מס

א. בגיליון 1448 של "ברמה" התייחסתי לרשימתו של דדי "אבולוציה". במסגרת רשימתי כתבתי בתוך סוגריים: "במאמר מוסגר, אם מישהו חושב שהשכר הדיפרנציאלי..."

אף שלא ייחסתי הדברים לדדי, אני מקבל שיכול היה להתקבל הרושם שכאילו אני מייחס לדדי כתיבה בזכות שכר דיפרנציאלי – ולא היא.

ב. בגיליון 1450 של "ברמה" הזכרתי "תרגילים" שנעשו בעבר על מנת להשיג את התוצאה המושגת היום בהסדר "קרן מילואים".

בשום אופן לא ייחסתי לדניאל יפה יותר מאשר ידיעה לגבי אותם הסדרים, ואני מעיד שגם דעתו של דניאל לא הייתה נוחה מהם והוא אף התריע בפני על הסיכונים הכרוכים בהם. לא העליתי נקודה זו על מנת לנגח את דניאל אלא להיפך, על מנת להבהיר שכל הסדר קרן המילואים נולד מלכתחילה לאפשר הסדרים נכונים ובריאים יותר.

א. הבחירות למזכיר התק"צ (התנועה הקיבוצית) יתקיימו ב – 08.02.2005.

ב. אנחנו בוחרים באחד משני המזכירים (מטעם התק"מ) ואיננו זכאים לבחור במזכיר השני. שני המועמדים לענייננו הם נתן טל המכהן היום ומבקש להיבחר לקדנציה נוספת, וזאב שור (ולוולה). קיבלנו ממטה הבחירות קלטת ובה דברי המועמדים והיא תשודר בערוץ הפנימי.

חברים המעוניינים במידע נוסף (או להתנדב לפעילות), יכולים להתקשר עם:

מטה נתן טל, זהר לידובסקי - 0522-886406, מטה זאב שור, צפוייקה – 0522-886406.

ג. האם אנחנו, "כקיבוץ חזק", נעזרים היום במוסדות התק"צ?

- הסיוע הישיר הוא זניח. מאידך אנו נהנים מאוד מפעילות התק"צ במישורים הארציים בנקודות רבות כגון קרקעות, מים, שיוכים, מכסות, תקנות מס-הכנסה וביטוח לאומי ועוד.

למחוז הקיבוצים עמדה חשובה גם במפלגת העבודה וגם בתנועת יחד וכידוע כוח פוליטי הוא תנאי יסוד להישרדות במדינתנו.

בשלהי דצמבר התקבל אצלנו מכתב תודה מחברת הכנסת אורית נוקד האמורה להתמנות כסגן שר. אורית נוקד הגיעה ותגיע בזכות הלובי המונהג ע"י התק"צ. לגבי פעילותה הברוכה למען הסקטור הקיבוצי – תקצר היריעה. (אורית ביקרה אצלנו לפני כשנה לפי הזמנתנו ופירטה בפנינו פעילותה).

- התקציב המתוכנן לשנת 2005 (תק"מ-תק"צ), הוא בסך של כ-15 מיליון ₪, מזה כ-12 מיליון ממסי חבר.

- אישית אינני מצוי בפרטים על מנת לקבוע עמדה בעניין זה, אבל אני יודע שהתקציב הצטמצם מאוד בשנים האחרונות.

- ודאי לא באותה רמה כמו בעבר, ובוודאי לא באמצעות "ערבויות הסדין" ימ"ש. יחד עם זאת אין ספק שקיימות כל הזמן פעולות עזרה וסיוע בהכוונה מרכזית. רק בשנה האחרונה היינו עדים להתגייסות תנועתית בשני מקרים הראשון "מצובה" והשני "עמיר" שהסתייעו רבות בתנועה ומנהיגיה בהיחלצות ממשבר קשה.

ח. האם יש לרמת יוחנן איזו העדפה בבחירת המזכיר?

- נראה לי שאין כאן שאלה של העדפה "קיבוצית" אבל בהחלט חשוב שחברינו יתעניינו, יקבעו עמדה ויצביעו.

א. שמחתי ללמוד ממנהל הקהילה ("ברמה" 31/12/04) כי המחשבה שעלתה כהצעה טרומית שהוועדה לביקורת פנים תהיה מורכבת ממנהלי ההנהלות ונוספים, ירדה מעל הפרק לפני שהגיעה לציבור.

אני חושב כי בכך התיישרה הנהלת הקהילה עם הקו הנכון. ואני שולח לה תשואות חן חן.

ב. טעה הכותב בכוונתי בנושא "לעת הזאת" – "שעת חירום". אין אני חושב כי אנו נמצאים בשעת חירום. ההצעה כי הוועדה לביקורת פנים תהיה מורכבת ממנהלי ההנהלות באה כנכונה ל"עת הזאת", דהיינו: מציעי ההצעה חשו כנראה כי אנחנו בשעת חירום, ולכן צריך ב"עת הזו" להכפיף את מבקר הפנים למנהלים בקהילה ובמשק. אם טעיתי בכוונתם זה רק לטובה.

ג. ועדת הביקורת האחרונה לא התמוטטה כלל. אכן היו נזקים. זאת מחמת שלא ידענו להפסיק את הביקורת בזמן שאיתרנו "בעיות חברתיות" במהלך הביקורת. דבר המתבקש מאליו מאחר ואין זה מתפקידו של מבקר פנים לעסוק בבעיות כאלה. הפסקנו את עבודתו של המבקר מאחר שלא התריע בפנינו על מצב כזה ועל הצורך להשעות את הביקורת ולהפנות את הטיפול, אם יש צורך בכזה לגורמים המתאימים. הוועדה לא התמוטטה אלה הציעה כי תפסיק לזמן מה את עבודתה עד שתחשוב מה וכיצד לעשות. אני חושב כי למדנו לקח ולהבא נדע להפעיל ביקורת פנים בצורה נכונה יותר וביתר רגישות. חשוב מאד גם לבחור מבקר פנים עם רגישות קיבוצית על רמה גבוהה.

ד. נראה כי להנהלת הקהילה היה נוח עם המצב הזה. לכן נמשך הדיון – בהפסקות, כבר ארבע שנים לחידוש פעולה של ביקורת פנים ברמת יוחנן.

אֶת שַׁחְ"פַּץ הַמְּעִיל בְּקַלּוּת הוּא חוֹדֵר.

וְטִפָּה חֲצוּפָה, וְעַזַּת פָּנִים כַּחֹרֶף

אַךְ הַלֵּב מִתְרוֹנֵן כְּמוֹ מֵעֹדֶף תִּירוֹשׁ

עֵת יוֹרְדוֹת הַטִּפּוֹת, עַל שָׂדֶה וְעַל רֹאשׁ.

לִתְפִלַּת הַיּוֹגֵב בְּשִׂמְחָה נַעֲנִים.

פנייה חוזרת לקיום דיון ציבורי

לפני שבועיים פניתי בצורה עניינית ובקשתי לקיים דיון ציבורי בנושא קרן המילואים ואגודה שהוקמה לצורך ניהולה, באסיפה הכללית.

בתגובתו לפנייתי הכביר אודי מילים ואף ניסה לרמוז כי פנייתי אינה נעשית בתום לב ונקיון כפיים ציבורי, וידי הייתה בעבר "בתרגילים" אשר "די לחכימא ברמיזה" באשר לטיבם וכשרותם, ומה לי כי אבוא ואלין על טיפול הנהלת הקהילה בקרן המילואים שנבנתה ואושרה ע"י משפטנים ובידי רשם האגודות עצמו, וכל עניינה יישור מכשלות עבר...

ביקשתי מאודי שיסביר לציבור במדוייק, ובעלון זה, למה התכוון בדבריו, תוך פירוט מדוייק של כל תרגיל מאותם "תרגילים" אליהם התייחס בדבריו – ואם לא – שיתנצל במילים ברורות על שהטיל בי דופי.

הציבור חייב לדעת ולהאמין כי ממלאי התפקידים בקיבוץ רמת יוחנן משרתים אותו ביושר ובנאמנות. זהו תנאי בל יעבור לחיים משותפים במקומנו.

ידיעה, תמיכה ואמונה, אינן תכונות הניתנות ע"י הציבור לממלאי תפקידים ללא הגבלה. יש לטפחן ולשמרן באמצעות תהליך קבלת החלטות משתף.

תהליך קבלת ההחלטות בנושא קרן המילואים שבוצע עד כה, לא היה משתף, לא היה ציבורי, והוא רווי שגיאות וסתירות.

תהליך קבלת ההחלטות, אשר ככל הידוע לי, לא נדון במפורט בשום פורום ציבורי, מוביל לדעתי במהותו, לשגיאת ניהול ובקרה שנצטער עליה בעתיד.

תהליך זה הוא תסמין אחד מיני רבים, לתרבות ניהול ציבורית אשר השתרשה אצלנו בשנים האחרונות.

זו היא תרבות המעצימה ומשלימה עם פעולות של ממלאי תפקידים יחידים, על חשבון ההידברות הציבורית והזמן הרב הנדרש לה, על מנת להשיג הסכמות אמיתיות בנושאים החשובים בחיינו, ברמת יוחנן.

אני חושש מאד כי על כל אלה, אנו עומדים לשלם ב"מטבע קשה" של שארית האמונה הציבורית שלנו ביכולתנו להתנהל במשותף.

אני חוזר ופונה שנית לקיים דיון ציבורי מסודר וענייני בהקמת קרן המילואים.

נוכחים: כל חברי המזכירות למעט דניאל פרי, ויובל פ.

1. הפרטת ענף הבגד. הוגשה ההצעה המצ"ב. התקיים דיון בהשתתפותה של דיין. ההצעה אושרה ותועבר לאסיפה.
2. נוהל הצבעה בקלפי. התקבל הנוהל המצ"ב ויובא לאישור האסיפה והקלפי.

נוהלים להצבעה בקלפי

החלטת מזכירות מיום 30.12.04

1. חברים בחופשה רגילה או בחופשה מיוחדת שאושרה להם על ידי הקיבוץ יהיו זכאים להצביע

בקלפי בדרך של הגעה פיזית לקיבוץ או הצבעה באמצעות מיופה כוח לפי כללי ייפוי הכוח.
2. חבר הנמצא בחו"ל (בחופשה או בשליחות) יהיה זכאי להצביע באמצעות מתן ייפוי כוח לחבר אחר.
3. חבר הנמצא בארץ יהיה זכאי להצביע רק באמצעות מתן ייפוי כוח לבן משפחה מקרבה ראשונה שגם הוא חבר הקיבוץ.
4. ייפוי הכוח יהיה בכתב.
5. ייפוי הכוח לא יהיה כללי אלא מפורש להצבעה הנדונה (נושא ותאריך).
6. ייפוי הכוח יימסר בקלפי בעת ההצבעה.
7. ועדת הקלפי אינה רשאית למסור לשום חבר פרטים לגבי "מי הצביע ומי לא".
8. ועדת הקלפי לא תפעל באופן יזום להבאת חברים מסויימים לקלפי.
9. אין לנהל דיונים או "תעמולה" לגבי הנושא העומד להחלטה בקלפי באולם בו מתבצע הקלפי.
10. ככלל יתבצע הקלפי בלובי של חד"א.
11. לפחות שלושה ימים לפני היום הראשון של הקלפי תיתלה על לוח המודעות הודעה בדבר קיום הקלפי כולל פירוט הנושא העומד להצבעה ושעות הפתיחה של הקלפי.
12. הקלפי יתבצע על פני שלושה ימים רצופים שיכללו את יום השבת. בכל יום יהיה הקלפי פתוח לפחות שעתיים.
13. ספירת קולות ההצבעה תיעשה בנוכחות לפחות שלושה חברי ועדת הקלפי שיחתמו על דף התוצאה.

14. שאר הכללים החלים לגבי קיום קלפי ברמת יוחנן קיימים עד כמה שלא שונו כאמור לעיל.
תיקצוב ענף הבגד

1.1 התמקדות הדרגתית של תקציבי הקהילה בשירותים הציבוריים (נוי, תשתיות, תרבות קהילתית, חינוך, בריאות, סיעוד וכיוב' ) והעברת תקציבי צריכה אישית לחברים.

1.2 מתן גמישות לחבר לפעול בתקציב כולל לפי צרכיו והעדפותיו.

1.3 חיסכון ברמת הקהילה (והפרט) הנובע מהעברת האחריות לצריכה האישית לחבר.

1.4 התייעלות ענף השירות עצמו ע"י תימחורו והעמדתו תחת קריטריונים מדודים של תקציב ורמת ושירות.

1.5 בנושא הספציפי – צעד משלים מתבקש להפרטת האנרגיה. (לטוב ולרע, "כביסה ביתית" היא עובדה קיימת).

הסעיף העיקרי הוא שכר עבודה. הסעיפים האחרים כוללים: חשמל , קיטור,

3.1 דו"ח התיקנון של ענף הבגד נעשה עבורנו על ידי "אילן דורון ושות'

(לא כולל אולפניסטיות 3,640 ש"ע/שנה , ופנסיונריות 624

4. כמויות "כביסה יבשה" (ע"פ נתונים מירמי ודיין)

5. עלות עבודה מתוקננת בלבד לק"ג כביסה יבשה מסודרת

6. סה"כ עלות לק"ג לפי תקציב 2004
5.18 ₪/ק"ג = 188,000 ק"ג : 975,000 ש"ח
(עבודה פלוס הוצאות נוספות, ר' סעיף 2 לעיל)

7.     תקציב למשפחה
7.1 מוצע שהתקציב לנפש במונחים של משקל כביסה יהיה זהה. (דהיינו אותו משקל למבוגר, ילד, תינוק, גבר, אשה), ויעמוד על 24 קג לחודש לנפש .
       (בפועל על פי מעקב הענף מדובר על ממוצע של כ – 22 ק"ג / חודש בלבד)
7.2 מוצע שהתקציב הכספי לק"ג יהיה בסך 2 ₪ / ק"ג. תקציב זה הוא כמובן
      מסובסד ומיועד:
      א. להתנסות
      ב. לשמור על ענף הבגד כענף שירות עבור החלק הארי של הציבור.
      ג. להשאיר מקום להתייעלות בענף.
דוגמא משפחה בת זוג + שלושה ילדים
         תקציב חודשי – 24 ק"ג X 5 נפשות X 2 ש"ח = 240 ₪.
         תקציב שנתי – הנ"ל X 12 חודשים = 2,880 ₪ לשנה.
         תקציב שנתי כולל =
700 לקוחותX 24 ק"ג לחודשX 2 ₪ / ק"ג X12 חודשים= 403,200 ש/"ח לשנה.

8.     על פי הצעת הענף שעות הפתיחה ללקיחת כביסה יהיו:
ימים א – ה    11:00 – 14:00
יום ו'            07:30 – 13:30
יום שבת       12:30 – 13:00 (חיילים בלבד).
(שעות הפתיחה של תאי המכבסה אינן

10. תהליך ביצוע
8.1. אישור מזכירות עד 31.12.04
8.2. אישור אסיפה עד 31.1.05
8.3. הרצה על יבש עד 31.3.05
8.4. ביצוע בפועל החל מ 1.4.05.

...והם מחזירים לך אהבה

השבוע בעקבות המעשה שנעשה במכונית של יפית אוחנה (להלן "ליל הסכינים") עובדת בבית הסיעוד שלנו, חשבתי שבמקום להתנצל ולגנות כדאי לספר את הסיפור שלה למי שלא מכיר. אולי גם אתה ואנדליסט פחדן תבין שהפעם טעית.

לצערי ולשמחתי הצטלבו דרכינו לפני כמה חודשים, יצא לי, בנסיבות לא כל כך משמחות, לראות אותה בעבודתה ולעמוד על מידותיה הטרומיות.

שבועות ספורים לפני שרותי נפטרה היא נכנסה לחיינו.

זה היה בתקופה שהרגשתי שמבחינה פיזית לא אוכל להתמודד לבד במחלה של רותי, בטיפול היומיומי ללא תמיכה מקצועית, בעצה עם נטע והנריאטה יפית וגרמן הגיעו לעזרה. מעולם לא חשתי בודד במלחמה הזו, תמיד היו שם המשפחה, הנריאטה, החברים האמיתיים וכל מי שרק היה יכול, אבל מרגע שיפית הופיעה אצלנו בבית הכל השתנה, נעשה יותר פשוט, יותר ברור, יותר נינוח ויותר מעשי. יותר נכון.

עוד באותו יום הוחלפה המיטה הרגילה במיטה סיעודית חדשה משוכללת ונוחה מחדרי חולים, הובאו כורסא וכל כיו"ב אביזרים כדי לעזור, להקל ולהרגיע. מאותו יום עד היום האחרון יפית הייתה כמו בת משפחה לטוב ולרע, הטלפון שלה היה פתוח ואפשר היה להזעיק אותה בכל שעה משעות היום. בשבוע שעבר כששמעתי על מקרה הצמיגים החתוכים הכאב והעלבון והבושה היו כפולים ומכופלים. (ירמיהו).

יפית מספרת -
שמי יפית אוחנה ואני עובדת כ- 8 שנים בבית הסיעודי "חמדת אבות" ברמת יוחנן, יש לי 22 שנות ניסיון בגריאטריה.
עבדתי בבית אבות הספרדי בנווה שאנן. עברתי כמה הכשרות בעבודה עם קשישים, הדרכה תעסוקתית, ניהול משק בית סיעודי, את הניסיון צברתי תוך כדי עבודה, העבודה המעשית עם קשישים זה דבר שיש לך אותו בפנים, אתה חייב לאהוב את העבודה הזו, זה לא דבר שאתה יכול לקבל אותו. תמיד עבדתי בשני מקומות, המשרה העיקרית שלי הייתה מנהלת שיווק בחברת בת של קוקה-קולה, עד לפני שנה וחצי, ועבודה השנייה בגריאטריה.

את יכולה להשוות את העבודה שלך ב,חמדת אבות" לעבודתך במקום הקודם?
כן, אני יכולה להגיד הרבה לזכות "חמדת אבות", אין כאן הרבה אנשים, לכן כל אחד מקבל יחס מאד אישי וקרוב. מה שלפעמים מפריע לי זה שאת כל הפעילויות עושים כאן כולם יחד באותו אולם, אנשים סיעודיים יחד עם אנשים שהם יותר עצמאיים, או פחות סיעודיים, אולי זה בגלל התנאים אבל חבל שהפעילות לא מתחלקת לפי סוג והתאמה אינדיבידואלים. יש אנשים שבהחלט יכולים לשתף פעולה וצריכים לקבל סוג פעילות שונה וברמה יותר גבוהה, חוץ מזה יש פה באמת יחס מיוחד, מאד אישי, משתמשים פה במוצרים הכי טובים (בסט אוף דה בסט) שיכולים להיות. אם הייתי צריכה לבחור בין המקום הזה או מקום אחר לקרובי משפחה שלי הייתי בוחרת את רמת יוחנן ללא ספק.
הפעילות המשותפת היא הכרח בגלל תנאי המקום או גישה טיפולית?
זה מחוסר מקום. זה גם חדר-אוכל, גם חדר תעסוקה, גם קבלת אורחים, גם התאספות. בארוחת הערב למשל, יש כאן המון אורחים ורעש מה שמאד מקשה על העבודה עם הסועדים, במקומות אחרים הדברים מחולקים. יש כאן עובדת תעסוקתית ארבע שעות בבוקר ושלוש שעות אחה"צ, חנה צולמן משקיעה המון אך ללא הפרדה. הם מקבלים אקטואליה, בישולים, התעמלות – בהחלט תוכנית מגוונת.
מה זה אקטואליה לגבי המטופלים שלכם?
זה קריאה בעיתון. מי שיכול להבין ומשתף פעולה - שנים שלושה אנשים שהם באמת עצמאיים וצלולים לחלוטין. הרבה פעמים אני ממלאת את מקום העובדת התעסוקתית והישיבה הזו ביחד בהחלט מקשה, אתה רוצה להקריא ולהסביר את מה שאתה מקריא וישנם מטופלים שזה לא מתאים להם.
התמחית בעיקר בעובדה אישית עם מטופלי, לא?
כן.
תוכלי להרחיב בנושא?
הייתה תקופה של שנה לערך כשעבדתי בבית הסיעוד הספרדי, טיפלתי רק באנשים סופניים על ערש-דווי.
תפרטי, מה זה אומר?
זה אומר: אנשים שהגיעו למצב שכבר אין מה לעשות, כלום לא יכול לעזור להם ופשוט מחכים שהם יעצמו את עיניהם. זה מצב שלא מורידים את האנשים מהמיטה וכל הטיפול נעשה במיטה כאשר הם מרותקים לחלוטין. כשהרופא מגיע הוא רק נותן משככי כאבים, בשנה שעבדתי שם צברתי את הניסיון הקשה הזה.
גם פה ברמת יוחנן טיפלת באנשים סופניים.
פה טיפלתי ב 15 חברים בסוף דרכם.
מה ההבדל בין טיפול סיעודי באדם כזה לטיפול רגיל?
אנשים על ערש-דווי, כפי שתיארתי להלן, אינם יכולים להגיד או ציין מה הם רוצים, מה והיכן כואב להם, חייבים להיות קרובים אליהם, לשים לב לכל תזוזה, הבעת הפנים או בכי, אתה חייב להבין מה קורה, אם רע או כואב. אנשים אחרים צועקים או נותנים סימני חיים שונים על פיהם אתה יודע כיצד להתייחס. אצלם זה שונה. לצערי אני מזהה כאב או מוות קרוב – די בוודאות פשוט מתוך ניסיון. אני יכולה לחוש במגע יד שהאדם סובל או מהבעת פנים רגועה או לא. זה קל לזהות. ברגע שאתה עובד איתם תקופה ממושכת, אתה לומד את זה. העבודה עם אנשים על ערש דווי היא יחודית, היא שינוי תנוחה במיטה, ניקיון, הרטבת פה מדי פעם, דאגה מתמדת שהחולה יהיה רגוע ושלו, אחרת צריך לקרוא לרופא. זה עניין שלומדים עם הזמן.
האם את חשה אובדן אישי כאשר מטופל שיצרת עמו קשר קרוב הולך לעולמו?
תשמע, כל חולה בסוף דרכו אתה מרגיש שאיבדת משהו. אתה משקיע ונוצר קשר והם מחזירים לך אהבה – עדיין הם יכולים, ואתה מרגיש ונקשר וזה מדרבן אותך להמשיך ולתת, נכון שלא תמיד אפשר להבין מה הם רוצים, אבל אני מנסה, כמו שאמרתי לפעמים רק ליטוף, שינוי תנוחה, הרטבת פה, נימה חיובית מרגיעה או אפילו לתת משהו מתוק שיעשה טוב... אם שום דבר לא עוזר, מזמינים את הרופא והוא בודק כל מה שניתן: דופק, לחץ דם, ויש גם מכשיר הבודק עוצמת כאב – משתמשים בו בבתי חולים ואז נותנים יותר משככי כאבים, או מרדימים עד שהחולה נגמר, עדיף כך מאשר לתת לו לסבול.
את יכולה לזהות אם המטופל מרגיש את הנתינה גם כשהוא לא מגיב?
אין מצב שהאדם לא מגיב. אתה יכול לזהות סבל עפ"י הבעת הפנים. תראה, יש לי המון המון סיפוק מהעניין הזה שאני מקבלת אהבה בחזרה, אפילו מהאנשים שהכי קשה לתקשר איתם כמו למשל חולה שנזקקה לטיפול צמוד כ-5 שנים כל הזמן. בשלוש ארבע שנים הראשונות שטיפלנו בה (רק בסוף זה השתנה) היא לא נתנה לאף אחד אחר להיכנס אליה למקלחת, למה, כי צריך לבוא לקראת החולה ולטפל בו בצורה הכי נוחה לו ורצויה לו. לכל אחד יש את ההרגלים שלו והוא לא רוצה או כבר לא יכול לשנות, עלי לזרום איתו מה שהוא רוצה, אני לא משנה כלום אני הולכת עם החולה על פי רצונו, מילת המפתח היא סבלנות והקשבה.

אז עכשיו בואי ניגש ל"ליל הסכינים", מקרה הרכב, מה קרה?
ביום חמישי בשבוע שעבר האוטו שלי התחמם והייתה לי בעיה, לא יכולתי להזיז אותו, פחדתי לנסוע – כדי שלא יקרה יותר נזק. באו לקחת אותי מהבית והאוטו נשאר ליד בית הנצחה בצד – בצורה שלא מפריעה מעבר לרכב אחר או קלנוע. בבוקר באתי לעבודה ב-6, פתאום אני רואה שני צמיגים בלי אוויר בכלל והאחרים חתוכים בסכין יפני. הנריאטה קראה לנני לראות מה אפשר לעשות, האח מבית הסיעוד הגיע ופרקנו את שני הצמיגים, נסענו לקרית-אתא שם תיקנו אותם וחזרנו הנה. זהו. נרגעתי כשנני ציין שלא הייתה שום הוראה מגבוה לפגוע ברכב. זו לא הפעם הראשונה שפוגעים לנו ברכבים, אך עד היום פגעו רק בצמיג אחד. בינתיים לא נעשה שום טיפול בעניין החבלות ואני חוששת שהמקרה יחזור על עצמו. אישית הרגשתי עוגמת נפש, חוסר אונים ועלבון. אבל אני לא שומרת טינה. אין לי מושג אם נעשה משהו בנדון, אם היה טיפול מצד המימסד, רציתי להביא את הסיפור הזה לידיעת הציבור ואני מאוד מקווה שהוא לא יקרה שנית. מחמם לי את הלב לחשוב שקיבלתי כל כך הרבה חמימות ותמיכה במקרה הזה מהנריאטה אפרת רוסלאן נוח וירמי.
והערה לסיום - אחרי שה'מקרה' פורסם בעלון הקודם, מידע שלא נסתר על ידי שום גורם מימסדי ולא זכה להתייחסות או גינוי פומבי, נשאלת השאלה האם באמת ההתנהגות הזו מקובלת עלינו. ואם לא, אז מה עושים כדי שמקרים כאלה לא יישנו.

לא זה הדרך / אודי

פעמיים בשבועות האחרונים חוּבּל בלילה רכב פרטי של עובדי בית הסיעוד שחנה במפרצון הקטן שליד הבית. נראה שמדובר ב"עבודה פנימית", אולי של מישהו שרוגז על כך שהרכב אינו חונה במגרש שממול המרפאות.

אנא, מי שהדבר מפריע לו, פנה אלי או אל הנריאטה כמו אריה ביום ולא כמו עכבר בלילה.

זהו ואנדליזם מיותר שדרך אגב משולם מכיסך. תודה.

פתחנו את פרוייקט "פורסים את ישראל" ואת השנה האזרחית במסלול רכיבה יפה ומהנה. העליה הראשונה הפיגה את שאריות אדי האלכוהול של מסיבת ליל אמש והמסלול קיבל את פנינו בחמימות שאינה אופיינית לעונה זו של השנה. למרות התאריך החורפי (1.1.2005) נהנינו ממזג אוויר אביבי ואווירה חמימה.

המסלול לקח אותנו מהכפר שעב שבפינה הצפון מזרחית של עמק זבולון, דרך נחל חילזון לבקעת סכנין.

נחל חילזון יפה בכל עונה ואנחנו נהנינו מאדמה מהודקת וכמה גינות סלעים שמיצו אצל חלק מאיתנו מיומנויות רכיבה ואצל אחרים – מיומנויות הליכה. הפריחה עוד לא הגיעה אבל הנחל טובל בירוק. בקטעים לא קצרים של נחל חילזון זורם ביוב שלא מצא את דרכו לצינור העובר במקביל. זה לא יפה לעין ולא נעים לאף וחבל.

בבקעת סכנין ניווטנו בין המזבלות הפיראטיות של סכנין, עראבה ודיר חנא ולאחר טיפוס קצר הגענו לקו פרשת המים. מולנו התגלו נחל צלמון והכפר מע'ר. ירידה תלולה לנחל ולאחריה מסלול מדהים שמתפתל בינות עצי זית רבי שנים ועבותי גזע.

הקפנו את מאגר צלמון מדרום ואת הר הקוץ מצפון, טיפסנו בדרך לא דרך, התנשמנו, התנשפנו ואחרי קטע רכיבה קצר על הכביש לרביד דהרנו בירידה לכיוון הכפר הבדווי חמאם שלמרגלות הארבל.

41 ק'מ במהירות ממוצעת של 11 קמ'ש (בספידומטר שלי נמדדה מהירות מכסימלית של 50 קמ'ש על הכביש לרביד).

הפסקות לארוחת בוקר, ארוחת עשר, ארוחת צהרים וארטיק לקינוח שהחזירו את הקלוריות בריבית דריבית.

תחילת דיווש בשעה 07:00 וסיום בשעה 14:15 = שבע ורבע שעות של הנאה, נופים, חברותא, אוויר צח (לפעמים) ושמש. מי שלא בא – הפסיד כיף של טיול!

לאלישע שלם על ההובלה הרכובה וההסברים המאלפים.

סיכם וצילם כתבנו לענייני אופנים: שחר שטייף.

הפעילות במתו"ה מאוד דינאמית והשינויים נראים באתריה מדי יום.

הבולט ביותר לעין הוא הריהוט החדש שנרכש בעת האחרונה לבית ההנצחה, והחליף את הכורסאות הישנות שעשו את עבודתן נאמנה 26 שנים. מקווה שהמשתמשים יהנו מהמראה והנוחות. כמובן שמתבקשת שמירה קפדנית על שלמות הריהוט ועל ניקיונו.

במקביל נרכש מסך להקרנה שישרת את באי הבית להצגת שקפים ומצגות – שיפור למשתמשים ושמירה על התמונות התלויות וכבודן...

זוהי רק התחלה. מקווה שבשנים הבאות ימצאו המשאבים לטיפול בתאורה, במיזוג ובהגברה.

בעת האחרונה חזרנו לטפל בספר הנפקדים לקראת מיחשובו. החלק המורכב ביותר הוא כתיבת סיפור חיים ממצה לכל חבר, חברה, ילד או הורה שהלכו לעולמם.

התחלנו במשימה לפני כ 4 שנים לקראת שנת השיבעים וכעת חזרנו במרץ רב לכתיבה. עד כה כתובים כמחצית ה"סיפורים".

חברים המעוניניםו/או מוכנים לכתוב את סיפור בני משפחתם למען הדורות הבאים אחריהם, מוזמנים לפנות אלי למכון להווי ומועד. אנחנו מאמינים שאין טוב מעדות אישית הכוללת

עוּבדות משפחתיות ואחרות אשר אינן באות לידי ביטוי בחומר הקיים בתיק האישי. האמונה

שמורשת היא בבסיס התרבות המקומית (מורשת לאומית כמו גם מקומית) והנצחת המורשת (אנשים וגם תהליכים וחפצים) הינה ערך תרבותי מאין כמוהו - היא אשר מובילה אותי לעיסוק רב הפנים שבעצם הינו חלק משמעותי של פני רמת יוחנן.

בשנה הבאה תחול שנת ה 75 לרמת יוחנן ואני מקווה שעד סוף שנה זו המשימה תושלם ונוכל להתברך באתר מכובד ובעל תוכן חשוב שבבוא היום גם יגיע לכל בית באמצעות האינטרנט.

הארכיון, מקבל טיפול יסודי. תוך סידור חדר העבודה הקטן של אסתי פ. היא עורכת ומארגנת את החומר, נפטרת ממלאים מיותרים, ומוצאת אוצרות שמקבלים טיפול של שימור, הן באופן האחזקה והן בסריקה לתוך מחשב.

מפה לשם – מתגבש צוות במתו"ה. כל אחד על פי מידת הזמן הפנוי שלו, ועל פי כישוריו ונכונותו. וביחד אנחנו מנסים להקיף את כל פינות ה"מפעל" ובכלל זה ספריית הקוראים וספריית המכון. מי בכתיבה, מי בהקלדה למחשב, ברישום הארכיון, בסריקת ארכיון התמונות, בטיפול ב"אתר" רמת יוחנן באינטרנט ועוד ועוד... יש מקום למתנדבים וישנן משימות לכל דורש.

הנושא הבוער ביותר הוא נושא המיחשוב. לאחרונה ערכנו ביקור למידה בבית התכנה "אידאה" שבמשמר העמק והתוודענו לתוכנה מעניינת אשר יודעת לטפל באתר רב תחומי כמו שלנו (ארכיון, ספרייה, קלטות וידאו, מרכז הנצחה, אוסף מוזיאוני וכד'). שמחנו לשתף את רון דביר, חבר ובעל ידע רב, בהגדרת הצרכים שלנו ובבדיקת הכלי שהציעו לנו ב"אידאה". תודה לך, רון, אנחנו מצפים להמשך שיתוף הפעולה.

הבאנו הצעה מסודרת ואנחנו מצפים לשיתוף פעולה בהנהלה הכלכלית שיאפשר להכניס את מרכזי המידע שלנו למאגרים ממוחשבים זמינים לכל משתמש ומאפשרים להגיע לכל פריט, מסמך או מידע בהקשת כפתור מהבית. מגיע לכולנו – לא כן?

בקרוב תיבחר הנהלה ציבורית למתו"ה אשר תהיה גב לקבלת החלטות ולהתווית דרך. מקווה שבכך נקדם את התהליך בו התחלנו לפני כשנה ורבע בשילוב אתרי התרבות, המורשת וההנצחה.

נוהל קבע להפעלת הפאב

1. הכניסה לפאב מוגבלת לשעות הפתיחה בלבד ומותרת מגיל 18 (לגבי בוגרי י"ב החל ממועד מסיבת הסיום של גמר הלימודים לאחר חופשת הפסח).

2. הפאב מיועד לשמש אך ורק את חברי הקיבוץ, מועמדים, תושבים קבועים, בני זוגם וילדיהם שגילם מתיר להם כניסה.

3. המנויים לעיל רשאים להזמין לפאב אורחים אשר ישהו בפאב רק כל עוד שוהים בו גם מארחיהם.

4. תושבים זמניים (כולל תלמידי אולפן) רשאים להיכנס לפאב לפי שיקול דעת הנהלת הפאב והחלטת מוסדות הקיבוץ ואינם רשאים להזמין אורחים ללא רשות מפורשת מראש מהנהלת הפאב.

6. הנהלת הפאב והאחראי במקום מטעמה מהווים את הסמכות במקום ובין השאר רשאים:

א. שלא למכור משקאות למי שלדעתם כבר שתה מעבר למידה הראויה.

ב. לקרוא לסדר כל מי שמפר הסדר בפאב וסביבתו הקרובה.

ג. לדרוש ממי שמפר נוהל זה, או את הסדר, או אינו מציית להוראות האחראי במקום, לעזוב את הפאב ואת סביבתו הקרובה.

7. במקרה ש לאירועים חריגים הכרוכים באלימות, הטרדה או מצריכים שימוש בכוח, ידווח האחראי במקום על הדבר לאחראי על הביטחון בקיבוץ ולמזכיר.

8. מכירת משקאות וטובין אחרים בפאב מיועדים לצריכה במקום בלבד.

10. הפאב כולל ציוד ומתקנים רבי ערך, הקיבוץ זכאי לתבוע ולהפרע ממי שיגרום במקום אובדן או נזק.

11. הפאב סמוך לשכונות מגורים ופועל גם בשעות מנוחה. יש להקפיד שלא לקיים בפאב ומחוצה לו רעש בלתי סביר או התנהגות אחרת המהווה מטרד לסביבה.

12. הציבור מתבקש להקפיד על ניקיון הפאב וסביבתו.

אחת לחודש וחצי יוצא לי לעשות תורנות שבת בחדר האוכל בצהריים. בכל פעם מחדש יש בעיות עם החלפת תורנים או מכירת תורנויות.

הבעיה העיקרית היא כשמוכרים תורנויות לנערים שאף פעם לא עבדו בחדר האוכל, הם לא יודעים מה צריך לעשות או שלא מגיעים בזמן. אף פעם אי אפשר לדעת מי באמת צריך להגיע לתורנות. חברים מוכרים תורנויות או מתחלפים ומה שרשום על דף התורנויות אינו מעודכן.

אם אתה אחראי ואתה מחפש מי אמור לעבוד איתך, לעולם לא תדע בדיוק רק עד שהוא יופיע. חבר שמוכר את התורנות משחרר את עצמו גם מהאחריות לקיומה המסודר, פעמים רבות תורנים מגיעים לעבודה אבל רק עומדים בהגשה. את שאר התפקידים כמו מילוי אוכל, ניקוי, הבאת מגשים וניקוי שולחנות - זה לא עבורם! חיים טובים! גם קנו תורנות וגם המאמץ הוא מינימלי.

פניתי לאודי וליעקב כדי שיטפלו במצב אך כלום לא נעשה.

יש פתרונות למצב הזה למשל, שתורני השבת לא יוכלו למכור תורנויות, שיוכלו להתחלף רק עם מי שברשימת התורנים, או לחילופין שאחד העובדים מצוות חדר האוכל הקבוע יתן תורנות שבת ויארגן את העבודה.

טיפול יעיל יביא לכך שחברים שבאים לאכול צהריים בשבת ייהנו משירות נאות ומהגשה סבירה ולא מבלגן כמו ששורר היום.

חשוב לברר את העניין מבחינה ציבורית כי לא ייתכן שימכרו תורנויות לנערים בחדר האוכל כשכל מה שמעניין אותם זה כסף (ויש גם תופעה של ספסרות) שיקבלו תמורת התורנות והשירות שיצטרכו להגיש רחוק מהם, די! נמאס מהמצב הזה.

העורך ביקש ממני להתייחס לקובלנתו של דרור שמעוני בגיליון זה בנושא תורנויות שבת בחדר האוכל. אז ככה:

ב. מספר פעמים ביקשנו, גם מעל דפי "ברמה", שחברים המתחלפים בתורנות (לאו דווקא מוכרים), יעשו זאת רק עם מי שמוכשר לבצע התורנות (ובתור מי שעושה תורנויות עם הנערים אני מעיד שאין כמוהם לחריצות ומומחיות בביצוע התורנויות), וגם לרשום על הלוח את שמו של המחליף על מנת שניתן יהיה לדעת מי אמור להגיע לתורנות. אני חוזר כאן על הבקשה.

ג. על מנת למנוע פנצ'רים טוטלים, סוכם עם ענף המזון שאחד התורנים יהיה מן הצוות הקבוע (כמו בכלים) וסיכום זה אכן מתבצע.

ראשית – אנו תומכים ומצרפים קריאה (נרגשת) לחברים שעושים תורנויות שבת בחדר אוכל:

אנא, אל תיסחרו בתורנויות מול מי שאינו כלול באופן רישמי בתורנות זו.

השתדלו להימנע מכך בכלל ואם אין ברירה – נהגו באחריות!

שנית – אין אמת בקביעה ש"כלום לא נעשה", שכן על פי פנייתו של יעקב בעבר ובתאום עם צור יריב, מסודר/ת בחדר האוכל מפעם לפעם עובד/ת שכיר/ה גם בשבת וזאת על מנת לארגן את העבודה. הבעיה היא שגם יעקב אינו יודע בדרך כלל מי מהרשומים לתורנות אכן יגיע ומי לא.

זה גם המקום לציין שעבודת שכיר בשבת היא עבודה יקרה במיוחד ועל פניו אין לה שום הצדקה.

ניתן כמובן להגיע לפתרון מלא של הבעיה ע"י ביטול ארוחות הצהרים בשבת.

הקטע הבא הובא לדפוס על ידי דני היוז. ועדת בטיחות

פורסם במעריב 30/12/04

בוטל הפטור מאחריות אישית / עו"ד אליעזר פני-גיל

פסק דין של בית המשפט העליון קובע כי במקרים של תאונת עבודה, ניתן לתבוע את החברה וגם את מנהל העבודה שלה.
פעם נהגנו לחשוב שמשרת דירקטור בחברה היא כבוד גדול ולא טומנת בחובה כל אחריות של ממש. ימים אלה עברו חלפו מהעולם, וכיום, כמעט כל מי שמעמיד עצמו לתפקיד דירקטור בחברה יודע שבצד הכבוד צריך גם לעבוד. פסיקה חדשה של בית המשפט העליון עשויה לחולל מהפכה בתחום זה, ולהרחיב את החובות כך שיחולו גם על מי שאינם דירקטורים בחברה.
במה מדובר?
במקרה של עובד שנפגע בתאונה במקום עבודתו. העובד תבע את החברה שבה עבד, וגם את מנהל עבודה שלו. בהנחה שהייתה רשלנות של המעביד, נשאלה השאלה האם יש לחייב רק את המעביד עצמו, כלומר החברה, או שיש מקום לחייב באופן אישי גם את מנהל העבודה הישיר של העובד.
ומה נקבע?
בית המשפט העליון קבע שאם יוברר כי מנהל העבודה עצמו התרשל כלפי העובד, אזי יש לחייב גם אותו באופן אישי, לא כל עובד שיתרשל יחוייב מעתה באורח אוטומטי, אלא ייבדקו מעמדו בחברה ותפקידו בה.
ובמה זה שונה מהמצב המשפטי הקודם?
בעבר נהגו בתי המשפט לקבוע כי אם הוברר בנסיבות דומות שמנהל העבודה התרשל, אזי האחריות נפלה על המעסיק, שמנהל העבודה נחשב שלוח שלו. כעת כל מנהל עבודה צריך לחשוש מפני מצב שבו

התרשלותו תביא לחיובו באופן אישי.

איך יכול מנהל העבודה להימנע מחסות אישית?
לאור הפסיקה החדשה, ספק אם מנהל העבודה יכול חמוק מאחריות אישית.

יתר על כן, בית המשפט מציין מפורשות כי הוא מטיל אחריות אישית על המנהל במסגרת האינטרס החברתי במניעת נזקי גוף הנגרמים בתאונות עבודה.

בית המשפט מציין כי תופעה חמורה זו אשר אינה מקבלת תמיד את תשומת הלב הראויה לה. ובכל זאת, ניתן להימנע האופן אישי מחיוב. ראשית ע"י נקיטת זהירות כלפי העובדים הכפופים לכם. שנית, רצוי לדרוש מהמעביד לבטח אותך מפני מקרים שכאלה, בדיוק כפי שדרשו בעבר, וקיבלו, הדירקטורים בחברות.

הפסקת חשמל כללית / בן ציון גולן

לצורך ביצוע תחזוקה דחופה במתקני מתח גבוה בקיבוץ, תהיה הפסקת חשמל כללית בכל רחבי קיבוץ רמת יוחנן.

2. שיכוני מגורים דרום, צעירים רווקיות אולפן וגטו.

המקומות שיהיו מחושמלים/מחוברים לגנרטור

אנו משתתפים בצערם של רועי ועמרי רימון והמשפחה

מס. 1451 כ"ו בטבת תשס"ה 7.1.05