מס. 1406  ט"ו בטבת תשס"ד  9.1.04

 

 

בשנים 1904 עד 1914 הגיעו לארץ ישראל מרוסיה למעלה מ 35,000 עולים. היו אלה אנשי "העליה השניה". איש לא שיגר אותם לארץ ישראל ומאחוריהם לא עמד כל אירגון, אולם הם חוללו את המפנה המכריע במפעל התחיה הלאומית בארץ.

הם היו ברובם צעירים בודדים, רווקים. נעוריהם עברו עליהם בתקופה בה רבים מבני דורם פרצו את הגדר ופנו עורף לדת. הם הושפעו מהספרות היפה של אותה תקופה שנטעה בהם את הכמיהה להיחלץ מאורח החיים המדכא של העיירה. כמו ה"בילויים", גם הם הושפעו מהמסורת המהפכנית הרוסית. השאיפה לגאולה לאומית בארץ ישראל התמזגה אצלם בשאיפה לתיקון העולם על ידי בניית חברה חדשה, שיוויונית וצודקת. חברנו יהודה רון פולני ז"ל  אבא של עזרא היה מאחרוני האחרונים של העליה הזו. הוא עלה לארץ בגיל 16 .

 

 

                אַנְשֵׁי עֲלִיָּה שְׁנִיָה / נתן אלתרמן  (קטע מתוך השיר)

 

הֵם הָיוּ  עֲלָמִים צְעִירִים,

הֵן הָיוּ עֲלָמוֹת צְעִירוֹת.

כְּעוֹלִים חֲדָשִׁים, עִם  צְרוֹרוֹת זְעִירִים,

הִתְהַלְּכוּ בִּיהוּדָה וּבְבִקְעַת כִּנְּרוֹת.

 

הֵם אָמְרוּ: אֵין זֶה דַי לְדַבֵּר

עַל צִיוֹן וְעַל אֶרֶץ אָבוֹת,

כִּי צָרִיךְ לְסַקֵּל וְלַחְפֹּר בְּאֵר

וְלַחְרשׁ וְלִזְרֹע. צָרִיךְ לַעֲבוֹד.

 

זֹאת אָמְרוּ וְעָשׂוּ. בֵּין בָּזִים וְשׂוֹנְאִים

הֵם עָמְלוּ עַד בְּלִי כֹּחַ בִּשְׂדוֹת קִמְשׁוֹנִים.

וְכָל רוֹאֵיהֶם

אָמְרוּ עֲלֵיהֶם:

אֵיזֶה מִין בְּנֵי-אָדָם מְשֻׁנִים!

 

הֵם אָמְרוּ: נְיַסֵּד קְבוּצָה

וְנִהְיֶה אֲנָשִׁים אַחִים

וּבַכֹּל, מִשְׂרוֹךְ נַעַל וְעַד חֻלְצָה,

נִתְחַלֵּק בִּלְבָבוֹת שְׂמֵחִים.

 

כָּךְ אָמְרוּ וְנָטוּ אֹהָלִים לְבָנִים

וּבְכִנֵּרֶת וּדְגַנְיָה הִתְחִילוּ חוֹנִים.

וְכָל רוֹאֵיהֶם

אָמְרוּ עֲלֵיהֶם:

אֵיזֶה מִין בְּנֵי אָדָם מְשֻׁנִּים!

 

 

הַדְּבָרִים כֹּה פְּשׁוּטִים ...

מַה לִּרְגּשׁ וְלִתְהוֹת?

בֶּאֱמֶת בְּנֵי-אָדָם מְשֻׁנִים מְאֹד!

 

 

 

בעקבות "מידע סודי" שהגיע למערכת על פעילות המתמי"דים בלילות החורף הקרים כשכולנו נהנים בין כר וכסת, הרמנו טלפון דחוף לגלעד צוקרמן, המתמי"ד המתמיד, לברר במה המדובר. גלעד שבדרך כלל לא מרבה להתראיין ענה ברצון על כל השאלות ששאל אותו העורך וגם הוסיף משלו כהנה וכהנה. הראיון.   

 

תגיד לי גלעד מה מוציא אדם מבוגר מהמיטה החמה באמצע הלילה  בקור הזה החוצה?

מה  זאת אומרת מה מוציא?

מה גורם לכם לצאת בלילה שכולם ישנים להסתובב בחוץ?

קודם כל זה לא אמצע הלילה זה בערב.

באיזו שעות?

אני לא רוצה להיכנס לשעות זה לא לפרסום מעל דפי העיתון. מה שמוציא אותנו מהבית בשעות הערב המאוחרות זה הרצון להתנדב לעזרה בקהילה, לפחות זה הרצון שלי. אני רואה חשיבות רבה בתרומה לקהילה שאני חי בה. ודרך אגב עוד תחום שאני תורם בו מזמני הפרטי הוא שחייה, וזה כולל שיפוט בתחרויות בימי שישי ושבת.

אתה אוהב את זה?

אני גם אוהב את זה וגם רואה בזה חשיבות. אני חושב שהתרומה הזו לקהילה מעבר לעבודה השוטפת היא בסיס קיומנו. כל אחד יכול לתת משהו מעבר לעיסוק היומיומי שלו בתחום שמעניין אותו וככה חיינו יראו אחרת, וזה טוב. מעבר לשחייה ולמתמי"ד יש תחומים רבים בהם ניתן לתרום למען הקהילה כולה .

כמה זמן אתה כבר במתמי"דים?

התחלתי יחד עם מיכה גינסברג, חגי רותם ודניאל יפה. הנושא עלה לכותרות לפני שנתיים כתוצאה מהתגברות האינתיפאדה. נתלה אז דף הרשמה על לוח המודעות בחדר האוכל, אנשים נקראו להתנדב למתמי"דים. נרשמו סדר גודל של עשרה חבר'ה  אבל בסוף נשארנו 4 שהגיעו לקורס.

מה למדתם בקורס?

היו ארבעה מפגשים שבהם נלמדו נושאי שיטור וחוקים. זה היה באופן מאוד מרוכז, תוך 4 מפגשים קיבלנו, על קצה המזלג, את כל המידע הרלוונטי השייך למערך השיטור במדינת ישראל. מתוך ארבעת המפגשים הגעתי לשנים וחצי בלבד ולמרות זאת צירפו אותי ליחידה.

 

איפה הם התקיימו?

המפגשים התקיימו  בכפר חסידים.

מי העביר את הקורס?

את הקורס העביר קצין ממשמר הגבול. אנחנו למעשה חלק מהמשמר האזרחי בחסות משמר הגבול. בתחום שיפוט עירוני מי שהולך למשמר האזרחי הוא תחת חסותה של המשטרה הכחולה.

פעם בחודש אנחנו מתייצבים על פי סידור עבודה שנמסר מראש ע"י דני צנטנר מהמועצה (מפקד המתמי"דים, תושב נופית), הוא שולח לנו את הסידור בדואר ובימים היעודיים אנחנו מחכים במגרש חנייה ויוצאים לסיור שנמשך פרק זמן לפי הנידרש .

מי עוד שותף לכם באיזור שלנו?

באירוע חגיגי שהיה למתמי"דים לפני שבוע, נמסר ע"י ראש המועצה, שלמה חבר, מספר מדוייק של המתנדבים, לא כאן המקום לפרטו. פרט מעניין הוא שאנשים מחוץ למועצה מעוניינים להתנדב למתמי"ד, לדוגמא נהג המועצה יחיאל, תושב קרית-אתא. בעיקרון המתנדבים הם מכל ישובי המועצה כולל הישובים הבדואים (לדוגמא חאלדי סולימן שעובד בפלרם שנים רבות ומתגורר בכפר חוואלד) .

יש לכם הווי מיוחד במפגשים?

אנחנו יחידה צעירה ולא יוצא לנו להיפגש עם כלל המתנדבים כך שעדין אין הווי משותף לכולם.  ברשות המועצה יש רק ג'יפ אחד בעזרתו מתבצעת כל הפעילות. דני משתדל לעשות את ההרכבים לפי מפקדים שיש לו. לרוב יוצאים חבר'ה מרמת יוחנן יחד. ביום ראשון הקרוב למשל, יבוא איתנו בחור מכפר חסידים.

אתם מזויינים כיאות?

כל אחד עם קרבין שלו.

אז מה בדיוק העבודה שלכם?

העבודה שלנו מתרכזת במניעת גנבות לכן אנחנו רוב הזמן מסיירים בשטחי המועצה, רק שטחי המועצה. אנחנו נקראים מתמי"די-זבולון, לכל מועצה יש את המתמי"דים שלה.

במסגרת האינתיפאדה שפרצה הושם דגש גם על נושא ביטחון.

מה זאת אומרת דגש ביטחוני?

זה להיות ערני ודרוך מעבר למחוללי הגנבות, כל מעבר בצומת מרכזית בתחום המועצה מהווה חיזוק השמירה וגורם לאזרח הפשוט ביטחון נוסף, הפגנת נוכחות של כוחות הביטחון.

אתם  עושים "מחסומים" בדרכים או בודקים רכבים?

בשנתיים שאני מתנדב ביצענו פעם אחת בדיקת רכבים. שמנו מחסום עצרנו רכבים ובדקנו. בדיקת רכבים זה חלק מהתפקיד אבל העיקר זה הסיורים. לדוגמא: סיור ביער ר"י באמצע הלילה. בודקים כל דבר חשוד. בזמן שלא יורד גשם נכנסים לכל שביל עפר עוברים על פני כל שדה בתחום המועצה, איזור המאגרים ממזרח לדשנים הוא לדוגמא איזור שמדי פעם רוכש "פעילות" ויש להפגין בו נוכחות.

מארבים?

מארבים לא עשינו עד היום אם כי זה בהחלט אחת האפשרויות במסגרת פעולתנו. אירוע  שהתרחש לפני שבוע, נכנסנו לשטחים של כפר ביאליק ומולנו באה מכונית. אנחנו נכנסנו בלי אור כחול ומרחוק זה נראה כמו רכב רגיל. דני, שהיה מפקד הצוות, אמר לנו "זה נראה מוזר וחשוד שבשעה 11:00 בלילה נוסעת פה מכונית בשדות בכפר ביאליק בין החממות". הוא החליט שיש לבדוק את המכונית "אני אסע מול המכונית אמנע את אפשרות המעבר שלה ובמרחק סביר אפעיל את האמצעים הנדרשים על מנת שהמכונית תעצור", בצענו את התהליך בצורה מאד מדוייקת.

לפני שנמשיך מה הסמכויות שלכם?

הסמכויות שלנו בזמן מילוי תפקיד הן סמכויות של שוטר. כמובן שיש בינינו בעלי נסיון רב יותר וכאלו שהם עם פחות ניסיון. אנחנו מחזיקים בתעודה משטרתית, כרטיס מגנטי כמו רישיון נהיגה, שכתוב עליה משטרת ישראל עם התמונה שלנו, מצוין על גבי התעודה שאנחנו מתנדבים. עם הזמן אנחנו גם צוברים ניסיון .

ובחזרה לאירוע, דני ואני ירדנו ניגשנו למכונית וביקשנו מהנהג רישיונות ותעודה מזהה, הנהג אמר "אין לי, שכחתי בבית" או משהו כזה. מיד התקשרנו למוקד, נתנו להם מספר זהות שקיבלנו מהנהג וביקשנו בדיקה. המוקד מקושר למחשב המרכזי של המשטרה ב-ONLINE ומאפשר קבלת אינפורמציה רלוונטית בכל זמן. הסתבר לנו שהבן אדם בשלילת רשיון, דני כמפקד הצוות החליט להזמין ניידת שיטור של התנועה, שאכן הגיעה  מקריית-אתא.

למה? כי לא יכולתם לעשות את העבודה לבד?

אנחנו לא מספיק מיומנים להתעסק עם החבר'ה האלה. הזמנו עזרה מהמשטרה, הם באו מיד, אנשי מקצוע, מיומנים היטב. בבדיקה יסודית של הרכב לא התגלו ממצאים מרשיעים, חוץ משני אולרים גדולים. למרות חוסר הממצאים, החבר'ה, צעירים בגיל 18 עד 20, נראו ככאלו שהשתמשו בסמים. ובכל זאת עבירת תנועה כן התבצעה, הבחור שבשלילת רשיון הוכנס לאחר כבוד לתוך ניידת התנועה, ואנחנו אחריה לבסיס שלה בקרית-אתא. למעשה כאן הסתיים תפקידנו, דני שיחרר אותנו, אספנו את מיכה גינסבורג וחגי רותם וחזרנו לרמת-יוחנן. למחרת התקשרתי לדני וקיבלתי את האינפורמציה המאשרת שהבחור בעל שלילת הרשיון שוחרר לביתו, דרך אגב היו במכונית 4 צעירים.

לפי דיווח ראשוני שקיבלתי עליתם על סמים.

לא. לא מצאנו סמים. אבל ברור שאנשים אלה משתמשים בסמים, והם רחוקים מלהיות מטיילים תמימים. הם באו ממעלות והסתובבו בדרך הכורכר מאחורי י.ב. הגנן שם בין השדות ורפתות של כפר ביאליק. יש כמה נקודות מוּעדות לפורענות, הרפתות והמשתלות הן רק חלק.

 

גם הרפת שלנו מוּעדת לפורענות...

בהחלט כן, לכן אנחנו מסתובבים גם ביער שלנו. זהו הנתיב דרכו מגיעים הגנבים.

בדרך כלל הסיורים הם לא שיגרתיים. שמים דגש לא להיכנס  לשיגרה, לא בשעות ולא במסלולים.

גלעד, חוויה מיוחדת מהסיורים?

חוויות מיוחדות מהפעילות  הזאת לא היתה לי עדין. אני נהנה לצאת להסתובב בשטח, אני אוהב את הקטע הזה ועושה את זה גם על האופניים, יש כאן אלמנט של מפגש עם אנשים נוספים, מעבר ליום יום. בדרך כלל אנחנו, הצוות מרמת-יוחנן, יוצאים לסיור ביחד ומצטרף אדם רביעי שהוא מישוב אחר בתחום המועצה. לפעמים אנחנו מתפצלים לפי סידור העבודה, ואז שלושת אנשי הצוות האחרים הם מישוב אחר. כך לאט לאט נוצר קשר וגיבוש בין התושבים הפעילים. אני מרגיש שזה קושר אותי וגורם לי להיות מעורב במה שקורה בתחום המועצה האיזורית שלנו.

כך אתה מרגיש שאתה תורם?

בהחלט. יש כאן תרומה שלא תמיד ניתנת למדידה. ערך מוסף של הפעילות זה הגדלת המוּדעוּת לתופעות שליליות שיש לתת את הדעת עליהן גם בחיי היום יום, לדוגמא כשאני בהליכה או רוכב על האופניים  ורואה דברים שלא בשיגרה, או כל דבר חשוד, אני ישר מדווח לנני.

אתה רואה חשיבות בפנייה לחברים נוספים להתגייס לנושא הזה?

כרגע לדעתי לא נפתח קורס, אבל אם יש חברים שמעוניינים להצטרף, עליהם לפנות לדני צנטנר במועצה, מתוקף תפקידו הוא ממונה על כוח האדם.

נכון לעכשיו יש רק ג'יפ אחד, היינו מיועדים לצאת פעמים בחודש וכרגע זה רק אחת לחודש.

איך זה משתלב עם תורנויות בפלרם?

זה לא מפריע אני עם פלאפון, תמיד אפשר לקרוא למישהו אחר מהצוות. זה לא תירוץ לא לצאת לפעילות.

 

בשלב זה של השיחה אנחנו גולשים לעניינים שעל הפרק בפלרם, גלעד מספר לי שהוא רק חזר משבוע עבודה באנגליה בנושאים שקשורים ליצור הלוחות המיוחדים לקירוי הגג באיצטדיון המרכזי באתונה לקראת האולימפיאדה שתפרוץ השנה. על המקום אני מסכם איתו על ראיון נוסף בקרוב  מאוד. אז יש למה לצפות.

 

 

 

   מדיוני המזכירות / 01/01/04

 

נוכחים: כל חברי המזכירות למעט יובל כ., יובל פ., יוחנן.

 

1.      בנוכחות דיין זמיר נדון הנוהג של זיכוי חברים בגין בגדים שהלכו לאיבוד. סוכם שהנושא יידון שוב במסגרת דיון כללי בנושא "ענף הבגד" שיתקיים בקרוב.

 

2.      "יושרו הקווים" בהצעת המזכירות לשינוי  הסדר הבמבח"ים שעיקרם:

א)     תקופת התושבוּת הכוללת  תוגבל לשלוש שנים.

ב)     החל מן השנה השנייה יהיה התשלום בגין שכר דירה והוצאות נילוות (כבלים, ארנונה, חשמל וכד'), לפי תעריף מלא של האגף העיסקי.

ג)      בגין שירותים מופרטים (חד"א, ענף המזון, כלבו, מרכולית, רכב), ימשיך הבמב"ח לשלם על פי תעריף מועמד (כמו חבר).

 

3.  "תשלום בגין קליטה" . הדיון בנושא זה הוקפא עד קבלת ההחלטות בנושא "קרן לחבר" שיובא לדיון ברבעון  הראשון של השנה.

 

4.  "חוגי עיון וחשיבה". המזכירות החליטה בחיוב על קיום "האירוע" תחת הכותרת (כללית) של "רמת השיתוף והערבות ההדדית בקיבוצנו - מצוי ורצוי". כותרת זו כוללת מסירת מידע והחלפת דעות בנושאים "המנסרים בחללו של קיבוץ" כגון: שיוך דירות ושיוכים אחרים, תושבוּת בקיבוץ, עומק ההפרטה, מודל ההתפרנסות ברמה האישית וכיו"ב. המזכירות הטילה על צוות בהרכב: אודי, אתי נ., ורד מ., שחר צור, בשיתוף חברים נוספים שאינם חברי מזכירות, לגבש הצעה אופרטיבית הכוללת: מרכז הפרויקט, צוות ההיגוי, המתכונת.

 

רשם – אודי פלד.

 

 

 

 

   דיווח שבועי / א. פלד

 

תאים קוליים.

בשעה טובה הותקנה מערכת חדשה. ענף  התקשורת יפיץ הנחיות הפעלה לחברים ולענפים.

כ"מוצר לוואי" של השבתת התאים הקוליים, ניתן לציין את התרחבות השימוש במחשב לצורך הזמנת רכב. חברים שעדיין אינם מכירים את שיטת הזמנת הרכב באמצעות המחשב מוזמנים לקבל הדרכה במשרד הרכב או  מידידים. ההפעלה היא פשוטה למדי וידידותית מאד.

בהזדמנות זו נעדכן שחתמנו השבוע עם "ערוצי זהב" הסכם לשידרוג מערכת האינטרנט שלנו האמור להקנות לנו בעתיד הקרוב מהירות גבוהה יותר, אבטחה ברמה טובה נגד חדירה מבחוץ וחלוקה צודקת ומאוזנת יותר של "רוחב הפס" בין המשתמשים השונים.

 

מגרשי המשחקים-  כדורסל וטניס.

בשעה טובה חודשה התאורה והמגרשים מוארים באור נגוהות (עכשיו הבעיה היא להסדיר נושא כיבוי האור כשאינו דרוש).

בשל סיבות התלויות בנו לא ביצענו השנה את ההשקעה בחידוש המגרשים (מצע, סימון, מתקנים), והדבר יבוצע בתחילת שנה זו.

 

עבודת הצעירים (באדיבות מש"א).

לפני מספר שבועות נדון במזכירות וגם דווח ב"ברמה" עניין "שיטפון" הבנים המשתחררים מצה"ל וחוזרים אלינו לטובה.

כעת ניתן לדווח  שכל המשתחררים שנשארו בבית והיו מוכנים להתחייב לתקופת עבודה סבירה (לפני יציאתם ללימודים או חופשה) נקלטו בעבודה.

במיוחד יש לציין כניסת מספר גדול יחסית  של בנים לפלרם והשתלבות במחלקות הייצור. קליטת צעירינו  בפלרם ובניית מסלול הכולל גם יציאה מטעם פלרם ללימודים רלבנטיים המשולבים בעבודה במפעל, היא הערובה לצמיחת "קאדר" שיבטיח המשך שליטתנו האמיתית (לא רק כבעלי מניות) במקור  פרנסתנו העיקרי.

בשלוש השנים האחרונות עלה מספר המִשרות  בפלרם המאוישות על ידי חברים בנים ומועמדים מ- 87 (ינואר 2001) ל- 99 (ספטמבר 2003), דהיינו איוש של 12 משרות נוספות (כ 14%). הגידול הוא עיקבי (עם עליות וירידות) במשך כל התקופה אבל הוא תלול במיוחד החל מחודש יוני של השנה שעברה, (גידול של כ- 9 משרות במחצית השנייה של השנה שעברה).

למגמה ברוכה זו תורמת מדיניות הנהלת החברה והתקשורת השוטפת וההדוקה בין מש"א בקיבוץ ומחלקת כוח-אדם בפלרם

 

ביטוח אובדן כושר עבודה כתוצאה ממחלה או תאונה.

מתחילת שנה זו אנו פועלים להסדרת ביטוח כנ"ל לכלל חברי רמת יוחנן שאינם בגיל הפנסיה. ביטוח זה בא להבטיח הכנסה מינימלית במקרה של אובדן היכולת להתפרנס מעבודה באופן מלא או חלקי. היום – וכל עוד אנחנו קיבוץ מסורתי עם ערבות הדדית- מלאה – אין לביטוח משמעות מבחינת החבר (והפיצוי אם יהיה עובר לקיבוץ). הסיבה להתחלת הביטוח היום היא שכמו כל ביטוח, לא ניתן לבצע אותו לאחר שכבר אירע הנזק  (תאונה או מחלה), ולכן נכון לבצע כבר היום כנדבך נוסף במבנה הביטחון הסוציאלי של חברי הקיבוץ.

 

עוֹנוֹת

 

הוּא כֻּלּוֹ צִפִּיָּה

תְּחִלַּת הַדְּבָרִים וְסוֹפָם הוּא,

הוּא חָצַב, וְרוּחוֹת

וְהוּא הַמְּבַשֵּׂר כִּי הַכֹּל מַתְחִיל מֵחָדָשׁ.

 

הוּא בְּשׁוּרַת הַחַיִּים

אֵלָיו כָּל שָׁנָה מֵחָדָשׁ

נִשָּׂאוֹת תְּפִלּוֹת וְעֵינַיִם

אִם תּוֹרִיק הַשְּׁדֵמָה, וְיִצְמַח הַלֶּחֶם.

 

מְשַׁכֵּר וְשִׁכּוֹר אַהֲבָה, וּפְרִיחוֹת

הוּא בְּכֹל מְאֹדוֹ מַגִּיעַ

בְּנַחְשׁוֹל צְבָעִים וְרֵיחוֹת,

נָמוֹג בְּשֹׁבֶל אֲבַק הַפְּרִיחוֹת.

 

הָאָרֹךְ, הַמַּתִּישׁ בְּעוֹנוֹת הַשָּׁנָה,

הוּא אוֹר מְסַנְוֵר, וְזֵעָה נִגֶּרֶת.

הוּא שֶׁפַע פֵּרוֹת שֶׁיֻּגְּשׁוּ צוֹנְנִים

הוּא יָם, חוֹלוֹת, וְשָׁמַיִם.

                               ראובן עזריאלי  1/1/04                      

 

 

 

 

 

השבוע במהלך גלישה באינטרנט הגעתי לאתר של קיבוץ מעגן מיכאל, אתר משוכלל עם כל האינפורמציה מעודכנת יום יום החיונית לחבר (כדאי ללמוד מהם), בין השאר מופיעה בעלון שלהם רשימה שכתב גיורא שנר, מבקר פנים חיצוני (חבר קיבוץ לוחמי הגטאות ומבקר פנים לפרנסתו). זהו מעין סיכום של שנת עבודה והוא מיועד לעיונם של חברי מעגן מיכאל לקראת האסיפה בה ידונו בנושא ביקורת פנים. מצאתי את הרשימה מסבירה באופן פשוט ומובן את הנושא, הבעייתיוּת שלו ונדמה לי שהיא רלוואנטית מאוד גם לנו כשאנו מתלבטים אם ואיך לקדם את המהלך הזה אצלנו, תוך הפקת לקחי עבר כואב.

ביקשתי את יוסי זמיר לברר ב"מקורותיו" כמה פרטים חשובים על ה"תכל'ס", מה באמת קורה בשטח. להלן המידע (מפי חבר מעגן מיכאל) שהוא העלה בחכתו  - 

1.      ביקורת פנים במעגן מיכאל הונהגה לפני קרוב לעשר שנים. לפני כשלוש שנים נעשה תהליך של בחינה מחדש של הנושא, ע"י הוועדה, שהביא בסופו של דבר להחלטות די דומות, אם התעקשות על מבקר יותר רציני ובעל יכולות יותר רציניות, ואף עלויות גבוהות בהרבה מבעבר. למעשה, אנחנו רק שנה מאז החזרה לעבודה עם מבקר לאחר הבחינה מחדש, ומכיוון שהכול תהליכים, עדיין מוקדם לשפוט.

2.      בצורה כוללנית ניתן לתאר את הקורה אצלנו כך: יש מבקר חיצוני בחצי משרה, העובד עפ"י תוכנית ביקורת שנתית ותקנון ביקורת שקבעה האסיפה, ואף מתייחס ומטפל בפניות של חברים ובעלי תפקידים לאורך השנה, ונעזר במומחים לתחומים מקצועיים בהם נדרשת עזרה שכזו.

3.      הביקורת נעשית עפ"י תוכנית ביקורת ספציפית למבוקר ספציפי, המוגשת לאישור ועדת הביקורת ע"י המבקר. את רוב הביקורת בפועל מבצע המבקר, הנעזר כאמור ע"י מומחים כמידת הנחוץ, ובאישור של הוועדה.

4.      יישום המלצות הביקורת – לעולם!!! - מופקד בידי המנהלים, אם לא הובן מהרשימה, הרי דברי המבקר היו גם ביקורת על מנהלי מעגן מיכאל שאינם ששים אלי ביצוע תפקידם וחלקם בעיסקה זו, ויישום הביקורת אצלנו לוקה מאוד בחסר, עד כדי מידה רבה של דחיית ההתייחסות לימים אחרים, כי הדבר אינו במקום מספיק גבוה בסדר העדיפויות שלהם, כפי שהם בעצמם אומרים. הציבור, לעומת זאת, נראה כמתרשם עמוקות מהעבודה הרצינית הנעשית ע"י המבקר, אך מגלה אדישות אופיינית ביחס לאי-ביצוע ההמלצות. עוד לא נראה קצה קצהו של מטפס בריקאדות כאן. אפשר לישון בשקט על זר הדולרים, הלא כן?

 

 

ביקורת בראי הקיבוץ  /  גיורא שנר

 

נתבקשתי לסכם את "מעשה הביקורת" בשנה החולפת מנקודת מבטו של המבקר. הואיל ו"ספירת המלאי" נערכה על ידי הוועדה, בחרתי לסכם את השנה באמירה כוללת על הביקורת בקיבוץ, אמירה שכל החפץ יוכל למצוא בה את הפן האישי שלו.

 

ביקורת פנים, בעצם הווייתה, היא חיה מוזרה. האירגון משית על עצמו כלי שיבחן האם הוא, האירגון, נוהג על פי אמת מידה שקבע לעצמו.

לכאורה אין סתירה גדולה מזאת: הרי ברור שהאירגון ינהג על פי אמות המידה שקבע לעצמו שהרי  אם אינו מתכוון לנהוג כך מדוע קבע אותם? אלא שהדברים אינם כה פשוטים.

ה"ארגון"  - קיבוץ במקרה שלנו – הוא קודם כל  אנשים, אנשים הפועלים במסגרת משותפת, בדרך כלל למען מטרה  משותפת.

אך הואיל ואנשים אינם זהים כך גם המטרה: היא משותפת אך לא זהה! כל אחד רואה אותה באור מעט שונה, כל אחד משוכנע כי הדרך שלו היא היחידה להשגת המטרה והחשוב מכל: למרבית החברים באירגון (הקיבוץ) יש בנוסף למטרה משותפת גם מטרות אישיות והללו לא תמיד עולות בקנה אחד זו עם זו ולעיתים אף נמצאות בחיכוך מסוים או אפילו בסתירה.

באירגון מסוג "קיבוץ" שבו הזהות בין מטרה והמסגרת המשותפת גדלה עד כדי "חיים משותפים", גבוהה רמת המוּרכבוּת שבעתיים מזו שבאירגונים אחרים וכפועל יוצא מכך גם הביקורת הפנימית בקיבוץ מורכבת ומסובכת לאין שעור.

 

הביקורת הפנימית פועלת "כשירות לאירגון, מטעם האירגון ולמען האירגון".

לכאורה הגדרה פשוטה וברורה, אך בבואנו לבחון אותה לעומק מתעוררת השאלה: מי הוא בעצם האירגון? הקיבוץ כהגדרתו ועל פי הווייתו מקפל בחובו יותר מאירגון אחד: הקיבוץ הוא במובן מסוים "משפחה" באשר הוא מקיים קופה משותפת, הקיבוץ הוא גם "שבט" המאגד מספר משפחות בקשר תרבותי וכלכלי. הקיבוץ הוא "ישוב נפרד" ויש בחייו היבטים מוניציפאליים. הקיבוץ הוא "חברת מניות" המחזיקה בנכסים יצרניים למטרות רווח, הקיבוץ הוא "איגוד מקצועי" שהרי מרבית חבריו הם "עובדים" לכל דבר ועניין אך הקיבוץ הוא גם "מעסיק" וגם "הנהלות".

 

כל "האירגונים" הללו דרים בכפיפה אחת חולקים הוויה משותפת וכל אחד מחברי הקיבוץ חבר בחלק מ"האירגונים" לעיל אך לא בכולם.

אשר על כן, לא יכול שלא יתקיימו ניגודי עניינים, סתירות ומחלוקות בתוך הפאזל הזה הנקרא קיבוץ. למבנה המורכב הזה יש השפעה לא מבוטלת על תרבות הביקורת, על הציפיות הביקורת וגם ובעיקר על הנכונות לקבל ביקורת.

הציפיות מהביקורת שונות אצל כל אחד מ"תת הארגונים" המרכיבים את הקיבוץ: "בעלי המניות" מצפים ממנה שתניח  את דעתם באשר לניהול עסקיהם, "תושבי הישוב" מבקשים את הגנתה מסלילת הכביש שיעבור בסמוך לעץ הפקן שלהם.

"ההנהלה" מצפה שתיתן הכשר לחלק מההחלטות שהיא מקבלת ושתאיר את עיניה לגבי  עניינים שאינם מנוהלים כשורה. "ועד העובדים" מצפה ממנה שתיבחן אם ההנהלה פועלת בסמכות וברשות. רק לאחד מכל "תת האירגונים" החולקים את הקיבוץ ושנמנו לעיל, הביקורת אינה לידיעה בלבד אלא גם לפעולה – ההנהלה!!

 

לתושבים, לעובדים ולבעלי המניות הביקורת היא מידע ותו לא. היא מיידעת אותם כי כך וכך לא נעשה ואילו כך וכך נעשה. הם יכולים להתמרמר, לכעוס ואף למחות (להגיש ערעור) אך הדרך היחידה העומדת להם לעשות מעשה היא: להחליף את ההנהלה (ההנהגה)!

 

ההנהלה לעומת זאת, היא הצרכנית "לפעולה" של הביקורת הואיל ובסמכותה ובאחריותה לעשות שימוש מושכל ונאות במשאבים שהפקידו בידיה על האחרים.

ההנהלה היא היחידה שביכולתה להפוך את הביקורת מידיעה לפעולה ויכולת זאת תלויה במידה רבה ביותר בנכונותה לקבל ביקורת.

באמירה "לקבל ביקורת" אין הכוונה לדעת "לספוג" אותה ואז לעבור לסדר היום ולהמשיך הלאה, אלא לקבל את הביקורת כחלק בלתי נפרד מסדר היום הציבורי. לקבל אותה ככלי ניהולי כיתר כלי הניהול העומדים לרשותו של העומד במוקד קבלת ההחלטות ויהא זה מנהל, מזכיר או מרכז.

לקבל אותה כפי שמקבלים את הניתוח הכלכלי, את הייעוץ הפיננסי או את חוות הדעת המשפטית. לראות במימצאיה, מסקנותיה, אבחנה ולא הטחת אשמה ופקפוק בכישורי המבוקר. להכיר בהמלצותיה כתרופה, כתחבושת ולא כזריית מלח על פצעים.

 

איש אינו אוהב לקבל ביקורת. תהא בביקורת חיובית ובונה ככל שתהא, תמיד יש בה פן כלשהו של "לא בסדר" שריח של כישלון ואי הצלחה נודף ממנו. ולא די לה בחשיפת הליקויים, ברוב חוצפתה היא גם מתיימרת לשנות סדרי עולם שהורגלנו בהם.

לעולם, קל יותר לפתור את המלצות הביקורת ומסקנותיה, כלא רציניות ובלתי רלוונטיות מאשר לעשות מאמץ אמיתי ליישם אותן. לעולם, קל יותר לקבוע כי הביקורת חרגה מהמנדט שניתן לה ולהתנכר למסקנותיה. נכונות ההנהגה לקבל ביקורת יונקת מהתרבות האירגונית וזאת כמובן מושפעת מהנהגה וחוזר חלילה סיבה ומסובב. אין כאן תרופות פלא. אירגון המבקש להנחיל לעצמו תרבות ביקורת אמיתית ולא כעלה תאנה שומה על מנהיגיו לדעת להתמודד עם מרירותן של התרופות שהרי כאז כן עתה – בסיכומו של דבר הכל  אנשים.

 

מה בסך הכל רצינו... / ירמיהו

 

דעה שונה על חוגי העיון והחשיבה

 

כשמדברים היום על חוגי דיון, שיח וחשיבה, יש לכל אחד מאיתנו ציפיות או אי-ציפיות מהחוגים האלה. יש מי שמצפה למפגש בלתי אמצעי, להחלפת דעות במסגרת מצומצמת ותומכת, לחיזוק היחד והצוותא, לבילוי, או סתם יום חופשי שאפשר להעביר בכיף.  ויש מי שמצפה לברר מה חושבים היום החברים ברמת יוחנן.

האופטימיסטים גורסים שזה "יקפיץ אותנו מדרגה" (לאן בדיוק?). הריאליסטים לא מוצאים טעם בהוצאת כספים ואנרגיות על דיבורים הזה כי יש דברים יותר חשובים.

 

לי, לצערי, אין שום ציפיות.

קיום חוגי שיח וחשיבה לא מחייבים שאמורים לברר מה חושבים היום החברים ברמת יוחנן, נידונים (לדעתי) מראש לאפס תוצאה. לא מפני שהם לא טובים, או לא מעניינים, או לא מושקעים, או לא מפנקים, הם כן! אלא שזה דיבורים "על ריק", קשה מאוד לברר היום מהו הרצון, או המכנה המשותף הכללי של כולנו (גם אם נדבר על זה שבוע ימים) כי אין דבר כזה. הרצון הכללי שעוד נשאר מתמצה בענייני חומר, בעיקר (בנייה, תקציב, פנסיה, ביטחון סוציאלי), וקצת ענייני רוח, המשך קיום משותף של חגים (וגם זה הולך ופוחת). כל היתר הוא לא רצון קיבוצי, הוא אישי-משפחתי והוא לגיטימי באותה מידה. 

 

פעם קראנו לזה "דין התנועה". זה היה עובד נפלא, הכל היה מתגמד מול דין התנועה. היו עוזבים בית, משפחה, ילדים ונקראים לדגל. לא עוד! מה שקובע היום הוא "דין המשפחה".

במלחמה הגרעינית ניצחה המשפחה את הקיבוץ. וגם בזה אין כל רע, להיפך.

צריך ללכת עם זה, לא להילחם בזה. לרובנו המשפחה היא המרכז, רוב העשייה ותשומת הלב מכוונת אליה, מעט מאוד משאבים, אם בכלל, מתועלים בשעות שהן לא שעות עבודה מוגדרות, לטובת הכלל. זה המצב, המשך הצלחת הדרך מותנה בקבלתו כמו שהוא.

הקיבוץ במתכונתו הישנה מתקיים אצלנו, גם בגלל כמה סיבות אחרות, אבל בעיקר בגלל האפשרות שלנו לפתור את מירב הבעיות בכסף שזורם מפלרם.

האם העטינים האלה ימשיכו להניק אותנו עד אין סוף?

הלוואי, אבל אף אחד לא מבטיח לנו. וביום שהברז הזה ייסגר... חבל על הזמן.

 

אין צורך להתמם, חיים בתוכנו יותר ויותר חברים (או תושבים) מתוך אינטרסים שונים, אנשים שמוצאים את עצמם בחברה (שעדיין נוהגים בה כמה כללי שיתוף מסוימים), שהסתפחו אלינו מכורח המציאות, לא בגלל רצון, ובפירוש לא מתוך בחירה ערכית.

בגלל קשר כזה או אחר, בגלל אי עמידה בתנאים שמתחייבים מהחיים בחוץ, בגלל ההזדמנות או בגלל הנוחיות. הייתי אומר שהמילה "מתאים" היא נכונה במקרה הזה.

היום זה מה שמתאים להם, נוח להם עד שיימצאו מקום אחר, עד שיסתדרו, עד שיסיימו ללמוד, עד שיוולדו הילדים, או שפשוט זו הברירה היחידה שנותרה ואין אפשרות אחרת. הקו הזה ילך ויגבר. לא להיפך. 

בנוסף לכך נראה יותר ויותר תושבים שיקבלו פה שירותים בתשלום בתנאים נוחים, שיסתובבו כמו סביבון בחצר, יש מי שיראה בכך רווח כספי, יש מי שזה יפריע לו, יש מי שזה "יעשיר" את חיי החברה שלו, יש מי שלא יסכים להשכיר להם דירה בבניין שלו, יש מי שכן. יש מי שיראה בכך צעד נוסף לכיוון של חברה נורמאלית, ובחברה נורמאלית נוהגים כללי שיוויון אחרים מאשר אצלנו. ככה זה. (החיים זה לא קיבוץ, קר שם בחוץ!)  

 

טוב היה לוּ יכולנו לדחות את הצעדים המתבקשים ולהגיע למצב של קהילה מופרטת בלי ה"כאב ראש" הנילווה. אבל כנראה שאין "קיצורי דרך", זה לא הולך ונצטרך לעשות הכל כמו כולם, היום, או מחר, או מחרתיים. דהיינו לבחון מחדש כל מה שהיה פעם ערך קיבוצי עליון והיום הוא בבחינת מיכשול.

קחו למשל את נושא התורנויות - מוסד קיבוצי אנכרוניסטי שאבד עליו הכלח. מוסד שהיה לדעתי אחד המרכיבים הנאצלים שהיו לנו בעבר, לא כגורם בפתרון בעיות עבודה אלא כביטוי ממשי לעזרה הדדית בינינו. לפני 20 שנה ויותר הייתי סדרן עבודה  מאז אני קורא לבטל אותו מן היסוד  - קול קורא במדבר.

מה קורה היום? אתה מקבל את הפתק, בא לתורנות ונוכח ששני שליש מהתורנים הם ילדים שמתוגמלים כספית עבור המאמץ ה"התנדבותי" שלהם.

אז כן, זה בהחלט כייף לעבוד איתם, הם מתורגלים היטב, חדורי רוח קרב (רוצים לסיים מהר),  מכירים היטב את העבודה והיא נעשית יופי, אבל איך אתה, שבא לתורנות (נעימה ככל שתהיה) מעבר לשעות העבודה שלך, אמור להרגיש?

את כל הפרות הקדושות האלה צריך לשחוט בלי רחמים, (כולל שירותי כביסה וכל כיו"ב). אין צורך ל"דבר על זה"! 

 

ברמת יוחנן שכבת ה"מנהלים" שאמורה לקבל "יותר" מן העוגה הכללית, עדיין קטנה ביחס לשכבת ה"פועלים" שאמורים לקבל "פחות" מאותו מאפה. לכן זה מתעכב. אבל שלא יהיו לאף אחד אשליות. רק מתעכב!

זה טוב? זה רע? לי אישית קשה להחליט.

 נולדתי לצורת חיים הזו, טוב לי, אפילו טוב מאוד במצב הקיים, ובכל זאת, עם כל הטוב הזה, אי אפשר שלא לראות את הבקיאים והסדקים והחריגים והחריקות, וה"עשבים השוטים" שצומחים לנו בחצר וידנו קצרה – כי זו "השיטה".     

  

אשר על כן הייתי מעדיף לראות את חוגי הדיון, אם יהיו כאלה, לא כסדנה לברר מה כולנו  חושבים, או מה כולנו רוצים, אין חיה כזו ואין שום צורך לדון בכך, יש לעשות!  ואנחנו יודעים בדיוק מה צריך לעשות.

 

ומה בכל זאת כן?

אישית הייתי מאוד שמח למפגשי העשרה ולימוד בימי החורף בכל נושא שהוא, במושגים של תרבות, תיאטרון, ספרות, אקטואליה וכו'. או בירור מושגים קונקרטים חשובים לנו כמו ביטחון סוציאלי, שיוך דירות וכו'.

הסדנאות והדינמיקות למינהן כבודן במקומן מונח, ויישמר להן לצרכים אחרים, או  עד לדיון הנוקב האמיתי - השכר הדיפרנציאלי.

 

 

 

 

 

 

פרק 439

יורם השוטר "שלנו" עסוּק, אין לו רגע דל. לפניית העורך הוא מוכן התחלק עם הקוראים ב"חוויות" האלה וגם מספר על עבירות מסוג פשע,  על טרקטורון גנוב שנשכח בחצר גרוטאות, על טרקטורונים אחרים שמשתוללים בדרכים, על כרטיסי אשראי שגונבים לנו מתחת לאף, על סמים, על גניבות אבוקדו ועגלים. מה שמוכיח בעליל שה"פראיירים" באיזור שלנו לא מתים ומספקים לו תעסוקה מתמדת עם הצלחות ותיסכולים. וזה מאוד מטריד  אותו.   

 

שאלה ראשונה, איך אתה מתרץ את הביזיון עם הטרקטורון? – תקלה?

אז ככה – הטרקטורון נמצא שבוע לאחר שנגנב במצב שביר עד לא שמיש, בגבעת-רם שזה ממש על הגבול שלנו, מאחר ולא היו מספרי זיהוי והשוטרים במקום לא איתרו את מספרי המנוע, הוא נגרר לחצר של חברת גרר בתל חנן. פקידה במשטרה  שמתעסקת באיתור בעלי רכוש ורישום מוצגים עלתה על זה וביקשה להעביר את הטרקטורון אליהם. ברגע שהביאו את הטרקטורון היא חיפשה את מספר המנוע באמצעות טכנאי זיהוי שאמור לדעת איפה בדיוק נמצאים המספרים בכל כלי. על פי מספר מנוע שייכו אותו לאיילת. התקשרו אליה נדמה לי  ביום למחרת.

 

למה זה לקח  כל כך הרבה זמן?

אין לי מושג. אני יכול לתת לך עשרות סיבות אבל כולן השערה. קורים מקרים של הצטברות כלי רכב גנובים ועד שבודקים אותם לוקח זמן, או שזה תקשורת לקויה בין חברת הגרירה למשטרה, חוסר מקום במגרש החנייה של המשטרה שזה גם קורה אז הם משאירים את זה אצל חברת הגרירה, אלף ואחת סיבות.

 

מי מצא אותו ולמה לא דיווחו על זה אליך?

התקשרו ישירות לרמת יוחנן לאיילת שמסרה מספר טלפון.

במקרה הזה אתה רושם את זה כהצלחה או ככישלון?

מבחינתי הצלחה זה כשיש חשודים או עצורים.

אין שום חשוד? אמרת שאתם מכירים כאלו שיהיו מעוניינים לגנוב.

אין חשוד. מראש שיערנו שזה בקרית אתא

 

איפה המודיעין שלכם? נרדם?

אנחנו לא חברת ביטוח, אנחנו משטרה. לגבי קלנועיות שנמצאו בעבר בקרית אתא הלך יותר טוב מאשר בטרקטורון מסיבה אחת, הקבוצה של הטרקטורונים הזאת היא מאוד מגובשת, חבר'ה צעירים, חבר'ה לא עבריינים בדרך כלל, בני טובים בני 14-15 שפיתחו הובי של רכיבה על טרקטורונים.

בימי הקיץ יש השתוללות לא קטנה של טרקטורונים בדרכי העפר. מה זה הסיפור הזה?

הסיבה העיקרית היא הקירבה של קרית אתא לשטחים הפתוחים שלנו, מבחינתם שטחים פתוחים זה בעצם השדות, המטעים והחורשות. זה יציאה מרחובות העיר והתרחקות מהמשטרה. ברחובות הקריה סביר להניח שהם יתקלו במשטרה. בשדה הם מרביצים חרקות וקפיצות וכל הדברים האלה, אותם זה לא מעניין שזה שטח חקלאי או שזה שטח פרטי.

הטרקטורון הוא כלי חקלאי, הם נוסעים שם בטענה החוקית שאסור להם לנסוע בתוך העיר, לרכב חקלאי מותר לנסוע רק בשטח חקלאי. מותר לחצות כביש אבל לא לנסוע על הכביש.

 

למה הם בורחים בעצם?

כי 90% מהטרקטורונים או גנובים או מפורקים או ללא טסט או ללא ביטוח או הרוכב לא ממוגן ללא קסדה. כלומר העילה היא לא רק הנסיעה הפראית או המהירות.  אני לא יכול להגיד להם תשמע אל תיסע מעל 50 קמ"ש האכיפה היא במסגרת החוקית שמסביב – ביטוח, מיגון וכו'.

בקטע של המהירות אני לא יכול לקבוע שהנסיעה היתה במהירות או מסוכנת  מדי בדרכי עפר.

 

בקיצור פה אתם מרימים ידיים ולא עושים שום דבר.

לא. ממש לא עובדתי.

טוב מיצינו את הנושא.

 

גניבת אבוקדו.

נו יש חדש?

במטעי האבוקדו של אושה ריכזנו מאמץ במהלך החודש חודש וחצי אחרון, לדעתי אנחנו מצמצמים בעשרות אחוזים את התופעה. כמו כן זה עובדה, איפה שיש שומר, כמות הגניבות פחתה בצורה דרסטית. במטעים  הגובלים בקרית אתא, אני מדבר על ממש קו התפר, היתה איזושהי פעילות שהורדנו. יש גם תופעה של מטיילי שבת.

זה לא רציני

זה לא רציני אבל בהחלט לדעתי הצלחנו לצמצם את התופעה או לפתור אותה לגמרי.

 

 

 

גניבת עגלים

לפני שבועיים היה נסיון שנכשל ברמת יוחנן ואתמול נשחטו 2 עגלות בכפר ביאליק.

הנושא הזה של רמת יוחנן זה פורסם כבר בעלון, מי שצריך היה לקבל צל"ש קיבל, אבל מה היה סוף הגנבים?

הרכב אותר. הוחזר לבעליו. היו שם כתמי דם בכמות שלא מספיקה לעגל ודי טריה. לקחנו אותו על מנת לבדוק טביעת אצבעות, זה היה רכב שנגנב יום קודם.

לא אותרו טביעות אצבעות ברכב וסביר להניח שהם עבדו בכפפות גם בתוך הרכב. ברכב נמצאו המפתחות, הוא נגנב בעקבות התפרצות לדירה, גם בדירה לא נמצאו טביעות אצבעות, כלומר אין לנו ולא יכולים לשייך טביעות אצבעות של מישהו ברכב לעבריינים בשלב זה.

אז עשו  את זה מקצוענים.

לא. לא מחייב. צריך איזשהו ידע לפרוץ לדירה, לגנוב רכב, איזושהי תכנית ואפילו אומץ. אם מדברים על מקצועיות, אז כן, זה מקצועי. לא בגלל הכפפות שנלבשו, זה כל אחד יודע, אלא התיכנון של כמה גניבות בו זמנית עם הרכב גנוב.

 

גניבת כרטיסי אשראי.

באיזור אושה רמת יוחנן בית ספר בגוש. זה אומר שנכנס מישהו או לכיתה או לדירות או לגן באושה, מקרה שהיה אתמול בזמן כשהגננת והילדים היו בחוץ, הוציאו את כרטיס האשראי מתוך התיק ונעלמו. בדרך כלל זה מתחיל בסיבוב קניות בקרית אתא ועובר לקריון או לקניון בחיפה. מי שעולה על זה, ברוב המקרים זה הקב"ט של חברת האשראי, כלומר הגניבה מבוצעת כך שהגנב מוציא רק את כרטיס האשראי וזה מישהו מתוכנו, לא יעזור שום דבר. אדם או חבר שיודע ומכיר, מדובר ביותר מ- 20 מקרים ב- 2003 וזה כולל את כלי הרכב שנפרצו ולא היה  משהו נגיש אחר לגנוב בם.

 

סמים

זה מסוג העבירות שלא מדוּוחות.

 

ברמת יוחנן לא משתפים פעולה?

לא מספיק.

מאיזה בחינה?

ברמת הדיווח. אין לי בעיה עם עבודת הוועדות או העובדת הסוציאלית, או מחלקת רווחה, אבל יש יותר דיווח לוועדות מאשר למשטרה. זאת אומרת אם נמצא סם או יתגלה במקום ציבורי ללא בעלים – אני מקבל דיווח. אבל כשמדובר בסם שנמצא באדנית של חבר זה או אחר, אני לא מדוּוח.

כנראה החברה עוד לא הפנימה שזה פוגע בכולם. על כל פנים המשטרה היא הגוף היחידי שמורשה להזיז או לטפל בסם, כל נגיעה אחרת של בעל תפקיד בקיבוץ בסם היא עבירה. רמת יוחנן לא שונה ספציפית ממקומות אחרים ברמת השימוש או הדיווח.

בזמנו היתה לי רשימה של יותר מ 10 חבר'ה בגירים משתמשים ברמת יוחנן, סביבם היתה עוד קבוצה של כמה וכמה, גם אם הייתי מבצע חיפוש אצלם ולא מוצא, זה לא היה משכנע אותי שאין פה שימוש.

לגבי קטינים היתה פעילות של נוער חשיפה שהתחילה מאיזור אלונים, נחקרו ילדים ברחבי המועצה, חלקם הופנו לקציני מבחן, נגד אף אחד מהם לא הוגש כתב אישום או נפתח תיק פלילי. הסיבה היחידה היתה חוסר ראיות. למה? כיון ש X עישן "יחד אם...", "יחד עם..." זומן לחקירה שהתגלגלה מאחד לשני. זה טוב אבל לא מספיק מרתיע. רק אם יבינו ש...

טוב, אבל בגיל הזה אף פעם לא מבינים...