מס 1443 כ"א בחשוון תשס"ה 5.11.04

 

יום הבוחר

 

על שבחי המקום  /  איתן ש.

 

שוב טורחים אנשי פלרם (והפעם – אורי בראב ונעמה) לשבח ולקדם את המועמד "שלהם", הפעם המועמד לריכוז משק. חלפו רק שנים מעטות מאז אנשי פלרם שיבחו וקידמו את המועמד "שלהם" להמשיך כמנכ"ל כנגד מועמד להחלפתו, וגם אז היו מלאים ביטויי הערכה ליכולת, ליושר וצדק, ועוד תכונות מרוממות.

 

לצערי, המעשים וההתנהלות שלו בשנים האחרונות לא רק שאינם מצדיקים את שבחיכם אז, אלא  מעידים לרעה גם על השבחים שלכם היום, ומצביעים אולי על העדר אובייקטיביות וחוסר שיקול דעת פתוח וחופשי, בשל היכרות אישית קרובה.

אציין בצער כי מבחינתי (ואני מאמין כי אינני יחיד) יחסי הידידות בינו לבין דניאל הם בבחינת נטל על דניאל ולא נכס למועמדותו, והחזרה פעם נוספת על התשבחות שלכם למועמד אינה לטובתו, לפחות לעניות דעתי.

 

ואני תמה -  האם אתם חוששים שמא אנו לא מכירים את המועמד, או שמא החשש הוא דווקא מכך שאכן מכירים אותו?  

 

ואציע לכם - הרפו מפרסום שבחים, הימנעו מהטרדות טלפוניות, ותנו לכל אחד להצביע על פי בחירתו, מתוך אמונה שהציבור יודע מה הוא מעדיף.

 

 

כמה מילים אחרונות לפני הקלפי /  נתי אבן-דר

 

אני מודה שאינני אלוף התקשורת (מספיק שישנה גדיא אחת במשפחה). עם זאת, אני מבין שעלי להביא לביטוי פעם נוספת ואחרונה – משהו על תפיסת עולמי הקיבוצית- ברמת יוחנן.

הנחת העבודה שלי היא שקהילת רמת יוחנן היא מגוונת ביותר. האוכלוסייה המקומית מורכבת מילדים, נוער, צעירים, מבוגרים, וקשישים. באופן טבעי, הצרכים הדחופים של כל סקטור הם שונים. בהכללה אני מניח שאת הצעירים מעסיקות בעיות מן הסוג של בניית זהות מקצועית, ובניית משפחה. את גיל הביניים מעסיקות בעיות דיור ועזרה לילדים שבגרו, כמו גם שינויים אישים אחרים (מקצועיים, בריאותיים ומשפחתיים בדרך כלל), את הקשישים מטרידות יותר בעיות הבריאות והמחשבה על המורשת התרבותית והחומרית. אני מניח שהנושאים הכבדים של חינוך, תרבות, בריאות, וקיום מכובד, הם נושאים שחשובים בכל גיל.

 

אין לי ספק שהמשותף לכל החברים הוא שיש להמשיך ולקיים את המקום הזה, ואת הקהילה לטווח הארוך ביותר. הוויכוח הוא לא רק על הדרך, אלא גם על המטרות בטווח הקצר ועל אופן ביצוען.

הקו שלי, שעליו מעולם לא התפשרתי, ואין לי כוונה לשנותו בעתיד -  הוא שמירה על מקצועיות. פוליטיקה איננה הצד החזק שלי, ואני משתדל להתרחק ממקומות בהם מקבלים החלטות על בסיס כוחני.

אני מאמין בעבודת עומק, בעבודה של צוותים, בדיונים מקצועיים עמוקים ורחבים שלוקחים בחשבון את כל ההיבטים בכל נושא.

לא בניתי "מטה" שיריץ אותי, כי אני לא רוצה להיות חייב לספק אינטרסים מקומיים, שעשויים לקלקל את המתווה הכללי.

 

אני מקווה להיבחר בזכות כישורי, ובתוקף אמון הציבור ביכולותי להבחין בין עיקר לטפל, ובין ישר לעקום.

אני מקווה שהחברים ברמת יוחנן מבינים את ההבדל בין החלטות שיש להן בסיס מוסרי רחב, לטווח ארוך, להחלטות שנועדות לספק אינטרסים מידיים מקומיים.

 

אני מסופק אם יש מי שמאמין באמת ובתמים  שיש פתרונות קסם מהסוג של "הופ וגמרנו"..

מאז ומעולם נהגתי באיכפתיות, במסירות וברצינות, והשקעתי תשומת לב ומחשבה רבה, בכל תחום בו הייתי מעורב: הן בהיבטים המקצועיים, הן בתחומי הספורט, והן לגבי משפחתי הפרטית.

אני מעריך  תכונות כמו איכפתיות, מסירות, חריצות, הגינות, יצירתיות, מקצועיות, ענייניות, פתיחות, ויחס חברי.

אני מקווה שאוכל להוכיח זאת גם בתפקיד המנהל הכלכלי.

 

 

 

מספר חברים העירו לי שלא מכירים אותי בקיבוץ, ושעלי לפרסם "קורות חיים", ולתת מידע על הרקע שלי, כמועמד לתפקיד המנהל הכלכלי ברמת יוחנן.

 

אנסה לקצר, ולתת את העיקר.

·        אני בגיל 51. נולדתי בקיבוץ אפיקים. עד השרות הצבאי עבדתי בבננות. בצבא שירתתי כלוחם בשייטת 13.

·        בשנת 1982  סיימתי את הטכניון (בהצטיינות)  בפקולטה להנדסה חקלאית.

·        בשנת 96 סיימתי את הטכניון במגמת ניהול תעשייתי ומנהל עסקים (תואר MBA) בהצטיינות.

·        הנסיון המקצועי שרכשתי:

·        עד 1982- עבדתי במשרד המהנדסים "בלשה ילון" בתכנון פרויקטים של תשתיות לניגריה.

·        1984- 1987- התחלתי בעבודה במיקסר בפלרם (לאחר שחזרתי משנה וחצי של טיול עם גדיא בדרום אמריקה) הייתי גם האחראי  בזמן תהליך המחשוב ואח"כ במחלקת הייצור ובמעבדה.

·        בשנים 87-88- הייתי מנהל היצור בפלר"ם.

·        עד שנת 1990- הייתי טכנולוג ראשי בפלר"ם ומנהל הפיתוח (החלפתי את דדה מלמד בתפקיד)

·        בשנים 91-2001- יצאתי לעבודת חוץ. בתקופה זו עסקתי בשלב ראשון בהקמת מפעל לייצור אריזות. בהמשך שימשתי כטכנולוג ראשי ומנהל פיתוח בשני מפעלים קיבוציים. עיסוק דומה לעיסוק בתפקיד זה בפלרם. 

 

• מאז שחזרתי לעבוד בקיבוץ, אני עובד ביחידה לפיתוח עיסקי בפלרם. במסגרת זו אני אחראי בעיקר על  יזום ופיתוח פרוייקטים "מחוץ" למערכת הפנימית בפלר"ם . העבודה היא מול גורמים וחברות בארץ ומחו"ל בניסיונות השמה של צרכים  בפלרם שהפתרונות שלהם שונים מהותית מהטכנולוגיה הקיימת. כמו כן אני מטפל  ברעיונות והמצאות בנושאים סינרגטיים לפלרם .           בתודה על תשומת הלב – נתי.

 

 

 

                                           

לקראת בחירת מנהל כלכלי ברמת יוחנן / עודד יניב

 

 

1.  דניאל בחייו ברמת יוחנן יכול לשמש מופת כאיש קיבוץ: חרוץ ,מסור ,נאמן, פעיל, איכפתי. תמיד במעורבות רבה בחיי החברה והקהילה. גם כיום משתתף קבוע בכל אסיפות הקיבוץ ובוועדותיו.

 

2.  דניאל מילא תפקידים ניהוליים ברמת יוחנן – ניהול ענף הרפת, מזכיר הקיבוץ, מנהל התאחדות מגדלי בקר, הסבה מקצועית לתעשייה בניהול ענף הרכש של פלרם, חבר פעיל במזכירות (הנהלת הקהילה) כנבחר מטעם הציבור בשנים האחרונות.

כל תפקידיו מילא בהצלחה יתירה וביחסים מצויינים עם סביבתו.

 

3.  לניהול נדרשים כישורים של יכולת תקשורת בין-אישית, "להסתדר עם אנשים", להידבר עִמם ולהפיק מכל אחד את המירב. לדניאל יש הכישורים האלו, הוא חברי, מקשיב לאחרים ויודע לקשור קשרים טובים עם בני אדם וכך גם מעמדו ברמת יוחנן.

 

4.  לדניאל יחסים אישיים טובים לאורך שנים עם ממלאי תפקידים מרכזיים אחרים כיום ברמת יוחנן והם תומכים בבחירתו. זה יתרום לעבודת צוות בהנהלת הקיבוץ ולקשר עם פלרם.

תמיד ייחסנו חשיבות רבה לגורם זה וכך צריך להיות גם הפעם.

 

5.  לדניאל הכושר הנדרש למנהל, לאבחן את הנושאים החשובים הנדרשים להכוונה, החלטה ועשייה וכושר לבצע ולהניע אחרים לבצע את הנדרש. וזאת באופן הכי דמוקרטי,שקוף ומשתף.

 

6.  כל בר דעת מבין שהשינויים העוברים על הקיבוצים תהיה להם נגיעה גם לרמת יוחנן, אף אם זרם ההכנסות מפלרם לקיבוץ ממתן ומטשטש את הצורך בהתאמות הנדרשות. לדניאל,מתוך היכרות עמוקה ואיכפתיות לרמת יוחנן, יש את היכולת להוליך כמה מההתאמות הנדרשות הללו לטובת כל החברים, צעירים כוותיקים, עם רגישות והתחשבות בדעות וצרכים של כל שכבות האוכלוסייה והפרטים שבתוכה.

 

7.אומרים לי שיש התנגדות לדניאל בין החברה הצעירים. אולי זה בגלל פעילותו בוועדה שהכינה את הצעת הקרן לרווחה אישית. קרן כזו כבר הוקמה בכמה וכמה קיבוצים "שיש להם כסף" ודווקא בקיבוצים שיתופיים.

לעומת זאת כדאי להתעניין ולשמוע את הצעירים שעבדו ועובדים עם דניאל, ולהיווכח שתמיד ידע לטפח ולעודד צעירים שעבדו במחיצתו וזכה מהם להערכה וחיבה. אין צורך "לחשוש ממנו".

 

8. כפי שנמסר בעלון הקודם, מונתה ע"י מש"א והמזכירות ועדת מינויים אד-הוק לעניין החלפת המנהל הכלכלי, ועדה זו נפגשה עם המועמדים, עם ממלאי התפקידים ועם חברים נוספים והחליטה והמליצה למזכירות ולאסיפה הכללית – לבחור בדניאל.

מידע זה משום מה לא דוּוח לציבור ונראה לי שהמלצה זו צריכה להיות בעלת משקל מכריע בשיקול הדעת של כל חבר וחברה.

 

 לפיכך נכון וראוי,מבין שני המועמדים,לבחור בדניאל פרי.

 

 

להעמיד דברים על דיוקם / דניאל פרי

 

לפני ההצבעה על תפקיד המנהל הכלכלי

 

השמועות שמגיעות אלי: "דניאל ייקח את משאבי רמת יוחנן ויחלק אותם בצורה סקטוריאלית", הן מרושעות. השד הסקטוריאלי הוא מסוכן ביותר, הוא חרב פיפיות וצריך להימנע מלהשתמש בו !!!!

 

אין בדעתי לטפל בנושא השכר הדיפרנציאלי!!!

 

קרן לימודי בנים - כחלק מחלוקת משאבי רמת יוחנן אושרה בפורום משותף של הוועדה הכלכלית והנהלת הקהילה. כמו בכל שלטון תקין יש לי מחוייבות להחלטות שהתקבלו בעבר ולכן אין בדעתי לפעול לביטול המלצה זו לשיחה.

 

אם אבחר לתפקיד, כל פעולותי תעשנה על פי סדר קבלת החלטות המקובל ברמת יוחנן במקצועיות וביושר מלא כפי שאני פועל כל ימי חיי.

 

המצביע צריך לקחת בחשבון איזה מועמד ינהל טוב יותר את ענייניה הכלכליים של רמת יוחנן ויתרום להתנהלות חברתית תקינה בהתאם להחלטות רמת יוחנן.   שבת שלום.

 

 

    דו"ח שבועי / אודי פלד

 

1.      "סלקומים, – מכשירי טלפון סלולרים.

בידי החברים ובני המשפחה כ- 400 מכשירי  טלפון נייד (לא כולל מכשירי טלפון ענפיים).

ההוצאה החודשית הממוצעת למכשיר היא 125 ₪. דהיינו ההוצאה הממוצעת למשפחה המחזיקה שלושה מכשירים (הורים פלוס ילד קטין אחד) היא כ- 375 ₪ בחודש.

    ההוצאה השנתית בתקציבי החברים היא כ- 600,000 ₪ (!)

מאחר והמכשיר הקטן והחרוץ הזה לא היה קיים כלל בעת שנערך "תקציב האישי הכולל", ממילא הוצאה זו, המהווה כ- 5% מסך כל התקציב האישי (כולל חיסכון, ותק וקרן השתלמות) איננה מתוקצבת כלל ואנו משלמים את חשבון הסלקום האישי שלנו מתקציב המזון או החיסכון או כיו"ב. (התקציב האישי הכולל דהיום, כולל הקצבה היסטורית להפרטת השימוש בטלפון בסך של כ- 16 ₪ בחודש (!) שאינה מכסה אפילו את מחצית דמי השימוש הקבועים בטלפון הנייד).

נראה לי שהטלפון הנייד הפך היום להיות חלק אינטגראלי, יום יומי משגרת חיינו ואינו בבחינת "לוקסוס".

מאחר  ומדובר בהוצאה משמעותית ביותר צריך להחליט אם החבר "סופג" אותה למרות שלא תוקצבה או שיש להוסיפה לתקציב האישי.

 

2.     הוצאות רכב. 

רכיב "הפרטת הנסיעות ברכב הקיבוץ" במסגרת התקציב האישי עומד היום על כ – 30 ₪ בחודש לחבר שזה (לפי 0.54 ₪ לקילומטר) – 55 ק"מ בחודש (!)  שזה בערך נסיעה אחת בחודש לחדרה (בלי חזרה) או נסיעה לחדרה הלוך ושוב כאשר מדובר בזוג. חיובי קופת בית בגין נסיעות חברים עומדים על בערך "פי ארבע" מן התקציב, דהיינו בממוצע חבר מוציא על נסיעות ברכב הקיבוץ בערך פי ארבע יותר ממה שזוכה בתקציבו. ההפרש השנתי לרעת החברים עומד גם בסעיף זה על מאות אלפי שקלים.

נראה לי שגם כאן מדובר בשינוי דפוסי התנהגות. השימוש ברכב היום הוא באופן משמעותי גדול יותר ממה שהיה "אז".

 

3.    אז איך אנחנו בכל זאת גומרים את החודש?

להערכתי מה שסותם לנו את החור הוא בעיקר תקציב המזון / כלבו / מרכולית פלוס תקציב "החיסכון" שהפך להיות חלק שוטף מן התקציב פלוס "זריקות-עידוד" חד-פעמיות כגון בונוס (וגם כסף "מבחוץ").

 

4.      ואיפה השוויון?

כידוע כבר מזמן (ואולי מאז ומעולם) אין שיווין כלכלי בקיבוץ אלא רק שוויון  ברמת המינימום (או הסטנדרט), דהיינו הקיבוץ דואג – כפי יכולתו – לרמת מינימום (שאצלנו הוא גבוה למדי) ומעבר לזה, יש כאלה שיש להם יותר מכיוונים שונים. יחד עם זאת, ככל ש"רמת המינימום" גבוהה יותר, כך הדיסוננס של העדר השיוויון האבסולוטי נמוך יותר.

 

5.      ומה ב"תכלס"? 

נראה לי שצריך יהיה להתייחס לנושא הסלקום והרכב (לאו דווקא בשמם אלא בפער שיצרו בתקציב) במסגרת תכנית המשק של 2005. שני הסעיפים מהווים כ- 8% מן התקציב הכולל דהיום  (כולל התוספות השונות).

התקציב שלנו צמוד למדד אך לא נעשה בו גידול ריאלי לפחות בשנים האחרונות (8% על פני ארבע שנים כ- 2% לשנה). מובן שבצד הגידול בצריכה (הקיים בפועל) צריך יהיה להציב גם את המקורות ולפעול כמו תמיד במסגרת המקורות והשימושים, וכמו שאומרים: "אין ארוחות חינם".

 

 

אֵינֶנּוּ נִגַּר    

 

שָׂדוֹת, וּזְרָעִים בְּכוֹנְנוּת סְפִיגָה

עֵת הַגֶּשֶׁם יָבוֹא תָּחֵל חֲגִיגָה,

מְסֻנַּן הָאֲוִיר שָׁקוּף וְנוֹצֵץ

שָׁקַע הָאָבָק, גַּם הוּא הִתְרַחֵץ.

 

חוֹגְגוֹת הַשְּׂדֵרוֹת בְּיָרֹק רַעֲנָן

קַדּוֹת אֶל הָרוּחַ, הַחֹרֶף כְּבָר כָּאן,

מְלַטֵּף אֶת הָאָרֶץ בְּשָׁמָיו הַנְּמוּכִים

עֲרוּצֵי הַמִּדְבָּר מְכַסֶּה בִּפְרָחִים.

 

הַשֶּׁמֶשׁ תָּאִיר רַכָּה וְאוֹהֶבֶת

בְּקַרְנֶיהָ נוֹגַעַת אַךְ אֵינֶנָּה צוֹרֶבֶת,

בְּמַחֲטֵי הַגֶּשֶׁם הָאָרֶץ תִּרְקֹם

בְּלָבָן וְצָהֹב אֶת פִּרְחֵי הַכַּרְכֹּם.

 

זֶה הַזְּמַן לָצֵאת אֶת הַקֶּרֶת

בְּחוּץ מֵחַכָּה לִי אֶרֶץ אַחֶרֶת,

בָּהּ עוֹד רַב הָאָדֹם בַּשָּׂדֶה וּבָהָר

הָאָדֹם הַזֶּה אֵינֶנּוּ נִגַּר.

 

                   31/10/04 ראובן עזריאלי

 

 

 

הכלבים נובחים והשיירה עוברת / נח בן-נחום

ב"ברמה" מלפני שבועיים בדיווח של המזכיר נכתב על פגישה של המזכיר עם עובדות הכולבו. אחד הסעיפים שהביאו לי את הסעיף הוא ההחלטה להקדים את סגירת הכולבו בימי שישי משעה  13:30 ל 13:00 וכל זאת כדי למנוע את הפשיטה השבועית של עשרות ילדינו.

ומה קורה בשאר השבוע ילדים לא מגיעים לכולבו?

רצוי להפנים את העובדה שהעומס לא נובע מה"פשיטה של הילדים" אלא מקוצר שעות הפתיחה ביום שישי, מדוע לא להאריך את שעת הפתיחה עד 14:00 למשל?   

למה תמיד מקצרים בשעות הפתיחה? למה לא להאריך ואז גם אולי ירד הלחץ.

כידוע חלק מהילדים מסיימים ללמוד כבר ב 12:15 והם בכל מקרה יגיעו לכולבו.

אבל מה שהכי הפריע לי זה ההקשר שעשו בין הילדים לבין החוסרים שקיימים בכולבו.

גם העובדות וגם אודי יודעים בדיוק מי לוקח מה וכמה בלי לשלם. הם גם יודעים שאת החוסרים הגדולים לא הילדים גורמים.

מאחר ואותם חוסרים נגרמים על ידי מיעוט של מבוגרים, ואולי גם ילדים, לא צריך להיכנס להיסטריה כדברי המזכיר.

הייתי מציע שהמזכיר יזמין אליו לשיחה את מי שנתפס יעיר לו והוא לא יחזור על כך.

כהורה לילדים מאד מפריע לי ההקשר שעשו לכל הילדים עם החוסרים שיש בכולבו וזה אולי המקום לבקש מהם סליחה על ההאשמה הגורפת.

 

 

משדה חינוך  / ו. חינוך

 

מתוך ישיבת פורום חינוך מורחב שהתקיימה ביום שלישי ה- 19/10/04.

 

בישיבה דנו בשני נושאים עיקריים:

1.     פרויקט הקמת ספארי ברמת יוחנן.

2.     זיכוי הורים עבור היעדרות ילדיהם מבתי הילדים (בגיל הרך + בית תות).

 

פרויקט הקמת הספארי

עמית גפן הציג בפני הצוות, תוכנית-מגירה קיימת, להקמת ספארי ברמת יוחנן.

מטרת הפרויקט הן: -   טיפוח הקשר בין ילדים ובעלי חיים

-         יצירת מקומות עבודה  ומסגרת לפיתוח מחויבות אישית ואחריות.

-         מקום מפגש ולפעילויות חברתיות, לילדים ובני נוער.

הצוות שמע מעמית על ההצעה ובכוונתנו לדון ולבחון את העניין בכללותו, לבדוק האם ההצעה מתאימה למטרות החינוכיות אותן הצבנו לעצמנו בעבר, ואשר מתאימות למערכת החינוך שלנו.

חברים המעוניינים לתרום מניסיונם ומהידע שלהם, מוזמנים לפנות למרכזות החינוך (נעמי יפה ואורית הבן נחום).

 

זיכוי עבור היעדרויות ילדים

כידוע כאשר ילדים נעדרים יום שלם (07:00 – 16:30) מבית הילדים, ההורים חברים קיבוץ יכולים לקבל זיכוי בעבור יום הכלכלה של ילדם בתקציבם.

פורום החינוך החליט, כי החל מהראשון לנובמבר 2004 האחריות על דיווח של היעדרות ילדים מבתי הילדים תעבור להורים.

על ההורים לדווח לניצה, על ימי ההיעדרות של ילדיהם עד סוף אותו חודש. פניות שיתקבלו לאחר מכן, לא יטופלו.

הפנייה תהיה בכתב לתא הדואר של החינוך. יש לציין את שמו המלא של הילד, בית הילדים אליו הוא שייך ואת התאריכים בהם הוא נעדר מבית הילדים.

 

יורם פרץ ה"שוטר שלנו" מספר לירמי מה מטריד אותו בימים האלה, במה הוא עסוק, למה הילדים גונבים פלאפונים בבית הספר, למה כל כך קל לגנוב צאן ובקר ולמה קשה לשמור עליהם, מה חדש בענייני פריצוֹת, שוד רכבים וגם משהו על ההצלחות והתיסכולים שמלווים אותו בעבודת השיטור הקהילתי.     

 

המספר שחייגת נגנב...

-   יורם מה שלומך?

טוב... (אנחה)

-  נשמע דווקא לא כל כך...

כן, אני בדילמה לא קלה, יש עכשיו תופעה של גניבת פלאפונים בבית ספר כרמל זבולון. תופעה נפוצה והחלטתי לקחת את זה כיעד לטיפול השנה. עשינו מספר פעולות בחטיבה. מאתמול אני מתעסק עם גניבה שאירעה ביום שישי, זהות הגנבים ידועה, כל התהליך מרגע הגניבה עד היעד שאליו  מגיעם הפלאפונים ידוע , וגם התמורה שהם מקבלים עבורם ידועה.

-  הם גונבים ומוכרים?

כן, מוכרים בסכומים לגמרי לא מבוטלים.

- כמה מקבלים על פלאפון ? אולי כדאי לפתוח פה עסק?

אתה יכול לפתוח. מקבלים 500- 200₪ תלוי בדגם.

כמה זמן נמשך הסיפור הזה?

נמשך כבר הרבה זמן ואגב תופעה שקיימת בכל בתי הספר.

- למי הם מוכרים את הפלאפונים?

יש דרישה רבה למכשירים, בדרך כלל הגניבה מתבצעת בהזמנה (דגם וסוג), לכל חבר בחוליה יש תפקיד, פתיחת הפלאפונים אחרי הנעילה, יצירת קשר והעברת המכשיר לבן אדם שיפתח אותו, זה שפותח מעביר לזה שקונה והכסף עושה דרכו חזרה לגנב בכל מני דרכים. כולם ברמת בני נוער חוץ מהרוכש עצמו שהוא בגיר.

­- מה זה לפתוח פלאפון?

כשגונבים לך פלאפון אתה מודיע לחברה שינתקו את הקו. יש איזה שלב שהפלאפון לא שמיש  אלא אם כן פותחים אותו, הפתיחה נעשית או בחברה או באיזושהי תוכנה, או פעולה שנעשית במחשב שפותחת את המכשיר. סך הכל אנחנו מדברים על חבורה, אחד גונב, אחד שומר, הם נערכים למצב  שיערכו להם חיפוש בתיקים ומעבירים את הפלאפון לאדם אחר.

- זה נעשה ממש בין כותלי בית הספר?

ממש ממש, בשעות הלימודים, בדרך כלל בשיעורי ספורט או מעבדה כשהילדים עוברים מכיתה לכיתה ולוקחים רק את הספרים ומשאירים את התיקים. זו עבירה פלילית, התנהגות עבריינית, פשוט ככה. אם לא נלחם בגניבת הפלאפונים שזה לכאורה מעשה קל, ונתפס כ"כּוּלה גנבנו פלאפון", אם לא נשים לזה סוף עכשיו, כולנו כחברה או משטרה נגיע למעשים יותר חמורים.

-  וזה מה שעושה לך מצב רוח לא טוב על הבוקר? ביגור רוצחים ואתה מתרגש מגניבת פלאפונים?

כן, זה מקרה טרגי, עצוב מאוד, ביום ששמעתי על כך...

­ - אמרת ידעתי שזה יקרה...

אמנם לא הייתה מקודם התפרצות אלימה כלפי האם, על כל פנים לא שאני יודע, אבל במהלך השיחה עימה היא הביעה איזשהו חשש. ואני אמרתי בואי תתלונני שזה ייתן משנה תוקף לגבי הטיפול המשטרתי או הרפואי... היום כבר מאוחר.

- אנחנו קוראים את הכתובות ת על הקיר הרבה זמן אבל נזכרים בהן רק לאחר מעשה.

כן, זה המקרה הקלאסי. מה שמטריד שזו מערכת שלמה שעמדה מול המשפחה, כל אחד ידע קצת, אבל לא חיברו, איפשהו היה כאן פיספוס טרגי. האווירה לא הייתה נוחה. לא נראה שנוכל אי פעם לסגור את כל הפרצות, כל אחד בתחומו עשה את המירב לטפל ולמנוע.

­- נפש האדם זה משהו מאוד מסובך ולא צפוי.

 

פשוט פתחו את השער ולקחו...

הסובלים הפעם הם המשקים בכפר חסידים, שלושה מקרים בחודש האחרון.

­-  שהם?

שמונה עגלות ו- 12-18 כבשים ואחר כך עוד 30, דיר שלם שרוקן.

- לכבוד הרמדאן או משהו? יש קשר?

כנראה, לדעתי יש קשר, למה כפר חסידים? כי בכל המקומות האחרים יש שומרים.

- בכפר חסידים לא שומרים?

כל אחד שומר על עצמו, למשל בגניבה אחרונה נלקחו  30 כבשים מדיר פרטי של אדם שהוא פנסיונר מעל גיל 70, הוא לא היה יכול למנוע את הגניבה וסביר מאוד להניח שהוא לא שמר. פשוט פתחו את השער, הוציאו את הכבשים ולקחו.

 

(בשלב זה של הראיון הטלפונים מתחילים לצלצל. יורם מוטרד, ממש כרגע יש אירוע של תקיפת פקח שלנו בכפר חסידים. הראיון נפסק, יורם יוצא לשטח לברר מה קורה  עם הבטחה לחזור ברגע שיהיה אפשרי. אחרי שעה הוא חוזר ואנו ממשיכים).

 

שמונת העגלות נתפסו במחסום פתע באיזור בית-שערים, נעצר רכב ובו שמונה עגלות 2 שייכות לכפר חסידים השאר עוד לא אותרו בעליהן.

-  הן בכל אופן  לא שייכות לבעל הרכב.

את הגניבה הזו הצלחנו לתפוס אבל אין חשודים.

-  יש מצב לקומזיץ מהעגלות שלא ידוע למי הן שייכות?

זה יותר מדי בשר.

- אז מה עושים איתן?

בינתיים הן בפנסיון בבית שערים, מישהו מחזיק אותן עד שיזהו אותן.

ופרצת ימה וקדמה...

אנחנו עוברים עכשיו איזשהו גל...

- שוב פעם גל?

שוב פעם גל של התפרצויות לדירות. מדובר ב 3 התפרצויות בחודש האחרון. בכפר מכבי באולפן ובקרוונים.

בכפר מכבי זו התפרצות שאני לא יודע איך נכנסו, היא התבצעה אצל חברה, לקחו "הרבה" תכשיטים. קיבלתי את ההודעה מספר ימים לאחר מכן כשבעלת הדירה כבר סידרה את הדירה.

-        זאת אומרת שזה נעשה על פי מידע פנימי.

קשה לי לקבוע מההתרשמות בזירת האירוע.

-         תראה, אני מניח שאלי אף אחד לא יבוא לגנוב תכשיטים.

לא. אבל יכול להיות שהגנב פרץ לדירה ובמקרה נתקל בתכשיטים. ויכול להיות שהוא ידע. מה שאני לא יכול להגיד על ההתפרצות בקרוונים. שם הפורץ ידע שהוא מחפש כסף. הוא מצא את הכסף (דולרים) לקח והלך. הוא עשה את זה עם מפתח מותאם. וזה חזר על עצמו פעם נוספת באולפן רמת יוחנן.

- יש חשודים?

אין חשודים.

- השערות?

חד וחלק זה מישהו שיש לו גישה אל המפתחות. מישהו שיודע שבתוך קופסא "מסוימת" יש 1500 $ ואותו דבר בפריצה באולפן. פה היה לו חוסר מזל מסוים והוא לקח את התיק הלא נכון, התיק שבו היה פחות כסף, בתיק השני היה "הרבה" כסף. כולם יודעים את זה. זה בפירוש עבודה פנימית.

ולתשומת לב עוד מקרה, לפני זמן מה נכנסה אישה למרכולית של כפר מכבי פנתה לקופאית ב: "אהלן, מה נשמע?" נראתה מוּכֶּרת לקופאית, היא ביצעה קנייה ב- 700 ₪, הגיעה לקופה ועשו לה חשבון, לאחר מכן היא "נזכרה" ש"שכחה" את כרטיס האשראי שלה ואמרה: "אוי אין לי פה את הכרטיס אשראי, אני קופצת שניה להביא אותו". היא "קפצה" ולא חזרה יותר. נעלמה. על פי התיאור המפורט שקיבלתי מהקופאית, אותרה אישה הדומה לתיאור, היא זומנה לחקירה ומסדר זיהוי. לצערי היא לא זוהתה.

 

שלפו סכין ובאיומים זרקו את הנהג מהרכב ...

מדובר על שלושה מקרי שוד של רכבים. אחד בצומת זבולון, השני בצומת כפר חסידים לכיווננו והשלישי אתמול בערב, בכביש שמחבר בין נופית ואיבטין.

- רכבים ששייכים לנו?

רכבים שייכים לאחד הקיבוצים רכב אחד לא שייך לנו. אבל מדובר בנהגים שנסעו ברכבים עצרו לטרמפיסטים שנכנסו לרכב, בשלב מסוים שלפו סכין ובאיומים זרקו את הנהג מהרכב לקחו את הרכב ונעלמו.

במקרה של אתמול, רוכב קטנוע ירד מנופית לכיוון איבטין נעצר ע"י שנים  שלושה חבר'ה עם גרזן, ככה לפי דבריו, הורידו אותו מהקטנוע ולקחו לו אותו.

- פחד לנסוע בכבישים שלנו.

פחד לא רק בכבישים שלנו, תופעה שתופסת תאוצה בכל הארץ. יש מקרים רבים של שוד תקיפה ושוד של נהגים בצמתים ובפקקים, וגם תופעה של טרמפיסטים הנוסעים כברת דרך ושודדים את הרכב, בכל אופן הנושא בטיפול אולי זה המקום לקרוא לחברים  – לא לקחת טרמפים. לא תופסים טרמפ ולא לוקחים טרמפ, אלא אם כן אתה מכיר את הבן אדם. זה תופס בעיקר לגבי  הקיבוצים וכבישים בין-עירוניים.  עוצרים ולקוחים רק את מי שמכירים.