מס 1428  י"ג  בתמוז תשס"ד  2.7.04

פרלוד

אִם זֶה תּוֹרָהּ לְהִסְתַּלֵּק

הִיא לֹא תַּעֲשֶׂה מִזֶּה עִנְיָן

אֲרִיכוּת יָמִים הֲלֹא אֵינֶנָּה

מְצִיאָה גְּדוֹלָה

 

אֶצְלָהּ הַבָּלָגָן חוֹגֵג

עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג

וְשׁוּם דָּבָר אֵינוֹ חוֹרֵג

מִן הַשִּׁגְרָה שֶׁלָּה

 

שׁוּם סִדּוּרִים מְיוּחָדִים

לְהִפָּרֵד מִכַּמָּה יְדִידִים

לַעֲנוֹת עַל כַּמָּה מִכְתָּבִים

לְתַנּוֹת עוֹד כַּמָּה אֲהָבִים

לִקְרֹא עוֹד עַמּוּד

בַּזְּמָן הָאָבוּד

וּלְנַגֵּן עוֹד פּרֶלוּד אֶחָד.

 

אִישׁ לֹא יִחְיֶה לָעַד

 

זֶה תּוֹרָה לְהִסְתַּלֵּק

וּבְדִיָוּק הַיּוֹם הִיא שָׂמָה לֵב:

הַחֲבַצֶּלֶת הֲכִי יָפָה שֶׁלָּהּ

פָּרְחָה פִּתְאֹם

הִיא לֹא נָתְנָה לָהּ אַזְהָרוֹת

הִיא סְתָם עָשְׂתָה לָה כּוֹתָרוֹת

כּוֹתָרוֹת מַמָּשׁ נֶהֱדָרוֹת

בְּאָדֹם אָדֹם

 

שׁוּם סִדּוּרִים מְיוּחָדִים...

 

הִנֵּה הִנֵּה הַשָּׁעָה

הִיא לֹא תַּנִּיחַ צַוָּאָה

הִיא תְּסַדֵּר יָפֶה אֶת הַשׁוּלְחָן

תִּפָטֵר מִכָּל הַבָּלָגָן.

 

בֵּינָהּ לְבֵינָהּ

הִיא כֹּה שַׁאֲנַנָה

הִיא לֹא תַּעֲשֶׂה מִזֶּה עִנְיָן

בִּקְצֵה גַּן הָעֵדֶן שֶׁל כִּנֶּרֶת

יֵשׁ לָה כְּבָר מָקוֹם

מוּכָן

 

אָז

שׁוּם סִדּוּרִים מְיוּחָדִים

לְהִיפָּרֵד מִכַּמָּה יְדִידִים

לַעֲנוֹת עַל כַּמַּה מִכְתָּבִים

לְתַנּוֹת עוֹד כַּמָּה אֲהָבִים

לִקְרֹא עוֹד עַמּוּד

בַּזְמָן הָאָבוּד

וּלְנַגֵּן עוֹד פּרֶלוּד אוּלַי

אוּלַי.

 

(נעמי שמר)

 

נעמי שמר איננה!!

 

בהיוודע הבוקר על מותה, חשתי כי יחד עם לכתה מארץ החיים, נלקח מאתנו עוד חלק מארץ ישראל.

אנו בני אדם הננו בני חלוף.

מעשינו ומחדלינו כבודדים נשארים לנו.

מה שבאמת נשאר הם מעשינו ומחדלינו מול הסובב אותנו:  המשפחה, הקהילה בה אנו חיים, החברה הסובבת אותנו, העם והאומה שאליה אנו שייכים וכל אדם באשר הוא.

 

נעמי שמר הייתה ותישאר אחת מבני הדור של ארץ ישראל, במילותיה ובלחניה תישאר נעמי שמר בעיני לביטוי המובהק ביותר של ארץ ישראל.

 

שהרי כל אחד מאיתנו מגיע יומו ומעשיו ומחדליו נשארים אחריו, אך יש מי שבעזבם את ארץ החיים לוקחים עמם דברים,  שאין להם תחליף.

 

נעמי שמר הייתה אחת מאלה.

 

ובהלקחה מאתנו אני חש כי לא רק בני הדור של ארץ ישראל נעלמים והולכים, אלא שעם העלמם מחיינו, נעלמת אט אט גם עצם תחושת המהות של אומה מתחדשת ושל חידוש הקשר בין העם לארצו.  ויש מן התחושה שארץ ישראל מתמעטת והולכת.

ולבי בוכה על כך.

 

חרוזיה ולחניה של נעמי שמר,  שבהם ביטאה במלוא עומק הרגשות את ארץ ישראל, את נופה, אנשיה ומאוויי האומה כולה, יפיחו תקוות חדשות בלב הדורות הבאים להמשיך ולקיים את חלום הדורות של עמנו העתיק לחידוש חיי האומה והעם בארץ ישראל.

 

על שכמותה נאמר בלחן עתיק שעל תרגום מילותיו שקד יהודה שרת:

 

                         טהורים יאבדו בלא יומם, יעבורו                       

                         וברי הלבב לעד ייתמו

                         לעד ינובו

                          זוהר יקרינו.

                                                                יהי זכרה ברוך!                                

אליעזר פארן.

 

אַתְּ שֶׁהָיִית

אַתְּ שֶׁהָיִית בַּת הַשִּׁיר, וְאִמּוֹ,                        לזכרה של נעמי שמר

בְּשִׁירַיִךְ כָּל אִישׁ

מָצָא אֶת שִׁירוֹ.

 

אַתְּ

אֶת יְמַיְּנוּ שָׁזַרְתְּ זֵרֵי מַנְגִּינוֹת,

בְּעַצְמוֹתֵינוּ כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב

נִמְסְכוּ שִׁירַיִךְ.

 

אַתְּ

שֶׁהָיִית אַחַת מֵאִתָּנוּ

נִגּוּנַיִךְ קָצְבוּ פְּעִימוֹת לִבֵּנוּ

לָךְ הָיִינוּ תֵּבַת תְּהוּדָה.

 

אַתְּ

שֶׁמַּתְּנַת שִׁירַיִךְ תּוֹסִיף וְתִפְעַם

כִּי אֵין מַתָּנָה מֻפְלָאָה מִמֶּנָּה,

הִיא הִמְנוֹן וּתְפִלָּה

הִיא גַּעְגּוּעַ, הִיא הַצְּחוֹק וְהַבְּכִי

בְּלִבּוֹ שֶׁל עִם.

                             ראּובן עזריאלי, רמת יוחנן,  28/6/04

 

 

   מדיוני המזכירות / 17.6.04

 

נוכחים: כל חברי המזכירות.

 

1.     בטקס צנוע נפרדה המזכירות בתודה מורד מרציאנו וקיבלה באיחולי הצלחה את לינט חורש.

 

2.     המזכירות קיימה דיון קצר בהמשך לאסיפה שדנה בנושא "חדרי י"ב". לקראת דיון ההמשך באסיפה, התבקשה אורית לעדכן בנושא ההדרכה בחברת הילדים.

 

3.     אושר לחגי רותם מימון חלקי להשתלמות שלא במסגרת תקציב ענף הפיסיותרפיה.

 

4.     אושרה מועמדותה של רעות יבלונקה (למרות לימודי ערב שלא ע"ח עבודה).

 

5.     אליפות גילאי 16 בכדור מים בקפריסין.                                                                         אושרה השתתפות הקיבוץ בשליש  העלות (כ- 200$). לשלושה נערים (השאר - 1/3 מועצה ו- 1/3 משפחה).

 

6.     "אלבום הלבני". לאור החלטת ירמי שלא להמשיך בריכוז הפרויקט הוטל על אודי לחפש פרוייקטור חדש שיביא לאישור את מסגרת העיצובית והתקציבית.

7.     חיוב קניות במחסן הכללי. הוחלט על התחלת חיוב קניות במחסן הכללי לגבי כל פריט ששוויו מעל 10 ₪. ההסדר ייבחן שוב לאחר 30.6.04.

 

8.     ועדת ביקורת. דווח על ידי אודי שלאחר מספר פגישות צוות שבדק שוב את הנושא ע"פ פניית האסיפה (אודי, דניאל פ., שחר צור), תוך הסתייעות במומחה חיצוני (רו"ח אחי קרן), לא נמצאה נוסחה לקיום ועדת ביקורת במתכונת שונה מן המקובל (כפי שביקשה האסיפה). בשלב זה הנושא אינו עומד על הפרק.

 

9.     הסדר הגברה לאירועים פרטיים. אושר ההסדר לפיו: באירועים פרטיים של חברי המשק בלבד, ניתן יהיה להשתמש בציוד שנקנה במיוחד לצורך זה ("בידורית קטנה") וזאת ללא תשלום ובתיאום מראש עם אופיר מרציאנו בשיטת "כל הקודם זוכה". ציוד נוסף יוכל החבר לקבל בתשלום על פי מחירון מוזל שיסוכם מעת לעת בין הענף ומרכז המשק הקהילתי.

 

10. תיקון טכני בתקנון ותק. נדון סעיף 11.2 בתקנון הוותק והוחלט:

א.     לא ייעשה בסעיף זה שימוש כלשהו – לרבות לגבי נסיבות שתחולתן בעבר – לצורך חישוב וֶתקו של חבר והסעיף ייחשב כבטל.

ב.     למרות האמור לעיל, אם חושב בעבר ותקו של חבר, כפי שהוא מופיע ברישומי הקיבוץ,  בהתחשב עם סעיף זה, יישאר החישוב בעינו.

 

11. שירותי סיעוד להורי חברים. התקבלה החלטה בנוסח הבא:

רמת יוחנן תאפשר, במידת הצורך (ובמידה ויש מקום פנוי) להכניס הורי חברים לדירוניות או לבית הסיעוד. הגדרת מצבו וצרכיו של ההורה יקבעו ע"י צוות בית הסיעוד לאחר תקופת ניסיון של עד שלושה חודשים.

קיימים שני מסלולים:

1.     עצמאות בהשגחה – מצב בו ההורה עצמאי ויתגורר בדירונית.

2.     סיעודיים – מצב בו ההורה אינו עצמאי ויתגורר בבית הסיעוד.

המחירים למסלולים השונים הם:

מסלול 1 – עצמאות בהשגחה – 2/3 ממחיר קוד בריאות מלא.

מסלול 2 – סיעודיים -  מחיר קוד בריאות מלא.

רשם אודי .

 

 

 

 

  דו"ח שבועי / א. פלד

 

 במערכות העבודה. לא מכבר הקדישה המזכירות שלושה דיונים לנושא סיכום מש"א לשנת2003. ביקשתי משחר לפרוש הדברים בפירוט בפני החברים ואני מקווה שעוד יימצא זמן להכין זאת. בינתיים – ולפני ששנת 2003 תיהפך לפרה-היסטוריה מספר ראשי פרקים.

1. עבודת חוץ (כולל בשותפות הגד"ש)

-  הכנסה נטו לקיבוץ: 2003 = 5,584,637 ₪

                           2002 = 4,613,060 ₪

                           2001 = 4,522,047 ₪

-   גידול 2003 מול 2001     = 1,062,590 ₪ 19%

-   שכ"ע ברוטו  ממוצע גברים 2003 11,183 ₪ לחודש.

-  שכ"ע ברוטו ממוצע נשים 2003 7,253 ₪ לחודש.  

(שכ"ע ברוטו ממוצע לתקופה במשק הישראלי כ- 7,000 ₪ לחודש).

 

2. הכנסה בגין שכ"ע מפלרם ("עלות מעביד")

-   2003  18,558,222 ₪

   -  2002   18,003,336 ₪

   -  2001  15,866,200 ₪

  -   גידול 2003 ביחס ל – 2001 2,692,022 ₪ 17% (בשנת 2002 נעשה תיקון שכר לאחר שבמשך     

      מספר שנים לא טופלה התאמת השכר המועבר מפלרם להוראות ההסכם שבין החברה

      והקיבוץ).

-    מספר המשרות של חברי הקיבוץ בפלרם בדצמבר 2003 = 98 (מספר העובדים גדול ממספר

    המשרות).

 

3.  שכ"ע של עובדים שכירים - 2003

בקהילה   4,702,472  ₪

עיסקי       2,440,271 ₪ 

ס"ה        7,142,743 ₪

התפלגות  שכר שכירים בקהילה ב- 2003

חינוך גיל רך   1,361,606 ₪

בית סיעוד     1,259,724 ₪

ענף המזון      529,194 ₪

בנין              503,179 ₪

בריאות         459,226 ש"ח

חינוך בוגר     338,548 ₪

(השאר: אולפן, בריכה, גיל זהב, מחסן בגדים, מספרה, מרכולית, נוי דרום, קוסמטיקה).

 

4. עבודה שכירה בקיבוץ ינואר – מאי 2004-2002

סה"כ עלות עבודה שכירה בקיבוץ וענפיו (לא כולל פלרם וגד"ש) לתקופה ינואר – מאי

2004        2,677,921   ₪

2003      2,981,874 ₪

2002      3,314,789 ש"ח

 

ירידה בעלות עבודה שכירה 2004-2002. 636,868 ₪ (19%). חלק ניכר של הירידה, 273,124 ₪, נובע מסגירת המדגרה. ירידה משמעותית יש גם בענפים: אורווה, מוסך, מסגריה, נגריה, חונכים,                          מזון, חינוך גיל בוגר.

מאידך יש עליה משמעותית בהנה"ח עקב יציאתו של דניאל יפה לעבודת חוץ (חלק מן העלייה מקוזז בהכנסה מעבודת חוץ המופיעה בסעיף נפרד לעיל).

חלק מן החיסכון בעבודה השכירה נובע מניהול נכון יותר של שעות העבודה על ידי מרכזי הענפים, דהיינו ירידה (עד כדי מחצית)בכמות השעות הנוספות של השכירים  (עליהן משולם 125% ו- 150% השכר הרגיל).

 

5.  שכ"ע פנימי חברים 2003 (תמחירי)

-  בקהילה            7,762,755 ₪

-  משותפות         1,206,831  ₪

-  ענפים עסקי     641,494  ₪         (אורווה, וידאו, מוסך, מסגריה, נגריה)

-  חקלאות       1,207,497 ₪              (לול, מטע, רפת, פרדס)

    ס"ה           10,818,577 ₪

א.  "חקלאות", לא כולל גד"ש המופיע יחד עם עובדי חוץ כנ"ל.

ב.  שכר "תמחירי" מחושב לפי 7,500 ₪ בחודש "עלות מעביד".

 

6. התפלגות שכ"ע פנימי חברים 2003

  חינוך גיל רך                        751,914 ₪

  חינוך גיל בוגר             729,730 ₪

  מחסן בגדים                699,532 ₪

  ענף המזון              581,236 ₪

 הנהלת הקהילה          539,483 ₪

  בנין                       439,003 ₪

  נוי צפון                   398,704 ₪

  רכב ומרכז הסעות    358,305 ₪

  בריאות                  359,341 ₪  (מרפאה + שיניים)

  מרכולית                338,645 ₪

  כלבו                            295,288 ₪ 

  חדר חלב               190,044 ₪

  אולפן                          180,000 ₪

(השאר: תיקון אופניים, ביטוח, חנות בגדים, משק חום, מכבסה, מספרה, מרכז למידה, תפירה, נוי, בית סיעוד, פדיקור, פיסיותרפיה, קוסמטיקה, תרבות, ספריה ארכיון, הווי ומועד).

(תקציב הנהלת הקהילה מחוייב בשכ"ע של חברים שאינם עובדים באופן זמני או מתמשך ואין בגינם הכנסה מביטוח לאומי).

 

7.  סיכום 2003 (לא כוללשכ"ע פנימי)

-  הכנסות בגין עבודה: עובדי חוץ       5,584,637 ₪

                             מפלרם          18,558,222 ₪

 סה"כ הכנסה חיצונית                     24,142,859 ₪

 

הוצאות בגין עבודה קהילה +עסקי: שכירים  7,142,743 ₪

                                               חברים  10,818,577 ₪

                                                          17,961,320 ₪

עודף מעבודה (לא כולל תגמולי ביטוח לאומי, פנסיות וקרנות שונות) 6,181,539 ₪. 

 

"רכב לחבר"

בראיון של ירמי עם דינה כרמון ב"ברמה" האחרון, עלה נושא הרכבים "הנצמדים" לחברים.  יש לנו בהחלט בעיה בנושא. הבעיה מתחלקת לשני ראשים עיקריים:

א)   חברים המנכסים לעצמם באופן מלא או חלקי רכבים .

ב)     רכבים המוזמנים על ידי חברים וחונים שעות רבות בתחום הקיבוץ ללא שימוש.

ג)      "ניכוס רכבים" מתייחס למספר עובדי ענפים בקיבוץ ובפלרם ועובדי חוץ אשר אינם מחזירים הרכב לסידור במועד במשך ימות השבוע ולפעמים גם בסופי שבוע וחגים.

הבעיה השנייה קשורה בעיקר ב"חברים מן השורה" הנוהגים חוסר התחשבות בחבריהם.

השיטה הקיימת לפיה אנו מחייבים רק על "קילומטרים" ואיננו מחייבים כלל על "זמן", מאפשרת לחברים להחזיק רכב ליד הבית ב"stand -by" שעות רבות ללא שימוש.

בקיבוצים רבים כבר הונהג חיוב משולב על פי קילומטרים וזמן  המביא מיידית לייעול השימוש ברכב. ענף הרכב שלנו בודק את האופציה הזו אבל עדיין לא הצליח לייצר מסד נתונים שיאפשר גיבוש הצעה.

צי הרכב שלנו גדול (מאוד) והוא מנוהל ביעילות רבה. עם  קצת פחות אנוכיות, יותר התחשבות מצד החברים ויותר איפוק בצד ממלאי התפקידים, המצב יכול להיות נוח יותר..

 

 

 

 

 

אין חיסון נגד מעורבות ריגשית

 

ריקי כהן, אחות מוסמכת, עובדת ברמבם במחלקה ההמטולוגית, מספרת לירמי על עבודתה, מהו תהליך השתלות מח-עצם, איך מתמודדים עם ההשפעות הנפשיות והחוויות הקשות שמתנסים בהן יום יום במחלקה, האם אפשר להתחסן או למנוע את גלישתם לבית הפרטי, למשפחה. על הפגישה עם החולה הסופני, האם אפשר לעבוד ללא מעורבות ריגשית, על הרגשת השליחות שלה ועל פעילותה בנושא השואה בקרב רופאים ואחיות ברמבם. הראיון.   

 

 

- בשנים האחרונות נעלמת מה"נוף הבריאותי" שלנו ברמת יוחנן, איפה עבדת ומה את עושה היום?

בשלוש השנים האחרונות אני עובדת במרפאה ההמטולוגית והשתלות מח-עצם ברמבם. זה עיסוק חדש לגבי, והוא הסבה של 180 מעלות מהעבודה הקודמת שלי. לפני רמבם  עבדתי ביחידה לטיפול נמרץ פגים בבית חולים נהריה. טיפול בילדים היה בשבילי המשך ישיר לעבודתי בבית קרוב ל

 

13  שנים, אבל להבדיל מילדים חולים, עסקתי בילדים בריאים, טיפת חלב, מעקב גדילה והתפתחות וכו'.

כשיצאנו לשנת חופש הייתי צריכה להמשיך להתפרנס, באופן טבעי כיוון שגרנו בנהריה, עבדתי בבית החולים שם. עשיתי קורס של שנה התמחות בטיפול בפגים וילודים מה שנראה לי בזמנו האפשרות הכי טובה. עבדתי בנהריה  קרוב לחמש שנים ביחידה לטיפול נמרץ פגים.

 

- מה גרם לך לשנות כיוון?

עברתי לתחום של מבוגרים אחרי משבר מאוד גדול בתוך המשפחה שלי, אבא שלי נפטר מסרטן. היה לי מאוד קשה. מבחינתי סרטן זה סרטן ולא משנה איפה.

 

- ולכן הגעת למחלקה בה את עובדת היום?

כן, זה היה הטריגר שבגללו עברתי לשטח הזה.

- עברת הכנה או קורסים מקדימים?

לא הייתה לי שום הכנה, הנושא של המטולוגיה והשתלות מח-עצם היה עבורי זר. למען האמת שכאשר אמרו לי מחלות המטולוגיות חשבתי יותר על מחלות  האנמיה השונות, תלסמיה שאלה מחלות שאינן ממאירות וגם בהן אנו מטפלים. פשוט לא היה לי שום מושג בתחום שבו אני הולכת לעסוק. אני רוצה לציין את העזרה והתמיכה שקיבלתי מנירה וערן בחצי השנה הראשונה, קיבלתי מהם חיזוקים פיזיים ונפשיים להמשיך להתמודד. היה לי קשה מאוד לעשות את המעבר הזה מעבודה בה הקשר ה"אנושי" היחיד שהיה לי עם הפג, היה דרך המוניטור, מכשירי ההנשמה ושאר המכונות שהפגים מחוברים אליהן. מיכשור  ש"מדבר" במקומם.

גם הקשר עם ההורים שהיו באים מעט מאוד לביקור ביחידה היה רופף. כשעברתי להמטולוגיה התמודדות הפכה לאחד על אחד.

 

-  מה זאת אומרת אחד על אחד?

זאת אומרת אחות מול מטופל, חולה סרטן דם או מחלה המטולוגית אחרת. התמודדות מול מסכת חיים שלמה, מול המחלה, מול ההתלבטות בנושא ההשתלה, האישי והרפואי.

הנושא של השתלות מח-עצם, הוא מאוד חדש בתחום הרפואה, למעשה מדובר היום באופציה מההיבט הרפואי שהיא כמעט האפשרות  האחרונה  להחלמה ולמתן תוחלת חיים.

 

-  וזה באמת כך?

יש הרבה מקרים של הצלחה. אבל ההצלחה נמדדת וקשורה גם בהרבה גורמים אחרים. יש המון סבל וכאב, טיפולים כימותרפיים מורכבים, דימוי גוף, כל מה שהדמיון האנושי מסוגל לתאר לעצמו בהקשר של סבל ויסורים, נמצא במחלקה הזו.

ככלל מטפלים פה גם במחלות דם לא ממאירות, אנמיות קלות, אבל כובד המשקל הוא על מטופלים לפני ואחרי השתלות.

 

-  איך את אישית מתמודדת עם המעורבות הריגשית שכרוכה בעבודה במחלקה הזו?

בחצי שנה הראשונה כמו שאמרתי נתמכתי ונעזרתי בערן ונירה. מהר מאוד הסתבר לי שהמקום הזה והעבודה אותה אני עושה הם שליחות. יש לי עוד  מה ללמוד אבל אני מאוד משקיעה בלהיות עם החולה, לדבר איתו, לדובב אותו, להקשיב, מישהו שהוא יכול לחלוק עימו חוויות ולשתף.

 

- האם יש דרך מיוחדת, לימוד או הכנה להתמודדות בנושא הדיבור והקשר עם חולה סופני?

למען האמת לא. זה מושתת בעיקר על אינטואיציה, על קשר שנרקם בין החולה והאחות, אנחנו, רוב הצוות, משתדלים לתת תחושה של בית. ההחלטה לעבור את הטיפולים או לא היא בידי החולה. יש חולים שפשוט מפסיקים להגיע לטיפול עם כל מה שמשתמע מכך... הרוב מנסים להמשיך. רצון החיים הוא גדול מאיתנו.

 

-  תוכלי לספר בקיצור מהו תהליך השתלת מח עצם?

השתלת מח עצם מבוצעת בעיקר לחולים במחלות דם ממאירות.

לפני ההשתלה  החולה מקבל טיפול כימותרפי אינטנסיבי  שאמור לנקות אותו מהמחלה. כשהוא נקי מהמחלה מתבצע מגופו איסוף תאי-אב בתהליך מיוחד. באיסוף מחברים עירוי לכל יד.

מיד אחת שואבים דם העובר דרך מכונה מיוחדת, היא מוציאה מהדם רק את תאי-האב, שאר המרכיבים חוזרים לחולה דרך היד השניה.  תאי-האב נאספים ונשמרים בתהליך מיוחד, אותם הוא יקבל בשלב מאוחר יותר.   "ההשתלה" היא למעשה אינפוזיה של תאי-אב - תאים שמסוגלים לייצר את כל יתר מרכיבי הדם, כך שלמעשה החולה נכנס להפוגה מהמחלה.

 

-  זוהי השתלה עצמית, מהי תרומת  מח-עצם מאדם אחר?

 לפני התרומה  מבוצעות בדיקת D.N.A  ובדיקה לסיווג רקמות (בנוסף לשורה ארוכה של בדיקות שונות), אם יש התאמה יבוצע אותו תהליך של איסוף תאי-אב מהתורם והשתלתם לחולה. ישנם סוגי השתלות שונות (עצמית, בן-משפחה ותורם זר) והמטרה היא להגיע למכסימום התאמה בין התורם לנתרם. 

 

-  זה לא פוגע  בתורם מבחינה בריאותית?

לא, אך יש תהליך מקדים של הכנה ע"י זריקות שמטרתן  עידוד צמיחה  ויצור מוגבר של תאי- אב במח-העצם .

 

-  מהנסיון במחלקה שלכם, יש הצלחה?

יש הצלחות.

 

-  ספרת לי שאת מארגנת מסע של רופאים ואחיות לפולין בעקבות השואה. מה מניע אותך?

בשנה שעברה ליוויתי את החבר'ה שלנו במשלחת של בית הספר לפולין. הבנתי את הערך המוסף של המסע הזה לכל מי שהשתתף בו, אנושיות, ערך האדם, כבוד האדם. לדעתי האנשים שבאים במגע עם החולים המטופלים ובני המשפחות שלהם יכולים להיעזר במטענים הריגשיים שחוֹוים בפולין. דיברתי עם מנהלת הסיעוד בבית חולים רמבם, פרסתי לפניה את הרעיון והחשיבות של ביקור כזה דווקא לצוות המטפל, כדי שהחולים שלנו לא יהפכו לסתם מספרים, למקרים, למחקרים ונתונים סטטיסטים. שביחד עם המקצועיות הפיתוח והמחקר, תהיה פתיחות מצד הצוות המטפל להסתכל על האדם כאדם, עולם שלם, עם עבר, עם הווה וגם עתיד. עולם שלם שמחובר לסביבה, למשפחה ולחברה.

מנהלת הסיעוד הייתה מופתעת. היא לא ציפתה שיש מי שחושב בכיוון כזה, אף אחד בבית חולים לא העלה בפניה רעיון כזה להוציא משלחת של אנשי רפואה אל המקום הנורא ההוא, פולין ומחנות הריכוז והשמדה. ודווקא מן המקום הזה להמשיך, להתחזק באמונה וכוח להמשיך לעבוד במקום שוחק ועמוס ריגשית כמו בית חולים.

 

-  איך את מקדמת את העניין ואיפה זה עומד עכשיו?

בעוד שבוע אנחנו יוצאים משלחת של 15 אחיות ובני משפחה שלהן למסע לפולין.

 

-  פרטי או על חשבון בית החולים?

פרטי לחלוטין. כדי לקדם את הנושא בניתי מצגת שלמה שמביעה את הרציונל של הרעיון, נפגשתי עם כל מנהלות החטיבה והצגתי את המצגת, חילקתי דפים שמסבירים למה אני חושבת שזה כל כך חשוב וכדאי. הייתה היענות מאוד גדולה, בשלב ראשון הוחלט להוציא קבוצה של אחיות ועם יהיה ביקוש יצטרפו לזה גם רופאים וסגל אחר.

 

-  האם יש הכנה כמו אצלנו לקראת המסע?

כן. ההכנה שלנו מתבססת על הרצאות שקיבלנו ונקבל בלוחמי הגטאות, יצרתי קשר עם מנהל בית החולים נהריה פרופ' שאשא שהוא גם חוקר וגם היסטוריון וכתב הרבה על רפואה בשואה למעשה זהו תהליך ההכנה. לא היה מורכב ולא מסובך.

 

-  אתם יוצאים עם היסטוריון? מי אירגן את התוכנית?

כן. עם היסטוריון מלוחמי הגיטאות, יחד איתו עשיתי את התיכנון. התוכנית קצת יותר מצומצמת, מדובר על  שבעה ימים על חשבון החופשה השנתית.

 

- נחזור לענייננו, לאחרונה יצא לי להתבונן ולחוות בצורה בלתי אמצעית את ההווי של המחלקה הכימוטרפית ברמבם, פגשתי הרבה אנשי צוות, רופאים, אחים ואחיות, אנשי משק ומנהלות. יש ביניהם כאלה שבונים סביבם חומות, שיוצרים מרחב הגנה על מנת שלא להיפגע ריגשית, הם בדרך כלל קרים ומנוכרים וזו דרכם לשרוד. יש אחרים (למזלנו) שדווקא כן יוצרים את המעורבות האישית, את הקשר החם עם החולה הסופני. איזה מין אחות את והאם יש אפשרות ל"התחסן" בפני זה?

כן, יש אחיות שמבצעות את עבודתן טכנית, כל מה שצריך על הצד הטוב ביותר אבל בלי חום וחיוך. ויש אחרות שיותר מזדהות יותר אמפטיות, רוצות להיות שותף. אני לא יודעת איך מתחסנים בפני מעורבות ריגשית. אתה לא יכול להתחסן בפני ייסורים של מישהו. אבל האמונה ברפואה, במחקרים החדשים שמתבצעים עם הזמן,  בחתירה להגיע לריפוי יותר טוב, הקטע של שיכוך כאבים שמתפתח עכשיו מאוד, שהוא חלק בלתי נפרד מכל המחלות הממאירות, כל הדברים האלה מחזקים אותך ונותנים כוח להמשיך.

אני רק יכולה להגיד לך שיש לי הרבה ימים ולילות עצובים, יש הרבה בכי, גם במחלקה וגם בבית. יום העבודה לא מתחיל ונגמר במחלקה, הוא נמשך. אני נושאת איתי מטענים, חוויות, זיכרונות, שיחות נפש, חרדות, פחדים, התמודדות ולבטים. זה לא פשוט.

 

-  יש לך בית, משפחה וילדים ואיפשהו ההפרדה היא מחוייבת, איך מתפקדים עם כל זה?

עוד לא מצאתי את נוסחת הקסם, אין נוסחה כזו. כל שעה של חופש שיש אני מנסה להתנתק ולעשות ממנה חופש נטו. אבל זה קשה מאוד. יש לילות שאני נרדמת עם המראות והחוויות של אלה שכבר אינם.