מס. 1404.  א' בטבת  תשס"ד  26.12.03

 

 

 

                (ידיעות אחרונות. מתוך אחד המוספים לחג שהופיע לפני כמה חודשים.)
חג אורים שמח /   ירמיהו

חג אורים שמח

לכם משוחררי מחתרת הטרור בקולומביה, מדינה שלמה עצרה את נשימתה כשנחטפתם. מדינה שלמה החזיקה לכם אצבעות במשך יותר ממאה ימי שבי. מדינה שלמה עוצרת שוב נשימתה הערב (יום שני) למראה התמונות בשידור-חי בטלוויזיה שפתחה את ערוציה לדיווחי-רצף אינסופיים מהשטח עם השחרור שלכם. יש לכם מזל שהיה לכם עסק עם האינדיאנים ולא עם החיזבאללה.

אז נוּ נוּ נוּ נוּ לכם, עכשיו תחפשו מקומות פחות מסוכנים לטייל בהם. (דרך אגב, יש המון כאלה גם בארץ, והם גם יפים וגם מסוכנים).

והנה באותה מהדורת חדשות: שני קציני צהל נהרגו בהתקלות עם מחבלים על ציר כיסופים לגוש קטיף - ה"ביטחון של המדינה". ולמחרת, נער נהרג בנופלו ממצוק בנחל צין. על פי הסטטיסטיקה יש להניח שעוד כמה אזרחים יהרגו השבוע בתאונות דרכים, עוד כמה בעלים ירצחו את נשותיהם, עוד כמה חולים ימותו מחוסר תרופות, ואולי גם איזה הומלס שיכור יקפא למוות על ספסל בגן הציבורי. אבל, מן הסתם, מחוסר עניין לציבור, המדינה לא תעצור את נשימתה.  להיפך. היא תעבור לסדר היום בקלות בלתי נסבלת של השלמה...אז מה?  

 

חג אורים שמח

וחם לך החברה הוותיקה ממשגב-עם שנשארת חסרת-כל. שהתיישבת על הגבול לפני חמישים שנה. שבנית קיבוץ בראש ההר על הסלע. שנתת את כל מה שהיה לפי יכולתך וקיבלת על פי צרכייך המצומצמים, שלא ציפית לקבל תמורה.

תודה רבה לך! היום לצערנו את כבר לא נחוצה יותר.  

אז את יושבת לך לבד בביתך בצפון, בחורף הקר, וחוסכת על חימום, אז מה?

ובסוף היום, כשמתחיל להחשיך וכבר לא רואים, את הולכת לרמפה לאסוף את הירקות שהשליכו מהמטבח בשביל החיות.

"לא הכל רקוב" את אומרת, "עוד אפשר לחתוך את החלק הטוב ולאכול".

אל תדאגי, השבוע התוועדה "התנועה הקיבוצית" (מה זה?) בעין החורש, התאספה לדון ולסווג אותך. לאיזה קיבוץ את שייכת. שיתופי מסורתי, מתחדש, קהילתי או מתפרק.

פנסיה או זיקנה בכבוד לא יצאו לך מזה, אבל אולי הם יפתחו פתח ל"שייך" לך את הדירה הקטנה שלך שאף אחד לא ירצה לקנות ממך, כי היא לא שווה הרבה, כי היא לא כל כך נכס נדל"ני נחשק. כי בנית אותה  על גבול לבנון ולא על יד שפיים או גליל-ים.

מה שכן, ידברו שם, ידברו הרבה.

 

 חג אורים שמח

לכם סרבני השירות בשטחים יוצאי סיירת מטכ"ל. מדינה שלמה לא תעצור את נשימתה כשיזרקו אתכם לכלבים, כשתידחו על ידי השמאל והימין גם יחד, שתוּקעוּ כבוגדים, שלא יזדקקו יותר לשירות המילואים שלכם.

אחי גיבורי התהילה... יאללה הביתה, לא צריכים אתכם יותר. אז מה אם  נתתם את השנים היפות ביותר שלכם להגן בגופכם על המדינה, שהייתם השכפ"צ. זה לא הוגן "להשתמש" בזה כדי להביע דעות שהן לא בקונצנזוס, ש"פוגעות באושיות הדמוקרטיה". מי יודע לאן נגיע עם התבוסתנות הזו, ואולי מחר יקומו חיילים אחרים, עם השקפות אחרות ולא ירצו למשל... לפנות מאחז בלתי חוקי שמקבל תקציבים חוקיים מאוד מהממשלה? מה יהיה אז? לאן נוביל את החרפה?

שובו בנים שובבים, שובו לחיקו החם של העם ש"הולך בתלם" שלא איכפת לו, שליבו גס בסבל של האחר, שלא רוצה לדעת, לשמוע ולראות מה קורה במחסומים בסגרים ובכתרים, שכובש ורומס ונוגס וחומס. שובו בנים שובבים עוד לא מאוחר לשנות את דעתכם...       

 

חג אורים שמח לנו ולבנינו בבועה  הקיבוצית החמה, הנעימה, הבטוחה והמוגנת שלנו.

חג אורים שמח למדינה המטורפת, המטורללת, המיוסרת, המעצבנת, שהיא רק שלנו, שמי ימלל גבורותיה.  בכל זאת... ביוונים נלחמנו ולנו  ה נ י צ ח ו ן !

 

 

חברת פלרם תעשיות, זכתה במכרז בהיקף של 2.5 מיליון דולר לקירוי האיצטדיון האולימפי המרכזי באתונה. החברה תייצר ותספק לוחות מיוחדים עבור האיצטדיון. החברה הישראלית מקיבוץ רמת יוחנן גברה במכרז על חברת ג'נרל אלקטריק האמריקנית ועל חברת באייר הגרמנית.

 

הלוחות של החברה עשויים פוליקרבונט כחול מטלי, בעובי של 12 מ"מ, עם הגנה מיוחדת נגד שחיקה. צבע ועובי הלוחות היוו אחד מהתנאים לזכייה בפרוייקט. האיצטדיון צפוי להכיל 90,000 מושבים. ושטח הקירוי עומד על 24,000 מ"ר.

 

עמוס נצר, מנכ"ל פלרם, מסר כי קירוי האיצטדיון האולימפי המרכזי נחשב כאחד הפרוייקטים היוקרתיים ביותר כרגע בזירה הבינלאומית. "בכדי לזכות בפרוייקט זה פיתחנו מוצר מיוחד המתאים לתנאי הסביבה, הקרינה והארכיטקטורה המיוחדת של האיצטדיון". מהחברה נמסר כי חשיבות הזכייה במכרז היא בעיקר תדמיתית, מכיוון שהחשיפה לה זוכה החברה תסייע למערך השיווק הבינלאומי שלה.

 

פלרם היא חברה רב לאומית המייצרת ומשווקת לוחות טרמופלסטיים קשיחים מפוליקרבונט ומפי.וי.סי. לחברה אתרי ייצור ופיתוח בארה"ב, אירופה וסין, והיא משווקת 90% מתוצרתה לחו"ל. פלרם מפיצה את מוצריה באמצעות רשת מפיצים עולמית, ובאמצעות חברות בנות ומפעלי יצור.

 

מכירות החברה בשנת 2003 צפויות להסתכם ב-140 מיליון דולר. מטה החברה והמפעל בישראל נמצאים בקיבוץ רמת יוחנן. פלרם מעסיקה 550 עובדים ברחבי העולם, מתוכם 250 עובדים בישראל.

 

 

 

חנוך גולדמן

מנהל שיווק אירופה

 

מדי פעם נוחתות על שולחני הזמנות "שלא מהעולם הזה". הזמנות מטורפות של עשרות אלפי לוחות שחישוב קליל מראה כי הזמנה שכזו מחזיקה קו ייצור שלם לשנה שלמה. מטבע הדברים, לאחר עיון ראשוני, מוצאות הזמנות מסוג זה את דרכן לפח.

אקדים ואומר כי גילגולה של ההזמנה הנוכחית חובקת עולם (יוון, קפריסין, גרמניה, ספרד, צרפת, ישראל ואפילו ארה"ב), תככים פוליטיים (על מה מדבר מנכ"ל GE עם אנשי ממשל יוונים?!), ודמויות ססגוניות (האם הארכטיקט הספרדי מס' 1 בעולם  סאנטיגו קלטרבה הוא אמן או סתם פו...?!)

 

את איוושת הגל הראשונה עשה דווקא ברנד, מנהל המכירות בגרמניה, כאשר שלח מייל כללי על בדיקת היתכנות התקנת לוחות פוליקרבונט על גג האיצטדיון האולימפי באתונה במקום זכוכית. תשובה נימוסית שלי בשפה השיווקית ("בודאי שיש היתכנות") לא יצרה רטט בצד השני של הקו (עוד הזמנה משוגעת שנידונה לפח).

והנה, איוושת גל שניה והפעם דווקא מדדה מלקוח אנגלי. שאילתות דומות, כבר יוצרות סקרנות ומוטיבציה להתחקות אחר מארגני הגלים. ומכאן כבר מתחילים לכתוב מכתבים, לספר סיפורים ולטעת את הרושם שפלרם מרגע לידתה עוסקת אך ורק בקירוי אצטדיונים אולימפיים בכל רחבי הפלנטה.

אלא מה, מתברר כי חודש שלם מתכתבים עם האדם הלא נכון! החברה הגרמנית הצליחה לטעת בנו את האשליה שהיא היא הזוכה במכרז וכל שיש עליה לעשות זה "רק לבחור בספק".

 

אך הפעם אנו בסירה, משנים כיוון ומבקשים מברנד לפענח אצל הגרמנים מי אחראי על הפרוייקט (הודלף לנו שהוא גרמני). עולה בחכתנו מר לינדרמאייר (גרמני מאוד לא גרמני ) ושיחה זריזה עימו מבהירה שGE גולשים בראש הגל, שכבר נבחר הזוכה בפרוייקט ההתקנה (מקפריסין) ו..."מה יש לכם מוצר שעונה על דרישות סולריות? זה מעניין דברו עם הארכטיקט".

ארכטיקט? ספרדי? מחייב להפעיל באופן מיידי את הנשק הסודי שלנו – אן מרי, מנהלת המכירות בצרפת, ספרדיה באסקית שברגע שסומנה מולה המטרה זה כבר רק שאלה של זמן. ואכן תוך זמן קצר אן מרי חוזרת עם הבשורה שהמפתח לקבלת החלטות נמצא ביוון.

 

הזמן אוזל. החלטה לעבוד במקביל כאשר המשימה המרכזית ליצור פסק זמן כדי שמישהו יקשיב לנו, אנו בשלב של פיברוק ניירות (מבלי שיש לנו מוצר). ברנד מול גרמניה והגרמני ביוון, אן מרי מול משרד האדריכלים בספרד ואני מול הקפריסאי וסכרון העבודה.

מבלי להיכנס לפרטים, הצלחנו לעורר סקרנות וליצור מצב שבו הזוכה בפרוייקט מקפריסין מוכן להגיע לביקור בישראל.

היערכות מהירה פנימית, החלטה שאנו מייצרים מוצר לדוגמא בהתאמה לדרישות הלקוח, הרבה עבודת ניירת והתרגשות לקראת הביקור.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הביקור עובר בהצלחה, יצרנו אצל הלקוח הקפריסאי תחושה שיש פרטנר, מסרנו נתונים רבים ללא בדיקה אמיתית (שבדיעבד נתגלו כנכונים, דבר המעיד על המקצועיות הרבה של אנשי הטכנולוגיה והייצור). אך אבוי הצבע הוא לא הצבע הנכון, סוף סוף מקבלים גם דוגמא של זכוכית שכמותה דורש האדריכל שיהיה על הגג. ייאוש קל אופף את החבר'ה אך אנו ממשיכים.

ושוב עשרות ניירות, טלפונים ובעיקר שקט מהצד השני. זמן קבלת ההחלטות עבר מזמן ואנו לא בתמונה. לחץ שלי על הקפריסאי מגלה ש"מחר מקבלים החלטות".

בהחלטה של רגע, שלימים התגלתה כהחלטה אשר הביאה למיפנה, אני עולה למטוס ליוון ונפגש עם צוות מקבלי ההחלטות ביוון (הקפריסאי שזכה בפרוייקט ההתקנה, הגרמני שמנהל את פרוייקט האתר כולו, והיווני שמייצג את הארכיטקט הספרדי). מציגים את הדברים, כולם נדים בראש בהתפעלות (יא, יא), מסבירים שזה המוצר הראשון שהם רואים ונותנים את התחושה שאכן זה המוצר הנבחר.

 

שכרון חושים, היי רציני, נחיתה בישראל ודיווח ישיר למנכ"ל. עמוס, שועל קרבות בעל נסיון, מצנן את ההתלהבות ואומר שעד שאין דבר כתוב – כאילו שלא נעשה דבר.

ושוב – ניירת, תעודות, הצהרות ועוד ועוד שאלות והכל בתחושה שהפרוייקט בידנו והכל זו רק שאלה של ניירת מול הממשלה היוונית.

הזמן עובר, העצבים מתרופפים. לחץ מתון עולה מכל הצדדים במפעל שדבר הפרוייקט דלף לאוזניהם. מתחילים להכין את התירוצים, וביום שישי בערב הטלפון המיוחל ....(לא מיוחל ולא בטיח),

טלפון היסטרי מאן מרי שמדווחת ש-GE מפיצים בשוק הספרדי והצרפתי שהם זכו בפרוייקט האצטדיון באתונה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

משבר רציני, אך מאחר ובשבת עדיין עובדים באירופה, נדרשת אן מרי ליצור קשר עם משרד האדריכלים כדי לברר מה קורה. גם ברנד נקרא למשמרת שבת וכך אנו מגלים לחרדתנו כי המוצר של פלרם כלל לא הגיע לידי הוועדה המחליטה, קרי לידי אנשי הממשל היוונים, ועוד כי רק לפני מספר ימים היו נציגים של GE עם דוגמא ביד וכי למעשה הם המועמדים היחידים. ברור שמישהו חוסם אותנו (תככים ופוליטיקה אמרתי?).

ביום שני נפתחת תערוכה חשובה בפריז. בתיאום עם עמוס ושי מחליטים שאן מרי ואני מוותרים על התערוכה ונוסעים בבהילות ליוון. קונים כרטיס במחיר שמאפשר להקיף את כדור הארץ וטסים ליוון.

וכאן אן מרי במיטבה (צריך רק לסמן מטרה, זוכרים?).

פגישה עם נציג האדריכל היווני שמייצג את קלטרבה הספרדי, מתברר כי הספרדי הוא זה שמחליט אבל נמצא כבר מספר שבועות בארה"ב (פרוייקט המטרו בניו יורק), וכי עליו הוטלה המשימה להמליץ. חיוך סמוי נמרח על פניה של אן מרי. קריצה אלי והיא מתחילה לדבר איתו על יוון, ספרד וגילוי שהנ"ל היה אחראי על פרוייקט המטרו באתונה.

מיד שנינו מלאי התפעלות מהפרוייקט המוצלח (אף שעד לאותו רגע לא היינו בחיים במטרו של אתונה). עוד שעה קלה והבחור מתנצל עמוקות על החטא שבאי הכנסת פלרם לרשימה תוך חשיפת האשמים. משם בדהרה למשרד מנהל הפרוייקט הגרמני, מדווחים שעקפנו סמכות ופנינו ישירות "למחליטים".

חיוך נמרח על פני הגרמני ובמקום להתנצל הוא מעודד ומודה לנו שעזרנו לו לקדם את הפרוייקט. מתברר כי קלטרבה הספרדי, אמן בנפשו, מסרב להיפרד מרעיון הקירוי בזכוכית ומסרב לחתום על הסבה לפוליקרבונט. מכתב ההתפטרות של הגרמני על השולחן, נוסע היום לניו יורק עם דוגמאות פלרם ודורש מקלטרבה לקבל החלטה. גילינו כי היחידים שנתנו דוגמא אמיתית הם הישראלים.

 

ושוב חוזרים לצרפת, מאוששים ובהיי, מדווחים לעמוס שאין חשש הפרוייקט בכיס ועמוס בדרכו מושך במושכות ומבקש לשמור על שקט תעשייתי - "עד שאין דבר כתוב – כאילו שלא נעשה דבר".

חודש דצמבר בפתח, לפי כל הנתונים הלוחות כבר היו צריכים להיות מיוצרים ואילו בצד השני "מורחים" – אומרים שיהיה בסדר אבל שום דבר כתוב ביד. העצבים כבר רופפים בצורה קשה, מתחילים להיות ישראלים (וגם מעט בסקים) ומעלים מחשבות בקול על הפעלת לחץ פיזי מתון. עמוס שנמצא בסיור בחו"ל מצליח לקרוא את המחשבות ומעביר מסר להיכנס למצב דייג, לא לעשות שטויות, לא להפעיל לחץ, עכשיו רק מחכים.

 

כפי שזיהיתם, רוב ההתרחשויות הגורליות התרחשו בימי שישי ובשבת ואכן בשבת בערב לאחר שיחת טלפון עם הקפריסאי מתקבלת ההודעה "לך לפקס, מחכה לך הודעה". – גיחה זריזה לפקס מזהה כתב ברכה המבשר באופן רשמי על זכייתנו בפרוייקט לקירוי האצטדיון המרכזי באתונה.

ומכאן הדרך קצרה, כבר עוסקים בפרטים הטכניים (והם רבים), בהתארגנות הלוגיסטית (והם מסובכים), בתיאום מול גורמים נוספים - לוחות פלרם מיוצרים באנגליה, נוסעים לגרמניה לצורך ציפויים בציפוי מוגן שחיקה וממשיכים ליוון. סה"כ 4800 לוחות פוליקרבונט גדולים בעובי 12 מ"מ באורך 5 מ' , כל לוח שוקל כ- 75 ק"ג שאמורים לכסות מעל 24,000 מ'ר  סה"כ מעל 350 טון של לוחות בעלי צבע ותכונות מיוחדים שאמורים להניב לפלרם מעל 10 מליון שקל.

 

ומספר מילים לפני סיום.

את תחושת העילוי של פרוייקט מסוג זה זיהו רבים בפלרם. את התחושה שעבורנו המשחקים האולמפים כבר התחילו חשו רבים בפלרם ואכן זכייתנו בפרוייקט הינה רק הודות להירתמותם של  אנשים רבים לתת מענה מהיר ומיידי ע"מ שנוכל לזכות בפרוייקט. לצורך מתן המענה נרתמו עשרות עובדים כמעט מכל תחום מקצועי העולה על הדעת.

אני יכול לציין בהערכה רבה כי זכייתנו בפרוייקט זה הינה רק הודות ליכולת התגובה המהירה, האילתור והגמישות שהינה נחלתה הבלעדית (והמרשם הסודי ) של פלרם.

 

עד לפני יומיים (לאחר זכייתנו בפרוייקט) הסתובבו אנשי GE בנסיון להסב את ההחלטה.

עד לפני יומיים (ביום טכס החתימה על הסכם ההזמנה שנעשה השבוע) הגיע טלפון משר התרבות היווני בשאלה האם ניתן לעצור את הזוכה.

 

עד לפני יומיים, גילו לנו כי GE הגדולה והמסורבלת עדיין לא הוציאה ולו דוגמא אחת פרט לחתיכה מעבדתית קטנה ועל כך מגיע לכל העוסקים במלאכה תודה.

 

ומה הלאה,

הדרך עוד ארוכה, הדרישות מהמוצר גבוהות, ואנו בשיאה של הריצה לקבלת מדליית זהב (בטוח שנקבל).

זכייתה של פלרם במכרז מסוג זה מכניסה אותנו לליגת האלופים, לליגת הפרוייקטים הגדולים, לליגת המבוקשים. נסיון העבר מלמד כי ערכו השיווקי של פרוייקט שכזה לא יסולא בפז וכי עתיד למנף את פלרם למשך השנים הבאות.

בואו ונחזיק אצבעות להשלמתו של הפרוייקט וליציבותו עד שייכבו האורות מעל האיצטדיון האולימפי באתונה.

להתראות בגמר!

 

 

  מדיוני המזכירות / 18.12.03

 

נוכחים:  כל חברי המזכירות חוץ מיוחנן.

"פיצריה" – צור הציג תכנית להפעלת "פיצריה" על ידי צביקה גזית בנוסף ל"קפה ברמה", שתפעל בכיסוי מלא של הוצאות ישירות כולל עבודת "עוזרים". הפעילות שתתקיים ערב אחד בשבוע באה בנוסף לעבודתו של צביקה במשרה מלאה.

המזכירות אישרה הפעילות לתקופת ניסיון של חצי שנה שלאחריה יובא הנושא שוב בצירוף דיווח כספי.

 

"שיכון"  - בהשתתפות איתן שטייף ויוסי זמיר דנה המזכירות בהצעת איתן לשינוי בהחלטה בנושא "עיקרי השיכון", באופן  שחלק מן החברים המתגוררים במה שנחשב היום כדירות קבע צמודות קרקע, יהיו זכאים לעבור לדירה חדשה או משופצת כמו דיירי הקומותיים וכו'.

המזכירות לא קיבלה את הצעת התיקון.

 

הסדר במב"חים . המזכירות החליטה להקדיש לנושא עוד דיון על מנת לחדד את הצעתה שתובא שוב לאישור האסיפה.

 

מועמדות . לאחר ששמעה דיווח על ההסדרים שנעשו עם ניצן רודוי ממליצה המזכירות לאסיפה לקבל את ניצן כמועמד לחברות בקיבוץ.

 

"המזגן". לאחר ששמעה מעופר לביא השתלשלות הדברים ודעתו בנושא, קיימה המזכירות דיון בעניין "המזגן".

ברוב קולות תוך הבעת הסתייגות מאופן הטיפול, ובראיית מכלול השיקולים הנוגעים לעניין, החליטה המזכירות לאשר השארת המזגן על מכונו.

רשם – אודי

 

 

    דו"ח שבועי / א. פלד

 

 "מאחורי הכותרות א'".

מרפאת השיניים שלנו עובדת בשיטה שונה לחלוטין מקליניקה רגילה "בארץ ובעולם". שם פועלת המרפאה מרבית ימות השבוע ובשעות ידועות וקבועות ואצלנו בימים מרוכזים של הרופאים המקצועיים (לפעמים רק יום בחודש). קביעת הימים המרוכזים נעשית על פי הצורך

 דהיינו תוך ריכוז מספר טיפולים ליום אחד (בדומה לשיטה שבה אנחנו עובדים בנושא המשקפיים).

ברור ששיטה זו היא הרבה פחות נוחה וגמישה שכן כאן מוזמן הרופא אל הלקוח ולא הלקוחות אל הרופא, כל אחד "בזמנו החופשי". האלטרנטיבה היא לשלוח  את החברים החוצה ואז יקבע כל חבר לעצמו את התור באופן "נורמאלי". אלא שההוצאה הישירה תהיה כמובן גבוהה במאות אחוזים (ובמאות אלפי שקלים) ובנוסף לכך, אובדן ימי עבודה רבים (גם של הורים בגין ילדיהם).

בגין העבודות שמבצע אצלנו רופא מומחה בשעה אחת תמורת כ- 800 ₪, עשוי החיוב בקליניקה שלו לעלות בהרבה על 10,000 ₪.

כיום מספר החברים המטופלים בחוץ (באישור ועדת בריאות הישן: עדה לקח, אלדה, מארי, אודי), הוא פחות ממספר אצבעות כף יד אחת (אם כי בהוצאה של עשרות אלפי ₪ בשנה). זוהי תוצאה יפה מאוד ויש לה מחירים סבירים בתחום הנוחיות וה"כימיה".

הפניית מספר גדול של חברים החוצה לא רק שתכפיל ותשלש את ההוצאות אלא גם תעמיד  בספק האפשרות של קיום מרפאת שיניים על רמה ברמה.

באשר ל"החזרת הפתקים". תאמיני לי (עדה) שאני יודע על מה אני מדבר. מדובר בחברים שמחזירים לא פתק אחד ולא שניים ואפילו לא חמישה.

לא מדובר כאן ב"הטפה" אלא בשמירה על תקציב ציבורי – של כולנו – על ידי מי שמופקד (זמנית) לשמור עליו.

לא מדובר ב"איום" שהרי נאמר "נצטרך לשקול באופן ציבורי..." (ההדגשה במקור), ושיקול ציבורי, על ידי הציבור, ממילא אינו איום על אותו ציבור.

 

 

"מאחורי הכותרות ב'".

אנשים חלשים וגם מוסדות חלשים (גם אומות חלשות), נמנעים לפעמים מלקבל החלטות הנראות להם נכונות לגופן  רק מתוך החשש שמא יחשב להם הדבר כחולשה.

על יחיד נאמר "איזהו גיבור – הכובש את יצרו", הציבור והפועלים מטעמו שהם ודאי חזקים יותר – קל וחומר.

מילוי תפקיד הוא קודם כל שיקול דעת וקבלת החלטות, ללא משוא פנים וללא מורא – גם, ואולי במיוחד – שכן זה קשה יותר, ללא מורא מפני רבים. אין מערכת קבלת החלטות של ממלאי תפקידים בכל הרמות יכולה להתקיים ללא מידה סבירה של גיבוי, ודאי לא כשמילוי התפקיד הוא וולונטרי וללא תמורה חומרית.

שיוויון "אובייקטיבי" (שווה לכל נפש) – הוא מידת סדום. אטום השיוויון מורכב משני יסודות הדבוקים זה בזה – אובייקטיבי וסובייקטיבי, נתינה וקבלה. אותו מינון תרופה לתינוק ולמבוגר יהרוג את התינוק ולא ירפא למבוגר. סף הרגישות לכאב שונה מאדם לאדם, לאחד ירשום הרופא תרופה לשיכוך הכאב ולשני לא.

שאלת המיליון היא תמיד "היכן הגבול" "מהי המידה", היכן עובר "שביל הזהב".

 

תמיהה בעניין "מאחורי הכותרות ב'"

 

למקרא החלטת המזכירות בנושא הנ"ל ביקשתי את אודי שיסביר לחברים מה היו הנימוקים שהינחו את המזכירות בהחלטה זו.

אישית אין לי השגות על תוכן החלטת המזכירות, היא סוברנית להחליט כרצונה על פי שיקוליה. מוזר בעיני הנימוק שנילווה להחלטה שעיקרו (לפי דברי אודי): אנו מגבים את ממלאי התפקידים גם אם טעו או פעלו שלא כשורה.

אין ספק שכל אירגון חייב לפעילותו התקינה שתהיה בתוכו מערכת של חיזוקים וגיבויים הדדייים, אבל גיבוי אוטומטי לכל "קלקול" רק מפני שנעשה בתוך האירגון הוא מסוכן ביותר ופתח לסיאוב והשחתה. זהו נימוק שהדעת לא סובלת, שהרי מה משמעותו? - חותמת גומי? כסת"ח? שמור לי ואשמור לך?  

והיכן מקומה של הביקורת? מינהל תקין? שקיפות?

אדרבא, יועיל אודי לסבר את אוזנינו לא ברמת הפילפול הפילוסופי שאת זה הוא עשה מצויין ב"מאחורי הכותרות ב'", אלא ברמת התכל'ס. צאן מרעיתך אודי, קצת יותר אינטיליגנטי ממה שאולי נדמה לך וזכאי לנימוקים יותר משכנעים.  ירמיהו.      

 

 

אֹהֶל מוֹעֵד

 

עָלָיו עוֹד לֹא שָׁרוּ

לֹא קָשְׁרוּ לוֹ כְּתָרִים,

לַמְרוֹת שֶׁתֹּאַר

בִּפְרָטֵי הַפְּרָטִים.

 

הוּא הוּקַם וּפֹרַק

מֵחָדָשׁ מִדֵּי פַּעַם

בִּנְוֵי הַמִּדְבָּר

בְּדַרְכֵי נְדוּדִים.

 

 

 

 

 

 

 

 

הָיָה הוּא רַק אֹהֶל

תְּכֵלֶת, בּוּץ, וְשָׁשַּׁר,

מָקוֹר לְיִרְאָה

וְתִפְאֶרֶת הַדָּר.

 

הוּא נִשָּׂא בַּלְּבָבוֹת

וְנִשָּׂא עַל כַּפַּיִם

כִּי בְּאֹהֶל מוֹעֵד

שָׁכְנוּ הַשָּׁמַיִם.

                   ראובן עזריאלי  17/12/03

 

מהנעשה בענף המזון  / יעקב סוסן

רציתי לסכם תקופה של 14 חודשים כמרכז ענף המזון, שכולל בתוכו את האחריות על חד"א, מכונת הכלים, המטבח והאקונומיה.

כוח האדם שמתפעל את המערכת הזו מורכב  משכירים, חברים ובני משק.

בחדר האוכל אחראית דקלה סוסן לצידה אולגה וילנה (שכירות) ענת פלד וירדנה ב.ט. בנוסף אולפן, שלושה ימים בשבוע.

במכונת הכלים איגור, וקטייה שכירים, במטבח זאב ומוטי שכירים, ניצן רודוי, בת חן יפה, גונן שטיפנסקי, ואינגריד מהאולפן.

באקונומיה יעל דינסטג שמחליפה את אפרת גרין ואנוכי.

סה"כ 15-16 עובדים.

 

ראוי לציין להלל ולשבח את תרומתה בהתנדבות של עליזה רוסלנדר, שמגיעה מדי בוקר למטבח, מנקה, חותכת ומכינה את כל הירקות לטבחים.  לעליזה, שירבו כמותך.

 

את השנה החולפת גמרנו די טוב מבחינת התקציב והאירועים שנתבקשנו לקיים, חתונה, בריתות, בר מצווה, חגים ואירועים חיצוניים מעטים, מסיבות ימי הולדת וטיולים.

יש לנו היום צוות נפלא מקצועי  ומסור שעומד בכל המשימות הללו, כדאי להזכיר את הדגים של ניצן, עליית מדרגה בפינת המרקים שאחראית להם בת חן, ומיגוון הסלטים של מוטי שמדי פעם מחדש בסלט מעניין וטעים.

ברצוננו ליידע את החברים, שמזנון הסלטים המוגש מדי יום, הוא מזנון תוצרת עצמית.

גם את מנות הבשר, בחלקן, אנחנו מייצרים בעצמנו, -  קבב, שיפודי עוף, שניצל, קציצות למיניהם בשר עוף הודו, ארטישוק ממולא, שווארמה, מעורב ירושלמי, מאפים למיניהם, מנות צמחוניות ועוד...

הכוונה היא להמשיך ולנסות להכין מנות בכוחות עצמנו ולהימנע מקניית מנות מוכנות. לאחר מעקב של חודשים החלטנו להוריד מפס החלוקה כמה ממנות הבשר והצמחוני שהיו סטנדרט אצלנו.

המעקב היום יומי אחרי תהליך ייצור האוכל הביא אותנו לחשיבה אחרת בתכנון העבודה והייצור. כפועל יוצא מזה, אנחנו זורקים היום כמויות של אוכל קטנות מאוד ביחס לחודשים האחרונים. באחוזים זה הרבה מאוד, אנחנו מעבירים פעמיים בשבוע אוכל לנזקקים בקריית אתא בעזרת אנשים טובים, שבאים עם כלי אוכל חד פעמיים ומעמיסים לתוכם בחלוקה מסודרת מנות בשר, דגים ופחמימות ככל שאנחנו נותנים.

 

ממדפי השימורים באקונומיה נעלמו מקצת המוצרים  כמו למשל פטריות משומרות, היום אנחנו משתמשים בפטריות טריות ישר מהחקלאי לבישול ולסלט, רטבים צירי בקר, עוף ואחרים. במקום לקנות אנחנו מכינים במטבח את הרטבים והצירים לכל מנה.

 

ענף המזון הוא מקום עבודה מעניין ומרתק, צריך הרבה רצון ואהבה לנהל את המקום הדינאמי הזה, זה מתחיל בתהליך קניית המוצרים, בניקיון משטח העבודה ומחוצה לו, בניקיון המוצרים לפני תהליך העבודה, תהליך הבישול ובסופו ההגשה על פס החלוקה, כל זה יכול להתקיים רק עם צוות אחראי, מקצועי שעובד בהרמוניה מופלאה כמו שיש לנו היום במטבח.

רצינו לצרף טבלאות על כמויות אוכל שנזרקות, ואוכל שאנחנו מוציאים לנזקקים, מפאת חוסר מקום נציין את המספרים הסופיים לחודש נובמבר בלבד במחירי עלות –

אספקה לנזקקים – 845 ₪.

אוכל שנזרק – 1167 ₪.

זה תחילת תהליך לשינוי שאנחנו מבקשים לעשות ברצון להגיע למכסימום איכות במינימום עלויות.