מס 1429  כ'  בתמוז תשס"ד  9.7.04

 

כ' בתמוז תשס"ד 2004 שנת ה-100 לפטירתו של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל

 

אבי הציונות המדינית

הרצל נפטר בגיל צעיר – בן 44. בפרק זמן זה יצר מסגרת לאומית לציבור המפוצל והבלתי מאורגן ביותר עלי האדמות. היהודים.

"הוא הקים וקיים, בכוחות עצמו כמעט, תנועה, אשר כתום יובל שנים...הביאה להקמת מדינת ישראל".

בנימין זאב הרצל "לא המציא את הציונות", אחרים, ובראשם חובבי ציון, הקדימו אותו. אבל  הרצל הציע דרכים מעשיות ומדיניות שהביאו בסופו של דבר למימוש החזון של התנועה הציונית. בניגוד לפעילים הציונים שלפניו, פנה הרצל לאפיק פעילות חדש ובלתי מוכר, פעילות דיפלומטית בקרב מדינאים ונציגי מדיניות כדי לגייס את תמיכתם לרעיון הציוני למימוש ההתיישבות היהודית בארץ ישראל.

הרצל האמין  כי "אסור ליישב  את ארץ ישראל בגניבה, אלא רק בגלוי ובערבויות מתאימות, בהתאם לחוק הבינלאומי".

במסגרת פעילותו המדינית נפגש הרצל בין השאר, עם הסולטן הטורקי, עם מלך איטליה, האפיפיור ועם הקיסר הגרמני שבא לביקור בארץ ישראל.

ביוזמתו ובפעילותו המדינית סלל הרצל את הדרך להצהרת בלפור בשנת תרע"ח – 1917 ולהקמתה של מדינת ישראל.

מדינת היהודים

בשנת 1896 פירסם הרצל את סיפרו "מדינת היהודים: נסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים", ובו דרישה להעניק ליהודים ריבונות בארץ ישראל או בארגנטינה. כעבור כמה שנים השתכנע הרצל, כי את מדינת היהודים יש להקים רק בארץ ישראל. את המדינה החדשה שעליה חלם הוא תיאר בסיפרו "אלט-נוילנד" (ארץ ישנה חדשה), שהתפרסם בשנת 1902. הרצל גם יזם את הקמתו וכינוסו של הקונגרס הציוני, שהיה מורכב מנציגים של העם היהודי בארצות השונות. הרצל היה הראשון שהצליח לממש אותו ולהוציאו אל הפועל.

 

 

 

בנימין זאב

                    

  דו"ח שבועי / א. פלד

 

לינת ילדי י"ב.

הנושא יובא להכרעה ציבורית בקלפי. ד.א. לשואלים, גם נושא הלינה המשפחתית של ילדי י"א הובא בשעתו להחלטה בקלפי – 6.8.2000 (ועבר ברוב של 115 מול 36).

יחד עם זאת, המזכירות לאחר התייעצות נוספת עם צוות החינוך, החליטה לדחות את הביצוע – אם יוחלט בקלפי על לינה משפחתית – לשנה הבאה.

 

הנימוק הראשי היה שמאחר ותהליך קבלת ההחלטות התגלגל כבר עד תחילת יולי, מן הראוי לתת לצוות החינוך ושאר הנוגעים בדבר זמן ראוי להתארגנות.

נימוק נוסף (אולי לא פחות חשוב) נעוץ בגישה שנדמה לי מקובלת בתרבות האירגונית שלנו ומוכיחה את עצמה בדיבידנדים חברתיים, לא לדחוף שינויים "בכח", לתת לכולנו "מרחב אווירי" להסתגלות אישית וקולקטיבית לרעיונות, ולבצע המהלכים ברוגע ולא תחת לחץ.

 

מפגעי החופש הגדול.

כפי שהיה צפוי (אבל לא הכרחי) אנחנו מרגישים "נחת זרועם" של ילדינו החביבים והחופשיים. "מעשי קונדס" פה ושם הם כנראה תהליך ונטילציה בלתי נמנע ובדרך כלל גם לא "מי יודע מה" נורא.

אני מבקש להתריע בפני הילדים, הנערים ובעיקר ההורים רק בנושא השימוש הבלתי מורשה בכלים ממונעים מכל הסוגים. החל ברכבים וטרקטורים אבל גם – ואולי בעיקר – בקלאבקארים וקלנועים. כלים אלה מסוכנים מאוד עבור הנוהג בהם (ובמקרים האחרונים מדובר בילדים וילדות מתחת לגיל בר-מצווה). בדרך כלל הם אינם נעולים וקל להתניעם (גם ללא מפתח).

מתחילת החופש הגדול היו מספר מקרים של "סחיבת" כלים כאלה ונטישתם ניזוקים במקומות שונים. הורים אנא התריעו בפני ילדיכם בחומרה הראויה. אשר לבעלי הקלאבקארים והקלנועים, רצוי למצוא דרך לנעילה אפקטיבית.

 

ועדת ביקורת.

החלטת המזכירות בנושא התפרסמה ב"ברמה". פירסום החלטות המזכירות ב"ברמה" אינו רק אינפורמטיבי אלא גם מהווה חלק מובנה בתהליך קבלת ההחלטות שלנו. דהיינו, הפירסום נעשה גם על מנת שמי שמתנגד יוכל לערער במזכירות ובאסיפה.

על מנת שערעור כזה יהיה "תקנוני", יש למסור אותו בצורה מסודרת (בכתב) למזכיר (לא מספיקות הערות במדרכה או אפילו ב"ברמה").

לגוף עניין ועדת הביקורת. ראשית ואישית גם במזכירות וגם באסיפה תמכתי בהקמת הוועדה ואני תומך בכך גם היום – בכפוף לתקנון מתאים שיתווה את אופן פעולתה.

האסיפה הכללית (11.12.2003) חשבה והחליטה אחרת.

לאחר האסיפה ניסה צוות שמנה את אודי, יונתן ב.צ., דניאל פרי (בסיוע יועץ מומחה חיצוני) לגבש הצעה שתענה על רוח האסיפה. הצוות לא הצליח לגבש המלצה כזו ומסר על כך דיווח למזכירות.

למזכירות אין היום הצעה לאסיפה בנדון.

מקובל  עלי שהדיווח הנ"ל צריך להימסר גם באסיפה שתצטרך להחליט על "המשך הדרך".

 

 

 

 

    מדיוני המזכירות / 24.6.04

 

נוכחים: כל חברי המזכירות למעט יובל כהן.

 

1.     סדנאות. דווח על ידי אתי נצר על פגישה צפויה של צוות הסדנאות עם המזכירות. החברים התבקשו לעשות מאמץ עליון להגיע לפגישה.

 

2.     דותן פרי.  אושרה שנת חופשה.

 

3.     בהשתתפות יעל לביא ושלמה רייזנר נדונה בקשת דיירי השלישיות להקמת צוות שיחדד את נושא השלישיות במסגרת תקנון "עיקרי השיכון" (סעיף 5). הדיירים מבקשים שהצוות יכלול נציג מטעמם.

הוחלט:

א)     הצוות שידון בנושא השלישיות יהיה הצוות שמונה לדיון בנושא הקומותיים: אודי, עידו, צור, יוסי זמיר. לצוות צורף דניאל פרי.

ב)      הצוות לא יכלול נציגי הדיירים אבל הצוות יזמין את נציגי הדיירים להשמיע דברים במהלך הדיון וימצא להם טיוטת המלצות לתגובה לפני הבאתן להחלטת המזכירות.

 

רשם – אודי.

 

 

 

 

אסיפה כללית / 29.6.04

 

נוכחים: 33 חברים

יו"ר: עזרא רון

 

1.             קבלת לימור רימון למועמדות. אושר פה אחד.

       הובהר שלימור עובדת היום כ"עצמאית" ונושא זה צריך להיות מוסדר בזמן המועמדות

       ולפני קבלה לחברות.

 

2.    לינת י"ב, אם בחדרים סביב מועדון חברת הילדים או לינה משפחתית. נדונה המלצת הצוות החינוכי והמזכירות להעביר ילדי י"ב ללינה משפחתית.

זהו דיון שני בנושא לאחר שכבר נדון באסיפה הקודמת. הועלו שוב הנושאים העיקריים הבאים:

א)    הנימוקים החינוכיים להמשך לינה משפחתית גם בכתה י"ב.

ב)     השפעה שתהיה לכך על ההדרכה ופעילות השכבה כולה (י', י"א, י"ב) במסגרת "חברת ילדים".

ג)      השימוש שיעשה בחדרים שיתפנו בהקשר של פעילויות נוספות בחברת הילדים.

ד)     מצוקת הדיור שתיגרם למספר משפחות (בעיקר אלה שהן בנות ארבעה ילדים) עם השארות הילדים בבית שנה נוספת.

 

בתום הדיון נערכה הצבעה. בהצעת המזכירות תמכו 10 והתנגדו 19.

כפי שהובהר בפתיחת הדיון עובר הנושא להכרעה בקלפי.

רשם – אודי

 

פְּגִישָׁה יוֹמִית     

לָצֵאת מֵהַבַּיִת בְּבֹקֶר טָלוּל

שַׁעֲרֵי הֶחָצֵר וְהַלֵּב לִפְתֹּחַ,

וּבַדֶּרֶךְ לִפְגֹּשׁ

מַכָּרִים יְשָׁנִים.

 

נְטוּעִים בִּמְקוֹמָם, מְחַכִּים לְאוֹרֵחַ

אֶת הַהֵלֶךְ מְבָרְכִים לַשָּׁלוֹם,

בְּזִּמְזוּם קִדְּמוּ אֶת פָּנַי

עַמּוּדֵי מֶתַח גָּבוֹהַּ.

 

יְרֹקֶת חֲמוֹר הִזְהִירָה:

אַל תִּקְרַב

פֶּן אַתִּיז.

 

מִמְּרוֹמֵי הַבְּרוֹשׁ

צוֹפֵי הָעוֹרְבִים

עַל בּוֹאִי הוֹדִיעוּ,

וְשָׁתְקוּ הַזֵּיתִים שׁוֹמְרֵי סוֹד.

 

כֻּלָּם גַּם מָחָר יְחַכּוּ לִי,

גַּם אַבְנֵי הַנֶּגֶף

עַל פְּנֵי הַנָּתִיב.

אֲנִי בֵּינֵיהֶן דַּרְכֵי מִתְפַּתֶּלֶת

לְבַל אֲאַחֵר לַפְּגִישָׁה הַיּוֹמִית.

                                      ראובן עזריאלי  5/7/04

 

 

 

   אסיפה כללית / 4.7.2004

 

נוכחים: 53 חברים

יו"ר : דניאל פרי

 

האסיפה הוקדשה כולה לדיון בהצעת ההנהלה הכלכלית להנפקה ציבורית של פלרם. נמסרה סקירה על ידי עידו, דדי ועמוס, נערך סבב של שאלות ותשובות וקויים דיון.

הצעת ההנהלה הכלכלית כוללת:

א)    הנפקה לציבור של מניות ואופציות במחיר מינימום המשקף שווי חברה כפי שהוצג באסיפה.

ב)     גיוס ראשון של סכום  שאינו נופל מן הסכום שפורט  באסיפה.

ג)      דילול אחזקת הקיבוץ עד לא פחות מ- 65% (כולל המרת האופציות).

 

על פי דרישת האסיפה הוסף להחלטה סעיף  לפיו תוך כחודש ימים תובא לדיון בהנהלות ובאסיפה הצעה לשימושים בסכום שהועבר לקיבוץ כדיבידנד.

בהצבעה שנערכה תמכו בהצעה 28 חברים והתנגדו 9 חברים.

רשם – אודי

 

 

תגובה למשל "סיר הלחץ" של אודי פלד

 

ציטטה מה"רעיון – ראיון" של אודי פלד ב"ברמה" (אודי מראיין את עצמו):

"נדמה לי שהרוב אצלנו מעדיף היום שינוי "אבולוציוני" ולא "רבולוציוני".

ואחר כך הוסיף את משל "סיר הלחץ".

 

אלא מה – שהמזכירות ("הנהלת הקהילה") בניצוחו של אודי לא רק שלא פעלה לשינוי אבולוציוני, אלא אפילו בלמה כל ניסיון בכיוון הזה, כולל הצעות לשינוי אבולוציוני של אודי עצמו. לדעתי ממלא תפקיד צריך לעמוד בתוקף ולגרום לקבלת החלטות שיבואו לביצוע פעולות שנראות לו נכונות וחיוניות.

חברי המזכירות בולמים כל הצעה של משהו "שלא היה כאן קודם", אך מאחר ואין כמעט אפשרות למצוא מכנה משותף לכל מיגוון ומצבי האוכלוסייה בקיבוץ, הם מנסים שוב ושוב לקבוע תקנונים שעוד לפני אישורם כבר יש להם "יוצאים מן הכלל".

 

ובבעיות שעולות או מועלות ע"י חברים/חברות הם מנסים לטפל ב"כל מקרה לגופו אד הוק" לפי שיקול דעתם, מה שיוצר פשוט איפה ואיפה בין חברים או בין קבוצות שונות באוכלוסייה. (איפה ואיפה זה ביטוי ספרותי לאפליה ואי צדק).

 

הגיע הזמן שמיקבצים כאלו של חברים, ואף חברים בודדים, יתארגנו וגם יפנו לקבלת סעד חיצוני בשעת הצורך על מנת לוודא קיום החלטות במידה ואינן מתבצעות לגביהם מחד, ומניעת המצבים החוזרים ונשנים של איפה ואיפה בהחלטות של מוסדות הקיבוץ מאידך.

 

טוב יעשו ממלאי התפקידים וחברי המזכירות אם יביאו בחשבון אפשרות של מצב כזה ויפעלו בהחלטותיהם למניעתו.

 

 

 

 

 

 

ועוד בעניין ועדת ביקורת  /   יונתן בן צבי.

 

מישיבת המזכירות דוּוח בצורה די מוצנעת כי לאחר שהמזכירות, עפ"י בקשה של האסיפה, בחנה אפשרויות להקמת ועדה לביקורת פנים ברמת יוחנן, שלא על פי המתכונת המקובלת על כל העולם, ומצאה כי אין אפשרות אמיתית להקים גוף כזה ולהפעיל מבקר פנים חיצוני שלא על פי הכללים המקובלים, כי "אין חיה כזאת".

 

לא ימצא מבקר פנים מוסמך וראוי שיהיה מוכן לעבוד שלא לפי הכללים. הן מתוך כיבוד האתיקה של ביקורת הפנים, והן משום הסתכנות בשלילת רישיון ואף עד האשמה בפלילים.

עד כאן הכול טוב ויפה. מה שתמוה הוא כי באותה הודעה של המזכירות לא נמסר כי העניין יועבר לדיון והחלטה מחודשים לאסיפה, אלא "שהנושא בשלב זה איננו עומד על הפרק".

אינני זוכר כי האסיפה מילאה את ידה של המזכירות באיזה שהוא שלב להוריד, ולו "בינתיים" את הנושא מעל הפרק.

 

אין זאת כי טעמים נוספים להחלטה תמוהה זו. לדעתי הטעמים האלה אינם יכולים לשמש כרלוונטיים.

תפרסם המזכירות את הטעמים הללו, ותחליט האסיפה לפי מיטב הבנת משתתפיה.

 

כיום יש ועדות ביקורת ב – 40% מהקיבוצים. כי מתחילים להבין.

המזכירות שלנו כנראה  לא !!!

אין ועדת ביקורת סכר כנגד שחיתויות, רחמנא ליצלן. עיין ערך שפיים. אינני בא לרמוז כי יש אצלנו כאלה. אבל ראינו.

ועדת ביקורת באה לטפל בכללי מנהל תקין בעיקר, ובדרך של עבודה לתיקון, שיפור וייעול של תיפקוד כל הגורמים המנהלים בקיבוץ, בחברה, בכלכלה ובעסקים.

תיקון, ייעול ושיפור מתנהלים בד"כ תוך כדי עבודת הביקורת ולמבוקר הזדמנות ליישר קו, אם יש צורך בכך עוד לפני שיוצא כל דיווח.

 

מדרך הטבע היא שככל שממלא תפקיד נמצא יותר במרכז העניינים הוא עשוי להיות חשוף יותר לביקורת. אם זה הטעם שבגינו החליטה המזכירות להוריד את הנושא מסדר היום זה טעם משונה (בלשון המעטה).

התוצאה של העדר ועדת ביקורת פנים ברמת יוחנן היא שפרטים לוקחים על עצמם את התפקיד. התוצאות אינן מרנינות.

 

הרי אני קורא למזכירות לנמק נמק היטב את החלטתה התמוהה הזו. לא להוריד את הנושא מעל הפרק, אלא להביאו לאסיפה.

 

אם נרצה או לא נרצה, יש הרבה לשפר ולייעל בכל המערכת החברתית, הכלכלית והעיסקית של רמת יוחנן.

אין אנחנו טובים בבדיקת דברים אלה על ידי עצמנו מתוך חוסר רצון "להסתבך". אך הדברים מוטב להם כי יעשו.

 

יש טענות, מהן נכונות ומהן שאינן נכונות על אופן ניהול העניינים אצלנו. הן צפו ועלו בעת הדיונים בסדנאות שערכנו זה לא מכבר.

בואו ניקח אומץ ונחליט בנושא. ברור הוא כי בעלי תפקידים שמכפיפים עצמם לביקורת יזכו לאימון ציבורי גבוה. זה חשוב.

בואו לא נחכה עד שחס וחלילה ייווצרו מצבים שהיינו מקווים כי לא ייווצרו.

ויפה שעה אחת קודם.

 

 

כולנו משלמים את ה"חינם"  /  מרים שחר

 

התגובה ב"ברמה" האחרון לנושא ה"רכב לחבר" נראית לי חלקית ומתחמקת, או שלא הבנתי נכון?! האם הכוונה שמי ששילם עד היום עבור שימוש ברכב הקיבוץ ישלם יותר, ומי שלא שילם ימשיך לא לשלם? משום-מה לא מצאתי התייחסות לנסיעות "החינם".

 

בפלרם דווקא מצאו פתרון יצירתי לנושא הרכב הצמוד. היות ולא רוצים או לא מסוגלים להתמודד עם הדרישות, פשוט קונים עוד רכב צמוד, וכי מה זה עוד 90,000 ש"ח עבור פלרם?

הגיע הזמן לטפל באופן רציני בתופעה של שימוש ברכב הכלל בכל הענפים, כולל פלרם, ללא תשלום (ע"ח הענף). בפלרם למשל לפחות 10 חברים משתמשים ברכבים לנסיעות פרטיות ללא תשלום וע"ח הכלל. אני מניחה שיש לפחות עוד 10 חברים כאלה בענפים אחרים. קל מאד לאתר

 

שמות החברים הנ"ל שעושים ברכבים כבשלהם מבלי לשלם עבור נסיעותיהם ולוּ אגורה בעיקר בערבים, בימי שישי, שבתות וחגים.

כולנו משלמים בסופו של דבר את עלות "החינם" של אותם חברים.

 

לפי דעתי, אם לא רוצים להיכנס לבדיקות מעמיקות, יש לחייב כל מי שמשתמש ברכב ענפי לנסיעותיו הפרטיות בסכום התחלתי של כ-200 ש"ח לחודש, ועליו תהיה ההוכחה שעלות נסיעותיו הפרטיות פחותה מהסך הנ"ל. נסיעה בטוחה ושבת שלום.                                                                                                                                                    

 

 

 

עידכון בנושא תיקצוב האנרגיה / אודי

 

1.     ב- 4.4.2004 החליטה האסיפה פה אחד לאשר את מהלך תיקצוב האנרגיה וכן שהנושא יובא שוב לאסיפה לאישור  הקלפי לאחר תום ההרצה ולפני הכניסה לביצוע.

 

2.     ההרצה "על יבש" החלה בדצמבר ומתקיימת כבר שבעה חודשים בהם למדנו על דפוסי ההתנהגות והצריכה בתקופת החורף ובתקופת המעבר. עדיין נשאר לנו להתנסות בקיץ.

 

3.     הצוות העוסק בנושא: אודי, צור, יגאל, בנצי, דניאל פרי מתכנס באופן סדיר אחת לחודש על מנת לבדוק את תקֵפוּת המודל ואת ההערכוּת הפיסית.

 

4.     נכון להיום מותקנים כ- 145 מונים (בתי-אב). הנתונים נאספים ומועברים לחברים. כמו כן נאספים נתונים סטטיסטים רבים לצורך עיצוב המודל הסופי.

 

5.     מה שעומד לפנינו כרגע הוא:

א)     השלמת התקנת המונים (עדיין חסרים מונים במספר בתי-אב).

ב)      בדיקת תקינוּת הקריאה של המונים והתקשורת.

ג)       המשך איסוף הנתונים לתקופת הקיץ במסגרת ההרצה "על יבש".

ד)      עיבוד הנתונים הסטטיסטים בתום הקיץ והתאמה סופית של מודל התיקצוב בעזרת יועצינו "גד מהנדסים".

ה)     עיצוב "דו"ח הצריכה" המועבר לחבר.

ו)         סגירת המִמשק בין תיקצוב האנרגיה ובין החיוב/זיכוי בתקציב האישי באמצעות "קופת-בית".

 

6.     לוח זמנים

א)     השלמת כל הפעולות המנויות בסעיף 5 לעיל עד סוף  חודש אוגוסט.

ב)      הבאת הנושא להחלטה סופית באסיפה ובקלפי עד סוף חודש ספטמבר.

ג)       המשך ההרצה וביצוע התאמות אחרונות כפי שידרשו.

ד)      הפעלה "על רטוב" החל מ- 1.1.2005.

 

 

 

 

 

"פריצת דיסק"

 

 

איתן ש. מראיין את אלי יבלונקה ומשוחח עמו על הפקת דיסק משיריו.

 

לא הלכתי אצל אלי בביתו ועל כן נמנע ממני לכתוב כמו רוב כתבינו המשוטטים את הקלישאות על הקפה המהביל ועוגותיה הטעימות של רוממה – פשוט ישבנו על שני כסאות זה מול זה ושוחחנו על התהליך שעובר אלי במאמציו לרכז ולהפיק משהו יציב וזמין משירתו, בצורת דיסק.

 

העורך כפה עלי להביא "חומר" לפני שהדיסק של אלי ייצא לאור, והנה מתברר כי הקדמתי את התהליך לפחות בשנה-שנה וחצי, אבל יפה שעה אחת קודם – והנה אנו נכנסים לעצם העניין.

 

אלי שר מילדותו. הוא מספר לי על הקשבתו למקהלת האיחוד בילדותו (אליה יש לי קשר היסטורי) בהיותו ילד צעיר יחד עם גדיא בתי (בהם בני אותו מחזור והיו יחד בפעוטון- גן-כיתה), וכן על הקשר שיש לו למוסיקה ולשירה עוד מאז.

 

בצעירותו השתתף אלי במה שקורין "להקות צבאיות", שר חומר שונה ורב, ובעצם לא פסק מאז – גם לשיר, גם ללמוד ולפתח את יכולתו, וגם לשאוף להשיג יותר ויותר בתחום הזה.

(אם גם במקביל לתחומים אחרים כמו עבודתו במהלך השנים). אלי התקבל בקלות ובשמחה למקהלת האיחוד בשעתו,  ובמהלך השנים החולפות יחד עם השינויים בחייו ובעבודתו – התפתח אצלו הרצון לנסות ולהוציא לאור אוסף שירים שיקרים לו וקרובים ללבו, ואולי אפילו מופע שיקדם את השירים ואת הדיסק הצפוי.

 

אלי "נותן בקלות". מי שעסק בתחום התרבות יודע כי תמיד נענה ברצון לבקשה לשיר, בחג ומועד ובכל אירוע, עם או בלי ליווי כלי, לבד או בצמד או בצוות. אלי אוהב לשיר, ויש לו גם תובנה כללית על כך שהמושג הישן של הקיבוץ  "כל אחד כיכולתו" יתורגם עם ההפרטות לכך שכל מי שיש ביכולתו לתרום ולעשות בתחומי הפעילות בקהילה – ישמח לעשות זאת גם בעת "החדשה" של ההפרטה. המשמעות של ההפרטה תהיה "ראו נא מה הפרט יודע ויכול לתת לקהילה" .

בהתאמה לתפישתו זו, מכוון אלי להפקה של הדיסק, ואולי המופע שלצדו, מתוך רצון להציע את יכולתו וכישרונו להנאת הרבים ושמחתם. אלי גם מצפה מאחרים, שיש להם יכולת לתרום תרומה תרבותית לכלל – לעשות זאת, בצורה המתאימה.

אלי מכוון גבוה!  הוא מקווה כי הטווח הארוך יביא לכך שיפגע במטרה. כל השירים שבכוונתו לכלול בחומר (הרשימה טרם נסגרה….) יש להם מכנה משותף חשוב: המוסיקה המעולה של טובי המלחינים מסשה ארגוב אל מתי כספי, יוני רכטר ואחרים, ועם מילות התמלילנים  המעולים ביותר, מאהוד מנור צפונה… בכולם יש מגע של זיכרון אישי עמוק שהותיר באלי חותם ואינו נותן לו להתרחק מן השיר. אלי פגש במהלך הזמן ברבים מן המלחינים והתמלילנים ויש לו קשר אליהם, והוא אפילו מצפה כי יצליח אולי להגיע לכך שייכתב שיר במיוחד עבורו על ידם, בצירוף שיצליח לתאם.

 

"איפה אנו עומדים?" הו, אנו בראשית הדרך. כעת אלי עובד על הכנת הסקיצות לשירים שייבחרו להיכלל בדיסק, בהקלטות ראשוניות. ומכאן עוד הדרך רבה – התאמת ליווי מוסיקלי, הפקה מוסיקלית, החלטה איזה שיר יושמע ב"סולו", אילו אולי יושמעו בצמד או רביעיה קולית יחד עם הליווי המוסיקלי הכלי .

אלי מעדיף ליווי כלי צנוע ובסיסי, שנראה לו מתאים יותר לסיגנונו ולשירים שהוא מעדיף, ומקווה כי יוכל להפיק משהו משירת המקהלה האהובה עליו, בארבעה קולות של ארבעה משתתפים. הלוואי !

 

"והאתגרים?". רבים מספור … וקודם כל - המחיר!

להפקת דיסק יש עלויות עצומות, ואלי מבקש להפיק איכות הכי גבוהה שיש להשיג, והוא מקווה כי עם הסקיצות והתחלת העבודה יימצאו גם המקורות שיאפשרו לו להגיע להפקה מעשית. ישנם גורמים, וישנם ידידים ומכרים, שאולי יוכלו לסייע וליצור קשרים שיאפשרו להתקדם ולהגיע למימוש החלום.

 

במחשבתו ובדמיונו של אלי גם "מופע" מקביל, עם ליווי להקה כלית קטנה, והרעיון להפיק מופע במקביל אינו רק כדי לסייע בכיסוי העלויות אלא בעיקר מכיוון שיש לאלי רצון וצורך "להסביר את החומר" ליד כל שיר יש לו סיפור רקע, על הקשר האישי שלו לשיר, למועד בו התוודע לשיר המסוים, ולעיתים- לאדם שבאמצעותו נוצר לאלי הקשר האישי אל השיר.

אלי אינו שר למיקרופון. אלי שר לאנשים, ולכן כל כך חשוב לו לספר למאזינים על הקשר האישי שלו לשיר הספציפי, למה הוא אוהב את השיר, מה יש בשיר הזה שמשך אותו להעדיף את השיר על אחרים, וכן הלאה .

 

"מה עם הקול? אין גריעה?"  חלילה, עונה אלי. קולו משתבח ומתעמק עם השנים, ועדיין רחוק המועד בו קולו "ייסדק". אלי אינו סובל את הסיגנון המחוספס של הקול הצרוד (ויהיה זה "הבוס" ספרינגסטין או "הילד" גפן), ואני שמח לדווח לקוראים כי גם אני ממש כך, אינני סובל את הסיגנון הקולי הזה.

יש לי מעט קשר והבנה בנושא, ואני שמח לאשר מצדי כי אכן קולו של אלי רק משביח, וכי אני אישית אוהב את שירתו, סיגנונו וקולו.

 

"מהם הסיכויים?" – קשה לדעת... יש לאלי חברים וידידים רבים שמלווים את חלומו זה, והוא מקווה ומצפה לכך שבסופו של דבר יצליח לממש  את החלום ולהגיע אכן למוצר המוגמר. אלי מצפה כי יגיע לכך תוך שנתיים, פחות או יותר, והתכניות רק משתכללות ומקבלות עידון ודיוק עם הזמן החולף. יש לאלי הרבה כוונות ושאיפות, ביניהן גם שילוב חומר "מתוצרת המקום" אם משירי מתתיהו ואם מחומרים נוספים, שיעצימו את הקשר ההדדי בין אלי ושירתו לחברה בה הוא חי ואליה הוא משתייך, בדרכו שלו.

 

שיחתנו הגיעה לקיצה בגלל השעון. יש לאלי עוד הרבה לפרט ולהרחיב, וגם לי יש שאלות נוספות, אבל מכיוון שהתברר כי יש לנו עדיין הרבה זמן – סיימנו כאן, ונוסיף בבוא העת. אני יכול רק לאחל לאלי ולנו, כי תצלח משימתו, ונתכבד וניהנה יחד מן התוצרת בבוא הזמן.

 

 

 

 

גדלנו בידיעה שאין לנו משפחה

 

רוני  פלד מספרת לירמי מה זה להיות "ילדה שואתית", על ילדותה בבית של הורים יוצאי שואה, למה היא מחפשת "שורשים", מה זה גניאולוגיה, איך היא הגיעה לעיסוק הזה, מה השאלות ואיזה תשובות היא קיבלה ומה היא מתכוננת לעשות עם החומר שאספה. ראיון. 

 

גם ביום שישי קשה לתפוס את רוני פלד רגע אחד במנוחה, או שהיא מתרוצצת כל היום על ה"מיול", ובין טיפת זיעה אחת לשניה דואגת לדשאים שלא יצהיבו בקיץ (אל תוותרי...) או שהיא מול המחשב, משוטטת באינטרנט נוברת, חופרת, חוקרת, מחפשת, אוספת וגם מגלה- והרבה. יום קודם דיברתי איתה ו"הזהרתי" אותה שאני הולך לשאול אותה כמה שאלות בנוגע ל"שיטוטים שלה באינטרנט", התשובה הייתה כמובן "את מי זה מעניין", אבל אחרי לחץ פיזי מתון היא "התמסרה", ואפילו ברצון...לשאלה שלי מה היא מחפשת היא עונה חד וחלק: "את ההיסטוריה המשפחתית"- עיסוק בגניאולוגיה- חקר תולדות המשפחה.

 

רוני, היום זה אחרת, אבל אנחנו הדור שגדל על מיטב הערכים הקיבוציים, לא תמיד היה "פתוח" אל ה"אחר" וה"שונה", לא כל כך הבנו את מי שבא מ"שם"... מה זאת אומרת לגדול בבית של ניצולי שואה? הייתה לך ילדות כמו של כל הילדים האחרים?

כן. במצובה כך זה היה. אבא שלי, עלה לארץ מגרמניה בשנת 1935 , לאחר שחווה על בשרו את האנטישמיות בעקבות עליית היטלר. אבל הוא דווקא השתדל לתת לנו הרגשה של חופש ונוחוּת. הייתה אז לינה משותפת, לא היינו צמודים להורים כמו היום, והוא לא היה דאגן במובן של "מה אתם עושים", "לאן אתם הולכים", "מתי אתם חוזרים". ניסה להפחית מהעומס הריגשי.

ואמא?

אמי הגיעה ארצה מסלובקיה כניצולת שואה, שנים רבות לא יכלה להתנתק מזיכרונות העבר. השואה תמיד הקרינה על ילדותנו. ספגנו את העצב שלה והושפענו מהחרדה והדאגה המוגזמת. הביטויים היו זהירים ועקיפים כמו "לא חזרו משם" (על הוריה) או "נישלחו למחנה" במקום "ניספו", ודרך השימוש במילה "לאגר" (מחנה בגרמנית) במקום "מחנה ריכוז". בקיצור זה היה בית של ניצולי שואה, תמיד דאגה מוגזמת שלא יחסר דבר מה, והפחד שמשהו יקרה.

ההתעסקות בחומרים של השואה והמשפחה באה לך פתאום או שזה משהו שהיה בך תמיד?

תמיד הייתי "שואתית" כזאת.

היית מה?

"שואתית", הקטע של השואה, שאין בני משפחה (כי כולם ניספו) ליווה אותי כל הזמן, היה איזשהו צד אפל. בבית לא דיברו על זה. ההורים לא סיפרו.

 

הבית היה תמיד קודר או שלפעמים היה גם צחוק?

מאוד רציני, מאוד כבד, נכאים. ההורים הגיעו מבתים מסורתיים ואפילו דתיים כשהגיעו לארץ הם נשלחו לקיבוצים. אבא עלה בצורה לגאלית ואמא הצליחה לברוח ולעלות בצורה בלתי לגלית בזמן המלחמה. הם עברו "הכשרה" אבא בגניגר, ואמא בקבוצת שילר ונפגשו בחניתה בימי "חומת ומגדל", אחר כך עלו על הקרקע למצובה. אבא עבד בסלילת כבישים, ייבוש ביצות  בפרדסים וכד'. היה "חלוץ".

במצובה הם החליטו להתחתן. הם הגיעו מתרבות שונה, למדו אחרת, הגיבו אחרת, ואח"כ לאט לאט התמזגו עם המקום אבל האופי נשאר- וזה היופי שבזה. כיוון שהבית של הוריהם היה מסורתי ואפילו דתי, הם המשיכו להדליק נרות ביום שישי, או שמרו  עד כמה שאפשר על כללי כשרות מינימאליים. הייתה מזוזה על המשקוף בכניסה לבית, ואבא היה מקריא את  פרשת השבוע.  המסורת הייתה חשובה להם.

תמיד עניין אותי הקטע הזה המשפחתי של הורי, ענפי המשפחה שנגדעו, אין סבים ואין סבתות, משפחה שיש בה אבא, אמא, אח ושתי אחיות ודוד אחד. כשהתבגרתי הבנתי שרצף החיים של הוריי נקטע- לידה, ילדות, שואה, הפסקה, שתיקה, והלאה...  הייתי מלאה בשאלות והסקרנות הזו הייתה תמיד.

ולא היה מי שיענה לך?

לא ממש. ככה במשפטים סתומים. אמא לא הייתה מוכנה להגיד אף מילה על הבית. חו"ל זה חו"ל (סלובקיה זאת מילה גסה- שגורמת לכוויה על הלשון) אנחנו בישראל וצריך להסתכל קדימה. אז הסקרנות תמיד הייתה, אבל מה שנתן את הדחיפה למה שאני עושה היום היה העיסוק של הילדים שלי בבית הספר על עבודת השורשים המשפחתית. סיפרתי להם מה שידעתי אבל הרגשתי שזה לא מספיק, נמשכתי לזה יותר. כשצרויה התחילה החלטתי שזהו, אם אני לא אעשה את זה עכשיו יחד איתה, אני לעולם כבר לא אעשה את זה.

אז מה עשית?

חברתי לחיפושים של צרויה, התחלנו לעשות את זה ביחד. התחלנו ממש מ- א', קודם כל השם, מאיפה זה נובע, מה המקורות, אח"כ מי ההורים, היו לנו השמות והתחלנו לחקור את הרקע ידענו רק שאבא שלי מגרמניה, ומכאן התחלנו. איך אומרים?- מאפס!

לאט לאט דבר גרר דבר, הגענו לדבר מסויים ממנו המשכנו הלאה, זאת אומרת אחורה ואחורה.

וכמה מפליא- הכל דרך הכיסא והאינטרנט. היום את הכל ניתן לעשות מהבית.

כל החומרים נמצאים באתרים בצורה מסודרת ומקוונת, וגם הרבה מאוד יהודים ומכל העולם מסתבר שמתעסקים וחוקרים את עברם. טרנד.  יש אתר ענקי שנקרא "גואיש-ג'ן" אתר גדול  שדרכו וממנו  אפשר להגיע להמון אתרים נוספים. אתר ה גואיש- ג'ן  הוא אתר העל למחקר גניאלוגי יהודי, הוא  מביא למחוזות רחוקים וכמעט-דמיוניים. הרבה מאוד חומר  כבר קיים באינטרנט. כמובן גם בספריות, ובארכיונים בארץ ובכל העולם-  הכל מסודר.

התחלנו מ"יד ושם" והוצאנו "דפי עד", מסתבר שאבא שלי מילא דפים כאלה ב- 59. מצאנו הרבה שמות שלא ידענו עליהם והתחלנו לחקור. הגענו לכל מקום וכתבנו מכתבים לכל הארכיונים: גרמניה , פולין, ארה"ב, שוויץ, אוקראינה וככה התחלנו לאט לאט לחשוף שורשים. ולהתקדם ב"רברס".

כמה זמן את מתעסקת עם זה בצורה רצינית?

שנתיים וחצי. וכנראה יהיו עוד כמה שנים. כרגע אני בתקופה של השמות ה"פטרונימיים". וזה בעצמו חומר לספר שני. (אמצע – סוף המאה ה-18)

מה זה אומר מבחינת הזמן שאת מקדישה לכך?

יום יום הרבה שעות של חיפושים במחשב במאגרי המידע. (לתוך הלילה, לא ע"ח הנוי כמובן)  התכתבויות עם חוקרים אחרים ומכל העולם.

והתנדבות להקלדות שמות לרשימות אנשים שבשלב מסויים יועלו באתרים כאינדקס. כולם עוזרים לכולם שלא למטרות רווח, לכל איזור בגליציה יש "רכז"- ותחתיו יש מתנדבים, חלקם מתרגמים, חלקם עורכים מיפויים של בתי קברות ומצבות בבתי קברות יהודיים- בארצות השונות, וכמוני שמקלידים שמות ותאריכים, זה מה שאני יכולה לתרום למאמץ העולמי והמטרה החשובה כל כך.

מתי החלטת שהחומר ראוי להוצאות ספר? ובאיזה שלב את עומדת?

הצטבר המון חומר והתחלנו לסדר אותו בסדר כרונולוגי. המון ניירת, המון תעודות, נישואין, פטירה, לידה, שמהם הוצאנו תאריכים ופרטים ומקומות. אחרי שראיתי שיש לי אינפורמציה מלאה שמשתרעת על פני 250 שנה, החלטתי לשמר אותה בספר. עכשיו אני כאמור  בספר השני.

מה היה  רגע השיא בחיפושים?

תמיד גדלנו בידיעה שאין לנו בכלל משפחה חוץ מדוד אחד, ואז פתאום, לפני שנתיים, בדיוק ביום השואה, תוך צפייה בסרט "מכתבים לג'רטה" בטלוויזיה, קפצתי כנשוכת נחש. "הבובה"!....הבובה של אימי ישבה על המדף בחדר השינה, ממש כמו אותה "בובת ג'רטה" בסרט. לקחתי אותה בידי, והבטתי בה, בחנתי אותה. כילדים לא הורשנו לגעת בה. תמיד היא נחה לה על המדף בחדר השינה של הורינו, וכשאימי נפטרה, קיבלתי אותה.

עוד אני בוחנת אותה, נראה היה כאילו משהו תקוע בסדק שבין הראש לגוף.

חמושה בפינצטה ובמשקפיים, ניסיתי בזהירות רבה מאוד לשחרר את מה שהיה שם.

חילצתי מן הסדק טבעת זהב קטנה שיהלום קטן מעטר אותה.

טבעת מיוחדת מאוד, נחה לה במחבוא שישים וארבע שנים מבלי שאיש ידע על קיומה.

אני משוכנעת שאמי לא ידעה על כך. ייתכן כי אימה הכניסה את הטבעת אל הבובה, בהנחה שיזדקקו לזה במעברי הגבולות......

זאת הייתה התגלית הכי מרגשת ומפתיעה במסע אל העבר.

אחרי זה גיליתי עוד בני משפחה אבודים, מש בני משפחה קרובים שניצלו מהמחנות והגיעו לארה"ב, אוסטרליה ואנגליה.

מי עוזר לך בהוצאה לאור של הספר?

אני בשלב העריכה, יש לי עורכת מקצועית שעוזרת לי. זה נמצא בתרגום לאנגלית, לטובת המשפחות שנמצאות בחו"ל. כל משפחה תקבל בסוף קומפלט אחד כזה.

 

 

 

 

 

איך את מממנת את הספר?

העברתי בקשה להשתתפות במימון מהמועצה (ועדת המלגות ליוצרים ואמנים), הם לא התייחסו כי זה לא נחשב ליצירה מקורית כמו סיפור, שיר, צילום או ציור. זה לא בקריטריונים.

הבאת להם לעיון את החומר ממש כספר לבחינה?

כן, אבל הם  אמרו שכאלה הגישו להם עוד עשרה... וזה לא נחשב, אני חושבת שאולי זה המקום לפנות למועצה ולבקש שיחשבו ברצינות על הוספת קריטריונים שגם ספרים כאלה יוכלו להיכלל בקריטריונים למתן מלגות. הגשתי את הספר הזה ל"יד ושם" שיכולים לעזור לי בהוצאה יחד עם לוחמי הגטאות כיוון שרוב בני המשפחה ניספו ויש להם אינטרס והמון אינפורמציה ופרטים שהם מעוניינים בהם. (המחקר האישי עוזר גם להם באיסוף נתונים מחקר והנצחה.)

יש לך הרגשה שלא מספיק מעריכים את מה שאת עושה?

זה לא עניין של הערכה, כמו ברמה של התודעה האישית הציבורית. פשוט לא חושבים על זה.

עסוקים יותר ב"חומריות"  ופחות "ברוח".

משני הפרקים הראשונים שנתת לי לקרוא התרשמתי שבהחלט יש פה חומר רציני ומעניין, אבל את חושבת שזה יכול לעניין גם את מי שאין לו נגיעה משפחתית לנושא?

המחקר הוא אישי והעניין הוא בסיפורים האישיים, בשמות המשפחתיים, בהיסטוריה המשפחתית, יש בזה גם הרבה מן הלימוד ההיסטורי, אנשים עסוקים בחומרים האלה כי זה כנראה צורך אנושי.

לך אישית, מה העיסוק הזה נותן? מה זה עושה לך?

ראשית- זה עיסוק לשמו. זה מספק את אלמנט הבלשות. זה מוביל אותי לבניית עץ המשפחה, ובאיזה מקום גם פותר לי תעלומות אישיות.

את מצליחה להעביר את העניין לילדים?

הם עסוקים כילדים בעיסוקים שלהם. אבל יום אחד הם יחזרו לזה.

יש בזה משהו מן הרגיעה?

בעיקר עניין. אמצעי עזר למעקב על פני הדורות מההווה עד לעבר הרחוק. הנתונים החשובים ביותר נשמרים בלוח השורשים המשפחתיים ונסמכים ע"י ביאור טכסטואלי. דרך המחקר הגניאולוגי אפשר "לחוש" את האווירה, את האירועים שליוו את אבותינו. האם זה מעודד? או מעלה הרהורים נוגים? כל אדם ותשובתו.