מס. 1454 י"ח בשבט תשס"ה  28.1.05

בְּכַוֶּרֶת הַגֶּזַע   

בְּרֹאשׁ הַגִּבְעָה, בְּצֵל הֶחָרוּב הֶעָנֵף

בֶּדְוִי זָקֵן כָּרַע הִשְׁתּוֹפֵף.

בְּעוֹד הוּא מַדְלִיק  מְדוּרַה  מִזְּרָדִים

טִפַּסְתִּי אֵלָיו בִּצְעָדִים מְדוּדִים.

בְּכּוֹרְעִי לְצִדּוֹ יָצַרְנוּ מֵעֵין קִיר

מֵהָרוּחַ, אֶת אֵשׁ הַמְּדוּרָה לְהַסְתִּיר.

לֹא לָחֲצנוּ יָד לְשָׁלוֹם, בְּלִבֵּנוּ שִּׂמְחָה

שִׂפְתוֹתֵינוּ בְּלִי קוֹל, הִבִּיעוּ בְּרָכָה.

לָגַמְנוּ קָפֶה בִּשְׁקִיקָה, לֹא אָמַרְנוּ דָּבָר

קַשּׁוּבִים לְשַׁלְוַת  עוֹלָמֵנוּ הַשָּׁר.

לְזִמְזוּם הַדְּבוֹרִים בְּכַוֶּרֶת הַגֶּזַע

לְכִנּוֹר הַחַרְגּוֹל הַחוֹרֵק בְּיֶזַע.

לְהוֹסִיף מָה יָכֹלְנוּ, לְהַרְבּוֹת בִּדְבָרִים

עֵת קָרְאוּ מֵרָחוֹק, עִנְבָּלֵי עֲדָרִים

בְּלִי לִשְׂבֹּעַ  הֶבַּטְנוּ בַּנּוֹף הַנִּפְרָשׂ,

דּוֹאִים בְּלִי כְּנָפַיִם, שָׁטִים בְּלִי מִפְרָשׂ.

הַנּוֹף, הוּא חוֹף אֲגַם הַשִּׁירָה 

הַמִּלִּים וְהַנּוֹף, הָיוּ לִי סִירָה                

ראובן עזריאלי  12/1/05                          

השאלה, באיזה מידה ואם בכלל מותר לנו לעצב את הנוף הטבעי - נשאלת שוב ושוב.

בכנס אדריכלי נוף הועלו רעיונות שונים בנושא:

עליזה אומרת: "לא לגעת ולא לעשות ולא להגיד כלום איפה שלא צריך".

שלמה עומד על כך שבמדינה קטנה וצפופה שבה דרמה רודפת דרמה הנוף צריך להשקיט ולא לעורר.

יעל מציגה את האתגר של "לא לעשות" כאקט תיכנוני שווה כסף כמו התיכנון עצמו.

האם אנחנו יודעים לעשות זאת?

האם אנחנו מוכנים לוותר על אחוזי פיתוח, להפסיד הכנסה, ובלבד שנשיג את השקט הזה?

האם נשכיל להחליף עיצוב עמוס ומסובך בעיצוב פשוט וברור, וכמובן שנתרום בכך להקשר האקולוגי.

לדברים הנאמרים ישנה גם משמעות רבה בכל הנוגע לשטחים הפתוחים שאינם בתחומי הישובים. שטחים ירוקים שהטבע בכל יופיו עדיין שולט בהם. אם לרכז את הדברים עוד יותר, הרי שהכוונה להקים באיזורינו את "יששכר" ו"חרוב", תגרום להריסתן של שתי גבעות מהיפות ביותר באיזורנו וכל זאת בשעה שהבנייה באיזורנו כמעט בלעה כבר את כל הסביבה הטבעית.

משדה החינוך / נעמי יפה

הרבה דברים יפים וקצת גם כואבים

מערכת הגיל הרך, מבית התינוקות ועד הגנים, מונה השנה 110 ילדים, בשמונה בתים, בטיפולן המסור של כשלושים מטפלות וגננות.

השבוע חגגנו את ט"ו בשבט בשירה, ריקודים ובשמחה רבה (לצערי הרב ללא נטיעות).

בכל בתי הילדים יש חצר גרוטאות. אנו מאד גאים בחצר הגרוטאות המגוונת שלנו, היא בנויה מחומרים ממוחזרים ומחפצים שאינם נחוצים יותר בשימושם המקורי. זהו אוסף של פריטים השונים זה מזה בגודל, בצורה ובחומר.

בחצר הגרוטאות יש לילדים אפשרות לביטוי חופשי וגמיש תוך הקפדה על גבולות ברורים. הצוותים משקיעים מחשבה רבה באיסוף החפצים ובבניית כל חצר.

לכן, עוגמת הנפש הגדולה כאשר מגיעים לפעוטון או לגן אחרי שבת יפה או אחר צהרים שטוף שמש ומוצאים את החצר הפוכה, ולפעמים "מרופדת" בבדלי סגריות ו/או קליפות של חמניות.

שיא חדש של כאב הלב היה לפני שבועות מספר כאשר מחצר הגרוטאות של הגנון נגנבו ספה וכורסא.

הכעס, העלבון וחוסר האונים של הצוותים והילדים כאשר אירוע כזה קורה - לא יתואר!

אני מבקשת מכל המבקרים בחצרותינו - לכבד ולשמור את המקום.

בהזדמנות זו ברצוני להודות לכל החברים אשר זוכרים אותנו ומודיעים לנו לבוא לקחת או מביאים בעצמם "מכל טוב" לחצרות. תודה רבה לכם!

בסוף השבוע האחרון פרצו אלמונים לכמה בתי ילדים ולקחו, בעצם גנבו, פריטים שונים.

הזמנו את יורם השוטר לבדיקת הראיות.

אנו פונים לכל החברים לגלות ערנות ולדווח לנני במידת הצורך.

לסיכום - חשוב לנו שילדינו יתחנכו תוך פעילות גומלין עם הסביבה האנושית הקיבוצית. נמשיך לטייל ולבקר במקומות העבודה ונשמח להמשיך להיפגש על השבילים.

"וחוץ מזה הכל בסדר..."

שאלה מטרידה

בשם הרבה חברים תוהים ביקשתי ממנהלת מש"א להידרש ולהסביר לנו מהו בדיוק המסר שעולה מכמה מהלכים מוזרים, עליהם נודע לאחרונה.

מדובר ביצירה מלאכותית של "חלקיקי משרות" וניפוחן מעבר לסביר לפיתרון בעיות אישיות, ובלי שום קשר, להמשיך ולהטיף לנו השכם והערב על התייעלות תיקנון ותימחור מקומות העבודה.

איך שני הדברים האלה מתיישבים יחדיו.

ואדגיש – רעיונות יצירתיים ומחשבה רעננה לפיתרון בעיות אישיות הם טובים ורצוייים.

                        ואדגיש שוב – לגבי חולים מקובל שדרך הטיפול שונה לחלוטין, לא עליהם

                        מדובר.  ירמיהו.

תגובת מש"א / איילת מאירוביץ

אענה כמובן ברמה הכללית כפי שהתבקשתי, אך אקדים בווידוי אישי -

יש אי-נוחות מסויימת במצב בו את/ה נדרש/ת לנפק הסבר שבעיניך הוא טריוויאלי ואפילו מעט לעוס והנה עוד בטרם ניגשת למשימה, כבר זכית מראש להיחשב כמטיף.

על זה נאמר צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים (סיסמא שבכל מקרה מסתדרת יפה בהקשרים מסויימים של מערכת משאבי-אנוש קיבוצית).

ולנושא עצמו - יחידת מש"א אכן אמורה לפעול להשגת התייעלות ואחת הדרכים לבצע זאת, היא לצמצם משרות מבלי שרמת השירות לחבר תיפגע.

זו הגדרה יפה אך לא בלעדית ובכל מקרה קיים (כמעט תמיד) פער בין המצוי לרצוי וקשה לפעול בצמוד לעקרונות (נעלים ככל שיהיו) מבלי שיהיה לזה מחיר.

את המחיר במקרה זה, ישלמו אנשים שממילא נמצאים במצב לא ממש סימפטי מבחינה תעסוקתית, חברתית ואישית. לכן, לפעמים (ורק לפעמים) אנחנו נותנים עדיפות לפרט על פני המערכת ויוצרים בעוונותינו "רסיסי משרות".

זה לא קורה הרבה ולפעמים יש לכך סיבות טובות גם ברמת המערכת.

"השיבו לי עולם שלם" / רפאל רפפורט.

במילים אלה פותח אלכסנדר פן את אחד משיריו, "היה עולם שלם בלי גדר, בלי גבול ובלי רובים". בראשית כל היבשות הייתה יבשת אחת, וכל הימים היו ים אחד. עם הזמן הם התפלגו לחמש יבשות.

כל העמים היו עם אחד, וכל השפות היו שפה אחת.

בבנות בני האדם את מגדל בבל, פולגו העמים לשבעים אומה ולשון. כל עם רצה לכבוש את העולם, ולנצח את העמים האחרים.

"אנחנו בני האלוהים" "והאלוהים עומד לצדנו". כך קראו העמים ושפכו נהרות דם למען "השלום", "האחווה", "הצדק" ום "הרחמים".

כל אחד מהעם חיפש את האמת. ולשם כך שחט  בני עמו "הטועים". כל עם התחלק לכיתות, ומפלגות. ישראל, לוי וכוהנים. שומרונים, קראים, צדוקים, רבנים, חסידים, מתנחלים, נטורים וחילונים. את כל נהרות השנאה האלה, בולע ים האהבה!

התפלגות היבשות נבלמת בידי כוח הכבידה. פילוג עמים נעצר על ידי האו"ם. בארצנו נמאסה המלחמה ומחפשים את השלום, אויבי דור שולחים יד ליד. רוב המטפלות הן ערביות ואין לחוש בשום שנאה למטופלים הזרים. נביאי השקר של הדתות מטיפים לנקמה ושנאה, אבל העם רוצה שלום, "לילי מרלן" שרו בכל השפות. רוצים שלום-אחים ושלום יציב.

בכל מקום חיפשנו את השלווה והשיגשוג,

רק את האהבה, ורק היא הלכה ללא שוב ממני, ואין לי 0.

בעקבות ההפרטה לאנשים יש הרבה פחות זמן להסתובב במשך היום...

רחל בן ארי, מנהלת ענף הבגד באושה מספרת לירמי מה קרה בענף אצל שכנינו עם השינויים. 

השבוע באחד הימים עברנו נעמה ואני בהליכתנו היומית הרגילה ליד מחסן הבגדים והמכבסה של אושה, השעה הייתה כבר חמש אחה"צ, אולי יותר מאוחר, צללים נטו על פני הארץ והנה המקום כולו מואר, שוקק חיים, אמרנו לעצמנו - נסורה נא ונראה את המראה הגדול הזה מדוע יבער החשמל...

נכנסנו ולא האמנו למראה עינינו - חברים עובדים, ממש כך. הסתכלנו עוד פעם בשעון לוודא שזו היא באמת השעה ואכן כן היא! ערימות של בגדים עצומות התגבהו מסביב מוכנות לגיהוץ, תליה, קיפול וחלוקה והחביירים... כן, כן!

את פנינו קיבלה בחורה חביבה בשם רחל, מנהלת הענף, שהייתה מוכנה ברצון לספר לנו על המהפך שחל באושה עם ההפרטה ומה זה עשה לחברים. מאחר ואצה לנו הדרך סיכמתי איתה שכעת חיה למחר נערוך ראיון כדי לספר לחברים ברמת יוחנן שיש חיים אחרי השינויים.    

רחל מספרת -

אני בת 49, אחרי הצבא עבדתי 5 שנים עם טובצ'יק ז"ל, ממנה למדתי את המקצוע. בשלב מסויים עזבתי את הקיבוץ לכמה שנים לטובת תל אביב וחזרתי, הבחור שעבד פה לפני הלך ללמוד ואני הייתי אמורה להחליף אותו. כשהחלו הדיבורים על השינויים והבנו שהכיוון הוא הפרטה, התחלנו לתכנן את דרכנו להבא, חיפוש לקוחות, ודרך לשווק את עצמנו.

כמה חברים עבדו לפני כן במכבסה?

לפני ההפרטה עבדו שני אנשים מלא, רק במכבסה, בלי העבודות הנילוות, גיהוץ קיפול וכו' שאותן היו עושים במחסן למעלה.

לאיזו סדר גודל של אוכלוסייה כיבסתם?

עד 400 נפש

ואיך נראה ענף הבגד מבחינה אנושית אחרי השינוי?

אז ככה: אנחנו שלושה אנשים צעירים. אני נחשבת  לצעירה שעוד מעט אהיה בת 50. עובדות עוד 4 פנסיונריות כמה שעות ביום ושני סטודנטים שמהווים יחד חצי משרה וזהו. אבל אנחנו גם עובדים על ה"פְּרֶס", עושים את הגיהוצים. זה אומר הרבה עבודה כי כל עבודת החוץ שיש לנו כרוכה בגיהוץ.

תתארי את העבודה לפני ההפרטה ואחריה

לפני ההפרטה החברים היו ממיינים בעצמם את הכביסה לתאים ואנחנו היינו עושים את המיון הפרטני המדוייק. היום בוטלו תאי הכביסה, אנחנו שוקלים את הכביסה לפני, כל חבר מביא את חבילתו וזורק ללא מיון, אני שוקלת את הכביסה מתחילה למיין.

את ממיינת לבד?

כן, החבר רק אחראי לסמן היטב את בגדיו. כמות ה"לא מסומנים" היא פשוט בלתי נגמרת, בשיטה של היום אין את מי לחייב  עבורה הכביסה אם אין שם.

החברים זורקים כביסה כל היום?

כן, פתוח כל הזמן, אם אני מסיימת את יום העבודה בשבע או שמונה בערב, אני מוציאה את הבגדים מתוך התאים ושוקלת. פעמיים בשבוע יש לנו שירות מיוחד "עד הבית" שעושים ילדי פולין עבור תשלום, הם עוברים עם הקלאבקר של החשמלייה, על פי רשימה שהולכת וגדלה עם הזמן בבתי החברים, אנחנו אורזים להם את הכביסה וה"פולנים" מחלקים לחברים בבתים את הכביסה הנקייה ולוקחים את המלוכלכת.

בשעות הערב?

כן, מתחילים מ- 19:30 כשכולם כבר בבית. מי שלא יכול שם כביסתו על המרפסת, יש חברים שמשאירים מפתח.

צעירים? וותיקים?

דווקא רוב המשתמשים בשירות הזה הם צעירים ומשפחות עם ילדים, בעקבות ההפרטה לאנשים יש הרבה פחות זמן להסתובב במשך היום ואז הנגִישוּת למכבסה נעשית עול, כאילו לאנשים אין זמן, נסינו לפתוח את המחסן בשעות אחה"צ בהן פתוחה המרכולית זה לא עבד, היו באים 4-5 אנשים. ואז אמרנו ננסה את זה,  זה נוח גם בגלל הסיבה שאני יודעת באיזה ימים מגיעה המאסה של הכביסה (בתשלום) ואפשר לתכנן יותר טוב את העבודה.

בגדול החברים מאוד מרוצים ומשתמשים בשירות הזה הרבה אנחנו לוקחים מחיר גבוה עבור ק"ג כביסה, 4 ₪ וצריך לתת את השירות הכי טוב, צריך לשמור על האנשים שלא יברחו לנו. גיהוץ עולה 2 ₪ על כל פריט. יש גם תיקונים. גם "הוצאת-כתמים" עולה אצלנו כסף, על הוצאת כתמים מסובכים שגוזלת זמן רב או כמה ימים של טיפול אנחנו לוקחים 19 ₪ אך את הלוקחות הקבועים שלנו איננו מחייבים על כך. אלה שמכבסים בבית אם הם מבקשים את שירותינו בעניין הכתמים – הם משלמים.

מה אחוז האוכלוסייה שממשיך להשתמש בשירותי המכבסה כמו בעבר?

אנחנו פחות או יותר משרתים 60% מהאוכלוסייה. כ- 40%  קנו מכונות כביסה בגלל חישוב כספי. לא בגלל אי שביעות רצון. למשפחה עם שניים שלושה ילדים אנחנו יותר מדי יקרים.

מה השתנה לגבי שעות העבודה שלכם, קודם ואחר כך.

גם קודם היינו עובדים הרבה, אבל לא היינו עוברים את ה- 9 שעות. יום יותר  יום פחות. עכשיו אין לזה סוף, עשר שעות זה יום עבודה רגיל שלנו. הימים שאנחנו גומרים מוקדם הם בד"כ רביעי וחמישי.

לא יום שלישי?

לא – ביום שלישי יש לנו עבודת חוץ.

מהי עבודת חוץ שלכם?

עבודת החוץ מגיעה אלינו ממפעלים. עשינו מחקר שווקים בעיתונים ודפי זהב. כרגע יש לנו שלושה לקוחות מרוצים, הם מפיצים את השמועה. גילנו שהמחיר חשוב רק עד גבול מסויים. כל אלו שהגיעו אלינו הגיעו בזכות השירות. איכות השירות זה מה שקובע. הנה הגיעה אלינו חֵברַה גדולה המספרת על אי שביעות רצון במקום אחר, לא תיקנו להם את הבגדים, לא כפתורים, לא עמדו בלוח הזמנים, דברים הלכו לאיבוד וכו' אנחנו מאוד מקפידים. וכמובן מקפידים לא לערבב בין החברות. כל חברה "מתכבסת" בנפרד.

ביחס של החברים ובאחריות למקום העבודה, מה השתנה?

שביעות הרצון הייתה גם לפני ההפרטה רק קיבלנו הכל כמובן מאליו. מבחינתנו כשירות לציבור – הייתה פחות תשומת לב. הייתה תשומת לב יותר לבגד. עכשיו זה לא כך. תשומת הלב חייבת להיות במידה שווה. כלומר: החבר מבחינתי הוא לקוח חיצוני שאני צריכה לשמור עליו בשתי ידיים, כי אם לא יהיה מרוצה, הוא פשוט ילך הביתה. ואני לא מעוניינת לאבד לקוחות. אנחנו מקבלים פידבקים מאוד טובים מהחברים. אני מרגישה טוב כי העסק על בסיס טוב, הלקוחות מרוצים וכל שנשאר לנו הוא רק לשמר זאת ולשפר את השירות. יש לנו המון עבודת שטח ועבודת שיווק. זה ממש כמו  לנהל עסק. כל חודש אנחנו עוברים על כל הנתונים הכלכליים ובודקים משכורות.

מי קבע את המשכורות?

שני אנשים חיצוניים. (עם חלק גדול ממה שהם קבעו אני מאוד לא מסכימה). במכבסה אני מאוד

מרוצה ממה שיש לי. אנחנו מאוד משתדלים לא להביא עובדים מבחוץ.

יש לך השפעה על גובה המשכורת שלך או של חברייך?

כן ולא. כרגע לא, אבל כשנגיע לאיזון בתקציב, ואנחנו מתקרבים לכך, אפשר יהיה להעלות את המשכורות.

תתארי איך נראה מכלול ענף הבגד היום?

הכל תחת קורת גג אחד. אנחנו שואפים לצמצם את המקום בגלל יוקר השימוש בנכס. סגרנו את התאים וחלק מהמסדרון והמרפסות, זה ייהפך לנכס, נשכיר את השטח ונהנה מהכסף. 

מה הריווח של  הפנסיונרים בנקודה זו?

לפנסיונרים יש הבטחת הכנסה מן הקיבוץ בכל מקרה. מהעבודה שלהם הם מקבלים תוספת כסף וגם ישנה רשת ביטחון.

ואת מוכנה לשלם להם?

אני מבחינתי מי שבא לעבוד  אני משלמת את הכסף. על הרקע הזה של כן עובד או לא עובד ישנם דיונים רבים עם הממסד. חלק מחוסר האיזון בתקציב הענף נובע מהנקודות האלו בדיוק. התיאוריות נחמדות אך אם רוצים שננהל, צריך לאפשר לנו יד יותר חופשית בנושא זה. אם נמשיך להיות קיבוץ נצטרך לשמור לאנשים את מקום העבודה – הבעייתיות תמשיך ולא נגיע לאיזון זמן יותר ממושך.

איך בכלל התחושה בקיבוץ אחרי ההפרטה?

רוב האנשים מרגישים מאוד טוב.

מה יחסך לגבי פערי המשכורות?

אני ממש לא יודעת, אבל  אוכל לומר שהעשירון העליון אצלנו עובד במפעל אופטיפלס.

השאלה היא אם פערי המשכורות מתבטאים בחיי היומיום?

עדיין לא רואים בניות חריגות מצד זוכי המשכורות הגבוהות, סה"כ האנשים סולידיים ושומרים את הכסף ללימודים ופנסיה כי אצלנו אין פנסיה. יש רק חלקית מאוד. וגם את הילדים יצטרכו כולם לשלוח ללמוד, בעבר הלימודים מומנו על ידי הקיבוץ, היום צריך לחסוך כסף .

ומילת סיכום

בסה"כ אנחנו מאוד מרוצים והשינוי לטובה. למרות שאנחנו עובדים יותר קשה, יש לנו הרבה סיפוק והמון יכולת להתקדם הלאה, אנחנו לא רק מכבסים את הבגד המלוכלך זה הרבה מעבר לכך.

_________________________

הערה בשולי הראיון –

אין בכל הנאמר לעיל קריאת כיוון לחיוב או לשלילה בנושא הפרטת ענף הבגד ברמת יוחנן, או "שינויים" בכלל, כל כוונתי הייתה להגיד מילה או שתיים על אחריות למקום עבודה ופרנסה. לא יותר. דעתי הפרטית (המנוגדת לדעת המימסד)  תבוא לביטוי בבוא העת. ירמיהו.

קרן מלגות סטודנטים,

תלמידי ישובי המועצה האזורית זבולון

קריטריונים לקבלת מלגה בשנה"ל תשס"ה

בשנה"ל תשס"ה יוענקו מלגות המועצה על פי קריטריונים שנקבעו ע"י ועדה ציבורית לחלוקת קרן מלגות.

קריטריונים לזכאות:

1.     תושבים בני הישובים השייכים לשטח שיפוט המועצה - עפ"י הרשום בתעודת זהות.

2.     מעמד של תושב קבע הלומד בארץ בלבד.

3.     לאחר שירות צבאי מלא או שירות לאומי מלא למעט  א)  בני מיעוטים. ב) מקרים חריגים.

4.     א.  לימודים לקראת תואר ראשון במסלול אקדמאי, במוסד  בארץ המוכר ע"י המועצה  

     להשכלה החל משנה ב'.

ב.   תושבי איבטין וחוואלד: סטודנטים לתואר ראשון, הנדסאים, אחיות/אחים ומכללות    

חינוך - המשלמים 50% ומעלה שכ"ל, החל משנה א'.

 ג.  לימודים באוניברסיטה הפתוחה בתוכנית שנתית של 24 נקודות, או חמישה קורסים            

      לפחות, החל מנקודה ה- 25.

5.     סטודנט זכאי לקבל עד שתי מלגות בלבד מהמועצה למעט סטודנטים למקצועות הרפואה, הלומדים מעל 5 שנים והזכאים לקבל 3 מלגות במהלך לימודיהם.

6.     א.  המלגות לתואר ראשון ובמגזר הערבי גם להנדסאים יוענקו לסטודנטים, אשר גילם אינו  

            עולה על 30 שנה. (בשנה"ל תשס"ה – ילידי 1974).

      ב.   סטודנטים מעל 30, הלומדים לתואר ראשון זכאים ל- 50% מהסכום שיאושר למלגה.

7.   מלגות יוענקו לסטודנטים המשלמים 50% ומעלה מתשלום שכ"ל שנה אקדמית מלאה.

ב. הערות נוספות:

1.  לא יוענקו מלגות לתלמידים הלומדים במכינות, בקורסים והשתלמויות חלקיות, השלמת

     בגרות, הכשרה או הסבה מקצועית וכו'.

2.      סטודנט המקבל מלגה דרך קרן גרוס, שהנה קרן התומכת במועצות האיזוריות, אינו זכאי להגיש בקשה.

3.      המלגה תינתן ע"פ שיקול דעת ועדת המלגות ולאחר שכלל הפניות תיבדקנה על ידה.

4.      אין בהגשה הבקשה למלגה התחייבות המועצה למתן מלגה.

5.      מועד אחרון להגשת בקשה למלגה – יום א' 31.3.2005.

טפסי בקשה וכתובת למשלוח

טופס בקשה בצירוף דף הקריטריונים ניתן לרכוש במועצה האיזורית זבולון, תמורת 20 ₪. ניתן לשלם ולקבל את הטפסים באמצעות הדואר.

נא לפנות לניצה עמר

לאחר מילוי הטופס בצירוף כל המסמכים והאישורים הנדרשים יש לשולחו בדואר רשום לידי ניצה עמר במועצה האיזורית זבולון ו/או להגישו ידנית למשרדי המועצה ולקבל אישור מסירה.

לאחר 31.3.2005 לא תתקבלנה בקשות למלגה.

חברי ועדת המלגות:

שאלתיאל צברי – יו"ר הוועדה,

הלל פרת, אסף נהיר, סלים עמריה, מיכל קציר, שני קרן, אריאלה וולק                                     שלמה חבר – ראש המועצה

______________________________________________________

פושטים מדים

עידית כרמון ואוריאל פלד משתחררים מצהל ,

ברוכים השבים הביתה.

יש להם דם

בשבוע החולף התקיים מבצע התרמת דם, חברים תושבים ועובדים מפלרם תרמו מדמם בעין יפה. נתרמו 56 מנות דם לעומת 48 שנאספו בהתרמה  הקודמת. הידד לתורמים!

הודעה ממחסן הבגדים

ביום ג' הקרוב 1.2.05, מחסן הבגדים יהיה סגור משעה  8:00 בגלל הפסקת חשמל.

החברים מתבקשים להסתדר בהתאם.

תאי הכביסה המלוכלכת יהיו פתוחים כרגיל. צוות המחסן.

זה כמו עבודה רגילה עם חולים...

יבגני קלריך מספר ליורם לנקרי על לימודי התואר השני שלו בגרונטולוגיה, מה זה, מה הביא אותו לכיוון הזה, על השילוב עם עבודתו בבית חולים, מה הוא מוצא בעבודה הזו עם קשישים, על הקשיים, על תורנויות הלילה והשבת, השילוב עם חיי המשפחה  ואיך הוא רואה את  העתיד.   

התחלתי ללמוד באוניברסיטה לתואר שני, יומיים בשבוע בחוג לגרונטולוגיה, שזה לימודים בנושא הזקנה. יש אנשים שמבלבלים בין גריאטריה לבין גרונטולוגיה. גריאטריה זה מה שקשור לרפואת זקנים, לבריאות וחולי, זה נקרא גריאטריה. גרונטולוגיה זה מדע שכולל בתוכו את הנושא הגריאטרי וחוץ מזה עוד סוציולוגיה של הזקנה, התנהגות והפסיכולוגיה של הזקנה. זאת תוכנית חדשה באוניברסיטה שנמשכת שנתיים למי שלא עושה תזה ו שלוש שנים מי שעושה, אני בחרתי לא לעשות תזה.

יש השנה התעניינות רבה וקיבלו הרבה תלמידים, בשנה שעברה היו 20, השנה יש ארבעים.

זה לימודי תואר שני בלבד?

כן. תואר שני.

ומה למדת תואר ראשון?

תואר ראשון למדתי סיעוד, באוניברסיטת חיפה. קיבלתי BA ועכשיו אני עובד בחצי משרה בבית חולים רמב"ם בתור אח.

למעשה אתה אח שמתמחה בגריאטריה?

לא, לא התמחתי בשום דבר, מסיימים קודם כל תואר ראשון של סיעוד שזה שם אקדמי להיות אח. זאת אומרת טיפול באנשים חולים, וזה נקרא סיעוד. מקבלים תואר ראשון והסמכה אחרי בחינה ממשלתית לעסוק בסיעוד ועובדים איפה שמוצאים עבודה, בבית חולים, בבית אבות, בקופת חולים בכל המקומות האלה. כשמסיימים את הלימודים הולכים לכל מיני התמחויות מי שרוצה עושה קורס עם בסיס בבית חולים, טיפול נמרץ או חדר ניתוח, מחלקת ילדים או אונקולוגיה.

אז במה אתה רוצה להתמחות?

הלכתי לגרונטולוגיה  אבל זה לא התמחות. עם תואר שני זה נותן לך קצת פרספקטיבה יותר רחבה על המקצוע ועל העבודה ועל הכל. אפשר לעסוק לא רק בבית חולים אלא בכל מיני מקומות. אם אתה מסיים תואר שני אפשר לעשות פרוייקטים, לעשות מחקר של גריאטריה, לעסוק בפיקוח או משהו במשרד הבריאות, לעבוד בבית אבות, להיות אח אחראי נגיד באיזשהו בית אבות ויש גם אחים בכל בית חולים גריאטריים, אבל עכשיו זה הולך לכיוון של בתי אבות. פחות או יותר זה הכיוון הכללי.

איפה אתה עובד חצי משרה ברמב"ם?

ברמב"ם אני עובד  חצי משרה במחלקת נוירוכירורגיה. אנחנו מקבלים אנשים עם חבלות ראש. החולים שלנו מתחלקים לכמה סוגים, יש כאלה שמגיעים אחרי תאונות דרכים וזה בדרך כלל חולים מאוד קשים. תהליך ההחלמה שלהם לוקח הרבה חודשים וגם אחרי כל הטיפולים לא חוזרים לתיפקוד כמו שהיה לפני התאונה. סוג אחר זה גידולי ראש. פה הכול תלוי בסוג בגידול והשלב בו הוא נמצא. לפעמים יש הצלחות, לפעמים לא, אבל תמיד אנשים מקווים לטוב, ומסכימים לניתוח ראש כתקווה אחרונה. סוג נוסף של חולים הם זקנים שנפלו בבית או בבית אבות. סך הכול אנשים מסכנים שלא מקבלים השגחה מספיק טובה. זה בגדול ועל קצה המזלג על המטופלים שלי.

אתה עושה גם תורנויות לילה?

כן, אם אתה עובד במחלקה אתה חייב לעשות. ואם אתה לא אח אחראי אז אתה חייב לעשות תורנויות לילה ושבת.

כל כמה שבתות אתה נשאר שם?

זה לפי סידור עבודה, בכל מחלקה זה אחרת אצלנו די מתחשבים בבקשות הצוות. אני משתדל לא לעשות שבת ויוצא פעם בחצי שנה, משהו כזה. מתי שאני אצטרך אז אני אעבוד גם בשבתות אבל לילות יוצא לי כל שבוע לעשות לפחות לילה אחד.

זה לא קשה קצת עם הילדים ועם המשפחה?

לילה זה קשה כי מאוד קשה להישאר ערני מספיק כדי לטפל באנשים, אבל כבר התרגלתי, שלוש שנים אני עובד שם. סך הכל זה בסדר במחלקה.

מבסוט מהמקצוע שאתה לומד?

זה מעניין, יש כיוונים חדשים.

יש לך סיפוק מהלימודים ומהעבודה עצמה?

כן מהלימודים זה מאוד מעניין.

תגיד מה תעשה אחרי הלימודים איפה תלך לעבוד?

זה עוד ניתן למחשבה, עוד לא החלטתי בדיוק אבל אני חושב שלא בקיבוץ.

לא תעבוד בחדרי חולים שלנו?

בחדרי חולים אני צריך לעבוד משרה מלאה וזה כרגע לא אפשרי, לא בשלב זה.

וכשיתפנה מקום?

בקיבוץ זה מאוד נוח. אפילו ניסיתי לעבוד פה חצי שנה בתור אח בחצי משרה. אבל זה לא מסתדר כי זה אומר לקחת אחריות ובחצי משרה זה בלתי אפשרי. סתם להיות אח זה לא מעניין. בשביל לקחת אחריות צריך משרה מלאה וראש שקט ופנוי לעבודה. יש עוד זמן,  אחרי הלימודים אחליט מה יהיה.

אתה בחור צעיר, איך זה לעבוד עם אנשים מבוגרים שאתה יודע עוד שנה שנתיים ...אתה יודע...

בבית חולים יש אנשים שהולכים גם בתוך שבוע שבועיים, לא סוחבים את זה עוד שנה או שנתיים לזה כבר התרגלתי. אבל העבודה עם זקנים קשישים זה דבר אחר, יש כאלה שאומרים  שהזקנה זה כמו קללה אבל זה כמו עבודה רגילה עם חולים או עם קשישים לא הרגשתי הבדל גדול, מחסום או מגבלות אחרות בטיפול. אפילו עם קשישים זה אולי יותר טוב כי הם בעצם לא חולים. בעיקרון אתה יודע האנשים האלה עם כל מיני בעיות כרוניות אבל יש כל מיני אתגרים אחרים מאנשים רגילים שהם חולים. פה יש לך המשכיות בטיפול, אתה עושה משהו ורואה את התוצאות. יכול לתכנן משהו לזמן ארוך ולעשות דברים ביותר יסודיות מאשר בטיפול האקוטי.

למה נמשכת בעצם ללימודים מהסוג הזה?

סיימתי מכינה בטכניון וראיתי שזה לא בשבילי. התחלתי לחפש כיוון אחר. ואז לגמרי במקרה הגעתי לחוג לסיעוד באוניברסיטת חיפה. התוכנית של הלימודים הייתה מאוד מעניינת והתקבלתי לשם. כרגע אני לא מתחרט על הבחירה, קיימות הרבה אפשרויות תעסוקה והמשך לימודים.

אתה מרוצה מהבחירה?

כן בסך הכל כן, אני לא הייתי מספיק חכם לטכניון והלכתי לכיוון הזה.

מה תוכניות לעתיד?

לסיים עכשיו את התואר ואחר כך נראה.

לסיים את התואר ולהמשיך לעשות תורנויות ברמב"ם...

אני עוד לא  בטוח שאסיים גם זה תלוי, די מלחיץ, בינתיים יש לי עבודות ובחינות.

המתחיל במצוות אומרים לו גמור אתה יודע.

כן, אז לאט לאט..

בסדר יבגני אני מאחל לך הצלחה.

תודה, ונשמור על הבריאות.

תיקונים והשלמות לספר הטלפונים החדש

תיקונים  נוספים במידה ויהיו אפשר למצוא אותם באתר של רמת יוחנן

www.ramat-yohanan.com/changes

כדור מים

ביום ראשון 30.1.05 ייתקיים משחק גמר גביע המדינה בכדורמים לגיל  18 בין גוש זבולון לטבעון.

המשחק ייתקיים בבריכת ווינגייט בשעה 20:00

אוטובוס לאוהדים ייצא בשעה 19:00.

נזקי ברק למכשירים חשמליים

בשבוע שעבר היכה הברק בקיבוצנו ובמספר מיקרים גרם נזק למוצרי חשמל  (מחשבים, טלוויזיות וכיו"ב).

חברים שנגרם להם נזק העולה על 100$ (השתתפות עצמית) מוזמנים להגיש תביעה (בצירוף חשבון התיקון או הצעת מחיר לתיקון) לחסי במשרד הביטוח.

(האמור לעיל אינו מתייחס לענפים ומוסדות – ששם יש לנו השתתפות עצמית גבוהה – אלא רק בתי חברים).

מחזור הולך ומחזור בא...

השבוע האולפן מסיים את לימודיו

והולך לדרכו. ניפרד מחברי האולפן

בקבלת שבת שתוכן על ידם הערב.

דרך צלחה!!!

הפסקת חשמל כללית

ביום שלישי 1/2/2005   בין השעות  08:00-12:00

לצורך ביצוע תחזוקה דחופה במתקני מתח גבוה בקיבוץ,

תהיה הפסקת חשמל כללית בכל רחבי קיבוץ רמת יוחנן.

1.                 למתקנים ושירותים חיוניים יסופק חשמל. 

2.                 נבקשכם להיערך בהתאם.

3.                 פרוט המקומות הן המחושמלים והן המנותקים .

פרוט המקומות הן המחושמלים והן המנותקים

מנותקים מחשמל.

1.                 שיכוני מגורים מרכז וצפוניים.

2.                 שיכוני מגורים דרום, צעירים רווקיות אולפן וגטו.

3.                 אזור בתי הילדים: גנים ,פעוטים ותינוקות.

4.                 אורווה ,יונקיה ומפעלונים באזור.

5.                 מכבסה ומחסן בגדים(במידה ולא יתאפשר)

מחושמלים/מחוברים לגנרטור

1.           בתי סיעוד ומרפאות.

2.           אזור משקי ומנהלתי כולל:

1.      חדר אוכל מזכירות וגזברות.

2.      רפת חלב.

3.      מוסך מסגריה נגריה בית גדש

4.      מבנה מוסדות כלבו ומרכולית.

5.      מכבסה ומחסן בגדים(במידה ויתאפשר).