נוכחים: כל חברי המזכירות למעט יובל פ. ויוחנן.

1. דניאל פרי ביקש להשתחרר מהטיפול ביחד עם עידו בנושא עבודת יונתן מלמד. המזכירות קיבלה הבקשה והטילה על עידו ואודי להמשיך בטיפול על מנת להגיע לפיתרון לפי החלטת המזכירות עד סוף שנה זו.

לפי דרישת עוזי זבולון אישרה המזכירות שוב החלטתה שאין לעשן במקום ציבורי (כולל משרדים המקבלים קהל).

3. השתתפות בבניית חדר עבודה (כ – 7,500 ש"ח) למי שעיקר עבודתו נעשה בבית. הנושא הועבר למזכירות מצוות הביצוע של "צמצום פערים בשיכון", אליו הופנתה הבקשה במקור. המזכירות דחתה את הבקשה.

בהשתתפות יונתן בן-צבי ועדי מאירוביץ דנה המזכירות שוב בנושא מבקר פנים וועדת- ביקורת. המזכירות קיבלה את הצורך בקיום ביקורת-פנים (בנוסף לביקורת הרגילה הנעשית על ידי רואי החשבון של הקיבוץ).

המזכירות בדעה שלעת הזו, רצוי שמבקר הפנים יהיה כפוף להנהלות הקיימות ולא לוועדת- ביקורת כגוף נפרד.

סוכם שתגובש הצעה ברוח הדברים הנ"ל ותובא לדיון.

נוכחים: עידו, אודי, יוחנן, שחר צור, יובל כהן, איילת מ., אורית בן-נחום, דניאל פרי, אתי נצר, ארז, אריק, תלמה עזריאלי, יואב אופק, לינט, עזרא רון.

מוזמנים לנושא אמיתי טלמון: עידו שלם, מאייקה, נוח.

מאייקה ועידו מסרו סקירה בנוגע לאמיתי טלמון. הדיווח כלל את מצבו הבריאותי, פתרונות אפשריים וכן את הצעדים שנעשו ואשר צריכים להעשות בנוגע לגיוס כספים. לאחר דיון התקבלו ההחלטות הבאות:

ב. אודי ויוחנן יטפלו בנושא מטעם הקיבוץ. הם יחזרו להנהלות לאחר בדיקת הנושא והיבטים הכספיים.

ג. סוכם כי השתתפות הכספית של הקיבוץ תגיע הן מתקציב ציבורי כללי והן מתקציב ציבורי אשר מיועד באופן ישיר לחברים. בכל מקרה הנושא יובא לאישור האסיפה.

הנושא הוצג על ידי עידו ויוחנן ועיקרו הקמה בפועל של אגש"ח אשר נקרא "רמת-יוחנן קרנות מילואים נאמנויות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ". מטרת התאגיד להחזיק ולנהל את קרן המילואים וקרנות נוספות. אושרה הנהלת התאגיד הכוללת את: אודי, עידו, יוחנן, תלמה, אורנה, צור, ושחר. כמו כן אושר לפתוח חשבונות בנק לתאגיד. זכויות חתימה באגש"ח יהיו כפי שקיימות בקיבוץ.

אושר להעביר סכום של 800 אש"ח מהקיבוץ לקרן המילואים לטובת "קרן דור לדור".

סוכם להפקיד סכום של 450 אש"ח מעבר לתקציב לטובת הפקדה בקרנות השתלמות.

לאור המצב שנוצר ולאחר דיון בהנהלות סוכם שעידו ימשיך בתפקידו לתקופה מוגבלת של עד שנה. במקביל יוקם לאלתר צוות הכולל את אודי (יו"ר), עידו, איילת, שחר צור ועזרא. הצוות יעסוק במבנה האירגוני ואיוש התפקיד/תפקידים הקשורים לאגף הכלכלי. הצוות יביא המלצותיו בפני ההנהלות ולאחר מכן לאסיפה.

ברכות לחברינו החדשים

יעל ומוטי דינסטג

אבידע צורף

סשה קלריך

ישראל עוזרי

רענן ארזי.

אני שמח למסור שוב על תוצאות הרבעון השלישי של שנת 2004, רבעון המסכם 9 חודשי פעילות ראשונים.

מכירות בתשעת החודשים הראשונים של שנת 2004 הסתכמו לסך של כ – 586.5 מיליון שקל, גידול של כ – 22% לעומת מכירות בסך של כ – 481.6 מיליון ₪ בתקופה המקבילה אשתקד.

מכירות החברה ברבעון השלישי של שנת 2004 הסתכמו בכ – 197.6 מיליון שקל, גידול של כ – 14%, לעומת מכירות בסך של כ – 173.7 מיליון שקל בתקופה המקבילה אשתקד.

הרווח הגולמי בתשעת החודשים הראשונים של שנת 2004 הסתכם בכ – 174 מיליון שקל, גידול של כ – 17% לעומת כ – 148.6 מיליון שקל בתקופה המקבילה אשתקד. שיעור הרווח הגולמי בתשעת החודשים הראשונים עמד על כ – 29.7% מהמכירות, לעומת 30.9% בתקופה המקבילה אשתקד.

ברבעון השלישי של שנת 2004 הסתכם הרווח הגולמי לסך של כ – 57 מיליון שקל לעומת רווח גולמי בסך של כ – 56 מיליון שקל בתקופה המקבילה אשתקד. שיעור הרווח הגולמי בתשעת החודשים עמד על כ – 28.8% מהמכירות.

הוצאות המכירה והשיווק בתשעת החודשים הראשונים של שנת 2004 הסתכמו בכ – 88 מיליון שקל, לעומת כ – 74 מיליון שקל בתקופה המקבילה אשתקד. הגידול בהוצאות נובע מהפרשי שער בין התקופות ומגידול בעלויות הובלה. שיעור הוצאות המכירה והשיווק בתשעת החודשים הראשונים השנה הוא כ – 15%, קיטון של כ – 0.4% לעומת התקופה המקבילה אשתקד.

שיעור הוצאות המכירה והשיווק ברבעון השלישי של 2004 מהווה כ – 15.5% מהמכירות, גידול של כ – 0.7% לעומת ממוצע רבעונים קודמים. הסיבות לגידול בהוצאות המכירה ברבעון האחרון הן: התייקרויות משלוחים והובלות עקב עליית מחירי הדלק בעולם לאחרונה, נזקים משביתת הנמלים באוגוסט השנה, וכן שולמו חלק מעלויות בגין התערוכה המרכזית בענף, הנערכת אחת לשלוש שנים.

הוצאות הנהלה וכלליות בתשעת החודשים הראשונים של שנת 2004 הסתכמו בכ – 46.4 מיליון שקל, לעומת הוצאות בסך 40.8 בתקופה המקבילה אשתקד. חלק מהגידול בהוצאות נובע מהפרשי שער בין התקופות.

הוצאות הנהלה וכלליות ברבעון השלישי של 2004 הסתכמו בכ – 15.4 מיליון שקל, קיטון של כ – 0.2 מיליון שקל לעומת ממוצע רבעונים קודמים השנה. ירידת השיעור מבטאת הן את הקיטון בשיעור ההוצאות הקבועות עם הגידול במכירות, והן את הקיטון בסכום האבסלוטי.

הרווח התיפעולי בתשעת החודשים הראשונים של שנת 2004 הסתכם בכ – 39.4 מיליון שקל, גידול של כ – 17% לעומת כ – 33.6 מיליון שקל בתקופה המקבילה אשתקד.

ברבעון השלישי של 2004 הסתכם הרווח התפעולי בכ – 11 מיליון שקל, לעומת רווח תיפעולי בסך 12.6 מיליון שקל בתקופה המקבילה אשתקד. כמחצית מהקיטון ברווח התיפעולי ברבעון האחרון לעומת ממוצע רבעונים קודמים השנה, נובע מהקיטון ברווח הגולמי, וכמחציתו נובע מהגידול בהוצאות המכירה והכלליות.

הרווח הנקי בתשעת החודשים הראשונים של שנת 2004 הסתכם בכ – 22.9 מיליון שקל, גידול של כ – 33% לעומת כ – 17 מיליון שקל בתקופה המקבילה אשתקד.

ברבעון השלישי של שנת 2004 הסתכם הרווח הנקי בכ – 6.4 מיליון שקל, לעומת רווח בסך 11 מיליון שקל ברבעון המקביל אשתקד. מרבית הקיטון נובעת מהגידול בהוצאות המימון השנה לעומת שנה קודמת.

אין ספק שהתוצאות עד עתה הינן טובות כשלעצמן ובמיוחד ביחס לתנאי הסחר בעולם.

בנושא זה חלים שינויים רבים ומהותיים בעיקר בתקופה האחרונה.

אנו בתקופה של עליות תלולות במחירי החומר גלם. מכיוון שמרכיב חומרי הגלם בתעשייה שלנו הינו בין 50% ל – 60% מסך העלויות, הרי שיכולה להיות לכך השפעה מאד מהותית על תוצאות החברה.

הסיבות העיקריות לעליית חומרי הגלם הן הגידול בביקושים בעולם לעומת ההיצעים (כושר ייצור חומר הגלם) בעולם. סיבה נוספת הינה העלייה במחירי הנפט שגוררת עליה בחומרי הזינה המשמשים לתעשיית חומרי הגלם.

בפי.וי.סי הביקושים הגדולים נובעים מהתעוררות בתחום הבנייה והתשתיות בכל העולם ובמיוחד בסין, בעוד בפוליקרבונט הסיבות הן ביקושים עצומים במדיה האופטית – דיסקים, דיסקטים וכדומה (שכידוע עשויים מפוליקרבונט) וביקושים גם בתעשיית הרכב.

עליות המחירים הפעם הן בעשרות אחוזים וכוללות את כל הפולימרים בהם אנו משתמשים.

ה"פתרון" למצב הינו בשני נושאים שצריך ללכת בהם במקביל –

האחד הוא ניסיון עקשני לגלגל את המחירים ללקוחותינו והשני הוא התייעלות מקסימלית בכל תחומי העיסוק שלנו. אנו מצליחים במידה טובה לגלגל מחירים לשוק, אך כמובן שיש מגבלות בכך כגון לקוחות שאין אפשרות מעשית להעלות להם את המחירים, חשש מכניסת מתחרים ועוד.

בנושא ההתייעלות הנהלת החברה עוסקת בכך בימים אלו ולאחר שנעבד הצעה מלאה, נשוחח עם כל עובדי החברה בארץ ובחו"ל וגם אעדכן את ציבור החברים.

אסתפק בכך הפעם, בקרוב בסקירה נפרדת, אמסור על תוכניות החברה לעתיד – שנת 2005 ולשנים שלאחריה, ואוסיף גם על התאמות אירגוניות שאותן אנו מעבדים, על ניצול מתוכנן של כספי ההנפקה ועוד. שבת שלום..

הַשִּׁיר, כָּל שִׁיר, הוּא אִרְגּוּן חָסֵר סֵדֶר

בּוֹ נִדְחָפוֹת הַמִּלִּים כִּכְבָשִׂים בָּעֵדֶר.

לַמִּלִּים הַמְּשׁוֹרֵר, מַשְׁכּוּכִית אוֹ זָנָב?

בַּיּוֹם בּוֹ יִהְיֶה הַמְּשׁוֹרֵר לְבוֹרֵר

משדה החינוך / נעמי יפה ואורית בן-נחום

בתחילת השנה עם המעברים לבתים חדשים, עברו הילדים, בכל הגילאים, תקופת קליטה והסתגלות למקום, לקבוצת הילדים ולצוותים. הצלחנו לעבור תקופה זו בשקט וברגיעה תוך תשומת לב לכל אחד ואחת ובו בזמן לקבוצה כולה, כל זאת תודות לצוותים המקצועיים שאנו מטפחים.

בחודשים האחרונים הכנסנו להילוך גבוה את נושא העברת אחריות ואוטונומיה על התקציב, לצוותים של כל בתי הילדים. המשמעות היא שהצוות מקבל אחריות על התקציב המוקצב לו במהלך השנה ומנווט אותו כראות עיניו, בהתאם לצרכי הקבוצה והבית.

כהמשך למגמה של העברת אחריות ואוטונומיה לצוותים, החלטנו על "צוותים סופגים". "צוות סופג" אומר שלכל בית-ילדים (בית-תינוקות, פעוטונים, גנון וגן) יש את צוות העובדים הקבוע שלו והצוות עושה לעצמו את סידור העבודה הפנימי. הצוות אוטונומי בניוד האנשים במהלך השבוע לפי צרכי העבודה, דבר המאפשר אחריות של הצוות להמשך התנהלות מקצועית. ה"צוות הסופג" מהווה שינוי מהנהוג עד כה.

כל שינוי מלוּוה בחששות ואי-הסכמות ולכן עברנו תהליך עם צוותי הגיל הרך על מנת להבין ולקבוע איך להתחיל את השינוי. בשלב ראשון אנו מיישמים זאת בשני פעוטונים תוך ליווי, תמיכה ותשובות לשאלות הצצות בשטח.

השנה החלטנו לעבור לקבוצות גיל לפי שנתונים כפי שנהוג בכל מדינת ישראל.

השנתון הוא מינואר עד דצמבר. משמעות הדבר היא שרוב הילדים הגדלים ביחד גם יעלו לכיתה א' יחדיו. החלטה זאת מתבצעת באופן הדרגתי בהתאמה לקבוצות הקיימות.

צוות החינוך שמע דיווח משִגרת היום של חברת-ילדים במטרה לקבוע נהלים ברורים לגבי ההתנהגות במקום.

בעקבות התרחבות התופעה של עישון נרגילה ושתיית אלכוהול בחברת הילדים, ניסח צוות המדריכים (תוך דיאלוג עם הנערים) אמנה המגדירה כללי התנהגות בחברת-הילדים.

המדריכים עורכים בימים אלא סבב פגישות אישיות עם הנערים במטרה להציג את האמנה, להבהיר אותה ולקבל התחייבות לעמידה בכללים שנקבעו.

גובשה טיוטה למסמך עבודת הנערים בכתות ז' - י"ב. צוות החינוך נפגש עם מספר אמהות שביקשו הבהרות והציגו הסתייגויות לגבי אופן המהלך ותוכנו של מסמך העבודה. התקיימה שיחת הורים עם הורי י'- י"ב (חברת-ילדים) ואנו בדרך לגיבוש הסופי של מסמך עבודה.

- למצוא מקומות עבודה ראויים לנערים בהם ירגישו נחוצים.

- ליצור אצל הנערים תחושה של שייכות ואחריות למקום העבודה.

- לאפשר לנערים לבחור איפה איך ומתי למלא את חובת העבודה שלהם.

- לחזק באמצעות העבודה את הקשר והשייכות לקהילה בשנות הנעורים ולאפשר המשכיות גם לאחר השחרור מהצבא.

- לכל שכבת גיל מ כיתה ז' עד י"ב מיכסת שעות עבודה שנתית אותה צריך כל נער למלא, כאשר הוא יכול לבחור מתי ואיך הוא עושה זאת.

- בנוסף למיכסת שעות העבודה השנתית לכל שכבה, יידרשו הנערים של חברת-ילדים (י' עד י"ב)למלא מיכסת שעות עבודה נוספת עבור טיול סיום י"ב (מיכסת שעות שעד לאחרונה נדרשה עבור הנסיעה לפולין). רציונל החלפת יעד הנסיעה בשבילו עובדים, ממסע לפולין לטיול סיום י"ב, נובע מהמחשבה כי אין להתנות את הנסיעה לפולין, נסיעה בעלת חשיבות וערך חינוכי, במילוי חובת שעות העבודה.

בנוסף, קל יותר לקיים סנקציות על טיול שהוא לשם הנעה בלבד, כדוגמת הטיול בסיום כתה י"ב. חשוב להדגיש כי לא נלקחה כאן שום "מתנה", זהו שינוי בלבד של יעד העבודה: מפולין לתורכיה/ קפריסין/יון...

את השעות לנסיעה יהיה ניתן לצבור מתחילת כתה י' ועד הטיול עצמו, בסיום כתה י"ב. כל נער יוכל לפרוש את מילוי השעות האלה בצורה הנוחה לו (על פני שלוש שנים, שנתיים או שנה אחת דחוסה). הדגש הוא על עידוד אחריותו האישית של הנער למילוי כל מכסת השעות עד הטיול, אם ברצונו לקבל את המימון מהקיבוץ.

אנו פונים לכל מרכזי הענפים לעזור לנו במציאת מקומות עבודה לכל הנערים, ומקווים כי תראו כמונו את החשיבות בטיפוח הנערים בענף אותו אתם מרכזים והתרומה שיש בכך לקהילת רמת יוחנן.

כל מי שיש לו עבודה להציע לנערים, קבועה או חד-פעמית, מוזמן לפנות למדריכים של חברת- ילדים (ליאת אופק ועומר סאלווה) ותלתון "שחר" (כרמל דרור והילה טל).

אלוף הארץ בטריאתלון לילדים

נווה כהן אלוף הארץ בטריאתלון לילדים. האליפות נערכה באילת בהשתתפות שיא של 1060 ספורטאים.

לתחרות הגיעו 150 ספורטאים מחו"ל, הדמות הבולטת הייתה אדי מרקס האגדי שזכה 5 פעמים ברציפות בטור דה פראנס.

נווה שנראה ממוקד ונחוש מרגע הזינוק למים ועד לסיום גרם להפתעה גדולה בכך שניצח את המועמד הכמעט ודאי שזכה בכל תחרויות הליגה שהיו במהלך השנה!! !

כבוד גדול נפל בחלקו של נווה כאשר את הגביע על זכייתו ,העניק לו אדי מרקס.

לנווה שחיין וטריאתלט שמשקיע רבות בתחום הספורט, כל הכבוד והערכה רבה על ההתמדה וההישגים.

לסיכום הפיאסקו של הבחירות למנהל כלכלי, שהתקיימו בהליך דמוקרטי למופת שבסיומו לא נבחר איש, כתב אודי שכנראה הסיבה היא שהכל בסדר גמור.

לי נראה שזה עוד סימפטום של חוסר היכולת להגיע להסכמות, אישיות וכלליות, בשום נושא ואנו בדרך הנכונה למצב שכשיהיה הכרח לטפל בדברים, כבר לא יהיו האנשים בעלי הכושר והיכולת להביא להסכמות ולבצע.

העתיד כבר פה (עיין כל שבוע בעיתון "הקיבוץ". רק לנו זה לא יקרה).

לא זכורה לי מעולם תקופה, שבה כל שבוע מדווחת ההנהלה בזכות החיים בבועה, מוסרת שהכל טוב ורק צריך להזמין קיבוצים אחרים לראות כמה שפר עלינו חלקנו. הזמן כאן עמד מלכת! וייתכן שאמנם כך הוא, הכסף זורם מפלרם ודיירי הבועה עושים איש כאשר ידבנו לבו.

מן הראוי להזכיר שהבועה, מעצם הגדרתה, מועדת להתפוצצות:

או שהלחץ מבפנים מפוצץ אותה, או שדקירת סיכה קלה מבחוץ גורמת לה להתפקע.

בימים אלה אני עוקב בהשתאות אחרי הבנייה בשכונה החדשה.

באחת השתנו כל הכללים! כל מיני שינויים שביקשו דיירים בעת הקמת שכונות קודמות, חלקם מינוריים ביותר, ונדחו בתקיפות והחלטיות, קמו באחת ונהיו, בשטח מבצעים עשר מונים יותר מהבקשות "הנועזות" ביותר בבניות קודמות שההנהלה לא הסכימה שיבוצעו.

מה קרה? הדיירים נטלו את החוק (התיכנון) לידיהם ובתהליך בלתי מוגדר וידוע לכלל הציבור, הביאו לשינוי מוחלט בדרך הבנייה והחלוקה בין "תרומת" הקיבוץ וחלקו של הדייר, וטוב שכך עשו, כי מתברר שזו הדרך היחידה.

אך מה הרגשתם של דיירי שכונות קודמות, העומדים מתוסכלים ומצטערים שהם בזמנם לא עשו את מה שנעשה עתה, ע"י קבוצת הדיירים בבנייה הנוכחית?

לשאלתי איך ובאיזה מנגנון החלטות השתנו הכללים מהקצה לקצה, נעניתי ע"י ההנהלה: "אבולוציה".

לעומת זאת, בשני נושאים שיש בהם "אלמנטים אבולוציוניים", שהוחלטו לפני שנים אחדות ע"י האסיפה (השיחה) הכללית ונוגעים לכלל החברים (ולאו דווקא לקבוצה מסויימת) נמנעה ההנהלה מלבצע את שהוחלט:

1) אחד "הפחות" שבהם, הוא להוסיף לתקציב 80 שקל לשנת-ותק. ההנהלה הסתפקה ב- 50 ₪ בלבד, "הם יודעים יותר טוב מה טוב לחברים", חבל על הכסף.

2) הוחלט להטיל על ועדה להכין את נושא "שיוך הדירות" (נושא מורכב) לדיון והחלטות. הנושא, שאין ערוך לחשיבותו, נעצר.

במקומו נכנסו לטיפול ב"קרן רווחה אישית" כבר במשך שנתיים ועדיין אין יותר מהחלטה עקרונית על הקמתה. ואמנם אין מה למהר, אם כל כך טוב וחם בבועה. ובינתיים גם "נפטרים" מזכאים בקרן שהולכים לעולמם.

הייתי מציע קטגורית שכל החלטה תהיה תחומה בלוח זמנים מחייב לביצועה, אבל לא נראה לי שההנהלה מחוייבת או תהיה מחוייבת ללו"ז לביצוע אם את עצם ההחלטה אינם מבצעים (בדוגמא "הפחותה" של התוספת לתקציב בגין ותק) וכך המסקנה היא: הנהלת הקיבוץ, שבעת רצון מעצמה, מה לה ולאבולוציה.

החברים בעלי העניין צריכים לדאוג לכך. פורצי הגדר, קבוצות לחץ, והחריגים יוליכו את האבולוציה.

אני לא אוהב להתפלמס עם חברים מעל דפי "ברמה" אבל לפעמים "אין ברירה". מספר התייחסויות למאמרו של דדי בגליון זה.

1. "... כתב אודי שכנראה הסיבה היא שהכל בסדר גמור." כאשר משתמשים במילים כתב אודי אתה מצפה שמה שמופיע בהמשך הוא אכן משהו שאודי כתב. ובכן דדי מביא בשמי

שש מילים. אף לא לאחת מהן יש זכר בקטע שכתבתי. (תוכלו לבדוק בעצמכם, "ברמה" 1445 מיום 27.11.04). ואף אחת מהן גם לא משתמעת.

2. מייד בהמשך עוזב אותי דדי ונתלה באילן גבוה יותר: "...כל שבוע מדווחת ההנהלה בזכות החיים בבועה, מוסרת שהכל טוב ורק להזמין קיבוצים אחרים לראות...". ושוב אם דדי אומר "מדווחת ההנהלה" אתה מבין שלא מדובר כאן בהבעת דעות או רשמים של דדי אלא בדיווחים ממש. ההנהלה "מדווחת בזכות החיים בבועה" – יוק. ההנהלה מדווחת "שהכל טוב" - יוק. ההנהלה מדווחת "להזמין קיבוצים אחרים לראות" – יוק. הכל מילים של דדי המתחזות להיות דיווחי ההנהלה, בדיוק כמו המילים של דדי המתחזות להיות משהו שאני כתבתי. אין בעיה עם הבעת דעות או תובנות או התרשמויות או פרשנויות אבל צריך לקרוא להן בשמן הנכון דהיינו זו הפרשנות שלי ולא זה מה שפלוני כתב או זה מה שההנהלה דיווחה.

3. "מן הראוי להזכיר שהבועה מעצם הגדרתה מועדת להתפוצצות". איזה בועה? במשפט אחד בונה דדי בועה וגם מפוצץ אותה – מעגל סגור. לגופו של עניין אינני סבור שאנחנו חיים בבועה. חברי קיבוץ רמת יוחנן, ודדי הוא מופת ודוגמא, מתפרנסים בכבוד מיגיע כפיהם ופירות כישוריהם. גם ההון שנצבר הוא פרי חריצותם של החברים. גם את פלרם לא קיבלנו במתנה מאף אחד ומותר לנו לציין בגאווה שהבנים והנכדים אינם מביישים את המייסדים גם בפיתוח התעשייה. (במאמר מוסגר, אם מישהו חושב ש "השכר הדיפרנציאלי" הוא ערובה לחוסננו הכלכלי, אני יכול להרגיע שדווקא בפלרם – משענתנו הכלכלית העיקרית – אנחנו כבר "מסודרים". כ – 80% מעובדי פלרם ומנהליו, כולל הבכירים, הם שכירים העובדים בשכר דיפרנציאלי מלא. דא – עקא שכידוע 99.99 אחוז מן העסקים במדינה ובעולם מתנהלים מאז ומתמיד בדיפרנציאליות טהורה וזה לא מנע אף פשיטת רגל).

נכון. בכל חברה יש אנשים חלשים יותר. אצלנו הם מעטים. אצלנו האנשים האלה הם כולם הורינו, אחינו, בנינו ובני – זוגנו. חובתנו המוסרית (וד.א.- גם המשפטית) לשתף אותם בפרי עמלנו.

4. נוח לי להתייחחס לצד העיסקי כלכלי של הקיבוץ ומפעליו שכן אני לא אחראי לו, ולומר שלא הייתה תקופה בחיי הקיבוץ שבה שיגשגה כלכלתו כמו בשנים האחרונות. זו לא דעה זו עובדה והדוחות הפיננסים של פלרם ושל הקיבוץ פתוחים בפני כל חבר.

5. דווקא מתוך ידיעה ש"לא לעולם חוסן" מושקעים פירות עמלנו בצורה סולידית ביותר לרבות בקרנות האמורות לעמוד לנו כחברה וכפרטים "ביום סגריר", ביצירת מקורות פרנסה חדשים וגם בנכסי צאן ברזל קהילתיים – לרבות שיכון.

6. דדי "עוקב בהשתאות", מביע "תיסכול וצער" לא פחות, לנוכח הדירות הנבנות בשכונת התאנה. מספר הערות:

א. עד לפני כשנתיים בלבד (למרות שזה נראה כאילו לפני מאה שנה), היו כל דירות הקומותיים דירות קבע. שנים רבות "דוסקס" הנושא עד דק, עד שבאה "הנהלת הבועה" הנוכחים ובאיבחת חרב אחת (ובהחלטה ציבורית בקלפי), בהשקעה כספית כבדה וצודקת, איפשרה גם לדדי לעבור בזכותו הוא לבית החלומות. נכון יש תמיד חלומות ורודים יותר ודשאים ירוקים יותר אבל הבעיה האמיתית שלנו היום היא לא של דיירי שכונת הזית, שנכון להיום גרים בדירות הטובות ביותר בקיבוץ, אלא של עשרות דיירי קבע שלמרות כל המאמצים שעוד יושקעו, לא יתקרבו אפילו למה שלשמחתנו זכו דיירי השכונות החדשות להגשים.

ב. נכון וכך היה כל השנים, שעם הזמן משתפרים התיכנון, הבנייה, החומרים (לאו דווקא בתוספת עלות). אני מציע שנשמח כולנו בשמחתם של הדיירים הזוכים בזכותם בדירות החדשות ונהיה הוגנים ונדיבים עם דיירי הקבע בשכונות הישנות והנחותות.

7. "תוספת ותק". ביום 11.1.98 החליטה האסיפה (ברוב של 12 מול 11 קולות) על תוספת ותק בשיעור של 20 ₪ לשנת ותק עם הצעה להגדיל את הסכום עד 80 ₪ בפרישה של עד שמונה שנים (דהיינו עד תחילת שנת 2006). המזכירות הנוכחית החליטה להעלות את הסכום ל – 50 ₪ לשנה (נדמה לי שמ – 30). במקביל החלו ההנהלות לטפל במה שדדי קורא "קרן רווחה אישית" שבה מדובר על מאות או אפילו אלפי שקלים לשנת ותק ולא שמונים. הטיפול בהסדר זה התעכב משום שהגיעו פניות צודקות של חברים להביא במקביל גם הסדרים להבטחת לימודי בנים והמשך ההשקעות בצימצום הפערים בשיכון, (למרות ששני נושאים אלה כבר אינם רלוונטים במישרין לגבי חלק מן החברים ובמיוחד הוותיקים). הצעה המשלבת את שלושת הערוצים תובא לאישור במסגרת תקציב 2005.

8. "הם יודעים יותר טוב מה טוב לחברים" . להזכיר ה"הם" האלה זה בעצם "אנחנו". ההנהלות וממלאי התפקידים, מרביתם נבחרו בקלפי ומיעוטם שהתמנו על ידי אותן הנהלות נבחרות, וכולל נציגי ציבור המהווים למעלה משליש מחברי המזכירות. ועוד יותר, דווקא בנושא התגמול על פי ותק שמעלה דדי, נבע העכוב מתוך הקשבה והתייעצות עם "חברים מן השורה", (גם אלה שדעתם בנושא שונה מזו של דדי שגם דעתו לגבי תחשיב על פי "ותק מואץ" נשמעה).

9. אינני רוצה להתחמק מדיון בנושא "שיוך מקרקעין". זהו נושא כבד (לדעתי הרבה יותר משמעותי מבחינת אורחות החיים בקיבוץ משכר דיפרנציאלי), התקוע כרגע בממשלה ומחכה לחתימת שר האוצר. ודאי עוד נחזור אליו.

10. אחרון חביב "פורצי הגדר, קבוצות הלחץ והחריגים יוליכו את האבולוציה". אכן יש פורצי גדר וההתמודדות איתם, אותה אנו מעדיפים לקיים בדרך של שיכנוע חברי, אינה קלה. ודאי אינני מגלה כאן לדדי שום אמריקה. יחד עם זאת לא החריגים ופורצי הגדר הם המנהיגים או המכוונים היום את התנהלות הקיבוץ. אשר ל"קבוצות הלחץ", אם הכוונה היא לקבוצת חברים המנסה להפעיל השפעה על ממלאי התפקידים וההנהלות בדרך ציבורית ודמוקרטית, אינני רואה בכך שום פסול. אני מציע לחברים לקרוא שוב ובקפידה את השורה האחרונה במאמרו של דדי. אם היא מהווה הטפה לאנרכיה וקריאה לפורצי גדר ליטול לידם (שלא על ידי בחירה והחלטה ציבורית) את הובלת הקיבוץ, אני מציע לציבור לדחות קריאה זו.

מאחר והתעורר ויכוח בציבור בנושא קרן המילואים אני מבהיר כאן את עמדתי לקראת דיונים שעוד יתקיימו. ההסבר ומקורותיו כבר הועלה בבמות שונות ועדיין לא התקבלו החלטות, העיקר עוד לפנינו.

אנסה להשוות בין שני חברים בגילים שונים, מה יקבל כל אחד מהם מהקיבוץ על חשבון העבר.

חבר אחד בן 40 עם 3 ילדים, ותק של 25 שנה והורים בקיבוץ שגם להם 3 ילדים.

החבר השני בן 65, ותק של 40 שנה, הוריו שהיו חברי הקיבוץ נפטרו .
נתון חשוב נוסף –

חלוקה שנייה לאחר 10 שנים כדי להשלים את החוסרים ב"קרן לרווחת החבר".

וחלוקה שלישית לאחר כל חמש שנים להשלמת "הקרן לרווחת החבר".

בן 40 (באלפי ₪) בן 65 (באלפי ₪)

חלוקה 32 מיליון ₪ (לפי חלוקת 150 אלף ₪ במקס. ותק) 56 (15 שנות ותק) 150

חלוקה שניה (לפי חלוקת 200 אלף ₪ במקס. ותק) 69 (10 שנות ותק נוספות) 50

יתרה לחלוקה מחלוקה שלישית 75 (15 שנות ותק נוספות)

יטען החבר הצעיר בניך כבר למדו ושלי עוד לא. יטען המבוגר אני את לימודי מימנתי במה שהרווחתי בהווה על חשבון רמת החיים שלי. גם לך אני מציע לעשות כך. תוכל גם לשמור את כספי קרן הרווחה למימון לימודי ילדיך.

יטען המבוגר הוריך יורישו לך ושלי לא. יטען הצעיר פעם היה קיבוץ אחר.
(נאבקתי בכל הדיונים שלא תהיה זכאות בגין נפטרים למרות שגם הורי וגם הורי נגה היו חברי

הקיבוץ).
יטען הצעיר אתה גר היום בדירה "המילה האחרונה", יטען המבוגר אני את רוב חיי גרתי בדירה

יטען הצעיר אני לא יודע מה יהיה העתיד ואני לא בטוח באם יהיה מה לחלק ורוצה להבטיח לי את העתיד.

יטען המבוגר תתאמץ ותשתדל תהיה מעורב כמו שאני עשיתי ועתידך לפניך. בקיצור לא ניתן לגלגל את גלגל הזמן לא אחורה ולא קדימה. לכל טענה יש טענה כנגד.

אנו חיים בהווה וכל חלוקת כסף בהווה ע"ח כספים שנצברו בעבר צריכה להתבצע על בסיס הותק כפי שהחליטה השיחה.

הערה: על פי הנתונים שמסר המנהל הכלכלי החלוקה הראשונה תהיה רק 17 מיליון ₪ ולא 32 מיליון.

שבוע חנוכה תשס"ה עבר במגוון אירועים ובאווירת חג נעימה וחמה.

* ביום ג' כ"ד בכסלו חגגנו בצוותא בחדר האכל הדלקת הנר הראשון של חנוכה.

את הטקס הכינו מרים וייס ואתי נצר. חברי המקהלה הכינו שירים, ילדי כיתות א' – ב' בהדרכתה של אורית ב-נ הופיעו במחול, ומצגת צ'יהולי הוכנה על ידי דוד ד. בקריינות ישראל וייס. נעם ליוה את הערב בנגינת פסנתר.

יזכרו לטוב הסופגניות שהוגשו ברוחב לב בדוכנים בכניסה לחדר האכל ו"תה ראובן".

* יום ה' – ערב שוק אוכל – הוכן בחן רב על ידי שירית ברבר, אמיר ואיילת סלייפר, אור בן צבי, ילדי כיתת הבר מצווה בהדרכתם של ענת דרור וכרמל ובעזרתן של יעל דינ. ונרית ספיח.

ההיענות הרבה הציפה את הדוכנים במטעמים ביתיים להנאת הנוכחים.

* במוצ"ש כ"ח בכסלו נפגשנו לערב משחקי שולחן לילדים והורים.

במסגרת הערב נערכה תחרות שחמט סימולטנית מול ישראל וייס שהפליא לדלג בין הלוחות ולהביס את כל המתחרים...

המשתתפים זכו לערב רגוע של ניתוק מהטלוויזיה, וחגיגה אמיתית של משחקים מאתגרים לכל הגילאים. התכבדנו בלביבות טעימות וחמות שהוכנו ע"י ניצן ר. ועמית ג. וטוגנו ע"י דינה כרמון וירדנה ב-ט.

את המשחקים ליקטו הכינו וערכו: גל כהן, זוהר גלוסקא, מרים וייס וורד ברבר.

ביום א' כ"ט בכסלו "עיר עוטפת אור": 55 חברים השתתפו בטיול חנוכה לירושלים שנפתח בסיור מודרך באוסף החנוכיות אשר בבית אנה טיכו ונמשך ברחובות השכונה החרדית זכרון משה המוצפים באור יקרות מחנוכיות השמן המוצבות בפתחי הבתים. ההדרכה הטובה של מדריכי 'יד בן-צבי' ומזג האוויר שהתחשב בנו השלימו את החוויה הירושלמית.

* ביום שני א' בטבת נערך מרוץ הלפיד בו השתתפו ילדי כיתות היסוד שלנו. את האירוע יזמו והכינו ועדת החינוך והמדריכים המקומיים. נושאי הלפיד שעברו בשכונותיה של רמת יוחנן הגיעו לחדר האכל למפגש של הדלקת נר שביעי של חנוכה בתוספת הופעות קטנות של בתי הילדים.

* ביום שלישי ב' בטבת - נר שמיני של חנוכה – מפגש 30+ בפאב. באחריותם של עמית גפן וישראל עוזרי.

המון תודות על היוזמות והנכונות לכל מי שנטל חלק באירגון והפקת תכנית החג.

· לאסתי פ. ורון אנג'ל שליקטו תמונות מהארכיון והכינו אותן לתצוגה.

להתראות בחגים ואירועים. צוות תרבות: אתי גפן, איציק א., מירי פ., אמיר סלייפר.

"פורסים את ישראל באופניים" / אלישע ועוז

פרוייקט האופניים לשנת 2005 עומד לצאת לדרך והפעם נרכב בקטעים לרוחבה של המדינה.

התיכנון הוא למסלולים חד יומיים (שבתות) ודו יומיים (שישי – שבת).

בפרוייקט "חוצה ישראל" רצינו לשמור על רצף רכיבה ולהתחיל כל מסלול במקום בו סיימנו את קטע הרכיבה הקודם.

בפרוייקט "ישראל בפרוסות" תהיה גמישות בבחירה בין המסלולים עפ"י אילוצי מזג אויר, פריחה וזמן.

אנו נכין תמיד מסלול ראשי ומסלול אלטרנטיבי, זהה לו מבחינת משך הזמן המתוכנן (חד יומי או דו יומי), כך שתהיה לנו יכולת תמרון ונוכל לרכב בכל מועד שנקבע.

אופי הרכיבה וקהל היעד לו מיועד הפרוייקט דומים לאלה שהיו ב"חוצה ישראל".

1. מושב עבדון – מצפה המונפורט – אבירים –אלקוש – סאסא/גוש חלב – דישון – שדה אליעזר.

2. עכו – חוות יבור – נחל חילזון – נחל צלמון / עילבון – רביד – הר קוץ – כנרת.

3. רמת יוחנן – נחל הקישון – דברת – עין דור – נחל תבור – עמק הירדן.

5. הדסה ירושלים – דרך הפטרולים – מושב אמציה / נחל אדוריים – חרבת מחז – נחל שקמה – יד מרדכי.

6. ערד – ראש זהר – מישור רותם / מעלה עזגד – מישור עמיעז – הר סדום.

7. המיישר – נחל יעלון – מעלה יעלון – ערבה // המיישר – נחל פארן – ערבה // כביש הגבול המערבי – נחל עתק – נחל רחם – באר אורה.

אופני שטח בדוקים ותקינים (ללא סלים למיניהם).

אוכל ליום רכיבה (בדו יומיים תבוא הודעה לגבי אופן ההתארגנות).

מודעות עם פרטי המסלול והרשמה יתלו על לוח המודעות.

הודעה זו מיועדת לכל הנהגים הזהירים וגם הלא-זהירים, שמתעניינים בהשתלמות הנהיגה המסורתית שאנו מקיימים מידי שנה. ובכן התכנית היא (נכון לעכשיו) לקיים את ההשתלמות במחצית הראשונה של חודש ינואר הקרוב. הודעות מפורטות לגבי ההשתלמות יתפרסמו במהלך השבועות שלפני המפגש הראשון (יהיו 2 מפגשים), וכנ"ל גם יתלה דף הרשמה על לוח המודעות בלובי של חדר האוכל.

ובינתיים נמשיך כולנו לנהוג בזהירות ולפי חוקי התנועה. אמציה.

ח. עם שודדים חמושים לא מתווכחים. נקודה. / ירמיהו

יומן מסע

ואז יואב מתעשת הראשון והולך לברר מה פשר העיכוב. הוא נחשב לסמכות ביטחונית מספר שתיים אחרי איתי מה שמכשיר אותו להיות 'המאסף', תפקיד חשוב בקבוצה שמתפרסת בזמן ההליכה על פני מסלול לא קצר שמתארך בעליות ובירידות. במשך כל ימי ה'טרק' הוא מזנב במפגרים ומאיץ בם. יש לו 'ווקי-טוקי' שמדי פעם פולט קולות קשר משונים, צפצופים וצלצולים שמחרידים את הטבע משלוותו, אלה התהיות שנשלחות מראש הטור אל סופו לברר האם הכל מתנהל כשורה.

גם עכשיו הוא מנסה להתקשר לאיתי ללא הצלחה והמכשיר דומם, חוסר התשובה מגביר את החשש... הדילמה אם לשבת בחוסר מעש ולחכות או להיחלץ לעזרה שמא איתי בצרה לא מניחה. בסופו של דבר השיקול החברי מכריע. בשביל זה יש חברים, הוא הולך ל"עזור" ונעלם בעצמו...

ה"יתומים" יושבים בינתיים ומחכים, משוחחים, מקשקשים וגם צוחקים, כלפי חוץ הכל כאילו כשורה, בפנים, ליבא לפומה לא גליי... האיזור הזה נתון היום לשליטתה של מחתרת שמטרתה להפיל את המשטר הקיים ולהקים תחתיו שלטון חדש נוסח מאו ומריעיו. אפשר לראות את המִשְׁנה שלהם מרוססת בצבע על קירות הבתים והפחונים לכל אורך הדרך, אותן סיסמאות מוכרות ממשטרים אפלים אחרים שמבטיחות לאומללים עולם טוב יותר... לפי הסיפורים של המקומיים, הם מתיימרים לספק את השירותים שבמדינה מתוקנת אמור השלטון המרכזי לספק, אבל הממשלה הזו יושבת לה הרחק הרחק בקטמנדו 'שומרת על עצמה' וכנראה לא כל כך יודעת מה קורה בשטח. ה"שירותים" שהמחתרת הזו מציעה לכפריים האלה כוללים בין השאר מיסים למהפכה, רישיונות, איסורים שונים ופרוטקשן בשלל צורותיו תוך הטלת פחד וטרור.

מאידך, כל כוחות הצבא הנפאלי המהולל, הנקי והמצוחצח מרוכזים בצורה מרשימה ביותר במחסומים הממוקמים בצפיפות בלתי נסבלת בערים הגדולות ובכבישים הראשיים. כך זה נראה על כל פנים בעיניים של אורח לרגע. נדמה שאפילו בארץ הקודש המסוכסכת אתה לא רואה כל כך הרבה מחסומים כמו פה, החיילים הגאים הללו במדיהם המנומרים-כחולים או מנומרים-ירוקים, עומדים או יושבים במחסומים ומחפשים את המטבעות תחת הפנס... מה שאומר שהמשטר המשונה הזה (דמוקראטיה מלוכנית) מודע לסכנה וגם מרגיש מאויים מנחת זרועה של המחתרת, שבוע לפני שהגענו היה עוצר של חמישה ימים בקטמנדו בגלל מהומות בהשראתה, בכל אופן את התייר המזדמן שלא כל כך מצוי ברזי המצב המדיני על פרטיו זה לא כל כך מעניין עד שלפתע הוא נקלע למצב ביש שכזה, כשלא ברור לו מאיפה זה "נפל עליו" ואיך נחלצים מזה, ודווקא עכשיו, בשעת צרה... מאין יבוא עזרו?

לא מהצבא הנפאלי, אין שום סיכוי... הצבא הזה פשוט לא נמצא פה בהרים.

מקץ חצי שעה או יותר שניהם מופיעים, מרחוק הם נראים פחות או יותר בסדר. צועדים מאוששים, אחר כך מספרים שהיה שם מקח וממכר לא כל כך סימפטי עם רודפי הבצע האלה גם על מספר האנשים בקבוצה וגם על כמה שכל אחד ישלם, כשהברירה היא תשלום או "אחורה פנה" והופ...חזרה לפוקרה. מה שמבחינתנו לא בא בחשבון כמובן.

השכל הישר אומר לא לזלזל בתבונתו של היריב, זה אף פעם לא משתלם בעיקר כשאתה בעמדה נחותה ולא מזויין, החבר'ה האלה מהמחתרת הכינו 'שיעורי-בית' כמו שצריך, הם למדו לספור וניצלו את הידע הזה כדי לספור אותנו בדיוק, אחד אחד, כשחלפנו על פניהם, יש להם, מסתבר, "שיטות עבודה" לא רעות, לא כדאי להם להתעסק עם כל פרט, מספיק "לתפוס" את הפיקוד העליון ו"לסגור איתו עניין". איך הם גילו שהכסף הגדול נמצא דווקא בכיס של איתי שהלך אחרון? לאלוהים פתרונים... אולי הם הכירו אותו מ'טרקים' קודמים.

וכמו שאומר ברנרד שאו על אותה גברת יקרנית בעלת מקצוע עתיק ידוע, השאלה היא לא על ה"מה" אלא על ה"כמה", שום תירוצים לא הועילו וכשהוויכוח התלהט והגיע לרמה של אי הבנה בעליל הם לא היססו ל"רמוז" על הכלי שהיה חבוי מתחת למעילון כדי "לשכנע" שחבל על כל מילה, הפשרה היחידה שהסכימו לה ברצון ילדותי הייתה "החרמת" ה'ווקי-טוקי' לטובת המהפכה המאואיסטית על חשבון חלק מהתשלום. בקיצור שילמנו את "דמי המעבר" במלואם וזה מה שנקרא בלשון פשוטה ללמוד את הלקח: עם שודדים חמושים לא מתווכחים. נקודה.

גם אנחנו, כמו כל הפראיירים קיבלנו "קבלה" על "תרומתנו" הנדיבה לטובת המהפכה. סדר צריך להיות, מה שנעשה עם הנייר הזה אחר כך זה כבר לא מעניינם.

שבעי קרבות העמסנו את התרמילים על הגב ויצאנו סוף סוף לדרך. דרך שהתחילה כזכור בארבע בלילה בעלייה ל"פּוּן היל".

עברנו היום את שיא הגובה ומעתה ואילך אנו במגמת ירידה במורד ואדי ענקי ש"נשפך" אל הקאלי גאנדאקי או "הנהר השחור" בעברית, שמרוב גודלו ואורכו אין אתה יכול לראות את קצהו, הרבה כפרים קטנים יותר או פחות יושבים על גדותיו והדרך רחבה ונוחה יחסית מחברת ביניהם, מדי פעם חוצָה כפר זה או אחר ואתה מוצא את עצמך מטייל ב'רחוב הראשי' של הכפר שזה בעצם סימטה שעוברת לכל אורכו, הבתים פתוחים לרווחה, החיים האמיתיים מתרחשים בחוץ (כולל הרחצה) שלא ברצונך אתה כאילו חודר ממש לתוך הפרטיות שלהם, חלקם, בעיקר הצעירים, דוברי משהו דומה לאנגלית ואפשר לתקשר איתם כך או אחרת, רוב הזמן הם חביבים מאוד, לועסים משהו ויורקים, לועסים ויורקים ומחייכים: "נאמאסטה נאמאסטה" (שלום שלום) מסבירי פנים מזמינים מוכנים לעזור.

ה'בונוס' שלנו להיום אחרי כל התלאות של ההתחלה היא הבשורה, האח הידד! שנגמרו העליות המשמעותיות, אמנם יורדים היום יותר מ - 1000 מטר אך הירידה מתונה וצופנת בחובה הרבה הפתעות נעימות, נוף של ירק, מים, פלגים, מפלים, חלקות אורז קטנטנות וגידולים אחרים, בתים ציוריים מוקפדים בניקיונם ואי אפשר שלא לשים לב לחשיבות שהם נותנים לנוי ולגינה מחוץ לבית, צמחי תרבות כמו דליות קוסמוס הם לא מראה שכיח. על המשטחים והרחבות מוצפי השמש שלפני הבתים הם פורשים לייבוש על שקים את יבולי האורז התירס והצ'ילי בשלל צבעים.

ליד אחת החלקות, קרוב מאוד לדרך, אנו עוצרים לרגע כדי לצלם תמונה שכאילו נלקחה הישר ממגילת-רות אבל אמיתית מאוד, שם הזמן עמד מלכת. ניצב לו איכר בחלקת שדה אורז קטנה עם שתי נשים, הוא מנופח מאדנותו מסתכל על העובדות שקוצרות במגלים ומאלמות. כשהעובדים נוכחים בזרים המתעניינים במלאכתם, הם מפסיקים לעבוד, יש להניח שהם יודעים מה גלום ב"הצגה" הזו ודורשים כסף עבור הצילומים, הם גם יודעים שיקבלו את מה שהם מבקשים.

בהמשך חולפים ליד מבנה עם שלט גדול שמודיע שזה בית ספר. סקרנים לאמוד על טיב הלימודים בו אנו נכנסים פנימה, אף אחד לא עוצר בעדנו, הבניין חשוך, החלונות זעירים ואין חשמל, עשרות ילדים קטנים יושבים באפלולית ליד שולחנות קטנים ומשננים יחד בקול רם, כולם יחד, הרחש בחש הזה נשמע לאוזן ערלה כמו "קמץ אלף א שהיה עולה מן ה"חיידר". הם מעתיקים במחברות מה שמורה צעיר שנראה די מלוכלך כותב בגיר על לוח שחור, גם כשה"זרים" פולשים ככה בלי רשות לכיתה, הם ממשיכים בשלהם, כנראה רגילים בעוברי אורח מציצנים שעוברים בדרך ומסתכלים פנימה, (בית הספר יושב ממש על הדרך). הילדים שבחוץ שלא בטווח השגחת המורה מעיזים קצת יותר, הם רועשים ומשתוללים כמו יתר בני גילם בכל העולם, מושיטים ידיים ומבקשים, לא ברור אם זה 'בון-בון' או משהו אחר, אם יש לך אתה נותן אבל אז אתה מרגיז עליך עדה אחרת של ילדים שלא קיבלו וגורם לריבים וזה ממש לא מה שהתכוונת.

ברגשות מעורבים אנו עוזבים את תוכניות הלימוד הנפאלי, היום שהיה אמור להיות קצר והתארך לו, הולך ונגרע, שעות אחה"צ נעימות נחות על העמק וצריך להתחיל למשוך אל המנוחה והנחלה, הכפר סיקה שנח לו על גדות הוואדי בגובה של 1980 מטר. שם נעביר את הלילה הבא. (המשך יבוא)

הודעות מהרכש

מי שמעוניין לבטח את המזגן שברשותו לתקופה בין ה-1.1.2005 עד ל- 31.12.2005 (שנה) מתבקש להוסיף את שמו לרשימה התלויה בחדר האוכל.

החיוב דרך התקציב ב- 2 תשלומים אחד בינואר אחד ביולי.

מי שביטח עצמו בשנה הקודמת חייב להירשם שוב אם ברצונו להיות מבוטח

גם בשנה הבאה. ההרשמה תורד סופית ב-26.12.04 אנא הירשמו בהקדם.

בעקבות הכנסת ספק חדש לפיתוח והדפסת סרטי צילום בשם "אור דיגיטל" (פורסם לפני שבוע), החליט ספקנו הוותיק "בית הצילום" להוריד את מחיריו ולהשוותם לאלו של הספק החדש. המחיר החדש בתוקף מ-12 לדצמבר. מחירון מעודכן חולק לתאים.

הם לא יהיו בבית...

שרה'לה וחסי זית יעדרו מהבית לזמן ממושך.

בזמן היעדרותם תטפל עינת גל בענייני ביטוח חוץ לארץ, איילת שחר בתאונות דרכים, ויהודית צוקרמן במשלוח הדואר.

את החבילות ודברי דואר הגדולים שלא נכנסים לתיבת הדואר בלובי של חדר האוכל, אפשר להשאיר כמו תמיד בחדר ההדפסות.

להתראות - שרה'לה וחסי.

מוועדת שיכון.

לאחר שנים של נשיאה בעול מסיימת מרים שחר את תפקידה בו. שיכון.

מרים שהייתה אחראית בוועדה על מגורי הצעירים מילאה תפקיד קשה שדורש זמן והתמסרות והוא אולי מאחרוני התפקידים שנותרו מהזמנים שוועדות בקיבוץ היו ועדות!.

מרים שנחשבת בוועדה "לאורים ותומים" בכל מה שקשור לתקנונים והחלטות בנושאי שיכון משאירה אחריה חלל שלא במהרה ימלא.

אלברטו בן בונן מצטרף לוועדת שיכון ויחליף את מרים בתפקידה.

כל הפניות בנושאי שיכון לצעירים יהיו מעתה לאלברטו.

למרים – תודה על שירות נאמן והצלחה בכל שתעשי.

דרושים זמרים

דרושים זמרים וזמרות ברמה טובה להצטרפות ללהקת "פינה בעמק, בהדרכתו המוסיקלית של אורי קריב. בימים אלה נבדקת האפשרות לאיחוד הלהקה לשתי המועצות, זבולון ויזרעאל. המועמדים יעבר אודישן על ידי המנהל המוסיקלי אורי קריב.

תודות

אנו רוצים להודות לכל מי שתרם ועזר בהכנת מסיבת בר המצווה של בננו ליאור.

במיוחד ליעקב, ניצן, תלמה וצוות המטבח. לזהר ליעל לביא ולכל התורנים,

על הנדיבות, המסירות, רוחב הלב ומאור הפנים וכמובן התוצאות הנפלאות,

כל אלו תרמו להנאתנו ולהנאת כל המשתתפים באירוע.

בזכותכם היה זה בשבלינו מפגש מרגש עם הקיבוץ במיטבו.

מס. 1448 ה' בטבת תשס"ה 17.12.04