מס. 1402.  י"ז בכסלו  תשס"ד  12.11.03

 

 

 

קביעת תור במרפאת שיניים.

התבקשתי על ידי הצוות להתייחס  שוב לבעיית סידור התור לרופאי השיניים שהופך יותר ויותר ל"משימה בלתי אפשרית".

הנחת היסוד היא שכולנו עסוקים, עובדים או לומדים, ומאוד לא נוח לנו לתמרן בשעות היום לצורך טיפול שיניים.

אלא שהדבר נכון באותה מידה (לפחות) גם "בעיר". שעות הפעילות העיקריות של רופאי השיניים המומחים בקליניקות שלהם הן אחה"צ ובערב, והם אינם מוכנים לוותר על שעות יקרות אלה (וציבור לקוחותיהם הפרטיים), לטובת עבודה אצלנו בשכר שעתי שהוא יחסית נמוך מאוד.

וכשאני אומר שכר שעתי נמוך יחסית, עלינו לדעת שמדובר בעלות של עד 800 ₪ לשעה !!! (לשם השוואה: השכר השעתי  של למעלה מ- 95% חברינו ושכירינו אינו מגיע אפילו  לעשירית מזה. ועוד "לסבר את האוזן" עלות שעת עבודה של רופא שיניים אחד, עולה לנו פי ארבע  מעלות שעה של כל משמרת העובדים השכירים בבית הסיעוד שלנו ביחד).

בריאות השן אצלנו היא ברמה גבוה וגם עלותה גבוה מאוד (מאות אלפי ₪ בשנה שכידוע אינם  מכוסים בביטוח הבריאות).

מרפאת השיניים שלנו היא יעילה מאוד מאחר ואנו פועלים בשיטה של ריכוז התורים ליום עבודה אינטנסיבי של הרופא. ברור שאם נקבע לחבר תור לשעה מסוימת והוא (או ילדו) לא הגיע, אנחנו משלמים לרופא את שכרו גם עבור ההמתנה.

למזלנו אנחנו לא מבקרים במרפאת השיניים כל יום ואפילו לא כל חודש. אבדן שעת עבודה של רופא מומחה שווה יותר מכמה ימי עבודה שלנו. גם מבחינת הגמישות, קל לנו יותר - כל אחד – להתארגן (עם הודעה של שבוע ויותר מראש), מאשר למרפאה להתרוצץ בשינויים אינסופיים של התור (והמרפאה "עושה שמיניות" בנושא על מנת לא לבטל שעת עבודה).

נראה לי שאם לא נצליח לצמצם תופעת ההיעדרויות ו"הקלות הבלתי נסבלת" של החזרת הפתקים, למימדים זניחים, נצטרך לשקול באופן ציבורי חיוב של חברים (והורים בגין ילדים), בגין אי התייצבות לטיפול ללא הודעה סבירה מראש (כפי שיקבע), וזאת בעלות המלאה ובאופן "אוטומטי", (דהיינו ללא העיסוק, המתיש כשלעצמו, של שמיעת הסברים ותירוצים).

ומילה לגבי ה"שיננית". זהו הטיפול המונע הזול יחסית (40 ₪ לשעה "בלבד"), המיועד לחסוך את הטיפולים היקרים (800 ₪ לשעה לרופא פלוס 50 ₪ לסייעת + ציוד וחומרים באלפי שקלים נוספים ).

אחדים מחברינו פשוט מחזירים את פתקי ההזמנה לטיפול השיננית המונע ומגיעים אחר כך – וזו עובדה – לטיפולי שיניים בעלות של עשרות אלפי ₪ לאדם.

 

קרלוג מחייב קהילה.

על מנת לעשות סדר בנושא, החל מ- 1.1.04 מבוטלים כל הקרלוגים שבידי החברים המחייבים את תקציב הנהלת הקהילה.

חברים הזקוקים לקרלוגים כאלה מכח הסדרים שנעשו עמם, מתבקשים לפנות לאודי לצורך חידוש..

 

 

 

בוקר טוב אליהו... /  איתן שטייף

באחד העלונים האחרונים התפרסמה על ידי המזכיר הצגת דברים בהקשר של "אי אפשר להמשיך בדרך זו...", ובקיצור – נראה כי ישנם הרבה סעיפים בהם יש בזבוז ענק וחוסר הקפדה על ההוצאות של החברים ( רבים מהם...).

והנה – בדיוק בנקודות הללו (פחות או יותר) הציעה לפני יותר משנתיים ועדה שנבחרה באסיפה – הצעה ברורה ומפורטת איך להפריט כמה נושאים באופן שימנע/יצמצם בזבוז, ויחזק את האחריות של כל חבר להוצאות בכלל, ולהוצאותיו בפרט.

 

מה מצער היה הדבר, כי המזכירות החדשה (דאז) לא ראתה את הנושא ככזה שיש "להעביר" אותו באסיפה, אלא כגחמה פרטית של חברי הוועדה שהשקיעה בהכנת ההצעות כשנת עבודה, די אינטנסיבית ומייגעת, וכך נדחתה ההזדמנות להתחיל מוקדם יותר במעשה החסכון.

 

בינתיים הגענו השנה לראשית ההתחלה של הטיפול בהפרטת החשמל, סעיף "כבד" תקציבית ועתיר פוטנציאל חסכון (אבל כלום לא יתקדם בלי החלפה של כוחות הביצוע....), והסעיפים האחרים – כביסה וטיפול בבגד, נסיעות חו"ל, הפעלת מערכות התחזוקה לדירות (בניין, חשמל ועוד), מקטע של התרבות ואפילו מקטע מצומצם וחלקי של ה"בריאות" ר"ל – כל אלו נדחו לזמן בלתי ידוע בשל חוסר מעורבות של הנהלת הקהילה אז.

 

אבל – הרי מוטב מאוחר מאשר אף פעם. הנה זכינו לכך שהמזכיר מציע לבחון שוב חלק מאותם נושאים, אבל במקום להציע ועדה שתכין את החומר להצגת תכנית מפורטת ומסודרת לפני האסיפה – שוב מוצג "הצורך" בצורה כוללת, בלי הצעות אופרטיביות וללא הצעה של צעד ממשי כל שהו.

 

ואציע, בכל הענווה האפשרית – תחזור נא המזכירות ותציע ועדה להכנת תכנית לקידום מסודר של הפרטת נושאים נוספים בתחום הצריכה – תחום שבו כבר קידמנו הפרטה די רחבה ללא פגע במבנה החיים הקיבוצי, אבל תוך מתן יכולת חסכון תקציבי לפרט יחד עם שמירת מסגרת הוצאות של הכלל.

הרשימה של הנושאים שהוצגה על ידי המזכיר היא בהחלט רשימה מעשית, והרי ככל שנרחיב את ההפרטה שאינה "דיפרנציאלית" – כן ייטב לכולם (זאת מול החשש של אחדים מן החברים מפני פגיעה ייחודית במקרים "דיפרנציאליים")

חבל"ז.....

 

 

 

תזכורת בדבר בטיחות בחג חנוכה

(הבאת הדברים ל'ברמה' – אמציה כרמון)

 

לקראת חג החנוכה פירסם אירגון "בטרם" המרכז הלאומי לבריאות ולבטיחות ילדים, מספר המלצות בטיחות בתוספת ספורי-ניסיונם של רופאי ילדים.  (המובא להלן הוא תקציר מעובד).

 

חנוכיות

1. יש למנוע מילדים בגיל הרך להתקרב לחנוכיות ולנרות ללא השגחה.

2. בזמן הדלקת נרות החנוכה יש להיזהר מהתלקחות של בגד או שיער, ולהרחיק את הגפרורים

     מהישג ידם של הילדים.

3. להניח את החנוכייה במקום בטוח, לא על מפה, לא בקצה השולחן ולא ליד חומרים דליקים

    כמו וילון או מדפים. פעוטות עלולים למשוך את המפה או החנוכייה, להיכוות ולגרום

    להתלקחות.

4. מומלץ לצפות את קצה השמש בנייר כסף ולהשאיר שוליים רחבים: בצורה זו טיפות השעווה 

    יטפטפו על נייר הכסף ולא על הידיים.

 

ומוסיפים מניסיונם בענייני חנוכיות רופאי חדרי מיון לילדים ומחלקות ילדים בבתי חולים:

"לילדים יש משיכה חזקה לאש, לכן בשום מקרה אין להשאיר נרות דולקים בלי השגחה של מבוגר, גם לא במקום גבוה. הנסיון העצוב מלמד שילדים הצליחו לשים כיסא על שרפרף, לטפס ולהגיע אל החנוכייה." מומלץ להורים להדליק נר, לעזור לילד לאחוז בו וכך לאפשר לו להדליק את הנרות בחנוכייה. לדברי רופאי הילדים, ככל שעוברים ימי החנוכה והנרות מתרבים – הסכנה גוברת. הרופאים גם מזכירים להורים שלא להעמיד חנוכייה מול חלון פתוח כי רוח יכולה להפיל נר ולגרום להתלקחות. עוד מציינים רופאי הילדים שעד גיל 5 אין לתת לילד לאחוז נר, ועד גיל 8 - 9 אין לתת לו להדליק גפרור לבד .

 

טיגון סופגניות ולביבות

מומלץ לטגן על אשי הכיריים האחוריות, ולהקפיד לסובב את ידיות הסירים והמחבתות כלפי פנים, כדי למנוע מצב שבו הסיר או המחבת הרותחים יקבלו נגיעה אקראית וייפלו מהכיריים. אין להניח סירים חמים בקצה השיש או על הרצפה. בכלל חשוב לשמור על מרחק סביר בין הילדים לאיזור הטיגון. כמו כן אסור לעבור מעל ילדים עם סיר שמן רותח, ואסור להחזיק ילד על הידיים כשמתעסקים בבישול בכלל ובשמן רותח בפרט.

עד כאן מהפירסום של אירגון 'בטרם' .  (אתר האינטרנט של 'בטרם'   www.beterem.org  )

 

והמלצות לגבי כיבוי אש הפורצת בעת טיגון

אם פרצה אש מהכיריים או המחבת, אסור להתיז עליה מים. – זה מסוכן כי חום השמן גורם למים להתפרק למימן וחמצן וללבות את האש.  גם אין הפעיל מטף כי פעולה זו מעיפה את טיפות השמן הדולק וזה עלול לגרום לכוויות קשות. במקרים של אש מהטיגון יש לכבות אותה ע"י כיסוי בשמיכה או ביריעה מבד לא דליק. .

                                                                                     

 

 

 

תזכורת בנושא תורנויות תרבות

 

מכיוון שבתקופה האחרונה אירעו מספר מיקרים בהם אנשים שסודרו לתורנות בחג או במסיבה לא הגיעו לתורנות וברוב המיקרים גם לא טרחו להודיע על כך – מצאנו לנכון לרענן את הנושא ולהזכיר לחברים את הדברים הבאים:

1.      כל החברים והתושבים ברמת יוחנן מחוייבים בתורנויות תרבות.

2.      סידור התורנות, שעליו אחראית חרמונה רותם, נעשה תוך התחשבות מירבית בחבר ובהתאמתו לתורנות.

3.      הפתקים על תורנות מוכנסים לתאי הדואר בין שבועיים לשבוע לפני האירוע. זה לכל הדעות זמן מספיק כדי להתכונן ולאסוף כוחות.

4.      תורן שאינו יכול מכל סיבה שהיא להגיע לתורנות חייב להחזיר את הפתק מיידית לתא הדואר של חרמונה וזאת על מנת לאפשר לה לסדר תורן אחר בזמן סביר.

5.      באחריות התורן להגיע בזמן לתורנות ולא לבנות על קריאות טלפוניות.

 

לסיום – למרות כל האמור לעיל - ראוי לציין שרוב החברים ממלאים את חובת התורנות בשיתוף פעולה מלא אך כרגיל במקומותינו – המעט שאינו עושה זאת הוא זה שיוצר את האווירה הלא נעימה וגורם לעבודה מיותרת ולהרגשה רעה למי שאחראים על הנושא.

אנא –

התרבות ברמת יוחנן היא של כולנו ובשביל כולנו וראוי שנחזק את ידי העושים במלאכה.

                                                                         אנו מודים על שיתוף הפעולה,

צוות התרבות, חרמונה  ומש"א.

 

מי ימלל צורכי ישראל

אותם מי ימנה? המונה!

אך בכל דור יקום הגיבור

וישאל: מי בדק ולמה ברדק?

 

תעודת בגרות / בן ציון גולן

 

חבר אחד אלי פנה,

בבקשה כהאי לישנא:

רוצה  אני מונה בדוק,

סגור, חתום, וגם פקוק.

ובצמוד, בתוך מעטפת,

תעודת כיול  מצורפת.

 

ומי שומר על השומרים,

ומי פורש גג לגגונים,

ומי מכייל את מכשיר הכיול,

"וכיצד זה, ולמה ואיך"?

 

אז כך:

מטר-קילוגרם-שנייה,

קני המידה לכל הבריאה.

ה"מטר" שוכב בפאריס,

ה"שנייה" שוכנת בלונדון.

 

והמשקל? זה הכי קל,

נמצא תחת גג מוצל,

אצלנו בחצר האחורית,

ממש אחורי המרכולית.

 

אוספים את כל קני המידה,

ושולחים אותם מחדש למדידה.

שמא חל שינוי או בלבול,

שיעיב  בצלו על שמחת הכיול.

 

בסל שמים את יחידות הכיול,

ונוסעים ליצרן בעיר איסנטבול.

ליצרן שאת מכשיר הכיול בונה,

למכון שמכשיר את אותו המונה.

 

משם למכון הלאומי ברוטרדם,

וקפיצה לספק בניו-אמסטרדם,

משם ליצרן המונים בסין,

וכך את כל הגלוב מכסים.

הלכתי לסוכנות להזמין כרטיסים.

 

פגשתי שם סוכנת יפה ומנומנמת,

ובעברית יפה, אך מעט  מגומגמת,

פרשתי את כל צרותי לפניה.

פתע.. אורו עיניה,

וכה דובבו שפתיה:

 

"חשמלאי נבון

     מקיבוץ בשרון,

             הזמין באפריל

                          בדיוק אותו דיל".

                          הבי פרטי טיסה,

             מייד איליו אסע,

     שיקל לי במשא,

ויחסוך לי ת'מסע. 

 

"כן הוא הזמין..  אך בסוף לא נסע".

למה.. ? מרכז המשק התקמצן?

או שמא בתו החליטה להתחתן?

או שסתם בסבלנות אמר להזדיין?

 

לא מיניי, לא מדומיי ולא מקרוב,

פשוט הם הקדימו לעבור ל"רטוב"

ובדיוק ביום זה, וראה איזה פלא,

המונים ה"מזייפים" חזרו אל התלם.

 

מוסר השכל:

מי שלא משלם "משלם" יותר,

ומי שמשלם משלם פחות,

ולעיתים הרבה פחות,

שלום ולהתראות..