מס. 1412 כ"ח בשבט תשס"ד 20.2.04

מדיוני המזכירות / 29.1.04

נוכחים: כל חברי המזכירות.

1. נערך דיון בהשתתפות סוזן בן-טל בנושא קבלת חיימקה לחברות. הוצע לסוזן ולמשפחה לשקול בחיוב טיפול משותף של המשפחה יחד עם צוות מטעם המזכירות במטרה להגיע להסדר שיספק למשפחה את הביטחון הכלכלי והחברתי לשביעות רצון המשפחה גם ללא קבלת חיימקה לחברות. סוזן תשקול ותחזור עם תשובה.

2. נסקרה רשימה כללית של נושאים בתוכנית העבודה של הקהילה לשנת 2004. חלק מן הנושאים מובלים ע"י האגף העיסקי. כל הנושא לעצמו יטופל על פי נוהלי קבלת ההחלטה כמקובל.

3. בהשתתפות המלווים האיזוריים (איזור "משקי המפרץ") מרים זאנה ואמנון צורף נדונו "על קצה המזלג" נושאים הקשורים לתנועה הקיבוצית, הליווי האיזורי ורמת יוחנן.

הקשר בין המלווים לרמת יוחנן הוא רופף מאוד. המלווים הביעו רצונם להעמיק היכרותם עם הקיבוץ.

סוכם שהמלווים מוזמנים להיפגש על פי יוזמתם עם ממלאי התפקידים.

רשם – אודי.

דו"ח שבועי / אודי פלד

תיקצוב חשמל. השבוע חולקו דוחות הצריכה של חודש ינואר.

נכון להיום מותקנים ומופעלים מונים ב- 126 בתי-אב. להלן מספר נתונים סטטיסטים המתייחסים לבתי-אב אלה.

1. סה"כ צריכה 206,247 קוט"ש

2. סה"כ עלות 58,824 ₪.

3. צריכה ב"שפל" בקוט"ש 37% בשקלים 16%

צריכה ב"גבע" בקוט"ש 41% בשקלים 43%

צריכה ב"פסגה" בקוט"ש 22% בשקלים 41%

ניתן לראות את היתרון האדיר לצריכה ב"שפל" (13.33 אגורות) לעומת הצריכה ב"פיסגה" (46.65 אגורות לקוט"ש) שהיא כמעט פי חמש יקרה יותר.

שעות השפל, גבע, פסגה מופיעות בדפים שחולקו.

4. ממוצע צריכה לבית- אב בקוט"ש 1637 קוט"ש

ממוצע צריכה לבית-אב בש"ח 467 ₪.

5. השיאנים – שלושת המקומות הראשונים

א. צריכה בקוט"ש: מקום ראשון 3645 קוט"ש (5 נפשות)

מקום שני 3,445 קוט"ש (3 נפשות)

מקום שלישי 3,054 קוט"ש (3 נפשות)

ב. צריכה בש"ח: מקום ראשון 1,002 ₪ (5 נפשות)

מקום שני 942 ₪ (3 נפשות)

מקום שלישי 821 ₪ (5 נפשות).

(למרות שמדובר ב"שלושה מקומות", מדובר בארבעה בתי-אב שכן אחד משיאני הקוט"ש אינו נמנה בין שיאני הש"ח עקב "צריכה נבונה" בחלוקת הפסגה – גבע – שפל)

ג. הפרש בין תקצוב לצריכה בשקלים – מתרכז גם הוא בארבע המשפחות הנ"ל.

בכוונתי לפנות לעשרים (מתוך 126) בתי האב שהפרש (שלילי) של צריכתם הוא הגבוה ביותר בבקשה לבדוק – בעצמם או בסיוע המומחים לדבר – אם וכיצד ניתן לקרב את צריכתם לנורמה (ולהזכירנו ה"נורמה" שלנו כשלעצמה עומדת במקום גבוה מאוד ביחס לנורמה הכללית של צריכת חשמל באזורנו).

אנחנו נמצאים בחודשי ההרצה וטוב נעשה אם נבדוק את עצמנו וננסה לשפר "תוך כדי תנועה" ולא נשאיר לרגע האחרון.

"ארגז הכלים" , לא הוצג כאלטרנטיבה ל"שכר דיפרנציאלי" או כהכנה אופרטיבית או כשאיפה ל"שכר דיפרנציאלי". כל מה שכתבתי הוא שמאחר ויתכן מצב עתידי רצוי או כפוי – יש להכין את הכלים.

בדיוק כפי שאיננו שואפים למלחמה או מתכונים מתכננים מלחמה אבל בהחלט מכינים את הכלים ל"והיה אם תפרוץ..." (ובמקורות כתוב "והיה כי תפרוץ ...").

לגופו של עניין, לפני שבועיים הצגתי הנושאים העומדים על הפרק בתכנית העבודה של הקהילה (בה מנויים גם כל "הכלים"). בתוכנית לא נכלל מעבר לשכר דיפרנציאלי, משמע שזה לא כלול היום בתכנית היזומה על ידי הנהלת הקהילה.

אינטרנט. לפני מספר שבועות רכשנו מערכת חדשה שתהיה מותקנת ופועלת איה"ש בשבוע הבא. עידכונים נוספים ימסרו על ידי הצוות בריכוזו של יגאל אופק..

מדיוני המזכירות / 29.1.04

נוכחים: כל חברי המזכירות

1. הוחלט להמליץ לאסיפה על קבלתן לחברות של קרן שחר ומיכל רימון.

2. אימוץ חיילים בודדים. נערך דיון בהשתתפות בלה סוסן, איציק אדרי ("מאמצים") ורחל יפה.

הוחלט:

א. מקבלים רק חיילים המוכרים על ידי משרד הביטחון כ"חיילים בודדים".

ב. בתנאי שיש לחיל משפחה מאמצת בקיבוץ.

ג. השאיפה/דרישה היא למגורי שניים בחדר.

ד. כל אימוץ ידווח למזכירות כולל דו"ח תקופתי לגבי מספר החיילים בהסדר והחדרים העומדים לרשותם.

ה. החיילים יהיו זכאים להנות מ"מחיר חבר" בחדר האוכל, כלבו, מרכולית.

3. מיסי חבר למפלגה. נערך דיון בהשתתפות יהודה טל ועדה כץ. הנימה הכללית היתה שיש להמשיך לראות במיסי החבר הוצאה מן התקציב הציבורי. יחד עם זאת, הוחלט לדחות את ההחלטה עד לאחר שנשמע מנציגינו בכנסת על פעילותם.

4. דווח על ידי אודי שמשפחת בן-טל קיבלה הצעת המזכירות לנסות להגיע תוך זמן סביר (חודשיים שלושה) להסכם שיבטיח הביטחון הכלכלי והחברתי של המשפחה גם ללא חברות של חיימקה.

5. נדון שוב נושא הבמב"חים. הוחלט לתקן הצעת המזכירות באופן הבא:

א. שתי אלטרנטיבות לאסיפה ולקלפי: שנתיים ושלוש שנים.

ב. צעיר המתגורר בבית הוריו ישלם 40% של דמי האחזקה (לפי התעריף המסובסד לצעיר תושב).

ג. שני צעירים תושבים המתגוררים באותה דירה, ישלמו כל אחד 70% מן הסכום המסובסד בתקופה המסובסדת.

6. אישור פרוטוקול מזכירות. על מנת לאפשר פירסום ב"ברמה" של דיוני המזכירות בשבוע העוקב לדיון, הוחלט שהפרוטוקול יחולק לחברי המזכירות בתאי הדואר ו/או בדואר האלקטרוני עד יום שני והחברים מתבקשים להעביר לאודי הערות ותיקונים לא יאוחר מיום רביעי לפני הצהריים. אם יהיו השגות שלא ניתן יהיה לפתור ללא החזרה למזכירות, יידחה פירסום אותו סעיף ב"ברמה" עד לבירור במזכירות.

רשם – אודי.

הערה בנוגע לסעיף 4 בדיוני המזכירות.

נדמה לי שהמזכירות קיבלה בסעיף זה החלטה נכונה המכבדת את כל הנוגעים בדבר, החלטה שלוקחת בחשבון גם את התוצאות הקשות של מהלך מן הסוג שהציעה לנו קודם, מחול שדים של ויכוחי סרק ללא שליטה על כיוונם כשבצידם פגיעה אישית, חברתית וציבורית קשה. "ירדנו מהעץ" עם הסולם הנכון בו אף אחד לא יוצא עם כל תאוותו בידו אך כל המערכת יוצאת נשכרת. טוב שכך ואני מחזק את ידכם. ירמיהו.

לֹא מֵעַצְמוֹ

מוקדש בתודה

כָּל בֹּקֶר הַשֶּׁמֶשׁ לעובדי המטבח

מֵעָצְמָה זוֹרַחַת, האקונומיה

בָּעֶרֶב בְּעָצְמָה וצוות חדר אוכל.

שׁוֹקַעַת בַּיָּם.

לֹא מֵעַצְמוֹ עוֹלֵה

הַמָּזוֹן עַל שֻׁלְחָנֵנוּ,

כָּל מָנָה, כָּל סָלָט

טָעִים, רֵיחָנִי, צִבְעוֹנִי, וּמְגֻוָּן.

רַק קִדְמַת הַבָּמָה

גְּלוּיָה לְעֵינֵינוּ,

אִם נָתַן אִישׁ דַּעְתּוֹ

עַל מֵאַחֲרֵי הַקְּלָעִים?

כָּאן הִתְהַפְּכוּ הַיּוֹצְרוֹת

כָּאן עוֹבְדֵי הַבָּמָה

הֵם הַכּוֹתֵב, הַבַּמַּאי, הַמַּלְבִּישׁ,

הֵם קוֹצְרֵי הַתְּשׂוּאוֹת.

כִּי אֶצְלָם כָּל יוֹם

הוּא בְּכוֹרָה ,וּפְּרִימֵירַה

וּתְשׂוּאוֹת הָאֶתְמוֹל

הֵם נַחֲלַת הֶעָבָר.

וְלָכֵן בְּכָל לֵב נוֹדֶה

לַמְּנַצֵּחַ,

וּלְכָל הָעוֹשִׂים אִתּוֹ בַּמְּלָאכָה.

ראובן עזריאלי 10/2/04

על סטרטגיות ודומיהן / איתן שטייף

בשבוע האחרון התפרסמו שתי סטרטגיות שמוצעות לנו כחברה קיבוצית, וברצוני להעיר:

א. לסטרטגית "ארגז הכלים" שהציג אודי כאלטרנטיבה אפשרית מול אותם המצדדים בהפרטה, רחמנא ליצלן :

ובכן – כאחד המצדדים בהפרטה אני תומך בשתי ידי בהצעת החלופה של אודי, אבל מבקש ממנו להציג גם את המובן מאליו לכאורה – מהו לוח הזמנים ??

האם כמו בפוליטיקה הלאומית הכל "ספין" , או שיש לו"ז מוגדר ??

הרי ישנם בינינו חברים רבים בגיל מתקדם , שזמנם דוחק.

ולמבקש תשובה – ינעם רק אם יוצג לו"ז מוגדר וברור, וגם - קצר ככל שניתן.

ב. לסטרטגית מהלכי "פלרם" ברכישת פוליגל: נדמה לי כי מה שהוצע לנו בעלון האחרון אינו אלא עצימת עיניים ציבורית. הרכישה של פוליגל תוסיף עוד מפעל (חשוב למדי) למערכת הרחבה של פלרם, עם מוצר קיים במערכת ולא חדש. במפעל יוצב מנהל ייצור, ושירותי הניהול, השיווק והרכש יתרכזו בפלרם, מה שיאפשר (בניגוד למה שהוצג ) התייעלות, חסכון ואולי שיפור בניהול שיאפשרו בהמשך את ניצולם של "המוניטין בשוק האמריקאי" וגם של "צוות העובדים המיומן", ע"י פלרם.

לעובדי המפעל, חברי קיבוץ ואחרים, יש "סיכוי" לאבד את מקום עבודתם מהר יותר אם ירכוש את המפעל גורם אחר, ואזי גם לפלרם תיווצר תחרות נוספת, עיסקית וטכנולוגית, שלא תועיל לנו, וגם לא לאנשי פוליגל.

דומני כי אחרי שאיבדנו בשנים האחרונות נכסי ייצור כמו רוב ענף הלול יחד עם המדגריה, בחלקו (לדעתי ) גם בשל סטרטגיה לא נכונה מצדנו – חשוב עתה לעשות להרחבת הייצור שישנו בידינו, ולו רק בתחום הפלסטיקה .

ואינני נגד העלאת הנושא באסיפה – מתוך ביטחון שהציבור ישקול נכון..

עמוס נצר מבקש להוסיף את ההערה הבאה:

מבלי כל קשר לדעה זו או אחרת ברצוני להבהיר כי גם מעצם היות פלרם חברה ציבורית וגם בהתייחס לנושא עצמו עיתון "הברמה" אינו המקום הנכון לדיון ולליבון הנושא.

מאיגרא רמה... / חה'לה ישראלי

1. מאחרי שני הערבים המוצלחים שנחוגו ברמה לאחרונה עומדים אנשים מוכשרים ותורמים ולכל אחד מהם יש שם. בשם נהנים רבים ברצוני להודות באופן מיוחד למירי ונורית פיינשטיין שלולא הן, השקעתן, ערכיהן וכישוריהן היצירתיים והתרבותיים לא היינו זוכים לאותם ערבים נפלאים. אכן בזכותכן יש ברמה תרבות ברמה. וודאי שיש נוספים אך כיון שאינני ביניהם איני יודעת אפילו למי להודות.

למירי ונורית, הלוואי ויהיה לכן הכוח והנחישות להוביל עוד הרבה ערבים כאלה ולשדרג כך את איכות חיינו. תודה.

2. ובעניין אחר שגם לו נגיעה תרבותית - הערוץ המקומי:

האם באמת איננו מסוגלים לקיים ערוץ חיוני זה כך שנדע מראש אילו סרטים נוכל לראות במשך השבוע?

ערוץ זה מספק אשלייה של הרחבת אפשרויות הבחירה לצפייה, בעוד שלרוב דבר זה אינו אפשרי היות וכשמזפזפים אליו הסרט כבר מוקרן ללא שנדע את שעת התחלתו או את שמו, או לחילופין - מקדם אותנו מסך כחול.

זה גם הערוץ שיכול היה להזרים אלינו את המידע הקיבוצי הישר לבתינו, בנוסף ובצורה יעילה יותר מאשר לוח המודעות בחדר האוכל אליו לא כולם מגיעים. לא חבל לא לנצלו?

מי הכתובת לנושא זה? האם תחום זה יכול להיכלל ב"רשימת הנקודות" בתכנית הקהילה לשנת 2004? קשה להאמין שברמת יוחנן ברוכת הכישרונות לא נוכל למצוא פתרון משביע רצון לתחום זה..

על קבלות השבת / רותה היוז

מזה שלוש שנים ומעלה אני עורכת את תוכנית קבלות-השבת.

אני רואה בקיום קבלת השבת המשותפת מעין מפגש חגיגי חברתי ערכי עם קשר מסוים ומשמעותי לשורשי קיומנו המשותף דווקא בנקודה זעירה זו ביקום.

מבנה קבלת-השבת קבוע אצלנו מזה שנים רבות ואילו תוכנה משתנה על פי העורך.

למען החברים המתעניינים ובייחוד הקריינים (הראויים לשבח על עצם נכונותם להשתתף בקריאת קטעי המקרא), אספר כיצד נעשית בחירת הקטעים:

בתחילת השבוע אני קוראת את הפרשה כולה (וזה שכרי-מומלץ!) לאחר מכן אני מציצה בספרים שונים העוסקים בפרוש הכתוב ובמדרש עליו. מתוך המצאי אני בוחרת קטע קטן שנראה לי מתאים בגין תוכנו להתרחשויות אקטואליות, בקיבוץ, בארץ, או בעולם.

אני מנסה להעביר מסר מן הפרשה העשוי לעניין או לדבר אל ציבור יהודי-חילוני כמונו. כמובן שהכתוב הוא מצומצם מפאת מסגרת הזמן המוגבלת של קבלת-השבת. בסופו של התהליך מתקבל הדף על כל מרכיביו. אני כמובן מצפה שכולו יקרא בקבלת השבת.

לא עייפתי מלהמשיך, אך מזמינה כל מתנדב רציני המעוניין להתמודד עם הכנת טכס קבלת-השבת לרשת את מקומי..

מקום בחדשות

את הקטע הבא שלח אמציה כרמון, הוא מופיע בחדשות של משרד לאיכות הסביבה. בין החדשות הנ"ל יש פרסום על פרויקט השפכים של הרפת שלנו תחת הכותרת –

רפת רמת יוחנן – רפת החודש

תואר רפת החודש ניתן לרפת אשר התקדמה בצורה מרשימה בתקופה האחרונה, והסדירה או הקטינה בצורה משמעותית את הזיהום הנגרם ממנה לסביבתה.

רפת קיבוץ רמת יוחנן ביצעה בחודשים האחרונים פתרון קצה לתשטיפי הרפת.

פתרון הקצה של הרפת הינו "פתרון רטוב" הכולל תעלת איסוף השטיפים, הקולטת את תשטיפי הרפת בעת גשם וכן את זבל המדרכים הנגרף אליה.

תשטיפי הרפת ניגרים מהתעלה לבור עירבול ומפרידה אשר מפרידה את המוצקים מהנוזלים למשטח איסוף זבל. הנוזלים מוזרמים מבור העירבול לבריכת אגירה אירובית לתקופה של 100 יום בממוצע ומשם לאחר הפירוק למערכת הביוב היישובית-איזורית.

"כל הדרכים הובילו לעץ החרוב שליד אושה העתיקה" / מאיר יפה

ביום שבת, ט"ו בשבט, אכן התממשה הכותרת.

מזג האוויר היה נפלא, ואנחנו מסכמים את האירוע כהצלחה גדולה מאוד.

נראה היה כאילו התממשו מילות השיר: "ובשבט חמה הפציעה ליום (שבת) אחד".

לשטח הגיעו כ 400 איש, מכל הכיוונים, בכל המסלולים, ומכל ישובי האיזור. כ 100 מהם מרמת יוחנן. בהתכנסות ובעצרת שהייתה בגבעת החרוב ב 12:00 לערך, נטלו חלק כ 200 איש, ששמעו שיר שכתב וקרא ראובן עזריאלי מרמת יוחנן לכבוד האירוע, נאמרו דברי ברכה מפי מרכז ההתארגנות, וכן הוסיפו דברי ברכה ומהות נציגי החברה להגנת הטבע, ורשות הטבע והגנים. הקרן הקיימת לישראל ביטאה את תמיכתה באירוע בדמות הדגלים הירוקים שהיא תרמה לנו ונתנו לו צבע ובוֹלטוּת.

תוספת מרהיבה של צבע לאירוע בנוסף לטבע הפורח, למטיילים הרגליים ולרוכבי האופניים, קיבלנו בדמות שיירת הרוכבים של 25 פרשים ופרשות שאורגנו על ידי אורי פלג ושלמה אברהם מאושה. באירגון האירוע והפקתו נטלו חלק מעל 30 איש בהתנדבות ובשמחה, רבים מהם מצעירי וותיקי רמת יוחנן, והרימו הפקה לתפארת.

הצוות המארגן כבר מפיק לקחים לקראת השנה הבאה.

ובהזדמנות זאת נאמר תודה רבה, לכל אלו שתרמו להצלחת האירוע באירגון, בהשתתפות בטיול, ובהבעת התמיכה וההזדהות עם המהלך שאנו מובילים..

אותה גברת ... בשינוי אדרת / רחל יפה

"הגברת" היא המסגרת. מסגרת האולפן שנפתחת שוב, מחזור 64, עם תקוות שיהיה טוב לכולם: לעולים, לאולפן ולקיבוץ.

ה"שינוי" הוא בעצם באנשים החדשים המגיעים וכבר נאמר "כל אדם הוא עולם ומלואו" וכך גם אנחנו מתרעננים במגוון נוסף של עולים שאנו הבית הראשון עבורם בארץ במלוא מובן המילה.

האוכלוסייה שלנו הפעם חובקת עולם: ברזיל, ארגנטינה, וונצואלה, צ'ילה, קולומביה, פרו, מקסיקו, קוסטה ריקה, בלגיה, בולגריה, הונגריה, גרמניה, טורקיה.

"איפה הרוסים" – תשאלו. נרשמו בודדים כי כרגע יש ירידה בעליה משם ולכן ייתכן והפעם כלל לא יהיו אצלנו מרוסיה. חוץ משתיים – כולם עולים חדשים.

יש גם שני זוגות של אחים. יהיו לנו גם תלמידים מתקדמים בעברית בזכות עבודתה בהתנדבות של זכריני (רשמית יצאה לפנסיה...)

אני מקווה שבנוסף לתנאים הטובים שאנחנו נותנים לאולפניסטים ועצם התוכנית שהיא מצויינת – שיהיה גם פה ושם מפגשים אישיים עם "חברי קיבוץ טובים באמצע הדרך".

המפגש עם הקיבוצניקים הוא רצון משותף של כולם. וכולם יכולים להיות נשכרים ממנו.

אני רוצה לסיים בסיפורון קטן: קיבלתי השבוע טלפון משוטר במשטרת ישראל, אלכס זולגרשטיין שהיה תלמיד באולפן שלנו לפני 29 שנה, וביקש אישור על לימודיו באולפן אז, שיכול להקנות לו חצי שנה ותק במשטרה.

ואלכס בא לקבל את האישור שהנפקתי לו. הוא היה כל כך נרגש להיכנס שוב לאולפן. זכר את אתה נצר שהייתה מטפלת בזמנו, את מיה המורה, את עמנואל בן טל ז"ל ששיחק איתן כדורגל – ועוד אנשים. ודיבר ודיבר כמה נפלא היה כאן.

אני מוכרחה להודות שנדבקה בי ההתרגשות שלו...

שבת שלום לכולם.

"קחי אותי שרון..." / ירמיהו

כבר כמה ימים אני שבוי בקיסמה של שרון ווכסלר שמודיעה בחיוך מזרה אימה: "השלג ד'השנה" מתקרב ובא, ואיתו גל כפור וסופות ורוחות ומי יודע מה עוד.

ולמה זה בעצם צריך להטריד, הלוא אין סכנה שהוא יגיע לכאן, "יתחיל בחרמון, יעבור במשך היום להרי ירושלים והר הנגב", בקיצור, אין מקום לדאגה, כמו שאומר שלמה יבלונקה שהוא כידוע זקן היוגבים שלנו: "אל תמהרו להוציא את בגדי הקיץ, פברואר זה עוד חורף, הסערות והימים הכי קרים צפויים בחודש הזה, עובדה, אם יורד שלג הוא יורד בפברואר", על כל פנים, הוא מרגיע, "אין מקום לבהלה". נו ואם שלמה אומייר הוא יודע מן הסתם מה הוא אומייר, מי אני שאשבור לו את המילה.

כך או כך לא עשינו שום הכנות מיוחדות לסערה הצפויה בסופשבוע.

הימים שלפני היו מתעתעים, כל כך יפים חמימים ונעימים, השקדיה ליד המכון להווי עמדה במלוא פריחתה הלבנה המשגעת, הסביונים והקידות והחרדל, ושאר בני מינם על הגבעות, צבעו את הירוק בצהוב עז, הרקפות בכל פינה ופה ושם גם כלנית אדומה או לבנה או כחולה, נראה שהאביב אוטוטו בשערינו... ככה שפשוט היה קשה להאמין לה לשרון...

בליל שבת באמצע "ארץ נהדרת", עם קשר או בלי קשר לסערה הצפויה, הרגשנו פתאום שתנור הנפט שלנו מראה סימני רפיון לא כל כך נהדרים. בסוף התוכנית הטמפרטורה בבית החלה לצנוח למטה בצורה מדאיגה. זה לא היה בלתי צפוי, אין עשן בלי אש ואין אש בלי נפט. אי לכך, זה לא לקח הרבה זמן להגיע למסקנה המצערת: שמיכל הנפט ריק! וזו צרה.

אין דבר, לעת עתה נפעיל מזגן. אין בכך אסון גדול. כשאתה חושב על כל אותם הומלסים, או הזקנים שאין ידם משגת ואין להם לא מזה ולא מזה, או על החיילים שמסתובבים בחוץ בלילות הקפואים, אין לך סיבה להתאונן. מצבך טוב.

בכל אופן סופת השלגים של שרון אמורה להתחיל רק במוצ"ש וממילא מחר "יום שבת, יום מנוחה בארץ הברוכה...", אם לא יהיה צורך מיוחד לא נצא מהבית, בינתיים, טפו...טפו...הכל נראה סביר.

כך עברה לה השבת שלנו בתענוגים-חסרי-דאגה בין הג'חנון לחמין והתעוררנו לבוקר של יום ראשון סוער מתמיד. מה זה התעוררנו, חצי לילה אי אפשר היה לישון.

כן, כן, בדיוק כמו שהיא הבטיחה, החלונות דפקו, הרוח סערה בצמרות, לא ראינו את זה אבל שמענו היטב. הבית שעמד כל הלילה יתום מ"אש התמיד" שלו, היה קר וזר וחשוך וזועף.

אמרתי לעצמי: "אקומה נא ואדליק את המזגן" אבל מעשה שטן, עוד לפני ששלפתי את עצמי מהמיטה, בלי הודעה מראש: הפסקת חשמל.

רק זה חסר עכשיו לאושר. בחוץ ובפנים חושך מצריים, הרוח והגשם והברד והקור ממשיכים להכות, אני מציץ החוצה לברר אם זה רק אצלנו. לא. נראה שכל הקיבוץ בעלטה. בכל הבתים חושך, אין שום סימן חיים פנסי הרחוב גוועו. מת העולם.

ואני אומר לעצמי למה בעצם בכלל צריך לצאת מהמיטה ביום כזה, העבודה היא לא ארנבת.

אני מושך עוד דקה ועוד דקה... וזאת לדעת כל דקה מתחת לשמיכה בשעה כזו איכותה הסגולית לא תסולא בפז. אחר כך אוזר את מה שצריך לאזור בבת אחת שמא אתחרט באמצע. מוציא בהחלטיות נחושה רגל תורנית מתוך השמיכה לכיוון הרצפה לחפש אחר נעלי הבית שלי.

אני מוצא רק אחת, איפה השנייה מסתובבת לעזאזל?

במקומה אני נתקל בגרב אחת, מילא שיהיה, עדיף כך מאשר לנוע יחף לגמרי על מגרש הקרח הקפוא הזה, לא מזמן יצאתי מהבית עם נעל בית אחת וסנדל אחד בלי להרגיש עד שזוגתי שאלה למה אני מתנדנד בהליכה, אוי לאותה בושה, אבל עכשיו בגיא צלמוות הזה אף אחד לא יראה.

וככה כסומא בארובה, כשאין לך שום סיבה לפתוח את העיניים בחושך, אני נע ונד בנעל בית אחת וגרב אחת, קפוא מגשש דרכי אל האור. אל הגפרורים.

זכרתי שעל על אדן החלון במטבח מונחת תמיד קופסה אחת כדי להדליק את הגז, אני קובע את האזימוט אל היעד ונע לשם בידיים פשוטות קדימה כדי לא לדפוק את הראש בבליטות מזדמנות. חולף ליד המקרר, חדלון זימזומו התמידי מעצים את השקט. והנה על פי כל החישובים וה"חיתוכים" אני באיזור החלון.

מסתבר שהשארנו אותו פתוח למחצה, כדי שלא ניחנק בלילה. עכשיו לא רק הרוח פורצת ממנו, גם גשם וגם ברד, אבל זה כבר מאוחר מדי...על הרצפה שלולית מים ואני בתוכה! קררר ורטוב והדבקות במשימה לא נותנת מנוח, אני ממשמש את אדן החלון, הגפרורים היו בהחלט אמורים להיות מונחים שם, מה קרה להם?

בדיעבד, מזל, הלוא החלון נשאר פתוח, אבל אם הם לא שם, אז איפה הם כן? איפה השארנו אותם?

אני מתחיל לשחזר את מעשינו לאחור, ביום שישי הדלקנו נרות, אם כך, הדעת נותנת שהם על הכוננית, זה אומר המשך תנועה לקראת מגע.

בינתיים הגרב הרטובה מציקה, אני מוריד אותה ומעיף אותה לכל הרוחות, זה כמובן לא מחמם אבל משחרר כעסים. בע"ה אני מגיע לכוננית, אין שם נרות וגם לא גפרורים, בשביל לא להאריך אומר רק שבסוף הם נמצאו על השולחן בדיוק במקום שם השארנו אותם בליל שבת.

ויהי אור.

הצללים של שתי הלהבות הקטנות רוקדים על הקירות, אהה, אלוהי השמחות הקטנות.

מתוך אינרציה אני ניגש להדליק את המזגן, לוחץ על המתג ולא תופס למה הנורית לא נדלקת, יש לו השהייה עצמית, אני מנחם את עצמי, ככה סטיוארט הסביר לי, אבל היא נמשכת בלי סוף, לוקח קצת זמן עד שאני מצליח לקשר בין הפסקת החשמל ל"עצלנות" של המזגן.

בינתיים עוברות שניות יקרות שבהן ממשיך הגוף לאבד את טיפת החום האחרונה שהותירה בו שנת הלילה.

בכעס אני משאיר נר אחד לתאורה כללית, ואת השני מעביר לשירותים לעשות דברים נחוצים שאדם עושה כשהוא קם בבוקר בלי לפספס. מתלבש היטב בכמה שכבות ויוצא חוצץ אל הכפור.

בחוץ יום חדש מפציע, הסערה בעיצומה, השקדיה נראית כמו ערבה חבוטה אחרי הושענה, הצפורים לא מצייצות, הבוקר עייף, גם לו קר וקשה, רק בחדר האוכל מתרונן הקפה בספלים. בחיל ורעדה אני לומד את הלקח בדרך הקשה, לעולם לעולם לעולם אל תטעה בהבטחות של שרון וכסלר. .

מתן שירות = איכות חיים / עפרה גלעד

עריכה – ירמיהו בן צבי. הקלדה ושיכפול – שרה'לה זית