מס. 1409  ז' בשבט תשס"ד  30.1.04

 

 

כַּאן עַל פְּנֵי אֲדָמָה – לֹא בֶּעָבִים, מֵעָל –

עַל פְּנֵי אֲדָמָה הַקְרוֹבָה, הָאֵם;

לְהַעָצֵב בְּעָצְבָּה וְלָגִיל בְּגִילָה הַדַל

הַיוֹדֵעַ כָּל כָּךְ לְנַחֵם

                                    (רחל)

 

 

ברגע עלייתי על החוף היה בשבילי ברור שזה חוף אחרון. כל מה שהיה קודם נגמר אצלי. ואני אומר זאת לא מתוך שאני רוצה, לאחר מעשה, לתאר דברים גדולים. אבל אני יודע שבשבילי עניין ארץ ישראל נגמר ביום הראשון לבואי. ידעתי: חוף אחר לא יהיה לי.

                       ברל כצנלסון, מתוך "כאן על פני אדמה"

 

 

 

בִּזְכוּת חֲלוֹמָם

 

בְּצֵאתָם מִן הַבַּיִת,

לֹא נָבִיא בְּמַטֵּהוּ

חָצָה לִפְנֵיהֶם אֶת הַיָּם.

 

בִּצְרוֹרָם לֹא נָשְׂאוּ הֵם

בָּצֵק וְלֶחֶם

דָּבָר לֹא לָקְחוּ בְּצֵאתָם.

 

הֵם יָצְאוּ כְּטִפּוֹת

שֶׁהָיוּ לְזֶרֶם

בִּסְעֲרַת הַיָּמִים הָיוּ  הֵם

עֵין הַסּוּפָה.

 

לֹא עָבַר עַמּוּד אֵשׁ

לִפְנֵיהֶם בַּדֶּרֶךְ

אֶת שַׁלְהֶבֶת הָאֵשׁ,

נָשְׂאוּ בִּלְבָבַם

 

בְּבוֹאָם אֶל אֶרֶץ

צְחִיחָה, לֹא נוֹשֶׁבֶת

מְבַקְּשִׁים לִבְרֹא

אֶת עַצְמָם וְאוֹתָהּ מֵחָדָשׁ.

 

כְּחוֹרֵשׁ הָרוֹאֶה מִמּוּלוֹ

אַדְמַת בּוּר,

וְלֹא אֶת הַתֶּלֶם

 

הֵם כְּמוֹ לֹא הֵבִינוּ

אֶת גֹּדֶל הָרֶגַע, 

שִׁכּוֹרִים מֵחֶדְוַת

הַיְּצִירָה, הֶעָמָל, וְהַיֶּזַע.

 

בְּתַבְנִית רוּחָם

יָצְקוּ הֵם חֶבְרָה חֲדָשָׁה,

אַךְ אִישׁ לֹא טָרַח אָז

עֲטָרָה לָשִׂים בְּרֹאשָׁם.

 

מִמֶּרְחַק הַשָּׁנִים,

בַּעֲדֶשֶׁת הַזְּמַן

הֵם הִנָּם עֲנָקֵי

מַעֲשֶׂה וַרוּחַ.

 

הֵם בִּידֵיהֶם

יְסוֹדוֹת הֵנִיחוּ,

גַּעְגּוּעֵיהֶם כְּאֵבָם

הָיוּ הַקִּירוֹת וְהַגַּג.

 

כְּחוֹלְמִים פְּקּוּחֵי עֵינַיִם

עָבְרוּ אֶת הָאָרֶץ,

בִּזְכוּת חֲלוֹמָם

הַבַּיִת קָם.

נִמְתָּח מֵאָחוֹר.

                                                                                       

                                                                                                       ראובן עזריאלי 19/1/04

 

 

 

 

נוכחים: כל חברי  המזכירות למעט יובל כהן

 

1.      אושר צירוף רון דביר לצוות קרן ההשתלמות (יוחנן, צור, שחר, רון) וכן את שחר בראב כמרכזת ההפעלה של הקרן.

 

2.      נדחתה בקשת רוני ויותם פלד לבצע "הצרחה" בינם ובין עפרה גלעד (בשל הפרשי הוותק) ולראות בהם זכאים לדירה חדשה בשכונת הרימון. המזכירות מינתה צוות אד-הוק בהרכב צור, יוסי זמיר, עידו, על מנת לבדוק ולהציע הפתרון המתאים לשיפוץ דירת המשפחה.

 

3.      בהקשר הדיון בפניית משפחת פלד עלה שוב נושא השלישיות בכללותו. סוכם שהצוות (צור, מרים שחר, דניאל פרי) יעבירו לאודי המלצותיו לקראת דיון / אישור במזכירות.

 

4.      הסדר במבח"ים. ורד ושחר ישלימו ניסוח התיקון לתקנון לקראת הישיבה הבאה.

 

5.      קבלת חיים בן טל – לחברות. התנהל דיון לגבי המשך הטיפול בנושא. סוכם שהחלטת המזכירות משבוע קודם תפורסם ב"ברמה". המזכירות תשמע ערעורים אם יהיו ולאחר מכן תשקול ההתנהלות בהמשך.

 

6.      לבקשת ורד סוכם  שפרוטוקול המזכירות יימסר ל"ברמה" לאחר אישורו במזכירות (דהיינו הפרסום ב"ברמה" שבועיים לאחר הדיון במזכירות).

רשם – אודי.

 

 

 

 

תיקצוב חשמל. בעזרתם של בנצי גולן (דו"ח קריאת המונים) ודותן פרי (דו"ח התיקצוב), הופקו השבוע דוחות הצריכה והתיקצוב של בתי האב בהם הותקנו מוני החשמל. הדוחות מתייחסים לחודש דצמבר שנה שעברה.

דו"ח התיקצוב מפרט את צריכת החשמל לפי שלושת התעריפים: פסגה, גבע ושפל. הדו"ח

מפרט את הצריכה בקילווט לשעה כשהיא מוכפלת במחיר והתוצאה היא ה"סה"כ לתשלום". כפי שניתן לראות קיים הפרש גדול מאוד בין המחיר בשעות ה"שפל" – 12.28 אגורות לקוט"ש ובין המחיר בשעות הפסגה 53.31 אגורות לקוט"ש (כמעט פי ארבע וחצי).

פירוט השעות מופיע בצידו האחורי של הדף. (שים לב שהתעריפים/שעות בימי ששי, ערבי חג , שבתות וחגים נוחים יותר).

בדף נפרד מופיע "הסבר לחישוב תקציב החשמל" ובתחתית העמוד התחשיב הספציפי לאותו בית אב (הטור הרלבנטי הוא זה שכותרתו – במשבצת העליונה – "הקצבת חורף").

בדו"ח זה מופיעה ההקצבה עדיין בקוט"ש בלבד וללא תרגום לכסף.

כידוע מדובר בהרצה בלבד וזה כולל גם "הרצה" של הדוחות. הדוחות רחוקים מלהיות מושלמים. אנו מקווים שבחודש הבא כבר נקבל "דו"ח משולב" פשוט ו"ידידותי" שיראה על דף אחד בלבד את התיקצוב, הצריכה וההפרש (חיובי או שלילי) בקוט"ש ובכסף.

מבדיקה שטחית של דוחות חודש דצמבר, נראה שהרוב המכריע של החברים צרכו על פי המוקצב להם ומטה. יחד עם זאת יש גם בתי אב שצריכתם עולה על התיקצוב והדוחות עשויים לסייע בידם ליישר את צריכתם לתיקצוב (שהוא נדיב ביותר) כולל בדרך של התאמת הצריכה, עד כמה שאפשר, לעלויות השונות לפי שעות היממה.

בחודש הבא נוכל גם לפרסם דוחות כלליים לגבי הצריכה המקובצת של כל בתי האב כולל התפלגות "הפעמון" בין בתי האב הצורכים על פי התקציב, מעליו ומתחתיו ונקבל תמונה מלאה של המתאם הכולל בין התקציב ובין  הצריכה בפועל.

 

פרידה מדר. נגב

אנו נפרדים החודש מדר. נגב בר ומשפחתו ששהו עמנו מספר שנים. כפי שהוחלט, לא יוחלף דר. נגב ברופא תורן תושב אחר ומאידך תוגבר מערך "האחים התורנים" על מנת למלא את כל הדרישות שמחוץ לשעות עבודת המרפאה, וזאת אף בלי להיזקק לסידור תורנויות על ידי האחיות שלנו. נאחל להלה לנגב ולילדים הצלחה בדרכם החדשה..

 

 

 

 

מונים כבר יש, אז הולכים על "יבש" / בן ציון גולן

 

1.      דבר ראשון לשמור על קור רוח .

2.      מי שלא קיבל דף חיוב יחכה לחודש הבא.

3.      ההקצבה המשפחתית הרשומה בתחתית דף ההקצבות הינה חודשית ובהתאם לעונה. החודש הזה חורף.

4.      הקצבתכם בשקלים תהיה המכפלה המתקבלת מהקצבתכם בקוט"ש מוכפלת במחיר החודשי הממוצע המופיע באחורי דף חשבון החשמל סעיף 5.

    5.     חשבו לפי סעיף 6 וקבלו תוצאה.

    6.     את התוצאה שקיבלתם חסרו ב- "סה"כ לתשלום" המופיע בחשבון החשמל  וקבלו את

            המנה המגיעה לכם.

    7.    אם התוצאה שקיבלתם גדולה מאפס כלומר

           חיובית צפו לזיכוי בחשבונכם.

    8.    אם התוצאה שקיבלתם קטנה מאפס כלומר  

           שלילית צפו לקבל חיוב בחשבונכם.

    9.    חשבונכם יזוכה או יחויב רק לכש"יורטב".

    10.  מותר לפנות רק לא על המדרכות. 

 

במידה ומצאתם טעויות או יש בידכם רעיונות, או ברצונכם לשאול ולהיענות,

 אנה כתבו אלינו: מח' מונים, אגף ליחסי ציבור ת"ד 102 או monim@ry.org.il

 

 

משאבי אנוש – דו"ח חלקי

 

השתחררו מהצבא והשתלבו במעגל העבודה:

נעמה אופק – נכנסה לעבוד כמזכירה בגד"ש ובהנהלה כלכלית.

איריס יפה – נכנסה לעבוד בחדר האוכל.

 

חופש שנתי – השבוע חולק לרוב החברים דו"ח דיווח שעות לחודש דצמבר 2003. (אלו שעדיין לא קיבלו את הדו"ח שלהם – יקבלו אותו בימים הקרובים).

יש לשים לב בדו"ח זה לשורה של יתרת החופשה (בתחתית העמוד). בשורה זו מופיעה יתרת ימי החופשה לשנת 2003. להזכירכם – לימים אלו תצורף בינואר מיכסת ימי החופשה לשנת 2004 העומדת על 24 ימים. בכל מקרה מספר ימי החופשה השנתית לא יעלה על 48 יום.

 

ועדת צעירים – ורד מרציאנו הביעה את רצונה לסיים את תפקידה כמרכזת ועדת צעירים.

אנו פונים לכל מי שמעוניין/מעוניינת למלא תפקיד מעניין וחשוב זה – לפנות לשחר צור במש"א.

 

וכמו תמיד – כמה תזכורות –

הראשונה - שוב בנושא החתמות השעון בכניסה וביציאה מהעבודה.

לפני כחודשיים פורסם ע"י יחידת מש"א ב"ברמה" שהחל מנובמבר 2003 נפסיק לתקן ידנית את החתמות החברים ששוכחים להחתים שעון. רוב החברים אכן נענו לפניה שלנו ושיפרו ביצועים אך עדיין יש מקום לשיפור נוסף. ידוע לנו שיש לפעמים סיבות שמצדיקות אי החתמה אך הן מעטות ביותר ו"שכחתי" אינה אחת מהן. אנחנו מזכירים ומבקשים שוב – אנא הקפידו בנושא זה.

 

השניה – לעובדי החוץ – אתם מתבקשים להעביר את הוצאות האשל שלכם לתא הדואר של מש"א עד לרביעי בכל חודש.

 

השלישית – אישורי מחלה – יש לשים בתא הדואר של רישום עבודה ולא של מש"א. ושוב – אין צורך למסור אישור מחלה של יום אחד. יש למסור רק אישור מחלה (לא עלינו) של כמה ימים. מחלה של יום אחד נרשמת כיום חופשה ולצורך כך חולקו 8 ימי חופשה בשנה.

עד כאן להפעם, יחידת מש"א.

 

 

 

לידיעת כל תושבי הרמה

השליחים שמביאים את הפיצה לפתח ביתכם כל יום שני, עושים זאת במסגרת שעות עבודה לפולין או לחלופין כחלק מימי העבודה אותם הם נדרשים לתת.

לכן אין צורך לתת להם טיפים.

בתיאבון לכולם ויישר כוח לצביקה גזית..

 

 

פינה הנוסטלגיה

 

 

 

בית הקרור הישן / אמנון קרניאל

 

(קצת מעלון "במשק" וקצת מזיכרוני)

 

נושא בית הקירור עלה לראשונה לקראת סוף 1940, כאשר אושרה לנו הלוואה של 150 לא"י לבנייתו. גידלנו אז בשלושת משקי הגוש תפוחי אדמה שנזקקו לאיסום ממושך בקירור לצורך מכירתם לאורך עונה ארוכה יותר. אתו זמן טיפלנו גם בהקמת מרפאה ובצורך  להקים בית ספר משותף לגוש.

לראשונה הוצע מקום הבנייה סמוך לרפתות. ההערכה הראשונית הייתה 1400-1200 לא"י, כולל המכונות. הייתה גם הצעה לבנותו דרומה למכון ה"זרע" (אז שטח המשתלה והיום מוסך-מסגריה).

בתחילת 1942, לאחר הקמת ועדת בניין משותפת לשלושת המשקים, הוחל בבניית בית הקירור כאשר בתכנית – בניית המרפאה בפינה המערבית של הנקודה וכן בית הכיתות הראשון בבית החינוך הגושי.

הוקמה קבוצת בניין משותפת בת 6 חברים שבראשה עמד חבר כפר המכבי. סוכם כי השתתפות המשקים תהיה שווה וכן המקום שיועמד לרשותם והוכרה זכותנו להגיע עד 40% ניצול שטח. (בניית המרפאה נדחתה כי טרם הושג רישיון בנייה). לא מצאתי סימוכין להחלטה לבנות את בית הקירור במקום בו הוא עומד היום.

לפני הבניין הוסיפו חדר כניסה ובו עמד המתקן לקירור מקדים של החלב וגם הספרטור – המכשיר שהפריד את החלב לשמנת מחד וחלב רזה מאידך. מעל חדרון זה עמד מגדל עץ עם רפרפות שעליהן זרמו המים במעגל סגור והתקררו.

עם ירידת קרנם של התפודים הוכנסו למחסן גם תבניות הרשת של בצלי הגלדיולות שגידלה  סטפקה ז"ל ואח"כ גם באגסים ותפוחים וכן גדל השימוש של האקונומיה.

לכבודה תחמו חלק מהמחסן ברשת (עם מנעול כמובן) שם אוכסנו "הדברים הטובים".

כמו כן גדל השימוש באיחסון כדי החלב. לאחר החליבה הועמסו הכדים על עגלה שנמשכה  בד"כ ע"י הפרד "פרוּק" והובלו לבית הקירור, שם נפרקו וגולגלו פנימה (משתי חליבות. מחליבת הבוקר הועמסו ישר למשאית).

לאחר העמסת כדי הבוקר היינו מעמיסים את הכדים מבית קירור והמשאית יצאה ל"תנובה" חיפה.

לאחר מספר שנים התברר כי המקום אינו מספיק וכי גם לאושה וכפר המכבי נדרש בית קירור ואז פדינו את חלקם בבניין.

שימוש נוסף וחשוב מאוד היה בהקרנה השבועית של הסרט (סינמה). ההקרנה נעשתה על הקיר הדרומי שנצבע בלבן.

הבניין עצמו נבנה מלבנים אדומות ובהן חללים (תוצרת נעמן) כדי לשמר את הקור וטוייח מבפנים ומבחוץ. כך נבנה גם הגג. שיטה בנייה זו הייתה מקובלת אז, גגות כאלה נבנו במחנות צבא הבריטי ואולי אפילו אפשר עדיין למצוא כאלה גם בכפר-מסריק ומקומות אחרים.

לאחר מספר שנים התברר כי משקל הגג גורם לסדק ודוחף את הקירות החוצה. לשיפור המצב הוכנסו כמה מוטות ברזל להחזקת הקירות במקום. גם בעץ שגדל פרא ליד הקיר הדרומי תרם להחלשת היסודות (אפשר שהיום הוא המחזיק את הקיר שלא יתמוטט).

עם התפתחות הטכנולוגיה נפתח פתח רחב בצד המזרחי (הפונה לבית מוסדות) כדי להקל על הפריקה וההעמסה. בשנים אחרונות נהגו לשמר בו גם מפירות השדה – אבטיחים ותירס. לאחרונה התקלקל המנוע והתיקון היה יקר מדי ולא כדאי ומצד שני השתלטו עליו חולדות ולכן הוחלט להפסיק את תיפקודו כבית קירור והוא מאחסן בעיקר ברכוש קשה של המרכולית (בקבוקים וכו')..

 

נעמה בלושטיין משוחחת עם חלי יבור על העבודה במחלקת הרווחה במועצה שלנו, על הבעיות שהיא נתקלת בהן, אל מי צריך לפנות, על ההרגשה הביתית במחלקה, על חלוקת העבודה, על זוגיות, על סמים, על קשיים, על צימצומים כספיים,  על הקשיים, על מה שמדאיג אותה ומה שמשמח ונותן סיפוק.

 

 את חלי יבור אנחנו מכירים בעיקר מפגישה על המדרכות, פה ושם.

מעטים יודעים שחלי עובדת במועצה שלנו כעובדת סוציאלית. לטובת קוראי ה"ברמה", הלכתי אליה לשמוע במה היא עוסקת שמא נזדקק... ואם כבר אז כדאי לדעת אל מי לפנות.

 

מה מקצועך ומה את עושה במועצה?

סיימתי לפני שנתיים לימודי עבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה, התחלתי לעבוד במחלקת הרווחה של המועצה בתור מחליפה ונשארתי שם. במקביל אני לומדת לתואר שני בעבודה סוציאלית.

 

עכשיו את איש הצוות מלא?

אני עדיין בתקן מחליפה, אבל אלו דברים שקשורים למשרד הרווחה ותקנים. יותר עניינים פורמאליים. מבחינת העבודה אני שוות זכויות ומרגישה בבית כמו כל עובדת אחרת.

 

כמה עובדים יש במחלקת  הרווחה?

אנחנו 8 עובדות סוציאליות, יש עובדות במחלקה עצמה ויש שתיים פרילנסריות, הן מטפלות משפחתיות שמגיעות לטיפולים ספציפיים. יש גם מתאמת בנושא של סמים.

שזה? בתוך מחלקת הרווחה?

בתוך המחלקה. היא מטעם רשות למלחמה בסמים ועובדת בשלוש מועצות: אצלנו, ביזרעאל ובמגידו.

 

במחלקת הרווחה כולן בעלות תואר של עבודה סוציאלית?

כן. זאת מחלקה קטנה מאוד יחסית. במקומות גדולים יותר כמו למשל עיריית חולון, ששם המשפחה שלי גרה וחברה שלי עובדת שם בתור עובדת סוציאלית, עובדים במחלקת רווחה יותר מ- 100 עובדים סוציאליים לשם השוואה.

 

כל העובדות הן מיישובי המועצה?

לא. יש עוד עובדת אחת חוץ ממני אשר מתגוררת באחד מישובי המועצה.

 

איך מתחלקת העבודה?

לפי ישובים. כל אחת אחראית על ישוב או מס' ישובים, תלוי בגובה המשרה. יש גם עובדות סוציאליות שהן פקידות סעד  - לנושאי ילדים ונוער, קשישים וסדרי דין.  (הסדרי ילדים של משפחות עם ילדים שצריכים לעשות "הסדרי ראייה" פגישות של ילדים והורים במשפחות פרודות).

 

 כל עובדת שאחראית על יישוב היא אחראית על כל העניינים האלה שהזכרת? או שיש כאלה שאחראים על גיל מסוים או נושא מסוים?

או. קיי. אני אביא דוגמא מכפר חסידים שזה היישוב שלי. אני אחראית על כל מיגוון הבעיות. משפחות, קשישים, ילדים ונוער וכו'.

איך מגיעים אליך? במי אתם בדיוק אתם מטפלים? פונים אליכם? מפנים אליכם?

פונים ומפנים.  יש אנשים המגיעים מיוזמתם ןיש כאלו שאנו יוצרים עמם את הקשר הראשוני.

 

כל אחד באופן אישי יכול להרים טלפון למחלקת הרווחה ולבקש ראיון ?

כן.. מתקשרים ואני מגיעה או ש מגיעים אלי.תלוי במקרה. אם יש כאלה שלא נוח להם להגיע בגלל הפומביות, אנחנו מגיעות אליהם.

 

הורים פונים בשביל ילדים או לגבי עצמם? כשאת מקבלת פנייה מחליטה שזאת פגישה אחת או דבר שדורש יותר פגישות?

זה דבר שאנחנו מחליטים יחד. אני והפונה ,לפי הצרכים של המטופל או לפי מה שאני חושבת שכדאי. ההחלטות  הם ביחד. לא אני מחליטה ואומרת "או קיי עכשיו אתה תבוא כך וכך".

את  מפנה גם להתמחויות ספציפיות בנושא מסוימים? אם מישהו צריך טיפול פסיכולוגי?

כן. אם יש משפחה שיש לה בעיות זוגיות או בעיות עם ילדים. אני לא מתמחה בכל מיגוון הנושאים. אבל יש אצלנו מספר עובדות סוציאליות שהתמחו בזה במסגרת לימודים רחבים יותר ואז אני מפנה אותם אליהן. המשפחה עדיין נשארת בקשר איתי אבל לטיפול ספציפי הולכים לאותה  עובדת. אני למשל אחראית יותר לתחום השיקום, שזה תחום ההתמחות שלי  בתואר שני.

של מה?

בתחום השיקום הכוונה היא לטיפול באנשים בעלי מוגבלויות, נכויות פיזיות, פיגור שכלי, אוטיזם, נפגעי נפש.

 

לכל הגילאים?

כן. אני מרכזת את התחום הזה. למרות שיש עובדות שיש להן כבר 20 שנות ניסיון והן לא צריכות את עצה שלי כל כך, אבל אם בכל זאת, אז יש מי שמרכז את התחום הזה. בכלל אני יכולה להגיד שהאווירה במחלקה שלנו נהדרת ואין לי מלים לתאר כמה שאני שמחה שאני עובדת שם בעיקר בגלל ההרכב האנושי של העובדות וגם בגלל המקום.

 

מה המקרים שאתם נתקלים בהם? קוראים היום בעיתונים על מקרים קשים גם בעקבות המצב. ויש הרבה אלימות של נוער.

באופן יחסי לא שונה ממקומות אחרים. מחלקת הרווחה מתמקדת בכל הנושא של ילדים ונוער בסיכון כשהמטרה היא לאתר, לטפל ולמנוע תופעות של סיכון.

 

אתם מתמקדים בטיפול פרטני?

פרטני, מערכתי וקהילתי.

 

את מרגישה שיש נכונות והכרה בעניין? לא נוצרת התנגדות כשאתן באות ומציגות את הבעיה ומבקשות שיתוף פעולה, מרגישות שיש שיתוף פעולה?

אני יכולה להעיד על הישוב שאני עובדת בו, אני לא יודעת מה קורה בישובים אחרים. יש בהחלט נכונות. בכפר החסידים הוקמה עכשיו משחקיה, דבר שלא היה אף פעם, בעזרתה של המחלקה ובשיתוף ראש המועצה, היא ממש מקסימה. זו הזדמנות לאתר תופעות כאלה. ויש גם עניין של מניעה.

 

האם אתן ניתקלות בקושי או בחשש של נזקקים לפנות אליכן בגלל שאחד מכיר את השני?

אני לא יכולה לומר לך על זה, האינפורמציה לא מועברת מאחת לשנייה, יש שמירה קפדנית על פרטיות וסודיות. אני מקווה שאם יש, מי שלא פונה בגלל הסיבות האלה אז אין לו ממה לחשוש.

 

זאת אומרת  אין לכם ישיבות כלליות שאתן משתפות אחת את השנייה בדברים פרטניים?

לא זה אסור, יש חוק. נושא שמירה על סודיות וחשאיות  הוא הכרחי.

 

בכפר חסידים את היחידה שהיא הכתובת לכל נושא רווחה?

כן.

 

את מרגישה שאת משתלטת על כל הנושא?

בדרך כלל כן. אבל מרגשים מאוד את הקיצוצים של משרד הרווחה.

 

במה זה מתבטא?

אם צריך לעזור למשפחות עם ילדים, משפחות במצוקה, בשנה שעברה יכולנו לעזור באיקס כסף והשנה בהרבה פחות. זה מאוד מתסכל. גם בשירותים. אם יכולנו לתת למשפחה עם ילד חריג עזרה, מה שהיה מקל על ההורים 20 שעות. השנה רק 5 שעות (לדוגמא). אנחנו מרגישים את זה ובטח המשפחה, זה סדרי עדיפויות של המדינה וזה חבל מאוד.

 

יש לכם שיתוף פעולה עם המשטרה?

שיתוף פעולה יוצא מן הכלל עם יורם שוטר המועצה שתמיד זמין ונענה בחפץ לב לעזור ולסייע. אני יכולה להגיד שבכל מקרה אני אף פעם לא נשארת בלי מענה, גם במקרים חריגים באמת, תמיד יש עם מי להתייעץ, להעזר ולהתמך.

 

למי את פונה?

אני פונה קודם כל  למיכל קציר (מנהלת מחלקת הרווחה) ואז אנחנו ביחד חושבות מה לעשות. אפשר לפנות לראש המועצה וגם יש כל מני קרנות.

טוב זה נשמע הרבה יותר אופטימי כי מעיתונים בערים הגדולות המצב קשה מאוד וזה גם מדאיג.

גם פה זה מדאיג.

 

הילדים שלנו בגוש יש להם מסגרת מיוחדת או כל אחד זה מקרה לגופו.

אם הכוונה היא לנושא ילדים בעלי מוגבלויות- כל מקרה נבחן ומטופל לגופו.

 

אתם מטפלים גם בילדים חריגים, בקשישים? הנושא של הקשישים אנשים מגיעים באופן אישי לבקש תמיכה ועזרה?

בוודאי.

 

גם מחברי הקיבוצים?

זה אני לא יודעת מאחר ואינני מטפלת בקיבוצים. אבל יש את מועדון דורות שהוא מקום נפלא בעיני לעומת מועדוני קשישים בעיר למשל. זה מתבטא בפעילויות, באוכלוסיה, ביחס, בהכל.

 

נגעת לפני כן בבעיית סמים. מי עוסק בנושא הזה?

העובדת האחראית על נושא הסמים היא לבנה. היא  עובדת סוציאלית העוסקת במניעת תופעות סמים מטעם הרשות למלחמה בסמים. שזה אומר לעשות סדנאות בבית הספר, הרצאות, היא מביאה אנשים מיוחדים להרצות להורים ולנוער, לאנשי חינוך, אנשי מקצוע. היא בודקת מה הצרכים של כל ישוב וחוץ מזה גם מטפלת במקרים ספציפיים אם יש מכורים חלילה.

 

הנושא הזה רציני ומדאיג לדעתך?

הסמים? מדאיג כן.  באופן לא מפתיע כמו בכל המדינה, יחסי גם כאן יש  תופעות של סמים.

 

זה בדרך כלל נוער וחבר'ה צעירים. ידוע לך אם יש גם בוגרים יותר כאלו שכבר התמסדו?

על זה אני לא שמעתי. אני יודעת בעיקר על נוער.

בנוסף לעבודתי בכפר חסידים, אני ואשואק שהיא העובדת סוציאלית של המגזר הערבי, מנחות ביחד קבוצת "יחדיו" בכפר חוואלד. זו קבוצה שכבר קיימת שנתיים וחצי ומורכבת מאמהות צעירות. מפגשי הקבוצה מתקיימים בכפר פעם בשבוע. עובדים על נושאים שונים כמו: הורות, עצמאות, הגשמה עצמית וכד'. הבנות מקסימות והעבודה אתן מרתקת. אני אציין שהמפגשים מתקיימים בשפה הערבית והעברית גם יחד ואשואק בהחלט מפתחת כישורי מתורגמנית. ומי יודע, אולי יום אחד אני עוד אקלוט את השפה הערבית.

 

ולסיכום -  מחלקת הרווחה של המועצה שלנו מספקת מיגוון רחב של שירותים סוציאלים לכל התושבים. ניתן להעזר בשירותי המחלקה ללא תנאי, ללא היסוס ללא מתווכים וללא חשש מפומביות.

יש כתובת ומומלץ מאוד להשתמש בה..
 

 

 

מים עכורים ניקוו בשלוליות ביום שישי השכם בבוקר. אפשר היה להבחין בצבעם המוזר גם באור הקלוש שהזליפו פנסי הרחוב. כתום משהו. בתחזית של הטלוויזיה מאמש הבטיחו סופות ורוחות ואובך והרבה גשם. זה התממש במלואו. יותר מאוחר אפשר היה לראות איך הגשם החזק, שלא הפסיק לרגע, שוטף את האוויר המלוכלך, מנקה אותו מהחול המדברי ומגלה חשרות ענני גשם שחורים, אחרים, מאיימים לא פחות. מאיפה בא לנו כל הליכלוך הזה?  

 

אבל גם מאחרי כל קלישאה יש מציאות. שגרת חיינו שמצריכה, היום יותר מתמיד, לשמור ולשקול צעדינו היטב שלא נמצא עצמנו בבוץ הטובעני אחרי הגשם.

שא עיניך וראה, לאן שלא תפנה, כוח הממון מעוור עיני ישרים, מעקם כל מהלך תקין. וזה מתחיל מהחלונות הכי גבוהים, מהראש אל בניו, אל הסובבים אותם ואל יתר מלחכי הפנכאות מהמסד ועד הטפחות.

 

אבל... אדם קרוב אצל עצמו, והנה אני פותח השבוע את עיתון "הקיבוץ" כדי לקרוא את מה שאני כל כך אוהב, - "מה לא בסדר אצל האחרים", משום מה זה נותן הרגשת עליונות מוזרה שכזו, יעני, בחצר שלנו זה לא יכול לקרות... ומה רואות עיני?

בשער העיתון הפנייה לעמוד 16,  שם בכתבת ענק תחת הכותרת "חובות ושאר ירקות" כותב אריק בשן על ה"פרשה שלנו" מלפני שש שנים. מישהו כנראה חשב שהגיע זמן להעיר דובים משנתם, לפמפם אותה מחדש, לגרד שוב בפצעים.

 

אני ממהר לדפדף לעמוד המצויין וניתקל בצילום גרוע של האסם שתופס את כל גובה העמוד, זווית צילום מוזרה, לא מחמיאה, שטרונגול שמתנשא אל על, כאילו מנותק מכל קשר למתרחש סביבו, הקורא הנבון, אליבא ד'בשן כבר יעשה בעצמו את ההקשר הנכון, כי בתמונה לא רואים את החיים ששוקקים כאן, את המשק הפורח והמשגשג, את החקלאות התעשייה וחיי חברה ותרבות, - אני ואפסי עוד.

מה בדיוק הם רצו להביע בצילום הזה?

חוסר חמלה, ראוותנות, עוצמה דורסנית, עקשנות  אנכרוניסטית, שהרי פעם לפני עידנים זה היה ה"סמל", הגאווה  הקיבוצית.

ומה זה היום?

 

וזה מזכיר לי את  הרשימה הקודמת של אותו עיתונאי שהתפרסמה לפני שבועיים באותו עיתון, בהתייחסותו לאפשרות של רכישת "פוליגל" על ידי פלרם, שם הוא בחר להשתמש במינוח "קיבוץ שבע" ומסכת התעללותו ב"קיבוץ רעב" חדל פרעון.

השבוע הוא מעלה מן האוב לתועלת כל מי שלא היה מודע להשתלשלות העניינים אז, ובעיקר חברי רמת יוחנן שהאינפורמציה הזו נמנעה מהם, את הפרשה לפרטיה.

אותי אישית הצורך להזדקק לכתבי "הקיבוץ" כדי לדעת מה קורה אצלנו די מקומם בלשון המעטה.

 

ראוי לציין שהמזכירות עושה עבודה חשובה וטובה בהרבה שטחים, אבל  הדיווחים השבועיים עוברים מסננת דקיקה ששום פרט שעלול לפגוע בנשמותינו הרכות והעדינות לא עובר דרכה, שלא לדבר על  שיטת ה"לדחות למחר או למחרתיים או בכלל כל מה שלא חייבים לדווח היום",  אבל אם החברים מקבלים את זה, אז מי אני כי אלין.  

ולענייננו, נראה לי שאין היום שום עניין "חדש" לעסוק בנושא הנ"ל, מה בדיוק קרה או לא קרה, מבחינתי זה לא חשוב. חיטוט בפצעים יגרום רק לעוד כאב ועוד סבל.

לצערי אני לא משוכנע שמי ש"דוחף" את הנושא הזה, חשב עד הסוף מה עלולות להיות התוצאות הרות האסון של מהלך כזה, לא רק למעגל הקרוב של הנוגעים בדבר, למשפחה, לילדים, לנספחים ולמשפחות אחרות.

לאיזה מחול שדים ופתיחה של "תיבות פנדורה" זה עלול לגרור את כולנו.

האם ה"ידידים" האלה לקחו בחשבון את העובדה שתוצאת קלפי יכולה להיות גם אחרת ממה שהם חושבים?

למי זה היה נחוץ? למי?

המהלך הנכון לדעתי, שעל המזכירות לבצע היום הוא ניסיון למזער ככל האפשר את הנזקים שכבר נעשו, על ידי הפסקת העיסוק בנושא. להוריד פרופיל במהירות האפשרית, ויפה שעה אחת קודם.

 

אנחנו לא קיבוץ קשה וחסר רחמים כפי שאולי שמישהו מנסה לצייר אותנו בעיתונות הקיבוצית, (ואולי גם אצלנו). רמת יוחנן הוא אחד המשקים הכי סלחנים וליברלים שאני מכיר בתנועה הקיבוצית, (נכון שהכסף עוזר).

אין בינינו "רחמנים יותר" או "רחמנים פחות", "סלחנים יותר" או "סלחנים פחות" – אין לאף אחד מונופול על התכונות האלה. כל אחד שוקל את מעשיו והתנהלותו על פי יכולתו והבנתו. כאשר מידע חשוב נמנע במשך חודשים ארוכים מחלק מהחברים בגלל שיקולים זרים השמורים למזכירות, יש פגיעה קשה בכושר השיקול, או אז "רכילות מדרכות" נכנסת לפעולה.

אין דרך אחרת אלא לדווח לחברים על כל מה שקורה פה. ואני פונה לאודי, תן לנו  את הכבוד לשקול מה טוב ומה רע בשבילנו. עם כל ההבנה לצורך הכפייתי של כל ממסד לשמור על "שקט תעשייתי", זה ממש ממש לא מכובד שנצטרך ללקט פירורים מידיהם של כתבי "הקיבוץ" הזריזים במקום מנציגינו הנבחרים והמוסמכים.  

 

טוב היה לולא נדרשנו לנושא הזה מלכתחילה, אבל עתה משהדברים קרו, צריך מהר לחפש את הסולם הכי קרוב ולרדת מהעץ הגבוה שטיפסנו עליו בטרם יהיה מאוחר.

כמו שאומר ידידי שקספיר: כמות הגשם הגדולה שמעלה את מיפלס הזחיחות הלאומית אולי תמלא את הכנרת, את הניקיון האישי נצטרך לעשות כל אחד בעצמו. .