מס. 1403.  כ"ד בכסלו  תשס"ד  19.12.03

"ויהי אור!"

בריאת  העולם / חנוך לוין

בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ. והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ורוח אלוהים מרחפת על פני המים. ויאמר אלוהים: "יהי אור!" ויהי חושך. והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום. ויהי ערב ויהי בוקר, יום אחד.

ויקם אלוהים ביום השני ויאמר: "יהי אור!" ויהי חושך. והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום. ויהי ערב ויהי בוקר, יום שני.

ויקם אלוהים ביום שלישי ויאמר: "פעם שלישית ואחרונה - יהי אור!" ויהי חושך. והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום. ויהי ערב ויהי בוקר יום שלישי.

וישתוק אלוהים ביום רביעי וביום חמישי.

וביום השישי, ויקם אלוהם ויצעק צעקה גדולה: "או שאני אלוהים או שאני לא אלוהים - יהי אור, לעזאזל!".  ויידלק אור קטן בחלון אחד הבתים ואיש בפיג'מה מציץ החוצה ושואל: "מי זה פה צועק שהוא אלוהים בשתים עשרה בלילה?"

סרטן. היום כבר מותר לקרוא למחלה הארורה הזו בשמה, להתייחס, לדבר עליה, לדעת שאפשר לנצח אותה. ועם זאת, קשה מאוד להעביר את התחושות האיומות, את החרדות, את הפחד מפני הלא נודע, את הסבל הנוראי, הכאב, תופעות הלווי, הבחילות, השאלה המטרידה שאין עליה תשובה: "למה דווקא אני?" וכל מה שקשור באווירה של בית חולים.

מי שלא התנסה לעולם לא ידע ולא יבין את זה. ואולי טוב שכך.

אני לא יודע אם מעיין יודעת אבל הרבה חברים ליוו אותה בדרך הטיפולים הקשה שעברה בשנה האחרונה, מי בלב, מי במילה ומי בתפילה, והיום לקראת חנוכה כשהשיער הג'ינג'י צומח שוב מחדש, העזתי לשאול אותה אם תהיה מוכנה לשתף את החברים במה שעבר עלייה. לשמחתי מעיין נענתה ברצון.  (ירמיהו).

מעיין אחיטוב

זה היה לפני שנה וחודשיים כשגילו שיש לי סרטן, בהתחלה אמרו לי שצריך ניתוח והקרנות ולא דיברו על כימותרפיה, חשבתי שאחרי חודש אני כבר אשכח שהיה לי פעם גידול ושהוא גם היה ממאיר.

הניתוח עבר בשלום, יום למחרת כבר התחלתי ללכת בעזרת קביים, חזרתי הביתה אחרי 4 ימים בבית החולים.

אחרי שבועיים של "חופש" בבית, הזמינו אותי לרמב"ם לאונקולוגית ילדים, להתייעץ עם רופאה בקשר לכימותרפיה.

הגענו לרופאה, לפני שאפילו הוצאתי מילה מהפה היא הודיעה לנו שעוד שבוע אני מתחילה טיפול כימותרפי, שמחר אני נכנסת לניתוח השתלת פורט ושכל הסדרה של הטיפולים תימשך בערך שנה.

ברגע ששמעתי שאצטרך כימותרפיה הבנתי שינשור לי השער והתחלתי לבכות, אפילו לא חשבתי על כמות הזריקות והעירויים שאקבל, על הימים הארוכים שאבלה בבית חולים ושלא אגיע לבית הספר...

חשבתי על השער...ועל העובדה שבמקום ללכת להופעה של "כוורת" בסוף השבוע אני אכנס לעוד ניתוח.

הניתוח עבר למרות כל ההקאות וההרגשה המגעילה!
גם להופעה הגעתי בסוף למרות שקצת כאב, נהניתי במיוחד כשהקדישו לי את השיר "זה הכול בשבילך" (תודה!)

לפני הטיפול הראשון המליצו לי לקצר את השער לפני שהוא ינשור, הסתפרתי קצוץ ודווקא נהניתי מהתספורת החדשה. אך רק לזמן קצר, אחרי שני טיפולים בלבד השיער נשר לגמרי והגיעו הכובעים, איזה מזל שהיה חורף והיו כובעי צמר.

במחלקה האונקולוגית לילדים ברמב"ם התייחסו אלינו מאד יפה. כל חדר הוא לשני ילדים עם עוד שתי מיטות להורים,  אין דבר כזה ילד בלי הורה צמוד אליו.

ואמא כמו שלי יש הייתה צמודה אליי 24 שעות וטיפלה בי ועזרה לי בכל מה שהייתי צריכה.

בטיפול השלישי כבר ידענו איפה כל דבר במחלקה, התחלנו להכיר את האחיות, ידענו כבר מתי יש בחילות ומה צריך להביא לי כדי שאני כן אוכל לאכול מ-ש-ה-ו- .

ביום השני לטיפול נכנסה אלינו רופאה לחדר ושאלה אותי אם ארצה לטוס לאורלנדו עם עמותת "גדולים מהחיים", אני בתמימותי חשבתי אורלנדו? עכשיו?  אין מצב! אמרנו לה שנחשוב על זה ונודיע לה לפני שנלך הביתה, היא אמרה שאין בעיה אבל המליצה לי שמאד כדי לנסוע.

קיבלנו את ההמלצה ובדיעבד אני מאד שמחה שנסעתי. 

בטיולים של העמותות, מכירים ילדים חולים או שהיו חולים וסיימו טיפולים ומדברים איתם על המחלה. השאלה הראשונה ששאלנו אחד את השני  לא הייתה מאיפה אתה אלא איזה סרטן היה או יש לך?

זה עולם אחר לגמרי בין שני ילדים חולים, שונה מאוד מעולמם של ילדים בריאים.

פתאום נפתחים אל הילדים ומדברים איתם על תחושות והרגשות שלא דיברנו עליהם עד עכשיו, יש מי שמבין אותי ומה עובר עלי, לא הייתי צריכה להסביר להם מה אני מרגישה כשאני מקבלת כימותרפיה, לא צריכה להסביר לאף אחד למה אני קרחת או למה יש לי צלקת על הרגל, אני שם כדי להנות, כדי לשכוח שיש לי טיפול ברגע שאני חוזרת הביתה, כדי לשכוח שאני שונה מהרבה אנשים, כדי לשכוח שאני חולה.

הטיול לאורלנדו היה התחלה של מחשבה אחרת. לא חשבתי יותר 'אוי כמה אני מסכנה אני חולת סרטן, צריכה לקבל טיפול' חשבתי איזה כיף שהכרתי את האנשים האלו, איזה כיף שבטיול הבא אני אראה אותם שוב.

אך למרות כל הכיף וכל החוויות המדהימות, חזרתי לארץ ואחרי יומיים של מנוחה בבית שוב הייתי צריכה ללכת לבית חולים לקבל טיפול, ושוב הקאות ושוב לילות במיטה שלא שלי ושוב לא לאכול שבוע.

הסבב של שבוע טיפול – שבועיים בבית נערך 9 חודשים ארוכים וקשים שבהם ביליתי המון בבית החולים, כל עלייה בחום או כל הרגשה קצת מוזרה מסמנת נסיעה לבית החולים, אך המחלקה האונקולוגית מסודרת בצורה כל כך מתאימה לילדים, האחיות במחלקה מקבלות הדרכה מיוחדת לטיפול בילדים חולי סרטן כדי שהמחלקה לא תהיה כמו כל מחלקה בבית -חולים אלא קצת יותר נחמדה ופתוחה. לילדים במחלקה יש שתי כיתות שבהן אפשר לשחק במשחקי שולחן, במחשבים, יצירה ולמידה.

הילדים לא חייבים לשכב במיטה כדי לקבל את הטיפול אלא יכולים גם לשחק בכיתה, ההרגשה במחלקת  אונקולוגית ילדים היא לא ההרגשה הרגילה של כניסה לבית החולים, אלא הרגשה חמה ואוהבת ממש כמו משפחה.

ב-9 החודשים הללו זכיתי לצאת לשני טיולים:

 הראשון לאורלנדו – עם עמותת "גדולים מהחיים".

והשני להולנד – עם עמותת "זיכרון מנחם".

בהולנד היה ממש כייף, זה כבר לא היה להכיר ילדים – לשמוע שיש עוד ילדים חולים ולא להרגיש לבד. כבר ידעתי שאני לא לבד, שהם לצידי ותמיד יהיו שם למעני, זה היה טיול כייפי במיוחד, טיול עם חברים וחברות בלי שום קשר שבמקרה אנחנו גם חולי סרטן.

חזרתי מהולנד הביתה ישר לטיפול, הטיפול היה קשה כרגיל אבל שני דברים עודדו אותי הידיעה שזה הטיפול אחד לפני הסוף והזיכרונות, זיכרונות מה -10 ימים האחרונים שעברתי...

ימים של כייף, ריצה בין פארק לפארק, רכבות הרים מפחידות, נסיעות באיזורים המדהימים של הולנד הירוקה, שייט בנהרות וחברים, הכי חשוב החברים שאני כל כך אוהבת וכמה שגרועות הנסיבות שבהן הכרנו אני שמחה שהכרתי.

עמותת "זיכרון מנחם" מעסיקה בנות שירות שבאות לבית חולים 5 ימים בשבוע מ-8 בבוקר עד אחרי הצהריים והרבה פעמיים גם עד הערב.

אין לי מילים לתאר את הערכה שיש לי כלפיהן, הן באות כדי לעזור לילדים חולים, לא מפריע להן שאנחנו מקיאים או שאנחנו בלי שער, הן באות כדי לעזור לנו להרגיש קצת יותר טוב, ועובדה הן מצליחות. היום אני זוכרת אותן לצידי ולוקחת אותן איתי לחיים החדשים שלי. נשארנו חברות גם עכשיו הן בחיים שלהן ואני בשלי אבל כולנו ביחד.

את הטיפולים הכימותרפיים סיימתי לפני 4 חודשיים ואני מרגישה הכי טוב שבעולם.

אני כבר לא מפחדת מהסרטן, אני יודעת שאפשר לעבור את המחלה הזאת אני ניצחתי אותה ועוד רבים כמוני, אני מאמינה שעם קצת אופטימיות, משפחה, חברים טובים אפשר לעבור כל דבר.

במהלך השנה הזאת הבנתי הרבה דברים על עצמי ועל החיים, מה חשוב, ומה עוד יותר חשוב, וכמה שהיה חשוב לי השיער בתחילת הטיפולים, בסופם הבנתי שהשיער היה שולי והתמודדתי עם דברים יותר קשים מנשירתו.

לסיום רציתי לאחל לכולם חנוכה שמח, הרבה אושר, שמחת חיים והעיקר בריאות J 

   מדיוני המזכירות / 12.12.03

נוכחים: כל חברי המזכירות.

1.  "קרן  דור לדור" – נמסר חישוב – לא סופי – של הסכום הנדרש לקרן המיועדת להבטיח 

      עתידם הכלכלי של  בנים וחברים בעלי צרכים מיוחדים.

      המזכירות החליטה לקצר טווח מילוי הקרן מעשר שנים לפי ההחלטה הקיימת ל"עד חמש

      שנים". הסכום המתאים יכלל בתקציב הקהילה לשנת 2004.

2.      שיכון. המזכירות החליטה שערעורים בנושא שיבוץ דירות לשיכון החדש (שכונת הרימון) ישמעו לפניה בהשתתפות מרכז ועדת שיכון.

3.      "ירח עיון וחשיבה". בהשתתפות יונתן בן צבי, דנה המזכירות בתכנית לקיים "ירח עיון וחשיבה" בתחילת שנת 2004. נדחה להמשך דיון והחלטה.

4.      הסדר במבח"ים. המזכירות הטילה על אודי לוודא יחד עם יו"ר האסיפה שנושא זה לא יסוכם באסיפה הקרובה (אותו יום אחה"צ) אלא ידחה להמשך דיון באסיפה. (בפועל בשל קוצר זמן, לא הוחל הדיון באסיפה בנושא זה).

5.      הורי חברים.  המזכירות נתנה אישור עקרוני לקבלת הוריה של מרים שהם כתושבים בקיבוץ,  בכפוף לקיום פיתרון שיכון מתאים ובכפוף לאישור מזכירות נוסף של ההסדרים הכספיים.

רשם – אודי

 באסיפה הכללית / 11.12.03

נוכחים : 45 חברים

יו"ר: עזרא רון.

דו"ח מנהל כלכלי. עידו הציג המאזן ודו"ח רווח והפסד לתשעה חודשים ראשונים של השנה.

דו"ח רו"ה מראה התנהגות דומה לזו של שנה שעברה ברמת "הרווח והתפעולי" ושיפור חד בתחום המימון – הכנסה השנה מול הוצאה בשנה שעברה – כתוצאה משינויי מגמה במשק כולו.

בתחום המאזן, משתפר לטובה ובאופן עקבי היחס שבין הזכות (כולל נכסים פיננסים נאים), ובין החובה כולל ירידה עקבית בהתחייבויות לבנקים הנובעות היום כמעט רק מ"הסדר הקיבוצים" ו"הסדר מילואות".

המעוניינים יכולים לעיין בדוחות הכספיים המלאים במשרד ההנהלה הכלכלית או במשרד הנהלת הקהילה.

לקראת סוף השנה יועברו סכומים גדולים מן המתוכנן בתקציב 2003 (אך עדיין במסגרת קצבת היעד) , לתכנית הפנסיה וכן יוקדמו העברות בתכנית קרנות ההשתלמות, על מנת לנצל במלואן את הטבות המס להן אנו זכאים.

תכנית השיכון שהתעכבה השנה בשל טעמי רישוי ותכנון יוצאת לדרך. אנו נמצאים               בעיצומו של "מכרז קבלנים" והבניה אמורה להתחיל ואיה"ש גם להסתיים בשנה הבאה.

עידו מסר דיווח