מס 1434 כ"ו באב תשס"ד 13.8.04

"ונעבור לפשנינו באתונה..."

לקראת האולימפיאדה שפורצת למסכים החל מהיום באתונה, ביקשתי את ידידי משה גרטל, פרשננו לענייני לחות ושחייה... שכבר שנים מלווה בקולו את המראות מהבריכה האולימפית, להעלות מניבכי זיכרונו חוויות מאולימפיאדות קודמות בהן לקח חלק ממרומי עמדת השידור של הטלוויזיה. "ונעבור לפרשננו באתונה, אליך גרטל..."

חם, אפילו חם מאוד... ולח. זו אתונה 2004. חם עוד יותר בבריכת השחייה.

המארגנים הבטיחו גג ומיזוג, ואוויר לנשימה. אם אינני טועה, אפילו שילמו עבור הגג

לפלרם, כן, המפעל שלכם ברמת יוחנן. אבל כמו הרבה דברים אחרים שהיוונים הבטיחו להשלים, לבנות, ולתקן עד תחילת המשחקים, גם הגג מעל בריכת השחייה האולימפית, הינו חלום שנמוג בערפילי הלחות כאן.

ואני, שקשור בנימים לפלרם, פעם אפילו עבדתי שם, וקשור בעבותות לבריכה, סובל בעמדת שידור חשופה, מזיע, נכווה, אבל נהנה.

את קריירת השחייה שלי התחלתי בבריכה שלכם, הקטנה, זו בחלקו הדרומי של הקיבוץ, ממש ליד פלרם. רק עשירית שניה הפרידה ביני ובין המשחקים האולימפיים של טוקיו 64 ומקסיקו 68. מי שלא רצה אותי כשחיין באולימפיאדה, קיבל אותי כשדר. שנים שידרתי, כשלצדי מי שהיה מאמני- יוז'ו טלקי ז"ל. הפעם, ישב בעמדת הפרשן, יואב ברוק, ויוז'ו, זכרו לברכה, בוודאי יברך אותנו מלמעלה.

אם כבר הזכרתי את טלקי, הנה לכם אחד ממעלליו באולימפיאדת ברצלונה 1992.

עמדת השידור שלנו היתה ממוקמת גבוה מעל הבריכה. יוז'ו התלהב כנראה יתר על המידה, מביצועיה המופלאים של השחיינית ההונגריה, קריסטינה אגרסגי, ששברה שיא עולם בניצחון אולימפי ב-100 מ' גב, וביקש לברכה. בעוד האוזניות על ראשו, המיקרופון בידו, התכופף מעבר לעמדת השידור, כאילו ביקש לעוף לעבר אגרסגי ולחבקה. עשרת אלפים צופים המומים ראו מחזה נדיר: טלקי תלוי בין שמים וארץ, ממלמל הברות או קללות לא ברורות, בעוד כוחות העזר במקום, מנסים למשכו חזרה לקרקע בטוחה.

משחקים אולימפיים, מטבעם, הם שילוב מופלא של היפה והבריא בעולמנו, כרוך בעטיפה צבעונית מבריקה. את הסמים והכיעור, הכאב והפחד, מסתירים כולם מתחת לחיוך מקצועי. כך, למשל, אוליפיאדת לוס אנג'לס 84', היתה בסטייל הוליוודי.

באוליפיאדת סיאול, גוייסה מדינה שלמה, כאילו לפי צו צבאי, לשמוח ולעודד את האירוע כולו. החום, הצבעוניות והפתיחות של ברצלונה 92', היוו ניגוד גמור לאירופה, זו מצפון. אוליפיאדת 96 באטלנטה המנומנמת, הדרום החם של ארה"ב, לימדה אותנו איך הכסף קונה הכל - העיר זכתה באירוח המשחקים, לאחר ששילמה למחליטים, וחטפה לאתונה את אירועי מאה השנים לאולימפיאדה הראשונה. רק שני ספורטאים נתפסו משתמשים בחומרים אסורים, כי חברת "קוקה קולה" לא רצתה לקלקל את המוניטין של המשחקים. האולימפיאדה היפה מבין אלה שחוויתי, היתה סידני 2000. היה בה הכל מכל, ובגדול. הישגים, שיאים, ארגון מצויין, קהל עצום ורב שמבין בכל מקצועות הספורט. מעל הכל, ביקשו האוסטרלים, להראות לעולם שהם על המפה, דרך המשחקים האולימפיים. אכן, העולם גילה לפתע את אוסטרליה- גדולה, יפהפיה, מכניסת האורחים.

ואתונה? אתונה היא בבואה של עצמנו. פה תקלה, שם כישלון, חשש לפיגוע, אבל בעיקר חם, לח, צפוף ורועש. יהיה בסדר...

להישמע, משה גרטל

אתונה

הערה בשולי הרשימה על מנת להעמיד דברים על דיוקם -

אני מוצא לנכון להעמיד דברים על דיוקם. מעולם לא פנו לפלרם לאספקת לוחות לגג הבריכה. פלרם סיפקה בהצלחה רבה לוחות לאצטדיון האולימפי המרכזי, סיימה את הפרוייקט שבועיים לפני המועד המתוכנן ואף הספיקה לספק לוחות לקירוי אצטדיון מירוצי האופניים.

לאור האפקט החיובי של לוחות פלרם פנה הוועד המארגן את תחרויות השחייה לוועד האולימפי בבקשה לקרות את הבריכה בחומר פלרם אך נענה בשלילה.

חנוך גולדמן, מנהל שיווק אירופה

מדיוני המזכירות / 29.7.04

נוכחים: כל חברי המזכירות למעט צור יריב, שחר צור.

1. המזכירות אישרה בקשתו של אבישי זמיר להתקבל לחברות. יובא לאישור האסיפה והקלפי כמקובל.

2. קרן דור לדור.

א. המזכירות אישרה הפעלת הקרן החל מן השנה.
ב. המזכירות ביקשה לקבל בהקדם החישוב האקטוארי בפירוט לפי שמות בעלי הצרכים

המיוחדים.

ג. החישוב יתבסס על העדר הפקדות לפנסיה (לגבי מי שעדיין לא מופקד בגינו).

ד. לאחר קבלת הדו"ח והיקף הקרן תחליט המזכירות אם לאשרר החלטתה לגבי קיצור תקופת הצבירה לשנתיים (2004 – 2005).

ה. לקרן תהיה הנהלה ציבורית שתכלול נציגי המשפחות. שינויים, תיקונים ותוספות לתקנון הקרן שיועלו על ידי נציגי המשפחות או כל חבר אחר ידונו במסגרות תהליך קבלת ההחלטות כמקובל.

3. המזכירות מינתה צוות בהרכב: אודי, עידו, לינט, שחר צור, להביא בפניה הצעה לגבי המשך הפעילות על פי סיכום הסדנאות.

רשם – אודי.

הגובה כן קובע… / יורם יבור

חבר (הרוצה בעילום שמו), שאל את העורך:

מדוע סככת הרפת החדשה גבוהה כל כך?

והתשובה:

הרפת שלנו אמורה להיות מוכפלת בשנה הבאה, מאחר ונחתם הסכם איחוד רפתות עם שבי- ציון.

השטח שניתן לבנות עליו סככות לחולבות מצומצם ביותר ועם מעבר החולבות משבי-ציון, יחסר שטח רביצה לפרות, מחסור העלול לגרום לירידה בתנובה.

הפתרון שמצאו מומחי הרפת והמתכננים, נקרא: קרוי מלא. בשיטה זו מתבטלת החצר הפתוחה והגג מכסה גם אותה וביתר פשטות, אם בסככות הישנות יש סככה מקורה וחצר פתוחה, בסככה החדשה כל המבנה תחת גג. מאחר ושטח הגג גדל מאוד ולפרות אין חצר אליה הן יכולות להימלט מפני החום שבסככה, על הסככות בקרוי מלא להיות גבוהות יותר, כדי שתנועת האוויר, תפיג את החום הנוצר.

הקרוי המלא אינו המצאה חדשה, הוא קיים בהרבה רפתות, לנו זאת התנסות ראשונה ואני מקווה שתעלה יפה..

הַמָּקוֹם לְבַדּוֹ

נכתב

הַנִיחוּ לָאִישׁ כתמיכה והִזדהות

לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם בְּדַרְכּוֹ, עם יונתן בשיא.

כִּי אֵין אִישׁ אֲשֶׁר אֵין

אֱלֹהִים בִּלְבָבוֹ.

וְהוּא הַבּוֹחֵן כְּלָיוֹת וַלֵב

וְלִפְנֵי כִּסְּאוֹ

יַעֲמֹד כָּל אִישׁ לְמִשְׁפָּט.

אִם שָׁמַע הָאִישׁ

אֶת הַקּוֹל, אִם הַקּוֹל קָרָא לוֹ,

הַנָּבִיא לְבַדּוֹ שָׁמַע

אֶת הַקּוֹל מִן הַסְּנֶה.

וּלְבַדּוֹ עָלָה הַנָּבִיא

אֶל הָהָר

וְאִישׁ לֹא יָדַע

מַה בְּשׂוֹרָה יָבִיא בְּשׁוֹבוֹ.

אֶת עַמּוֹ הַנִּבְעָר, קְצַר הָרוּחַ

מָצָא סוֹגֵד, מִתְגּוֹדֵד

סְבִיב עֵגֶל הַפָּז.

בְּבַקְּשָׁם אֱלֹהִים שֶׁאֶפְשָׁר בּוֹ לִנְגֹּעַ.

הַמָּקוֹם לְבַדּוֹ

יִבְחַר בִּנְבִיאוֹ, וְהוּא

יַנְחֵנוּ דֶּרֶךְ, בְּטֶרֶם יָבִיא הָאִישׁ לוּחוֹתָיו.

אַל נַעֲלֶה מִתְּהוֹמוֹת הַזְּמַן

אֶת כָּל עֲדָתוֹ שֶׁל קוֹרָחַ.

ראובן עזריאלי 27/7/04

שיפור מקצים באולפן הוידאו

לרגל הורדת המחירים, של הציוד וגם של העבודות בשוק שמסביבנו – גם אנו עושים להטבת התנאים לחברי הקיבוץ – ומראשית אוגוסט יהיה המחיר ליצירת עותק של DVD, מקלטות או ממקור אחר – 60 ש"ח ליחידה באורך עד שעתיים, במקום 80 שח עד כה = הורדה בשיעור 25%.

נזכיר שוב את היתרון של השמירה בפורמאט של DVD – זוהי מדיה שנשמרת זמן הרבה יותר ארוך מן הקלטת, האיכות אינה נגרעת עם הזמן, נפח השמירה הרבה יותר קטן, ואין כל בעיה להקליט ולהעביר מחדש לכל צורת אחסון אחרת בעתיד. בכלל – הקלטות הולכות ויוצאות מן השימוש ואילו ה- DVD הולך ותופס את מקומן, בכל השימושים הענייניים.

יש היום מכשירי DVD במחירים של מכשירי וידאו, מחיר סביר לכל משתמש.

שיוך נכסים / עזי זבולון

לפני מספר שנים הכריזה הנהלה נבחרת חדשה על כל צורות הקניין הפרטי שיש לחברים ברמת יוחנן כלגיטימיים ושאין כל מקום לערער על העובדה שהם רשאים ליהנות מהם בצורה זו או אחרת בהתאם לשיקול דעתם הפרטית כמובן. (שכר דירה, מכונית פרטית, טיולים בחו"ל, ביגוד, שיפוץ הדירה ומה לא).

אחד המהלכים שיכולים למתן במידה מסוימת את הפער הכלכלי שקיים כתוצאה מהעובדה הנ"ל הוא - שיוך הבית והשטח סביבו לחבר ומשפחתו הגרים בו.

יותר ויותר חברי רמת יוחנן משקיעים מכספם בשיפור ביתם – הרחבה, קומה שנייה, מחסנים וגן. לא יתכן שכל הפיתוחים הנעשים בד"כ במימון פרטי יעברו בשלב מסוים לשימושו של מישהו שהוא בעל נכסים פרטיים - צריך לזרז את מה שנקרא שיוך נכסים עם כל הכרוך בנושא.

הייתי מוסיף ואומר – במידה ויש אי התאמות לגבי הפרצלציה של שטחים ליד הבתים, אפשר לחלק את המהלך לשניים, ראשית להפריט את המבנה ולאט לאט לפתור את נושא השטח.

אינני יודע אם איזה גוף ספציפי שעוסק בנושא כיום ואם אין אזי שצריך להקימו ושיעסוק בנחרצות בעניין.

הצבי ישראל רץ עקום / ירמיהו

הצעתי בעבר ואני רוצה לחזור ולהציע שוב -

לעשות קצת "סדר" בין תאי הדואר של החברים הענפים והוועדות.

אם מסיבות זמן, חילופי אוכלוסייה או אילוצים אחרים, נוצרו שיבושים בסדר ההגיוני של תאי הדואר. דבר שמעצבן את כל מי שלפעמים מוצא את עצמו תר אחר תא זה או אחר והוא אינו במקומו הנכון.

והרי מספר דוגמאות:

ליכט מקדים את כרמון, כרמון קנה שביתה בין מולכו ומלמד, מרציאנו מתארח בין רובינסון ונבו, עזרן התנחל בין סוסן וסוסן, ספיח התאזרח בין קוק לקוטלר, ארזי מתחבא בין ביטי לבלושטיין, גלגוט וגלדשטיין נדחקו בין דורפמן ודינסטג, ברק השתלב בין גזית וגורדון, עזריאלי השתכן בין פלד ופארן. ויש עוד...

כולם נחים בשלום במקומם האקראי ועולם כמנהגו נוהג. אז באמת לא כל כך נורא ואפשר להמשיך את הבלגן הזה כמו שהוא גם הלאה, למי בעצם איכפת?

אבל...זה עוד כלום לעומת מה שנעשה בין תאי הוועדות והענפים, שם באמת הסדר נקבע על פי ההגיון הקודח של מישהו ולך תמצא את הידיים והרגליים... לדעתי הצנועה הגיע הזמן לארגן את ה"סדר" הזה מחדש ויפה שעה אחת קודם. בהזדמנות זו אפשר לחדש את הפתקיות. הן צריכות להיות יותר גדולות, יותר ברורות, יותר קריאות ואחידות. יש אפשרויות רבות לעשות זאת (צריך רק להתעניין), צורני, צבעוני, אסטטי. עיצוב פשוט שיעשה את "החיפוש" ליותר יעיל, יותר קל וידידותי למשתמש. ואני מוכן לעזור בעצה או במעשה.

אני לא רוצה להישמע חולם מדי

זה היה בארוחת הצהריים של יום שבת האחרון, ישבתי עם לוי היוז וניסיתי לעניין אותו בשת"פ עם קוראי ה"ברמה" בראיון על הפעילות החינוכית התנדבותית שהם עושים במסגרת הקיבוץ העירוני. אם להודות על האמת ציפיתי לתשובה נחרצת שמסבירה למה "לא". לשמחתי הוא נענה ברצון. אבל יש גם אמא... וזה לא פשוט, היא גייסה את כל המשאבים לשכנע שזה לא יילך, שהוא לא ידבר, ובכלל בשביל מה וכל כיו"ב מקלות ממקלות שונים בגלגלי הראיון, למזלי זה לא הלך לה. הוא דיבר. ועוד איך דיבר. הייתי צריך להפסיק אותו באמצע הראיון מפאת אורכו כשעוד שאלות רבות מחכות לתשובה והמצע קצר... (ירמיהו).

לוי, תן כמה מילים על עצמך,

אני לוי לבית היוז, בן 25 עוד מעט, אחרי השחרור, נמצא בקיבוץ עירוני, מתעסק בחינוך של בני נוער בכל מיני מסגרות לרוב בלתי פורמאליות.

מה זה מסגרת בלתי פורמאלית?

פעילות בתוך בי"ס יסודי או תיכון, לא דרך התקנים הרגילים, ופעילות אחר הצהריים. הוראה, חניכה, הפעלות וכו'. אין לי תעודת הוראה. בנוסף אנחנו מנסים ליצור קשר לגופים שונים לגיוס כספים, השנה למשל גייסתי כסף שיממן פעילות של גינה קהילתית. אנחנו מקיפים את הילד בעשייה חינוכית ערכית ונעזרים לשם כך גם בארון הספרים היהודי.

איך למשל?

למשל שמונה מעלות הצדקה של הרמב"ם.

מה זה? אבל בקיצור.

זה מדבר על מעלות צדקה כשהמעלה העליונה היא מעלת הצדק שהיא בעצם תמיכה ועזרה לאדם עד שלא יצטרך עזרה, דרך קשר בין אישי, מציאת פרנסה. בקיצור שיקום כללי כזה, לעומת שאר מעלות הצדקה שהן עזרה חד פעמית שבעיני מנציחה מצב קיים.

בוא נשוב למציאות, מהי המסגרת שבה אתם פועלים, מי אתם?

אנחנו קבוצות בוגרות של הנוער העובד, בוגרים שממשיכים בחיים שיתופיים אחרי הצבא, חיים בקומונות בעיר, מאוד מנסים לשאת את דגל של הקיבוץ אבל העסק מסובך. זה משהו חדש שלא עשו לפנינו בתנועת הנוער העובד והלומד.

גם את הקיבוצים הקימו חלוצים יש מאין, רעיון חדש שלא היה קודם.

הצדק אתך. אבל היום יש התנגדויות לכל דבר חדש ועולות הרבה ספקות ושאלות...

(אין חדש תחת השמש).

מאיזה בחינה, ערכית? שיתופית? שיוויונית?

תנועתית. אנחנו מתלבטים בשאלה האם נכון לכבול את עצמנו למקום אחד, למשל באר שבע, או שמא הכוונה היא לפעול בצורה כלל ארצית להמשיך לקיים את התנועה. זאת אומרת תנועה שקשורה גם לאנשים אחרים מחוץ למקום שלנו, שתהיה הפרייה הדדית, הכרות, למידה וכיוון משותף תנועתי כדי בעצם להעצים את העשייה המקומית וגם לקיים תנועה שממשיכה לגדול. חינוך והדרכה של עוד שכבה ועוד שכבה דרך תנועת הנוער.

אתה רואה שהתנועה הזאת באמת גְדֵלה? יש עוד קבוצות? מה גודל התנועה שלכם?

יש סדר גודל של 500 חבר'ה ו- 150 שמשתחררים כל שנה וממשיכים. ו 450 בפרק הצבאי.

מה קושר אתכם יחד?

נקודת מוצא מאוד משותפת, כל הגרעין עובר חוות הכשרה עם מדריכים ומכין את עצמו לפעילויות השונות. יש חוות הכשרה כאלה שהן למעשה קומונות לכל דבר בכל מחוז על פי הפעילות של תנועת הנוער העובד. הקומונות מופעלות על ידי חבר'ה בשנת שירות ועוד רכזים שהם בוגרי צבא.

עוד פעם. איפה אתם מכשירים את עצמכם?

אני אישית עברתי חוות הכשרה בגבעת שמואל, זה קומונה.

בוגרים מעבירים ליותר צעירים?

בדיוק. אנחנו מנסים לקיים קבוצות אינטימיות לאור "אתוס ביתניה", תנועה שמקיימת חברה מתוקנת בפני עצמה ששואפת לשנות את החברה הישראלית.

סליחה?

כן "אתוס ביתניה"

עדיין מדברים היום על "אתוס ביתניה"? אתה בטוח שאתה חי במאה הנכונה?

לא בדיוק (צוחק).

כל קבוצה חיה בנפרד?

אנחנו גרעין, גרים אחד ליד השני בתוך העיר, הכי קרובים לרעיון של קיבוץ עירוני. כמו תמוז. אנחנו קוראים לזה "אשכול" – שלוש קבוצות שמרכיבות קיבוץ עירוני. כל קבוצה בערך 7 אנשים. יש לנו יום קבוצה שזה ערב פעם בשבוע, יושבים ומדברים ומדברים, הרבה וויכוחים ובלגנים. אין תקנון מסויים, ההתנהלות ספורדית, ויש גם את "יום האשכול" שבו השיחות יותר נוטות באופיין לשיחות קיבוץ. שיחות על המשימות החינוכיות ועל החיים בצורה היותר כללית.

שיתוף ושיוויון?

זה בסיסי. אין מה לדבר על זה (מדברים על הקשיים, אך ההחלטה היא ברורה), אין סידור עבודה, עובדים בצוותים קטנים וחיים בקבוצה, שזה בעצם תחליף לסדרן עבודה.

יש מוסדות?

יש קופה פתוחה ואין הרבה דילמות כי היא בעצם די ריקה.

אתה מודע לבעיתיות שבהסדרים כאלה?

האם במשפחה זה לא ככה?

זה בדיוק העניין. האם קיבוץ הוא עדיין המשפחה הקטנה.

אתה מדבר על 300-400 חברים ואני על 20 אפילו לא.

תכל'ס ברמה הכלכלית, מה הבסיס שלכם?

זו הבעיה. לא כל כך מתפרנסים. אנחנו יותר מדי עסוקים בהתנדבות. לתנועת הנוער אין כסף וחשוב לנו לקיים את הפעילות שלנו.

אבל אתם חייבים לפעמים לאכול,

אנחנו עושים את זה על בסיס סגירת החודש. השאיפה כיום היא לסגור את החודש. מבחינת מיסים אנחנו לא מגיעים לתקרת המס.

דמי אבטלה?

רמת החיים שלנו נמצאת הרבה מתחת למינימום. אבל אף אחד לא היה מעלה בדעתו לקחת דמי אבטלה. אנחנו מתפקדים כמו משפחה עירונית. כל גרעין חי ביחד, מי שמבשל יותר טוב הוא הטבח. יש מפגשים של כל הקבוצה, יש קבלת שבת משותפת ששרים בה את השיר של מתתיהו "שבת בכפר". בונים וחוגגים ביחד את החגים. אני לצורך העניין יותר "תרבותניק" מנסה לגרור את החבר'ה. שבוע העבודה הוא יחסית עמוס מאוד, רוב החברה עובדים בתנועת הנוער סביב השעון וחוזרים מאוחר בלילה.

אתה רואה עתיד לצורה המוזרה הזו של קיבוץ?

אנחנו עמלים על זה יומם וליל. עדיין אין בינינו משפחות וילדים. קבוצה חד-גילית, כשתגיע השעה שצריך יהיה להחליט על לימודים או חתונה אני מעריך שזה לא יהיה פשוט. אני בטוח שטמון בנו רגש קהילתי שלא יאפשר ברמה החברית הקרובה לעזוב את הדרך. מדובר בעיקר בשוויון ערך העבודה, ולא במובן של תקנונים, שכולם מקבלים בצורה אחידה. בינתיים נראה שעדיין זה אפשרי.

לוי, כמה מילים לסיכום

אני לא רוצה להישמע חולם מדי, אני מאמין שנצליח לקיים את עצמנו ו"נתרכך" לעבר חיים ערכיים אך יותר אחראיים מכעת, עוד לא התחלנו ללמוד. יש רעיון ואנחנו שוברים את הראש איך לקיים אותו, אולי ללכת ללמוד יחד כתנועה.

האם המסר העיקרי שלכם הוא היחד, או יש דברים נוספים?

היחד חשוב לנו מאוד, אך כיום יש דגש יותר ניכר על שינוי החברה והעשייה הנגזרת מכך.

רק מסר אחרון, אני מאוד גאה על עברי והמורשת הקיבוצית של רמת יוחנן, לצערי אני רואה יותר מידי חוסר הערכה (ערכית וסוציואקונומית) כלפי החיים בקיבוץ, אני מזמין את חברי רמת יוחנן לבאר שבע וקרית אתא, זה פשוט עצוב לראות את הפערים הכלכליים שנוצרו בין אנשים, חוסר חיי קהילה ושיתוף. קשה לשחות נגד הזרם הכללי שהיום יותר מתמיד מנציח את הפערים ומחריף אותם, בכוחנו המצומצם אנחנו מנסים לשנות ולוּ במעט. וגם זה משהו אני מקווה.

ציונות לשמה ודוגמא

לארץ ישראל היפה

מתוך מכתב

לחברי קיבוץ רמת יוחנן שלום רב,

השנה לראשונה שלחנו עולה צעירה בשם שרה ניגרי לאולפן הסטודנטים בקיבוץ רמת יוחנן, זו הייתה התנסות הראשונית שלנו עם אולפן זה.

שרה ניגרי הייתה בבית הכנסת "נווה שלום" ב- 15.11.03 ביום הפיגוע, היא הייתה אחת היחידות בקהילה שהסכימה להתראיין לערוץ הראשון של הטלביזיה הישראלית ולספר את הקורות אותה באותו יום נורא. לאחר הפיגוע הבשילה בליבה ההחלטה לממש את חלומה ולעלות לארץ.

בואה לאולפן רמת יוחנן היה הדבר הטוב ביותר שקרה לה השנה. היחס, החום, רמת הלימודים הגבוהה, ההכוונה, התמיכה הנפשית, הייעוץ שהעניקו לשרה במהלך השנה הפכו את חודשי הקליטה הראשונים לחוויה בלתי נשכחת.

ההדים הטובים על אולפן רמת יוחנן הגיעו במהרה עד תורכיה, מפה לאוזן מחברה לחבר. לא לשווא בחרה הסוכנות היהודית באולפן רמת יוחנן כנקודת מפגש ודוגמא לאולפן קיבוץ בעת סיור של 80 צעירים יהודים מתורכיה בחודש יולי השנה.

הם פגשו בקיבוץ את שרה חברתם ושמעו ממנה הסבר מאלף בשפתם על מהות הקיבוץ, האולפן ושלבי הקליטה.

הנה כבר ברגע זה מגיעים סטודנטים נוספים למשרד הסוכנות באיסטנבול ומבקשים לעלות דרך אולפן רמת יוחנן, ובמחזור הקרוב תהיה עולה נוספת מתורכיה.

אין זו קלישאה כי אם ציונות לשמה ודוגמא לארץ ישראל היפה. ההחלטה לעשות מעשה ולעלות לארץ אינה החלטה פשוטה, במיוחד בימים אלו, אין ספק שקבלת הפנים הנפלאה והעזרה בצעדי הקליטה הראשונים שמעניק אולפן רמת יוחנן והקיבוץ ככלל, חשובים מאין כמוהם.

תודה מיוחדת לגברת רחל יפה מנהלת האולפן, המלווה את העולים באופן אישי, כבר מרגע ההרשמה במשרדי הסוכנות בחו"ל ועד לסיום מסלול האולפן. השירות האדיב והמקצועי של צוות האולפן הטיפול עד הפרט הקטן ביותר הם שהופכים את האולפן ל"בית חם" ויעד מועדף לסטודנטים.

נאחל לכל שנה מוצלחת, המשיכו בדרככם זו והמשך קיץ נעים.

יפעת מורד, שליחת הסוכנות היהודית, איסטנבול.

עוד מהתקשורת / מוטה צוקרמן

והפעם מספר נקודות לתשומת הלב –

אני רוצה שוב לפנות לחברים ולהזכיר שבחיוג לחו"ל לכל מקום בעולם, יש לחייג תמיד דרך חברת בזק בין-לאומי, כלומר קידומת 00.

המחירים דרך החברות האחרות (ברק וקווי זהב) יכולים להגיע לכדי מאות אחוזים יקרים יותר ליעד אליו אתה מעוניין להתקשר מאשר בזק בין-לאומי איתה יש לנו קשרי עבודה.

נושא נוסף הינו החיוג למודיעין 144 של בזק

מחיר דקת שיחה לשירות זה הינה 1.38 ש"ח לפני מע"מ, לכן אנא עשו שימוש מושכל בשירות ומעטו בשימוש בו. ניתן תמיד להיכנס לאינטרנט לאתר של בזק ולקבל את השירות שם בחינם בכתובת www.bezeq.co.il .

ובאותו עניין – התבקשנו ע"י מודיעין בזק 144 להעביר אליהם רשימת טלפונים/שלוחות מעודכנת, למי שישנה הסתייגות ששמו ומספר שלוחתו יועברו, מוזמן לפנות אלי בדחיפות במשך השבוע הקרוב ועד יום חמישי ה19/08/2004- ע"י השארת הודעה בתא הקולי של המרכזייה ב9270-.

שירות נוסף שישנו באינטרנט זה מכבר, הינו שירות 441, המספק את שם וכתובת בעליו של מספר טלפון, כאשר מכניסים את הקידומת ומספר הטלפון.

כרגע רק למספרי בזק.

כתובת האתר הינה www.441.co.il/

נושא של שליחת מברקים

שירות זה הינו מאד יקר (למעלה מ27- ש"ח למברק) ומיותר!

וזאת במיוחד כאשר יש אפשרות שימוש בפקס, דואר אלקטרוני, SMS לסלולרי, וכיוצא באלה שירותים שבמאות ואלפי אחוזים זולים יותר.

השירות הנ"ל יקר כיוון שהוא כביכול כבר פס מהעולם ובזק עדיין מחויבת לספק אותו.

אילוצה של בזק לספק את שירות זה בניגוד לאינטרס החברה עולה לנו כסף רב.

שירות חדש בקיבוץ – עקוב אחרי ישיר לקיצור הסלולרי

בעבר כדי להעביר את השיחות מהבית לסלולרי נדרש היה ליצר מספר מיוחד לחיוג כזה במרכזיה.

כיום ניתן לעשות את השירות ישר לקיצור, כלומר אם ארצה להעביר את השיחות שמגיעות לשלוחה, לסלולרי שלי, כלומר שכל שיחה שנכנסת/מכוונת להתקבל בשלוחה שלי תועבר אוטומטית למכשיר הסלקום,

אחייג מראש לפני שאצא מהבית, מהשלוחה שלי 141, ולאחריו את קיצור הסלולרי שלי לדוגמא 33270, ואסגור את השפופרת.

לביטול העברה/עקיבה זו יש לחייג מהשלוחה בבית (שבה נעשה השירות) 14110 ולסגור את השפופרת.

_____________________________________________________

בוקר 10/08/04 03:33:14

מבוא, הקדמה, הצגה.

ברשותכם, אציג את עצמי: נולדתי בווינה, בי"ד באב תרע"ז כתאום, ערב חג האהבה.

הועליתי לארץ בשנת 1921, ישר למחנה קיבוץ א' של השומר הצעיר, בקילומטר 5 על כביש "חיפה ג'דה". הייתי "הצעצוע" ומספר הסיפורים של הקיבוץ. השתתפתי בכל מטלות התנועה: הגנה, נוטרות, עליה לישוב "חומה ומגדל", עזרה לעליות חומה ומגדל, השתלטות על מושבות הגרמנים עם פרוץ המלחמה, התגייסות לצבא הבריטי, פעילות ב"הגנה" בתוך הצבא, הקרב על רמת יוחנן, ושירות מילואים עד הפטור, אז חזרתי לרמת יוחנן.

יום אחד, ראיתי קבר של תינוק (סרקופג) מקשט את גינת אחד החברים. הדבר קומם אותי, והחלטתי לעשות את "העתיקות" בעצמי. בתוך הדירה, בשכנות לעדה רז.

התחלתי לבנות את מה שקראתי "כדור המזלות". קודם דגם נייר, ואחר כך יציקות "בטון-אסבסט". הכל בלילות, מעולם לא ביקשתי, ולא קיבלתי, "יום אמנות". כי חשבתי את עצמי ל"חובב" ולא "לאומן", וגם לא הייתי מוכן לעמוד בביקורת "המומחים".

בכדי להבין את מה שאני עושה, רכשתי כמה ספרים. הראשון "אסטרונומיה" מאת דינה מושה. השני, "תורת היחסות", קובץ מאמרים של מדעני שנות העשרים. השלישי "ערום הוא האל" מאת חברו ותלמידו של אלברט איינשטין, שעיקרו; "אני מסכים עם כל מילה שאלברט אומר, אבל אינני מבין אף אחת מהן". גם אני האמנתי, וחשבתי שאני מבין, אפילו בניתי פסל המבטא את תורת היחסות. עד שהתברר לי שכל העניין בטעות יסודו. העבודה המייצגת את השנה שעברה:

הלכתי למסיבה, אמא

הובא לפירסום על ידי אייל ברבר, משרד רכב

הלכתי למסיבה- אימא.

ודבריך נגנו כל הזמן באזני

אז לא שתיתי- אימא,

והרגשתי גאה מאוד בעצמי.

"אל תשתה- בן" תמיד אומרת אימא,

"חזור הביתה בשלום",

אז למרות שאחרים הציעו לי, אימא,

שתיתי קולה במקום.

אני יודע שתמיד צדקת אימא

ושעשיתי את הדבר הנכון.

עכשיו המסיבה נגמרה, אימא,

ואני יודע שאגיע הביתה בשלום.

אני נכנס למכונית- אימא,

ומתחיל לנסוע בזהירות,

בזהירות, בדיוק כמו שביקשת,

אך המכונית ממול- אימא,

לא מבחינה בי ופוגעת בי חזק.

אני שוכב כאן מצידי הדרך- אימא,

ושומע את דברי השוטר.

הנהג שממול שתה- אימא

ואני הוא שצריך לוותר.

אני שוכב כאן גוסס,

אימא הלוואי שתגיעי מהר.

איך זה קורה דווקא לי- אימא

ולא לנהג האחר?

יש הרבה דם מסביבי - אימא,

אני חושב שרובו שלי.

אני שומע את החובש - אימא,

שלא נותר לעשות הרבה בשבילי.

רציתי רק להגיד לך- אימא,

לא שתיתי. אני לך נשבע!

אלו היו האחרים- אימא

אלו שהיו במסיבה.

הנהג כנראה גם היה שם - אימא ,

מדוע אנשים שותים- אימא

זה יכול להרוס את כל החיים.

אני מרגיש כאבים חזקים עכשיו- אימא,

חדים ודוקרים כמו סכין.

הנהג שפגע בי- אימא,

מסתובב סביבי, מביט ומהסס

אני חושב שזה לא פייר- אימא,

הוא שתה ואני פה גוסס.

אל תדאגי לי- אימא,

אמרי זאת לאחי ואבי וכל משפחתי.

גם כשאגיע למעלה- אימא,

אני יודע שתמיד תהיו שם איתי.

מישהו היה צריך להגיד לו- אימא,

שלשתות ולנהוג זה לא כדאי.

אם רק היו אומרים לו זאת - אימא

הייתי עדיין חי.

נשמת אפי מתקצרת- אימא,

עכשיו אני מתחיל לפחד

אל תבכי עלי- אימא,

גם ככה קשה להיפרד.

יש לי שאלה אחרונה - אימא,

לפני שאעצום את עיני.

אני לא שתיתי ונהגתי - אימא,

אז למה איבדתי את חיי????

תעבירו את זה הלאה ואולי זה ייתן טיפת חומר מחשבה לאלו מאתנו שמתגרים בגורלם ובגורל של אחרים כשהם שותים ונוהגים

לובשים מדים

תודה לסטיוארט שדאג למזג את סידור הרכב ובעיקר אותנו. ציבור משתמשי הרכב.

לנעמה ולמוטי להולדת הנכד דור, בן בכור לדנה ולגבע.