מס. 1390. ט"ו באלול תשס"ג, 12.9.2003
שגרה?
יום שלישי 9.9.03
17:55 מחבל מתאבד מתפוצץ בתחנת הסעה בצריפין. 8 חיילים הרוגים ו 14 פצועים. שגרה.
23:30 מחבל מתאבד מתפוצץ בבית קפה בירושלים 7 הרוגים וחמישים פצועים. שגרה.
ושוב אין הסבר לכאב שבא כל יום ממקום אחר, ואין לו סוף, ואין תוחלת. התרגלנו.
כולנו בצידקתנו ה"קדושה"... ומישהו משלם את המחיר. האם אנחנו מתרגלים לשיגרה?
כמעט בוקר. דמדומי שחר בעצם.
הלילה הארוך מנהל קרבות מאסף.
ציפורי הלילה גמרו מה שגמרו והלכו לישון.
דעיכת החושך מתחילה לאיטה במזרח.
הרדיו מבטיח להיום עליה נוספת במעלות החום.
בינתיים האוויר קריר והאפלולית נעימה.
ציפורים חדשות מתעוררות לשיר.
הרגשה של התחלה מסביב.
עוד מעט יום חדש.
הבוקר הזה תפס אותי שוב לא מוכן, אז קראתי שוב את השורות שלמעלה,
והמילה שתפסה אותי זו התחלה.
יש משהו מפחיד ומרתק בכל התחלה. יש לי הרגשה שהתחלות הן העיקר.
כי תמיד, כל לילה מוביל לבוקר חדש.
ואני יודע שלימדו אותנו ש"כל התחלות קשות", כדי להכין אותנו
כבר בבוקר, ליום וחיים של "מאבק" של "התמודדות" ושל "התגברות",
של "קשה זה טוב".
הבטחות האלה, שבסוף הדרך אי-שם מחכה לנו "האור",
כדי שנמשיך ללכת ויהי מה, גם אם זה קשה ולא נעים –
"להגשים" זה "להמשיך" "8 שעות 80 שנה ו..." זהו?
וכל פעם מחדש.
כמו דברים שמתחילים ומתחדשים אצלנו בזמן האחרון, כאן.
יש להם טעם של התחלה, של סיכון ושל סיכוי.
לקום בבוקר ולהתחיל ללכת.
בוקר טוב!
קטע שכתב אסף אור ז"ל.
אסף התעסק בבמאות, היה מרכז החוג לתיאטרון ב'אורנים' וערך הרבה שנים את העלון של בית זרע. נפטר לפני שנה וחצי.
צריך להבין הייתה שם מלחמה...
ראיון עם יורם פרץ השוטר
הראיון עם יורם נערך כמה שעות לפני פיגועי ההתאבדות בצריפין ובירושלים, ובהשפעת השלכות של ועדת אור. מאוד עניינה אותי כמראיין ההרגשה והתחושה האישית של השוטר הפשוט שעמד מול הפגנות האלימות של אוקטובר. מאליו יובן שיורם לא היה מוכן לנדב הרבה וגם מה שאמר יום קודם בראיון, למחרת צונזר בגדול.
ובין לבין גם הגיזרה שלנו לא שוקטת על שמריה. (ירמיהו)
- יורם מה קורה היום עם הבנייה הערבית הלא חוקית על הגבעות סביבנו?
חלק מהבנייה שאנחנו רואים על הגבעות היא לא חוקית, המשטרה פועלת על פי המדיניות של מפקד המחוז ועל פי צווים של בית משפט.
- מה זאת אומרת? נותנים יד חופשית?
לא. המדיניות היא לבצע הריסות.
- ובאמת מבצעים?
מבצעים, לא במידה ולא בכמות שאנחנו רוצים, אבל בהחלט מבצעים. האישורים וההחלטה הם של מפקד המחוז, באיזור שלנו אני לא זוכר הריסה, היו כמה הריסות יזומות על ידי הבעלים. האם אין עכשיו זהירות יתר בגלל פירסום דו"ח ועדת אור?
לדעתי לוקחים טוב טוב בחשבון השלכות אפשרויות לפני החלטות, את מידת ההתלקחויות, את מידת ההתנגדות, את היכולת להתמודד ועוד אלף ואחד גורמים, זה מורכב ותמיד יש התנגדות.
- מה דעתך על הדו"וח הזה?
הרגשת השוטרים היא קשה.
- גיא רייף צודק בטענתו שכולם ירו אבל הוא היחידי שהודה?
תראה, הייתה מלחמה, אני הייתי בואדי ערה, בכניסה לאום אל פאחם, הייתה בפירוש מלחמה. אני, השוטר הפשוט, הרגשתי באותם רגעים מאויים עד כדי סכנה לחיים.
- הרגשת איום ממשי על חייך?
בפירוש! בפירוש ככה.
יצא לי בעבר להיות מול מפגינים, ולא פעם אחת, גם מפגינים חרדים שהם ידועים באלימות שלהם או בהפגנה של "זו ארצנו" אז בתקופה של "הסכמי אוסלו", יש איזה קטע בהפגנה שכוח משטרה פורץ לתוך ההמון ומפריד אותו לשניים, נתנו הוראה לפרוץ פנימה, פרצנו פנימה ואיכשהו נשארתי לבדי בתוך ההמון, יחיד מה שנקרא, ונלקחתי בן ערובה, לרגע לא הרגשתי מאויים, וזה אחרי שאנחנו הרבצנו להם, והם זרקו עלינו כסאות וכו'. כשנשארתי שוטר לבד, לבוש מדים, עם אלה וקסדה בתוך המפגינים, וכולם משולהבים, הם לא פגעו בי, פילסתי את דרכי החוצה, אפילו לא ניסו למנוע ממני לצאת מתוכם. זאת אומרת כולם הבינו את כללי המשחק, אני עושה את התפקיד שלי, הם עושים את התפקיד שלהם, וזה מעולם לא גלש לאיום פיזי, ופה בפירוש היה איום פיזי.
- וגם הרס פיזי
שמע אני לא מדבר על רמזורים, על תחנות דלק, עמודי תאורה, גדרות הפרדה, וכל הדברים האלה, אם מישהו, אני מדבר על נהג רכב ישראלי שנקלע במקרה לצומת אום אל פאחם, נדמה לי שזה היה ביום השני, הייתה שם פתיחת ציר, סגירה פתיחה סגירה, ועמדו שם עשרים שלושים חבר'ה שהפתיעו אותו באבנים לתוך הרכב, השליכו עליו, הרסו את הרכב, הוא ברח, מה אני בתור שוטר, שחובתו להגן על רכוש וחייו של האזרח אמור לעשות, וזה לא משנה כרגע אם זה מחבל מתאבד או מישהו שבא להרוג אותך באבן. מבחינתי אין הבדל, מה נעשה? בטח שיורים, ויש נפגעים.
- בכל זאת בהפגנות של יהודים לא היו הרוגים?
או.קי. אבל אני לא זוכר בשום הפגנה של יהודים, ששוטר בודד נקלע להמון והיה מאויים כמו הפעם. היו דחיפות, מכות, קללות, אבל סכנת חיים, אין כזה דבר, לא קרה דבר כזה. אני הרבה שנים במשטרה, גם כשיש קבוצות יריבות, שמאל, ימין, מתנחלים, זה אף פעם לא סכנת נפשות.
- זאת אומרת שהבכי שלהם היום הוא פחות או יותר ברמת ה"קוזאק הנגזל?"
בדיוק ככה.
- כמה הרוגים היו?
היו שלושה הרוגים.
- בוא נחזור לענייננו.
בענייני גניבות עגלים. יחידת "ארז" עשתה לאחרונה מבצע נרחב ועצרה 16 חשודים מבית זרזיר ועוד 5-6 מאום אל פאחם. כשחלוקת העבודה ביניהם היא פחות או יותר, בית זרזיר מבצעים, המזמינים המבריחים אל מעבר לגבול, אלו תושבי אום אל פאחם.
- (לא לחינם הלך העורב אצל הזרזיר) למה מעבר לגבול?
העגלים שנגנבים מועברים אל השטחים שם יותר קל לגדל אותם מאשר פה.
הכנופיה הודתה שיחזרה והצביעה גם על המקרים שהיו באיזור שלנו, כולל רמת יוחנן אושה וכפר מכבי.
- איך זה שרק שאצל השכנים נמצאו ראיות ואצלנו לא?
הייתי בתחנת נטופה ושאלתי את החבר'ה למה לא הודו על רמת יוחנן, אז הם אמרו, כן הם הודו והובילו, רק אנחנו כמשטרה, מבחינתנו הראייה, מבחינת כתבי האישום, כלומר כל מקרה זה תיק נפרד.
- מה זה ראייה?
שמע יכול להיות שהוא (הגנב) טעה במספר העגלים, אולי הוא אמר פה הוצאנו אותם בהליכה, ובפועל הם נשחטו.
- בפועל אני מבין שאצלנו נשחטו עגלים על הגדר.
יפה, אני לא יודע מה הוא אמר בשיחזור, על מה הוא הצביע לא הייתי שם.
- אתה אומר שהם הודו, אז מה הבעיה עם הראיות?
מבחינת ההצבעה, בדוח ההצבעה יכול להיות שהם טעו באיזשהו פרט שהוא מהותי. לדוגמא – פרט מהותי יכול להיות שהם נשחטו והוא אמר: לקחנו אותם והעמסנו אותם על הרכב. וכל הדוחות המשטרתיים מצביעים על זה שהם נשחטו על הגדר. יכול להיות שהוא התעקש, חבר'ה אני לקחתי אותם מפה בהליכה. בודקים, חוזרים לתחנה, בודקים אם יש גניבת עגלים שלא נשחטו. אם לא מוצאים את זה, יש פה בעיה.
אבל החשוב הוא שהם נתפסו בקבוצה אחת, עד היום חשבתי שמדובר בעוד קבוצה, וזה קצת מרגיע אותי. לא פתרנו את כל הבעיה, אבל ימים יגידו.
דבר שני, הקוונוע. לפני שבועיים גנבו מהקוונוע שלכם כבל חשמלי, לדעתי ה משהו בסביבות 200 – 250 מטר עשוי נחושת.
- זה משהו שכדאי ל"התלכלך" בשבילו?
לדעתי כן. אני לא יכול להעריך כמה זה במשקל נחושת אבל זה שווה ועובדה שעושים את זה. זה גם לא הרבה עבודה, חותכים ומעמיסים את הגניבה.
דבר נוסף – ביום חמישי נגנב רכב מתוך רמת יוחנן, ששייך לקבלן שיפוצים עם כלי עבודה בשווי של 10,000 – 20,000 ₪ לפי הערכתו של הקבלן. רכב מסוג רנו אקספרס, הוא הגיע אלי והגיש תלונה החבר'ה שלכם התגייסו לעזור לו. אני הסתובבתי קצת בשטחים עם חבר'ה שמסייעים לי, נתתי פירוט זיהוי של הרכב במידה ויראו אותו שידווחו, בסביבות שעה 02:00 בלילה ביום שישי קיבלתי טלפון, הרכב נכנס לכיוון הבריכות של שער העמקים. יצאתי לשם, עצרתי את הרכב עם הנהג שהיה שיכור לחלוטין. הוא נעצר והועבר לתחנת זבולון. לדאבוני הרבה הוא שוחרר. אז אם לדבר על הרתעה ולחימה בפשיעה, אני אומר לך את זה באחריות, מספר המקרים שנתפס גונב הרכב בתוך הרכב זה נדיר, עד נדיר מאוד. בדרך כלל מאתרים רק את הרכב, כי הנהג בורח, זאת אומרת שהפעם מבחינת הראיה הוא נתפס על חם. הוא מבחינתי צריך להסביר לי איפה כלי העבודה, מי היה איתו ומה הוא עשה עם הרכב, ומה הוא התכוון לעשות איתו.
כשאחד כזה נתפס בתוך הרכב, ומשתחרר כל כך מהר אין אפילו את מי להאשים, זה בטוח לא משטרה, זה בתי המשפט.
- טוב בתי משפט משחררים גם אנסים ובעלים שרוצחים את נשותיהם. אז שיחרור גנבים זה עוד המקרה הטוב.
מי שקובע אם אדם יעצר מעבר ל 24 שעות הוא השופט וקטונתי מלהתערב בשיקוליו.
דבר נוסף, התפרצות בלילה שבין ראשון לשני לדירה באושה, גניבת כספת עם אקדח, תכשיטים וכסף. הכספת נעקרה מהמקום? האקדח היה בתוך הכספת. על פי התרשמותי הפורצים היו בדירה יחסית זמן רב.
- יכול להיות שהנשק הועבר לגורמי פח"ע?
קשה לי לענות, האקדח מוצע לכל המרבה במחיר או משמש לחיסול חשבונות או לביצוע פשע.
יש מיקרים, והם לא מעטים, שבהם עבריין שנתפס ונעצר מסגיר אקדח כזה למשטרה בתמורה
להקלה או שחרור.
אני כשוטר מעדיף שהאקדח יוסגר למשטרה ולא יופנה כלפי שוטר או כלפי אזרחים כקורבנות.
זהו, באווירת ה"שוּ שוּ הרגועה" הזו שיורם משרה על הראיון אני מסיים בידיעה ברורה שחצי ממנו ימחק מחר, אבל, גם במה שכן נאמר יש הרבה מן ההוויה הנוכחית שלנו בזמן האחרון, ובעיקר היום כשה"כוחות" פרושים "עד קצה גבול היכולת", וכל יום מצפה לנו הפתעה חדשה בצורת חיסול, פיגוע, או צרה אחרת בנוסף לעבודה המשטרתית הרגילה. אז בכל זאת צריך להגיד תודה על כל יום שעובר בשקט באיזור שלנו כי יש מי שלא נם בלילות ובימים.
נקווה יחד עם כל עם ישראל, לשנה יותר טובה, עד כמה שאפשר, עם פחות אירועים ואקשן.
.
אסיפה כללית / 5.9.03
יו"ר עזרא רון
נוכחים: 41 חברים
1. פה אחד החליטה האסיפה להעביר לקלפי המלצה לקבלת ג'יין ארזי לחברות בקיבוץ.
2. פה אחד החליטה האסיפה לקבל למועמדות את ישראל עוזרי ואת אמיר סלייפר.
3. פה אחד אישרה האסיפה המלצת מש"א לבחירת עפרה רודוי ואיילת גורדון כוועדת קליטה.
4. פה אחד אישרה האסיפה המלצת מש"א למינוי נעמי יפה כמרכזת חינוך הגיל הרך.
5. לאחר הצגת עיקרי ההסכם שנחתם בין הקיבוץ ובין נמרוד פלד, אישרה האסיפה את ההסכם ברוב גדול וללא מתנגדים.
רשם אודי.
דו"ח שבועי / א. פלד
טורניר השנה. אור ליום שבת נערך, בחסות המועצה האיזורית, פלרם והקיבוץ, טורניר כדור-מים היסטורי.
במשחק הראשון גברה נבחרת גילאי 14, מחזיקי גביע המדינה, על נבחרת ה"מאסטרס" – לוויתני הדור, בה השתתפו אלופי העבר ובראשם הספורטאי הוותיק דניאל פרי (47 שנים הפרש גיל).
הלוויתנים הבקיעו את השער הראשון אבל לא עמדו בפני מרץ הנעורים ורוח הקרב של הדגיגים. לאחר מכן נערך משחק בין נבחרת הבוגרים (דהיום) ובין בוגרי הנבחרת. בתום הטורניר חולקו גביעים למנצחים ותעודות למשתתפים והקהל הגדול שנכח במקום קינח את האירוע במזנונים עמוסי כל טוב, קפה ועוגות.
האירוע שהיה רב-דורי, מרתק ואף משעשע לימדנו דבר נוסף וחשוב. מרחבי היוזמה בחללנו הקיבוצי אינסופיים. אירוע זה שאורגן תוך ימים ספורים בו השתתפו מאות (בלי הגזמה) של ספורטאים מכל הגילים, בני משפחה נלהבים וצופים נלהבים לא פחות, הוא פרי יוזמתו של אדם אחד, יונתן בן צבי, שגרף יחד איתו חברים וחברות נוספים. מתברר שכאשר מתעוררת יוזמה, אין שום בעיה לגייס כוחות (ואפילו תקציבים – "בצנעה"). יש לנו המתקנים, הכלים, החברים... וכל מה שנחוץ.
תודה ליונתן, לענף המזון ולחברים/ות הרבים שסייעו להצלחת האירוע.
שידוד חדרים. כידוע אנחנו עושים מאמץ איטי אך עיקבי – לפנות חדרים המתאימים למגורים משימושים אחרים. במסגרת זו ובתימרוץ מחזור י"ב הגדול במיוחד השנה, משתפצים ממש בימים אלה שלושה חדרי מגורים בבית הסמוך לווילה – סאינה, שהיו תפוסים עד היום בפסנתר, שמלות עומר וציוד תרבות.
"חדר פסנתר" עובר ל"בית השכפול" ושמלות העומר לחדר שנמסר לנו באדיבות הכריכייה. בנוסף לכך הושמש מחדש בית חברת הילדים הסמוך למרכז הלימוד.
על הכוונת מחסני ההגברה/תאורה ומפעל השכפול (ארבעה חדרים) שאני מקווה יוחזרו לשימושם המקורי (עם פינוי "קומת התפירה" והכשרת פתרונות נוספים).
שיפוצי דירות קבע. הושלמו הבדיקות והבירורים עם שבע המשפחות הראשונות בתור לשיפוץ דירת הקבע, והביצוע (בין בדרך של שיפוץ ו/או החזר כספי למי שכבר ביצע השיפוץ על חשבונו), יחל בקרוב..
בתשובה לשאילתא של יוחאי רון - מתי ובאיזה פורום התקבלה ההחלטה להשכיר דירות בקיבוץ לאנשים שאין להם קשר אחר לקיבוץ (קרי, אינם שכירים, בנים וכו'). אילו בדיקות רקע עובר מי ששוכר דירה בקיבוץ.
תושבות בקיבוץ
ישיבת מזכירות (21.2.02)
1. סוגי התושבים
- הורי חברים
- בני זוג "נילווים" של חברים ובנים.
- צעירים בעצמאות כלכלית (במב"חים)
- עובדים שכירים בקיבוץ ותאגידיו.
- תושבים "סתם"
2. אחריות לדירות
א. מגורים באחריות האגף העיסקי: קרוואנים, מגורי סלע, אולפן (לגבי אולפן רק מה שנמסר
בתיאום עם הנהלת האולפן).
ב. שאר דירות המגורים בקיבוץ – באחריות הקהילה באמצעות ועדת שיכון.
3. אחריות להסכמי התושבות.
א. "תושבות קהילתית": הורי חברים, נילווים, במב"חים, חיילים מאומצים – באחריות
המזכיר.
ב. שכירים, תושבים "סתם" – באחריות מרכז נושא תושבים באגף העיסקי.
4. השכרת דירות לתושבים ממלאי ועדת שיכון.
ועדת שיכון תימסור לטיפול האגף העיסקי דירות שאינן בשימוש.
מבחינת סדרי עדיפות, לא יימסר לאגף העיסקי דירות הנדרשות לשיכון "תושבים קהילתיים"
(הורי חברים, במב"חים, חיילים מאומצים וכיו"ב). האחראי לנושא השכרת דירות באגף
העיסקי יצורף לוועדת השיכון.
5. נוהל קבלת תושבים
הורי חברים, נילווים, חיילים מאומצים, באחריות המזכיר או מי שימונה לכך.
עובדים שכירים ותושבים "סתם" על פי הנוהל המפורט בסעיף 6 להלן.
6. השכרת או מתן זכות שימוש בדירות שבתחום הקיבוץ לתושבים שכירים ותושבים "סתם".
א. תושבים שכירים ותושבים סתם יתקבלו לקיבוץ לאחר אישור ועדת קבלה שתרוכז על ידי מי שיתמנה לנושא על ידי המזכירות ותיכלול נציג ועדת שיכון, נציג החינוך, נציג מש"א ומרכז נושא השכרת הדירות באגף העיסקי.
ב. אם מדובר בעובד שכיר דרוש אישור הענף.
ג. אם יש ילדים, דרוש אישור מערכת החינוך. (ככלל לא יתגוררו בקיבוץ תושבים עם ילדים
שאינם נמצאים במערכת החינוך שלנו או מערכת חינוך מוכרת אחרת).
ד. אם מדובר בדירה ששכניה הם חברי קיבוץ – בתיאום עם החברים השכנים.
ה. בכל מקרה יימסר דיווח למזכיר ולאחראי על רישום האוכלוסייה.
7. גביית תשלומים.
לגבי תושבים שבאחריות הקהילה – באחריות המזכיר או מרכז המשק הצרכני ובסיוע הנה"ח. לגבי שאר התושבים – על ידי האגף העיסקי שיהיה אחראי לגביית כל התשלומים (כולל חינוך, קניות במוסדות וכיו"כ), ובסיוע הנה"ח.
8. סדרי קדימיות.
ככלל נעדיף השכרת דירות בתחום שטח המגורים של הקיבוץ (מצפון לכביש הראשי) לתושבים קהילתיים ולעובדים שכירים בקיבוץ ותאגידיו.
9. תורנויות תושבים שכירים ותושבים "סתם"
א. חייבים בתורנות שמירה.
ב. נושא תורנויות שירות עצמי ייבדק פרטנית מול תושב על ידי מש"א.
ממשאבי אנוש – דו"ח חלקי / שחר צור ועירית יריב
לומדים ומשתלמים:
הנהלת מש"א ובעקבותיה הנהלת הקהילה אישרו את רשימת המשתלמים לשנת הלימודים הבאה עלינו לטובה.
דלית ביטי – ביו טכנולוגיה - 5 ימים בשבוע – 4 שנים – מהנדסת.
חנה צולמן – תעסוקת קשישים – יום בשבוע – שנה אחת - לימודי תעודה.
גל לדרר – ניהול משאבי טבע – יומיים בשבוע – שנתיים – תואר שני.
לאה קוטלר – יעוץ אירגוני – יום בשבוע – שנתיים – לימודי תעודה.
נרית ספיח – פסיכוטרפיה – יום בשבוע – 3 שנים – לימודי תעודה.
יורם לנקרי – נגרות – 5 ימים בשבוע – שנה אחת – לימודי תעודה.
זהר מור – קורסים שונים בשנת שבתון – 3 ימים בשבוע – שנה אחת – לימודי משרד החינוך.
ממשיכים:
אייל ברבר – קצין בטיחות בתעבורה – שנה אחרונה.
פז אלניר – חנוך – שנה אחרונה.
איילת מאירוביץ' – ייעוץ – חצי שנה אחרונה.
ערגה קפולניק – פסיכותרפיה – שנה אחרונה.
ניר שגיא – מנהל עסקים – שנה שניה מתוך שלוש.
איציק אדרי – ב.א. מנהלים –שנה שניה מתוך שלוש.
עידו רודוי – ב.א. מנהלים – שנה שניה מתוך שלוש.
לגבי לימודי צעירים שבהם עוסקת ואותם מאשרת ועדת צעירים – הרשימה עדיין לא סגורה וכשתיסגר – ועדת צעירים תפרסם אותה.
לכל הלומדים – ממשיכים ומתחילים – איחולי שנת לימודים קלה ומוצלחת.
שלוש ארבע לעבודה .......
חנה צולמן מסיימת שנתיים בריכוז חינוך גיל רך. תחליף אותה בתפקיד נעמי יפה.
חנה תיכנס לעבוד בחברת הילדים הבוגרת לצד לימודיה יום בשבוע.
חנה מחליפה את קרן שחר שסיימה שנת עבודה בחברת ילדים ויצאה לנדוד.
עומר שהם חזר מנדודיו ונכנס לעבוד בגד"ש.
אור בן צבי חזרה גם היא ונכנסה לעבוד בגיל הרך.
איתי שלם – נכנס לעבוד בבית 'תות'.
ויקי שלם - נכנסה למחסן בגדים עד הלידה.
עידו וגלי שלם – שניהם עובדי חוץ. גלי עובדת בנוי עד לחזרתה לעבודה בחוץ באמצע ספטמבר 2003.
חי אמיר – נכנס לעבוד באולם ייצור פלטוב בקווים.
עמית אופק – נכנס לעבוד בפלרם במחלקת האחזקה.
איילת סלייפר (לביא) – סיימה לימודיה שבמהלכם עבדה בפלרם כסטודנטית ונקלטה בפלרם במחלקת אבטחת איכות.
אמיר סלייפר – סיים לימודיו שבמהלכם עבד בפלרם כסטודנט ונקלט בפלרם במחלקת שיווק כמנהל שיווק אפליקציות.
מספרה:
כפי שכבר פורסם – התחילה לעבוד אצלינו חנה, ספרית משער העמקים. לפי התגובות של מי שכבר עברו תחת מספריה – יש שביעות רצון ואפילו רבה.
לאור זאת חנה תמשיך לעבוד אצלינו לפי הצורך ובהתניות הבאות:
חנה תעסוק רק בתספורות. כל השאר נשאר בידיה של קרול. קרול גם תמשיך לספר את כל מי שתבקש. חנה תגיע למספרה רק כשתהיינה כ- 10 בחורות שתבקשנה להסתפר אצלה וזאת משיקולי כדאיות גם שלה (בשער העמקים החברים עובדים על משכורות) וגם שלנו. על מנת שהגעתה של חנה תתאפשר לשביעות רצון כולם – מתבקשות המעוניינות לגלות גמישות לימים ולשעות כפי שיקבעו ע"י קרול תוך התחשבות מירבית בבקשותיהן של החברות.
המעונינות בתספורת אצל חנה מתבקשות לפנות לקרול.
שונות:
אנחנו מוצאים את עצמנו במצב שלא הכרנו שבו מספר מבקשי העבודה גדול בצורה דרסטית מההיצע. למען הסר ספק - מדובר על רמת יוחנן. נושא זה מחייב דיון בפורום רחב לצורך הערכות נכונה למצב החדש הזה וכך אנחנו אמנם עושים. כשתהיינה החלטות בנושא – נפרסם אותן.
אנחנו מבקשים גם לנצל הזדמנות זו ולבקש מהבנים והבנות שעומדים לפני שחרור מהצבא בחודשים הקרובים – לפנות אלינו (אפשר גם טלפונית) על מנת ליידע אותנו על תוכניותיהם ורצונותיהם והכי טוב – על מנת שנוכל להיפגש עם כל אחד מכם באופן אישי.
ולסיום – נא רישמו לפניכם את מספר הפקס' החדש של מש"א – 8459525
וכתובת ה – E. MAIL של עירית במש"א – IRIT@RY.ORG.IL
וממש לסיום – יחידת מש"א מאחלת לכל בית רמת יוחנן
שנה טובה.
שנת בריאות, פרנסה ושגשוג,
שנת בטחון, שקט ושלווה,
שנת שלום ואחווה בין איש לרעהו
ושלום על ישראל! .
מצוות החינוך
בשעה טובה נכנסה נעמי יפה לתפקידה כרכזת החינוך של הגיל הרך.
לנעמי הרבה הצלחה בתפקיד החדש.
לחנה צולמן – תודה על שנתיים בהן נתת את כולך להפעלת המערכת הענפה של הגיל הרך ולהובילה קדימה.
בערב יום כיפור – יום א', ה- 5.9.03, כל מערכת החינוך, מבית התינוקות ועד כיתה י"ב, תהיה סגורה.
אנא התארגנו בהתאם.
ואלו מספרי הטלפון של עובדי החינוך:
רכזת גיל הרך – נעמי יפה - 9233 + 33-388
רכזת גיל בי"ס – אורית בן נחום - 9325 + 33-567
רכזת תפעול – ניצה אופק (דוד) - 9407 – 33-226
סדרנית עבודה – אסתי פוקסמן - 33-444
חינוך רווחה + פקס - 9259
לִצְלֹל וְלָצוּף
נכתב בהשראת
לְהַטְבִּיעַ בְּתוֹךְ אִישׁוֹנַי הביקור בבלד
אֶת הַיֹּפִי, אגם בוהין
לִצְלֹל וְלָצוּף וקרסנה גורה.
בְּאֶדְוַת הַשַּׁלְוָה.
לְלַטֵּף בְּמַבָּט
אֶת מִדְרוֹנוֹת הַחוֹרֵשׁ
לוֹבְשִׁים לְעֵת סְתָו,
כָּתֹם זְהַבְהַב.
לִשְׁטֹף בַּמּוֹרָד
עִם שִׁפְעַת הַמַּיִם,
צְלוּלִים כִּזְכוּכִית
וְקָרִים כַּבָּרָד.
לְהַבִּיט בְּיִרְאָה
אֶל רִכְסֵי הַסֶּלַע
עֲלֵיהֶם הַנְּשָׁרִים
קָבְעוּ מִשְׁכָּנָם.
לִטְבֹּל בַּיָּם הַכָּחֹל
עָמֹק כַּשָּׁמַיִם,
וּכְמוֹהֶם כְּחוֹלוֹ
הוּא אַךְ אַשְׁלָיָה.
ראובן עזריאלי רמת יוחנן 5/9/03
שוב יוצא הזמר אל הדרך... / רחל יפה
את מחזור 63 של האולפן הנוכחי, פתחנו, כך נראה לפחות עכשיו, בהצלחה ועם סיבות טובות לקוות לטוב.
הפתיעה עצם העובדה שבניגוד לכל הציפיות, האולפנים שנפתחו לאחרונה התמלאו יפה.
בנוסף, רוב האולפניסטים הפעם מתגלים כחבר'ה רציניים. אלו שפחות צריכים, להתיישר כלפי מעלה וכך אכן קורה.
מעניין מאוד ההרכב הפעם:
יש לנו 34 תלמידים מהם:
6 ממכסיקו (כולן בנות שלמדו כל השנים בבית ספר יהודי ומדברות עברית שוטפת), 2 ארה"ב, 1 שוויץ, 1 ארגנטינה, 1 גוטאמלה, 1 ארוגוואי / ברזיל, 2 ונצואלה, 2 קולומביה, 18 רוסיה - מהם קבוצה גדולה ורצינית של עולים מאיזור נובוסיבירסק, כולם בוגרי אוניברסיטאות שמתכוננים להמשיך לימודים בארץ. חלק גדול דובר עברית, ויש גם כאלה שמדברים כמה שפות כ"א.
בקבוצה כה מגוונת יכול להיות מרתק ויכול להיות גם קשה. אנחנו מנסים למשוך לכיוון היתרון במפגש הבין תרבותי ואני מקווה שהחבר'ה יעמדו כמה שיותר מהר על יתרונותיו.
בשלב זה ההתחלה מעודדת מאוד בלימודים, בעבודה ובהתנהלות החברתית.
במחזור הזה זכריני מלמדת בהתנדבות (ועם מלוא המחוייבות) את כתה ג'. בזכות זה יכולנו לקבל גם את התלמידים המתקדמים ולא לשלוח אותם לקיבוץ אחר כפי שעשינו לא פעם בעבר.
מה חסר באולפן?
חסר מאוד מדריך צעיר, דובר עברית שיוריד את הגיל הממוצע של הצוות ויפגוש את האולפניסטים בגובה העיניים. אנגלית, ספרדית ורוסית יכולים להיות יתרון אבל לא חובה.
מדריך יכול לעזור בקשר עם הצעירים בקיבוץ, ליזום פעילות חברתית ולהיות בשטח כדי להקשיב, לתמוך ולעודד.
אם יש מישהו שהחסר הזה מאתגר אותו, אני מבקשת לפנות אלי כדי שנוכל לטוות תוכנית שתתאים לצרכי האולפניסטים ולאישיות המדריך וצרכיו.
דבר נוסף:
אירוח בבתי החברים ולוּ רק לפעם אחת לכוס קפה ושיחה.
חשוב לנו מאוד שאולפניסטים יתארחו פעם אחת בבתי חברים. הכי טוב כשההזמנה היא ישירה ולא דרכנו. מי שמעוניין לתרגל את שפת הטלנובלות בביתו, יש לו כאן הזדמנות פז לשילוב אלגנטי של אינטרסים. יש גם עם מי לתרגל צרפתית, גרמנית, יוונית וטורקית וודאי שגם רוסית ואנגלית וגם הרבה אפשרות לתקשורת בעברית. אני בטוחה שמי שיזמין יהיה תורם ונתרם.
עוזרים לנו בצורה נפלאה בעבודה בהתנדבות מלאה: סשה ואירה דון, שאף פעם לא חדלים, חיים קירש, שנחשף לאולפן שלנו במחזור הקודם והבין שאצלנו הוא משמעותי מאוד. יש לנו את בוגרי האולפן שלנו שגרים בקיבוץ ותמיד עוזרים וגם מצטרפים לפעילויות שלנו וסופי ומשפחת גלדשטיין שישנם בשבילנו כשצריך.
אני מאחלת לכל הקהילה שלנו שהמפגש עם העולים, והפעם גם תיירים, יהיה מעניין, מרענן ומשמעותי.
מוגש כחומר למחשבה ע"י צוות הפאב המקומי
סוף הקיץ הוא הזדמנות טובה להגיד כמה מילים חמות. עזבו אותכם מהמקומות המפוארים, מהפיק-אפים החצופים, מהלאונג'ים המעוצבים ומהדאנס-ברים הרועשים. למי נשאר כוח לזה. בחום ובלחות, השכונתיים הם אלה שבאמת מאפשרים לנו לתפוס מעט רוגע עם בוא הערב, לנוח בחיקם בלי יותר מדי פוזות וג'ל.
הדבר שאני הכי אוהב בהם הוא שבעצם אין בכלל מה לספר עליהם. בר שכונתי הוא כמו חבר ותיק שאנחנו מכירים את כל הסיפורים שלו אבל תמיד רוצים לראות אותו שוב. בר שכונתי זה כמו לחזור מהעבודה ולפסוע באותו הרחוב, ערב אחר ערב, לעלות לאותה הדירה, להתיישב באותה המרפסת עם בקבוק בירה צונן ולחכות שהחברים יקפצו לביקור. במובנים רבים, הבר השכונתי הוא המשכה של המרפסת.
אבל למרות שאין מה לספר על הבר השכונתי, שלא תחשבו שזה כל כך פשוט לנהל מקום שכזה. כדי לזכות בתואר הנכסף יש לעמוד בתקנים המחמירים של מועצת חברים השכונתיים שמושבה באיים הקנריים (לצורכי מס כמובן).
כך למשל, שטח הבר מחושב לפי נוסחה מסובכת המבטיחה שהוא יספק מרחב מחייה סביר מחד, אבל לא ייצור חלל גדול מדי ושומם מאידך. תקן אחר מגביל את כמות המתח המיני המותרת במקום – הבר השכונתי הוא שטח טריטוריאלי בעבור ההורמונים. לא שאין זוגות שהכירו בבר השכונתי, אבל בני הזוג שלכם צריכים לדעת שכאשר אתם הולכים לשם לנקות את הראש, חזרתכם שעתיים אחר כך היא מובטחת. פה אין משחקים, ומי שלא ראה את הבעלים של השניידר מתפעל הורמון-מטר לניטור רמת התשוקה במקום לא יבין כמה תובענית היא התקינה.
יש גם הגדרות לגודל החיוך שתקבלו מהברמן כשתיכנסו פנימה (חמישה סנטימטרים מגומה לגומה.
בקיצור, לא כל כך חשוב מה שמו של הבר השכונתי שלכם, כל עוד יש לכם אחד כזה באיזור. כי עם בר שכונתי קל יותר להעביר את הקיץ, שעל פי הדיווחים צפוי להסתיים בעוד כמה שבועות. ועד שזה יקרה, תוכלו למצוא אותי שם, שותה, מדבר ומחכה שיירד כבר גשם.
עלה נעלה להר יעלה ויכול נוכל לו.
הזמן קצר וההכנות בעיצומן.
אנו מבקשים מכל המעוניינים להשתתף באירוע המיוחד הזה, להזדרז ולהרשם על מנת שנוכל להערך כראוי.
חברי הצוות המארגן ישמחו לענות על כל שאלה בנוסף לפרטים שכבר התפרסמו.
שימו לב! הרשימה תורד מלוח המודעות ביום א', 14/9/2003
יוסי זמיר
17:00 (המשך) יום שלישי, מאגנדוב.
יצאנו בבוקר, חצינו את הנהר על גבי קרחון וטיפסנו על ההר שממערב לנו עד לשביל קו-גובה גבוה. המשכנו עם השביל עד לנקודה מסויימת שממנה הוא התפצל וטיפסנו טיפוס די קשה של כחצי שעה אל השלוחה, כיוון כללי מערבה (הנהר המשיך צפונה ואנחנו נפרדנו ממנו). הנוף די "רגיל" אבל מכיוון שאנחנו גבוהים ניתן לראות למרחק של מאות קילומטרים צפונה לכיוון פקיסטן.
באחת החניות, כשרצינו כרגיל לעשות קפה, אוריה לא הצליח להפעיל את ה"קרוסניה" בגלל רוח ותקלות ותפס עצבים לכמה שעות.
המשכנו לעבר פס "נמוך" כשאנחנו חוצים כמה פעמים את הנהר על אבנים גדולות.
בנינו רוג'ום בפס, הנוף מהפס נפלא כרגיל.
המאהל במשטח דשא ענקי עם נוף מדהים, על נחל כמובן.
מים
בערים ובכפרים ברחבי הודו מים מהברז טובים להודים בלבד, הקיבה אצלם הסתגלה, הם יכולים לשתות גם נפט ללא תופעות לוואי.
תיירים וזרים שותים מים מינרליים או מים מטוהרים. בטרקים אפשר לשתות מהנחלים בתנאי שרואים מאיפה מתחיל הנחל ושאינו מזוהם. לדוגמא: במקומות הגבוהים רואים את הנחלים יוצאים מהקרחונים וראשי ההרים. המים האלו זכים, טהורים, טעמם מתוק והם כמובן מאוד נקיים.
30/7 מאגאנדוב – גאנגאבל.
18:40, יום מטורף. יצאנו ממאגאנדוב כשאנחנו הולכים צפונה מקביל לרכס ענק. ידענו שהאגם שאליו פנינו, נמצא ממערב לנו ומתישהו נצטרך לפנות, לטפס ולחצות את הרכס. חשבנו שאם נלך עם קו גובה, ייקח לנו "קצת" יותר זמן אבל נוכל להקיף את השלוחה ולהגיע לצד שני מבלי לטפס. הנוף היה מדהים ושום דבר לא בער. לבסוף כשראינו שבהליכה בקו גובה לא נגיע לשום מקום, השלוחה לא נגמרת וגם אנחנו נאלצים לחצות יותר ויותר ערוצים שיורדים למטה ונעשים יותר ויותר עמוקים, החלטנו לטפס. חתיכת טיפוס... ללא שביל.. וזה היה קשה. כשהגענו לקצה הרכס התגלו לנו האגמים, גאנגאבל ועוד אגם יותר קטן, עם הר אדיר מעליהם כשעליו קרחון עצום, פשוט אי אפשר להאמין שיש מן נוף כזה במציאות, האגמים בצבעי טורקיז עם משטחי דשא סביבם והמקום נקי לחלוטין כאילו מעולם לא הייתה שם נפש אדם, ואנחנו הראשונים במקום.
הצוות ממש לא מתפקד כאילו יש להם ניסיון בשטח. לכן כנראה נתנו לנו "לתעות" בבוקר.
31/7 גאנגאבל – נאריאן – וואנגאט. סוף הטרק.
לפי עיון במפה ידענו שלפנינו יום ארוך. הדוד טען שאוטובוס אחרון מוואנגאט יוצא ב 16:00. קבעתי שב- 7:30 ארוחת בוקר (א. בוקר כמו שהחבר'ה אומרים) וב8:00 מתחילים ללכת לו ידעתי מה הדרך שמצפה לנו הייתי מקדים בעוד שעתיים לפחות (הצוות אדיש ללוח זמנים לחלוטין, פירוז אפילו "קפץ" לאגם לנסות ולדוג).
אחרי לילה קר במקום נהדר, גבעת דשא בין שני האגמים, מקום נקי לחלוטין משיירי ציוויליזציה רק רועים מקומיים, צאן בקר, סוסים, קמנו מוקדם והיינו מוכנים. כמובן שא. בוקר התאחרה. אחרי שידולים ו"הזכרות", הצלחנו לקבל כוס תה, נודלס וצ'פאטי. (הצ'פאטי שהצוות עושה נראה כמו הצרות שלי, עושים אותו בערב קודם, חצי עשוי ובבוקר "מחממים" אותו בחמאה) האוכל נגמר, אין ירקות, אין ריבה. אני די מתעצבן, לא נוגע באוכל ויאללה, יוצאים. החבר'ה ממש מתפקדים יפה (לאורך כל הטרק) נהנים ומתלהבים מאוד מהנוף ומסתדרים ביניהם מצויין. עוזרים ומשלימים אחד את השני.
על פי "התדריך" שקיבלנו הדרך היום כולה ירידה למעט עליה קלה בהתחלה.
התחלנו בטיפוס קל, המשכנו לעוד טיפוס, הנוף נהדר, אנחנו הולכים בגבעות דשא אין-סופיות ובמרחק נחל עמוק לכיוון דרום שאמור להוביל אותנו עד לוואנגאט.
המסלול התחיל להיות קצת יותר קשה, לא תואם בכלל את ה"תדריך", "הבטיחו" ירידה ויש עליות כשאחריהן ירידות במדרגות סלעים. מעין מתקשה בהליכה ומתקדמת לאט מאוד. מכיוון שאנחנו לחוצים בלוח זמנים, צריך להגיע לאוטובוס של ארבע, "הוחלט" בהסכמתה שתעלה על סוס (רוכבת בתחביבה), יש לנו גם סוס "ריק" כי הרי נגמר האוכל.
אוכל
ההודים ההינדים (80% ממיליארד התושבים בהודו) הם צמחונים לכן בטרקים ברחבי הודו יהיה האוכל צמחוני בלבד, צורות רבות ושונות של בישול ירקות עם אורז.
התושבים בקשמיר (חבל ארץ השייך להודו) רובם מוסלמים, הם אוכלים הרבה בשר, כמעט רק בשר. בטרק בקשמיר קנינו מהרועים בדרך שתי כבשים וחגגנו עם בשר
לכל משך הטרק.
אוריה, מעין ואני התיישבנו לחכות לצוות. שמרי ויוני "שעטו" קדימה. כשסוף סוף השיירה הגיעה, אחרי יותר משעה, שמנו את מעין על הסוס ואוריה ואני דהרנו קדימה להשיג את שמרי ויוני.
בהמשך הדרך נכנסנו ליער (ירדנו לגובה העצים) והתחלנו לרדת. מה שנראה כירידה תמימה בין העצים והתברר כירידה רצחנית תלולה מאוד מאוד שלא נגמרת. קטע מאוד קשה שנמשך כשעה וחצי. עם אוריה "רצנו" ולמטה השגנו את שמרי ויוני.
הגענו לתחנת האוטובוס בכפר ב- 15:15, להפתעתנו התברר שהאוטובוס אמור לצאת בשלוש וחצי. ביקשנו מהנהג שימתין לצוות ולהפתעתנו הוא אמר "אין בעיות, אני מחכה".... בשלוש וחצי הנהג עלה לאוטובוס ונסע!. אין זכר לצוות עם מעין. יוני ושמרי עלו על האוטובוס "להביא" מונית-ג'יפ מהכביש הראשי, היה ברור שסתם ככה אין אפשרות לצאת מהכפר הנידח הזה, אפילו מים (מינרליים) לא היו כאן ובלי תושייה נאלץ להישאר ללילה בכפר. החבר'ה "פינטזו" כמעט כל הטרק על הקולה והשוקולד שייקנו בסוף, בכפר ולא היה אפשר להשיג בו כלום.
הצוות הגיע אחרי כשעה וחצי. היה להם מאוד קשה לרדת עם הסוסים בירידה הקשה, מעין נאלצה לרדת הרבה פעמים מהסוס והיא חזרה, אחרי החוויה, מלאה בסימנים כחולים (לא חשוב איפה). אחד הסוסים הצליח להיתלות, על הציוד, בין שני עצים כשרגליו באוויר ולקח הרבה זמן לחלץ אותו.
הדוד והצוות כמובן לא יודעים מהחיים שלהם, טוענים שהיינו צריכים לחכות במקום אחר (שכמובן לא דובר עליו)אבל גם "בטוחים" שצריך להגיע עוד אוטובוס (אין סיכוי שבעולם). בינתיים הדוד פנה אלי בבקשה לתת להורסמנים 3000 רופי שמגיעים להם בגלל הארכת הטרק ביום אחד. הבנתי שאין איתו כסף והסכמתי כמובן. נתתי לפירוז (בן הדוד) את הכסף והוספתי 1000 רופי טיפ (ההורסמנים במשך כל הטרק תיפקדו מצויין, הם אנשי שטח, מכירים את הדרכים וגם שירתו אותנו בנאמנות והיו מאוד נחמדים), אמרנו גם להורסמנים שנתנו להם טיפ. פירוז העביר את הכסף לדוד. לאחר זמן שאל אחד ההורסמנים את הדוד "איפה הטיפ" והסתבר שהדוד לא רק שלא נתן להם את הטיפ הוא לא נתן להם גם את ה- 3000. התחיל סכסוך, לא ברור מה עוד היה ועל מה דיברו אבל ההורסמנים היו מאוד מרוגזים.
בינתיים "חיל החלוץ" שלנו (שימרי ויוני)הגיע עם ג'יפ-סומו, בקבוקי מים, קולה וצ'יפס (הצוות לא היה מסוגל, כמובן, לארגן את זה, איתם היינו מקימים אוהלים ונשארים עוד לילה בכפר).
העמסנו הציוד והתחלנו לנסוע... הפתעה, אחד ההורסמנים העמיד את הסוסים לרוחב הדרך וחסם לנו את המעבר. היה ברור שההורסמנים לא קיבלו את מה שהוסכם שמגיע להם. התפתחה תקרית, ראינו תנועת כף יד על הצוואר כאילו להגיד לדוד "אתה, אם תגיע אלינו לכפר, נשחוט אותך" אנחנו כמובן לא התערבנו. בסופו של דבר פונתה הדרך.
כשהגענו לסריניגר לבסוף (לסומו היה חופש בהגה, הנסיעה הפכה למסוכנת ביותר, שמרי ישב על יד הנהג והשגיח עליו צמוד) והתחשבנתי עם הדוד שכחתי להוריד מהחשבון את ה- 3000 רופי (הוא כמובן לקח את הכסף בלי למצמץ) שילמתי גם את כל הכסף על המונית (כולל חלקם של הצוות בנסיעה) וטיפ לפירוז והטבח.
נגמר הטרק. כמו בכל טרק בסיום אני מרגיש עצוב כי נגמר משהו טוב וצריך לחזור למציאות. הטרק בקשמיר היה לדעתי היפה ביותר שידעתי. גם החבר'ה נהנו מאוד. היה תענוג אמיתי להיות עם אוריה, לדבר וללכת איתו צמוד.
חבל שהצוות שלקחנו רק בזכות נזיר, לא תיפקד, היה חסר ניסיון, לא שירת אותנו כמו שצוות צריך לשרת וכמו שהכרתי מטרקים קודמים.
5/9/03 יום שלישי, סריניגר, House Boats Mount- View .
אחרי עשרים יום של בילוי והרפתקאות ביחד אני נפרד מאוריה, מעין, שמרי ויוני. עצוב לי. היה לי כיף ונעים איתם. הם התייחסו אלי כאל אחד משלהם. אני חושב שגרמתי להם לעשות דברים שלא היו עושים בלעדי ונהנינו ביחד.
הקרבה לאוריה נתנה לי הרגשה נהדרת ואני לא אשתפך יותר.
ליוויתי אותם בצאתם, צילמתי את האופנועים עמוסים והיה קשה לראות אותם עוזבים. כנראה שאני מזדקן..
הודעה לחברים
בשבוע הבא עלינו לטובה, מיום א' 14.9.03 ועד יום ו' 19.9.03 לא יהיה אביהו במחסן.
וכמובן גם לא יסע לקניות והבאת סחורה. לפיכך כל הניזקקים לשירות זה מתבקשים לא להביא דברים עד יום חמישי. בשבוע שלאחר מכן יתחדש השירות כרגיל.
בבקרים יהיה במחסן יונתן בן צבי וישתדל לעזור במה שאפשר.
לציבור הרוחצים
עד למעבר לבריכה סגורה בחורף – הבריכה פתוחה לציבור בשעות אחה"צ:
בימים א' ג' ה' בין השעות 18:30 – 17:30
ובימים ב' ד' בין השעות 18:00 – 17:00 וכמובן בבוקר. ובשבתות כרגיל.
אימונים מתקיימים בין השעות: 17:30 – 14:00 ואחר כך 21:00 – 18:30 בימים האי זוגיים, ובין השעות 17:00 – 14:00 ואחר כך 17:00 – 21:00 בימים הזוגיים.
שיהיה לכולם בהנאה.
ואלה שמות... / איציק לקח
ואלה שמות החברים שעבדו בפלרם בתקופות שונות והיום אינם עובדים בפלרם, או שאינם ברמת יוחנן, או חברים שנפטרו לעולם.