מס 1427  ו' בתמוז תשס"ד  25.6.04

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

החופש הגדול /  נעמי שמר

הכל אני יכול בחופש הגדול,

לצמוח ולגדול בחופש הגדול,

ללבוש סינור כחול בחופש הגדול,

וככה לעמול בחופש הגדול

 

הכל הכל אני יכול

כי זה החופש הגדול.

 

כמעט הכל אפשר בחופש הגדול:

אולי ניסע לכפר בחופש הגדול,

לעזור שם בבציר בחופש הגדול,

 

וקצת לקצור חציר בחופש הגדול.

 

הכל הכל אני יכול

כי זה החופש הגדול

 אבל הכי נחמד בחופש הגדול, פשוט להיות לבד בחופש הגדול,

ועל חולות זהב בחופש הגדול,

לשכב לי ל הגב בחופש הגדול.

 

הכל הכל אני יכול

כי זה החופש הגדול.

 

   מדיוני המזכירות / 10.6.04

 

נוכחים: כל חברי המזכירות למעט אורית בן נחום.

 

1.     נדונה ונדחתה בקשה לקבורה פרטית.

2.     על פי הזמנת המזכירות נערך דיון בהשתתפות עמליה ויגר ויוסי זמיר כמרכז  ו. שיכון, נדונה האפשרות למסור למשפחת נבו את הדירה שמעליהם כבר כעת מבלי להמתין לתום חמש שנים כפי שנקבע בתקנון השיכון, בהתחשב בוותק של המשפחה ובעובדה שהמשפחה ויתרה כבר פעמיים על זכותם למעבר לשיכון חדש.

המזכירות החליטה:

א)    על ועדת שיכון לפעול לאיוש הדירה שמעל משפחת נבו וזאת בתיאום עם המשפחה כמקובל, ועל המשפחה לשתף פעולה בנושא זה עם הוועדה.

ב)     צוות ממלאי תפקידים (אודי, עידו, צור, יוסי ז.) יגבש תוך זמן קצר הצעה מפורטת להפעלת סעיף 5 ג' בתקנון השיכון, הדן  בנושא בתי הקומותיים, והשלישיות. במסגרת הצעה זו יישקלו גם הנסיבות (כולל ותק) והפרוצדורה שבהן ניתן יהיה לקצר את  תקופת ההמתנה.

3.  דניאל פרי הציג את טיוטת "הסכם נמרוד" . אושר לדניאל להשלים ההסכם.

 

רשם – אודי.

 

רָצִיתִי לָגַעַת

בְּצִדֵּי הַדְּרָכִים

רָצִיתִי לָגַעַת

בְּפִרְחֵי צָלָף לְבָנִים

זוֹקְפִים בְּגָאוֹן אַבְקָנִים סְגַלְגַּלִּים.

 

בְּלִי לְהִשָּׂרֵט

כְּמוֹ הָרוּחַ,

לְלַטֵּף בְּעוֹבְרִי

כַּדּוּר קִפּוֹדָן כָּחֹל.

 

לְדַלֵּג מֵעַל שַׁיָּרוֹת נְמָלִים

הַחוֹצוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ

עוֹמְסוֹת אֶת מַשָּׂא הָעוֹלָם

עַל גַּבָּן.

 

בְּיָדִי הַמּוּשֶׁטֶת בִּקַּשְׁתִּי

לָגַעַת בָּאֹפֶק,

הַחוֹמֵק מִיָּדִי

רָחוֹק וְכָחֹל.

                   ראובן עזריאלי  16/6/04

 

     דו"ח שבועי / א. פלד

 

החופש הגדול.

"אפשר" לעצור את ההתנתקות "אפשר" לבלום את הטרור, "אפשר" לדחות את הכניסה לקואליציה, אבל החופש הגדול – אף אחד לא יכול עליו.

איחולי חופשה נעימה ובטוחה לכל התלמידים. אנא שימרו על עצמכם מפני אחרים, מפני מפגעי הסביבה ובעיקר מפני עצמכם. ההבדל בין אדם שלם ובין שבר כלי – לא עלינו – היא שנייה אחת של שָׁחָץ.

בינתיים כבר עסוקות הנהלות בתי הספר בהכנת השנה הבאה. כידוע תקציבי החינוך מקוצצים וסביר שעוד יקוצצו.

תשלומי החובה בהם ניתן לחייב את ההורים על פי משרד החינוך הם כשליש ומטה מן התקציב הנדרש לקיום חינוך ברמה שאנחנו מקיימים היום ב"ניצני זבולון" ו"כרמל זבולון". ההשלמה באמצעות "תשלומי הורים" היא וולונטרית ולאור המצב הכלכלי .

הגבייה נעשית מסובכת ובמספר מקרים בלתי אפשרית. למרות כל צעדי התייעלות יש לדבר השפעה מיידית על רמת הלימודים. הבשורה הטובה היא שיש לנו הרבה ילדים. בשנה הבאה יהיה מספר התלמידים המגיעים מרמת יוחנן כ- 26% מכלל תושבי המועצה הלומדים בבית הספר "שלנו" – "ניצני זבולון" – 61 תלמידים בכתות א'-ו' (יותר ממספר התלמידים מכל שאר יישובי המועצה ביחד למעט יגור).

נאחל גם למורים – שהם כמעט באופן מוחלט רק מורות – חופשה נעימה ומילוי המצברים לקראת השנה הבאה שכנראה תהיה "לא יותר קלה".

 

מחסן כללי.

המזכירות החליטה על חיוב אספקת מוצרים במחסן הכללי לגבי פריטים ששווים מעל 10 ₪.

היום מחייב המחסן הכללי את תקציב הנהלת הקהילה (!?) ב"קניות" פרטיות של חברים במחסן הכללי. "קניות" אלה מגיעות לפעמים למאות שקלים בחודש למשפחה אחת כאשר שווי פריט בודד עשוי להגיע לעשרות שקלים.

חלק גדול מן הקניות מתייחס לאביזרי גינון שונים ועוקף למעשה את החלטותינו בנושא "סל גינון" ואת תקציב הענף.

 

הפרטת מזגנים.  

בתקציב חודש יוני יקבל כל בית-אב את החלק השלישי והאחרון של תקצוב המזגנים (עד- 2100 ₪). כזכור כלל תקציב המזגנים שלושה מרכיבים:

א.     תקצוב ההוצאה השוטפת לאחזקת המזגן (לגביה נערך "ביטוח" למי שרוצה).

ב.     תקצוב צבירה לרכישת מזגן חדש אחת ל- 12 שנה.

ג.      תשלום "החוב האקטוארי" בגין המזגנים הקיימים לפיו קיבלו מרבית בתי האב 7,000 ₪ עבור מזגן הישן הפועל עדיין בדירתם.

סעיפים א' + ב' כלולים בתקציב החודשי השוטף. התשלום המועבר החודש הוא השלמת הסכום של 7,000 ₪.

לפי סעיף ג' הנ"ל (שהועבר לנו בשלושה תשלומים שנתיים).

סך הכל "פדה" הקיבוץ את המזגנים הישנים מן החברים בסכום כולל של כ- 1,150,000 ₪.

מנהגי אבלות.

לצערנו עלינו להזדקק גם לנושא זה. אני מבקש לצטט שוב ממה שפורסם על ידי ועדת אבלות ב"ברמה" 1294 מ- 27.7.2001. "...היום נהוג אצלנו שהמשפחה עוזבת ראשונה את הקבר ורק אחריה הקהל. נוהג זה יוצר לפעמים מבוכה ואולי גם מונע מהמשפחה להישאר ליד הקבר כחפצה..." מוצע על ידי ועדת אבלות לשנות מנהג זה באופן שלאחר תום הטקס הקהל אינו צריך להמתין לעזיבת המשפחה והמשפחה כמובן אינה חייבת להיחפז ולעזוב מחשש שמא היא מעכבת את הקהל. המשפחה תנהג כחפצה וכך גם הקהל..

 

 

 

 

 

 

 

 ליאור סלאווה, לומדת שנה שלישית מתוך ארבע באקדמיה למוזיקה בירושלים. עם סיום לימודיה תהיה בעלת תואר ראשון ותעודת הוראה. את זמנה היא מחלקת בין הלימודים בירושלים וסופי-שבוע בבית. ובין לבין את הסטאז' בהוראת המוזיקה היא עושה על ילדי הפעוטונים והגנים בהם היא מלמדת על פי שיטה ייחודית. כבר מזמן רציתי לשאול אותה כמה שאלות שסיקרנו אותי. השבוע זה הסתייע. להלן הראיון. (ירמיהו).  

- מאיזה גיל הרגשת שאת רוצה לשיר?

הו שאלה קשה. תמיד אהבתי לשיר ונדמה לי שהתחלה על במה הייתה בכיתה ה', בפסח, בחזרות למקהלה. מאז עברתי מקהלות שונות, בני הקיבוצים שנתיים, אח"כ קצת ברמקולית ואירועים שונים בבית ספר. ככה לאט לאט. בכתה ט' התחלתי ללמוד פיתוח קול, עם יעל ואח"כ עם תמר ועשיתי בגרות במוזיקה. בצבא הפסקתי ואחר כך כשחזרתי למדתי עוד שנה והחלטתי שהכי מתאים לי זה אקדמיה, מאז אני שם. זה מקצוע מאוד קשה ותובעני במיוחד בתחום הקלאסי וכמובן יש גם את הקטע של נסיעות לחו"ל.

 

- מה רע בזה?

לא רע אבל זה נדידות שזה לא קל. נראה, נראה לאן יובילו אותי הדברים. אני כל פעם עושה צעד קטן קדימה.

 

- ספרי על הלימודים באקדמיה

באקדמיה למוסיקה יש המון קורסים עיוניים והם נותנים גם את החלק הביצועי. בהתחלה הייתי  צריכה לקחת קורסים כמו פיתוח קול, שמיעה, טכניקות שונות, תיאוריה, לומדים לכתוב בכל מיני סגנונות של מלחינים מתקופות שנות כמו ימי הביניים, יוון העתיקה וכמובן תולדות המוסיקה.

ישנם קורסים נוספים שהם מעשירים כמו ג'ז, מוזיקה מזרחית ועוד. יש מחלקה להכשרת מורים, פסיכולוגיה וכו'. קורסים להעשרה כמו תיאטרון וקולנוע, בקיצור המון קורסים תיאורטיים. חוץ מזה במקצוע שלי אני צריכה גם שפות. צרפתית, גרמנית ואיטלקית שאני חייבת ללמוד.

 

- איך את מסתדרת עם זה?

בסדר גמור. נותנים לנו כלים איך לקרוא את השפות בדרך הנכונה. הם עובדים בעיקר על הדיקציה כי זמר צריך דיקציה מאוד טובה.

 

- את מדברת חופשי את השפות האלה?

אני לא מדברת, אני יכולה לקרוא. אני יכולה ללכת למילון, לתרגם. אלה טקסטים ברמה,  טקסטים שיריים, למעשה בעיקר בגרמנית, גרמנית לא מדוברת ואותו הדבר גם הצרפתית, באיטלקית זה יותר קליל מילים שחוזרות.

 

- במסלול ההוראה?

במסלול ההוראה שאני לוקחת יש גם כל מני קורסים ועושים גם עבודה מעשית בבתי הספר.  לימדתי בבית ספר בירושלים. הטכניקה העיקרית שאנחנו למדנו היא שיטה שד"ר ורוניקה כהן פיתחה, מלמדים אותה עכשיו בכל הארץ, מעבירים אותה למורים לאט לאט. השיטה מאוד מוצלחת, היא העבירה את המוסיקה לצד הוויזואלי, הכל דרך ריקוד דרך ההרגשה. הילד מרגיש את המוסיקה לא רק מקשיב. הכנת גראפים, הסברה דרך פנטומימה, הכל דרך מעשים. כבר לא יושבים  ואומרים תקשיבו לקטע הזה והזה.

 

- ועכשיו את כבר בשנה השלישית?

כן, אני במשך השבוע בירושלים ובאה הביתה לסופי שבוע. הלימודים מאוד עמוסים, יש הרבה חוגים, סדנאות אופרה ועוד, נראה מה יהיה בשנה הבאה, אני בודקת כיוונים, קודם כל עם עצמי, יש לי אפשרות ללכת גם לכיוון עממי אבל אני צריכה להחליט אם אני רוצה את זה.

 

- אם תחליטי בכיוון הזה, איך למעשה מתקדמים, אני מבין שזה קשור בכותבים, במלחינים, מעבדים וליווי וכו'?

כרגע אני עוד לא יודעת, לאט לאט אני מכירה אנשים. עדיין לא עומד כלום על הפרק כי אני לא מספיק רוצה, כשאגיע לשלב יותר מעשי יש לי אפשרות לפנות למישהו מהרדיו ולדבר, יש שם אנשים במחלקת תרבות שאפשר ליצור איתם קשר. לגבי אופרה ומוזיקה קלאסית, אז בגדול הולכים פשוט לאודיציות ממקום למקום, לבתי אופרה. אם אתה מצליח ומקבל תפקיד אז אתה מתקבל. זה מאוד קשה להיכנס לשם וההתחרות גדולה.

 

- בתי אופרה בחו"ל?

בהחלט. בארץ רוב הצעירים אין להם מקום.  מביאים זמרים מחו"ל. יוצא מצב שאנשים שסיימו אצלנו באקדמיה נוסעים לחו"ל ועושים שם הרבה דברים.

 

- איפה זה המרכזים?

ההתמקדות שלי היא באירופה, אבל בתי אופרה יש כמובן בכל העולם באוסטרליה, בארה"ב. פה יש רק אחד.

 

- ומבחינת הרמה והדרישות?

רמה מאוד גבוהה ודרישות גבוהות. בגלל זה כל כך קשה. אני לומדת שלוש שנים אך יש זמרות שבממוצע לומדות כמעט 10 שנים זאת אומרת זה ממש רמה גבוהה.

אני חושבת שאמשיך ללמוד ואם  בתחום הזה אז יש לי עוד הרבה. בין השאר לגלות איזה קול  יש לי כי מבחינת האקדמיה זה עדיין לא ברור, אני מאוד מבלבלת את המורים .

שלוש שנים ועוד לא יודעים איזה קול יש לך? אז באמת איזה קול יש לך?

יש לי נתונים של מצו סופרן מבחינת המנעד, מבחינת העומק של הקול והגוון הוא נוטה יותר לסופרן. עכשיו לוקחים אותי יותר בתור סופרן, אבל זה עניין של למצוא את התפקיד המתאים. לפעמים אני עושה תפקידים של מצו, שזה סופרן מאוד דרמטי, או סופרן לירי שזה משתנה. אז אי אפשר עוד לדעת, ככה זה בתחום שלנו.

 

- שאלה אישית, איך את מרגישה כשאת עומדת ושרה לפני קהל אבל בלוויה, לפעמים לוויה שיש לך קשר אישי עמוק?

אוי.

אני חושבת אך ורק על המשפחה, על זה שאני רוצה לבטא את מה שאני מרגישה אל המשפחה ושזה יהיה על רמה הכי טובה שאני יכולה להגיש. זה לשיר לבן אדם אחד לאחד. זאת אומרת זה מה שעשיתי בפעמים האחרונות. פשוט שרתי אל קבר, שרתי מה שיכולתי.

שרת לנשמה.

זה המניע שלי לעשות את זה הכי טוב שאני יכולה.

לי זה נראה קושי עצום לעמוד מול קהל במעמדים כאלה ולהגיע ליכולת ביצוע .

אני לא חושבת על הקהל. אני שרה למשפחה. אני אומרת לעצמי שאם הביצוע לא יהיה הכי טוב שאני יכולה לתת, זה לא חשוב, החשוב הוא מה שזה עושה למשפחה.

 

- יצא לך לשיר בפני קהל גדול?

לפני קהל אני תמיד שרה.

 

- איך ההרגשה? יש לך עוד פחד במה?

תמיד יש פרפרים בבטן. לא מזמן הייתה לי אודיציה על מלגה (שעדיין לא יודעת אם קיבלתי או לא), אבל היה לי מאוד טוב למרות ששקשקתי. בצוות השופטים הייתה זמרת אופרה מאוד מפורסמת, ובכלל כולם בעלי השכלה וידע גדול בנושא המוסיקה. זאת מלגה מאוד רצינית ונחשבת בארץ. התרגשתי מאוד, והיו לי פרפרים לפני, אבל כשעליתי היה בסדר. בסך הכל צריך את ההרגשה הזו.

 

-איך את מכינה את עצמך להופעה?

ראשית אני מכינה ולומדת טוב את השיר או הקטע לפני כן, אם זה שיר ישראלי או שיר אופראי. אני מסתכלת על הטקסט, בודקת מה הוא אומר לי ומה אני רוצה להעביר בו כי זה הכי חשוב. אני משתמשת בטקסט  כדי להעביר את השיר. הכנת השיר חשובה לי כדי שאם אתרגש פה ושם המילים  כבר ירוצו מעצמן גם אם יהיה לי בלאק אוּט. וזה בדרך כלל עובד.

 

- קרה לך דבר כזה?

קרה לי לא מזמן. באקדמיה יש לנו קונצרטים. בקונצרט האחרון שלי היה לי רגע כזה, התחלתי לשיר מבלי לדעת מה אני בעצם הולכת לשיר אבל המילים יצאו  וזה היה בסדר.

 

- איך נחלצים ממצב  כזה?

לא יודעת. המוח פשוט עובד ברגע שאני פותחת את הפה ומתחילה לשיר. אני מרגיעה את עצמי.

 

- אין לך סיוטי לילה? שפתאום את עומדת מול קהל ואת לא יודעת מה את רוצה לשיר?

לא זה לא קורה לי כי אני אוהבת לשיר. לתת מעצמי. כמו שהדר שאלה אותי לפני הלוויה, היא דאגה שלא אצליח לשיר בגלל ההתרגשות " את תצליחי לשיר? את תצליחי לשיר?"  אמרתי לה "הדר זה בסדר. זה המקצוע שלי" "מקצוע בחרת לך" היא אמרה, השבתי: "זה לא מקצוע שבחרתי לי, זה מקצוע שבחר אותי". באמת אני מרגישה איזשהו תיסכול בקטע הזה, קיבלתי קול שהיום אחרי שלוש שנים של לימודים אפשר לומר שהוא מתנה, אז מה, אני לא אנצל אותה?

זה קשה אבל אני חייבת לעשות משהו. כי אני מרגישה שיש לי מה לתת ומשתדלת לעשות את הטוב ביותר שאני יכולה. וכמובן כל הזמן לומדת.

 

 

 

 

 

 

 

 

התבקשתי ע"י העורך לראיין את אבנר אחיטוב, אבנר (למי שלא מכיר) הוא בן הקיבוץ וכיום מלמד בפקולטה לכלכלה באוניברסיטת חיפה בה גם אני לומד, בנוסף על היותו הדוד של רותם הוא גם מעסיק אותי כעוזר מחקר שלו, תפקיד מעניין שגם תמורה נאה בצידו...

ובכן, הזמנתי את הדוד לראיון ביום שבת חם (על דאגה המזגן אצלי מרעיש וחזק) ועל כוס קפה התנהל לו הראיון. (עמרי קמה)

 

- אבנר ספר לי מה אתה עושה פחות או יותר.

נתחיל מההיסטוריה. סיימתי תואר ראשון ושני בתל אביב עוד בתור חבר צעיר ברמת יוחנן. הלך מהר וטוב והספקתי לעשות את התואר השני תוך כדי הזמן שהוקצב לי מהקיבוץ. לאחר תקופה קצרה בפלרם, יצאתי לעשות את הדוקטורט שלי באוניברסיטת שיקאגו. עשיתי את לימודי הדוקטורט תחת הנחייתו של גרי בקר שזכה בפרס נובל תוך השהות שלי שם. בהחלט הייתה לי תקופה מאוד מעניינת ופורייה בעבודה.

בסיום הדוקטורט הציעו לי להמשיך במחקר שם, לכן נשארתי עוד שנתיים בשיקאגו בתור פוסט- דוקטורט. לאחר מכן חזרתי לארץ, לאוניברסיטה העברית בירושלים. הייתי שם תקופה די ארוכה. עקב "השינויים" המשפחתיים עברתי ללמד באוניברסיטת חיפה בשנה אחרונה.

תחום המחקר שלי הוא כלכלה, ואם להיות יותר ספציפי- כלכלת עבודה.

בגדול, זהו תחום שעוסק בקשר שבין העובד למעביד. ההתמחות שלי בתוך כלכלת העבודה, הוא הצד של האנשים, הווה אומר "צד ההיצע". השאלות הבסיסיות שאני חוקר הן: האם מחליטים לעבוד? כמה לעבוד? ואיך לעבוד? זה מתקשר להשפעה של בחירת מקצוע, השפעת השכלה על השכר השפעת מקום המגורים וכדומה.

- איך מתקשר העיסוק המדעי בכלכלה עם המציאות, איך היא משפיעה והאם היא מושפעת ממנה?

הכלכלה שייכת למדעי החברה ורואה את תפקידה בשיפור מצב הכלכלה במדינה. הנושאים שאותם היא מדגישה משתנים בהתאם לרמת חשיבותם בכלכלת המדינה. אם פעם כלכלת החקלאות הייתה חשובה לאחר מכן היו תקופות שהרבה כלכלנים  עסקו בתחום כמו אינפלציה, מדד תשלומים וכד'.

כיום תחום כלכלת עבודה נעשה יותר ויותר חשוב כי חלק גדול מהתוצר הלאומי, כ- 70%, זה שכר. החלק של השכר מתוך הפדיון הולך וגדל בענפי ההי-טק. לכן, החשיבות של האנשים שאותם בוחרים להעסיק, והמוטיבציה שלהם בעבודה הולכת וגדלה.

אנחנו הכלכלנים קוראים לעובדים ההון האנושי של המפעל, בניגוד להון הפיזי שהוא המכונות במפעל. עם השנים החשיבות של ההון האנושי הולכת וגדלה וזה בדיוק מה שאנחנו, כלכלני עבודה, מנסים להבין, איך לתפעל את אותו הון אנושי בצורה יעילה וטובה, לכן, אני צופה שהחשיבות של כלכלת עבודה תהיה יותר משמעותית.

 

- מהו המחקר העיקרי בו אתה עוסק כיום?

עיקר המחקרים שלי מתמקדים בניתוח החלטות שמשפיעות על תעסוקה והשתכרות של פרטים לאורך תוואי חייהם. כיום המחקר בו אני עוסק, עוקב אחרי אנשים מצעירותם עד שהם יותר מבוגרים, רואה ובודק כל החלטה שמנחה את חייהם. הדגש הוא לבדוק השפעה של מדיניות ממשלתית על החלטות אלו. למשל, בכמה תשתנה הכנסתם של קבוצת אנשים בני ארבעים, עקב סובסידיה לשכר לימוד שהם לקחו בצעירותם?

 

- המחקר הזה נעשה בארצות הברית. ניתן להשליך אותו על דברים בארץ?

לרוע המזל, בישראל אין נתונים לסוג כזה של מחקרים שבו אנחנו צריכים לעקוב אחרי אנשים תקופה ארוכה ובאופן מעמיק. העלות של איסוף נתונים אלו גבוהה. לכן עיקר המחקרים שלי הם עם נתונים מארצות הברית. חלק ניכר ממחקרי נעשה על קבוצה של 10,000 אנשים שהיו בני 14 עד 17 ב- 1979, ועוקבים אחריהם עד היום. זאת אומרת שהיום הם בסביבות גיל 40.

כל שנה הסוקרים שואלים אותם שאלות על תעסוקתם, על השכלתם ועל המצב המשפחתי שלהם. בישראל אין כמובן קובץ נתונים דומה ולכן אין אפשרות לבצע את המחקר על ישראל, אבל בהחלט אפשר להקיש על מה שקורה בישראל באופן עקיף. דווקא כשיורדים לרמת הפרטים, המוטיבציה שלהם לעשות החלטות ודרך קבלתם מאוד דומות במדינות שונות.

 

- מדברים הרבה על הסיבות שגורמות לאנשים לבחור את עבודתם. מקובל לחשוב שהכסף הוא הסיבה היחידה. האם המחקרים מאשררים את הסברה הזאת?

בהחלט לא. לבחירה איפה לעבוד נכנסים גם הגורמים של סיפוק בעבודה, ושל קידום בעבודה ולקיחת אחריות. רוב ההחלטות המשפיעות על נושא התעסוקה מתבצעות בתחילת החיים. והשאלה שאנו החוקרים שואלים: האם הפרט יכול לדעת מבחינת אופק חייו, אם באמת החליט את ההחלטות הנכונות, כך שחייו יתנהלו בצורה טובה גם לגבי עצמו וגם לגבי החברה. זאת כמובן בתנאי אי-ודאות לגבי שכר עתידי ושיפורים טכנולוגיים שעשויים להפוך מקצוע לבלתי נדרש.

אחת הבעיות שלנו בתור חוקרים היא שאנחנו אף פעם לא יודעים מה היה קורה לפרט "אילו" היה עושה החלטה אחרת ואיך היו נראים חייו.

הפתרון שמצאו לבעיה זו הוא העזרוּת בכלים סטטיסטיים מורכבים, וזה למעשה מה שאני מנסה לעשות, לנסות לענות על השאלה – "אילו הפרט היה בוחר משהו אחר", ולהשוות את זה להחלטה שהוא ביצע בפועל.

 

- האם ערכת גם מחקרים הנוגעים לישראל?

 כן, בתקופה האחרונה עשיתי מספר מחקרים על ישראל, ביניהם מחקר על בני מושבים ועל ההחלטה שלהם להמשיך לעבוד במושב או לעבור לעבוד מחוץ למושב. המחקר התפרסם לא מזמן ברבעון לכלכלה. הייתי חבר במספר ועדות שניסו להתמודד עם בעיות האבטלה ואי-תעסוקה בישראל. לעבודת הוועדות אי אפשר לקרוא מחקר, אך האינטראקציה עם פוליטיקאים ואנשים מתחומים אחרים מעניינת ומאתגרת.

 

- האם יש מסקנות שאפשר להשליך אותן על קיבוץ או החקלאות בכלל בארץ?

שיפורים טכנולוגיים בחקלאות משפיעים על כך שצריכים, עם הזמן, פחות ופחות עובדים בשביל לייצר אותה כמות. ומכיוון שהביקוש למוצרי מזון פחות או יותר קבוע, צריך פחות ופחות חקלאים. האתגר למדינאים הוא שיציאה זו תעשה בצורה יעילה. בישראל, לדוגמא, היו מספר טעויות ברמה הממשלתית שגרמו לכך שחקלאים רבים עזבו את המקצוע רק לאחר שפשטו את הרגל, וזהו הוא מצב מאוד לא טוב. היה אפשר לעשות את זה בצורה יותר טובה, שהיציאה תהיה יותר איטית ועל ידי כך שאנשים יעזבו מרצונם ולא בעל כורחם..

 

 

 

 

 

 

 דינה כרמון, B.K. נצר סירני, אחרי כמה שנות גלות בניו יורק נחתה ברמת יוחנן, בישלה מרק בצל, בישלה מרק תפוחי אדמה, חינכה את ילדינו והיום בפלרם במחלקת הרכש. (ירמיהו)

 

דינה יש לך עשר דקות לשוחח איתי?

What about?

בכלל על מה שמציק לנו.

אבל אתה לא מפרסם את זה.

בטח שלא!

על מה יש לדבר?

למשל על הנופש, איך היה הנופש של פלרם?

הנופש היה מצויין. בכללי, וזה אתה יכול לכתוב: נופש זה דבר טוב (מדגישה). נותנים לוקחים

(צוחקת). באמת מקום מאוד יפה בריכה משגעת, נוף מדהים, הכל... . היה קצת פספוס  שלא כולם יצאו יחד (עקב לחץ בהזמנות), אבל חוץ מזה היה כייף. בערב הראשון הייתה זמרת ששייכת למלון שמופיעה כשבאות קבוצות גדולות, אני לא יודעת אפילו מה שמה.

לא שרה אריות?

הלוואי והייתה שרה אריות.

אחר כך ביום שישי בערב הייתה ארוחה מאוד מכובדת ולאחריה הופעה של להקה ברזילאית.

נו, ולמחרת עשית קאייקים?

אחרים עשו. אני לא. אמציה ואני עשינו טיול מאוד יפה ברמת הגולן, נווה אטיב, מג'דל שאמס והאיזור.

לקחתם רכב  מהקיבוץ?

בוודאי, הרבה לקחו.

אז  מה קרה לגיבוש?

ירמי, אני חיה בקיבוץ ומתגבשת בו יום יום.

נו אבל זה לא אותו דבר כמו לשבת בקאייק עם פועל יהודי שבא מרוסיה בצד אחד, פועל  ערבי שבא מהכפר השכן בצד שני, ובאמצע פועלת עבריה שבאה מהקיבוץ להתגבש בטלטלות הנהר.

הקייאק לא ממש מתאים לי. אנחנו מאוד נהנינו דווקא בין עצי הפרי, אכלנו וקנינו דובדבנים ומשמשים, באמת היה נהדר. אתה ממש קונה את הפרי ומרגיש שעד לפני רגע הוא היה תלוי על העץ. רק עכשיו נקטף. תענוג. וגם מזג האוויר ... אין מילים, אני לא מגיעה לאיזור הזה לעיתים קרובות, ממש הזדמנות. תראה, בנופש לא צריך לסדר את המיטה, לרחוץ כלים, לבשל, להוריד כלים מהשולחן, מה יותר טוב  מזה?

דינה רגע של רצינות, מה את עושה בפלרם?

אני במחלקת רכש, הרכש מחולק אצלנו לחומרי גלם, חומרי אריזה, רכש של דלקים שונים ועוד. אני אחראית בפלרם על כל רכש הציוד המשרדי (וזה הרבה),  כיסאות, חומרי ניקוי, מטאטאים. וזו המון עבודה. כמעט הכל חוץ מחומרי גלם ממש.

אני מזמינה סחורה, נותנת סחורה, בודקת מה התקבל, ברוך השם אצלי במשרד זה כמו קופת חולים, עומדים בתור (רק בלי מספרים ...).

את מרוצה?

מאוד. כן אני יושבת במשרד לבד בקרוואן. תבוא פעם למשרד שלי (בגאווה) זה המשרד הכי יפה בפלרם. מלא עציצים עם פוטוסים, נחמד נחמד.

כן אבל צריך גם לעבוד, בתוך כל היופי הזה.

ואני גם רוצה שיהיה נחמד לבאים וליוצאים, למשל כל מי שרוצה לעשן מגיע אלי. בוודאי, זה המקום  היחידי שבו באופן "רשמי" מותר לעשן.

את יודעת שזה לא  חוקי?

זה "חוק דינה". החלון פתוח והדלת פתוחה ויש המון דשא וירוק בעיניים מסביב. תבוא לבקר.

בואי נעבור לרשמים מהסדנא האחרונה.

לא הייתי. אני לא אוהבת את זה, זה לא מתאים לי.

באיזה מובן?

הפורום הזה לא מתאים לי, עברתי כל כך הרבה סדנאות בחיים, יותר מדי גלוי הכל. אני מביעה את דעתי בפורומים אחרים.

קובעים? משפיעים?

איפה שאני יכולה אני מביעה את דעתי, הנה בנופש האחרון הייתה לי הזדמנות נהדרת לדבר עם חברים ולקשקש על דא ובעיקר על הא, לברר עניינים שונים ומשונים.

דינה, בסדנא היה קטע כזה שסימנו על הרצפה סולם שברגליו סומן הקיבוץ הישן ובראשו ישוב   קהילתי. כל אחד נדרש למקם את עצמו על שלבי הסולם, באיזה שלב את נמצאת?

בקיבוץ של פעם (נחרץ) בוודאי. אני תוצר של קיבוץ. אני מאוד אוהבת את הקיבוץ של פעם. אז אמנם להחזיר את הגלגל  לאחור אי אפשר היום, אבל אני מאוד מתנגדת לשכר דיפרנציאלי.

את מודעת לכך שהקיבוץ של היום הוא לא הקיבוץ של פעם?

מי כמוני יודעת. אז תראה מה הפריטו ברמת יוחנן, בגדול רק את המזון.

אבל יש תוכניות לעוד הפרטות כמו חשמל, ענף הבגד שלא לדבר על מזגנים וטלביזיות, סופר, מרכולית, מקררים, נסיעות חו"ל ועוד ועוד שחלקן כבר בוצע.

הפרטת מזון הייתה MUST. לא אשכח את שראו עיני כשעבדתי בשבתות במטבח וחברים היו באים בשיירות אל תוך חדר הקירור ולוקחים כמויות של אוכל. כבר אז  לפני 20 שנה לא יכולתי לסבול את ה"בזבזת" הזו. מאוד שמחתי על  הפרטת המזון.

אז הנה בכל זאת יש משהו טוב בהפרטה.

כאן כן, בשאר הדברים אני לא חושבת שכבר צריך להפריט. אנחנו לא במצב כל כך גרוע שצריך להפריט לדוגמא את ענף הבגד וכו'.

יש היום בהחלט חברים שמנצלים את הפרצה הזו ושולחים כביסה בלי שום חשבון אז מה עושים?

אתה מתכוון לאנשים שזורקים הרבה כביסה?

הרבה מעבר לכל פרופורציה.

מה אתה אומר? לא ידעתי (בפליאה).

זה חדש בשבילך?

אני לא יודעת אין לי שום מושג.

נו אז הנה אני מספר לך, מה עושים נגד התופעה הזו?

בשלב זה נשאיר את זה ככה כמו שזה ונתחיל לחנך את הציבור.

יפה, תשובה לעניין. טוב, נעבור לעוולות אחרים. למשל חוסר כלים קיבוציים אפקטיביים ל"טפל" במי שלא מוכן לקבל על עצמו את כללי המשחק. למשל בנושא השיכון?

אני ערה לזה כבר הרבה זמן כחברה בועדת שיכון. זו ממש בעיה, אין ברירה והיא לא תיפתר אלא באיומים או שהחורגים ישלמו עבור השימוש החריג בדירה.

דינה מה עוד מציק לנו?

העניין של הרכב, מה זה מציק לי.

נו תשפכי, זה המקום.

דוגמא קטנה, אנחנו הגענו לנופש ברכב מהסידור, רצינו להיות עצמאיים ובהתאם לכך נחוייב בתקציב. לעומתנו היו הרבה שלא יחוייבו. או למשל מכונית ש"נצמדת" לבעליה גם לאחר סיום יום העבודה, אם זה בפלרם ואם זה בקיבוץ. יש הרבה עוולות אבל אני לא חושבת שההפרטה הגורפת תעצור אותן (והיעדר הטיפול בנושא הרכב ממש מטריד אותי).

אני ממש חושב שצריך לעשות הפוך על הפוך, להקל מאוד על מי שהרכב לא "נצמד" אליו באופן קבוע. כך שגם חבר מן השורה יהנה מרכב יותר נגיש וזול.

מקובל עלי בהחלט והלוואי ויבוצע בעתיד הקרוב .

כאחראית על דירות האירוח, כמה דירות יש לנו ומה סדר העדיפויות שלך בשימוש בהן?

יש בשימוש 4 דירות המיועדות לשימוש אורחי החברים .

זאת אומרת שהדירות אירוח הן רק לשימוש החברים?

נכון וזה הולך לפי סדר תאריכי ההזמנות.

את בעד קליטה של חברים חדשים? להזרים דם חדש?

בהחלט כן. אבל לא סתם, רק בנים של חברים.

דינה אנחנו שנינו כבר מתקרבים לעשור השישי של חיינו. האם טוב לנו בקיבוץ?

תראה אני מאוד מרוצה במקום העבודה שלי, אני אוהבת אותה אני חושבת שמעריכים אותה, אני משתדלת לתת את השירות הטוב ביותר, אני בהחלט קמה בבוקר בשמחה לעבודה. קשה לי לדמיין מה מרגישים מי שאצלם זה לא ככה (בלי שמות...) כשאני הולכת לעבוד הם כבר... (בלי להזכיר שמות...) הכל טוב ויפה ... יחי הקיבוץ (כמו שאמי המנוחה נהגה לומר על תופעות אלו).

דינה, תני סיכום אינטליגנטי לשיחה שלנו,

אני מצפה לימים רגועים ושקטים, שנחיה בשקט וברוגע ובלי אינטריגות מיותרות, שהכל יבוא על מקומו בשלום.

את מתכוונת בעולם, בארץ, בקיבוץ, במשפחה?

פה בקיבוץ. ואתה יודע שעוד חודש מתגייס לי ילד לצבא? ואני כבר עכשיו בלחץ.

אז את צריכה להתפלל שכל הרוגע והשקט ישכון גם בארצנו.

כן, בהחלט..

 

 

על כלבים ואנשים / אסתי פוקסמן

 

מזה זמן מגיעות אלי תלונות על כלבים משוטטים (והכוונה לאלה השייכים לקיבוץ).

הכלב כידוע נחשב לידידו הטוב ביותר של האדם ואכן תכונותיו המיוחדות והיכולת שלנו להשתמש בתכונות אלו למטרתנו השונות הופכות את הכלב לבע"ח מיוחד.

אך כדי שהכלב לא יהווה מטרד עלינו לזכור כי לא כולם חובבי כלבים וחלק אף מפחד, לכן,  כדי שכחברה נוכל לחיות בשלום רצוי לשמור על מספר כללים!

א)    כל כלב יהיה צמוד לבעליו, מי שיוצא מביתו ולוקח איתו את כלבו ידאג שהכלב יהיה צמוד אליו.

ב)      מי שיוצא מביתו ואינו יכול לקחת איתו את כלבו, הכלב יישאר קשור סמוך לבית.

ג)      רצוי לא להביא את הכלבים לאיזור בית מוסדות.

ד)     כלב גדול למרות שבעליו משוכנע שהוא "פודל" בגוף אריה יהיה קשור או ברצועה.

צריך לזכור שברוב המקרים כלבים גדולים  אינם מסוכנים כלפי בני אדם, אבל הם בהחלט מסוכנים כלפי כלבים קטנים מהם, או כלפי חתולים. ועוד יותר הם מסוכנים כאשר הם הופכים "ללהקה חופשית" שמסתובבת בקיבוץ, ואז ישנה אפשרות גם לפגיעה באנשים...

ולסיכום כלב הוא חיה מקסימה, בעלת אופי ייחודי, רק שהוא צריך לדעת שלא הוא הבעלבית בחצר אלא אנחנו. וגם לנו כדאי לזכור זאת כי במצב כפי שהוא היום זה לא ברור...

אנא קחו זאת לתשומת לבכם, וזכרו שיש כאלה שמאוד מפחדים וגם הם רוצים ללכת בבטחה...

 

 בבניין הארץ...

 כמוּוּוּוּוּבטח רפת ו' הולכת בדרך כל הארץ

 גם זה קרה השבוע.

עזרא כבר לא זוכר מתי בנו את רפת ו', אולי הוא היה אז בצבא (תירוץ טוב), על כל פנים, כך הוא מספר בארוחת הבוקר, זו היא הרפת הכי ישנה שעדיין שמרה על צורתה המקורית.

את תפקידה היא מילאה בנאמנות למעלה מכמה עשורים (אם ניקח בחשבון שעזרא לא זוכר...), ועתה גם תורה הגיע לפנות מקום לצעירות ממנה.

כך או כך גורלה נחרץ ועלה הכורת של בני דודינו לנפץ ולנתץ כל זכר מעברה המפואר לפני שוועדת אתרים שמה עליה יד. 

למי שיחלוף באיזור יראה איך הם מפרקים את גג האסבסט הישן, וגם כן אחר כך יורידו את שרידי קירות הבטון שעוד נותרו מהמבנה הישן ויבנו סככה חדשה, המשך מערבי לקטע שבנייתו הסתיימה זה לא מכבר.

וגם כן יעשו תשתיות ושיפועים כמו שצריך כדי שהשפכים יוכלו לזרום בנחת לאן שהם צריכים לזרום, יופרדו כהלכה ולא יעיקו לנו על איכות הסביבה והמצפון.

וגם כן יעשו הרחבות ל"סטורטי" שלא יתאמץ יותר מדי, וגג חדש לסככת האוכל צפונית לרפת ו'.

הבנייה הזו היא השלמה לפרוייקט איכות הסביבה, אחריה אם ירצה השם ועוד כל מיני גורמים יגיע גם תורה של רפת ז' לשׂבּוע מנחת זרועם של בני הדודים בניפוץ וניתוץ, בבחינת ישן בפני חדש תוציאו.  וכל זאת כמוּוּוּוּבן על מנת לבנות ולהרחיב לכיוון הכביש לטובת השותפוֹת שלנו לעתיד (אי"ה). הפרות משבי ציון.

 

העולם על פי יוסי

 

כבר אפשר לצחצח את הכוסות ולפתוח את הבקבוקים. לפי כמות הפועלים שמתרוצצים סביב ה"פאב" החדש, יש רגליים לסברה שבעוד חודש וחצי כפי שיוסי מבטיח, תינתן שריקת הפתיחה. אמנם לא הכל יהיה מושלם עד אז וגם אחרי הפתיחה יהיה צורך בסידרת השלמות של ריהוט וכל כיוצא בזה  (התקציב זעום...) אבל הבית יפתח.

 

השבוע שפכו חול על הרצפה וכבר עובדים על הריצוף, חלק מהקירות שברו, חלק הוסיפו ושינו, וגם את העמודים הזיזו מפה לשם, פתחו את החלל, עשו טיח ושפריץ וחשמל שיזרום בשפע, ותיקרה אקוסטית חדשה שלאט לאט הולכת ונשלמת. אחר כך יתקינו תאורה מיוחדת והכל הכל על פי תיכנונה המצויין של מיכל רימון. אוטוטו... המקום יהיה מוכן לקלוט את סובאיו, וגם כן מקום ראוי למסיבות ואירועים קטנים. לחיים! חברים צעירים, לחיים!

 

מוגנים בפני רעידת אדמה  

 

דיווח שוטף מהשטח:

סוף סוף רואים את האור בקצה המנהרה (שעמדה אפלה ונטושה כמעט שלוש שנים). מאחורי גדרות הפח שניבנו חוצץ לבלבל את האויב אפשר להציץ פנימה ולהתבשם מענני האבק שכבר מתמרים לשחקים. קולות החציבה מפריעים את מנוחת השכנים, אבל בשטח שנוקה וסומן לטובת שכונת "תאנה", בני דודנו בונים במרץ (פרס – קנס)  את הארץ ("כי לנו לנו ארץ זו...")

ה"מיקרופיל" קודח חורים לעומק של חמישה שישה מטר (כן כן!!!) ובו זמנית מכניסים את הברזלים ויוצקים את הבטון ליסודות. הבתים יהיו מוכנים בעוד 12 חודשים ("האמיני יום יבוא..."), מה שבטוח הוא שהם יהיו מוגנים היטב בפני זעזועים לא נעימים ורעידות אדמה מפתיעות. אז כמו שאמרנו, בבניין הארץ...ירמיהו

 

 

כל דאלים גבר בחסות.../ מרים שחר

רבות נשאלתי על מה המהומה? אז על מנת להסיר ספק, מדובר בשביל שאותו החליטה הנהלת הקהילה לסלול מתחת לחלונות המרפאה בצידה האחורי. זהו שביל שמוביל משום מקום לשום מקום, ולמעשה כיום מיועד לספק דרישתו של איש אחד, שאין לו שום צורך במעבר הנ"ל. מהדלת האחורית של ביתו הוא יכול לעבור בקו ישר בשביל שבין מרפאת השיניים למרפאה. אין שום צורך לשפוך שם כסף, אבל כנראה שאנחנו כבר לא ממש יודעים מה לעשות עם הכסף, אז כמו שאמר אודי: "לא רציתם שיעברו שם אז תקבלו כביש".

לפי הזכור לי, בעבר ובאיזור אחר בקבוץ ולפי דרישת הדיירים, ועל מנת לא להפריע להם, נסלל כביש עוקף. כאן הולכים לסלול שביל להכעיס.

המזכירות היא שאיבדה כל פרופורציה הן בהחלטות וכן בפרסומן, ואנחנו מוחים על כך בכל תוקף.

2 התלונות שהוגשו במשטרה ע"י אברהם (שאותן ניסו מספר חברים מרכזיים במזכירות למנוע) היו על תקיפה ולא על שום דבר אחר (לא על עקירת שתילים ולא על זריקת "סלעים" לחצרנו). במקום להעריך את ההתאפקות ואי-שימוש באלימות בתגובה לאלימות, המזכירות למעשה טוענת שבגלל אברהם הוגשו התלונות במשטרה (כזכור ע"י אברהם).

יש מי שחושב ש"כל דאלים גבר" ואני חושבת "איזהו גיבור הכובש את יצרו". חבל שהמזכירות לא מאמצת אימרות אלה. "הסבל המיותר והלא מוצדק שנגרם למשפחת אדלן" (איזה בדיוק ?) הוא תוצאה ישירה מהתנהגותו של דני, ולא שום דבר אחר, כך גם השקעת הזמן של המזכירות בנושא.

המזכירות (או מי שניסח ההחלטה) הוסיפה להחלטה את סעיף ה' בנושא האלימות (שכלל לא מובן למי שלא היה מעורב) רק  לאחר שבטעות התגלגלה לידי טיוטת הצעת ההחלטה שהועברה לדני על-מנת שיאשר הנוסח ויעיר הערותיו טרם העברתה  לאישור המזכירות. הערתי על כך לדניאל ואודי ורק אז הוסף סעיף ה'. לנו לא נמסרה הטיוטה לעיון על-מנת שנאשרה לפני הבאתה למזכירות ולראשונה ראינו את ניסוחה הסופי מעל דפי הברמה.

זאת בדיוק ההוכחה לכך שהיה כאן משוא פנים והיה כאן רצון לסיים הפרשה לשביעות רצונה של משפחת אדלן. אז שלא יספרו לכם סיפורים...

אגב, עד למקרה זה לא פורסמו שום פירסומים ע"י המזכירות על טיפולה והחלטותיה בנושאי סיכסוך שכנים או כל סיכסוכים אחרים. אפילו בנושאים כבדים מאד שהמזכירות מטפלת בהם, לא פורסמו שמות המעורבים, ובמקרה הטוב רב הנסתר מן הנגלה.

                                          שבוע טוב

נ.ב. סיורים מודרכים למעוניינים יינתנו ע"י הח"מ לפי קביעה מראש...

   

 

אז, מה היה לנו? /  עפרה גלעד

 

עם רֹב מצוּמצם, בּין כֹּתלי הממשל

נִיסוּ לשנוֹת את תוֹצאות "המִשאָל"

והיוּ פִיטוּרים, שִיחֲקוּ מחֲבוֹאים,

צָעקו שם הרבה, כי לָהם לא הִתְאִים!

... נוּ  צריך התנתקות.

קצת התחשבות,

וּמוּטב להקדִים

כי זה טוב ליהודים!!

 

והיה – מיסטר גִיר. והייתה שם גם ג'וּדי.

שָרָס , נפגע ... מאבן – יהוּדִי

בעיר הבירה – צעדת גאווה.

ש...ש...ש... שָקֶט בַּרצוּעָה, נַח הצבא!

 

רק שרון, עם בנו

נשאר – עומד על כנו.

בצמוד לאפל ומני מזוז

עמדו מול כולם בעוז ועזוז.

 

והעם אז נרעש המדינה רעדה

זה "בעדו" – וזו, "בעדה"

בכך, כבר שכחנו במי העניין

רק שרוזנברג לא יפוצץ עוד בניין!

 

הדולר ירד, החשמל התייקר

התחזית – שרב, חם ביותר!

שרי, הגיעה ועופר איתה  

ינסו שוב הפעם, לשנות ה"שיטה".

 

ו- השישי ביוני !

... כשנלחמנו  בגרמניה

וכל הכוחות

נחתו בנורמנדיה

הם הניפו...

ושוב התנפנף  שם הדגל!

...דחילק!

מספיק

תנו לראות

כדורגל!!!