מס. 1410  י"ד בשבט תשס"ד  6.2.04

 

"...כָּל הַגַּן לָבַשׁ לָבָן..."

"ריקושטים" לא נעימים "ניתזו" בזעם השבוע, בצדק או שלא בצדק, למקרא דברים מסוימים בעלון האחרון. אשר על כן, לכבוד החג הקרב ובא "עשינו חושבים". החלטנו "לרדת" מהעצים הגבוהים שטיפסנו עליהם, לחזור לתלם.

והנה השבוע לתפארת הקיבוץ, לתפארת איכות הסביבה, איכות חיינו, איכות המילה והביטוי אנו מוצאים עלון "נקי". (פה ושם נפלץ לנו משהו אחר, אבל השתדלנו.... באמת באמת. רק דברים חיוביים).  ולהקורא ינעם.

 

 

נצא לשדה / מתתיהו שלם

 

כֻּלָּנוּ כֻּלָּנוּ נֵצֵא לַשָּׂדֶה

וְשְׁתִילִים בְּיָדֵינוּ לָרֹב.

עֵצִים נִטַּע, חֻרְשׁוֹת, כְּרָמִים,

אַךְ זֶה יוֹם חַג שֶׁכֻּלוֹ טוֹב.

 

שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת נֵצֵא בַּסָּך.

שִׁירָה, יֶלֶד, שִׁיר וּשְׂמַח.

יָצְרָה יָדֵנוּ נוֹף מוֹלֶדֶת,

עֲלֵה הָעֵץ, גְּדַל וּצְמַח.

 

מִצָּפוֹן, מִדָּרוֹם, אֵל פְּנֵי אֳפָקִים

יְרֻקִּים מִשְׂתָּרְעִים הַנִּירִים.

מָטָר יָרַד עַל הָרִים וַעֲמָקִים

הֶאָח, הֶאָח, גְּשָׁמִים אַדִּירִים

שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת...

 

"וְכִי תָבוֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם..."

 

לפני זמן מה קיבלתי מנעמי גנור (כהנא) כמה קלטות שהשאיר אחריו דוד כהנא ז"ל. "אולי תמצא בהן משהו..." אמרה. בקלטות הוא מעלה פרקי חיים מהשנים הראשונות בארץ כפי שהוא ראה זאת, שיחות ופגישות שהיו לו במהלך תפקידים שונים שמילא, בעיקר במרכז החקלאי ומוסדות אחרים בארץ ובחו"ל.

כשדוד היה חי הוא היה אומר תמיד (וכמוהו תמר דר ז"ל וכמוה גנה ז"ל ויתר בני הדור ההוא):

"...עוד אי אפשר לספר, יש עוד אנשים חיים".

היה להם כנראה הרבה מה "לא לספר", הרבה כאב, יִצרִיוּת, קנאה, אהבות גדולות ושנאות גדולות, עוני גדול ובעיקר אידיאולוגיה גדולה מהחיים.

האמת היא שחיפשתי בקלטות דווקא זיכרונות ממשהו אחר, עדות לפרק חיים קצר שדוד לקח בו חלק, ימי ביתניה עילית. לצערי לא מצאתי.

בהקשר של "ונטעתים על אדמתם..." או "אל תעקור נטוע..." הנה קטע מימי העקירה מבית אלפא ובניית חיים חדשים ברמת יוחנן. (ירמיהו).

 

דוד מספר -

חזרתי ב- 37' כשהסכסוך בבית אלפא התקרב לשיאו.

הייתי בין מתנגדי הפילוג. היתה בי תקווה שקשרי הרעות והידידות אשר בין החברים יאפשרו להתגבר. באחד הימים קיבלתי יפוי כוח להיפגש לשיחה מכריעה עם טבנקין ומאיר יערי על מנת להוכיח את אמונתי או להסתלק ממנה.

שוחחתי שלוש שעות עם טבנקין בעפולה על הנושא, הצגתי לו את גישתי. אינני יכול להגיד שטבנקין סתר את מה שאמרתי, כמובן שאמונתו בייחוד הקיבוץ וזכותו להגדרה קיצונית מוגדרת מאוד היא אשר הנחתה אותו.

נחרתו עמוק בזיכרוני מילותיו האחרונות, הוא אמר: "דוד אני לא אעשה דבר שיפגע בשומרים" (חברי השוה"צ.) הבנתי שממנו אין לי לצפות לעזרה והחלטתי לעשות ניסיון שני ולהיפגש עם מאיר יערי אשר קשרי ידידות ורתיעה קשרו והפרידו בינינו.

 

השיחה עם יערי הייתה עוד יותר דרמטית. שעות רבות שוחחנו, הוא היה אנושי והרבה יותר קרוב להבין את תפיסתי ואת מאמצי להציל את שלמותו של הקיבוץ.

ענה מה שענה ושתק הרבה. התלבט קשות אך גם אצלו המשפט האחרון היה "אני איש תנועה ואחריות על גורלה ועל דרכה רובצת עלי. אינני יכול לתבוע מהחברים לוותר על חלומם של ייחוד הקיבוץ. אינני יכול לעזור".

בשיחות האלה הגעתי למסקנה שאין מפלט, יש צורך לחתוך ולפרק את חלום הנעורים ולהתחיל בדרך החדשה.

הציבור בארץ היה אובד עצות, נתון בבעיותיו האידיאולוגיות ומישקיות ולא שם לב לטרגדיה הגדולה אשר התחוללה ביוני 1940 כשהמכוניות נסעו הלוך וחזור.

 

רמת יוחנן הייתה משק  יותר צעיר ב- 10 שנים גם בתנאים גם בהרכב אנשים, מושגי החברים על  משק היו שונים ממושגי ומושגיהם של מספר ניכר של החברים מבית אלפא.

הם היו אנשים לבביים מאוד וקשורים בקשרי חברות אולי יותר עמוקים מהקשרים של אלו אשר באו מבית אלפא.

הזעזוע הראשון שלי היה העוני הקיצוני של הישוב. ואי יכולת להבטיח את הקיום היום יומי. חובות מעל הראש, כל מקורות האספקה היו סגורים.

נבחרתי להיות גזבר אבל כסף לא היה.

הדבר היחידי שהיה בידי זה השם הטוב שהיה לי בתור הגזבר של בית אלפא.

היה עלי לפנות לתריסרים של סוחרים וספקים שונים ולנסות להבטיח סדרי הספקה וחיים תקינים שאינם נתונים יום יום למשבר. 

עלה בדעתי רעיון מצחיק. ניגשתי לכל אחד מהספקים שעבדו איתנו והשתמשתי בזכות ההיכרות והאמון שהיו לי, אמרתי להם, אינני יכול לשלם עכשיו, מה שאני יכול להבטיח וזה מוכרח להיות דו-צדדי, אני אתחייב לתת כל שבוע לירה או שתי לירות לפי גודל החוב ואתם תספקו את ההספקה למשק. ננהג בזהירות. כך זה נמשך שנתיים או שלוש. אחר כך הבסיס הכלכלי התאזן ואפשר היה לעשות בשקט את הצעדים הראשונים למבנה המשק..

 

(תומלל מתוך הקלטת על ידי שרה'לה, עובד לדפוס על ידי ירמיהו.)

 

 

"...הוּא שִׁיר הַהוֹדָיָה..."

אכן היו הדברים מעולם – ומה עתה? / יהודה בן טל

 

אין ספק שחוויה מרגשת ביותר עברה על כל הנוכחים בערב לציון מאה שנה לעלייה השנייה.

ההפקה המעולה הוכיחה שוב את עושר הכישרונות והיקף הנכונות המצויים ברמת יוחנן ודבריו היוצאים מהלב של מוקי צור עטפו את הכל בהילה קסומה של היסטוריה הקמה לתחייה מול עינינו.

 

ואכן במילים "היסטוריה הקמה לתחייה" טמון לדעתי הערך המוסף של האירוע ולגבי דידי בעצם הערך העיקרי. כוונתי לכך שמה שראינו וחווינו לא היה רק קטע של נוסטלגיה מהעבר הרחוק, אלא גם, ובעיקר לקח ממשי ואקטואלי גם למציאות חיינו העכשווית.

כידוע רבים בתוכנו נוטים לחשוב שכל עניין האידיאולוגיות התאים רק לתקופות אחרות כאשר כולם היו אידיאליסטים כביכול. בהחלט נכון שבמובנים מסוימים שפת האידיאולוגיות הייתה קצת יותר שגורה ומקובלת, אבל אין גם ספק שחלוצי העלייה השנייה היו בכל זאת מיעוט שבמיעוט גם בתקופתם.

 

לא בכדי הודבק להם הכינוי "משוגעים" ו"הוזים" בהשוואה לשאר בני דורם, אבל אין גם ויכוח לגבי עובדת מימושם של שיגעונות אלה (לפחות בחלקם ולפחות למשך תקופה מסוימת).

לעניות דעתי יש גם היום לא מעט חולמים ומאמינים פוטנציאליים ומה שקובע הוא עצם היכולת לחלום ולהאמין.

המציאות מראה שכל גילוי של חזון דווקא זוכה לכיסוי והד תקשורתי נרחבים ולכן נראה שגם היום יוכל להתקיים בנו הפסוק "אם תאמינו תאמנו"..

 

 

 

נוכחים: כל חברי המזכירות למעט יובל פינשטיין.

 

1.      ערעור ותק. סוכם שערעורי הוותק יובאו בפני צוות בהרכב: אודי, אמנון קרניאל, יוחנן, אורה שורר, יובל כהן.

2.      "סל שמחות". הוחלט להוסיף לסל הקיים (בריתות, בר-מצווה, חתונה) גם הקצבה של עד  100 מנות ליום הולדת 80 בסטנדרט מנת בר-מצווה.

3.      נשמע ערעור רותה יריב ויואב אופק על החלטת המזכירות בנושא קבלת חיימקה בן-טל לחברות. הוחלט להזמין לישיבת המזכירות הבאה את סוזן  וחיימקה.

4.      תיקון בהסדר צעירים (במבח"ים). סוכם ההסדר בנוסח האחרון שהובא על ידי ורד ושחר. יובא לאישור האסיפה.

רשם – אודי .

 

 

 

 

 

מִשְּׁאַלְתּוֹ הָאַחַת

                                                                        נכתב נוכח

עֵת הַיּוֹם נוֹגֵס                                                    פניהן המיוסרות

בִּזְנַב הַלַּיְלָה,                                                      של משפחות

נַהֲמַת יוֹם הֶעָמֵל                                                סוועאד, אביטן

טֶרֶם הָפְכָה שָׁאֲגָה.                                             ואברהם.

 

לֹא כָּבַשׁ עוֹד הָאוֹר

אֶת כָּל מִשְׁלָטֵי הַחֹשֶׁךְ,

וַעֲדַיִן נָמִים הַדְּרוֹרִים     

אֶת שְׁנָתָם.

 

מַבִּיט אָב בִּבְנוֹ שֶׁזֶּה אַךְ נוֹלַד,

הוּא טֶרֶם הֵבִין

לֹא הֵכִיל אֶת הַפֶּלֶא,

בּוֹ חַיִּים חֲדָשִׁים מִצְטָרְפִים לָעוֹלָם.

 

הוּא עוֹד שֵׁם לֹא קָרָא לוֹ

לֹא רָאָה עוֹד אֵת צֶבַע עֵינָיו,

מִשְּׁאַלְתּוֹ הָאַחַת הִיא:

כִּי אוֹתוֹ, בְּנוֹ יָבִיא

אֶל בֵּית הָעוֹלָם.

                                    ראובן עזריאלי  30/1/04

 

 

 

 

 

ברוכים הבאים: דוקטור דניאל קייס (KEYES)  , אשתו אֶמָה ושלושת ילדיהם אשר (6), אבי (3) והתינוקת יעל, יתגוררו עמנו מספר חודשים.

המשפחה באה מדאלאס  ודניאל   עובד בבית חולים רמב"ם.

נאחל למשפחה שהות נעימה בקיבוץ. (דר. דניאל אינו מחליף את דר. נגב אלא שוהה אצלנו כתושב רגיל).

 

נושאים לטיפול. בתכנית העבודה  השוטפת של הקהילה לשנת 2004.

להלן רשימת נושאים שחלקם כבר נמצאים בטיפול התחלתי או אפילו מתקדם. חלק מן הנושאים מטופלים  "עבור הקהילה" באגף העיסקי. כל נושא לעצמו מטופל במסגרת נוהלי קבלת החלטות כמקובל.

 

א. ביטחון חברתי וכלכלי.

1.  המשך ההשקעה בקרן הפנסיה.

2.  מיסוד הקמת "קרן מילואים".

3. "קרן לרווחת החבר" (קרן חדשה).

4.  פתרון לנושא פנסיית שארים.

5.  ביטוח "אובדן כושר עבודה".

6.  הפעלת קרן "דור לדור" (בעלי צרכים מיוחדים).

7.  המשך פיתוח תיק "מבני רם יוחנן" (השקעות בנדל"ן מניב).

 

ב. כספים / גזברות

8.  הפעלת קרן המילואים.

9.  סיום פרק השעבודים על נכסי הקיבוץ.

 

ג.  תכנון ובינוי

10.  קידום תכנית המתאר של הקיבוץ.

11. בניית "שכונת גפן" ו"רימון".

12.  המשך "שיפוצים במקום".

13.  הסדרת מגרש חניה באיזור המרפאות.

14.  המשך פינוי דירות משימושים אחרים.

15. "פאב".

16.  מגרשי ספורט.

17.  בריכת שחיה.

 

ד.  הסדרת ענפים כ"מרכזי אחריות"

18.  "ענף הבגד"

19.  "בית מוסדות"

 

ה.  עבודה / מש"א

20.  גמר תיקנון  ענפים מרכזיים (סיעוד, חינוך, מזון, רכב...)

21.  קליטת נושא "רישום אוכלוסין" במלואו (כולל ניהול ה"ותק" ) במש"א.

22.  טיפול במילוי תפקידים מרכזיים (סיום או הארכת קדנציות)

 

ו.  תיקצוב

    23.  הפעלת תיקצוב אנרגיה

    24. בדיקת נושאי תיקצוב "אחזקת דירה".

    25. תיקצוב "ענף הבגד".

 

ז. מיחשוב

    26. מיחשוב כולל ("מיני E.R.P ") שלב א' בקהילה (רכש, מחסן כללי, חנות בגדים,  בניין).

 

ח. רכב

27.  הפעלת התכנה החדשה כולל "הזמנה עצמית" ובדיקת נושא החיוב לפי זמן.

28.  ייעול "מרכז הסעות"

 

ט.  רפואה

29.  בדיקת נושא "רופא תושב"

30.  "מרפאה איזורית"

31.  בדיקת השתתפות החבר בנושא תרופות O.T.C, ויטמינים, טיפולים אלטרנטיביים

       וכיו"ב.

 

י.  כללי

    32.  העמקת פעילות מחלקת הרכש.

33. חידוש הסכמים עם פלרם.

34.  "חוגי עיון וחשיבה".

    35.  בדיקת נושא ועדת ביקורת.

    36.  הפעלת המתו"ה, (מסורת תרבות והנצחה).

    37.  נופשון.

    38.  משלחת נוער לאנגליה (?).

 

 

 

 

 

"...וְהוּא שָׁמוּר בַּלֵב..."

 

דעת יחיד ? ראובן עזריאלי

 

אני מבקש לעצור, ולדחות על הסף את הצעת המזכירות שהחלטותיה תתפרסמנה באיחור של שבועיים.

וזאת מן הטעמים הבאים :

1.       קימת אצלנו החלטה שהצעות המזכירות מקבלות תוקף של החלטות אספה, אלא אם הוגש ערעור בתוך שבוע מיום הפרסום.

2.      עד שתובא ההחלטה לידיעת החברים היא כבר תבוצע בשטח, ואז מה הואילו חכמים…..

3.       גם כך, חלק מפרסומי המזכירות סובלים משקיפות של בוץ, ולא של זכוכית.

 תארגן המזכירות נוהל עבודה כזה שפרוטוקול כל ישיבה יסוכם בסופה, ויובא למערכת

"ברמה" של אותו שבוע..

 

 

 

 

"וְנָתַן הָעֵץ פִּרְיוֹ וְהָאָרֶץ יְבוּלָהּ..."

 

ראיון טלפוני חורפי רטוב חטוף עם עמרי רימון

 

מה קורה בגד"ש בימים גשומים אלה?

ירדו די הרבה ממטרים.

 

איך זה  נראה בשטחים?

הרבה הצפות. כרגע עוד אין נזקים לתבואות חורף אבל אם זה ימשך עוד חודש בקצב כזה נעמוד בפני בעיה.

 

איזו בעיה?

שגדולי החורף יחנקו מכמויות מים גדולות מדי.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

איך נראה הוואדי?

הוואדי נראה יפה. זורם והמאגרים מלאים.

 

ומה עושים עם המים העודפים?

שופכים אותם לים. המאגרים מלאים כבר מלפני שבועיים. אנחנו מוציאים מים מהמאגר בגלל שממשיכים לרדת גשמים וכדי שלא תבוא פתאום איזה מכת גשם גדולה והוא יעלה על גדותיו.

 

מה עושים החבר'ה?

החבר'ה? אחד עובד במרכולית, חלק נמצאים בחופש, ויש עובדים קבועים. אבל לא עובדים שבוע מלא עובדים שלושה ימים, ארבעה ימים, חמישה ימים בשבוע. יש כאלה שעובדים גם כל השבוע.

 

איך נראית השנה הבאה מבחינת הגדולים – ומה בקשר להקצאות המים.

תהיה עליה גדולה בשטח הכותנה בגלל מחירים גבוהים בעולם.

 

זה בטח יהיה בכל האיזור ולא רק אצלנו?

כן בכל הארץ.

 

בכל הארץ יגדלו עכשיו יותר כותנה?

כן.

 

בקשר להקצאות המים – איך זה משפיע?

אנחנו כל שנה משתמשים במאגרים שלנו.

 

לא מושפעים מהגזרות שהממשלה או הנציבות המים ?

מושפעים מהגזרות שמגדירות לנו את מי הקולחין בוואדי או מים שפירים שהיינו משתמשים בהם עד היום. יש לנו מערכת הכלרה, מזרימים את המים שיוצאים, השקענו בשנה שעברה 100.000 ₪ במערכות האלה כי הגענו למבוי סתום עם משרד הבריאות, לא נתנו לנו אישור לגידולים אם לא נשקיע . עשינו את זה וקיבלנו אישור.

 

מה קורה עם מי מקורות?

זה מים הרבה יותר יקרים.

 

מה המחיר?

נדמה לי שקל ועשרה לקוב מים.

 

והמים של המאגר?

המים המשוקללים של כל הגידולים, כולל  דמון, 60-65 אגורות.

בדמון יש לנו מי קולחין שמגיעים מכרמיאל כרגע הם בטיהור שניוני מה שנקרא, ואפשר להשקות בהם גידולים שונים עם כל החסמים, הכלרה וטפטוף טמון.

 

אבטיחים צפויים לנו השנה?

אבטיחים צפויים לנו השנה.

 

איפה? תגלה לי בסוד.

בשטח מתחת לבית קברות.

זה מסוכן מדי?

מאיזה בחינה?

 

מבחינת "הנהנים" מהצד.

אין מה לעשות נקווה שזה לא ישפיע יותר מדי על היבול.

 

ותירס מתוק?

כמעט ירדנו מהגידול הזה השנה יהיה רק 280 דונם.

 

למה?

כי זה לא ריווחי.

 

כמה כותנה אתה אומר יהיה לנו?

כמעט 3000 דונם. ואנחנו מצפים למחירים טובים כי יש עליית מחירים בכל העולם.

 

אז אתם מקווים לשנה טובה,

כמו תמיד.

 

גם אנחנו יחד איתכם מאחלים ומייחלים לשנה חקלאית טובה..

 

 

 

 

 

"...בַּנֶּטַע הָרַךְ, בַּנֶּטַע הָרַך, יִגְדַּל וְיִצְמַח..."

 

'מנוע הצמיחה' של פלרם / שי מיכאל

מעבר בין שנים, הוא תמיד תקופה טובה לחדד מחשבות ולגבש דרכים ורעיונות להמשך. בתקופה הזו יוצא לכל נושא תפקיד לבדוק ביצועים ולדוג מתוך היצף הנתונים  את אותן מגמות חשובות שדורשות טיפול.

בדוח זה אנסה להיכנס בחריץ שבין דוחות תקופתיים שעמוס מעביר לסיפורי צבע מרתקים שמסופקים על ידי משווקים ואחרים  ולשפוך קצת אור על 'מנוע הצמיחה' של פלרם. לצערי לא יהיה ניתן לחשוף הכל ולפרט, אבל את העקרונות אפשר להסביר וכל אחד ישלים כמיטב הדמיון את השאר...

 

כ'מנוע צמיחה' אנחנו מכנים את אותן פעולות שיטיסו (או לפחות יישמרו) את פלרם  לרמת ביצועים גבוהה יותר. ומכאן יגבירו את השרידות של פלרם בסביבת עבודה תחרותית, משתנה עם שולי רווח נמוכים.

 

איך מייצרים מנוע כזה ? איפה קונים אותו ? עם מה מתדלקים אותו  ? אז ככה...

א.     מתסכלים רחוק ורחב ו"יורים" למספר כיוונים בו זמנית.

ב.      עובדים לאורך ולא לרוחב, תכף נסביר.

ג.       מתדלקים בדם צעיר עם ניצוץ בעיניים וסכין בין השיניים.

הרעיון הוא לחפש אקטיבית אחר אותן פעולות שיכולות להביא לפלרם ערך מוסף בפיתוח ייחודי בגזרה רחבה של שוק. ל"חבר" אליהן איש פלרם שכל מעיניו מוקדשים לכיבוש אותו היעד. אותו 'מנהל מוצר' מפעיל תהליך אורכי, בניגוד לתהליך רוחבי, המאפיין משווק איזורי שמתרכז במכירת מגוון מוצרי פלרם.  התהליך מתחיל בלימוד השוק, הבנת מבנה השוק ודרכי ההפצה בתחום. זיהוי דרכי 'חדירה' וכניסה לשוק. אפיון המוצר בתוך מתחם תמחירי של כדאיות וסינרגיה ליכולות פלרם. לאחר מכן מתחיל תהליך מורכב של תאום גורמים שונים בתוך פלרם ומחוצה לה שתוצאתו הרצויה היא לידת 'מוצר חדש ' (רצוי שהאבא יהיה השוק - לקוח ) מיד לאחר הלידה על מנהל המוצר לארגן 'ברית מילה' ולהפיק את כל כלי השיווק הנדרשים לטובת השקת המוצר. השלב הבא הוא הצגת המוצר לשוק ותחילת מכירה, מכאן המשך הטיפול עובר לידי המשווק המקומי.

 

בשנתיים האחרונות אנחנו מקימים בדרוג מערך 'חוד חנית' לפלרם,

שכפלנו את 'מנהל המוצר' הראשון ,עפר לביא, שבתקופת זמן קצרה הביא תוצאות מצויינות בתחום של דחיפת מוצרי פלרם לחקלאות. וכיום עובדים תחת הכותרת 'מנהלי מוצר' אמיר שדה, אמיר סלייפר, לייזר גולדשטין  ואוריה זית . כולם נושאים בעוד תפקידי "רוחב".

את התוצאות של פעילות זו כבר ניתן לראות בעין , עם ציפיות למכירות בפועל ב 2004.

 

לסיכום,  ההיסטוריה של פלרם רצופה בהצלחות של 'תפירת' מוצר ייחודי עם ערך מוסף לנישה מוגדרת בשוק. החידוש הוא שכיום באגף השיווק שוקדים באופן אקטיבי על פיתוח מוצרים אלו.

מקווה שהצלחתי לשפוך קצת אור על חלק מהקורה בפלרם בתחום שהוא חשוב לכולנו , העתיד..

 

 

 

"...אֲנִי וְאַתְּ קְשׁוּרִים לָעַד..."

מחכים לליידי מקבת / בן אדר

 

פרולוג

 

ה'מקבת' (או בשמה המלא גרטה מקבת), היא מכונה משוכללת מאוד למדידת פרמטרים של צבע והעברת אור, בזמן הייצור על הקו.

כידוע, הלוחות שאנו מייצרים לכיסוי האצטדיון באתונה מיוצר בפלרם פוליקרב אנגליה. ונוכחותה של הליידי הזו ('מקבת') הוא אחד מתנאי הייצור  ההכרחיים לפרוייקט בסדר גודל כזה,

לצורך זה הוּרדה ה'מקבת' שהייתה ממוקמת בקו 21 בארץ ונשלחה אחר כבוד למפעל פלרם פוליקרב באנגליה.

 

יצור הלוחות האלה שהוא גולת הכותרת של פלרם יהיה באנגליה.... אם כך אמרתי, חייבים לשלוח את הגברת לשם. יצור בלי המכונה הזו יהיה מסוכן וכמעט בלתי אפשרי. והרי אנחנו לא רוצים שמשהו ישתבש, יש לנו הרבה מדי לסכן כאן.

לא עזרו השכנועים...הם היו מיותרים לחלוטין, כולם ידעו שזה מה שיש לעשות.

 

כך קרה ששבועיים אחרי כן מצאנו את עצמנו, עבדכם הנאמן וגלעד במטוס גדול מנסים להשיג

את הגברת הצעירה, אשר יצאה מספר ימים לפנינו במשלוח מהיר ומיוחד אל ארץ הדגים והצ'יפס.

וכבר אמר מרפי, שאם משהו יכול להשתבש הוא ישתבש...

היינו אמורים לנחות קצת לפני הגברת, אבל היא החליטה שבמקום לראות את הדרבי של מנצ'סטר היא תישאר בלונדון לחגוג את חג המולד.

למה  להאשים אותה, יש לה טעם יקר.

הבעיה היא שה'גברת'  מאוד רגישה, אם חלילה תעז לחשוב עליה מחשבות רעות, היא תקום ותעלם. לא עזרו הניסיונות והחיפושים. הגברת התמקמה בנמל התעופה הית'רו לונדון וסירבה לצאת. מצאנו את עצמנו ממתינים לגברת אחת מוכשרת, עצבנית וקצת קצת מעצבנת (אבל תזכרו לא להגיד לה מילה, היא הרי קצת רגישה).

 

אתונה הנה אנו באים...

לא כל כך מהר.

לגברת יש דעה עצמאית משלה.

בשיתוף פעולה הדוק עם הבירוקרטיה האנגלית המפורסמת היא נעמדה על שתי רגליה האחוריות וסירבה להתאים את עצמה לתוכניות.

 

והרי הכל תוכנן לפרטי פרטים, ביום שלישי היא מגיעה, ביום רביעי היא כבר ממוקמת בביתה החדש, קו 31 אשר בפלרם פוליקרב דונקסטר. ובערב (מקסימום בבוקר שלאחר מכן) היא מתחילה לעבוד...

 

אבל ביום חמישי בבוקר היא עוד הייתה בדרכה המפרכת והארוכה לביתה החדש מתעקשת לעצור בכל התחנות ולהגיע לחיפה דרך אילת.

 

יום חמישי בצהריים ...אגוזי מגיע בחיוך מליון הדולר: "היום בשעה 14:00 היא כאן".

 

האמת היא שרמת השכנוע העצמי של יוסי הייתה כל כך מהימנה שפשוט התכוננו שהרגע הזה יגיע. לא חלפה חצי שעה והחיוך של יוסי השתנה לשיחות טלפון מלוות תחנונים וחיוכי יאוש. "היא כבר הייתה בדרך, אבל אנשי המכס החליטו שהם חייבים לבדוק אותה".

 

וכך בעוד חיינו מתנדנדים בין תקווה ליאוש הלכנו לאכול ארוחת צהרים, כאשר חזרנו שינה פיו העייף של יוסי את הזווית מקמירות לקעירות "עשיתי את הבלתי יאמן, הצלחתי לשכנע את אנשי המכס לשחרר אותה בלי בדיקה".

 

וכך מלאי פקפוק וחסרי אמון המתנו לגברת שתגיע, ובאמת בשעה 16:00 בדיוק היא הגיחה בשערי המפעל, עטופה בארבעת ארגזיה, לבנה צחה ומבריקה.

מכאן קצרה הדרך, צוות האחזקה של המפעל שעליהם מפקח גלעד פשט עליה מכל הכיוונים, פרק אותה מנכסיה והרכיב אותה בעדינות ובזהירות בביתה החדש.

בוקר לאחר מכן כבר הונע הקו והחל הייצור כאשר הליידי חולשת עליו ביד רמה.

 

וכך, כאשר מוחי מדמיין מעבר של פיל מגן חיות האחד לשני, עברה המקבת מגן חיות אחד לגן חיות שני, כאשר מבחינתה הכלוב כמעט זהה, אולי קצת יותר תרבותי ויותר מנומס, אבל עדיין... רק יודע לייצר פלסטיק.

 

הסתיים הייצור הראשון של לוחות לאצטדיון האולימפי באתונה, לפנינו עוד לפחות 90% מהעבודה, אבל כעת כאשר כל הנפשות הפועלות יודעות מה לפניהן, מכירות את המוצר ובעיקר מגובות בגברת הצעירה  אנחנו  יכולים להרגיש קצת יותר בטוחים.

אנחנו משאירים פה את הכריסטמס והשלג וחוזרים לארץ כאשר הליידי שולטת בעניינים..

 

  (מתוך "מעלים תפוקה" עלון פלרם, ינואר פברואר)

 

 

"...רוֹן בַּלֵב וְעֵט בַּיָּד..."

לעבוד במה שאנחנו לומדים

יובל פיינשטיין משוחח עם אופיר שהם  ואבידע צורף על שילוב לימודי תקשורת ועיצוב (שנה רביעית) עם עבודתם בפלרם. 

 

מחלקת הגרפיקה של פלר"ם נמצאת בצמוד למחסן שוק מקומי, רק דלת אחת שאין עליה כל שלט או סימן מפרידה בין הרעש התעשייתי לבין שולחנות השרטוט ומחשבי ה'מקינטוש' במשרד (הלא גדול) שבו עובדים אופיר שהם, אבידע צורף ונעמה בלושטיין. לבקשתו של עורך 'ברמה' סרתי לשם כדי לשוחח עם אופיר ואבידע על עבודתם ועל לימודיהם.

וכך, על כוס פרנץ' ונילה (למי שעוד לא יודע בקומה מעל מחלקת הגרפיקה יש את אחת משתי מכונות הקפה הטובות ביותר במפעל – השנייה נמצאת בין המזכירות לבין משרדו של המנכ"ל כמובן) ושוקולד שאופיר קנה במיוחד ('ככה יעשה למראיין שהמרואיין חפץ בטובתו'), גלגלנו שיחה.

מי שמכיר את השניים יודע כי 'הצחוקים' ו'ההיסתלבטות' על "כל מה שזז" הפכו אצל שני אלה לאומנות ממש, אך לאחר עבודה מאומצת של שכתוב וצנזורה, מוגש לקוראים תקציר שיחתנו.

 

ש: מה בדיוק אתם עושים בפלר"ם?

אופיר: אנחנו מעצבים גרפיים של פלר"ם ישראל ושל השלוחות בחו"ל, אנחנו נותנים שירותי גרפיקה: עיצוב של קטלוגים, חוברות, אם צריך גם פוסטרים לתערוכות.

אבידע: אנחנו גם מספקים צילומים, נוסעים עם מצלמה דיגיטאלית לצלם מוצרים של פלר"ם לקטלוגים, לאחרונה למשל עשו לבריכה של קיבוץ גבולות קירוי עם 'סולר קונטרול' (סוג של צבע המשמש בד"כ ללוחות המיועדים לשימושים שדורשים מינון מבוקר של העברת קרני אור – י.פ), נסענו לצלם שם, נסענו גם לצלם גגות של רפתות. בעיקר אנחנו עוסקים בכל מה שקשור לקטלוגים, תחזוק שלהם, למשל לתרגם מאנגלית לגרמנית או לצרפתית, או משפות שונות לאנגלית ולעברית.

 

ש: אתם מתרגמים לגרמנית?

אופיר: אבידע יודע גרמנית מהסרטים הכחולים.

לצערי זאת היתה הבדיחה היחידה שנראתה לכולנו כראויה לפרסום בעלון, ומכאן חזותו הרצינית לכאורה של הראיון.

אבידע: "בגדול", קו העיצוב נקבע ע"י אריה מנדלסון, המעצב השכיר, הוא 'מעצב העל'. הוא נותן את הקו הבסיסי של העיצוב ואנחנו עושים את כל השאר: מתחזקים, עושים קצת שינויים עם צריך, במיוחד אחרי 'המיתוג' נוצרה הרבה מאוד עבודה.

אופיר: תהליך המיתוג יצר קו עיצובי אחיד מאוד, אנחנו עובדים לפי "ספר המיתוג", היתרון בכך הוא שיש סדר עבודה ברור, צבעים קבועים וסמלים אחידים, החיסרון מבחינתנו הוא שנכנסים לפעמים לשבלוניות.

אבידע: צריך לעשות "סוויץ'" בראש בין הלימודים לעבודה, בלימודים אנחנו לפעמים מעצבים חוברת למוזיאון או להצגה, במפעל אנחנו מעצבים לתעשייה, זה 'ראש' אחר לגמרי, יש מבנה שחוזר על עצמו בשינויים מסוימים. יחד עם זאת, אנחנו בהחלט מרגישים שמנסים לאתגר אותנו ולדאוג לנו גם לגירויים.

 

ש: אני מבין שכלי העבודה הם בעיקר מצלמה דיגיטלית ומחשב.

אופיר: בדרך-כלל כן, לפעמים משתמשים גם בדברים אחרים.

אבידע: בשנה שעברה למשל, אופיר עיצב מחומרים 'רגילים' ברכת שנה טובה מפלר"ם.

ש: איך משתלבים הלימודים שלכם בעבודה?

אופיר: בסך הכל נותנים לנו די הרבה 'יד-חופשית', אנחנו לומדים כל השבוע, אבל כאשר מתבטלים לנו שיעורים (וזה קורה לא מעט), או כשיש "חורים", אז באים לעבוד. תמיד יש מה לעשות, אין כמעט מצב שבאים ואין מה לעשות.

אבידע (מבקש 'לחדד' את הנקודה): בדרך-כלל במהלך שנת הלימודים מנסים לסדר לסטודנטים מקום כדי להשלים את ימי העבודה שהם חייבים, אבל כאשר מגיעה חופשת הקיץ ויש להם ארבעה חודשים לעבוד נוצרת בעיה, אצלנו המצב שונה: העבודה היא שוטפת, יש כל הזמן עבודה ונכנסים גם דברים חדשים.

 

ש: מי אומר לכם מה לעשות?

אבידע: האחראית על המחלקה היא רותם (אישתו של אביעד – י.פ), היא אחראית על מחלקת הגרפיקה ועל התערוכות בארץ ובחו"ל, את העבודה היא מעבירה לנו דרך ברני.

אופיר: ברני מסדר את העבודות, הוא מסביר איזה תמונות צריך לשים ואיפה צריך למקם אותן פחות או יותר, אמנם אנחנו בוחרים את התמונות ומצלמים אותן אבל הוא צריך לכוון אותנו.
אבידע: לפלר"ם יש המון מוצרים, אנחנו לא מכירים את כל הסוגים, לברני יש הרבה יותר שנים של עבודה במפעל ולכן הוא מדריך אותנו בעבודה על כל מוצר. נוסף על-כך, ברני גם עוסק בהגהה של הקטלוגים באנגלית ולכן הוא גם זה שמעביר לנו את הטקסטים שאמורים לשים, תפקידנו רק להכניס אותם לקטלוג.

אופיר: אנחנו המעצבים, תפקידנו לא לחפש את הטקסטים, אלא רק לקבל את החומר ולעבוד אתו, ברני מכוון אותנו בעבודה.

אבידע: לפני שנכנסנו היו רק אריה וברני, לא היו גרפיקאים שעבדו באופן קבוע בפלר"ם, את רוב העבודה הוציאו לאריה. מאז שנכנסנו ירדה ממנו הרבה עבודה, צריך להבין שכל שעה של גרפיקאי עולה המון כסף. הרבה כסף שהלך לגרפיקאים ולמשרדי פרסום חיצוניים, למשל 'ישראל לוי' ומשרדים אחרים שמחזיקים גרפיקאים, נחסך כיום בזכות העבודה שאנחנו עושים.

ש: איך העבודה שאתם עושים משתלבת עם תוכן הלימודים שלכם?

אופיר: זה בעצם היישום של הלימודים, אנחנו לומדים תקשורת חזותית (ב.א בתקשורת + עיצוב גרפי). היתרון שלנו הוא שאנחנו יכולים ליישם את המקצוע בזמן הלימודים, זה משהו שאין להרבה סטודנטים.

אבידע: היתרון העיקרי שלנו על תלמידים אחרים הוא בשליטה שלנו בהפעלת תוכנת העיצוב, אנחנו כל הזמן נשמרים "על אש קטנה", בזמן שסטודנטים אחרים עובדים בחנויות בגדים ובמלצרות לנו יש את הפריבילגיה לעבוד במה שאנחנו לומדים. זהו יתרון מאוד גדול, הרבה סטודנטים היו מוכנים להתחלף אתנו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ש: איך אתם רואים את ההמשך של הקריירה המקצועית שלכם?

אופיר: זה תלוי מאוד באפשרויות שפלר"ם תציעה לנו, יש דיבורים על הרחבה של המשרד, לנו זה מאוד נראה ונשמח אם זה יצא אל הפועל.

 

ש: יש למחלקה זאת פוטנציאל להתפתח מעבר לפעילות שבה היא עוסקת כיום?

אופיר: עבודה של גרפיקה לפלר"ם כל הזמן יש, וככל שהחברה גדלה כך מתרחבת גם העבודה. מעבר לכך, תמיד ניתן להפוך את המשרד למשרד שעושה גם עבודות חיצוניות: לקיבוץ או לגופים אחרים, זאת אופציה בהחלט אפשרית.

 

ש: ככלל, אתם חשים שיש בפלר"ם מודעות לתחום שבו אתם עוסקים, מנצלים אתכם כראוי?

אופיר: עם הזמן זה עולה, אני חושב שכשנכנסנו לעבוד בפלר"ם זה עוד היה די "בוסר".

אבידע: במפעלים בקיבוצים אחרים בדרך כלל לא קיימת מחלקה כמו שלנו, כל העבודה מתבצעת ב ‘Out-Sourcing’: משרדי פרסום עושים את העבודה למפעל. היתרון במחלקה כמו שלנו, במידה והיא פועלת בצורה טובה, הוא שהיא נותנת שירות לכל המפעל: לשוק מקומי, למחלקת הבטיחות, למעבדה וכך הלאה.

אופיר: כמובן, כפי שכבר ציינו, יש כאן גם חיסכון גדול בכסף.