מס

ובשופר גדול יתקע, וקול דממה דקה ישמע, ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון. ויאמרו הנה יום-הדין לפקוד על-צבא-מרום בדין כי-לא-יזכו בעיניך בדין. ןכל באי עולם יעברון לפניך כבני-מרון.

ערב יום הכיפורים תשס"ד ברמת יוחנן

יום א' ט' בתשרי 5.10.03

טקס זיכרון משותף ברחבת בית העלמין להורים, בנים וחברים שהלכו לעולמם בשעה 13:30.

ארוחה מפסקת לצמים בשעה 16:00

ארוחת ערב בשעה 18:00

"כל נדרי" בבית הכנסת בכפר המכבי החל משעה 17:00

התכנסות בערב החג

"המלחמה שהפכה אותנו מישראלים ליהודים" (חיים באר) – האומנם?

שלושים שנה למלחמת יום הכיפורים

בשעה 20:30 בחדר האוכל.

גמר חתימה טובה!

קטעים מתוך חוברת צנועה שיצאה לאחר המלחמה ובה שיחות שהוקלטו מפיהם של ילדי הגן במהלך השבוע שלאחר פרוץ הקרבות.

איך הרגשת אתמול כשעשינו מסיבה לכבוד סוכות?

אמציה – אני חשבתי שחבל שהחיילים גם לא במסיבה... חשבתי למה עושים מסיבה בזמן מלחמה... חשבתי שזה בסדר, שאפשר לעשות מסיבה, אבל זה לא נעים שהחיילים לא יכולים לבוא, וכל אלה שבצבא, גם הם רוצים להיות בחג סוכות.

ניצן – הראשונה? לא ישנתי כי שיחקתי על המרבד קלפים, אמרו לנו להיות לרגע בשקט, אז היינו בשקט, ואחרי זה אמרו לנו קומו ובואו נרוץ, מני ועובד עברו שם אז להם אמרו: בואו נרוץ למקלט, זו אזעקה, יש כוננות, כי אולי יש מלחמה. אז רצנו למקלט והוא בכלל היה סגור, אז כמה אבאים נתנו דפיקה והוא נפתח...

ענת – אני ישבתי ליד החלון אז פתאום אבא בא ולקח אותי על הידיים ואמר: בואי, אני אביא אותך אל אמא והיא תיקח אותך למקלט.

נטע – אמא שלי נורא מהרה, היא רצה ליוחאי, אז עמית ודלית לקחו אותי למקלט.

נטע – כי הערבים רצו להתחיל מלחמה, ואז הם התחילו להתקיף...

ניצן - הם ניצלו את זה שזה יום כיפורים, והם חשבו שאנחנו לא אוכלים ואין לנו כוח, ואז הם יכולים לעשות מלחמה.

ניצן – אנחנו לא מפריעים, הם פשוט רוצים לכבוש את השטח, שזה יהיה שטח שלהם. פרטי...

ענת – הם רוצים את הארץ שלנו וגם את הארצות שלהם.

שלומית – כן. כתבנו לו שעשינו סוכה ושרשראות וככה... קישוטים וספרתי לו שעשינו מסיבה יפה וככה..

שלומית – כן. אנחנו משחקים שם, אני קוראת ספרים.

שלומית – בגלל שיש סכנות. ערבים יכולים להגיע הנה ולהפציץ אותנו ולעשות לנו כל מיני דברים.

שלומית – בגלל החג. הם רצו לקלקל לנו את החג.

אני לא יודעת להבדיל... ערבים רעים – שעושים לנו, וערבים טובים שלא עושים לנו כלום.

ואת חושבת שהערבים הרעים נראים כמו "ערבים הטובים"?

שלומית – לא... כי הרעים עושים לנו והטובים לא ... ככה בכל אופן בעיני.

נניח שאתם הייתם ראש הממשלה או המפקד של הצבא, והיו אומרים לכם שאתם צריכים לפתור את הבעיות. מה הייתם מציעים כדי שלא תהיה מלחמה?

ניצן – פשוט מאוד, אני ומני כשהלכנו למאיה אמרנו שניקח קוצים של ורד ונשים להם בשתי הרגליים ואז נלביש להם את הנעלים בחזרה. והם יתחילו ללכת ואז הם יקפצו לשמים. אז ניקח טנק ונשים בתוך הקנה הרבה קוצים, פצצות מקוצים, זה ישרוט להם ויכאב להם ואז הם יקפצו לשמים בחזרה ... ויעברו את הגבול...

נטע – שנעשה למצרים ולסורים עוגות מחומרנפץ, ולחיילים שלנו נעשה עוגות טעימות. ואז כשערבים יאכלו את העוגות האלה הם ייהרגו.

שי – אני מציע ככה, כשכולם יעברו את התעלה אז נפוצץ להם את הגשרים ואז כשהם ירצו לחזור אז הם יצטרכו לשחות ואז הם יטבעו.

ענת – אני מציעה שנגיד לחיילים שיחשבו קצת ושהם יחשבו וידעו הם יתחזקו – ואז הם ינצחו.

תשמרנו מן הגאוות, ומן הכעס והקפדנות והעצבות והרכילות ושאר מידות רעות. ותצילנו מקנאת איש מרעהו, ולא תעלה קנאת אדם על לבנו ולא קנאתם על אחרים.

אדרבא, תן בלבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם.

ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי לפניך ולא תעלה שום שנאה מאחד על חברו, חלילה ותחזק אותנו באהבה אליך, שיהיה הכל נחת-רוח

עברו שלושים שנה מאז יום הכיפורים "ההוא" בתשרי תשל"ד, כשבאחת הפך השקט לסערה גדולה אשר הותירה את מדינתנו שונה משהייתה.

מבין אלפי החיילים אשר נפלו במלחמה שכלה גם רמת יוחנן שניים מבניה –

אהרון אהרוני, שנפל בערבו של היום הראשון למלחמה כלוחם שריון בקרבות הבלימה ברמת הגולן, וברוך גולן, בנם של שושנה ודוב יבדלח"א, אשר היה נווט בטייסת פנטומים ונפל עם מטוסו במצרים בערב שמחת תורה.

שני סיפורי חיים שנפסקו באמצע, שני חללים שנפערו וכבר 30 שנה ממאנים להתמלא.

לזיכרם ולמען כל מי שהכירם וגם עבור מי שלא זכה לכך, נביא מקצת הדברים שנכתבו אודותיהם סמוך למועד נפילתם.

תקופת חייו הראשונה של אהרון לא סוגה בשושנים לאחר שנשתבשו חיי המשפחה של הוריו כל עול פרנסתו הוטל על כתפי אמו, אשר בעבודתה הקשה העניקה לילדה האהוב מכל אשר השיגה ידה לתת. ברם, חרף אהבתה, חרדתה ומסירותה, נאלצה למסרו לגידול וחינוך מחוץ לביתה כבר בגיל צעיר מאד.

הוא הגיע אלינו כאשר מלאו לו אחת-עשרה שנים. המזל האיר לנו פנים להיות מאמציו ולהנות משכיות החמדה של אופיו. דבקנו בו לאהבה ואף הוא לא חסך אהבתו מאיתנו מבלי שזה יגרע כהוא זה מאהבתו לאימו ומדאגתו לה.

הפליאתנו בעיקר הסתגלותו לחברתנו בכל מישוריה ומעגלותיה.

לא אגיד שקליטתו הייתה נעדרת לבטים, אך את אלה הוא נשא בגבורת נפש שעוררה אהדה וכבוד. אהרון הצליח לעמוד בסודה של ההצלחה המותנית בנכונות הנתינה ורצון הנטילה גם יחד.

לא בכוח ההגות אלא בכוח מזגו הטוב, הענותו החפצה, תבונת הכפיים ועל הכל החלטתו הנחושה להכות שורשים בחברתנו, הצליח אהרון לגבור על לבטיו הראשונים. הוא הטיל את עצמו לחיי מעשה מראשית בואו....

כאשר הגיע לחברות בקבוצה הוא לא חת מפני קשיים ונענה בחיוב לכל אתגר, אשר העמידו בפניו החיים... חבריו ברפת ובפלחה גמרו עליו את ההלל. הוא נענה לכל צורך שאליו נתבקש, אם על ידי חבר בודד, אם על ידי מוסדות חברתנו ואם על ידי מצפונו.

הוא היה שקט והצניע לכת, אך התעקש לעמוד בשורות הראשונות של חיינו אף מעבר לכוחותיו. כך, למרות היותו בן יחיד, התנדב ליחידה קרבית וסירב לקבל כל שיכנוע ובקשה, לבטל רצונו מפני רצוננו ורצון אימו.

הוא עבר בשלום את שירותו הצבאי בשריון בתקופת מלחמת ההתשה, היינו גאים בהישגיו ונתפתינו להאמין שעוד מעט קט יזדמן האושר על פתח ביתו.

אך מעשה שטן – פרצה המלחמה האומללה ובה נספה אהרון בראשיתה, כשהוא דוהר על הטנק לחסום בגופו האמיץ את דרכו של האויב....

אין מלים בפי לבטא, מה אבד לנו עם הסיום הטראגי של שהותו הממושכת – השלמה בתוכנו... הוא נעקר מנופנו בעודו צעיר לימים ומקומו הנפקד משרה עצב...

כשאני מעלה לנגד עיני רוחי את דמותו של ברוך כפי שהכרתיו בבית הספר – מצטיירת לי תמונה של נער שקט, עצור ומאופק, בעל ארשת עצובה כלשהו, גם כאשר היה מחייך.

ברוך היה מאותם נערים, אשר חבריהם הצעירים יאמרו להם: "אל תיקח הכל ברצינות כזאת".

בשיחות אין ספור שערכתי עם חניכי, היה ברוך לעיתים נראה כאדיש או כחולם, אשר מחשבותיו משוטטות, כביכול, הרחק מאיתנו. אך תמיד הוכיח כמה הוא ער לבעיה הנדונה, כאשר במפתיע היה מעיר הערה קצרה וקולעת, שמציגה דעה מאוד מעניינת, והייתה מביאה במבוכה את המתווכחים.

או לפרקים, דווקא כשפניו היו לובשים מסכה נוגה במיוחד היה מצליף הברקה מבדחת או סרקסטית, ובדרך כלל – מאוד לעניין, ובכך היה פורק, לרוב, את המתדיינים והניצים מנשקם, ומוציא את הרוח ממפרשיהם, עד שוויכוח לוהט יכול היה להפוך באחת לצחוק כללי רועם, והאווירה הייתה נינוחה בעקבותיו.

לעבודה לחברה וללמודים התייחס ברצינות יתרה. אמנם לעיתים ניכר בו כי רוצה היה להרשות לעצמו, כמקובל וכרגיל אצל חבריו הצעירים – קצת "לפרוק עול", להשתובב מעט ולסטות לרגעים מתלם הסדר והאחראיות, אך לרוב – לא צלחו בידיו ניסיונות אלה, כי תמיד גברה עליו ידו של אותו ברוך השקט, המאופק, הקורא את עצמו לסדר ולריסון.

את הלבטים והחיבוטים האופייניים לגיל ההתבגרות – ודאי עבר כמו כל אחד, אך למד להפנימם ולכלאם עמוק בתוכו, שמא מתוך חשש כי יפריעו לו למלא את החובות שהטילה עליו המסגרת החינוכית בה היה נתון.

יחד עם זאת – בדרכו שלו - היה מחפש את אישיותו ואת זהותו, ולכן אין זה מקרה שעבודת הגמר שלו בסיום כיתה י"ב על דרכו של בן קיבוץ. בעקיפין ובתת-מודע – ערך מחקר על עצמו, בעבודה זו. והרי היה יכול לבצע בהצלחה מרבית עבודה על נושא כלשהו בכימיה, מקצוע אותו כה אהב, או בספרות- באותה מידה של כשרון.

הדבר בא לידי ביטוי עמוק בטיולים שערכתי עם כתתי במשך שנים, בעיקר באיזורי המדבר. היה נדלק למראה של כל שכיית נוף. בכל אתר של עתיקות או בכל שכבה גיאולוגית של סלעים - היה מגלה עניין רב, ונראה היה כאילו דפים הם לו בספר ענק של תולדות הארץ הזאת, שעמה הזדהה בכל נימי נפשו.

בהיותו כבן 15, ערך ביקור בארגנטינה, והיה משגר אלי משם מכתבים לעיתים מזומנות. ההתבוננות בנוף וטבע תפשו מקום נכבד באיגרותיו, תוך השוואה עם נופי הארץ האהובה עליו. בעיקר – מיצר היה על כך שישראל דלה במים, ואילו מהררי הניכר זולגים מיליוני קובים ללא ניצול ושימוש.

ממכתביו עמדתי לראשונה על נקודה נוספת שהייתה מציקה לו, והיא – הבעיה היהודית. היה מתאר פגישות עם יהודים, ובמיוחד הזדעזע כאשר נמצאה לו קהילה יהודית באיזור נידח בארגנטינה, היושבת שם מימי הברון הירש, ואשר נמצאו בה יהודים ששאלוהו אם כבר הספיק לבקר בארצות ערב השכנות לישראל? או – כמה זמן לוקח לתייר ישראלי לנסוע מתל אביב להר סיני? (היה זה לפני מלחמת ששת הימים).

ניכר היה בברוך כי הוא בוש בעבור בורותם של אחיו אלה. ועוד הפתיעני לא מעט.

בהסיקו את מסקנותיו, בסופה של עבודת הגמר שלו, הוא קובע כי לדעתו, כדי להיות בן קיבוץ ראוי לשמו – יש לחזור קודם כל במידה רבה אל יסודות היהדות, שניזנחו ע"י המייסדים. והרי זוהי מחשבה מאוד לא שיגרתית בקרב בוגרי המוסדות החינוכיים של התנועה הקיבוצית!

כאשר החליט ללמוד באוניברסיטה – לא הופתעתי כלל כאשר סיפר לי שברצונו ללמוד דווקא פסיכולוגיה. ברי היה לי שהוא עדיין ממשיך, בצמאון גדול, לחפש את עצמו, ולבחון את נבכי נשמתו. מה חבל שחתירתו זו אל האמת הפנימית שלו - נגדעה בעודה באיבה.

אין לי שמץ ספק, שכאשר היה מגיע לבסוף אל הדבר שאותו חפש – היה מוצא נפש עדינה, עשירה, ויפה.

1. בהשתתפות יוחאי רון נדון נושא המשך לימודיו במסגרת לימודי מש"א (לימודי מבוגרים), לאחר שסיים מסלול צעירים. המזכירות אישרה המשך הלימודים להשלמת תואר בהנדסה בכפוף לתנאים שנמסרו ליוחאי.

2. המזכירות מינתה את יוחנן קרוא כנציג הקיבוץ בהנהלה התקציבית של ביה"ס כרמל זבולון.

3. המזכירות אישרה הסדר מיוחד המאפשר שימוש בשני רכבים (קטנים) של הקיבוץ לטיולים במצרים וירדן. המזכירות החליטה שהסדר זה יהיה פתוח אך ורק לחברים שסיימו מסלול צעירים.

4. עיקר דיון המזכירות הוקדש, בהשתתפות דוד ועדי, לסיכום החצי שנתי של תקציב הקהילה. נסקר הביצוע בחצי שנה ביחס לתוכנית וביחס לביצוע בתקופה המקבילה אשתקד.

התקציב האישי יחד עם ה"בונוס", קרן ההשתלמות, ההפקדות לפנסיה וה"נופשון" עומד על כ- 80% !!! מן התקציב השוטף של הקהילה (לא כולל מיסים ומימון). התקציבים העיקריים שלא הופרטו כוללים:

הוצאות "קשיחות": ארנונה, דמי חכירה, דמי ביטוח לאומי, ביטוח רכוש וחבויות, מים, חשמל, מיסי תק"מ, רשות שידור וכבלים, דואר וכיו"ב.

הוצאות "כלליות": הנה"ח, גזברות, מש"א, אחזקת חצר, הנהלת קהילה, ביטחון ושמירה וכיו"ב.

הוצאות "ענפיות": חינוך, בריאות, סיעוד, רווחה, מזון, לימודי צעירים ולימודי מש"א, ועדות, רכב, בניין, נוי וכיו"ב.

בשנים האחרונות עוצב בניצוחו של עדי מבנה תקציבי/תמחירי המאפשר לנו מעקב חודשי ותקופתי ברמת דיוק גבוה.

במסגרת הפעילות של הקהילה קיימת פעילות גדולה מאוד שהיה רובה "מחוץ לתקציב" והיא הכל-בו, המרכולית וחנות הבגדים המגלגלים יחדיו תקציב בהיקף העולה על תקציבי החינוך, הבריאות והמזון גם יחד.

ההוצאה של "החנויות" (למעט שכר עבודה ואחזקה), מגולגלת באופן ישיר על הלקוחות (אנחנו), דרך התקציב האישי.

בשנת תשס"ג תרם החבר ח.ר. (השם שמור במערכת), מעל 500 שעות עבודה בימי ששי ובערבים, מחוץ לעבודה במשרה מלאה בפלרם, לטובת נזקקי הפיסיותרפיה בקיבוץ.

לפני מספר חודשים אף ויתר על החדר שהוקצה לו על ידי הקהילה והעביר פעילותו הברוכה למרכז הפיסיותרפיה ופינה החדר לצרכים אחרים. (מניסיוני בדיון עם חברים בנושאים דומים – אל יקל הדבר בעינינו).

ועל כל אלה, בשם כל הסובלים והנהנים ובשם כולנו – תודה ויישר כוח.

משלחת של עשרה אנגלים נחמדים (שניים מהם עובדי מפעלנו L.P.D) שהו בקיבוץ שבוע.

תכנית הביקור העמוסה כללה: סיור בענפי ומוסדות הקיבוץ, סיור בפלרם, סיורים בעכו, חיפה – המקדש הבהאי, המוזיאון בלוחמי הגטאות, אל-חמה, טבריה – כנרת – נצרת, ועוד אטרקציות רבות ומגוונות.

את המשלחת אירחו בחום רב נערי ונערות חברת הילדים כולל קיום ארוחות ערב דשנות בניצוחה של צאלה.

ליוו את המשלחת לסירוגין המדריכים הנאמנים: רעות ק. עמוס – נגה – נעם אדרי ודותן פרי.

על האירוח כולו שהתנהל באופן חלק כמבצע צבאי מורכב כולל היסעים , כלכלה, הלנה, תיאום ביקורים ופעילות בקיבוץ ומחוצה לו , תקציב... ניצחה ביד ברזל נגה אדרי.

האורחים יצאו מלאי רשמים ואין ספק שיהוו לנו שגרירים נאמנים. בחופשת הפסח צפויה לצאת משלחת "תגמול" של צעירי הקיבוץ לכעשרה ימים לאנגליה.

המפגשים הרבים שלי עם חברים ותושבים ועם ממלאי תפקידים אחרים מתחלקים לארבעה מצבים בסיסיים:

- מפגשים מן הסוג הראשון: כששני הצדדים באים עם מצב רוח נינוח ופייסני – ואלה הם הנעימים ובדרך כלל גם הקונסטרוקטיביים יותר.

- מפגשים מן הסוג השני: בהם אני בא עם מצב רוח נינוח והצד השני במצב רוח קרבי. אלה מסתיימים בדרך כלל באופן סביר ועם תוצאות חלקיות.

- מפגשים מן הסוג השלישי: בהם אני בא עם מצב רוח קרבי (לאו דווקא בקשר לעניין הנדון), והחבר בא נינוח ונפגע שלא באשמתו. זהו סוג המפגשים הגרוע ביותר.

- מפגשים מן הסוג הרביעי – בהם שני הצדדים מגיעים (כל אחד מפינה אחרת), במצב רוח אגרסיבי. התוצאה העניינית של המפגש הוא כמובן אפס, אבל מבחינה אישית דווקא לא נורא שכן שני הצדדים יודעים שהם שוגים ולכן בדרך כלל לא נורא "מתרגשים" מזה.

עם פרוש יום הכיפורים אני מבקש סליחת כל מי שנקלע אתי למפגשים מן הסוג השלישי והרביעי וכל מי שפגעתי בו, ביודעין או שלא ביודעין, ולא מצאתי אומץ לבקש סליחתו בזמן אמת ובאופן אישי. אנא עיזרו לי להירשם ולהיחתם בספר הנכון ואני מאחל גם לכם, לכולנו, גמר חתימה טובה.

למָה אָלִין ... כל פרוש על אחריות הקורא בלבד.

1. ככלל הפסקה כוללת כולם פרט למתקנים שיפורטו להלן(2+3).

2. רשימת המתקנים והמוסדות שיקבלו חשמל חילופי ברציפות.

5. בברכת חתימה טובה ומועדים לשמחה. בן ציון גולן.

לקראת פתיחת שנת הלימודים תשס"ד ב"קהילה לומדת זבולון"

שותפים לה חברים מכל ישובי המועצה. הקבוצה עוסקת בלימוד משותף של טקסטים מהתרבות היהודית לדורותיה.

בשנה זו נבחר הנושא: מאבק לאומי תרבותי וחברתי בישראל.

א) – "עדות לדור" של ברל כצנלסון, העוסק בהגשמת הציונות בארץ ישראל תוך כדי עימות עם

ב) - "גילוי וכיסוי בלשון" של ח.נ.ביאליק, – הלשון העברית המשמשת בסיס לקיום חיי תרבות

ג) – "מוצא" של י.ח. ברנר, המעלה את שאלת הנתינה והערבות ההדדית בחברה.

העיון בשלושת הנושאים יהיה תוך זיקה לעבר ולהווה בישראל.

הפגישות מתקיימות – במכון להווי ומועד ברמת יוחנן.

בימי שלישי בין השעות 17.00 – 20.00 (עם ארוחת ערב קלה).

מתחיבת השתתפות קבועה ופעילה במהלך הלימוד.

ביום שבת 4/10 יתקיים במועדון לחבר אירוע משפחתי. המועדון לא יפתח לציבור .

ירדנה בן טל השתחררה מצהל. מאחלים לה התערות מהירה בחיים אזרחיים.