מס 1438 כ"ט באלול תשס"ד  15.9.04

            ערב ראש השנה תשס"ה

 

ברך עלינו את השנה הזאת,

ברך את כל מיני תבואתה לטובה,

ותן ברכה על פני האדמה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יֵשׁ אֶת מִי

 

כָּל עוֹד עֵינַי

רְעֵבוֹת לִרְאוֹת יֹפִי,

וְשָׁרוֹת רַגְלַי

הַהוֹלְכוֹת בַּשְּׁבִילִים.

 

כָּל עוֹד מִידֵי בֹּקֶר

מַרְעִיפוֹת מַמְטֵרוֹת, 

מְטָר פְּנִינִים מַבְרִיקוֹת

עַל פָּנַי וְרֹאשִׁי.

 

כָּל עוֹד מֵעָלַי

צְלוּלִים פְּרוּשִׂים הַשָּׁמַיִם,

הַדֶּשֶׁא יָרֹק

וּכְחֻלִּים הֶהָרִים בַּמֶּרְחָק.

 

נֶכְדִּי מְדַדֶּה לִקְרָאתִי

בְּרַגְלָיו הַקְּטַנּוֹת,

כָּל עוֹד אֵלֶּה אִתִּי

יֵשׁ אֶת מִי, וְאֶת מַה לֶּאֱהֹב.

                             ראּובן עזריאלי 8/9/04

 

 

 

     מפלרם / עמוס נצר

 

שנה חדשה בפתח.

זאת הזדמנות טובה למסור על תוצאות החברה ברבעון השני של שנת 2004, לעדכן בנושאים חשובים ולאחל רק טוב והצלחה לשנה החדשה.

 

התוצאות הכספיות תמיד מתחילות במכירות שהיו ברבעון השני בסך של כ- 202 מליון שקל, גידול של כ – 23% לעומת מכירות בסך של כ- 163.7 מיליון ₪ ברבעון השני 2003.

 

מכירות החברה במחצית הראשונה של שנת 2004 הסתכמו בכ-389 מליון שקל, גידול של כ – 26%, לעומת מכירות בסך של כ – 308 מיליון שקל בתקופה המקבילה אשתקד.

הגידול בכמות המכירות של החברות היצרניות בחציון הסתכם בכ- 20% בהשוואה לחציון המקביל בשנה הקודמת.

 

הרווח הגולמי ברבעון השני לשנה הסתכם בכ – 58.7 מיליון שקל, גידול של כ – 23% לעומת כ –   47.5 מיליון שקל ברבעון המקביל אשתקד.

במחצית הראשונה של שנת 2004 הסתכם הרווח הגולמי לסך של 117 מיליון שקל, גידול של כ – 26% לעומת רווח גולמי בסך של כ – 93 מליון ₪ בתקופה המקבילה אשתקד. שיעור הרווח הגולמי במחצית הראשונה עמד על כ – 30% מהמכירות, בדומה לתקופה המקבילה אשתקד.

 

ההוצאות התיפעוליות (מכירה ושיווק, הנהלה וכלליות) ברבעון השני 2004 הסתכמו בכ- 46 מיליון שקל , לעומת כ- 37 מיליון שקל ברבעון המקביל אשתקד.

שיעור ההוצאות התיפעוליות ברבעון השני 2004 מהווה כ – 22.8% מהמכירות, בדומה לרבעון המקביל אשתקד. יצויין כי התייקרויות של כ – 20% במשלוחים והובלות בארץ ובעולם עקב עלית מחירי הדלק בעולם לאחרונה, מנעו מהחברה להקטין, כמתוכנן, את שיעור ההוצאות הנ"ל.

במחצית הראשונה של שנת 2004 הסתכמו כל ההוצאות התיפעוליות בכ- 88 מיליון שקל, גידול של כ – 23%, לעומת הוצאות בסך כ – 71 מיליון שקל בתקופה המקבילה אשתקד.

שיעור הוצאות המכירה במחצית הראשונה השנה הסתכם בכ- 14.8%, קיטון קל של כ- 0.2% לעומת התקופה המקבילה אשתקד.

 

הרווח התיפעולי הסתכם ברבעון השני  2004 בכ- 12.5 מיליון שקל, גידול של כ – 17% לעומת כ – 10.6 מיליון שקל ברבעון השני 2003 .

במחצית הראשונה הסתכם הרווח התיפעולי בכ- 28.3 מיליון שקל, גידול של כ- 35% לעומת הרווח התיפעולי בסך 20.9 מיליון שקל בתקופה המקבילה אשתקד. שיעור הרווח התיפעולי במחצית הראשונה מהווה כ – 7.3% מהמכירות, גידול של כ – 0.5% לעומת התקופה המקבילה אשתקד.

הרווח הנקי ברבעון השני 2004 הסתכם בכ- 5.7 מיליון שקל , גידול של כ – 81% לעומת כ – 3.1 מיליון שקל ברבעון המקביל אשתקד.

 

במחצית הראשונה של שנת 2004 הסתכם הרווח הנקי בכ – 16.5 מיליון שקל , גידול של כ – 168% לעומת רווח בסך 6.1 מיליון שקל בתקופה המקבילה אשתקד.

 

בסה"כ היה זה רבעון טוב. רבעון זה אינו טוב כמו הרבעון הראשון של 2004, אבל בהתחשב בתנאים המיוחדים של תנאי הסחר שהשתנו לרעה, הרי שאנו שבעי רצון.

 

במשך הרבעון השני ובוודאי ברבעון השלישי אנו מרגישים הרעה ברורה בתנאי הסחר.

למעשה עולמנו אינו כתמול-שלשום.

מחירי חומרי הגלם מגיעים לשיאים חדשים, בוודאי בהשוואה לשלוש ארבע השנים הקודמות.

בפוליקרבונט מודגש מחסור עולמי בעיקר כתוצאה מביקושים גדולים ביותר בתחום של ה – D.V.D.

דיסקים אלו שמיוצרים מפוליקרבונט מחליפים במהירות את כל קלטות הווידיאו וכל חברות היצור של חומרי הגלם מפנות משאבים לשם.

הגידול בסין בלבד במוצר זה מעל 20% לשנה.

אפילו ידוע שההיסטריה לסרט "שרק 2 " גרמה לגידול בביקוש....

המחסור גרם לעליות מחירים חדות ואנו עושים כל מאמץ על מנת להעביר ולו חלק ללקוחותינו  בשוק.

צריך להיות ערוכים לתקופה שונה ואחרת בשוק הפלסטיקה העולמי.

 

נזקי השביתה לא פסחו גם עלינו. סחורה רבה עוכבה בנמלים, נפגעו משלוחים ונפגענו גם כספית כתוצאה מאי הגעת חומרי גלם.

למזלנו אנו פרוסים גם בחו"ל, כך שהנזק  היה קטן יותר, יחסית  למפעלים אחרים בישראל.

 

כמדי קיץ אנו מחליפים  משמרות גם באתרים שבחו"ל. תומר יערי ואשתו גלי יצאו לאנגליה ובבוא העת, תומר יחליף את יוסי אגוזי בניהול פוליקרב.

משפחת אגוזי תחזור במהלך השנה הקרובה לישראל.

 

משפחת שורר יצאה לארה"ב ואלון ישתלב כמנהל טכני של "סנטף 2000". אלון ימלא את מקומו של יגאל אופק שמאז חזרתו ארצה סייע בכל הניתן, אבל החוסר באיש מקצועי קבוע במקום הורגש.

ידיו של אלון יהיו מלאות עבודה גם לאור ההרחבה בכושר הייצור, לה אנו נערכים כעת.

 

משפחת לקח תחזור ארצה בתחילת 2005. חגי יסיים אז כארבעה וחצי שנות שירות בחברות  האמריקאיות שלנו.

חגי  אחראי על הלוגיסטיקה המורכבת ביבשת, על הרכש וגם עדיין נותן גיבוי מקצועי הכרחי בתחום הייצורי. הוא ממלא את תפקידו בהצלחה רבה.

החלפתו של חגי אינה קלה ואנו בתהליך של גיוס מחליף.

לאחר חפיפה טובה ומלאה חגי ומשפחתו יוכלו לחזור ארצה ולהשתלב בקיבוץ וחגי בוודאי ימצא מקומו בפלרם בישראל.

 

לכל המשפחות, לממלאי התפקידים הנכנסים ולאלו שיסיימו תפקידים -בהצלחה!

 

נאחל לעצמנו שנדע לנהל, להתנהל ולהגיע לתוצאות ראויות בחברה מורכבת ביותר שפרוסה בעולם, מייצרת מגוון רחב של מוצרים ואמורה למכור בקצב שנתי של כמיליארד שקל בשנה העברית החדשה.

איחולי שנה טובה מוצלחת לכל עובדי פלר'ם ובני משפחותיהם ולכל יתר חברי/תושבי הרמה..

 

 

 

 

 

 

 

 

 

    אסיפה כללית  /  29.8.04

 

נןכחים: 31 חברים

יו"ר: עזרא רון

 

1.      ועדת תרבות

האסיפה אישרה פה אחד ועדת תרבות חדשה בהרכב של : אתי גפן – מרכזת, מירי פיינשטיין, איציק אדרי ואמיר סלייפר.

האסיפה שמעה דברי פרידה ממרכז התרבות היוצא אלי יבלונקה, הודתה לו על פעילותו המסורה ואיחלה לאתי ולוועדה החדשה הצלחה.

 

2.      אבישי זמיר

לאחר שמיעת הסבר לגבי ה"תפר" שבין תקנון הצעירים ה"ישן" ותקנון הצעירים ה"חדש" (מיום 10.7.01) אישרה האסיפה פה אחד המלצת ועדת קליטה והמזכירות לקבלת אבישי לחברות בקיבוץ. מועבר להחלטה בקלפי.

 

3.      אמיר סלייפר

האסיפה אישרה פה אחד המלצת ועדת קליטה והמזכירות לקבלת אמיר לחברות בקיבוץ. מועבר להחלטה בקלפי.

 

4.      דיווח בעניין תקציב אנרגיה

נמסר דיווח בעל פה ובכתב. נשאלו שאלות ונשמעו הערות והצעות. לקראת חודש אוקטובר יחזור הנושא לאסיפה לאישור המודל והקריטריונים. בכפוף לאישור האסיפה והקלפי יופעל התקציב "על רטוב" החל מ – 1.1.2005.

 

5.      תקציב ענף הבגד

נמסרו דיווח וראשי פרקים על המלצת המזכירות (פורסם ב"ברמה" 1435 20.8.04) לגבי תיקנון ותיקצוב ענף הבגד. האסיפה נתנה "אור ירוק" להמשך העבודה לקראת הבאת ההצעה המפורטת לאישור האסיפה והקלפי.

 

      6 .בחירת ממלאי תפקידים

גלעד צוקרמן הציג הצעת הצוות שמונה להצעת ממלאי תפקידים.

אודי פלד – מזכיר לקדנציה שניה – אושר פה אחד.

איילת מאירוביץ – לניהול מש"א וחברה במזכירות – אושר פה אחד.

יועבר להחלטה בקלפי.

גלעד דיווח שהמלצת הצוות בעניין בחירת מנהל כלכלי תועבר למש"א בעוד כשבועיים ותובא לאישור האסיפה.

רשם אודי.

 

 

 

 

 

 

 

  ישיבת מזכירות /  26/8/04

 

נוכחים: כל חברי המזכירות למעט עידו.

 

1.  קבלה לחברות אבידע צורף

בהשתתפות עפרה רודוי ואבידע נדונה בקשתו של אבידע להתקבל לחברות למרות שלא מלאה עדין שנה מיום שסיים את לימודיו.  בשנת הלימודים האחרונה עבד אבידע כ – 50% משרה בפלרם. מאחר וזהו מקרה אחרון מסוגו ומאחר ואבידע השלים למעלה משנת עבודה בקיבוץ

החליטה המזכירות  לוותר על הדרישה הנ"ל והחזירה הנושא לו. קליטה ע"מ שיובא לאישור

סופי עם השלמת שאר הנושאים כמקובל.

 

2.  אמיר סלייפר לחברות

על פי המלצת ו. קליטה החליטה המזכירות להמליץ לאסיפה על קבלת אמיר סלייפר לחברות.

3.  אושר הסדר הלוואות לחברים בנוסח המצ"ב.

 

4.  נערך דיון בהצעת דניאל פרי בנושא הרחבת התושבוּת בקיבוץ לרבות בנים וחברים שעזבו (ללא הגבלת גיל) וחברים בקיבוץ הרוצים לעבור ממעמד של חבר למעמד של תושב קבוע.
למרות שלדעת חלק מחברי המזכירות הנושא אינו בשל היום לדיון הוחלט להקים צוות חשיבה

בריכוזו של דניאל הכולל גם את אודי, יוחנן, ויובל פינשטיין.
הצוות יתייחס גם לנושא גודל האוכלוסייה הרצוי לרמת יוחנן, מרכיביה וכיצד מגיעים לכך.

                                                                                                                              רשם – אודי..

 

 

 

  הסדר הלוואות לחברים

 

1.                 הלוואה רגילה

 

1.1             "בית אב" (ליחיד או זוג), יהיה זכאי לקבל מן הקיבוץ הלוואה רגילה בסכום שאינו עולה על 15,000 ₪ לזוג ו- 10,000 ₪ ליחיד, בתנאי שאין לו חוב אחר כלפי הקיבוץ.

1.2             ההלוואה תינתן לתקופה שלא תעלה על 24 חודשים והיא תוחזר בתשלומים חודשיים רצופים ושווים ממועד קבלתה ועד לסיום תקופתה.

 

2.                 הלוואת גישור

 

2.1             בית אב יהיה זכאי לקבל מן הקיבוץ הלוואת גישור בסכום שאינו עולה על 50,000 ₪ לזוג ו- 30,000 ₪ ליחיד בכפוף לתנאים הבאים:

2.1.1      אין לאותו בית אב שום חוב אחר כלפי הקיבוץ לרבות בגין הלוואה רגילה.

2.1.2      הוכח לשביעות רצונו של הגזבר שלזכות אותו בית-אב עומדים נכסים פיננסיים ("בטוחה") בגובה סכום הלוואה לפחות, הניתנים למימוש לפני תום תקופת ההלוואה (כגון קרן השתלמות, פיקדונות סגורים בבנק וכיו"ב).

2.2             הלוואת הגישור תינתן לתקופה שלא תעלה על 36 חודשים.

2.3             החזר ההלוואה יעשה בשני מסלולים:

2.3.1      תשלומים חודשיים רצופים ושווים מיום קבלת ההלוואה ועד לסיום תקופת ההלוואה, כאשר סכום ההחזר החודשי לא יפחת מסך 500 ₪.

2.3.2      פירעון יתרת ההלוואה מייד עם שחרור הבטוחה.

 

3.                 הוראות כלליות לשני סוגי ההלוואות

 

3.1             הזכאות להלוואה היא לחברים בלבד.

3.2             ההלוואה תינתן באמצעות הסכם (הכולל לוח תשלומים המחאת זכות לגבי הבטוחה), שיחתם בין הקיבוץ ובין החבר או החברים (ביחד ולחוד).

3.3             ההלוואה תהיה צמודה למדד המחירים לצרכן ותשא ריבית שנתית בגובה ריבית החובה הנהוגה בקיבוץ לגבי יתרת חובה בתקציב האישי. הקיבוץ רשאי לקבוע להלוואת הגישור ריבית גבוה יותר מאשר הריבית בהלוואה הרגילה.

3.4             ההלוואה ניתנת לפירעון מוקדם – מלא או חלקי – ללא קנס.

3.5             ההלוואה תינתן רק למי שאינו נמצא במצב שבו יש לו חוב כלפי הקיבוץ.

3.6             הקיבוץ רשאי לסרב לתת הלוואה למי שנמצא במצב מתמשך של קיום חובות כספיים לקיבוץ – לרבות בתקציב השוטף, קרנות השתלמות וכו'.

3.7             מערכת הסכמי הלוואות, המעקב אחרי ההלוואות ופירעונן, הם באחריותו של גזבר ובבקרה חשבונאית של הנהח"ש. חבר החולק על החלטות הגזבר, רשאי לערער עליהן בפני המזכירות.

3.8             המזכירות ו/או ההנהלה הכלכלית, יחליטו מפעם לפעם על המסגרת התקציבית הכוללת להלוואות לחברים על פי הצרכים האפשרויות..

 

 

 

 

 

 

 

              דוח כלכלי מישקי  / עידו רודוי

 

סיכום חצי שנתי :

סיכמנו ואישרנו בהנהלות את הדוחות הכספיים ל- 6 חודשים, הן של פלרם והן של הקיבוץ. בפלרם למרות עלייה דרמטית בחומרי הגלם, החברה מרוויחה וצומחת. בהשוואה לששת החודשים המקבילים של השנה הקודמת מחזור המכירות גדל בכ – 80 מיליון ₪ (25%) , הרווח התיפעולי גדל בכ- 7.5 מיליון ₪, והרווח הנקי הסתכם בכ- 16.5 מיליון ₪. גידול של 10.3 מיליון ₪ מהתקופה המקבילה אשתקד.

 

בקיבוץ סך ההכנסות ב- 6 חודשים גבוה מהתקופה המקבילה אשתקד  בכ- 4 מיליון ₪, וכך גם הרווח התיפעולי. הרווח הנקי ללא פלרם דומה לשנה הקודמת וכולל פלרם גבוה פי 2. 

בתחום ההשקעות בקיבוץ אנו בעיצומם של הפרוייקטים הגדולים הכוללים בניית 18 דירות, והגדלת הרפת.

במשק החקלאי הפעילות בהתאם לתכנית ברוב הענפים, כאשר הגד"ש בשלב זה עומד על הכנסות גבוהות מעל התוכנית. בענף הסובטרופיים החלטנו לעקור את מטע המנגו אשר סובל מהפסדים שוטפים לאורך מספר שנים, ובמקביל החלטנו לנטוע כ- 30 דונם אבוקדו בשטח הצמוד לבית לבן.

 

פעילויות חדשות :

1.     במשך תקופה די ארוכה ניהלנו מגעים עם חברת תבלינים בבית לחם הגלילית בשם "תיבולים". לאחרונה הגענו להסכם עקרונות עם בעלי "תיבולים" על הקמת חברה חדשה אשר חלקנו בה יהיה 51%, ובעלי "תיבולים" 49%. החברה תעסוק ביבוא, יצוא, עיבוד, ומסחר בתבלינים שונים, גרעינים, צמחי חליטה, צמחי מרפא וכד'. חלק מפעילות החברה ימוקם במבנה המדגרה אשר ישודרג לשם כך. ההשקעה במבנה תהיה של רמת יוחנן והמבנה יושכר לחברה החדשה. בהנהלה הכלכלית אישרנו את הסכם העקרונות וכן תוכנית עיסקית ראשונה. במידה ואכן הנושא יצא לפועל תהיה לנו ברמת יוחנן פעילות חדשה שתעסוק בתחומים שציינתי ואשר אני מקווה תתרום להכנסות הקיבוץ ואף תייצר מקומות עבודה חדשים. ההנהלה שמעה ואישרה את התחייבותי להקמה וניהול של החברה החדשה עם סיום תפקידי כמנהל כלכלי של הקיבוץ. 

2.     מבני רם: השותפות בבעלות רמת יוחנן (אגש"ח) 50% וחברה פרטית 50%, הוקמה ב – 2002. במהלך התקופה השותפות רכשה נכסים בכ- 18 מיליון ₪ באמצעות הלוואה בנקאית. בהנהלה הכלכלית הוצגה ואושרה תכנית להעברת הפעילות לחברה ציבורית הנסחרת בבורסה בת"א. כאשר אחת המטרות היא סילוק ערבויות הבעלים אשר ניתנו לצורך קבלת מימון בנקאי. בשלב זה אנו בעיצומן של בדיקת נאותות ובדיקות נוספות של המהלך עם גורמים מקצועיים. במידה והבדיקות יהיו חיוביות המהלך יבוצע. 

 

בחירת מנכ"ל פלרם

לפני מספר שבועות מונה צוות הכולל את עידו, אודי, דדי, שחר, ויוי ושי מיכאל אשר עסק בבחירת מנכ"ל לפלרם עם סיום הקדנציה הנוכחית של עמוס.

הצוות המליץ להנהלה הכלכלית על קדנציה נוספת של עמוס נצר כמנכ"ל פלרם. ההנהלה אישרה את המלצת הצוות והנושא יובא לאסיפה ולקלפי. בד בבד עם המלצת הצוות, ההנהלה שמעה סקירה מעמוס על 4 השנים האחרונות בפלרם וכן על היעדים והתוכניות לעתיד . 

 

 חג שמח ושנה טובה.

 

 

 

לקראת בחירת הנהלה כלכלית חדשה / איתן שטייף     

 

במסגרת הבחירה המחודשת של המזכירות, שכבר החלה, נכללת בחירה חדשה להנהלה הכלכלית. בהקשר לנושא זה אנסה להתמקד בתחום שנראה לי מכריע במתן סיכויי ההתפתחות של הקיבוץ – יצירת שינוי בהתנהלות הכלכלית-עיסקית של הקיבוץ, ובתחום רחב זה בשתי נקודות:

א. יזמות ופיתוח.

ב. שינויים בהתנהגות בעבודה.

 

1. יזמות ופיתוח:

אנו רואים שוב ושוב כי קיבוצים בהם ישנה פעילות "יזמית" של פיתוח פעילויות חדשות/ חדשניות נוחלים הצלחות פה ושם, בעוד אלו שנותרו תלויים במפעל הגדול היחיד שלהם נקלעים לקשיים, שהם מובנים כשלעצמם .

ואצלנו?

בשבע-שמונה השנים האחרונות לא צמחה ברמת יוחנן שום פעילות עיסקית-יוצרת חדשה בעלת ערך. התלות של הקיבוץ בפלרם גדלה מאוד, וחלק חשוב מן הפעילות החקלאית התנדף או הצטמצם. אנו שומעים על הרחבת הרפת, אבל לא באה לביטוי ממשי שום פעילות מן הסוג המכונה "יזמות של פיתוח", אם בשל העדר יוזמה ואם בגלל אי מתן "חבל" ארוך דיו למי שביקש להציג יוזמה חדשה. נוסף רק "ענף" הנדל"ן, שבעצם אין בו תעסוקה, והוא אינו אלא חלק מן הפעילות הכספית לשמירת ערך הכספים שנאגרו .

 

2. התנהלות עיסקית בתחום העבודה.

בקיבוצים רבים ובהם שכנינו, חלו שינויים משמעותיים בניהול העבודה. הקיבוץ שב למבנה של "חברה עובדת" ולא חברה שחיה מ"רנטה" של בעלות על מפעל. אנו מתבשמים מכך שנוספו אצלנו כך וכך מאות של ימי עבודה מכניסה לכאורה, ועוצמים עינינו מעשרות של חברים שעבודתם אינה בעלת ערך כלכלי (ובדרך כלל לא באשמתם או אחריותם).

 

הנחות:

א. העדר הפעילות היזמית וחוסר רצון לשינוי טבוע באופי של חברי רמת יוחנן.

ב. העדר הפעילות נובע ממחסור בגישה יזמית אצל הצוות המנהל את הפעילות הכלכלית בשנים האחרונות.

ג. יש קשיים רבים באיתור יוזמות ובשינויים במערכת, ולא כדאי להסתכן ולעשות ניסיונות שאין בהם ביטחון של הצלחה.

ד. חלוקת האיפרכיות בין מזכיר למרכז-משק אינה מאפשרת התמודדות מתואמת עם הבעיות שנדרש להתעמת עימן.

 

באופן אישי נראה לי כי ישנו אכן שילוב של ארבע האפשרויות, אבל אני מאמין כי השילוב של הנחות ב' + ד' היה גורם מכריע להעדר פעילות ויוזמת שינוי. הרי: "הכל טוב" .

 

אין לי כוונה או רצון להתעמת עם בעלי תפקידים מכהנים או לבקר אותם אישית. אין זו דרכי ואינני חפץ בעימותים. אבל אני בטוח שנכון היום לעשות "פריש" – כלומר לבחור לפחות הנהלה כלכלית חדשה שרבים מחבריה יהיו אחרים, להמשיך ולוותר על תפקיד יו"ר כלכלי שאין לו מקום במערכת שלנו, ולבחור מועמד חדש לריכוז משק ("מנהל כלכלי") בתנאי שיציג לפנינו את משנתו קודם הבחירה: מה יש בכוונתו לעשות לשיפור, מהם ההישגים והמדדים לפיהם ידע הוא עצמו אם הצליח (ואנו נדע עמו) ומהי מטרתו העיקרית.

במלים אחרות – אני מציע לרענן בצורה מהותית את החשיבה והמעשה הכלכלי, לשנות את הרכב הוועדה הכלכלית, להוסיף חברים אחרים ולצמצם את מספרם של "ותיקי הוועדה" אשר מכהנים בה שנים רבות ומשפיעים על חשיבה שמרנית ולא רעננה ופתוחה דיה.

 

ובאשר לשלושת המועמדים שמוצגים לבחירה לתפקיד:

אציין כי בין שלושת המועמדים לתפקיד מרכז המשק אכן יש לי העדפות, וגם נימוקים די טובים להסביר אותן, אבל מה שחשוב בעיני הוא:

א. לדרוש מן המועמדים להציג מראש מגמות ותכניות עם מדדי הישג.

ב. להחליט ולהפקיד בידי מרכז המשק החדש את האחריות בלי למנות עליו יו"ר ( תפקיד שעד כה לא הוכח כהצלחה או כבעל משמעות)

ג. לתת בידי הנבחר יכולת לשינוי על ידי החדרת שינויים של ממש בהרכב הנהלה  הכלכלית כולה, ולאפשר לו להשפיע על הבחירה.

 

ואם נעשה זאת – ישנה לדעתי סיבה טובה לקוות להצלחה.            שנה טובה !!

 

 

שִׁיר שָׂמֵחַ לְרֹאשׁ הַשָׁנָה / ירמיהו

 

לֹא תָּם הַשָׁרָב וּכְבָר עַל הַסָף

תִּשְׁרֵי וּמוֹעֲדַיו. הִנֵה תַּפּוּחַיו,

וְהִנֵה הַדְבָשׁ, וְהִנֵה הַשֶׂה לְדוֹרוֹתַיו,

שׁוּב מוּנַח, כְּמוּבַן מֵאֵלַיו, עַל מִזְבּחוֹת שַׁוְא

וּ"מְדוּרַת-הַשֶׁבֶט" בּוֹעֶרֶת תַּחְתַּיו.

וְקוֹל שָׂשׂוֹן מִכֹּל הַעֲבָרִים -

תְּקִיעָה, תְּרוּעָה, שְׁבָרִים.

 

הַעַם הַנִבְחַר מַקְפִּיד בְּתְפִילוֹתַיו

אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וּמְכָלֶה אֶת יָמַיו,    

וּבַשָׁמַיִם ABOVE עָב וְעוֹד עָב,

וְסָבָא סְתַּו, נוֹתֵן אוֹתוֹתַיו

בְּחוּצוֹת הַחֹשֶׁךְ אֶל הַמַשְׁכִּים וּסְלִיחוֹתַיו,

וְשָׁ"ץ חֲרוּץ בְּקוֹל יַרְעִים -

תְּקִיעָה, תְּרוּעָה, שְׁבָרִים.

 

וְחָגָב שֶׁכֹּל הַקָיִץ הִתְהָפֵךְ מֵהַבֶּטֶן לַגָב

מִשַׁפְשֵף בְּהָנָאָה אֶת כְּנָפַיו בְּאֲחוֹרַיו

וְכֹל מַעֲייָנַיו בְּקֵן הַנְמָלִים וּמַחְסָנַיו,

סְבִיבוֹ עָדַת "חָסִידַיו", "שׁוֹטַיו", "יוֹעֲצַיו", 

דָּנִים בְּעֵסֶק רַב עַל מַחְסוֹר וְרָעָב.

וְהֵם רוֹקְדִים, וְהֵם שָׁרִים -

תְּקִיעָה, תְּרוּעָה, שְׁבָרִים.

 

וּבַמַחְסוֹם בֵּין עָמוֹן לְמוֹאָב

הַעֶרֶב יוֹרֵד עַל עוֹד יוֹם קְרָב.

צְבָא הַהֳגָנָה וּפָרָשַׁיו וּמְרְכָּבוֹתַיו

מוּל עַם רַב זְקֵנִים נָשִׁים וְטָף. וְהַשֶׁקֶט שַׁב...

וַיִשְׁמַן יְשׁוּרוּן וַיִבְעַט בְּשְׁכֵנַיו

אֶשַׁא עֵינַי אֶל הֶהָרִים...

תְּקִיעָה, תְּרוּעָה, שְׁבָרִים.

 

שִׁישִׁי אַחֲרוֹן מִתְקַדֵשׁ אֶל נֵרוֹתַיו,

אַחַר כַּךְ גָּם הוּא יֵאֲסֵף אֶל עָמַיו  

וּבְעוֹד הַלָיְלָה מֵאָבֵּד כּוֹחוֹתַיו

הַשֶׁקֶט הַזֶה שֶׁעוֹלֶה עַל גְּדוֹתַיו, שְׁתִיקוֹתַיו, 

שׁוּב מוֹנֶה אֶת קֹרְבְּנוֹתַיו. 

מְעַט תִּקְוָה וְהַרְבֵּה יִסוּרִים

תְּקִיעָה, תְּרוּעָה, שְׁבָרִים.

 

עֲדַיִן קוֹץ וְדַרְדַר וְחוֹחַ וְחַרְחַב

מוֹלְכִים בְּגָאוֹן בְּכֹל הַמֶרְחַב,

וְאֵין זְעָקָה מִכֹּל הַעָבָרִים.

תְּקִיעָה, תְּרוּעָה, שְׁבָרִים.

 

 

אני מרגיש את הפסיכולוגיה של העץ

 

ישראל, שרוליק אופק, נולד בנובמבר 1947 בתחילת מלחמת השחרור. כמו שהוא אומר, ירו על גשר רושמיה ואי אפשר היה להיכנס לחיפה אז נסעו ללדת בעפולה. שייך למחזור שנולד יחד עם המדינה. שנות הילדות הנערות והבגרות עברו ברמת יוחנן, בשנת 85 נפצע קשה בלבנון בשירות מילואים. מזה 15 שנה גר עם מיכל בכרם מהר"ל. שרוליק עוסק בפיסול ובשבוע שעבר הציג מעבודותיו במועדון לחבר ברמת יוחנן. זו הייתה הזדמנות להציץ לעולם הדמיון שלו ודרכו המיוחדת בפיסול. מי שביקר בתערוכה התרשם עמוקות. שוחחתי השבוע עם שרוליק בטלפון על עבודה ופרנסה, על תהליכי יצירה וכל כיו"ב עניינים שקשורים לעולם האמנות והמוזות. (ירמיהו)

 

 

שרוליק איך אתה מעביר את היום?

בעיקר בעבודות שלא שייכות לפרנסה, אני עושה כל מיני דברים שיש לעשות בבית, רוחץ כלים, מכבס, מגהץ, מטפל בגינה. הייתה לנו חקלאות לפני כמה שנים, גידלנו ארטישוק ואשכוליות אורגני ולא אורגאני. וגם לול עופות. היום זה לא כדאי, אבל  הפסקתי לעבוד מסיבות בריאותיות בגלל הפציעה.

 

מתי התחלת לעסוק בפיסול?

אני טוען שאמנות זה גנטי, היכולת שלי לעשות דברים הייתה תמיד, זה לא בא לידי מימוש בגלל חוסר זמן ומקום מתאים. אבל זה היה איפשהו בראש. לפני כמה שנים קיצרנו את הזיתים שיש לנו בחצר, שמרתי אותם במחסן. יותר מאוחר שמעתי על מקום באולגה ששם עושים עבודות שונות בעץ. הלכתי לראות והתאכזבתי. הכיוון שם לא התאים לי והבנתי שבבית אני יכול לעשות בעצמי יותר טוב. בכל אופן זה היה טריגר שדחף אותי להתחיל.

את ההתחלה ממש עשיתי עם חתיכת עץ שהייתה לי בבית, לא היו לי כלים מתאימים, רק מספר שופינים ופטיש ועשיתי משהו. התוצאה הייתה מאוד פרימיטיבית, אבל פתאום זה פתח את הפה והתחיל לדבר. זה מאוד הפליא אותי, ככה, אתה עושה משהו ופתאום זה מאיר אליך, אם אתה מבין למה אני מתכוון?

פתאום ראיתי שיש פה משהו משמעותי. זו הייתה דחיפה להתחיל, לא הלכתי ללמוד בשום מקום, הסתובבתי בחנויות של כלי עבודה וחיפשתי. אין בארץ חנויות מיוחדות לדברים האלה כמו שיש באירופה או באמריקה אבל בסופו של דבר רכשתי כלים שונים לאו דווקא מיוחדים לעץ.

אני עובד על העץ עד שהוא מתחיל לדבר אלי, ואם הוא מדבר אלי הוא כנראה מדבר גם לאחרים.

האם כשאתה ניגש לעבודה יש לך רעיון שאתה רוצה לבצע או שאתה זורם בלי כיוון יחד עם העץ ומה שיוצא יוצא?

אני לא מהנדס אני מתחיל לעבוד, רואה מה מתהווה וממשיך איתו. יש לי לול מלא בולי עצים. הרוב זית. וגם סיסם הודי שממנו עשיתי את הפסל של האישה הכורעת על הבטן.

דרך אגב זה אחד הפסלים המרשימים ביותר, פשוט בא לך ללטף אותה.

גם אני כל הזמן מלטף אותה. הפסל הזה קצת יוצאת דופן בין השאר, נראה כאילו שמישהו אחר עשה אותה, היא כאילו לא שייכת.

יש עוד אחד יוצא דופן וזו הדמות מרחפת

שני אלה באמת חריגים הם לא נראים "חצי מתים" כמו היתר.

לי הם נראים בסגנון שונה בלי שום קשר להבעה המיוחדת שלהם, ספק זעקה, ספק עיוות,  נראה שאתה הולך עם העץ, לא מנסה לעשות ממנו מה שהוא לא. אתה מוציא ממנו את מה שאתה רואה ונותן לו דגשים מסוימים. 

את האישה הכורעת עשיתי מחתיכת גזע עץ לגמרי פשוט והומוגני, בלי כלום, לא היה בו שום דבר שאפשר היה לשאוב ממנו רעיונות או לדמיין משהו כזה או אחר. התחלתי לעבוד, את הפסל כולו עשיתי במפסלת חוץ מהעיבודים הסופיים. כבר בהתחלה ראיתי בו את מה שזה יהיה. התנוחה הזו הייתה ידועה לי וכשראיתי את העץ ידעתי שזה מה שמתחשק לי לעשות.

 

סוג העץ הכתיב לך את התוצאה. 

כן, סיסם הודי הוא עץ קל מאוד לעבודה. קצת יותר רך, אין חללים, הסיבים ארוכים, הוא לא מתבקע, אין בו חורים, אין בו ענפים, בניגוד לעץ זית שזה עץ קשה מאוד, אתה מתחיל לעבוד עליו, מקלף את הקליפה וכל הזמן נופל לבורות.

אבל זה, עד כמה שאני מבין, מוביל אותך בעבודה ונותן את הכיוון?

נכון.

 

בכל זאת אתה עובד יותר בזית.

כן. אני אוהב את זה, זה מתאים  לראש הלא שיגרתי שלי. זה לא מפריע לי, לא מפריע להרגשה שלי. אני לא יכול לקחת עץ שכאילו עבר פיצוץ אדיר ולהפוך אותו למשהו "יפה", הוא לא יהיה יפה. יש לי גם, או יותר נכון אני מרגיש את הפסיכולוגיה של העץ זית הזה. דרך אגב כל העמק מלא פה בעצי זית עתיקים. חלק מהעצים שיש לי נשרפו באופן קשה. אני יכול לקחת בול עץ כזה שהוא כמעט אוד מוצל כמעט לא נשאר ממנו כלום, ואני מוציא ממנו משהו.

 

ואתה חושב שאתה יכול להתחמק מהביטוי שנשקף מכל פסל שקשור בפציעה שלך?

לא. אני...

אז למה זה מפריע לך לדבר על זה?

זה מפריע לי שהופכים את זה לדבר העיקרי. אדם שיש לו יכולת יצירתית זה לא משנה אם הוא נפצע או לא. זה שהפסלים נראים כאילו הם בעצמם עברו פיגוע  זה נכון. כל אחד שהיה עובד בעץ זית, סביר שזה מה שהיה יוצא לו.

 

בגלל זה הלכת לעץ  זית ולא למשהו אחר?

זה מה שהיה לי במחסן.

וזה  התאים לך.

נכון זה התאים להרגשה שלי. ראית את הנשים בהריון שאני אוהב לעשות?

כן.

לזה אני מעדיף עץ נקי את הסיסם. שם אני רוצה להראות רק את הקווים.

 

אתה עובד עם תרשימים מוקדמים, או רק לפי הרגש והאינטואיציה?

אם אני עושה פסל כמו האישה למשל, אני צריך בכל זאת איזשהי דוגמא, לפעמים אני עושה את זה על עצמי. מחפש כאילו את הצורה, אין לי מודל וצריך להיות דמיון פיזיולוגי לבן אדם, כשאני עושה ראש אני לא מחפש שיהיה דומה.

זה גם לא צריך להיות דומה,  זו "הנגיעה" האמנותית שלך.

אני לא מחפש את זה. אבל כשאני עושה אישה אני כן רוצה שיהיו פרופורציות מסוימות.

והגעת בהחלט לפרופורציות יפות.

דרך אגב הרבה יותר קל לי לעשות את הפרצופים האלה.

 

איפה הצגת כבר את העבודות שלך?

לא היה לי ואין לי צורך או משיכה לעשות תערוכה, זה עומס רב. אבל לוחצים עלי כמה שנים.

עומס נפשי?

כן עומס. איפשהו היה גם החשש מפני תגובה שלילית, שאנשים  יגידו : "קיבינימט, מה האידיוט הזה עושה פה". את העידוד והדחיפה להציג קיבלתי מחבר'ה שראו את העבודות, ביניהם החבר של הבת של מיכל ממעגן מיכאל, הוא עוסק באומנות ועיצוב, המורה שלו לתכשיטנות בקיבוץ היא האחראית הגלריה, הגלריה מתפקדת יפה כל הזמן. חיכיתי חודש וחצי כי היה תפוס שם כל הזמן בתערוכות אחרות. גלריה יפה מאוד. בסופו של דבר סיכמנו על תאריך. חוץ מלהביא את העבודות לגלריה, הם עשו לי את הכל. זה היה ממש בכיף.

 

כמה זמן אתה עובד על פסל אחד?

תראה תקופות ארוכות אני מרגיש שאני לא יכול לעשות כלום. מבחינה נפשית, זה פשוט לא בא, אין מוזה. וגם מבחינה פיזית התחלת העבודה היא קשה, אבל פתאום לאחר שאני מתחיל ורואה את מה שאני עושה, אני יכול לעבוד כאחוז תזזית.

 

כל היום?

לא, אני עובד עם דיסק וכו' כלים קשים לעבודה פיזית ואז זה יכול לקחת שלושה ימים.

למשל הפסל שמתאר קבוצת דמויות, לא היה לי בראש, את העץ הבאתי מעין הוד, ראיתי אותו כשעוד היה חי לפני השריפה, דיברתי עם קבלן שחתך שם את העצים, זו הייתה חתיכת עץ שרופה שראיתי בה את הדמויות, לקחתי אותה הביתה והתחלתי לעבוד, עד ארוחת בוקר הספקתי לעשות שני ראשים. לעומת זה יש עבודות שעומדות אצלי חודשים, אני לא יכול לגמור אותן.

 

אתה מרגיש שזה ממלא לך את היום?

ברור, כל דבר שאני עושה זה סוג של איזשהו סיפוק שהצלחתי להוציא משהו. אני לא רוצה לשחק אותה אמן, אבל זה לא קל. זה לא שולחן, או כיסא ולא תמיד זה מצליח. יש הרבה דברים שאני זורק. דברים שהתחלתי לעבוד עליהם ולא גמרתי.

 

שרוליק מילה לסיכום –

יש הרבה חבר'ה צעירים או אפילו ילדים שיש להם יכולות שונות. אני מדבר על אמנות, והם לא ממשים אותן בזמן. יש כאלה שלא ממשים אותן לעולם, יש שמתחילים בגיל 50 כמוני, ויש כאלה שמתחילים בגיל 60 כמו אבא שלי, חבל שאין מקום מיוחד שאנשים יוכלו לעשות דברים, לפתח את יכולותיהם, באמת חבל. זה המסר שלי, אני בטוח שיש הרבה אנשים שלא מפתחים את כישרונותיהם אך ורק בגלל הסיבות האלה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שנת לימודים פורייה ומוצלחת

מצוות השתלמויות צעירים

תרצה, כרמל ויורם.

 

 

 

 

אכי אני אוהבת את חג הפסח...

 

אילנה קרוא משוחחת עם מיכל כהן והמשפחה על מחלת הצליאק

 

מיכל כהן היא היחידה במשק הסובלת מרגישות למזון או כפי שזה נקרא בשפה רפואית "צליאק".  מכיוון  שלא היה לי מושג מה משמעות המחלה, וכיצד אפשר וניתן להתמודד איתה, קיבלתי את ההצעה של ירמי לראיין את המשפחה. נפגשתי עם גל, יובל ומיכל שהסכימה לראיון, כאשר גיא והאחות הקטנה דפנה מקשיבים ושותפים לשיחה.

 

מה זה צליאק?

צליאק (כרסת), היא מחלה כרונית של מערכת העיכול שמתאפיינת ברגישות לגלוטן (חלבונים המצויים בדגנים), הגורמת להרס של דופן המעי הדק ובעקבותיו העדר ספיגה של חומרי מזון ותת תזונה. אנשים הסובלים ממחלה זו רגישים לחלבונים אחדים שמקורם בדגנים.  חלבונים אלה המכונים בהכללה גלוטן מצויים בחיטה, שעורה, שיפון ויתכן גם בשיבולת שועל. אכילת מאכלים שמכילים גלוטן גורמת לתגובה של מערכת החיסון אשר הורסת את סיסי המעיים במעי הדק. סיסי המעיים הן בליטות דמויות אצבעות על פני המעי שתפקידן ספיגה של חומרי מזון.  הרס סיסי המעיים פוגע בצורה קשה ביכולת הספיגה של חומרי מזון כמו ויטמינים ומינרלים וגורם לתופעות של תת-תזונה. הצליאק אינו מדבק.

 

האם גם לכם יש צליאק?

לא. כל המשפחה נבדקה, ורק אצל מיכל זה התגלה. 

 

מאיזה גיל אתם מודעים לצליאק?

ניתן לגלות את המחלה בכל גיל. פגשנו אנשים שגילו אצלם בגיל 60-70, אצל מיכל גילינו בגיל חמש וחצי.

 

ועד אז לא היו תופעות לוואי?

ברגע שגל הפסיקה להניק את מיכל היו כל הזמן הקאות וחשבו בטעות שלמיכל יש בעיה עם רפלקס הבליעה, היא קיבלה טיפול לכך. אך הפליטות נמשכו.

היות והגוף אינו סופג את חומרי המזון, הגוף תשוש ועייף, וזה משפיע על ההתפתחות. אצל מיכל  זה כנראה השפיע על התפתחות הדיבור. מיכל דיברה בשפה מיוחדת: "שפת מיכל" –שימוש רק בהברה האחרונה של כל מילה. למשל "מיץ פטל" היה "איץ אל". היה קושי גדול להבין את מיכל, בפעוטון ובבית. כאשר סבתא נשארה עם הילדים נכתב מילון כדי שסבתא תוכל להבין.

 

וכל הזמן הזה אינכם יודעים שהילדה סובלת מצליאק?

לא.

 

איך גילתם?

כאשר מיכל היתה בגן היא הפכה צהובה ונראתה רע. נערכו בדיקות דם והתגלו נוגדנים. בבדיקת גסטרוסקופיה התגלתה  תמונה ברורה של המחלה במעי הדק. 

 

איך הרגשתם כשהתבשרתם על המחלה?

כמו סלע של חמישה טון שנוחת על הראש. לא ידענו " איך אוכלים" (תרתי משמע) את הידיעה.

באותה תקופה, דפנה הקטנה היתה זקוקה לאוכל דל נתרן, למיכל אסור לאכול גלוטן "ולכי תנסי עם זה להכין ארוחת ערב".

היינו די אבודים, הפנייה לדיאטנית לא ממש עזרה, אבל מזל שיש אינטרנט ויש עמותה. גילינו שהדבר שהכי עוזר זה לשוחח עם חולי צליאק, הם נותנים את הטיפים הטובים ביותר.

במקביל צריך היה לארגן את הבית ולשנות הרגלים. אוכל זה דבר מאוד מרכזי ומשפיע על ההתנהלות המשפחתית כולה. קנינו פריזר כי אנו קונים אוכל במרוכז בגן שמואל. יש שם סופר המתמחה באוכל דיאטתי בכלל, ולחולי צליאק בפרט.

במקרר יש אוכל של מיכל, בנפרד. הלחם שלה. אפילו המרגרינה צריכה להיות רק שלה. (אסור שסכין שנגעה בלחם רגיל תשאיר פרורים).

היינו צריכים ללמוד הכל "איך מחממים לחמניה שעשויה מקמח תפו"א ,אורז או קונפלור"? בתנור זה יוצא כמו אבן.

 קניה בסופר הפכה לפרוייקט: צריך לקרוא הכל ולהבין מה אומר כל מינוח (עמילן, לתת, חלבון מן הצומח).

יש חוק שמחייב לסמן כל מוצר אם הוא מכיל גלוטן, אך קשה לאכוף את החוק. וכאן לא מדובר על אוכל בלבד, אפילו קרם הגנה, או שפתון עלול להיכנס למחזור הדם ולהשפיע. כל הזמן אנחנו לומדים . ידעת שתבלינים עלולים להכיל גלוטן?

 

האם המחלה משפיעה על חיי היום יום?

המשפחה כולה שינתה הרגלים. בימי שישי אנחנו מביאים לקבלת שבת אוכל מיוחד למיכל- בצידנית. כמובן שהיו חכמולוגים ששאלו "לוקחים צידה לכל השבוע"? או: "עושים פיקניק בחדר האוכל?" 

 

יש עוד מצבים מביכים?

כן. ברישום לחדר האוכל ביום שישי, אני  עם מיכל ואומר "רק אחד",  או, למשל,  קנינו גלידה במקדונלדס, וביקשנו "לא בגביע" כי זה אסור למיכל, אבל הם לא מוכרים בכוס וצריך להסביר. בחתונות אנחנו צריכים להביא אוכל מהבית, ואי אפשר להסתובב עם שלט. 

מגיל צעיר מאוד מיכל לקחה אחריות. זה אומר לבוא ליום הולדת עם ממתקים מהבית. אנחנו צוחקים שהיא הילדה היחידה שמגיעה ליום הולדת עם מתנה וכיבוד.

אסור לאכול אפילו במבה מהקערה, כי הילדים  אולי נגעו קודם עם הידיים בעוגה. מיכל למדה לזהות מוצרים שאינם מכילים גלוטן ומסומנים כך:

 

 

 

 

זה דורש המון משמעת עצמית וכח רצון, איך את עושה זאת מיכל?

אם אני אוכלת דברים אסורים, תוך חצי שעה מתחילים לי בחילות וכאבי בטן חזקים.

 

ומה עם עוגה ליום ההולדת שלך?

אני לא אוהבת עוגות "שלי", אז כל יום הולדת אני מקבלת ארנב שוקולד ענק  במקום.

 

איך מסתדרים בבית ילדים? בבית ספר בטיולים?

 לא פשוט. 

לפני שלוש שנים נערכה מסיבת פיג'מות מחוץ לקיבוץ, היתה בעיה עם ארוחת הבקר והחזרנו את מיכל הביתה. וזו היתה נקודת מפנה מבחינתנו. החלטנו שמיכל לא תפסיד יותר פעילות חברתית בגלל האוכל. מאז בטיולים או שאחד ההורים מצטרף או שאנחנו דואגים לנסוע ולהביא אוכל.

 

חשוב לציין שכל מעבר לתלתון, מורה חדשה ,מטפלת חדשה, מצריכים הסברים. תמיד אנחנו אומרים: "אם אינכם בטוחים שאלו את מיכל" כאשר הכלל שתמיד נכון-   If you doubt- keep it out .

 

 

 

 

 

 

 

 דוגמא נפלאה לאיכפתיות היא של אלדד, המדריך מתלתון ראשית, שהתקשר ל"אוסם" והגיע עד שירות לקוחות לשאול על הרכב של  ממתק. המצחיק היה שלאחר כל הטירחה מיכל בכלל לא אהבה את הטעם.

 

 באמת יש צורך בהקפדה כל כך רצינית? כמה גלוטן מותר לאכול?

ןעל כך הם עונים לי בסיפור:

מספרים על נגר שתלמידיו ביקשו שילמד אותם לבנות ארון. התלמידים שאלו אם מותר להם לבנות קצת עקום ועל זה ענה הנגר:" אתם תבנו ישר- עקום זה יצא לבד", ובהקשר של מיכל עליה לאכול ללא גלוטן בכלל, סטרילי בכל מקרה  זה לא יהיה.

אי שמירה עלולה לגרום לגידולים ולמחלות או להתפתחות של סוכרת. ויש למזער את הנזק.

חשוב לנו מאוד לציין שלמרות המגבלות החיים בבית נורמליים  לחלוטין. זהו בית שמח  מלא ילדים וחתולים. 

ואם לפעמים נדמה לאנשים שאנו מגזימים, ויש רגע קטן של אי נעימות, ממשיכים, כי סדר העדיפויות ברור.

מרגע שמיכל החלה בדיאטה  החלה פריחה מנטלית ומוטורית, היא פשוט ילדה חדשה!

מיכל יודעת לבטא רגשות ולהגיד "נורא מתחשק לי לאכול" אך אינה מרחמת על עצמה. יחד עם זאת בראש השנה, כאשר הילדים מפריחים בלונים עם משאלות, מבקשת מיכל שתמצא תרופה לצליאק. כי "קצת מפריע לי שכולם אוכלים ואני שונה".

ולכן, היא צוחקת, אני  הכי אוהבת את פסח, אז יש ופלים של עלית שמותר לי לאכול.

אני שואלת את האחים מה הם מרגישים וגיא אומר שיש דברים מעצבנים למשל לפני יציאה לטיול לוקח המון זמן להתארגן. במנגל מיכל מקבלת תמיד ראשונה. וגם הכי הרבה צ'יפס.

 

לסיום הראיון אני שואלת את המשפחה למה הראיון הזה חשוב והם מסכמים:

1.      הגברת המודעות לצליאק.

לצליאק קוראים גם מחלת "מאה הפנים" ומתבטאת בקשת רחבה של סימפטומים. יש באוכלוסייה אנשים שיש להם צליאק והם כלל אינם מודעים לכך.

 

2.      מודעות הסביבה.

הבנת הסביבה הקרובה את הקשיים עמם אנו מתמודדים. למשל: ועדת בריאות המשתתפת בעלויות הגבוהות של המזון למיכל, או ועדת ספורט (ריפי) שעזרה לנו להתגבר על מחסום פסיכולוגי ונתנה לנו הרגשה שניתן לצאת לטיולי סופשבוע (למרות המגבלות), או המזון שאורזים בנפרד למיכל בחדר האוכל.

 

אנחנו רוצים גם לציין לטובה את העמותה לצליאק, העורכת ימי עיון וימי כייף למשפחה כולה.

שם גילנו שאנו לא לבד ומהם קיבלנו ומקבלים תמיכה רבה.

ולבסוף אני מפתיעה בשאלה: יש משהו  טוב בצליאק?

אך המשפחה אינה מופתעת ועונה "מיכל הפכה לבוגרת אחראית ועצמאית בזכות הצליאק.

כמו כן מחלה כרונית, למרות השחיקה, נותנת פרופורציות אמיתיות למה חשוב בחיים.

 

 

 

השטן האיסלאמי/ עזי זבולון

למרות שאני מודע לעובדה שלרשימות הנכתבות ל"ברמה" או לעיתון ב"קיבוץ" אין שום השפעה ולו הקטנה ביותר על ההרג הנעשה בכל רחבי העולם ע"י אנשי האיסלאם הקיצוני,  אני חושב שחייב להיות איזה איזון בדברים הנאמרים והנכתבים.

לעצם העניין – הן העיתונות המקומית והן הקיבוצית מנסות ליצור מציאות של דיכוי ישראלי מתמשך על "עם" אומלל שמשלם מחיר מדי יום ביומו בהשפלה, בהרעבה ובשלילת זכויות מדיניות שלנו הישראלים יש אותן. קל מאוד לסתור את כל הטענות הללו ע"י עיון באירועים שמתרחשים כאן על אדמות ארץ ישראל מאז שנות ה- 20 דבר שלא אעשה כאן, מי שבאמת רוצה לרדת לפשר הסכסוך המתמשך בין היהודים לבין ערביי הארץ (שברובם הם מהגרים מארצות ערב) שילמד את הדברים מתוך הספרים הרבים שנכתבו בנושא הנ"ל.

ביום שמספרי הילדים ההרוגים בבית ספר בדרום רוסיה עלו משעה לשעה, פורסמה התייחסותם של מנהיגי עולם שונים לגבי הזוועה, איש מהם לא ניסה להסביר או להבין את לוחמי "החרות" הצצ'נים. כולם היו מוכי הלם מההרג בנושא שכוון במיוחד כלפי ילדים חסרי מגן.

וגם אצלנו השטן האיסלאמי פועל בשיטה דומה. שליחיו המתאבדים מחפשים את הילדים, את הנשים והזקנים, שום דבר איננו מיקרי, זו אסטרטגיה חובקת עולם.

בשעה שמפוצצים שני אוטובוסים בבאר שבע וילדים נקרעים לגזרים ומוחזרים להוריהם בשקיות ניילון, מתפרסמת ב"ברמה" רשימה על אומללותם של הפלסטינים במחסומים,                      כשכל מה שקורה שם הוא תוצאה של טיפשותם המדינית מזה 100 שנים ויותר. וכתוצאה מניסיונותיהם הבלתי פוסקים מזה כארבע דורות ויותר לקעקע את קיומה של המדינה הקטנה והאחת והיחידה שיש לעם היהודי.

לעולם לא אבין מדוע אותו שוכן במרומים שטוען שבחר בעם היהודי להיות העם אותו שומר ועליו הוא מגן – מדוע העם הזה נדון להיות נרדף לאורך כל הדורות וגם כשסוף סוף יש לו פיסת ארץ תחת גדליו הוא משלם מחיר דמים כ"כ כבד במלחמתו עם השטן האיסלאמי....

 

 

חניות מסוכנות / טליה גלוסקא

 

אני רוצה להעלות לסדר היום את נושא החניית הרכבים בכביש הכניסה למשק, בסיבוב ליד האולפן ומול הרווקיות. החנייה בכביש הזה חוסמת חלק מהמסלול הימני מפריעה לתנועה  ומסכנת חיי אדם.

השבוע זה קרה גם לי (ולא בפעם הראשונה) – רכבתי על אופניים לכיוון פלרם, רכב שנכנס למשק עקף מכונית שחנתה בצד הכביש ליד הרווקיות, נכנס למסלול השמאלי עליו רכבתי, סונוור ע"י שמש הבוקר ועבר קרוב-קרוב אלי, הרבה יותר מדי קרוב, לטעמי.

שמעתי על כמה וכמה כמעט-תאונות, וגם תאונות ממש,  שאירעו לאנשים אחרים, כשההבדל בין ה"כמעט" לבין תאונה בפועל קטן ביותר.

לדעתי, יש לאסור את החנייה בצד הכביש הנ"ל לפני שיהיה מאוחר מדי.  אולי ניתן להציב חסימות בצד הכביש שיחסמו חניה במקומות המסכנים חיי אדם וכן להציב שלטים מתאימים.

האלטרנטיבה האחרת שאני רואה היא הרחבת הכביש, אך לא נראה לי שזה יקרה בשנים הקרובות.

 

 

 

 

אותי נידבו לנסר צלעות...

 

עמוס אדרי מכין את עצמו להיות רופא. על הקבלה, ללימודים, ההתנסויות, החוויות, החיים הסטודנטיאלים ולמה דווקא בעיר הנגב הוא מספר לאמא הגר.  

 

לאן נעלמת בשנים האחרונות?

אני לומד לתואר M.D  רפואה באונ' בן גוריון בנגב במסגרת עתודה אקדמאית. השנה אתחיל שנה רביעית.

 

למה דווקא רפואה ולמה דווקא באר שבע?

תמיד רציתי ללמוד רפואה. זה תמיד עניין וסיקרן אותי. אני פשוט לא רואה את עצמי עושה משהו אחר. באר שבע היא מהפקולטות המובילות בארץ בעיקר בגלל הגישה המיוחדת שעל פיה החולה הוא קודם כל אדם וכך גם הרופא.

 

אנא פרט –

בניגוד למקומות אחרים בהם הרופא הוא אלוהים ואילו החולה הוא – מחלה או אבחנה.

בבאר שבע ההתנסות במחלקות מתחילה כבר בשנה א' דבר שמאפשר התמודדות עם המקצוע מהשנה הראשונה ללימודים.

 

האם הלימודים עונים על ציפיותיך?

הלימודים מרתקים על אף שהם יותר קשים ממה שחשבתי שיהיו. עד עכשיו התמקדנו במבואות לרפואה ורק השנה התחלנו ללמוד את מקצועות הרפואה ממש.

 

מה למשל?

השנה למדנו בשיטת מערכות (לב, נשימה, עיכול וכו') אך הכי מעניין היה לימודי האנטומיה שכללו נתיחות בחדר בגופות.

 

איך הייתה החוויה הראשונית של ההתמודדות במפגש עם אדם מת?

הכניסה הראשונית לחדר מתים הייתה מפחידה. היו מספר אנשים שבכו ומספר אנשים שלא רצו להישאר אבל אותי נידבו לנסר צלעות עם משור חשמלי.

ככל שלומדים יותר לעומק לומדים להתמקד באיבר הספציפי ולא בגופה השלמה. עוברים תהליך של דהסנסיטיזציה, התקהות, ובכל זאת אני שמח שהחלק הזה מאחורי.

 

איך זה משפיע על החיים והאם נוצר הווי מיוחד בשנה זו (השלישית)?

היו מספר נקודות שבירה לכל אחד מאיתנו במהלך השנה. זה לא עוזב את המוח ואת החושים (ריח) גם כאשר אני לא בלימודים. אחת הדרכים הטובות להתמודד עם הקשיים היא דרך ההומור אבל תמיד זוכרים לשמור על כבוד המת.

 

מה המסלול של עתודאי ברפואה?

6 שנות לימוד ועוד שנה סטאז' כאשר בכל חופשת קיץ אני מגוייס לצבא (טירונות, קורס חובשים, קורס קצינים וכד')  בתום 7 שנים מתחיל שירות כרופא צבאי הנמשך 5 שנים. לאחר מכן אבחר התמחות במערכת האזרחית.

 

איך היה המעבר החד מבית אבא אמא לחיים כאדם בוגר ועצמאי וכל זאת בגיל 18?

נהניתי מכך מאוד. הרגשתי מוכן לכך ואני חש שהשתניתי והתבגרתי מאוד בשנים אלו. אני נמצא בחברה של אנשים אשר ברובם מבוגרים ממני (אחרי צבא) ולמדתי מהם רבות.

 

האם החלטת כבר על תחום התמחות ברפואה?

כשהגעתי ללימודים ובעקבות הילדות בקיבוץ, רציתי להיות פסיכיאטר. עכשיו מה שהכי מעניין אותי זה גניקולוגיה ומיילדות, ומחר מי יודע?

 

איך החיים הסטודנטיאלים בב"ש?

כיוון שהעיר מרוחקת ניתן למצוא שם הכל, העיר כולה ערוכה לקבל סטודנטים.

 

למשל?

מסיבות, תיאטרון, קולנוע, בתי קפה, פאבים וכו'. לא חסרים מקומות בילוי והמקום מומלץ בחום. הסטודנט בבאר שבע הוא טיפוס מיוחד, יש אווירה מאוד חברותית וזה כמו קיבוץ רק קצת יותר גדול.

 

מה הדבר הכי מצחיק שקרה לך במהלך הלימודים?

שנה א', לילה, הגיע תורי להיכנס לחדר יולדות. אני עובר במסדרון, כאשר נשים מתייפחות מכאבים בכל צד. חמוש במבט חשוב וחלוק לבן אני נכנס לחדר יולדות. תוך חמש דקות האחות מלווה אותי החוצה ומורה לי לשכב על מנת שלא אתעלף, חמש מהיולדות מפנות לי ספסל "והרופא החיוור" נשכב להתאוששות. מיד נפסקות ההתייפחויות והיולדות מחכות בדממה ובנשימה עצורה להתפתחויות נוספות.

 

מה כולל תהליך הקבלה לפקולטה לרפואה?

ראשית התהליך הוא סינון לפי ציון בחינות הבגרות והפסיכומטרי. לאחר מכן מוזמנים כ- 700 מועמדים לראיון בבאר שבע. נערכים 2 סבבים של ראיונות שכל אחד אורך כ- 45 דקות והחלק העיקרי בראיון הוא התמודדות עם דילמות מוסריות. בכל ראיון אתה יושב מול מספר מראיינים הכוללים אישיות רפואית ואישיות קהילתית, למשל רב אורתודוקסי. תוך שבועיים מהראיון השני קיבלתי תשובה חיובית.

 

שאלה אחרונה – מה אתה עושה כשאתה מתגעגע הביתה?

אני מכין לעצמי טבעות עוף וסלטים (פטרוזיליה עם בוטנים) ומדמיין לעצמי את הקיר של לוזר בחד"א.

 

 

 

 

תראה מה "עשו לי" בכביסה...

 

לא פעם מגיע חבר מתוסכל למכבסה עם פריט לבוש שאיבד צורה, הוכתם או התכווץ שנראה כמו סמרטוט ומודיע: "זה חדש לגמרי רק קניתי אותו! ו...תראה מה עשו לי בכביסה..."

קשה להתווכח או לשכנע לקוח ש"נעול" על האמת שלו (שאין בִּלתה)... "עשו לו בכביסה", ש"הרתיחו לו" את הבגד, ש"טיפטפו לו" שמן על הפרונט, ש"שתו לו" קפה, ש"אכלו לו" פירות, ש"הכתימו לו" בדם, ש"צבעו לו", ש"ניקו לו" באקונומיקה  ועוד כהנה וכהנה פִּגעי-שיגרת היומיום. "זה לא היה לפני הכביסה" הוא נועץ בי במבט מזרה אימה, "אני בטוח ב 100%"

ואני, לא נותר לי אלא להסכים עימו כי באמת רוב הכתמים "לא נראים" לפני הכביסה.   

 

יש לפעמים גם טענות מוצדקות שעיקרן הוא דהיית צבע מבגד לבגד, ע"ע הודו. (דרך אגב, האזרחות של הבגד לא משתנה גם אם "איבר-חוּכמים" גוזרים את הפתקה כדי ל"בלבל את האוייב"...). על נושא הכתמים נאמר: "טול קורה..." ולנושא המרעין הבישין האחרים אני מפנה את תשומת לבנו למאמר שהופיע השבוע במגזין "ממון" של ידיעות אחרונות.

המאמר הוא ארוך מאוד ועל מנת לא להלאות את הקוראים הוצאתי קטעים נבחרים -

 

...מחולצת טי לא מצפים שתחזיק מעמד 20 שנה, אבל גם היא צריכה להיות איכותית. מבדיקה שנערכה במעבדות "שנקר" בשיתוף עם מכון חותם בהנהלת עדה לבנון, עולה שאפילו חולצות הטי שמציעים מותגים ידועים זקוקות למקצה שיפורים. חמש מבין חולצות הטי השחורות שנבדקו כשלו באופן מביש לאחר כביסה וייבוש.

 

נתון מפתיע: אין קשר בין מחיר החולצה לאיכותה, גם החולצות הזולות ביותר וגם החולצות היקרות קיבלו ציונים ירודים.

כל החולצות כובסו בטמפ של  30-40 מעלות (כמו הכביסה שלנו) לפי הוראות היצרן. כל חולצה עברה 10 כביסות ומצבה נבדק לפני ואחרי הכביסה. כל החולצות יובשו בתלייה.

להלן חלק מהתוצאות:

 

 

וזה מה שכל כך טוב בקיבוץ, תמיד יהיה את מי להאשים, יש בזה מידה מסויימת של רוגע ואולי טוב שכך, אבל אנא... רגע לפני ה"עשו לי..."  כדאי לחשוב אולי בכל זאת יש עוד סיבות. 

כאמור מי שמעוניין יכול לקרוא את המאמר בשלמותו בידיעות אחרונות במגזין "ממון" של יום שישי 3.9.04

 

 

 

על רגישות חוכמה ונסיון בגידול סוסים...

 

יורם לנקרי נפגש ומשוחח עם עמית רון באורווה על הדֶק היפה מתחת לעץ הזית. לפנות ערב, האורווה כבר בשלבי סגירת סוף היום, כולם עייפים. החבר'ה שעובדים מתרוצצים, מאכילים, מחזירים את הסוסים מהמרעה, קושרים אותם בתאים. עמית רון אחרי עוד יום לא קל, יושב ומגרד בראש, מהרהר, וגם עונה לשאלות.

 

-  עמית תן כמה מילות רקע על הפעילות באורווה.

באורווה יש היום 25 סוסים, מתוכם 6 סוסי בית ספר והשאר סוסי פנסיון או אימון. רובם סוסי אימון לטווח רחוק וסוסים מתחרים. במהלך השנה האחרונה האורווה עברה שינוי, יותר סוסי פנסיון ואימון ופחות סוסי בית ספר. סוסי פנסיון הם סוסים של אנשים מבחוץ, שמחזיקים אותם אצלנו ומשלמים לנו. סוסי אימון הם גם סוסי פנסיון שמשלמים עליהם וגם מאמנים אותם. אלה הם סוסים לאילוף ראשוני או ברוב המקרים סוסים מתחרים לאימון לטווח ארוך לתחרויות.

בית הספר סובל עכשיו ממחלה קבועה של סוף הקיץ, ירידה דרסטית במספר התלמידים. בסך הכל השנה הייתה שנה מוצלחת מבחינת האורווה גם מבחינה כלכלית, לפחות עד עכשיו, וגם מבחינה הישגים בתחרויות.

העונה עוד לא נגמרה זה עוד מוקדם לסכם אותה. יש עוד שתי תחרויות אחת בשבת בעוד שבוע וחצי ועוד אחת באוקטובר.

 

-  האנשים שמחזיקים פה סוסי פנסיון או סוסי אימון,  עושים את זה כדי להתחרות איתם?

ברוב המקרים. אלו אנשים שמתחרים או בני משפחתם.

 

-  מה הפרופיל של האנשים האלה?

בדרך כלל אלה אנשים שיש להם אמצעים להחזיק סוס בפנסיון  או באימון, מעבר לעלות שהיא גבוהה, יש פה עוד ביטוחים, פרזולים ווטרינריה וכל מיני דברים נוספים.

 

החזקת סוס ספורט זה עסק יקר. נכון שלא כולם עשירים, חלקם אנשים שהדבר חשוב להם והם שמים את זה בראש סולם הקדימויות שלהם. חלקם אנשים בעלי אמצעים יותר גדולים. בסך הכל ספורט הזה הוא הוצאה כספית מאוד גדולה בארץ ובעולם. בשלוש שנים האחרונות הענף הכפיל את עצמו כל הזמן בסדרי גודל וגם בפרסי כסף שנכנסים פנימה, בטח באיכות של הסוסים.

השנה הגיעו לארץ סוס אחד שהוא אלוף עולם ועוד סוס שהיה מדורג שלישי בתחרות הכי חשובה בארצות הברית שזה המרכז העולמי של הענף הזה ועוד מספר סוסים מאוד איכותיים. גם אצלנו יש הצלחה. השנה לא רק בגלל שפתאום נפל לנו האסימון אלא בגלל שנכנסו מספר סוסות יבוא מאד מוצלחות והן מתחרות מטעם האורווה הזאת בהצלחה. אחת מאיטליה ושתיים מאמריקה לשלושתן רקורד קודם בחו"ל. קנו אותם אנשים מהארץ ומחזיקים אותן כאן. הסוסים שאנחנו מטפחים פה קצת יותר צעירים וגם הם מצליחים אבל טיפה פחות.

 

 

 

 

 

 

-  יש סיכוי שיצליחו בעתיד?

זאת התקווה. הם מראים סימנים די טובים. סך הכל יש באורווה שלנו אוסף של סוסים מוצלח ביותר.

 

-  כמה מתוכם של רמת יוחנן?

כל הסוסים שמתחרים לא בבעלות של רמת יוחנן. סוס אחד שהוא בשותפות רמת יוחנן שיכנס לתחרויות רק באוקטובר בפעם הראשונה. כל שאר הסוסים של רמת יוחנן הם סוסי בית ספר, סוסים פשוטים לא טהורי גזע. כל סוסי היבוא הם טהורי גזע, הם ליגה אחרת ביכולות שלהם ובמחירים שלהם.

 

-  כמה בערך עולה  סוס כזה? יש הצדקה שרמת יוחנן תקנה סוס כזה?

קשה להגדיר. זה כמו שקשה להגדיר מחיר מכונית. אני חושב ממוצע קניית סוסים האלה במתקרב ל- 20,000 $. לא כדאי להיכנס לשוק להתחרות בו, זה גם עולה הון ולא מדובר בעשרות אלפי דולרים אלא במאות אלפי דולרים. אפשר להביא נקבות טובות, זה מאוד תלוי כשמשווים את עלות תנאי  האחזקה ומה מחילים על זה, בעיקרון ההחזר על נקבה טובה הוא במקרה האופטימאלי 4-5 שנים.

ההשקעה היא מאוד גדולה ורוב האנשים שעושים את זה, יש להם את האפשרויות ויש להם את ה"שיגעון" לזה. בדרך כלל הם קונים את הנקבות, יוצאים איתן לתחרויות, ואחר כך משתמשים בהן גם ליצור וולדות כמוצר נוסף. הם לא עושים את זה כתכנית כלכלית בעצם טיפוח.

קשה מאוד להתחרות מבחינה טיפוחית באפשרויות שיש לאמריקאים ולאירופאים. זאת אומרת, אם יש לך כבר את הסוסה, אז כן, תגדל אותה והוולדות כבר יחזירו את ההשקעה.  כתכנית צריך לשקול זאת טוב.

 

-  כמה עולה להחזיק סוס מגזע איכותי לשנה?

באופן עקרוני עולה כמו סוס רגיל, מעבר לפרמיות של הביטוח אין סיבה שסוס טהור גזע יעלה יותר. משלב מסוים יש פחת. יש גם עליות ערך. כל הסוסות שדיברנו עליהן שהגיעו מאירופה או מחו"ל, למרות שהגיעו עם רקורד בהתאם לצפיות, עשו בארץ קפיצת-מדרגה, כולן יכולות היום להימכר בערך כפול ממה שנקנו.  בסך הכל  כשהסוס טוב, או שיש ביקוש בשוק לדברים  האלה, יש לו עליית ערך.

 

-  אז כמה עולה פחות או יותר אחזקה של סוס בשנה? פנסיון, פרזול, וטרינר, ביטוח?

מאוד קשה להגיד. תלוי מה מחשבים, המקום שהוא תופס, עלות התא וכו'. עלות האוכל  הפירזול והביטוח ידועות, כל השאר נעלמים. המינימום הוא  1500$ לשנה וזה בדרך כלל עולה יותר.

 

-  איך מבחינת כוח אדם, מי עוזר לך באחזקה של המקום?

בעיקרון יש את שני שעובדת פה. יחד אנחנו עושים את רוב השוטף, בתוך זה מפעילים את הילדים והנוער שמסתובב פה, חלק מלהיות באורווה זה לטפל בסוסים ובמתקן ובכל המסביב. זה חלק מאוד משמעותי. לטעמי הוא בעל ערך יותר משיעורי הרכיבה. מי שנשאר פה מספיק זמן ויש לו ראש פתוח ומעוניין מצליח לקלוט וללמוד.

אם הוא רוכש הרגלי עבודה ונכונות להתאמץ בשביל זה, הוא יצליח, אם הוא יהיה פרימדונה וחכמולוג אז הוא לא יצליח ולא משנה מה יעשה.

בסופו של דבר להתקדמות ברכיבה של הילדים יש יותר קשר גם למספר התאים שהם מנקים ביום, מאשר לשיעורי הרכיבה שהם מקבלים. הקשר הוא האיכפתיות ותשומת הלב.  מי שמוכן לשלם את המחיר בלהתאמץ בשביל בעלי החיים, בסופו של דבר גם לומד לרכב עליהם טוב יותר.  

 

-  אתה בעצמך משתתף בתחרויות?

בתחום הזה עיקר הדגש זה להיות מאמן שמתחרה. אתה מאמן את הסוס ומתחרה עליו. אימון רוכבים אחרים וספורטאים הוא משני. הוא רק תוצר לוואי. היו שנים שהיו לנו פחות סוסים להתחרות עליהם, אבל בשנה האחרונה יש תוצאות יפות וזה עיקר המשיכה של המקום, אנשים מביאים הנה את הסוסים שלהם ורואים את התוצאות. אם המאמן לא מצליח להביא תוצאות הם לא יביאו את הסוסים שלהם. זה לא חייב להיות מקום ראשון זה גם יכול להיות מדורג בין הראשונים, היום יש כבר קהל גדול שמבין ויכול לראות מגמות ושיפורים ולא בהכרח להתייחס רק לתוצאה היבשה. כמובן לאורך זמן אתה חייב להצליח בתחרויות בעצמך בשביל לקיים את המערכת הזו סביבך. אפשרות אחרת היא  לקחת את הסוס לאפיקים פחות יומרניים מבחינה תחרותית. בסך הכל תחרות נבנית על היכולת האישית של המאמן.

 

-  מה חלקו של הסוס ומה של הרוכב בהצלחה תחרותית?

הרוכב הטוב ביותר לא יצליח אם הסוס לא מספיק טוב. סוס טוב יכול עם רוכב בינוני שלא טועה יותר מדי להשיג תוצאות טובות. המרכיב של הסוס הוא יותר משמעותי מהיכולת של הרוכב. היכולת של הרוכב היא חשובה בעיקר בשביל לא להפריע ולא לקלקל. וזה שונה, כל אחד והאיכות האישית שלו. צריך רגישות, חוכמה, ניסיון, עצבים וסבלנות. כל הדברים האלה הם מרכיבים מאוד חשובים.

 

-  כמה שנים אתה עוסק בענף?

קשה להגדיר את נקודת ההתחלה. ב- 85 נסעתי לארה"ב ללמוד. מאז אני עוסק בזה פחות או יותר. התחלתי בתור ילד אצל יונתן עזריאלי ז"ל בגיל 10. היה מאוד חוויתי ולפעמים גם קצת טראומטי. בעצם הלמידה ממש וההתנסות התחילה בנסיעה לארה"ב. עם השנים אתה חייב להתעדכן ולהשתפר, אסור לקפוא על השמרים. היום יש נוער שגדל ובגיל 16-17 יודע את כל מה שלי לקח 20 שנה ללמוד. הם כבר מקבלים הכל לעוס ויש ביניהם רוכבים מאוד מוכשרים ומוצלחים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

-  איך אתה מסתדר עם כל המטלות, ניהול עסק, אימונים, עבודות באורווה, אחזקה והעסקת  הילדים. מבחנת הזמן וגם מנטלית?

לא תמיד מצליחים. לפעמים יש תקופות קשות, אתה מאוד רוצה שהעסק הזה יהיה ויתפקד, ואתה צריך לעשות, אם לא אז זה לא יהיה. חד משמעי אף אחד לא יעשה את זה במקומך. אתה משתדל לעשות את הכי טוב שאתה יכול, לפעמים גם נשברים... יש לי עידוד מבת זוגי להמשיך. בלעדיה זה לא היה קיים. יש לה מוטיבציה חזקה בכל מה שהיא עושה.

כשחזרתי לקיבוץ ופתחתי א האורווה נאמר לי על ידי אחד המנהלים הכלכליים, אתה צריך לראות את זה כאילו זה עסק הפרטי שלך. לא היה קשה לי לראות את זה כך. היום חלק מהדברים שעשיתי בעבר הורדתי מעצמי, בעיקר בתחום של הטיפול בענף מבחינה ארצית. הוועדות המקצועיות, את קורס המדריכים  גלגלתי לידיים של יפעת.

עזבתי את כל שאר הדברים מלבד מה שקורה פה. בינתיים נראה שזה הולך טוב. הענף הארצי הגיע לגודל שהוא יכול לשאת את עצמו גם בלעדי. בלי שאהיה כל כך מעורב, וזה לא נאמר מתוך יהירות. לפני 15 שנה התחום הזה לא היה קיים בארץ, היה צריך לבנות הכל מהתחלה, את החוות ואת בתי הספר ללימוד המקצוע וגם את המסגרת הארצית שאפשר יהיה להציג את זה. קשה מאד לקיים איזשהו ספורט בלי תחרות.

 

-  איך החווה שלנו יחסית לחוות אחרות בארץ?

מבחינת תחזוקה ומימשק היא נחשבת מאוד מוצלחת, מבחינת ההישגים בספורט היא בין הטובות. אבל צריך להיזהר משביעות רצון יתרה.

 

עמית, אז מה נאחל לך לשנה הבאה?

הרבה סבלנות ואורח רוח ושימשיכו להיות תוצאות גבוהות, שיהיה שיפור ושתמשיך ליהנות מהעבודה שלך ומהתוצאות.

 

 

 

 

 

 

 

על רגישות חוכמה ונסיון בגידול סוסים...

 

יורם לנקרי נפגש ומשוחח עם עמית רון באורווה על הדֶק היפה מתחת לעץ הזית. לפנות ערב, האורווה כבר בשלבי סגירת סוף היום, כולם עייפים. החבר'ה שעובדים מתרוצצים, מאכילים, מחזירים את הסוסים מהמרעה, קושרים אותם בתאים. עמית רון אחרי עוד יום לא קל, יושב ומגרד בראש, מהרהר, וגם עונה לשאלות.

 

-  עמית תן כמה מילות רקע על הפעילות באורווה.

באורווה יש היום 25 סוסים, מתוכם 6 סוסי בית ספר והשאר סוסי פנסיון או אימון. רובם סוסי אימון לטווח רחוק וסוסים מתחרים. במהלך השנה האחרונה האורווה עברה שינוי, יותר סוסי פנסיון ואימון ופחות סוסי בית ספר. סוסי פנסיון הם סוסים של אנשים מבחוץ, שמחזיקים אותם אצלנו ומשלמים לנו. סוסי אימון הם גם סוסי פנסיון שמשלמים עליהם וגם מאמנים אותם. אלה הם סוסים לאילוף ראשוני או ברוב המקרים סוסים מתחרים לאימון לטווח ארוך לתחרויות.

בית הספר סובל עכשיו ממחלה קבועה של סוף הקיץ, ירידה דרסטית במספר התלמידים. בסך הכל השנה הייתה שנה מוצלחת מבחינת האורווה גם מבחינה כלכלית, לפחות עד עכשיו, וגם מבחינה הישגים בתחרויות.

העונה עוד לא נגמרה זה עוד מוקדם לסכם אותה. יש עוד שתי תחרויות אחת בשבת בעוד שבוע וחצי ועוד אחת באוקטובר.

 

-  האנשים שמחזיקים פה סוסי פנסיון או סוסי אימון,  עושים את זה כדי להתחרות איתם?

ברוב המקרים. אלו אנשים שמתחרים או בני משפחתם.

 

-  מה הפרופיל של האנשים האלה?

בדרך כלל אלה אנשים שיש להם אמצעים להחזיק סוס בפנסיון  או באימון, מעבר לעלות שהיא גבוהה, יש פה עוד ביטוחים, פרזולים ווטרינריה וכל מיני דברים נוספים.

 

החזקת סוס ספורט זה עסק יקר. נכון שלא כולם עשירים, חלקם אנשים שהדבר חשוב להם והם שמים את זה בראש סולם הקדימויות שלהם. חלקם אנשים בעלי אמצעים יותר גדולים. בסך הכל ספורט הזה הוא הוצאה כספית מאוד גדולה בארץ ובעולם. בשלוש שנים האחרונות הענף הכפיל את עצמו כל הזמן בסדרי גודל וגם בפרסי כסף שנכנסים פנימה, בטח באיכות של הסוסים.

השנה הגיעו לארץ סוס אחד שהוא אלוף עולם ועוד סוס שהיה מדורג שלישי בתחרות הכי חשובה בארצות הברית שזה המרכז העולמי של הענף הזה ועוד מספר סוסים מאוד איכותיים. גם אצלנו יש הצלחה. השנה לא רק בגלל שפתאום נפל לנו האסימון אלא בגלל שנכנסו מספר סוסות יבוא מאד מוצלחות והן מתחרות מטעם האורווה הזאת בהצלחה. אחת מאיטליה ושתיים מאמריקה לשלושתן רקורד קודם בחו"ל. קנו אותם אנשים מהארץ ומחזיקים אותן כאן. הסוסים שאנחנו מטפחים פה קצת יותר צעירים וגם הם מצליחים אבל טיפה פחות.

 

 

 

 

 

 

-  יש סיכוי שיצליחו בעתיד?

זאת התקווה. הם מראים סימנים די טובים. סך הכל יש באורווה שלנו אוסף של סוסים מוצלח ביותר.

 

-  כמה מתוכם של רמת יוחנן?

כל הסוסים שמתחרים לא בבעלות של רמת יוחנן. סוס אחד שהוא בשותפות רמת יוחנן שיכנס לתחרויות רק באוקטובר בפעם הראשונה. כל שאר הסוסים של רמת יוחנן הם סוסי בית ספר, סוסים פשוטים לא טהורי גזע. כל סוסי היבוא הם טהורי גזע, הם ליגה אחרת ביכולות שלהם ובמחירים שלהם.

 

-  כמה בערך עולה  סוס כזה? יש הצדקה שרמת יוחנן תקנה סוס כזה?

קשה להגדיר. זה כמו שקשה להגדיר מחיר מכונית. אני חושב ממוצע קניית סוסים האלה במתקרב ל- 20,000 $. לא כדאי להיכנס לשוק להתחרות בו, זה גם עולה הון ולא מדובר בעשרות אלפי דולרים אלא במאות אלפי דולרים. אפשר להביא נקבות טובות, זה מאוד תלוי כשמשווים את עלות תנאי  האחזקה ומה מחילים על זה, בעיקרון ההחזר על נקבה טובה הוא במקרה האופטימאלי 4-5 שנים.

ההשקעה היא מאוד גדולה ורוב האנשים שעושים את זה, יש להם את האפשרויות ויש להם את ה"שיגעון" לזה. בדרך כלל הם קונים את הנקבות, יוצאים איתן לתחרויות, ואחר כך משתמשים בהן גם ליצור וולדות כמוצר נוסף. הם לא עושים את זה כתכנית כלכלית בעצם טיפוח.

קשה מאוד להתחרות מבחינה טיפוחית באפשרויות שיש לאמריקאים ולאירופאים. זאת אומרת, אם יש לך כבר את הסוסה, אז כן, תגדל אותה והוולדות כבר יחזירו את ההשקעה.  כתכנית צריך לשקול זאת טוב.

 

-  כמה עולה להחזיק סוס מגזע איכותי לשנה?

באופן עקרוני עולה כמו סוס רגיל, מעבר לפרמיות של הביטוח אין סיבה שסוס טהור גזע יעלה יותר. משלב מסוים יש פחת. יש גם עליות ערך. כל הסוסות שדיברנו עליהן שהגיעו מאירופה או מחו"ל, למרות שהגיעו עם רקורד בהתאם לצפיות, עשו בארץ קפיצת-מדרגה, כולן יכולות היום להימכר בערך כפול ממה שנקנו.  בסך הכל  כשהסוס טוב, או שיש ביקוש בשוק לדברים  האלה, יש לו עליית ערך.

 

-  אז כמה עולה פחות או יותר אחזקה של סוס בשנה? פנסיון, פרזול, וטרינר, ביטוח?

מאוד קשה להגיד. תלוי מה מחשבים, המקום שהוא תופס, עלות התא וכו'. עלות האוכל  הפירזול והביטוח ידועות, כל השאר נעלמים. המינימום הוא  1500$ לשנה וזה בדרך כלל עולה יותר.

 

-  איך מבחינת כוח אדם, מי עוזר לך באחזקה של המקום?

בעיקרון יש את שני שעובדת פה. יחד אנחנו עושים את רוב השוטף, בתוך זה מפעילים את הילדים והנוער שמסתובב פה, חלק מלהיות באורווה זה לטפל בסוסים ובמתקן ובכל המסביב. זה חלק מאוד משמעותי. לטעמי הוא בעל ערך יותר משיעורי הרכיבה. מי שנשאר פה מספיק זמן ויש לו ראש פתוח ומעוניין מצליח לקלוט וללמוד.

אם הוא רוכש הרגלי עבודה ונכונות להתאמץ בשביל זה, הוא יצליח, אם הוא יהיה פרימדונה וחכמולוג אז הוא לא יצליח ולא משנה מה יעשה.

בסופו של דבר להתקדמות ברכיבה של הילדים יש יותר קשר גם למספר התאים שהם מנקים ביום, מאשר לשיעורי הרכיבה שהם מקבלים. הקשר הוא האיכפתיות ותשומת הלב.  מי שמוכן לשלם את המחיר בלהתאמץ בשביל בעלי החיים, בסופו של דבר גם לומד לרכב עליהם טוב יותר.  

 

-  אתה בעצמך משתתף בתחרויות?

בתחום הזה עיקר הדגש זה להיות מאמן שמתחרה. אתה מאמן את הסוס ומתחרה עליו. אימון רוכבים אחרים וספורטאים הוא משני. הוא רק תוצר לוואי. היו שנים שהיו לנו פחות סוסים להתחרות עליהם, אבל בשנה האחרונה יש תוצאות יפות וזה עיקר המשיכה של המקום, אנשים מביאים הנה את הסוסים שלהם ורואים את התוצאות. אם המאמן לא מצליח להביא תוצאות הם לא יביאו את הסוסים שלהם. זה לא חייב להיות מקום ראשון זה גם יכול להיות מדורג בין הראשונים, היום יש כבר קהל גדול שמבין ויכול לראות מגמות ושיפורים ולא בהכרח להתייחס רק לתוצאה היבשה. כמובן לאורך זמן אתה חייב להצליח בתחרויות בעצמך בשביל לקיים את המערכת הזו סביבך. אפשרות אחרת היא  לקחת את הסוס לאפיקים פחות יומרניים מבחינה תחרותית. בסך הכל תחרות נבנית על היכולת האישית של המאמן.

 

-  מה חלקו של הסוס ומה של הרוכב בהצלחה תחרותית?

הרוכב הטוב ביותר לא יצליח אם הסוס לא מספיק טוב. סוס טוב יכול עם רוכב בינוני שלא טועה יותר מדי להשיג תוצאות טובות. המרכיב של הסוס הוא יותר משמעותי מהיכולת של הרוכב. היכולת של הרוכב היא חשובה בעיקר בשביל לא להפריע ולא לקלקל. וזה שונה, כל אחד והאיכות האישית שלו. צריך רגישות, חוכמה, ניסיון, עצבים וסבלנות. כל הדברים האלה הם מרכיבים מאוד חשובים.

 

-  כמה שנים אתה עוסק בענף?

קשה להגדיר את נקודת ההתחלה. ב- 85 נסעתי לארה"ב ללמוד. מאז אני עוסק בזה פחות או יותר. התחלתי בתור ילד אצל יונתן עזריאלי ז"ל בגיל 10. היה מאוד חוויתי ולפעמים גם קצת טראומטי. בעצם הלמידה ממש וההתנסות התחילה בנסיעה לארה"ב. עם השנים אתה חייב להתעדכן ולהשתפר, אסור לקפוא על השמרים. היום יש נוער שגדל ובגיל 16-17 יודע את כל מה שלי לקח 20 שנה ללמוד. הם כבר מקבלים הכל לעוס ויש ביניהם רוכבים מאוד מוכשרים ומוצלחים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

-  איך אתה מסתדר עם כל המטלות, ניהול עסק, אימונים, עבודות באורווה, אחזקה והעסקת  הילדים. מבחנת הזמן וגם מנטלית?

לא תמיד מצליחים. לפעמים יש תקופות קשות, אתה מאוד רוצה שהעסק הזה יהיה ויתפקד, ואתה צריך לעשות, אם לא אז זה לא יהיה. חד משמעי אף אחד לא יעשה את זה במקומך. אתה משתדל לעשות את הכי טוב שאתה יכול, לפעמים גם נשברים... יש לי עידוד מבת זוגי להמשיך. בלעדיה זה לא היה קיים. יש לה מוטיבציה חזקה בכל מה שהיא עושה.

כשחזרתי לקיבוץ ופתחתי א האורווה נאמר לי על ידי אחד המנהלים הכלכליים, אתה צריך לראות את זה כאילו זה עסק הפרטי שלך. לא היה קשה לי לראות את זה כך. היום חלק מהדברים שעשיתי בעבר הורדתי מעצמי, בעיקר בתחום של הטיפול בענף מבחינה ארצית. הוועדות המקצועיות, את קורס המדריכים  גלגלתי לידיים של יפעת.

עזבתי את כל שאר הדברים מלבד מה שקורה פה. בינתיים נראה שזה הולך טוב. הענף הארצי הגיע לגודל שהוא יכול לשאת את עצמו גם בלעדי. בלי שאהיה כל כך מעורב, וזה לא נאמר מתוך יהירות. לפני 15 שנה התחום הזה לא היה קיים בארץ, היה צריך לבנות הכל מהתחלה, את החוות ואת בתי הספר ללימוד המקצוע וגם את המסגרת הארצית שאפשר יהיה להציג את זה. קשה מאד לקיים איזשהו ספורט בלי תחרות.

 

-  איך החווה שלנו יחסית לחוות אחרות בארץ?

מבחינת תחזוקה ומימשק היא נחשבת מאוד מוצלחת, מבחינת ההישגים בספורט היא בין הטובות. אבל צריך להיזהר משביעות רצון יתרה.