בחודש פברואר הייתה הצריכה הממוצעת לבית אב 1,312 קוט"ש לעומת 1,637 קוט"ש בינואר, ירידה של 20%.

את הירידה יש לייחס להיות חודש פברואר השנה קיצי וגם להתנהגות פחות בזבזנית של החברים.

נתונים להשוואה (מתוך השנתון הסטטיסטי של חברת החשמל שפורסם ביולי 2003).

- צריכת משק בית ממוצע בישראל כ- 600 קוט"ש/חודש.

- הצריכה הממוצעת הגבוה ביותר היא באילת כ- 750 קוט"ש/חודש.

ב- 130 בתי-אב שנמנו אצלנו התפלגו אלו שבגרעון כדלקמן:

כאמור לעיל הצריכה הממוצעת בפברואר 1312 קוט"ש. השיאנים נמצאים בעולם שונה לחלוטין. בית-אב המחזיק בשיא פברואר (וגם ינואר) צרך 3,370 קוט"ש, פי שתיים וחצי מן הצריכה הממוצעת מעל 1,000 ₪ חשבון חשמל חודשי).

אני מקווה שגם החברים הבודדים שעדיין מרחפים בליגה שונה לחלוטין מכלל הציבור (וכמובן על חשבון הציבור) יתחילו לקרוא את חשבון החשמל שלהם ולהתמודד איתו.

השבוע החלטנו לבדוק אפשרות התקנת "שעוני בוילר" לחברים המעוניינים.

הקיבוץ משלם דמי ביטוח לאומי (הכוללים "מס בריאות") עבור כל חבר/בן המקבל תקציב אישי מהקיבוץ וגילו מעל 18 שנה.

חברים ובנים (בעיקר במסלול צעירים) הנמצאים בחופשה מיוחדת מחוץ לקיבוץ, או בעצמאות כלכלית או בתנאי תושבוּת (במבחי"ם וכיו"ב) אחראים בעצמם להסדרת תשלומי הביטוח הלאומי ומס הבריאות שלהם.

באי הסדרת נושאים אלה עלול להיגרם נזק לחבר או לבן, בצורה של הצטברות חוב אישי גדול או אובדן זכויות.

אוֹבְדִים בְּאֹבֶךְ עַרְפִלִּי זִכָּרוֹן.

1. אתי נצר הביאה המלצת הצוות העוסק בנושא "ירח עיון וחשיבה" לביצוע סקר מקדים לגבי

רצון החברים בקיום האירוע. אתי התבקשה על ידי אודי להמציא למזכירות את נוסח הסקר לפני הביצוע.

2. בהשתתפות תלמה עזריאלי נערך דיון בנושא חובת "השלמת פנסיה" לנקלטים. הוסברה

הבעייתיות הקשורה בנטל לגבי נקלטים מבוגרים. המזכירות החליטה להעביר הנושא לדיון

3. מיסי מפלגות. הוחלט להמשיך בנוהל לפיו משלמים מיסי המפלגות באופן מקובץ על ידי הקיבוץ בגין החברים המעוניינים בכך.

4. חדרים לבני י"ב. הוחלט להזמין נציגות ההורים לדיון במזכירות.

5. ועדה לבדיקת תקציב אישי. הוחלט למנות לוועדה את צור (מרכז) וחברים נוספים מחוץ למזכירות (שמם יפורסם לאחר קבלת הסכמתם). הצוות לאחר שיפגש יביא למזכירות הצעתו להגדרת המנדט שלו.

6. ביטוח לאומי לצעירים שאינם מתגוררים ועובדים בקיבוץ. הנושא נדון בהשתתפות אורה שורר שהודיעה כי אין ביכולתה/רצונה להמשיך ולטפל בביטוח צעירים אלה ולדעתה עליהם להסדיר הנושא בעצמם. מוסכם על כל חברי המזכירות שהאחריות היא על הצעירים ושאין "לרדוף" אחריהם. יחד עם זאת, לדעת חלק מחברי המזכירות, על הקיבוץ להמשיך ולטפל כבעבר בביטוח של אלה שפונים מיוזמתם. הדיון לא נסגר.

7. בהשתתפות אורה נדון נושא השינויים שחלו בביטוח הלאומי לגבי הגיל המזכה בקצבת זקנה מותנה ומוחלטת. המזכירות תמשיך הדיון בנושא והשלכותיו.

8. הוחלט לאשר ביטול ארוחת צהרים ביום ליל הסדר ולעומת זאת לקיים ארוחת-בוקר "עשירה" שתִמשך עד שעה מאוחרת יותר מן הרגיל.

שוב נקלענו למצב של חוסר איזון בין היצע וביקוש עבודה.

מדובר בקבוצה גדולה (יחסית) של צעירים שחזרו מנדודיהם בחו"ל ומעוניינים להישאר בשלב זה בקיבוץ ועוד מספר חברים ומועמדים.

מש"א, בעזרת ממלאי תפקידים נוספים מהקיבוץ ומפלרם, עושים כל מאמץ למצוא פתרון לשביעות רצון כולם וזה לא מהלך קל. במצב עניינים כזה נדרשת מידה גדולה יותר של סבלנות ונכונות לפשרות מצד כל הנוגעים בדבר (הן מבקשי העבודה והן הענפים), בתקווה שבסופו של התהליך ימצא מקום עבודה מפרנס לכולם.

זאת גם הזדמנות נוספת לחזור ולהזכיר לכל צעירינו הנמצאים במסלולים השונים, שבאחריותם לדווח למש"א או לוועדת צעירים זמן מספיק מראש על כל כוונה/רצון לחזור ולעבוד בקיבוץ.

כזכור התחלנו בתהליך של ניתוח עיסוקים ותיקנון בענפים ע"י יועץ חיצוני. בשלב ראשון עברו את התהליך יחידת מש"א, ניהול קהילה, ריכוז משק צרכני, משרד רכב ובית סיעוד.

כתוצאה ישירה של התהליך הותאמו מחדש (במידת האפשר) גודל המִשרות וְכָמוּתָן בכל אחד מהמקומות הנ"ל.

כל אחד ממרכזי הענפים שעברו את התהליך מוזמן לפרט בכמה מילים על התהליך ותוצאותיו.

לגבי יחידת מש"א – לפי סיכום התיקנון – ליחידה נקבע תקן של שלוש מִשרות ולפי הפירוט הבא: מנהל היחידה, עובד/ת ביחידה וחשב/ת שכר (בחוברת המבנה הארגוני משנת 1998 נקבע ליחידה תקן שבין שלוש לארבע משרות בכפוף לנושאים המטופלים כמובן).

נפגשנו מתוך ניסיון להתאים את הצרכים לרצונות וליכולות ולתכנן לטווח הארוך.

הצעה בעניין הובאה להנהלת מש"א ותפורסם כאשר יובהרו באופן ברור יותר פרטיה (הכוונה היא להפריד בין הפן המקצועי של העיסוק במשאבי אנוש והפן הציבורי במטרה לשמר את הידע ולהרחיב את מקצועיותה לטווח הארוך).

סיום קדנציות של נושאי משרות מרכזיים בקיבוץ בסוף שנה זו.

כידוע, במהלך שנת 2004 מסיימים שלושה נושאי משרה את הקדנציה שנקבעה להם –

הנהלת מש"א, דנה באופן בו יטופל תהליך האיוש.

באופן נורמאלי ועפ"י החלטותינו, הנהלת מש"א משמשת כוועדת מינויים והיא האחראית על הבאת ההצעות לאישור האסיפה והקלפי, הפעם באופן חריג ובשל הסיטואציה אליה נקלענו (החלפה של שלושה מחברי הנהלת מש"א המשמשים בתפקידים מרכזיים) הוצע להרכיב צוות אד-הוק שיגבש המלצות לאיוש התפקידים ויביאם לאישור האסיפה והקלפי.

הצעת ההנהלה היא שכבסיס לצוות ישמשו נציגי ציבור בהנהלת מש"א (נעמה בלושטיין, חגית כהן, גלעד צוקרמן) בתוספת חברים "חיצונים" נוספים.

גלעד צוקרמן קיבל על עצמו לפנות לאנשים אשר מוצע כי ישתתפו בצוות וכאשר מלאכת ההרכבה תושלם ההצעה תובא למזכירות ולאסיפה.

כשנידון הנושא באסיפה לפני כמה חודשים שאלו לא מעט אנשים איך אפשר להפריט ולתקצב כשאין מי שיתן תשובות, חלק מהדוברים לא חסכו שיבטם מהאחראי על נושא החשמל הלא הוא בנצי.

נשאלו שאלות מי בודק ומוודא שהמונה מכוייל ועובד כמו שצריך, אצלי בבית יש מונה כבר מספר שנים ולא זכור לי שקיבלתי אישור שהוא תקין.

כמובן שקיבלנו תשובות מפרנסי הקהילה: יהיה בסדר. בינתיים החלו לחלק לתאי החברים את קריאת מונה החשמל שלהם, לאכזבתי אני וחלק משכני לא קיבלנו. מודאג שמא אני צרכן כבד שצריך לשפר דרכיו פניתי אל בנצי וקיבלתי תשובה משכנעת ביותר מדוע לא קיבלנו פלט של צריכת החשמל. התשובה הייתה משעשעת ביותר ומאחר וחשבתי שהנושא חשוב פניתי אליו שנית ושוב קיבלתי תשובה: הנושא בטיפול.

ביודעי שפירוש התשובה הוא אל תבלבל לי את המוח ועזוב אותך משטויות, לא נשאר לי אלא לקרוא לכל החברים ומאחר ורובם עברו את ההקצבה הווירטואלית, או בעברית צחה "יפסידו מההפרטה הזאת" לבוא לאסיפה לכשיידון הנושא ופשוט להתנגד לו.

לא יתכן שיפריטו דבר שאי אפשר לקבל עליו אפילו תשובה אחת שהיא בגבול ההיגיון.

כמו כן נראה לי שאם מתכוננים להפריט דבר כמו אנרגיה או כל דבר אחר, מגיע לכולנו שאם משלמים אז מקבלים בהתאם, ואני מתכוון לקיטור שאיתו מחוממים המים בשכונה שלנו.

לי יוצא להתקלח מאוחר וקורה לא פעם שבשעות שאני מתקלח כבר הקיטור לא עובד ואין מים חמים.

סביר להניח שבהפרטה של אנרגיה אני ושכני נקבל פחות כי אנחנו מחוברים לקיטור ועם זה אין לי בעיה. לא יתכן שיחייבו אותנו במקסימום ויתנו שירות במינימום וכבר קיבלתי יותר מפעם אחת תשובה שבמקום שנתן לך שירות נתקין לך דוד חשמל.

התשובה הזאת לא מקובלת עלי, כל מה שצריך זה שיהיה לחלק ממלאי התפקידים תודעת שירות יותר גבוהה אם אני משלם על משהו אני רוצה לקבל תמורה .

אם וכאשר יבוצע מיזוג הרפת שלנו עם הרפת של שבי ציון ה"קורבן" הראשון יהיה מחסן התבואות הישן, מבנה שמשמש היום את מיכאל ישראלי לתיקון אופניים וקלנועים.

על פי התכנית, ייהרס המבנה המיוחד הזה וסככת הטפחות לטובת הארכת הסככה החדשה ושבילי ההזנה מערבה (כמעט עד הכביש) על מנת לקלוט את הפרות משבי ציון.

מבנה מחסן התבואות הישן "נושא על גבו" את ההיסטוריה של תעשיית התערובות המקומית. אמנון תופס את ההזדמנות החגיגית האחרונה הזו, ו"רגע לפני" הוא מנסה לספר את הקורות והתלאות לדור שלא ידע...

הקדמה קצרה להבנת המצב כפי שהיה בתחילת ההתיישבות ברמת יוחנן.

קבוצת החברים שהגיעה מגניגר בשנת תרצ"ב מנתה כ- 40 חברים. מספר זה לא סיפק את הסוכנות שטענה שאין קיבוץ יכול להחזיק עצמו בפחות מ- 60 חברים, לכן לא הקצתה תקציב בנייה למעט בית ביטחון (בית קומותיים).

מאמצים להשיג תיגבור מ"חבר הקבוצות" לא עלו יפה אבל הקיבוץ הארצי נעתר ברצון וכך קם האיחוד עם קיבוץ "פלנטה" שהיה אז ברחובות ונעשו הסכמים מיוחדים לעתיד.

הם הגיעו לכאן בסוף 1934 ובמשך 1935 הסוכנות שיחררה תקציב גדול לבנייה.

ב- 1936 הוחל בבניה מסיבית הן בחצר המשק והן בחצר המגורים על ידי קבוצת בניין שלנו בתוספת בעלי מקצוע. ניבנו אז שישה בנייני מגורים, בית הילדים הישן ובית השימוש הצפוני. בחצר המשק ניבנו הרפתות א' ו- ב' וביניהן מחסן התבואות (היום מעבדת האופניים והקל נועיות) וכן מגדל המים.

היות ונתגלו סכסוכים בין שתי הקבוצות (מה שהביא לפילוג ב- 1940) סגרה הסוכנות את התקציב ומאז עד בואנו מבית אלפא הוא לא חודש. לא ניבנו יותר בתי בטון חדשים.

מחסן התבואות נבנה בשני אגפים וביניהם חדר מעבר רחב. החדרים היו גבוהים ולא הוכנס שום מיכון וסדורים מיוחדים אלא רק רצפות חלקות, עליהן סידרו את שקי התבואה שניבנו לגובה. הייתה גם פינה לשקי הכוספה, להכנת תערובות להזנה.

בדרך כלל כאשר הייתה מגיעה מכונית עם שקים, החצרן היה מגייס חברים לפריקה. את תערובת היו מכינים על הרצפה במעבר, כמו שפעם היו מכינים בטון – שופכים את הכמויות הנדרשות ואת התוספות המיוחדות ומערבבים, אח"כ ממלאים שקים ומעבירים לרפתות וללולים. אגב, את התערובת ללול היה מכין בדרך כלל הלל עזריאלי ז"ל בעזרת מישהו מהכשרה.

במרץ 1948 התקיים דיון רחב בנושא בוועדת משק והוחלט שהכרחי לשפץ את מחסן התבואות, לעשותו מודרני ולבנות סככה נוספת להכנת התערובות והוספת מיכון נדרש.

ביצוע השיפוצים הוטל על רפאל רפפורט , אריה אנקר ז"ל ומסגר שכיר.

בחדרים העמידו עמודי ברזל ובהם מקום להכניס קרשים כך שאפשר היה להכניס 6 תאים כאלה בכל חדר וגם במעבר. את הקרשים הכניסו אחד אחד וכך אפשר היה לבנות תא איכסון כמעט עד לגובה התקרה ולהכניס את הגרעינים בתפזורת.

ברצפה חפרו בורות עם שיפועים ופתח חסום שניתן היה לפתחו כך שהגרעינים ישפכו לבור המרכזי הגדול, ממנו ניתן היה להעביר את הגרעינים לתא אחר, לשם איוורור, ייבוש וחיטוי וזאת בעזרת משאבה פניאומטית (וואקום).

המנוע הותקן מתחת לתקרה והיו צינורות גמישים ששאבו את הגרעינים והעבירו לתא אחר. בנוסף לזה הותקן מִזְרֶה שנרכש מ"הזרע", דרכו נכנסו הגרעינים ונוקו.

גם מיכון ההובלה השתפר: במקום לשאת שקים על הגב הותקן סולם-אלבטור ובעזרת מנוע קטן היה מסיע את השקים פנימה וגם לגובה. נבנה "שבלוּל" שנכנס להחליף את הסולם כאשר התחילו להוביל גרעינים בקומביין בתפזורת. כמו כן נבנתה סככה לפני מחסן התבואות לצורך התערובות (היום רחבת חנות האופניים) שעמדה בדיוק בין שתי הרפתות. נרכשה גם מכונת תערובות. השקים עם התערובת המוכנה הורדו לרפת ב' במספר מדרגות והועלו לרפת א' בכמה מדרגות.

בצד המזרחי של המחסן נחפר בור נוסף, עמוק יותר, ששימש לניקוז אפשרי של מים, אם יתאספו בבורות הפנימיים. ללול ולדיר המשיכו להעביר את התערובת המוכנה בשקים על גבי עגלה.

בתחילה חשבנו שהמלאכה תושלם תוך שנה אולם היא נשלמה רק באוגוסט 1950 ועוד לפני הגשם הספקנו להכניס את כל הגרעינים פנימה ולהפעיל את מכון התערובות.

רכשנו גם מגרסת גרעינים ששימשה לרסק את הגרעינים להכנת התערובות, אבל בעיקר לרסק את גושי הגבינה השחורה (שיובאה ממצרים) ושימשה מרכיב בתערובת.

השילוב בין מחסן התבואות המחודש ומכון התערובות פעל יפה אולם היה פחת גדול. לכן, ב- 1955 הוחל בדיונים בוועדת משק על הקמת אסם חדש, מודרני, במרכז החצר ולהשאיר את הקיים רק לנושא התערובות לבעלי חיים.

עוד לפני כל השיפוצים הללו, בנו על גג מחסן התבואות עמדת הגנה ששימשה את מפקד האיזור המזרחי – הלל עזריאלי. נבנה פתח בתקרה ונבנה סולם ברזל אליו, שהיום אפשר לראותו מונח על הקיר המזרחי של עמדה 7 (ע"י הסנדלרייה לשעבר). כ- 30 מ' מזרחית למחסן תבואות נבנתה עמדה 6, בחצר הרפת. אותו הסירו כאשר נבנו הסככות הגדולות וחצרותיהן. (המשך יבוא).

יום שני ה - 22.3.04 מתחיל לו ככל הימים בזמן האחרון. שום דבר לא מעיד על כך שמשהו חריג עומד לקרות. אני קם בבוקר אל שיגרת "חדשות" שמתיישנות בין-רגע, צפויות, כמעט ידועות מראש, כמעט מתבקשות מאליהן, ממש ממש לא שייכות לבוקר הזה, החדש, האביבי משהו.

רק אתמול אחרי שבועות של פריחה ולבלוב, התבשרנו שגם בכלי התקשורת הודיעו שהאביב סוף סוף התחיל. נו, וזה, כמו שהיה אומר בשעתו ידידי משה הלוי: "עובדה. כתבו על זה בעיתון". אז כן, אם הודיעו זאת אומרת שהוא בטוח כבר פה, "פנה הגשם חלף הלך לו...", ה"סערות" מאחורינו, "שאי ברכה את ארצנו...האביב במבואיך".

ואני תוהה אם יש משמעות להצהרה שהאביב התחיל אתמול, שהרי במה שונה היום הזה מקודמו? בכלום. מין המשך סטיכי לשיגרה המוזרה של המובן מאליו עם האי נורמליוּת המוחלטת שמתרגשים עלינו אחוזים זה בזה יום יום. ואנו פשוט, או שכבר "מתורגלים" או שמתרגלים, או שמסתגלים, או שכבר אטומים למציאות האכזרית הזו, ועוברים לסדר היום בקלות בלתי מובנת.

אחר כך אני סוקר מנומנם, ביאוש מה, את כמויות הכביסה שנערמו כאילו מעצמן בשעות הערב והלילה בתאים. מכין את עצמי לקפה של הבוקר שממתין לי חסר סבלנות בחדר האוכל.

בחצי אוזן מקשיב לחדשות הבוקר, יאסין יאסין אני שומע, הקריין חוזר מספר פעמים על השם הזה. אבל "עיקרן תחילה..." נבלע ברעש המכונות.

בדרך כלל אני שורד את הבוקר גם בלי החדשות, יותר עדיף מוזיקה, ובכל זאת משהו מציק היום, לא נותן לי להניח להן לחלוף על פני ככה סתם.

אני מעביר מרשת ג' לרשת ב'. שם כבר מדווחים מהשטח, חם חם, לפני חצי שעה הרגו "כוחותינו" את השייח' יאסין, והמומחים אד-הוק שבקושי הספיקו לפקוח עין תורנית, כבר תורמים את מרכולתם (בכל התחנות), לטובת הציבור ההדיוט, מנתחים את הסיכול המזהיר של "כוחותינו", שלושה טילים עבריים גאים ממסוק העלו השמיימה על מרכבות אש ועשן את המפלצת המפלצטת מעזה.

בעוד עם ישראל משכים אל החדשה הטרייה, כל ידידינו מהכנסת ומחוצה לה, מהמפלגה ומחוצה לה, מהאקדמיה ומחוצה לה, וגם סתם "מקורבים" למערכת הביטחון על ענפיה השונים וגם מחוצה לה, מתעוררים גם הם. כולם כולם אנשי אשכולות תאבי מיקרופון שאין להם חיים בלעדיו, נחפזים לספר לכל עמישראל בחדווה לא קטנה את חוות דעתם המלומדת.

מי לכאן ומי לכאן. "מתאימים" את ההסכמה או ההתנגדות להתנקשות בשייח' על פי השקפתם ושיטתם. מונים אחד לאחד את חטאיו של המנוח, את כל מעשי התועבה פרי מוחו השטני, את הפיגועים, את הדם השפוך של הילדים, הזקנים, הנשים וסתם עוברי אורח, אזרחים חפים מפשע שנקלעו במקרה לזירת פיגוע ונהרגו.

מקובל ששום מחבל רוצח, מטיף, או מתכנן פיגועים, ראש או זנב, אינם חסינים, המחלוקת היא בשאלת התועלת.

והאיש הפשוט ברחוב שלא כל כך מצוי ברזי הפעילות הביטחונית ושיקולי המדיניות, שואל את עצמו האם נלקחו בחשבון כל התרחישים הצפויים לנו כתוצאה מהסיכול הזה? שכולם, אם להודות על האמת, מפחידים.

האם במקום הצפע הזה לא יצמחו שבעה פתנים עם מוטיבציה כפולה להרוג יהודים. וכמה שיותר?

לצערי השאלות האלה הן נחלת מעטים היום, ועם כל הכבוד ל"הצלחה" הזו (ויש כבוד), יותר משמץ של חשש מכרסם בליבי, האם לא קוצר ראייה ורצון לא נשלט לספק את יצר הנקמה הקמאי שלנו הוא הוא שדחף את המבצע הזה. הלוואי ואתבדה.

ימים יגידו אם ה"סיכול" הזה קרב או הרחיק את המטרה.

מדברים על גל פיגועים בטווח הקרוב שישכך בטווח הרחוק, אני שנולדתי בסוף מלחמת העולם השנייה, לא חוויתי את מוראותיה, אבל לא מפסיק מהרגע שעמדתי על דעתי, כבר כמעט שישים שנה, לספור מלחמות של "יש" ו"אין" ברירה, אז אני לא קצר רוח באשר ל"טווחים" אבל מקבל בחשדנות מה הבטחות נוסח "ותשקוט הארץ..." בעקבות הסיכולים, בעיקר כשזה בא מהצד הימני, ולמי שייהרג בפיגוע הבא זה ממש לא משנה אם הוא יתרחש בטווח הקרוב או הרחוק.

השאהידים שמתרבים כמו פטריות מוכנים... גם כוחות הביטחון ערוכים בצורה חסרת תקדים, וזה נכון, ועם זאת הפיגוע הידוע מראש יתרחש באיזשהו מקום מתישהו כי אי אפשר לחסום מוטיבציה שמוזנת יום יום (בלית ברירה אחרת) על ידי סגרים, כתרים, ביתורים, מחסומים, השפלות ובעיקר יאוש.

אז עד הפיגוע הבא נרווה כולנו נחת מהסיכול הזה, ארכיטרוריסט אחד פחות בעולם מטורף שמפוצץ עצמו לדעת, פחות נבל צמא דם יהודי, ובאמת נמאס כבר לפתוח את הטלוויזיה ולחזות בקול ציפצופו המלחש שמטיף לשנאה ורצח, בנכותו מעוררת הרחמים, ברפיסותו המעצבנת והמרגיזה, וביכולתו המאגית להשפיע על המוני מאמיניו לספק לו את ליטרות הבשר שחפצה נפשו ולא חשוב מה המחיר.

נמאס, באמת נמאס ולעזאזל... המחר אבל על אדמת הסיכולים הממוקדים האלה וטישטוש גבולות ההבחנה במגבלות הכוח שום צמח לא יצמח, שום פרח לא יפרח גם עם האביב כבר פה. "פנה הגשם חלף הלך לו...".

לנהגי האופנעים ורכבים עב"מים / קטע מעיתון קיבוצי

תוצאותיה של נהיגה ברכב שאין לו ביטוח חובה תקף.

החובה שלא לנהוג ברכב שאין לו ביטוח חובה תקף, מוטלת על המשתמש ברכב וסעיף 47 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) מטיל אותה גם על הבעלים של הרכב.

אמור מעתה: על הבעלים הרשום של הרכב מוטלת החובה לערוך לרכבו ביטוח חובה תקף ולא להשתמש ולא להרשות לאחרים להשתמש, ברכב שאין לו ביטוח כזה.

תוצאות שימוש ברכב שאין לו ביטוח חובה תקף הן כדלקמן, כולן או מקצתן:

ראשית, נהיגה ללא ביטוח גוררת אישום פלילי שהעונש בגינו חמור: מאסר, קנס, ורשאי בית המשפט גם לפסול את רישיון הנהיגה של הנאשם.

"תוצאות לוואי" של פסילה כזו: מי שנפסל רישיונו לתקופה של שנה ויותר – חייב להבחן מחדש לקבלת רישיון נהיגה, הן מבחן עיוני והן מבחן מעשי.

שנית וזה עיקר: העדר ביטוח חובה תקף חושף את המשתמש ברכב ואת הבעלים כאחת, לתביעת נזיקין בגין פגיעה גופנית. הנפגעים פונים לגוף בשם "קרנית", אשר מפצה אותם, אבל : "קרנית" חוזרת ותובעת את המשתמש ו/או את הבעלים של הרכב ודורשת את הכספים ששילמה. לפעמים מדובר בסכומים אדירים!

שלישית, המשתמש ברכב, אם הוא עצמו נפגע בגופו, אינו יכול לפנות ל"קרנית" ואין לו, למעשה, את מי לתבוע ואין מי שיכסה את נזקיו. וכבר היו דברים מעולם. לפני שנים מספר, למשל, נפגע רוכב אופנוע כבן 17 כשרכב על אופנועו ללא ביטוח. הוא נותר משותק בארבע גפיו ולא נמצא מי שיכסה את נזקיו!!!

לאור האמור לעיל מחד, ולאור תופעות של החזקת כל רכב ללא ביטוח חובה על ידי חברי קיבוץ מאידך, אנו ממליצים לפעול בשני מישורים:

לפרסם, שוב ושוב, את הסיכון שבהחזקת רכב שאינו מבוטח ובשימוש בו – למען יראו ויראו. (אין מניעה לפרסם מכתבי זה בעלון קיבוצכם. אדרבא. מאידך אין, כמובן, לראות בו חוות דעת משפטית).

להיוועץ ביועצכם המשפטי בדבר האמצעים העומדים לקיבוץ והשינויים שיש לערוך בתקנון הקיבוץ, על מנת לפעול ביתר תוקף נגד פורצי גדר (אולי, אפילו, עד כדי הרחקתם מהקיבוץ).

בעידן השינויים בקיבוצים - הצורך בדבר מקבל משנה תוקף.

אם יתרום מכתבי ולוּ במעט, לביעור נגע השימוש ברכב ללא ביטוח – והיה זה שכרי.

באחד הקיבוצים השתמש חבר באופנוע של הקיבוץ, נכנס ברכב שעמד לפניו מאחור, גרם נזק לרכב ובעצמו עף ונחבט ונגרם לו נזק גוף.

רישיון של האופנוע היה רישיון עד 50 סמ"ק. הנזק לרכב הנפגע אינו מכוסה. הנזק לנהג האופנוע אינו מכוסה. מה הלקח?

כדור מים

לפני שלושה שבועות התחילו משחקי הבוגרים. לאחר שני משחקי חוץ בהם נצחנו את טבעון ב' 10 : 8 וגבעת חיים 9 : 4 מגיע משחק הבית הראשון נגד אס"א תל-אביב.

המשחק מתקיים ביום שישי 26.3 בשעה 17:00

באותה הזדמנות נפרד מאיתמר ענבר שהיה שוער הקבוצה בשנתיים האחרונות.

אני מזכיר שוב לאוהדים להגיע למשחק ללא כלבים.

להתראות, פקו

החברים שהזמינו ניקוי שטיחים בלבד, מתבקשים להביא אותם לחברת ילדים ביום ג' הקרוב (30.3) בשעה 8:30. שימו לב שהשם והמספר מסומנים על כל שטיח מאחור.

הניקוי של הריפודים (והשטיחים) בבתים יתבצע בימים שלישי ורביעי (30-31.3) כל חבר יקבל הודעה על השעה המשוערת לפני המועד. אם יש העדפות לגבי בוקר או צהריים, נא להודיע לדיין זמיר עד יום א'. (28.3).

זאת אומרת – ניקוי של כורסא בודדת יעלה 50 ₪.

בשאלות נוספות, אפשר לפנות לדיין. פסח נקי ושמח.

ביום שני, י"ד בניסן, הוא ליל הסדר כל מערכת החינוך תיסגר בשעה 12:00 ולא תהיה ארוחת צהריים.

ביום ראשון ה - 11.4.04 (ערב חג שני של פסח) כל מערכת החינוך תהיה סגורה, זהו "יום גשר".

אנא התארגנו בהתאם. בברכת פסח כשר ונעים, מרכזות החינוך.

תודות לעוזרים במסיבת פורים

מכיוון שהצוות היה שקוע בהכנות למסיבה, הוא שכח שהתעדכנה הכתובת של ה"ברמה", אז סליחה על האיחור, והנה באה התודה:

ההופעה שוחקה, הבירה זרמה, המוזיקה נוגנה, משנגמרה החגיגה נודה במיוחד ל:

אופיר מרציאנו וילדי ההגברה שלמרות שמסיבת פורים זו, הייתה מבחינתם עוד מחוץ לתחום

דיויד שכמו בכל שנה מתייצב לעשיית הסרטים והשנה גם תיעד את המסיבה.

אלי שמלבד היותו מרכז תרבות גם נתן ידו במלאכת הריתוך.

לצוות הפאב שכבר משעות הצהרים התחיל במלאכת ההשקייה ולא נשבר עד השעות הקטנות.

לצוותי האקונומיה, חד"א, סופר ומטבח שנתנו כתף ואף אפו בורקסים לרוקדים בחצות הליל.

לאליעזר גוטמן על הצילומים (שבקרוב יפורסמו ברבים).

לאורון שהם על ההגעה לצילומים בבוקר שבת קר וגשום.

לכל השחקנים והניצבים שהתייצבו לצילומים בימים, בלילות, בשבתות ושעות משוגעות אחרות.

לבמבח"ים שבאו ועזרו (וחלקם גם היו בצוות) מעבר לשעות העבודה- ולא בשביל כסף.

לכל מי שבא ונתן יד בהכנת התפאורה בשבועות שקדמו וביום חמישי בערב.

לכל אלו שבאו השכם עם שחר ב"יום שאחרי" לנקות את החד"א.

ולכל מי שאיכשהו, למרות הרשימה הארוכה כמגילה, שכחנו להודות לו (או לה).

אנחנו נהנינו לתכנן, להכין ולהוציא לפועל, מקווים שגם אתם, ניפגש בשנה הבאה.

כדאי מאוד לחנות במקומות חנייה מסודרים, לשלם ולשמור את הקבלות.

עבור קבלות החנייה מקבלים החזר כספי בקופת בית. אורנה.

עריכה – ירמיהו בן צבי. הקלדה ושיכפול – שרה'לה זית