם הגוף וגם הנפש דורשים את שלהם ואסור להתעלם מהם.
אבל... משום מה, אני דווקא שמעתי בין השיטין מנגינות אחרות, נדמה היה לי שדברים אחרים שעיקרם חוסר תמיכה מימסדית ראויה הם הנותנים. וזה חבל.
לי אישית זה עצוב.
גיורא זייד
לפני כמה ימים נפטר גיורא זייד. בן 90 היה. גיורא היה בנו של השומר המפורסם אלכסנדר זייד שפיסלו, על הסוס, משקיף על גבעות שייך אבריק שליד טבעון.
גיורא פעל הרבה בנושאי ביטחון במשך שנים ארוכות. לנו הוא מוּכר מהימים שבהם, תוך סכנה רבה, הצליח להעביר לצידנו את הגדוד הדרוזי מסוריה שהתקיף את רמת יוחנן באפריל 1948.
אומץ ליבו, קשריו עם הערבים והדרוזים בכרמל - ולפי אחת העדויות – גם שק קטן של מטבעות זהב - הם שסיימו את הקרב.
להלן קטע מעדותו של איסמעיל קבאלן, מפקד הדרוזים, על הפגישה הגורלית עם גיורא זייד.
מלבה"ד צביקה קרניאל
בשביל מה אנחנו עושים את המלחמה?
קבאלן מספר -
השליח מהכרמל הגיע אלי ואמר: "עשיתם טעות גדולה, הדרוזים על הכרמל חיים בשלום ובידידות עם היהודים, היהודים שולחים לדרוזים את כל המצרכים: קמח, סבון ועוזרים להם". לקחתי את זה בחשבון ואם הדרוזים הם ידידים של היהודים, בשביל מה אנחנו עושים את המלחמה? אני החלטתי עם עוד כמה קצינים לבוא לקראת היהודים.
גיורא זייד היה בהתחלה פה, ברמת יוחנן.
איך נפגשתי עם גיורא זייד? אני רוצה שתשמעו.
אני הלכתי עם החבר'ה בלילה, הלכתי הראשון והחבר'ה אחרי עם השליח. היה גיורא זייד עם עוד דרוזי אחד מהר דרוזים שהכיר אותי.
שאלנו: "מי שם?" אמרו: "ידידים".
גיורא זייד שלף אקדח ועמד בצד על יד עץ.
אמרו לנו שמחכים לנו יהודים.
שאלתי: "מי זה?" אמרו לי: "ידיד שלנו". הכרתי תיכף שזה יהודי.
אמרתי: "שמע יהודי, אם אנחנו כורתים ברית שלום, אנחנו לא בוגדים. האקדח שלך לא יעשה כלום בלילה".
אז הוא ניגש אלי, התנשקנו והלכנו ברגל עד לג'יפ נסענו לקריית עמל, שם היו משה דיין, יהושע פלמון ושייך אבו-ברקן, ועוד אנשים. האנשים ביקשו מאיתנו שיבוא כל הכוח שבשפרעם, יעברו דרך רמת יוחנן עם כל הנשק ויתגייסו עם היהודים.