מס. 1378.  ערב שבועות,  ה' בסיון  תשס"ג  5.6.03

 

 

 

אֵמוּן

הָאֵמוּן הוּא הַטִּיט הָאוֹטֵם

בֵּין לִבְנֵי הַמִּלִּים אֶת הָרֶוַח

דַּרְכּוֹ מִתְגַּנֵּב הַסָּפֵק.

 

הַמַּכְבִּיר מִלִּים

כְּמוֹ שָׂם בְּטִיט יֶתֶר מֶלֶט,

יָבַשׁ הַטִּיט וְנִסְדַּק הָאֵמוּן

כִּי נִתָּק  בֵּין לִבְנֵי הַמִּלִּים הַקֶּשֶׁר.

 

מִלִּים שֶׁל אֱמֶת נִדְבְּכֵי אֵמוּן הֵן

אִם רַחַב דַּיּוֹ בַּחוֹמָה הַשַּׁעַר,

וּמְסִלָּה אֲמִתִּית מִשְּׁנֵי עֲבָרָיו

וְלֹא אֲחִיזַת עֵינַיִם.

 

מִלּוֹת הַמּוֹץ רַכּוֹת הֵן

אַךְ דּוֹקֵר מַצָּעָן

וּמִי עֲלֵיהֶן יָנוּחַ.

 

הָאֱמֶת, גַּם אִם כּוֹאֶבֶת

הִיא יְסוֹד הַמַּסָּד

לָאֵמוּן.

 

                                        ראובן עזריאלי- 31/5/03

 

 

 

     מדיוני המזכירות

 

 

1.      ועדת חברה.

      התקבלה הגדרה לפעילות ועדת חברה בנוסח המצורף לגיליון זה של ברמה. יובא לאישור

      האסיפה. תקוותנו שריענון ההגדרה יסייע באיוש הוועדה.

2.      שמירה.

      הוחלט להפסיק את העסקת השומר השכיר שהוספנו לשומר שלנו.

3.      מסי מפלגות.

      המזכירות החליטה לנתק את הדיון  העקרוני בנושא תשלום המס השוטף שמועד חיובו כבר

      חלף ולשלם את המס השוטף על פי המתכונת בשנים עברו.

4.      לבקשת המשפחה

      אישרה המזכירות קבורה בבית העלמין  הגושי של בן הקיבוץ ראובן כהנא ז"ל.

 

רשם אודי .

 

ועדת חברה

 1.  בחירת הוועדה

א. מרכז הוועדה יומלץ בפני האסיפה על ידי מש"א ויועברו לאישור האסיפה והקלפי.

ב.  תקופת כהונת הוועדה שנתיים וחבריה רשאים להיבחר לתקופות נוספות ללא הגבלה.

ג.  נציג הוועדה יהיה חבר המזכירות.

 

2.    תחומי טיפול

א.  נושאים שבין חבר לחברו.

ב.  נושאים שבין חבר ובין ממלאי תפקידים או מוסדות.

ג.  ייזום דיונים בנושאים חברתיים.

 

3.    נושאים שבין חבר לחברו

א. הוועדה תדון ותחליט בנושאים שבין חבר לחבר שהופנו לטיפולה או שהיא יזמה הטיפול בהם, בכפוף להסכמת החברים הנוגעים בדבר.

ב.  המזכיר ייודע  על ידי מרכז הוועדה על הכוונה לקיים דיון בנושא בין-אישי לפני קיום הדיון.

ג.  החבר הנוגע בדבר והמזכירות – לאחר מתן הזדמנות לוועדה להשמיע את נימוקיה – רשאים  לערער על החלטת הוועדה בפני האסיפה.

 

4.    נושאים שבין חבר לממלאי תפקידים או מוסדות

א.  הוועדה תדון ותחליט בנושאים אלה לפי בקשת החבר או ממלא התפקיד או המוסד.

ב.  הוועדה אינה מהווה ערכאת עירעור על נושאים שנדונו והוחלטו במזכירות, לרבות בנושאים אישיים, אבל היא רשאית לערער מיוזמתה או על פי בקשת החבר, על החלטת המזכירות, בפני האסיפה.

 

5.    ייזום דיונים וקבלת החלטות בנושאים חברתיים

א.  הוועדה תביא הצעותיה בתחום זה בפני ממלאי תפקידים או מוסדות הנוגעים בדבר ובפני המזכירות.

ב.   במקרה בו תדחה המזכירות עצם העיסוק בנושא או את המלצת הוועדה, רשאית הוועדה להביא המלצותיה בפני האסיפה.

 

6.    כללי

א.  מרכז הוועדה ירשום וישמור בקלסר מסודר פרוטוקולים של דיוני והחלטות הוועדה.

ב.  הוועדה תודיע על החלטותיה לכל הנוגעים בדבר ולמזכיר, בכתב.

ג.  הוועדה אינה חייבת לנמק בכתב את החלטתה.

ד.  החלטות בעלות ההשלכה כספית יובאו לאישור מוסדות הקיבוץ.

 

רשם – אודי.

 

 

 

 

 

     דוח שבועי / א.פלד

 

הפתעה. ירמיהו מודיע שמלאו שלוש שנים להופעת ה'ברמה' בצורתו הנוכחית. האמנם? חשבתי שהרבה יותר, לפחות עשר.

ה'בקיצורמה' נראית לי היום כמו משהו פרה-היסטורי.

האם ה'ברמה' מועילה למישהו?

כן! ה'ברמה' היא הכלי היחיד העומד לרשותנו להעברה שוטפת של מידע מקומי בענייני הציבור והפרט. גדולתו של העלון היא דווקא בשִגרה ובעִקביות ובדיוק ובהתמדה, ולא ב"עשיית מהפכות" בסגנון של "פגע וברח", "שגור ושכח".

יש תוצאות?

כן! גם אם איננו מודעים לכך, מהווה ה'ברמה' אחד מעמודי התווך היותר חשובים והיותר בסיסיים בתרבות ובהווי הקהילתי שלנו. גם אם אינה "עוקרת הרים", היא בהחלט משקפת את כל הנעשה בקיבוץ וגם מאירה אתרים ואנשים שאחרת לא היינו יודעים.

נדמה לי שאין עניין חשוב אחד במקומנו שאינו מוצא ביטוי מפורש או לפחות רמז עבה בעלון.

האם תרמה הברמה משהו לתקשורת בין החברים?

כן ! בלי ספק. לאו דווקא  בין איש לחברו. החברה שלנו היא עדיין אינטימית מאוד. המדרכות פעילות, חדר האוכל שוקק ואנחנו מתַקְשרים. אבל במישור הציבורי מהווה העלון במה אפקטיבית לכל מי שחפץ להביע מחשבה או דעה, ובהיותו מקובל כמוסד הוגן ואמין, מהווה העלון שומר הסף של אורח הביטוי המאוזן וה"פרלמנטארי", וכך מונע מעצם קיומו ופתיחותו, היווצרות תת-תרבות של כתבי פלסתר ופשקווילים.

האם יש משהו לומר "להגנתו" של העורך?

יש ויש ! אי אפשר להמעיט מכובד האחריות הרובצת על שכמו של העורך שבהעדר מערכת, מונח הכל בכף שיקול דעתו הכמעט בלעדי. אף שירמיהו מכנה עצמו  "דיקטטור" ואף שירמיהו – כך אומרים -  אינו "אדם קל", (ובכל זאת גם הוא מתרכך עם השנים), עדיין הוא מספיק נגיש מחשבתית, כך שלפחות בשנתיים ומשהו האחרונות שבהן אני מקורב לעניין, לא נתקלתי בשום 'תקיעה' ממשית (טוב, אולי פעם אחת).

בסוף כתבתו בגיליון האחרון מזכיר ירמיהו איזה גשר בפרו שהחזיק מעמד יותר ממאה שנה (הלוואי עלינו) ויום אחד נשבר. הגשר שימש על מנת לעבור מצד אחד של הנהר הגועש אל הצד האחר.

יתכן שבהמשך הסיפור צעק אדם בצידה האחד של התהום: "איך אני עובר אל הצד השני?" ואיש אחד שעמד ממול אולי ענה לו בצעקה: "אבל אתה הרי כבר נמצא בצד השני".

אז נודה לירמיהו על מסירות ושירות ציבורי מן המעלה הראשונה ונאחל לו ולכולנו המשך פעילות פורייה ומשגשגת – גם אם היא נעשית עדיין בצד הקרוב, השִגרתי והלא מסעיר של הגשר..

 

 

 

 

 

ורד מרציאנו משוחחת עם חסיק, שגיא ואבישי על המהלכים האחרונים בנושא ה"פאב"

 

קרוב לשנתיים נמשכים הדיונים עם המוסדות המיישבים על ה"עלייה על הקרקע".

היום כשסוף סוף התקבלה ההחלטה העקרונית החיובית שהפאב אכן עובר לגילרם, השאלה שנשארה פתוחה היא מתי, באיזה קצב ובאיזה תקציב. 

נפגשנו לשיחה קצרה עם חסיק, שגיא ואבישי במשרדים של פלרם (מטעמי נוחיות), עם תקווה גדולה שלא נצטרך לעשות יותר ראיונות בנושא, שהדבר הבא-  יהיה הפאב עצמו !

 

ספרו מה חדש–

יש אופטימיות באוויר, חוץ מזה אין כל כך הרבה. יש תכניות שאושרו, יש כמה דברים שצריך עוד לסגור. הוציאו את זה למכרז לקבלן  ואם ירצה השם ביולי יתחילו לעבוד.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

במי זה תלוי ?–

ב"מערכת"..., זה לא כל כך ברור. הפרוייקטור זה רמי כמרכז בניין, והכל תחת האחריות של  צור,אודי ועידו. את העבודה יבצע קבלן חיצוני.

מה אמור להיות, מי תכנן מה רוצים?

אנחנו תיכננו בעזרתה האדיבה והמקצועית של מיכל. התפשרנו ברצונות שלנו כדי להתאים את המקום שיוכל לשמש לעוד פונקציות כמו "קפה  ברמה" ומקום לאירועים קטנים וגדולים משפחתיים וכלליים, מקום שהיום הוא מאוד חסר. אמנם יש מקום קטן מאוד שזה המועדון אך הוא מאוד מוגבל, ומצד שני יש את החד"א שהוא גדול אבל קשה לעשות בו אירועים אחרים קטנים, אין בו אווירה ואין אמצעים אמיתיים לאירוע זמין. המקום הזה מיועד להיות המקום המרכזי של אירועים הקטנים ברמת יוחנן.

איך הפאב אמור להיות מעוצב?

אבישי הוא המנהל המקצועי, הוא מוביל, מצד שני יש את מיכל שהיא המתכננת. מצד השלישי יש תקציב ואילוצים, המבנה הוא לא אידיאלי לפאב, אבל בתוך זה אנחנו משחקים מנסים לראות מה מתאים. מנסים למשוך לעיצוב של פאב אמיתי. קלאסי.

הבנתי מצור שהם בונים גם על עבודה עצמית שלכם, החבר'ה הצעירים מוכנים להתגייס?

כרגע זה עדיין לא רלוונטי, אבל מוטיבציה זו לא הבעיה. עבודות בניין מקצועיות יבוצעו ע"י קבלן, אבל חלקים אחרים כמו בניית הבאר (שזה פרוייקט בפני עצמו), ועוד פרטים בעיצוב ננסה לעשות בכוחות מקומיים. בכל מקרה, כל עזרה תתקבל בברכה.

לכמה אנשים המקום מיועד? –

120-100 יוכלו להיכנס סביב שולחנות של פאב כולל הבר ומתוכננת ישיבה גם בחוץ מקדימה.  מאחורה כרגע לא מדברים.

הקירבה של הכביש לא מטרידה?

בעיקרון הכביש לא צריך להפחיד, כיוון היציאה יהיה בעיקר אל הדשא הגדול שמלפנים.

היו מחלוקות רבות סביב הפאב בעבר, איך זה עובד היום?

לפני כמה זמן התהפך המצב. לפני יותר שנתיים רצינו את גילרם והיה סיפור ארוך שהלך דרך הנגריה לאביהו, לאולפן... כולם זרקו כל מיני רעיונות שרק משכו זמן. מאז שוויתרו על גילרם בתור הנכס הנדל"ני העתידי של הקיבוץ והביסוס הכלכלי הבא, הכיוון השתנה והמערכת, לפחות מהפה והחוצה מאוד תומכת. הרבה קורה אבל לא הרבה זז, הפטישים עוד לא הונפו, אבל יש שינוי רציני בנכונות. עידו וצור מאוד בעניין, בעיקר שאנחנו מציגים את העניין הזה- זאת אומרת אנחנו בעצמנו כבר לא חיילים משוחררים, והמקום הזה בהחלט מיועד לכל הגילים. מקווים שהרוח הטובה הזו תתבטא גם במעשים ובתקציב.

אתם מרוצים בתור מובילי המאבק?

מצידנו זה כמו ביאת המשיח. אנחנו מחכים לזה, לא מתייאשים, הובטח לנו, שבתוך החודש הבא אחרי האירועים המתוכננים, בר-מצווה, חתונה, אמורה כל הבירוקרטיה להסתיים, הכנת התוכניות ובחירת הקבלן, העיצובים וכו'. בתחילת יולי נכנסים לעבודות.

יש עוד הרבה עבודה.

איך יהיה התיפעול כמו היום?

בשוטף נמשיך לעבוד על בסיס תורנות ותהיה יותר פעילות, נשתדל לעשות יותר. הפאב של היום עובד יומיים בשבוע, בחמישי ושישי, בפאב החדש יכול להיות שנוסיף עוד יום בשבוע ובוודאי יהיו עוד פעילויות שזה הקפה ברמה ועוד כל מני דברים אחרים. בכל אופן זו הכוונה שלנו.

 

מה קורה עם העישון בפאב החדש?

רק סיגריות...אבל יש המון "ונטות" והרבה חלונות כך שיהיה מאוד מאוורר. מאז שהפאב עובד בצורה מסודרת, אין השתוללויות או השתכרויות.

 

ומשהו אחרון לסיום?

עוד לא נבחר שם לפאב החדש. קיבלנו הרבה הצעות אבל בלי לפגוע באף אחד- זה לא זה. עדיף שהשמות יהיו בלי האותיות "ר" או "מ"  ורצוי שיהיו טובים לפחות כמו "עיר מקלט" שזה נעליים מאוד גדולות שצריך למלא...

בכל אופן מי שיציע את השם  בפאב, יש לו סיכויים יותר טובים לזכות וגם מובטחת כוס בירה חינם...

בינתיים אנחנו מזמינים את כולם לפאב הישן, גם הוא נחמד ( אבל החדש יהיה טוב יותר ).

 

 אופטימיות באוויר – כבר אמרנו ?? ....

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

התבקשתי לכתוב משהו לסיכום הקדנציה בריכוז ועדת שיכון, נתנה לי רשימה של מספר נקודות להתייחסות, אנסה להתייחס לרובן בלי להכביד על הקורא המתמיד יותר מדי.

 

נכנסתי לתפקיד בקיץ לפני 4 שנים, עד שאסיים להעביר את כל העניינים בביטחה לידיו של יוסי, שנבחר בשבוע שעבר להחליף אותי, ימלאו כמעט 4 שנים מלאות לכהונתי, וכמובן לעזר כנגדי חברי הוועדה שלי.

חלק מהם התחילו בוועדה הקודמת ולכן הם מכהנים זמן ארוך יותר. חשבתי שאחרי שנתיים אוכל לסיים את התפקיד, אבל בדיוק אז העברנו החלטה שוועדות מכהנות 3 שנים ונתקעתי לעוד שנה, השנה  האחרונה היא הזמן שנדרש למש''א למצוא לי מחליף.

בגדול אני סבורה שיש יתרון בליווי דברים לאורך זמן, רצוי שלפחות חלק מחברי הוועדה ימשיכו לכהונה נוספת, כך עשיתי כשהרכבתי את הוועדה הנןכחית, זה הוכיח את עצמו כמהלך טוב. מבחינה אישית העומס על מרכז הוועדה הוא גדול, במיוחד בוועדה רגישה כמו ועדת שיכון, הקדנציה שלי התארכה לטעמי יותר מדי.

 

כשנכנסתי לתפקיד חשבתי שאני נכנסת בתקופה קלה יחסית, רשימת הדיירים לשכונת 'תמר' כבר הייתה מוכנה, הבתים היו בבנייה, וחשבתי שאחרי האיוש יהיו בבת אחת הרבה דירות פנויות והמצב יהיה קל יותר. הסתבר שהמצב הרבה יותר מורכב ממה שחשבתי והלחצים גדולים כל הזמן.

נשאלתי מספר פעמים איך יכול להיות שכל הזמן בונים, האוכלוסייה לא גדלה, ועדיין יש כל הזמן לחץ. הראיה הזו בגדול פשוט אינה נכונה. היה פער של מספר שנים שבהן לא בנו, את הפער הזה עדיין לא הדבקנו, מלבד זה הסטנדרטים משתנים והדרישות או הציפיות עולות בהתמדה.

 

כאשר החלטנו למשל שמסה של כ-60 דירות קבע יהפכו לדירות זמניות, יצרנו לחצים חדשים על המערכת. כאשר אנחנו מחליטים שתושבים רבים יותר יגורו כאן, מסיבות של עבודה, רופא, אחות, מטפלת. או מסיבות כלכליות, שכר דירה, גם כאן אנחנו מצמצמים את כמות הדירות הפנויות ויוצרים לחצים נוספים על המערכת.

הרבה פעמים דירות שהולכות להשכרה לא ''מקפחות'' את בנינו, אלא, הן דירות שבנינו לא היו מעוניינים בהן ומושכרות כדי שלא יעמדו ריקות. הוועדה הנוכחית הקפידה מאוד לא לתת להשכרה דירות שהיו מבוקשות על ידי חברים או בנים, אך, גם כאן לפעמים נתקלנו באילוצים.

כאשר בנינו חוזרים בהמוניהם לקיבוץ, [כן ירבו] לשמחת משפחותיהם וחברים רבים נוספים, לפעמים בהתראה של שבוע, או חודש, גם זה יוצר לחץ פתאומי על המערכת. הרבה פעמים נוצר מצב שתכנון מראש לטווח ארוך, צריך להשתנות בחמש דקות כדי להתאים למצב פתאומי חדש.

 

המצב בדיור הוא גם עונתי, הקיץ תמיד עמוס יותר, ובין נובמבר לאפריל יש קצת רגיעה.

אחת הבעיות החמורות שמסרבלות את התהליך, היא רמת התחזוקה של הדירות. למעשה היא לא קיימת כמדיניות, אלא רק כמצבי חירום, למשל אם המים לא ממש זורמים אצלך בברז, או במקלחת, זה לא יתוקן, אם יתפוצץ צינור בקיר, לא תהיה ברירה  ואז יתקנו. זה גורם לכך שכל מעבר דירה כרוך בשיפוץ, אינסטלציה, חשמל ,נזילות וכו' מה שמעכב את המעבר בין חודש לשנה.

 

בתקופה של מעברים רבים כמו לאחר סיום בנייה חדשה אין ביכולתו של צוות הבניין שלנו לעמוד בכמות העבודה בזמן סביר. נוצר מצב שצריך  מהר מהר להחליט על איוש דירה, שאחר כך תשב ריקה ומחכה לשיפוץ, לפעמים עד שנה.

בנושא זה קיימנו ישיבות אין ספור של הוועדה או חלק ממנה או רק אני, עם אודי צור ורמי כדי לקדם את הדברים, מצאתי את עצמי עוסקת בקידום ובדחיפת נושאי שיפוץ כמעט באותה תכיפות שבה עסקתי באיוש דירות.

לצערי, בתחום זה, למרות נדנוד בלתי פוסק לא הצלחתי לקצר את זמני הטיפול בדירות.

 בכך אני רואה כשלון גדול, ובזבוז גדול של המשאב הזה. הזמן שבו דירה עומדת ריקה גם הוא נמדד כלכלית, ולא רק  עלות הקבלן שישפץ את הדירה מהר יותר ויקר יותר.

 

היום יש ברמת יוחנן בין 15 ל 20 דירות שעומדות ריקות בציפייה לשיפוץ, או בעבודה, ודיירים שמחכים להן. במקביל אין לנו דירות לצרכים שוטפים. [אנשים שצריכים דירה חלופית לצורך שיפוץ דירתם, שחקני כדורמים, משפחות שליחי פלר''ם שבאות לחופשה, בנים שחוזרים מתקופה בחו''ל וכן הלאה].

מה שכן הצלחנו בו לדעתי, הוא החלטה שהעברנו יחד עם ועדת צעירים שלפיה לא נשמרות דירות לבנים בחופשה, זה היה כרוך בסידור מחסן מסודר לאיחסון חפצי הצעירים.  היום הם מפנים את הדירה עם יציאתם. לפחות בסקטור הזה לא עומדות דירות ריקות סתם. הם מקבלים דירה כאשר הם חוזרים. כשאין דירה זמינה  הם צריכים לחכות קצת ואז הם גרים אצל ההורים או אצל חברים. זה לפעמים מכעיס, אך לדעתי יותר נכון. אלה שמודיעים מראש על בואם, ורובם עושים כך, בדרך כלל מוכנה להם דירה בחזרתם. כך או כך, זה מוסיף לנו דירות למאגר דירות הצעירים, ומדי פעם גם מאפשר לנו לטפל בדירות בלי לחץ.

 

נקודה נוספת היא דרך קבלת ההחלטות. הוועדה עובדת ע''פ תקנון ישן מדי, ועל פי עיקרי השיכון שהוחלט עליהם לפני כחצי שנה. בגדול התקנונים מתבססים על ותק, לא ארחיב על כך.

כאשר התחלתי בתפקיד חשבתי שנטפל בתקנון חדש, אך אז הוקם צוות שיכון טווח ארוך, ולא  היה טעם בכפילות. בסופו של דבר, העבודה הרבה שנעשתה ע''י הצוות הנ''ל נפלה בשלב ההחלטות. במקומה התקבל דף עיקרי השיכון  שהובא ע''י אודי ועידו והתקבל באסיפה.

עדיין נותרו פרצות רבות. לדעתי ראוי היה לשתף בשלב עיצוב ההחלטות נציג מוועדת שיכון, שכן החלטות עקרוניות, במיוחד לטווח ארוך, שאינן מבוססות על המציאות בשטח, קשה מאוד ליישמן מעשית.

הפרצות האלה גורמות לעיתים למצבים שבהם אי אפשר להחליט ע''פ התקנון אלא צריך לפרשו. בעבר מצבים כאלו היו נתונים בידיה של ועדת שיכון, לעיתים רחוקות נדרשה התערבות המזכיר או המזכירות. היום, בהרבה מן המקרים הפניה נעשית מראש לאודי, מצב שיוצר צורך מתמיד בעבודה משותפת.

עד כאן אין בעיה, הבעיה נוצרת כאשר אין הסכמה, וצריך להחליט מחדש כל פעם מי מטפל ובאיזה פורום ואיך מקבלים החלטה.  

בעיני מצב זה אינו רצוי, הוא מפחית מסמכותה של הוועדה, יוצר כפילויות, וחילוקי דעות לא נחוצים, שמהם לפעמים נפגע החבר שבו מדובר. 

היה לי קשה להתמודד בחלק הזה, אני מצפה למצב שבו, כאשר שואלים לדעתי, אם באופן אישי ואם בתוקף תפקידי, מתייחסים לדעה שאני מביעה כמו שהיא.

מצב שבו נושאים מובאים שוב ושוב לדיון עד להשגת תוצאה מסויימת, הוא מצב שקשה להתמודד מולו. כנראה שחסרה לי מידה של אסרטיביות, התנהלות כזאת מתישה אותי.

מצב של הפעלת לחץ פיזי מתון עד שימאס לי ואכנע לדרישות לא מוצדקות בעיני, אינו נראה לי כדרך נאותה  לניהול עניינים.

 

מבחינה טכנית, גם במקרים שבהם לא כינסתי את כל הוועדה, תמיד התייעצתי עם חלק או כל החברים לפני קבלת החלטה. התכנסנו בד''כ פעם בחודש לכמה נושאים ביחד. כל מי שביקש להציג את עניינו בעצמו בפני הוועדה, נענה בחיוב והוזמן.

 

נושא אחרון שבו אני רוצה לגעת הוא המשא ומתן מול חברים ובנים.

לכל אחד הסגנון שלו, כל אחד יוצק לתפקיד את הדרך המיוחדת לו. אני השתדלתי מצד אחד להיות זמינה לכל מי שרצה לדבר איתי,  ומצד שני  להגיע גם אל מי שלא פנה אלי ביוזמתו.

מטבע הדברים זו ועדה שרוב האנשים מגיעים אליך ולא ההיפך, מצד שני השתדלנו מאוד לא לשכוח ולא להזניח גם את מי שלא פנה אלינו ולכן עבדנו כל הזמן עם הרשימות של הוותק, של ה''תור'' וכו''.

ברור שבמצב שבו שני אנשים רוצים את אותה דירה ורק אחד מקבל אותה  נוצרים כעסים.

השתדלתי להפריד בין האישי לתפקיד, זה לא לגמרי ניתן, והיו מקרים שנעלבתי או נפגעתי ממה שנאמר לי, או מה שנאמר עלי והגיע אלי באופן עקיף.

שאפתי להגיע למצב שבו אנשים יקבלו את מה שרצו או לפחות חלופה סבירה, ניסיתי לתמרן כך שהדברים יסוננו אצלי ולא יגיעו לעימות של חבר מול חבר.

 

היו גם הרבה חברים שבאו להודות לי לאחר שסיימתי לטפל בעניינם וזה בהחלט הוסיף לי סיפוק והרגשה טובה. חלק ודאי הרגישו נפגעים ועל כך צר לי. לעיתים ייחסו לי כוונות זדון שלא היו לי, או שיקולים שכלל לא עלו בדעתי, שמעתי כמה משפטים פנטסטיים מאנשים, חלקם שעשעו אותי אחרים לא. זה תפקיד מעניין אבל קשה ושוחק. לא תמיד אפשר למסור לכל אחד את כל האינפורמציה מחשש של פגיעה באחר, ומידה של דיסקרטיות נחוצה.

 

למחליפי היקר אני מאחלת אורך נשימה וסבלנות, במידת הסביר אני ממליצה על כמה שאפשר יותר פתיחות ושקיפות. הרשימות אינן סודיות, הוותק גם הוא לא, צריך לאפשר גישה חופשית. אבל צריך לזכור שהשיקולים הם מורכבים ולא כל אחד צריך לדעת את כולם עד הפסיק והנקודה האחרונים. כמו כן ישנו גם שיקול דעת של הוועדה במקרים שנויים במחלוקת וצריך לכבד גם את זה.

לכולנו אני ממליצה לזכור שלא תמיד אנחנו ערים לכל הפרטים המהווים חלק בהחלטה, ודברים שרואים מכאן לא תמיד רואים משם.

מי שהגיע עד כאן תודה על הסבלנות, ותודה מיוחד

ת לחברי לוועדה שעזרו לי ותמכו בי, ולאלה מהם שמחכים גם להחלפתם ,במהרה בימינו אני מקווה..