מס. 1379. י"ג בסיון תשס"ג 13.6.03
חברות התעשייה המובילות במיגזר הקיבוצי ב- 2003
דירוג עפ"י מחזור מכירות (2002) במיליוני דולרים (מעובד ע"י דן אנד ברדסטריט)
|
דירוג קיבוצי (ב- 2002) |
דירוג ארצי (ב-2002) |
שם החברה והקיבוץ |
בענף |
מכירות (גידול ב- %) |
יצוא (גידול ב- %) (%מהמחזור) |
מספר מועסקים |
מכירות לעובד (אלפי $) |
|
1 (1) |
34 (36) |
נטפים , חצרים, מגל, יפתח |
פלסטיק ומוצרי גומי |
232.2 (4.4) |
212.9 (4.3) (91.7) |
1540 |
150.8 |
|
2 (2) |
45 (43) |
טבעול לוחמי גטאות, ו"אוסם" |
מזון שתייה, טבק |
164.4 (1.4) |
31.5 (9.1) (19.2) |
1118 |
147.0 |
|
3 (3) |
63 (77) |
פלרם (בורסאית) רמת יוחנן, "באייר" |
פלסטיק ומוצרי גומי |
119.4 (18.5) |
105.9 (16.9) (88.7) |
500 |
238.9 |
|
4 (5) |
76 (106) |
גן שמואל מזון (בורסאית) גן שמואל |
מזון, שתייה, טבק |
100.6 (23.4) |
83.3 (29.0) |
200 |
503.0
|
|
5 (10) |
84 (140) |
על בד (בורסאית) משואות יצחק |
עץ ומוצרי נייר |
97.2 (75.8) |
87.2 (92.8) (89.7) |
610 |
159.3
|
|
6 (-) |
85 (178) |
תמה משמר העמק, גלעד |
פלסטיק ומוצרי גומי |
94.7 (34.2) |
88.0 (37.5) (92.9) |
450 |
210.5 |
|
7 (4) |
89 (102) |
פלסאון (בורסאית), מעגן מיכאל |
פלסטיק ומוצרי גומי |
90.6 (10.6) |
78.0 (10.6) (86.0) |
694 |
130.6
|
|
8 (9) |
104 (137) |
סולבר חצור |
מזון, שתייה, טבק |
78.7 (37.0) |
34.3 (-0.5) (43.6) |
155 |
508.1
|
|
9 (6) |
110 (114) |
פלסטרו גבת |
פלסטיק ומוצרי גומי |
73.5 (
|
53.5 (15.3) (72.7) |
250 |
294.2 |
|
10 (7) |
111 (120) |
פריגת גח"מ, גח"א, מב"י |
מזון שתייה, טבק |
73.4 (13.4) |
37.8 (13.5) (51.5) |
300 |
244.6 |
דו"ח שבועי / א. פלד
לאחרונה אישרנו בקלפי הקמת קרן "דור לדור" להבטחת עתידם הכלכלי של בנים וחברים בעלי צרכים מיוחדים ו"כושר השתכרות" מוגבל.
למיטב ידיעתי זהו תקנון ייחודי ואולי המתקדם בתחום זה בתנועה קיבוצית (ובחברה הישראלית בכלל). מובן שמִבחנו של התקנון יהיו במילויו בתוכן כלכלי הולם תוך זמן סביר.
תקנון זה מצטרף אל "מערכת הכלים" של ביטחון חברתי וקהילתי שאנחנו שוקדים על הכנתם היום כבטוחה לימי סגריר ואפשרות של התרופפות רמת השותפות, העזרה והערבות ההדדית.
"הכלים" בתחום האישי כוללים:
v עבודה מפרנסת בראש וראשונה. זהו הכלי המרכזי לקיום ביטחון כלכלי וחברתי של החבר והמשפחה. ברמת יוחנן היום כ- 280 חברות וחברים חייבי עבודה וקצת יותר מזה מִשרות מתומחרות. על אותם חייבי עבודה שאינם מתומחרים "מחפים" חברים שמעבר לגיל חובת עבודה הממשיכים לעבוד.
v פנסיה (בגיל 65 לנשים וגברים) עם קצבה חודשית עליה החלטנו ובתכנית מאוזנת מבחינה אקטוארית.
v קצבת זקנה של הביטוח הלאומי. (קצבת הזקנה יחד עם הקצבה הפנסיונית, בשיעור השכר הממוצע – ברוטו – במשק).
v ביטוח בריאות. כיום כולנו מבוטחים (בנוסף לביטוח הבריאות הממלכתי - "קופת חולים"),בביטוח בריאות משלים למקרים קשים (השתלות וניתוחים בחו"ל). נצטרך לשקול הרחבת הביטוח הרפואי לכיסוי פרקים נוספים.
v ביטוח סיעוד – המבטיח קרן לאישפוז בבית סיעודי (היום עד 5 שנים) – לא מבוצע על ידינו היום.
v ביטוח אובדן כושר עבודה/השתכרות (עקב נכות מתאונה) – קיים אצלנו באופן חלקי ואנו בודקים הרחבתו.
v מיצוי הזכויות כלפי המוסד לביטוח לאומי – בגין נכות תאונתית, נכות כללית, מחלות מקצוע. אנו עוסקים במיצוי זכויות אלו לגבי חברים זכאים. קרן "דור לדור" הנ"ל לבעלי צרכים מיוחדים.
v קרן לימודים גבוהים. עדיין לא קיימת אצלנו. היום ממומנים "לימודי הצעירים" באופן שוטף מתקציב הקהילה אבל ללא הקמת קרן כזו, אין ביטחון לגבי מימון לימודים גבוהים בעתיד.
v קרן להבטחת "דמי עזיבה". החובה לשלם דמי עזיבה קבועה בחוק אבל קיומה מותנה בכך שיהיה כסף למלאה. (כולל אפשרות של פדיון "דמי העזיבה" גם ללא עזיבה, בהגעת החבר לגיל פרישה או כדומה). קרן כזו עדיין לא קיימת.
v צמצום פערי הדיור והבטחה שב"יום הדין" יהיו דירות הקבע ברמה דומה וטובה. פעילות זו מתקיימת אצלנו בהוצאה תקציבית גדולה מאוד (כולל מהלך של שיפוץ ושידרוג הדירות הזמניות).
v הבטחת זכות החבר להתגורר בדירתו. מהלך זה בוצע עם שחרור כל הדירות בקיבוץ משיעבוד כלשהו ומחייב קבלת החלטה לפיה לא ניתן יהיה לשעבדן בעתיד.
v שיוך נכסים (נכסי מקרקעין ונכסי ייצור). נושא זה נבדק כל העת ונמצא כרגע בשלב של קבלת החלטות במישור הממלכתי (לגבי שיוך המקרקעין).
כל האמצעים הנ"ל שחלקם קיימים, חלקם בהתהוות ולגבי חלקם עלינו לקבל החלטות ולהקצות מקורות, אמורים להוות יחדיו את חבילת הביטחון החברתי של החבר למקרה של פירוק השיתוף וצמצום האחריות ההדדית וכן למקרה של משבר כלכלי מקומי. (במקרה של משבר כלכלי ברמה הלאומית, חלק מן המכשירים הנ"ל יפגע)
במקביל ליצירת הכלים במישור האישי/משפחתי, אנחנו עוסקים גם ביצירת מקורות לתקציב הציבורי של הקהילה.
גם במקרה של "פירוק השיתוף" עדיין נדרש תקציב קהילתי נכבד על מנת לקיים שירותים כלליים שהם חלק חיוני של קיום חיים קהילתיים. (אחזקת ופיתוח תשתיות: חשמל, ביוב, מים. גינון ונוי. אחזקת מבני ציבור כבישים ודרכים. "משכורות" לעובדים קהילתיים וכיו"ב). בעיקרון התקציב הציבורי יהיה ממומן על ידי "מס קהילתי" אבל קהילה שתסמוך רק על המקור הנ"ל, עלולה למצוא עצמה עם תקציב מדולדל שיגרום להתדרדרות המקום מכל הבחינות ופגיעה ברמת החיים גם של אלה שמסוגלים להבטיח לעצמם פרנסה טובה בתא המשפחתי המצומצם.
v המקורות העצמאיים לתקציב הקהילה עשויים לבוא:
v מנכסי החקלאות.
v מנכסי התעשייה.
v מנכסי הנדל"ן.
מחקלאות, למעשה כבר היום אין בכוחה לתרום לקהילה כמעט דבר למעט שכר עבודה (כל עוד הוא חלק מתקציב הקהילה).
התעשייה, עליה קם ונופל הכל ולכן ממילא "הנחת הבסיס" בתסריט של משבר אומרת שהתעשייה אינה תורמת להכנסות הקהילה.
הנדל"ן המניב, (כולל השטחים המשמשים לתעשייה), - עשוי להיות המקור העיקרי לתקציב הקהילה. (הנדל"ן – באמצעות הארנונה – הוא מקור מרכזי גם בתקציבי כל הרשויות המקומיות).
כבר היום תרומת הנדל"ן בתקציב המשק הוא גבוה ביותר ויש להמשיך ולפתח נושא זה, הן על ידי השקעות נכונות בנדל"ן חיצוני והן במיצוי האפשרויות הגלומות ב"שטח המחנה".
כל האמור לעיל אינו מותנה בשינוי אורחות חיינו כפי שנרצה להחליט בכל עת, אלא עוסק בהכנת הכלים במישור הפרט והכלל למקרה ששינוי כזה יבוא מרצוננו או "יכפה עלינו", עקב משבר כלכלי או חברתי גם שלא מרצוננו..
שיפוצים בדירות הקבע – עידכון
1. "כזכור", בעיקרי תכנית השיכון שהתקבלה לפני שנה, כלול גם הפרק של "שיפוץ דירת הקבע"
כדלקמן:
"6.א. דירות הקבע צמודות הקרקע הנחותות מדירת הסטנדרט, ישופצו על ידי הקיבוץ כך שלאחר השיפוץ תתקבל דירה הדומה לדירת הסטנדרט. התור לשיפוץ יהיה על פי הוותק".
2. דירת הסטנדרט הוגדרה כ"דירה צמודת קרקע בבית דו-משפחתי עם גג רעפים, הכוללת אלמנטים פונקציונלים (חדרי שינה, שירותים וכיו"ב) ושטח בדומה לדירה בשכונת תמר..."
3. כפי שדוּוח, לאחרונה הושלם המהלך של עידכון ותק החברים והרשימה המעודכנת הוגשה על ידי הוועדה. (קיימים עדיין שלושה ברורים שהופנו על ידי הוועדה למזכירות).
4. בתקציב הקהילה לשנת 2003 הוקצה סכום מתאים לביצוע השיפוצים.
5. לאחר שהתקבלה רשימת הוותק, ישב הצוות המטפל בנושא זה (צור, אודי, עידו, רם-גל, יהודית ענבר, מיכל רימון), וגיבש תכנית עבודה. כחלק מתכנית זו נערכו פגישות עם החברים הראשונים הנוגעים בדבר על מנת לברר את זכאותם (מבחינת "צימצום הפער" עד כמה שקיים פער כזה), ורצונותיהם. הצוות קִיים השבוע דיון נוסף, לאחר בירור עוד מספר פרטים עובדתיים ותכנוניים נוספים ופגישה מסכמת עם הדיירים, ניתן יהיה לקבל החלטה לגבי עצם הזכאות ואופן הביצוע לגבי כל דירה.
6. קבוצת החברים הראשונה בתור השיפוץ עמה נערכו פגישות כוללת את השמות הבאים אשר נמצאים בדרג המכסימאלי של 52 שנה (ללא סדר פנימי): שורר אחיאם, זבולון עוזי, טלמון דניאל, גלינקא שרה, לקח יצחק, פארן אליעזר, שטייף זכריני (ובני זוגם המתגוררים עמם)..
שַׁלְוָה
בְּבֹקֶר שַׁבָּת מְפֻיָּס,
לְחַבֵּק אֶת שַׁלְוַת הַשֶּׁקֶט
בְּטֶרֶם יָשׁוּבוּ יְמֵי הַחוֹל.
לִסְפֹּג אֶת שַׁלְוַת הָרֹגַע
לִרְאוֹת אֵיךְ בְּלִי קוֹל עוֹלָה הַשֶּׁמֶשׁ
בְּעוֹד הַדְּרוֹרִים נָמִים אֶת שְׁנָתָם.
גַּם הַצֵּל לֹא הִשְׁמִיעַ רִשְׁרוּשׁ
בְּזוֹחְלוֹ עַל עָלִים
יְבֵשִׁים שֶׁנָּשְׁרוּ.
עַל שֻׁלְחַן הַמִּרְפֶּסֶת
חֲתוּל הַשְּׁכֵנִים מַבְרִיק
פַּרְוָתוֹ בִּלְשׁוֹנוֹ.
וְשַׁלְוָה עָטְפָה אֶת כְּפָרִי וְאוֹתִי
מִתּוֹכָהּ צוֹמְחִים
הַשִּׁירִים וְהַדֶּשֶׁא.
ראובן עזריאלי 7/6/03
סוף דבר / יוחנן קרוא
בימים אלו הושלם הליך בחירתי החוזרת כגזבר הקיבוץ. אני מבקש להודות לכל אותם חברים שתמכו בי. שוב הוכחנו כציבור את ראיתנו החברתית ואת אחריותנו לבית זה, אשר הוא בית לכולנו. נאחל לדניאל יפה שסיים תפקידו כחשב הקיבוץ, הצלחה בתפקידו החדש והחשוב בחוץ.
הייתי מסתפק בשורות אלו של הבעת תודה, אלמלא פירסמו - בעיתוי מקרי זה – שתי חברות, את דאגתן "מפרצות" במערכת הכספית. כאדם המופקד מזה ארבע שנים על התחום, אני מוצא חובה לעצמי להבהיר מעט ולהעמיד דברים על דיוקם.
קיימת ברמת יוחנן מאז הקמתה שתי מערכות: המערכת החשבונאית = הנהלת חשבונות, והמערכת הכספית = הגזברות.
צודקת תלמה שכיהנה כגזברית ומנהלת חשבונות ראשית במשך שנים רבות, כי יש ליצור את הקישור בין המערכות המבטיח השלמת הבקרה. אני רק תוהה מדוע לא בוצע קשר זה על ידה ובזמנה. ממש כמוה חשוב לי לציין, כי גם לי אין כל חשדות כלפי החברים שעסקו בכך בעבר. ברצוני לדון בנוהלי העבודה הקיימים בגזברות ובתכניות הפיתוח הנמצאות בשלבי ביצוע. עם זאת חשוב להדגיש כי כל נושא הקישור והבקרה אינו נכלל במהלכים אלו, מעצם היותו נתון לאחריותה הבלעדית והמוחלטת של הנהלת החשבונות.
המערכת הכספית שופרה בשנים האחרונות במישורים הבאים:
1. פותחה, הותקנה והופעלה לראשונה, תוכנה יעודית דו-צדדית המאפשרת את סגירת המערכת, בקרה פנימית והפקת מאזני בוחן מדי חודש, אשר העתק מהם מועבר מיידית להנה"ח.
2. שופרה האיכות המקצועית הנדרשת מההיקף והמורכבות הגדלים, עם כניסתה לעבודה של אורנה. אורנה קיבלה על עצמה אחריות מלאה וכוללת למערכת הכספים הפנימית, וממלאת זאת באחריות ומקצועיות הראויים לכל שבח.
3. לראשונה בתולדות רמת יוחנן, הוגדרו, נכתבו ואושרו נוהלי עבודה מפורטים לתיפעולה של המערכת. מוסדו נוהלי דיווח תקופתי מפורט להנהלות ונקבעו כללים מחמירים ומפורטים מבעבר, לגבי אישורים וזכויות חתימה.
שיפור כולל במרכיבים מרכזיים אלו, מצא את ביטויו בדיווחים של רואי החשבון של הקיבוץ שמצאו כי הכל תקין בתיפעול ובתיפקוד המערכת. עם זאת אני שב ומזכיר, שאנו נמצאים כבר בתחילת מקצה שיפורים נוסף בהנחייתו של מומחה חיצוני. המקרים החמורים שפורסמו לגבי קיבוצים אחרים מחייבים את ההנהלה ואותי אישית, להבאת המערכת לסטנדרטים חדשים וגבוהים יותר דוגמתם לא ידענו בעבר.
באשר למערכת החשבונאית, אינני צריך, יכול ומוסמך להציג את דרכי פעולתה, איושה, תיפקודה ובקרותיה הפנימיות והחיצוניות. כתנאי ליכולתה לפעול, מקבלת הנהלת החשבונות נתונים שוטפים מכל מרכיבי המערכת. רישומם המדוייק והמקצועי בלוח-זמנים מוכתב, אמור למנוע פרצות אפשריות ולהיסגר במסגרת הדוחות הכספיים. חבל שמאבקים מיותרים, מנעו השגת יעד זה עד כה, אני מאמין שניתן ונדרש לפעול אחרת.
עם כניסתו של דוד בימים אלו כחשב, אני רוצה לאחל לו בשם כולנו הצלחה בתפקידו המורכב. אישיותו, ניסיונו ומקצועיותו, מאפשרים כבר עכשיו את תחילתו של שיתוף פעולה מבורך לחיזוק הקשר החיוני שבין המערכות. אם נתרכז בעיקר, נוכל להמשיך ולקדם ביחד את כל אותם דברים החשובים לנו באמת..
העצים גבהו ומסתירים את הנוף... / ירמיהו
מוצאי שבת, אחה"צ.
שמש עייפה משני ימי חג ארוכים מאחרת לשקוע אל הכרמל. אור רך עכשיו בחוץ מרגיע את סוף היום. בחזרה מעִיסוּקֵי-השבת שלי אני נושר מֵאוֹפַנַי וּמַחְנֶה אותם תחת עץ המישמיש בכניסה לבית. אחרי שנה ברוּכת גשמים העץ שופע פרי. מרחוק הוא נראה משובב עין, בתוך הירוק, כתום נמרץ, קורץ, רק להושיט יד... אם תתקרב תבחין שהכל נגוע. בּוּוּוּף...הם נושרים אחד אחד, מתפצחים ונמרחים על הדשא. ריח הַמָק המתקתק ורחישת הפרוטאין הלבנבן מצמררים אותך לרגע. חקלאות "אורגנית" במיטבה. שומר נפשו לא יחסה בצילו של העץ הזה, שמא תנחת על ראשו "פצצה מתקתקת", או עיסה דביקה תהיה מִרְמַס לסנדליו.
אני נכנס הביתה, ריחות אחרים עולים כמו קטורת מהמטבח, הסירים מבעבעים והמחבתות שוקקות, ארוחת הערב מתבשלת, צריך להתאפק אבל יש למה לחכות. יותר מאוחר יגיעו עוד "מורעבים" ויחד נשב לאכול.
אחרי הארוחה, שבעים ואכולים עד כלות, אנו משיחים בענייני היום.
לפתע מתחילים ה"ניידים" לרחוש, התרגשות באוויר.
"מה קרה" אני שואל את אודי.
"חיים כהן נעלם", "מי זה חיים כהן?" "עובד ותיק שלנו מאושה".
"אז מה אתם עושים?"
"כולם יוצאים עכשיו עם הטנדרים לחפש אותו".
"איפה תחפשו אותו באמצע הלילה?"
"אנחנו כבר יודעים". הוא קובע בפסקנות. "מה זאת אומרת אנחנו כבר יודעים?"
"אבא", הוא מנסה להוכיח אותי על חוסר ההבנה שלי, "כל העובדים בגד"ש זה משפחה אחת, וזאת לא הפעם הראשונה".
לא אמרתי כלום אבל אהבתי מאוד את ההתבטאות הזאת, ואני שואל את עצמי האם משהו מן הטעם של האמירה הזו והאיכפתיות הזו עדיין קיימים גם בינינו כחברים, כקיבוץ.
בין לבין אני מסכם לעצמי את מאזן ה"יש" וה"אין" כרגע - רמת החיים שלנו עולה משנה לשנה, כולנו נחים בנהנתנות לא קטנה בחיק הנובורישיות הישראלית הממוצעת, אם לא למעלה מזה, צוברים רכוש, משמינים, נעשים מפונקים. מה אנחנו מוכנים לעשות היום מעבר לנדרש מאיתנו בשעות העבודה המוגדרות? לשאת איזה דגל? להרים איזה אתגר? מעורבות פוליטית? לתרום כפרטים למען עשייה התנדבותית בתוך או מחוץ לקיבוץ? מעט מאוד.
עסוקים בעצמנו, נתונים לעצמנו, עושים לביתנו, ואיכשהו זה מסתדר נהדר, משתלב מצויין במרחב, כי ככה הַחֶבְרה המערבית נוהגת.
אבל, כמו שׁחֲבֵרָה טובה שלי אומרת בזמן שאנחנו הולכים בשדות, גם אם ניקח בחשבון את כל האמור לעיל, בכל זאת, בדרך החיים שלנו יש יותר צדק מאשר בכל חברה אחרת. היא מאמינה בשיוויון ערך האדם. לא כולם נולדו שווה - זה נתון שאין לנו שליטה עליו, זה עדיין לא סיבה מספיק טובה, לדעתה, לחלוקה חומרית בלתי שווה. (עייו ערך ש.ד.).
אני נוטה להסכים עימה, אבל מדוע, אני שואל את עצמי, החברה ה"יותר צודקת" הזו כל כך מרבה להשתלח בעצמה? מאיפה באה ה"רוח הרעה"?
כמה מן ההתבטאויות שנשמעו לאחרונה בהחלט לא היו לטעמי, ועם זאת אין לי ספק שכל מה שנעשה, או נאמר, נעשה מתוך כוונות טובות – חלק מהתוצאות ישרות, חלק עקומות כי כולנו בני אדם. בעידנא דריתחא נאמרים דברים שבכל מצב אחר אולי היינו שוקלים אותם שנית או נמנעים מהם בכלל.
תופעות של אי- איכפתיות, דרישות לא סבירות, התנערות מאחריות, ניצול המערכת, בטלה, וכו', הן לא חזון נפרץ, לפעמים אתה עומד מולן נדהם, חסר אונים ומתוסכל עד דמעות.
אני יודע על עצמי עד כמה קשה לי להשתלט על הפה שלי כשהוא מתחיל לפלוט עלבונות במצבים כאלה, על אחת כמה וכמה אני מבין את אלה שאנחנו בחרנו בהם לעשות בשבילנו את העבודה הלא נעימה הזו.
ריבונו של עולם, איך איך איך לומדים את הדרך חזרה? את הדרך שעוברת בשדות הסליחה והקבלה, הדרך שמצריכה השקעת אנרגיות שלא תמיד נמצאות בהישג יד.
ההצבעה בקלפי היא דעת הרוב ואני מאמין שהחברים שנבחרו כך יתרונם מרובה. כל אחד פועל בכל מאודו כי זה הבית. עובדה זו מוּכחת לאורך זמן - רמת יוחנן הוא משק מבוסס וחזק.
אלא שלפעמים נדמה של'מישהו' יש צורך לאו-בר-כיבוש "להשתיק" ל"החליק" בעיות ו"לא לעשות גלים" במערכת שמא יבולע לנפשותינו הרכות, אם זו שיטה - צריך להלחם בזה עניינית, ולא הייתי ממהר לפטר אף אחד. ראשית משום שבחרנו בהם והם עושים את המוטל עליהם ביושר ועל פי כישוריהם, שנית משום שהיום אין לנו כל כך הרבה מהסוג הזה, ושלישית מי לידינו ייתקע שבמקומם יבואו יותר מוצלחים. תפקידנו לשאול ולבקש תשובות, להיות עם יד על הדופק. לא להניח.
אם יש נושאים מערכתיים שצריך להשלימם, ואני מבין שיש, יש לעשות זאת מהר, תוך שיתוף פעולה מלא בין הגורמים השונים ברוח טובה. זו לא בעיה אישית!!! ולא בגלל שאין לנו אמון במערכת, אלא על מנת לשמר את התנהלותנו תקינה, מבוקרת, ולמנוע לזות שפתיים, שחס וחלילה לא יוּשם מכשול בפני עיוור או רָעוֹת חוֹלוֹת אחרות.
אין לנו זמן להיכנס למיגננות או ויכוחים מי אמר, מי עשה, מי התנגד ומי חִייב. וזה גם לא חשוב.
* * *
אחרי הארוחה אנחנו יוצאים החוצה למרפסת המערבית, לפני שנים היינו רואים את כל חיפה נשפכת על הכרמל באורותיה, היום העצים גבהו ומסתירים את הנוף, מסתפקים בדוגמית קטנה. ממול מתאבך הלפיד והעשן מבתי הזיקוק, מי שלא מסתפק בזה מרעיל את עצמו ב"נובלס" באוויר הפתוח, האחרים עסוקים בקינוח, בקפה, או סתם מעכלים בהנאה וגרגור עצלני.
בין לבין ה"ניידים" שוב רוחשים: "האבידה נמצאה, חיים כהן בדרך הביתה", ישתבח שמו, אנחנו נושמים לרווחה, אפשר לחזל"ש.
ורק הד קולות המישמש הבשל, רוחש חיים עצמאיים, מתפצח בבּוּוּוּף... על הקרקע מפר מדי פעם את השקט המבורך שמביא עימו הלילה..
בין אירוע יובל משפחתי אחד למשנהו, "קפץ" נחשון שטייף לברר מה חדש בארץ הקודש. בהזדמנות זו, הוא מספר מה ואיך הוא עושה למחייתו בתאילנד בכלל, ובק"ק בנגקוק בפרט. מה היא "עשתה" לו ומה הוא "עשה" לה. ריאיינה – דיין זמיר.
