מס 1431  ה' באב תשס"ד  23.7.04

 

 

חַוַאגַ'ה בְּיַאלִיק

 

יַלְדָּה עַרְבִיָּה שָׁרָה שִׁיר שֶׁל בְּיַאלִיק

וְצֵל כַּנְפֵי הָאוֹטוֹבּוֹס מַשְׁחִיר אֶת עֲצֵי הַזַּיִת

בְּפִתּוּלֵי וָאדִי עַרַה.

אֵין אֵם, אֵין אָחוֹת וְעֵינֶיהָ מִגַלְגְּלוֹת

מֵעַפְעַף לְעַפְעַף אֶת רַמָּאוּת הַכּוֹכָבִים

שֶׁל חַוַאגַ'ה בְּיַאלִיק.

מִלְיוֹנֵי שָׁנִים נִמְשֶׁכֶת הַהִתְמוֹטְטוּת

עַד שֶׁנֶּהְפָּךְ הַכּוֹכָב

לְכַדּוּר מְלֻבָּן.

אֶת יִתְרַת הַחֹם הוּא מַקְרִין אֶל הֶחָלָל

שֶׁל בַּיִת לֹא גָּמוּר.

הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁנִּשְׂרְפָה בְּלַהֲבָהּ

נִקְּדָה בְּזֵעָה אֶת הַגּוּפִיוֹת

הַכְּחֻלּוּת שֶׁל הַפּוֹעֲלִים

וְקוֹל תְּפִלּוֹתָיו הַנִּדָּחוֹת שֶׁל הַמּוּאַזִּין נִפְרַשׂ

כְּשָׁטִיחַ פָּרוּם עַל גַּבּוֹ שֶׁל חֲמוֹר

שֶׁנִּגְמַר לוֹ הַסּוּס.

 

(רוני סומק)
פגשתי קיבוצניק אופטימי

 

בשבוע שעבר הזדמן לי לאכול צהריים עם דינה כרמון, "נכנס מרק - יצא סוד" וככה בחצי פה היא רמזה לי שכדאי לראיין את אחד המשווקים מפלרם שהיו ביום עיון במשמר העמק. הם חזרו משם, היא אומרת, מלאי התפעלות, מהשיתופיות, מגאוות היחידה ועוד דברים טובים בהם נתקלו והתרשמו. אצתי רצתי לחפש את ה"קורבן" התורן שיסכים לנדב לי לעלון כמה חוויות מאותו יום עיון ולשווא. "לך אל המקור" אמרו לי.

אז הלכתי. הרמתי טלפון, אחד, ועוד אחד, ועוד אחד, לא לפני שנועצתי עם רפאל (כלהארץ) דינסטג, שמכיר ויודע, וכשסוף סוף הצלחתי לתפוס מישהו מעבר לקו נוכחתי שבאמת הייתה להם, לחבר'ה מפלרם, סיבה טובה להתפעל.

להלן שיחתנו. (ירמיהו)

 

- מי אתה מיכה לין?

קוראים לי מיכה לין ואני שייך לשבט לין שהוא בערך שמונים חבר'ה במשמר העמק. אני מהבנים הראשונים של משמר העמק. הבן "השני הראשון".

- השני או הראשון?

הבן הראשון שהוא השני המשפחה. עד אז לא העיזו לעשות שני ילדים.

- אתה ממש פריצת גדר

כן, כל פעם שאמא הייתה מתרגזת עלי הייתי אומר לה: אני יודע שהחליטו "להפיל" אותי ואת לא הסכמת. זה היה מקרר אותה.

- אתה יליד שנת?

1925 שזה אומר שאני קרוב ל- 79 שנים. בעבר הרחוק עסקתי בחפירות מחקריות בתל אבו שושה ליד משמר העמק עד לזיהויו כגבע פרשים. הקדשתי 15 שנים למחקר עד לזיהוי.

- באיזה מסגרת היו החפירות?

עבדתי יחד עם מחלקת העתיקות בעיקר עם פרופ' בנימין מזר. ברגע שזיהיתי את העיר, הוא כינס את החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה והכרזנו על גילוי העיר הזו, הוצאנו ספר שנקרא "גבע" שם אפשר למצוא את הכל.

- מי היו החופרים?

אני. היו עוד כל מיני מתנדבים שעזרו לי. זה לא חפירות כמו שאתה מכיר. אלה היו חפירות מחקריות. זאת אומרת לפתוח בכל מיני מקומות ולראות בשביל לאמת תמונה מסויימת.

כשהוצאתי את הספר אמרתי לעצמי: "אני את שלי עשיתי" ועברתי לגדל דודאים. מילדותי הייתי רועה צאן וידעתי איך לנצל אותם, אכלתי אותם מבלי שאנזק. הזרעים הם רעילים.

- אומרים שיש לדודאים  השפעה מבורכת על מצוות פרו ורבו.

בהחלט באים אלי הרבה מאוד, בעיקר חרדים שמתעניינים בנושא. יש לי סיפורים על עקרוֹת שאצלי נכנסו להריון.

- ממך או מהדודאים?

נו באמת...אחד המקרים מספר על בחורה שהצליחה להרות אחרי תקופה ממושכת של כשלונות, היא טילפנה אלי ב- 10:00 בלילה ואמרה: "בוא ליקב, יש מישהו חשוב שרוצה לדבר איתך".

אז באתי. עמדו שם שלוש מכוניות, היא הביאה את בעלה ועוד כמה חבר'ה וסיפרה להם על נפלאות הליקר שלי. יש עוד כמה נשים בטבריה שטוענות שהליקר שלי עשה עבודה יפה. יש גם חילוניות שניסו בהפריה מלאכותית והחליטו שאולי עם הליקר זה יצליח יותר טוב.

- איפה הדודאים מוזכרי בתנ"ך ובאיזה הקשר?

בראשית פרק 30 פסוק 14 בהקשר לראובן שהביא דודאים לאמו לאה שבאותה שנה לא ילדה, ראתה את זאת רחל, אמרה לה: הבי לי את דודאייך והיא עונה לה: לא די שלקחת את בעלי, יעקב, עכשיו את רוצה גם את דודאי, אז היא אמרה לה: הלילה יעקב ישכב עמך. מה שאומר לך שדודאים הם יותר חשובים מבעל ללילה אחד.

- ספר על היקב.

הקמנו את היקב לאט לאט. קודם חדר קטן ואחר-כך יותר גדול, בחמש השנים האחרונות הכנסתי לקיבוץ יותר מ – 260 אלף ₪. רק מליקר הדודאים.

- איך אתה עושה את הליקר?

 הדודאים הם בעצם תפוח, אני מרסק אותו, עושה מזה דייסה, מפגיש אותו עם אלכוהול. אחרי זמן מסוים מסנן את ה"מפגש" הזה, ממלא בבקבוקים גדולים או בחביות ונותן לזה לשקוע מה שנקרא בעברית טובה שפיה מהפועל לשפות. אני לוקח את החומר הצלול שעולה ממנו ומתחיל לבנות את הליקר עם סוגי סירופ, כל מיני תבלינים וכן הלאה עד שאני מגיע למה שאני רוצה.

- איך אתה מגדל את הדודאים?

יש לי שדה 20 דונם בחוץ, פרחי הדואים אוהבים את הדבורים שלוקחים אבקה מהעלי ומאבקים את השחלה, פרח הדודאי הוא דו מיני.

- בוא נגיע לעיקר, מה כל כך טוב במשמר העמק?

תראה, אנחנו מעל 500 חברים, הצעירים חוזרים משנות טיולים בעולם אחרי שטעמו את הכל והחליטו שמגיע הרגע להשתלב בחיים הקיבוציים. נכון לעכשיו הם מחכים בתור כי אין מספיק דירות לשכן אותם. זו היום הבעיה.

- כולם מתקבלים לחברות או שהתהליך הוא בררני?

בגדול בני משק מתקבלים לחברות. ז"א קודם למועמדות. יש שתי דרגות של מועמדות, א', ו-ב'.

- מה זה אומר?

פשוט אורך זמן יותר גדול בשביל להכיר אותם ולראות אם הם באמת מתכוונים ברצינות להיות חברי קיבוץ.

- יש כאלה שלא מתקבלים?

 מקרים בודדים ביותר. יש מקרים שלא מקבלים אבל זה לא בנים אלא מצטרפים. אם הם לא ממלאים אחר הדרישות, למשל לא נותנים יום עבודה, מתחילים לשחק את הפרזיט, אז אנחנו אומרים: לא בבית ספרינו. שיחת הקיבוץ אומרת את דברה, לא אצלנו.

- עוד יש דבר כזה שיחת קיבוץ?

 אצלנו יש. השיחה היא הריבון להחליט את ההחלטות, התוספת החדשה היא שכל אחד יכול להשתתף בהצבעות גם אם הוא לא נמצא בשיחה, דרך המחשב האישי שלו מהבית. משתתפים בממוצע בין 70-80 חברים.

- ברמת-יוחנן אנחנו ניזונים מפלסטיק של פלרם. ממה ניזונים במשמר העמק?

פלסטיק של רשתות, של אריגה. יש עוד אבל המוצר המוביל הוא רשתות פלסטיק. במפעל במשק יש פחות מ-15% עבודה שכירה כשהמחזור הכספי מעל 500 מליון ₪ לשנה. הרבה חברים עובדים בעבודות הפשוטות ובמשמרות לילה.

- נו וזה הולך?

אדוני, יש לנו מפעלים באירופה ושני מפעלים בישראל. כך שאתה מבין כל זה נותן לך את התשובה.

- וזה מוביל אותי לשאלה הבאה שהיא היפוטטית בעיקרה, מה דעתך, אם המצב של תמה לא היה כל-כך טוב כמו שהוא, האם גם אז הייתם שומרים על אותה רמה של שיתופיות?

יש לי תשובה מוכנה, בשנת 82' עברנו משבר עמוק מאוד, הייתה התנדבות גדולה ורצון לשמר את הרוח הקיבוצית, זה עבד אז יפה מאוד. יחד עם זה להגיד שאם תהיה מפולת כלכלית היום, האם נעמוד באותה הצלחה, אני מניח שכללית כן, אבל יהיה אחוז גדול יותר של נפלטים.

- אצלנו "פותרים" הרבה בעיות וחיכוכים, או קונים "שקט תעשייתי" בכסף. איך זה הולך אצלכם? האם המרות עדיין מרות, ומה מקומה של דעת הקהל?

דעת הקהל השתבשה מאוד, ולא יעזור לאף אחד שום דבר. ברגע שאתה יכול לפתור בעיות בכסף, על חשבון איכויות אידיאולוגיות, חברתיות, אין שום ספק לאן זה מוביל. יחד עם זה אנחנו עדיין מאוד ערים ומאוד משגיחים שיום עבודה יהיה יום עבודה ושמעגל הפראזיטים ילך וייקטן.

- איך אתם משתדלים?

על ידי השפעה ודעת קהל. עד כדי איומים.

-  כבר קרה שסגרתם תקציב למישהו?

כן זה קרה, בינתיים רק לרווקים שלא ידעו לנהל את תקציבם.

- אני מתכוון בענייני עבודה והתפרנסות.

בעניינים האלה יש מוסדות שאמורים לקרוא את החריגים לסדר. יש שורה שלמה של עלבונות, הרבה מקרים של נדידה בין ענפים שונים, חיפוש ועזרה מצד המוסדות, עם זאת אעשה שקר בנפשי אם אגיד לך שהכל הולך על מי מנוחות. יש בעיות כמו בכל חברה שחיה בתנאים שיתופיים כאלה, שאחד נמצא בתוך השני, אז זה ברור לגמרי.

- יש יחידת מש"א חזקה שמתפקדת?

כן, הכיוון הזה הולך ומתחזק, אנחנו מבינים שזה שורש הבעיה, בתמה הוא דומיננטי ומשפיע גם על הקיבוץ. תפקידים בקיבוץ חייבים להיות מתואמים עם תמה.

- סידור עבודה במשמעותו ההיסטורית עדיין קיים?

לא. אין. הענפים אוטונומיים לגמרי מבחינת כ"א.

- איך נראה חד"א?

אין הפרטה בכלל. יש שלוש ארוחות ביום, בארוחת ערב סועדים מעל 150 איש. ביניהם משפחות שמזמן הגיעו למסקנה שעדיף לאכול בשקט, ואפשר גם בלי לרחוץ כלים. האוכל לא רע. דרך אגב, נהניתי מאוד מהאוכל ברמת-יוחנן עבור 6 ₪ ששילם רפאל קיבלתי ארוחה יוצאת מהכלל. אני לא רואה שום סטייה אידיאולוגית בהפרטת המזון, זה פשוט כדי לחסוך ולהוסיף באיכות. אצלנו עדיין אומרים ששווה לבזבז ולא לשנות מאורחות חיינו. אבל זה עוד יגיע.

- מיכה, לסיכום, מה עושה את גאוות היחידה במשמר העמק?

זה הרבה דברים, זה המפעל שהוא שלנו. זה תשומת הלב לנושאי התרבות. זה פעילויות שהן לא רק עבודה, זה החגים, זה הפעלת הציבור, בגדול יש הרגשה שהחיים לא משעממים. כשאתה מחפש איפיונים למה שעושה את הקיבוץ קיבוץ, אז הנקודה של הרצון להיות ביחד היא הנותנת. אנחנו רואים ברכה בעמל כפינו, הדרישות מהחבר אולי יחסית קצת גבוהות אבל הן גם מעניקות את היכולת להיות יחד, לעודד ולהעריך בשמחה ובצער. .

 

אחרית דבר – משסיימתי לכתוב את הראיון כבר הייתה שעת אחה"צ מאוחרת, השמש רפתה ויצאתי לי להליכה היומית, בדרך אמרתי לעצמי, אסורה נא אל ידידי רפאל (כלהארץ) דינסטג לאכול משהו טוב ולשתות משהו טוב. וכך עשיתי. וזאת לדעת כשנכנסים לאלדה ורפאל אין צורך להודיע שרעבים, כאיש אחד הם מגייסים את כל כשרונם לשכנע אותך לאכול משהו טוב ולשתות משהו טוב, לא אפרט מה, אבל טעמתי שם לחם קימל טרי ומריח שזה עתה יצא מהתנור ומליקר הדודאים המתוק, (וגם...סחטתי מאלדה באיומים הבטחה שהיא אופה לי לחם כזה בדיוק), אז תגידו לי, מה עוד צריך הבנאדם? יין ולחם וחברים, ובדרכי הביתה חשבתי על הדשאים במשמר העמק ולמה כל כך קשה לי לראות שגם אצלנו הם באותו הצבע, אם לא יותר ירוק. (ירמיהו).

 

 

 

    דיווח שבועי / א. פלד

 

 

"סתם ערב קיץ",

עם הרמקולית החדשה (שם זמני קבוע?), משב רוח רענן בחצרנו שהוא כולו פרי יוזמה פרטית, בלי וועדות ובלי ממסד (חוץ מתמיכה תקציבית שניתנת ותינתן בשמחה לכל יוזמה דומה).

כאשר מדברים במקומותינו "ביזמויות"  מתכוונים בעיקר לצד החומרי וכאשר שואלים לשם מה החומר  משיבים בדרך כלל, על מנת לפרנס את הרוח. והנה לנו "קיצור דרך", יזמות המכוונת ישר אל המותר שבאדם, בלי שום "תכנית עסקית" בלי רעש וצלצולים. כמה פשוט וישיר ויפה.

וזה נראה לנו ממש "טבעי", קבלת שבת, ארוחה משותפת על מפות לבנות, "קוקטייל" על הרחבה עם קפה/תה ראובן, עוגות תלמה (ופתאום קסטה) ולקינוח צוות הגברה והרמקולית, מול  הרוח ומול היושבים והעומדים ואלה שקצת מטיילים, מבוגרים, צעירים והטף המתרוצץ בין הרגליים, וגם כמה כלבים.

למתבונן מן הצד זה נראה כמו איזה קטע פסטורלי מתוך סרט של פליני או חזרה במנהרת הזמן לימים רחוקים. עונג שבת.

 

שנתון התנועה הקיבוצית 2003. חברנו דניאל יפה ("עריכה וכתיבה") הוא בעל זכויות היוצרים על חוברת מיוחדת במינה שיצאה זה עתה לאור מטעם אגף הכלכלה של התנועה הקיבוצית.

החוברת מכילה הרבה טבלאות פשוטות ומעט מלל, נתונים בסיסיים לגבי אוכלוסייה, פעילות כלכלית ושימוש בקרקעות, בתנועה הקיבוצית.

בתור   "פרוטקציה" משולבים בחוברת צילומים משל חברינו איציק לקח ורחל יפה כולל השוס האדיר של רפאל דינסטג, סרט אדום עוטר לרעמתו הלבנה, רוכן על ארבע ומלטף ביד מרחפת את לחיה של אמא אדמה.

מתוך שלל הנתונים:

-  בתנועה הקיבוצית כולה יש 282   קיבוצים מהם 22 של הקיבוץ הדתי והשאר תק"צ.

-   סך האוכלוסייה הקבועה בתנועה הקיבוצית 97,000 (ללא הקיבוץ הדתי 90,000) כ- 1,5% בלבד מאוכלוסיית המדינה. מזה פחות מ- 50,000 "חברים" מהם כ- 20% פנסיונרים.

-   התנועה הקיבוצית (1.5%) תורמת כשליש מן התפוקה החקלאית במדינה (כ – 28% בענפי

    הצומח וכ- 40% בענפי החי).

-    התנועה הקיבוצית (1.5%) תורמת כ- 7.5% מן התוצר התעשייתי (בערכים כספיים) במדינה.  

בתחום תעשיית הפלסטיק והגומי חלקה של התעשייה הקיבוצית במדינה הוא כ- 51%. הענף

השני בגודלו – ענף המזון – מהווה 8%.

-   כתוצאה מ"הסדרי הקיבוצים" ותהליכי הבראה ופיתוח העסקים, גדל ההון הקיבוצי בשש

    השנים האחרונות בערך פי עשר (לא כולל שווי הקרקעות).

-   "המינוף" (יחס החוב לנכסים) ירד  בצורה חדה (בעיקר כתוצאה מן המחיקות הכלולות בהסדר הקיבוצים) ויחס ההון העצמי לנכסים עלה באופן תלול.

מבחינת מדדי הנזילות, היחס השוטף (רכוש שוטף מחולק בהתחייבויות השוטפות) הוא 110% דהיינו חיובי, ו"היחס המהיר" (הרכוש השוטף ללא מלאי לעומת ההתחייבות השוטפת) הוא

    כ- 75%.

  ב"ממוצע" אלו הם נתונים בריאים ובמגמה של שיפור. דא-עקא שמדובר ב"ממוצע" ועדיין קיימים כ- 70 קיבוצים (מתוך 280) המתמודדים עם בעיות של נזילות  כספית.

-          בשנת 2002 עבר לראשונה  מזה שנים רבות התמ"ג (תוצר מקומי גלמי) לנפש בקיבוצים את התמ"ג הלאומי לנפש. (בלי להיכנס להגדרות מסובכות, נאמר שנתון זה מהווה מדד מקובל להשוואת רמת חיים ורווחה חברתית).

-          ולקינוח, נתון אחרון ו"דוקר בעיניים" – התנועה הקיבוצית  (1.5%) מחזיקה בכ- 11% מאדמות הלאום בשטח מדינת ישראל. אם ננכה מ"אדמות הלאום" הנ"ל שטחי הר ומדבר, יהיה הנתון דוקר עוד יותר.

(המשמעות – הוצאה הדרגתית של שטחי קרקע מבעלות הקיבוצים היא בלתי נמנעת. על הקיבוץ לעשות כל מאמץ – במגבלות הכבדות הקיימות כבר היום – לפתח מקרקעין שברשותו).

"התמונה המצרפית" של התנועה הקיבוצית היא חיובית. אין ספק שהתנועה נחלצת קדימה. משקלה היום – אף שבשל גורמים שונים ובעיקר המהפך הפוליטי – אינו כבעבר, עדיין גדול עשרות מונים מן הנתח שהיא מהווה באוכלוסיית המדינה.

אחת מחוזקותיה של התנועה הקיבוצית נעוצה בפלורליזם שלה, ביכולתו של כל הקיבוץ – עדיין במסגרת תנועתית – לפלס לעצמו את הדרך המתאימה לו, הדרך בה הוא מסוגל למצות לדעת רוב חבריו – את מירב כישוריו הכלכליים והחברתיים.

 

חברים המעוניינים להזמין את החוברת המלאה יפנו בבקשה לעינת ונבצע הזמנה מרוכזת.

 

 

 

הָתַמוּז אָחַז בִּי   

 

תַּמּוּז עוֹדוֹ כָּאן,

עוֹד הַתִּירָס מְטַפֵּס

עַל קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ,

עוֹד טֶרֶם פִּתְחָה הַכֻּתְנָה הֶלְקֵטִים.

 

וּכְבָר פָּשְׁטוּ בַּשָּׂדֶה מַחֲרֵשׁוֹת

זוֹחֲלוֹת לְאִטָּן לְאָרְכּוֹ,

וְהַנּוֹף מַחֲלִיף צֶבַע

כְּמוֹ אַצָּה דַּרְכּוֹ לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ.

 

גַּם בְּתַמּוּז כָּרִינוּ קֶבֶר,

גַּם בְּתַמּוּז נוֹלְדוּ תִּינוֹקוֹת.

הָאוֹר הַבָּהִיר, פָּתַח אֶת הַדֶּרֶךְ,

הַחֹשֶׁךְ, סָגַר אֶת הַנְּתִיב.

 

בְּתַמּוּז זֵעָה נוֹטֶפֶת מִמֵּצַח,

עַל לְחִי לְאִטָּהּ זוֹלֶגֶת דִּמְעָה.

בְּתַמּוּז נוֹטֵף דְּבַשׁ מִתְּאֵנָה

וַעֲסִיס אֲבַטִּיחַ נִגָּר מִסַּנְטֵר.

 

בַּתַמּוּז

בִּשְׁנֵי קְצוֹתָיו אָחַזְתִּי,

וְאוּלַי הָתַּמּוּז אָחַז בִּי.

                             ראובן עזריאלי 18.7.04        

 

סדנא דארעא  / סיכום סדנאות / אתי נצר

 

 

לחברים שלום,

לפניכם סיכום של מצגת סיכום הסדנאות, שהוצגה על ידי גלית אורן השבוע. המצגת המלאה נמצאת לרשותכם באתר הקיבוץ (memorial@ry.org.il). מי שמעוניין בקובץ סיכום ניירות העמדה של הקבוצות, מוזמן לפנות אלי.

בזאת תם המנדט שקבלנו מהנהלת הקהילה לקיים את הסדנאות בר"י. התיק מוחזר להנהלת הקהילה בתקווה שהמומנטום לא יחדל ותימשך העשייה על פי הלכי הרוח בציבור, כפי שבאים כאן לביטוי.                                                                                     אתי נצר, בשם צוות הסדנאות.

 

מטרות הסדנאות

·        שיקוף דעת הקהל בקבוצות

·        מפגש ערכי חברתי

·        התווית כיוונים להמשך

 

הנחות עבודה בציבור לגבי שינוי

·        שמירת הצביון השיתופי

·        שמירה על קהילה אנושית מאוחדת

·        שמירה על רמת החיים ודאגה לחלשים

·        רצון להגביר אחריות אישית של הפרט                                                                             יחד עם חופש בחירה.

 

תובנות לגבי תהליך שינוי

·        יש הכרה בצורך בשינוי. שינוי הוא חלק מאילוצי הסביבה, השתנותה והצורך בהיערכות

·        לעתיד.

·        יש שונות בין המשתתפים לגבי עוצמת השינוי. מיעוט תומך בסטטוס קוו, מיעוט אחר בשינוי

קיצוני (עד כדי שכר דיפרנציאלי מלא). שאר הציבור – על הרצף בין 2 נקודות הקיצון.

·        שינוי מתוך ברירה הוא בר סיכוי להצלחה. שינוי הדרגתי, מתוכנן ואיטי.

·        שינוי צריך להתנהל תוך כדי תהליך תקשורת מתמשך ושיתוף החברים.

·        שינוי צריך להיות מובל על ידי ההנהלה.

 

נושאים מרכזיים שעלו בדיונים 

·        בטחון סוציאלי

·        שיוך נכסים: הון, ייצור ומקרקעין.

-         יש להתקדם עם שיוך הוני לפי ותק, כולל אפשרות הורשה.

-         אין הסכמה על אופן שיוך דירות, יש רצון להעמיק וללמוד את הנושא.

-         יש נטיית רוב לאי-שיוך אמצעי ייצור.

·        עבודה ופרנסה

קשר בין תרומה לתמורה, מודל התפרנסות, שכר דיפרנציאלי, יצירת מנגנון קנס/סנקציה

על אי מילוי חובות עבודה.

-         אין מגמה להגיע לשכר דיפרנציאלי מלא.

-         יש נטייה לתגמול על השקעה ייחודית/התנדבות/עשייה מעבר לחובה/"ראש גדול".

-         במצב הנוכחי אין כל קשר בין תמורה לתרומה. יש שאיפה  שתהיה זיקה חלקית.

-         יש רצון ליזמות על מנת ליצור מקומות תעסוקה חדשים.

·        התנהלות פנימית

-         יש רצון לשיפור תהליכי קבלת החלטות וליתר דמוקרטיזציה.

-         עלה הצורך לבחון יעילות מוסדות השירות הקיימים ולבצע פעולות ייעול במידת הצורך.

-         יש רצון להעלות רמת השיתוף והמעורבות של החברים, באמצעות פעילות של ועדות.

-         הובע הצורך בבחינה מחודשת של מסלול צעירים – מה משך המסלול הרצוי? מה מידת המחויבות שעל הצעירים ליטול?

-         נחוץ לטפח מנהיגות צעירה.

·        חיי קהילה, תרבות וחינוך

-         מיוחסת חשיבות לנושא זה.

-         יש רצון לפעילות תרבותית וקהילתית  שיתופית. ועם זאת, יש פער בין רצון זה לבין המוכנות למעורבות ולקיחת חלק בעשייה התרבותית. ש"מישהו" יעשה...

-         עזרה הדדית נתפסת כחובת הקהילה בשעת חולשה והזדקקות של חבר, כמו גם ארגון ומיסוד הדאגה לקשיש.

-         יש עניין בחינוך בלתי פורמאלי.

·        הפרטות

-         בהסכמה רחבה: לא להפריט בריאות, חינוך ותרבות.

-         יש הסכמות על הפרטות מים, כביסה, דואר, אנרגיה.

-         יש מחלוקת לגבי הפרטת תורנויות.

·        אי הסכמות לגבי הנושאים הבאים

-         מהות הקשר בין תמורה לתרומה.

-         שכר דיפרנציאלי בכלל ושאלות שנובעות ממנו: על מה יש לתגמל באם יונהג? על השקעה? על אחריות? על תרומה לקהילה? על תפוקה? מהם הפערים שיוכלו להתקיים ברמות השכר?

-         אופן מיסוד העזרה ההדדית והיקפה.

 

המלצות

בהמשך לסיכום שלעיל, מובאות המלצותיהם של גלית אורן ואלי מייסיס, המנחים שהעבירו את הסדנאות אצלנו (יועצים ארגוניים ומנחי קבוצות במקצועם). ההמלצות נובעות באופן ישיר מן הדברים שעלו בקבוצות הדיון וכלולות במצגת הסיכום.

 

לטווח ארוך

-         למידה והעמקה בנושאים שונים: שיוך דירות, מודל התפרנסות.

-         הקמת צוותים לצורך ליבון ומתן המלצות קונקרטיות בנושאים שהועלו: התנהלות פנימית, הפרטות, תורנויות וכו'. הצוותים יובילו שינויים מינוריים תוך שיתוף אמיתי של כלל החברים בתכנון, במהלכים עתידיים וביישום.

-         הקמת צוות שילמד את הנעשה במקומות אחרים וידווח לחברים.

-         עריכת דיון מעמיק לקבלת הסכמה על עקרונות יסוד שישמרו לאורך כל השינויים.

-         יצירת במה להידברות – מפגשים עתידיים נוספים.

-         שקיפות מצד ההנהלה.

-         הרחבת התשתית הארגונית – ניתוח עיסוקים.

-         עיגון המחויבות לעזרה הדדית כחלק מהמחויבות הכוללת של אדם בקהילה בה הוא חי.

-         בדיקה, יישום ואכיפה של מנגנונים קיימים.

לטווח קצר

-         שיפור הדמוקרטיזציה – תהליכי קבלת החלטות, הפעלת ועדות, יצירת מעורבות.

-         הקצאת משאבים לתרבות ולחינוך בלתי פורמאלי.

-         טיפוח מנהיגות צעירה.

-         בחינת פונקציות שונות ע"י ההנהלה ומש"א.

-         קידום הפרטות.

-         טיפול בקרנות רווחה לחברים.

-         בחינת מסלול צעירים.

-         יזום מקורות תעסוקה חדשים.

 

 

על ההפרטה הזוחלת "בלי שנרגיש" …/     איתן שטייף

 

קראנו לאחרונה על התקדמות בכמה תהליכים "בלי שנחליט ובלי שנרגיש" בכמה תחומים, וברצוני להציג את הנעשה בתחום הבריאות, בהיבט מסוים אחד, ולשאול כמה שאלות תם.

 

כזכור, לפני כמה שנים הוצע ע"י הוועדה להפרטה, שגם לי היה חלק בה, להפריט חלקית גם בתחום הבריאות. פירוט ההצעה אינו חשוב כרגע, מכיוון שכל ההצעה נדחתה ע"י האסיפה בשל היעדר תימוכין מצד המזכירות שהייתה זו שמינתה את הוועדה – אבל אני מבקש להתעכב בפירוט על תחום התרופות שמהווה קטע לא קטן במערכת (ודווקא לגביה הציעה הוועדה דאז הצעות מעשיות).

בלי שהחלטנו על כך, ובלי שניתן לכך כיסוי או היבט בתקציבי החברים, חלק נכבד מן התרופות אינו ניתן עוד לחברים ללא תשלום. הסיבות כנראה הן רבות, אבל הנימוק הבסיסי שהחבר השואל מקבל:

"התרופה אינה במסגרת סל הבריאות ועל כן על החבר לשלם, תשלום מלא או חלקי".

"ואני שואייל" : .א. מתי והיכן בכלל החלטנו על כך ?

                    .ב. מי, ועל איזה בסיס, קובע איזה חלק ישלם החבר ?

                    .ג. מהם הקריטריונים להחלטות שכבר התקבלו לכאורה ?

                    .ד. מדוע אין הציבור שותף להחלטות, בהיבט התקציבי וגם (סליחה) 

                            בהיבט העקרוני ?

אישית אינני נגד הפרטה, כידוע, אני אפילו בהחלט בעד, במרבית התחומים. אבל בתנאי שהדברים נידונים ונשקלים היטב, ומגיעים להחלטות בדרכים הציבוריות המקובלות, ולא במסגרות ה"מקצועיות" שהן במידת מה מסתוריות ואינן "שקופות".

 

לדידי : הכל ניתן להפריט – ובלבד שההחלטה מתקבלת כדין, והתקציב מתעדכן בהתאם..

 

 

 

 

 

 

        מה מתהווה במתו"ה / מירי פיינשטיין

 

אתרי מתוו"ה פעילים בשגרת עבודה מאד חשובה. תקופה זו שבין החגים היא הזמן לעסוק בחומרים הנמצאים וזקוקים לטיפול ושידרוג.

בבית ההנצחה מתנהלות מספר פעולות:

בארכיון: אמנון מוסיף ומשמר חומרים מתוך "ברמה" עיתונות, ואירועים ככל שמתאפשר לו. עדיין מחפשים שותפים ... תומכת בעבודת מחשב – זוהר לקח.

דביר פרי, תלמיד העולה לכתה י"ב, התחיל בפעולת העברה של אוסף התמונות מתולדותיה של רמת יוחנן אל תוך המחשב באמצעות סריקה ועיבוד.

התמונות מקוטלגות בתוכנה מתאימה אשר מאפשרת נגישוּת ושימושים נוספים. עבודתו מבורכת והיא רק תחילתה של דרך.

בעבודה זאת יכולים להשתלב נערים ונערות נוספים  למרות שאיננה מתוקצבת ומתוקננת. בכל מקום בארץ ובעולם  פרוייקטים של ארכיון, מוזיאון, אתרי הנצחה אתרי אינטרנט וגם סיפריות נעשים בעיקר על ידי מתנדבים והרווח הוא לקהילה.

עליזה קוק חזרה לעבודה בפינת ההנצחה והיא מקלידה חומרים ארכיוניים אל תוך המחשב. אביבה לדרר עוסקת במאגר מידע נוסף. עבודותיהן מצטרפות אל מאגר המידע אותו התחלנו להכין בשנת השִבעים לקיבוץ. מקווה שלשנת ה 75 (בעוד שנתיים..) יעמוד לרשותנו אתר ההנצחה הממוחשב אשר יכללו בו מידע, רשימות, קולות תמונות וסרטים על כל אחד מחברי רמת יוחנן אשר הלך לעולמו.

אתר זה ישרת את המשפחות בימי הזיכרון, יאפשר הכנת עבודות "שורשים" וכד'. אנו עושים את כל העבודה בכוחות עצמנו ונמנעים מרכישת תוכנות ומפעילים שמנסים למכור לנו את מרכולתם. יתרונם הגדול בזריזות הביצוע ואילו חסרונם בעלות הגבוהה. לעניין זה התגייס מאיקה יפה ואנו מחכים למתנדבים נוספים שיוכלו לקדם את הביצוע ואת הצדדים הקשורים בהכנסת החומר ובעיצוב הגראפי.

ישנם ברמת יוחנן חברים רבים בעלי ידע וכישרון שתרומתם לעניין לא תסולא בפז. רון אנג'ל הוא אחד מהם ותרומתו בשעות הפנאי שלו להפעלת המרכז וכן לתיפעול אתר האינטרנט של רמת יוחנן הם רק דוגמא לאפשרי.

 

בית ההנצחה משמש אתר התכנסויות מאד פעיל. שרה'לה גינסברג מנצחת על התחזוקה שלו וכן על רישום ותִכנון השימוש בו.

במשך הקיץ יוחלפו בבית ההנצחה החלונות לחלונות אלומיניום עם מיגון ולאחר ביצוע הפרוייקט ניכנס לתהליך של שימוש מוזיאלי בבית ההנצחה.

אומנים מקומיים נא הרשמו...

בתקווה שבאותו הזמן יבנה גם מחסן שיאפשר אחזקה ראויה לציוד ולנכסים השייכים לבית.

 

מאחורי בית ההנצחה הוקם מגרש חנייה לצרכי המשתמשים במוסדות השונים שבסביבה. המגרש כמעט מלא מדי יום ובכך מעיד על נחיצותו. לי באופן אישי חסר ה"פיניש" – זה קטע שהולך אצלנו קשה וצריך להתחיל להתרגל אליו... הדמות שלנו כקהילה נבנית גם ממראה העיניים ומהיחס שאנו מעניקים למרחבים המשותפים, למבני הציבור ולמשתמשים בהם חברים, תושבים וגם אורחים.

 

בהווי ומועד נמשך המיון של החומר שהצטבר. בהתייעצות מתמדת עם ארכיונים גדולים ומקצועיים ותוך בדיקת שימושו לנו, "נגזר הדין"  על נושאים רבים שאינם רלוונטיים ומתארגן החומר לשימוש לנגישוּת יתר למשתמשים לצרכי לימוד, מחקר או הכנת חגים.

חשוב לציין שנערכים כאן ביקורים שונים וישנם קשרים שוטפים עם מוסדות. בחג השבועות פעלו כאן 8 כיתות בית הספר היסודי שלנו בנושא: שבעת המינים לחג הביכורים.

מורים, חוקרים, אומנים ממקומות שונים בארץ מחפשים כאן חומר הקשור ביוצרינו המקומיים ובטקסי חגים בתנועה הקיבוצית. חברי קיבוצים מגיעים לשם תכנון חגים.

 

השנה ימלאו 100 שנים להולדתו של מתתיהו ו 60  שנה ל"עומר" הראשון ברמת יוחנן.  מספר אירועים מתוכננים ומסתבר שקיים עניין בחידוש והעלאה של מורשתם של מתתיהו ולאה גם מחוץ לקיבוץ.

בשלבי הכנה נמצא דיסק המשמר את יצירותיו של מתתיהו. בעקבות העיסוק בהכנתו נדרשנו לטיפול מקצועי בעיזבונו העשיר של מתתיהו הכולל את יצירתו, הגותו, קשריו הענפים עם מוסדות שונים וכד'. נקווה ששני הפרוייקטים יסתיימו עד חג המשק בחג המים. להמשך השנה נדונים אירועים נוספים.

נגמרו החגים והמועדים לשנת תשס"ד ולא פסחנו על אף אחד מהם בלא ציון משותף לכל הקהילה. היו אלה מפגשים של קורת רוח וטפיחת שכם עצמית שהנה אנחנו עוד יכולים, והלוואי

שבכל הקיבוצים היה כך...

ואכן, צוותים מצתוותים מעצמם, המטבח מייצר ומגיש מזון משובח לכל הקהל, הקריינים קוראים, הרקדנים מרקדים המקשטים מייפים, מקהלה חדשה הולכת וצוברת רפרטואר, יותר טוב מזה לא יכול להיות....

ובכל זאת לא לעולם חוסן! ועוד רבה המלאכה.

 

כמי שלקחה חלק בהכנת חגים בשנים האחרונות אני חוזרת ופונה לצוות המוביל את הקהילה בקיבוץ לראות בתשתית התרבותית את הדבק החברתי הטוב.

 

"התבנית של מחזור החגים היהודי משווה לקיבוץ דמות ואופי. ראוי הדבר ליתר תשומת לב ולא רק מצד "תרבותניקים" מושבעים" (מתתיהו).

 

נוכחותי במכון להווי ומועד איננה תחליף למינהל תרבותי שלם אשר לוקח על עצמו קיום קבוע של חיי תרבות תקינים ומספקים למִגזרי האוכלוסייה השונים. זוהי תשובתי לאודי ולשחר צור שמעלים על דעתם שבנוסף לפעילות השוטפת והמלאה במתוו"ה אהיה עלה התאנה אשר יחפה על העיכוב בבניית מינהל תרבות שרמת יוחנן ראויה לו ומסוגלת לקחת על עצמה גם מהבחינה הכלכלית. הכל מתחיל ונגמר בסדר עדיפויות!

זהו תחום שניתן לממש בו קריירה מספקת ומעניינת וארוכת טווח ופרותיו הם בעולם הזה  וגם קרן לעולם הבא...

אני רואה את עצמי מתוקף תפקידי במתוו"ה (מורשת ,תרבות והנצחה...) שותפה למינהל כזה וגם לוקחת על עצמי כבעבר ביצוע ותמיכה בהליכי תרבות שונים לאורך השנה.

 

 

 

מצאו שפה משותפת בלי מילים

 

 

 

במסגרת פעילותה במחלקת הגנים של המועצה, דוחפת ריפי שוהם ללא לאות פעילות יוצאת דופן לקירוב לבבות בין יהודים וערבים. על המפגשים המיוחדים בין ילדי הגנים של איבטין ושלנו, ההכנות המדוקדקות, הלבטים, האירוח, הפעילויות המשותפות, על ההצלחה והרצון להמשיך, היא מספרת לנו ברשימה הבאה:

 

לפני ארבע שנים נכנסתי לעבוד במועצה, והכרתי את מערכות הגיל הרך בישובים השונים בעיקר בגנים שעליהם יש לי אחראיות ישירה.

ראיתי שיש צוותים מיומנים, מקצועיים, שנותנים מענה לצרכי החינוך, אבל כל מערכת כזו פועלת לבד ללא קשר עם השכנים.

הישוב היחידי במועצה שאינו מקיים מערכת גיל רך עצמאית, זה הכפר הבדואי איבטין השוכן מול כפר חסידים. ממוצע הלידות בשנה  מגיע שם לכ- 65 ילדים, לכן כל שנה ממלאים הילדים שני גנים. בכפר 4 גני ילדים המופעלים באחריות המועצה ובפיקוח משרד החינוך. בפתיחת שני הגנים האחרונים הייתה שותפה המפקחת של המגזר הבדואי, מצא חן בעיניה כיצד סידרתי את הסביבה החינוכית של הגן ומיד מצאנו שפה משותפת בנושא החינוך. סיפרתי לה על מערכת החינוך בקיבוצים ועל הפעילויות המגוונות כמו חצר גרוטאות, טיולים יומיים, דרך הגשת החומרים בסדנא ושאר הפעילויות השגרתיות בגן.

- מה ההכשרה של הגננות בישובים הערביים?

באיבטין הן בוגרות "אורנים".

- אז את צריכה לספר להן מה זה חצר הגרוטאות?

כן. כי במגזר הערבי מערכת הלימודים שונה, הן לומדות עם מורים שונים. חוץ מזה יש בעייה של גנבות מחצרות הגן.

- אבל זה גרוטאות...

כן, אפילו שזה גרוטאות. המפקחת התחברה לעניין וביקשה ממני לסייר בגנים. בעקבות הסיורים היא הציעה להביא את כל הגננות שלה לקיבוצים לראות ולהתרשם. בהזדמנות זו חשבנו לארגן גם יום עיון. ידעתי שביקור אחד לא ישיג את המטרה והתעורר בי רעיון ישן עוד מהזמנים שהייתי גננת, להדק את הקשר בין כל ילדי הגנים במועצה.

היה לי חלום על מפגשים כאלה, שכל גננת וכל ישוב יוכלו לתרום  ממה שמתרחש אצלם בגנים – פעילויות, רעיונות, מפגשים וליצור קבוצת תמיכה.

אני יודעת שבמהלך השנים המעגל קצת התרחב אבל עדיין זה לא מה שאני רציתי. התחלתי לבנות תכנית למפגשים משותפים. חשבתי למה בעצם לא נעשה את זה בגנים של איבטין ואחד מגני הישובים שלנו. המפקחת הבדואית התלהבה מהרעיון אבל צריך היה אישור של המפקחת על מיגזר הקיבוצים, הלכנו אליה והיא מיד הצטרפה לרעיון ואמרה שיש גם פרוייקט שמשרד החינוך מאוד מאוד תומך והוא נקרא יוזמות בחינוך. כל גננת שיכולה ומתאפשר לה בוחרת פעילות-אורך, כלומר לאורך זמן של שנה שנתיים כשהמטרה שלה היא עזרה, או תמיכה לאדם  בודד או לקהילה או לבעלי חיים, לכל מה שאפשר שמקנה ערכים חינוכיים לילדים.

למשל?

לדוגמא ברמת יוחנן בזמנו אימצו גני הילדים אדם שהוא מוגבל שכלית שעבד בגן, הם קיבלו אותו יפה והתפתחה מערכת יחסים מאוד מיוחדת ותורמת לשני הצדדים.

למשל, בקיבוץ אחר אימצו אישה קשישה בודדה שהילדים שלה עזבו, היא הייתה מגיעה כל יום שישי ומספרת סיפורי-מקום, הילדים הביאו לה חלה לשבת, ועזרו בגינה ובעבודות נוספות.

ישבנו שתי המפקחות ואני והעלנו רעיונות. כל אחת דיברה על ה"אני מאמין" שלה. איך אפשר ליישם את זה, לא ברמה לאומית, לא בעניין של דו-קיום ושלום, אלא פשוט קירוב בין ילדים שגרים מבחינה גיאוגרפית קרוב ומבחינה מנטאלית כל כך רחוקים.

לבסוף היה צריך לבחור את הגנים. הגנים של איבטין זה היה ברור ושמחתי שהמפקחת הציעה את הגנים של רמת יוחנן. בשבילי זו הייתה באמת גאווה, שהגנים בקיבוץ שלי נחשבים לאיכותיים ומסוגלים להיות שותפים לפרוייקט.

המשימה הראשונה שלי הייתה להיפגש עם חנה צולמן מרכזת החינוך דאז, ולשכנעה להצטרף לפרוייקט הזה. הכנתי דף עבודה אבל לא היה בו צורך, היא מיד נדלקה  ואמרה יאללה יוצאים לדרך. הפגישה השנייה הייתה לשכנע את הגננות. גם כאן הכנתי דפי-שכנוע וגם כאן לא היה צורך בהם, שתיהן אמרו שהן מוכנות ללכת איתי ושגם אותן זה מעניין. במהלך הזמן נעמי החליפה את חנה וגם היא לא חשבה פעמיים והצטרפה במלוא המרץ.

אחר כך היו עוד פגישות הכנה מדהימות באיבטין ופה, ולאחר חודשים של מאמץ וגם כמה פנצ'רים הפרוייקט יצא לדרך. 

בסוף מאי הייתה הפגישה הראשונה, ילדי הגנים של רמת יוחנן התארחו באיבטין. חצי כפר היה מעורב בעשייה. האמהות הגיעו עם סירי אוכל כמיטב מסורת אירוח הבדואי. הגננות של טרום חובה הגיעו, היה מדהים לראות כמה שמחה זה הכניס לכפר ואיזו הרגשה טובה נתנו לנו.

- מה הייתה הפעילות?

כל גן ארח גן אחר והיו פעילויות משותפות. השתמשו בדברים מוכרים וקלים כמו: מילים בעברית ובערבית שהן משותפות, למשל עין או יד, מצאו שיר משותף ששני הגנים מכירים.

- הילדים באיבטין מדברים עברית?

לא מדברים אף מילה עברית והילדים שלנו אף מילה בערבית. לכן לקחו את המילים המשותפות שיש בעברית ובערבית שנשמעות אותו דבר ויש להם אותה משמעות, כל הזמן שמענו ברקע עברית ערבית, ערבית ועברית במשפטים קצרים מאוד מפני שלילדים אין יותר מדי סבלנות. אחר כך פרסו בד על הרצפה, כל הילדים ניגשו בספונטאניות וכל אחד שם את היד שלו וצייר וכתב את השם שלו בעברית ובערבית. נוצר בד ענק עם ציורי כפות ידיים של הילדים עם אותם גדלים, עם ציורים ובאותם צבעים, רק השמות היו שונים, היפה היה שהם בכלל לא היו בקבוצות אלא כל ילד צייר איפה שהיה לו מקום, ככה כולם מעורבבים יחד. אחר כך יצאו לפעילויות יצירה. שולחנות עבודה של יצירת מילים בעברית ובערבית, צביעה והדבקות, היה להם חשוב להביא את ההווי הבדואי, הם קנו כדים והילדים צבעו אותם, ועבדו בחצר המשחקים. המלהיב בעניין הוא שכל זה התבצע בלי שפה. בכל שולחן ישבה מטפלת בדואית או קיבוצניקית וממש לא הייתה בעיה עם זה. אחר כך הגישו ארוחת צהרים כיד המלך. הילדים פשוט טרפו את האוכל. שוב ישבו מעורב, כולם יחד איפה שהיה מקום, לא בקבוצות. בסיום נפרדו  כולם בחיוכים ומאז לא הפסיקו לשאול מתי נפגשים עוד פעם.

ביוני הייתה פגישה נוספת אצלנו. על אותו עיקרון, שימוש בדברים המוכרים כדי שירגישו בנוח. היה צריך לראות כמה מלוות הגיעו מאיבטין, כולן כל כך רצו לבוא.  היה חשוב שישתתפו  מבוגרים וגם הם יביאו את המסר לכפר. שוב חזרנו על השיר המשותף עם תנועה, לא היה צריך להשתמש בשפה, ועברנו לפעילות יצירתית בסדנא, שחקו בחצר הגרוטאות, גן אחד הלך לטייל לרפת לראות רפת מאורגנת ולא שתי פרות מתחת לבית, בישלו תירסים והכינו סלט פירות.

ושוב ארוחת צהרים ופרידה בחיבוקים ונשיקות.

בתחילת השנה הגננות תפגשנה לתכנן את ההמשך. הן מכירות בחשיבות המפגש, ראו מה שזה עשה לילדים וגם למבוגרים, ואני סומכת עליהן שיהיה המשך. וזה המקום להודות לאורית ולצוות גן רימון , לורד  וצוות גן שיבולת ולנעמי יפה שלא חסכה מאמצים להצלחת הפרוייקט.