מס. 1380.  כ' בסיון  תשס"ג  20.6.03

 

 

משנה לשנה זה

 

מִשָּׁנָה  לְשָׁנָה זֶה נַעֲשָׂה יוֹתֵר מְעֻדָּן,

זֶה יִהְיֶה כָּל כָּךְ מְעֻדָּן בַּסּוֹף, -

הִיא אָמְרָה וְהִתְכַּוְּנָה לָזֶה.

 

אֲבָל לִי יֵשׁ לִפְעָמִים הַרְגָּשָׁה שֶׁאֲנִי טוֹבֵעַ בַּזְמַן,

יֵשׁ לִי הַרְגָּשָׁה שֶׁאֲנִי  טוֹבֵעַ מִזְּמַן,

הִסֵּס.

 

אֵיֶנִני יוֹדֵעַ. לִפְעָמִים אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁכֹּחִי שׁוּב לֹא אִתִי.

מְעֻדָּן, אַתְ יוֹדַעַת, זֶה צַד אַחֵר שֶׁל שְׁלִילִי.

 

שׁוּב אַתָּה טוֹעֶה: אַתָּה מַרְגִישׁ בְּטוֹב וְהַטּוֹב מַקִּיף אוֹתְךָ.

הוּא כְּבָר מִסָּבִיב, עַל כְּתֵפָיו הוּא מַרְכִּיב אוֹתְךָ,

אִם תִּהְיֶה סַבְלָנִי, הוּא עוֹד יְחַבֵּק אוֹתְךָ,

בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הוּא חַיָּב לְנַשֵּׁק לְךָ.

אַתָּה יוֹדֵעַ אֵיךְ דְבָרִים כָּאֵלָּה קוֹרִים.

 

 

נתן זך, מתוך הספר 'שירים שונים'

   מדיוני המזכירות/ 12.6.03

 

1.  כריתת עצים ב"שטח המחנה". אושר הנוהל דלקמן:

 א)   האחראית המקצועית בנושא גיזום כריתת עצים בקיבוץ (שטחים "פרטיים" וציבוריים)  

        היא רוני פלד.

ב)        כריתת עץ בשטח הציבורי מחייבת אישור "ועדת עצים" בהרכב: רוני, צור, עוזי, יואב, דניאל יפה.

ג)         כריתת עץ בגינה "הפרטית" (לרבות במקרה של ספק אם בשטח הפרטי או הציבורי, ואם בשטח הפרטי – של מי), תהיה כדלקמן:

  (1)  בהסכמה בין  ענף הנוי והחבר/משפחה או חברים/משפחות, הנוגעים בדבר.

        (2) בהעדר הסכמה – יובא הנושא לטיפול של המזכיר, ואם עדיין לא תושג  הסכמה –

             להחלטת המזכירות.

       (3) "כריתת עץ" – פירושו, לרבות גיזום מאסיבי.

ד.   בכל  מקרה של ספק או מחלוקת, יש לבצע תהליך של בירור ודיון, זאת תוך הבנה שלכרות "אף פעם לא מאוחר".

 

2.     בהשתתפות אברהם ומרים שחר (ולאחר שהמזכירות שמעה קודם לכן את מארי ודני וכן את רוני ורותה), נערך בירור בנושא כריתת עץ האגוז ליד ביתם של מארי ודני וכל מה שהתפתח עקב מעשה זה. המזכירות מינתה את דניאל פרי ויובל כהן להיפגש עם הנוגעים בדבר ולגבש הצעת סיכום.

3.     המזכירות דנה בבקשה להשתלמות מיוחדת (לפי תקנון הפרטת חוגים ולימודי העשרה) ודחתה את הבקשה.

4.     נמסר על ידי עידו דיווח לגבי הנושאים הבאים הנמצאים בתהליך ביצוע בעזרת יועצים חיצוניים:

    א)  מיצוי זכאויות הקיבוץ בנושא תשלומי ותקבולי הביטוח הלאומי.

    ב)   הקמת מערכת תמחיר/תקציב.   

     ג)  "סקר סיכונים" לגבי המערכות המישקיות והפיננסיות (שבמסגרתו ייבדק גם נושא   חיובים/זיכויים של חברים ומוסדות בקופת-בית ובהנהלת חשבונות ונוהלי הקישור בין שני מוסדות אלה).

 

5. אושרה פעילות של "צופים" ב"נווה" (בתמורה) למשך כשבועיים במחצית הראשונה של חודש             יולי. הודגש שיש לכלול בהסכם עם התנועה איסור מפורש של כניסה לבריכת השחייה וחצר         המשק.                     

רשם אודי.

 

תיקון לפליטת קולמוס של המזכיר / יהודית אפרת

 

 

העכבר שהוליד הר... –

 

אפרופו תקנון "ועדת עצים" ואירועים אחרים.

 

 

(פראפראזה על רשימה שכתב רועי זילברג, כיתה י"א, גשור, שהתפרסמה בעיתון "הקיבוץ" בשבוע שעבר, הרשימה עברה  "מקצה שיפורים", עיבוד נרחב ו"התאמות" כמתבקש. ירמיהו.)      

הזורעים בדמעה

ברינה משקים וקוצרים וקוטפים

 

עמרי רימון מרבה לדבר ב'נייד' אבל לא קשה להשיג אותו, אף שזמנו דחוק בניהול עיסקי-תאגיד ואחרים יש לו גם דקה או שתיים לשוחח עמנו על המתרחש באחוזה. ה"עונה הבוערת" בפתח צריך להרכיב, לסדר, לתכנן 'לפתוח' עניין פה, ו'לסגור' עניין שם. יש מה לעשות.

בין לבין, הוא מוכן ללחוש באוזנינו, שאף אחד לא יישמע, איפה יש אבטיחים שאסור לקטוף, ותירסים שאסור... וכל כיו"ב אינפורמציות חשובות מאוד להתמצאות כללית במרחב. כל מילה בסלה.

 

ראיון טלפוני תמציתי עם עמרי רימון

 

מה עושים עכשיו בגד"ש עם התחלת ה"עונה"?

סיימנו להרכיב את ההשקייה בכל השטחים כולל הכותנה ומתחילים לקטוף אבטיחים.

איפה?

בביאליק.

מותר לגלות לציבור הרחב, הרעב, איפה נמצאים האבטיחים ?

כן.

איך המחירים?

מחירים סבירים. כן.

מי מבצע את הקטיף?

חבר'ה מכפר מנדה.

איך מתבצע התהליך?

מה, לא ראית אף פעם איך קוטפים אבטיחים?

אני שואל כדי שתספר גם למי שלא ראה.

מורידים את הפרי ועורמים ב'וואלים' מימין ומשמאל, אחר כך החברה שלנו עוברים עם עגלות, מעמיסים ושולחים אותם לשוק במיכלים.

מה משקל אבטיח?

נע בין 5-6  10-12 קילו.

יש אבטיחים גדולים השנה?

יש גדולים מאוד.

מתוקים? כן.

אדומים?

כן, כמו שצריך, כמו שכתוב  בספרים.

אנחנו גם ממשיכים בהשקייה בכל הגידולים, בעגבניות בבצל ובגידולים האורגאניים.

מה עם התירס?

את התירס מתחילים להוריד ביום חמישי. נראה יפה מאוד.

מי קונה אותו?

זה הולך ל"לזנלכל" ל"מילוטל" "סנפרוסט"

איך המחירים?

המחירים רעים מאוד, הם נקבעים מראש בתחילת העונה ואין בזה הרבה פרנסה.

אז למה מגדלים את הגידול הזה?

זה טוב למחזור-זרעים וגם אין היום יותר מדי אפשרויות אחרות. כמו כן אנחנו מתחילים לקצור חיטה לקמח.

זה ריווחי לגדל חיטה לקמח?

כן. יש לנו 1200 דונם לקמח, מחירים מצויינים. השנה בגלל עודפי המים של החורף, היבולים נמוכים והחלבון  נמוך.

מה זה אומר לגבי השימוש בקמח הזה?

צריך להוסיף עוד תוספים לקמח וזה מוריד לנו במחיר.

למי מוכרים את החיטה?

חלק ל"הזרע" וחלק לחברה שנקראת "לוגי סחר" חברה שמחזיקה באסמים שלה את מחסני החירום של המדינה.

ספר על הצינור הגדול שמניחים בימים אלה בשטחים שלנו.

קו המים הזה מתחיל בבריכה ביער, עובר דרך הפרדס שלנו, עוקף את כפר המכבי, נכנס בחלקו לשדות שלנו. הצינור הוא של "מקורות". צינור גדול וחזק.

וייעודו?

להעביר מים מהבאר ליד כפר-מכבי לבריכה ביער, יש תוכנית להאריך אותו עוד, אבל  אני לא יודע לאן.

הייתה בזמנו תוכנית להעביר קו מים מהמאגר לאבוקדו, מה קרה לה? היא ירדה מהפרק?

לא ירדה, מנסים לרתום את "מקורות" לפרוייקט הזה ומקווים שיענו בחיוב. זה חלק מהפרוייקט שמתבצע עכשיו.

מה השלכות של פרוייקט הניקוז ברפת על הגד"ש?

כרגע שום דבר. בעתיד נוכל להשתמש בזבל היבש שיוציאו משם.

והמים?

ילכו למיחזור ברפת או שיזרימו אותם  למאגר ואנחנו נשתמש בהם.

איך רוח הצוות לקראת הקיץ? יש "גאוות היחידה"?

מעולם לא הייתה טובה יותר.

כמה חברים עובדים עכשיו לעומת שכירים?

כולם שכירים, גם אני שכיר. כולם מקבלים משכורות.

איך ההכנות לחתונה?

יש ביום רביעי אחה"צ התייצבות מלאה לסידור השולחנות. הצענו את שירותינו הטובים וקיבלו.

עמרי, אתם אמורים להיות המסמר של התכנית האמנותית.

זה בגדר הפתעה ולא לציטוט. .

 

 

 

מַחְלָפוֹת שִׁבֳּלִים

מוּבָסִים בְּתֹם קְצִיר נִצְחוֹנָם

שְׂרוּעִים שְׂדוֹת הַשֶּׁלֶף

תַּחַת שֶׁמֶשׁ קוֹפַחַת.

 

בְּנָהַם מָנוֹעַ  עָלָה הַקּוֹמְבַּיְן

מְעַרְטֵל בִּכְנָפָיו

אֶת גִּזַּת זְהָבָם.

 

גּוֹזֵז בִּתְנוּפָה מַחְלָפוֹת שִׁבֳּלִים

שַׁח רֹאשָׁן הַגֵּאֶה

מִמַּשָּׂא גַּרְגְּרִים.

 

אַבְקַת מוֹץ זְהַבְהַב

נוֹשֵׂאת גָּבוֹהַּ הָרוּחַ

לְאִטּוֹ הוּא מַחְלִיק לַקַּרְקַע

עַל מַגְלֵשׁוֹת קַרְנֵי הָאוֹר.

 

                                                            ראובן עזריאלי - 10/6/03

 

יש בו הומור ויש בו שואה ויש בו אדם / ירמיהו

 

ביום ראשון השבוע חולק בטקס חגיגי, בשידור ישיר בערוץ הראשון טקס הענקת פרס ספיר לספרות של מפעל הפיס לשנת תשס"ג 2003.

לכאורה עוד טקס, עוד פרס, סיבה טובה להפקה טלוויזיונית נוצצת, עוד פרק בשיגרת הכיבודים שמלווים את חיינו לאחרונה בתוכן בין הפירסומות המשעממות.

לא הייתי נדרש לאירוע המיוחד הזה, אלמלא הזוכה בפרס - אמיר גוטפרוינד אחיה של אסנת שחר, על סיפרו "אחוזת החוף" שראה אור השנה בהוצאת זמורה ביתן, וגבר על נתן שחם, אבשלום קווה ואורלי קסטל-בלום. 

 

פרס ספיר לסִפרוּת הוא הפרס היוקרתי ביותר שמוענק כיום ליצירה ספרותית. הוא נועד לעודד מצויינות בתחום הספרות, לקדם את תרבות הקריאה ולקרב את "עם הספר" אל הספר. הפרס בסך 150,000 ₪.

 

אמיר מעיד על עצמו, דרך כתיבתו וסיגנונו:

"גם אם אחבר ספר הוראות למכונת כביסה, יהיה בו הומור ותהיה בו שואה. זה חלק ממני."

 

מבחינה אישית, ה"הודאה" הזו תפסה את עיני ושבתה את ליבי מטעמים מובנים, הפשטות וחוסר היומרה מעידים על אמיר כאדם וכסופר יותר מכל ביקורת סיפרותית. שפתו גבוהה ופשוטה ומלאת הומור, הכל שלוב יחד ויוצר סיגנון מיוחד.

בחוברת שהוציא מפעל הפיס מצויין: "סיפורי אחוזת החוף הם מסע נדיר של השפה העברית: כתיבה תמימה וזדונית, ססגונית וממציאנית, מלאה הומור ודמיון"

 

קראתי רק את הספר הראשון שלו שואה שלנו, את השני, טרם הספקותי כמו שאומרים, אבל גם כך אני מסכים בכל ליבי עם הקביעה הזו. 

 

אמיר גוטפרויינד נולד בחיפה ב 1963  בן להורים ניצולי שואה. מתמטיקאי מחונן, סיים תואר שני בטכניון במתימטיקה שימושית ובחקר ביצועים. הוא משרת בחיל אוויר ומתגורר היום בגבעתיים.

 

בסיפרו הראשון – "שואה שלנו" מציע אמיר דרך ייחודית לעיסוק בספרות השואה.

סיפרו השני, קובץ הסיפורים – "אחוזת החוף" עוסק באנשים שניתקו מהזמן והמקום, ויתרו על אידיאל הנורמאליות, ומקדישים את חייהם לעניין מוזר החשוב בעיניהם, רעיון חתרני או אהבה חסרת סיכוי.

גוטפרוינד שובר את הגבולות בין הפנטאסטי והיומיומי, חוצה בחיוך, הולך ושוב, את קו התפר בין החיים והמתים.

 

אנו שמחים עם אסנת ואמיר והמשפחה עם קבלת הפרס.

 

קטע מתוך סיפרו החדש של אמיר גוטפרוינד – "אחוזת החוף".

 

 

 

נעם דינסטג מראיין את רותה יריב  עם סיום שליחותה באנגליה

 

הזמנתי את עצמי בעיתוי מסוכם אל ביתה של רותה יריב לשיחת חזרה לקיבוץ. קיבלו אותי בית חצי מרוהט (ממש כמו שכותבים במודעות של דירות להשכרה) וריחות משכרים של מאפה בהתהוות בתנור, זאת היתה ארוחת הערב.

ברוך השם, יש על מה לשבת ויש גם טלוויזיה, שבדיוק הראתה תמונות טריות מהפיגוע האחרון בירושלים, אקטואליה ממדרגה ראשונה. התיישבנו לדבר על הנחיתה בקיבוץ וללמוד משהו על החיים באנגליה.

 

 

ספרי לי מה הייתה מטרת  הנסיעה לאנגליה.

עוד לפני יותר משנתיים החליטו להקים באנגליה חברת שיווק ולהפריד למעשה את המפעל המייצר מהשיווק, הוחלט כבר אז לקרוא לו "פלרם אירופה", למעשה מטרת הנסיעה שלי הייתה לעשות את ההפרדה ולהקים את חברת השיווק, להכניס נוהלי עבודה.

רק כדי לעשות קצת סדר, נזכיר שלפלרם שני אתרי ייצור באנגליה, שעסקו בנוסף לייצור בפעילויות שונות. זאת ההפרדה שעליה מדובר כאן, להפריד את הייצור מהשיווק באנגליה. לפני כן השיווק באנגליה היה חלק מהמפעל שייצר שם?

כן. גם היום  הם יושבים באותו אתר אבל יש הפרדה כמו פה בפלרם.

המטרה הייתה שלכל הלקוחות שלנו, בעיקר באירופה, תהיה נקודת מגע אחת עם פלרם, משם יועברו הזמנות לישראל או ינותבו לאתרי הייצור, הפנים שלנו מול הלקוחות יהיו תמיד, כך חשבנו אז, פלרם אירופה בלבד.

 השינוי  הנ"ל עבר על צוות הבנות שהיה באותו זמן במשרדים של פוליקרב  בלא מעט דמעות.

 

עד כדי כך, בדמעות?

הבנות שעסקו בהנה"ח היו רגילות לעבוד יחד, פתאום אתה אומר להן "הנה"ח נשארת כאן את צריכה לעבור למעלה לחברת השיווק, ואת תוציאי חשבוניות או משהו אחר, אבל לא יחד עם זו שאת רגילה לעבוד איתה יום יום".

האנגלים לא גמישים כמונו, לטוב לרע. התהליך היה קשה, לקח המון זמן ובסופו של דבר היה מלווה בכמה עזיבות של חלק מהבנות.

הטענה שלהן הייתה שהן עוזבות כי החברתִיוּת חשובה להן, והיא השתנתה.

צריך להבין, חברת השיווק יושבת כולה באולם גדול פתוח, לא כמו אצלנו- חדרים חדרים. יש זמנים שאפשר לשמוע את הזבובים בגלל שעובדים כל כך בשקט. מאוד לא הולם אותנו, הישראלים.

בהמשך הדרך כבר חיכה לנו  הטמעת ה- S.A.P באנגליה

(S.A.P, נזכיר, היא מערכת מידע אירגונית בינלאומית שהקימה פלרם ע"י חברה חיצונית, שחובקת את כל אתרי החברה ומרכזת מידע בנושאי כספים, מלאי, ייצור ועוד.)

בקושי הצלחנו לגמור את הגלולה הזו והתחיל הנושא של ה-S.A.P, גם אותו היה קשה מאוד להטמיע.

מה זה אומר מבחינתכם, להטמיע את ה-S.A.P?

קיבלנו תוכנה מוכנה שהוכנה על בסיס הצרכים של פלרם בישראל, האינטנסיביות וצורת העבודה שם שונה לחלוטין מ"פלרם אנגליה".

דרך אגב, תוך כדי זה, אני לא זוכרת אם לפני או אחרי ה- S.A.P, קנינו את כל המניות של D.P.L , למעשה הטמענו אותו כמפעל בשיווק משותף.  עד אז D.P.L היו מוצאים חשבוניות משלהם. ברגע שקנינו אותו בצורה מלאה, כל המכירות והחלק האדמינסטרטיבי נעשה דרך פלרם אירופה. יש להם ייצור ותכנון ייצור וגם בחורה שעוסקת במשלוחים בצד הפיזי, לארגן שיבואו לקחת, אבל את כל ההזמנות מכניסים בפלרם אירופה, וכנ"ל את החשבוניות והתיאומים במקרה של משלוחים משותפים.

בשני המקומות עבדו על פי תוכנות שנקראו "מֶגִ'יק". כשהגעתי היה נדמה לי שיהיה להם יותר קל לקבל את ה-S.A.P מאשר בפלרם ישראל, כי היה איזשהו דמיון. אבל הסתבר שהתוכנית שלהם הייתה כל כך "תפורה" ומתאימה להם שהיה להם נורא קשה לקבל תוכנה אחרת. הם לא בנויים, למשל, לשינוי תוך כדי פעולה לא מתאים להם.

בשנה הראשונה אחרי ההפרדה של חברת השיווק  קיבלתי למעשה באופן זמני מאוד את ניהול הלוגיסטיקה, מהר מאוד הסתבר שזה בלתי אפשרי, יותר מדי עבודה ואני לא עומדת במשימה הכפולה הזו יחד. במקומי הִתמנה מנהל לוגיסטי אחר ואני עברתי לתמיכה ב-S.A.P ובנושא שהיה מאוד בעייתי בפלרם אנגליה משום שלא הכירו אותו, נושא הייצוא.

היה ייצוא לדרום אמריקה, לרוסיה, ואפילו לאוסטרליה, הם למעשה בכלל לא ידעו איך עושים את זה.

ניסיתי לעזור בזה כמה שיכולתי ובסופו של דבר באמת עשו להם קורס של יום אחד.

אחת הבעיות שלהם היא תחלופה מאוד גדולה של כוח אדם.

 

כמה זמן הייתם באנגליה?

נסענו בסוף אוגוסט 2001, בערך שנתיים פחות חודשיים.

 

כשאת מסתכלת אחורה זה מעט זמן, הרבה זמן?

אני חושבת שזה היה זמן טוב בשבילי, אם כי היה די קשה לעבוד עם האנגלים, קשה להתרגל לאיטיות או חוסר איכפתיות או שילוב של שניהם, חסר להם ה"פִּלפל" שיש לנו בארץ, רצים, מסדרים, נשארים עוד שעות כשצריך. אני זוכרת שפעם אחרי ה- S.A.P הצעתי לשתי בחורות, אמרתי להן "תישארו קצת יותר, תקבלו יותר כסף, זה לא סתם, אתן לא עושות את זה לשם שמים". לא! להישאר יותר - אנחנו לא נשאר. גם כשהייתה המון עבודה, אין להם את הרגשת השייכות שיש לנו.

יחד עם זה מבחינה משפחתית זה מאוד נחמד לחיות קצת אחרת, בבית שהוא שונה לחלוטין מפה. אווירה שונה - גם ביטחונית, גם חברתית. דונקסטר היא עיירה קטנה עם למעלה מ- 300 אלף תושבים שקמה כעיירת פועלי מכרות פחם. אחר כך כשהמכרות נסגרו היא הייתה מקום מועדף מבחינת כל מני מענקי ממשלה. היום היא מאוד מתפתחת.

זה לא לונדון,  אבל זה ממש באמצע אנגליה, מקום טוב מבחינת טיולים לכל הכיוונים. אני בהחלט אהבתי אותה, כשיש לך את השקט שלך ברחוב שלך, בבית שלך.

מבחינה חברתית האנגלים לא בדיוק יוצרים קשרים, השכנים לא נכנסים ומברכים אותך כשאתה בא או משהו כזה. אבל בערך מול הבית שלנו גרה חברה של הדר (מיכאל), היא קצת יותר התייחסה אלינו. בבית לידנו גרה זקנה ערירית שמאוד אהבה לעשות לנו שלום, אפילו קצת נכנסנו אליה, הבאנו לה משלוח מנות בפורים, כל מני דברים כאלה, ובכל מקום יש את המיוחד שלו אם אתה יודע ליהנות מזה.

אין ספק שמבחינת הילדים למשל, החברה שלהם הייתה בעיקר ישראלים, קשה לפרוץ את המעגל של האנגלים. לתאם פגישה אתם צריך שבועיים מראש, גם אם זה לבוא לבקר ילד. כששי רצתה לקבוע עם איזה ילדה, הכי מוקדם שהיא הצליחה לקבוע זה היה לעוד שבועיים.

לילדי קיבוץ זה קשה מאוד להבין.

ושוב, מצד שני זה השקט, לא בודקים לך את התיקים בשום מקום, אתה לא מפחד מאוטובוסים מתפוצצים. יש בזה משהו, אבל מתאים לזמן מוגבל.

באשר למזג האוויר - כשנסעתי לאנגליה אמרתי "לא מפריע לי האפור, אני אוהבת גשם וחורף", אבל זה לא ככה: כמעט חצי שנה אתה יוצא וחוזר מהעבודה בחושך, אפילו כשהילדים הולכים לבית הספר זה עוד חושך, אז אין ספק שזה משפיע. אבל בקיץ, (היום בדיוק קיבלנו איזה עיתון מהקהילה היהודית של נוטינגהם שקשרנו איתם איזה קשר),  השבת יוצאת (עכשיו ביוני) ב- 22:40 בלילה, זאת אומרת שעד אחרי עשר עדיין יש אור.

שוב כמו שאני אומרת זה לכאן ולכאן. לא הצטערתי לחזור, לא היה לי קשה לחזור. אבל גם הייתי מסתדרת עוד שנה. לא יותר מזה.

 

איך נראים החיים פה, משם?

האמת היא שהתנתקתי כמעט לגמרי. מחוץ ל"ברמה" ודיבורים עם עירית וחברות אחרות.

נו, יש לך הרבה להשלים.

כן. אני כל הזמן מגלה את זה. אפילו ילדים שנולדו שלא ידעתי.

בשנה הראשונה היו המון מרמת יוחנן, בעיקר בגלל  S.A.P. בשנה השנייה הרבה פחות, אז באמת חסרה לנו אינפורמציה. אני יכולה להגיד לך שאם בשנה הראשונה אמרתי להם "אל תשלחו את ה"קיבוץ" ה"דף הירוק" זה לא מעניין אותי", אז בשנה השנייה זה כבר קצת עניין אותי.

 

חגים מועדים?

השתדלנו מאוד בתוך שלושת המשפחות לעשות משהו משותף בחגים העיקריים. את ראש השנה עשינו אצלי בבית ממש תיכף אחרי שהגענו לשם, אחרי זה סוכות עשינו אצל עפרה ויוסי (אגוזי) שיש להם יותר מקום. עפרה הייתה על תקן ועדת תרבות, הפעלת הילדים וכו'. את יום העצמאות עשינו "על האש" בגשם וכן הלאה. השתדלנו לשמור לפחות קצת.

 

עד כמה זה מטריד המצב בארץ?

אותי זה מאוד הטריד, האירועים שהיו בג'נין עברו מאוד קשה, הטלביזיה הייתה מלאה בזה כל הזמן. הרבה דברים רואים באנגליה עוד לפני שרואים בארץ והכל נראה מרחוק יותר מפחיד, יותר גדול. מבחינת האנגלים הם חיים להם חיים טובים, לפחות אלה שבסביבתנו, לא נפגשנו בשום התייחסות מיוחדת, לא על האירועים ולא לנו כישראלים בקשר לזה. לא נתקלתי בשום אנטישמיות או משהו כזה, ונראה  שהטלביזיה  די הוגנת.

 

ובזמן המלחמה בעיראק, כשישראל לא הותקפה אבל הייתה כוננות, מסכות וכו' ?

כן הייתה התייחסות לכוננות. רשף (ספיח, שהיה באנגליה בשנה הראשונה מתוך השנתיים שלנו)  כתב לכיתה שלו בדונקסטר (שבה למדה גם שי) שהוא הולך לבית ספר עם המסכה והילדים דיברו על זה, מה זה מסכה וכו'. בפוליקרב אני כבר דיברתי שאני חוזרת ועדיין הייתה מלחמה, שאלו אותי -  מה, תחזרי גם אם עדיין תהיה מלחמה? עניתי להם שכן, שזאת הארץ שלי. אתן לך דוגמא להתייחסות לישראל: שי הלכה לקרטה. לפני החופש הגדול של השנה שעברה באנו למדריך ואמרנו לו שלא נהיה בחופש ושאנחנו מישראל ונוסעים לחופש הביתה. אז הוא אמר: "אבל ישראל זה מקום מסוכן." אמרתי לו שזה נכון, אבל זה הבית שלנו,אז הוא הוסיף "תלכו כפופים".... ככה שזה מראה לך מה הם חושבים ויודעים על ישראל.

 

מה מעניין את האנגלים?

כדורגל.

זהו הא, רק כדורגל... גם הנשים מתעניינות בכדור רגל?

כן. לא נעים לי להגיד לך אבל אני לא יודעת מה מעניין אותם. יצאתי איתם מעט מאוד ומה שאני יודעת  שמעניין אותם הכדוררגל, הבית שלהם וסביבות הבית: עבדתי בגינה - לא עבדתי בגינה.

לא ראיתי התעניינות מעבר לזה.

למשל היו בחירות מקומיות - לא הרגשת כלום. גם לא היה יום חופש כמו פה, הצביעו בדואר.

אין ויכוחים פוליטיים, כמו שלום עם אירלנד?

תראה אולי בשישי שבת בבית אנגלי. סביב כל תקופת הכריסמס מדברים על מתנות מה אנחנו קונים, מה נקבל, אחרי הכריסמס מה קיבלנו, ואיפה היינו. האנגלי מזמין חופשה שנה מראש. כשבאתי לעבוד באנגליה באוגוסט 2001 הייתה כתובה כבר על הלוח החופשה של אחת הבנות שהייתה מתוכננת ללמעלה משנה אחרי זה. שנה שלמה הם מתכוננים לחופשה שתבוא, אחר כך שנה שלמה מתכננים את החופשה שתבוא.

נסענו עם רחלי והילדים יחד לטיול ביורודיסני, באוטובוס,  כמו שהאנגלים רגילים, הזמנו רק חמישה שבועות לפני הנסיעה - אני חושבת שהם התעלפו. הם אנשים מאוד מתוכננים, הכל מתוכנן קדימה.

איך הייתה הנחיתה בארץ?

לא הייתה שום בעיה חוץ מהלחות. אני חגגתי במזג האוויר האנגלי.  שם לא מזיעים...