מס. 1384.  ג' באב תשס"ג, 1.8.2003

 

25 שנים להקמת בית ההנצחה הסיפור היהודי

 

כשהרגיש הבעש"ט שצרה עומדת לבוא על ישראל, והגיעה שעת חשבון- נפש, היה נוטל את מקלו, לובש את פרוות הכבשים הגסה שלו, הולך ליער, ומדליק מדורה במקום סודי לרגלי עץ אלון עתיק, מתפלל- ותפילתו נענתה.

 

דור אחד אחריו התבקש צדיק אחר לפעול בעניין של פיקוח נפש. לבש הגלימה השחורה, פנה לאותו יער, ומצא אותו אלון. אמר: "אין אנו מסוגלים עוד להדליק את מדורתו של הבעש"ט, אך בכוחנו לומר אותה תפילה"- ותפילתו נענתה.

 

ושוב עבר דור אחד, והתבקש הרבי מסאסוב לפעול למען פיקוח נפש. לבש את חלוק המשי החגיגי שלו, ופנה ליער. אמר: "אין בידנו להדליק את המדורה ההיא, ואין בכוחנו לזכור את כוונתה המיוחדת של התפילה ההיא, אך זוכרים אנו את מקום עץ האלון שם קרה הדבר"- זה הספיק והגזירה בוטלה.

 

חלף עוד דור, ורבי ישראל מרוז'ין התבקש לפעול למניעת צרה גדולה, והבין שזו שעת חשבון הנפש. התיישב בכיסאו המצופה זהב בארמונו המפואר, ואמר: "אין בכוחנו ללכת לאותו יער, לא להדליק את המדורה, גם את התפילה הישנה שכחנו. ואפילו איננו יודעים היכן מקום האלון בו ארעו הדברים. אבל את הסיפור שארע שם עדיין יודעים אנו לספר."

                                       

                                                                                                 (סיפור חסידי)

 

 

ראיון עם משה ואתה נצר הובא לדפוס על ידי מירי פיינשטיין.

 

בעת המפגש לסיום עבודתה של אֶתה בבית הזיכרון והנצחה הסתבר לנו שרק לפני כחודשיים מלאו חצי יובל שנים להקמתו של הבית. מצאנו לנכון לנצל מועד מיוחד זה כדי להיזכר במטרות הקמתו, בשלבי בנייתו ובמה שהתרחש בו מאז.

וכאילו לא עברו 25 שנים מחנוכת הבית (28 שנים מראשית תהליך הקמתו) – מֹשה זוכר כל פרט ושמח לספר, ואתה מחזקת ומוסיפה משלה. הם אוהבים את הבית וגאים בחלקם ביצירתו.

 

ש. מדוע הוקם בית ההנצחה? מי היה היוזם והמניע?

ת. התקופה לאחר מלחמת יום הכיפורים, בישובים רבים כבר היו אתרי הנצחה לבנים ולחברים שנפלו במערכות ישראל. בתנועה הקיבוצית הנושא כבר היה מפותח ואני בתפקידי אז כיו"ר "יד לבנים" עסקתי בו. הייתה אפשרות לקבל מימון מגופים שונים, ממשלתיים וציבוריים, ולממש צורך של הקהילה להנציח את חלליה.

 

ש. כיצד נבחרה הקונספציה של "הבית"? מי החליט מה יעדיו וכיצד יבנה?

ת. הכל נדון ונתקבל באסיפת הקיבוץ. אני זוכר דיונים טובים על הרעיון, על טיבו של הבית, על המקום והמבנה - על הכל. כמובן שהיה צוות שהוביל ונעזר באנשי מקצוע מתחום התכנון והבניה וכן מן ההיבטים האסטטיים. בין חברי הצוות: משה, אתה, שרה'לה גינסברג, המזכיר "התורן" באותה העת, וכן מנחם עזרא שליווה את הבנייה מראשיתה ועד חנוכת הבית. בהמשך הצטרף יעקב יניב ז"ל, הוגה ומייסד הארכיון, שלימים החליפו אמנון קרניאל שממשיך לטפחו עד עצם ימינו אלה.

 

 

ש. והמימון מניין?

ת. באותה התקופה ניתן היה להיעזר במימון חלקי מה"מחלקה להנצחת החייל" במשרד הביטחון, מתקציב מיוחד למבני ציבור במשרד הפנים, מ"קרן ספיר" ועוד. הסכום שהצטבר מהמקורות הללו הספיק להקמת הבית. רמת יוחנן השקיעה בציוד וברהוט וכד'.

ש. איך החלטתם על ייעודו של הבית? על צורת ההנצחה?

ת. נסענו למרכזי הנצחה רבים בישובים שונים וליקטנו מניסיונם של אחרים.

רצינו במרכז מכובד שינציח את כל האוכלוסייה שחייתה ברמת יוחנן ולייחד בו את חללי מערכות ישראל. רצינו מקום שיהיה מכובד ופעיל! שיתרחשו בו מפגשי חברה ותרבות, שיהיו בו חיים.

ש. והמקום כיצד נבחר?

ת. איזור "בית התרבות", דאז, שכלל את המועדון לחבר (חדר המוסיקה), האמפיתאטרון הטבעי, הבמה והספריה אשר נבנו כ 25 שנים קודם לכן על פי תכנונו של האדריכל טרטקובר, נראה לנו הולם מבחינת התוכן וההקשר. רצינו שתהיה תנועה של אנשים בסביבה. לתכנון הבית בחרנו באדריכלית חברת לוחמי הגטאות אשר השתלבה בחשיבה שלנו והעשירה אותנו ברעיונותיה. אחד הנושאים לו הקדשנו זמן רב ומחשבה היה ההשתלבות של המבנה בתוך המבנים הקיימים ובתכנון הסביבה בעתיד.

 

ש. מה עומד מאחורי התכנון של פינת הזיכרון?

ת. ברור שפינת הזיכרון היא חלק בלתי נפרד מן הבית אולם רצינו ליצור הפרדה כלשהי שתאפשר לפעול באולם ללא מעצורים ולכן הוגבהה הפינה משטח האולם כולו. העלייה במדרגות יוצרת את ההתייחסות ההולמת והדלת הגדולה הנפתחת לצדדים משמשת חיץ "בין קודש לחול". נמנענו מלתלות תמונות אישיות כדי לא להכביד על הנוכחים. בהמשך תכננו תיקי זיכרון שיכילו פרטים על כל חבר וחבר ושילבנו בהם את ספרי הנפקדים.

 

ש. הפסלים של עזרא אוריון? כיצד ומדוע הם שולבו?

ת. האלמנטים הפיסוליים נוספו לבניין תוך תהליך הבנייה. עזרא אוריון (זוסמן), בן רמת יוחנן ופסל בעל שם, הוזמן לחוות דעתו ולתת רעיונות לעיצוב השטח שבכניסה לרחבת בית ההנצחה.

בהצטלבות הדרכים בפניה אל האתר העמיד עזרא 3 אלמנטים של בטון הנותנים יחדיו תחושה של כניסה בשער.

המרחק מ"השער" אל המבנה יצר צורך בגורם מגשר שישרת את הכניסה לאווירה המיוחדת של אתר זיכרון והנצחה.

עזרא הביא את הרעיון של שימוש באדני ברזל של רכבת ישראל אשר יצאו משימוש והצעתו התקבלה. לאדני הרכבת  ישנה היכולת לבטא הרכנת ראש, והצבת מספר אדנים בקבוצה נותנת תחושה של התכנסות, של צוותא.

שלושה גושי פסלים הוצבו:

מחוץ למבנה: נראה למרחוק, מוצב על בסיס בטון, ומבטא קבוצת אנשים  כשראשיהם שחוחים.

ברחבת הכניסה: שורת דמויות מרכינות ראשים ואדן נוסף אופקי במשמעות של יד המופנית פנימה אל תוך הבית.

בתוך "חדר ההנצחה" הוצבה קבוצה נוספת על כַּן מוגבה, אשר מעליה כיפה שקופה השופכת אור טבעי אל מעל לראשים המורכנים.

האלמנטים הפיסוליים הללו הפכו לחלק בלתי נפרד מן הבית ומן האווירה המיוחדת השוררת בו.

 

ש. לאיזה  פעילות ציפיתם?- מה תכננתם שיתרחש בבית ההנצחה?

ת. הבית תוכנן כך שיכיל את הארכיון של הקיבוץ, שתוכלנה להתקיים בו התכנסויות שונות של מוסדות הקיבוץ: ימי זיכרון, חוגים, ימי עיון, קונצרטים קאמריים, תערוכות אומנות, הרצאות ועוד ועוד.

הקפדנו במשך כל השנים שלא ישתמשו במקום לבילוי, לאכילה ולשתייה פרט לכיבוד קל. ואכן לאורך כל השנים נשמר כלל זה.