מס. 1392. כ"ט באלול תשס"ג, 26.9.03 ערב ראש השנה תשס"ד
ברך עלינו את השנה הזאת
ברך את כל מיני תבואתה לטובה
ותן ברכה על פני האדמה
ברכת שנה טובה
לכל החברים, הילדים, החיילים,
ממלאי התפקידים ושליחינו בעולם.
לכל ידידינו באשר הם
ולביתנו הקיבוצי, בית רמת יוחנן.
התחלות חדשות
יחד גברנו עליו
ריק היום הגן מאדם.
תרות העיניים אחרי הפנים המוכרות מתמול שלשום ואינם!
כמוני כילדים בחצר.
נמתחות להן שורות הגזר ואני ביניהן. מפנה לכל צמח את דרכו אל על לבל ידחק אותו חברו במרפקו!
הכל כתמול שלשום;
העמק המנומר – חלקו גווני גוונים של חום דשן, עטור הרי הכרמל הזקופים, הגאים הכחלחלים.
אפורים ומכונסים בתוכם עומדים על הגבעה חורבות מג'דל.
משתרע לו הגן בחלקותיו, והגבעות ממול כבשרשרת שמות גבול לו בל יחריד את שממונם העצל, הם ששומרות על זכר הקוץ והדרדר, לא נגעה בם עוד יד העובד.
עליהן האלה הענפה הפיניקית, והעורב עם קירקורו הטיפשי כרגיל, קרע – קרע; רע-רע (גם עכשיו?) ודק ישר מתמר לו העשן של נשר. בשקט, בלי פקפוק, תווה לו את דרכו מזרחה.
ואת חלקה חלקתי, זרעתיך באימוץ כל כוחות ידי המגויידות, הלמוּדות עמל.
יחד עברנו את ימי הריונך – שלֵמה התחממה בטנך התפוחה לאור השמש. ואני שמרתיה!
יום יום המטרתי עליך בל יחם לך מדי. בחרדה ציפינו לרך הנולד. אני ואת!
קשים היו לך צירי הלידה.
לא רצה הקרום הגס להתבקע – סגר על הנבט הרך וחנק. אך יחד גברנו עליו.
ויום אחד נבקעו בהמוניהם העלים הירוקים הפזיזים, יחד שמחנו, אני ואת!
הנשמח גם יחד בבוא האסיף?
(רבקה רובינשטיין, אמא של נעמה. "ברמה" 1940)
שנה טובה
ערב ראש השנה ברצוני לשלוח ברכה לכל העושים במלאכה, שכירים וחברים בארץ ובחו"ל. ראשית ומעל הכל שנהיה כולנו בריאים וחזקים, שנמשיך בעשייה, נשמור על חוסננו הכלכלי, שנדע להעריך את מה שיש לנו ואת מה שהשגנו לאורך השנים.
שנה טובה. עדו רודוי
שנה טובה / אודי פלד
קהילתנו וישובנו הקט הם אי של שקט יחסי בלב סערה.
מסביבנו התערערות של ביטחון פיסי, דירדור הביטחון הכלכלי בהווה ושחיקת הבטוחות לעתיד, התרחבות פערים חברתיים עד לסף קרע.
מדי ערב יושבים מול המרקע "להתרגע". ממתינים בקוצר רוח ל"מבזק" ולמנת הריגושים היומית: הצופרים המייללים, הדיווחים מבתי החולים, השרים הממלמלים, הפרשנים המבלבלים, הגנרלים המחסלים, הכלכלנים המקלקלים, הבכירים המועלים, העשירים הזוללים, הסלבריטאים ההוללים...
וכאן – אי של שקט. והשקט הזה יוצר אצלנו אי שקט.
ויש בינינו השואלים את עצמם: האומנם נחרץ גורלנו שנבלה שארית חיינו ב"קטנות": משפחה, ידידים, עובדים, שותים, אוכלים ... ישנים.
האם ניתן למצוא טעם בחיים הפשוטים, הרגילים, השלווים, הנינוחים האלה.
ואם כן, מהי תוחלת חייה של תמונת חיים זו המנותקת מבחינות כה רבות ממסגרתה.
כיצד נשמור על ערנות ויוזמה ו"נכין את הכלים" ולא נופתע, וגם לא נגרר לעשות מתוך חקיינות סתם דברים שאינם מתאימים לנו ושלא בעיתם.
הרבה דברים אינם תלויים בנו ועדיין הרבה כן.
אני מאמין שגם במציאות הסובבת שאינה קלה, ביכולתנו לשמור על הבית ואפילו להתקדם ולשפר.
אך קיים "תנאי שבלעדיו אין".
שנשמור על רמה גבוה של לכידוּת ואפילו אם רק מתוך חשבון אישי האומר ש"אין מצב" ביחידה כה קטנה כקהילתנו, בו יוכל "החזק" לקיים עבור עצמו ומשפחתו, אורח חיים שונה באופן מובהק, ומנותק מזה של שכנו "החלש".
ונמשיך להפריש, כל אחד, מעשר קהילתי מן האגו הפרטי, ולא נצטער בכלל על כך אלא להיפך, נשמח, גם אם ידמה לנו לפעמים שתרומתנו עודפת, ונזכור שהעולם גלגל סובב, ונמשיך למשוך ביחד בידיעה הבטוחה, שגם אם לא כל פרט בציבור שלנו הוא כלבבנו, עדיין אין שום ציבור אחר בעולם שאכפת לו מכל אחד מאיתנו ושיעמוד לנו ביום מבחן כמו הציבור הזה.
שנה טובה.
ברכות ילדינו לשנה החדשה
דביר - שיהיה כייף במשחקים, שחיילים לא ימותו, שנישאר לגור בקיבוץ.
ניתאי - שהשנה הבאה תהיה רגועה. שלא ירביצו הרבה בבית הילדים, שכל דבר שהקיבוץ ינסה
לעשות יהיה טוב, שלא יהיה הרבה פיגועים שלא ימותו חיילים.
דור - שאבא שלי יצליח לתקן את המחשב, שהזקנים בבית אבות יהיו מוגנים, שהמדינה תמשיך
להיראות יפה.
אלמוג - שיהיה לי טוב וכייף ונעים. שיהיה לקיבוץ שמח ומזל טוב ליומולדת שתהיה חגיגה יפה.
אוריה - שיהיה לי כייף והרבה חברים, שנה טובה, שלא ניפגע.
ירדן - שלא יקרו דברים רעים.
אסף - שלא יהיה לי קשה בלימודים ושלא ילכו מכות בבית הספר, שלא ילכלכו את הסביבה
ושלא יזרקו ניילונים.
ענבר - שיהיה לנו כייף, שלא יהרגו בצבא.
נועה - שיהיה כייף כל הזמן בבית תות וגם בכיתה וגם במחנה.
איתמר - שנה בלי פיגועים ובלי מלחמות ושיהיה שלום בכל העולם.
יהב - שיהיה טוב בלימודים, שאני אהיה תלמידה טובה יותר, שלא יהיו הרבה תקלות במפעל
ושרפות בארץ.
ניר - שתהיה שנה טובה כמו שנה שעברה, שיהיה טוב ברמת יוחנן. שהחיילים יגנו עלינו טוב.
שחר - שאני אהיה חזק ואדע כל דבר.
יובל - שתהיה שנה שקטה, שהילדים לא ירביצו, והמטפלות לא יצטרכו לצעוק על הילדים,
שיהיה רק שלום.
דפנה - שנה טובה.
רון - שנה טובה ושיהיה לי כלב.
מתן - שיהיה לי טוב שאני אדע מה לעשות בכיתה.
שיין - שיהיה כל יום מסיבה.
גל - שיהיה שמח ושיהיה שלום..
לכל בית רמת יוחנן שנה טובה!
מי יתן ונדע :
-
להמשיך לשמור על המרקם העדין והמיוחד – חברים, שכירים, יהודים, נוצרים,
מוסלמים מעדות שונות.....
- להשכיל לראות תמיד קדימה באומץ ובתקווה...
- להטמיע את היותנו חברה רב לאומית...
- להבין כי השוק לא רחוק מאיתנו אלא אנו רחוקים מהשוק...
- להיות צנועים מספיק להבין כי קטונו מלשנות את מגמות השווקים...
- לזכור כי בעולם פעם אנו למעלה ופעם יתכן שנהיה במקום נמוך יותר...
- לנצל ולמנף את מצבינו כעת בכדי להבטיח את עתידנו...
- להתמיד לעבוד קשה, יעיל ונכון...
- להצליח להבטיח עתודה צעירה ומקצועית – חברים ושכירים בארץ ובעולם...
- לשמור את הקשר הפורה והתומך בין הקהילה ברמת יוחנן לבין החברה...
שתהיה שנה מוצלחת בעסקים ובכלל.
עמוס נצר, בשם כל עובדי פלרם
התחלות חדשות
ימים ראשונים
המראה הראשון החרוט בזיכרוני, מראה חצר הקיבוץ, היה ממש מדהים ולא אשכחהו. מרכז חצר המגורים, ולמעשה חצר המגורים רובה ככולה, היה מחולק חצרות חצרות, מגודרות כולן ברשתות בגובה שמעל ראשי אז, (אף פעם לא הייתי ילד נמול ביותר), הן היו מכוסות קוצים וסרפדים, והמעבר דרכן כילד, שלא הכיר עדיין את השבילים הרשמיים, היה ממש מדכא, ועוד יותר מכך, דוקרני.
קשה היום לתאר במילים את המראה הזה, אולם תארו לעצמכם את השטח שבין חדר האוכל של היום (בערך), הבית שהינו היום מועדון חברת הילדים, הבית "עם הגג השטוח" (בית חברת הילדים שגגו היום מכוסה רעפים), הבית שמאחוריו שנקרא אז "בית הדקלים" בגלל מספר הדקלים שהובילו אל כניסתו והיום הוא חלק מאזור דירוניות הקשישים – זה פחות או מיותר הייתה חצר המגורים כולה (פרט לשני הבתים צפונה יותר). וכל זהבמקום דשאים ונוי – מכוסה קוצים.
(דניאל טלמון).
ומה עוד אבקש / ירמיהו
זֶהוּ זֶה. הַלַּיְלָה בַּחֲצוֹת, כְּמוֹ בְּכָל חַג וּמוֹעֵד,
הִיא מַגִּיעָה! הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה. הַזְּמָן לֹא עוֹמֵד.
וְהָעֶרֶב כְּשֶׁנַסֵּב כֻּלָּנוּ לַשּׁוּלְחַן הֶעָרוּךְ מַטְעַמִים,
נְהַלֵל וּנְשַׁבֵּחַ אֶת אֲסָמֵינוּ הַמְּלֵאִים וּבַתֵּינוּ הָהוֹמִים.
וַעֲמוּדֵי תְּאוּרָה יְרוּקִים חֲדָשִׁים יַזְלִיפוּ אוֹרוֹת,
שֶׁיִּיגְהוּ וְיָאִירוּ חֶשְׁכַּת לֵיל-הָחַג בְּאוֹר יְקָרוֹת.
נְבַרֵךְ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּ"שָׁנָה טוֹבָה", וְעַל כָּל הַ"יֵּשׁ"
אָז לְמַה עוֹד נְצַפֵּה, וּמַה עוֹד נְבַקֵּשׁ?
יֵשׁ מִי שֶׁמְּצַפֵּה לְשָׁנָה שֶׁל יְצִירָה וְקִדּוּם וְהַצְלָחָה,
וְיֵשׁ מִי שֶׁמְּצַפֵּה שֶׁ"יַּנִיחוּ לוֹ" לִחְיוֹת בְּלִי פֶּרֶץ וּצְוָחָה.
יֵשׁ מִי שֶׁטוֹב לוֹ, וְיַמְשִׁיךְ בִּרְעָשָׁיו וְצִלְצוּלָיו
וּמִי שֶׁעוֹרֵג לִקְצָת שֶׁקֶט, וּמָנוֹחַ לַנֶּפֶשׁ מִצָּרוֹתָיו.
יֵשׁ מִי שֶׁמְּצַפֵּה לְשָׁנָה שֶׁל נִכְסֵי רוּחַ וְעִנְיָן,
וְיֵשׁ מִי שֶׁמְּחַפֵּשׂ נִכְסֵי חֹמֶר וְעוֹד מֶטֶר בַּבִּנְיָן.
יֵשׁ מִי שֶׁנוֹשֵׂא עֵינָיו לְוִילָה, לִמְכוֹנִית וְיַאכְטָה בַּמָּרִינָה,
וְיֵש מִי שֶׁמְּחַפֵּשׁ אֶת הַלֶּחֶם (וְאוֹלַי גַּם אֶת הַמַּרְגָרִינָה).
יֵשׁ מִי שֶׁמִּצַפֵּה לְשָׁנָה שֶׁל גְּשָׁמִים וְסוּפוֹת וְכִנֵרֶת גּוֹלֶשֶׁת,
וְיֵשׁ מִי שֶׁכְּבָר נוֹשֵׂא עֵינָיו אֶל הָאָבִיב וּפְרִיחָתוֹ הַגּוֹעֶשֶׁת.
יֵשׁ מִי שֶׁמְּצַפֶּה לִשְׂדוֹתָיו, - חֲרוּשִׁים וּזְרוּעִים וּקְצוּרִים,
וְיֵשׁ מִי שֶׁמִּחַפֵּשׂ אֶת הֶעָתִיד וְהוֹלֵךְ לִ"רְעוֹת בִּשְׂדוֹת זָרִים".
יֵשׁ מִי שֶׁמְּצַפֵּה לְשֶׁקֶט וְשַׁלְוָה, אַחְוַת עַמִּים וְשָׁלוֹם,
וְיֵש מִי שֶׁמְּצַפֵּה לְשָׁנָה שֶׁאֵין בַּהּ רֶגַע דַּל לָנוּחַ אוֹ לַחֲלוֹם.
יֵשׁ מִי שֶׁמְּצַפֵּה לִתְקִיעוּת וְקִבָּעוֹן וְלַחֲדוֹל אוֹ לִהְיוֹת
וְיֵש מִי שֶׁמְּצַפֵּה לְשָׁנָה שֶׁל אֹפֶק מְדִינִי וְ"חַלוֹן הִזְדַּמְנוּיוֹת".
יֵשׁ מִי שֶׁיַּמְשִׁיךְ לְחַפֵּש אֶת אֹשְׁרוֹ בְּקַצְוֵי מַעֲרָב,
וְיֵש מִי שֶׁדַּוְקָא עַל הַדֶּשֵׁא שֶׁל שְׁכֵנוֹ יִמְצָא אֶת הַזָּהָב.
יֵשׁ מִי שֶׁמְּצַפֵּה שֶׁ"יַּעֲשׂוּ לוֹ" וְ"יִתְנוּ לוֹ" וְלֹא מִתְבַּיֵּשׁ,
וְיֵשׁ מִי שֶׁסּוֹף סוֹף עוֹשֶׂה בְּעַצְמוֹ מַה שֶׁכָּל כָּךְ מִתְבַּקֵּשׁ.
כָּכָה זֶה, יֵשׁ מִי שֶׁטוֹב לוֹ בְּ"אֵין" וּמִי שֶׁרַע לוֹ בְּ"יֵשׁ",
וְאֲנִי, מַה אֲנִי הַשָׁנָה אֲבַקֵּשׁ ?
אֱלֹהִים תֵן לִי רַק דָּבָר אֶחָד פָּעוּט –
רַק שָׁנָה שֶׁל בְּרִיאוּת.
מדיוני המזכירות
נוכחים: כל חברי המזכירות למעט עידו ויוחנן.
המזכירות דנה במצבת העבודה והתארגנות מיוחדת הנדרשת לאור גידול צפוי ב"דורשי עבודה" בקיבוץ.
שחר צור הציג את מצבת העבודה כולל:
- חברים ומועמדים בגיל חובת עבודה = 285
- חברים עבדים שמעל גיל חובת עבודה = 57
- בנים תושבים (במבח"ים ) בקיבוץ = 18
(ועוד 4 במבח"ים העובדים מחוץ לקיבוץ) סה"כ 360
מצבת העבודה תוצג על לוח המודעות לאחר ראש השנה.
כמו כן הציג שחר בפני המזכירות את מצב ביקוש העבודה בקיבוץ העתידה "להמריא" בשבועות הקרובים עם שחרורו מצה"ל של מחזור בנות ובנים גדול.
בדיון הובהר שהקיבוץ ותאגידיו "רוויים" בעובדים ושיבוץ דורשי העבודה שלנו יכול להיעשות רובו ככולו רק בדרך של החלפת עבודה שכירה.
פעולה תכליתית להצבת בנינו וחברינו במקום עובדים שכירים מותנית בעיקר בקיום התנאים הבאים:
א) נכונותם של הבנים להתחייב לתקופת עבודה רצופה סבירה (בהתאם לסוג העבודה).
ב) נכונותם של מרכזי ענפים ופעילויות לקלוט את בנינו וחברינו.
המזכירות החליטה לגבות את מש"א ולפנות לקהילה בדרישה להיענות לפעולות שתיזום מש"א בנושא זה.
רשם – אודי
תאורת חצר / עזי זבולון
אחד הנושאים המעניינים ובעל משמעות רבה בעיצוב גנים – היא התאורה. הן מבחינת צורתם של הפנסים – עיצוב הפנס עצמו עיצובו של העמוד עליו תלוי הפנס, גובהה של העמודים וכמו כן עוצמת האור המופץ ע"י הפנס.
הן בארץ והן בחו"ל אתה רואה בכל ישוב כמעט (פרט לקיבוצים) התייחסות מאוד מחושבת לגבי תיכנון התאורה לאורכן של דרכי תחבורה, בגנים ציבוריים וגם בבתים פרטיים. מבחר הפנסים שעיצובם על רמה אומנותית גדול ביותר.
אני חוזר ומציע מאז יובל ה- 65 לרמה, להחליף את פנסי הרחוב המשעממים וחסרי כל התאמה במדרכה היורדת מהמסגרייה לבריכת השחייה. בפרט כיום ששדרת עצי הכרבל שנטעה לא מכבר לאורכה של המדרכה הולכת ומתפתחת כשבעוד שנתיים תיצור כבר סכך מעל המדרכה ומאד מתבקש להחליף את התאורה לפנסי גן נמוכים (כ- 120 ס"מ) בעלי עיצוב ועוצמת אור שיתאימו הן בצורתם והן בסוג האור שיפיצו לאורך העורק השימושי הזה.
ההוצאה הכספית לא גבוהה במיוחד. ומאוד מתאים לקראת חג המים לקשט את המדרכה ושדרת עצי הכבל בתאורה ברמה גבוהה יותר מזו הקיימת. הייתי אומר – בפנסי גן עם נשמה.
לִהְיוֹת אָהַבְתִּי
אָהַבְתִּי לִהְיוֹת עִם עַצְמִי
לָחוּשׁ בְּלִי לִרְאוֹת
אֵיךְ טַל הַמִּלִּים גּוֹלֵשׁ
אֶל הַדַּף עַל גִּבְעוֹל מַחְשַׁבְתִּי.
אָהַבְתִּי לִרְאוֹת
אֵיךְ אַשְׁדּוֹת הָאוֹר
שׁוֹטְפִים בְּמוֹרַד הַגְּבָעוֹת
מְצִיפִים בִּנְהָרָה אֶת הָעֵמֶק.
אָהַבְתִּי בּוֹהֶה לְהַבִּיט בַּשָּׁמַיִם
בָּעֲנָנִים הַשָּׁטִים מֵעָלַי
לְנַחֵשׁ מֵאֵין בָּאוּ
וּלְאָן נוֹסְעִים הֵם מִכָּאן.
אָהַבְתִּי עַל גִּבְעוֹל מַחְשַׁבְתִּי לִגְלֹשׁ
לִשְׁטֹף עִם הָאוֹר אָהַבְתִּי.
עַל גַּב עֲנָנִים בְּנוֹסְעָם
לִהְיוֹת נוֹסֵעַ סָמוּי אָהַבְתִּי.
ראובן עזריאלי
חשיפה למזרח
משלחת נוער מאנגליה מבקרת בקיבוץ ובארץ
איציק אדרי מראיין את נגה על אירגון הביקור.
ש: נגה, מי זאת הקבוצה שהגיעה אלינו, כמה זמן יהיו פה ומי המלווים?
ת: הקבוצה מורכבת מ-8 נערים ונערות מאיזור דרהם וניוקסל בצפון אנגליה, הם ישהו איתנו כשבוע. שלושה מהם בני 15 באו מטעם בתי הספר שלהם. שלושה בגילאים 21-24 הם מדריכי נוער ושניים הם עובדים במפעל DPL השייך לפלר"ם בעיר ניוטון אייקליף אשר באיזור דרהם. הקבוצה אינה יהודית.
הצטרפו אליהם שני מלווים בוגרים, שמתוכם פאט היא מנהלת השלוחה הצפונית של קרן הנסיך צ'ארלס המממנת עבורם את הטיסות.
ש: מי בחר אותם ואיך נוצר הקשר אלינו?
ת: פאט, נציגת קרן הנסיך צ'ארלס בצפון אנגליה, יצרה קשר עם בתי הספר בצפון אנגליה שיבחרו מספר מועמדים מצומצם לצורך חילופי נוער עם ישראל. אלינו הם הגיעו דרך המועצה האיזורית זבולון הנמצאת בקשר עם המועצה הארצית ישראלית לחילופי נוער.
המועצה האיזורית פנתה לרמת יוחנן לארח את הקבוצה ואנחנו נעתרנו. השהות של הקבוצה ברמת יוחנן תמומן ע"י המועצה.
ש: האם יהיו חילופי נוער מצידנו?
ת: זה תלוי בתיאום של קרן הנסיך באנגליה, המועצה הישראלית הארצית לחילופי נוער והמועצה האיזורית זבולון.
ש: מה הם יעשו בארץ, בקיבוץ? מה מטרת הביקור?
ת: גם בצפון אנגליה הרחוקה יש אנשים שאינם נחשפים לתרבות כלשהי השונה מתרבותם. מתוך כך, קרן הנסיך ביקשה להוציא לפועל חילופי נוער אשר יאפשרו לנוער הבריטי חשיפה והיכרות עם תרבות שונה אחרת.
לחלקם זו נסיעה ראשונה לחו"ל ולחלקם זו אפילו הנסיעה הראשונה מחוץ לאיזור דרהם.
בסוף הביקור הם צריכים להגיש פורטפוליו, מעין דו"ח לקרן שכולל כל מיני "הוכחות" שהם היו פה, כמו לאסוף עלי אבוקדו מהעצים, בנוסף לרשמים מהביקור.
במשך השבוע הם יבקרו בענפי החקלאות של הקיבוץ כמו הפרדס ואף יעבדו קצת במטעים אצל עידן ארזי. בנוסף הם יבקרו בלולים, ברפת, בפלר"ם ובענפי השירות. מלבד סיורים ולמידה על חיי הקיבוץ, הכוללים "מסלול מורשת" ברמת יוחנן, הם יבקרו גם בבית הספר האיזורי ביגור, בסליק של יגור, במוזיאון לוחמי הגטאות, בגנים הבהאיים, בכנסיות ובאיזורים קדושים לנצרות כמו נצרת, כפר נחום וטבריה. התוכנית תכלול גם נסיעה לאל חמה ולעכו.
בערבים הם יתארחו אצל הנעורים בחברת ילדים שלנו לארוחות משותפות, ערבי קריוקי, סרטים ושיחות.
ש: איך השפיע המצב הביטחוני על הנכונות שלהם לבוא לארץ?
ת: הם מאד חששו טרם בואם לארץ ופאט סיפרה לי שהיו הרבה שיחות שכנוע והרגעה עם הורי הנערים. במהלך השבועיים שקדמו לביקור, פאט שמרה איתי על קשר רצוף ודאגתי להרגיעה, במיוחד לאחר הפיגועים הקשים בצריפין ובירושלים. למרות השכנועים של פאט, שני נערים נשרו מהקבוצה.
ש: האם יש התבטאויות פוליטיות מצדם בעד או נגד מדיניות ישראל?
ת: הם עדיין לא מרגישים מספיק נוח להתבטא לצד כלשהו בנושא זה ומעדיפים לשמור על אווירה קלילה ונטולת פוליטיקה.
ש: האם הם הכירו את המושג קיבוץ לפני שהגיעו הנה ומה הם חושבים על הארץ בכלל?
ת: הם לא ידעו בכלל מה זה קיבוץ והיו בהלם ביום הראשון. קשה להם לתפוס דרך חיים שיתופית ותומכת כמו שלנו וייקח להם זמן להבין את הקונספציה. כשהם נחתו בנתב"ג, הם סיפרו לי שזה בכלל לא מה שציפו לראות. שאלתי אותם למה הם ציפו והם ענו שהארץ נראית להם מאד מפותחת. (כנראה ציפו לראות חול דקלים וגמלים...).
ש: מי מטפל בהם והיכן הם משתכנים?
ת: הצוות המטפל ביום-יום כולל את עמוס אדרי, רעות קרש ודותן פרי יחד איתי. אנו מלווים את הקבוצה לסירוגין, אחראים לאירגון הביקור והוצאתו לפועל.
הצוות הסתייע בצוות חשיבה שכלל את אודי, איציק אדרי, אורית בן-נחום וצאלה קרניאל. בהזדמנות זו אנחנו רוצים להודות למשפחות המארחות שנענו לפנייתנו לשכן את הקבוצה: משפחת גפן אתי ועמית, משפחת יפה תרצה ודורון, משפחת יבלונקה רוממה ואלי, משפחת פלד רוזי ואודי, רעות קרש, משפחת אדרי הגר ואיציק.
תודה גם לכל האנשים אשר נענו כשפנינו אליהם ולחלקם עוד נפנה בבקשה להדרכה וסיוע, רון אנג'ל, שמעון סאינה, יהודה טל, אתי גפן, אריק אפרת, עידן ארזי, עובדי הרפת, תרצה יפה, סיון קרש, מירי פיינשטיין, אנשי פלר"ם ולילדי הנעורים. נקווה שלא שכחנו אף אחד.
אני מקווה שהתוכנית שעוצבה תכיר להם את הארץ בצורה הכי אמיתית, חווייתית ויפה שקיימת.
"שייקה"
כשישעיהו שוחטוביץ, "שייקה", היה נער, וגם זה קרה, הוא היה 'בחברת-הילדים' של בית-אלפא. בחברת הילדים של בית-אלפא התאמצו - והצליחו בהשראת פולני - לתת חינוך איכותי, מעמדי, סוציאליסטי.
הם אמרו שזה לא קונץ לבנות בן-אדם בתוך בועה מגוננת, חייבים לתת להם, לילדים, אפשרות להתמודד עם העולם הקפיטליסטי-בורגני-(רקוב כמובן). אז ועדת החינוך של בית-אלפא שלחו את בוגרי י'ב, ושייקה ביניהם, להתמודד עם העולם הקפיטלסטי והפרוע של הבורגנות המתנוונת.
ושייקה, כדי שתבינו, היה איש גבוה וחזק ואיכותי, (היום, בעוונותינו, אני לא מוצא כאלה). שייקה התרוצץ יומיים, רעב אבל נחוש, בדרום תל-אביב ולבסוף מצא מקום עבודה אצל נפח, ביפו. נפח גוי. נפח גרמני מקצוען מהמעלה הראשונה שעושה מגוש של ברזל משהו תכליתי. לנפח הזה, שהיה קטן אבל חזק, היו שני בנים גדולים ומאוד חזקים.
הטכניקה של הנפחות היא שהבעל'בית, קטן ככל שיהיה, מוציא בצבת-ברזל מתוך המפוח הלוהט גוש מאדים של ברזל אמורפי, מניח אותו על הסדן וביד שנייה מתופף בפטיש קטן שנותן את הקצב והשלושה, שני בניו הענקיים ושייקה, מכים לפי הקצב על הסדן שעליו מתחתֵחְ המוצר העתידי.
ועכשיו – אתה חייב להכות עם הפטיש הכבד, מאוד-כבד, על הסדן לפי הקצב, ב-ד-י-ו-ק לפי הקצב. פספסת פעם? קיללו אותך. פספסת עוד פעם? חטפת סטירה. (הבעל'בית היה קטן אבל מאוד חזק) בפעם השלישית פוטרת.
שייקה שוחטוביץ חטף סטירות, לפעמים, אבל שייקה לא פוטר. שייקה שוחטוביץ הכה בדיוק לפי הקצב ועזר לעצב את מחרשת הסוק הראשונה שנוצרה בפלסטינה (ארץ-ישראל של אז).
וכך חורשנו.. וכך בונינו המולדת.
שייקה וחבריו עשו כל שיכלו כדי לבנות מדינה לתפארת. ומה יצא לנו?. (בצלאל אופיר)
"צריך להחריב את קרטגו" / יונתן בן צבי
קטו הזקן היה מסיים כל נאום שלו בסנאט הרומאי במשפט זה שהפך לאמירה ואף לקלישאה במסדרונות הסנאט הרומאי.
כששאלו אותו מתי כבר יתעייף מלחזור ולצטט את עצמו, ענה שיש לכך רק שתי אופציות. האחת: שהוא עצמו ילך לעולמו. ואז יחרוט זאת על המצבה שלו, והשנייה: כשקרטגו אכן תחרב. ההיסטוריה מספרת לנו מה עלה בגורלה של קרטגו בסופו של דבר.
אינני שם כמובן את עצמי במקומם של גדולים אך אינני מוכן להתעייף מלחזור ולהגיד בפעם המי יודע כמה:
"יש להקים ברמת יוחנן מחדש ומהר ועדה לביקורת פנים עם מבקר פנים חיצוני, שאיננו כפוף לשום גוף אכזקוטיבי ברמת יוחנן.
לפני כחצי שנה הצעתי למזכירות לגשת לצעד כזה. נתקלתי בהתנגדות כמעט גורפת בטענות שזה קשה ברמת יוחנן ושהייתה לנו התנסות לא טובה, כך שעדיין מוקדם מלעסוק בכך. ושבכלל זה בעצם לא נחוץ. מספיק שיש לנו ביקורת ספרים חיצונית על הנה"ח. ואם כבר צריך להיעזר באלמנט של ביקורת חיצוני, ממנה המזכיר או הנהלת הקהילה בודק אד-הוק חיצוני מטעמם.
וכך אכן נעשים הדברים אצלנו.
זה שהציבור שלנו מקבל דרך ביקורת כזו שהיא בעצם ביקורת מטעם, ועשויה שלא תמיד ובכל תנאי להיות משוחררת מכוונות ממניה, איננה מראה שזה תהליך ביקורת תקין.
חוקי – כן, תקין – לא!!!
ורומז שאולי אין אנו כולנו ערים לתהליכים שהם גבוליים מבחינת תקינותם בדרך של מִנְהל תקין למרות שאולי הם חוקיים למהדרין. או שפשוט אין הבנה כלל כי תהליך כזה איננו כלל ועיקר בהתאם לנוהלי מנהל תקין.
כלל הזהב בעניין זה הוא: "לעולם לא ימנה בעל השררה את האדם, או את הגוף שעשוי לבקר אותו, או עניינים הנוגעים לו, או שיכול להיות לו עניין במסקנות הביקורת.
את החלטת המזכירות שלא לקדם את ההקמה מחדש של הוועדה לביקורת פנים ברמת יוחנן, אני מוצא כמאוד לא נכונה ולא נבונה.
כל אינטרס שגרם להחלטה זו מתפרש אצלי כאינטרס הזר לטובת הציבור אותו אמורה הנהלת (הנהגת) הקהילה להנהיג.
סיבותיה האפשריות של החלטה נוסחות בי חששות.
- אם רוצה הנהגת הקהילה להימנע מאפשרות של ביקורת (בלתי תלויה) על פעולותיה הרי זה יכול גם לגרום להרהור קטנוני כמובן שמטריד את הדעת ומעורר חשש כי ישנם דברים שמנסים להסתירם ושיישארו בלתי בדוקים. הנהגה כזו תקרב את קיצה של רמת יוחנן כקהילה סולידית, הגונה ואינטגרטיבית.
- אבל אם הסיבה להחלטה היא שהנהגת הקהילה רוצה לקיים ביקורת שתהייה תחת פיקוח צמוד שלה בדרך של מינוי גופי ביקורת אד-הוק על ידה, הרי זה "לא תקין" בלשון המעטה, גם אם חוקי. ובבחינת עשיית מעשה שאין בסמכותה לעשות. זו חריגה מהותית מסמכות גם אם יסבירו לנו חזור והסבר כי החוק איננו אוסר זאת.
- ציבור שלא הגיב על דברים כאלה שקרו גם קרו אצלנו, רומז לדעתי כי אנו לוקים במידה כזו או אחרת בסינדרום של "שתיקת הכבשים". לא מעודד במיוחד.
לעומת זאת, הריני סמוך ובטוח כי הנהגת הקהילה שיוזמת ומקימה מחדש ועדה לביקורת פנים עם מבקרת פנים עם מבקר בלתי תלוי, מאמצת מראש מסקנות (לא בלי יכולת לבדוק ולדון בהן כמובן) ומקבלת על עצמה לפעול על פיהן, תהנה מאמון ויוקרה רבה יותר מצד הציבור אותו היא מנווטת ומנהיגה.
מכל מקום, אותו הרכב אישי של הנהגה הנהנה מאמון ושיתוף פעולה מצד הציבור שלה, היא ממילא הנהגה טובה יותר לאלה שאותם היא מוליכה, ודווקא תהנה מחופש פעולה רב יותר עקב אמון הציבור בה. וזאת יען כי בעת שאתה מעמיד עצמך מראש כנתון לביקורת שלא אתה ממנה ומפעיל, אתה מקבלת עליך עול ציבור כבד אך חיוני לניהול וניווט תקין של שולחיך.
מתגנב ללבי חשש כי הנהלה שדחתה את ההצעה לחדש את הוועדה לביקורת פנים לוקה במידה כזו או אחרת של "היבריס" (לקוח מהשפה היוונית) מושג המבטא גבהות לב של בעלי שררה, הגורמת להם להתנהג שלא לפי אמות המידה המקובלות מתוך הרגשת העוצמה. וכן באמנזיה זמנית של מאין אתה בא, ולאן אתה הולך. תוך הרגשה שבמקום בו אתה שרוי, הכל שרוי לך.
במיתולוגיה היוונית מענישים האלים את הלוקים ב"היבריס" ושוללים מהם את גדולתם. גם אצלנו אפשר לראות מקרים מקבילים כגון זה של ביבי ושרה, של אהוד ברק ועוד רבים, אותם לא הענישו האלים, אותם הענישו שלוחי האלים שלא בחרו בהם בשנית בקלפי.
תופעות שראינו לאחרונה בשפיים והזורע, במקומות אחרים וגם אצלנו (או שמא אצלנו לא. אך אין אנו יודעים דבר לאשורו עד היום). אך לאו דווקא רק הן. יש עוד הרבה סיבות חשובות ומקובלות בעולם העיסקי, הניהולי והחברתי המחייבות לדעתי הקמת גוף של ביקורת פנים אצלנו ולאלתר.
מאז עסקנו ברמת יוחנן בביקורת פנים (ובהצלחה לגמרי לא מפוארת- בלשון המעטה) זרמו כבר הרבה מים בנחל ציפורי ועברו כמה וכמה שנים טובות. נצבר ניסיון רב בקיבוצים רבים. ההתמודדות עם נושא הלא כל כך נוח הזה. יותר נהירה וברורה. יש ממי ללמוד.
היחסים בין החבר והקהילה- משק בקיבוץ המשתנה הולכים ומשתנים והופכים ליותר ויותר פורמאליים. נראה כי בעתיד הלא רחוק יטילו על הקיבוצים גם הם חובה מכוח החוק לטובת הניהול התקין שלהם עצמם, למסד בצורה אינטגרטיבית בממסד שלהם כמערכת שלטונית. אלמנט של ביקורת פנים בלתי תלויה בממסד הפועלת באופן אקראי ורציף.
מהלך כזה נעשה זה לא מכבר לגבי כל הרשויות המקומיות. כולם הקימו ועדות לביקורת פנים ומינו להן מבקר פנים שאיננו כפוף ישירות לראש הרשות או למי ממנהליה. זה אלמנט מהסוג הדרוש לקיומו של שלטון שיש בו "בלמים ואיזונים". אלמנט הביקורת נמצא בצד של הבלמים. חברות ציבוריות שמשתמשות בכסף שקיבלו מהציבור, חייבות בכך מיום שהפכו לחברות ציבוריות.
לכן, אם חפצים אנו, מנהל תקין, (אינני מנסה לרמוז כי המנהל אצלנו לגמרי או חלקית בלתי תקין) וקשה לי לשער כי אין אנו חפצים בכזה. יש להקים ברמת יוחנן ועדה לביקורת פנים, ולא לחכות עד שהחוק יכריח אותנו לכך.
בל ישלה איש את עצמו. גם אני אינני עושה זאת, קיומה של ביקורת בלתי תלויה שוטפת ואקראית, כפי שעליה להיות, לא תמנע לחלוטין את האפשרויות של תופעות שהן בבחינת "רחמנא ליצלן". אך היא בוודאי יכולה לשים להן סכר מה, שראוי שיהיה, גם אם לא תמיד יעמוד מול המצאותיה המופלאות של נפש האדם שלאשורן מי ירד.
מאידך עצם תהליך הביקורת מאפשר למבקר ללמד ולהטמיע אצל המבוקרים את דרך ההתנהלות המתאימה ומצמצם ממילא את האפשרויות שלא להתנהל כראוי.
אני מנסה להיתלות באילנות גדולים (כמו קטו הזקן מרומא) ואני פונה אל הציבור ברמת יוחנן ואל הנהגת הקהילה ברמת יוחנן ליישם מיד ובפועל ומבלי להתלות בגינונים של "אין תקציב", להפעיל מחדש על סמך החלטות קודמות שלא שונו, את הוועדה לביקורת פנים ברמת יוחנן.
ראיון עם ערן גלוסקא המוציא והמביא והדוחף של "עולים ברמה", על מה שהיה לפני ומה שהיה אחרי ההכנות, ההתלבטות, ההשתתפות, המסקנות, הלקחים והקרדיטים של "אירוע השנה, בהרי ירושלים.