דו

תשלומים וחיובים על קניות חברים פרטיות / יונתן בן צבי

קולומביה. ה"קולומביה" (רכב חשמלי צהוב וארוך) הוא אחד הכלים המועסקים ביותר בקיבוץ. להלן מספר הנחיות ובקשות.

חבר המבקש להשתמש בכלי יפנה (רק) אל דני היוז (לגבי שעות העבודה הרגילות) או אופיר מרציאנו (לגבי שעות הערב, שבתות וחגים). רשאי לנהוג רק מי שיש לו רישיון נהיגה. אסור

למסור את הכלי לשימושם של ילדים. נא להקפיד על : (1) הורדת בלם היד לפני התחלת נסיעה. (2) ניתוק כבל החשמל בהוצאה ממקום החניה הקבועה. הכלי מחובר לטעינה וכבר מספר פעמים נקרע ונתלש הכבל משום שהמשתמש החל לנסוע לפני הניתוק.

מצביע על שיפור מופלג בשלושה ענפים שעברו מגרעון לעודף.

א) "מרכז למידה" בשנה שעברה (תקופה מקבילה) גרעון של עשרות אלפי ₪ והשנה עודף קטן פלוס זיכוי הקהילה בכ- 100,000 ₪ בגין עבודת החברות.

ב) אולפן. גרעון של כ- 50,000 ₪ בשנה שעברה והשנה עודף של 75,000 ₪ פלוס זיכוי הקהילה ב- 135,000 ₪ בגין עבודת חברות.

ג) חדר חלב. עודף של כ- 5,000 ₪ בשנה שעברה והשנה עודף של 10,000 ₪ פלוס זיכוי הקהילה ב- 135,000 ₪ עבודת החברות.

עודף פלוס שכ"ע 455,000 ₪ בתשעה חודשים, (קצב שנתי של כ- 600,000 ₪).

יישר כוח לחברות המשקיעות הרבה יוזמה, מרץ ומסירות.

המכונה עומדת לרשות הציבור ואיננו "מדקדקים". יחד עם זאת, שימוש לא סביר במכונה (כגון צילום חומר ל"חברים לספסל הלימודים", צילום פרוייקטים פרטיים וכיו"ב) עשוי לגרור נעילת המכונה או התקנת "קרלוג". מתבקשת משמעת עצמית.

"אותו כנ"ל" לגבי נייר הצילום המיועד רק למכונה שבחדר המזכירות הטכנית ולא לשום שימוש אחר.

תורנויות בחדר האוכל. להזכירנו: מי שמתחלף מתבקש לרשום החלפה על הלוח (על מנת שחברי המשמרת ידעו עם מי הם עובדים במקרה של אי התייצבות בזמן). תורני מכונת הכלים יכולים להתחלף רק עם תורנים שזו אומנותם, דהיינו עבדו בחדר הכלים ומכירים את המכונה ואת העבודה. תורן בקופה (יום שבת), יכול להתחלף רק עם תורן שזו אומנותו, דהיינו מכיר את הפעלת הקופה.

מי שאינו בקי בהפעלת חדר כלים או הקופה – אינו רשאי לקבל על עצמו התורנות.

בהשתתפות יוסי זמיר אושרה החלטת ועדת שיכון לפיה מתוך הדירות החדשות בשכונת הרימון יוקצו ארבע לוותיקים ושתיים לצעירים. הוטל על ועדת שיכון לטפל בהקצאת הדירות לזכאים על פי התור והחלטות הקיבוץ.

החלטת מזכירות זו לא תובא לדיון באסיפה אם לא יוגש עליה ערעור לאחר פרסומה כאן.

אושרה שנת חופשה מיוחדת לענת רייזנר ולבועז דורפמן.

בכביש העולה לשכונה הצפונית ליד בית העלמין. נדונה האפשרות לנעול שער זה בשעות הערב. המזכירות לא רואה כאפשרות סבירה נעילת הכביש, יחד עם זאת אנו פונים שוב לחברים (באמצעותם גם לאורחיהם) להשתמש בכבישים הפנימיים לצרכים הכרחיים בלבד (פריקה, טעינה וחירום), זאת על מנת לשמור על איכות חיינו ולמנוע סיכונים בטיחותיים.

נדון נושא התרמות על ידי ילדים בכניסה למוסדות ציבור (חד"א, בית מוסדות וכיו"ב) ובשיטה של "הקש בדלת". המזכירות לא מצאה לנכון לשנות מן הנוהג הקיים אך הפנתה הנושא להמלצת מערכת החינוך.

אושרה קבלתו של איליה דבוריצקי (בן 20) כחייל בודד שיאומץ על ידי משפחת דון.

6. המזכירות הסמיכה את ממלאי התפקידים לחתום על הסכם בוררות עם נמרוד פלד על פי מה שנקבע בהסכם הכללי שאושר על ידי האסיפה.

אבקש ליידע את הציבור בשינוי הריבית על יתרות החברים, ובמספר החלטות ונוהלים ישנים, אשר אפשר שנשכחו מלב.

1. קיבוץ רמת יוחנן נוהג מזה שנים לתת לחבריו הצמדה מלאה על יתרותיהם בתקציב בצירוף ריבית המשתנה עם הריבית המקבילה לה במשק. ריבית זאת הייתה עד עכשיו 3.5% על יתרות הזכות ו- 4% על יתרות חובה. במהלך השנה ירדה ריבית הזכות בכ: 40%, ומנגד עלתה ריבית החובה אם כי בשיעור מתון יותר. מתוך רצון לעדכן מחד את הריביות כמתחייב אך מאידך למזער את הפגיעה בחברים, סוכם:

2. ריבית הזכות תרד ל- 3% בחשבון שנתי בתוספת הצמדה כמקובל.

אנו נצטרך להמשיך ולבחון החלטות אלו באופן שוטף.

1. חברים המבקשים לבצע רכישות בכרטיסי האשראי של הקיבוץ בסכום העולה על 3,500 ₪ (בין בתשלום אחד ובין ביותר), מתבקשים להודיע לי על כך מראש, על מנת שאוכל לאשר לבנק ביצוע העסקה. לידיעה – אין הבנק רשאי עפ"י החלטותיו והחלטתנו לבצע העסקאות בסכומים חריגים, ללא אישור מקדים.

2. כרטיסי האשראי שברשות החברים, משוייכים ל"מועדון הקיבוצים". בצד מספר יתרונות, יש כרגיל גם חסרונות, ובהן מגבלה המונעת ביצוע עיסקאות בתשלומים אם למחיר הבסיסי מתווספת ריבית (קרדיט בעגה מקצועית). אנא פעלו בהתאם ומנעו מעצמכם אי נעימות או קשיים מיותרים.

3. חברים המבקשים למשוך מחשבונם במזומן ו/או בשיק, סכום העולה על 5,000 ₪, מתבקשים לתאם זאת מראש עם אורנה כאחראית לגזברות פנים, על מנת לוודא יכולתנו להיענות לבקשה, תוך שמירה על הבקרה הנדרשים וגובה היתרות המוחזקות לכלל הציבור.

4. בקיבוץ על תאגידיו השונים וכן גזברות הפנים, נהוג מזה שנים להימנע עד כמה שאפשר (ובדרך כלל אפשר...) מתשלום בשקים דחויים. להחלטה זאת יש נימוקים מקצועיים, טכניים וציבוריים שונים. נתקלתי במספר מקרים בודדים, בהם בקשו חברים לפעול שלא על פי החלטה זאת. אבקש את כולנו לקבל זאת בהבנה, ובמקרים הנראים לחבר/ה כחריגים, לפנות אלי.

5. בגזברות-פנים מוחזקת באופן קבוע כמות מוגבלת של מטבע זר דולרים, יורו, וליש"ט לנוחיותם של החברים. חבר הרוצה סוג מטבע מהנ"ל בסכומים גדולים (מעל מאות בודדות) מתבקש לפנות מספר ימים לפני הוצאת המט"ח.

6. לאחרונה אנו נתקלים שוב בתופעה של חריגה מהתקציב מצד מספר חברים, אשר חלקם הפכו זאת למצב קבע. אני מבקש לשוב ולהזכיר את החלטתנו בנדון. המצאות קבועה ביתרה שלילית, או מחריגה מעל סכום של 1,000 ₪, מחייבת הסדר ואישור מוקדם של הגזבר. אנא חסכו מאיתנו את התפקיד הלא נעים של קריאה לסדר באותם מקרים שלשמחתנו אינם מרובים.

בהקשר זה אני מבקש לשוב ולהזכיר את אחריותו של כל חבר לתקציבו, במיוחד לאחר קבלת תזכורת לכך בכתב. לא ניתן להיות ביתרת חובה בשוטף, ויתרת זכות בחשבון החיסכון. מצב זה מחייב - ושוב בהתאם להחלטתנו – הוראת החבר לביצוע העברה, או בהעדר כל תגובה, ביצוע ההעברה ע"י האחראית לגזברות פנים.

ניסיתי לענות בקצרה, למספר שאלות שהופנו מצד חברים. מן הראוי לעדכן ולהזכיר לכולנו החלטות ונוהלים אלו. אבקש לסיום להבין ולשתף - פעולה איתנו במאמצינו.

יש לזכור כי רמת יוחנן מעמידה לרשות חבריה, סל שירותים רחב ביותר. ללא אח ורע בקיבוץ כל שהוא. יש להיות מודעים ליתרונות אלו, כמו גם למגבלות הקיימות בכל אירגון. עם זאת אנו ערוכים ומשתדלים להיענות ולפתור בעיות חריגות כל עוד הדבר אפשרי, ואינו נוגד את החלטתנו.

אני מקווה ששורות (ארוכות מדי) אלו, יזכו בהבנה. לשאלות, הערות והבהרות, אשמח לעמוד לרשותכם.

עם כניסתי לעבודה במחסן הכללי הבחנתי בתופעה שנתגלתה לי לאחר מכן כנהוגה מימים ימימה זה עשרות בשנים. תנאי התשלום אותם מצליחים להשיג הממונים על הרכש אצל הספקים אינם באים לידי ביטוי בעת חיוב החברים בסכום הרכישה בתקציבם האישי.

הוסבר לי כי היו פניות לשינוי נוהג זה מצד מרכזי הקניות לדורותיהם. פניות שנדחו ע"י מי שממונה על החיובים הפנימיים כ – לא רלוונטיות, קטנוניות, חסרות משמעות כספית וכי אין סידור הולם בתוכנות הנה"ח לביצוע חיוב שיתאים לתאריכי התשלום של הקיבוץ לספקים.

לידיעה: תנאי התשלום שאנו משיגים אצל הספקים כיום הם ממוצע של 105 יום. דהיינו 90 יום + חודש שוטף. כדי לסבר את האוזן: רכישה שביצע חבר ב"הום סנטר" במשך חודש נובמבר 2003 תשולם ע"י הקיבוץ ב – 28 לפברואר 2004 (בתיאוריה). למעשה תשולם רק בראשית מרץ 2003. החבר יחוייב בתקציבו בנובמבר 2003.

נכון שבעיתות אינפלציה נמוכה אין לזה משמעות כספית רבה, מאידך דחיית החיוב מאפשרת לחבר להשתמש בתקציבו בגמישות יתר ו/או להיות מחוייב רק במועד הרחוק בו משלם הקיבוץ לספק. אין הקופה הכללית סובלת במקרה זה.

יאמרו האומרים: אם לא יחוייב החבר בתקציבו מיידית ולא יקבל תמונה מדוייקת של כלל חובותיו העתידיים הוא יאבד את השליטה וירבה ברכישות מבלי דעת. (סכנה הקיימת לכאורה, והיא מוכרת לנו מהתופעה של רוכשים כפייתיים בכרטיסי אשראי) כך שלאחר כמה חדשים ימצא עצמו בפני חיובים שאיננו זוכר כבר עליהם. גם אם יש בטיעון כזה אפשרות רחוקה זה טיעון לא ראוי לדעתי מהסיבות הבאות:

1. הציבור שלנו הוא מספיק אינטליגנטי. אם ישנם יחידים שהם רוכשים כפייתיים, אפשר לעזור להם בצורות שונות לחשב את צעדיהם.

2. ממילא רוב החברים אוחזים גם בכרטיסי אשראי. יכולים וגם נהנים מתנאי תשלום ופרישת תשלום שנותנים הספקים. אלא שלא תמיד יכולים ליהנות מההנחות שניתנות לרכישה דרך הקיבוץ המצטרפת למסות גדולות יותר של רכישה מאותו הספק. גם רכישות בכרטיס אשראי מחוייבות דרך התקציב וטוב הדבר שיכול החבר לבחור לו את דרך התשלום על רכישותיו.

3. מכל מקום, רובם של החברים מכירים ומבינים את המשמעות של תשומת הלב הדרושה בעת קניה בתשלומים לשעורין וחזקה עליהם שידעו כיצד להתייחס לחיובים מאוחרים שיגיעו עם עבור החדשים.

4. הקיבוץ/קהילה מזכה את החברים בתקציבם גם כן לשיעורין מידי חודש בחדשו. לכן מן הראוי שיחייב את החברים במועדים בו מחוייב חשבון הקהילה בפועל ע"י הספקים.

5. משהועברו סכומי כסף לתקציבו האישי של חבר, הופך כסף זה (על פי כל החלטותינו) לרכושו האישי של כל בעל תקציב, ואין לאף מוסד בקהילה זכות ורשות לעשות בו כבשלו. דהיינו לחייבו על רכישותיו הפרטיות שלא על פי התשלום בפועל לספק.

6. "קדושת הקניין הפרטי" היא אחד היסודות היותר מקודשים של החברה בה אנו חיים, שהיא דמוקרטית וליברלית, ושוללת כל התערבות שלטונית שלא על פי חוק ברכושו האישי של כל אחד מחבריה כל עוד לא עשה בו שימוש לרעת החברה או מי מחבריה. התערבות בדברים הנוגעים לשימוש אישי ברכוש פרטי הִנה מהגסות שבהתערבויות שיכול השלטון להתערב בחיי חברי הקהילה ומזכיר התנהגויות של משטרים שבודאי לא היינו רוצים להימנות עליהם.

לפני כ – 6 חדשים העליתי את הטיעונים הללו בפני רשויות הרכש של רמת יוחנן. הנושא הועבר לדיון בהנהלת הרכש. הדיון לא התקיים כי (כך הוסבר לי) אין נושא זה מעניינו של "הרכש" שכל תפקידו הוא רכישה. ניפוק הרכישות לחברים ומועדי החיוב אינם מעניינו. תשובה שכמובן איננה מקובלת עלי כלל וכלל. וזאת יען כי מי שתפקידו הוא רכש, חזקה עליו שהוא משקיע מאמצים להשיג את התנאים הטובים ביותר עבור שולחיו, הקהילה, המשק והפרטים בקהילה ובהחלט מעניינו הוא לדעת ואף לוודא כי התנאים יועברו בשלמות ככל האפשר לטובת שולחיו. מידור מערכת הרכש ממערכת הצריכה איננה נכונה, איננה ראויה ובודאי שלא במערכת מתוקנת כשלנו ברמת יוחנן. מידור כזה איננו מתיישב כלל עם מינהל תקין.

לאחר חודשיים של "נדנוד" הופניתי לברור הנושא עם הגזברות. בפגישה זו הועלו טיעונים שנשמעו לאוזני הבלתי מלומדת מוזרים למדי (בלשון המעטה):

1. אין כל בעיה טכנית לחייב חברים על פי תנאי התשלום לספק.

2. מאידך: כל הפניה היא חסרת משמעות ובטלה שישים מבחינה כספית לעומת ההטבות ש"אנו" (הדגשה שלי) מעבירים לחברים בצורת בונוסים, פנסיה, קופות גמל ועוד. האמירה הזו נשמעה לי קצת פטרונית. אין הגזברות או מי מהמוסדות מחלקים "הטבות" לחברים משלהם ו/או מטוב ליבם. כשהערתי על כך נמשכה האמירה בחזרה והוחלפה באחרת האומרת כי "אנו" הממונים על כך מטעם הקהילה מחליטים ומעבירים לחברים לתקציבם בונוסים. קופות גמל ועוד סכומים נכבדים. עכשיו זה קיבל צורה ראויה יותר.

3. יש בכל מוסד מכר לחברים תנאים שונים, החזקת מלאי בכמויות ולאורך זמנים שונים ולכן קשה יהיה לייצר מתכונת אחידה לחיוב לפי תנאי התשלום לספקים.

הטיעונים הללו אכן מקובלים עלי, אך הם אינם מקנים לאף ממלא תפקיד את הזכות לקבוע כיצד ובאיזה תנאים, כולל תנאי רכש ותשלום, יעשה השימוש בתקציב הפרטי של מי מאיתנו תהה המטרה אשר תהה. הכל מכוח הסכמה כללית של כולנו על "קדושת הקניין הפרטי".

אי העברת תנאי התשלום המתקבלים מהספק, כאשר זה אפשרי, כמוה כשימוש ברכושו ו/או בכספו הפרטי של החבר שלא ברשותו.

אין לשימוש זה שלא ברשות ולא כלום עם העובדה שהקיבוץ מחליט מעת לעת ולפי האפשרויות, להוסיף על תקציבי החברים סכומים שונים שמוצאים לנחוץ להוסיפם כדי להרבות רווחה. וגם תוספות ברוכות אלה הופכות עם העברתן לרשות החבר לרכושו הפרטי. גם בהן אין לאף אחד זכות לעשות שימוש כל שהוא כל עוד אין החבר מנצל את התקציב מעבר למה שיש בו. (בניצול יתר של התקציב פוגע העובר בקופה הכללית ומתפקידם של הממונים על כך לדאוג שלא יעשה כן).

עלתה על דעתי גם האפשרות כי הדברים האלה נעשים גם במוקדי אספקה אחרים ברמת יוחנן. אין לי כלים לבדוק זאת. אם החיובים המוקדמים דרך המחסן הכללי הם אכן זניחים מבחינת כמות הכסף הגלומה בהם, מי יערוב למי מאיתנו כי בפינות אחרות לא נעשים הדברים בסכומים גבוהים יותר. אינני מנסה להחשיד. סביר כי מה שנעשה בפינה אחת יכול שיעשה גם בפינה אחרת, בבחינת "כיון דדש דש".

נראה לי כי ראוי היה לקיים בדיקה תוך חיפוש האפשרויות לתת לחברים את התנאים הטובים ביותר לרכישותיהם הפרטיות בכל מקומות המכר לחברים ברמת יוחנן. גם אם הדבר מחייב הגמשה של הרישומים.

ככלל, טוב הוא שידע החבר על השימוש הנעשה ברכושו ובכספו, כולל מועדי החיוב בתקציבו על פי תנאי התשלום האמיתיים. או שתתקבל הסכמתו לצורת התנהלות אחרת.

גם אם שנים הרבה זה לא היה כך, אין זה הופך התנהלות כזו לראויה.

כמובן שאם תהיה הסכמה כללית מחודשת לנוהגים כאלה יהיה הדבר מקובל עלי לגמרי.

תימלול (חוקי!) של שיחה טלפונית בין יורם השוטר "שלנו" לעורך ה"ברמה" בענייני פלילים אצלנו ואצל השכנים, לקרוא ולא להאמין.

איש עסוק הא יורם, מסתובב הרבה ב"שטח", נפגש, בולש, חוקר, מסביר, מחנך, יש הרבה "אירועים", והוא צריך להיות בו זמנית פה ושם ולתת מענה, ויש גם הרבה "מזעיקים" ומטרידים לצורך ושלא לצורך, לא פלא שקשה להשיג אותו בטלפון, אבל אחרי שמשיגים הוא מוכן תמיד בסבלנות וברצון לספר מה קורה.

שאלה ראשונה אני שואל אותו בנושא אלימות במשפחה, והיה ונודע לחבר על מקרה כזה, הוא שומע או נוכח פיזית, את מי עליו ליידע תחילה, את מוסדות הקיבוץ או המשטרה?

על כל אלימות מכל סוג שהוא ועל כל עבירה פלילית יש חובת דיווח.

למשטרה. חובת דיווח למשטרה. אם שומעים קולות עזרה, במיוחד באלימות בתוך המשפחה, ואנחנו יודעים שדברים כאלה מתרחשים גם בקיבוץ, לפני היִדוּע של מוסדות הקיבוץ או מי שממונה על כך מטעם הקיבוץ יש להודיע למשטרה. המשטרה לוקחת את העניין הזה מאוד ברצינות.

כל כך ברצינות שלא מצליחים למנוע מקרים שידוע מראש שסופם יהיה רע.

חובת המשטרה להפסיק את העבירה לאסוף ראיות ולהגישן לבית המשפט. בית המשפט הוא זה שמחליט מה ואיך. אנחנו מביאים בעלים מכים לבית משפט והשופט קובע אם יעצרו אותם, או ישחררו ובאיזה תנאים. אנחנו מבצעים את מה שאומר בית המשפט. בנושא אלימות במשפחה, יש היום מחלק מיוחד. רק על מנת להסבר את האוזן, בתחנת זבולון יש בסביבות 16-17 בלשים ובערך אותו מספר חוקרים רק במחלק אלימות במשפחה.

זאת אומרת שאם אני שומע על מקרה של אלימות במשפחה אני צריך לפנות קודם למשטרה?

קודם כל למשטרה ורק אחר כך לגורמי הרווחה או לקיבוץ. השוטר יפסיק את המריבה ייקח את שני הצדדים או את הצד התוקף לתחנה. הוא לא מבצע חקירה, לא משחרר בערבות, לא מגשר ולא מפשר בין הניצים טרם הבאת החשודים לתחנת משטרה. הליך משטרתי כולל מעצר כולל כתב אישום, כולל הכל ללא יוצא מהכלל. וזה חשוב להבין כי אני חושב שאני יודע על מי אתה מדבר, זה לא פעם ראשונה וזה יגמר רע.

שיפנו אלי במידה ואני עסוק או רחוק אני אדאג להזעיק את המשטרה להפסיק את העבירה ולבצע את המעצר.

בחודשים האחרונים היה לנו ניסיון של גניבת בקר ברמת יוחנן, זה היה כרוך בהזזת אבנים

מכיוון הפרדס של ארז, יער שמיר, (במהלך כתיבת הראיון נודע על נסיון שכן הצליח - גניבה של שלושה עגלים מהעדר שלנו, שנשחטו ביער. על פי הסימנים החדירה לקיבוץ והוצאת העגלים בוצעה מאותו כיוון).

זה היה בערך באותה תקופה, כמה מעברי בקר ופתיחת השער של הפרדס לכיוון היער, הייתה איזושהי הכנה למשהו, אין לי מושג למה, על פי ספירת העדר לא היו חוסרים, כנראה משהו הפריע להם באמצע, אני חושב שזו הייתה הכנה לגניבה של העדר, בכל מקרה היה ניסיון.

האם אנחנו עדיין ממשיכים ל"ספק" אופניים חינם לתושבי האיזור?

אנחנו מתמודדים עם גניבת אופניים כמעט מדי יום.

זה המקום לקרוא לחבר'ה לנעול את האופניים. בשבוע שעבר ערן גלוסקא עצר קטין מקרית אתא שגנב אופניים וקרא לי, הבאתי אותו למשרד, מאחר ולא היה חוקר נוער בתחנה, הנער זומן למחרת, תוך כדי שיחה ותיחקור, עלינו על ארבעה שמות לפחות של חבר'ה שגנבו אופניים ומחזיקים אותם ברשותם, מאחר ומדובר בנוער, אני מוגבל בטיפול, אבל השמות כולל כתובות ואיזה אופנים מחזיקים הועברו למחלק הנוער, אני מקווה שיבוצע חיפוש והרכוש יימצא, העניין הוא שהם צריכים להבין שיש אפשרות שנגיע אליהם, הם יצטרכו לשלם, ניקח את האופניים חזרה ונאשים אותם. אני מאוד מקווה, מאחר וזה כרוך גם בהוצאת צווי חיפוש שהנערים יאותרו במדוייק ואז נגיע אליהם.

ושוב – לנעול את אופניים. גם אם חתכו את הכבל או את המנעול – להמשיך לנעול. להקשות, שלא ייווצר מצב שמישהו מגיע לוקח אופניים, רוכב הביתה ונגמר. שיתאמץ קצת.

אחרי שהמרכוליות באושה ובכפר המכבי נפרצו, הגיע גם תורה של המרכולית שלכם, האזעקה פעלה, הפריצה עצמה הייתה למרכולית דרך החלון שפונה למגרש החנייה.

זה העניין שלדעתי היה להם יותר קל להיכנס למרכולית ומשם לכולבו. הם הפעילו את האזעקה שנשמעה בחוץ ואז הם ברחו. לדעתי הייתה טעות בכניסה, הם חשבו שהם נכנסים לכלבו ופיספסו בביצוע. באושה וכפר המכבי הם קלעו בול.

כן, לקחו אפטר-שבים , סוללות, סיגריות, דיאודורנטים, מוצרים קשים ועמידים.

הרגישו. האזעקה פעלה אבל עד שמישהו הגיע אחרי 8 או 9 דקות הם נעלמו עם השלל.

גם באושה וגם בכפר המכבי. הייתה התפרצות "כסח", זאת אומרת העיפו את הסורגים שברו את הדלת ונכנסו פנימה, הם לקחו בחשבון שמישהו יגיע, לכן עשו את זה באלימות במהירות ונעלמו. אגב אצלכם לא הגיע אף אחד לקול ההזעקה.

הייתה תופעה שחזרה על עצמה מספר פעמים. אירועי וונדליזם בבית הילדים אצלכם. זה התחיל בשנים שלושה מקרים של גרימת נזק, שפיכת קטשופ על הרצפה וכל מני דגני בוקר.

לדעתי מישהו מהילדים עצמם אולי בוגרים יותר אבל בפירוש בני נוער. הצתת הסוכה וכל מיני דברים כאלה. עורבתי ע"י המדריכה החברתית אבל בשלב מסוים הם הגיעו להבנה עם הילדים וירדנו מזה. אני מבין שהם הסתדרו בעצמם.

בלילה שבין חמישי לשישי נגנב הטרקטורון של הבקר לבשר. נערכו סקירות גם בק. אתא וגם בשטחים אני מכיר את כל אלה שמתעסקים בתחום הזה, כולם יודעים שאנחנו מחפשים טרקטורון, אני מקווה שמישהו ייתקשר וידווח על מיקומו של הטרקטורון שהוא ייחודי מאוד ובולט.

בזה שהוא לא "אִינִי". הוא כבד הוא טרקטורון לעבודה. הוא לא טרקטורון של פלאברה בעיר. אני מקווה שעוד מעט ימאס להם והוא יינטש. אנחנו נזהה אותו, אין לי ספק שזה חבר'ה מקרית אתא.

לא חושב. לדעתי ניסו להניע את הטרקטורון שהיה לידו ושלא הצליחו, אז לקחו את הטרקטורון הזה.

שאלת מליון הדולר. נכנסו ברגל. אין שום עקבות ולדעתי כל השערים היו סגורים.

לא. אבל אני לא פוסל אפשרות שבלילה החביאו את השלל באיזשהו מקום ובבוקר כשפתחו את השערים הם יצאו. אין לי מושג ואני גם לא פוסל את אפשרות ששיכפלו מפתח. אלא אם כן ייתפסו ויגידו שהם יצאו בצורה אחרת.

יורם, אתה מבין אני מקווה, שהטרקטורון הוא מקרה "עדיפואי", אתה לא יכול להשאיר את איילת בלי.

אני משתדל להשאיר אותה גם עם הבקר וגם עם טרקטורון אבל זה לא מצליח. בהתייעצות איתה החלטתנו שאנחנו מכניסים את עדר הבקר לבשר לכל תקופת הרמדאן לרפת בקיבוץ. אני לא יודע אם זה פתרון של מאה אחוז, אבל יותר טוב מכלום. (בינתיים נודע כאמור על הגניבה של העגלים מהמפטמה).

בתקופת הרמדאן הם אוכלים ארוחה אחת ביום ביום, בערב. זו ארוחה בשרית חגיגית. במשך החודש הם אוכלים הרבה בשר.

זאת אומרת שאם יש גניבות בקר ברמדאן אז ברור שזה בני דודנו.

בדרך כלל זה הם אבל אסור להיתפס להנחה הזו ולפעול רק על פיה.

מתחילת העונה נעשו מספר ניסיונות לגניבה ומספר מקרי גניבה, חלקם סוכלו על ידי השומר וחלקם על ידי המשטרה, בשלב זה מדובר בכמויות קטנות.

אנחנו מדברים על אירוע נוסף של התפרצות לרכב ביום שישי לחבר'ה של פלרם שבאים למגרש כדורגל בבית הספר לשחק. נגנבו משם רדיו דיסק ותיקים בשעות אחה"צ בין 14:00 ל 16:00. אנחנו חוזרים עוד פעם לתופעה של התפרצות לרכב פלוס מינוס באותן שעות באותו מקום. אם זה היה במגרש חניה של בתי הילדים בעבר או במגרש של בית הספר. אני מתכוון ביום שישי הבא להיות באיזור.

לא אבל אם יראו שיש תנועת אנשים עירניים ששמים לב לכל אדם מסתובב שאין לו מה לעשות, זה יכול למנוע ולעכב אותם לא רק בעוד שבוע גם בעוד שלושה שבועות והם ירגעו כמו בפעם הקודמת.

וגולת הכותרת של החודשים האחרונים זה התפרצות לכפר המכבי. ביום ראשון (בשבוע שעבר) קיבלתי קריאה על אירוע על התפרצות לעסק בכפר המכבי, הגעתי לשם. האמת שאני מכיר את העסק הזה. חשבתי שמדובר במעבדה לתיקון טיסנים לילדים, הסתבר שמדובר בחברת היי-טק למרות המראה המשרדים או המבנים שהם קראוונים כאלה מדובר בחברה שנקראת טדי-קופטר, היא בנתה אב טיפוס למסוק קטן בערך בגודל של מטר. זה מסוק ללא טייס בניגוד למזל"ט שמישהו יושב בקרון הפעלה ומפעיל אותו. פה אתה מתכנת אותו להגיע לכיוון מטרה מסוימת בשעה מסוימת ובזמן מסוים ולחזור אליך. כלומר ממריא מבצע וחוזר.

לדעתי בעיקר צילום. זה פיתוח אזרחי. אחד הגורמים שיכולים להתעניין בו זה הצבא, המשטרה גילתה התעניינות ראשונית בקיצור מדובר בעשרות אלפי דולרים. אין לי ספק שמדובר במי שחיפש את המסוק הזה ידע איפה נמצא וידע איזה חלקים לקחת כלומר חלקים נלווים כמו המחשב הנייד ומה שקשור אליו. אין לי ספק שלא מדובר בפורץ שימכור את המסוק תמורת 200ש"ח או ינסה להטיסו בעצמו, מדובר בגניבת טכנולוגיה, נכנסו לחדר מסוים במקום מסוים לקחו מה שצריך. לא לקחו שום דבר אחר.

הייתה אזעקה. השומר של חברת ההבטחה הגיע אך הפורצים עזבו קודם לכן.

אבל דווקא פה יש מקום לתקווה, בעזרת הבעלים שמעורים היטב בנעשה בתחום הזה אני מקווה שנדע אם מישהו משתמש באותה תוכנה או דומה לה. בפירוש מדובר בפטנט ייחודי שאין כמותו או דומה לו בעולם.

אולי זו פרובוקציה של החברה כדי לפרסם את עצמה? זה לא יכול להיות?

זאת כבר ספקולציה. אם מישהו מתלונן שגנבו לו אני חייב להאמין לו.

קיבלו כזה פרסום בעיתונות שבטח עכשיו יתחילו להתעניין בהם.

נכון. יכול להיות אני מתייחס לעניין במלוא הרצינות, כמו כן תחנת זבולון וגורמים במרחב. בפירוש תתקיים חקירה מקיפה לגילוי הפורצים.

כמו שאתה רואה מיגוון העבירות הוא רחב, אני מקווה שבעזרת החברים נצליח למגר תופעות מסוימות ולצמצם את האחרות.

לפני חודש הגענו במסגרת "חוג משוטטים" לפסגת גבעת המורה. מקום שכוח-אל. על פניו נראה שלא רבים פוקדים אותו. יש בו מסלולי הליכה מסומנים, חורשות, זיתים, בורות-מים, נוף סלעי מעורב שחור-בזלת ולובן-גיר, פינות חמד לפיקניק ונקי, פשוט נקי.

למעלה למעלה בשפיץ מבין האורנים, מזדקר מגדל תצפית-אש של קק"ל, הוא פתוח. מדרגות בטון מעלות אותך למרפסת הצופה לארבעה רוחות השמיים. למרגלותיך פרוש כל "העמק", הכרמל, הגלבוע, התבור. הרי הגליל ונצרת - נוף מרהיב. שדות מעובדים משבצות משבצות חום צהוב וירוק זרוע ישובים שנראים ממעוף הציפור כל כך יפים, כל כך חזקים, כל כך שאננים, כל כך מחוברים, כאילו מה? מה כבר יכול לקרות? אבל לפעמים המראה הזה מטעה.

לפני שנות דור או יותר היו להורים שלי בני-דודים בקיבוץ בית-השיטה, קיבוץ גדול ומבוסס בעמק מזרחה. לאה ושלום.

המשפחה שלנו היא "דלת-קרובים", די קטנה ומצומצמת, ביקור אורחים מבחוץ היה משהו שכמעט ולא קרה. אבל הם דווקא היו "קופצים" לרמת יוחנן לעיתים.

שלום היה איש משק שורשי. רקע יהודי-מסורתי. שילוב בלתי אפשרי בין עבר מהבית והוויה ארצישראלית גאה ומופגנת, קיבוצניק, מלח הארץ, האמין בערכים האלה באופן מוחלט. היה ב"הגנה", מילא תפקידים מרכזיים בקיבוץ, פרדסן, שליח בתנועה, פעיל בעיקר במה שנוגע לעזרה למשקים צעירים, אחר כך מדריך בענף הפרדס.

מה שבזמנים ההם היה חלומם הרטוב של הרבה חברים, היה לגביו מציאות.

אבל מה, סימן הבורגנות הממונע הזה, היה "לוחץ" איפשהו על המצפון הקיבוצי שלהם.

וכשהיו באים עוד לפני שכף רגלם דרכה בביתנו, היו "מסתבכים" בהתנצלויות (צולעות בדרך כלל), בנסיון ליישב את הקונפליקט שבין הערכים השוויוניים שבאמת האמינו בהם, ובין ה"לא תחסום שור בדישו..." זאת אומרת - הרכב התנועתי ש"איפשר" להם קצת יותר חופשיות בשינוע ממקום למקום. עוד זכורים לי ה"תירוצים" וה"הסברים":

או "אנחנו בדרך מהצפון..." או "שלום צריך להגיע לדרום ובדרך..." וכיו"ב.

אחרי שהשקיטו את ה"שמא יגידו ..." היו מתיישבים לכוס תה מאחורי הבית ושיחה שהתחילה בדיווח על מה נשמע במשפחה, הייתה גולשת חיש קל לוויכוח פוליטי, או איפה יותר טוב.

הוא היה מאוד מיושב, רציני, דובי משהו, חכם, מדבר לאט בביטחון עצמי לא קטן כמי שמכיר בערך עצמו, ויודע, כנראה מניסיון, שגם אחרים מסתכלים עליו ככה בכבוד, מחכים למוצא פיו.

היא, הייתה ישירה, סחבקית, אנושית, חמה, מספרת על דא ועל הא בחוש הומור, וצוחקת, וצוחקת, תמיד צוחקת.

בעבודתה הייתה אחראית על פינת ה"קילופים" במטבח, ה"חנה כספית" של בית-השיטה. בעיני רוחי אני עדיין רואה את צורת הידיים שלה, כמו זוג טפרים של ציפור טרף, אצבעות כפופות כאלה שקיבלו ברבות השנים צורה של בצל או תפוח אדמה.

המומחיות שלה הייתה מרקחות, כל מיני מינים, חמוצים, מתוקים, מלוחים, ירקות, פירות, מיצים. הכל. כל דבר שאפשר היה לשמר אותו היה מוצא מנוחה נכונה בצנצנות הזכוכית שלה. ואלה היו ממלאות לה את כל הבית והמרפסת והחוץ, מתחת ומעל ומהצד.

כשהיו מגיעים לביקור אצלנו היו מביאים כמובן... צנצנת שימורים. אבל זה לא היה סתם צנצנת שימורים "שאפשר לקנות בכל חנות רגילה" בדרך כלל זה היה דליקטס מלווה בסופרלטיבים על תכולה ומעלות.

הייתה להם "גאוות-יחידה" מיוחדת במינה. קשה היה להתחרות בה או להתווכח איתה, כל מה שהיה שייך או נוצר בבית-השיטה היה מבחינתם הטופ. שום דבר לא ידמה ולא יישווה לו. לפעמים קנאתי בהם על הביטחון הזה שהקרינו, על המוּחלטוּת הזו שהציפה והטביעה כל חלקה טובה "אחרת" שלא "משלנו".

כשכלו כל הקיצין ולא היו יותר "ארגומנטים" חדשים בוויכוח איפה יותר טוב, אמא שלי הייתה "שולפת" את הקלפים החזקים של רמת יוחנן, את לאה ומתתיהו וה"עומר". זה היה אמור להיות "נוק-אאוט" יעיל סופי ונחרץ, אבל חבל על הזמן, שום דבר לא היה עומד מול ה"אצלנו יותר טוב" של בית-השיטה.

ויש גם דור המשך, ללאה ושלום שלוש בנות ובן והמון נכדים כמעט כולם ממשיכי דרך, אם בבית השיטה ואם בקיבוצים אחרים. למעשה הם היו אמורים להיות מאושרים בחלקם, וכך הם באמת היו. אבל בחלוף הזמנים בשדותיהם גם בהם פגעו מרעין בישין והזִקנה ומחלות אחרות עשו את שלהן.

והיום...בבית-השיטה בעמק מזרחה, קיבוץ שהיה שם דבר בארץ בחוזקו החברתי והכלכלי, הכל נראה אחרת.

מזמן לא ביקרתי שם וגם לא שמעתי מה קורה שם לבד מאותה הבלחה קצרה לפני שנתיים שלוש כשאחד החברים שמובילים את ה"שינוי" בבית-השיטה בא לספר, למי שהיה מעוניין בכך, בפגישה בבית ההנצחה על הניסים והנפלאות שמתחוללים שם.

ביום שישי האחרון מצאתי במוסף השבת של "ידיעות אחרונות" התייחסות של העיתונאי נחום ברנע (שלא ידוע כ"זולל קיבוצים" לתיאבון) למצב הכלכלי והחברתי בקיבוצים בכלל ובבית-השיטה בפרט.

להלן קטע קטן מהמאמר, כלשונו, כל מילה מיותרת...

"בקצה העליון של הקיבוץ , במה שמכונה שכונת ההר, בונה קבלן 14 קוטג'ים מרווחים לשכבה המובילה בקיבוץ. השכונה אמורה להיות רמת אביב ג' של העמק, בית השיטה הייטס. בנייתה המחישה לחברים את החלוקה המעמדית החדשה, האכזרית, שקנתה שליטה ברוב הישובים שנקראו עד לא מזמן "קיבוצים": למעלה בנפרד, גרה השכבה המנהלת. למטה, בקיבוץ הישן, גרה השכבה המבוהלת.

היום, יום שישי, עומדים מוסדות הקיבוץ להחליט על מכירת שארית הבעלות על מפעל השימורים שלו ל"אוסם". המכירה תאפשר, כך מקווים, להתחיל להחזיר לחברים את הכספים שנלקחו מחשבונותיהם הפרטיים כהלוואה להצלת הקיבוץ. היא תבטיח פנסיה צנועה לקשישים. אבל היא גם תסמן את תחילת הסוף של הקיבוץ כחברה יצרנית. חרב הבית. חרבה השיטה.

העובדה שבסוכות חגגו ברוב הדר יום הולדת ה – 75 של הקיבוץ, לא ניחמה, ההנהלה ראתה בחגיגה סימן להתאוששות: יש חיי תרבות, יש שיתוף קהילתי וגאוות מקום.

"חלוקת חרוזים לאינדיאנים", אמרו בשקט בשקט המתנגדים. במקום לעשות חגיגות, שיספרו לנו לאן הלך כל הכסף."

לאה ושלום כבר מזמן נחים בבית הקברות של בית-השיטה במעלה הגבעה שלהם, וההורים שלי בבית הקברות שלנו. מי יודע, אולי הם עדיין ממשיכים להיפגש, להתווכח, לטעום מהמרקחות על כוס תה או להחליף דעות איפה יותר טוב. בעולם של מעלה הכל אפשרי.

דבר אחד בטוח, חסד נעשה להם שהלכו לעולמם בטרם הפרטה, וה"מציאות" שמשתוללת היום נחסכת מהם.

נורת הפלא האלקטרונית / בן ציון גולן

בעידן ההפרטה, והצורך לשמור על שפיות צרכנית מחד, ולא להיסחף לחסכנות יתר ועלטה מוגזמת מאידך, פותחה במעבדות חברת אוסרם (OSRAM) הגרמנית, הזמנת ברית התנועה הקיבוצית, נורת פלא אלקטרונית EL-23W המקבילה בעוצמתה לנורת ליבון 120W .

נורה זו בעלת אורך חיים של 15000 שעות כמעט פי 15 מאורך חיים ממוצע של נורה רגילה. אורה יפה וחזק ובעלת שני צבעים מומלצים.

1. אור צהוב המקביל בגונו לנורה רגילה. (EL-23W/41-827 )

2. אור לבן המקביל בגונו לנורת הפלורנס (EL-23W/21-840)

בשוק קיימות נורות פלא סיניות במחירי מציאה אך אין בהן אמונה, מי שקנה והצליח וראה אור בעמלו שידווח מיד למערכת כדי שנוכל להמליץ על הדגם.

כמו כן קימות בשוק מבחר נוסף בהספקים שונים ולהלן טבלה קטנה.

הספק נורת הפלא	הספק נורה מקביל	דגם צהוב	דגם לבן	אורך חיים בשעות
12 וואט	60 W	EL-12W/41-827	EL-12W/21-840	8000
16 וואט	75 W	EL-16W/41-827	EL-16W/21-840	8000
21 וואט	100 W	EL-21W/41-827	EL-21W/21-840	8000
23 וואט	120W	EL-23W/41-827	EL-23W/21-840	15000

נורות אלו יוצגו בקרוב בכולבו לצורך הדגמה ורכישה.

טבלה מס 3

דגם נורה	הספק בוואט	שעות עבודה ביום	צריכת חשמל בקוטש	מחיר ממוצע	מחיר ליום בש"ח	עלות קניה ליום עבודה	עלות כוללת ליום פעולה	עלות חודשית
רגילה 100	100	5	0.5	0.33	0.165	0.025	0.190 ₪	5.70 ₪
EL W 23	25	5	0.125	0.33	0.041	0.025	0.066 ₪	1.99 ₪
הלוגן W 200	200	5	1	0.33	0.330	0.050	0.380 ₪	011.4 ₪

מסקנתנו מן הנתונים הינה כי היחס הממוצע בעלויות הוא 1:3 כלומר ההחלפה כדאית במידה והצרכן משתמש לפחות בשליש מזמן התאורה הממוצע העומד על 5 שעות ביום. ניתן לראות כי מנורות אשר לא משתמשים בהם תדיר כגון תאורת מחסנים או חדרים שאינם בשימוש לא כדאי להחליף לנורות פלורנס מבחינת עלות החשמל.

עקב עבודות חיוניות של חברת החשמל בקווי המתח באיזור, תהיה הפסקת חשמל כללית בכל רחבי קיבוץ רמת יוחנן.

2. שיכוני מגורים דרום, צעירים, רווקיות וגטו.

3. איזור בית הילדים גנים, פעוטונים ותינוקות.

תרומה לילדים נזקקים

ברצוני להודות לכם מקרב לב על היענותכם לפעול ולגייס כספים בסך 3,000 ₪ באמצעות בזאר שאירגנתם בקיבוצכם.

כסף זה הועבר לכמה ילדים במועצה, ובזכות תרומה זו הם זכו לקרן אור משמחת בחייהם הקשים. הננו בטוחים שדווקא בימים אלה, שחרב הקיצוצים הגיעה גם לשירותי הרווחה, תרומתכם חשובה במיוחד.

כל הכבוד ויישר כוח, ושתזכו לחיים יפים ומאושרים, מלאי סיפוק ועזרה לזולת.

(הכסף נאסף ביריד האוכל שהתקיים בכניסה לחדר האוכל לאחר ההצגה המופע של ג'יפפה)

בתודה, מיכל קציר – מנהלת מחלקת הרווחה, מועצה אזורית זבולון.

מתגייסים לצה"ל - דימה קרליך, ערן פלד וסשה דון.

ביום חמישי 27.11.03 יגיע הווטרינר. השבוע זו הפעם הראשונה שמגיע דר' ארז שטיירמן, הוא יקבל פאציינטים במחסן הכללי החל משעה 20:00. כל בעלי חיות המחמד מוזמנים.

עריכה – ירמיהו בן צבי. הקלדה ושיכפול – שרה'לה זית

נורת הפלא האלקטרונית / בן ציון גולן

EL-12W/41-827

EL-16W/41-827

EL-21W/41-827

EL-23W/41-827

נורות אלו יוצגו בקרוב בכולבו לצורך הדגמה ורכישה.

טבלה מס 3