מס. 1405 ח' בטבת  תשס"ד  2.1.04

 

 

 

תגובת העורך

ה'ריקושטים' בנושא עמוד השער בשבוע שעבר בעל פה ובכתב, מעידים לפחות שמישהו קורא אותנו וזה טוב.

השאלה האם קטע שאינו בבחינת נושא רלוונטי לכלל הקהילה מותר לו שיופיע בעמוד הראשון או השני עומדת מול השאלה האם יש בכלל חיה כזו "רלוונטי לכלל..." שמקובל על כולנו ומי קובע אותו.

כמו כן אני לא מרגיש צורך להתנצל על הגוון או האופי של העלון, האם ניתן ביטוי למיגוון הדעות ברמת יוחנן או רק לגחמות הפוליטיות של העורך, ישפטו הקוראים.

הבמה פתוחה, אין פסילה, כל מי שרוצה להביע את דעתו זו זכותו וחובתו כמו שאומר ישראל.

אם נשללה ממישהו האפשרות הזו בגלל שצבע השקפתו לא תאם את טעמי, שיקום!!!   

בדרך הטבע אמשיך להביע את דעותי, וישראל או חברים אחרים את דעתם, (הלוואי והיו מביעים אותה ללא ההזדקקות המלאכותית לקצת פרובוקציה כדי למשוך אותם בלשונם), אין דעתי מייצגת אלא את עצמה בלבד ואותו כנ"ל לגבי ישראל או חברים אחרים. יחד נמשיך מתוך כבוד הדדי לאי-הסכמה שבינינו.

אבל... גם להבא הזכות איך לחלק בין דפי העלון את חילוקי הדעות שבינינו תישמר בסופו של דבר לעורך. ירמיהו.

 

שיוויון  סובייקטיבי – מיזוג לכולם / דינה כרמון

 

(תגובה ל ' מאחורי הכותרות ב' ' – 'ברמה'  26.12.03)

 

נראה שעלינו להודות להנהגת הקהילה אשר האירה לעינינו (בשבוע האורים – איזה תזמון...) את הכיוון ליישום השיוויון הגמיש בהחליטה לסיים באופן "חיובי" את סאגת המזגן בחברת הילדים. 

 

לאחר שקיבלנו בדו"ח השבועי של ה'ברמה' האחרונה הסברים קצת מעורפלים ודי דחוקים בדבר הנימוקים להחלטת המזכירות שהתקבלה ברוב קולות (וגם רוב של קול אחד הוא רוב), גם אנחנו

פשוטי העם, קיבלנו הארה פתאומית בהבנתנו והגענו למסקנה שעלינו לתמוך בהשארת המזגן שבמחלוקת על מכונו. (כי הייתכן שהצעקות מכאן ושיחת הטלפון מאמסטרדם היו לשווא?).

 

לאחר שהוסבר לנו ש"השוויון האובייקטיבי הוא מידת סדום" כנאמר ברשימה 'מאחורי הכותרות ב'", אנו באים ומציעים לקיים "שוויון סובייקטיבי" (הביטוי משם): להתקין מזגנים גם לשאר ילדי השכבה. הצעה זו שלדעתנו תזכה לגיבוי מצד כל הורי השכבה, תביא תועלת משולשת:  (א) תיתן למזכירות סולם לרדת מעץ ההחלטה הבעייתית.  (ב) תחזק את הגיבוי הסביר ל"ממלאי תפקיד וולונטרי" (מה זה ?).  (ג) ובעיקר – הצדק שייעשה גם יראה.

 ונסתם פי השואל כי בא למזגן גואל ...

                                                                                                             

 

תגובה לרשימה של דינה כרמון / ציביה מלמד

 

(ההתייחסות היא לרשימה מלפני שבועיים "הידעתם?")

 

למקרא הרשימה נשארה בי הרגשה של עוול נורא שנעשה ע"י המוסדות הכי חשובים שלנו.

למזלי נזכרתי שאפשר לשאול את דינה במה מדובר ושמעתי ממנה ומעוד מישהו – מצד ההנהלה במה העניין.

לפי ניסיוני אני מכירה את ההרגשה של הכעס כשיש מישהו שתמיד ירוץ הראשון וישיג הטבות חומריות. אפילו אם לא ודאי שכך נעשה הרי רק החשש מזה יוצר כעס ומחשבה שההנהלה יכולה לתקן את הכל, כל תכונת אופי וכל התנהגות.

כמובן שהכי הכי כדאי להפטר מהכעס על דברים כאלה. לפי דעתי היכולת הזאת באה עם הגיל והניסיון וההבנה שיש עוד כמה שאיפות, אולי חשובות יותר, חוץ מהישג ברכוש, ואולי מי שרץ להשיג זה יותר חולשה מאשר יתרון.

אני גם חושבת שלא נכון לצפות מההנהלה שתוכל לתקן הכל. לפעמים זה יגלוש לקטנוניות טיפשית ולא לפתרון נכון.

לי נדמה שבמקרה כזה הייתי מנסה להתקין  אצל בני-ביתי את מה שחסר – באופן פרטי, ואני אפילו מאמינה שאם זה היה בתקופה של ההנהלה הנוכחית, הייתי זוכה להחזרת ההוצאה או חלקה בבוא הזמן.

כן, יש לי אמון בהנהלה הזאת כפי שלא היה לי אף פעם. היה לא נכון בעיני אילו חשבו בהנהלה שהם צריכים להאכילנו בערכים, כביכול כל פרט ריק מערכים.

אחת הסיבות לאמון הוא עמידתם מולנו – הציבור ואמירת אמת, גם עם מספרים. כולנו שוגים בדרך ולפעמים גם רוצים תהילה לעצמנו.

נדמה לי שעוד לא הייתה הנהלה שדאגה בחכמה כלכלית וחברתית לכל אחד מאיתנו כפרט, מתוך כבוד לפרט, לביטחונו האישי שזה בעיני כבודו העצמי.

עוד אף פעם לא הייתה לנו שקיפות ואפשרות לדון בהגיון בכל עניין ולשמוע נימוקים משכנעים מתוך כבוד לשכלנו ולתועלת כולנו.  כן, אני מאוד מאוד רוצה לחזק אתכם. בואו לא נפגע בעצמנו.

 

 

 

 

"ברגע האחרון נמנע שער בטוח" / עזרא רון

 

מספורי ארוחת בוקר ברפת

 

שרגא אנטלר ז"ל שהיה מאזין נאמן לתוכניות ספורט ברדיו (טלוויזיה לא הייתה עדין),  היה מצטט את הקלישאה החבוטה של כתבי הספורט, "ברגע האחרון נמנע שער בטוח", היה מכריז כל פעם שהייתה נמנעת תקלה ברפת או במקום אחר.

"באחד האמשים" בעוד כולנו מדליקים נרות חנוכה וממלאים כרסנו לביבות וסופגניות.

יצא בחורנו י .ב השם של ירון שמור במערכת, כהרגלו לדחוף את האוכל במפטמה ובעדר.

כבר בהגיעו לשטח שם לב לאי שקט של בני הבקר. בהמשך הבחין בשלוש דמויות חשודות שמיהרו להסתתר. מייד הזעיק את איילת שבאותה שעה הייתה שקועה בתרגילים בחדר הכושר. בלי להתעכב, ולו רק כדי להתלבש כראוי, טסה איילת  עם הרכב למקום התקרית

 

ובעזרת הפרוז'קטור ניסתה לאתר את החשודים ולהפחידם שלא יתקרבו חס וחלילה. בו זמנית הזעיקה את יורם השוטר. התוצאה היתה: רכב שנגנב יום קודם חונה ליד הגדרות ביער כשתא המטען פתוח וסימני דם (משחיטה קודמת כנראה) מצביעים בברור על הכוונות.

מוסר השכל: לא צריך לסמוך על נס חנוכה. לא מיותר לפתוח עיניים לשמור ולהגיב נכון ובמהירות. הפעם באמת נמנע שער בטוח ברגע האחרון.

 

 

 

נוגה אדרי משוחחת עם נעם אדרי על לימודי האומנות ב'בצלאל'

 

מה את עושה מאז שהשתחררת מצה"ל?

שלושה ימים אחרי הבקו"ם התגייסתי ל'בצלאל' – הצעירה מבין כל התלמידים. בת 19. התקבלתי למחלקת אומנות ועברתי מעין טירונות נוספת. כלומר, אין ספור תרגילים מאוסים ואין-ספור חומרים שלא ידעתי ולא רציתי להשתמש בהם, לא הרשו לי לעסוק בנושאים שבאמת רציתי לעסוק בהם.

זו הייתה שנה של מכות רציניות מאוד בביטחון העצמי שלי ושל כל חברי, והכרה בעובדה שאני לא יותר מוכשרת מאף אחד מחבריי לכיתה.

 

תסבירי קצת על מחלקת האומנות ב'בצלאל'.

מחלקת אומנות זה לא רק ציור קלאסי כמו שחושבים, ויותר נכון, אין כמעט ציור קלאסי בנמצא. זאת המחלקה הכי פתוחה, שבה לסטודנטים יש הכי הרבה חופש להחליט מה הם רוצה לעשות משנה ב' ואילך.

כיום אני בשנה ג' עוסקת בציור, פיסול, צילום, וידאו, גרפיקה, מיצג (performance) אפילו בטכניקות עתיקות של הדפס.

מהרגע שבשנה א' הראו לנו אומן שמצייר בעירום בעזרת צבע שהוא משפריץ מהתחת – אומנית שמציגה את רקמת הגוף שלה כמו שומן ועור שמורידים לה בניתוחים פלסטיים  שמצולמים בשידור חי או צעיר כריזמטי שיורה לעצמו כדור ביד (בתור אומנות), הבנו שכל הגבולות נפרצו ועולם האמנות לא יזדעזע מאיתנו כ"כ מהר.

משנה ב' אפשר להתעלם מכל מיני תרגילים ומיני ש"ב שכן המטלה העיקרית על כל סטודנט היא להציג 2 תערוכות יחיד במהלך השנה.

אנחנו מכוונים לקראת עבודה יומיומית בסטודיו – משמעת עבודה עצמית ועמידה מול קהל. תערוכות אלה הן בעצם השיא של כל מה שעבדנו בשבילו כל השנה בנושאים אישיים מגוונים שנתונים לביקורת של 5 עד 10 מורים דעתניים וחסרי מעצורים.

 

מה זאת אומרת?

למשל, מורה אחד שראה תערוכת ציורים והודיע בזאת "עכשיו אני מבין מה זה "מות הציור" או אומנית אחרת (כל המרצים אצלנו הם אומנים פעילים ומפורסמים בסדנה הישראלית) שצעקה על תלמידה שאין לה כישרון וכי עבודותיה משעממות.

לא פעם שומעים אצלנו הסטודנטים את הביטוי "מה זה החרא הזה?"

על אף שהדברים הם מתחת לפני השטח – הלחץ בו אנו שרויים הוא עצום לא רק בגלל הציפיות שלנו מעצמנו או האינטנסיביות שבתהליך העבודה, אלא בגלל האווירה התחרותית הסמויה בין הסטודנטים.

ישנו מאבק יומיומי על חללי-תצוגה שמגיע עד לצעקות במסדרונות. הסטודנטים מודעים תמיד שהצלחתם היא על חשבון חבריהם לכיתה. ציפורניים נשלפות בכל פעם שבוחרים תלמידים מצטיינים להציג בתערוכות ובכל  פעם שמתכנסת הוועדה המחלקתית להחליט מי יצא לחילופי סטודנטים.

מרצים לא יכחישו שיש גם קנאת מרצים בינם לבין עצמם וכן קנאה בתלמידים.

 

כידוע, אומנות מאוד תובענית. כיצד את משלבת בילויים, משפחה וחברים עם כל הדרישות והתובענות?

למרות שאומנים נחשבים לטיפוסים בוהמיים, זאת אשליה. הם בעצם נוטים להתבודד ומעט מאוד לצאת. מחלקת אומנות נחשבת למחלקה סנובית במיוחד ולעיתים רחוקות אנחנו מגיעים למסיבות של 'בצלאל'. הבעיה באומנות, שהיא דבר שמאד משפיע על מצב הרוח. לא תמיד נעים להיות לידי כשלא מצליח לי משהו, וזה יכול להשפיע  עלי כל היום.

אין אצלנו "מועדי  הגשה" כי המורים שלנו אומנים בעצמם ויודעים, שכשאין מצב רוח אין מצב רוח.

 

כשלא מצליח לך ציור – מי חוטף?

אם יש מישהו שלרוע מזלו נמצא בקרבת מקום או שחס וחלילה הפריע באמצע חרבון של איזה ציור אז אין ספק שהוא מתחרט על זה.

מושא ההתקפות והעלבונות הוא בד"כ אמא שלי בלי קשר למיקומה הגיאוגרפי באותו רגע – שלא חשוב מה רמת האלימות המילולית – שומרת על קור רוח, לוקחת הכל בערבון מוגבל ורואה בזה כבוד גדול. (ובתור אחותה כבר למדתי בדרך הכואבת שכששואלים את דעתי על ציור – הכי חכם לא לענות).

 

את נוסעת לחילופי סטודנטים לאקדמיה "בוֹזָר" בפריז, ספרי על זה.

תמיד הפריע לי שלא רק ש'בצלאל' רחוקה מסצנת האומנות הישראלית (שנמצאת בתל אביב) היא רחוקה עוד יותר מסצנת האומנות העולמית, שנמצאת כיום בלונדון, ניו-יורק וברלין.

אמנם פריז פחות אופנתית בימים אלו אבל יש בה מאגר תרבותי אומנותי בלתי נדלה. בחרתי בפריז כי אני יודעת שללונדון, ניו-יורק עוד אגיע ואני בנויה כרגע לקצת רומנטיקה.

ממה שראיתי, כל סטודנט שחזר מחילופים – נפתח לו הראש בצורה בלתי רגילה, חוזר אדם שונה בעל פרץ יצירה יוצא דופן. אני גם רוצה.

 

איך מגיעים לתוכנית הזאת?

זהו תהליך שאורך שנה. מתוך 80 איש שמתמודדים על החילופים – מחליט ועד המחלקה, שבנוי מהמרצים הכי בכירים.  הוועד בוחר כ- 30 בשלב הראשון וכ- 15 בשלב הסופי. אח"כ מגיע השלב הקריטי שבו צריך להתקבל באקדמיות בחו"ל.

בשנים האחרונות האקדמיה 'בצלאל' סובלת, מרגשות אנטי-ישראלים. הסטודנטים מופלים לרעה והמקומות מתמעטים. ישנן ארצות ששלחו מכתבים מפורשים שהן אינן מעוניינות לקבל סטודנטים ישראלים.

 

אז לא פחדת מהאנטישמיות בצרפת?

קיוויתי שתיק העבודות שלי ירשים אותם מספיק.

 

לכמה זמן את נוסעת ובמה תעסקי?

אני נוסעת לתקופה של כחצי שנה, אתגורר בפריז ואלמד באקדמיה לאומנות ה"בוזר". נהוג לבחור קורס אחד עד שניים ולעבוד בסטודיו תחת השגחה של אומנים מוכרים ומפורסמים שמשמשים גם כמרצים באקדמיה. תהיה לי התלבטות באיזה קורס לבחור, המבחר מגוון ומעניין. לקחתי איתי את המברשות שלי ואת צבעי השמן שלי. כמובן זאת הזדמנות להשחיז קצת את הצרפתית שלי, לחוות תרבות אחרת, להיפתח לרעיונות חדשים ולספוג אווירה שונה.

 

מה תוכניותייך לעתיד? מה השאיפות שלך?

 לאחרונה פנו אלי מגלריה בלונדון, בהצעה להציג מקצת מעבודותיי. התלבטתי ולבסוף החלטתי לשלוח להם צילום של מספר עבודות וכנראה שחלק מהם יוצג בגלריה בעוד מספר חודשים.

אמנם זה דבר שהוא בגדר טאבו ב'בצלאל' ונזפו בי כבר מורים על שאמרתי את זה – אבל אני מתכוונת להתפרנס בכבוד מהאומנות שלי.

  

 

   מדיוני המזכירות / 25.12.03

 

נוכחים כל חברי   המזכירות למעט ורד מ. ויובל כ.

 

1.     "תשלום עבור קליטה". המזכירות דנה בדף עבודה שהוכן בנושא על ידי אתי נ. ויוחנן. נדונו השיקולים בעד יצירת חיוב  כזה בצד קשיים בהגדרת ההסדר והנובע ממנו. הוטל על אודי  לנסות לקבל נוסח הסדרים דומים בקיבוצים אחרים הרלבנטיים לענייננו. (שפיים, בארי, מעגן מיכאל).

 

2.     "ירח עיון וחשיבה". המזכירות דנה בנושא תוך הסכמה כללית שיש חשיבות לדיוני מידע ותוכן הכוללים את הציבור הרחב על כל שכבות הגיל. נדחה לדיון נוסף בשאלת הנושא/נושאים המרכזים.

 

3.     בהשתתפות נדון נושא "סגירת פערים" ו"יישור קווים" בנושאים הקשורים לעבודת החברים בענפי הקיבוץ: קהילה ועסקים, גד"ש, פלרם, וכ"ו" סוכם שצוות ממלאי תפקידים יבדוק הנושא ויביא המלצותיו.

רשם – אודי .

 

 

 

דַּי לְהוֹרְגִים

 

הוֹ אַתֶּם הַקּוֹרְאִים

אֱלֹהִים אֱלֹהִים

וְאֵין אֱלֹהִים בִּלְבַבְכֶם.

 

לָכֶם הָאֱלֹהִים

הוּא קַרְדֹּם לַחְפֹּר,

בּוֹ אֶת קִבְרֵי בָּנֵינוּ כָּרִיתֶם.

 

אַתֶּם הַבּוֹנִים

עַל כָּל הַר מִזְבֵּחַ,

וִילָדֵינוּ שֶׁלָּנוּ הֵם הַקָּרְבָּן.

 

אֲטוּמוֹת אָזְנֵיכֶם  לִשְּׁמּוֹעַ

אֶת שַׁוְעַת הָאָרֶץ,

הַזּוֹעֶקֶת, לוֹחֶשֶׁת דַּי לַהוֹרְגִים.

 

אַתֶּם הַמְּלַבִּים אֶת הָאֵש

גַּם אֶתְכֶם הִיא שׂוֹרֶפֶת,

בְּעַצְמוֹתֵיכֶם הַשִּׂנְאָה

כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב.                   

 

 

                                                       ראובן עזריאלי

                                            24/12/03

  

דו"ח שבועי / א. פלד

 

1)   ירח עיון וחשיבה". כפי שמופיע בדיווח הועלה הנושא לדיון במזכירות. מדובר בנושא ציבורי

     רחב ונראה שראוי להרחיב מעט. ראשית לגבי הכותרת. בהיעדר שם אחר – בינתיים –

השתמשנו בשם המסורתי למרות שלא ברור אם הוא משקף את כוונת הדברים היום.

 "בגדול" מדובר באירוע מובנה (מתוכנן ומאורגן לפרטיו), בו משתתף ציבור רחב על כל שכבותיו, הכולל גם פרקים אינפורמטיביים לגבי הנעשה אצלנו (עיון) וגם דיון בנושאים שעל הפרק (חשיבה).

פעילות זו שהיא בבחינת אירוע מוגבל "בזמן ומרחב", אינה באה במקום הטיפול בנושאים שונים במוסדות הקיבוץ (אם ביוזמת ממלאי תפקידים או ביוזמת חברים), או במקום תהליך קבלת ההחלטות הרגיל.

יחד עם זאת, עשוי האירוע "להציף" נושאים לדיון ממסדי ולקידום בצנרת.

לבד מן התועלת העשויה לצמוח מעצם קבלת מידע רחב יותר בנושאים שעל הפרק ומן הדיון המשותף בנושאים שונים, מניב בדרך כלל אירוע כזה גם פירות חברתיים חיוביים הקשורים גם במישור הקשר הבין אישי וגם במישור הקשר עם הקיבוץ. לכל שיפור בתחושת ההזדהות עם הקהילה, שיפור רוח הצוות, שיפור הקשר הבין-אישי, השלכה ברורה ומיידית גם על ההישגים בתחום התיפעולי והכלכלי.

יש סוברים שאירוע מסוג זה הוא ארכאי "זמנו עבר", יש החוששים לגבי יכולתנו להרים אירוע כזה "לעת הזו".

אני בטוח גם בכדאיות וגם ביכולת ונראה לי שיש להתמקד בארבעת הגורמים הבסיסיים. בראש וראשונה קביעת הנושא המרכזי (שלא יהיה צר מדי וגם לא רחב מדי), קביעת המתכונת "הטכנית", בחירת הצוות, מינוי ה"פרוייקטור" - המרכז.

כאירוע פתיחה או סיכום ניתן לחבר ל"ירח" את ה"נופשון" עם הדגשים הקולינריים והבידוריים החביבים על כולנו.

 

2) תנועת כלי רכב דו-תלת גלגלים בשטח הקיבוץ.

     צוות רב משתתפים (14) התכנס השבוע לדיון חשוב בנושא כלי הרכב מכל הסוגים שבין אופניים ומכוניות הרוחש על מדרכות וכבישי הקיבוץ (אופנועים, קלנועים, קלאב-קארים, קטנועים  וכל מיני חיות מחמד בלתי מזוהות המונעות על ידי חשמל או דלק), וכן בהגדרת איזורים "סטריליים" לתנועת כלי רכב מכל הסוגים (כולל מכוניות).

את ההמלצות שעלו מן הדיון אפשר לסכם (באופן לא פורמלי) כדלקמן:

א)   בהובלת אייל ובסיוע ממלאי התפקידים יטופל נושא קביעת מתחם הקיבוץ פלוס פלרם כ"שטח תיפעולי" (נושא טכני משפטי המסדיר פעילות רכבים שונים בשטח מוגבל זה).

ב)   באחריות אייל ובסיוע ממלאי התפקידים להכין רשימה מסודרת של כל  הכלים והבעלים כולל פירוט: רישיון הנהג, רישיון הרכב, ביטוח כנדרש בחוק.

ג)    קביעת "איזורים מוגנים" בתחום הקיבוץ על פי השלבים: המלצת צוות הבטיחות (אייל, אמציה, דני ה.), אישור ועדת תיכנון, אישור המזכירות. האיזורים המוגנים יסומנו (בשטח) באופן ברור ויוגדרו כאיזורים שבהם אין תנועת רכבים מכל סוג שהוא.

ד)   אכיפה, בדרך של קריאה לסדר על ידי מוסדות הקיבוץ ובמידת הצורך הסתייעות בשיטור הקהילתי.

לאור נחרצותם של ממלאי התפקידים וחברים נוספים יש לי יסוד להניח שהנושא – למרות מורכבותו – אכן יטופל, תוך וויתור קטן על נוחיות של פרטים לטובת איכות החיים והבטיחות של הכלל.

 

 

 

 

יונתן בן צבי

 

זה שנים, אני, ולא אני בלבד, חש אי נוחות (בלשון המעטה) על כי למרות התמורות החלות בתפיסות שלנו את הקיבוץ ואת דרכי התנהלותו הרצויות. ולמרות האילוצים השונים המתרגשים ובאים עלינו חדשות לבקרים ומכתיבים לנו צורך בשינויים. אין  ברמת יוחנן חשיבה, למידה ושיח ציבורי משותף בדרך של החלפת דעות והפריית מוחות הדדית בנושאים העומדים ברום עולמנו הקיבוצי.

בסביבה הקיבוצית הולכים קיבוצים ומתפוררים. בנראה לעין הסיבות הן כלכליות. בנסתר יש בוודאי גורמים נוספים, חברתיים אירגוניים ואחרים. אם עוסק מי ברמת יוחנן בחשיבה על נושאים אלה, זה נעשה אולי במגדלי שן איפשהו בהנהלות השונות. לשטח זה לא מגיע. ואולי אין עוסקים בכך. אנחנו לא יודעים !!!

 

זה זמן רב שלא עסקנו בחשיבה על אורחות חיינו המשתנות בהכרח, ונראה לי כי הגיע הזמן לעשות חשיבה בסגנון של "פני רמת יוחנן לאן"

 

אני חושב כי חברים רוצים לשוחח על כך, לשבת בצוותא לשמוע דעות, להשמיע, וגם פשוט ללמוד את הדברים בשאלות כגון:

1.מהי רמת השיתוף בה אנו רוצים להימצא בעתיד הקרוב, הבינוני והרחוק ?  

2. כיצד אנו רוצים להתנהל ?  

3. האם אנו מרוצים מדרך ההתנהלות שלנו ועוד.

 

שאלות אלו ואחרות מחייבות אותנו ללמוד נושאים ומושגים שונים שכולנו יודעים לקרוא להם בשם, אך לרוב בלי שבאמת יודעים ומבינים את המשמעויות שלהם לגבי הקיבוץ ולגבינו כפרטים בו. בינם: "שיוך דירות", "שיוך נכסים", " שכר דיפרנציאלי" ועוד.

חברים שיתכנסו לחשוב לדון וללמוד את הדברים הללו, ידעו יותר  וימנעו מאיתנו ללכת "גשר אחד רחוק מידי" או "כמה גשרים רחוק מידי" כפי שהלכו רבים מבין 165 הקיבוצים הנמצאים בעל כורחם במהלך שינויים שהשילוב בין כורח כלכלי, חוסר זמן לחשיבה וביצוע נאותים, כמתחייב, מהווים מתכונת קטלנית הן לקהילה ובעיקר לפרטים בקהילה שאיתרע מזלם להיות בין החלשים בקהילתם.

 

אשר על כן. צורך הוא לנו לעסוק בצורה מושכלת בנושאים אלה בטרם פורענות.

הדרך היחידה המוכרת לי לעשות זאת בצורה הגיונית, מעניינת וכזאת שיכולה אף להיות מסעירה לאלה שנותנים זאת לעצמם, היא התכנסות בקבוצות למידה קטנות למשך זמן של עד יומיים, בהם מועלים הנושאים בצורה מוכנה ומובנית ע"י מנחים מביננו שהוכנו לכך.

בקבוצות כאלו של עד 25 חברים/ת ניתנת ההזדמנות לכל אחד לשמוע ולהשמיע. גם לכל אלה שאינם נימנים על אותם 25 המופלאים הפוקדים בעקשנות ראויה לשבח את הגוף העליון שלנו לקבלת החלטות, האסיפה הכללית.

נכון שאין מקבלים בסדנאות (מילה גסה ??) כאלה החלטות. יש בינינו כאלה שחושבים כי דיון וחשיבה ללא קבלת החלטות הוא דיון עקר. אני חושב אחרת. באירועי חשיבה משותפת כאלה מתגבש ומתקבל קונצנזוס וגם הבנות על הכיוונים בהם צריכה הקהילה לצעוד. סיכומי הדיונים יכולים לשמש קו מנחה מהימן להנהגת הקהילה להובלה במתווה שיש עליו הסכמה שלאחר חשיבה שמעבר לתחושות בטן גרידא.

ניסיון העבר הראה לנו כי אירועים ציבוריים מסוג זה יש להם בונוסים נוספים. בעלי משמעות חשובה.

האחד: עליה ברמת ההזדהות והגיבוש בקהילה בכלל. תוך כדי ההשתתפות בשיח שבין חברים בקבוצות רב דוריות בהן יש הזדמנות פז גם לשתקנים להתבטא.

השני: הזדמנות לקהילה ולהנהגתה בפרט, לגלות מחדש מה חושבים, מה רוצים ומה יודעים ומבינים החברים בנושאים הללו.

השלישי: כאמור. הזדמנות למשתתפים ללמוד את המושגים השונים ולהבין למה מתכוון המשורר כשהוא אומר: "שיוך דירות" למשל.

 

מהלך כזה הנמשך כ – 3 חדשים שבהכנתו משתתפים כ -30 חברים בהכנה, אם בצוות המניע את האירוע, אם בהשתתפות בהנחיית הדיונים ובין 150 - 200 חברים המשתתפים בדיונים עצמם במהלך של עד 3 – שבועות, יוצר דינאמיקה חברתית מיוחדת שמרימה את הקהילה כולה מדרגה אחת גבוהה מעל ליום יום.

הצעתי למזכיר לבדוק ברצינות אפשרות לקיים באביב 2004 אירוע מעין זה ברמת יוחנן.

מכאן ואילך נוצר תהליך של טיפול בפעילות של "פריילוף פול גז" סהרורי שהשאיר את כל העוסקים בו מותשים. נכון שהכל נעשה לפי הספר לאט  לאט.

 

במאי 2003 זומנו על פי פנייתם מספר חברים אל המזכיר לדון  בנושא. נקבע כי הנושא ראוי לעסוק בו ונקבעה פגישה נוספת אליה יוזמנו עוד מספר חברים. בפגישה הבאה סוכם כי ישנם כמה דרכים לעריכת אירוע כזה ברמת יוחנן שימלאו את הפונקציות של גיבוש חברתי ושל לימוד,עיון ודיון כאחת. כמו כן סוכם כי לצורך הדבר ניעזר בגורם חיצוני להכנת והנחיית האירוע וכן לעזרה בסיכום של המחשבות והרעיונות שיתקבלו בו במהלך הזה.

 

התקיימו שלש פגישות מתישות עם גורמים חיצוניים שהציעו מתכונות שונות לעריכת האירוע.

 

לאחר פגישות אלה התקבלה על דעת רוב המשתתפים דרך מסוימת לעריכתו. דרך שגם הכתיבה את המתכונת. לאלה שהמתכונת לא התאימה נוצרה האפשרות להצטרף בכל זאת, או לפרוש מהטיפול בנושא. היו כאלה וגם כאלה.

לאחר כשלשה חדשים הסתבר כי הדבר לא מתקדם עקב סיבות שונות. המעוניינים בקיומו של המהלך אשר פרשו מהשתתפות בקידומו, נכנסו מחדש לתמונה מתוך שאיפה ורצון שהדבר אכן יתקיים. כל זאת בעידודו של  המזכיר.

 

שוב התכנסה חבורה של מעוניינים והוסכם יחד עם המזכיר על מתכונת כללית. סוכם להביא זאת בפני הנהלת הקהילה לאישור שהוא פורמאלי בעיקרו, משום שביצועו של אירוע רב משתתפים כזה, עלותו בצידו. מוסכם היה (בהסכמת המזכיר) כי לאחר שהעוסקים עוסקים כבר בדבר  שבעה חדשים. הן במתכונת והן בתכנים של האירוע, הנהלת הקהילה לא תיכנס לבדיקות ובירורים שכבר נטחנו עד דק בהליכים קודמים מה גם שאלו שהעלו את הנושא כבר עסקו בו מהחל ועד כלה מחדש. באשר לתכנים, הייתה הסכמה, אם גם לא מפורשת, ואין צורך בדיונים נוספים במסגרת הנהלת הקהילה.

ההצעה הובאה בפני הנהלת הקהילה בעיקר לצורך  החלטה אם בכלל ? ואם כן! אז לצורך אישור של תיקצוב.

 

בדיון שנערך בהנהלת הקהילה הוחלט לבדוק את כל הדבר מחדש על כל היבטיו. חזרנו במחי פה לנקודת ההתחלה. בנוסף לכך החליטה הנהלת הקהילה  לשמוע עוד קבוצה של מציעים שיש להם רעיונות אחרים שיביאו את הצעתם תוך שבועיים. איפה היו כל המציעים האלה  במשך שבעת החודשים בהם נלעס הנושא וגם אוּכּל? לאלוהים הפתרונים. חברי הנהלת הקהילה החליטו גם לנווט בעצמם את נושא התכנים שיועלו בפני הקבוצות לחשיבה ודיון. היכן היו חברי הנהלת הקהילה כל שבעת החודשים בהם חזר הנושא וטופל מלפנים ומאחור, מלמעלה ומלטה  מימין ומשמאל. אם רצו וראו חשיבות לעשות כן. מדוע לא העלו בעצמם את הרעיון לקיים פעילות שכזו.

 

מאידך, נרמז גם שהמבקשים להציע מתכונת ותכנים אחרים לאירוע המוצע מכוונת לאירוע שהפלט שלו יהיה החלטות קונקרטיות פרקטיות. דיון לקראת החלטות שכאלה הוא בהכרח דיון על תקנות ותקנונים חדשים. אין כל סכנה כי בדיון כזה ישתתפו רבים יותר מאשר הממוצע של ההשתתפות באסיפות של רמת יוחנן. ונמצא כל הדבר מוחמץ בטרם יצא לאוויר העולם. למיטב הבנתי לא לזה התכוון המשורר.

 

הכוונה היתה לשיח פתוח ודיונים בקבוצות. ושעצם העלאת הנושאים לדיון בהם יביא להתבטאות של מספר רב של חברים לשמיעת דעות מכל הגוונים ומפיות של מגוון הגילים הקיים בין חברי הקהילה בנושאים הנעשים יותר ויותר קריטיים להמשך קיומנו כחברה קיבוצית שדרכה נעשתה, פחות סלולה מבעבר.

הזמן לקבלת החלטות יגיע גם הוא. או אז יהיה מקום לפעילות של הנהלת הקהילה, יזום דיונים לקבלת אותן החלטות.

האירוע המוצע מחייב הקדשת מרב הזמן והמחשבה הן לתכנונו והכנתו והן לביצועו הלוגיסטי.

החלטת הנהלת הקהילה להשהיה נוספת ולדיון נוסף בדברים שהיזמים לדבר מתבשלים בהם כבר זה כשבעה חודשים, הוציאה את הרוח ממפרשי היוזמים. הרעיון המבושל כבר לפרטיו נותר יתום. הורים חדשים הוא לא מצא בהנהלת הקהילה.

נסתם הגולל על דבר יפה, מעניין ואפשרי. 

 

בימים אלה, של חיפוש דרכים לעבור בשלום תהליכים לא פשוטים ולעיתים אף קשים מאד שאנו חוזים בהם בקיבוצים שונים ועינינו כלות, ראוי היה לנצל מצב בו מוכנים חברים להעלות וגם להעביר שיח ציבורי, שיגלה לציבור וגם להנהלת הקהילה, מה אנחנו חושבים ומה אנחנו רוצים. גם מה אנחנו בכלל יודעים בכלל במסכתות הללו.

חבל !!!  "וי על דאבדין שהולכין ומשתכחין מן העולם". קשה לי להאמין כי באמת יצא מה שהוא מאותה יזמה מדיונים רבי משתתפים לקבלת החלטות. הם פשוט לא יתקיימו. אם יתקיימו לא יהיו רבי משתתפים.

נמצאת הנהלת הקהילה יורה לקהילה ברגל. וחבל !!!

בכל זאת. ואולי. והיה אם... תצליח הנהלת הקהילה או כל קבוצת חברים אחרת לארגן ולקיים דיונים רבי משתתפים, אהיה הראשון למחוא להם כפיים. – הלוואי-.

 

 

מנהיגים יחידי תכונה / רפאל רפפורט

 

המנהיג העריץ

 

הוא חשב רק על עצמו, דחק בחוזק יד את המנהיגים אשר מסביבו, בייחוד  את משה שרת. אפילו לנכדו יריב, לא וויתר. כאשר שאל את יריב "מה תהיה כשתהיה גדול?" ויריב ענה "ראש ממשלה" הוא הגיב: "בשביל מה צריך שניים?"

כאשר שאלו אותו מדוע לא חידש את המלוכה? תשובה הייתה: "איני מוכן להיות דוד השני".

עם פרוץ מלחמת השחרור, הוא הורה להטביע את אלטלנה. ולפרק את הפלמ"ח, האצ"ל והלח"י. ובכנסת הוא קרא: "בלי חרות ומקי".

הוא התנגד לגיוס הערבים והחרדים, בטענה המקראית: "והיה כי תקרה מלחמה, ונוסף גם הוא על   צרנו".

הוא דרס את פנחס נבון,  בנושא "עסק הביש". בזמן  שביתת הימאים, הוא פיזר את השביתה, בהכריזו: "ישראל אינה פרה חולבת!" אפילו על השפה העברית רצה להשתלט, ולמחוק את המלה הייחודית לעברית, "את" (זו מילה שאין לה מקבילה, לא בשפות הקיריליות, ולא בשפות הלטיניות, ואפילו לא בשפות השמיות).

 

מנהיג ותרן

 

הוא היה סמל הצניעות. תמיד התהלך בסנדלים, מכנסיים קצרים, וחולצה פתוחה, בלי כל גינוני הדר. כאשר נכנס כך ללשכת הנציב העליון, המזכיר ניסה לעקב אותו. על כך הוא אמר: "יש לי רשות ממשרד הפנים באנגליה". המזכיר אמר: "איך ייתכן?" כאשר נכנסתי כך למשרד הפנים השר אמר לי: "אצלך פלשתינה, אצל  הנציב העליון שלך, אתה יכול להופיע בצורה זו, לא אצלנו!"

כאשר פנו אליו בשבת, כדי להיטיב את תנאי מעצרם של האסירים הקומוניסטים (שנואי נפשו) הוא יצא ממיטתו כדי לטפל בעניין. הוא ויתר על מרבית שטחי ישראל, בתוכנית החלוקה, בלבד שתקום מדינת ישראל. כפי שאמר שלום עליכם: "שיהיה רק בצל ומים, ובלבד שתהיה חביתה של ביצים". הוא ויתר על זרם החינוך של העובדים, כדי ליצור חינוך ממלכתי. הוא ויתר ההגמוניה של ההסתדרות, כפי שציין בספרו "ממעמד לעם" . מעולם לא הכתיר את עצמו בתואר דוקטור או פרופסור, למרות ידענותו המופלגת. (הוא היה בקי בתנ"ך, למד את אריסטו במקור, ידע שפות רבות, והיה בקי בהיסטוריה, ועוד) כאשר פרש מראשות הממשלה, הלך לגור בצריף בשדה בוקר, והיה לרועה צאן וחבר קיבוץ מן המניין.

 

ההוזה והחולם

 

לא היה עוד מנהיג בעל חזון כמוהו. עוד בזמן שלטון הטורקים בארץ, חלם על מדינת ישראל. בגמר המנדט  הבריטי, הוא ידע להכריז: "נילחם בנאצים כאילו שאין שלטון בריטי בארץ, ונילחם בבריטים כאילו שאין מלחמה בנאצים". בזמנים הקשים של מלחמת העצמאות הוא הכריז: "מי שלא מאמין בניסים בישראל, איננו ריאליסט" עם סיום המנדט הבריטי בארץ, הוא ידע להתגבר ובתור מקים המדינה, הוא יזכר לדורות הבאים.

 

עוד על צוות "ילדים ונוער בסיכון" / אורית בן נחום

 

לפני מספר שבועות פירסם אודי על הקמתו של צוות "ילדים ונוער בסיכון".

בעקבות שאלות ותהיות שעלו מצאנו לנכון לפרט מיהו הצוות, מה מטרותיו ודרכי פעולתו עד כה.

מחלקת הרווחה  של המועצה יזמה כבר בשנה שעברה תוכנית שכותרתה "מניעת מצבי סיכון בקרב ילדים ונוער".

התוכנית פועלת בשתי רמות במקביל:

1.     ברמה האיזורית מועצתית – אחרי מספר הרצאות פרומו קם צוות בו יושבים נציגי חינוך ורווחה מכל הישובים, מנהלות בתי הספר, מנהלי מחלקות חינוך ונוער במועצה וכמובן עובדים הרווחה של המועצה.

הצוות עובד עם הנחייה מקצועית ובונה תוכנית איזורית בה נוכל לאתר מצבים של סיכון, לטפל בהם ובעיקר לעסוק במניעה של מצבים אלו.

2.     ברמה היישובית – הקמת צוות בכל ישוב שיטפל בנושאים העולים אצלו. בצוות של רמת יוחנן יושבים: אודי פלד – מנהל הקהילה, נעמי יפה ואורית בן נחום – רכזות החינוך, כרמל בן בונאן – נציגת ועדת צעירים, דליה וולגיל, שרה'לה סלאלווה וחנה'לה ישראלי – צוות הרווחה שלנו, מיכל קציר מנהלת מחלקת רווחה במועצה, איטה העובדת הסוציאלית שלנו ועדי שכטר עמקור הפסיכולוגית של הגנים ובי"ס היסודי.

בפגישות הראשונות העלנו את הנושאים והמקומות בהם קיים או יכול להיות סיכון. הנושאים המרכזיים שעלו הם:

1) בעיות השוטטות בשעות אחה"צ, הערב והלילה של ילדים ונערים חלקם בגיל בי"ס יסודי,

   והקושי האמיתי  שאיתו מתמודדים היום הורים, להציב גבולות, להיות בשליטה ולקחת

   אחריות על מה שקורה עם ילדיהם.

2) שימוש ב"חומרים" מזיקים חלקם גם לא חוקיים, סמים, אלכוהול, נרגילות, סיגריות

    וכיצד אנחנו מביאים את הנוער למודעות לסכנות שבשימוש.

הדיונים צוות הם בעיקר במציאת אלטרנטיבות לבני הנוער ולהורים כמו טיפוח תרבות שעות הפנאי בתחומים שונים וקיום אירועים תרבותיים לכל המשפחה ללא אלכוהול (לדוגמא: קפה 'ברמה', ריקודים לאחר חג המים).

זהו להפעם, דיווחים נוספים בהמשך. נשמח לקבל הערות, רעיונות ואינפורמציה מהשטח.

 

 

 

מכתב תודה

 

לכ' הנרייטה – מנהלת "חמדת אבות" וצוות העובדים

 

ברצוננו להודות לכם על הטיפול המסור אשר הענקתם לבעלי, לאבינו ולסבינו,

קונורטה (קוטי) לוי ז"ל, בשעותיו הקשות, על אהבתכם, תמיכתכם בו ובנו, ועל כך שהעמדתם לרשותנו את התנאים המקסימלים והגב התומך בימי השבעה.

 

בכך שוב  חיזקתם שבחירתנו בכם, כבית חם אשר יטפל בהורינו, הייתה הבחירה הנכונה והטובה ביותר – והפכתם למשפחה.

מי יתן ועוד רבים ילמדו מכם טיפול מהו, יישר כוח.

בהערכה והוקרה

אידה לוי והמשפחה

 

מהמרפאה

 

לאחרונה, רבו מקרי שלשולים והקאות בקרב ילדים ומבוגרים.

להלן מידע והנחיות שהומלצו ע"י משרד הבריאות.

 

שלשולים:

השלשול הוא מחלה של דרכי העיכול. הופעתו שכיחה במיוחד בחודשי הקיץ ונפוצה בקרב תינוקות וילדים.

 

סימני המחלה: יציאות מרובות ודלילות, המלוות לעתים בכאב בטן, הקאות וחום.

 

גורמי המחלה: השלשול נגרם בדרך כלל על ידי נגיף (וירוס) אך יש מקרים שהגורם הוא חיידק. במקרים נדירים מאוד נגרמים שלשולים על ידי טפילים.

 

מהלך המחלה: בדרך כלל חולפים סימני המחלה תוך 48 שעות מזמן הופעתם.

 

מתי לפנות לייעוץ רפואי: תינוקות עד גיל חצי שנה -  בכל מקרה של שלשול יש להתייעץ עם הצוות הרפואי. יש להביא למרפאה את החיתול לא לשטוף (עם השלשול) כשהוא נתון בכלי סגור, להראות לצוות, שיקבע לפיו את המצב ואת הטיפול.

תינוקות בני ששה חודשים עד שנה: יש לפנות לייעוץ רפואי במקרה של יותר מ- 4 עד 6 יציאות דלילות ביממה, וכן במקרה שהשלשול מלווה הקאות.

ילדים מעל גיל שנה: אם מצב בריאותו הכללי של הילד טוב ואם הוא מקיא, אפשר לחכות יומיים במקרה של 4 עד 6 יציאות דלילות ביממה; אם לאחר יומיים אין שינוי במצב – יש לפנות לייעוץ רפואי.

 

הטיפול:

תרופות -  במרבית המקרים אין צורך לתת לילד  תרופות. במקרה של שלשול או הקאה יש לתת תרופות רק לפי הוראות הרופא. אם מחליט הרופא על מתן  תרופות, יש להקפיד על הוראותיו, ולדייק במנה ובזמן הלקיחה.

 

תזונה: בכל מקרה של שלשול יש להפסיק לתת לילד או לתינוק, אוכל למשך שעות מספר (24-6 שעות בהתאם לגיל הילד ומצבו).

גם לאחר ההפסקה המומלצת, אם אין הילד רוצה לאכול, אין צורך שיאכל. תאבונו הרגיל ישוב אליו כשירגיש טוב יותר.

שתייה: בכל מקרה של שלשול מאבד הגוף נוזלים וחשוב מאד לספק לילד נוזלים מרובים.

תינוקות עד גיל שנה בדרך כלל נהוג לתת לתינוק, כשאינו משלשל כ- 150CC נוזלים ליום לכל ק"ג ממשקלו. לכמות זו יש להוסיף את כמות הנוזלים, שמאבד התינוק עם השלשול. המשקה המועדף, במקרה של שלשול, הוא מים, המומתקים בשתי כפיות סוכר לכוס, כשהסוכר מהווה תחליף מסוים לתזונה. את הכמות של הנוזלים הדרושה, יש לתת בהפסקות של חצי שעה – שעה, במשך היום. לאחר שהילד החלים, כדאי לחזור לשתיה של מים לא ממותקים.

ילדים מעל גיל שנה  - גם ילדים אלה חשוב שירבו בשתייה. כדאי להמתיק את המים או התה בשתי כפיות סוכר. אפשר לתת לילד משקאות קלים ממותקים, אם הוא מעדיף שתייה זו. לאחר ההחלמה כדאי לחזור לשתייה של מים לא ממותקים, כדי למנוע השמנת יתר ועששת שיניים.

 

אוכל:

תינוקות עד גיל שנה: כשהילד מוכן לאכול לאחר ההפסקה המומלצת, יש לתת לו את האוכל בהדרגה. בהתאם להמלצות הצוות הרפואי.

תינוקות מעל גיל שנה: כשהילד מוכן לאכול, יש לתת לו בהדרגה מהמאכלים האלה: אורז מבושל, תפוח אדמה, צנימים, תפוחים, בננות, מרק עוף צח, מרק אורז ללא שומן ועוף ללא שומן. לאחר יומיים חוזרים בהדרגה לכלכלה רגילה.

היגיינה: הקפדה על כמה כללי היגיינה תסייע במניעת ההידבקות ובצמצום ההיחשפות למחלה. יש לשמור על ניקיון השירותים חשוב להקפיד על רחיצת ידיים בסבון אחרי יציאה לשירותים, לפני הארוחה, לפני הטיפול בילד ולאחריו, במיוחד אם הילד סובל משלשולים. יש לרחוץ בסבון או בתחליפי סבון. יש לשמור במקרר כל מזון הטעון איחסון בקירור.

סיכום: השלשול נגרם בדרך כלל על ידי נגיפים, והוא חולף מאליו תוך ימים מעטים, אם מקפידים על כללי הטיפול הנכונים. יש להקפיד על שתייה מרובה, שתמנע מהילד את הסכנה של איבוד הנוזלים, וכן על כללי ההיגיינה שיסייעו במניעת ההידבקות. אם השלשולים אינם חולפים תוך יומיים, ואו אם מידת שכיחותם עולה על 4 -6 יציאות ביממה, יש לפנות לרופא. כשמדובר בתינוקות עד גיל חצי שנה, יש לפנות לרופא בכל מקרה של שלשולים.

לכולנו, שנהייה בריאים

                                        מצוות המרפאה.

 

                                                                                    

 

ממחסן הבגדים

 

1.     יש במחסן ארון מלא פריטים (בעיקר תחתונים וגרביים) שהגיעו אחרי כביסה מחוץ לשקיות. יש גם שקיות מלאות ללא סימון. הדברים נמצאים הרבה זמן במחסן ובעוד כשבועיים נימסור את הפריטים האלה לנזקקים. עד אז, כולם מוזמנים לפנות לג'יין ארזי (בימים א' – ה' בין השעות 7:00 ל 14:00 על מנת לנסות למצוא דברים שאבדו לכם מהארון הזה. בהצלחה!

2.     אנו מזכירים לכם שלא מכבסים פריטים שבאים מהודו, מחשש להורדת צבע על שאר הכביסה.

                                                                 תודה ושבת שלום, דיין.   

               

 

תזכורת השתלמות נהיגה נכונה (2004)

 

ההשתלמות תתקיים כמתוכנן בבית ההנצחה בשני המפגשים :

(1)   יום ג'  6.1.2004   -  שעה 17:30 .    (2)   יום ג'  13.1.2004   -  שעה 17:30 .

נא לזכור להביא את רשיון הנהיגה, ומי שקיבלו זימון חובה חיצוני צריכים להביאו משולם (בלתי משולם לא יתקבל). המשתתפים מתבקשים להגיע בזמן ל- 2 המפגשים (החסרת מפגש או איחור בלתי סביר יגרמו לביטול ההשתתפות) .                           

והודעה חשובה למי שקיבלו זימון חיצוני בגלל נקודות וטרם עברו את הקורס:

ב- 2004 ישתנו סדרי מחיקת נקודות, ועליכם (בעלי נקודות 2003) להתקשר בדחיפות לבירור מצב נקודותיכם אל גב' לאה במכון לתחבורה – טל' ישיר 04-8414150.. אמציה  כרמון

 

 

 

Happy New Year!!! / ירמיהו

הַיָּמִים חוֹלְפִים, שָׁנָה עַבְרָה,

וְהִנֵּה הַשָּׁבוּעַ עוֹד אַחַת נִגְמְרָה.

הִיא הָיְתָה  "נִפְלָאָה", (יוֹתֵר אוֹ פָּחוֹת),

בֵּין אָסוֹן לְשָׂשׂוֹן הָיוּ גַּם "שְׂמָחוֹת" -

אָז מָה בְּאֶמֶת  הָיָה לָנוּ הַשָׁנָה

מַה הֹוֶה, וּמַה הִשְׁתָּנָה -

בֵּין "מִטְעַן" שֶׁל אוֹיֵב לִ"גְזֵרוֹת" שֶׁל אוֹהֵב,

בֵּין מִינִיסְטֶר אֶחָד  שֶׁנּוֹתֵן וְאָחֵר שֶׁגּוֹנֵב.

בֵּין חַ"כּ שֶׁנוֹאֶם וְחַ"כּ שֶׁ"שׁוֹתֵק"

(וְלִפְעַמִים שׁוֹכֵחַ בִּכְלַל לְחֹוקֵק).

וְהַכְּנֶסֶת שֶׁעוֹבֶדֶת כֹּל-כַּךְ  בְּמֶרֶץ

לְנַקוֹת, לְהַכְשִׁיר וּלְטַהֵר כֹּל שֶׁרֶץ.

וּבֵּין "רוּחוֹת הַמִלְחָמָה" שֶׁיִלְלוּ,

לַ"הָבַנוֹת" חָדָשׁוֹת שֶׁדְרָכִים סַלְלוּ.

וְאָרִיק שהִבְטִיחַ הָמוֹן בִּטָחוֹן,

וְאֲנַחְנוּ שֶׁתַּמַכְנוּ, (מַה שֶׁנָכוֹן נָכוֹן).

וְשׁוּב לֹא גַּדַלְנוּ, לֹא צַמַחְנוּ, (רַק הַמִסִּים),

וְהִמְשַׁכְנוּ לִבְכּוֹת וְלְקַטֵר סְבִיב הַאֵבוּסִים.

וְוִיקִי בַּדְרַכִים, "הַנַרְקִיס" בַּבִּיצָה,

שֶׁנִסְתָּה לְשַׁנוֹת אֲבָל כְּלוּם לֹא יָצָא.

וְיַלְדָּה מוּכָּה שֶׁיַצְאָה מִמִקְלָט (לְנָשִׁים),

יַרְדָּה אֶל הַרְחוֹב וְחַיֵיהַ קָשִׁים. קָשִׁים.

וּמְפוּטַר וְנָכֵה וּקְשֵׁה-יוֹם מְאוּכְזָב,

הִמְשִׁיכוּ לַמוּת בְּ"שִׂמְחַת עֲנִיִים" מֵרָעָב.

וּבַשְׁטָחִים הַפְגָנָה עִבְריָה "פַּרְצָה גְּדֵרוֹת"

וּמוּלַם חַיָלִים אָמִיצִים שֶׁיָרוּ בִּצְרוֹרוֹת.

וְהַ"אִמָא שֶׁל הַשְׁבִיתוֹת" לֹא פַּרְצָה, (עֲדַיִן),

אֲבָל יֵשׁ עוֹד עִיצוּמִים וְגַם זֶה "חֲצִי ז..."

וְ"שֶׁמֶשׁ" הִזְרִיחַ "כּוֹכָבִים נוֹלָדִים",

וְלִבְנַת לֹא הֵבִינָה לָמָה אֵין לִמוּדִים.

וּ"מְעֵבֵר לַפִּנָה" אַהֲבְנוּ וּבַכִינוּ וְצָחַקְנוּ,

וּבְהֶבֶל פֶּה  אֶת עִירַק כָּבַשְׁנוּ וְנִצַחְנוּ.

וְהַרוֹדַן הַקָבְּרַן הַגִּבּוֹר מִבַּגְדַד

הוּצַא מִן הַבּוֹר. הוּא כְּבַר לֹא לְבַד.

וְהַאְייטוּלוֹת בְּאִירָן שֶׁבְּשִׂנְאָה יוֹקֶדֶת

"רַקְדוּ עַל הַדָם"  - גַּם אֲדְמָתָם רוֹקֶדֶת.

וּבַמִזְרַח  הַ"סָארְס"  וּשְׁאַר חַיְדָּקִים,

וּבְאַפְרִיקָה הַאֵידְס שֶׁהִרְקִיעַ שְׁחָקִים.

וְאֵצְלֵנוּ הַדָיָגִים לַמְדוּ בְּפַשְׁטוּת

שֶׁהַדָגִים מַסְרִיחִים בְּמִשׂרַד הַבְּרִיאוּת.

וְהַיוּ גַם "רֶמֶדְיָה", וּשְׁאַר "פַּרְשִׁיוֹת",

יִשׁתַּבַּח שְׁמוֹ, אֵין סוֹף לַשְׁחִיתוּיוֹת. 

רַק אַל תִּשְׁכְּחוּ: שֶׁ"יֵשׁ לָנוּ אֶרֶץ נֶהֶדֶרֶת"

וְאֲפִילוּ  אִם נִרְצֶה, אֵין לָנוּ אַחֶרֶת.

וְהָעַם הַנִבְחַר שֶׁהַשָׁנָה בָּכָה וְשָׁר,

הִמְשִׁיךְ לְקַווֹת לְעָתִיד מְאוּשָׁר.

וּבֵינְתַּיִם חָמָס עוֹד בַּיִת, עוֹד עֵז שֶׁל אָחֵר,

וְצִיפָה כֹּל יוֹם למַּשִׁיחַ, גַּם אִם יְאַחֵר.

אָז מָה אִם הַשָׁנָה לֹא הַיִתָּה מוּצְלָחָה,

אִם יִרְצֶה הַשֵׁם, הַבָּאָה תִּהְיֶה יוֹתֶר שְׂמֵחָה.

צְאִי לָךְ בְּשָׁלוֹם שְׁנַת אַלְפַּיִם וְשָׁלוֹשׁ,

גָּרַמְת לנו מַסְפִּיק צָרוֹת וּ"כְאֵב רֹאשׁ",.

נוּחִי לָךְ בְּשַׁלְוָה עַל מִשְׁכָּבֵךְ,

לֹא רוֹצִים יוֹתֵר לִרְאוֹתֵךְ.

 

שִׁירוּ רֵעִים בְּשִׂמְחָה רַבָּה,

הִנֵה בָּאָה שְׁנַת אַלְפַּיִם וְאַרְבַּע

Happy new year

 le'cuuuulam !!!