מס

טקס יום השואה והגבורה

יתקיים ביום א', כ"ז בניסן 18.4.04

בשעה 20:00 בערב בחדר האוכל

הציבור מוזמן.

קטעים מתוך מכתבים ששלח מושקו (משה הרעד הלנברג) הביתה בזמן

חלמנו תמיד על צבא עברי... הייתה זאת חוויה עמוקה ומעודדת לעשות את הדרך הארוכה בקרב יחידה עברית על רוב קציניה וכל סגליה. פיקוד נבחר, יחס חברי ולפעמים מפתיע בהתעניינות ובהתחשבות.

אחד הרגעים החזקים ביותר במסענו זה היה בשעה שחנינו במדבר סיני. עם השקיעה ישבנו לארץ בישימון, והררי חול סובבים אותנו. דממה, מעין ייחוד נפש. כל אחד וודאי הרגיש הרגשה בראשיתית.

במקום הזה היה מעמד קבלת התורה לפני אלפי שנה, ומכאן נבעה התודעה הראשונה של היותנו לעם. כאן עמד עכשיו מפקדנו ונשא דברו אלינו על היותנו לוחמים יהודים, שמצוות חייהם להיות יהודים ולחוג את חגינו לפי מנהגינו המסורתיים.

היה זה בכ' תמוז והוא העריך קצרות ובתמצית את מנהיגנו הרצל ואת משוררנו ביאליק. המשכנו בשירת געגועים לבית ולארץ, וידענו ידיעה ברורה מאוד, כי כבנים וכשליחים יצאנו להרים את המשא הכבד.

חורף, רוחות סגריר מתהוללים. השמים מכוסים קדרות, גשמים, ברד – קר, קר מאוד. מעבר לחלון אני משקיף אל הים, והוא סוער בזעף גובר והולך...

עומדים הם הילדים, הנערים והנערות, הנשים האומללות, מעבר לגדר שלנו ומבקשים ומתחננים בהושיטם את הפחיות שלהם לקבל שיריים: קצת מרק תפוח אדמה דייסה... מושקו, מושקו צורחים הם הילדים ויודעים הם את לבי, למדו להכירני – תמיד אני משאיר משהו להחיות את נפשם, לו ראית, רחלה, את התמונה הזאת: ילדים עור ועצמות, רגלים דקיקות, פנים מצומקים, חוורים... כבר מעלות השחר מתחילה היללה מעבר לגדר – ואני מקיץ משנתי לקול ההמולה ושאון החודרים מבחוץ, וקולט את הנעשה. ברגעים אלה אני מעביר לנגד עיני את התמונות ההווי אצלנו וחושב על ילדינו שניצלו מאימת הזוועה זו, ואני מוצא לי צידוק לחיי הנוכחיים ונושא את עול החייל בהכרה וברצון ... לבי יוצא אל אלה שאהבה נפשי...

עם כל השמחה הגדולה – ורגשי האושר האופפים את כולנו - אין להסיח את הדעת מהטרגדיה המשוועת והקורעת שחקים. גם רגשי הנקמה נפגמים קשה. ראינו את "הכלבים" כיצד הם מובלים. לאלפים ולרבבות – על ציודם ונשקם – רצינו לראות סימן של חרטה, של צער - על אשר עוללו לנו ולעולם – אך לשווא... מעמידים הם פני כבשה תמימה.

מעולם לא שמעו ולא נודע להם על האכזריות והעולם נדמה כי הוא נוטה לשכוח ולהשכיח.

ויחד עם זאת: גם אנו בחוגגים את יום הניצחון... בפלוגתי נתקיים טקס. קראתי "יזכור", "אל מלא רחמים" ואמרתי "קדיש" לחללינו ולכל לוחמי החירות בעולם...

היה זה לילה של התפרצות שמחה גדולה שאין אני זוכר בחיי דוגמתה. נפלנו איש לזרועות רעהו, התנשקנו והרקענו לגבהים. שם, השמים היו אדומים מאלפי רקטות הניצחון שנורו בלי הפסק כל אותו הלילה. ההתהוללות נמשכה שבוע ימים, לילה, לילה. בכל מקום שעברנו ראינו לפידים נשאים, תרועות שמחה וקריאות "מוות לפשיזם". אבל ראינו גם את אחינו ואחיותינו – אודים מוצלים – ועל פניהם מבוכה גדולה.

מת משהו בלב, והאדם היהודים לא יאבה להתנחם... בכל מקום שעברתי: מילנו, טורינו, גנואה, פדואה, ונציה ראיתי אותה תמונה: העדר אמונה ותקווה, חטוף ואכול, ויש צורך במאמץ חינוכי עילאי להחזיר אותם אבודים חסרי בית, משפחה, רכוש אל שבט האדם.

כיצד ניתן להסביר שאדם רגיל, חרוץ, ידידותי בדרך כלל, מוערך בחוג מכריו, בעל נאמן ואב מסור, יוצא בבוקר מביתו, לאחר שהוא נושק לאשתו ולילדיו מלטף את כלבו האהוב, מברך את שכנו, הולך למקום עבודתו, והעבודה שלו היא להפעיל מנוע ישן של טנק המזרים גז מחניק לתוך חדר אטום שבו דחוסים ונחנקים למוות זקנים, נשים וילדים, הדומים על כך לאשתו וילדיו, ובשעה עשר הוא עושה הפסקה ונוגס מהסנדביץ''' שהכינה לו ובשעה חמש אחר הצהריים הוא חוזר לביתו, מנשק לבירכה של ביתו הקטנה שנפלה ונשרטה ומנגב ברוך את דמעותיה, ומזיל בעצמו דמעות צער על כלבו האהוב שנדרס ושבר את רגלו, ולאחר שהוא סועד את ארוחת הערב הוא נפנה לקרוא ספר או לשמוע מוזיקה ומתפלל ועולה על יצועו, ולמחרת בבוקר הוא שוב יוצר לעבודה...

זה אפשרי? עובדה ! וזה די מפחיד – התופעה הזו של המוח האנושי החצוי, המסוגל להזדהות עד כאב ודמעות עם צערו של אדם אחר (או גם חיה) ולהיות אדיש לחלוטין לסבלו של אדם אחר שנברא באותו צלם.

הלקח הראשון של השואה, על כל גזירותיו, נוגע לעם היהודי. אנחנו לומדים להזדהות עם הסבל ועם הסיבולת ועם הגבורה ועם נצח ישראל. לקח זה הוא מיידי וברור ומוחץ.

מוחץ עד כדי כך שהוא עלול להאפיל על הלקח השני, למנוע מאתנו להטמיע לקח קשה לא פחות האוניברסלי יותר: יכולתו או אי יכולתו של בן אנוש לחוש אמפטיה, להזדהות או לפחות להבין את סבלו של בן אנוש אחר, השונה ממנו במוצאו האתני, בצבע עורו, בשפתו, בדתו, במנהגיו, בלבושו, בשאיפותיו הלאומיות...

1. הוצג בפני החברים שאלון שיופץ על ידי צוות "ירח עיון וחשיבה".

2. בתשובה לשאלה בעניין ביטול התא הקולי להזמנות במשרד הרכב, הוחלט להטיל על ממלאי התפקידים להסדיר הנושא.

3. בתשובה לשאלת החברים נמסר על ידי יוחנן ואודי (בעדרו של עידו):

א) "סקר סיכונים – קיבוץ רמת יוחנן" שהוכן על ידי משרד רו"ח "ארנסט – יאנג" נמסר

ב) התקבלה מעורכי הדין של הקיבוץ הצעה לתקנון "קרן המילואים" התקנון יובא לאישור

ג) הצוות המטפל בנושא "קרן רווחה לחבר" גיבש את טיוטת ההסדר והנושא יובא לאישור

4. הוחלט לחייב בתספורת גברים (היום 28 ₪ ) מי שאינם חברים או מועמדים ובניהם שאינם תושבים.

5. דווח על בקשת אביב שושני להתקבל לחברות. הנושא מועבר לטיפול ועדת קליטה.

6. עישון סמים. דווח על ידי אודי, אורית, שחר על פגישתם עם המעורבים בנושא. לאחר דיון הוטל על הצוות הנ"ל להביא לישיבת המזכירות רשימת המלצות קונקרטיות לפעולה.

7. הדיון בנושא חדרים לילדי י"ב נדחה שוב לבקשת ההורים.

אַשְׁרֵי הָאִישׁ, הַחַי אֶת חוֹלוֹ וְחַגָּיו

צוֹמְחִים שְׁזוּרִים, מֵאַדְמַת אֲבוֹתָיו.

אז קראו לזה פלחה כי לא היו מים להשקייה בשדותינו.

שלמה קבל אותי לעבודה כמרכז הפלחה ברמת יוחנן. אני זוכר מאז את מיומנותו שלִוותה אותו בכל עבודותיו מאז. קפדן היה ונשאר כזה. מקצוען ומלווה את הנעשה בשדה לאורך כל אותם שנים גם כשעסק בדברים אחרים עד היום הזה.

בליווי משקים צעירים כמו בית העמק בשנותיו הראשונות, בהקמת פלרם, בלולי התרנגולות ובטח שכחתי משהו.

לצערי שלומה היחיד שנשאר מדור הנפילים מהפלחה של אותם הימים: ישראל יהלום, משה זמיר ומשה הלוי זיכרונם לברכה.

שא ברכה שלמה, ושתהייה לך הרבה בריאות ותמשיך ללוות אותנו בשאלות, הצעות והבעת דעה.

במסגרת הפינה שאודי כינה אותה "זהבי עצבני" יש לי את הכבוד לשאול ולנסות להבין כמה דברים שלא הבנתי בשנה שעברה, ולאחר שדיברתי עם יהודה טל אני ממשיך לא להבין.

יש שתי אפשרויות או שנכשלתי לגמרי בהבנת הנקרא, או שאני פשוט לא מבין מה קורה פה, דבר אחד כן הבנתי, והוא שמי שלא חפץ בהמשך חברותו במפלגת העבודה למרות כל מה שהיא ונציגיה עושים למעננו, יואיל וישים ליהודה צטלה קטן ובו כתוב: אני איני חפץ יותר בחברות במפלגה נא הסר את שמי מן הרשימה ובעיקר מן התשלום למפלגה.

עד כאן הפתיחה ועכשיו ברצינות, לפני שבוע ראיתי מודעה "המפקד יוצא לדרך", ‏גם אני יצאתי לדרך, אומנם היא הייתה ליהודה אבל היא הייתה דרך.

שאלתי את נציג המפלגה במקום (נא לשים לב להגדרה) האם הוא מוכן לרגל מה שקרה לפני שנה לנהוג הפעם בצורה שנראית לי נכונה וצודקת ולכתוב על דף מאחר (והתשלום הוא אוטומטי לפי מתפקדי העבר פחות מי שפנה וביקש ששמו יוצא וחברותו במפלגה תופסק).

כל מה שביקשתי מיהודה זה שיכתוב כמה מילים ל"ברמה" ויודיע שמי שנפשו אינו חפצה להיות חבר יודיע ליהודה לתא הדואר בפתק מסודר וכך שמו יוסר מהרשימה ורמת יוחנן תשלם רק על מי שבאמת רוצה, ולא על איזו רשימה שיהודה מחזיק ובה שמות שאני יודע שאין שום סיבה לשלם עליהם בין אם שינו מעמדם בקיבוץ או עזבו.

נכון לא מדובר בהרבה כסף, כסף שלא חייבים לשלם והוא כסף של כולנו, מאחר ואין בדיקה שמית של הרשימה אלא מספרית שיהודה מגיש לשלטונות והם משלמים.

אני שב ומבקש לשלם לפי רשימה שנבדקה ואושרה שיש בה שמות של אנשים שמגיע להם שישלמו עליהם.

מה קורה לאדם פרטי בעיר הוא הרי לא משלם באופן אוטומטי (הוראת קבע) אלא כל פעם שיש מפקד אם הוא חפץ בכך משלם, ואם לא אז לא.

מה שתמוה הוא שעל כל דבר קטן שאתה קונה בחוץ והקיבוץ מחזיר על זה כסף צריך להביא קבלה בתמורה ופה כאילו כלום, משלמים ושותקים.

לך יהודה אם נפגעת ממני קבל את התנצלותי זה לא משהו אישי נגדך חלילה וחס, אני מאחל לכל מפלגה שיהיה לה פעיל כמוך.

עד כאן זהבי עצבני, שבת שלום. בשבוע הבא המשך עלילות מונה החשמל.

ראשית דבר וקודם כל ברצוני להודות לנוח על דבריו החמים בסוף השאילתא, בייחוד לאור העובדה שהם באים מבר-פלוגתא חריף כמוהו...

ולגופו של עניין ברצוני לומר שהמחלוקת העקרונית ידועה וטופלה מספר פעמים בהרחבה ולכן אסתפק בשתי הבהרות "טכניות" למניעת אי-הבנה עובדתית חלילה.

א. רשימת חברי המפלגה פתוחה לביקורת בפני כל חברי המפלגה ברמת יוחנן ואפילו בפני אחרים, בתנאי שהם חברי רמת יוחנן!

ב. אין, ולא יכולים להיות ברשימה אנשים שעזבו את רמת יוחנן וזאת מאחר ומחשב המפלגה מעביר באופן אוטומטי אנשים כנ"ל למקום מגוריהם החדש.

אנרגיה לביצוע הפרטת האנרגיה / איתן שטייף

קוראים רבים מעירים ושואלים, ומאחר שהייתי בעבר בצוות ההכנה, ומכיוון שאין האחראים לנושא מגיבים כצורך, הנה למרות שפרשתי מטעמים פרסונאליים מן הצוות – אנסה להסביר מעט, יחד עם הבעת דעה ועמדה:

.א. נפט בחינם ?? חלילה! ההצעות הקיימות קובעות כי כל הנפט לצרכים משפחתיים יחוייב במלואו לפי מחיר הקנייה הממוצע של רמת יוחנן, ליטר בליטר.

.ב. גאז בחינם? חלילה! ההחלטות קובעות כנ"ל לגבי גאז, כולל שינויים במערכת של האספקה הדירתית, כדי לאפשר חיוב אישי ולא משותף לכמה דירות באותו בית.

הרי אילו חולק גאז בחינם - מיד היינו מגלים חברים שהסבו מערכות החימום לגאז, מכיוון שכידוע מה שמחולק בחינם מיד הופך לפופולארי .

.ג. חשמל לפי "גבע-פסגה-שפל"? בוודאי, למרות שהתקציב ניתן לכאורה לפי מחיר ממוצע לקוט"ש. למה הדבר דומה? לכך שהתקציב ("משכורת") מחולק כפי שמחולק, ואילו כל אחד בוחר את השמפו והעוגה הרצויים לו, בהיותו מודע להפרש במחיר.

החסכן בחשמל – יתקין מפסק-שעון לבוילר, יבדוק את תקינות הבקרה האוטומטית של הבוילר, ישתמש לחימום במזגן ולא במפזר-חום או רדיאטור, יקפיד על כיבוי אור בחדר נטוש, יימנע מתאורת נוף לילית בגינתו, וכן הלאה.

.ד. כביסה ביתית – איך? למען האמת צריכת החשמל בכביסה ביתית אינה גבוהה, אלא אם טורחים גם לייבש במכונה, במקום לסמוך על השמש הנדיבה בארצנו. אבל – מי שמתלונן יצביע נא בעד הפרטה גם של הכביסה.

ישנו מודל ברור וידוע בקיבוצים רבים, ברובם הוא פועל בהצלחה, וברוב המקרים לא נוטה הציבור לכביסה ביתית אלא נשאר נאמן לכביסה מקצועית ואיכותית במערכת הציבורית. אני מניח כי זה יקרה גם אצלנו, אם יוחלט על הפרטה, הצעה שהוצעה לפני שלוש שנים ע"י הצוות המקורי שהציע קידום הפרטה.

.ה. כמה חשמל בתקציב? המון!!! כבר נמסר כי השימוש הממוצע ברמת יוחנן דומה לזה של העשירון העליון ( בממוצע !! ), בעוד ישנם מעטים שצורכים פי שניים ושלוש מכך, בסכומים של אלפי ש"ח בחודש!

ובכן – כפי שאנו משלמים תוספת עבור מנה נוספת בצהרים או עבור עגבנייה נוספת במרכולית – כן נשלם יותר עבור חשמל נוסף, ונחסוך כסף אם נדע "להשתמש בחשמל בתבונה", בעוד התקציב המוצע הוא ברמה גבוהה ביותר מול צריכת החשמל בישראל, לא הממוצעת אלא זו של השכבות העשירות ביותר. כן כן !!

בתמצית – הגיע הזמן שכלל החברים בקיבוץ יחיו חיים ריאליים – גם בעלויות המחיה וגם באחריות אישית לצריכה האישית, וזאת בלי לוותר על המרכיב של אחריות הדדית לאותם שנזקקים באמת. הפרטת החשמל הנה צעד נוסף בכיוון זה, לא יותר אבל גם לא פחות.

ביום שני בבקר, חג שני של פסח, רכבנו במורדות הרי אילת בערוץ נחל שלמה בנוף המקסים של הרי הגרניט האדומים אל המפרץ הכחול שברקע, על מנת להגיע ולסיים את מסלול רכיבת האופניים של חוצה ישראל 2 .

מזג אוויר מצויין, הנוף המדברי של הערבה, הנחלים הגדולים והרי אילת, היוו תפאורה הולמת לקטע הסיום.

את הקטע הקודם, השלמנו לפני שלושה שבועות ברכיבה מקיבוץ צאלים במעלה נחל הבשור לקבוץ שדה בוקר ( שם גם לנו את הלילה בחסותה של נציגות משפחת שהם המקומית, ועל כך שלוחה להם התודה ), ולמחרת בבקר, במורד נחל צין, עד לתחתית מעלה העקרבים ולצומת עיר אובות.

את הקטע האחרון של המסלול התחלנו בצומת חצבה לאור הירח לאורך ציר המעיינות ובמורד נחל עשוש אל כביש הערבה.

"הצרחה רכובה " הביאה אותנו שוב אל הציר המערבי בנקודת המפגש של כביש המיישר עם נחל פארן.

את הלילה הראשון לנו בחניון קניון עדה, וביום השני רכבנו באזור הנחלים הגדולים ( פארן, ציחור וצניפים ) עד מעל בסיס עובדה, שם לנו את הלילה השני.

היום השלישי היה יום הבקעות - בקעת עובדה, בקעת סיירים ובקעת אצבעות עד לקניון האדום בו חנינו לצהריים, ומשם דרך כביש הגבול המערבי ותצפית מרהיבה מפסגת הר חזקיה, אל חניון הר יהורם.

בבקרו של היום הרביעי גלשנו במורד הרי אילת אל קו הסיום.

נתיב הנסיעה בפרוייקט חוצה ישראל 2 כלל את רוב אזורי הארץ הגאוגרפיים:

התחלנו בכפר מג'דל שמס למרגלות החרמון ומשם לאורכה של רמת הגולן, עמק הירדן,רמת יששכר ורמות מנשה, מישור החוף והשפלה אל הנגב המערבי, הר הנגב, הערבה, מישורי פארן והנחלים הגדולים והרי אילת.

רכבנו חמישה ימי רכיבה בודדים, שני סופי שבוע בני יומיים כל אחד, וסיימנו בשלושה ימי רכיבה וקצת - סה"כ 12 ימי רכיבה בהם עברנו כ- 650 ק"מ.

בכל קטעי הרכיבה לאורך הפרוייקט היתה השתתפות ערה של 35 - 50 רוכבים, ביחס מספרי שווה של ילדים ומבוגרים.

בעיני, ייחודו של הפרוייקט הינו בשילוב הקיים בין הגורמים הבאים:

2. טיול הכולל מרכיבים של ידיעת הארץ, היסטוריה וגיאוגרפיה.

כמו בכל מבצע חברתי, גם חוצה ישראל 2 הגיע לקו הסיום בזכות שיתוף פעולה בין אנשים ועל כך שלוחה להם התודה:

חיים ארזי,שבזכות מסירותו והתמסרותו לפרוייקט יכולנו להגיע ולחזור עם האופניים אל ולכל נקודה על הציר,כמו גם עזרתו בכל רגע נתון בשטח בכל נושא לוגיסטי אפשרי.

צביקה גזית, שלקח על כתפיו את המנהלה של קטע הסיום וביצע אותו בצורה אופיינית לו ביסודיות, דקדקנות וברוחב לב.

דיין זמיר, בליווי הצמוד, האיכפתי והיוזם עם הסוואנה במאסף.

יעקב סוסן וצוות האקונומיה, שהרעיפו עלינו מכל טוב הארץ לכל אורך הדרך...

אלי יבלונקה, שדאג לרוח גבית מצד ועדת תרבות ולכל הפרסום הדרוש על לוח המודעות.

שמעון סאינה, בהעמדת הרכב של שוק מקומי לטובת המשימה.

לכל המלווים בקטעים הקודמים ולמשתתפים עצמם לכל אורך המסלול.

ואחרון אחרון חביב,לאלישע, שלנסיון, השלווה, הידע ושיקול הדעת שלו אין תחליף.

לאירגון הסדר והחג כולו חברו עשרות חברים וילדים.

ירמיהו – על המודעות, נעם ולודמילה – על הנגינה, איילת יניב - על ארגון מקומות הישיבה והעריכה, מקהלת הילדים בניצוחה של נורית, מקהלת הבוגרים בניצוחה של זכריני, ההגברה – על ידי אופיר מרציאנו ועוזריו, תלמה ע. – על חלוקת התפקידים, פרחים – רוני פלד, כל הקריינים והזמרים, צוות המטבח בראשותם של יעקב סוסן ויעל דינסטג, וכל התורנים. ולאלדה שידה בכל .. רוב תודות לכולם!

עיטורי החג שקישטו את חדר האוכל נעשו ע"י שלוש בנות ברוכות כישרון ובעלות נכונות והתייחסות לצרכי הקהילה. האם קל הדבר בעיניכם? שני ארזי, סיוון ורעות קירש עשו זאת במאור פנים, בשקט, ובביטחון שלא יהיה שום גורם שיעכבן מלבצע זאת עד ערב החג.

כמי שחוותה את המסירות והרצינות ושעות העבודה המרובות בכל מיני שעות משונות ביממה ובכל ימות השבוע והכל מחוץ לשעות העבודה רוצה אני לומר להן: הלוואי וירבו כמותכן! תודה בשם כל הנהנים!

הריקוד שהועמד בספק ע"י מארגני העומר השנה זכה לגיבוי, תמיכה ואירגון בפועל של מנהל הקהילה. התוצאה מדברת בעד עצמה. ואל נתחמק מהמסקנה הברורה כל כך, שלחברים המרכזיים יש "מגע קסם", מתוקף אישיות/ סמכות וכד'. אנא, גייסו אותו גם לתמיכה באירועים קהילתיים-תרבותיים נוספים ונצא כולנו נשכרים.

· "החיבור הנפלא שבין העבר ליום יום; הצמיחה הנובעת מן ההשתרשות בקרקע; הזרימה והחיבור שבין הכישרון האישי לשפע הלאומי – כל אלה הופכים את התערוכה לחוויה אמיתית..." (רחל גביש – אחותו של יהודה טל)

· "עבודות השונות האחת מן השנייה לפי אופיו של האמן/המחבר וכולן יחד מתקשרות לתרבות ולמסורת של רמת יוחנן אם בשירה, בחגים המסורתיים וכמובן בתצוגה היפה והמרהיבה כאן". (ישראל, יפה ואחיאם)

· "חיבור של כישרון אישי של בודדים עם ההוויה הפועמת של הקיבוץ בתוך המעטפת של עם המחפש את עתידו וגאולתו – רק בחיבור שלושת אלה נוצרים דברים כאלה. בפרספקטיבה של זמן ומשאבים קיומיים, המפעל הזה חשוב לרמת יוחנן לפחות כמו פלר"ם ואולי יותר..." (מאיקה יפה)

· אין מה לדבר, תערוכה מרגשת במיוחד למי שמלווה את החגים מראשית רמת יוחנן. יש להתברך באומנים שלנו. (תמר קנול)

· התערוכה באה להזכיר את כל מה שהיה כאן. כל הכבוד! (לאה גלבוע)

· צריכים להיות גאים שהתברכנו ביוצר כזה כמו לוזר.(שרה נבו)

· את הקישוטים של לוזר בצבעים חומים, צבעי אדמה, תלו בערבי החג. הוא קישט בציפורי שיר ובכתב המיוחד שלו. התערוכה מזכירה את האנשים שעשו את ההגדות. זה ביטוי לארץ, לשדה, לבעלי החיים, לכל הסביבה בה אנו חיים. (רחל מסינגר)

· זה כל כך יפה. זו היתה הפתעה לראות דברים כאלו ששומרים על המסורת של העם שלנו, ובמיוחד שאלו אנשים מרמת יוחנן. הלב שלי גדל. ועוד יותר מכך – הכל זה מאנשים חקלאים זה מה שמוסיף ומשלב: אומנות וחקלאות. הידד! (אורה בן נחום)

· אומן כזה, שבחיים לא ראיתי כמוהו, הוא בטח עבד על זה ימים ולילות. (מרים דאבי)

התערוכה תוצג עד אחרי יום העצמאות. אפשר להגיע בשעות העבודה של המכון להווי ומועד. מוזמנים הורים וילדים, סבים שזוכרים וצעירים שעדיין לא נפגשו עם היצירות.

לידיעת ההורים, הסבים, בני המשפחות וכלל החברים והתושבים:

טור הקרוניות הצבעוניות שעליהן מותקנים כיסאות פלסטיק ואשר

ניתן לגרירה ע"י טרקטור ומכונה במקומותינו "רכבת-שעשועים" ,

הינו מתקן מסוכן לשימוש ולכן אסור להסיע בו בני-אדם בכלל

וילדים בפרט . תוקף הודעה זו חל מייד עם פרסומה כאן .

אירועי יום הזיכרון הכללי לחללי מערכות ישראל תשס"ד

תחילתו של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ביום ראשון ד' באייר תשס"ד,

בשעה 20:00 תישמע צפירה בת דקה לפתיחת אירועי יום הזיכרון בכל רחבי הארץ.

במבואה של חדר האכל תוצב פינת זיכרון ויוצג הסרטון: "ונזכור את כולם"

בשעה 21:00 נתכנס בחדר האכל לערב שירה לזכר הנופלים בני רמת יוחנן.

ביום שני, ה' באייר תשס"ד 26 באפריל נקיים העלייה לבית העלמין עם חברי

ארוחת חג – תוגש בתום הטקס על הדשאים שמדרום לחדר האכל.

הרשמה לצורך ארגון מקומות ישיבה תיתלה על לוח המודעות.

מסיבת חג- "מחר כשהצבא יפשוט מדיו" – בהפקה מקומית

הפעלות לילדים והוריהם באיזור בריכת השחייה וה"נווה" בין השעות 17:30 – 15:30

אנחנו מבקשים להודות להנהלת הקהילה ולצוות בית סיעוד כל הנכונות והטיפול האוהד בבקשה להביא את הורי מרים רמת יוחנן.

לצערנו זה לא ייצא לפועל מסיבות שאינן תלויות ברמת יוחנן.