מס. 1415  י"ט באדר תשס"ד  12.3.04

      דו"ח שבועי / א. פלד

"הארת החשמל" (עוז אלניר בגיליון ברמה האחרון). עוז מעלה מספר נקודות המחייבות התייחסות. כזכור אנחנו נמצאים כרגע  בשלב ההרצה שהוא שלב לימוד והתנסות הן לחברים והן לצוות ההפעלה. כל הארות והערות מתקבלות בברכה (נא להעביר לצור). לפני כל החלטה מחייבת יערך דיון בכל המוסדות הנוגעים בדבר וכמובן בהשתתפות כל החברים המעוניינים.

להזכירנו, למרות שכרגע אנו מריצים את מניית צריכת החשמל, "הפרטת האנרגיה" כוללת גם את שאר המקורות (קיטור, גז, דלקים).

התקציב המוצע מכסה את כל המקורות כאשר הצריכה יכולה להיות אלטרנטיבית (בעיקר נוגע הדבר לחימום המים וחימום הדירה).

"הפרעה חוזרת" (דניאל יפה בגיליון ברמה האחרון). הערותיו של דניאל הן בדרך כלל ענייניות וגם ברמה מקצועית גבוהה. יחד עם זאת כבר מן הכותרת ("הפרעה ...") נראה שגם דניאל מבין שהמבחן הוא לא באמירה אלא בביצוע, ובמילותיו של דניאל: "הביצוע – הוא שיעשה את ההבדל בין סיפור הצלחה לכישלון". אמת. וכאשר מגיעים לביצוע אין אלטרנטיבה לעבודת צוות, (אפילו בצבא המתנהל כביכול "על פי פקודות מגבוה"). כאן דניאל שוגה. לא קיים שום שינוי (עכ"פ לא לרעה) בנוהל עבודת הגזברות והנהלת חשבונות בשנים האחרונות. השינוי הוא בכך שהיום, שלא כמו בעבר הקרוב, ניתן לגשת ולבצע שיפור במימשק גזברות – הנהלת חשבונות, כתוצאה מעבודה מתואמת ורגועה יותר בין ממלאי התפקידים.

קצת  דמוגרפיה (מרץ  2003).

ס"ה  אוכלוסייה 789 נפשות. מהם בקיבוץ 673 (השאר צבא, שליחות, חופשה).

מתוך הנ"ל אוכלוסייה לא קבועה (תושבים וילדיהם) 75 (קרוב לשמינית).

אוכלוסייה קבועה   714 מהם במקום 598.

חברים 340 מהם במקום 325.

מסלול צעירים 121 מהם במקום 38 (השאר: 28 בצבא ו- 55 בחופשה).

ילדים עד גיל 18, 219 מהם 209 במקום (השאר בשליחות או חופשה עם הוריהם).

הורי חברים ותושבים "נלווים" (בני זוג של חברים ) 20.

פגישה עם אורית נוקד. בשבוע שעבר נפגשנו, חברי המזכירות, חברי ההנהלה הכלכלית וחברים מעוניינים נוספים (ס"ה פורום רחב ונכבד), עם חברת הכנסת (במקום 18 ברשימת "העבודה"), אורית נוקד, חברת קיבוץ שפיים.

אורית היא היום הנציגה היחידה במפלגת העבודה מטעם מחוז הקיבוצים ובחירתה הסתייעה (על הסף) בזכות התפקדות חברי הקיבוצים והשתתפותם בבחירות האחרונות.

אורית תיארה את פעולותיה בכנסת למען האזרחים "מכל הקשת" וחברי הקיבוצים בפרט.

המכשירים העומדים לרשותו של ח"כ מן האופוזיציה הם השאילתות, הצעות לסדר, הצעת חוק, דיונים בוועדת הכספים בה אורית חברה, ואין ספור מפגשים עם גורמים שלטוניים בכל הדרגים.

נראה שחריצותה של אורית בשילוב עם אישיותה והקשרים הטובים והענייניים שהצליחה לפתח ולשמור גם עם הגורמים בקואליציה, מאפשרים לאורית להגיע להישגים אופרטיביים הרבה מעבר ל"משקלה הנומינלי" כחברת כנסת חדשה יחסית מן האופוזיציה.

אורית סיימה את דבריה בהבעת נכונות ורצון להיות נציגה נאמנה שלנו כקיבוץ וכפרטים בכל בעיה שמתעוררת ביחסינו עם "השלטונות". .

חוזרת ונשנה – פעם נוספת  /  איתן שטייף

קראתי ככל האחרים את הצעת דניאל יפה לטפל בסיכונים שונים, יחד עם תגובתו של עידו. הצירוף אינו נוח, גם אם שניהם רוצים רק בטובת הציבור.

א. דניאל מזכיר פעם אחר פעם "תקלות בניהול הכספי" באופן שמרמז על ממצאים לכאורה, בעוד דווקא אחרי שמקומו התפנה חלו בהחלט שינויים לטובה בנהלים ובאופן הבקרה על ההתנהלות הכספית (אם כי ייתכן שרצוי להחמיר עוד יותר).

מה לעשות? ניהול כספי אכן כרוך בסיכונים, כי הוא בנוי על החלטות מול הבלתי ידוע, בעוד הנה"ח עוסקת בניתוח העבר. למה הדבר דומה? להשוואה בין הרופא הפנימי שעליו לדעת לאבחן מה הוא חש בלי לראות, מול הפתולוג שיודע כי החולה  נפטר, ועליו רק לחפש את סיבת המוות בדיעבד, על ידי חיטוט בגוויה.

ב. תגובת עידו כי "הנושאים מטופלים" אינה מספיקה !!  ביקורת ובקרה חייבות להיות חלק בלתי נפרד מעבודת המערכת, אין להסתפק ברצונם הטוב של המנהלים אלא לבדוק אותם בצורה מסודרת ע"י גוף מבקר בעל ידע, סמכויות, וגם "שיניים" .

הנה מבקר המדינה אפילו החליט לבדוק את תהליכי קבלת ההחלטות בנושא מסוים – לאמור: לא רק ההחלטות עצמן ראויות לבדיקה, אלא גם תהליכי קבלתן.

למשל - הייתי מבקש את הגוף המבקר כי יבחן את הנסיבות בהן הוחלט על מכירת חלק ממניות "פלרם" כאשר לרמת יוחנן לא חסר כיום כסף לצרכים תיפעוליים שוטפים.

וזוהי רק דוגמא שמעידה כי יש צורך והגיון בפעילות מוסד מבקר מתאים .

ג. המסקנה שלי – נכון להציג ולהציע נוסחה של ביקורת/בקרה באמצעות מוסד, פנימי או חיצוני – על בסיס תכנית עבודה מוסכמת, הגדרת תחומים לביקורת, אופן הפרסום, וכד' .

הכשלון של הביקורת לפני מספר שנים – אסור שיימנע מאיתנו לקיים נוהלי ביקורת מסודרים

ובאמצעותם להשיג יותר בטחון בפעילות הנכונה של המוסדות הפעילים הנבחרים.

הדבר ראוי למשנה חשיבות מאז שההנהלות מתחדשות לעצמן במהלך ארבע שנים ברציפות, ללא תהליך של בחירות אלא רק בהצבעה, בלי  דרך מסודרת לשינויים, ריענון או אף החלפה.

 וכמו שמקובל לומר – ויפה שעה אחת קודם !!!.

ערעור על החלטת המזכירות

ערעור על החלטת המזכירות מתאריך 19/2/2004 בנושא: "הקריטריונים לשיפוץ דירות קבע (צמצום פערים)".

א)     איננו מבינים את הצורך בקביעת קריטריונים חדשים, כאשר בהחלטה/תקנון: "עיקרים בנושא השיכון ברמת יוחנן", שהתקבלה בקלפי בנובמבר 2002, נקבעו העקרונות הדרושים בנושא. אם לדעת מישהו התקנון שהתקבל אז דורש שינוי, יש לפתוח את התקנון ולדון בכולו מחדש בהליך תקין (לדעתנו זה יהיה מיותר ומזיק).

ב)      אנחנו דורשים לחזור ולציין בכל התייחסות לנושא את סעיף 4 בהחלטה/תקנון מנובמבר 2002 (הנזכר בסעיף א)), סעיף זה אומר:

       "דירת סטנדרט" בהסדר זה הינה דירה צמודת קרקע בבית דו-משפחתי עם גג רעפים...

       עניין זה לא נזכר משום מה בהחלטת המזכירות האחרונה.

ג)       בהחלטה האחרונה של המזכירות נקבע שטח הדירה ברוטו: 100 מ"ר לכל היותר. על פי הידוע לנו, כבר במחזור הבניה האחרון נפרץ מחסום זה ובמחזור הבניה העומד להתחיל  בקרוב מתכוונים עוד להגדיל. אם יש כוונה לחזור ולהחיל את מחסום ה 100 מ"ר, יש להקפיד על כך שזה ייעשה גם לגבי הבניה החדשה ובמחזור הקרוב. מחסום שלא יוחל על הדירות החדשות אינו יכול להיות מוחל כקריטריון על הדירות המשופצות.

הערה כללית: התרשמותנו היא שנעשים ניסיונות חוזרים ונשנים למסמס החלטות שהתקבלו בדיונים ארוכים ונוקבים ולגרום לכך שקבוצה גדולה של חברים, ביניהם דיירי "בתי השלישיות", תמשיך לחיות את שארית חייה בתנאי דיור נחותים לעומת רוב חברי רמת יוחנן – הן מבוגרים מאנשי קבוצה זו והן צעירים מהם. 

חתומים (לפי סדר ה-א"ב):

דליה וגדי וולגיל/רוסלנדר

יעל ועופר לביא

שרה וברני סאלווה

אביטל ושלמה רייזנר

                                             ב ֵּין טִיּוּל לְטִיּוּל   

מוקדש לנכדי טל  שיבין כשיגדל

לָקַחְתִּי אֶת סַבָּא                                               

שֶׁלִּי לְטִיּוּל.                                                     

לְאַט צוֹעֵד סַבָּא בַּשְּׁבִיל

אֲנִי, מְדַדֶּה בָּעֲגָלוּל.

אֲנִי כְּבָר גָּדוֹל

וְיָכוֹל לַעֲמֹד

קָרְבוּ אֵל רֹאשִׁי הַשָּׁמַיִם,

רָחֲקָה הָאֲדָמָה עַד מְאֹד.

לִי סַבָּא תָּמִיד

מְסַפֵּר וּמַסְבִּיר

עַל צִפֳּרִים וְעֵצִים,

וּמַרְאֶה לִי בַּדֶּשֶׁא זָחַל שָׂעִיר.

בֵּין טִיּוּל לְטִיּוּל

הִתְחַלְּפָה הָעוֹנָה,

וְעוֹד טִיפּ טִפָּה

וַאֲנִי בֵּן שָׁנָה.

                                    ראובן עזריאלי  8/3/04

על חדרים ופרטיות בכתה י"ב  /  גדיא

הקמפיין החינני של ילדי כתה י"א בזכות מעבר ללינה בח"י בכתה י"ב- אכן עושה את שלו. כל הכבוד לנוער על היזמה, על האומץ להזדהות בשם, ועל הדרך היפה והשיטתית שבחרו להצגת הנושא.

אך... ברמת העובדות כפי שילדי שכבת י"א מציגים אותן, והפרשנות להן – להלן מספר הבהרות:

ראשית, ההצעה "הממסדית" להלין ילדים עד סוף י"ב בבית ההורים נובעת אך ורק משיקולים חינוכיים, ואינה נגועה בשיקולים כלכליים. ברור שאם ההחלטה תעבור בקלפי, ויתברר שמתפנים כמה חדרים, ימצא להם בודאי שימוש קהילתי אחר. אבל חשוב להדגיש שלא מכאן נובעת המוטיבציה המימסדית לשינוי.  ההצעה אומרת לשנות את יעוד חברת הילדים במקום "מרכז שינה ופעילות לילית", לעבור ל"מרכז אחריות ופעילות". לא מדובר בחיסול חברת הילדים, אלא בשיפור מתמיד והתאמה לצרכים המשתנים.

ועדת חינוך נמצאת בקשר קבוע עם יועצים חינוכיים, עם מחלקת הרווחה, עם מחלקת הנוער במועצה, ועם המערכות החינוכיות האזוריות. הקו הברור שעליו הוסכם במערכות הללו, הוא שבית ההורים הוא המקום הנכון לנערים ונערות בגיל בית ספר, ואולי גם אחר כך.

הגישה על פיה אנו נוהגים עד היום, על פיה ילד שעובר ללינה בח"י מתחייב לחזור לבית הוריו "אם לא יתנהג", מעבירה מסר על פיו- בית ההורים הוא מקום גרוע- ומענישים ילד אם מלינים אותו בבית הוריו.

הנחות העבודה:

·        יש פחות פרטיות (פיסית) בבית ההורים בדירות הקיבוציות מהדור הישן (קומותיים בעיקר).

·        לילדים בגיל ביה"ס בגילאים אלה, המתגוררים בדירות קומותיים במשפחות "מרובות ילדים", אכן מגיע פתרון פיסי הוגן.

·        לילדים שיש בבית ההורים מקום (פיסי) עבורם, אבל הם תחת ההגדרה "נערים בסיכון", גם כן צריך לחפש פתרון מתאים יותר.

·        לילדים שהוריהם מתגוררים בדירות צמודות קרקע, ומוקצה להם חדר משלהם בבית ההורים, המקום הנכון עבורם הוא הבית. (ונזכור שאנחנו  בעידן בו מותר לכל אחד לשפץ ולהתאים את הבית לצרכים המשפחתיים).

טבעי וצפוי הוא- שאם שואלים לפי הילד, הוא ירצה לעבור לח"י.  אז בואו נשאל: "ילדים, מי רוצה ללכת לביה"ס היום"? או: "מי רוצה היום לקום לעבודה?" מה תהיה התשובה? האם בנושא הלינה ניתן להם להחליט ובעניין ביה"ס ועבודה לא ניתן להם להחליט?!

לטענות הילדים:

בענין "צריך ללמוד לבגרויות" :

ההחלטה האסטרטגית אם לעשות בגרות או לא, נעשתה כבר (אולי לא במודע),  בגילאים הצעירים (החל בכתה א' והמשך בחטיבת הביניים) . רק בכיתות ההמשך באה לביטוי גלוי  התשתית הלימודית שיש  לכל אחד ואחת. בעת ההכנות לבחינת הבגרות.  כי כשנמצאים במאמץ ממושך, הדורש "סיבולת לב מוח וטוסיק לשבת", ניתן באמת להעריך ולהבין את "גבולות היכולת". כידוע, רק במצבי לחץ מתברר שאי אפשר לאחוז מקל משני קצוות. בקיצור, מי שיצליח בבגרויות של כתה י"א, יצליח גם בי"ב באותם התנאים הסביבתיים.

בעניין "צריך שינוי" :

תמיד טוב לשנות כדי לשפר את הפוזיציה. שינוי לרעה אינו מחוייב.

בענין "לקחת אחריות" :

אחריות ומחויבות אילו ערכים שמוטמעים לאורך שנים –גם מהסביבה וגם מהבית.

נער או נערה, שמוצאים שמקומם אינו בבית הספר, ומחליטים  לשנות – למשל "לחתוך" לכיוון של עבודה מלאה ולא  להמשיך לקיים מסגרת רופפת של "לא תלמידים אבל גם לא במסגרת מלאה אחרת".

חברה כאלה, שיבחרו לשאת באחריות מלאה לעבודה, יעברו גם לחדר פרטי עם תקציב, וכד'.

בעניין: "חברת הילדים של היום יותר רגועה מבעבר: תורמים לכך מספר רב של גורמים.

·        הלינה המשפחתית עד סוף י"א, עוזרת מאד. הילדים נמצאים תחת פיקוח וכתובת ברורה (גם בלילות). היום קל יחסית למקד "ילד בסיכון", מבחינת האחראים לכל "כשל", ולטפל נקודתית.

·        בח"י הבוגרת נעמי שביט עבדה שנים רבות, והטמיעה הרגלים וציפיות. חנה ועומר נכנסו למערכת משומנת, ומוסיפים את השיפורים האישיים שלהם.

·        הכדורמים תורם תרומה מכרעת לעיצוב ההתנהגות והערכים של הבנים בעיקר. אין לנו כיום מסגרת כל כך ממוקדת ואיכותית  עבור הבנות. כל אחת מוצאת את מקומה באופן פרטני . היסודות למסגרת הספורטיבית נעשים בגילאי כתות יסוד. אחר כך קשה מאד להשתלב ולהצליח.

·        המיקום שלנו נגיש לפעילויות איכותיות בסביבה: בתחום מוסיקה, ספורט אחר, אמנויות, והעשרות נוספות.

·        המערכות הסביבתיות שלנו,תומכות ומתפקדות: למשל:  מחלקת הרווחה, מחלקת הנוער, המחלקה למניעת סמים, בית החינוך האזורי, וגם השוטר שלנו חברהמן.

·        ובתוך כל אלה, המעבר ללינה אפילו בי"ב, לא תורם להעצמת תחושת האחריות של הילדים,  ומחליש את יכולת הפיקוח והאכיפה של ההורים והמערכת החינוכית. הרגשת העצמאות  של הילדים גדלה. יש לכך יתרונות רבים, וגם חסרונות מסוימים. וכל אחד מאיתנו זכאי להכריע בנושא על פי השקפתו. ונטייתו.

     ללכת לאיבוד... / ירמיהו

ובחוץ כליל החורש מהמם באיכות פריחתו הסגולית, הוא לא לבד, נראה ש"מסע ההתעוררות" הזה עושה יד אחת לטרוף את חושיך-כהי-החורף, השיזף, המורן העוזרד הלִבנה ועוד.

ואתה, לפעמים כל כך עסוק, ממשיך בשלך, יום, ועוד יום, ועוד יום, איכשהו מעביר זמן יקר והורג אותו בלי משים. נסחף בזרם אחר.

חסד עשו עִמנו ה"סימנים" האלה להבדיל בין עונות השנה, חגי הסתו והחורף, והנה עוד מעט מועדי האביב והקיץ וחוזר חלילה. וכל פעם מחדש אתה נוכח שעוד שנה מתיישבת לה בנוחיות על גבך, מכבידה, מוסיפה מכאוב. מעגלים נפתחים, מעגלים נסגרים, הולכים ומשלימים את עצמם, וכבר אין דחפים לא ברי כיבוש לקום כל בוקר ולחפש את עצמך, או למצוא את עצמך, או לממש את עצמך, כי המרחקים הארוכים נוצרו בשביל הצעירים. לנו, למודי הנסיונות לא נותר אלא להיפתח אל הרגעים הקצרים בני החלוף המזדמנים בדרך. אם אפשר...    

האביב שלנו קצר ושבירת שִגרת אחה"צ משמימה בהליכה מהנה היא לא דבר שבמותרות.

אני יורד לפרדס, חוצה אותו מזרחה עד לפינת שדרת הפאוליניות, נכנס בפִּרצה שבגדר אל היער ועולה על שביל נסתר שמתעקל בסבך, על פניו זה עושה רושם תמים, שביל עיזים מצוי, אבל זה לא!

עקבות "קוֹלי" צר מאוד כבוּש בגלגלי ה"הפרעה המוטורית" לא משאירות מקום לספק מי כאן ה"בעלבית", מי הפך פה סדרי בראשית על פיהם, מי ברא פה מסלול-מבוך-טיולים לתפארת, ומי עושה בו שימוש.

עכשיו אף אחד לא נמצא פה, שקט ושלווה מסביב, אני פונה צפונה, ממשיך בשביל המיסתורי הזה, שהוא יפהפה, צר ומתאים ברוחבו למעבר אדם אחד בלבד, שביל שמקיף את כל חלקת היער הדרומי, שמוליך בין העצים והשיחים והסלעים, מעלה ומוריד מוציא ומביא, מלא הפתעות ואין לך מושג מה מסתתר מעבר לפינה, מנוחתם של איזה תן או שועל או ארנבת תופרע בצעידתך. אתה פשוט עושה מה שכל כך חסר לך בזמן האחרון, נותן לעצמך ללכת לאיבוד...  

אבל לא לגמרי, בשלב מסוים עומדות בפניך שתי אופציות, האחת להמשיך מזרחה והשניה לסטות מעט מדרך העקום ולתפוס אזימוט ישיר אל ה"אור", זה כרוך במאמץ מסוים למי שמוכן... ומי שמוכן לקחת סיכונים, חזקה עליו שכבר גילו את אוזנו באחד הסודות השמורים ביותר, סוד שעובר ברטט ובלחישה בין מביני דבר בלבד - היכן מצוי ה"עקב אכילס" בקונצרטינות של ארז, אבל זה כבר סיפור אחר...

אחר כך אני חוזר לשביל ועולה איתו מזרחה אל גבעת הבית הלבן, השקדיות כבר סיימו את הפריחה, מוותרות על שליטתן הצבעונית הראשונית המוחלטת בנוף לבאים בתור, וזה, אם להודות על האמת מעשה אבירי מצידן כי גם לאחרים מגיע, גם משטחי הרקפות כבר לא במיטבן אך לאן שלא תביט הרבה ירוק וצהוב ולבן וקצת כחול למטה והרבה שמיים למעלה.

משם פונה עם השביל ויורד דרומה, במרומי הגבעה שקט ודממה רק אוושת הרוח בין העלים. עורבנים חצופים משמיעים את קריאתם הצרודה, יונקי הדבש נוצצים בקרני השמש האחרונות, ועוד מיני צפורים שאתה לא יודע מה השם שלהן אבל זה לא ממש מפריע  להנאה, ככה סתם.

למטה בוואדי זורמת בקול רחש מונוטוני תנועה מוטורית אינסופית על הכביש, כאילו משהו שלא שייך, עורק חיים עם חִיוּת משל עצמו שלא קשור לשום דבר אחר, מכוניות באות והולכות, עכשיו הן כאן ועוד רגע הן בכלל במקום אחר. מול עיניך חולפים החיים, ממשיכים במסלולם הרגיל, שועטים קדימה, לא איכפת להם שאתה פה למעלה צופה בהם כמו בסרט בלי זמן ונדמה לך שאתה כאילו מעל ומעבר להם.

אבל אל תטעה, הזמן לא עוצר ואתה חייב להמשיך כי הנה השמש כבר טובעת בכרמל ומחשיך. אני ממהר להשלים את המסלול ההיקפי, יוצא ממסתריו ליד המקום שבו פעם פעם, לפני הרבה שנים, בתחתית הגבעה חפרו החביירים בריכה לאגירת מי השטפונות.

עדיין שמורה בזיכרון הילדות שלי תמונת אותה מכונת-בטון ענקית שהביאו מחוץ לארץ, המכונה הזו ידעה לצקת ברצף תעלת בטון שהיתה אמורה להוביל את מי הבריכה לשדות. כל העובדים התרוצצו מיוזעים סביב המכונה הזו לספק את צרכיה, עד כמה שזכור לי אסור היה להפסיק את עבודתה באמצע ואחר הצהריים יצא כל הקיבוץ על חבריו נשיו וטפיו לחזות בפלא הזה שקורם עור וגידים מול העיניים, פלא שעוד לא נראה כמוהו במחוזותינו.

ברבות הימים התעלה הזו לא כל כך עמדה בציפיות, הנזילות היו מעבר לסביר והשימוש בה הופסק, חלקים ממנה עדיין מבצבצים פה ושם מנבכי האדמה. בריכת האגירה איבדה מחשיבותה, באיזשהו שלב הפכה למזבלה, נסתמה וניטעו בה אקליפטוסים.

היום כבר אי אפשר להכיר את המקום כמו שקשה לדמיין עוד הרבה דברים אחרים שהיו ואינם.   

מפה לשם נעשה קר, השמים בהירים, אמצע חודש, תחילת אביב ועוד מעט יעלה במזרח ירח ענקי להאיר את שמי הערב. הדרך חזרה נראית יותר ארוכה, מעייפת, מאוחר וצריך לחזור למסלול הרגיל. מחר אמצא לי מקום אחר ללכת בו לאיבוד...     

בימים אלה חוגגים בארץ ובעולם את יום המשפחה ויום האישה. לרגל האירועים אלה אנו מפרסמים את הדברים שהביאה אלינו מיכל ילין.        (פורסם בעלון של כפר מכבי)

אישה אחת ששמה אני הלכה לחדש את רישיון הנהיגה שלה.

שאלו אותה מה מקצועה, היא היססה מבלי לדעת מה להגיד. "אני שואל אם יש לך עבודה" הדגיש הפקיד.

"בוודאי שיש לי עבודה" אמרה אני – "אני אמא".

אנחנו לא מחשיבים "אמא" בעבודה.

ארשום ..."עקרת בית", אמר הפקיד בצורה קרה.

שכחתי את סיפור הזה עד שמצאתי את עצמי במצב דומה. הפקידה שקיבלה אותי הייתה אשת קריירה בטוחה, יעילה בעלת תואר.

"מה עיסוקך?" שאלה.

לא יודעת מה גרם לי להגיד את זה, אבל המילים פשוט קפצו לי מהפה החוצה:

"אני דוקטור בהתפתחות ילדים ויחסי אנוש".

הפקידה הפסיקה לרגע, הביטה למעלה ואח"כ אלי עם מבט כמי שאומרת שלא שמעה טוב. חזרתי שוב בשקט, תוך כדי הדגשה על המילים היותר חשובות.

פתאום שמתי לב, כולי מתפעלת, איך היא כותבת, עם דיו שחור, על הטופס הרשמי.

"אני יכולה לשאול..", היא אמרה מלאה התעניינות. "מה את עושה בדיוק?"

בשקט, בנחת עניתי:

"אני מפתחת תכנית לטווח ארוך (כל אמא עושה זאת), במעבדה ובשטח ניסיוני (בד"כ הייתי אומרת בתוך ומחוץ לבית). אני אחראית על צוות (המשפחה שלי) וכבר קיבלתי 4 פרויקטים (כולן בנות). אני עובדת במשטר של מסירות בלעדית (איזו אישה לא מסכימה??) רמת הדרישה היא 14 שעות יומיות (כדי לא להגיד 24 ...). רמת הכבוד המתגבר הורגש בקול של הפקידה שסיימה למלא את הטופס, קמה, ובאופן אישי פתחה לי את הדלת.

כאשר הגעתי הביתה, עם התואר שלי המלאה כבוד, התקבלתי ע"י הצוות שלי – אחת בת 13, השנייה בת 7 והשלישית בת 3.

מהקומה העליונה יכולתי לשמוע את הניסוי החדש שלי (תינוקת בת 6 חודשים), המנסה טון חדש של קול.

הרגשתי מנצחת!

אימהוּת ... איזו קריירה נהדרת.

כך היינו צריכים לכנות את הסבתות:

"דוקטור בכירה בהתפתחות ילדים ויחסי אנוש".

...הסבתות רבא:

"דוקטור – אקזקיוטיב – בכירה" ...והדודות: דוקטור – יועצת".

כך נראה לי.

מוגש בהערכה ובהערצה לכל הנשים, אמהות, רעיות, חברות, בנות זוג ומאהבות, הן כולן דוקטור באומנות לעשות את חייהם יותר טובים.

בטיחות במטבח הביתי והכללי  /  אמציה כרמון

רבים בוודאי שמו לב לעלוני הקיר הצבעוניים "בטיחות וגיהות" שאנו תולים בלוחות מרכזיים בקיבוץ: בחדר אוכל, בבית מוסדות ובמרפאה.

להלן מובאת רשימת הוראות בטיחות למטבח שהתפרסמה בעלון הקיר האחרון (בשינויים קלים).

מומלץ לגזור ולשמור.

מניעת שריפות ותאונות במטבח:

·        אסור להשאיר מזון מתבשל ללא השגחה – אפילו לא לזמן קצרצר.

·        בעבודה במטבח יש לקפל שרוולים ולהימנע מלבישת בגדים ששוליהם אינם צמודים לגוף.

·        יש לקבוע "תחום ביטחון" של כ- 1 מ' סביב הכיריים והתנור שבו יהיה אסור לילדים וחיות המחמד לשהות.

·        יש להקפיד שידיות סירים ומחבתות שעל הכיריים לא תבלוטנה החוצה. כך תימנע הפלתם (בנגיעה מקרית) שעלולה לגרום לכוויות קשות.

·        חשוב להרחיק מסביבת הכיריים מגבות, כפפות, וחומרי אריזה וכל דבר אחר שעלול להידלק.

·        ואם בכל זאת השמן במחבת או התבשיל בסיר התלקחו, יש לכסות מייד במכסה מתאים או במגבת לחה כדי לחנוק את האש.

זיכרו:  אסור להתיז מים על אש במחבת, וגם לא להפעיל מטף כיבוי!  זה עלול להגביר את האש  ואף לפזר אותה.

פיאורי פורים / אלי יבלונקה

אם מישהו עדין חוכך בדעתו ומחפש בקדחתנות את התשובה לשאלה "מדוע לא יחול פורים פעמיים בשבוע"...

להלן כמה תגליות מהעת האחרונה העשויות לתת מענה משכנע למדי.

נאמר " מי שלא ראה את שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו..."  נדמה כי פורים  משתווה בשמחתו לזו של שמחת בית השואבה בהבדל אחד, בפורים הבירה עושה את העבודה  בנוסף למים, ועוד לא אמרנו כלום על רמות האלכוהול. 

על אותו המשקל, מי שלא ראה את חדר האוכל בבוקר שלמחרת מסיבת פורים לא ראה מהומה שקטה שלאחר הרעש הגובר. סחי וריצפה דביקה, כלים חד פעמיים בכל פינה, הכל צף בשאריות

של בירה ולא רק ...  אז פעמיים בשבוע ?   גם פעם בשנה זה הרבה. ויעידו התורנים  שלהם נתונה תודת כולנו.

יחד עם זאת אני רוצה להלל ולפאר ולשבח את עבודת ההכנה של צוות צעיר ויוזם. צוות שעשה את עבודתו בשקט ובצנעה ובנחת ובאורך רוח.

אשר על כן,  אם ( זו לא טעות דפוס) קצת רצון  ועם קצת מאמץ גם השמים הם כבר לא הגבול. כולנו שבענו נחת מהכליפים והעקיצות החביבות, מההומור המקומי ומהכשרונות העולים.

על כך ברכותיי.

כעת כבר אביב. רק מפריחה אחת אני מבקש להתריע.

אם מתעוררת בך פריחה על פנייה לעזרה בריקוד, או שירה, או קישוט, או כל עזרה נחוצה אנא פנה/י לייעוץ דחוף כדי שנעבור את חגי האביב בשלום.

בהצלחה לכולנו. שבת שלום.

ניקוי שטיחים וריפוד – לקראת פסח

ביום ג' 30.3  יגיע לקיבוץ צוות של מנקי שטיחים וריפודים. ניקוי הריפודים ייעשה בבתי החברים על פי תיאום מראש, ניקוי השטיחים יתבצע בחברת ילדים. (הבאת והחזרת השטיחים באחריות החבר).

לחבר שמזמין גם ניקוי ריפוד וגם ניקוי שטיח – העבודה תעשה בביתו.

מחירים:

-        שטיח – 100 ₪

-        שטיח מקיר לקיר – 150 ₪ לחדר.

-        ריפוד – יחידת מושב 50 ₪  (1 X או 2 X או 3X ).

-        ריפוד כיסאות פינת אוכל – 14 ₪ לכסא.

-        ספת נוער – 120 ₪.

-        שאיבת מיזרון יחיד – 20 ₪,  זוגי – 40 ₪.

יש הרשמה על לוח מודעות. החברים מוזמנים להירשם בהקדם.

(אם יהיו הרבה נרשמים, יתכן שנצטרך לעשות יום נוסף ביום ד' 31.3).

פרטים על הבאת השטיחים ותיאום של ניקוי הריפוד בבתים יבואו בהמשך, לפני המועד.

בהצלחה , דיין זמיר.

פסח 2004 קרב גם לחצרנו / עובדי הנוי

רצינו להזכירכם שחג הניקיון ההתחדשות והפריחה, אם נרצה או  לא נרצה כבר עומד על סף ביתנו. הבה נקבלנו ביתר התלהבות לאחר ניקוי סביבת הבית יותר מתמיד!

כל שאריות צינורות חתוכים, קרשים, חלקי מזגנים, מקררים ועוד ועוד; הכל למתחמי האשפה המתאימים. עשביות לערימות, אביב ואברהם במשמרות יאספו לאיזור תעשיית הקומפוסט. אז קחו את האביב ברצינות.

עובדי החינוך – גם סביבתכם יחד עם הילדים כמובן, למען יזכור עם ישראל כולל ילדיו שכדאי לנקות כדי ליהנות מהתוצאה...