מס

המשורר נתן יונתן נפטר ביום שישי בשבוע שעבר.

בן 81 היה במותו. יונתן פירסם 20 קובצי שירה, ושלושה ספרי פרוזה. בשנה שעברה זכה בפרס אקו''ם למפעל חיים בספרות. שיריו תורגמו לשפות רבות ולמעלה ממאה משיריו הולחנו, ביניהם ''החול יזכור'', ''שירים עד כאן'', ''חופים'', ''דוגית'', ''האיש ההוא'', ''נאסף תשרי'', ''הרדופים'' ועוד.

וְיִפְרְקוּ אֶת הַמְּכוֹנִית הָאַחֲרוֹנָה

וְגֻלַּת הַזָּהָב שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ תִּגְוַע

בַּדֶּרֶךְ לַבְּאֵר הָעַתִּיקָה יָנוּחוּ שִׁבְרֵי הַכַּד

בַּמָּקוֹם שֶׁהָאִשָּׁה שָׁכְבָה לָנוּחַ

וְחֶבֶל הַכֶּסֶף הַחִוֵּר שֶׁל הַיָרֵחַ יֵרֵד

וְיִסֹּב עַל סְבִיבוֹתָיו הָרוּחַ וְהֶעָפָר

שֶׁל הָאָדָם יָשׁוֹב אֶל הָאָרֶץ מִמֶּנָּה לָקוּחַ

וְיִשַּׁחוּ בְּנוֹת הַשִּׁיר ותִסָּגֵר הַדֶּלֶת.

אין התעלמות מטיעוני הנערות והנערים או הוריהם או כל חבר. מאידך אין כמובן אפשרות מעשית ותקנונים לנהל את הדיון על גבי פלאקטים.

הנושא יידון שוב במזכירות שתחליט כיצד היא ממליצה להמשיך בדיון הציבורי ובנוהל קבלת החלטות.

ענף הבניין עוסק במקביל בארבעה מגזרי פעילות:

חשמל (מי עוד זוכר את חד"א ללא מיזוג ועם נפילת חשמל כל יום, תאורת דשאים, חיבור שכונות חדשות וכו')

מגרשי חנייה (המגרש החדש ליד מגדל המים. האמפיתאטרון ז"ל), שערים ועוד.

שכונת הזית ושכונות תאנה ורימון שבנייתן תחל ותסתיים בקרוב וכבר הושקע בהן מאמץ רב, תיכנוני וניהולי.

שיפוץ עשרות דירות זמניות ודירות קבע, שיפוץ מתקני ציבור (פעוטון "דולב הדר", חדר המוסיקה, מרכז לימוד, אולפן וידאו, בתי חברת ילדים, חשמליה, מקלטים, מגרשי משחקים וספורט) ועוד ועוד.

ד. אחזקה שוטפת של מבני הציבור והדירות הפרטיות

אלפי פעולות בשנה של תיקונים בכל התחומים: מים, ביוב, חשמל, תיקוני רטיבות, סיוד וצביעה, נגרות, תריסים ורשתות וכו'.

מטבע הדברים התחום הבוער ביותר מבחינת החבר הוא זה של האחזקה השוטפת. כאשר בדירה הפרטית "אין מים" או להבדיל יש נזילה, או תקלה בבויילר או בחשמל או בביוב וכו' נדרש פתרון מיידי.

לפעמים הפתרון הוא מורכב יותר (כגון צינורות מים שנסתמו, או להבדיל התפוצצו בתוך הקיר), ולפעמים הוא פשוט.

נכון להיום צוות האחזקה השוטפת, הוא אותו צוות (ניהולי וביצועי) המבצע גם את העבודות בכל שלושת התחומים האחרים המנויים לעיל.

כאשר יש לחץ גדול (בעיקר במעברי הקיץ או עם גמר שכונה חדשה כאשר מתחילה "נדידת העמים" של "חצי קיבוץ", זה במקום זה וזה במקום זה...), אנו נעזרים בקבלנים חיצוניים.

העומס הכבד על ענף הבניין משתקף גם בחלקו בתקציב השוטף ובתקציב ההשקעות.

(ענף הבניין אחראי על קרוב לשני שליש!!! מכל תקציב ההשקעות השוטף בקהילה – גם בלי הבנייה החדשה), והוא מצליח להוציא אותו.

צוות הבניין הקבוע שלנו כולל שתי חברות (יהודית ומיכל) בתחום הניהול והתיכנון, שלושה חברים (רם, מנחם וספיר) בתחום הריכוז והביצוע, וארבעה בעלי מלאכה שכירים המופקדים על תחום החשמל, נגרות, מים וביוב ועבודות כלליות.

כל מי שיכניס את ראשו לבדיקה אמיתית של ענף הבניין יקבל "הלם" כאשר יראה את היקף העבודות המוטלות על צוות הענף.

מבחינת הפרוייקטים הקהילתיים (תשתית ובניה חדשה), הקצב נראה לי סביר הן מן הבחינה התקציבית והן מצד הביצוע. מבחינת העבודות הקשורות בנו כיחידים, הקצב לעולם אינו משביע רצון (גם לא כשעובדים עם קבלנים חיצוניים שעשרות מהם עברו ועוברים על בשרנו).

לפעמים גם נעשות שגיאות בקביעת סדר הקדימוּת והדחיפוּת (אפילו אם נתעלם מן ההנחה שמה שנוגע לי זה תמיד הכי דחוף).

כאשר אני מסתכל על הפעילות הגדושה הזו "בריחוק מסוים" אני רואה ש"אף על פי כן, נוע תנוע".

כל הפרוייקטים וכל התיכנונים מבוצעים, תוך זמן סביר ובעלויות "נסבלות".

ברור שזה אינו פותר את בעייתה המוצדקת של החברה שצועקת לי בטלפון: "אני עכשיו במקלחת ואין לי מים חמים", (סיפור אמיתי, אחד מיני רבים).

במיקרים בהם באים מים עד נפש, שומא עלינו לערב את צור יריב שהוא כזכור מרכז הענפים והשירותים בקהילה.

נשים בצור מבטחנו, הוא גואלנו וצור ישענו ביום צרה, ובא לציון גואל וגו'.

כְּמוֹ מִּנִבְכֵי הַמַּיִם, המשורר נתן יונתן.

1. אושרה שוב הגעתם לקיבוץ ב – 25.3.04 של משפחת מירב ואיתי כרמון (בנו של אמציה) ובנם נדב. מועמדותם לחברות מטופלת על ידי ועדת קליטה ותובא לאישור האסיפה.

2. דווח על הזמנת נמרוד פלד למזכירות על מנת לדון בהרחקתו מן הקיבוץ, ודרישתו להופיע עם עורך דינו. בשל האמור לעיל לא הופיע נמרוד לדיון ויוזמן שנית עם עורך דינו לאחר שובו של דניאל פרי המרכז את הנושא, מנסיעה לחו"ל.

3. דווח על מו"מ עם קיבוץ אושה בנושא טיפול שיניים במרפאה ברמת יוחנן.

4. בונוס לסטודנטים שנמנעה קבלתם לחברות. נערך דיון בהשתתפות נורית פיינשטיין, סשה קלריך ואבישי זמיר. הוחלט לאפשר לארבעה צעירים שהיו זכאים להתקבל לחברות לפני כניסת תקנון הצעירים החדש לתוקף להעמיד עצמם לקבלה לחברות. אם יעשו כן ויתקבלו, יהיו זכאים בין השאר גם לקבלת הבונוס.

5. בהשתתפות עמוס נצר נערך דיון בנושא שימוש ברכבים על ידי חברי הקיבוץ בענפים השונים ובפלרם. נדונו עיוותים הקיימים בנושא זה היום והצורך בהסדר שיתן פיתרון סביר לצרכים בלי לגרום יצירת עיוותים חדשים. הדיון לא סוכם ויהיה על המזכירות להחליט אם ברצונה להמשיך לעסוק בנושא ובאיזה אופן.

חצי שנה מאז התחילה הפעילות שלי בשילוב אתרי התרבות שקבלה את השם "מ.ת.ו.ה" (מורשת תרבות והנצחה).

מרבית הזמן והאנרגיה הקדשתי ללמוד מה קיים, לגייס בעלי עניין ולשתפם בניהול והפעלה וכמו כן לטפל באחזקה ותיקון במבנים ובמכשירים שיהוו כר נוח לפעילות. אודות לצור יריב ובעלי המלאכה השונים הצלחנו לשפר לא מעט. אני בטוחה שאנו ראויים למבני ציבור מתוחזקים היטב, אסתטיים, וניתנים לשימוש נוח ויעיל בסביבה יפה ומטופחת.

ה"נידנוד" שלי לממלאי התפקידים מעיד עד כמה זה חשוב לי, והתוצאות שחלקן כבר נראה לעין מעידות שהנחישות משתלמת...

שביל מורשת: אלדה (במוזיאון), ריפי בסליק, עוזי בחצר המכונות, בתצפית אל הנוף וכן ב"עמדה 5", מטפלים באחזקה ובפיתוח. בתוכניותינו לעתיד – הפעלות ושימוש בחגים.

אולם בית ההנצחה עומד לרשות המוסדות והחברים לקיום אירועים. ואמנם מתקיימים שם אסיפות שונות, כינוסים של פלר"ם, ועוד.

שרה'לה גינסברג, האחראית על הבית, דואגת למראהו ולנקיונו והיא הכתובת לשם קבלת הבית לפעילות. בנוסף עוסקת שרה'לה באירגון ועידכון חומרי ההנצחה של החברים בתיקים האישיים ובספר הנפקדים.

בתוכנית ההשקעות 2004 תוקצב שיפוץ בית ההנצחה ונקווה שאכן נוכל בעתיד לקיים שם תערוכות בתאורה מתאימה ובמיגון הנדרש.

ארכיון רמת יוחנן הינו חלק בלתי נפרד מבית ההנצחה. כבר נאמר רבות עד כמה חשוב מוסד זה לשימור ותיעוד תולדות הקיבוץ. אמנון נושא בעול ולעזרתו עומדות שושנה פוקסמן וזוהר לקח. עדיין מחפשים את מי שיהיה מוכן "להיכנס לנעליו" של אמנון. לתפקיד זה נחוצים: עניין בתחום, נכונות ללמוד, התמדה, וכמובן יכולת אירגון של חומר ארכיוני מגוון.

המכון מלא עד גדותיו בחומרים שונים שנאספו בנאמנות החל מתקופתו של מתתיהו ז"ל ועד העת האחרונה, בעזרתם של חברים ותיקים שליקטו מעיתונות ומעלונים. כמו כן הצטברו ספרים ואלבומים, חפצי יודאיקה, תמונות וצילומים, קלטות ותקליטים ומכשירים שונים ועוד ועוד...

בכניסתי למקום הצבתי לי למטרה ראשונה ללמוד מה קיים, ולארגן את החומרים בדרך כזו שאדע היכן הדברים מונחים ושיהיו זמינים לשימוש. וכמו כן להמשיך את פעולת הקיטלוג והרישום הממוחשב שהחלה גאולה.

החלק הקשה ביותר הינו להחליט מה נכון שישאר כאן, ומה מיותר ויש להעבירו למוסדות אחרים או "להיפטר" ממנו בדרך אחרת.

כמו כן שמתי לי למטרה להביא את התכנים של המכון לשימוש בתרבות השוטפת של רמת יוחנן. ואכן, כבר בתקופה קצרה זו ערכנו תערוכה בחג המים בסליק (בעקבות ציוריו של רסקין), הכנו את האירוע לציון 100 שנה לעלייה השנייה ואת מסיבת ט"ו בשבט.

בנקודת הזמן הנוכחית אנו עוסקים במכון בהפקת תערוכה שתיפתח לקראת פסח, בהכנת תכנית ליל הסדר ובתכנון ערב יום הזיכרון לחללי מלחמות ישראל.

אני מאמינה שהמכון להווי ומועד צריך להיות "כן השיגור" של תרבות החגים ברמת יוחנן וכאן צריכה להתנהל פעילות ההכנה והתכנון ע"י צוותים שיהיו מופקדים עליהם. המכון יוסיף וייתן תמיכה באמצעות החומרים הנמצאים כאן בשפע וככל שניתן גם ברעיונות ובידע.

במשך הקיץ הקרוב תיערך פעולה לבניית צוותים שיתכננו את שנת החגים הבאה.

הפעילות המנוהלת ברובה על ידי מקבלת תיגבור בלתי רגיל ע"י מספר חברים ורק בזכות שיתוף הפעולה הזה המקום חי, נושם ויוצר.

שרהל'ה גינסברג, אחראית בית ההנצחה המושיטה יד ועצה בכל נושא.

מרים גילמן – ה"מגננת" את סביבת המכון ומטפלת בדואר וקטעי עתונות,

עובדת כאן נורית במשרת סטודנט מאושרת ע"י מ.ש.א והיא עוסקת בספרייה, עוזרת בהכנת החגים, בכתיבת סיפורי חיים לאתר הזכרון הממוחשב של רמת יוחנן, ובעבודות נדרשות אחרות.

אביבה לדרר באה בהתנדבות ועוזרת במיון ואירגון החומר, וכעת אוצרת את תערוכת הפסח.

ציונה כהן מקדישה מזמנה ומשתתפת במיון ואירגון חומרים.

רון אנג'ל – מלאך אמיתי – סורק את ארכיון התמונות בבית ההנצחה ומכניס אותנו לעידן ארכיון התמונות הממוחשב, וכן נותן כל שירות אחר הקשור בסריקת מסמכים ועיבודם. מפירות עבודתו: התמונות המוצגות בחדר האכל כ"פסח בטעם של פעם".

רותה ורוני, עובדות הנוי, "הסתתרו" במכון בימי הגשם ועסקו בעבודת הקודש של אירגון עזבונו האישי של מתתיהו ז"ל וכן במיון וסידור של אוסף הגדות הפסח המצוי במכון.

גם האולפן תורם לנו שעות עזרה. ג'ורדן, העושה כאן אולפן שני משתלב לעתים בעבודת אחזקה ומיחשוב.

לאחרונה נוצרו קשרים חדשים עם מוסדות חיצוניים המתעניינים באוצרות המכון וכפרי ראשון של קשרים אלה המכון מציג בתערוכה בנושא הגדות הפסח וקישוטי חדרי האוכל בפסח בקיבוצים הנערכת במוזיאון לאומנות יהודית ע"ש סייר אייזיק וליידי אדית וולפסון בהיכל שלמה בירושלים!

יוצגו שם קישוטים גדולים שיצר אלעזר הלבני (לוזר) עוד בשנות הארבעים, הגדות פסח של לוזר וכן שתי הגדות פרי מכחולו של עזרא אוריון, כרזה של ירמיהו, קערת פסח של יהודית בן פורת, "קערה" ועטיפות ל"הגדה" (ריקועי נחושת), של מרדכי גורדון ז"ל.

אנחנו נהנה מה"חשיפה" והכבוד לחברים ובנים, וכן מפעולת שיקום ליצירות שהמוזיאון יערוך לקראת התערוכה כך שבשובן אלינו יוכלו להיות מוצגות כאן.

פתיחת התערוכה ביום ד' ב' בניסן תשס"ד 24.3.04 בירושלים. התערוכה תהיה פתוחה שלושה חודשים, במוזיאון היכל שלמה רח' המלך ג'ורג' ירושלים.

בימים אלה מוקמת הנהלה ציבורית למכון אשר תהיה לעזר בהתווית דרך ובהחלטות הקשורות לפעילות המקום.

אי אפשר לסיים מבלי להודות ולהביע את מלוא ההערכה להנהלת הקהילה הנותנת גב רחב לפעילות חשובה זו.

אם נלך קצת להיסטוריה, כשהוחלט ברמת יוחנן על לינה משפחתית לפני קצת יותר מ-20 שנה, ההחלטה היתה להלין ילדים בחדרי ההורים מגיל 0 עד 14 ולתת להם חדרים או בית ילדים מכיתה ט'.

גם אז נתלו בשיקולים חינוכיים, ביניהם, השיקול שילדים בגיל העשרה זקוקים לסביבה חברתית של בני גילם, ונכון יהיה לאפשר להם בגילים אלה התחככות והתנסות עם בני גילם. כמובן היו עוד שיקולים.

כבר באחת האסיפות המוקדמות שדנו בנושא היה חבר נכבד שאמר, שלו אין בעיה שהילדים ילונו בבית הילדים עד גיל 14 אבל מגיל 14 הוא רוצה אותם בבית.

בינתיים עברו הרבה שנים והרבה מים זרמו בירדן ובשאר מקומות, מידי כמה שנים עלה נושא לינת הילדים מחוץ לבית ההורים לדיון, וההחלטות השתנו במשך השנים. כאשר המגמה ברוב המקרים היתה להעלות את גיל היציאה מבית ההורים.

לטוב ולרע ,כל ההחלטות, כולל ההחלטה הראשונה על מעבר ללינה משפחתית, נבעו מתוך רצון, צורך ולחץ של ההורים לילדים בגיל הרלוונטי, ה''שיקולים החינוכיים'' הולבשו על זה כדי להצדיק את המהלך.

תמיד היו פנים לכאן וכאן, וגם ילדים לכאן ולכאן, אלה שרצו לעבור ואלה שלא, אלה שמצבם האישי או המשפחתי יצא נשכר מיציאה מהבית ואלה שלא.

לי באופן אישי יש בהחלט בעיה אם אנשים שאומרים בנשימה אחת שאת כל החינוך: לערכים, ללמידה, להתנהגות וכו' הילד מקבל מהוריו בבית, ויחד עם זאת מרשים לעצמם להחליט ''החלטות חינוכיות'' בשביל כלל ההורים.

עד כה כל המהלכים שנגעו ללינת ילדים בחברת ילדים נעשו קודם כל בהתייעצות ובשיתוף ובהקשבה להורים כולם, ובפרט להורים שלהם ילדים בגיל הרלוונטי. היוזמה האחרונה המדוברת בנושא זה לא נעשתה כך.

היוזמה המקורית היתה של אודי לבדו או של הנהלת הקהילה כולה, אינני יודעת. השיקול לא היה חינוכי בכלל אלא כלכלי, רק לאחר מכן דנה בזה ועדת החינוך, שבה לפחות חצי, אם לא יותר מהחברים, הם אנשים שאין להם ילדים בגילים הנ''ל ואין להם התנסות אישית עם ילדים בגיל ההתבגרות.

כל אחד זכאי לדעות משלו, וגם יכול להלביש איזה אידיאולוגיה שיחפוץ כדי להצדיק את דעותיו, חינוכית או אחרת, מן הראוי היה, כמו שנעשה פה עד כה, לכנס את ההורים ולדון בעניין ולשמוע מה שיש להורים להגיד. וזאת טרם החלטה, שיחה כזאת היא גם המקום להעלות שיקולים כלכליים ואחרים, להסביר אותם וגם לשמוע התנגדויות. כל זה לא נעשה וחבל.

כל זה לגבי הדרך, לעצם העניין אני חושבת שלא צריך להפסיק את לינת הילדים בחברת ילדים, אני חושבת שזה טוב לרוב הילדים, אני חושבת שהאפשרות שיש לנו לאפשר את זה לילדנו היא חשובה ולא צריך לוותר עליה. ומי שזה לא מתאים לו, או לילד שלו, תמיד יכול להשאיר את הילד בבית. גם מקרים כאלו כבר היו מספיק.

לגבי המקום בבית, כפי שידוע לכולנו הבתים היום אמנם גדולים יותר, אבל לא כולם יכולים לשפץ ולהרחיב, אם מפאת מבנה הבית [קומותיים], או, עד כמה שזה מפתיע, מטעמים כלכליים,שיפוץ בית עולה הרבה כסף, לא לכולם יש את הכסף הזה.

כמו כן מפריעה לי מאוד המגמה שאני רואה בשנים האחרונות, שבה כל דבר נמדד קודם כל במדדים כלכליים, (שאינני מזלזלת בהם חלילה), רק אח''כ נשקלים שיקולים אחרים.

לאור התקנונים האחרונים ושורה שלמה של החלטות שקיבלנו בשנים האחרונות, נראה שהשיקול האם להשקיע בילדינו תמיד מוסט הצידה לטובת שיקולים אחרים.

זה מתבטא בשיכון, בוותק ובעוד שורה של החלטות. נראה שאנחנו שוקלים את השיקולים שלנו ע''פ הקצוות ומנסים ''לא לצאת פריירים'' לפי המעטים ש''מתכמנים'' את המערכת, במקום לעשות את השיקול המערכתי הנכון ולהתמודד עם הקצוות הבעייתיים.

בכך אנחנו מצטרפים בגדול למדינה שגם היא משקיעה פחות ופחות בחינוך ברווחה וביצירת מקומות עבודה, ומתגמלת את בעלי הכוח והשררה.

ונקודה אחרונה חביבה, אם יש מי שמשלה את עצמו שחברת ילדים תתפקד גם ללא לינה בה, שיתפקח! זה לא יקרה. מה שעלול לקרות הוא

שהילדים מחוסר מקום להיפגש בו ימצאו לעצמם מקומות ותעסוקות הרבה פחות חיוביים.

אז כדאי לחשוב שוב לפני שסוגרים, ועוד פעם אחת לפני שעושים מהלכים בלתי הפיכים.

דחיית היציאה ללינה פרטית בסוף י"ב / ו. חינוך

ועדת החינוך המשלים, נמצאת בקשר קבוע עם יועצים חינוכיים; עם מחלקת הרווחה; עם מחלקת הנוער במועצה ועם המערכות החינוכיות האיזוריות. החברה הקיבוצית נמצאת בהליכי השתנות. למערכת החינוך דהיום אין יכולת לתת מענה לאותן הבעיות שפעם סברה לתומה שהיא יכולה לתת. הגדרת התפקיד של הצוותים החינוכיים אינה כוללת שהיה על בסיס קבוע בחברת הילדים- גם למשך הערב והלילה. מכאן יובן שהמגמה היא להעביר את האחריות לבית ההורים - כלומר "לחזק את הסמכות ההורית".

כל ה"מומחים לגיל ההתבגרות" סבורים שעימותים בתוך המשפחה הם בריאים, ותפקידם הבהרת ערכים ואמונות של כל אחד מממלאי התפקידים - הן ההורים והן הילדים.

מקובל היום שהגילאים הקשים ביותר (מבחינת יחסי הורים ילדים) הם כתות ה'-י', שזוהי תקופת ההתבגרות והשינויים הפיסיולוגים הבולטים.

להורים ולילדים ניתנת ההזדמנות להנות מהילדים דווקא בכיתות ההמשך, כאשר המשפחה כולה כבר התגברה על רוב המעקשים, כאשר הילדים מתישרים, והיחסים הופכים להיות "בגובה העיניים".

כשטוענים טענה, חשוב גם לנמק אותה. ישנה הסכמה שהמצב בח"י הבוגרת הוא "טוב" בשנים האחרונות; זה אינו "מקרה"; זו תוצאה של עבודת שטח עמוקה ושל תכנית מסודרת עם מחשבה מאחוריה. זו בעיקר תוצאה של העובדה שבמערכת החינוך יש "בעלי בית" המוכנים להגדיר את תחומי אחריותם ולדעת מה הם יכולים ומוכנים לבצע ומה לא.

ברור שלחלק מהמשפחות המצב לא קל: צפוף בבית ההורים; הצפיפות אינה מפריעה רק לילדים, בינינו, גם מההורים נשללת לא מעט פרטיות. עם זאת, כולנו עושים את בחירותינו. גם גודל המשפחה נקבע בבחירה. למי שמחפש אחריות ועצמאות – את אלו אפשר לבטא גם בבית ההורים, במקומות הבילוי, בבית הספר וגם... במילוי חובת העבודה.

הצוותים החינוכיים שלנו נמצאים בקשרים הדוקים עם הצוותים החינוכיים בקיבוצים השונים, ולומדים מהניסיון המצטבר שלנו וגם של אחרים. הממצאים מצביעים על ירידה משמעותית במוטיבציה הלימודית בתקופת המעבר ללינה בח"י.

זו כמובן רק אחת מצורות הביטוי לתקופת ההסתגלות שהנערים עוברים במעבר לחדרים משלהם.

במהלך כיתה י'ב ישנם עיסוקים נוספים: רשיון, הכנות לצה'ל, גיבושים ליחידות שדה, הפקת אירועים ומסיבות, וישנם גם צרכים רגשיים ורומנטיים שמקשים על יכולת הריכוז וההתגייסות.

הורי הילדים בלינה המשותפת (בח"י) נקלעים לעיתים תכופות למצב של חוסר אונים, והיעדר יכולת פיקוח ואכיפה של הנורמות הנדרשות מהילדים. לעיתים נודע להורים שהילד לא מתעורר ובעקבות כך מאחר לבית הספר בלו"ז שאינו מאפשר טיפול מהיר ומענה מתאים.

היעדר בהירות לגבי תחומי האחריות של כל אחד מן הגורמים, עשוי להביא למצב של האשמות הדדיות. בדרך כלל בעיני ההורים "המטפלת" אשמה, ובעיני המטפלת "ההורים אשמים".

ילדים הישגיים וממוקדים מתגברים, מסתגלים למעבר לח"י, ו"חוזרים לתלם". לא לכולם זה קורה.

ההצעה של ו. חינוך היא, לסיים את פרק ביה"ס, ולעבור ל"עצמאות המיוחלת" בראש נקי - ולא לפני בחינות הבגרות - סיום שנה"ל.

המעבר להתגורר בנפרד מההורים ישולב אם כן, במעבר למסלול של עבודה מלאה בקיבוץ, ולתקציב המותאם למסלול של עבודה.

הגישה הנהוגה היום, על פיה ילד שעובר ללינה בח"י מתחייב לחזור לבית הוריו "אם לא יתנהג", מעבירה מסר על פיו- בית ההורים הוא מקום גרוע - ומענישים ילד אם מלינים אותו בבית הוריו.

גישה זו סותרת את הרציונאל של הלינה המשפחתית.

ו. חינוך לא מוכנה להמשיך ולקחת אחריות על לינת ילדים בח"י. חשוב שכולם יבינו ויפנימו, כי האחריות על הלינה בלילה תיפול בכל מקרה על הילדים הלנים בח"י, ועל הוריהם, ולא על הצוותים החינוכיים. על פניו, נראה כי עדיף שגבולות האחריות יהיו תחומים בטריטוריה המאפשרת את קיומם- כלומר – בבית ההורים.

למבוגרים שבינינו קשה להעריך ולאמוד את כברת הדרך שכבר נעשתה בהקשר לתפקיד התא המשפחתי. כידוע, עד לפני כמה עשורים היו ההורים "מפקידים" את צאצאיהם בידי מערכת החינוך בגיל שבוע. עידן זה תם.

בתקופה הנוכחית ישנה אבחנה ברורה יותר לגבי האחראים לילדים. הקביעה הנוכחית היא, שהאחריות על הילדים הפרטיים מוטלת על הוריהם ולא על מערכת החינוך.

הצעת ו. חינוך, שקיבלה את ברכת הנהלת הקהילה, אומרת: הנוער נשאר בדירת ההורים עד סיום בחינות הבגרות; כלומר, מספר חודשים לפני הגיוס לצה'ל. בפועל, מדובר בהארכת תקופת הלינה בדירת ההורים ב 10 חדשים מעל מה שנהוג עד היום.

ועדת חינוך החליטה לא לאפשר פתרון של מתן חדר לנערים כדי לפתור מצוקות דיור או מצוקות אחרות, הפתרונות צריכים להיות אחרים.

עם בוא האביב והקיץ מתחילה דגירת היתושים במקווי מים עומדים.

היתושים מהווים מטרד לתושבים ובשנים האחרונות, לאור התפרצות מחלת קדחת הנילוס המערבי, מהווים גם סיכון משמעותי לבריאות הציבור.

הטיפול היעיל היותר למניעת מטרדי היתושים הוא טיפול במקומות הדגירה.

מחלקת התברואה במועצה מבצעת טיפול במוקדי הדגירה, אולם לא די בכך, גם התושבים מתבקשים להירתם למשימה.

1. לאתר מוקדי מים עומדים בחצרות הבתים, בגגות ובמגרשים, כמו: דודי מים, תחתיות של אדניות צמיגים וכלי קיבול אחרים – ולייבשם מיידית.

2. למנוע באופן מוחלט כל גלישת ביוב לא מבוקרת או דליפת מים, היוצרת שלולית.

3. להגביר את הערנות ולדווח על כל מוקד דגירה של יתושים בתחומי הישוב וסביבותיו.

4. בעלי משקים מתבקשים לבצע ריסוס להדברת יתושים במשקיהם ולוודא פינוי מטרדים העלולים להוות מוקד דגירה ליתושים.

5. בעלי בריכות ובריכות נוי צריכים להקפיד במיוחד שלא יתפתחו זחלי יתושים בתחומם. מומלץ להכניס דגי גמבוזיה לבריכות נוי – הללו ניזונים מזחלי יתושים.

בכל שאלה ובקשת מידע ניתן לפנות למחלקת התברואה בטלפון: 04-9833133 לרחל סלע.

מאז תערוכת האבידות האחרונה לפני שלושה חודשים, שוב הצטברה כמות גדולה של בגדים ללא סימון.

כל הבגדים האלה מרוכזים בארון סגור במחסן, מסודרים לפי סוג בגד וצבע. הם יישמרו שם חודשיים.

כל מי שחושב שאבד לו בגד, מוזמן לבוא למחסן ולפנות לג'יין ארזי בימים א'-ה' בין השעות 14:00 - 7:30.

מתאריך זה ואילך, נתחיל לרכז בארון אחר את הבגדים שיגיעו ללא סימון בשלושת החודשים הבאים.

אנחנו פונות אליכם בכל לשון של בקשה – תסמנו את הבגדים!!!

אפשר בעט סימון או לשים לנו ליד מכונת הסימון ונשמח לשים פתק עם מספר על כל בגד. לא חבל לכם על הבגדים??? עובדות המחסן.

מיגוון פריטים לכבוד החג יפוזרו על הדוכנים ובהם:

צמחי בית ועציצים, כלי קרמיקה, כלי פלסטיק - טפרויר,

דיסקים וספרים, פעמוני רוח, מפות מפיות וכיסויים לכריות,

הכל רקום ומיוחד, תכשיטי פלסטיק, תכשיטים אחרים.

והחגיגה גדולה... אז להתראות בקניות וחג שמח.

כל פריטי הלבוש או הכריות או השטיחונים שמקורם בהודו (ולא חשוב אם נקנו באיקאה או בכל מקום יוקרתי אחר) מיועדים לכביסה ביד או במכונה ביתית בלבד.

דבר ראשון, בכדי להתחיל יפה, תודה על התגובה.

לא ברור אם זוהי עמדתה הרישמית של ועדת חינוך או תגובתה הפרטית של גדיא, אבל זאת התחלה ותודה.

הפרשנות שלנו, כנאמר, "ברמת העובדות", היא תוצאה בלעדית של חוסר הדברות, זרקנו השערות לאוויר כי זרקו לנו עובדות לאוויר.

אמנם אנחנו רק כיתה י"א, עדיין חסרי זכות הצבעה, אבל עד כמה שהלך הדברים ברמת יוחנן מוכר לנו, כל שינוי דורש תקופה של הכנת הקרקע. אולי ההשוואה תראה קצת בשמיים, אבל כמו שהשקיעו בחשבונות חשמל מדומים כדי להמחיש לנו כמה היינו אמורים לשלם – לו היינו אמורים לשלם, ומספקים את האפשרות לבדוק את המערכת הטכנית והפסיכולוגית כאחד, אפשר היה להשקיע גם בנושא הלינה הכנה מראש, להודיע שנה שנתיים לפני, להסביר את הסיבות, השיקולים, המשמעות של "מרכז אחריות ופעילות" מעבר לשם המפוצץ, והוא מפוצץ, ובכל הנוגע לצרכים משתנים, וטוב לדעת שהם השתנו, גם שם נזדקק להבהרה.

הגישה על פיה ילד יתפוס בשנה אחת של מעבר לחדר בחברת ילדים, את החדר בבית ההורים כמקום גרוע או כעונש, בהנחה שעד כה היה מקום טוב, היא מעוותת.

לא ביקשנו להחליט במקומכם, ביקשנו שתתחשבו ברצוננו ולשם כך פתחנו ב"קמפיין החינני". את גזר הדין נהיה חייבים לקבל בין כה וכה בסופו של דבר.

שהרי חברת "ילדים של היום רגועה יותר מבעבר" והגורמים לדבר לא רלוונטים, הם שם ובשטח, עד כמה שמגיע להם הקרדיט.

ומעבר לכל ההתנצחויות ב"ברמה", מעבר לכל הקמפיינים, השלטים והסרטונים לכל המשפחה, רק אל תהפכו את זה לסחבת ביורוקרטית בבקשה, תגיעו להחלטה ותוציאו לקלפי אם יהיה צורך.

תודה לכל התומכים, המגיבים, החותמים ודומיהם, נתראה בקלפי.

החודש אנחנו מציינים 10 שנים להקמת חדר חלב. משתדלים כל הזמן לחדש ולרענן. בסוף שבוע זה תהיה במרכולית מהדורה נסיונית של יוגורט מחלב עיזים. בהמשך תהיה גבינת תום שתבשיל עד שבועות. לקראת הפסח החלטנו להכין סלסלות עם מבחר גבינות שיהיו ארוזות כשי לחג.

אנו משתתפים בצערה של בלה זמיר

במותה אחותה ז"ל במונטריאול, קנדה.

ההכנות לחגי האביב כבר בעיצומן, הצוותים הולכים ומתמלאים בבעלי עניין ובעלי רצון טוב, ואנחנו בטוחים שבמועדם יבוצעו לתפארת.

רשימת המשתתפים בסדר הפסח המשותף תלויה על "לוח הפסח" ואנחנו ממליצים להקדים ולהירשם. בהזדמנות זו הציצו בתמונות הארכיון המוחלפות מדי כמה ימים ותלויות תחת הכותרת:"פסח בטעם של פעם". אכן, היו זמנים...

בשיתוף פעולה עם המטבח ובאישורה של המזכירות אנחנו נתארגן השנה לעריכה והכנה באופן שונה מבשנים הקודמות.

ארוחת הצהרים של ערב החג תבוטל ושעות הבוקר והצהריים יוקדשו לניקוי, עריכה וקישוט של חדר האכל. מתחייבים לסעודה דשנה בערב...

עריכת השולחנות תתבצע ע"י נציגי המשפחות המשתתפות בסדר.

בשעת צהרים (השעה המדוייקת תפורסם בבוא העת) יבואו 2-3 מכל משפחה ויניחו על שולחנם את כל הכלים והאביזרים שיהיו מוכנים מבעוד מועד. אחראי העריכה יכין שולחן "מושלם" לדוגמא. לא מסובך, לא קשה אך מקווים שהניסיון הזה יצדיק את עצמו ולוּ בתחושת השיתוף ובאיכות שולחן הפסח הערוך לכל משפחה ומשפחה.

לאחר הסדר נתארגן כך שיושבי כל שולחן "יחסלו" את כל הכלים עד להורדת המפה. התורנים יעסקו רק באירגון והעברה למטבח.

הגדת הפסח בה אנחנו משתמשים היא ההגדה היפה של התק"ם עם איוריו של גד אולמן. בשבוע הבא יהיו הגדות לרכישה בכולבו.

בליל שבת י"א בניסן, 2.4.2004 תיפתח במכון להווי ומועד תערוכה בה יוצגו הגדות שנוצרו ע"י חברי רמת יוחנן בשנות ה- 40 וה– 50 . נפגוש שם יצירות של אלעזר הליבני (לוזר), עזרא אוריון, זהר לקח, וכן כרזות ואביזרי פסח שנוצרו כאן ע"י ירמיהו, יהודית בן פורת, ומרדכי גורדון ז"ל.

גם השנה ה"עומר" יוחג בשדה למחרת ה"סדר" כיד המסורת הטובה עלינו. הטקס ברובו בנוי על רקדנים ורקדניות בני כל הגילים שמשקיעים זמן ומאמץ. אנחנו קוראים לכולם לתת יד ולבוא לחזרות לפי לוחות הזמנים המתפרסמים.