מס

לתשומת לב כל מכותבינו –

ה - e – mail של ה"ברמה " השתנה

מי שמעוניין ליצור עימנו קשר יש להוסיף את הספרה 2 אחרי הbarama כלהלן – barama2@ry.org.il

לפני שבע-עשרה ומשהו שנים עזבתי את הקיבוץ. בניגוד לעצתם של זקני הכפר, שהייתה לי נטייה שלא לקחת את דבריהם ברצינות הראויה אז,

מי מכם שזוכר את ה'מכתב' יודע מן הסתם למה אני מתכוון. מי ששכח או שפשוט לא היה אז, לא נורא, בואו נשאיר את זה ככה.

אם תשאלו אותי למה אני כותב את זה, למה עכשיו, ומה פתאום לפרסם דבר כזה ב'ברמה', אני לא בטוח שאני יודע מה לענות.

אולי זה בגלל שיחה שהייתה לי אתמול עם מישהו מכאן, חבר טוב שהזמין אותי לקפה. דיברנו על הא ודא ובשלב מסוים, עמוק לתוך הלילה, הגענו לאותו מכתב.

מצאתי את עצמי אומר לו משהו שכנראה התבשל אצלי במשך שנים אבל אף פעם לא יצא החוצה. "היום הייתי עושה את זה אחרת" זה מה שאמרתי לו, בפעם הראשונה אחרי כל אותן שנים.

אני זוכר את אותו משפט שאחד מאותם זקני כפר אמר לי ביום האחרון, כשעשיתי את דרכי למשאית עם הפקלאות. "ככה לא אומרים שלום" הוא אמר. והוא צדק, אבל רק היום יש לי את האומץ להודות בזה.

לפני כחמש שנים התמזל מזלי והזדמן לי לקבל עבודה בביה"ס הממוקם לא רחוק מכאן, במשך יומיים בשבוע. המשמעות היתה שלילה אחד בשבוע אני כאן. והיתה לזה עוד משמעות: "אני חוזר הביתה".

אני זוכר את היום הראשון שהגעתי לכאן מהעבודה. את ההליכה על המדרכה, עם אותם דשאים ועצים וריחות של פעם. הייתי צריך לצבוט את עצמי בשתי ידיים כדי להאמין. מאז, במשך כל אותן שנים שאני נמצא כאן, אחת לשבוע, אני מביט מהצד על מה שמתרחש כאן בהתפעמות, מההישגים, מהשפע, מהיופי, מהשאיפה הרמת-יוחנניקית למצוינות שעדיין לא נס ליחה. על השאיפה הזו, כך נדמה לי התחנכנו, בלי שאף אחד ממש התכוון לזה.

השאיפה הזו אגב, היא דבר שמלווה אותך תמיד, לכל מקום שאליו אתה הולך.

כשאני מגיע לבית של ההורים ומתיישב על הספה אני שולח יד ומפשפש בערמת העיתונים וכדרך אגב, שאף אחד לא ממש ירגיש, אני דולה את ה'ברמה' האחרון ועובר על הדפים, לראות, לקרוא, להריח מה קורה.

אולי זה אחד הדברים שנתן לי את החשק יום אחד להניח שם גם משהו משלי. משהו ברוח קצת אחרת מאותו פרסום, שבע-עשרה שנה ומשהו אחורה.

בתור אחד שעדיין מנסה לראות את הדברים מבפנים אתה מנסה לפתח יכולת לקרוא את מה שכתוב בין השורות. כשאני קורא את ה'ברמה' של התקופה האחרונה, וגם משיחות חטופות שאני עושה מדי פעם עם מישהו מהחבר'ה, נדמה לי שמשהו כאן מפריע. משהו לא טוב מחלחל לו שם מלמטה. עניין של תחושה, אתם יודעים. אולי אני טועה, אולי זו סתם רגישות יתר. וכל הזמן אני רוצה להגיד, למישהו, לכולם, יש לכם פה דבר יפה, תשמרו עליו.

כשעזבתי את הקיבוץ הייתי ילד, ילד שהכל קרה לו מהר מדי.

שרפת הגשרים שעשיתי אולי פגעה פה בלא מעט אנשים, ומן הסתם הרגיזה רבים אחרים ועל כך לא נותר לי אלא לבקש את סליחתכם.

אבל כל מה שעשיתי לכם הוא כעין וכאפס לעומת מה שגרמתי לעצמי.

את עצמי שרפתי מבפנים, למשך שנים רבות. אולי עכשיו, לאחר שאשלים את כתיבת המכתב הזה, הבעירה הזו תדעך סוף סוף ותפנה את מקומה ללהט כואב קצת פחות.

אם תרשו לי הייתי רוצה להפנות משהו מהלקח שלמדתי אליכם.

המקום המופלא הזה שנקרא רמת-יוחנן לא יקום או ייפול על עוד בית או פחות בית. גם דשא שהצהיב הוחלף לבסוף והיום הוא ירוק מתמיד.

עד כמה שידוע לי מה שהקים את המקום הזה, ומה שמחזיק אותו עד היום הוא מרקם אנושי, גשר אנושי שנוצר בין קבוצת אנשים, גשר של חזון ואמונה וכוחות נפש אדירים. יהיו השינויים אשר יהיו, תהיה התפתחות וצמיחה לכיוונים שונים ומשונים והכל בע'ה יהיה לטובה.

רק את הגשר הזה, את הגשר האנושי שנרקם כאן במשך כל כך הרבה שנים,

1. אושרה הארכת חופשה מיוחדת של אורנה וגיא בן-צבי בשנה נוספת.

2. אושרה בקשת שמשון רובינסון לכניסת אביו לקיבוץ במעמד של תושב בכפוף ל:

4. אושר שינוי הסדר במב"חים לגבי תקופה שמעל שנה. הוטל על שחר צור, ורד מרציאנו וצור יריב לגבש פרטי הסדר הבמב"חים מעל שנה ולהביא לאישור המזכירות.

5. הלוואות לחברים. אושר עידכון בנוסח המצורף לגליון זה של "ברמה".

6. "מניית קליטה" – הוטל על צוות בהרכב: יוחנן, אתי נצר להכין נייר עבודה לצורך קיום דיון ראשוני במזכירות..

1. בחירת אירה דון לוועדת קלפי. אושר פה אחד. מועבר להחלטה בקלפי.

2. קבלת משפחת עידו שלם למועמדות. אושר פה אחד.

3. קבלת משפחת איתי שלם למועמדות. אושר בכפוף להארכת תקופת המועמדות עד תום חופשת לידה של ויקי ושובה לעבודה.

4. נוהלי עבודת ועדת חברה אושר בנוסח המופיע ב"ברמה". נדחתה ברוב של 13 נגד 2 הצעה להביא לאישור בקלפי.

5. אושר תקנון אירוח ותוֹשבוּת זמנית לתקופה קצובה. הוחלט להעביר להצבעה בקלפי.

6. נספח השלמה לתקנון קרן השתלמות. הנספח הוצג על ידי יוחנן ושחר צור ואושר פה אחד.

2. אושר תקנון אירוח ותוֹשבוּת זמנית לתקופה קצובה.

1. מסגרת תקציבית מכסימלית להלוואות לחברים תהיה 500,000 ₪. מסגרת תקציבית זו תותאם בכל שנה על פי האפשרויות והצרכים.

2. ההלוואה (לרבות עבור פרישת חוב) תהיה צמודה למדד + ריבית שנתית כמו ביתרות החובה בתקציבים האישיים.

4. מגבלת גובה הסכום לבית – אב (יחיד או זוג) תהיה בשווי של 15,000 ₪.

הלוואות בסכומים גבוהים יותר מחייבות אישור המזכירות.

5. החזר ההלוואה יעשה בתשלומים חודשיים לתקופה מכסימלית של 24 חודש או כפי שיסוכם עם הגזבר.

6. בית אב (יחיד או זוג) יוכל לקבל הלוואת גישור לתקופה שאינה עולה על שישה חודשים ובסכום שאינו עולה על 50,000 ₪, בכפוף לשיעבוד נכסים פיננסים בבנק להנחת דעתו של הגזבר.

7. הלוואה תתאפשר רק לחבר שאיננו נמצא במצב מתמשך של חובות (כולל בגין השלמת פנסיה).

8. הלוואה חדשה תינתן רק לאחר סיום החזר מלוא החוב בגין הלוואה קודמת אם הייתה כזו.

9. ייחתם בין החבר לקיבוץ באמצעות הגזבר הסכם הלוואה הכולל לוח תשלומים ובטחונות.

10. במקרה של אי הסכמה בין החבר – מבקש ההלוואה – ובין הגזבר, יוכל מבקש ההלוואה לפנות למזכיר לדיון נוסף.

11. מערכת המעקב אחרי ההלוואות ופרעונן באחריות הגזבר ובביקורת הנה"ח כמקובל. .

1. אושרו זכויות החתימה בשם הקיבוץ. (חברים המעוניינים בכך יכולים לקבל העתק אצל יוחנן

2. מרכז הסעות. דווח על פעילות מרכז ההסעות הפועל בניצוחה של סוזן בצמוד למשרד הרכב. על מנת לאזן את הפעילות (עדיין לא כולל שכ"ע) הוחלט על התאמות הבאות:

א) בהזמנת נסיעה על ידי אדם יחיד, יהיה התעריף כפל התעריף הרגיל (בנסיעה יזומה להבדיל מאיסוף מזדמן)

ב) תעריף נסיעה לקרית-אתא יהיה 2.5 ₪ (עד היום ללא חיוב).

ג) במקרה של ביטול הזמנה ללא הודעה מראש יחוייב החבר ב- 2.5 ₪. (יש מקרים בהם סוזן נוסעת לאסוף חברים/נערים לחינם כי המזמין נעלם).

ד) בהזמנת נסיעת שירות על ידי ענפים (הבאת/משלוח ציוד וכיו"ב), יהיה החיוב 2.0 ₪ לק"מ (רכב + נהג).

3. בהשתתפות אמנון, טלילה ויונתן ב.צ נמסר דו"ח מוועדת אד-הוק שהוקמה לעידכון רשימת הוותק של חברים. חברי הוועדה העלו לדיון בפני המזכירות חמישה נושאים הקשורים בתקנון הוותק. הדיון יתקיים בישיבות הבאות.

חברתנו

עמליה ולדהורן ז"ל

הלכה לעולמה

הובאה לקבורה ביום ראשון 13.7.03

אנו משתתפים בצער המשפחה.

נולדה בשנת 1915 בבוריסלב שבפולין למשפחה מסורתית שמנתה שלוש אחיות ושני אחים.

האב עסק בנגרות לפרנסת המשפחה. כשמלאו לעמליה שלוש שנים בלבד נתייתמה מאביה ועול הפרנסה נפל על כתפי האם רוזה שמכרה את הנגריה ובעזרת הבנים פתחה חנות קטנה.

עמליה למדה בסמינר לגננות ועבדה במקצוע זה וכמו כן ניהלה גן יהודי ועסקה בחינוך.

בשנת 1941 כשהמצב הורע דירבנה אותה אִמה לברוח מן המתח הגובר בפולין והיא מצטרפת יחד עם הלה טמבור ז"ל לקבוצת חיילים שנסוגו מפני הנאצים.

כאן מתחילות שנות נדודים והיא עוברת תקופות קשות באוזבקיסטן וקזחסטן. בין השאר היא עובדת גם בחקלאות, נפגשת עם אפרים והם נישאים.

בתום המלחמה הם חוזרים לבוריסלב ועמליה מגלה ששני אחיה, אמה ואחותה ניספו בשואה. שם נולדים שני ילדיהם שושנה ודובי.

גם אחרי המלחמה מורגשת אנטישמיות קשה מצד הפולנים והאוקראינים. מציאות קשה זו מזרזת את המשפחה לחשוב על עליה ארצה.

הם עולים לארץ ומגיעים למעברת קריית בנימין. אחיה ואחותה ששרדו את השואה עולים גם הם. במעברה עוסק אפרים בעבודת דחק ובפיצוץ סלעים בשדות רמת יוחנן.

יום אחד הוא שומע שטרקטור של הקיבוץ התקלקל והוא ממהר לעזור בתיקונו. בדרך אגב אחד החברים מציע לו ולמשפחתו לבוא לקיבוץ ולנסות להשתלב בחיים פה.

המשפחה נקלטתברמת יוחנן, אפרים מצטרף לעובדי המסגרייה ועמליה עובדת במטבח ואח"כ במתפרה.

אחרי פטירתו של אפרים ממחלה קשה ממשיכה עמליה את חייה בכבוד ובהתגברות על קשיים של בדידות ומחלה.

לאחרונה תשו כוחותיה והחליטה בעזרת ילדיה התומכים לעבור לבית הסיעוד שלנו שם קיבלה טיפול אישי חם ואוהב מכל צוות בית הסיעוד המסור.

לדובי ושושנה, לנכדים, ולכל המשפחה תתנחמו בזיכרון החזק ובכל מה שהנחילה לכם אמא. שאו בגאווה את היש הנותר.

1. המועדון. בניצוחה האקטיבי של נאווה וניצוחו הסביל של צור, עבר המועדון מתיחת פנים ו"נחנך" בתערוכת הציורים המפתיעה של ירחמיאל. תודה לנאווה ואיחולי יצירה פוריה לירחמיאל.

2. בית זיכרון והנצחה. במסיבה אינטימית וחמה נערך טקס העברת נס האחריות לבית זיכרון והנצחה מאתה לשרה'לה ג. הודגשה הצלחתה של אתה בהפעלת בית ההנצחה כ"עסק חי" ותוסס שהפך בית-ועד למגוון רחב של פעילויות קהילתיות ופרטיות. נאחל לשרה'לה הצלחה בשמירת פעילותו הייחודית של הבית.

3. טוב מאוחר וגו... ברכות לחברינו שזכו למלגות המועצה: שרה'לה ג. (ציור), אחיאם שורר (צילום), אחי אבן דר (ספורטאי מצטיין) ופקו חורש, אות הוקרה להתנדבות בקהילה בתחום הספורט.

כמו כן, זכו 16 מחברינו – בנינו במלגות סטודנטים.

4. בריכת שחייה. להבדיל, עניין פחות משמח. בשבועות האחרונים אנו עדים לתופעה של מעשי ונדליזם ליליים בבריכת השחייה ובחדרי השירות. החלטנו להגביר השמירה במקום. אני מבקש להזהיר מכאן – אין ספק שבסוף יתפשו הפורעים ונפרע מהם.

5. בחירה בקלפי. בתשובה לשאלה. ב- 6.8.01 התקבלה באסיפה החלטה לגבי ממלאי תפקידים שבחירתם מחייבת קלפי. באותה החלטה גם נקבע שאין אפשרות לדרוש קלפי לגבי תפקיד שאינו בחירה בקלפי. בתשובה לשאלה. ב- 6.8.01 התקבלה באסיפה החלטה לגבי ממלאי תפקידים שבחירתם מחייבת קלפי. באותה החלטה גם נקבע שאין אפשרות לדרוש קלפי לגבי תפקיד שאינו מנוי בהחלטה אלא בדרך של שינוי ההחלטה.

6. קורס מדריכי רכיבה מערבית. יתקיים אצלנו בין התאריכים 27.7.03 – 22.8.03. חניכי הקורס ילונו במגורי האולפן ויאכלו בחדר האוכל בוקר וצהריים. על פי סיכום עם הנהלת הבריכה, יהיו החניכים רשאים להשתמש בבריכה אם הדבר אינו מפריע לפעילות השוטפת.

7. לוחות המודעות בלובי חדר האוכל. האחריות על הלוחות היא של אמנון ק. והוא הגורם המוסמך "לעשות סדר" ולהוריד מודעות שעבר זמנן או שאינן ראויות. חברים שיש להם הצעות או השגות בנושא הלוחות, מתבקש לפנות לאמנון.

8. ערוץ השידור הפנימי. מזה מספר שבועות מנוהל הערוץ הפנימי על ידי יואב כרמון, כולל מגוון גדול של סרטים המשודרים בשעות הקבועות בדיוק מופתי. תודה ליואב..

עדיין אין בידי סיכומי תקופה – רבעון (אלו יחכו לסוף אוגוסט 03), אבל יש בידי אינפורמציה שעשויה לעניין את החברים.

אנו ממשיכים במאמצי שיווק ומכירה ומשקיעים בכך רבות. ניתן לראות פירות ויש לציין המשך גידול כמעט בכל השווקים.

לאחרונה החלטנו על הקמת מח' חדשה – "פלרם אפליקציות" שמה, בתוך אגף השיווק. מחלקה זאת תרכז ותפעל ביזום, פיתוח, יצור ושיווק של מוצרים מוגמרים שעשויים ממוצרי פלרם.

דוגמאות אפשריות: גגונים, גגות פלסטיק, מכסים שונים ועוד.

מחלקה זאת תנוהל על ידי אמיר סלייפר ואנו אופטימיים לגבי הישגיה.

המתעניינים שמים לב ששער הדולר צנח פלאים ואף יש ירידה בשערי הסטרלינג והיורו. שואלים אותי מה ההשפעה על פלרם? ובכן – התשובה מאד מורכבת, אבל אוכל להסביר כי יש לפלרם "הגנות טבעיות" שמקורן בקניות של ח"ג במטבעות אלו גם. מלבד כך אנו מנהלים מדיניות של הגנת חשיפות שסוגרת אותנו מפני שינויים שהם מעבר להגנות הטבעיות.

אי לכך ההשפעה אינה מרחיקת לכת מעבר לעובדה שנפח המכירות בשקלים יורד. השפעה גדולה יותר יש בהוצאות מימון, שם יש סעיף של הצמדת נכסים קבועים (באנגליה ובארה"ב) לשקלים ואנו, כתוצאה מכך, יכולים לראות הוצאות מימון גדולות יותר. אין משמעותו כי השתנה משהו בסיסי בתוצאות החברה, או במזומניה.

הסברים נוספים – אשמח להוסיף למעוניינים שיפנו.

זהו תחום שבעלי המניות והחברה לא עסקו בו מאז ההנפקה הציבורית ב – 1994.

העליות הכלליות בבורסה (שהיו סביב 30% מתחילת 2003), התוצאות של פלרם והעיסוק שלנו

בתחום, הביאו לעליית שער המניה לרמה של ההון העצמי. שער המניה עלה בעשרות אחוזים מתחילת 2003.

רמת יוחנן ופלרם שנמצאים בשוק ההון יכולים בהחלט לנצל לטובתם את היותנו שם ולכך אנו מתכוננים.

אנו מבררים אופציות שונות ומעניינות ובבוא העת באם יהיו, בוודאי נשתף בכך.

צריך להבין כי לביצוע המניה אין השפעה על תוצאת פלרם, אבל מכיוון שאנו במילא בשוק ההון אז מדוע לא ליהנות מיתרונות ברורים ואפילו משמעותיים שניתן להשיג מכך.

יש אוירה של שינוי באוויר (לא בקיבוץ...) וחשוב שנדע להכין עצמנו למצב בו נוכל לנצל תמורות בשוק ההון הישראלי.

יש רגישות בפירוט נוסף כאן והמעוניינים מוזמנים לפנות לעידו, אודי, דדי או לח"מ.

יש לנו שם שתי חברות יצור, שני מפיצים ושוק גדול ומורכב. לצערי מזה מספר שבועות אנו לא יכולים להסתתר מאחורי גבו של ויוי (שנתפס). ויוי ומשפחתו נמצאים בקיבוץ ואנו מקווים שתוך זמן לא רב ויוי וגבו יחזרו לתיפקוד רגיל ומאחלים לו החלמה מהירה.

בינתיים מונה שי מיכאל כממלא מקום לויוי בתפקידו כמנהל האיזור.

שי עושה זאת בנוסף לעבודתו כמנהל השיווק. שי (ובחלק מהזמן גם משפחתו), ישהו בשבועות הקרובים באנגליה.

אני מודה לשי ובעיקר למשפחתו על תוספת מאמץ גדולה זאת.

זהו ספק ותיק ומרכזי שלנו ל – P.V.C.. החברה נקלעה לקשיים והיא נמצאת בהקפאת הליכים. המשמעות היא שמונה לחברה נאמן למשך 60 יום שאמור להפיק תוכנית הבראה לחברה. בתקופה זאת אין הליכים כנגד החברה. באם הפעולה תצליח אזי החברה תמשיך לפעול (לכמה זמן?),

בוודאי שיש לכך השפעה על פלרם. נערכנו מבעוד מועד ויש לנו מספיק ח"ג, להפעלת אמצעי הייצור ואנו גם ממשיכים לייבא חומר. אנו לא צופים השבתה של אמצעי היצור.

כמו כל הגורמים שעבדו עם תא"ל (בנקים, ספקים, לקוחות, בעלי מניות ועוד) עזרנו להם גם אנו בשנה האחרונה.

אנו מעריכים שנוכל להחזיר לעצמנו את הכספים שהשקענו בעזרה זאת.

בסה"כ הייתה ועדיין יש חשיבות רבה לתעשייה הישראלית ולפלרם בפרט להישארותו של ספק בלעדי זה (בארץ) ל – P.V.C..

הימצאותו של ספק זה תרמה רבות לתוצאות פלרם שנים אחורה ובפרט בשנה האחרונה.

דני מקבוצת העובדים הוותיקים ביותר בפלרם – עבודתו ותרומתו מסמלים לצעירים שבינינו את ההתמדה את המשכיות פלרם מזה כ- 40 שנה.

נאחל לאלון שורר החלמה מהירה – אלון עם קבוצת צעירים נוספים נמנים על דור ההמשך המסור והמצויין שיש בפלרם.

עמוסי חוויות אנו שבים הביתה מטיול בחו"ל. לא פותחים מזוודות, לא מחליפים בגדי מסע, עייפים, מתים לישון צונחים אל המיטה המוכרת, שכמו תמיד, גם הפעם, מקבלת אותנו אל חיכה בלי תלונות.

שעתיים בלבד ואוֹפּס... רעש מוזר פולש באכזריות אל תוך שנתנו המתוקה.

ציפי להט מכה שנית - קייטנת קיץ לילדים מתחת לחלון שלנו, תופי טם טם קורעים את הדממה בליווי מוזיקאלי ים-תיכוני, פותחים את שמורות עינינו הלֵאוֹת אל הבוקר הישראלי האולטימטיבי. ואנחנו יודעים - החופש תם!!!

למה דווקא שם לעזאזל? אני תוהה. מכל שטחי בית ספר הנרחבים "התנחלו" דווקא שם!

לאן נעלמו כל מכתבי ה"הסברים", ה"התנצלות", ה"לא עוד" וה"הבטחות" של ציפי משנה שעברה? נמוגו, התאדו, אין, חלאס נאדה.

והם לא נחים לרגע החבר'ה האלה, אחת המדריכות מנסה לעורר את הילדים המנומנמים לפעילות וזה כנראה לא כל כך הולך לה. מסכנים, בקושי פתחו עין תורנית בשעה כזו מוקדמת של בוקר. מה היא רוצה מהם. אבל היא בשלה, צוֹוַחת וצורחת ברמקולים: "לא שומעת אתכם, לא שומעת אתכם! יותר חזק! יותר חזק!"

ואני, ספון במיטתי, אפוף קורי שינה דווקא כן שומע. ועוד איך.

אחר כך היא מדרבנת אותם לחזור אחריה בקריאות פרא אינדיאניות: "אֶה אֶאֶה אֶהוֹ... אה אאה אה אֶהו...ֹ" וזה חוזר וחוזר בלי סוף עד שעוצמת החזרה בתשובה של הילדים מניחה את דעתה.

נעמיד מים לקפה ונחזור לשיגרה, את "השלמת החוסרים" נעשה כבר בלילה הבא.

כן, זה מה שנקרא נחיתה רכה בבית והשתלבות מהירה במרחב, ולא שכל כך התרחקנו ממנו, כי בעצם רק שלוש שעות טיסה עומדות בין השגעון המקומי, הרעש, הדוחק, הדחיפות, התורים, הצעקות, מחזה שמפמפם את עצמו כל רגע אל עוצמות חדשות, לא פוסח חלילה גם על ה"כמעט" חוץ לארץ, ה"דיוטי-פרי", התנפלות על "מצִיאוֹת" וחוסר סבלנות שמרגיש עלינו את עצבינו המרוטים ממילא, ובין הרוגע שמשתלט עליך כשאתה נוחת בשדה התעופה בלובליאנה והמטוס היחידי שנראה מסתובב בשטח הוא המטוס בו הגעת.

ואיך שלא תסתכל על זה, זה משהו אחר, משהו שמשרֶה שקט פנימי. הירוק הפסטורלי, המים, היערות, המרחקים בין בתי התושבים, צריחי הכנסיות, האגמים, הטירות הציוריות שאם לא נחרבו הפכו למוזיאונים, אפילו בתי האוכל עם השמשיות הצבעוניות ויושביהם הנינוחים כאילו דאגות העולם חולפות על פניהם בלי לגעת. ועל הכל, אלפי איים וחופים שהם לפעמים בלי סוף, ים צלול ונקי עמוס מתרחצים עם ובלי כיסוי, או קפה עם קרמשניט שמגישים במחיר מצחיק במרפסת של מלון "פארק" על שפת אגם בלד.

אבל כל זה בינתיים, רק בינתיים, רצית חופש? אז הנה, יש לך, בהישג יד, ממש למשש אותו, לתפוס אותו באוויר.

אחר כך יסתבר לך שזה לא בדיוק כל האמת, יותר מאוחר תגלה פנים נוספות, אל תלך שולל אחר הירוק והרטוב, יש גם חקלאות נכשלת, אבטלה רצינית, חרושת בחיתוליה, כבישים צרים מאוד, עיירות מצולקות, בתי מלון נטושים כנסיות פצועות, בתים הרוסים ושטחים חקלאיים עזובים שבעליהם לא שבו לעבדם אם מפני שזה כבר לא כדאי, ואם מפני שהם כבר לא חיים בגלל המלחמה ההיא.

ובכל זאת יש משהו מאוד מעודד במציאות הזאת, כי יש חיים אחרי המלחמה.

הם בונים ומשפצים וסוללים ומשקיעים, "מפוּצצים" בתיירים, נדמה לך לפעמים שעיר שלמה מגוייסת לצורך הזה, חיה באינטנסיביות כל רגע מחודשי הקיץ את הספקת השירותים לתייר. זה עיקר הפרנסה. משהו אחר כמעט ואין.

לתייר שמסתובב ברחובות דוברובניק, עיר שידעה מלחמה לאומית-אתני- דתית לא פחות אכזרית מהמלחמה שלנו, סימני המלחמה כמעט ולא ניכרים אחרי השיקום.

הניקיון מדהים, אבל שלטים מעירי עיניים מסבירים לו את גודל הטרגדיה שהתחוללה כאן, היכן בדיוק נפלו הפגזים, איזה בתים ואיזה כנסיות נפגעו וכמה אזרחים נהרגו. במקום רעפי החרס העתיקים היפהפיים שצבעו את העיר בגוני האוקר והחום שנפגעו, כוסו כל גגות העיר ברעפים אדומים חדישים וזה נראה די מוזר למען האמת, לא כל כך "מתלבש" על בתי האבן הישנים בני מאות השנים, אבל זהו צידה השיקומי של המציאות הבלתי אפשרית הזו.

ואתה שואל את עצמך מיהו אותו פאנאט שאעלה בדעתו להרוס פנינה שכזו, יופי שכזה שנשמר מאות שנים שגולש בשלווה על שיפולי המדרונות אל חופי הים האדריאטי בין האיים והמפרצים שלו, עיר עם חומה מושלמת שאפשר לטייל עליה ולהקיפה סביב סביב.

ואתה עונה לעצמך: זהו אותו פאנאט שעושה את זה בירושלים ובתל אביב ובכל מקום אחר על פני הגלובוס.

וכשאתה מתעורר מחדש אל הבוקר הישראלי המרעיש והעצבני שלא עושה חשבון לאף אחד, שרועם לו בקצב שלו, תלוש מכל מה שקורה סביבו, מה חושב השכן, מה הוא מרגיש, אולי גם לו יש איזשהו "צורך עצמאי" ומאוויים לנהל את חייו כרצונו, ואתה מת לקצת שקט, לחדשות משעממות בלי משיחיות סהרורית וקיצוניות מסוכנת, בלי תופי טם טם מתלהמים, רבנים ושֵייחִים וגנראלים, מרגמות, קאסם, חיסולים וגזל וכיבוש, אתה מגלה שעל חופי אותו ים תחת אותם השמים, באותה מציאות אכזרית, ללא תקווה, ללא מוצא, מישהו הצליח למצוא דרך לחיות אחרת, זה עדיין שברירי, עדיין לא בטוח אבל מעודד, כי אולי פעם גם אנחנו נזכה לכך. .

כמעט שנה חלפה מאז פירסמתי כאן לראשונה כתבה בנושא הישובים שהביאה להעלאת הנושא לסדר היום הציבורי שלנו.

בימים בהם עסקנו בנושא ברמת יוחנן והעלינו אותו לתודעת החברים ולדיון, חתמו קרוב ל 100 חברים על תמיכתם במאבק שלנו כנגד הקמת הישובים ממזרח לכביש 70, וייעוד השטח להמשיך ולהתקיים כשטח פתוח במסגרת גן לאומי או שמורת טבע המתוכננים שם, וכך לשרת את כל תושבי האיזור.

לאחר מספר חודשים של שקט יחסי, ללא ה"חרוב" וה"יששכר" באוויר הציבורי שלנו, אני מוצא לנכון לעדכן את החברים במתרחש, גם מתוך ידיעה שנצטרך בעתיד הקרוב למעורבות פעילה מצד התומכים בעמדתנו בקטעים שונים של התהליך.

הדיון הציבורי ברמת יוחנן הביא אותנו בסופו של דבר להחלטה משותפת ומוסכמת על הנהלת הקהילה וקבוצת החברים הפעילים בנושא שלא להביא את הנושא להכרעה כעמדת הקיבוץ, אלא להשאירו במסגרת נושא המטופל על ידי קבוצת חברים שאינם מבטאים עמדות רשמיות של הקיבוץ. בינינו הפעילים בנושא, והנהלת הקיבוץ יש מערכת של עדכונים הדדית, וההתייחסות אלינו היא כאל אחת מתוך ההתארגנויות הוולונטריות של חברים שהקיבוץ רואה אותה כלגיטימית וככזאת גם מכיל אותה.

דפוס זה התבסס והתפתח, והרחבנו את פעולתנו כקבוצת חברים תושבי המועצה האיזורית זבולון, המקיפה כיום גם תושבים הפעילים בהתארגנות מיישובי המועצה האחרים ומהאיזור. בולטת קבוצה מגובשת ופעילה מאושה, ואליהם נוספים תושבי כפר המכבי, כפר חסידים, כפר ביאליק, יגור והרדוף.

ההתארגנות שלנו מבוססת על היערכות למאבק ציבורי ממושך. אנחנו מקיימים פגישות שוטפות לעִדכון ולדיון במתרחש ונערכים לבאות. נערכים גם לשדרוג ההתארגנות למעמד משפטי של עמותה, מעמד שיאפשר לנו פעולה בהיקף גדול יותר אם וכאשר נזדקק לכך.

הפרספקטיבה שצברנו בחודשים האחרונים מחזקת מאוד את האמונה שגדלים משמעותית הסיכויים שהמאבק שלנו ישיג את מטרתו והישובים לא יוקמו במקומם המתוכנן כיום.

התפתחות התהליך - הדיון האחרון בו. התכנון המחוזית.

מספר אירועים תרמו לעיכוב וכרסום מסויים בתהליך מימוש יוזמת המועצה והחלטת הממשלה להקמת חרוב הגליל ויששכר, אך המאמצים להקמת הישובים ומימוש החלטת הממשלה נמשכים בנחישות רבה הן מצד המועצה האיזורית והן מצד משרד ראש הממשלה.

התהליך נמשך למרות שעקב הקיצוצים לא תוקצבו הישובים החדשים בתקציב המדינה ל 2003, ולאחר שחרב איחוד הרשויות המקומיות, שלרגע הסיט את סדר היום של המועצה למחוזות אחרים, ירדה מצווארה של המועצה האיזורית זבולון.

לאחרונה התקיים דיון ראשון בוועדת התכנון המחוזית על יוזמת המועצה האיזורית להקמת הישובים. התוצאה הייתה מפתיעה למדי. בניגוד לוועדות מחוזיות אחרות שבהם שלב זה עבר חלק למדי, למרות המאמץ הרב שעשתה המועצה להעביר את הנושא בסיוע רב של לחץ ממשרד ראש הממשלה, החליטה ועדת התכנון המחוזית בחיפה להחזיר את הנושא למועצה האיזורית להכנה נוספת של תסקיר הכולל: תסקיר השפעות על איכות הסביבה וערכי נוף, והצגת חלופה תכנונית המתבססת על הקמת הישובים בצמוד לתשתיות ישוביות קיימות באיזור. כמו כן המועצה התבקשה לערוך סיור לחברי ועדת התכנון המחוזית בשטח להתרשמותם מכלי ראשון, כתנאי להמשך הדיון בוועדת התכנון המחוזית.

להערכתנו, המשמעות מבחינת לוחות הזמנים של התקדמות התהליך היא עיכוב מבורך של עוד מספר חודשים.

אין לנו ספק, גם מתוך חוות דעת של אנשי מקצוע עימם אנו בקשר, שהפעילות שלנו כתושבי האיזור סייעה לסוג יוצא דופן שכזה של החלטה להתקבל בוועדה. ניראה שהצלחנו להבהיר לגורמים רבים, כולל גורמים במשרד ראש הממשלה (שאין סיכוי שיזדהו) הדוחף את התכנית, שהישובים המדוברים אצלנו אינם עומדים בקריטריונים הבסיסיים של מדיניות הממשלה: לחזק את קו התפר והפריפריה, ולמנוע השתלטות על אדמות מדינה, ושחרוב ויששכר הם במידה מרובה "תקלה".

אנו מקבלים יותר ויותר עדויות שהפעילות שלנו מחזקת את הגופים הארציים המחזיקים בעמדתנו כמו החברה להגנת הטבע ורשות הטבע והגנים, להתמקד ולשים את הישובים שלנו כמאבקי הדגל, בראש סדר העדיפויות למאבק שלהם, שמטבע הדברים מתייחס לעוד מיקרים רבים הפרוסים על פני כל הארץ.

פגישה עם שלמה חבר ראש המועצה

לפני מספר שבועות התקיימה פגישה ראשונה לאחר נתק ארוך, שנטלו בה חלק אלישע שלם ואנוכי, עם שלמה חבר ראש המועצה וצוותו בנושא המחלוקת על הקמת הישובים. הפגישה התקיימה גם על רקע תחושה של סכנה להסלמת חילוקי הדעות סביב הקמת הישובים למחוזות לא טובים. הפגישה התנהלה באווירה טובה, ולמרות שחילוקי הדעות נותרו בעינם ולא הושגה הסכמה או פשרה, סוכם על דעת שני הצדדים שבאחריות משותפת נשאף לכך שהמחלוקת הציבורית בינינו תנוהל מתוך כבוד הדדי, וקו תקשורת פתוח, מתוך ידיעת הנושאים הרבים המשותפים לנו, והאינטרס המשותף לתרום ככל האפשר לרווחת וקידום האזור.

ולסיכום

פנינו אל העתיד: בכוונתנו לחדש את הפעילות הציבורית הרחבה בשטח בתחילת החורף כאשר השטח יכוסה מחדש בירוק רענן ופורח. ובינתיים מנסים להשפיע על השחקנים בזירה של תהליכי קבלת ההחלטות, וערוכים לכל התפתחות.

ואוסיף אמירה קצת כללית ורחבה: סביב המאבק הזה התגבשה קבוצה מגוונת של כ 8 מחברי רמת יוחנן. אנחנו עוברים התנסות מרתקת בהובלת מהלך אזרחי מלמטה, שעשוי להשפיע באופן ישיר על סביבת ואיכות החיים שלנו, מבלי לקבל כנתון ומוחלט את ההחלטות שמונחתות מלמעלה, מאלה שלכאורה יודעים יותר טוב מאיתנו מה טוב עבורנו. אני סבור שזה מהלך ראשון מסוגו במערכת המוניציפאלית שלנו. אני מאמין שמעבר לנושא הספציפי בו אנחנו ממוקדים, יהיו לכך השלכות גם לתחומים אחרים, וגם לדרך פעולת הרשות המקומית בעתיד ביחס להחלטות אסטרטגיות הקשורות לעתיד החיים באיזור. כל אחד ואחת מוזמנים להצטרף אלינו למסע האזרחי הזה..

הודעה מהרכש

בקיבוצנו יש מתקני מים חמים וקרים מסוגים שונים ומחברות שונות. הוצאות אחזקתם גבוהות. לאחרונה הגענו להסדר שירות ואחזקה לכל המתקנים עם חברה מסויימת. הסדר זה מאפשר לנו קניית חלקים וביצוע חלק מהטיפולים בכוחות מקומיים.

מפרסום הודעה זו כל מי שברשותו מתקן מים וזקוק לשירות, מתבקש לפנות למשרד הרכש. טלפונים - 9606, 9377. שבת שלום, איציק.

בימים אלה אני משלים עשר שנות עבודה בארכיון, שנים רבות עניין, בהן התוודעתי לתולדות רמת יוחנן וקבוצות החברים שהקימו אותה.

נכנסתי לעבוד בארכיון לאחר שחזרתי מתאילנד ביוני 1993. אולם התכוונתי להיכנס עוד קודם, בצאתי לגימלאות ממשרד החקלאות. הספקתי לעבוד עם יעקב יניב ז"ל מספר שנים בהן למדתי ממנו הרבה מאוד ובעיקר – איפה מונח כל מסמך והמון סיפורים על "הימים הראשונים", כל הכתבים, הפרוטוקולים, העלונים והמכתבים שנותרו בידינו רק בגלל עקשנותו לשמור אותם ממים ואש מעכברים וכל מרעין בישין.

הארונות בבית ההנצחה התמלאו זה מכבר והארכיון שיווע למרחב גדול יותר ואמצעים חדישים.

קבלנו מחשב וגם מכונת צילום מסמכים. העבודה במחשב מתקדמת לאט ונעשית היום רובה ככולה ע"י זהר לקח ויש מקום למתנדבים נוספים. מכונת צלום מסמכים עשתה "שעות נוספות", להכין העתקים של מסמכים חשובים בטרם יתפוררו מזקנה. הייתה גם התרחבות פיזית כשקבלנו חדר בספריה הלימודית שמשמש למגנזה ובכניסה עומדים המחשב ומכונת הצילום.

הרבה עסקתי באיסוף כתבים מימי רמת יוחנן הראשונים (וגם מתקופות "הקיבוץ בדרך") והוצאנו לאור 5 חוברות של כתבי ראשונים, כתבי ילדים וכתבי חברות נוער.

בזמנו הוציא יעקב יניב 8 חוברות על תולדות רמת יוחנן. ביחד השלמנו את השנים החסרות והמשכנו בהוצאת חוברת דו שנתית של "ציוני דרך" כמו כן הדפסנו את היומן שכתבו יעקב ויהודה רון פולני לסירוגין וכן פרוטוקולים מהאסיפות בשנים הראשונות. כל זאת בעזרתן הפעילה של תמר קנול ושרלה זית. גם היום אני ממשיך באיסוף חומר היסטורי וכתבי יד ישנים ומעביר אותם להדפסה במחשב.

למעשה צילמנו (בעזרת שושנה פוקסמן) את כל עלוני "במשק", ו"השבוע ברמה" ו"ברמה" שנכתבו במכונת כתיבה והיו כבר במצב גרוע וחידשנו את האוסף. כך גם לגבי המאזנים הישנים.

בספריית הארכיון מצויים למעלה מ- 300 ספרים, חוברות ועבודת גמר שונות של חברי רמת יוחנן או שנכתבו על רמת יוחנן וחבריה. כל הספרייה הזו רשומה במחשב.

1. איסוף חומר של ועל חברים בתיקים אישיים. בתחום זה אני כולל גם את הראיונות האישיים בווידיאו המתבצעים יחד עם ענף הווידיאו, חבל שלא הספקנו להעמיד תיעוד מצולם לכולם אבל היום אנו משתדלים להגיע לכל אחד.

2. איסוף חומר ממוסדות וענפים, סידורם ושימורם. תחום זה לקוי מאוד מאחר ודיווחים מענפים הולכים ופוחתים ופרוטוקולים מישיבות ועדות לא נרשמים או לא מגיעים לארכיון. יצויין במיוחד סירוב ההנהלה הכלכלית לרשום את הארכיון כמכותב על הפרוטוקולים של ישיבותיה.

השתדלנו לשתף את הציבור במידע הנצבר אצלנו בכל צורה שיכולנו, אם דרך חלון הראווה בכניסה לחדר האוכל ואם דרך העלאת קטעים מ"ברמה" מן העבר, עפי"ר בהקשר למאורעות אקטואליים. כמו כן הנהגנו הזכרת שמות חודשית של חברינו שהלכו לעולמם (לפי התאריך העברי).

הארכיון תמיד פתוח לכל חבר וילד וכן לחוקרים מבחוץ לכל צרכיהם. הן בחומר תיעודי והן לצורך אירועים שונים כמו עבודות בר-מצווה, אינפורמציה על המשפחה, עבודת גמר ומחקרים.

במצב הנוכחי אנחנו מפגרים מאוד בהכנסת חומר למחשב. זה לא רק לשימורו אלא בעיקר לשיחזורו. התוכנה שלנו מאפשרת להכניס שאלה כל שהיא ולקבל בשנייה אחת את כל הרשומות שיש לנו בנושא והיכן הן נמצאות. כרגע אנחנו עדיין בפיגור בהכנסת עלוני ברמה ורק התחלנו ב"בקיצורמה". יש מקום עבודה מתאים לכל מי שמעוניין ויכול לעסוק בהקלדה.

רצינו מאוד להתחיל בהוצאת הארכיון לציבור דרך האינטרנט (מירשתת-בעברית) כך שכל מי שצריך יוכל למצוא חומר אולם במצב העובדים היום זה כמעט בלתי אפשרי.

רצינו מאוד להכניס את כל אוסף התצלומים למחשב ולקטלג אותו. זה מאפשר מציאת תצלום בשנייה והורדתו לכל צורך שהוא אבל לא מצאנו גימלאי שיהיה מוכן לעשות זאת.

במשך כל שנות עבודתי בארכיון השתדלתי להיענות לכל הבקשות אפילו אם היה צורך לגשת בערב עם מישהו או בשבת. לצערי, היום מצב בריאותי אינו כה שפיר וקשה לי לבצע את העבודה הנדרשת. עד עתה לא מצאתי מי שיענה לאתגר ויוכל להחליפני בקרוב. מתוך ראיית חשיבות הארכיון - שהרי מי אינו יודע מאין הוא בא, גם לא ידע לאן ללכת, ומי שאין לו עבר לא יהיה לו גם עתיד – אני רואה בארכיון את הכלי העיקרי – יחד עם טיפוח אתרי מורשת – לשמירת ופיתוח הגאווה המקומית שלנו ויהיו מעשי אבותינו נר לרגלי נכדינו.

מאחר ואין באפשרותי כאמור לעיל, לקיים את העבודה השוטפת ולפתח את מה שצריך ומצד שני איני רואה מאמץ כלשהו מצד ההנהלה לעזור בפתרון הבעיות, החלטתי לפרוש מהעבודה ולהשאיר מקום למי שירצה להרים אותו. יחד עם זה אני עדיין בסביבה וכל מי שזקוק לעזרה כל שהיא יכול לפנות אלי תמיד אשמח לעזור.

ובאמת – תודה לכל מי שעזר לי ותמך בי בעשר שנים אלו וכמובן לגאולה רעייתי שדחפה בשקט מאחור. שבת שלום..

הנני מלאת התפעלות ואסירוּת תודה על האופן בו טִפלתם, ועדיין מטפלים, בבני ויוי ובמשפחתו.

ראיתי לפני קיבוץ שלם, משומן ו'מתוקתק', מתארגן באופן מידי לעזור ולתמוך במשפחה שנחתה עליה צרה בריאותית קשה, באופן בלתי צפוי ובזמן מאד לא נוח של ביקור מולדת.

ואינני מתכוונת רק לבעלי התפקידים הפונקציונליים. כוונתי בעיקר לעשרות החברים (בעיקר החברות) שהציעו את עזרתם בתחומים שונים, החל מאיבזור הדירה וכלה במשחקים לילדים. לשכנים של בית הקומותיים שפתחו בפנינו את לבם ודלתם שעה שהם נאלצים לשמוע קפיצות מהקומה למעלה ורעשים של ילדים קטנים בחדר המדרגות. לכל החברים הרבים שתמכו והתעניינו ושאלו וטִלפנו לרחלי ואפילו פנו אלי ב"מה שלום ויוי" בפגישה על המדרכות (ביניהם כאלה שלא דברתי איתם מעודי).

הרגשתי את החמימות זורמת אלי מכל עבר ואת העזרה המוגשת ברצון ובלבביות בכל תחנות המגע הקיבוציות: בבתי הילדים של הנכדים, במרפאה, בסוּפר, במרכולית, במחסן הבגדים, בחדר האוכל ובספריה.

בחודשיים האחרונים שהיתי בביתכם יותר מאשר בביתי וכאשר נוף, בנם הקטן של נירית ואיתן, לחש לאביו, עת חלפתי לידם במדרכה בשעת ערב מאוחרת: "הנה סבתא של עמית" (!) הבנתי שהפכתי, באורח זמני, לחלק מנוף המקום.

אט, אט הפכתי כל יום עוד אבן קטנה בפאזל הרב דורי המורחב הזה של קיבוץ רמת יוחנן. אצלנו בעין גדי הדור שלי הם הוותיקים הזקנים. אצלכם נהניתי לראות הרבה קשישים ומשפחות שלמות בנות שלושה וארבעה דורות. מראות מרניני לב שעוררו בי געגועים להורי ולקיבוץ הוותיק בו נולדתי (בית זרע). וכך למדתי שנירה הפיזיוטרפיסטית היא האמא של נועה הגננת של עמית (פעוטון "גפן" הזכור לטוב שעמית לא הפסיק לדבר עליו גם באנגליה), וירמיהו הכובס (מקוה כי לא פישלתי במיון הכביסה) משיא את בנו לאחות הצעירה של ורד שהיא הגננת האולטימטיבית של נכָדי לדורותיהם. שאודי מסב לקבלת שבת עם אביו בן ה-90 והאבא של אורית של נוח הוא בעצם בן כתה שלי. מצאתי עצמי, אפילו, ר"ל, מעלעלת ב "ברמה".

תודה מיוחדת לאחראי על הקלנועיות שהשאיר לנו את הקלנועית וכך איפשר לי לטייל עם נכָדי לעת ערב במסלול המרתק המוביל מהרפת של רמת יוחנן לרפת של אושה, בואכה בית הקברות, שכונת הוילות החדשה, "הנה הבית שהיה שלנו ועוד מעט נחזור אליו" וקנח בחרקות על רחבת חדר האוכל (אל תגלו לרחלי).

דרך הקרבה שלי למשה ואֶתה נחשפתי גם לאופן היפה והמכובד בו אתם נוהגים בחברים הקשישים שלכם.

ואיך אסיים בלי מילת בקורת? אומרים כי חן המקום על יושביו. ובכן על חן יושביו כבר דיברתי, אבל מה עם חן המקום? הייתי מצפה מקיבוץ ברמה כלכלית כשלכם שיראה קצת יותר יפה ומטופח. אתם מוזמנים לבוא לבקר בעין גדי לראות מה זה קיבוץ מטופח.

מקוה להתראות אתכם בעתיד בשמחות בלבד, בבר מצוות ובחתונות של נכָדי ובכלל.

תשובה לאלמוני/ת –

מאחר ויש לך שאלות והשגות שיכולת לקבל עליהן תשובה בדרך הפשוטה וההגונה ביותר (פשוט לשאול) אך בחרת בדרך של מכתב אנונימי ומאחר ומכתבך הופנה אלי, אני נאלצת לענות לך מעל דפי הברמה בתקווה שאם ישארו שאלות או השגות נוספות – הפניה הבאה תהיה אישית וישירה אלי ולא דרך מכתבים ועיתונים.

1. לפי כל הנהלים ברמת יוחנן – בקלפי נבחרים רק מנהלים ונציגי ציבור בהנהלות השונות. אני, ברוך השם, לא זה ולא זה.

2. דווקא בגלל הרגישויות שבעבודת מש"א והקשר שלעיתים מורכב עם האנשים, יש וצריך שיהיה יותר מאדם אחד ביחידה בין השאר גם כדי שכל אחד מהחברים יוכל לפנות למי שנוח ומתאים לו.

3. ברור לי שבשנות עבודתי בפלרם "רכשתי" לעצמי גם אנשים שהיו שמחים להיות "מוקירי זיכרי" בלבד (אם כי אני מקווה שלא הרבה כאלו), אך ברור לי גם שזה גורלו של כל ממלא תפקיד באשר הוא שלעולם לא יצליח לרצות את כולם!

4. אם יציאתי מפלרם כוונתי היתה למצוא עבודה קצת פחות תובענית ושוחקת ואולי גם כזאת שדורשת קצת פחות שעות עבודה (לא חלילה פחות מיום עבודה רגיל), אך מסיבות שונות (חלקן קשורות לאנשים חושבים הפוך ממך) החלטתי להצטרף לנסיון ליחידת מש"א ברמת יוחנן ובניגוד לדעתך חשבתי, ולא רק אני חשבתי כך, שאולי כן אוכל לתרום מנסיוני ביחידה זו.

אחרי חודש במש"א ברמת יוחנן, ומסיבות שאינן קשורות כלל למכתבך, אני לגמרי לא בטוחה שהחלטתי נכון אך אין ספק שאנשים כמוך מחזקים הרגשה זו ולכן - אל יאוש – עוד יש לך למה לקוות!

ולסיום ועל דעתי בלבד – לגיטימי בעיני שיהיו לאנשים מחשבות, שאלות והשגות על דברים, נוהלים וגם על אנשים אך מי שבוחר לעשות זאת בדרך של מכתב אנונימי מעורר תהיות קשות קודם כל בדבר יושרו ומניעיו שלו עצמו ולא פחות מזה בדבר אומץ ליבו.

אני אישית מזמינה את כל מי שחושש או דואג בעקבות כניסתי למש"א לפנות אל שחר צור או הרבה יותר טוב ישירות אלי באופן ישיר ואישי ואולי נצליח להרגיע. עירית. .

צוות מועדון הצלילה מזמין אתכם לצלול באתרי הצלילה היפים בים התיכון. אנו יוצאים בכל סוף שבוע (שישי או שבת), כולם מוזמנים. מספר המקומות על הסירה מוגבל והצלילה היא עם ביטוח בתוקף בלבד. כמו כן, כפי הנראה יפתח בסוף החודש קורס צלילה.

כל המעוניין/ת נא לפנות לאבישי זמיר. בברכת "שרק יהיה הים שקט". צוות המועדון.

עמית יבלונקה אורי אפרת ושיר אשד התגייסו לצהל. צאתכם ושובכם לשלום.

קטיף הליצ'י בעיצומו, עובדי המטע מתחייבים לספק למרכולית כל כמות שתידרש לתצרוכת החברים. אי לכך החברים מתבקשים בכל לשון של בקשה