מס

דברים קורים. לפעמים מתוכננים לפעמים לא. לא תמיד אנחנו מתכוונים להם, לא תמיד רוצים שכך יקרו. לפעמים ללא כוונה הם יוצאים מכלל שליטה ומכלים את האנרגיות שלנו "על ריק" ללא שום תכלית, זה לא פותר אותנו מאחריות. "להעביר מהלך" ליותר איטי ולברר.

האם "רק כך", האם אפשר היה גם אחרת, האם אפשר היה לקבל או לדחות, לרצות או לסרב, לפתוח או לסגור את הלב, לחמול או למצות את הדין. ואפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים וכולנו צודקים עדיין יש מקום בביתנו גם לוויתור וגם לאגו וגם לגאווה. ויש בזה מן האנושי ויש בזה מן האכזרי, זה הטבע שלנו.

כל הצדק וכל האמת לא נמצאים רק בצד "שלי" או "שלך" והעיסוק הסטיכי בהוכחתם רק מעצים את הניגודים שקיימים ממילא. ואתה שואל את עצמך: "למי זה נחוץ?" שהרי מחר בבוקר נצטרך לקום ולהמשיך יחד. ואיך נעשה את זה אם נשבור את הכלים? ירמיהו.

ואז האזוב משגשג, האצות נרגשות, והים מגיח וחוזר,

1. פה אחד הוחלט לקבל את ניצן רודוי למועמדות.

המזכירות נבחרה ברוב גדול ובהתנגדות שני חברים. על פי בקשת חברים תקיים המזכירות דיון בהוצאת נושא המלצה על ממלאי תפקידים בכלל או מינוי ממלאי תפקידים מרכזיים, ממש"א וקביעת גוף אחר לעניין זה.

התקיים דיון בהצעת המזכירות ברוב של 18 נגד 8 הוחלט לדחות המשך הדיון ולהקים צוות שיביא לאסיפה הבאה הצעה מתוקנת שתיקח בחשבון את מגוון הדעות וההסתייגויות שנשמעו בדיון.

מאבק הרשויות הוא בגין הקיצוץ העמוק בהעברות הממשלה היוצר הכבדה בלתי אפשרית גם על רשויות מסודרות ומאוזנות כמו המועצה האיזורית שלנו. המועצה האיזורית זבולון מקבלת כל שנה לכיסה פרס כספי מיוחד בגין ניהול תקציבי יעיל ומאוזן, דבר שאינו מונע מן האוצר להוציא מכיסה השני סכומים כפולים ומכופלים.

תקציב מענק האיזון שקיבלה המועצה ב-2002 היה כ-9.5 מיליון ₪, ב-2003 כ-7.4 מיליון ₪ ובימים אלה התקבלה הודעה שב-2004 יקוצץ התקציב ל-3.3 מיליון ₪ (קיצוץ של שני שלישים מן התקציב תוך שנתיים!!!). בנוסף לכך קוצצו תקציבי ההסעות לבתי הספר (שאוחדו על בסיס איזורי לצורך התייעלות) וקוצצו תקציבי הרווחה.

שלא יהיו לנו אשליות, קיצוץ תקציבי המועצה הם קיצוץ ישיר ומיידי בתקציבי הקיבוץ באמצעות הקטנת "סל הישובים" המועבר כל שנה מן המועצה לוועדים המקומיים והורדה משמעותית ברמת השירותים ובמיוחד בתקציב בתי הספר.

המתו"ה (מורשת תרבות והנצחה) ממשיך לשלם ריבית על ההשקעה הכבדה. נראה לי שהולך ומתהווה מצב בו הופך המתו"ה ומכון הווי ומועד כעמוד התווך בו, להיות מרכז מוביל בעדכון ופיתוח החגים והאירועים המושתתים על מסורת ומורשת. הערב שהוקדש לעליה השנייה וסדר ט"ו בשבט שהוא עולה חדש על בימתנו וכבר הפך מסורת, הם דוגמא טובה. יש המפקפקים בכוחנו להרים "ערבים פנימיים" שלא במסגרת חגים ומועדים, ויש מי שכבר מניד בראשו ומספיד "יבש חציר העם", והנה לעת בלותנו הייתה לנו עדנה.

המנועים קצת קרים אבל אני מאמין שאנחנו עשירים כתמיד ואולי אפילו עשירים מתמיד בכוחות יצירה וגם רצון היחד עדיין לא נס לֵחו, להיפך- רק ניתן לו פתחון פה והוא מתפרץ בכוחות ונעורים מחודשים.

המסורת והמורשת הבאים לידי ביטוי בחגים ומועדים ובאירועים הפנימיים, בתוספת של כששה אירועים "חילוניים" בשנה (כאחת לחודשיים), ונוסיף לכך את קבלת השבת והעלון המקומי וחוגי הנגינה וקבוצות

הזמר והפעולות המשותפות עם ענפי הספורט ופעילויות המועצה והאיזור וכמעט שלא נותר לנו זמן לשבת קצת בכורסא וליהנות מן המסך הקטן, רחמנא-ליצלן.

(עפ"י אמירתו המפורסמת של מנחם בגין לאחר מחדל מלחמת יום הכיפורים "מדוע לא קידמתם את הכלים").

בצד רשימתי לגבי נקודות בתכנית העבודה של הקהילה לשנת 2004, נשאלתי כצפוי "ומה עם האסטרטגיה". וזאת לדעת, כשמדברים במקומותינו על "אסטרטגיה", מכוונים בד"כ לדבר אחד בלבד – שכר דיפרנציאלי והפרטה מלאה. ובכן בהחלט ייתכן שעידן השכר הדיפרנציאלי יגיע גם לרמת-יוחנן. להערכתי זה יקרה באחת משלוש הנסיבות הבאות:

· שבר כלכלי שימנע היכולת לקיים רמת חיים שווה וגבוהה לכלל על חשבון תקציב ציבורי וכפועל יוצא ירידה בנכונותם של "החזקים" לפרנס את "החלשים".

במצב היום בו רמת החיים שלנו נושקת לעשירון העליון, ממילא ברור שעבור למעלה מתשעים אחוז מהחברים קיים יותר סיכוי לירידה מאשר לעליה ומאחר והחלטה דמוקרטית חייבת להתקבל ברוב (ועוד רוב מיוחס), מובן שקיים קושי.

לעומת זאת, אם רמת החיים מתדרדרת לאיזור העשירון החמישי או למטה מזה, כבר קיים פוטנציאל שיפור לחלק גדול יותר באוכלוסיה ודחף לממש אותו.

· "מרד" של בעלי פוטנציאל השתכרות (ושאר הטבות) בתקנות הקיבוץ והחלטותיו (בלי קשר להרעה במצב הכלכלי), שיגרום אנארכיה שתוביל להכרח "לעשות סדר", דהיינו להתאים את רצון הרוב לרצון המיעוט.

תהא אשר תהא הסיבה, עלינו "להכין את הכלים" ולהיערך לכל אפשרות בעוד מועד.

"ארגז הכלים" הרלוונטי כולל (לא לפי סדר חשיבות):

· קיום פנסיה, מאוזנת מבחינה אקטוארית, שסכומה, יחד עם דמי הזִקנה המשולמים על ידי המוסד לביטוח לאומי, דומה לשכר הממוצע במשק (כ-7000 ש" ליחיד), בערך פי שתיים מסכום "רשת הביטחון" המקובלת בקיבוצים "המופרטים".

· קיום פנסיית שארים לכל, על מנת להבטיח שהפנסיונר הנותר בגפו יקבל תוספת הכנסה שכן הוצאותיו של יחיד הן יותר מאשר מחצית הזוג. (והדבר מוכר גם במבנה "התקציב האישי" שלנו).

· קיום ביטוח "אבדן כושר עבודה" שיבטיח הכנסה, עד לפנסיה, למי שכושר השתכרותו נפגע עקב תאונה או מחלה.

· קיום קרן – מחושבת על פי ותק- המבטיחה את "דמי העזיבה" המגיעים לחבר (ושהקיבוץ במשבר לא יוכל לפרוע), כולל אפשרות לשימוש בקרן גם ללא עזיבה (ואפשרות הורשה).

· הבטחת הזכויות בדירה בדרך של ניכוייה המוחלט משיעבודים כלשהם (בוצע) והִיווּן החכירה מול מִנהל מקרקעי ישראל (יבוצע ברגע שהדבר יתאפשר בקרוב).

בהמשך – ובכפוף להחלטות הקיבוץ – אולי גם העברת הזכויות בדירה לחבר.

· ביטוח רפואי משלים למקרה של הוצאות רפואיות חריגות (ניתוחי השתלה בחו"ל וכיו"ב).

· קרן "דור לדור" – להבטחת עתידם הכלכלי של בנים וחברים בעלי צרכים מיוחדים.

· "קרן השתלמות" – כחיסכון לטווח בינוני או ארוך העשוי לשמש גם ללימודי בנים. (החיסכון המשפחתי ב"קרן השתלמות" הוא היום 9,600 ₪ לשנה. דומה לעלות שנת לימודים אקדמ

· ית). בעבר נדון גם נושא קרן חיסכון נפרדת ומיוחדת ללימודי בנים.

· צמצום פערים בשיכון – על בסיס בניה מאסיבית מחד והשקעות משלימות בדירות הקבע, על מנת להגיע למצב שבו "אם וכאשר" נעמוד עם פערים מצומצמים בין דירות הקבע.

· קידום תיקצוב הצריכה והשירותים האישיים על מנת לצמצם התקציב הציבורי "המוניציפאלי", למינימום הכולל שירותים ציבוריים "פרופר" כגון: גינון, תשתיות חשמל, מים וביוב, אחזקת מבנים ומתקנים ציבוריים, כבישים ומדרכות, תרבות קהילתית וליבת השילוש הקדוש: חינוך, בריאות, סיעוד.

בכל הנושאים האלה ועוד אחרים אנו עוסקים באופן מתמשך ועיקבי וגם זו אסטרטגיה - אם תרצו..

הדיווח עוסק הפעם בתוכנית המשק 2004. תוכנית המשק הוצגה ואושרה בישיבה משותפת של ההנהלה הכלכלית הרחבה והנהלת הקהילה , היא תוצג באסיפה בשבוע הבא. מובאים בזאת עיקרי התוכנית.

גד"ש: השותפות צפויה לסיים את 2003 בצורה מוצלחת עם רווח נקי של כ - 2.4 מיליון ₪. התחזית ל-2004 דומה לביצוע של 2003 . ב – 2004 נגדיל את גידול הכותנה כתוצאה מעליית המחיר, ושיפור משמעותי בתוצאות המקצועיות. ההשקעות המתוכננות הן בגובה הפחת (כ- 500 אש"ח ) בעיקר בתחום הטפטוף.

רפת: ב – 2004 נעסוק באיחוד עם שבי ציון והמשך השקעות בתחום איכות הסביבה ובניית הסככות. במידה וייחתם הסכם הכוונה להפעיל את התאגיד המשותף בשני אתרי ייצור עד להשלמת המבנים והעברת הפרות אלינו .

תחזית רווח והפסד ל- 2004 בנויה רק על הרפת שלנו ותוכנית ההשקעות המתוכננת לוקחת בחשבון את הגדלת הרפת. המקור העצמי גבוה במקצת מביצוע 2003 ועומד על כ- 900 אש"ח. ההשקעה המתוכננת בגובה 2.7 מיליון ₪ ומהווה חלק מהפרויקט כולו שמתוקצב ב – 4 מיליון ₪ נטו (לאחר מענקים ).

לול פיטום: בתחילת 2003 ביצענו מהלך רציני כאשר יצאנו משיווק ל"מילעוף" ועברנו לשיווק לשוק החי. שנת 2003 התאפיינה במחירי שוק גבוהים ובהתאם לכך הענף סיים את השנה ברווח גבוה. תחזית ל- 2004 מצביעה על ירידה במחיר הפטם ועליה במחיר התערובת, עקב כך צפויה ירידה של 50% בריווחיות הענף ב – 2004. בשלב זה אנו ממשיכים עם השוק החי תוך בדיקת אופציות נוספות. מקור עצמי חזוי כ – 400 אש"ח והשקעות בגובה 90 אש"ח.

מדגרה: במהלך 2003 הופסקה פעילות ההדגרה ולא תחודש יותר. במהלך 2004 הציוד יימכר. המבנה מיועד או לפעילות תבלינים או להשכרה.

פרדס: הפעילות המתוכננת ל- 2004 דומה לביצוע 2003. המקור העצמי החזוי 100 אש"ח. השקעות מתוכננות כ- 100 אש"ח בנטיעת 30 דונם עצי פומלה.

סובטרופי (אבוקדו, מנגו, ליצ'י, זיתים): שנת 2003 וכך גם תחזית 2004 מצביעות על ירידה ניכרת בהכנסות, בעקבות כך מעבר להפסד לעומת שנים קודמות. אנו מנסים לצמצם את ההפסד הצפוי באמצעות ירידה בהוצאות בעיקר בתחום העבודה השכירה. ב- 2004 בכוונתנו לטעת כ – 20 דונם אבוקדו בהשקעה של 50 אש"ח.

מים: כמויות המים שיעמדו לרשותנו ב – 2004 דומות לכמויות ב – 2003. במהלך 2003 קיבלנו פיצוי מים בגובה 1.1 מיליון ₪ וב – 2004 צפוי פיצוי בגובה 200 אש"ח.

סה"כ המקור העצמי החזוי בחקלאות כ – 3.4 מיליון ₪, לעומת 4.6 מיליון ₪ ב – 2003 כאשר עיקר ההפרש מצוי בפיצוי המים.

ההשקעות המתוכננות בגובה 3.2 מיליון ₪ כאשר 2.7 מיליון ₪ בתחום הרפת.

מוסך: הפעילות המתוכננת דומה ל- 2003. במהלך 2004 ננסה למצות את שיווק הטרקטורים וחלקי החילוף לחיצוניים. מקור עצמי חזוי כ- 200 אש"ח והשקעות בגובה 30 אש"ח.

מסגריה: במהלך 2003 צומצם ההפסד עד כדי איזון. התחזית ל - 2004 דומה לביצוע 03' ובשלב זה אין השקעות בענף.

נגרייה: תחזית 2004 דומה לביצוע 2003. יתכן שהכנסות הענף יגדלו כאשר תבוצע הבנייה החדשה. במהלך 2004 עלולה להיווצר בעיה בייצור המשטחים לפלרם כתוצאה מדרישות השוק. מקור עצמי חזוי כ- 270 אש"ח והשקעות של 30 אש"ח.

ווידאו: המגמה של ירידה בהכנסות נמשכת. התחזית ל- 2004 מצביעה על ירידה משמעותית ברווח לעומת שנים קודמות. כתוצאה מכך בשלב זה אנו לא מתכננים השקעה משמעותית בענף.

אורווה: עד כה הענף לא הצליח להגיע לריווחיות, ושנת 2003 תסתיים בהפסד קטן.

ב – 2004 הפעילות מתוכננת להגיע לאיזון. בשלב זה לא מתוכננות השקעות.

שירות חקלאי: מדובר בעבודתו של אלי יבלונקה שנותן שירותים לחקלאים בדרום. הפעילות עברה לאחריותו של המנהל הכלכלי ולכן מתוקצבת במגזר העיסקי. הפעילות צפויה להתאזן לאחר שכר עבודה.

נדל"ן פנימי: תוכנית 2004 דומה לביצוע 2003. בתחום התושבים אנו מתכננים ע"פ ההחלטות לשנות את התעריפים הקיימים היום. במידה ומבנה המדגרה יושכר הכנסות הענף יגדלו. המקור העצמי החזוי כ – 950 אש"ח והשקעות בגובה 180 אש"ח.

נדל"ן חיצוני: הפעילות כוללת 2 אנטנות סלולאריות במפרץ, בית בדונקסטר ושותפות "מבני רם". בכוונתנו לפתח את תחום הנדל"ן המניב באמצעות "מבני רם", כל השקעה תיבחן לגופה ותבוצע בכפוף לתוכנית עיסקית. השקעות מתאימות יבוצעו באמצעות מינוף גבוה ככל האפשר, (מימון בנקאי).

1. בכוונתנו לנסות למצות את נושא התבלינים במבנה המדגרה.

2. פרויקט תיירותי: אנו בודקים שיתוף פעולה עם חוות הצופים בנושא תיירות בחווה עצמה. בבדיקות ראשוניות שערכנו נראה כי על פניו יש פוטנציאל עיסקי בפיתוח המקום. הנושא יוצג לאחר בדיקות נוספות.

קהילה : הפעילות השוטפת לשנת 2004 דומה לביצוע של 2003.

השינוי המשמעותי צפוי בתחום ההכנסות השוטפות מפלרם שאמורות לגדול בעקבות ההסכמים החדשים.

הוצאות הקהילה השוטפות גבוהות במקצת ביחס לתחזית 2003. ההוצאה החזויה לתקציבים אישיים שמהווה חלק גדול מהוצאות הקהילה דומה ל – 2003. ב – 2004 מתוכנן בונוס לחברים בגובה 1 מיליון ₪ (כ- 3,000 ₪ לחבר). הכנסות מימון חזויות כ- 1 מיליון ₪, לעומת 4 מיליון ₪ ב – 2003. הוצאות המס החזויות כ – 2.2 מיליון ₪.

המקור העצמי לקהילה ל – 2004 כ – 11.7 מיליון ₪ בדומה ל - 2003. ההשקעות השוטפות המתוכננות בקהילה כ- 3.5 מיליון ₪ כשמתוכן מיליון ₪ לטובת צמצום פערים בשיכון.

בתחום המקורות אנו מתכננים מקור עצמי מאוחד בגובה 15.7 מיליון ₪. מתוכנן דיבידנד מפלרם בגובה 7.2 מיליון ₪. הדיבידנד מותנה בהחלטת דירקטוריון ובתוצאות הכלכליות. תוכנית העבודה של פלרם מצביעה על מחזור של כ- 150 מיליון דו , ורווח נקי של כ – 6 מיליון דולר.

אנו כוללים במקורות את קרן המילואים בהיקף של 16.5 מיליון ₪ אשר מיועדת לשימושים מתאימים כגון קרן השתלמות ו"קרן לרווחת החבר". בנושא הקרן לרווחת החבר יתקיים דיון בהקדם ולכן בשלב זה הנושא מתוקצב אך לא לביצוע.

בתחום השימושים, מלבד השקעות בקהילה ועסקים אנו מתכננים בניית 24 יחידות דיור חדשות בהיקף של 9 מיליון ₪.

בפנסיה בכוונתנו להפקיד 2.5 מיליון ₪ כדי לשמור על הקצבה הקיימת (כ-4,800 ₪ ).

בקרן השתלמות בכוונתנו להמשיך ולהפקיד ע"פ התוכנית בהתחשב בהקדמת ההפקדות בסוף 2003.

קרן לצרכים מיוחדים היא נושא חדש שהוחלט עליו ב – 2003 ואנו מתכננים הפקדה של כ – 200 אש"ח ב – 2004.

קרן לרווחת החבר מתוקצבת בכ- 15.5 מיליון ₪ והביצוע יהיה בכפוף להחלטות שיתקבלו.

בכוונתנו להמשיך ולרדת בהלוואות לבנקים והסכום של 2.2 מיליון ₪ מייצג את החלויות.

רזרבה תקציבית: בשלב זה מתוכננת רזרבה של כ- 1.7 מיליון ₪ שתישמר לפחות עד לסיכום החצי שנתי.

תקציב 2004 מצביע על היקף השקעות גבוה ביותר אשר רובו בקהילה בתחום הבנייה והשיכון.

v העברות כספיות לחברים יגדלו במהלך 2004 באופן משמעותי - (בונוס, קרן לרווחת החבר).

v לראשונה מזה שנים אנו משתמשים בנכסים כספיים כמקור לשימושים השונים.

v בצד ההשקעות והשימושים אנו מתכננים המשך ירידה בחוב לבנקים.

v הלוואות חדשות יילקחו במידה ויהיו השקעות שיצדיקו מימון חיצוני.

v במהלך 2004 נתארגן ונפעיל את קרן המילואים וקרנות נוספות באמצעות תאגיד ניפרד.

v במהלך 2004 נעסוק בגיוס הון לפלרם אשר במידה ויבוצע ישפיע על מצבו הפיננסי של הקיבוץ.

v במהלך 2004 ננסה להשלים את הסרת השעבודים מהקיבוץ.

v במהלך 2004 נשאף להשלים את פרויקט הרפת והבאת רפת שבי ציון אלינו.

v נשאף לפתח את תחום הנדל"ן ונחפש עסקים נוספים.

v בנושא קרקעות, נכין תב"ע שתאפשר בנייה נוספת מעבר ל – 24 היחידות המתוכננות ונטפל בהיוון ושיוך שטחי המגורים ע"פ החלטות המינהל..

מפעל פוליגל, שרוב מניות הבעלות בו, בידי קיבוץ רמת השופט וחלקן בידי קיבוץ מגידו – הגיע לסוף דרכו ועומד למכירה.

קונה פוטנציאלי, כמעט יחידי, הוא פלרם ואכן מזה מספר חודשים, מתנהל מו"מ בין פלרם לבין קיבוץ רמת השופט, לרכישת הבעלות בפוליגל.

פוליגל מייצר לוחות פוליקרבונט כפולי דופן, שהיחס נפח/משקל, לרעת המשקל, כלומר מוצר נפחי שהובלתו בים יקרה, עיקר השיווק בחו"ל וברובו בארה"ב. הציוד במפעל מיושן, כי בשל מצבו הכלכלי של המפעל, לא הייתה יכולת כלכלית להשקיע בחידוש הציוד.

הנכסים העיקריים של פוליגל: רשת שיווק ומוניטין בשוק האמריקאי וצוות עובדים מיומן.

היות ואני סבור, שההשקעה ברכישת הבעלות על פוליגל היא טעות, הן כלכלית ובעיקר ציבורית, אנסה בהמשך גם להסביר.

ייצור לוחות כפולי דופן בארץ אינו כלכלי, מאחר וההובלה הימית יקרה וזו גם אחת הסיבות שפוליגל הגיע לסוף דרכו. לוחות פוליקרבונט כפולי דופן, מיוצרים כיום גם בפלרם – חו"ל והעדפנו לייצרם בחו"ל, מהסיבות הנ"ל.

רכישת פוליגל משמעותה, המשך ייצור לוחות כפולי דופן ברמת השופט, כאשר הנתונים שמניתי אינם מצדיקים זאת.

יתכן ויש מי שחושב, שכדאי לרכוש את פוליגל, כי מחיר המפעל היום איננו גבוה, נהנה מהיתרונות שעדיין גלומים בו ולאחר מספר שנים נשבית אותו. בין אם נעשה זאת מתוך כוונה תחילה ובין אם לא, צעדי ההתייעלות הכלכלית, יביאו לסגירתו של פוליגל תוך מספר שנים, כי בנוסף יתווספו ההוצאות הכלליות לניהול בשני אתרים.

לכן לי ברור, כי בהחלטת הרכישה של פוליגל, כבר גלומה החלטה על סגירתו של המפעל. והשאלה אינה רק כלכלית, אלא גם ציבורית, חברתית.

בפוליגל מלבד השכירים, עובדים עשרות חברי הקיבוצים מרמת השופט ומגידו. באם ייסגר המפעל, הם יאבדו את מקום עבודתם. בקיבוציהם אין מקומות עבודה חלופיים, האם נוכל להישיר מבט בפניהם? האם נוכל להסביר להם שאנחנו נוהגים לפי חוקי כלכלת השוק?

השאלה הועלתה בהנהלה הכלכלית ומחצית החברים התנגדו למהלך הרכישה ורק לאחר שאיפשרו לחברים שאינם חברי ההנהלה כלכלית להשתתף בהצבעה, נוצר רוב שצידד בהתקדמות המ"מ עם רמת השופט.

לדעתי זו החלטה שגויה והיא אינה יכולה להישאר רק בתחומי הדירקטוריון, הרואה את הנושא, כאילו היה זה עוד השקעה של פלרם ואני פונה מעל דפי "ברמה", להעלות את הנושא לדיון באסיפה לאלתר ולא רק כאשר הכל מוכן ויש רק לאשר חתימה.

לרמת יוחנן מוניטין של אמינות ואחריות ציבורית ומהלך זה יפגע בהם..

תכתיבים באיצטלה חינוכית? / מירה גלעד וריקי כהן.

סיפור המעשה ראשיתו בהכנת משימת בר מצווה המתוכננת מזה כחודש וחצי לירושלים. שתי משפחות לקחו את המשימה, יצאו לירושלים לבדוק, להתרשם, טרחו, עמלו, בררו, התקשרו, תאמו, הכינו, בזבזו זמן וימי עבודה, תאמו עם בית הספר, עם חברות הסעות ועוד.

ערב לפני צאתנו לירושלים נפלה החלטה בנוכחות 4 הורים ורכזת החינוך לפיה משימת בר המצווה מבוטלת לאלתר. (ראוי לציין ששלושה מקרב ההורים שהיו בפגישה זו, התנגדו לביטול המשימה).

המשימה בוטלה למעשה על דעת שלושה הורים ורכזת החינוך, הגם שברור היה שהביטול כרוך בהוצאות כספיות לא מבוטלות כלל ועיקר. שהרי בחלק מהאתרים היה עלינו לשלם תשלום מלא, על הביטול שנעשה באיחור.

ערב לפני צאת קבוצת בר המצווה לירושלים, כשהילדים ערוכים היו נפשית וציפו לה, הוחלט ע"י רכזת חינוך ללא היוועצות עם ההורים יוזמי המשימה ומפעיליה ובניגוד להחלטה שהתקבלה גם על דעתה של רכזת החינוך וצוות הורים מוביל, שילדי חוץ יכולים להשתלב במשימות בר המצווה של ילדי רמת יוחנן רק אם אין התנגדות בקרב הורי ילדי בר המצווה ולו רק הורה אחד, להצטרפותם.

היו הורים שהתנגדו נחרצות, ועל כן נפלה החלטה לפני כחודש לפיה, ילדי חוץ לא ישתלבו במשימות בר המצווה, שחלקן כבר יצאו ללא ילדי חוץ.

ככל הידוע לנו זוהי החלטה תקדימית, בעבר לא הצטרפו ילדי חוץ למשימות בר המצווה.

התנגדות לצרף ילדת חוץ, למשימות בר המצווה התעוררה מסיבות שונות: ראשית בשל הדרך הבהולה בלא הודעה מוקדמת, להורים מבצעי המשימה, שלא החשיבו את ילדת החוץ כחלק ממניין שנקבע לכל אתר מראש, וכן בעיית הביטוח אף היא נותרה תלויה באוויר באמירות מלאות ביטחון – כאילו שאין מה לחשוש, "יהיה בסדר", וכשנבדקה סוגיה זו ע"י הנוגעים בדבר, הסתבר שלא היא, ואין הדבר פשוט כלל ועיקר.

זאת ועוד, ישנם הורים ברמת יוחנן שביקשו להעלות שאלה עקרונית זו (של הצטרפותה של ילדת חוץ) בפורום כל ההורים לאחר שהמשימה תצא לדרך, בשיקול דעת, בניחותא, תוך שמיעת ההיבטים השונים והצדדים השונים לקראת המשימות שעוד נכונו לנו. היו הורים שהתנגדו כשברצונם לשמור על שמורת הטבע האינטימית והייחודית לילדי רמת יוחנן בלבד.

ערב לפני היציאה לירושלים התכנסו 4 הורים מתוך 9 הורים סה"כ, (היו הורים שהדבר לא עלה בידם להגיע להתכנסות זו בשל ההתרעה הקצרה ולכן לא השתתפו) ובהתכנסות זו של פחות מ- 50% מקרב ההורים, הוחלט ע"י מערכת לחצים והעמדת אולטימאטום שאם ילדת החוץ לא תצא, המשימה לא תצא לדרך. רכזת החינוך נענתה ללחצים הללו, ללא קבלת דברי ההורים המכינים את המשימה, כי על המשימה לצאת לדרך – שהרי כבר הוכנה, והילדים מוכנים וכי הביטול כאמור כרוך בתשלום שהוא כספי ציבור. (מן הראוי לציין כי ילדת החוץ, כלל לא השתתפה עד כה באף משימה). מה הבהילות שאלנו? ולא נענינו. קיבלנו תכתיב – המשימה בוטלה.

אין ספק הילדים יצאו נפסדים, ההורים שהכינו וטרחו, התבזו, האווירה שנוצרה, עכורה ונרגנת

ניסינו (ההורים האחראים על המשימה) להידבר עם אודי כדי להוציא את המשימה בכל מחיר בעזרת רכב רמת יוחנן, הואיל והאוטובוס התבטל. (כך נאמר לנו מלכתחילה, דבר שהסתבר כלא נכון אח"כ) ולא עלה בידינו.

ההצעה לקבלת ילדת החוץ במסגרת שנת בר מצווה צצה פתאום, מעכשיו לעכשיו. הנושא צריך להיות נידון בצוותא בנוכחות כל ההורים הנוגעים בדבר, מן הראוי היה לטובת הילדים לצאת תחילה, לכבד את העושים והנותנים, ולדון בסוגיה לא בבהילות אלא מתוך שיקול דעת תוך התייחסות והאזנה לצדדים כולם, כחברה החיה בכפיפה אחת..

הרבה ממלאי תפקידים יש אצלנו בקיבוץ, תפקידים בתחום המשק, הכלכלה, הכספים, תפקידים בתחומי החברה ועוד...

ולכל אחד מאלה גם ממלא תפקיד משלו, לכן גם אלה רבים.

אך מיוחדים בכלל תפקידים אלה ובכלל ממלאיהם, הינם אותם תפקידי השירות הישיר לחבר, שאתה ואני נזקקים להם לעיתים מזומנות.

למרבית הרע – לא כל הממלאים תפקידים אלה מבינים היטב כיצד יש למלאם.

לאחד מאלה שכן מבין – ברצוני לומר מספר מילים של אהבה.

מיכאל ישראלי במוסך הקלנועיות והאופניים שלו.

כה לחי מיכאל, כה לחי על הדרך הנפלאה בה אתה ממלא תפקיד זה.

על מאור הפנים החם בו הינך מקבל כל אחד בכל יום ובכל שעה כמעט, על הבנתך כי כל אחד מאיתנו הקליינטים שלך, תלוי מאוד בשירותך. לא כולם כמוך מסוגלים (ואולי לא רוצים) לתת את ההרגשה שנעים לפנות אליך, נעים – למרות שבדרך כלל לא נעים להיות נזקק לשירותו של אחר.

וכמובן – תודה, תודה על עבודתך המקצועית והזריזה העושה הכל על מנת לעזור לנו.

על כל אלה – ברצוני לומר לך מספר מילים של אהבה:

היה ברוך מיכאל, שיהיה לך הרצון והכוח למלא תפקידך זה באותו אופן לאורך ימים, להיות בכך לסעד לכל אחד מאיתנו. כה לחי!!!.

המאמר שלי משבוע שעבר נגע ללבם של כמה אנשים, ובטח עִצבן כמה אחרים. אני מתחיל לחשוב שנגעתי בנקודה חשובה, אבל בצורה לא חכמה. מיד אסביר.

בשבוע שעבר כתבתי איך נראית השִגרה של משתמשי האינטרנט בקיבוץ: מתסכלת, לוטה בערפל, לא אינפורמטיבית מספיק, לא שירותית מספיק. אם היה נדמה למי מהקוראים שאני מפיל את האשמה על צוות התקשורת בלבד – הוא טועה.

בנוסף אמרתי, שאם מישהו צריך עזרה, ולא בגלל שהוא לא מבין – אלא בגלל שהוא לא מצליח להגיע לטיפול זריז ויעיל, יש מי שישמח לסייע. לא להחליף, לא להפריע, רק לעזור.

אני מקווה שאף אחד לא חשב שבאתי להכפיש, להביך, להעליב או כל פועל אחר מהתחום הזה. זאת אולי קצת חוצפה מצדי לבוא ולרטון על מבוגרים ממני עם רקורד של עשייה רבת שנים, אני פשוט לא רואה שמישהו אחר עושה את זה עד עכשיו.

אם לפרט למען הסדר הטוב, "האינטרנט לא עובד" בגלל כל מיני סיבות, אבל יש סיבות שלא ניתן לפטור בתואנה שהן זמניות. למי שלא יודע, כולנו (הגולשים) נוסעים על עגלת רוחב-פס שבעיר משמשת שלושה גולשי ADSL ממוצעים. אני חוזר: 70 משתמשים חולקים שלושה חשבונות ADSL, מישהו מצפה לפס רחב במקרה כזה? רק אם הוא לוקח להרבה אנשים אחרים את חתיכות העוגה שלהם. המערכת הקיימת אינה מחלקת את העומס בצורה חכמה ואינה עומדת בעומס החלוקה לכלל הגולשים. זאת נקודת פתיחה גרועה.

מה צריך לעשות? צריך כמובן לשפר את הציוד, ובנוסף רצוי להגדיל את רוחב הפס.

לשפר את הציוד אפשר על חשבון תקציב "תקשורת", אבל על רוחב הפס נצטרך אנחנו – הגולשים לשלם. ייתכן ולאחר שיפור ציוד הרשת המצב יהיה סביר בהחלט. שהרי אם כולנו נקבל רוחב פס שווה בשעות העומס (גולשי הכבלים את הפס המהיר והאנלוגיים את הפס הצנוע שלהם), נדע יותר טוב על מה אנחנו משלמים בדיוק, ואז נוכל להגיד אם אנחנו רוצים לשלם יותר, תהיה לנו אפשרות בחירה.

בנוגע לטיפול בתחום האינטרנט, אין שום סיבה שקיבוץ רמת יוחנן יעבוד באופן כל כך מסודר וגלוי בתחום הסלולרי (מתן אינפורמציה לחברים, אפשרות בחירה בעִסקת חבילה אופטימלית) ובצורה שונה לחלוטין בנושא הגלישה.

לצוות הסלולר לקח אולי הרבה זמן למצוא את הדרך הראויה ביותר לטעמם, אבל התהליך התבצע בזמן שהטלפונים כולם עבדו כראוי והיה שירות כלשהו. למול תחום הסלולר עומדת קהילת משתמשי רשת שקנו מודם כבלים בכסף טוב, בנוסף לאלה שגולשים באמצעות קו הטלפון שלהם, ואינה מקבלת שירות ראוי.

זה רק מראה שיש תחומים שנוגעים ליותר אנשים ומטופלים כראוי, ותחומים מצומצמים יותר שכל עוד אין אזעקה – נחים על מי מנוחות, גם כשהטיפול לא הולם.

לסיכום, יכול להיות שאני מקשקש, אני הרי לא נמנה על צוות האינטרנט ומפני רב הנסתר על הנגלה. את מה שאני יודע אני שומע פה ושם. אבל צוות האינטרנט לא דואג לידע אותי, וגם כשאני שואל אני קצת מטריד אותו. נראה לי שזאת נקודה חשובה ומוזנחת. אני מניח שאם המצב היה דומה מבחינת איכות הגלישה, אבל צוות האינטרנט היה דואג ליידע את ציבור הלקוחות שלו (הגולשים) בנוגע לטיפול, לא הייתי מתבטא כאן בכלל. היינו יודעים מלכתחילה שיהיו שיבושים והיינו יודעים גם למה, והכל היה הולך יותר חלק. אני שואל את צוות האינטרנט, האם לא כדאי להשקיע קצת יותר במתן אינפורמציה?.

כדור-מים / פקו

השבוע השלמנו את סגל הקבוצה הבוגרת לקראת עונת הכדור-מים הבאה.

לאחר שש שנים של עבודה פורייה שזכתה להרבה שבחים סיים קלמן טוט את עבודתו בקבוצה. קלמן ומשפחתו שהיו חלק מהנוף ברמת-יוחנן חזרו להונגריה ואנו נמצא את הדרך להיפרד מהם בצורה מכובדת.

את שרביט האימון קיבל לידיו ליאור קליין. זו פעם ראשונה שמאמן את הקבוצה שחקן בית. ליאור שאימן בשנים האחרונות חלק מקבוצות הנוער והילדים זוכה לאהדה רבה מצד השחקנים.

לסגל השחקנים צרפנו מספר שחקנים חדשים והשנה יש כוונה לרוץ חזק לאליפות – אינשאללה.

ומה בקבוצת הנוער

ליגת גיל 18 היא הליגה הפעילה כעת ואנו ממוקמים במקום השני.

הקבוצות הצעירות יותר מתאמנות לקראת פתיחת העונה שלהם בחודש אפריל.

רועי רימון נבחר ליו"ר האגודה ואחראי על הקשר עם המוסדות.

אנו עושים מאמצים לשפר את היחסים עם מוסדות הכדור-מים הארציים והשופטים.

בשבוע שעבר קיבלנו קנס בסך 500 ₪ על כניסת כלבים לשטח הבריכה בזמן משחק.

אני רוצה להזכיר שכניסת כלבים לשטח הבריכה אסורה בכל מקרה ובמיוחד בזמן משחק ועל כן את הכלבים השאירו בבית בזמן המשחקים.

דבר נוסף שלקחנו על עצמנו זה לעזור לקבוצת עמק הירדן. לקבוצה אין בריכה בחורף, ולכן מקיימת את משחקי הבית בבריכת רמת-יוחנן.

ביום שישי אנו נפגשים עם עמק הירדן למשחק במסגרת הגביע.

המשחק בשעה 17:00 אז תבואו לעודד ובלי כלבים. להתראות..

טובה ההשקעה בדברים טובים כך נוכחנו בערב בו צויינו 100 שנים לעלייה השנייה.

אכן כן היו הדברים ... ועוד איך היו. ערב זה פתח שבוע שציין את זמן ראש השנה הרביעי במסורת היהודית הוא ראש השנה לאילנות.

בעמל רב של רבים נערכו האירועים השונים: ערב העלייה השנייה, הטיול ביער הקרן הקיימת והמסיבה לציון ט"ו בשבט. יבורכו היוזמים וההוגים, המוליכים והמביאים.

חן חן לנענים המוסיפים את חלקם, תודות לתורנים, לסדרנים ולכל הלגיונות, שאו ברכה כולכם העושים במלאכה :

לילה אחד נשבר אחד הצינורות הראשיים שמוליכים מים לקיבוץ.

מים רבים זרמו לריק אותו לילה לוואדי, ואיש לא ראה, ואיש לא שמע.

ואיש לא חשב בכלל שצינור משובח שכזה עלול יום אחד להישבר.

והרי היה ידוע שהתשתית עליה הניחו את הצינור הייתה רעועה. ובכל זאת איש לא העלה על דעתו שזה יקרה. אבל... כמו יתר הדברים שקשה לצפות אותם מראש, זה קרה!!!

למחרת עם שחר בהשכימנו לעבודת יומנו יחד עם עוד כמה מקדימי-קום מוזרים, "נתקענו" נפעמים נוכח הפלא ה"רטוב" שפרץ לו בחצרנו בין לילה בלי כל הודעה.

שום סימנים מקדימים לא העידו על כך שתופעת טבע ייחודית שכזו עומדת להתרגש עלינו. כלבים לא נבחו מול הלבנה במילואה, הרפתנים לא הרגישו עצבנות מיוחדת בעדר, עוף השמיים לא פסק ממעופו, השאקלים בוואדי יללו כתמול שלשום, והכל היה כרגיל. שום סימן. שום אות.

והנה לפתע נהר...היינו עומדים על גדות המים השוצפים בזרימתם על המשטח שבין מחסן הבגדים למכבסה, משתאים ומחשבים לעצמנו, אך, כמה נאים מים אלה שזורמים בלי להתחשב בצורך הלאו-בר-כיבוש שלנו להגיע דחוף אל הטלפון הקרוב כדי "לדפוק שעון" על הבוקר. עומדים על הנבו שלנו בלי יכולת להגיע אל הארץ המובטחת.

קול פיכפוך המים המבעבעים מבטן האדמה, התערבב בקריאות העורבים שחגו לא שקטים סביב האקליפטוס הענקי ליד הרווקיות, קוראים בקול קרע.. קרע.. רק רע.. רק רע.. רע... ואנחנו בזלזול מופגן בבינת העוף השחור הזה, לא נתנו את ליבנו לקריאות ההזהרה.

מוקסמים כמו ילדים מצעצוע חדש שקיבלו, הפלגנו בחלומות... משתעשעים בתוכניות יָזמוּת חדשות עתירות דמיון לתפארת האגף העיסקי והשבחת הנדל"ן של עידו. בתי הארחה, צימרים, גני שעשועים, מסעדות, מזרקות, לונה פארק, קזינו, איים צפים, בתי יונות (ר"ל) שירותי "חסקה, חסקה בלי סיפון ומעקה שנחייה ושנזכה..." בריכת שחייה אולימפית חדשה בלי שותפים ותורמים בפוטנציה, תוכניות בנייה חדשות, קבלנים חדשים, אולי נחליף סוף סוף את ה"מייצג הסביבתי" הזה שמכונה במקומותינו גג, שאמור להגן על עובדי המחסן והמכבסה ומקבלי השירות מפיגעי מזג האוויר, והוא לא!!!! הדעת נותנת שאם כל הכבוד ("ויש כבוד") לא נשִׂים מכשול בפני נהר.

גם הספקנים שבינינו לא הורידו מכלל אפשרות פתיחת סניף מיוחד של "מקדונלד" לילדי המשקים חדלי הפרעון המופרטים שבסביבה, או לחילופין שנקנה את "פוליגל" וניתן אותו בחינם למצובה, שלא לדבר על האפשרויות החדשות והעדנה הצפויה ל"פאב" שעומד לו כבר שנתיים כאבן שאין לה הופכין.

אבל מה כל אלה לעומת הכבוד והפירסום שנזכה להם, שועי הארץ יבואו להסתופף בצל קורתנו, לוויתני פשע יחפשו פתאום את חברתנו, מניות פלרם יקפצו בין לילה, נמכור אותן בבורסה של טוקיו או ניו יורק. ראש הממשלה שירצה ביקרנו יבוא לגזור סרטים בחנוכת המבנים החדשים שיתרוממו אל על, ויסתירו לנו את שכונות "יששכר" ו"חרוב" שיתגמדו נוכח עוצמת חזון הפיתוח המקומי. דודי אפל יתעניין איך אפשר לדחוף לנו כמה מיליונים ירקרקים מרשרשים "על יעוץ" כדי שגם לו יהיה חלק בפרוספריטי הקורם עור וגידים ממש ממש כאן ועכשיו. שלמה חבר יתחנן בפנינו שנשתף גם אותו במשחקים. מלכות יופי תבואנה להצטלם לאור השקיעה הנוגה מהמפלים המלאכותיים. נשכור לנו דוברים שייחצנו את מפעלנו החדש, נהיה אייטם בטלוויזיה, נחדור עם הכסף שלנו לתוככי מרכז הליכוד, נקנה את השילטון, נעביר את רוע הגזירות מהארץ, גם עמרי וגלעד יתחילו להתעניין פתאום כן, כן, בהיקף הביצים של הפרים המקומיים, ישלחו את ספקטור ל"רחרח" בסביבה, למדוד את מה שצריך למדוד. כתבים זריזים שיקדימו את אריק בשן יבואו לראיין את החביירים הראשונים שגילו את המעיין, אבל אנחנו לא נמהר לגלות את סודנו, לא נמכור את עצמנו בזול.

השמועה שתעשה לה כנפיים תביא אלינו גיאולוגים בעלי שם שישחרו לפתחנו לחקור איך ולמה זה קרה דווקא פה...

רק ה"חבר'ה של ר' מור יוסף" יחייכו לעצמם בסיפוק, בשלווה יהודית אופיינית ישחררו אנחה של נחת מהריאות או מהת... וימתיקו סוד כיודעי דבר, להם לא צריך לספר, זה הלא ברור, הכל צפוי והרשות נתונה...אלה חבלי משיח או לפחות פעמיו שהגיעו הנה בזכותם. על כל מקרה אין להוציא מכלל אפשרות הקמת מִקווֶה במקום ה"פאב"...והנחת אבן פינה לבית כנסת גדול ומשוכלל שיוכל להכיל בתוכו את אלפי עמך ישראל שיבואו לפקוד אותנו. יום יום נשנן את המנטרה היומית "אל יגבה לבבך", נפתח אותו לנזקקים, נקיים "יוםטוב" לכל ילדי המצוקה ("ויש מצוקה"), נשנורר בשם המים שלנו תרומות לנצרכים. נקים מפעל למילוי בקבוקי מים קדושים קמיעות ולחשים....

כך היינו עומדים ומדיינים זה עם זה, וכבר רואים בעיני רוחנו את מקהלת "ליל הסדר" שמחדשת ימיה כקדם לקראת "חג המים" לפתיחה החגיגית העולמית, משפשפת את גרונה ועונה בהרמוניה נפלאה לשחר המרעים בקול פעמוניו "ומשה היכה על סלע..." ובנות הרמה יוצאות במחול המחניים לשמחת לב כל רואיהן.

אותה שעה היה המלאך מיכאל (ישראלי), "משבית השמחות", מתרוצץ מסביב, סוגר ופותח כל שִׁיבֶּר מזדמן בשטח בטווח הנראה לעין בניסיונות שווא לחסום את הזרם ו...כלום. המים בוקעים כמעין המתגבר מתוך

הקרקע וקולם הולך מקצה העולם ועד קצהו ואין ישועה. "מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה...", הוא זועק אבל אין מקשיב כי אנחנו כבר עסוקים בבחירת שם לרך הנולד, "פישון" "סירחון" "מי אפסיים", "מי ברכיים", או שמא "המדמנה אשר בגיא השלוליות"

ביד חזקה ובזרועה נטויה סגר את השִׁיבֶּר הנכון.

באחת נסתתמו המעיינות ודממה השתררה בחלל הבוקר הטלול. עוף לא צייץ, כלב לא נבח, פרה לא געתה, וגם התנים השתתקו בוואדי. נשארנו עומדים המומים על שפת המים הגדולים שהיו יורדים לאיטם, משאירים אחריהם שפכי בוץ עצומים וסחף אבנים למעצבה על המדרכות, מבכים חלום יפה שהיה בהישג יד ונגוז.

לילה אחד נשבר אחד הצינורות הראשיים שמוליכים מים לקיבוץ.

הרבה מים זרמו לריק אותו לילה לוואדי, ואיש לא ראה, ואיש לא שמע.

ואיש לא חשב בכלל שצינור משובח שכזה עלול יום אחד להישבר. .

א. יהודה'לה עדיין לא החליף את שם משפחתו. הוא נשאר טל בלבד ולא כפי ולא כפי שפורסם ב"ברמה" של שבוע שעבר. אנו מתנצלים.

ב. הרשימה "מי כאן הקורבן" נכתבה על ידי איילת גורדון.

ביום רביעי הקרוב, 18.2.04 ענף הבגד על שלוחותיו יהיה סגור.

כל הצוות יוצא לטיול שנתי. החברים מתבקשים להסתדר בהתאם. תודה, דיין.

עקב מחסור בכוח אדם "קפה ברמה" יעבור לתפקד החל מיום חמישי 12.2.04 בשיטת "שירות עצמי", או "לקחת הביתה" עם כל מה שמופיע בתפריט.

לנוחיות הנזקקים לשירותי מש"א, תא דואר של מש"א (מסומן באדום גדול) נמצא מתחת לתא של ה"ברמה". עשו בו שימוש.

לא פעם אתה מוצא את עצמך עומד מול תאי הדואר שלנו, מחפש תא של חבר זה או אחר או מוסד, או ענף ותוהה מדוע הבלגן הזה.

אני מניח שבמשך השנים חולקו תאי הדואר לאו דווקא על פי הסדר הנכון או פשוט "דחפו" מין בשאינו מינו בגלל חוסר מקום. כמו כן הפיתקיות הישנות כבר עשו את שלהן ויש להחליפן.

סדר שיהיה ידידותי למשתמש. דהיינו חלוקה ברורה לאגפים –

2. אוכלוסיה מתחלפת (תושבים, שכירים, אולפן, סטודנטים וכו).

לחלק מחדש את התאים לחברים בסדר הגיוני על פי האותיות.

להדביק פתקית חדשה גדולה ומאירת עיניים, צבע שונה לכל אות או קבוצת אותיות.

אפשר לעשות זאת בזול, פיתקיות תוצרת-בית מנויילנות, או קצת יותר יקר בחוץ, בחריטה על כל חומר שהוא. אני מוכן לעזור אם בעצה ואם במעשה. ירמיהו. .

עריכה – ירמיהו בן צבי. הקלדה ושיכפול – שרה'לה זית

כדור-מים / פקו

את שרביט האימון קיבל לידיו ליאור קליין. זו פעם ראשונה שמאמן את הקבוצה שחקן בית. ליאור שאימן בשנים האחרונות חלק מקבוצות הנוער והילדים זוכה לאהדה רבה מצד השחקנים.

ומה בקבוצת הנוער

הקבוצות הצעירות יותר מתאמנות לקראת פתיחת העונה שלהם בחודש אפריל.